1.עסקינן בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת יפעת שקדי שץ) מיום 3.5.2022, שניתן בתלה"מ 67194-06-20 (להלן: "פסק הדין").
במסגרת פסק הדין, נקבע, בין היתר, כי דירה שנרכשה על ידי המשיבה ביום 10.4.2012 ברחוב ... (דירה ...) ב..., הידועה כחלקה XXX בגוש Y ונרשמה על שמה בלבד (להלן: "הדירה"), לא תכלל במסגרת איזון נכסי הצדדים. זאת מהטעם שהמערער לא עמד בנטל הראיה שהוטל עליו, להוכיח כוונת שיתוף בדירה.
יודגש כי פסק הדין הוא נרחב וכולל 74 עמודים, וכלל הכרעה בשש תביעות שהיו תלויות בין הצדדים. יחד עם זאת, הערעור נסב על הכרעה בתיק אחד המתייחס לתביעת המערער לכלול אף את הדירה באיזון נכסי הצדדים, הגם שנרשמה על שם המשיבה בלבד.
רקע
2.המערער הוא חסר דת והמשיבה היא יהודייה. הצדדים נישאו בנישואים אזרחיים בפראג ביום [2013], ונישואיהם הותרו על ידי בית משפט ביום 4.6.2020.
מנשואים אלה נולדו שני ילדים, שהינם כיום כבני תשע ושמונה שנים.
3.במסגרת פסק הדין נקבע כי טרם נישואי הצדדים, החל מיום 1.1.09, חיו הצדדים כידועים בציבור.
לכן נקבעה בפסק הדין תקופת החיים המשותפת לענין איזון המשאבים, מיום 1.1.2009 ועד ליום 10.10.2019 (להלן: "תקופת החיים המשותפת").
הדירה שבמחלוקת
4.כאמור במסגרת התיק קמא (תלה"מ 67194-06-20) התבררה תביעתו של המערער, לכלול במסגרת נכסי האיזון שבין הצדדים אף את הדירה, שכן נרכשה על ידי המשיבה בתקופת החיים המשותפת, הגם שנרשמה על שמה בלבד (ולטענת המערער, כך נעשה בכדי לאפשר לצדדים, לקבל הלוואה מובטחת משכנתא תוך הטבות בריבית, שכן על שם המשיבה לא היתה רשומה בעת רכישת הדירה כל דירה אחרת).
5.המשיבה מנגד טענה בבית משפט קמא, כי הרוכשים האמיתיים של הדירה הם הוריה, שבחרו לרשום הדירה על שמה משיקולי מס, שכן על שמם כבר היתה רשומה דירה אחרת.
6.בסופו של יום, ולאחר ניתוח הדברים וקביעת עובדות ומהימנות, קבע בית משפט קמא, כי המערער לא עמד בנטל הראייתי שהוטל עליו להוכיח כוונת שיתוף בדירה (הדירה נרכשה טרם נישואי הצדדים, ובתקופת היותם ידועים בציבור). לכן תביעתו לאיזון הדירה בין יתר נכסי בני הזוג נדחתה.
הדגיש בית משפט קמא בפסק הדין כי:
א.לא הוכח כי התשלום הראשון על חשבון רכישת הדירה, בסך של 95,000 ₪, שולם מכספים משותפים, כטענת המערער;
ב.אפילו היה מוכיח המערער כי התשלום הראשון שולם מכספים משותפים בעוד יתרת מחיר הדירה (שנרכשה בסך של 840,000 ₪) שולמה ממשכנתא שנטלה המשיבה ושולמה מחשבון נפרד שלה, הרי עסקינן בסכום קטן מתוך מחיר הדירה, ואין בו כשלעצמו בכדי ללמד על כוונת שיתוף;
ג.המערער לא הוכיח שיפוץ מסיבי בדירה שנעשה על ידי בני הזוג לאחר רכישת הדירה;
ד.הדירה לא שימשה כדירת מגורי בני הזוג;
7.עוד צויין בפסק הדין (סעיף 98) בהקשר של הדירה, כי הגם שבתביעה קמא עתר המערער, שלא היה מיוצג בהליך קמא, לפירוק שיתוף בדירה, בגוף תביעתו התייחס המערער לתביעתו כתביעה הצהרתית לענין זכויותיו בדירה.
לכן בית משפט קמא התייחס לתובענה קמא כתביעה הצהרתית, כך דן בה וכך הכריע בה.
טענות המערער בכתב הערעור
8.בכתב הערעור טען המערער, כי לא היה מיוצג בהליך קמא, וכי הוטעה על ידי יעוץ משפטי שקיבל, לא להתייחס לתביעה כהצהרתית, אלא כהצהרה על זכותו לאיזון הנכסים המשותפים שנצברו על ידי הצדדים בתקופת החיים המשותפת, שלאחריה היה מוכיח את זכויותיו בדירה.
9.לטענת המערער, בכך שבית משפט קמא דן בתביעה קמא כהצהרתית לענין זכויותיו בדירה, נשללה ממנו האפשרות להוכחת זכויותיו הנטענות בראיות נוספות, אותן צירף לכתב הערעור, כדלקמן:
א.תמלול סרטון מיום 20.6.2012 בה נשמעת המשיבה אומרת לאביה בזמן שיפוץ הדירה, כי הדירה משותפת לה ולמערער (המשיבה אמרה לאביה לכאורה "אנחנו הבעלים", וכוונתה לה ולמערער);
ב.הודעת וואטסאפ שנשלחה ביום 18.4.2019 מהמכשיר הנייד של המשיבה למכשיר הנייד של אימו של המערער, בו נרשם כי: "אפשר למכור דירה ב[...], יישאר בערך 1 מליון ₪ וזה בערך 17 מליון רובל – הוא יוכל להתחיל חיים נפלאים איפוא שאוהב להיות".
מכאן לכאורה הודאת המשיבה בכוונת השיתוף שלה את המשיב בדירה, שהיוותה בעיניה נכס משותף לצדדים;
ג.סרטון שיפוץ הדירה מיום 12.6.2013, שתמלול קטע ממנו צורף לכתב הערעור;
ד.צילומי חשבוניות רכישה של חומרי בנין וכלי עבודה בין השנים 2012-2019, בסכום של 63,559 ₪, מהן ניתן ללמוד על שיפוץ שנעשה על ידי בני הזוג בדירה, המלמד על כוונת שיתוף בדירה.
10.המשיבה בכתב תשובתה לערעור ביקשה לדחות את הערעור, מהטעם כי לא נפלה בו כל טעות המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.
הדגישה המשיבה כי עובדת אי ייצוג המערער בהליך קמא לא צריכה לשמש "לזכותו" ולמקצה שיפורים בערעור. במיוחד כשבית משפט קמא, יותר מפעם אחת, המליץ למערער לקחת ייצוג (ראו סעיפים 9-10 לכתב התשובה).
11.באשר לראיות החדשות הנוספות המתבקשות, טענה המשיבה כי אין לקבלן, מהטעמים הבאים:
אלה לא הוצגו בפני בית משפט קמא, הגם שהיו בידי המערער;
לא צורפו הסרטונים המבוקשים עצמם אלא רק קטע מתומלל מכל אחד מהם, ללא תצהיר המתמלל;
אין בטחון במקוריות הקטע הוואטסאפ המדובר, בהעדר תצהיר תמיכה מטעם אימו של המערער, לה לכאורה נשלח המסרון על ידי המשיבה;
החשבוניות שצורפו מתייחסות ברובן לשיפוץ הדירה האחרת של בני הזוג ב[עיר אחרת] ולא לדירה הנדונה. חלקן אף נושאות תאריך הקודם לקבלת החזקה בדירה, ולתקופה בה היה בדירה שוכר (ואין סבירות לבצע שיפוץ נרחב בתקופת השכרת הדירה).
12.ישיבת הערעור נשמעה בפנינו ביום 12.9.2022, במסגרתה חזרו הצדדים על טענותיהם.
דיון והכרעה
13.לאחר עיון בפסק הדין, בכתב הערעור ובכתב התשובה שוכנענו לדחות הערעור, מכח סמכותנו לפי סעיף 148(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"). זאת לאחר שנוכחנו לדעת כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, ואלה תומכים במסקנה המשפטית, כי המערער לא הוכיח כוונת שיתוף בדירה.
14.פסק הדין, גם בקטע המתייחס לדירה, מפורט ומנומק היטב, בהתאם לחומר הראייתי שעמד בפני בית משפט קמא, תוך קביעת ממצאי עובדה ומהימנות.
כידוע, הכלל הוא שערכאת הערעור לא נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, ותעשה כן רק במקרים חריגים דוגמת עיוות דין או טעות בולטת, וזה אינו המקרה דנן [ראו למשל – ע"א 3865/19 אליאסיאן נ' מאיר, פסקה 3 (11.9.2022)].
15.כך גם טענותיו של המערער בנוגע לתשלום הראשון של רכישת הדירה על סך של 95,000 ₪, (שנטען על ידי המשיבה כי שולם על ידי הוריה, בעוד שהמערער טען כי שולם מכספים משותפים) זכו להתייחסות נרחבת על ידי בית משפט קמא, בסעיף 100 לפסק הדין, תוך קביעת ממצאי עובדה ומהימנות, ואין מקום להתערב בכך.
16.נסיונו כיום של המערער לטעון כי לא הבין את אופן ניהול התובענה על ידי בית משפט קמא כתביעה הצהרתית לא משכנע, לנוכח דבריו של בית משפט קמא בפסק הדין, כמצויין בסעיף 7 לעיל.
אנו שוכנענו ההיפך. המערער הבין היטב כי התובענה קמא מתנהלת כתביעה הצהרתית בדבר זכויותיו בדירה. לכן אף הגיש כראיה תמונות בהן נראה לכאורה משפץ הדירה בארבעה ימים שונים בחודש יוני 2012. דא עקא השופטת קמא לא השתכנעה מתמונות אלה כמלמדות על ביצוע שיפוץ מאסיבי בדירה, המבסס כוונת שיתוף (ראו פרוט התאריכים וקביעות השופטת קמא בנקודה זאת בסעיף 100 לפסק הדין).
אם אכן המערער סבר בטעות כי לא עסקינן בתביעה הצהרתית, לכאורה לא היה צריך להגיש התמונות (כדי ללמד על כוונת שיתוף). משבחר המערער להגיש התמונות, מלמד הדבר לכאורה כי הבין לאשורה העובדה, כי התביעה מתנהלת כתביעה הצהרתית, אך תוך מחדל מצידו לא הגיש הסרטונים והחשבוניות, שהיו בידיו, אותם מבקש כאמור להגיש כעת בערעור.
17.באשר לראיות הנוספות שצירף המערער לכתב הערעור, מהן, כך לגרסתו, ניתן ללמוד על כוונת שיתוף בדירה – נתנו דעתנו לכך, ואף מיקדנו את ישיבת הערעור לראיות לכאוריות אלה. ברם לא היה בכוחן של אלה לשנות את מסקנתנו כי דין הערעור להידחות, כפי שנפרט מיד.
18.המערער מבקש למעשה מבית משפט זה "הנחה דיונית" כיוון שלא היה מיוצג בהליך קמא - לאפשר לו להגיש ראיות חדשות בערעור, הגם שאלה (ואין על כך מחלוקת) היו בידיו אף בעת ניהול התיק קמא.
יש קושי בידינו להיעתר לבקשה זאת, לאחר שבית משפט קמא הפציר במבקש, ביותר מהזדמנות אחת, כי ראוי לו ליטול ייצוג משפטי בתיק קמא, והמבקש בחר שלא לעשות כן (ראו פירוט בנדון בסעיף 9 לכתב התשובה).
בישיבת הערעור ציין המערער, כי מצבו הכלכלי הדחוק גרם לו שלא לקחת ייצוג משפטי בתיק קמא (עמ' 2 לפרו' שו' 21-22). דא עקא שנתוניו הכלכליים של המערער, לרבות נכסיו והכנסותיו, כפי שפורטו בפסק הדין, אינם מלמדים לכאורה על בעל דין קשה יום שאינו מסוגל לשכור שירותיו של עורך דין בשכר טרחה סביר.
במצב דברים זה, את "מקצה השיפורים" הראייתי שמבקש כיום המערער להשיג בטענת אי הייצוג קשה כאמור לקבל.
השוו לענין זה:
ע"א (מרכז) 26728-07-18 אמסטרדמסקי נ' גרינברג, פסקה 30 (25.7.2018);
ע"ר (נצ') 55777-11-11 שלום נ' בנק הפועלים, פסקה 13 (06.2.2012).
19.יותר מזה – אף בערעור זה בחר המערער שלא להיות מיוצג, מהלך שהוביל לכאורה לצירוף ראיות חדשות לכתב הערעור שלא כדין, לאור העובדה שלא בא זכרן בבית משפט קמא. כשהגישה המשיבה בקשה בנדון, ניתנה החלטה בתיק הערעור ביום 21.8.2012, "כי כל מסמך שלא הוצג בבית משפט קמא, אין לעשות בו שימוש בערכאת הערעור. מכל מסמך כאמור תתעלם ערכאת הערעור".
על אף ההחלטה האמורה, לא הגיש המבקש בקשה מתבקשת להגשת ראיות נוספות בערעור שתלווה בתצהיר, כהוראת תקנה 144 לתקנות. למעשה המערער לא נקט כל צעד בעקבות החלטה זאת של ערכאת הערעור.
האם גם מחדל זה מבקש המערער "לרפא" בטענת אי-ייצוגו (בערכאת הערעור)!!
קשה לקבל זאת.
במצב דברים כאמור, לא נסתרה טענת המשיבה בבקשתה בערעור זה, כי יש מקום להתעלם מכל הראיות החדשות שצירף המערער לכתב הערעור שלא כדין.
20.יותר מזה – אפילו נתבונן ב"ראיות הנוספות" הנטענות, נמצא לכאורה כי אין בהן בכדי לשכנע לקבלן במסגרת ערעור.
הסרטונים עליהם מתבסס המערער כלל לא הוגשו, אלא רק תמלול קטע קטן מדברים שנאמרו בהם, גם זאת ללא תצהיר תומך מאת המתמלל, לענין התמלול. כך במיוחד לנוכח טענת ב"כ המשיבה בישיבת הערעור, כי הסרטונים התייחסו בכלל לשיפוץ הדירה ב[עיר אחרת] (עמ' 3 לפרו' שו' 1-2);
הודעת הוואטסאפ הוגשה בעלמא ללא כל תצהיר תומך מאימו של המערער בנדון, שלפי הנטען קיבלה המסרון מהמשיבה. במיוחד לנוכח טענת המשיבה בישיבת הערעור כי עסקינן במסרון מזויף (עמ' עמ' 3 לפרו' שו' 9-14);
החשבוניות שהוגשו – חלקן מתייחס לתקופה שקדמה בכלל לקבלת החזקה של הדירה, וחלקן לתקופה שהדירה היתה מושכרת (כפי שפורט בכתב התשובה ובטיעוניה של ב"כ המשיבה בפנינו, עמ' 2 לפרו' שו' 25-34);
במילים אחרות ופשוטות יותר, מחד גיסא – אין בפנינו "ראיית זהב" שתשכנע אותנו לקבל את הראיות הנוספות; מאידך גיסא – קבלת הראיות הנוספות משמעה ניהול ההליך, בכל הקשור לדירה, כמעט מחדש. שכן תחייב העדת עדים נוספים, ויתכן אף קבלת ראיות נלוות הנובעות מאלה שהותר קבלתן.
על מצב דברים דומה אמר כב' השופט יצחק עמית בע"א 4141/21 רפאלי נ' ניב, פסקה 9 (6.7.2022) את הדברים הבאים:
"בהקשר זה, לא מצאנו לקבל את בקשתו של ניב להוספת ראיות נוספות בשלב הערעור, ולו מן הטעם הפשוט, שבקשה 'צנועה' זו משמעה פתיחת ההליך וניהולו מחדש, אם לצורך חקירתו של אילן ברוך ואם לשם הבאת עדים נוספים וראיות נוספות.
ודוק: אין מדובר כלל ב'ראיית זהב' שיש בה כדי להטות את כפות המאזניים...".
על כן לטעמנו, מצב דברים זה אינו מצדיק קבלת הראיות הנוספות בכל מקרה (ואפילו נתעלם ממחדלו הדיוני של המערער באי הגשת בקשה להגשתן כראיות נוספות בערעור).
סוף דבר
21.בהינתן כל אלה שוכנעו להורות על דחיית הערעור.
22.המערער יישא בהוצאות המשיבה בערעור זה בסכום של 10,000 ₪, שישולמו למשיבה, באמצעות באת כוחה, מתוך הערבון שהפקיד המערער בתיק זה.
יתרת הערבון תוחזר לידי המערער.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת פרטי הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, י"ז אלול תשפ"ב, 13 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
ח. שרעבי, שופט
אב"ד
|
|
א. אלון, שופטת
|
|
א. נאמן, שופט
|