|
בעניין:
ה.א.ב.ס. (קטינה) ת.ל. XX.XX.2006
ש.ב.ס. (קטינה) ת.ל. XX.XX.2011
באמצעות אימן גב' ס.ב.ס.
השופטת ג' לוין:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' השופטת ע' גיא) בתמ"ש 6706-07-16, בו התקבלה באופן חלקי תביעת המשיבה להגדלת החיוב המוטל על המערער עבור מזונות שתי בנותיו הקטינות.
רקע והליכים
- המערער והמשיבה נישאו כדמו"י ביום 30.6.2003. מנישואין אלה נולדו לבני הזוג שתי בנות: ה.א. ילידת 2006 וש' ילידת 2011 (להלן: "הקטינות").
יחסי הצדדים עלו על שרטון ומאז סוף שנת 2013 הם מכלים את זמנם בהליכים משפטיים, אותם אסקור בקצרה.
- ביום 31.12.2013 הגישה המשיבה בקשה ליישוב סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד (י"ס 62968-12-13). ביחידת הסיוע התקיים תהליך ממושך בסופו חתמו הצדדים, ביום 22.9.2014, על הסכם גירושין המסדיר את כלל העניינים הנוגעים לגירושין (להלן: "ההסכם").
בהסכם הוסכם, בין היתר, כי הקטינות תהיינה בחזקת המשיבה עד הגיען לגיל 18 ונקבעו זמני שהות, תוך התחשבות בכך שהמערער עובד במשמרות.
ההסכם הסדיר באופן מפורט גם את מזונות הקטינות. הוסכם כי המערער ישלם לידי המשיבה 2,000 ₪ לחודש עבור כל אחת מהקטינות, ובנוסף ישלם מחצית מעלות הגן של הקטינה ש'. הוסכם כי דמי המזונות כוללים מדור ואחזקתו, אולם אינם כוללים הוצאות חריגות בהן יישאו ההורים בחלקים שווים (טיפולי שיניים, משקפיים וטיפולים רפואיים שאינם כלולים בסל הבריאות). בהסכם התחייב המערער גם להשתתף במחצית עלות קייטנת קיץ.
ההסכם הובא לאישורו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' סגנית הנשיא, השופטת א' אשקלוני, כתוארה אז). בתום דיון במעמד הצדדים, ביום 30.9.2014, הוציא בית המשפט לענייני משפחה פסק דין המאשר את הוראות ההסכם בעניין מזונות הקטינות.
- ביום 26.4.2015 הגישו הקטינות, באמצעות אימן-המשיבה, תביעה ל"מזונות קטינים ומדור שקט ושלו" (תמ"ש 41063-04-15). בתביעה נטען כי במסגרת הסכם הגירושין ולנוכח רצונה הנחרץ של המשיבה להתגרש במהירות האפשרית, היא הסכימה כי המערער ישלם מזונות מינימאליים בלבד, ללא מחציות חינוך משמעותיות. נטען בתביעה כי הסכמות המשיבה במסגרת הסכם הגירושין אינן מחייבות את הקטינות והתביעה מוגשת כתביעה עצמאית של הקטינות ולא כתביעה להגדלת מזונות. בבחינת למעלה מן הצורך, נטען לשינוי נסיבות מבחינת הכנסות המערער ולכך שהמערער אינו עומד בהסדרי הראיה (המצומצמים ממילא) שבהסכם, ועול גידול הקטינות מוטל, בעיקרו, על המשיבה.
בית המשפט לענייני משפחה (בהחלטה מיום 12.7.2015) דחה את בקשת המערער לסילוק התביעה על הסף, בקבעו כי הסכם הגירושין - שאינו כולל מחציות הוצאות חינוך מלבד הוצאות הגן - טעון עיון מדוקדק יותר בכל הנוגע לכלל צרכי הקטינות, כאשר לא הוכח כי אלו נבחנו בהליך ליישוב סכסוך במסגרתו אושר ההסכם.
בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדונה כערעור והערעור התקבל (רמ"ש 4184-10-15). נקבע כי פסק הדין בו ניתן תוקף להסכם מחייב את הקטינות וכי לא עומדת להן זכות להגשת תביעה עצמאית (החלטתי מיום 28.12.2015).
השגה על החלטה זו נדחתה במסגרת בע"מ 2765/16 (פסק דין מיום 4.4.2016).
התביעה העצמאית למזונות הקטינות נסגרה אפוא.
- בד בבד עם התביעה העצמאית למזונות הקטינות הגישה המשיבה תביעה לקביעת הסדרי ראייה נרחבים בין המערער לבין הקטינות (תמ"ש 41085-04-15).
המערער מצידו הגיש (ביום 11.6.2015) תביעה לקבלת משמורת על הקטינות, ולחלופין, למשמורת משותפת (תמ"ש 24279-06-15).
ביום 23.5.2017 ניתן פס"ד בשתי התובענות במאוחד, בו נקבעה אחריות הורית משותפת לשני ההורים, מבלי לקבוע משמורת. נקבעה גם חלוקת זמני השהות עם הקטינות, שיש בה הרחבה של זמני השהות של המערער עם הקטינות לפי ההסכם.
על פסק הדין הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 51597-06-17). בדיון בערעור הגיעו הצדדים להסכמה על הסדר מפורט של חלוקת זמני שהות, שכולל לינה בבית האב באמצע השבוע ובסופי שבוע אחת לשבועיים (פסק דין מיום 6.9.2017). ההסדר קיבל תוקף של פסק דין.
- ביני לביני, כשלושה חודשים לאחר סגירת "התביעה העצמאית" למזונות, הגישה המשיבה ביום 4.7.2016 תביעה להגדלת מזונות, היא התביעה נשוא הערעור.
בתביעה זו היא שבה וטענה בעניין הוצאות חינוך של הקטינות ודמי הטיפול בהן, והוסיפה כי כיום נדרשות הוצאות חינוך ודמי טיפול שלא צפתה בעת החתימה על ההסכם. נטען בתביעה כי לקטינה ה' הוצאות חינוך נוספות עבור הוראה מתקנת, ועל רקע מצבה החינוכי היא תזדקק לשיעורים ועזרים נוספים. דמי הטיפול הבלתי צפויים נובעים לטענת המשיבה מכך שאמה, שהייתה לה לעזר עובר להסכם, אינה יכולה כיום להמשיך ולסייע כבעבר.
המשיבה טענה גם לגידול בהכנסות המערער בהשוואה להכנסותיו בעת אישור ההסכם, והוסיפה כי הכנסתה שלה צפויה לרדת על רקע שינויים בעבודתה.
הסעד שהתבקש היה חיוב המערער ב- 1,500 ₪ תוספת למזונות בהסכם; חיוב בהוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות; וחיוב בדמי טיפול בסך 2,500 ₪.
פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה
- בפסק הדין, שניתן ביום 1.4.2018, נעתר בית המשפט חלקית לתביעה להגדלת מזונות, וזאת ברכיב של "הוצאות חינוך שלא נצפו בעת עריכת הסכם הגירושין". בית המשפט לא מצא כי מאז ההסכם השתנו הנסיבות באופן המצדיק הגדלת המזונות, למעט בעניין הצרכים החינוכיים של הקטינה ה'.
על פי פסק הדין, ההסכם מסדיר את הוצאות החינוך הרגילות של הקטינות. צוין גם כי המשיבה הסכימה בזמנו למחול על הוצאות חינוך, למעט הוצאות הגן של הקטינה ש', שכן בשקלול נרחב של הוצאה זו, העדיפה לקבל לידיה את מלוא ההטבות והקצבאות המשתלמות בעבור הקטינות.
בית המשפט קמא מצא כי לא כך ביחס ל"הוצאות חינוך חריגות" של הקטינה ה', קטינה הסובלת מהפרעות קשב ומקשיים רגשיים המשליכים על הישגיה הלימודיים. על רקע זה נבחנה האפשרות להעבירה לחינוך מיוחד, אולם לעת הזו היא ממשיכה ללמוד במסגרת החינוך הרגילה.
בית המשפט לענייני משפחה עמד על הדיווחים הרפואיים והחינוכיים אודות ה', ועל הסיוע הרב המוענק לה בבית הספר.
לאור כל אלה פסק בית המשפט כדלקמן:
"...נחה דעתי כי על מנת לאפשר את המשך שילובה של הקטינה ה' במסגרת החינוך הרגילה, יהא על התובעת להשקיע משאבים לא מבוטלים, בדמות שיעורים פרטיים; הוראה מתקנת וטיפולים רגשיים, בנוסף על אלו הניתנים לקטינה במסגרת הבית ספרית.
מצאתי כי הוצאות אלה עולות על ההוצאות להן זקוק קטין הנעדר את הקשיים הקיימים לקטינה ה' וכי התובעת לא יכולה היתה לצפות שינוי כאמור בעת עריכת הסכם הגירושין, אז היתה הקטינה ה' בכיתה ב' והפערים הלימודיים טרם השתקפו בצורה כה בולטת בקטינה.
מצאתי כי הגם שהקטינה ה' סבלה מקשיי קשב וריכוז בעת עריכת הסכם הגירושין, הרי שהתובעת לא צפתה את השינוי החד שיחול ביכולתה הלימודית והרגשית של הקטינה ה' ולצרכים המיוחדים להם היא תזדקק בעתיד ולגובהם ועל כן הסכימה לבקשת הנתבע להסיר מטיוטת הסכם הגירושין את חיוב הצדדים בחלוקה שווה בהוצאות 'שיעורי עזר ותגבור בהמלצת מורה בעלות של עד 400 ₪ לחודש לכל קטינה, וחוגים בעלות של עד 200 ₪ לחודש לכל קטינה (להלן: "הוצאות חריגות נוספות"), - ראו סיפא לסעיף 5.6 לטיוטת הסכם הגירושין..."
לאור הקביעה בדבר שינוי נסיבות מהותי בהוצאות החינוך של הקטינה ה', חויב המערער:
"לשאת במחצית הוצאות שיעורים פרטיים; איבחונים; הוראה מתקנת וכיו"ב, להם תזדקק הקטינה ה' ושהינם פועל יוצא מהקשיים הרגשיים; החברתיים והלימודיים של הקטינה ה'.
על מנת ש[המערער] יחויב בהוצאות אלה יהא על [המשיבה] להציג אישור מתאים מאת הגורם המקצועי המטפל בקטינה שיתמוך בנחיצות הוצאות אלה.
חיוב כאמור יחול גם ביחס לקטינה ש' מקום בו עלה בעתיד הצורך בכך".
בית המשפט הוסיף וקבע כי אם בעתיד תעבור ה' למסגרת של חינוך מיוחד, יחויב המערער לשאת במחצית ההפרש בין עלות הוצאות החינוך הרגיל לעלות הוצאות חינוכיות במסגרת החינוך המיוחד. נפסק כי על המשיבה יהא להציג אסמכתאות מתאימות להוכחת גובה שכר הלימוד בחינוך רגיל לעוד חינוך מיוחד ולקזז את ההטבות והמענקים מכל גורם שהוא.
הערעור
- בערעור לפנינו ביקש המערער לבטל את פסק הדין ולהפחית את סכום המזנות אף מתחת לסכום שנקבע בהסכם.
המערער טוען כי מאז הסכימו הצדדים על סכום המזונות, השתנו הנסיבות לטובתה של המשיבה. כך, הקטינות לנות כיום אצל המערער 9-10 לינות בחודש, לעומת שתי לינות בהתאם להסכם; חלה עליה בשכרה של המשיבה והטבה בתנאי עבודתה; מנגד פחתה הכנסתו של המערער והוא נאלץ היום לנצל יותר ימי חופשה כדי לקיים את זמני השהות.
המערער קובל על כך שהמשיבה הסתירה מהמערער החזרים בגין הוצאות חינוך, שהייתה צריכה לחלוק עימו.
לגבי הוצאות חינוך חריגות של הקטינה ה', טוען המערער כי הקטינה אובחנה כסובלת מבעיות קשב וריכוז כבר בגיל 6, טרם גירושי הצדדים. היא נעזרת בשיעורי הוראה מתקנת מאז כתה ב', עוד טרם חתימת ההסכם בין הצדדים. נטען כי הצדדים בחרו לקבוע בהסכם סכום מזונות גלובלי שישקף גם הוצאות חינוך, במקום התחשבנות על הוצאות חינוך חריגות.
המערער מוסיף כי ההסכם כולל הוראות שלובות של מזונות ורכוש, שלא ניתן להפריד ביניהם.
המערער מציין כי הקטינה ה' לומדת בחינוך רגיל ולא חלה שום הרעה במצבה.
- בערעור מוסיף וטוען המערער כי שגה בית המשפט קמא כשלא הפחית את המזונות והתעלם בפסק דינו מההלכה שנפסקה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 19.07.2017, להלן: בע"מ 919/15).
נטען כי גם אם בפועל המערער לא תבע הקטנת מזונות, מרגע שסוגיית שינוי דמי המזונות מונחת בפני בית המשפט, על בית המשפט לפסוק בהתאם להלכה הנהוגה באותה עת. לטענת המערער, קיימת הצדקה להפחתת המזונות בשל הרחבת זמני השהות ונוכח הפער בהכנסות הצדדים לטובת המשיבה.
המערער מבקש איפוא להפחית את המזונות אל מתחת לרף שנקבע בהסכם, ולמצער להשיבם לסכום שנקבע בהסכם.
- המשיבה מבקשת להותיר על כנו את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. לטענתה, חלה הידרדרות במצבה של הקטינה ה', דבר המהווה שינוי נסיבות מהותי המחייב את המערער להשתתף בעלויות באופן שווה עם המשיבה.
היא מדגישה כי ההוצאות המיוחדות, מטרתן קידום הקטינה ה' הסובלת מקשיים רגשיים, חברתיים ולימודיים. לטענתה, המערער מתכחש לקשיים של הקטינה, רק כדי שלא להשתתף בהוצאות הכרוכות בכך.
לשיטת המשיבה, בית המשפט קמא לא הגדיל את המזונות אלא רק חייב את המערער לקחת חלק בהוצאות החינוך.
- הערעור נדון לפנינו ביום 31.10.2018. בדיון עדכנה ב"כ המערער בכך שלמערער עומדת כיום האפשרות, באמצעות מקום העבודה, לשעות תגבור עבור הקטינה במקצועות מתמטיקה ואנגלית. נטען כי המשיבה לא ניצלה אפשרות זו, הגם שהיא הובאה לידיעתה.
המשיבה מסרה בדיון כי אין לה אישור מגורם מקצועי לכך שהקטינה ה' זקוקה לשיעורי עזר. לטענתה, הקטינה אכן זקוקה לשיעורים ואלה ממומנים על ידי המשיבה. בהעדר אישור, המערער אינו משתתף בעלות. לגבי ההטבה ממקום העבודה של המערער, טענה המשיבה כי ניתן לממשה רק מעכשיו והיא אינה מסרבת לכך.
- לאחר שנשמעה השלמת הטיעון, בה חזרו הצדדים על העמדות שהציגו בכתובים, הצענו לצדדים כי הערעור יתקבל במובן זה שהמזונות יעמדו על הסכום שנקבע בהסכם. משלא גובשה הסכמה, אנו נדרשים להכרעה שיפוטית.
דיון והכרעה
- לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי יש לקבל את הערעור ולהעמיד את המזונות על השיעור שנקבע בהסכם הגירושין.
פסק דין בענייני מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת. ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט, באותם מקרים בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר (ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה (1982). אך לא כל שינוי מצדיק פתיחתה של התדיינות מחודשת לעניין גובה המזונות. עמד על כך כב' השופט מ' שמגר בפרשת פייגה:
"אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות" (שם, עמ' 188).
- את המושג "שינוי נסיבות מהותי" נהוג איפוא לפרש באופן דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי החיים ולמצבי חיים משתנים. על הנסיבות החדשים היוצרות את השינוי לרדת לשורשו של פסק הדין שניתן, כדי לאפשר את בחינת שיעור המזונות אשר נפסק (ר' בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני (ניתן ביום 13.6.2007) והאסמכתאות המובאות שם).
בנוסף, "במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות" (שם, פסקה ו' לפסק דינו של כב' השופט א' רובינטשיין).
- כאשר המזונות בפסק הדין המקורי נפסקו על יסוד הסכם גירושין כולל בין הצדדים, הרתיעה מפתיחת הסוגיה להתדיינות מחודשת חזקה במיוחד. בהתאם להלכה הפסוקה, נדרשת מידה רבה של זהירות קודם שיתערב בית המשפט בשיעור המזונות המוסכם (ע"א 442/83 משה קם נ' דבורה קם, פ"ד לח(1) 767 [1984]. הטעמים לכך הוסברו על ידי כב' הנשיא מ' שמגר בע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין (ניתן ביום 13.6.1994):
"בתחום המזונות רשאי בית המשפט אמנם לבחון בנסיבות ראויות את קיומו של שינוי נסיבות; אולם, כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט" (ר' גם ע"א 381/86 תמר אבין נ' יעקב אבין; בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, ס"ו(1) 369).
אכן, הסכם גירושין הוא הסכם מורכב הכולל הסכמות רבות ושונות, אשר האחת תלויה בשנייה, ובמרחק הזמן לא ניתן לבודד כל הסכמה והסכמה. בין הצדדים עשויים להיות ויתורים אחרים, אשר שקלולם הביא להסכמת הנוגעת לשיעור המזונות.
יש לזכור גם כי הסכם הגירושין הוא חוזה ארוך שנים, אשר אמור לכסות מצבים דינמיים. מטבע הדברים, מאחר שכבני אנוש יכולתנו לחזות את העתיד מוגבלת, ההסכם נכרת בתנאים של אי וודאות לעניין צרכי הילדים, משאבי ההורים והתפתחויות אחרות שהחיים מזמנים.
אשר על כן, דרוש שכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות, שינוי כזה שאם יישאר פסק הדין המוסכם על כנו, תהא אכיפתו בלתי צודקת (פרשת קם, עמ' 772).
- אני סבורה כי במקרה דנן, לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט לענייני משפחה בחיוב המזונות על פי ההסכם בין הצדדים.
כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה, לא חל שינוי נסיבות מהותי לא בהיבט של עלייה בהכנסות המערער ולא בהיבט של פגיעה בכושר ההשתכרות של המשיבה. בית המשפט מצא, על יסוד הראיות שהובאו לפניו, כי שכרו של המערער דומה לשכר שקיבל עובר להסכם הגירושין וכי הכנסת המשיבה גדלה.
בהיבט של חלוקת זמני השהות, ככל שחל שינוי נסיבות, מדובר בהגדלה משמעותית של היקף השהות עם המערער, שינוי שאינו תומך בהגדלת סכום המזונות שמשלם המערער לידי המשיבה.
- באשר לקשיים של הקטינה ה', גם בהנחה שהמשיבה לא יכלה לצפות, בעת הסכם הגירושין, כי יידרשו עבור ה' משאבים מוגברים עבור שיעורים פרטיים, הוראה מתקנת וטיפולים רגשיים, בהתייחסות כוללת לנסיבות המשפחתיות, היום ולעת כריתת ההסכם, אין במצבה הנוכחי של הקטינה ה' כדי להצדיק הגדלה של המזונות (או של נטל ההשתתפות המוטל על המערער).
ראשית, לא ניתן לבודד רכיב אחד של המזונות ולצמצם את הבחינה לציפיות של הצדדים ביחס לצרכים הלימודיים החריגים של ה' בעת חתימת ההסכם. במקרה דנן, לא ניתן להתמקד אך ורק בטענה בדבר הוצאות חינוך מוגברות של הקטינה ה'. מאז נחתם ואושר ההסכם בין הצדדים, חלו שינויים עובדתיים והלכתיים משמעותיים. זמני השהות של המערער עם שתי הקטינות גדלו באופן ניכר, בעקבות תביעה של המשיבה. אין מחלוקת כי כיום לנות הקטינות אצל המערער 9-10 לינות בחודש, בעוד שעל פי ההסכם לנו אצלו רק 2-3 לינות בחודש. בנוסף, באה לעולם הלכת 919/15. אמנם, פסק הדין דן בקטינים המצויים במשמורת משותפת, אולם נראה כי השלכותיו רחבות יותר ועשויות להיות לו השלכות במצבים של זמני שהות משמעותיים אצל האב.
שנית, לעניין אבחונים וטיפולים רגשיים, אלה באים בגדר הוצאות רפואיות חריגות לגביהם ממילא נקבע בהסכם כי הצדדים יישאו בהם בחלקים שווים. אכן, ה' מטופלת בטיפול פסיכולוגי שהומלץ על ידי בית הספר, בו נושאים שני ההורים.
שלישית, לעניין שיעורי העזר והוראה מתקנת, לא ברור עד כמה מדובר בהכבדה כספית משמעותית, שמהווה שינוי נסיבות מהותי ברף הנדרש לפתיחת הסכם גירושין. המשיבה לא פירטה את הוצאותיה בגין שיעורים פרטיים ולא הציגה שום אסמכתא על תשלום. כמו כן, יש להניח כי אם תסתייע ה' בשיעורי תגבור ללא תשלום, במסגרת מקום עבודתו של המערער (אפשרות עליה נמסר בדיון לפנינו) תקטן ההוצאה עוד יותר.
בנוסף, העובדה שלא עלה בידי המשיבה להציג עד היום אישור מגורם מקצועי המטפל ב-ה' התומך בנחיצות הוצאות אלה מעוררת שאלה עד כמה שינוי הנסיבות הוא מהותי והקשיים של ה' הם כה מובהקים.
נוכח כל אמור, לא מצאתי הצדקה להגדיל את המזונות בדרך של הטלת חיוב על המערער להשתתף בעלות של שיעורי עזר והוראה מתקנת.
- באשר לדרישת המערער להקטין את המזונות שנקבעו בהסכם, לטעמי, במסגרת תביעה להגדלת מזונות בית המשפט אינו רשאי להפחית את המזונות. סמכות בית המשפט ליתן סעדים, מוגבלת לסעדים שהתבקשו בכתבי הטענות.
אמנם, כפי שציינתי, בשקילת השאלה אם יש מקום להגדיל המזונות, בית המשפט צריך לבחון את מכלול הנסיבות, ומכלול השינויים שהיו, ככל שהיו, מאז נקבע סכום המזונות בהסכם או בפסק דין. לא ניתן למקד את המבט בהיבט אחד או ברכיב אחד של המזונות. מתחייבת ראיה כוללת של מכלול ההיבטים. אך בית המשפט אינו יכול לפסוק סעדים שלא התבקשו.
- גם לגופם של דברים, לא שוכנעתי כי הרחבת זמני השהות מצדיקה הפחתה של המזונות. כפי שצוין לעניין הוצאות חינוכיות, מתחייבת בחינה של מלוא הנתונים, לרבות מלוא צרכי הקטינות, היכולת הכלכלית של כל אחד מההורים (הכנסות ורכוש) ההוצאות שמוציא בעין כל הורה עבור הקטינות והיקף ההשתתפות של כל הורה בהוצאות שאינן תלויות שהות. המערער לא פרש את הנתונים הרלוונטיים ולא הרים את הנטל לשכנע כי אכיפת החיוב המוסכם (2,000 ₪ לחודש לכל קטינה כולל מדור ואחזקתו) היא בלתי צודקת.
אשר על כן, אציע לחבריי לקבל את הערעור ולהעמיד את המזונות על החיוב שנקבע בהסכם הגירושין, שקיבל תוקף של פסק דין.
כן אציע לחבריי לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות המערער בסך 3,000 ₪.
השופטת ש' דברת – אב"ד:
אני מסכימה.
השופט א' ואגו:
אני מסכים.
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ג' לוין.
הערבון יושב לידי המערער באמצעות ב"כ.
מתירים פרסום פסק הדין ללא שמות ופרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ט, 03 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.
| |
|
|
|
|
|
שרה דברת, שופטת
אב"ד
|
|
אריאל ואגו, שופט בכיר
|
|
גאולה לוין, שופטת
|
|