פס"ד בערעור, של ידועה בציבור, ילדיה ונכדיה, על החלטה לביטול צו ירושה של מנוח לבקשת אחיו העוסקת בעזבון של בניין

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 1.5.22 (כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין בת"ע 53265-03-19) שקיבל את תביעת המשיב 1 לביטול צו הירושה שניתן לאחר פטירת אחיו המנוח ש' ז"ל, דחה את התנגדות המערערת ויתר המשיבים לצוואתו והורה על קיומה.

א.רקע עובדתי

1.המנוח ש' ז"ל (להלן: המנוח או ש') היה אחיו של המשיב 1 (להלן גם: ר'). להורים של ר' וש' (להלן: ההורים) היה בניין בתל אביב (להלן: הבניין).

2.המערערת טענה שהיא היתה ידועה בציבור של המנוח במשך 26 שנים. המשיבה 2 היא בתו של המנוח והמשיבים 4-3 הם נכדיו של המנוח, ילדיו של בנו שהלך לעולמו בחיי המנוח.

3.ההורים ערכו צוואות הדדיות לפיהן ההורה שיוותר בחיים יהיה יורש ראשון ולאחר פטירתו יזכו הבנים ר' וש' (להלן: האחים) בעיזבונם בחלקים שווים.

4.לאחר פטירת אביהם של האחים, עבר הבניין לאמם וביום 9.6.99 העבירה האם המנוחה את כל זכויותיה בבניין לר' במתנה והבניין נרשם ע"ש ר' בלבד.

5.ביום 6.8.06 חתמו האחים על הסכם שלפיו התחייב ר' להעביר למנוח מחצית מהזכויות בבניין לאחר אריכות ימים ושנים של אמם ולהבטחת ביצוע הסכם זה, הוסכם שתירשם הערת אזהרה לטובת המנוח לפיה ר' לא יוכל לבצע כל דיספוזיציה בבניין (להלן: ההסכם הראשון).

6.ביום 25.11.09 חתמו האחים על הסכם נוסף שבו הוסכם שהערת האזהרה שנרשמה לטובת המנוח מכוח ההסכם הראשון תמחק ור' התחייב לשלם למנוח כל חודש סך של 1,500 ₪ כל עוד אמם בחיים ולאחר פטירתה, ר' התחייב להעביר לש' את דמי השכירות שיתקבלו מהשכרת הדירה העליונה בבניין למשך כל ימי חייו (להלן: ההסכם השני). בנוסף התחייב ר' בסעיף 6 להסכם השני, שאם המנוח ידרוש ממנו להעביר את הזכויות בדירה העליונה בבניין על שמו, ר' יעביר על שמו את זכויותיו בדירה זו בכפוף לכך שהמנוח "יחתום על צוואה אשר תעניק את הזכויות בדירה העליונה לר' או ליורשיו (להלן: סעיף 6).

7.ביום 4.1.10 ערך המנוח צוואה בעדים שבמסגרתה הוא צווה את כל רכושו לר' (להלן: הצוואה).

8.ביום 16.3.17 המנוח נפטר.

9.ביום 3.7.17 הגישה המערערת בקשה למתן צו ירושה. ביום 1.2.18 ניתן צו ירושה ולפיו המערערת יורשת מחצית מעיזבונו של המנוח מכוח היותה ידועה בציבור, בתו – המשיבה 2 - יורשת רבע מעיזבונו והמשיבים 4-3 שהם נכדיו, יורשים שמינית כל אחד.

10.ביום 28.6.18 הגישה המערערת תביעה רכושית כנגד ר' ובמסגרתה היא טענה שמגיע לה חלק מהבניין מכוח היותה אחת מיורשי המנוח (להלן: התביעה הרכושית).

11.ביום 16.9.18 עתר ר' לביטול צו הירושה ולקיומה של הצוואה. המערערת התנגדה לקיום הצוואה וביקשה שצו הירושה יוותר על כנו.

12.המערערת טענה שיש לפסול את הצוואה בין היתר מאחר שהצוואה נחתמה בעקבות ההסכם השני שבו יש התחייבות לביצוע עסקה בירושה עתידית, דבר שמנוגד לסעיף 8 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן: חוק הירושה) ולכן דין הצוואה להתבטל. בנוסף טענה המערערת, שבין המנוח לר' היו יחסי שנאה ור' הצהיר שהמנוח איים עליו ברצח. לדבריה, לא יתכן שזמן קצר לאחר מכן המנוח יערוך צוואה לטובת אחיו וינשל את ידועתו בציבור וילדיו. בנוסף טענה המערערת שחתימת המנוח על הצוואה זויפה, הצוואה נחתמה תחת לחץ והשפעה בלתי הוגנת, ר' היה מעורב באופן פסול בעריכתה ולא מדובר במעשה אישי אלא בצוואה שהיא פרי מעשיו של ר' בלבד.

13.ר' ביקש לקיים את הצוואה. לטענתו, הצוואה נערכה כהוקרה עבורו, מאחר שהוא היה האדם היחיד שעמד לצדו של המנוח וסייע לו ואין כל קשר בין ההסכם השני לצוואה. לדבריו, המנוח מעולם לא דרש ממנו להעביר אליו זכויות בבניין ולכן ממילא התנאי בנוגע לעריכת צוואה שנקבע בסעיף 6 לא התממש. לטענתו, הצוואה נערכה בפני שתי עדות שאחת מהן היא עורכת דין והסיבה לעריכתה נובעת מכך שבתו של המנוח סיבכה אותו בחובות כבדים שגרמו להתדרדרותו הכלכלית ורק הוא סייע לו ולכן המנוח גמל לו בצוואה.

14.בית המשפט קמא קיבל את הבקשה לביטול צו הירושה, דחה את התנגדות המערערת לקיום הצוואה והורה על קיום צוואת המנוח (להלן: פסק הדין).

15.המערערת לא השלימה עם פסק הדין והגישה את הערעור שלפנינו. יצוין כי רק המשיב 1 השיב לערעור והתייצב לדיון.

ב.תמצית פסק הדין

1.התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 72 (א) לחוק הירושה המצדיקים את ביטול צו הירושה. ר' הבהיר שלא נחפז להגיש בקשה לצו קיום צוואה מאחר שהמנוח היה חסר כל רכוש משמעותי הרשום על שמו ולא הייתה כל דחיפות להגיש את הבקשה לקיום הצוואה. בנוסף, רק ביום 5.8.18 כשר' קיבל את התביעה הרכושית, התברר לו שהמערערת הגישה בקשה לצו ירושה ואף ניתן צו ירושה. מאחר שר' לא יורש על פי דין של המנוח, הוא לא קיבל הודעה על דבר הגשת הבקשה לצו ירושה ומעת שנודע לו על קיומו של הצו, חלף חודש ימים בלבד עד שהגיש את הבקשה לביטול צו הירושה שניתן רק כ – 11 חודשים קודם. מאחר שלא נסתרה טענתו של ר' לפיה הבקשה לביטול צו הירושה ניתנה בסמוך למועד שבו נודע לו על קיומה, יש לבטל את צו הירושה.

2.יש לדחות את טענת המערערת שחתימת המנוח על הצוואה זויפה. בית המשפט מינה מומחית להשוואת כתבי יד (להלן: המומחית) שהודיעה שהיא לא יכולה להכריע האם מדובר בחתימתו של המנוח ולכן יש להסתייע בראיות חיצוניות. למרות שבמהלך עדותו של ר' הוא הציג תצהיר בחתימת המנוח מיום 9.1.09 שלא נמסר למומחית (להלן: התצהיר החדש) והמערערת יכולה הייתה לעתור להשלמת חוות הדעת בעקבות גילויו של תצהיר חדש שעליו מתנוססת חתימת המנוח, המערערת בחרה שלא לעשות כן ולא לפנות שוב למומחית.

3.עורכת הצוואה עו"ד הדסה בן יעקב העידה שהמנוח חתם על הצוואה בפניה והיה "מאוד ברור ונחוש והחלטי לערוך את הצוואה". המנוח לא היה מאוים או מושפע והוא חתם בפניה ובפני העדה הנוספת על הצוואה מרצונו הטוב והחופשי. הצוואה נערכה במשרדה ללא מעורבות אדם אחר והמערערת לא הרימה את הנטל להוכיח שהצוואה לא נחתמה ע"י המנוח.

4.הצוואה נערכה לאחר שנחתם ההסכם השני. אין כל רלוונטיות לשאלה האם יש תוקף לסעיף 6 להסכם השני שעוסק בהתחייבות לכתוב צוואה. אף אם יש לבטל סעיף זה בהיותו מנוגד לסעיף 8 לחוק הירושה, אין בכך להשפיע על תוקף הצוואה שאותה צריך לבחון בהתאם לעילות הפסלות שנקבעו בחוק הירושה.

5.עורכת הצוואה העידה שהמנוח מעולם לא ביקש להעביר לבעלותו את הדירה העליונה בבניין כפי שנקבע בהסכם השני. בנוסף, המנוח יכול היה לשנות או לבטל את הצוואה במשך תקופה של שבע שנים עד למועד פטירתו והוא לא עשה כן. לפיכך, הטענה שהצוואה מנוגדת לסעיף 8 לחוק הירושה או שהיא אינה בגדר מעשה אישי של המנוח כנדרש בסעיף 28 לחוק הירושה, נדחית.

6.המערערת לא הוכיחה שהצוואה נערכה מחמת אונס או איום או כפייה או מרמה או השפעה בלתי הוגנת. המערערת כלל לא טענה שהמנוח לא היה כשיר לערוך צוואה או שמצבו הרפואי היה ירוד באופן שהיווה כר נוח להשפעת ר' עליו. לא הוכח שר' היה היחיד שסייע למנוח אלא להיפך. נטען שהמערערת וילדיו של המנוח סייעו לו רבות והוא היה בקשר טוב עמם.

7.המנוח לא היה איש חלש ואמו אף נאלצה להגיש כנגדו כשנה ושלושה חודשים לפני עריכת הצוואה בקשה לצו הרחקה. "מדובר במנוח חם מזג ואף אלים אשר יודע לעמוד על עמדותיו". לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת מצד ר' או מעורבות פסולה מצדו בעריכת הצוואה.

8.עורכת הצוואה העידה שהצוואה נערכה ביוזמתו של המנוח שצלצל למשרדה ותיאם פגישה. מאחר שהצוואה מאוד קצרה, היא הודפסה והמנוח חתם עליה באותו מועד. העדה הנוספת לצוואה העידה שהמנוח הגיע פעמיים למשרד, פעם לשוחח עם עורכת הדין ופעם על מנת לחתום על הצוואה. לדבריה, ר' הגיע עם המנוח וחיכה מחוץ למשרד והמנוח רצה להוריש לר' את הבניין. ר' העיד שהמנוח ביקש ממנו שייקח אותו לערוך צוואה ולאחר שהם הגיעו למשרדה של עורכת הדין, היא אמרה לו להמתין בחוץ והוא לא שהה עם המנוח בחדר כשהמנוח ערך את הצוואה. לדבריו, לאחר שהמנוח ערך את הצוואה, המנוח נתן לו עותק ממנה ואמר לו לשמור עליה.

9.נתגלו "אי דיוקים" בין עדותה של עורכת הצוואה לבין עדותה של העדה השנייה לצוואה כגון ביחס לשאלה כמה פעמים הגיע המנוח למשרדה לצורך הכנת הצוואה. אולם, "מדובר באי דיוקים לא משמעותיים לנוכח חלוף הזמן הרב ממועד עריכת הצוואה ובפרט לאור העובדה כי המנוח הגיע למשרדה של עורכת הדין מספר פעמים קודם לכן לערוך את ההסכמים בין המנוח לתובע". אין מחלוקת שבמועד עריכת וחתימת הצוואה, ר' לא נכח בחדר ולכן הוא לא היה מעורב בעריכתה.

10.למרות שהמנוח היה אדם עצבני מאוד, כוחני ואלים, שאף איים לפגוע בר' לאור הסכסוך בנוגע לבניין, "המנוח אהב אותו והוא אהב את המנוח ואף הגיעו לשלום ביניהם". ההסכמים שהאחים ערכו נועדו להסדיר את המחלוקות ביניהם בנוגע לבניין. לדברי ר', "אחי רצה שאני אציל את הבית של ההורים, את בית הילדות שלנו". גם עורכת הדין בן יעקב העידה שלמרות הסכסוך בין האחים, הם הגיעו להבנות בנוגע לבניין והיה מובן מאליו שהבניין נשאר רשום ע"ש ר'.

11.ר' הסביר שההסכם השני נחתם לאחר שהוטל עיקול על הערת האזהרה שנרשמה לטובתו של המנוח עקב חוב של מעל 300,000 ₪ שיצרה בתו של המנוח שלא שילמה שכר דירה והמנוח היה ערב לחובותיה. לדברי ר', המנוח פנה אליו וביקש "שיציל" את הבניין ואז הוא סייע לו והעביר לבעל הדירה סכום של 135,000 ₪, על מנת שהעיקול על הערת האזהרה יבוטל. כתוצאה מכך העיקול הוסר.

12.במהלך הדיון הגיש ר' את התצהיר החדש שבו המנוח פרט את השתלשלות העניינים ותצהיר זה מחזק את טענתו של ר' שהמנוח היה שרוי במצוקה כלכלית קשה והוא פנה לר' שיסייע לו. בתצהיר החדש הצהיר המנוח שילדיו הם שסיבכו אותו כלכלית "והשאירו אותו ללא פרוטה". המנוח ציין באותו תצהיר כי: "החלה להתגבש אצלי התודעה כי האדם היחיד אשר יכול לעזור לי לצאת קצת מהקשיים בו אני שרוי, הינו אחי ר', אשר תמיד מוכן לעזור לי ולא הערכתי את טוב ליבו. פניתי לאחי ר' ובלב שבור ביקשתי ממנו מחילה ופיוס".

13.המערערת לא סתרה זאת. היא לא הוכיחה שסייעה למנוח וילדי המנוח כלל לא העידו בהליך. הוכח שהמנוח החליט להוריש את כל רכושו לר' "מסיבותיו שלו וזאת על מנת להבטיח את עתידו הכלכלי שהיה קשה באותה עת". המנוח לא נקט בשום הליך לביטול העברת הזכויות בבניין מאמם לר' והעדיף לערוך עם ר' את ההסכמים, כך שהבניין יישאר בבעלותו של ר' ותובטח לו הכנסה חודשית קבועה מר' שתבטיח את קיומו הכלכלי.

14.לסיכום: המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח שהצוואה נחתמה בשל קיומה של השפעה בלתי הוגנת או מעורבות פסולה של ר'. "התרשמתי כי חרף מערכת היחסים המורכבת והבעייתית של המנוח והתובע בזמן אמת, התובע הוא היחיד שסייע למנוח להוציא אותו מהתסבוכת הכלכלית אליה נקלע בשנת 2009...לא מדובר במנוח חלש אופי, אלא באדם כוחני שידע היטב מה הוא רצונו ושנושא הסדרת זכויות בבניין היו בראש סדר העדיפויות שלו...הצוואה נערכה על ידי המנוח מתוך מודעות וצלילות דעת באשר לתוכנה כאשר שיקוליו של התובע הינם סבירים והגיוניים לאור נסיבות חייו". המנוח רצה להוריש לר' את הזכויות בבניין על מנת שהוא יוכל ליהנות מפירות דירה בבניין למשך כל ימי חייו.

15.לכן, התביעה לביטול צו הירושה מתקבלת, ההתנגדות לקיום הצוואה נדחית וניתן צו לקיום הצוואה.

ג.תמצית טענות המערערת

1.אין שום הגיון שהמנוח היה מעניק בניין בשווי עשרות מיליוני ₪ לאחיו שעמו הוא היה מסוכסך באופן קשה, במקום להעניק את עיזבונו לידועתו בציבור שנים רבות ולילדיו. בית המשפט קמא טעה כשנתן תוקף לצוואה מזויפת שנעשתה בעקבות הסכם פסול בדבר ירושתו של אדם. אין היגיון שר', שהגיש בקשות לצווי הרחקה כנגד המנוח מאחר שניסה לרצוח אותו, יצווה לו את הבניין. "הנרטיב של הסיפור אינו אפשרי".

2.ר' התנהג בחוסר תם לב משווע כשלא הגיש בקשה לקיום צוואת המנוח סמוך לאחר פטירתו, והמתין כשנתיים לאחר מות המנוח ללא כל סיבה מוצדקת. לכן, לא היה מקום לבטל את צו הירושה. ר' הסתיר את הצוואה והדבר מחזק את הטענה שהיא אינה אותנטית.

3.טעה ביהמ"ש קמא כשלא קבע שלאור ההסכם השני, אף ההסכם הראשון תקף והזכויות בדירה בקומה העליונה שייכות למנוח. מאחר שהצוואה הוכנה מכוח סעיף 6, היא בטלה. שהרי, עם ביטול ההסכם השני מאחר שמדובר בהסכם אסור לפי סעיף 8 לחוק הירושה, גם הצוואה בטלה. בנוסף, מאחר שעל פי סעיף 6 נכפה על המנוח לערוך צוואה לטובת ר' תוך נישול יורשיו החוקיים, מדובר בצוואה פסולה.

4.ר' כפה על המנוח שהיה במצב כלכלי גרוע לחתום על הצוואה. זה לא היה רצון אישי של המנוח. ברור שהיה קשר בין ההסכם השני לבין הצוואה, מאחר שהצוואה נחתמה רק חודש לאחר חתימת ההסכם השני. "מדובר בצוואה שהיא חלק מהסכם שלא קוים ודינה בטלות".

5.ההסכם השני לא ביטל את ההסכם הראשון. כל מה ששונה בהסכם השני הוא מחיקת הערת האזהרה והדבר נעשה על מנת להתחמק מתשלום חובות. הזכויות של המנוח בבניין נותרו בהתאם להסכם הראשון. התצהיר החדש הוא פיקטיבי מאחר שהוא מפרט עובדות שאירעו שנה לאחר מכן והוא אף הוסתר ע"י ר' והתגלה רק בחקירה הנגדית. לא היה מקום להסתמך עליו. התצהיר רק נועד להגן על הבניין מפני חובות לצד ג'.

6.ר' הצהיר שש' איים עליו ברצח ואף שבר את שמשת רכבו. בנוסף, כשנה וחצי טרם חתימת הצוואה, ר' הגיש בקשה למתן צו מניעה קבוע כנגד המנוח בטענה שהמנוח הוא אדם מסוכן ואלים שאף איים עליו ברצח. לכן, ברור שהצוואה אינה הגיונית ולא הייתה כל סיבה שהמנוח ינשל את יורשיו הטבעיים ויעניק את עיזבונו לאחיו שהוא שנא.

7.טעה ביהמ"ש קמא כשלא קיבל את הטענה שחתימת המנוח על הצוואה זויפה. המומחית מצאה אי התאמות רבות במספר תכונות כתיבה וטענה שהחתימה היא חריגה. משיש ספק האם זו חתימת המנוח, "אין ספק" שחתימתו זויפה ולכן אין לקיים את הצוואה. ר' אף הסתיר דוגמאות חתימה אחרות שהיו בידו והוא בחר לא להעביר אותן למומחית, למרות שהמומחית טענה שאם היו מעבירים אליה דוגמאות חתימה נוספות, ייתכן שהיא הייתה יכולה להגיע למסקנה יותר ברורה.

8.עו"ד בן יעקב שערכה את הצוואה בחרה שלא להתייצב עם התיק של הצוואה למרות שהעדה השנייה לצוואה, מזכירתה, הצהירה שכל התיקים שמורים במשרד. עו"ד בן יעקב טענה שאין בידה את כל המסמכים וייתכן שבערה אותם והדבר תמוה, היות שלא נשלחה הודעה ללקוח שהיא מתעתדת לבער תיקים. כמו כן, לא סביר שאין בידה של עו"ד בן יעקב את ייפוי הכוח הבלתי חוזר שהוענק לה במסגרת ההסכם הראשון.

9.התברר שקיימות סתירות בעדויות של שתי העדות לצוואה. עו"ד בן יעקב העידה שהמנוח הגיע רק פעם אחת לצורך עריכת הצוואה ובאותו מועד הצוואה הוכנה ונחתמה והעדה השנייה העידה שהמנוח הגיע פעמיים למשרד ורק בפגישה השנייה הצוואה נחתמה. הדבר מוכיח שהצוואה זויפה.

10.ר' השפיע השפעה בלתי הוגנת על המנוח ולחץ עליו לערוך צוואה לטובתו. לא ייתכן שהמנוח הוריש את כל עיזבונו לאדם שהוא שנא במקום למשפחתו שסעדה אותו ועזרה לו. לכן, יש לקבל את הערעור, להורות על השבת צו הירושה ולקבוע שהצוואה בטלה.

ד.תמצית טענות המשיב 1

1.בצדק נקבע כממצא עובדתי שאין כל זיקה בין סעיף 6 להסכם השני שהוכח שמעולם לא מומש, לבין הצוואה שנערכה לאחר חתימת ההסכם. הוראת סעיף 6 בדבר הזכויות בקומה העליונה בבניין ורישומה ע"ש המנוח, מעולם לא התממשה והמנוח מעולם לא דרש את יישומו של סעיף 6.

2.למנוח ממילא הייתה הזכות לשנות את צוואתו בכל עת והוא בחר שלא לעשות כן. בנוסף, המנוח לא צווה לר' את אותה דירה עליונה המוזכרת בסעיף 6 אלא צווה לו בצוואה את כל עיזבונו ומכאן שאין כל קשר בין ההסכמים לצוואה. אף אם סעיף 6 היה מבוטל לאור לסעיף 8 לחוק הירושה, אין הדבר רלוונטי לעניין תוקפה של הצוואה.

3.ר' לא השתהה בבקשתו לביטול צו הירושה. בכל מקרה, טענה זו נזנחה בסיכומי המערערת בבית המשפט קמא שבהם היא התמקדה בעילות ההתנגדות לגופן. בנוסף, הבקשה לביטול צו הירושה הוגשה כחודש ימים לאחר שנודע לר' על דבר קיומו של צו הירושה ומדובר בפרק זמן קצר שלא מהווה שיהוי המצדיק אי ביטול של צו ירושה שגוי.

4.על פי הפסיקה, השיהוי בהגשת הבקשה נמדד מהמועד שבו התגלתה למבקש העובדה החדשה המצדיקה את ביטול הצו. בנוסף, למנוח לא היה כל רכוש מהותי הרשום על שמו ולכן ממילא המערערת לא נפגעה ומצבה לא שונה בעקבות מתן הצו השגוי.

5.המערערת טוענת בערעורה טענות עובדתיות סותרות. היא טוענת מחד שהחתימה על הצוואה זויפה ומאידך שהמנוח הוחתם עליה באונס ובכפייה. טענת הזיוף אינה סבירה כלל. וכי המערערת סבורה שעו"ד בן יעקב ומזכירתה נטלו חלק בקנוניית זיוף צוואת המנוח? האם היא באמת חושבת שעו"ד ותיקה ומנוסה תעיד עדות שקר?

6.בית המשפט קמא קיבל כממצא עובדתי את עדותה המהימנה של עו"ד בן יעקב שערכה את הצוואה והייתה אחת העדות לה. ערכאת הערעור ככלל לא תתערב בממצאים עובדתיים ומקרה דנן לא נמנה עם החריגים לכלל זה. בית המשפט היה מודע לכמה אי דיוקים שהתגלו בעדויות שתי העדות לצוואה וקבע שהם לא היו משמעותיים. גם יתר טענות הפסלות כגון בדבר השפעה בלתי הוגנת נדחו, לאחר שהתברר שהמנוח לא היה תלוי בר' והיה בקשר עם גורמים רבים אחרים. לא הוכחה גם כל מעורבות של ר' בעריכת הצוואה.

7.בכל הנוגע לתצהיר החדש שר' מצא סמוך למועד הדיון נושא תאריך 4.1.09, נראה כי בתאריך יש טעות סופר והוא נחתם ביום 4.1.10. התצהיר החדש הוגש במקור במסגרת הליכי הוצל"פ שהתנהלו כנגד המנוח. בתצהיר פירט המנוח לפרטי פרטים את הסתבכותו הכלכלית שבעטיה ויתר על טענותיו כלפי ר' בכל הנוגע לבניין מאחר שר' נחלץ לעזרתו וסייע לו כלכלית. המערערת בחרה שלא לעתור ולבקש מהמומחית חוות דעת משלימה לאחר שהתצהיר החדש נמצא ובית המשפט לא חסם אותה מלבקש זאת. משהמערערת לא ביקשה זאת, אין לה להלין אלא על עצמה. בכל מקרה, לתצהיר זה אין כל רלוונטיות לתוקף הצוואה.

8.מדובר בערעור סרק ויש לדחותו תוך חיוב המערערת בהוצאות.

ה.דיון והכרעה

1.פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס בעיקרו על קביעות עובדה ומהימנות, לאחר שבית המשפט התרשם מהעדים באופן ישיר ובלתי אמצעי. כחלק מטענות המערערת, היא מבקשת מבית משפט של הערעור להתערב בממצאים העובדתיים ואולם, הלכה היא, כי אין לעשות כן למעט במקרים חריגים. כידוע: "אשר לקביעות שבעובדה – כלל הוא כי בית משפט של ערעור לא על נקלה יתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אשר התרשמה התרשמות ישירה מן העדים שהופיעו בפניה וממכלול הראיות האחרות שהוצגו לעיונה. בית המשפט התרשם באופן בלתי אמצעי מן הראיות ומן החומר המקצועי שהונח בפניו, ואין להתערב בקביעות העובדה על סמך התרשמות זו, אלא אם כן מסקנות הערכאה הדיונית אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר.... בית המשפט בענייננו בחן את התשתית הראייתית בצורה מקיפה ומעמיקה, שקל והעריך את כל פרטי הראיות שראוי היה לייחס להם חשיבות ומשקל. קביעותיו העובדתיות מעוגנות היטב בראיות שהובאו, והן עומדות במבחן ההיגיון והסבירות." (ע"א 6768/01 אורי רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 625 (22.4.04)).

ראו גם: ע"א 1242/04 ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ (11.9.2006); רע"א 9304/17 פלוני נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (4.1.2018).

2.מקרה דנן לא נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. בית המשפט קמא צלל לעומק הראיות, ניתח את המסמכים ועדויות העדים והגיע למסקנה נכונה. לפיכך, יש לאשר את תוצאת פסק דינו של ביהמ"ש קמא מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 וזאת מאחר שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית ואין בו טעות שבחוק. למעלה מן הצורך, אוסיף בקצרה את הנימוקים המרכזיים לדחיית טענותיה של המערערת.

3.בדין קבע ביהמ"ש קמא שר' עמד בתנאי סעיף 72 לחוק הירושה והייתה עילה לביטול צו הירושה. לא נסתרה טענתו של ר' שהוא כלל לא ידע על כך שניתן צו ירושה ואף שהוגשה בקשה לצו ירושה, והדבר נודע לו רק לאחר שהמערערת המציאה לו את התביעה הרכושית שהגישה, שאליה צורף צו הירושה. ר' פעל בזריזות ותוך כחודש הגיש את הבקשה לביטול צו הירושה. גם טענתו של ר' שהוא התעכב עם הגשת הבקשה לקיום הצוואה והמתין לסיום שנת האבל וכן העובדה שלמעשה לא היה בעיזבון המנוח דבר, מהווים טעם נוסף המצדיק את השיהוי בהגשת הבקשה. לפיכך, צדק בית המשפט קמא שנעתר לבקשה לביטול צו הירושה.

4.המערערת תולה את יהבה ומבססת חלק נכבד מטענותיה על העדר תוקפו של סעיף 6 להסכם השני והשפעתו על הצוואה. אין ממש בטענה זו. ההסכם השני הוא מסמך נפרד ועצמאי שאינו קשור לצוואה. השאלה האם הוראת סעיף 6 מהווה סעיף שיש לפסול לאור הוראת סעיף 8 לחוק הירושה אינה רלוונטית כלל לשאלת תוקף הצוואה. בהליך דנן לא נדונה כלל שאלת תוקף ההסכם השני. הנושא היחיד שהיה על בית המשפט לבחון הוא האם הצוואה תקפה אם לאו. לכן, בצדק בחן ביהמ"ש קמא בקפידה ולעומק את עילות הפסלות שהמערערת העלתה ודן רק בהן. כל הטענות העוסקות בהסכם לא רלוונטיות כלל ואין מקום להידרש להם. משההליך לא עסק כלל באכיפת ההסכם השני, לא היה כל מקום לדון בתקפותו של סעיף 6 ובמעמדו המשפטי.

5.יתר על כן: נקבע כממצא עובדתי שהמנוח מעולם לא פנה לר' ולא ביקש את העברת הזכויות בקומה העליונה על שמו. לכן, בהתאם לסעיף 6 לא קמה כל חובה על המנוח להכין צוואה ומכאן שאין כל זיקה וקשר בין הוראות ההסכם לבין עריכת הצוואה שנערכה חודש ימים לאחר מכן.

6.זאת ועוד: לפי סעיף 6, המנוח התחייב לכתוב צוואה לטובת ר' בנוגע לזכויות בדירה בקומה העליונה בלבד. ברם, הצוואה מתייחסת לכל עיזבונו של המנוח ולכן ברור שאין כל קשר בין הצוואה לבין ההסכם.

7.אכן, המערערת צודקת שהנטל להוכיח שחתימת המנוח לא זויפה מוטל על כתפי ר' הטוען שחתימת המנוח היא אמיתית. כפי שנקבע בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3) 240, 261:

"הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע... כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע...".

ראו גם: ע"א 1700/16 עמותת כספי הצדקה צור באהר נ' ארבאהים סאלם אלאטרש (31.07.2017) פסקה 20.

8.ברם, ר' עמד בנטל זה והוכיח שהמנוח חתם על הצוואה. שהרי, שתי העדות לצוואה העידו שהמנוח חתם על הצוואה לפניהן. מדובר בראייה כבדת משקל ומשבית המשפט קמא מצא את העדות אמינות על אף כמה אי דיוקים, הוכח מעבר לנדרש שהמנוח חתם על הצוואה וחתימתו לא זויפה.

9.טענת המערערת שלאור גילוי התצהיר החדש מתברר שר' העלים חתימות מהמומחית על מנת שהזיוף לא יתגלה, אינה טענה. אדרבא, לאחר שהתצהיר החדש התגלה, היה מצופה מהמערערת לבקש מהמומחית להשלים את חוות דעתה ולבחון האם היא יכולה לתת חוות דעת יותר החלטית. משהמערערת לא ביקשה זאת, אין לה להלין אלא על עצמה.

10.התצהיר החדש מחזק את טענותיו של ר' בדבר המניעים של המנוח שעה שצווה לו את כל רכושו. מהתצהיר החדש עולה שהמנוח היה במצב כלכלי קשה ביותר והוא היה זקוק לעזרה כלכלית שהגיעה רק מר'. בתצהיר קיימת ביקורת קשה של המנוח כלפי בתו שסבכה אותו כלכלית. לפיכך, תמיהתה הרבה של המערערת כיצד זה המנוח נישל מעיזבונו את ילדיו ואותה, אינם מפתיעים כלל לאור התנהגותם כמפורט בתצהיר החדש.

11.המערערת לא הצליחה להוכיח כל עילת פסלות לצוואה. מדובר בצוואה בעדים שהעדים העידו על עריכתה. ר' לא נכח במשרד עורכת הדין כשהצוואה נערכה ולא הוכח כלל שהוא נטל חלק בעריכתה או שהשפיע על המנוח לערוך אותה.

12.המנוח חי עוד שבע שנים לאחר שחתם על הצוואה. הייתה לו אפשרות לבטל את הצוואה או לערוך צוואה אחרת. המנוח בחר שלא לעשות כן ולהותיר על כנה את הצוואה. זה היה רצונו ועל המערערת לכבד אותו.

13.לפיכך, אציע לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪. הערובה על פירותיה, תועבר למשיב 1 באמצעות ב"כ על חשבון ההוצאות.

______________

נפתלי שילה, שופט

השופט שאול שוחט, סגן הנשיא – אב"ד:

הוראת סעיף 6 להסכם 2009 לפיה דרישתו של המנוח להעברת הזכויות בדירה העליונה בבניין על שמו תענה על ידי ר' בכפוף לכך שהמנוח "יחתום על צוואה אשר תעניק את הזכויות בדירה העליונה לר' או ליורשיו" אינה תופסת. כך מורה לנו הוראת סעיף 27(ב) לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 שקובעת "התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה או שלא לעשות אחת מאלה – אינה תופסת" (להלן: חוק הירושה). לטענת המערערת התחייבות זו נוגדת גם את סעיף 8 לחוק הירושה בהיותה הסכם בדבר ירושתו של אדם וגם מטעם זה בטלה היא. בטלות ההוראה מביאה, לגישתה, לביטול הסכם 2009, ולהקמתו מחדש של הסכם 2006 שלדידה נותר בתוקפו גם אחרי הסכם 2009. גם אם נכונה התיזה לה מכוונת המערערת עדיין, אין בהוראה זו, כשלעצמה, כדי לפסול את הצוואה של המנוח. הוראת ס' 27(ב) לחוק הירושה רק קובעת שההתחייבות אינה תופסת והוראת ס' 8 לחוק הירושה אינה פוסלת את הצוואה אלא קובעת את בטלותו של ההסכם. לכן, כדי לפסול את הצוואה, היה על המערערת להוכיח, כי זו נעשתה שלא מרצונו החופשי של המנוח אלא מחמת אונס כמשמעותו בסעיף 30 לחוק הירושה שמקורו בהוראת סעיף 6 להסכם 2009 וזאת בין אם הסכם 2009 בתוקף בין אם הסכם 2006 בתוקף. המערערת לא עמדה בנטל הזה שמוטל עליה בפרט שעה שהצוואה נעשתה ללא קשר לדרישה (שלא הייתה) ומשהתייחסה לכל עיזבונו של המנוח - כפי שהובהר בפסקי הדין של בית משפט קמא ושל חברי הש' שילה.

אני מסכים, אפוא לפסק דינו של הש' שילה.

______________

שאול שוחט, שופט,

סגן הנשיא, אב"ד

השופטת עינת רביד:

אני מסכימה.

_______________

עינת רביד, שופטת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה.

פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

ניתנה היום, ה' אדר תשפ"ג, 26 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.