פס"ד בערעור להפחתת מזונות

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 21.10.18  ופסק דינו המשלים מיום 30.4.20 (תמ"ש 20620-05-16), במסגרתם נדחתה תביעת המערער להפחתת מזונות שנקבעו בהסכם בכתב יד שנחתם ע"י הצדדים בבית הדין הרבני ביום  1.3.09 (להלן- ההסכם), במסגרתו  התחייב המערער, בין היתר, לשאת במזונות ילדיהם הקטינים של הצדדים (ילידי 04; 01) בסך 1,500 ₪ לכל קטין עד הגיע הקטין לגיל 21.

במסגרת ההליך הערעורי שהתקיים לפנינו, חזר בו המערער מרוב טענותיו בערעור, והוא עומד כעת על טענה אחת בלבד, לפיה בנסיבות העניין לא היה מקום לחייבו במזונות הקטינים לאחר גיל 18, או סיום ביה"ס התיכון לפי המאוחר. זאת, נוכח שינוי בנסיבות ובכללן ניתוק הקשר בינו לבין הקטינים והכרזתו כפושט רגל.

לטענת המשיבה, בתמצית, בית משפט דחה את התביעה להפחתת המזונות, ובכלל זה הפחתה או ביטול מזונות הקטינים לאחר גיל 18, ומכאן שההסכם נותר על כנו לרבות החיוב האמור. כן קבע בית משפט קמא, עובדתית, כי אף שהמערער מצוי בהליכי פש"ר, מצבו הכלכלי השתפר.

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאנו לקבל את הערעור בכל הנוגע למזונות הקטינים לאחר בגרותם.

לאחר שהמערער חזר בו מהערעור ביחס לחלקיו האחרים של ההסכם, ובכלל זה הטענה כי ההסכם זוייף, אנו מסכימים לקביעה הנובעת מפסק הדין ולפיה ההסכם תקף. יחד עם זאת, עמדה למערער  הזכות לתבוע הפחתת המזונות, אף שאלה נקבעו בהסכם, נוכח שינוי הנסיבות הנטען, כפי שאכן טען בכתב תביעתו.

כאמור, המערער טוען לשינוי נסיבות בשניים : הרעה במצבו הכלכלי והעדר קשר עם הקטינים.

מאחר ונקבע עובדתית כי לא חלה הרעה במצבו הכלכלי של המערער, לא נתערב בכך.

יחד עם זאת, מצאנו ממש בטענה לפיה חל שינוי נסיבות בנושא שמירת הקשר בין המערער לקטינים.

ההסכם קבע הן את שמירת הקשר בין המערער לקטינים (כלשון ההסכם:"... הסדרי ראיה נוחים לשני הצדדים הנקבעים יחד בהתאם לעבודתו  כעצמאי לשבתות וחגים הן בישראל והן ב***"), והן את שיעור המזונות. אין מחלוקת כי הקשר בין הקטינים, הגרים דרך קבע ב***, לבין המערער המתגורר בישראל, הופסק לפני מספר שנים, עד כדי כך שבית המשפט נדרש לסוגייה זו וקבע (בסעיף 14 לפסק הדין) הסדרי שהות שונים, אשר לטענת המערער (שלא נסתרה) אף הם אינם מתקיימים, ולמעשה נותק הקשר בינו לבין הקטינים באופן מוחלט (ר' תסקיר מיום 27.11.19, עמ' 2, בו צוין כי חלה "הידרדרות בקשר של האב והילדים עד כדי נתק בשנים האחרונות").  נתק זה מהווה שינוי בנסיבות המצדיק לטעמנו ביטול מזונות של הילדים מעבר לגיל 18, עת הם בגירים ועומדים על דעתם.

ודוק, לא קיימת חובת מזונות על פי דין לאחר גיל 18, והנוהג לקבוע מזונות בתקופת שירות החובה בצה"ל, אינו חל מקום שבו הקטינים אינם מתגוררים בישראל ואינם משרתים בצבא.

האפשרות להפחית או לשלול מזונות "ילד סרבן" הוכרה בפסיקה, ואינה שנוייה במחלוקת, והשאלה היא אופן היישום בתוך קשת האפשרויות האפשרית, כאשר אמצעי זה ננקט בזהירות. נראה כי ככל שגיל הילד בו מדובר צעיר יותר, כך מידת הזהירות תהא גבוהה יותר, וההיפך (ר' רע"א 3761/10 פלוני נ פלונית, 15.7.10).

בעניינינו, מדובר (נכון למועד פסק הדין ביום 30.04.20) בקטינים "בוגרים": האחד בן למעלה מגיל 18 והאחר קרוב לגיל זה.

בנסיבות אלו, וכאשר הקטינים אינם שומרים, בין ביוזמתם ובין ביוזמת המשיבה, על קשר עם המערער, על אף האמור בהסכם, וכאשר בהסכם נקבע החיוב במזונות מחד, והסכמה על שמירת הקשר, מאידך, הרי שלטעמינו אין הם זכאים למזונות.

יפים לעניין זה הדברים המצוטטים מפי כב' השופטת עליסה מילר המובאים הן ברע"א 3761/10 הנ"ל, והן בבע"מ 6441/10 פלוני נ פלוני, 23.11.1:

"אכן, כדברי השופטת מילר, 'ילדים אינם אחראים להתנהגות הוריהם במהלך גירושין ולא לתוצאות הנגרמות כתוצאה מההליך'; אך גם 'אב אינו 'כספומט'- המנפיק כספים מבלי לשאול שאלות וללא קשר להתנהגות ילדיו".

התוצאה היא כי הערעור מתקבל אך ורק בסוגייה זו של חיוב המזונות לאחר גיל 18.

לפיכך, מבוטל חיוב המזונות ביחס לכל ילד החל מגיל 18 או עד סיום כתה י"ב, על פי המאוחר.

המשיבה תישא בהוצאות המערער בסך 5,000 ₪.

העירבון שהפקיד המערער יושב לו באמצעות ב"כ.

ניתן היום, ב' ניסן תשפ"א, 15 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.