פס"ד בערעור על נזקקות קטינה

 ובענייו:              1. ק' באמצעות עו"ד מיכל שוויקה

                           2. מחלקה לשרותים חברתיים

                           3. היועץ המשפטי לממשלה משרדי ממשלה

                               באמצעות עו"ד מהלשכה המשפטית

                               משרד הרווחה והביטחון החברתי

                                                                                                      (להלן: "המשיבים")

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת כבוד השופטת הבכירה היאם קרוואני מבית המשפט לנוער בחיפה (להלן: "בית משפט קמא"), בהליך תנ"ז 34902-06-21 מיום 23.01.2022, בה הוחלט לדחות את בקשת המערער לבטל את צו הביניים בעניין נזקקות בתו הקטינה, ובד בבד הוארך צו הביניים בשישים (60) ימים נוספים במסגרת צב"ן 37658-06-21, כדלקמן:

"לצערו של בית המשפט למרות ניסיונותיו להביא את הצדדים להבנות ולהסכמות, המשיבים עדיין מתנגדים. בית המשפט מברך על כך שב"כ המשיב מנסה להעביר את המסר למשיב. ככל שהתיק יעבור לפתח תקוה בהתאם לנהלים, אז התיק לא יקבע להוכחות. צו הביניים שניתן במסגרת תיק צב"ן 37658-06-21 מוארך עד 60 יום מהיום. תינתן החלטה במסגרת הצב"ן 37658-06-21." 

    (להלן: "החלטת בית משפט קמא")

רקע והשתלשלות האירועים:

2. ביום 19.01.2021 נולדה הקטינה א' לזוג הורים שאינם נשואים (להלן: "הפעוטה").

3. המשיבה 1 (להלן: "האם") מאובחנת עם הפרעה סכיזואפקטיבית, מטופלת במסגרת לבריאות הנפש, ולה בן (אח למחצה של הפעוטה) אשר הוכר בשנת 2021 כקטין נזקק ומשכך מתגורר שלא אצל אמו.

4. ככל שידוע למדינה, אבי הפעוטה, המערער (להלן: "האב") אינו מוכר לשירותי הרווחה ואין כל רקע או מידע אודותיו, למעט כי עלה ארצה בשנת 2002 וכי הוא מתקיים כיום מהבטחת הכנסה. לטענת המערער, הוא ד"ר למתמטיקה, עלה מארה"ב לישראל בשנת 2004, עבד לאורך השנים בעבודות מכובדות, ובימים אלה מסיים הסבה מקצועית לתחום המחשבים.

5. משך השבועות הראשונים שלאחר לידת הפעוטה, הסכים האב לשהיית הפעוטה אצל סבתה תוך שיהיה מעורב בגידולה ככל שניתן, שכן הצהיר על עצמו שאינו מנוסה בגידול תינוקות רכים בימים.

6. ביום 02.02.2021 תואם עם האב שיאפשר את המשך מגורי הפעוטה בבית סבתה עד לקיומה של וועדה לתכנון וטיפול, שעתידה הייתה להתקיים תוך שלושה (3) שבועות, וזאת בשל משבר הקורונה.

7. ביום 05.02.2021, שלושה ימים לאחר מכן, דיווחה הסבתא לעו"ס חוק הנוער כי האב הגיע באופן פתאומי לביתה, מלווה בחבר, והחליט לקחת לידיו את הפעוטה , שכן הינו אביה והוא מעוניין לגדלה. משטרה הוזמנה לאירוע. עו"ס לחוק הנוער הגיעה גם היא לבית הסבתא. האב התנגד לשמוע לדברי העו"ס לחוק הנוער, התנגד להצעותיה ולהסכמות שהתקבלו בעניין הפעוטה. עו"ס לחוק הנוער הוציאה צו חירום ביניים להשארת הפעוטה בבית סבתה.

8. בימים שלאחר מכן דיווחה הסבתא כי ההורים הגיעו לביתה על מנת לקחת לידיהם את הפעוטה, תוך שהם מתפרעים וגורמים נזק לרכוש. המשטרה הוזמנה לאירוע. על אף שנעשו ניסיונות, האם לא הייתה מעוניינת בכל קשר עם גורמי הרווחה.

9. ביום 08.02.2021 אושפזה האם כשהיא במצב פסיכוטי קשה.

10. לאור כל ההתרחשויות, ביקשה הסבתא להסיר את אחריותה מהמשך הטיפול בפעוטה, תוך שהיא מבקשת למצוא פתרון הולם אחר. האב ביקש כי אחיו ואשתו, המתגוררים בירושלים, יסייעו לו בגידול הפעוטה, אותם הוא מעריך ומוקיר.

11. ביום 10.02.2021 התקיימה וועדה לתכנון וטיפול בשירותי הרווחה נהריה בנוכחות אנשי מקצוע, האב המערער ואחיו. סוכם שצו הביניים יוארך והפעוטה תעבור להתגורר אצל אחי האב ורעייתו. האב חתם על הסכמתו להארכת צו הביניים וצו הביניים הוארך בשישים (60) ימים. הפעוטה הוצאה מהסבתא אל בית דודיה, אחי האב.

12. ביום 09.05.2021 נקבעה וועדה לתכנון, טיפול והערכה, וזאת על מנת לדון בהמשך עתידה של הפעוטה. בוועדה נכחו גורמי המקצוע, האם בחרה שלא להשתתף בוועדה. האב סיפר בפני הוועדה כי הוא מרוצה מאד מהטיפול בפעוטה, וכי הוא מעוניין שהפעוטה תמשיך לשהות אצל אחיו וגיסתו. הומלץ על המשך שהותה של הפעוטה בבית הדודים, בחינתם של הדודים כמשפחת אומנה, ובמקביל הומלץ על הפנייתם של שני ההורים לבדיקת מסוגלות הורית. האב המערער הביע את הסכמתו לכך. על אף האמור, לאחר קיום הוועדה היה קושי רב ביצירת קשר עם ההורים, הם לא ענו לטלפון, היה צורך בתיווך של אח האב ביצירת קשר עם מחלקת הרווחה. ההורים לא הסכימו להגיע ולחתום על ההסכמות שהתקבלו בוועדה האחרונה.

13. בתאריך 13.06.2021 נפגשה עו"ס לחוק נוער עם האב. האב הסכים שהפעוטה תמשיך להיות אצל אחיו באומנה אך ביקש שהדיון בעניינה של הפעוטה יתקיים בחודש ספטמבר שכן אז תחל לאכול אוכל מוצק יותר ויהיה לו קל יותר לטפל בה בכוחות עצמו.

14. בתאריך 09.09.2021 התקיים דיון בבית משפט קמא בעניינה של הפעוטה. האב המערער התנגד להמשך הארכת הצווים ולהכרזת הנזקקות. לאורך הדיון הובהר למערער כי היות ולא ברורה עמדתו לאור אבחנתה של משיבה 1, והאם הם יחד, לא ניתן לקבוע האם קיימת סכנה בהעברת הפעוטה אליו. המערער טען שהפעוטה צריכה לגדול עמו, אך ללא כל מתן הסבר מדוע אינו משתף פעולה עם שירותי הרווחה והחלטות שמתקבלות ולא מסייע להבין מה הסטטוס בינו לבין האם. צו הביניים הוארך, תוך שבית המשפט קמא הורה על מתן השלמות מאת שירותי הרווחה ביחס למערער, לאם ולפעוטה.

15. האב והאם לא הגיעו לפגישות שנקבעו עם גורמי הרווחה. בהמשך התברר כי האב והאם עברו להתגורר בדירה שכורה ב-----. לא ניתן היה ליצור קשר עמם, הם לא ענו לטלפונים, שיחות שכן נענו כללו צעקות וחוסר שיתוף פעולה. על פי דיווח מאת אחי האב ואשתו, כאשר האב והאם באים לבקר את הפעוטה הם אינם מחליפים לה טיטול או מאכילים אותה.

16. ביום 06.01.2022 התקיימה וועדה לתכנון טיפול והערכה במחלקת הרווחה בנהריה, שם הומלץ על בדיקת מסוגלות הורית, הערכה פסיכיאטרית, הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ לפעוטה, הכרזת הפעוטה כקטינה נזקקת והוצאתה ממשמרת ההורים. ההורים התנגדו להמלצות הוועדה.

17. ביום 23.01.2022 התקיים דיון בבית משפט קמא בעניינה של הפעוטה, ובית משפט קמא החליט להאריך את צו הביניים לשישים (60) ימים נוספים. החלטה זו היא מושא הערעור שהגיש האב.

18. ביום 13.03.2022 התקיים בפניי דיון. האב דרש לגדל את הילדה "אני רוצה אחריות על הילדה שלי, שגנבו לי אותה בדרך לא חוקית.. אני רוצה הכי מוקדם שהיא תגיע להיות איתנו 24 שעות...". האם הצטרפה לדרישת האב ובאת כוחה טענה כי לא הייתה כל עילה להוצאת הקטינה ויש להשיבה לאלתר. עו"ס לסדרי דין משירותי הרווחה נהריה טענה כי האב אינו משתף פעולה עם שירותי הרווחה, לא ניתן לבנות תכנית טיפול שיהיה בה להטיב עם הקטינה ולא ניתן לפעול להחזרתה לחיקו. הצעתי לצדדים להרחיב את המפגשים- פעם אחת בבית האח ופעם אחת (נוספת) במרכז הקשר בירושלים. הצדדים קיבלו את הצעתי. אציין כי במהלך הדיון התפרצו ההורים לא מעט ובסופו של יום לא היה מנוס אלא להוציאם מאולם בית המשפט בעת הכתבת ההחלטה. הוריתי לשירותי הרווחה להעביר עדכון תוך שבעה ימים בדבר המפגשים שנקבעו בין האב לבין הקטינה וכן הוריתי כי שלושה ימים טרם הדיון הנוסף שקבעתי יוגש עדכון נוסף וזאת על מנת שתונח בפניי תמונה עדכנית אודות המפגשים שבין האב לבין הקטינה וכן המלצות טיפוליות.

19. בהתאם הגישה עו"ס לחוק נוער דיווח כי ביום 28.03.2022 עתיד להתקיים מפגש אינטק של ההורים יחד עם צוות מרכז הקשר, האם הודיעה כי היא לא מעוניינת במפגש נוסף. מנחת האומנה שליוותה את ההורים במפגשים בבית האח ציינה כי במפגשים אלו (ארבעה במספר) משחקים ההורים עם הפעוטה אך מהר מאוד האווירה בביקור נהיית מתוחה, האב עובר לדיבור אגרסיבי ותוקפני כאשר הוא מדבר על שירותי הרווחה ומוציא את תסכולו וכעסו מול הפעוטה, אשר מראה סימנים ברורים של אי נוחות וחרדה. האב, בתגובתו, כפר בנטען בדיווח וטען כי יש חיבור נפלא בינו לבין הבת. בבקשה נוספת שהגיש האב טען כי למרות שחלפו 20 יום מאז הדיון, לא נקבעו ולא התקיימו מפגשים נוספים, בהתאם להחלטה. ביום 21.03.2022, הארכתי לבקשת ב"כ היועמ"ש את צו הביניים עד להחלטה אחרת.

20. בדיווח עו"ס לחוק הנוער מיום 06.04.2022, נרשם כי למפגש האינטק הגיעו ההורים באיחור של שעה וחצי, האב נכנס לחדר והאם נשארה בחוץ. האב הרים את קולו, השמיע קריאות גנאי כלפי עו"ס לסדרי דין, סירב לחתום על התחייבות למרכז קשר, ומפגש האינטק לא הושלם. במפגשים שהתקיימו בבית האח דווח כי האב נתן לפעוטה לאכול תותים בזמן המפגש וכאשר אם האומנה הגיבה כי הפעוטה לא התנסתה עדיין בתותים, צרח עליה האב כי הוא יכול לתת לבתו לאכול מה שהוא רוצה. בביקור נוסף של האב בבית האומנה, ביקור שלא תואם, דווח כי האב שיחק עם הקטינה כחצי שעה ולאחר מכן הקטינה איבדה את סבלנותה. עו"ס לסדרי דין המליצה לחייב את ההורים לשוב למרכז קשר למפגש אינטק נוסף ולמלא אחר הוראות מרכז הקשר וכן המליצה להגביל את המפגש בבית משפחת האומנה לשעה וזאת על פי בקשת ההורים האומנים. נטען כי מטרת המפגשים עם הקטינה היא לאפשר להורים להעמיק את ההיכרות עם ביתם, להכיר את ההרגלים שלה בתחום האוכל, המשחק וכיו"ב.

21. בדיווח נוסף מיום 26.04.2022, דווח כי האב חתם על הטפסים הנדרשים במרכז הקשר וייקבע מפגש בתיאום מול האב ומנחת האומנה. במפגשים בבית האח דיווחה מנחת האומנה כי האב עושה מאמצים רבים לשחק עם הפעוטה ולהיות חביב אליה אך הפעוטה מחפשת רבות את האחים (ליתר דיוק- האחיינים).

22. ביום 01.05.2022 התקיים בפניי דיון נוסף. כבר אז הבעתי דעתי כי יש מקום לערעור, אך יחד עם זאת, הסעד המבוקש- ביטול צו הביניים לאלתר, מצריך זהירות ורגישות בשל טובתה של הפעוטה. הוריתי כי האב ימשיך להיפגש אחת לשבוע עם הפעוטה למשך שעה במרכז הקשר בירושלים וכן יימשכו הביקורים בבית משפחת האומנה ומנחת האומנה מתבקשת להיות נוכחת במפגשים אלו ולדווח לשירותי הרווחה. בנוסף וזה העיקר, הוריתי לשירותי הרווחה ב----- (מקום מגורי ההורים) בשיתוף פעולה עם שירותי הרווחה של עיריית נהריה, להתכנס ולקיים וועדת החלטה וועדת מעבר תוך פרק זמן של 14 יום מהיום ובכלל זה יש להגיש לבית משפט זה תכנית מקיפה לגבי הפעוטה.

23. ביום 09.05.2022 נתתי החלטה משלימה, המדגישה בפני שירותי הרווחה את מימד הזמן הקריטי בחייה של הפעוטה, וכי עד כה טרם שוכנעתי שהונחה תשתית עובדתית לפיה האב אינו מסוגל לטפל בפעוטה או להשגיח עליה (כמצוות סעיף 2(2) לחוק הנוער). כל שהועלה באשר למסוגלות האב הינו ספק, ואין בכך כדי לשלול את זכותו לגדל את הפעוטה, בתו יחידתו, שהינה זכות חוקתית טבעית וראשונית בבחינת ביטוי לקשר הטבעי שבין הורה לילד. כמו כן, כי לא שוכנעתי שמצבה של הפעוטה הינו בגדר מצב חירום המחייב את המשך הארכת צו הנזקקות, שהוא כאמור, אמצעי חירום קיצוני וענייננו נמשך מעל שנה וחצי. לפיכך, שימת הדגש צריכה להיות על מתן תמיכה וסיוע לאב, על פני השארת הפעוטה אצל דודה, הדואג לה ומטפל בה מזה למעלה משנה, טוב ומוכשר ככל שיהיה, אך אינו אביה. לאור האמור, הוריתי לגורמים המטפלים בשירותי הרווחה ----- לבנות תכנית להעברת הפעוטה למשמורת האב, תוך מתן האמצעים לתמיכה באב ושמירה על טובתה של הפעוטה.

24. ביום 19.05.2022 הוגשה הודעת עדכון מצד היועמ"ש, ממנה נלמד כי ביום 16.05.2022 התקיימה ועדת תכנון טיפול והערכה במחלקה לשירותים חברתיים ב-----, בהשתתפות הגורמים המקצועיים הרלוונטיים (מנהלת המחלקה, רכזת חוק נוער, עו"ס ילדים בסיכון, עו"ס משפחה), הורי הפעוטה, האפוטרופוס לדין, מפקחת השירות למען הילד, מנחת האומנה ואם האומנה.

בתחילת הוועדה, האב הביע התנגדותו כאשר שמע שההתכנסות הינה על מנת לקבוע תכנית טיפול לקראת העברתה של הפעוטה למשמורתו. נכתב כי האב נהג בזלזול כלפיי חברי הוועדה, נהג בתוקפנות, הרים את קולו, התלהם והעליב, ואף הוצא מהוועדה באמצעות מאבטח (גם האם שנכחה בוועדה הוצאה ממנה).

25. לעמדת גורמי הרווחה, בשל התנהלותו של האב בוועדה, חוסר שיתוף הפעולה המוחלט (למעט הגעתו הפיסית), וכן חוסר ההבנה המוחלטת בדבר חשיבותה של תכנית טיפולית מתאימה תוך התחשבות בצרכי הפעוטה וטובתה היא בלבד, לא ניתן היה לבנות עם האב תכנית שכזו. על אף האמור, גורמי הרווחה ציינו כי לו היו ההורים פנויים לשיתוף פעולה וחפצים בה, זו תכנית הטיפול שהייתה מוצעת:

• מפגשים במרכז הקשר בירושלים בין הפעוטה להוריה למשך תקופה של 3 חודשים. במסגרת המפגשים יבחן שיתוף הפעולה של ההורים עם התהליך, הגעה באופן עקבי למפגשים, הכרה בקושי שלהם והפנמה של תכני הדרכה.

• במידה והתהליך במרכז הקשר יצלח ויתקיים שיתוף פעולה כמצופה מההורים, ורק לאחריו, ניתן יהיה להפנותם לתוכניות מעטפת להורות הקיימות במסגרת המחלקה לשירותים חברתיים ב-----, כגון: "שביל מיטיב" או תכנית "ראשית". תכניות אלו נותנות מענה טיפולי אינטנסיבי בתחום ההורות.

26. גורמי הרווחה הבהירו כי כרגע, בהיעדר כל שיתוף פעולה או נכונות לשיתוף פעולה מצד המערער ומשיבה 1, נאלצה הוועדה לקבל ההחלטות, שעיקרן כדלקמן:

• לא ניתן היה לקבוע תכנית טיפולית במסגרת הקהילה.
• המשך שהותה של הפעוטה במשפחת האומנה תחת צו הוצאה ממשמורת.
• המפגשים בין הפעוטה להוריה יתקיימו במרכז הקשר, אחת לשבוע בזמנים קבועים, למשך 3 חודשים על מנת לקבל התרשמות ותהליך רציף של קשר והיענות להדרכה. מבוקש כי לא יתקיימו מפגשים בבית האומנה ללא פיקוח וגבולות ברורים.
• תוכנית מימ"ד מטעם האומנה תבחן אם יהיה שת"פ רציף במרכז הקשר.
• תוגש בקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ במידית, לאור החשש כי בני הזוג יעזבו את הארץ, כפי שדווח במסגרת הוועדה.
• תוגש בקשה להכריז על הקטינה כקטינה "נזקקת".
• תוגש בקשה להאריך את צו ההוצאה ממשמורת, כך שהקטינה תמשיך לשהות אצל משפחת האומנה תחת צו ההוצאה ממשמורת.

27. ביום 22.05.2022 הוגשה בקשה לבית המשפט לנוער (בפ"ת) להעביר את תיק הצב"ן ותיק התנ"ז מבית המשפט לנוער בחיפה לבית המשפט לנוער ב----- וכן הוגשה בקשה לקבוע מועד לדיון בבקשת שירותי הרווחה להכריז על הקטינה כקטינה נזקקת, לקבוע דרכי טיפול בעניינה ולהוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטינה.

תמצית טענות הצדדים:

האב המערער:

28. החל מיום 11.02.2021, מעל שנה ויותר, הוחלט כי הפעוטה לא תגדל אצל אביה המערער. אין כל הסבר מהותי תקף שיש בו כדי להצדיק מדוע החלטה פוגענית זו התקבלה, ולא החלטה אחרת פוגענית פחות, שיהיה בה כדי לעזור לאב לגדל את ביתו. צו הביניים הוצא מטעמים שלא כדין, ובעיקר בשל עלבונה של עו"ס לחוק הנוער בנהריה. שירותי הרווחה לא הגיעו לדירת האב אף לא פעם אחת כדי לבדוק ולאשש האם אכן יש בו "פגם הורי" כזה המצדיק את ניתוקה של בתו ממנו. שירותי הרווחה בנהריה לא פעלו כדי לאחד את המערער עם בתו הקטינה, כך שתגדל אצלו ועל ידו. שירותי הרווחה כשלו בתפקידם והוא לדאוג לטובת הקטינה, שברירת המחדל היא כי תגדל על ידי ואצל אביה. אין רלוונטיות להתנהגות האב המערער אל מול הוועדה, ותגובתו הכועסת הינה מובנת בנסיבות העניין.

עמדת האם:

29. האם מצטרפת לעמדת האב לפיה לא היה כל מקום להוצאת הפעוטה מידי הוריה ובוודאי מידי האב ויש להורות על השבתה לאלתר. בכל יום שעובר שהקטינה אינה מצויה בחזקת הוריה נגרם לה נזק בלתי הפיך. האם התחייבה כי לאחר שתושב הפעוטה לידי הוריה, תיקח חלק פעיל ותעשה כל הנדרש ממנה על ידי גורמי המקצוע, אלא שאין לצפות כי תשתף פעולה עם מי שמבקשים ליטול ממנה ומהאב את היקר להם בעולם, על לא עוול בכפם.

עמדת האפוטרופוס לדין:

30. האב ממשיך בסירובו הנחרץ לשיתוף פעולה עם גורמי הרווחה, התנהגותו בוועדה הייתה מתלהמת ומזלזלת. בהיעדר שיתוף פעולה מצד ההורים והדרכה, לא ניתן לבנות כל תכנית טיפול שיהא בה להטיב עם הפעוטה ולבטח לא ניתן יהיה לפעול להחזרתה לחיקם.

האפוטרופוס לדין מצטרפת לעמדת ב"כ היועמ"ש כי יש להמשיך לדון בעניינה של הקטינה בערכאה המבררת, שכן זו טובתה.

המדינה וגורמי הרווחה:

31. המערער אינו מוכן לשתף פעולה על מנת לברר את יכולותיו לתפקד כהורה יחיד בשלב זה עבור הפעוטה, המערער מונע מבית המשפט ומגורמי הטיפול לקבל תמונה מלאה אודות מצבו ותפקודו ההורי, דבר המחייב את המסקנה כי טרם בשלה העת להשיב את הפעוטה לידיו. טובת הפעוטה מחייב את המשך השמתה בבית הדודים עד לבירור מצבו של המערער והאם, וכן בחינה האם יכולים הם לקבל את הפעוטה לביתם. על אף שמדובר בהחלטה קשה, הרי שהחלטה זו נעשתה לאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי ובהסתמך על דיווחים מרובים אודות התנהלות המערער ומצבה של האם, והיעדר התובנה של המערער לנזק הנגרם לפעוטה כתוצאה מכך. המערער מסרב להניח תשתית ראייתית מינימאלית כדי שניתן יהיה לסמוך עליו ולהעביר אליו את מלוא האחריות לקטינה, כך שיפעל כדי לספק לה הגנה וכלל צרכיה, הרגשיים, הפיזיים וההתפתחותיים.

דיון והכרעה:

32. לאחר שבחנתי החלטת בית משפט קמא, עמדות הצדדים והעדכונים שהוגשו לי מעת לעת כמפורט ב רקע והשתלשלות העניינים, שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל וצו הביניים יפקע בעוד 14 יום מהיום.

33. שני הערות מקדמיות ומהותיות: האחת, כי שירותי הרווחה לא פעלו תוך זמן סביר וטובתה של הפעוטה נשחקה לאור הימשכות ההליך. הוצאת הקטינה ממשמורת אביה, הינה בבחינת דיני נפשות של ממש, וכך היה נדרש להתייחס לעניינה. השנייה, התנהגותו של האב מול גורמי הרווחה, אינה פועלת לטובתו, ולבטח מקשה על גיבוש טובת בתו. הספק אשר עלה בליבם של גורמי הרווחה, הינו ספק שיש לו מקום, וראוי שהמערער יפנים זאת. התנהגותו התוקפנית והכעסנית של האב, יש בה כדי לעכב את ההליך בעניינו ובעניין הפעוטה. ודוק, באמירתי זו אין אני שוללת את טענות האב, אשר נשמעות ונשקלות בכובד ראש בבית המשפט, אלא 'העת והמקום' לביקורת היא בבית המשפט ולא באופן מזלזל ובוטה ישירות כלפי גורמי הרווחה והוועדה המקצועית שהתכנסה בעניינו.

34. ועתה למהות העניין שבפניי-

נקודת המוצא היא כי "ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים" (סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962). ההורים הם האחראים הראשוניים והעיקריים לילדיהם הקטינים. הם האפוטרופוסים הטבעיים עליהם, עליהם מוטלת החובה והזכות לדאוג לצורכיהם במסירות, וצמודה לה הרשות להחזיק בהם. חזקה שהורי הקטין, אפוטרופסיו הטבעיים, פועלים לטובתו. להורים נתונה זכות יסודית לאוטונומיה בגידול ילדיהם, אשר היא בבחינת ביטוי לקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם. זכותם של ההורים להחזיק בילדיהם ולגדלם, על כל הכרוך בכך, היא בגדר זכות אדם טבעית וראשונית. זכותם של ההורים לקיים חובתם כלפי ילדיהם יוצרת את האוטונומיה ואת הפרטיות של התא המשפחתי ושוללת, ככלל, התערבות של גורמים חיצוניים ביחידה המשפחתית (עיינו בדנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, נח(6) 246 (2004) והאסמכתאות המצוינות שם, להלן: "עניין דנ"א פלונית").

35. על אף האמור, האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה מוחלטת, והיא כפופה תמיד לצורכי הילד, לטובתו ולזכויותיו. כאשר ההורה אינו מקיים כראוי את חובותיו או משתמש לרעה בסמכויותיו ההוריות באופן המסכן את הילד או פוגע בו, תתערב המדינה ותגן על הקטין. מכאן סמכותם של בתי המשפט ושל רשויות הסעד להתערב, בנסיבות מוגדרות, בתא המשפחתי כאשר הדבר מתחייב לשם רווחתו של הילד (עיינו עניין דנ"א פלונית). לאור הדברים האמורים וחשיבותם, תחושות האב ועוצמת תגובתו נדרשת הייתה להיות מרוסנת, בטח אל מול הוועדה, שניסתה לעשות את תפקידה במקצועיות ובאחריות.

36. חוק הנוער סב סביב אותו קטין נזקק הנדרש לטיפול, להשגחה ולהגנה של החברה מטעמים המנויים בחוק, ובפרט אלה המנויים בסעיף 2 לחוק הנוער (לא נמצא על הקטין אחראי; האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה; הקטין עשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא בפלילים; הקטין נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953; הקטין נתון להשפעה רעה או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה; שלומו הגופני או הנפשי של הקטין נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת; כאשר הקטין נולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה)).

37. באם בית המשפט מצא כי אכן יש להגדיר קטין כנזקק בהתאם לסעיף 2 לחוק הנוער, הרי שסעיף 3 לחוק הנוער מוסיף ומונה את דרכי הטיפול וההשגחה שבית המשפט רשאי להורות עליהן להגנתו של אותו קטין מפני עצמו ומפני הסובב אותו ולהגנת החברה מפניו (לרבות מתן הוראות הנראות לבית המשפט כדרושות לטיפול בקטין או להשגחה עליו, כולל לימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי; העמדת ידיד לקטין שישמש גם יועץ לאחראי עליו ולקבוע סמכויותיו ותפקידיו; העמדת הקטין תחת השגחתו של עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה);הוצאת הקטין ממשמורתו של האחראי עליו, וזאת אם ראה בית המשפט שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה, ולמסור אותו למשמורתה של רשות סעד אשר תקבע את מקום חסותו, או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול כמשמעותם בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 וכיו"ב).

38. בשל החשש מהתערבותם של גורמים חיצוניים באותה יחידה משפחתית שחוק הנוער יכול להתיר ולאפשר, סעיף 8 לחוק הנוער מהווה כמעיין "בלם" מפני אותה חדירה, והוא למעשה בולם את בית משפט וגורמי הרווחה, כך שבית משפט אינו קונה סמכות להחליט בעניינו של קטין אלא רק לאחר שהונח לפניו תסקיר שכתבו פקיד סעד, ולאחר שניתן לקטין, לאחראי עליו ולפקיד הסעד, הזדמנות לטעון טענותיהם ולהציע הצעותיהם.

39. עד לכאן - הלך הדברים הרגיל. עם זאת, על אף האמור לעיל ובהתאם לסעיף 11(א) לחוק הנוער, במידה ופקיד הסעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא זקוק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, הוא רשאי לנקוט בכל האמצעים הדרושים לדעתו למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו אלא באישור בית המשפט. כמו כן, מכוח סעיף 12 לחוק הנוער, בית המשפט רשאי לתת החלטות ביניים, אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין ולאשר אמצעי חירום שננקטו לגביו על ידי פקיד סעד. החלטת ביניים כאמור תפקע כעבור שלושים יום מיום הינתנה אם לא הוארכה תקופת תקפה.

40. מאמור לעיל נלמד כי "דרך המלך" באשר לטיפול והשגחה על קטינים מכוח חוק הנוער, הינה צעידה בדרך הקבועה באותם סעיפים 2, 3 ו-8 המוזכרים לעיל, וסטייה מאותה "דרך המלך" הינה באותם מקרי חירום בלבד, לצורך מניעת אותה סכנה תכופה או מתן טיפול שאינו סובלים דיחוי, אז ניתנת לפקיד הסעד ובית המשפט הסמכות לפעול, וכן לתת החלטות ביניים בעניינו של אותו קטין.

41. אין חולק כי הסעד של הוצאת קטין ממשמורת האחראי עליו הינו הסעד החמור והפוגעני ביותר שיש באמתחתם של גורמי הרווחה, לצורך טיפול והגחה על קטין. לא בכדי סעיף 3(4) לחוק הנוער מורה כי סעד של הוצאת קטין ממשמורת האחראי עליו יכולה להיעשות אך ורק אם ראה בית המשפט "שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה [...]". סעד זה הוא מוצא אחרון שנועד להבטיח את הטיפול בקטין נזקק ואת ההשגחה עליו כאשר כל האמצעים האחרים אינם בנמצא, לחלופין אינם יעילים עוד. יש לנקוט בסעד זה במשורה ובזהירות, ועל המדינה מוטל נטל משמעותי כדי להצדיק התערבות כה בוטה בתא המשפחתי ובקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם.

42. הטעמים המחייבים משנה זהירות בקבלת החלטה להוציא ילד מרשות הוריו לפי סעיף 3(4) לחוק הנוער תקפים גם כאשר ננקטים אמצעים טיפוליים במסגרת "החלטות ביניים" לפי סעיף 12 לחוק הנוער. בהחלטה על הוצאת קטין מרשות הוריו צריך בית המשפט להשתכנע כי אין אמצעי אחר, פחות בחומרתו, אשר יבטיח את ההגנה על שלומו ורווחתו של הקטין. רק ביסוס הנחיצות בהוצאתו של הקטין והצורך לעשות כן מיידית יכול להצדיק פגיעה במרקם המשפחתי. בנוסף, דרישת המיידיות מתוספת לדרישת הנחיצות נוכח העובדה כי מדובר בהחלטת ביניים.

43. וכפי שנכתב בעניין דנ"א פלונית: "סעיף 12 אמנם מאפשר הטלת אמצעים בהליך מזורז במעמד צד אחד, אך כאמור, צריך להיות נהיר כי האמצעי חיוני להגנה על שלומו ורווחתו של הקטין[...] כדי להצדיק הוצאתו של קטין מרשות הוריו הטבעיים צריכה להתקיים עילה מיוחדת ויוצאת דופן. הילד יוצא מרשות הוריו ללא הסכמתם רק כאשר הדבר מחויב המציאות ובלתי נמנע. טובת הילד משמשת נדבך מרכזי בגדר בחינתן של דרכי הטיפול השונות, ובהן טיפול הכרוך בניתוק הילד מהוריו. טובתם של ילדים דורשת, לרוב, כי יימצאו ברשות הוריהם, במסגרת התא המשפחתי הטבעי[...] על רקע גישה כללית זו הוגבלה האפשרות להוציא ילד מרשות הוריו ללא הסכמת ההורים למקרים קיצוניים." [ההדגשות אינן במקור – א.א.].

44. בענייננו, השתלשלות האירועים הובילה לכדי מצב בו הפעוטה לא גדלה אצל אביה המערער בהתחלה בהסכמה (תחילה אצל הסבתא ולאחר מכן אצל משפחתו של אחיו) ובשלב מאוחר יותר מכוח צווי ביניים. הלכה למעשה הוצאה הקטינה ממשמורתו של אביה הביולוגי, האפוטרופוס הטבעי עליה, מיום לידתה. כיום קיים קרע עמוק ומר באמון האב בגורמי הרווחה, תוך שהוא מצוי בתחושה קשה כי גורמי הרווחה עושים כל שאל ידם כדי למנוע את זכותו לגדל את בתו הפעוטה, בטרם יוכיח את יכולותיו כהורה ראוי דיו.

45. צבר הנסיבות שהציגה ב"כ היועמ"ש, לרבות כי המערער העיד על עצמו שאינו מיומן ומנוסה בטיפול פעוטות, כי התפרץ על עו"ס משירותי הרווחה, כי סירב לעטות מסכה (הגבלות קורונה), כי אינו מוכן לספק מידע באשר לקשר הזוגי שלו עם האם, ואף התנהגותו התוקפנית אל מול גורמי הוועדה, אינם מתגבשים לכדי חשש שאכן הקטינה לא תהיה מוגנת עת תגדל עם אביה המערער באופן כזה המחייב את הוצאתה ממשמרתו. האב אכן אינו משתף פעולה עם שירותי הרווחה באופן רציף וסביר ויש בכך כדי להעלות חשש מוצדק וראוי לבדיקה מצד גורמי הרווחה, אך יש לזכור שמטרתו של סעד הניתן במסגרת החלטת ביניים היא לעולם שמירה על שלום הקטין, וודאי שאין לנקוט את ההליך האמור כדי "להעניש" הורה (או ילד) בגין חוסר שיתוף פעולה עם הרשויות, לחלופין כדי "לכפות" שיתוף פעולה שכזה (עיינו עניין דנ"א פלונית).

46. מהנסיבות שהוצגו לפניי, לא שוכנעתי כי מצבה של הפעוטה הינו בגדר מצב חירום, לחלופין כי עסקינן במקרה קיצוני הדורש עוד שימוש באמצעי החירום הקיימים בחוק. כמו כן, לא נוכחתי כי אין "דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה" בפעוטה, המחייב שימוש בסעד החמור מכל, הוא הוצאת הקטינה ממשמרתו של האפוטרופוס הטבעי עליה, משמורת אביה המערער. במצב הדברים הנוכחי כל שנמצא בפני ובפני הוועדה הינו ספק ביכולת המערער לגדל את בתו הפעוטה, אשר כאמור, לעניינו של האב המערער, הינה זכות טבעית ובסיסית ביותר, שלו ושל בתו הפעוטה.

47. סבורני כי גישת המדינה וגורמי הרווחה אמורה הייתה להיות בשימת דגש רב יותר של תמיכה וסיוע, על פני הוצאת הקטינה ממשמורת האב עד אשר תוכח מסוגלותו ההורית. הורה אינו נדרש להוכיח את מסוגלותו ההורית באופן אפריורי. כמו כן, הדבר מקבל משנה תוקף לאור העובדה שהדברים נעשו והתבצעו מכוח אמצעי חירום וצווי ביניים.

48. במצב הדברים הנוכחי, הפעוטה אינה נמצאת במשמורת אביה, אפוטרופסה הטבעי מזה כשנה וחצי. ברם, אין להתעלם מהמצב העובדתי שנוצר ועודנו קיים, והוא כי הפעוטה קשורה מן הסתם לדמויות מפתח אחרות, העסוקים בגידולה, ושאינן אביה. כפי שידוע, להתקשרות הראשונית של אדם מינקות לבין הדמויות המגדלות אותו חשיבות רבה במהלך החיים, וכי ההמשכיות וההתמדה בקשר הראשוני שנוצר הינן יסוד מרכזי בהתפתחותו התקינה של כל אדם. עניין זה מוכר כ"תאוריית ההתקשרות" (ה-attachment), תאוריה המעוגנת היטב במחקרים, תאוריה מוכרת וידועה גם בפסיקה משפטית בעיקר בשדות משפטיים אחרים בעלי נקודות השקה לענייננו, כגון תחום דיני האימוץ. תיאורית ההתקשרות מקובלת במסגרת בחינת טובת הילד, אשר מקנה משקל מהותי לנזק שעלול להיגרם לילד אם ינותק מהדמויות המגדלות, ונוכח החשש כי ייגרם לו עקב כך משבר נפשי חמור. השיקול שלא לטלטל קטין באופן מיותר הינו שיקול ענייני ונחוץ, שהרי כל מעבר ופרידה פוגעים בתחושת הביטחון, היציבות, הרציפות וההמשכיות של הקטין (עיינו דנ"א 6211/13 היועץ המשפטי לממשלה - משרד הרווחה והשירותים החברתיים נ' פלונית(נבו 23.12.2013)‏‏.

49. בהחלטתי מיום 09.05.2022 ציינתי כי יש לזכור שמנקודת מבט של הפעוטה, מימד הזמן הוא בעל חשיבות קריטית, שהרי לא בכדי נאמר: "...מה שנראה תקופה קצרה אצל מבוגר, עשוי להתקבל כנצח אצל קטין... יש לזכור כי תקופת הזמן הראשונה בחייו של קטין חשובה ביותר ליצירת קשר עם דמות מטפלת ראשונית".

50. בשל כל השיקולים המוזכרים לעיל ובאיזון הנדרש, מצאתי כי צו הביניים לא יבוטל לאלתר, אלא יפקע תוך 14 יום מהיום על מנת להכין את האב, את הקטינה ואת שירותי הרווחה לנקוט באמצעים אחרים שאינם קיצוניים לטובת הקטינה, כך גם למשל יישום תכנית מימד בקהילה.

סוף דבר:

51. דין הערעור להתקבל. צו הביניים יפקע תוך 14 יום מהיום. הקטינה תהיה תחת צו טיפול בקהילה- תכנית מימד עד החלטה אחרת שתינתן על ידי הערכאה המבררת במסגרת תיק הנזקקות. גורמי הרווחה יפעלו לגיבוש ויישום תכנית מקיפה כאמור בסעיף 50. על האב לשתף פעולה עם התכנית וגורמי הרווחה, תוך ידיעה והבנה כי גורמי הרווחה אינם לרעת האב, אלא לטובת הפעוטה וטובתו הוא, לצורך גידולה המיטבי. יובהר בפני האב כי המשך התנגדות דווקנית לבחינתם של גורמי הרווחה, יעמוד לחובתו.

52. פסק הדין המתוקן מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים ותיקוני עריכה.

53. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום,  כ"ג אייר תשפ"ב, 24 מאי 2022, בהעדר הצדדים.