הערעור על גובה מזונות הילדים
1.כפי שנקבע בע"א 732/88 יעקב קמחי נ' אילנה קמחי ואח', פ"ד מג (2) 251, 255:
"הלכה מימים ימימה היא, כי בית משפט שלערעור אינו נכנס לדיון מחודש בשאלות עובדתיות, שהוכרעו בערכאה הנמוכה, הלכה זו מופעלת בדווקנות יתר בכל הקשור לפסיקת מזונות".
בבע"מ 946/19פלוני נ' פלונית)21.3.2019) נקבע כי:
"כלל הוא כי אין זה מדרכו של בית משפט שלערעור להתערב בקביעת שיעור המזונות, הנתונה להערכתו ולשיקול דעתו של בית המשפט שפסק בעניינם, אלא אם לדעת בית משפט שלערעור באה פסיקה זו על יסוד שיקולים מופרכים או אם בית המשפט התעלם משיקולים שהיה צריך לתת דעתו עליהם".
ראו גם: ע"א 192/82אריה סדן נ' פביאן סדן, לו(4) 169 (1982); בע"מ 3708/07פלוני נ' פלוני (2.8.2007); עמ"ש (מחוזי חיפה) 32385-11-18א' ג' נ' ר' ג'( (22.05.2019) ; עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 1971-12-16פלוני נ' פלונית (06.01.2019).
2.במקרה דנן, ביהמ"ש קמא דן במזונות הילדים על בסיס ההנחה שהאם יהודייה וחל הדין האישי, תוך שהוא ציין כי גם אם חל החוק האזרחי (החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשי"ט–1959) ולא הדין האישי, התוצאה זהה. המערער לא חלק בערעורו על הקביעה שחובת המזונות היא על פי הדין האישי. בע"מ (י –ם) 638/04 ח.ר. נ' ר.ר. (23.1.05) קבע כב' השופט דרורי כי:
"הכלל הבסיסי בהלכה היהודית הוא כי מזונות ילדים נקבעים לפי צרכם של הילדים ולא לפי עושרו של אביהם... ברם, אין מדובר בכלל נוקשה ובשוויון מוחלט בין כל הילדים, ללא התחשבות במצבו הכלכלי של אביהם. נהפוך הוא, "למעשה מוצאים דברים אלה את פתרונן ... מתוך התחשבות בנסיבות המקרה, המצב הסוציאלי והכלכלי... ואין להעלים עין שלילדי עניים אין אותם הצרכים כמו לילדי עשירים... אם האב אמיד, יש גם מקום לחייבו, מדין צדקה ולא מדין מזונות, לתת לילד לא רק מה שהכרחי אלא גם מה שראוי לו וזה בוודאי תלוי גם באפשרויות הכספיות של האב".
בע"א 93/85אורית שגב נ' שלמה שגב, פ"ד לט(3) 822 (1985) נקבע כי:
"הדין החל על המקרה הוא הדין האישי של המערערות, ובענייננו דין התורה. על-פי דין זה מוטלת על האב חובה מן הדין לספק לילדיו את הצרכים ההכרחיים לכלכלתם, אך כאשר לאב, על-פי הכנסתו, היכולת לספק לילדיו מעבר לצרכים החיוניים, עליו לעשות כן מדין צדקה. במקרה כזה ניתן לחייב את האב בתשלום מזונות לילדיו, כך שיוכלו להמשיך ולחיות על-פי רמת החיים שהורגלו לה ושהיו ראויים לה, אפילו רמת חיים זו תשית על המשיב חיוב בתשלום דמי מזונות, העולים במידה ניכרת על הצרכים ההכרחיים שלהם בלבד."
באשר להתחשבות בעת פסיקת המזונות ברמת החיים אליה הורגלו הקטינים נקבע בעמ"ש (מחוזי מרכז) 21704-03-18א. ו נ' א. ו)11.06.2019) (להלן: עמ"ש 21704-03-18) כי:
"בעת הערכת צרכי הקטין אין להתעלם מרמת החיים לה הורגל הקטין בעת חייהם המשותפים של הצדדים, ואין כל סיבה כי בתחשיב המזונות לא נייחד רכיב משמעותי, דוגמת הוצאות בגין תרבות ופנאי אשר מעצם טיבם שיעורם עולה אצל בעלי היכולת מאשר אצל אלו החסרים בה."
גם בעמ"ש (מחוזי חיפה) 41465-10-17ש' נ' ש' (25.10.2018) (להלן: עמ"ש 41465-10-17) נקבע כי:
"לאור רמת החיים הגבוהה לה הורגלו הקטינים לפני הסכסוך בין ההורים, אין כל סיבה לקמץ בפסיקת תוספת עבור הוצאות מעבר להכרחיים... יובהר כבר עתה, כי במסגרת אותן הוצאות מיוחדות, לא נכללות הוצאות בריאות או חינוך ומדובר בהוצאות עבור פעילויות פנאי, בילויים לרבות נסיעות וטיולים, בשים לב לרמת החיים הגבוהה לה הורגלו, רווית המותרות, כפי המקרה בענייננו".
ראו גם: עמ"ש 1971-12-16 פלוני נ' פלונית (6.1.19) וכן דברי כב' השופט פוגלמן בהלכת 919 שקבע כי מזונות ילד צריכים להיפסק: "עד כדי רמת החיים שבה הורגל הילד ערב הפירוד או שלה הוא ראוי" (פסקה 23).
3.הטעם לכך הוא, שיש למנוע פגיעה כלכלית בילדים, מעבר לפגיעה הקשה שהם חווים עקב הסכסוך בין ההורים והגירושין. יש לקחת בחשבון את רמת החיים של המשפחה טרם פרוץ הסכסוך ולקבוע את רמת המזונות על מנת שהם ישקפו ולו בקירוב, את הרמה שהם הורגלו אליה, ככל שהדבר אפשרי מבחינת יכולותיהם הכספיות של ההורים.
4.במקרה דנן, הודיע ב"כ המערער בדיון שהתקיים לפנינו, כי הוא חוזר בו מהטענות בכל הנוגע ליכולתו הכלכלית של האב (עמ' 1 שורה 23) וכן שהוא לא ערער על הוצאות החינוך (עמ' 3 שורה 11). המשמעות היא, שקביעת ביהמ"ש קמא כי לאב יכולות כלכליות "בסכומים גבוהים במיוחד, אשר שמורים למעטי מעט" מוסכמת גם על המערער. ביהמ"ש קמא קבע כי פוטנציאל הכנסתה של האם עומד על 20,000 ₪ ויחסי ההכנסות בין הצדדים הם: "50:1 לטובת האב". דהיינו, במקרה דנן, אין כל ספק שהאב יכול לשלם מזונות בסכומים שפסק ביהמ"ש קמא. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם היה צריך לפסוק סכומים אלו והאם הם מבטאים את צרכי הילדים.
5.ביהמ"ש קמא קבע בצדק, שמאחר שהמערער לא התייצב לחקירתו בביהמ"ש, אזי לא ניתן להסתמך על טענותיו העובדתיות וככל שלא נסתרו טענותיה העובדתיות של המשיבה, יש לאמצן. ביהמ"ש קמא ציין כי:
"במסגרת תובענה למזונות חלה חובה מוגברת על בעלי דין למסור מלוא המידע אודות זכויות בנות ערך כלכלי ועל אודות הכנסות קבועות או משתנות. כלל זה הוא בבחינת כלל יסוד שאין בלתו, מאחר וככל שבעל דין נמנע במעשה או במחדל מלמסור פרט או מסמך שמצוי בידיעתו, הרי שבכך הוא "מסתכן" בכך שיראוהו כמי שמודה בפרטים שמסר בעל הדין שכנגד...האב, לא רק נמנע מלמסור מלוא המידע והפרטים על אודות יכולתו אלא אף פועל במכוון כדי להכמין המידע ולכל הפחות להגיש הצהרות ונתונים בלתי אמינים ובלתי מבוססים".
6.טענתו המרכזית של המערער היא שהמזונות שנפסקו לא משקפים את הצרכים האמיתיים של הילדים והמשיבה לא הוכיחה כי הסכומים הגבוהים שנפסקו למזונותיהם אכן משקפים את צרכיהם.
7.בסעיף 38 לפסה"ד, הובא פירוט צורכי הקטינים כפי שנתבעו בכתב התביעה. שני המרכיבים הגבוהים ביותר הם כלכלה בסכום של 4,000 ₪ לחודש עבור כל אחד מהילדים וכן סכום של 6,000 ₪ לחודש עבור כל קטין בגין נסיעות לחו"ל.
8.מעיון בחקירה הנגדית הנרחבת שערך ב"כ המערער למשיבה, עולה שהמשיבה לא נשאלה כמעט דבר ביחס לשני רכיבים משמעותיים אלו. אכן, סכום של 4,000 ₪ עבור כלכלה הוא גבוה מאוד ואולם, לאור הממצאים אודות רמת ההוצאות שהמשפחה הורגלה אליה בסך של עשרות אלפי דולרים לחודש, כשרק כרטיסי האשראי מלמדים על הוצאה של כ – 55,000 ₪ לחודש, לא לנו להתערב בקביעתה של הערכאה הדיונית כי סכום זה אינו מופרז.
9.בנוסף, המשיבה הצהירה בתצהירה, שהילדים נהגו לנסוע ארבע פעמים בשנה לחופשה בחו"ל, כאשר שתי נסיעות הן נסיעות לצורך סקי ועדותה לא נסתרה. היא אף לא נחקרה על רכיב זה ומשמעות הדבר שיש לאמץ את גרסתה.
10.זאת ועוד: אין מחלוקת שהילדים חיו באחוזת פאר ייחודית ועלות המדור שהם הורגלו לה גבוהה ביותר. כיום, הילדים חיים בבית צנוע בהרבה ואולם עדיין מדובר בוילה ב---- ולפיכך הסכומים שקבע ביהמ"ש קמא, משקפים רמת מדור סבירה לעומת מה שהילדים הורגלו.
11.לפיכך, למרות שביהמ"ש קמא לא פירט מה הביא אותו לקביעת שיעור המזונות כפי שקבע, אני סבור כי סכומי המזונות סבירים יחסית לרמת החיים שהילדים הורגלו אליה ואין מקום להתערב בהם.
כפי שנקבע עמ"ש 21704-03-18 :
"אכן ראוי הוא כי על דרך הכלל הערכאה הפוסקת מזונות תפרט ולו באופן כללי את רכיבי חיוב המזונות אותן פסקה, תוך קביעת שיעורו של כל רכיב ורכיב במובחן, על מנת שניתן יהא לבחון ואף לבקר את הערכתה ושומתה. יחד עם זאת ומאחר ועניינם של המזונות בהערכה ואומדן ולא פעם נתונים הדברים ל"שודא דדיינא"..., הרי שלא פעם אין מנוס מקביעת סך מזונות כוללני, כאשר מתוכנה של ההחלטה, הפורשת את יכולתם הכלכלית של ההורים ורמת חייהם, ניתן להבין וליישב את אומדנו של בית המשפט."
גם בעמ"ש 41465-10-17 צוין כי:
"הצדדים הלינו על כך שבית משפט קמא לא נימק בהרחבה קביעותיו ביחס לאבות המזונות שקבע והכיצד הועמדו על אותם סכומים. אלא שלבית המשפט הסמכות לפסוק מזונות, ולקבוע את גובה צורכיהם של הקטינים, על דרך האומדנה ומבלי להיזקק להוכחה מדויקת של הצרכים, זאת בהתבסס על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית (ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, (15.7.1984); ע"א 130/85 כהן נ' כהן, פ"ד מ(1) 69 (20.1.1986); ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822 (31.10.1985)."
ראו גם: גריידי ושלם מזונות ילדים – הלכה ומעשה (כרך א' עדכון 6, 2019) עמ' 174ג'; עמ"ש (מחוזי חיפה) 26409-10-18מ' ש' נ' ק' ש' (25.07.2019).
יש גם לקחת בחשבון כי במקרה דנן, כל נטל הטיפול נופל על כתפי האם בלבד והאב מתגורר בחו"ל החל מחודש אוקטובר 2018 ולא מגיע לבקר את ילדיו בישראל. הפסיקה ביחס לאי חיוב רכיב חופשות בגדרי תשלומי מזונות (עמ"ש 25027-02-14 פלונים נ' פלוני (28.12.14)) דנה במקרה שבו המשמורת משותפת ולא במקרה כמו מקרה דנן, שהאב עזב את הארץ והילדים לא שוהים עמו כלל. במצב כזה, בהחלט יש לחייב את האב גם עבור חופשות לילדים, במיוחד שעה שהם הורגלו לחופשות רבות ובוודאי שהחופשות יתרמו לשפר את מצבם הנפשי שנפגע מאוד כתוצאה מהגירושין. האם העידה כי הילדים: "עברו חוויות רגשיות מאוד קשות" (עמ' 70 לפרוטוקול ביהמ"ש קמא מיום 2.10.18 וכן עמ' 68, עמ' 72 ועמ' 74 לפרוטוקול הנ"ל).
12.יש לדחות גם את טענת המערער לפיה עליו לשלם רק שליש מהמזונות בתקופת שירות החובה בצה"ל ולא מחצית. בע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית, פ"ד מח(3) 461 נקבע שיש לאמץ את הגישה לפיה "ההנחה העובדתית היא שתמיכת הורים בילדיהם החיילים פוחתת בעת שירותם הצבאי לכדי שליש מן הסכום המשולם קודם לתקופת השירות הצבאי" (עמ' 483). ודוק: מדובר בהנחה שניתנת לסתירה. במקרה דנן, מתקיימים שני מאפיינים מיוחדים המצדיקים סטייה מסוימת מההנחה. האחד: רמת החיים אליה הורגלו הקטינים היא גבוהה בהרבה מהממוצע. לכן, סביר שאף ההוצאות והשירותים שילדים אלו יצרכו בתקופת השירות הצבאי עולה על שליש. השני: האב כלל לא נמצא בישראל ולכן הילדים נמצאים בכל החופשות אצל האם בלבד והיא נושאת לבדה בכל עלות שהותם. לאור שני מאפיינים מצטברים אלו, אין מקום להתערב בפסיקת ביהמ"ש קמא אף ביחס לרכיב זה.
13.בכל הנוגע לטענות בדבר העדר הוצאות עבור הבת ד' – ממילא חיוב המזונות עבור הבת ד' הופחת למחצית בסיום התיכון. ביחס לתקופה שלאחר שחרורה מצה"ל ובתקופת שירותה בשירות הלאומי, שעה שהיא מתגוררת בדירה שכורה עם בן זוג, לא נסתרה עדות האם שהיא המשיכה לתמוך בה כספית גם לאחר ששוחררה מהצבא. האם העידה שהיא המשיכה לשלם עבור רכבה, הטלפון שלה, חדר כושר, מאמן אישי (קאוצ'ר) וד' נוטלת ממנה אוכל מבושל והיא נמצאת אצלה בסופי שבוע (עמ' 64 ועמ' 66 לפרוטוקול הנ"ל). העובדה שד' עבדה תקופה קצרה של כמה שבועות במסעדה (שם בעמ' 68), לא פוטרת את האב מתשלום מזונותיה.
14.בכל הנוגע לטענות בגין מזונות הבת ג' שהתגייסה כבר לצה"ל, העובדה שהיא נמצאת בבסיס סגור לא מצדיקה ביטול חיוב המזונות וברור שקיימים צרכים שעל האב לממן עבורה באמצעות תשלום המזונות כגון ביגוד, הנעלה, היגיינה, בילויים וכן הוצאות מדור ואחזקת מדור, עקב העובדה שג' שוהה רק אצל האם בחופשות מהצבא.
15.יש לדחות גם את טענת המערער שעל המשיבה להשתתף בתשלומי המזונות. לאור פער ההכנסות שקבע ביהמ"ש קמא – אחד לחמישים לטובת האב – ברור כי אין לחייבה להשתתף במזונות הקטינים. על פי הלכת 919 יש לבחון את הכנסות ורכוש כל אחד מההורים ואת זמני השהות וצרכי הילדים. משביהמ"ש קמא קבע שפער ההכנסות הוא 1:50 לטובת האב והיות שהאב מתגורר בחו"ל וכלל לא שוהה עם הילדים, אין כל הצדקה לחייבה להשתתף מזונותיהם, מעבר לכך, האם ממשיכה לדאוג ולתמוך רגשית בילדים הקטינים שחוו משבר קשה לאור הסכסוך בין ההורים ובכך היא משתתפת למעשה במזונותיהם. האם העידה כי היא עירבה אנשים רבים על מנת לעזור לילדים ולדבריה: "זה היה מאמץ קבוצתי לעזור לילדים שלי לא להתפרק" (עמ' 25 לפרוטוקול הנ"ל). ביהמ"ש קמא קבע שפוטנציאל הכנסת האם הוא 20,000 ₪ בחודש וסכום זה יאפשר לאם קיום סביר לאור רמת החיים שהיא הורגלה אליה ותו לא. אין הצדקה לחייבה לעשות שימוש בכספים שיש לה, לרבות בכספי ירושה שקיבלה, לצורך תשלומי מזונות שעה שרכוש האב הוא פי חמישים, ויש לאפשר לה לחסוך כספים אלו לעת שיבה וסגריר. מה גם, שלאור העובדה שהאישה כבר בת חמישים, היא לא עבדה מעל עשרים שנה ואינה שולטת בשפה העברית, לא יהיה לה קל למצוא עבודה בישראל.
16.סיכומו של דבר: אכן, חיובי המזונות שנפסקו לילדים הם גבוהים ולא שכיחים. ברם, גם רמת הכנסתו והיקף רכושו של המערער גבוהים ביותר ובלתי שגרתיים כלל ורמת החיים שהילדים הורגלו אליה, היתה בהתאם. לכן, אינני מוצא הצדקה להתערב בקביעותיו של ביהמ"ש קמא.
הערעור על פסיקת מזונות אישה
1.ביהמ"ש קמא קבע כי יש לבחון את עתירת האישה למזונותיה "על פי הדין האישי היהודי החל על הצדדים ועל פי הדין הכללי כהוראות משלימות שאינן סותרות זו את זו".
2.בבע"מ 3151/14 פלונית נ' פלוני (5.11.15) (להלן: הלכת פלונית) קבעה כב' השופטת ברק-ארז כי ההצדקה להענקת מזונות משקמים מתבססת על כך ש:
"במקרים מתאימים אישה המתגרשת לאחר שנים שבהן לא עבדה מחוץ למשק ביתה תהיה זכאית למזונות "אזרחיים" בעלי תכלית שיקומית... מכוח עקרונות כלליים של הדין האזרחי... הדברים אמורים כאשר מדובר בבן זוג... הנותר לאחר הנישואין ללא יכולת השתכרות או בעל יכולת השתכרות מוגבלת מאוד, בשל הסתמכותו על קשר נישואיו ו"חלוקת תפקידים" בין בני הזוג במהלכה של המערכת הזוגית".
3.במקרה דנן, האישה לא זכאית למזונות על פי הדין הדתי מאחר שהגיור שעברה המשיבה הוא גיור רפורמי (עמ' 6 שורה 6 לפרוטוקול הדיון בערעור) והיא העידה בביהמ"ש קמא כי: "לפי ההלכה אני לא נחשבת יהודייה" (עמ' 112 לפרוטוקול הנ"ל ומוצג 7 למוצגי המערער). בנוסף, האישה אישרה שיש לה קשר עם בן זוג אחר שהיא מתגוררת עמו תחת קורת גג אחת החל מחודש יוני 2018 והם בזוגיות מינואר 2018 (עמ' 47 לפרוטוקול הנ"ל).
4.ברם, בצדק קבע ביהמ"ש קמא כי למשיבה זכות למזונות משקמים לתקופה קצובה של כשלוש שנים מיום הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק הדין. האישה לא עבדה במהלך הנישואין מעל 20 שנה, היא הסתמכה לחלוטין על הכנסת המערער והיא הורגלה לרמת חיים גבוהה ביותר. היא טיפלה לבדה בילדים בחלק מתקופה זו (לאחר שהמערער עזב את הארץ באוקטובר 2018) ונאלצה להשקיע זמן רב בהליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים בישראל ובמדינות נוספות. אכן, גם בידי האישה זכויות כספיות לא מועטות ואולם הדבר לא גורע מזכותה לקבל מזונות שיקום, עקב רמת החיים הגבוהה שהיא הורגלה אליה ועקב הקושי שלה למצוא עבודה בארץ כמפורט לעיל. יש לזכור כי עד היום הרכוש המשותף טרם חולק והאישה לא קיבלה עדיין את חלקה. אין הצדקה לדרוש ממנה "לאכול" את חסכונותיה ורכושה ולפטור את המערער שהכנסתו היא פי חמישים מהכנסתה, לממן את הוצאותיה בתקופת ביניים מתוחמת בזמן, לצורכי שיקומה.
באשר לדרישה להשבת כספי המזונות המשקמים שנפסקו לאישה, כפי שקבע כב' הנשיא שמגר בע"א 1284/94סימי אוחיון נ' הנרי אוחיון)07.03.1995):
"לא ראיתי מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא בכל הנוגע למזונות האשה. עם זאת, אינני סבור כי בנסיבות העניין יש הצדקה להחזרת סכומים שכבר שולמו. הרי מה ששולם נצרך ונאכל ואין מורים בנסיבות כאלה על החזרה - יהיה זה לפי הדין ויהיה זה לפי ההגיון כפשוטו. אשר על כן הייתי פוסק כי השינוי הפוטר את המשיב ממזונות האשה תוקפו מיום מתן פסק הדין, ואין חובה להחזרתו של מה ששולם לפני כן."
ברמ"ש (מחוזי ירושלים) 43377-03-13פ' נ' פ' (30.09.2013) נקבע כי:
"...שאלת ההשבה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, וכי בדרך כלל, אם ניתן להסיק כי כספי המזונות "כבר נאכלו", כך שחיובה של האישה להחזיר כספים אלה בשלב מאוחר יותר עלול לגרום לפגיעה כלכלית, לא יורה בית המשפט על השבת הכספים האמורים. השוו, לדוגמא, דבריו דלהלן של השופט פורת בעמ"מ 95/97, 98/97 כדורי נ' כדורי (16.12.97):
"...גם לגבי מזונות אשה היו לא מעט מקרים בהם קבע בית המשפט כי לא סביר ולא הוגן לחייב אשה להחזיר מזונות שנפסקו לזכותה בעבר, בסכום גבוה מן הראוי... החזר המזונות הוא איפה בשיקול דעת בית המשפט וזה ישקול את כל הנסיבות, לרבות אם מדובר במזונות אשה או ילדים, האם המזונות כבר נאכלו, האם ההחזר לא יפגע בקיום הילדים, או האשה, האם סביר בנסיבות העניין לצוות על ההחזר, האם הוא צודק, האם מדובר בסכומים גדולים ובמקרה כזה האם הם שולמו בפועל או טרם שולמו וכיוצ"ב."
קביעה זו של השופט פורת גם משתלבת היטב עם הוראות סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979, לפיו, גם אילו הייתה קיימת עקרונית עילת השבה לפי החוק האמור, קרי, אילו היה בית משפט מסיק כי האישה קיבלה את טובת ההנאה בדמות המזונות ששולמו לה, "שלא על פי זכות שבדין" (וספק רב אם ניתן כלל להגיע למסקנה כזו במקרה דנן, כל עוד שכספי המזונות שולמו לאישה מכוח חבות הבעל במזונות על פי חוק המדינה ולפי הדין האישי החל עליו), הרי שגם אז, לפי סעיף 2 לחוק האמור, רשאי בית המשפט לפטור את "הזוכה" מחובת השבה, "אם ראה... נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת".
5.כב' השופטת ברק-ארז הדגישה בהלכת פלונית כי: "אין מקום להביא בחשבון שיקולי אשם שעניינם האחריות לפירוק הקשר" ולכן טענותיו של המערער בדבר קשריה של המשיבה עם בן זוגה כיום כבר במועד שהיא נפרדה ממנו, אינה רלוונטית שעה שמדובר במזונות שיקום אזרחיים.
6.לפיכך יש לדחות את טענת המערער אף ביחס לפסיקת מזונות השיקום למשיבה.
7.אין גם מקום להתערב בפסיקת ההוצאות שהושתו על המערער וזאת לאור היקף ההליכים הלא שגרתי והעלויות שנדרשו למשיבה על מנת לנהל את ההליכים כנגד המערער.
(ג)העולה מן המקובץ:
1.אציע לחבריי לדחות את הערעור.
2.כמו כן, אציע לחייב את המערער בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.
3.לצורך כך, הערובה שהפקיד המערער תועבר למשיבה באמצעות ב"כ.
4.פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
_________________
נפתלי שילה, שופט
השופט שאול שוחט, סג"נ, אב"ד:
אני מסכים.
__________________
שאול שוחט, שופט
סג"נ, אב"ד
השופטת איריס לושי-עבודי:
אני מסכימה.
_____________________
איריס לושי - עבודי, שופטת
נפסק כאמור בפסק דינו של השופט שילה.
ניתן היום, ט"ו סיוון תש"פ, 07 יוני 2020, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
|
|
שאול שוחט, שופט, סגן הנשיא
אב"ד
|
|
איריס לושי-עבודי, שופטת
|
|
נפתלי שילה, שופט
|