פס"ד בעתירה שעניינה בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה על דחיית ערר לגנוז את תיק החקירה כנגד המשיבים 3-7 בעניין אירוע שבו נהרג המנוח, בנו של העותר

השופט נ' סולברג:

1. עניינה של עתירה זו, בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה על דחיית ערר שהגיש העותר נגד החלטת המחלקה  לחקירות שוטרים, לגנוז את תיק החקירה נגד המשיבים 7-3 בקשר לאירוע אשר התרחש בליל 7.11.2014, ובו נהרג בנו של העותר.

רקע והשתלשלות האירועים

2. בליל 7.11.2014 יצא כוח של שוטרי יס"מ (להלן: הכוח) בניידת משטרתית מסוג סוואנה (להלן: הסוואנה), על מנת לעצור חשוד המתגורר בכפר כנא. החשוד נעצר, הועלה על הסוואנה, והמשיך יחד עם הכוח למשימת מעצר נוספת. במהלך נסיעתה של הסוואנה, רץ לעברה חיר חמדאן (להלן: חמדאן או המנוח), כשבידו סכין מטבח, אורכה 29 ס"מ, כשהוא קורא קריאות 'אללה אכבר'. מכונית הסוואנה נעצרה, חמדאן נצמד אליה והחל להכות על חלונותיה באמצעות הסכין שבידו. תחילה הכה על החלון הימני-קדמי, וניסה לפתוח את הדלת. החלון לא נשבר רק מחמת היותו ממוגן; הדלת לא נפתחה אך משום שהיתה נעולה. בהמשך פנה חמדאן לחלון הימני-אחורי, וחבט גם בו. השוטר בן לוי (להלן: לוי), שישב בסמוך לחלון זה – צעק לעברו שיתרחק. כשהבחין לוי כי צעקותיו אינן מועילות, פתח את דלת הסוואנה, וירה שני כדורים באוויר. חמדאן נרתע קמעא מן הירי, אך מיד שב להכות עם סכין על אותו חלון. בשלב זה, פרקו לוי והשוטר נאור יצחק (להלן: יצחק) מהסוואנה, כּיוונו את נשקם לעברו של חמדאן, והפצירו בו להשליך את הסכין שבידו; חמדאן היה בתנועה בזווית ליצחק, במרחק מספר מטרים ממנו, ובמרחק קצר מלוי, במגמת התרחקות ממנו, ולא נענה להוראות השוטרים להשליך את הסכין. השוטר יצחק, ירה כדור בודד לעבר חמדאן, אשר פגע במרפקו השמאלי והמשיך משם למותן שמאל; חמדאן התמוטט ונפל ארצה. המון זועם ששהה בסמוך החל להתקהל במקום, ולהתקרב אל הכוח המשטרתי. אנשי הכוח שצפו במתרחש, מיהרו לגרור את חמדאן, ולהעלותו אל הסוואנה. במקביל, ירה אחד מאנשי הכוח שתי יריות באוויר על מנת להניס את ההמון. עם תחילת הנסיעה, דיווחו אנשי הכוח לקצין תורן על אשר אירע, והזמינו ניידת טיפול נמרץ. חמדאן הועבר לטיפול בניידת; בהגיעוֹ לבית החולים – נקבע מותו.

3. עוד באותו לילה החלה חקירת נסיבותיו של האירוע. עדים זומנו לחקירה, ראיות וממצאים נאספו בזירה, ומומחים חיוו דעתם. החקירה הסתיימה, וביום 5.5.2015 נמסרה למשפחת המנוח החלטת מנהל המחלקה לחקירות שוטרים (להלן: מח"ש) לסגור את תיק החקירה בעילה של 'חוסר אשמה'. ההחלטה ניתנה על דעת פרקליט המדינה, וכך נומקה: "מדובר באירוע שארך שניות ספורות בלבד ושבמהלכו תקף המנוח את הניידת כאחוז אמוק. ירי באוויר לא הרתיע את התוקף. בנסיבות אלה טענת השוטר היורה כי ירה במנוח כדי לנטרל אפשרות של פגיעה אפשרית בחברו שעמד במרחק קצר מאד מהתוקף, הינה סבירה, ולמצער לא ניתן יהיה לסתור אותה ברמת הודאות הנדרשת במשפט פלילי. ניתוח הראיות לקביעת המצב העובדתי בשטח, ויישום והחלת הכללים המשפטיים הנוהגים, מעלה כי הירי שבוצע, מקים ליורה, לכל הפחות בהיבט הסובייקטיבי, את סייג ההגנה העצמית, ומלמד כי בנסיבותיו המיוחדות של האירוע, לא דבק חשד סביר לאשם פלילי בשוטר היורה, שפעל בדוחק השעה, בסיטואציה מורכבת, וקיבל החלטה מהירה באירוע מתגלגל שנכרך בסכנת חיים, אשר ארך כולו שניות ספורות".

4. על ההחלטה לסגור את תיק החקירה, הוגש ביום 4.6.2015 ערר ליועץ המשפטי לממשלה. הערר הוגש מטעם ראפת, הוא העותר, אביו של המנוח. בערר נטען, כי ליצחק אחריות ישירה למותו של המנוח, שכן הוא ירה "לעבר מרכז גופו, מתוך אי אכפתיות לתוצאות הירי, בנסיבות העולות לכדי עבירת הריגה". אשר לשוטרים הנוספים שנכחו באירוע נטען, "כי היו שותפים לשיבוש החקירה, תיאום עדויות וניסיון להסתיר את אשמתו של היורה במעשה עבירה של הריגה". ראפת הציג את גרסתו לאופן השתלשלות האירועים. לטענתו, במהלך משימת המעצר הראשונה התעמת המנוח עם השוטרים, ומשהושלמה המשימה, שב הכוח על עקבותיו במטרה לתפסו ו'ללמדו לקח'. ראפת שלל את טענת השוטרים, שלפיה נבעה הגעתם למקום מאי-התמצאותם בדרך, ותלה אותה ברצונם להעניש את המנוח. עוד נטען בערר, כי בשעה שהשוטרים יצאו מהסוואנה עם כלי נשק שלופים, החל המנוח להתרחק מן המקום, ודווקא אז, כשחלפה הסכנה, ירה בו יצחק. לגרסת ראפת, הסרטון אשר תיעד את האירוע מוכיח שהשוטרים לא היו נתונים בסכנה, ואף אם כן היו בסכנה, הרי שיצחק יכול היה לאיין אותה באמצעות ירי לעבר רגלי המנוח, במקום ירי למרכז גופו. ראפת ציין, כי המנוח אמנם הכה על הסוואנה באמצעות סכין, אלא שמעשיו לא גרמו נזק. לדבריו, גם לאחר פציעת המנוח, לא הגישו לו השוטרים עזרה, ואם לא די בכך, הרי שהם גם התעללו בו, היכו וקיללו אותו, בשכבו כאוב בסוואנה. בא-כוחו של ראפת הוסיף, "כי התנהגות השוטרים מוכתמת בגזענות כלפי צעיר ערבי, שמיד סווג כמחבל מסוכן". ראפת הצביע על ראיות שונות אשר מוכיחות כי הגרסאות שנמסרו על-ידי השוטרים הן כוזבות, ואינן תואמות את אשר התרחש בפועל. בתוך כך, התייחס לגרסת השוטרים, שלפיה בוצע הירי רק לאחר שהמנוח הניף את הסכין אל-על, גרסה אשר לטענתו אינה עולה בקנה אחד עם מה שנראה בסרטון. כמו כן טען, כי דוח מז"פ סותר את טענת יצחק, לפיה מהמקום שבו עמד לא היתה לו אפשרות לראות את פלג גופו התחתון של המנוח. ראפת סיכם, כי גרסאות השוטרים מתואמות, ובחלקים מסוימים סותרות זו את זו. אשר לחקירת מח"ש נטען בערר, כי זו נערכה בצורה 'אוהדת', ובלא כוונה לרדת לחקר האמת.

5. חלפו כשנתיים-ימים מעת שהוגש הערר, והחלטת היועץ המשפטי לממשלה בוששה לבוא. בפרק הזמן הזה, פנה ראפת לא אחת ללשכת היועץ המשפטי לממשלה, אך החלטה בערר לא ניתנה. משכך היה, הגיש ראפת ביום 14.6.2017 עתירה לבית משפט זה. בעתירתו ביקש, בין היתר, כי נורה ליועץ המשפטי לממשלה ליתן טעם מדוע טרם ניתנה החלטה בערר. החלטת היועץ המשפטי לממשלה בערר ניתנה באותו יום, ובמסגרתה הורה על דחייתו. בהחלטתו, סקר היועץ המשפטי לממשלה את השתלשלות העניינים החל משלב המעצר, וכלה בהעלאת המנוח לסוואנה המשטרתית. היועץ המשפטי תיאר את מורכבותה של הסיטואציה שאליה נקלעו השוטרים, את סכנת החיים הממשית שנשקפה להם, ואת פרק הזמן הדחוק שעמד להם לצורך קבלת החלטתם. כמו כן, התייחס היועץ המשפטי לממשלה לממצאים באשר לאופן ביצוע הירי לעבר המנוח: "כיוון תעלת הירי היה ימינה קדימה ולמטה, דבר המעיד כי הירי בוצע לכיוון פלג גופו התחתון של המנוח" (ההדגשה במקור – נ' ס'). לבסוף קבע היועץ המשפטי, כי "לא נמצאה תשתית ראייתית לטענה כי השוטרים בדו ראיות ושיבשו את החקירה".

6. נוכח העובדה שניתנה החלטה בערר, קבע השופט מ' מזוז בהחלטתו מיום 5.9.2017, כי "התשתית העובדתית והמשפטית עליה מתבססת העתירה השתנתה מהותית, והעתירה במתכונתה הנוכחית אינה אקטואלית עוד". כדי שלא להכביד על העותר, ניתנה לו אפשרות להגיש עתירה מתוקנת, וביום 15.10.2017 עשה כן. בעתירתו ביקש העותר צו על-תנאי אשר יורה ליועץ המשפטי לממשלה ליתן טעם, מדוע נדחה הערר שהוגש על החלטת מח"ש לגנוז את תיק החקירה נגד משיבים 7-3 בעילה של חוסר אשמה. לטענתו, בתיק החקירה קיימות ראיות אובייקטיביות "המעידות על קיומה של מציאות שונה מהמתואר בתוצאות הערר". מצע עובדתי זה, ביחד עם סתירות שנתגלעו בהודעותיהם של השוטרים, מובילים לכלל מסקנה כי החלטותיהם של היועץ המשפטי לממשלה ומח"ש אינן סבירות.

7. תגובה מקדמית מטעם היועץ המשפטי לממשלה ומח"ש, הוגשה ביום 23.5.2018. בתגובה נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף, כמו גם לגופה, בהעדר עילה להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה בערר. הודגש, כי החלטת מח"ש שלא להעמיד לדין את המשיבים 7-3 מחוסר אשמה, התקבלה בדרגים הגבוהים ביותר במשרד המשפטים. התערבות בשיקול דעתה של התביעה שמורה למצבים חריגים שבהם שיקול הדעת נגוע בחוסר סבירות קיצוני; הנדון דידן אינו נמנה עליהם. לגופם של דברים, ציינה באת-כוח המדינה, כי בנסיבות המורכבות והרגישות שבהן התרחש האירוע, פעילות השוטרים אינה מגלה אשם פלילי, ולפיכך – סגירת תיק החקירה ודחיית הערר הן החלטות סבירות שאינן מקימות עילה להתערבות.