פס"ד בערעור על קיום צוואה אחת מתוך חמש

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 11.10.22 (כב' השופטת תמר סנונית פורר בת"ע 23509-04-19) שדחה את בקשת המערער לקיום צוואתו האחרונה של המנוח ש' א' ז"ל, שבה העניק לו המנוח את כל עיזבונו.

א.רקע עובדתי

1.המנוח ש' א' ז"ל (להלן: המנוח) נפטר ביום 9.9.18 כשהוא אלמן ללא ילדים. אשת המנוח, ד' (להלן: ד'), נפטרה לפניו ביום 9.6.18.

2.המערער (להלן גם: ש') היה חבר של המנוח עוד מילדותם, המשיב 1 (להלן: ב') היה אף הוא חבר של המנוח והמשיב 2 הוא אחיו של המנוח (להלן: האח).

3.המנוח ואחיו לא היו בקשר מאז שנת 2005 בגלל סכסוך הנוגע לירושת אמם והקשרים של המנוח בתקופה האחרונה לחייו היו בעיקר עם ש' וב'.

4.המנוח הותיר אחריו חמש צוואות שנערכו בשנתיים האחרונות לחייו ואלו הן:

הצוואה הראשונה מיום 1.6.16 שנערכה ע"י עו"ד רחבי ונחתמה בפניו ובפני ב' ובמסגרתה המנוח העניק את כל עיזבונו לאשתו.

הצוואה השנייה מיום 8.6.17 שנחתמה בפני שני עדים ואומתה ע"י הנוטריון עו"ד דהן (להלן: עו"ד דהן) ובמסגרתה המנוח הוריש את כל עיזבונו לש'.

הצוואה השלישית מיום 26.11.17 שנערכה בפני עדים ובמסגרתה המנוח הוריש את כל עיזבונו לד' ולב' בחלקים שווים.

הצוואה הרביעית מיום 28.2.18 שנערכה בכתב ידו של המנוח ובמסגרתה המנוח הוריש את כל עיזבונו לש'.

הצוואה החמישית והאחרונה נערכה חמישה ימים לאחר פטירת ד', ביום 14.6.18, בפני עו"ד דהן ובמסגרתה המנוח הוריש את כל עיזבונו לש'.

5.בסמוך לאחר חתימת הצוואה האחרונה, נערכה ביום 25.6.18 בדיקת כשירות למנוח ע"י המומחה ד"ר פלדינגר שקבע שהמנוח כשיר לחתום על צוואה.

6.בחודש יוני 2017 המנוח פתח חשבון בנק משותף עם ש' שאליו הוא העביר סך של 300,000 ₪. כמו כן, ביום 13.7.17, כחודש לאחר שהמנוח חתם על הצוואה השנייה, חתם המנוח על מסמכים להעברת מלוא זכויותיו בדירת מגוריו בג' ובדירה נוספת בת', במתנה לש'. ביום 18.12.17 הושלמה ההעברה ללא תמורה של זכויות המנוח בדירה בג' ע"ש ש' וביום 1.1.18 הושלמה העברת הזכויות של המנוח בדירה בת' (מחצית) ע"ש ש'.

7.ב' החזיק המחאות של המנוח בסך כולל של 900,000 ₪ ולגבי המחאה אחת ע"ס של 400,000 ₪, הוא אף פתח תיק הוצל"פ כנגד המנוח לאחר פטירתה של ד'.

8.לאחר פטירת המנוח, הגיש ש' בקשה לקיום הצוואה האחרונה וב' הגיש בקשה לקיום הצוואה השלישית. האח הגיש התנגדות לצוואות שב' וש' בקשו לקיים והגיש בקשה למתן צו ירושה אחר המנוח.

9.ש' טען שהצוואה האחרונה של המנוח משקפת את רצונו האמיתי מאחר שהוא היחיד שקיים קשר קרוב וחם עם המנוח ודאג לו. לדברי ש', צוואה זו נערכה ללא כל מעורבות מצדו או השפעה בלתי הוגנת. ב' טען שיש לקיים את הצוואה השלישית שמשקפת את רצון המנוח ואין לקיים את הצוואה האחרונה שנערכה באופן חפוז, ימים ספורים אחרי פטירתה של ד', כשש' לא ניהל שום קשר עם המנוח במהלך שנים רבות והוא שב לחייו בערוב ימיו מתוך רצון לזכות ברכושו. לדברי ב', צוואה זו נערכה תוך מעורבות של ש' והשפעה בלתי הוגנת מצדו ויש לבטלה. האח טען שיש לבטל את כל ארבע הצוואות האחרונות של המנוח, מאחר שהן נעשו תוך מעורבות פסולה של ב' וש' והשפעה בלתי הוגנת מטעמם ויש לתת צו ירושה על פי דין.

10.בית המשפט קמא דן בפסק דינו בכל חמש הצוואות וקבע שיש לבטל את ארבע הצוואות האחרונות והאח רשאי להגיש בקשה לקיום הצוואה הראשונה שלא הוגשה לקיום מאחר שהאח לא ידע בזמנו על דבר קיומה. ברם, לאור הימצאותה, לא ניתן ליתן צו ירושה על פי דין (להלן: פסה"ד). הן ב' והן ש' הגישו ערעור על פסק הדין. בסיום הדיון בערעור, ב' חזר בו מערעורו ונותר להכריע בערעורו של ש'. להלן תפורט תמצית פסק דינו של ביהמ"ש קמא בכל הנוגע לצוואה השנייה, הרביעית והחמישית. מאחר שכאמור, ב' חזר בו מערעורו, לא יפורטו קביעות ביהמ"ש בנוגע לצוואה השלישית.

ב.תמצית פסק הדין 

1.בית המשפט דן ראשית בשאלה האם הוכחה מעורבות של ש' בעריכת כל אחת מהצוואות ולאחר מכן, נדונה במאוחד השאלה האם הייתה השפעה בלתי הוגנת מצד ש' על המנוח, לחתום על הצוואות.

האם ש' היה מעורב בעריכת הצוואות? 

2.בכל הנוגע לצוואה השנייה – מעדותו של עו"ד דהן עולה שש' הוא זה שפנה אליו לראשונה לצורך עריכת צוואה עבור המנוח. ש' דאג להביא את העדים לצורך החתימה על הצוואה, אך לדברי עו"ד דהן, ש' לא נכח בפגישות בינו לבין המנוח וגם לא בעת החתימה על הצוואה. המנוח הוא זה ששילם עבור עריכת הצוואה.

3.עו"ד דהן העיד שהמנוח אמר לו שהוא מפחד שב' החתים אותו על צוואה "עם תאריך פתוח" ועל מסמכים אחרים ללא ידיעתו וללא רצונו ולכן הוא רצה לערוך צוואה לטובת ש'. עו"ד דהן העיד שהוא שאל את המנוח מדוע הוא לא רוצה לצוות לאשתו את עיזבונו והוא השיב לו שהוא וש' חברי ילדות ששירתו יחד בצבא וש' עוזר לו ומסייע לו. לדבריו: "הוא חשש מאוד שב' החתים אותו על צוואה... אם ב' יירש אותי, דקה היא לא תהיה פה... הוא חושש שהוא מנסה לקחת לו את הרכוש זה מה שאמר לי המנוח". עו"ד דהן העיד שהוא אף הציע למנוח להגיש בקשה לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד ב' ואולם המנוח סירב כי זה "יעשה לו בלאגן אתו".

4.עו"ד דהן העיד שהמנוח ואשתו תיארו של ש' כמי שעוזר להם וכמי שהם סומכים עליו בעיניים עצומות. לדבריו, גם ד' הסכימה להעברת הדירות ע"ש ש' והמנוח אמר לו שש' "הוא מלאך, הוא עוזר לי, מסייע לי... אני גם בטוח שהוא ידאג לאשתי וזה רצוני... המנוח אמר לי רק דברים טובים על ש'".

5.עו"ד דהן היה צריך לערוך בדיקה נוספת יסודית יותר והיה צריך לבחון "האם המנוח נתון להשפעות או לחצים כלשהם. בפרט, כאשר מי שפנה לעו"ד הוא אותו חבר שהמנוח עתיד להוריש לו. בדיקות אלה לא נערכו כלל. יצוין כי עדות עו"ד דהן... מעלה תמיהות רבות שכן עולה שוב השאלה, כיצד יתכן, שבתקופה כה קצרה המנוח הופך את עורו ביחס שלו כלפי ב' פעם אחת או כלפי ש' בפעם אחרת. הוא יוצר קשר, פעם אחר פעם, עם עורכי דין שונים באמצעות ב' וש' ולכל אחד מציג גרסה אשר עולה בקנה אחד עם האינטרס של אותו אדם שקישר ביניהם. ההתרשמות כי מדובר בהתנהלות מרצה מצד המנוח, אשר ספק אם משקפת את אומד דעתו ורצונו האמיתי להוריש".

6.בנוסף, עדותו של מר דרור טביב שחתם כעד על הצוואה השנייה "הייתה תמוהה ביותר, הוא חזר ואמר שהוא לא מכיר ולא זוכר את הפרטים". הוא לא זכר את שם המנוח ושם עורך הדין והוא העיד שעו"ד דהן העניק לו 100 ₪ עבור העדות לצוואה. עדותו של מר טביב יצרה "תמונה לא ברורה, ביחס לשאלה האם ש' אכן נכח בקרבת מקום או הייתה מעורבות בחתימה על צוואה זו".

7.עלו תהיות לגבי נסיבות עריכת הצוואה. ואולם "לא שוכנעתי כי אלו מגיעות כדי הוכחת מעורבותו של ש' בעריכת הצוואה השנייה".

8.בכל הנוגע לצוואה הרביעית – על צוואה זו אין עדויות נוספות מלבד עדותו של ש'. ש' העיד שהמנוח סיפר לו על צוואתו זו בחודש מרץ 2018 ומאוחר יותר, בחודש אוגוסט 2018 הוא נתן לו אותה וחתם בפניו בשנית על הצוואה. מחקירתו של ש' עולה "כי בסבירות גבוהה הוא נכח בעת שהמנוח כותב בכתב ידו את הצוואה, כמו כן, מנוסחה של הצוואה עולה כי היא מנוסחת בלשון רבים ובהתייחסה לש', דבר המחזק את נוכחותו של ש' בעת כתיבתה ואולי אף מעבר לכך מעורבות ישירה לתוכנה. אין גם כל הסבר משכנע מדוע לאחר שהמנוח כבר הסתייע בעו"ד דהן לעריכת צוואה קודמת ולאחר שהעביר באמצעותו את נכסי המקרקעין, הוא כותב בכתב ידו בנוכחות ש' את הצוואה הרביעית. די בכך שהצוואה נחתמה ונכתבה בנוכחות ש' ולאור כלל הנסיבות יש לקבוע כי ש' היה מעורב בעריכתה ולהורות על ביטולה של הצוואה הרביעית".

9.בכל הנוגע לצוואה החמישית והאחרונה – צוואה זו נחתמה במהלך השבעה על מותה של ד'. ש' הוא זה שהתקשר לעו"ד דהן לעדכן אותו שד' נפטרה, הוא זה שמוביל שוב לעריכת צוואה נוספת לטובתו ואין נימוק מה הבהילות לערוך צוואה נוספת בעת השבעה.

10.ש' דאג לקבל חו"ד של ד"ר פלדינגר, קבע אתו ונמצא בדירה בעת שהמנוח נבדק. ש' דאג לנקות את הבית טרם הגעתו של המומחה. ש' דאג להביא את המומחה לביתו של המנוח והמומחה בדק עמו את הפרטים על מנת לוודא את תשובות המנוח. ש' לא סיפר למומחה שהמנוח כבר "רוקן" מנכסיו באמצעות העברת זכויותיו בשתי הדירות על שמו של ש' ובאמצעות מתן שיקים בסך של 1.2 מיליון ₪ לב' ולש'. כמו כן, המסמכים הרפואיים שמובאים למומחה דלים – מסמך אחד בלבד מקופת החולים. ש' מהווה למעשה את "הכוח המניע לעריכת צוואה זו".

11.מצבו של המנוח באותה עת לאחר פטירת אשתו "היה מכמיר לב שלא עולה על הדעת כי היה ביכולתו הבסיסית ביותר להיות עם כוחות לערוך צוואה". ב' העיד שבאותה עת המנוח "היה יושב על המיטה צועק "ד' ד'", הוא חשב שהיא עוד בחיים... הוא לא היה במיטבו כשהיא נפטרה, הוא כבר היה די סמרטוט". לפיכך, לש' הייתה מעורבות בעריכת הצוואה ויש לבטלה בשל כך.

האם ש' הפעיל השפעה בלתי הוגנת על המנוח לערוך את הצוואות לטובתו?

12.בחינת הנסיבות "מעלה סימנים של ניצול לצד יחסי אמון חזקים ביותר מצד ש' כלפי המנוח". ככל שעובר הזמן, ש' היווה "אפוטרופוס בפועל של המנוח". כל שלוש הצוואות נערכו במהלך שנה אחת בין חודש יוני 2017 לחודש יוני 2018. בנוסף, המנוח העביר לש' את זכויותיו בשתי הדירות ולשירותי הרווחה שבחנו את מצבו של ש' וכשירותו להעביר את זכויותיו בדירת מגוריו בג' והאם הוא נוצל, לא נאמר שהמנוח העביר גם את זכויותיו בדירה בת' לש', דירה שהמנוח מקבל ממנה דמי שכירות. ש' אף לא דווח לעו"ס מטעם מחלקת הרווחה שהמנוח פתח יחד עמו חשבון בנק משותף שאליו המנוח העביר 300,000 ₪.

13.ההתרשמות מעדות ש' וילדיו היא שמצד אחד הם סייעו באופן משמעותי למנוח מתוך "כוונות טובות ומתוך תחושת שליחות" ומצד שני ש' סבר שמגיעה לו תמורה והוא עודד את המנוח להעביר אליו את רכושו עוד בחייו. נערכו הקלטות מטעמו של ש' בחיי המנוח וברור שהדבר נעשה מאחר שש' ידע שבעתיד יועלו כנגדו טענות שהוא יצטרך להתמודד איתן. השיחות שהוקלטו עם המנוח "מותירות תחושה קשה". כל אחד מהצדדים (ש' וב') ניסה להשפיע על המנוח לטובתו. למרות שבשיחות עם המנוח ש' אומר למנוח שהוא מסכים להעביר חזרה את הדירות ע"ש המנוח, בעת עדותו טען ש' שהמנוח אמנם נשמע נחרץ בבקשתו זו ואולם הוא קרץ לו בכוונה ולמעשה לא התכוון לכך באמת.

14.עולה תהייה כיצד ש' ששומע את מצוקת המנוח במיוחד לאחר פטירת אשתו, אינו מהסס להמשיך בעריכת צוואה לטובתו והוא אף מארגן את הגעת המומחה לעריכת חו"ד רפואית, את ניקיון דירת המנוח טרם הגעת המומחה, מאשר את העובדות שאמר המנוח למומחה ולא מגלה את מלוא הפרטים לנציג מחלקת הרווחה והמומחה. "כלל הנסיבות הללו מעלים את השפעתו הרבה של ש' על עריכת הצוואה ועל המנוח תוך ניצול של מצבו הקשה של המנוח ובכך יש מענה לאי הגינות שבפעולה".

15.עו"ד דהן העיד שעיריית ג' הערימה קשיים על מתן אישור עירייה לעסקת העברת הדירה בג' לש'. העובדות הסוציאליות נפגשו עם המנוח ובעקבות התערבותן נחתם הסכם שכירות שהופקד אצלם. העו"ס גב' אמסלם העידה שכשהיא פנתה למנוח בפעם הראשונה לברר עם המנוח אודות העברת הדירות, "הוא לא ידע ולא הבין במה מדובר". לדבריה, כשהגיעה לביתו של המנוח שמאית "הוא לא ידע ולא הבין מדוע הבית שלו ניתן במתנה. הוא הבין שהוא הוריש". לטענתה: "הם דיברו עם בני הזוג... הם אמרו בני הזוג שזה מהרצון שלהם".

16.מחלקת הרווחה עירבה גם את עו"ד מיקי שינדלר שפעל מטעם עמותה שעוסקת בהגנה על קשישים מניצול ומחלקת הרווחה כינסה צוות רב מקצועי שנוכח בו גם רופא וגם עורך דין והוסבר למנוח שפעולות אלו "לא לגמרי לטובתו". העו"ס גב' לקסר העידה שהיא הגיעה לדירת המנוח עם עו"ד שינדלר שליווה את מחלקת הרווחה בנושא זה ולמרות התמיהות והחשש לניצול "המנוח היה צלול בעת העברת נכסי המקרקעין... מאחר שהמנוח ציין מפורשות שזה רצונו, לא נותר להם אלא להפסיק את התערבותם". העו"ס לקסר העידה שהם בחנו גם האם יש ניצול של המנוח. לדבריה, בביקור הנ"ל "כל המעורבים הגיעו למסקנה שמדובר באדם צלול, כשיר, זה רצונו וצריך לכבד אותו".

17.באותה עת, לא הוצגה כל התמונה בפני נציגי מחלקת הרווחה. הם לא היו מודעים להמחאות שנתן המנוח לב' בסך של 900,000 ₪, לא ידעו על פתיחת החשבון המשותף של המנוח עם ש' שאליו הועברו 300,000 ₪ ולא ידעו על העברת הדירה בת' ע"ש ש' "כלומר, החשדות שצפו בקרב הרווחה היו מבוססות אך על העברת הדירה בג' ותו לא".

18.לאחר פטירת ד', העו"ס אמסלם התרשמה באופן חיובי מהיחסים בין ש' למנוח ואולם ההתרשמות לא הייתה "נטולת ספקות... מסירות עם סימני שאלה". התמונה המלאה התבררה למחלקת הרווחה רק לאחר פטירת ד'. רק אז, היא הגיעה לבית המנוח בעקבות פניה של ב' ואז המנוח היה "שבר כלי ממש". העו"ס העידה שבמועד זה המנוח היה "רזה, חלש, הבגדים שלו היו מלוכלכים. הוא היה אבל... הוא לא ידע היכן נמצאים החפצים האישיים שלו, כי ד', אשתו המנוחה, סידרה, טיפלה בו. הוא טען שאין לו כסף לממן מטפלת, שהחברים שלו מטפלים בו, אין לו כסף לקנות קבר... הוא לא שיתף פעולה. הוא אמר שהחברים שלו רבים על נכסיו, עוד בעודו בחיים. ברגע שהוא אמר לנו את זה, הבנו שיתכן ומופעל עליו לחץ וזה היה הסיבה שפנינו לבנק".

19.בתמליל שיחה שהתנהלה ביום 17.6.18, יומיים לפני ביקור של עו"ס הרווחה אצל המנוח, המנוח הביע כעס גדול על ש' והכחיש שהעביר את נכסי המקרקעין על שמו. המנוח אמר כי: "אולי הכנסתם לי בין הספר הזה של החתימות נייר כזה, אני לא קראתי את הניירות שחתמתי. חתמתי אוטומט... אני רוצה שיחזור לקדמותו ש'... אני רוצה את המצב לקדמותו... אני כועס נורא... אני רותח... אני לא רוצה שהדירה הזו על השם שלך". יחד עם זאת, המנוח עדיין חזר ואמר שש' "לא אויב שלו" ושהוא סומך עליו שידאג לו כל החיים.

20.העיתוי של הצוואה האחרונה "הוא כשלעצמו מעלה תמיהות". כל העדויות ללא יוצא מן הכלל מלמדות שמצבו של המנוח באותם ימים היה קשה והוא היה חסר אונים. אשתו נפטרה, הוא היה חלש, ביתו היה מלוכלך והוא חשש להמשך חייו. העו"ס העידה שהמנוח לא ידע כיצד יסתדר "ד' עשתה הכול בשבילו, לא יודע היכן תחתונים, תרופות... ש'(המנוח) רזה מאוד, מעשן ללא הפסקה". הוא אמר כי: "הייתי מעדיף למות במקום ד'".

21.התרשמות קשה זו הייתה גם בביקור שערכה העו"ס בבית המנוח ביום 19.6.18, מספר ימים לאחר עריכת הצוואה החמישית. "הייתה ניכרת הזנחה ומצוקה פיסית וכלכלית מצד המנוח". המנוח אמר שהחברים עוזרים לו והוא לא צריך מטפלת. בגלל שד' סידרה הכול, הוא לא מוצא כלום. הוא הגיע בכיסא גלגלים ללוויה של אשתו וטען שאין לו כסף לקנות קבר. באותה פגישה נאמר לש' שהוא מתפקד "כאפוטרופוס בפועל", עליו לדאוג להיגיינה אישית של המנוח, לניקיון הבית ויש לפעול להכנסת מטפלת. בשלב זה המנוח "סבל ממצב פיזי ומנטלי רעוע ביותר ותמוה מאוד לחשוב שבמצב כמו זה, חשב ופעל מיוזמתו לעריכת צוואה נוספת".

22.ש' הזמין את חוות דעתו של ד"ר פלדינגר לפי המלצת עו"ד דהן. מחקירתו של ד"ר פלדינגר עולה שהוא לא נחשף למצבו המורכב של המנוח ונמסר לו מידע חלקי. לא נאמר לו דבר על ב', הוא קיבל מסמך רפואי בודד ולא היה מודע להעברות הכספים והנכסים לב' וש' ולעריכת צוואותיו הקודמות. ד"ר פלדינגר אף לא ידע שהצוואה נערכה בעת השבעה על אשת המנוח. גם עובדה זו "מעלה תמיהות נוספות". ד"ר פלדינגר אף העיד שלו היה רואה את המנוח ודירתו במצב מוזנח הדבר היה גורם לו לעריכת "בדיקה נוספת". הוא לא ידע שש' ומשפחתו דאגו לניקיון הבית טרם בואו ו"ארגנו" את המנוח טרם הבדיקה.

23.נסיבות עריכת הצוואות מצביעות על ההשפעה הבלתי הוגנת מצד ש' על המנוח, בעריכת הצוואות המזכות אותו. הן ב' והן ש' ניסו לקבל מהמנוח את רכושו עוד בהיותו בחיים "תוך ניצול חולשתו הפיזית, הנפשית והמשפחתית וכלה בעריכת צוואה במצב נפשי ופיזי כה קשה ומורכב – מעידים כולם יחד – על ההשפעה הבלתי הוגנת גם מצדו של ש' על המנוח".

24.המנוח היה תלוי בש' כעולה מעדויות העובדות הסוציאליות וכעולה מסיכום הפגישה שלהן עם המנוח מיום 19.6.18, כש' שימש כאפוטרופוס בפועל של המנוח. העו"ס ציינה שאת כל פגישותיה עם המנוח היא הייתה צריכה לתאם עם ש' שהיה איש הקשר מטעם המשפחה. גם כשד' הייתה בחיים, היא הייתה מפנה אותה לש' לתיאום פגישה. העו"ס אמסלם העידה שבחודשים האחרונים לפני פטירת המנוח, היא התרשמה שהמנוח סמך על ש' ורצונו היה שכל הקשור אליו יעבור דרכו.

25.המנוח לא היה עצמאי במשך כל התקופה בה ניהל קשר קרוב לש'. הוא היה תלוי בסביבתו – באשתו ד' ובב' וש'. לאחר פטירת ד', המנוח היה תלוי לחלוטין בש' גם מבחינה כלכלית. המנוח אמר לעו"ס אמסלם שאין לו כסף למטפלת ולקנות חלקת קבר וזאת ככל הנראה מאחר שהעביר לש' את החלק הארי של נכסיו בעודו בחיים וכן העביר כספים לב' ופתח חשבון משותף עם ש', כך שהוא נותר תלוי בו וכמעט חסר כל. עם זאת, בסיכום הפגישה של העו"ס לקסר ומחקירתו של עו"ד דהן עולה שהמנוח וד' חזרו ואמרו שש' הוא "המלאך שלנו".

26.גם מבחן התלות והסיוע מתקיים בעניינינו. למנוח לא היו קשרי משפחה עם קרובים והוא היה יחסית בודד כל חייו. הקשרים העיקריים שלו היו עם אשתו, ב', ש' ועם האחיינים שלו שהתגוררו בחו"ל והוא שוחח עמם בטלפון מידי פעם. לכן, היה קל מאוד להשפיע על המנוח והוא היה נתון לניצול מצד הסובבים אותו. "בחינת מכלול הנסיבות של עריכת הצוואות לטובת ש' עם התלות המוחלטת של המנוח בו והעדר עורף חברתי ומשפחתי... מעלה כי המנוח היה נתון להשפעה... המנוח הציג בפני העו"ס לאחר פטירת ד' מצוקה כלכלית בסיסית. ש' ידע על תחושותיו של המנוח כלפי ב'. ניתן היה להגן על המנוח מפני ב', לשיטתו של ש' אם כך נדרש, באמצעים אחרים שאינם כוללים עריכת צואות והעברת הנכסים המרכזיים של המנוח. התמונה הכוללת שהתבררה הינה גם השפעה וגם היסוד של אי ההגינות וניצול מצבו של המנוח, חולשתו והתלות שלו בש'".

27.במקרה דנן יש להפעיל את הלכת "החוטים השזורים". מכלול הנתונים "יצרו מסה קריטית המובילה למסקנה כי עריכת 4 הצוואות האחרונות של המנוח אינה פרי אומד דעתו החופשי והעצמאי אלא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת, מעורבות והפעלת לחצים בלתי פוסקים מצד שני חבריו...הם לא הפרידו בין עזרה חברית, חיונית ומטיבה לבין הפעלת לחץ והשפעה להשגת הישגים רכושיים ברכושו. ציפיית כל אחד מהחברים הייתה לתמורה בירושתו של המנוח".

28.הנסיבות שהובילו לביטול כל ארבעת הצוואות האחרונות, מאחר שהוכח שהן לא משקפות את רצונו האמיתי והחופשי של המנוח הן אלו:

א.ריבוי הצוואות בזמן קצר כשאין אירועים משמעותיים שיכולים להסביר את ריבוי הצוואות ושינוי עמדת המנוח למעט הקשר עם החברים.

ב.כל אחד מהחברים יצר קשר עם עורך דין ואמר לו שהמנוח מעוניין לעשות צוואה לטובתו.

ג.המנוח היה תלוי מאוד בב' ובש', במיוחד בהעדר קשרים משפחתיים למעט אשתו. המנוח נזקק לעזרה יומיומית לקניות, לבדיקות רפואיות לארגון וניקוי הבית ובפעולות אלו הוא היה תלוי בחברים.

ד.העובדה שהמנוח היה מוכן להוריש במרבית צוואותיו למעט אחת את רכושו לחברים ללא דאגה לאשתו, "לא קיבלה נימוק מספק על ידי שני החברים ואף זכתה להיתממות רבה על ידי שניהם".

ה.העברת זכויותיו של המנוח בדירות שמהוות את רכושו העיקרי, לא זכתה להבטחה מספקת של זכויות המנוח, במיוחד שנכס אחד הוא דירת מגוריו והשני הוא נכס שממנו המנוח קיבל שכר דירה ורק בשל התעקשות מחלקת הרווחה בעריית ג' נערך חוזה שכירות בין המנוח לש'. אין כל התייחסות למצב שבו המנוח יידרש לעתודות כספיות, למשל לטיפולים רפואיים או למגורים שיותאמו למצבו הרפואי.

ו.מתן שיקים לב' בסכום של 900,000 ₪ כשלגבי אחד מהם ב' פתח בהליכי הוצל"פ לגבייתו מיד לאחר פטירת ד'.

ז. פתיחת חשבון בנק משותף עם ש' שאליו הועברו 300,000 ₪ ע"י המנוח.

ח.המנוח רוקן את עצמו מנכסיו בתקופת עריכת הצוואות באמצעות העברת נכסיו לשני חבריו. לא הייתה כל דאגה להבטחת זכויותיו וצרכיו של המנוח.

ט.תכיפות עריכת הצוואות והשינויים מעידים על היותו של המנוח נתון בלחצים עזים והוא נמשך כל פעם לכיוון אחר ע"י מי מחבריו.

י.העובדה ששני חבריו של המנוח הקליטו אותו בשיחות עמו וכבר התכוונו להכין ראיות לתביעותיהם, מעלה את התחושה, כפי שהמנוח עצמו ביטא, ששני חבריו כבר חילקו את רכושו בחייו.

יא.הצוואה האחרונה נערכה בעת השבעה על פטירת אשתו כשמצבו היה מעורער והוא היה אבל ומוזנח פיזית, כשאינו יכול לדאוג לצרכיו הבסיסיים. המנוח חש שחבריו מנהלים מאבק על רכושו בחייו ואין לו שליטה על המצב.

29.מאחר שהתברר במהלך ההליך שהמנוח חתם על הצוואה הראשונה, לא ניתן ליתן צו ירושה כבקשת האח ועל האח לפעול בהליך המתאים. מאחר שתביעתם של ב' וש' לקיום הצוואות נדחתה, כל אחד מהם ישלם לאח הוצאות בסך של 50,000 ₪.

ג.תמצית טענות המערער

1.המנוח היה איש עקשן, דעתן וחשדן. כך גם התרשמה העו"ס אמסלם שהכירה את המנוח בחודשים האחרונים לחייו. לפיכך, שגה ביהמ"ש כשקבע שהתקיימה השפעה בלתי הוגנת מצד המערער על המנוח.

2.ביהמ"ש קמא טעה טעות עובדתית כשקבע שהצוואה השנייה נערכה 7 ימים לאחר הצוואה הראשונה, בעוד שהיא נערכה שנה ושבעה ימים לאחר הצוואה הראשונה. מדובר בשגגה היורדת לשורש מסקנת ביהמ"ש בדבר השפעה בלתי הוגנת, מאחר שמפסק הדין עולה שסמיכות הזמנים השגויה היוותה פרמטר חשוב בקביעות ביהמ"ש.

3.טעה ביהמ"ש קמא כשהורה על ביטול הצוואה השנייה והצוואה הרביעית שלא הוגשו כלל לקיום ולא עמדו להכרעה בפני בית המשפט. הוגשו לקיום רק הצוואה האחרונה ע"י המערער והצוואה השלישית ע"י ב'. באף שלב לא הובהר ולא נקבע שבית המשפט ידון בכל הצוואות של המנוח. לכן, נמנעה מהמערער הזכות הבסיסית לקיים הליך משפטי מלא והוגן ביחס לצוואות אלו. אם המערער היה יודע שבית המשפט היה מכריע גם ביחס לצוואה השנייה, הוא היה מזמן גם את העד הנוסף לצוואה והמערער היה מתייחס בסיכומיו לעילות ההתנגדות ביחס לכל הצוואות.

4.טעה ביהמ"ש קמא שהתעלם מרצונו הברור של המנוח לא להוריש דבר לאחיו. האח ניתק כל קשר עם המנוח עוד בשנת 2005 ובמשך 13 שנים ועד למות המנוח, הם היו בנתק מוחלט. האח הודה בכך במפורש. האח סירב לכל ניסיון שעשו המנוח וכן ילדיו של האח, על מנת לחדש את הקשר עם המנוח, אף לאחר שהמנוח חלה וגם לאחר פטירת אשתו. האח ידע היטב שהמנוח לא רצה להעניק לו דבר מרכושו.

5.המשיבים כלל לא טענו בסיכומיהם שש' היה מעורב בעריכת הצוואה האחרונה ולכן המערער לא התייחס לטענה זו בסיכומיו. בכל מקרה, המערער לא היה מעורב בהכנתה והוא רק יצר קשר עם עו"ד בהן לאחר פטירת ד'. עו"ד דהן העיד שבמעמד חתימת צוואה זו נכחו הוא והמנוח בלבד. פעולה טכנית כפי שש' עשה אינה עולה כדי מעורבות. הוכח שהקשר בין המנוח לעו"ד דהן היה קשר ישיר ועצמאי ולא היה מקום להורות על ביטולה מחמת מעורבות.

6.אין כל עדות או ראייה להשפעה כלשהי של המערער על המנוח. ביהמ"ש קמא כרך בטעות פעולות של ב' עם פעולותיו של ש'. ביהמ"ש קמא התעלם מדיווח העו"ס מיום 6.9.18 שהמנוח אמר לה שהוא רוצה שש' יטפל בו "ויש לכבד את רצונו גם בשעה זו...אני התרשמתי שש' מסור לש' (המנוח) וגם שש' (המנוח) סומך עליו".

7.גם בתרשומת העו"ס לקסר מיום 24.6.18 מביקור בבית המנוח נאמר כי: "הסביר לי מפורשות כי בחר להעביר את דירת הוריו לחברו היחיד עוד מגן הילדים מר ש' פ'.... גב' א' ציינה "הוא המלאך שלנו"....לשאלתי מדוע בחר כבר עכשיו להעביר למר פ' את דירתו ולא במסגרת צוואה, אמר שזה לא משנה היות וההסכם ביניהם שלו ולאשתו זכות מגורים בדירה עד מותם".

8.לא היה מקום להסתייגות ביהמ"ש ממסקנת העו"ס לאור העובדה שלא הועבר לעו"ס מלוא המידע על העברת נכסי המנוח. שהרי, העו"ס ציינה שנתון זה לא היה משפיע על מסקנתה, היות שהיא בחנה את מצב המנוח והאם היה לחוץ, האם היה מאוים, האם משהו מנע מאנשים להיכנס לבית המנוח וכדומה. טעה ביהמ"ש קמא שהתעלם מהמסקנות ההחלטיות של מחלקת הרווחה שבמהלך החודשים אוקטובר – נובמבר 2017 נפגשו עם המנוח ביחידות, לרבות עם עו"ד מטעמם, והם הגיעו למסקנה שהמנוח פועל בדעה צלולה ומתוך הבנה של הסיכון בהעברת הדירה במתנה. לדבריה, "במידה והוא היה חסר ישע או הייתי מתרשמת שיש איזה השפעה בלתי הוגנת או משהו כזה, אז היינו פועלים אחרת". גם ד"ר פלדינגר העיד שלא שמע מהמנוח שהצוואה נכפתה עליו.

9.העברת הסך של 300,000 ₪ לחשבון משותף של המנוח וש' נועדו לצורכי המנוח בלבד ומטרת העברתם הייתה לסייע למנוח אם הוא לא יוכל פיזית לפעול בחשבון. המערער לא ביצע בחשבון כל פעולה למעט תשלום למלונית כשהמנוח היה מאושפז בראש השנה והמערער שהה לצדו. המערער מעולם לא ראה בכספים אלו, כספים שלו.

10.טעה ביהמ"ש קמא כשקבע שד"ר פלדינגר לא ידע על העברות הזכויות בדירות מהמנוח לש' במתנה, כאשר עובדה זו סופרה במפורש ע"י המנוח למומחה כמפורט בעמ' 2 לחוות דעתו. בנוסף, המערער מעולם לא קיבל שיקים מהמנוח וכל השיקים היו בידי ב' והמערער לא ידע כלל על דבר קיומם.

11.המערער לא הכיר את עו"ד דהן טרם בקשתו של המנוח לסייע לו באיתור עו"ד לצורך עריכת צוואה. בנוסף, ביהמ"ש קמא התעלם מתמליל שיחה מיום 13.7.18 שהתקיימה שלושה שבועות לאחר השיחה הקודמת שאוזכרה בפסק הדין, ובה המנוח הודה שהעביר את הדירות לש' מרצונו הטוב וביקש שיישארו על שמו בטאבו ואמר למערער "הכול רשום על שמך עד המוות".

12.אף אם ייקבע שהייתה סמכות לבית המשפט לפסול אף את הצוואה השנייה והרביעית, שגה ביהמ"ש קמא כשפסל אותם. בכל הנוגע לצוואה השנייה – הצוואה נערכה כשד' הייתה בחיים ולפי עדות עו"ד דהן, ד' הייתה מעורבת בשיח שהתנהל עם המנוח בנוגע לצוואה וידעה על תוכנה. במועד זה, בוודאי שלא הייתה קיימת כל תלות של המנוח במערער, שהיה מגיע לבקר את המנוח למשך שעתיים בלבד כל יום.

13.גם עדות עורך הצוואה השנייה שללה כל אפשרות להשפעה בלתי הוגנת. עו"ד דהן העיד שכלל לא הכיר את המערער טרם שערך את הצוואה השנייה והמערער לא מסר לו מידע על תוכנה. גם העד לצוואה מר טביב העיד שלא הכיר אף צד להליך, הוא לא הכיר את המערער והוא זומן להיות עד ע"י עו"ד דהן. טעה אם כן ביהמ"ש קמא כשקבע שהתקיימה השפעה בלתי הוגנת מצד המערער על המנוח, לצורך עריכת הצוואה השנייה.

14.בכל הנוגע לצוואה הרביעית – הצוואה נכתבה בכתב ידו של המנוח כשאשתו הייתה בין החיים. המערער מעולם לא העיד בשום שלב ובשום צורה שהוא נכח עת כתב המנוח צוואה זו. לא ברור כלל מדוע שימוש בלשון רבים בצוואה מלמד שהמערער היה נוכח בעת כתיבת הצוואה. המערער אף הסביר מדוע המנוח ערך צוואה זו למרות שכבר העביר את זכויותיו במתנה אליו והוא טען שהמנוח אמר לו שרצה לכתוב לו משהו אישי.

15.לפיכך, יש לקבל את הערעור ולקיים את צוואתו האחרונה של המנוח ולחילופין לקיים את הצוואה השנייה או את הצוואה הרביעית ולחייב את המשיב בהוצאות.

ד.תמצית טענות המשיב 2

1.אין להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו ע"י בית המשפט קמא, שהתרשם מהעדים ובחן לעומק את הראיות. צדק ביהמ"ש קמא כשבחן את כל ההתנהלות בשנה ורבע שקדמה לפטירת המנוח. בית המשפט היה מוסמך לדון בכל ארבעת הצוואות האחרונות של המנוח והמשיב העלה טענות בקשר לצוואה השנייה והרביעית כבר בהתנגדות שהגיש. המערער אף הגיש תצהיר מפורט שבו פירט את נסיבות עריכת הצוואה השנייה והצוואה הרביעית והוא אף נחקר באריכות בנושאים אלו מבלי שהועלתה על ידו כל התנגדות. המשיב גם הגיש תצהיר של עד לצוואה השנייה מר טביב והוא נחקר נגדית ע"י ב"כ המערער. לפיכך, אין למערער להלין אלא על עצמו כשלא זימן את העד השני של הצוואה השנייה. המשיב התייחס בסיכומיו לצוואה השנייה והרביעית והמערער עצמו התייחס בסיכומיו לצוואה השנייה וזנח את טענותיו ביחס לצוואה הרביעית, לאחר שבחקירה הנגדית הוא העיד שהצוואה נחתמה בפניו.

2.המערער, בהתנהלותו, הביע את הסכמתו לסמכות בית המשפט לדון בכל הצוואות, הן בצורה מפורשת והן בצורה משתמעת. המערער מנסה לאחוז בשני קצוות המקל – מחד הוא טוען שלא אפשרו לו את יומו בבית המשפט ביחס לצוואה השנייה והרביעית ומאידך טוען שיש לקיים אחת מהן, אם תבוטל הצוואה החמישית. בפני ביהמ"ש הוצגו מכלול הראיות והעדויות בנוגע לצוואה השנייה והצוואה הרביעית והליך נוסף יהווה בזבוז זמן שיפוטי יקר. כמו כן, טיב מערכת היחסים בין האח למנוח אינה רלוונטית.

3.בניגוד לטענת המערער, המשיב טען בסיכומיו שש' היה מעורב בעריכת הצוואה האחרונה (סעיף 24). בצדק בחן ביהמ"ש את האירועים כמקשה אחת וקבע שהמערער היה הכוח המניע לעריכת הצוואה האחרונה תוך ניצול חולשתו ותלותו של המנוח בו. בכל התקופה, המנוח לא היה עצמאי והעובדה שהוא חתם על בקשה לצו ירושה אחר אשתו למרות שידע שאשתו ערכה צוואה לפיה הוא יורש את כל עיזבונה, מלמדת על חוסר הבנתו של המנוח שאולץ לחתום על בקשה זו ועל הצוואה האחרונה בעודו יושב שבעה.

4.ככל שחלף הזמן, תלותו של המנוח במערער גדלה עד שהוא שימש "אפוטרופוס למעשה" של המנוח. העו"ס שבדקה את העברת הנכסים למערער קבעה שהמנוח היה כשיר אבל היא לא בחנה השפעה בלתי הוגנת. בנוסף, ד"ר פלדינגר אינו עד ניטראלי מאחר שהוא זומן ע"י המערער, תיאם עמו את הפגישה והמערער נכח בפגישה שהתקיימה עם המנוח ואימת את דבריו. המערער הסתיר מד"ר פלדינגר שהמנוח היה חולה אונקולוגי מורכב, הוא לא יכול היה לצאת מביתו לבד, לא יכול היה להתרחץ לבד ולא שלט בסוגריו. המערער ניקה את ביתו של המנוח לפני הביקור ואף את המנוח עצמו, על מנת שייראה "מסודר" לפני הבדיקה. המנוח סבל מתת משקל והיה זקוק לעזרה בפעולות יומיות. המנוח חתם על הצוואה האחרונה במהלך השבעה, לאחר שאשתו התמוטטה לנגד עיניו בביתם.

5.אכן נפלה טעות סופר בפסק הדין כשנקבע שהצוואה השנייה נערכה 7 ימים לאחר הצוואה הראשונה, בעוד הצוואה השנייה נערכה שנה ושבעה ימים לאחריה. אולם, טעות זו אין בה כדי לשנות ממסקנת פסק הדין לפיה המערער השפיע בהשפעה בלתי הוגנת על המנוח. המערער אף לא עשה שימוש בסך של 300,000 ₪ שהופקדו ע"י המנוח בחשבון המשותף שפתח לצורכי המנוח ולא מימן מטפל שהמנוח היה זקוק לו, לאחר פטירת אשתו.

6.בצדק קבע ביהמ"ש קמא שעדותו של עו"ד דהן "מעלה תמיהות רבות". העובדה שהמנוח שינה שוב ושוב את צוואותיו בתוך זמן קצר מלמדת שהוא רצה לרצות את חבריו ולא מדובר ברצונו החופשי. למרות שהמערער היה איש קשה ודעתן, בפרט לאחר פטירת אשתו, הוא הפך ל"שבר כלי" ונוצל ע"י המערער לטובתו. גם כשד' היתה בחיים, היא הייתה אישה מוכה, שפופה וכנועה. היא פחדה מהמנוח ועשתה כל מה שציווה עליה, אפילו כשהיה חולה וחסר אונים.

7.בצדק קבע ביהמ"ש שקיימת סבירות גבוהה שהמערער היה נוכח בחתימת הצוואה הרביעית. לא ברור גם, מדוע אם המנוח רצה להעניק למערער מכתב אישי, הוא החזיר למנוח חזרה את המכתב האישי? לצורך כך "נתפר" הסיפור לפיו על ערש דווי המנוח נותן למערער את המכתב וחותם עליו בשנית.

8.לפיכך, אין להתערב בפסק הדין ויש לדחות את הערעור.

ה.דיון והכרעה

1.ראשית יש לדון בטענתו של המערער לפיה בית המשפט קמא לא היה מוסמך לדון בתוקף הצוואה השנייה והצוואה הרביעית, מאחר שצוואות אלו כלל לא הוגשו לקיום ולכן לא היו חלק מהפלוגתאות שעמדו להכרעה בפני ביהמ"ש. המערער טען שביהמ"ש קמא מעולם לא קבע שהוא ידון בכל הצוואות ואם המערער היה יודע שאף הצוואות השנייה והרביעית נדונות בהליך זה, הוא היה מכלכל את צעדיו בהתאם ולמשל היה מזמן לעדות אף את העד השני של הצוואה השנייה או היה מבקש מינוי מומחה על מנת שיבחן האם הצוואה הרביעית נכתבה "בכתיבה חופשית" או שמדובר בטקסט שהועתק. לטענתו, הוא לא התנגד לחקירות העדים גם ביחס לצוואות השנייה והרביעית וזאת לא מתוך הסכמה והבנה כי תוקפם עומד להכרעה אלא מתוך הבנה שאף לנסיבות עריכתם יש חשיבות לצורך בחינת מצבו של המנוח בתקופה זו ואומד דעתו. המערער טען גם, שבסיכומיו הוא לא התייחס כלל לצוואות אלו והדבר מלמד שאומד דעתו היה שצוואות אלו לא נדונות בהליך ופסק הדין פגע קשה בזכותו לקיים הליך מלא ביחס לצוואות אלו.

2.המשיבים טענו שלמרות שפורמאלית לא הוגשו בקשות לקיום הצוואה השנייה והרביעית, בפועל התנהלות הצדדים במהלך הדיונים לימדה שהייתה הסכמה של כל הצדדים, שבית המשפט יכריע בתוקפן של כל הצוואות שעליהן חתם המנוח. לטענתם, הם התייחסו למכלול הצוואות בתצהירים שהגישו ובסיכומיהם. בנוסף, זומן אחד העדים לצוואה השנייה מר טביב, וש' ועו"ד דהן נחקרו גם ביחס לצוואות אלו ללא כל התנגדות מצד המערער שמעולם לא טען להרחבת חזית. המשיבים טענו שמהתנהלות הצדדים ברור שהייתה כוונה להרחבת חזית המחלוקת גם ביחס לצוואות השנייה והרביעית והדיון לגביהם היה "חלק אינטגראלי" מההליך (עמ' 6 שורה 25 לפרוטוקול הדין בערעור).

3.במסגרת הדיון בערעור טענה ב"כ המשיב 1 כי: "לא נטען במפורש שאנחנו מתנגדים לצוואות האלה אולם זה נעשה בצורה משתמעת מההליכים שהיו, החקירות שהיו, התצהירים שהוגשו".

4.בבע"מ 7189/12 בפלוני נ' אלמוני (22.10.12) דן בית המשפט במקרה דומה לענייננו, בו לא הייתה הסכמה לכך שבית המשפט ידון בשאלת תוקפן של כל הצוואות אלא רק בתוקפה של הצוואה שהוגשה לקיום. באותו מקרה דחה בית המשפט המחוזי טענה זו וקבע כי: "המבקש הביע את הסכמתו לדיון בכלל הצוואות, הן בצורה משתמעת שעולה מפרוטוקולי הדיונים והן בצורה מפורשת שעולה מהתצהיר המשלים שהגיש. ראשית, נקבע כי המבקש לא התנגד לבקשת המשיב לתיקון הפרוטוקול, בה ביקש המשיב להבהיר כי התנגדותו הינה לכל הצוואות, כאמור לעיל. שנית, נקבע כי העדים השונים שהעידו במשפט, לרבות המבקש עצמו, העידו והשיבו לשאלות שעניינן אירועים שאירעו בשלושת העשורים האחרונים לחייו של המנוח ולא רק לגבי התקופה המאוחרת הסמוכה למועד עריכת צוואתו האחרונה... ואף לא התבקשו להתמקד בעדותם בשנה זו. לבסוף נקבע כי התצהירים המשלימים של שני הצדדים עוסקים בכלל הצוואות ואינם מצטמצמים לצוואה האחרונה". בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור וקבע שהתנהלות המבקש מלמדת על הסכמה לדון בכל צוואותיו של המנוח "ויש לדחות את ניסיונו להציג בדיעבד הסכמה זו כמינורית ושולית".

5.במקרה דנן, בית המשפט קמא לא הבהיר האם הוא עומד להכריע בכל הצוואות ולא רק בצוואות שהוגשו לקיום. יחד עם זאת, מעיון בסיכומי המערער בבית המשפט קמא עולה שבניגוד לטענתו, הוא התייחס באופן מפורש גם לצוואה השנייה וזאת בסעיף 43 לסיכומיו. בסעיף זה מפרט המערער את נימוקיו לתקפותה של צוואה זו. המערער מסתמך בין היתר על עדותו של העד מר טביב ועל חקירתו של עו"ד דהן. המערער טען שצוואה זו "נחתמה באופן תקין לחלוטין וכי ש' לא היה נוכח במקום". אכן, המערער לא התייחס בסיכומיו לנימוקים מדוע יש לקיים את הצוואה הרביעית ואולם בסעיף 46 לסיכומיו הוא מזכיר צוואה זו כנימוק לכך שאין לקיים את הצוואה שקדמה לה, דהיינו את הצוואה השלישית. העדר נימוקים בסיכומי המערער לקיום הצוואה הרביעית מלמד שכנראה המערער סבר אף הוא שיש קשיים בקיומה של צוואה זו והוא בחר לא לעתור לקיימה.

6.מן הראוי שבמקרה שבו קיימות כמה צוואות שלא כולן הוגשו לקיום ובית המשפט מחליט לדון בכולן יחד, תינתן החלטה מפורשת שתקבע זאת, על מנת שגזרת המחלוקת בין הצדדים תהיה ברורה היטב וכל צד יוכל להיערך בהתאם ולדעת בדיוק אילו צוואות יעמדו לבחינה ולדיון. מאחר שהדבר לא נעשה במקרה דנן, ייתכן שהיה מקום להשיב את התיק לבית המשפט קמא לדיון מחודש רק בשתי צוואות אלו, לאחר שצוואות אלו או אחת מהן, יוגשו לקיום ע"י המערער. ברם, כפי שיפורט להלן, מעיון בראיות ובחקירות הצדדים נראה שאין צורך בהחזרת התיק לבחינה מחודשת של תוקף הצוואה השנייה או הצוואה הרביעית כפי שאף סבר בית המשפט קמא ודי בראיות שהוגשו כבר על מנת להכריע בתוקפן.

7.הלכה היא שערכאת הערעור לא נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית. אולם, כאשר על פני הדברים מתגלה שגיאה מהותית בהערכת הראיות ובהסקת המסקנות מהן, יש מקום להתערבות.

כפי שנקבע בע"א 7762/10 מנהל מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוח עבדאללה עבד אלקאדר עבדאללה (27.8.12):

"כידוע, בהסקת מסקנות שבהיגיון אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור. לפיכך, בניגוד להתערבות בממצאים עובדתיים, התערבות ערכאת הערעור במסקנות הערכאה הדיונית מקובלת יותר".

ראו גם: ע"א 8559/15 סלימאן עבאס נ' מפלי התנור בע"מ (27.5.18) פסקה 47; ע"א 1255/13 אוליניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' בני וצביקה בע"מ (13.5.13) פסקה 11; ע"א 3561/13 מאיר שרגאי נ' פקיד שומה ת"א (23.10.17) פסקה 27; עמ"ש (ב"ש) 64320-03-19 ד.נ נ' ר.נ. (3.11.19) עמ' 9. וכן – ח' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי (מהדורה 3, 2012) עמ' 470.

8.בכל הנוגע לצוואה החמישית והאחרונה – אין כל עילה להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של ביהמ"ש קמא שקבע שהוכחה מעורבות של המערער בעריכת הצוואה ואף הוכח שהייתה קיימת השפעה בלתי הוגנת על המנוח מצד המערער. הצוואה נחתמה מספר ימים לאחר פטירתה של ד', שעה שהמנוח היה במצב נפשי וגופני קשה ביותר והוא היה חסר אונים. באותה עת שימש ש' כאפוטרופוס למעשה של המנוח והמנוח היה תלוי בו לחלוטין. לפיכך בדין נדחתה הבקשה לקיים צוואה זו ונימוקי בית המשפט קמא מבוססים היטב על חומר הראיות ויש לאמצם.

9.בכל הנוגע לצוואה הרביעית – גם ביחס אליה, אין כל הצדקה להתערב בקביעתו של ביהמ"ש קמא לפיה קיים חשש ממשי שהמערער היה מעורב בעריכתה ואף היה נוכח בעת שהיא נחתמה. הסברו של המערער לעריכתה, לפיה המנוח רצה להעניק לו "צוואה אישית" שבה יאמרו לו הדברים בנימה אישית ולא רק בסגנון משפטי יבש וטכני, לא מתיישב עם העובדה שהמנוח שמר על המכתב בידיו ורק כחצי שנה לאחר מכן, נאות להעביר עותק זה למערער, תוך שהוא חותם עליו בשנית. תמיהותיו של ביהמ"ש קמא בנוגע לצוואה זו הן במקומן ולפיכך לא היה מקום לקיימה.

10.בכל הנוגע לצוואה השנייה - ביחס לצוואה זו, קבע ביהמ"ש קמא שלא הוכחה מעורבות של המערער בעריכתה ואין להתערב בקביעה זו. נותר לבחון האם צדק ביהמ"ש קמא שעה שקבע שהוכחה השפעה בלתי הוגנת מצדו של המערער על המנוח בנוגע אליה. בעוד שביחס לעילת ההתערבות בעריכת הצוואה בחן ביהמ"ש קמא כל אחת מהצוואות בנפרד והגיע למסקנה שלא הוכחה מעורבות של המערער בעריכת הצוואה השנייה, בכל הנוגע לעילת ההשפעה הבלתי הוגנת, דן ביהמ"ש קמא בכל הצוואות יחדיו כמכלול, למרות שהיה צריך לבחון האם קיימת עילת פסלות זו בכל צוואה וצוואה בנפרד. שהרי, יש לבחון האם התקיימה עילת הפסלות במועד הספציפי שבו נערכה הצוואה. אכן, ניתן ולעיתים חובה להסתכל בפרספקטיבה רחבה, מעבר לנקודת הזמן הספציפי שבו נערכה הצוואה. לעיתים רבות, קיימת חשיבות להסתכלות כוללנית ממבט על "ממעוף הציפור" על תקופה ארוכה יותר וזאת על מנת להבין לאשורו את המצב במועד עריכת הצוואה. ברם, צריך להתמקד בנתונים ובנסיבות הספציפיות שהתקיימו באותו מועד ולהיזהר מלבצע "השלכה" של מצב עובדתי שאירע מאוחר יותר, על המצב שהתקיים במועד עריכת הצוואה. כפי שנפסק בע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה(3) 101, 105 (1981) שדן בטענת העדר כשירות ואולם דברים אלו יפים גם לטענת השפעה בלתי הוגנת: "חומר הראיות צריך שיתייחס למועד עריכת הצוואה. על כן תקפה הצוואה שנעשתה בתקופה שבה ידע המנוח להבחין בטיבה, גם אם לפני כן ולאחר מכן השתנה המצב".

ראו גם: ע"א 3411/92 אברהם רובינשטיין נ' לאה ברזבסקי (13.6.95).

11.ודוקו: הצוואה השנייה נערכה ביום 8.6.17 בעת שד' הייתה בחיים והיא זו שטיפלה במנוח ועזרה לו. במועד זה, התלות של המנוח במערער, ככל שהייתה, הייתה ברמה נמוכה בהרבה מהתקופה שלאחר פטירת ד'. לפיכך, אין להקיש ממצבו החמור של המנוח בתקופה שלאחר פטירת אשתו, עת הוא היה "שבר כלי" וזקוק נואשות לעזרתו של המערער, למצבו שנה קודם, כשהוא היה מטופל במסירות רבה ע"י אשתו וסיועו של המערער היה יותר מצומצם והסתכם בביקור של שעתיים ביום, בליווי לבדיקות אצל רופאים ועזרה בסידורים.

12.גרסתו של עו"ד דהן לפיה הוא לא הכיר את המערער טרם שהמערער פנה אליו וביקש ממנו שיגיע לערוך צוואה למנוח וכי המערער לא היה לקוח שלו, לא נסתרה (עמ' 248 שורות 30-31 ועמ' 255 שורות 26-27). לדבריו: "מעולם לא פגשתי את ש' לפני השיחה הזאת" (עמ' 249 שורות 1-5 ועמ' 296 שורות 18-19). עו"ד דהן תיאם את מועד ביקורו בבית המנוח ישירות עם המנוח (שם שורה 19). עו"ד דהן העיד שבשיחתו הראשונה עם המערער, המערער לא אמר לו מה תוכן הצוואה שהמנוח מעוניין לערוך (עמ' 258 שורה 28 עד עמ' 259 שורה 3). לא נסתרה עדות עו"ד דהן שבמהלך פגישתו הראשונה עם המנוח בבית המנוח, ש' לא היה נוכח (עמ' 259 שורות 11-13). לדבריו, את הגעתו לפגישה השנייה בבית המנוח לאחר שהוא הכין את הצוואה עבורו, הוא תיאם ישירות עם המנוח (עמ' 249 שורה 19) ובמעמד החתימה נכחו רק הוא, המנוח, ד' ושני העדים (שם שורות 27-28) ואף אדם אחר לא היה באותה עת בדירת המנוח (שם שורה 30). גם העד לצוואה מר טביב העיד שאף אחד מהנוכחים באולם הדיונים – והמערער היה נוכח בדיון – לא היה בדירה בעת שהצוואה נחתמה (עמ' 29 לפרוטוקול מיום 4.1.21 שורות 4-5). צא ולמד – עו"ד דהן נפגש פעמיים עם המנוח. פגישה ראשונה הייתה פגישת הכנה בה לא נכח ש' ובה נמסרו פרטי רצונו של המנוח לעו"ד דהן ולאחריה הגיע הוא למנוח עם הצוואה לחתימה במועד שתיאם עמו, מה שמלמד על האותנטיות של הצוואה.

13.עו"ד דהן תיאר בחקירתו את נחרצותו של המנוח להעניק את עיזבונו רק למערער ולא לד'. לדבריו, המנוח אמר לו כי: "ש' הזה זה מלאך, הוא עוזר לי, מסייע בידי...אני גם בטוח שהוא ידאג לאשתי וזה רצוני" (עמ' 248 שורות 16-17). כשהוא שאל את המנוח איך אשתו תסתדר אם ש' יירש אותו, המנוח השיב לו "אני בטוח שש' ידאג לה כפי שהוא דאג לי...ואני הקשתי עליו ולא ויתרתי ואמרתי...אתה מעביר לצד ג'...ואמר לי אתה לא מבין את הקשר בינינו" (שם שורות 20-22). עו"ד דהן התרשם שהמנוח "היה אדם עקשן...היה אדם עקשן מאוד. מה שהוא רצה זה מה שיהיה" (עמ' 251 שורות 26-27). זו גם הייתה התרשמותה של העו"ס גב' אמסלם (עמ' 33 שורה 28 לפרוטוקול מיום 4.1.21).

14.ניתן ללמוד על רצונו הברור של המנוח להעניק רכוש למערער, מתוך המגעים והבירורים שהתנהלו בכל הקשור להעברת זכויות המנוח בדירה בג' במתנה למערער, סמוך לאחר עריכת הצוואה השנייה. לאור חשש שעלה ע"י מחלקת הרווחה בעריית ג' בנוגע להעברת דירת המגורים של המנוח למערער, רצונו של המנוח נבדק היטב באמצעות עו"ד שזומן ע"י מחלקת הרווחה בעריית ג' וע"י עובדות סוציאליות מטעם מחלקת הרווחה.

15.עו"ד דהן העיד שהמנוח ביקש להעביר למערער את נכסי המקרקעין עוד בחייו מאחר שהוא חשש שב' החתים אותו על מסמכים ועל "צוואה ללא תאריך" ולכן הוא ביקש לבצע את העברת הזכויות עוד בחייו (עמ' 267 שורות 16-20). לדבריו, ד' הייתה מודעת להליך הענקת המתנה לש' והיא אמרה לו כי: "אני סומכת על המנוח ואני סומכת על ש'...מזכיר לך שבהסכמי המתנה גם ד' חתמה על זה שהיא מאשרת את זה" (עמ' 270 שורות 30-32). עו"ד דהן העיד גם, שהמנוח אמר לו שהמערער "לא יוציא אותי בחיים מהדירה" (עמ' 291 שורות 6-7)...הוא אמר אני סומך עליו ועל הילדים שלו, אין לך מה לדאוג" (עמ' 313 שורות 20-21) וכי הייתה ביניהם "אהבה חברית שלא רואים אותה היום המון" (עמ' 307 שורות 9-10). עו"ד דהן העיד שהוא זה שייעץ למנוח לא לרשום הערת אזהרה על דירת המגורים על מנת להבטיח שהמנוח ואשתו יוכלו לגור בדירה ללא חשש למשך כל ימי חייהם. לטענתו, הוא חשש שרשויות המס יפקפקו במתנה אם תירשם הערת אזהרה ולכן הוסכם על פי בקשת עו"ד של העירייה, על עריכת הסכם שכירות להבטחת המשך מגורי המנוח ואשתו בדירה (עמ' 312 שורות 1-31). לטענתו, זו הייתה המלצתו מבחינה משפטית (עמ' 313 שורה 9).

16.באותו מועד, המערער לא היה אפוטרופוס למעשה של המנוח. הוא ביקר אותו כשעתיים ביום משעה 10:15 עד 12:30 (סעיף 10 לתצהירו עמ' 337 שורות 1-2 ועמ' 338 שורות 1-3) והמטפלת העיקרית במנוח הייתה אשתו. באותו מועד התלות של המנוח במערער הייתה ברמה פחותה בהרבה מהתקופה שלאחר פטירת אשתו, שנה אחר כך. העו"ס גב' אמסלם העידה כי "כשד' הייתה בחיים ד' דאגה לקניות" (עמ' 35 שורה 8 לפרוטוקול מיום 4.1.21).

17.מתיק מחלקת הרווחה בעריית ג' עולה ששמאית מטעם עריית ג' ערכה ביקור אצל המנוח בחודש ספטמבר 2017 לצורך הכנת שומת היטל השבחה והמנוח טען בפנייה שלא העביר כלל את הדירה במתנה ואמר לה שהוא "צלול ולא טיפש לעשות זאת ומי בכלל מעביר דירה במתנה". לכן, נערכה בדיקה ע"י העובדות הסוציאליות במחלקת הרווחה, על מנת לבחון האם המנוח נוצל. סמוך ליום 24.9.17 נערכה פנייה ע"י היועצת המשפטית של העירייה לעו"ס הגב' לקסר מחשש "לניצול קשיש", היות שנודע שהמנוח העניק את דירתו לש' והיא התבקשה לבדוק את המקרה. בתיק מתועד שביום 26.9.17 נערך ביקור בית אצל המנוח ואשתו וכי ההתרשמות היא "שש' (המנוח) ואשתו צלולים, והביעו את רצונם להוריש את הדירה בדעה צלולה. לפי דבריהם, ש' פ' עוזר להם בקניות, סידורים והסעות. לפי דבריהם, הם סומכים על ש'".

18.בתרשומת מיום 24.10.17 נאמר שלאחר התייעצות עם ע"ד שינדלר שמתמחה בקשישים, נערך ביקור משותף של העו"ס ועו"ד שינדלר בביתם של ש' (המנוח) וד' והם תרשמו שבני הזוג "צלולים ועלינו לכבד את רצונם להוריש את הדירה לחבר ש' פ'". במכתב של העו"ס לקסר מיום הביקור, 23.10.17, נאמר שעו"ד שינדלר "הסביר את השלכות חתימתו על ההסכם ...לדבריו סומך על חברו, אינו מעוניין לשנות דבר".

19.מדובר בהתרשמות של אנשי מקצוע אובייקטיבים המתמחים באנשים קשישים. הן העו"ס והן עו"ד שינדלר התרשמו שרצונו של המנוח להעניק את רכושו לש'. פגישות אלו שנערכו בביתו של המנוח, התקיימו ללא נוכחותו של המערער וניכר שמשתקף מהן רצונו האמיתי והחופשי של המנוח להעניק את רכושו לש'. אכן, המנוח בתחילה טען שהוא לא העניק מתנה בחייו ורק הוריש את הדירה למערער, כפי שהוא טען בפני העו"ס גב' אמסלם (עמ' 37 שורה 12). ברם לא היה להם ספק שהמנוח רצה להוריש למערער את זכויותיו לאחר מותו.

20.העו"ס אמסלם העידה כי כשיש חשש לניצול, הם דנים בכך במסגרת צוות רב מקצועי. היא גם העידה שד' אמרה שש' "הוא המלאך שלנו" והם סומכים עליו (עמ' 57 שורות 24-25). העו"ס מירי לקסר שהיא עו"ס לחוק החוסים, העידה שהיא ביקרה את המנוח יחד עם העו"ס אנה בלוך פעמיים (עמ' 427 שורה 14 ועמ' 448 שורות 10-11) ואף היא תיארה שד' אמרה לה שהמערער "הוא המלאך שלנו" (עמ' 428 שורה 1 ועמ' 433 שורה 22) וכי: "הם הביעו לגמרי את אמונם המלא בו, הם סמכו עליו...הוא איש אמונם" (שם שורות 2-4). לדבריה, בפגישה שהתקיימה יחד עם עו"ד שינדלר היא התרשמה שהמנוח "עושה את זה בדעה צלולה מתוך הבנה של הסיכון שיש סביב ההעברה הזאת כמתנה" (שם שורות 29-30).

21.העו"ס גב' לקסר העידה שהיא גם בדקה האם המנוח מנוצל (עמ' 431 שורות 4-5). הפגישה נערכה ביחידות עם המנוח (עמ' 444 שורות 30-32) ובשלב מסוים אפילו אשתו לא הייתה נוכחת לבקשתה, על מנת לוודא את רצונו של המנוח. בחלק מהשיחה שד' השתתפה בה היא "לגמרי לגמרי הביעה את אמונה" (עמ' 433 שורות 13-14). לדבריה: "במידה והוא היה חסר ישע או אם הייתי מתרשמת שיש איזה השפעה בלתי הוגנת או משהו כזה, אז היינו פועלים אחרת" (עמ' 439 שורות 8-9) ולא התעורר כל חשד לניצול המנוח (שם שורות 23-25). העו"ס לקסר ציינה שאף אם הייתה יודעת שהמנוח העביר למערער גם את זכויותיו בדירה בת', הדבר לא היה משנה את מסקנתה שהמנוח לא נוצל (עמ' 445 שורות 4-13).

22.אכן, לא כל התמונה עמדה בפני העו"ס והגורמים שבחנו את מצבו של המנוח ורצונו. הבדיקה נערכה מבלי שדווח על כך שהמנוח העניק למערער גם זכויותיו בדירה בת' ומבלי שדיווח להם על פתיחת החשבון המשותף עם ש' ועל הענקת ההמחאות לב' (המחאות שהיו עם חתימה בלבד והמנוח לא כתב את סכום ההמחאות). יחד עם זאת, התרשמות גורמי המקצוע מהמנוח הייתה חד משמעית ולפיה המנוח צלול ולא נתון תחת ניצול. עדויות אלו של גורמי מקצוע אובייקטיביים שבחנו את מצב המנוח "בזמן אמת" בתקופה הסמוכה לעריכת הצוואה השנייה, מהוות ראיה משמעותית לכך שהמנוח רצה להעניק ולהוריש את רכושו לש'. הבדיקה נערכה על מנת לבחון את עסקת המתנה של הדירה בג' ואולם היא משליכה ומלמדת שבאותה עת המנוח לא נוצל ע"י מאן דהו ורצונו להוריש למערער היה עצמאי ונחרץ.

23.לאור נתונים אלו, לא ניתן היה להסיק שהמערער השפיע על המנוח בהשפעה בלתי הוגנת לערוך את הצוואה השנייה. יש לבחון האם ניתן להחיל את "הלכת החוטים השזורים" ביחס לכל צוואה וצוואה בנפרד, על מנת לברר האם במועד עריכתה של צוואה ספציפית, קיימות אינדיקציות לקיומה של עילת פסלות. במקרה דנן, בכל הנוגע לצוואה השנייה, לא הורם הנטל להוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת ובאותו מועד אין "חוטים שזורים" המלמדים על כך. כפי שנקבע בע"א 1099/90 שילה שרוני נ' שאול שרוני, פ"ד מז(4) 785 (1993) בעמ' 794:

"העובדה שפלוני הוא היורש היחיד על פי הצוואה אין בה בלבד כדי ליצור הנחה עובדתית שהוא השפיע השפעה בלתי הוגנת על המנוח במטרה שינחיל לו את כל נכסיו. נהפוך הוא, במקרים רבים יש בחומר הראיות תימוכין לסברה שהצוואה משקפת רגשות חיבה וקרבה או הכרת תודה שרחש המוריש לאדם מסוים, בשל העזרה שהגיש לו זה בחייו או בשל הקרבה ששררה ביניהם, וזו הסיבה לכך שהוריש לאותו אדם, ולו בלבד, את כל רכושו עלי אדמות...קרבה או עזרה כאלה אינן פסולות, ואף שיש בהן כדי להשפיע על תוכנה של הצוואה, אין בהן משום "השפעה בלתי הוגנת", שהרי לא כל השפעה אפשרית היא פסולה, לא ראויה ובלתי הוגנת...זה היה רצונו ואותו יש לכבד".

24.יודגש כי בניגוד לקביעת ביהמ"ש קמא, הצוואה השנייה נערכה יותר משנה לאחר עריכת הצוואה הראשונה ולא שבעה ימים בלבד כפי שנקבע בשגגה בפסק הדין. לפשר שינוי הצוואה הראשונה קיים הסבר בצוואה השנייה. בסעיף 3.1 לצוואה השנייה נאמר שהמנוח מעוניין להוריש את כל עיזבונו לש' "אשר טיפל בי במסירות אין קץ במהלך שנותיי האחרונות והיה לי כחבר אח ורע". בנוסף, בסעיף 3.2 לצוואה זו הורה המנוח לש' לדאוג לאשתו "ולטפל בה...כפי שטיפל בי בשנים האחרונות". דהיינו, המנוח רצה להכיר טובה לש' והוא סמך עליו שידאג גם לאשתו. לפיכך, המנוח החליט לשנות את צוואתו ולהוריש לו את כל עיזבונו ולא לאשתו. אין לראות בעריכת הצוואה משום חוסר דאגה של המנוח לאשתו. המנוח כנראה סמך על ש' שייטפל באשתו וזאת לאור הסיוע שהעניק להם במהלך בשנה הקודמת ואין לראות, בהכרח, בשינוי הצוואה הראשונה משום הפניית עורף או חוסר דאגה של המנוח לאשתו.

25.העברת הזכויות במקרקעין ע"ש ש' עוד בחייו לא מלמדת על השפעה בלתי הוגנת של ש' על המנוח. אדרבא, פעולה זו של המנוח, שכאמור לעיל נבחנה "בשבע עיניים" ובדקדקנות ע"י מחלקת הרווחה בעריית ג', מלמדת על רצונו של המנוח לא רק להוריש את רכושו לש' אלא אף להעניק לו אותו במתנה בחייו. העובדות הסוציאליות ועו"ד שינדלר בדקו לעומק שהמנוח לא מנוצל ושוכנעו שזה רצונו. גם ד' הסכימה להעברת הזכויות בדירה למערער והביעה את אמונה המוחלט בו. מכאן, שהמנוח לא נוצל בעת שערך את הצוואה השנייה.

26.העובדה שהמנוח פתח חשבון משותף עם ש' בחודש יוני 2017 והעביר אליו 300,000 ₪, אף היא לא מלמדת על עושק או השפעה בלתי הוגנת מצד ש'. לא נסתרה גרסת המערער שהוא לא עשה שימוש בחשבון זה, למעט לצורך תשלום בסך של 600 ₪ למלונית קרוב לבית החולים שבו המערער לן בשבת, כשבאותה עת המערער שהה לידי מיטתו של המנוח וסייע לו (סעיף 36 לתצהיר המערער ועמ' 343 שורות 11-21). לא הוכח שהמערער נטל כסף מהחשבון הנ"ל למעט למטרה זו. אדרבא, פתיחת החשבון המשותף מלמדת על האמון הרב של המנוח במערער ועל רצונו להבטיח שהמערער יוכל להשתמש בכספיו לצורך הטיפול בו.

27.אכן, המנוח רוקן את עצמו מנכסיו העיקריים עוד בחייו והעבירם למערער. ברם, עו"ד דהן הסביר שהעברת הדירות במתנה לש' נעשתה עקב חששו של המנוח שב' החתים אותו על צוואה ללא תאריך והוא רצה באמצעות העברת הדירות לוודא שרצונו להעניק את רכושו רק למערער ולא לאף אחד אחר, יתקיים ולא יסוכל.

28.העובדה שהמערער השפיע על המנוח לערוך את הצוואה האחרונה והיא נפסלה מחמת השפעה בלתי הוגנת, לא צריכה להשליך על הצוואה השנייה. הצוואה השנייה לחוד והצוואה האחרונה לחוד. העובדה שאין הבדל בזהות הנהנה בין הצוואות ובשלוש הצוואות האחרונות רק ש' הוא הנהנה, לא צריכה להביא למסקנה שאם הצוואה הרביעית או החמישית דינן להיפסל הוא הדין ביחס לצוואה השנייה. הצוואה השנייה צריכה לעמוד למבחן נפרד ועצמאי.

29.כשבוחנים את הצוואה השנייה כשלעצמה ובנפרד מיתר הצוואות, מתברר שלא הורם הנטל להוכיח שהמערער השפיע על המנוח לעורכה בהשפעה בלתי הוגנת. הענקת הדירות במתנה סמוך לאחר עריכת הצוואה ודבריהם הנחרצים של המנוח ורעייתו בדבר רצונם זה, מלמדים שכוונת המנוח הייתה להוריש למערער את עיזבונו ואין עילה לפסילתה של צוואה זו. יפים לעניינו דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"ז/ 188/96 רבקה צ'ציק נ' נאוה צ'צ'יק (31.12.97):

"יש להיזהר מהסקת מסקנה מוטעית לפיה דוקא מי שתומך וסועד את המצווה בעת זקנתו או מחלתו יוחזק כמי שמפעיל השפעה בלתי הוגנת מעצם יחס הקרבה והמסירות שהוא מעניק, בעוד הקרוב הזונח את המצווה הנזקק ומרחיק עצמו מאחריות ישכיל בדרכו לערער את תוקף הצוואה ולזכות בנכסיו מכוח דיני הירושה הכלליים, חרף רצונו האחר של המצווה".

30.אשר על כן, אציע לקבל את הערעור בכל הנוגע לצוואה השנייה, לקבוע שיש לקיימה ולבטל את ההוצאות שנפסקו לחובת המערער בבית המשפט קמא. לאור תוצאה זו, המשיב 1 ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪. הערובה שהפקיד המערער על פירותיה, תושב לו באמצעות ב"כ.

______________

נפתלי שילה, שופט

השופט שאול שוחט, סגן הנשיא – אב"ד:

אני מסכים.

_______________

שאול שוחט, שופט

סגן הנשיא – אב"ד

השופטת עינת רביד:

אני מסכימה.

______________

עינת רביד, שופטת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה.

מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשפ"ד, 02 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.