פס"ד בשתי תביעות בין הצדדים, קביעת אחריות הורית וחלוקת זמני שהות, ומזונות בנם הקטין

עניינו של פסק דין זה, שתי תביעות בין הצדדים, תביעת התובע לקביעת אחריות הורית וחלוקת זמני שהות, ותביעת הנתבעת למזונות בנם הקטין של הצדדים ב... יליד X/X/2017 כבן 5 שנים. למרות שמדובר בתביעות הדדיות, מטעמי נוחות, יקרא להלן האב גם "התובע" והאם גם "הנתבעת".

רקע כללי:

1. התובע והנתבעת שניהם יהודים, ניהלו קשר זוגי החל משנת 2016. יחסי הצדדים עלו על שרטון והם נפרדו במהלך שנת 2017. לצדדים בן משותף - ר. ב. ש. ת"ז ... יליד – 20.7.2017. לאם בת נוספת (קטינה) מנישואיה הקודמים המתגוררת עמה.

    

2. ביום 11/7/19 ניתן פסק דין בתביעה למזונות, במסגרתו חויב האב במזונות הקטין בסך 1,600 ש"ח לחודש (כולל אחזקת הוצאות המדור), וזאת עד הגיע הקטין לגיל 6 ולאחר מכן סך של 1,300 ש"ח לחודש. כמו כן, נקבע כי על האב לשאת בדמי מדור בסך 600 ש"ח לחודש, זאת בהתאם לתחשיב של 20% מדמי השכירות שמשלמת האם, ותוך התחשבות בעובדה כי בבית האם מתגוררת גם בתה של האם מקשר קודם. עוד נקבע באותו פסק דין כי על האב לשאת במחצית הוצאות בריאות וחינוך חריגות של הקטין, וכן כי על האב לשאת במחצית עלות חוג אחד, מחצית קייטנה, והוראות נוספות שניתנו במסגרת אותו פסק דין. באותו פסק דין (סעיף 9) הפנה כבוד השופט ברגר להחלטה שניתנה בעניין זמני השהות הזמניים מיום 10.1.19 שבה נקבע כי הקטין ישהה עם האב בימים ראשון ורביעי בין השעות 15:00 עד 19:00 ובסופי שבוע לסירוגין עד מוצאי שבת בשעה 17:00.

    

3. האב לא השלים עם תוצאות פסק הדין, פנה והגיש ערעור לבית משפט המחוזי (עמ"ש 1838-09-19), וביום 25.11.19 ניתן, בהסכמת הצדדים, פסק דין, ובו נקבע כי פסק הדין מיום 11.7.19 יבוטל, ויסווג כהחלטה אחרת. עוד נקבע כי התיקים יושבו לבית משפט למשפחה, טענת הצדדים יישמעו ויינתן פסק דין לגופו של עניין. עוד נקבע כי "לאור הטענות שהעלו הצדדים לגבי הנשיאה בהוצאות החינוך והגנים הן לעבר והן לעתיד, ישלים בית משפט קמא את מלאכתו לאחר שישמע את טענות הצדדים, וייתן את דעתו לגבי אלה בהקדם האפשרי במסגרת החלטה בה יבהיר את החיוב שיושת על כל אחד מהם, גובהו ועבור איזו תקופה".

    

4. ביום 3.5.20 ניתן פסק דין בתיק המשמורת 13225-06-18, ובו אימץ בית המשפט (כבוד השופט בן ציון ברגר) את זמני השהות שנקבעו בתסקיר עו"ס לסדרי דין מיום 26.1.20, לפיהם חלוקת זמני השהות היא פעמיים בשבוע ביום א' משעה 15:00 עד 19:00 וביום ד' משעה 15:00 עד למחרת בבוקר, וכן מידי סופ"ש שני מיום שישי בשעה 12:00 ועד למוצאי שבת בשעה 17:00. האב לא השלים עם תוצאת פסק הדין, פנה והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרת תיק עמ"ש 21411-03-21, וביום 14.6.21 ניתן, בהסכמת הצדדים, פסק דין, שבמסגרתו הורה בית המשפט על ביטול פסק הדין מיום 3.5.20, וכן על השבת התיק להמשך הדיון בבית המשפט למשפחה.

    

5. ביום 28.11.19 ניתנה החלטת כבוד השופט ברגר המורה על רישום הקטין לגן בפיקוח, דוגמת נעמת, וזהות הגן הספציפי תיבחר על ידי שני הצדדים.

    

6. ביום 31.5.20 ניתנה החלטה (כבוד השופט בן ציון ברגר) ובה נקבע כדלקמן:

    

   "במסגרת פסק הדין נקבע נוכח מחלוקת בין הצדדים בנוגע להשתתפות האב בתשלומי המטפלת שהאב ישלם עבור חודשים אפריל ומאי 2019 סך של 1,400 ₪ לחודש עבור חלקו בתשלומי המטפלת. כמו כן, נקבע שהאב ישלם עבור החודשים יוני עד ספטמבר 2019 סך של 1,400 ₪ לחודש עבור חלקו בתשלומי המטפלת. מחודש אוקטובר 2019 ואילך האב צריך היה לשלם עבור מחצית העלות לגן בפיקוח דוגמת ויצ"ו או נעמ"ת ו/או מוסד חינוכי דומה וזאת לאחר שהאם תמצה את מכלול ההנחות כאם חד הורית.

   ......

   אשר על כן, תשלומי האב עבור המטפלת לחודשים אפריל עד ספטמבר 2019 הם כמפורט לעיל, ככל שהאב נשא בתשלום כלשהו לחודשים אלו ויש בידו אסמכתאות בכתב על ביצוע התשלום הוא רשאי לקזז תשלומים אלו לתקופה הנ"ל.

   מחודש אוקטובר 2019 ואילך יתבצעו התשלומים על פי מוסד חינוכי שבפיקוח לאחר מיצוי הנחות המגיעות לאם כאם חד הורית דהיינו הנחות שניתנות על ידי הרשות המקומית או על ידי המוסד החינוכי וזאת בהתאם לפסק הדין מיום 11.7.19".

    

7. ביום 4.6.20 ניתנה החלטה משלימה, ובה נקבע כי התשלומים מתייחסים לחודשים הרלוונטיים בשנת 2018 ולא כפי שנקבע בטעות בשנת 2019.

    

8. בהעדר אפשרות להגיע להבנות נקבע התיק לשמיעת ראיות לדיון שהתקיים ביום 12.7.22. באותו מועד מטעם התובע נשמעו התובע בעצמו וכן נחקרה עו"ד לסדרי דין, ומטעם ההגנה נחקרה הנתבעת בעצמה.

    

9. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה וכעת נדרשת הכרעה.

    

    

   תלה"מ 13225-06-18 התביעה לאחריות הורית וזמני שהות

    

10. ביום 5.12.2018, הוגש תסקיר מטעם המחלקה לשירותים חברתיים ב.... לדברי העו"ס, מדובר בהורים מיטיבים, אכפתיים ורגישים המביעים דאגה כנה לצרכיו של הקטין. כל אחד מהצדדים משווע לזמן איכות עם הקטין. כיום נפגש האב עם הקטין 4 פעמים בשבוע ללא לינה. שני ההורים ציינו שהם נמצאים בהליך טיפולי אצל פסיכולוג לקבלת הדרכה הורית. הדיווח שהתקבל מהמעון בו מתחנך הקטין היה גם הוא חיובי ביחס לשני ההורים. בעניין חששה של האם שבנה רגיל רק אליה בשעות מצוקה (שעות הלילה ומקרה של מחלה), התרשמה העו"ס מהתקשרות בטוחה ותקינה שקיימת גם בין הקטין לאביו, שיש בה להביא לתשתית טובה לתפיסה עצמית חיובית בעתיד. לאור האמור, המליצה העו"ס על הרחבת זמני השהות בין האב לקטין כולל לינה בבית האב שתחל בצורה הדרגתית.

     

11. ביום 15.4.2019, הוגש תסקיר משלים מטעם המחלקה לשירותים חברתיים. במסגרת התסקיר ציינה העו"ס כי הצדדים ממשיכים לתקשר ביניהם באמצעות הודעות בטלפון הנייד וסבורים כי זו הדרך המתאימה להם בשלב זה. שני הצדדים דיווחו על קשיי פרידה של הקטין מהם, אך העו"ס סברה כי למעשה כל הורה משליך את קשיי הפרידה שלו מהקטין על הקטין. האם טענה שאינה סומכת על האב וכי קיים פער עצום בינה לבינו בהבנת הצרכים של הקטין. יחד עם זאת, האם חזרה ואמרה כי בין האב לקטין יש קשר מצוין. האב ציין כי האם היא אם טובה ומסורה לקטין. יחד עם זאת לדברי האב, הקטין ישן עם האם במיטה ובכך היא אינה מאפשרת לו להיפרד ממנה ולהשיג עצמאות. העו"ס שבה ודווחה כי על פי המידע שהתקבל מהגן בו מתחנך הקטין, שני ההורים מסורים ומשתפים פעולה עם צוות הגן בצורה מלאה. כן דווח, כי כל אחד מההורים מקבל מידע מצוות הגן בנפרד. להערכת העו"ס, הקטין חשוף לחוסר תקשורת תקינה בין הוריו וניכר כי הוא חווה את הקונפליקט הסמוי ביניהם על כל רבדיו. לאור האמור, המליצה העו"ס כי ההורים ישתלבו בהדרכה הורית משותפת. לאחר שתשתפר התקשורת בין ההורים, יחווה הקטין הורים השותפים בצורה מלאה ומיטבית בגידולו. לאור האמור ומבלי להטיל דופי בתפקודו של האב, קבעה העו"ס שבשלב זה יש להשאיר את המשמורת על הקטין בידי האם ואין מקום להרחיב את זמני השהות בין האב לקטין.

     

12. ביום 23.9.19 הוגש תסקיר משלים. להתרשמות העו"ס ההורים משמרים את המאבק הזוגי ביניהם, ואינם פועלים ולו במעט כדי לקדם את טובת בנם. כל אחד מהם הורי מיטיב לילדו! יחד עם זאת, הם אינם מסוגלים לראות את הורותו של ההורה האחר. שני ההורים בוחרים להעביר את מיקוד הקונפליקט ביניהם אל העו"ס כגורם מקצועי, כל אחד בוחר לכתוב תלונות ולפנות לגורמים שונים, זאת במקום להתמקד במינוף ההורות אל מול הילד. ההורים ממשיכים לנהל תקשורת מינימלית ביותר. לפיכך סבורה העו"ס כי יש להורות על הותרת זמני השהות כפי שהם, תוך מתן המלצות לקיום זמני השהות בחגים כמפורט באותו תסקיר.

     

13. ביום 27.1.20 הוגש תסקיר משלים. להתרשמות העו"ס הקטין שמח לשהות במחיצת כל אחד מההורים. העו"ס מתרשמת כי מדובר בשני הורים מיטיבים, אכפתיים ודואגים לבנם הקטין. עו"ס דיווחה כי ההורים הגיעו להסכמות לפיהן זמני השהות יורחבו באופן שבו ביום ד' תתווסף לינה והאב ישיב את הקטין למסגרת החינוכית למחרת בבוקר.

     

14. ביום 18.5.20 הוגש תסקיר משלים. עו"ס מתארת כי הקשר בין ההורים מינימלי, במסרונים בלבד, תפקודו של הבן מצוין, הוא מתפתח ומתקשר עם ילדים אחרים, שמח ופעיל. באותו דיווח מתארת העו"ס כי בין ההורים הסכמה על הרחבת זמני שהות ביום א' בין השעות 15:00 – 19:00, ביום ד' משעה 15:00 ועד למחרת בבוקר, בכל סופ"ש שני מיום שישי בשעה 12:00 ועד מוצאי שבת בשעה 17:00. ביחס לחגים ולחופשות חוזרת העו"ס על ההמלצה בתסקיר מיום 23.9.19.

     

15. ביום 25.10.21 הוגש תסקיר משלים. בתסקיר מתואר כי זמני השהות שעליהם הסכימו ההורים מתקיימים באופן תקין. האם מצביעה על קושי בתקשורת עם האב, אינה שוללת כי הקטין אוהב מאוד את אביו, אך סבורה שלאור התקשורת הלקויה אין מקום להרחיב את זמני השהות עם האב. עו"ס ערכה ביקורי בית אצל שני ההורים ולהתרשמותה מדובר בשני הורים טובים ומיטיבים. עם זאת, לאור הקושי בתקשורת בין ההורים, סבורה עו"ס כי אין מקום להורות על הרחבה נוספת של זמני השהות. עוד כותבת העו"ס "בהמשך לכשהילד יגדל יהיה נכון לשקול להרחיבם".

     

16. כאמור, המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם יש מקום להורות על הרחבת זמני השהות בין האב לקטין כבקשתו, ולחילופין, להורות על הותרת זמני השהות כפי שהם כפי עמדת האם.

     

17. סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 [להלן: "חוק הכשרות"], שכותרתו "תפקידי ההורים" קובע כדלקמן:

    

    אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו.

     

18. סעיפים  24 ו- 25 לחוק הכשרות מתייחסים להורים החיים בנפרד, ובהם נקבע כדלקמן:

     

    24.   היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; הסכם כזה טעון אישור בית המשפט והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין, ומשאושר, דינו – לכל ענין זולת ערעור – כדין החלטת בית המשפט.

     

    25.לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.

19. בבואו להכריע בכל סוגייה בה מעורבים קטינים, על בית המשפט להביא בראש ובראשונה את טובתו של הקטין הספציפי הניצב בפניו. כדברי כבוד השופטת ארבל בעניין בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, [פורסם במאגרים המקוונים]: "עקרון על הוא זה והוא ניצב כעיקרון מנחה בודד בסוגיות משמורת ילדים, מבלי שיישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים"  שיקול טובת הקטין הנו:  "עמוד האש ההולך לפנינו, על פי צו המחוקק וצו המצפון, היא טובת הקטין." [ראה רע"א 1841/08 מפי כבוד השופט א. רובינשטיין [פורסם במאגרים המקוונים]] [וראה גם בג"צ 5227/97 דוד נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה(1) 413 (1998)].

     

     

20. בהתאם לפסיקה, להמלצות עו"ס לסדרי דין בתסקיר, יש ליתן משקל של ממש.  התסקיר אמנם אינו בגדר חוות דעת כמשמעותה בסעיף 20 לפקודת הראיות, ואולם לתסקיר מעמד מיוחד ובחיקוקים שונים ונקבע כי יש לתת לו משקל יתר (ראה דברי כב' השופט ג'יוסי בעמ"ש (חי') 1472-02-17, פורסם במאגרים המקוונים, וגם ראה בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועמ"ש, בע"מ 5072/10, פלוני נ' פלונית, פורסמו במאגרים המקוונים). עם זאת,  בהתאם לפסיקה בית המשפט הוא הגורם המכריע, ולבית המשפט תמיד נתון שיקול הדעת הסופי.  בפסיקה נקבע כי:

     

    "...הגם שככלל, מטבע הדברים, יינתן במסגרת הבחינה השיפוטית משקל רב ביותר לעמדתם של מומחים מקצועיים, הרי ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו. אכן, בתחום רגיש, עדין ומורכב... נדרש בית המשפט לגבש הכרעה עצמאית, תוך שהוא נעזר בחוות דעת הגורמים המקצועיים שמונו על ידי בית המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה שהתווה המחוקק, בפסיקת בתי המשפט, ואולי יותר מכל - תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה..." (בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (1.5.06) ציטוט מסעיף 15 לפסק הדין).

     

21. בעניין בע"מ 1858/14 פלוני נ' פלונית [פורסם במאגרים המקוונים], חזר והדגיש בית המשפט העליון כי "חזקת הגיל הרך", הקבועה בסיפא לסעיף 25 לחוק הכשרות, ניצבת בעינה, זאת למרות הקולות הקוראים לשינוי החזקה, לרבות דו"ח ועדת שניט. באותו עניין דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור, בעיקר מהטעם שלא נמצאו אותן ראיות כבדות משקל הדרושות לצורך סתירת חזקת הגיל הרך, וכדברי כבוד השופט רובינשטיין:  "ואולם, אנו אין לנו אלא החוק כמות שהוא, ולפיו חלה בענייננו, בקטין שטרם מלאו לו שש, חזקת הגיל הרך. לסתירת חזקה זו מסיבות מיוחדות, על פי סיפת סעיף 25 לחוק, יש צורך בראיות כבדות משקל, מטבע הדברים. כאלה אינן מתקיימות דיין בענייננו."

     

22. במקרה זה לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים והאזנתי לחקירתה של העו"ס הגעתי למסקנה כי יש מקום להורות על הרחבת זמני השהות בין האב לקטין. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי עלה בידי האב לסתור את חזקת הגיל הרך שנקבעה בחוק. להלן יפורטו טעמיי.

     

23. ראשית, חלוקת הזמנים המתקיימת כבר כיום רחבה, כוללת לינות אמצע שבוע וסופי שבוע. כפי שקבעתי פעמים רבות בעבר, לטעמי, טובתו של כל קטין עולה בקנה אחד עם קיומו של קשר רחב עם שני הוריו. לפיכך, וכפי שנקבע בפסיקה, אינני סבור כי עיקר הנטל על האב להוכיח כי הוא אב ראוי, וכי יש מקום להרחיב את זמני השהות, אלא שעיקר הנטל מוטל על האם להוכיח את טענתה כי אין מקום להרחיב את זמני השהות כאמור. יש לזכור כי עד כה הורחבו זמני השהות מפעם לפעם בהסכמת שני ההורים. מתקשה אני להאמין שהאם הסכימה להרחבת זמני השהות ולהוספת לינות אם אכן חשבה שהאב אינו מיטיב עם הקטין, שלא לומר מסוכן. אינני סבור כי עלה בידי האם לעמוד בנטל הנדרש. מכלל החומר שבפניי, כולל דבריה של עו"ס לסדרי דין, עולה כי מדובר באב טוב, מיטיב וראוי לקטין. הקטין נתרם ושמח לשהות במחיצתו, ואין בעיניי כל ספק כי כך טובתו.

     

24. שנית, עיקר התנגדות האם נשענת על העמדה כי התקשורת בין ההורים לקויה, ולפיכך, לשיטתה, אין מקום להורות על הרחבת זמני השהות. בכל הכבוד, אינני מקבל טענה זו. שכן אם תתקבל, עלולה להביא ליצירת מניפולציות מצד אחד ההורים, שבאופן יזום עלול ליצור אווירה של קשיים בתקשורת, ובכך למנוע קיום זמני שהות רחבים. התקשורת בין ההורים אמנם אינה מיטבית, יחד עם זאת, לאחר ששמעתי טענות הצדדים והעו"ס, ועיינתי בתחלופת ההודעות שבין ההורים, דומני כי מדובר אכן בתקשורת פונקציונאלית סבירה ומספקת לצורך קביעת זמני שהות רחבים. ההודעות אמנם אינן מפורטות במיוחד, אך לא ניתן לומר כי מדובר בנתק מוחלט כטענת האם. בעניין השיתוף הנדרש בין ההורים, מקובלים עלי דברי כב' השופטת נ. גדיש בעניין תמ"ש [פ"ת] 603-09-12 [פורסם במאגרים המקוונים], לפיהם: "השיתוף הנדרש בין ההורים צריך להיות שיתוף פונקציונאלי, המשרת את הקטינים ונוגע לעניינם...".לתחושתי האם מעצימה את המחלוקות בין הצדדים, ואף עושה שימוש במחלוקות על מנת ליצור "אווירת" חוסר שיתוף פעולה.  כפי שקבע כב' השופט סילמן בתמ"ש (קריות)  17120/07 [פורסם במאגרים המקוונים], לא ניתן לאפשר לצד המעוניין לסכל משמורת משותפת, ליצור מצב של "העדר תקשורת", על מנת לזכות במשמורת וכדבריו: "היעלה על הדעת כי צד אשר אינו חפץ במשמורת משותפת, יחבל בעצמו בתקשורת, יחטא בפגיעה בטובת הקטינים, ואף יזכה לפרס?".

     

25. שלישית, לאחר ששמעתי את עדותה של האם, אני סבור כי עמדתה בעניין חלוקת זמני השהות קשורה לרצונה לקבוע ולהחליט באופן בלעדי בענייניו של הקטין, תוך שהיא מאמינה כי זהו תפקידה כאם.  דומה כי האם מתקשה להכיר בחשיבות הקשר שבין האב לקטין, ולזכותו של הקטין לנוכחות אב בחייו, שותף מלא בגידולו ובקבלת החלטות מהותיות הקשורות בו.    אני רואה בעמדת האם כאמור לעיל שיקול מהותי, בגינו יש מקום לקבל את עמדת האב ולהורות על הרחבת זמני השהות בין האב לקטין.   בפסיקה נקבע כי במצב בו לשני ההורים מסוגלות הורית, קיימת חשיבות לשאלה מי מבין ההורים יכול לאפשר שמירת קשר תקין בין הקטינים להורה האחר, זאת מתוך הכרה בחשיבות הקשר שבין קטין לשני הוריו. [ראה רע"א 2184/99 ליכטנטריט נ' ליכטנטריט, פורסם במאגרים המקוונים].  התרשמתי כי האב אוהב ודואג לבנו הקטין, מעורב מאוד בגידולו ובטיפול בו, ורואה בנושא זה חשיבות עליונה, וכי באפשרותו לוודא שמירת קשר תקין בין הקטין לבין האם באופן דומה ואף טוב יותר מזה של האם.

     

26. רביעית, אמנם נכון כי התברר ששני הצדדים אינם מבינים עד תום את החשיבות וההכרח שיש לשתף אחד את משנהו בקבלת החלטות הנוגעות לקטין [חוג שחיה וקייטנה כדוגמא], ואולם, דומני כי מדובר בליקוי של שני ההורים, ועל שניהם לפנות לקבלת הדרכה הורית, כפי שבדעתי להורות.

     

27. חמישית, האזנתי לדבריה של עו"ס לסדרי דין אשר הודתה כי מאז חודש אוקטובר 21 לא פגשה את הקטין וכן לדבריה כפי שאף באו לידי ביטוי בתסקיר, לפיהם ניתן לשקול הרחבת זמני השהות לכשיגדל הקטין. כאמור, מאז נערך התסקיר חלפו כ-10 חודשים. מדובר בילד צעיר מאוד בן 5 בלבד, ובפרק זמן אשר במושגי "זמן ילד" מהווה עולם ומלואו. גם בחקירתה לא שללה העו"ס אפשרות כי יש מקום, כבר כעת, להורות על הרחבת זמני השהות. לפיכך דומני כי לא ניתן לומר שעמדת העו"ס אינה עולה בקנה אחד עם עמדת האב. בנוסף, לא התרשמתי כי עלה בידי העו"ס להסביר באופן ברור את עמדתה ומדוע לא יורחבו זמני השהות. בחקירת העו"ס התברר כי הוספת לינה של לילה אחד נוסף באמצע השבוע ביום א' לא יביא לשינוי מהותי של המפגשים של ב... עם אחותו ..., שכן, ממילא באותו ב... חוזר לבית האם בשעה 19:00 לקראת שינה. בנוסף, הדבר לא יביא לשינוי כלשהו בצהרון, שכן, ממילא בימים שבהם מצוי ב... אצל האב הוא אינו משתתף בצהרון. לטעמי, עו"ס הרבתה להיצמד לטענות האם, התקשתה לתת תשובות ברורות לשאלות ב"כ האב הנוגעות לסוגייה הכללית בעניין עמדתה, ודומני כי במקרה זה יש מקום לקבל החלטה בהתאם לשיקול הדעת הנתון לבית המשפט.

     

28. אינני מתעלם מגילו הצעיר מאוד של הקטין, וטוב עשו ההורים משנקטו בגישה הדרגתית שבה הורחבו מפעם לפעם זמני השהות של האב עם הקטין ובדעתי להורות על הרחבה נוספת, מדורגת, אשר תואמת את גילו של הקטין ואת כל יתר הנתונים הספציפיים של מקרה זה.

     

    לנוכח האמור לעיל אני מורה כדלקמן:

     

    • ב... ישהה אצל האב מידי יום א' ו-ד' ישירות מהמסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר ישירות למסגרת החינוכית.

       

    • מידי סופ"ש לסירוגין יאסוף האב את ב... ישירות מהמסגרת החינוכית ויחזיר אותו לבית האם במוצאי שבת בשעה 19:00.

       

    • עם הגיעו של ב... לגיל 6 שנים ובהעדר טעם של ממש לשלול, יתווסף לזמני השהות של האב לילה נוסף באופן שבו האב יחזיר את הקטין למסגרת החינוכית ישירות ביום א'. אני מודע לכך כי גם לאחר שיתווסף הלילה הנוסף במוצאי שבת עדיין לא תהיה חלוקת זמנים שווה לחלוטין. לטעמי לעת הזו מדובר בחלוקת זמנים התואמת את גילו של הקטין ואת כל יתר נתוניו של תיק זה.

       

    • חופשות וחגים יחולקו בין ההורים בהתאם להמלצות העו"ס בתסקיר מיום 23.9.19 על בסיס העיקרון כי מידי שנה ישהה הקטין בחג עם ההורה שעמו לא שהה בשנה שעברה. בחופשות מהמסגרת החינוכית ישהה הקטין מחצית הזמן אצל כל אחד מההורים, כאשר בהעדר הסכמה אחרת, יעבור הקטין מהורה אחד למשנהו בשעה 16:00.

       

    • במקרה שבו לא מתקיימים לימודים, עקב שביתה או חלילה מחלה או מסיבה אחרת, שלא היתה ידועה מראש, באחריות ההורה שהקטין לן אצלו בלילה שקדם לשביתה או למחלה לדאוג לסידור עבור הקטין עד לשעה שבה היתה אמורה להסתיים המסגרת החינוכית.

       

    • בהתאם להוראות סעיפים 19+68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, אני מסמיך עו"ס לסדרי דין להמשיך ולסייע לצדדים ככל הדרוש בקיום זמני השהות שנקבעו וכן בתקופות של חגים וחופשות. הסמכתה של עו"ס לסדרי דין למשך 12 חודשים החל מהיום.

       

    • אני מחייב את ההורים לפנות לקבלת הדרכת הורים בהתאם להוראות עו"ס לסדרי דין. עו"ס מתבקשת לבנות עבור הצדדים תוכנית הדרכת הורים בהתאם לשיקול דעתה ועל הצדדים לפנות לעו"ס מיידית ולעדכן אותה אודות מוכנותם לקחת חלק בהליך.

       

       

       

      תלה"מ 37986-06-18 התביעה למזונות

       

29. החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט – 1959 קובע, כי מי שיש לו דין אישי, יחוב במזונות ילדיו על פי דינו האישי.  במקרה דנן, שני הצדדים הנם יהודים והקטין מתחת לגיל 6 שנים. על כן, האב מחויב על פי הדין לשאת בצרכיו ההכרחיים ושני הצדדים חבים במימון וסיפוק צרכיו מדין צדקה, בהתאם להכנסותיהם הפנויות (ע"א 591/81 פורטוגז [פורסם במאגרים המקוונים], בע"מ 1356/08 פלוני [פורסם במאגרים המקוונים]).   בבואו של בית המשפט לקבוע גובה החיוב בדמי המזונות, יש מקום להביא בחשבון אף את פוטנציאל תעסוקתו והשתכרותו ולרכוש שבידיו (רע"א 130/83 פרייס [פורסם במאגרים המקוונים], ע"א 210/82 גלבר [פורסם במאגרים המקוונים]).  בהעדר ראיה על צורכיהם של הקטינים, רשאי בית המשפט לאמוד את צורכיהם לפי ניסיון החיים שלו כשופט היושב בתוך עמו (ע"א 687/83 מזור [פורסם במאגרים המקוונים]).  סיפוק המזונות לקטינים מעבר לצרכים ההכרחיים, אף הוא נחשב לחיוב "מדין צדקה" וחל על שני ההורים על פי יכולתם הכלכלית. המטרה היא לספק לילדים רמת חיים נאותה אליה הורגלו ולגביהם, צריך ביהמ"ש לשקול בין יתר שיקוליו גם את השתכרותה של האם וגם את השתכרותו של האב (בע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה, [פורסם במאגרים המקוונים]; בע"מ 2433/04 צינובוי נ' צינובוי [פורסם במאגרים המקוונים] ע"א 180/80 תמיר נ' תמיר, פ"ד לד(4) 499 (1980), ע"א 302/80 אגלזיאס נ' אגלזיאס, פ"ד לד(4)529 (1980).

     

30. ביום 19/7/17, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית [פורסם במאגרים המקוונים], שניתן בהרכב שופטים מורחב ודן בסוגיית חלוקת נטל דמי המזונות בין הורים לילדים בגיל 6-15 המצויים במשמורת משותפת.  פסק הדין שינה את ההלכה הנוהגת עד כה, ובו נקבעה הלכה חדשה לפיה:  "בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה" [פסקה אחרונה לפסק הדין].

     

31. בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון, החלו בתי המשפט למשפחה, ובעקבותיהם בתי המשפט המחוזיים, לדון בסוגיית מזונותיהם של ילדים, תוך יישום הכללים שנקבעו בבע"מ 919/15 על המקרה הקונקרטי הנדון בפניהם. כאשר המגמה הנראית הינה, כי ניתן ליישם את הכללים שהותוו על ידי בית המשפט העליון גם במקרים בהם אין מדובר במשמורת משותפת, וגם במקרים בהם אין מדובר בחלוקת זמן שווה.  לעניין זה, ראה דברי כב' השופט שאול שוחט בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 20.12.17 בתיק עמ"ש 14612-10-16 [פורסם במאגרים המקוונים].

     

32. ביום 24.5.18 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין עמ"ש (חי') 21269-05-17 [פורסם במאגרים המקוונים], שם נאמרו על ידי כב' השופט ג'יוסי הדברים הבאים:

     

    "... לאור הלכת בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (19.7.2017), לפיה בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם צריכה להיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, חלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.

     

33. ביום 30.5.18 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ברמ"ש (חי') 41433-04-18 [פורסם במאגרים המקוונים] שם נאמרו על ידי כב' השופט שרעבי הדברים הבאים:

     

    "בהמשך הרחיבה הפסיקה, בעיקר בערכאות הדיוניות (אם כי גם בערכאת הערעור בבית משפט מחוזי), וציינה כי ניתן להחיל את הלכת בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] גם על מזונות קטינים שחיובם מדין צדקה, הגם שאין מדובר במשמורת משותפת, תוך בחינת הפרמטרים הבאים שצויינו בבע"מ 919/15 [פורסם בנבו] כדלקמן:

    הערכת וקביעת צרכי הקטינים.  קביעת היכולות של הצדדים מכל מקור שהוא. קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה.  חלוקת המשמורת בפועל.

     

34. בפסקי דין מאוחרים לפסק הדין של בית המשפט העליון שניתן בבע"מ 919/15 ציינו בתי המשפט את אופן החישוב לפי הכנסות ההורים וזמני השהות (ראו פסק הדין של כבוד השופטת ח' מטלין בתמ"ש (ראשל"צ) 30397-12-15 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים המקוונים)(10.5.2018) ובתמ"ש (ת"א) 11813-08-15 נ.ו נ' ר.ו. (פורסם במאגרים המקוונים)(11.1.2018) כבוד השופטת ס' אופק התבססה על מודל ששת השלבים של ע' ו-ש' ליפשיץ המבוסס על פרשנותם לבע"מ 919/15 לצורך חיוב במזונות (ראו הנוסחה ופירוט הרכיבים), תלה"מ 15562-06-17 ט' נ' ל' (פורסם במאגרים המקוונים)( 24.08.2018)).

     

     

35. כאמור לעיל, במקרה זה נפסקו מזונות זמניים בסך 2,200 ש"ח לחודש, כולל דמי מדור והוצאות אחזקת המדור.

     

36. צרכי הקטין - באופן כללי, משך שנים רבות התייחסה הפסיקה לדמי מזונות הכרחיים שאינם טעונים הוכחה, עבור ילד אחד, בסך של 1,350-1,400 ₪ לחודש.  בתקופה האחרונה ניתן למצוא יותר ויותר אשר סוברים כי לנוכח השינויים שחלו עם השנים, יש מקום לעדכן סכום זה ולהגדילו באופן מסוים. לעניין זה, אפנה לדבריו של כב' השופט י' שנלר בתיק עמ"ש 46291-01-16 [פורסם במאגרים המקוונים] כדלקמן:

     

    "ייתכן ואכן הגיעה העת לעריכת שינוי נוסף בעת קביעת סכום המזונות ההכרחיים ובמיוחד לאור הצרכים שהתווספו, כגון כל הקשור באמצעי התקשורת השונים והמחשוב, אשר ניתן לראות בהם, כצרכים הכרחיים."

    * ראה גם דברי כב' שופטת ח' מטלין בעניין תמ"ש 30397-12-15, [פורסם במאגרים המקוונים].

     

37. לפיכך, אני מעריך את צורכי הקטין בסך של 2,000 ₪ לחודש הכוללים כלכלה, מזון, ביגוד והנעלה, בילויים ופנאי, ביטוח בריאות נסיעות והוצאות דלק, וכן בגין הוצאות שאינן תלויות שהות.  

     

38. מדור – כאמור לעיל, הנתבעת מתגוררת בדירה שכורה בעלות של 2,700 ₪ לחודש.  אני מעריך את הוצאות אחזקת הדירה בה מתגוררת האם בסך של כ-1,200 ₪ לחודש. חלקו של הקטין 20% (לאור העובדה כי בדירה מתגוררת גם בתה של האם מקשר קודם עבורה היא מקבלת מזונות) כלומר סה"כ 780 ש"ח לחודש בעת שהותו אצל האם.   התובע מתגורר בדירה שרשומה על שמו ללא משכנתא. אני מעריך את הוצאות החזקת המדור המשולם על ידו בסך של 1,200 ₪ לחודש, חלקו של הקטין 30%, כלומר סך של 400 ₪. סך כל הוצאות המדור של הקטין 1,180 ₪ לחודש.

     

    סך צרכי הקטין  – 3,180 ש"ח לחודש. 

     

39. הכנסות הצדדים  - התובע עובד כמעצב גרפי בהיקף משרה של 70%, ושכרו לדבריו כ-7,400 ש"ח נטו לחודש. בחקירתו נשאל התובע מדוע הוא אינו עובד במשרה מלאה למרות שבאפשרותו לעשות כן, ולדבריו הדבר נובע עקב כך שפעמיים בשבוע הוא יוצא מוקדם ממקום עבודתו בשעה 12:00 לצורך טיפול בקטין. אינני מקבל עמדה זו של האב, בכל הנוגע לקביעת שכרו ופוטנציאל השתכרותו. ראשית, עיון בתלושי השכר של האב מעלה כי שכרו של האב מורכב משכר יסוד, משכורת 13, מענק, וכן משעות נוספות 125% ו-150%. האב עובד באותו מקום עבודה משנת 2016, ולדבריו בחקירתו מדווח למנכ"ל החברה. לא הצלחתי להבין את טענת האב לפיה בימים שבהם הוא עובד מביתו הוא אינו מקבל שכר שעתי כפי שעושה בימים שבהם הוא עובד ממקום העבודה, וכי מדובר על תשלום גלובלי של 1,000 ש"ח בלבד לימים אלו. להתרשמותי מדובר בהסדר פנימי שבין התובע למעסיקו, כאשר התובע יכול לעמוד על זכויותיו לקבל שכר שעתי גם בשעות שאותן הוא עובד מהבית וגם לבצע עבודתו ממקום העבודה ולא מהבית. להתרשמותי מדובר במקום עבודה גמיש ונוח והתובע יכול להגדיל את שכרו ככל הדרוש על מנת לאפשר חיים ברווחה לבנו הקטין. שנית, בכל הכבוד לרצונו של האב לשהות במחיצת בנו הקטין דומני כי אין מניעה כי האב יגדיל את היקף משרתו, לכל הפחות למשרה מלאה. באפשרות האב לדאוג כי הקטין ישהה בצהרון גם בזמן שהוא מצוי עמו, כפי שעושה האם. לחילופין, לעבוד יותר שעות ביתר הימים או לחילופי חילופין למצוא כל סידור אחר לצורך הגדלת הכנסותיו. יש לזכור כי האב אינו משלם שכר דירה או עלות מדור אחרת, למעט הוצאות אחזקת המדור. עוד, ובהתאם לפסיקה, הבאתי בחשבון כי לתובע רכוש בשווי ממשי כולל דירת מגורים בשווי העולה על מיליון ש"ח. לנוכח האמור, אני מעריך את פוטנציאל הכנסתו הפנויה של האב בסך של 10,000 ש"ח נטו לחודש.

     

40. הנתבעת עובדת כמורה שכירה בהיקף משרה מלאה, ושכרה בממוצע 9,300 ש"ח לחודש. בנוסף, מקבלת דמי מזונות עבור בתה הגדולה בסך 2,000 ש"ח לחודש. הנתבעת מתגוררת בדירה שכורה בעלות 2,700 ש"ח לחודש ומשלמת הוצאות אחזקת הדירה, אני מעריך את הכנסתה הפנויה בסך של 8,000 ש"ח לחודש.

     

    לפיכך, יחס ההכנסות בין ההורים 55% לתובע ו- 45% לנתבעת.

     

41. חלוקת זמני שהות – בהתאם לזמני השהות שנקבעו לעיל, שוהה הקטין אצל האב 5 לילות מידי שבועיים.   לפיכך, יחס חלוקת זמני השהות בין ההורים 36% אצל התובע ו- 64% אצל הנתבעת.

     

42. לצורך קביעת דמי המזונות, הבאתי בחשבון את הדברים שנאמרו בבית המשפט העליון בבע"מ 919/15 וכן בפסקי דין נוספים (עמ"ש 54256-09-14 וכן עמ"ש (חי) 42513-09-14) לפיהם על בית המשפט לעשות שימוש מושכל בנוסחה המוצעת, וכי הכלל: "כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו", עודנו חל, וביתר שאת, ולפיכך ייקבע סכום המזונות תוך שקלול כלל הנתונים לרבות הנוסח המוצעת, וכדבריו של כב' השופט פוגלמן (ס' 64 לפסק הדין):   

     

    "מכל מקום, הנוסחה מציעה כלי עזר בלבד, תוך שמודגש כי גם לאחר הצבת הנתונים בה, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת פרטני אשר לחיוב גופו, בשים לב למכלול נסיבות העניין"

     

    "וגם זאת יש לומר. אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים" – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים"

     

43. כאמור לעיל, גילו של הקטין נכון להיום 5 שנים ונכון לעת הזו ועד הגיע ולגיל 6, על האב עיקר האחריות למזונותיו. לפיכך דומני כי יש מקום לקבוע את דמי המזונות עד הגיע הקטין לגיל 6, וכן ליתן הוראות דרושות לשינויים עם הגיע הקטין לגיל 6 ואילך.

     

44. בין יתר השיקולים, הבאתי בחשבון, את הנתונים כדלקמן: הדין האישי החל, צרכיו של הקטין, הכנסות ההורים ורכושם, חלוקת זמני השהות בין הצדדים, וכל יתר הנתונים הדרושים.  לאחר ששקלתי כלל הנתונים הדרושים ולאחר שעיינתי במסמכים לכתבי הטענות,  אני מורה כדלקמן:

     

    • עד הגיע הקטין לגיל 6 , ישלם התובע לנתבעת דמי מזונות בסך של 2,000 ש"ח לחודש עבור הקטין [כולל דמי מדור והוצאות אחזקת המדור]. 

       

    • החל מהמועד בו יגיע הקטין לגיל 6 ואילך יופחתו דמי המזונות ויועמדו על סך כולל של 1,300 ש"ח לחודש. דמי המזונות ישולמו עד הגיע הקטין לגיל 18 ו/או עד לסיום לימודי התיכון, לפי המאוחר מבין שני המועדים. החל מאותו מועד, ועד לסיום שירות החובה בצה"ל ו/או שירות לאומי, התובע ימשיך לשלם מזונות לנתבעת בתקופת השירות, כשהסכום יעמוד על שליש מהסכום הנקוב לעיל, בערכו הצמוד כפי שיפורט להלן (להלן: "דמי המזונות").

       

    • קצבת הילדים המשולמת ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין הקטין תשולם לאם בנוסף לדמי המזונות.  קצבאות ומענקים נוספים אשר ישולמו יחולקו בין ההורים, בהתאם ליחס ההכנסות המפורט לעיל.

       

    • דמי המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו, עד ה-10 לחודש עבור אותו חודש, ישירות לחשבון הבנק של התובעת, כשהסכום הנקוב בס"ק א' לעיל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים, וללא עדכון ממדים שליליים.

       

    • שני הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות שאינן כלולות בסל הבריאות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים לרבות אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא.  כל החלטה על הוצאה רפואית, שאינה במצב חרום, תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם, ועל יסוד הוראה רפואית המאשרת את נחיצותה.  במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה יכריע במחלוקת רופא המשפחה המטפל בקטין או רופא מומחה בתחום הדרוש המוסכם על הצדדים.  

       

    • שני הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות חינוך על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית כדלקמן: שכר לימוד בגן, אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות, וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למסגרת החינוכית, חוגים [שני חוגים בעלות מתנ"ס], שיעורי עזר, תנועת נוער, קייטנות [מחזור אחד בחופשת הקיץ בעלות קייטנת עירייה / מתנ"ס].  כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית  תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם.  במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה, תכריע במחלוקת יועצת בית הספר מחנכת הכיתה או גורם חינוכי אחר המקובל על הצדדים.  צהרון – הצדדים ימשיכו לפעול על פי הסידור הנוהג כיום שלפיו כל אחד מההורים משלם עבור צהרון בימי השהות של הקטין עם אותו הורה, וככל שהוא מוצא לנכון.

       

    • הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות לעיל, יקבל מהורה השני את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה השני דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, בסמס/ווטסאפ/מייל/בדואר רשום. אין השולח מחוייב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל.

       

    • החזר מזונות ששולמו ביתר:  לנוכח הפסיקה לפיה דמי מזונות ששולמו "נאכלו", וכפוף להוראות סעיף ט' להלן, אני מורה כי התובעת אינה צריכה להשיב דמי מזונות ששולמו ביתר, ככל ושולמו, ותוקף ההחלטה למזונות זמניים תחול ותחייב עד לחודש יולי 2022 כולל. 

       

    • התחשבנות לגבי העבר - לנוכח העובדה כי דמי המזונות שנפסקו כאן גבוהים מדמי המזונות הזמניים, ובהתאם להחלטה לפיה האם אינה חייבת בהשבת דמי מזונות ששולמו ביתר, לאור חלוף הזמן, הסכומים שבמחלוקת שאינם גבוהים יחסית, חלוקת הזמנים הרחבה, ולאור כל יתרת הנתונים בתיק זה, אני מורה כי טענות האם לעבר מקוזזות כנגד דמי המזונות ששולמו ביתר, וכי לא יבוצעו תשלומים נוספים מעבר להחלטות שניתנו.

       

45. בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות.

     

46. זכות ערעור כחוק.

     

    המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.

    ניתן היום, כ"ו תמוז תשפ"ב, 25 יולי 2022, בהעדר הצדדים.