פס"ד בתביעה בין אח ואחות הדנה בקיום צוואה והתנגדות לקיום צוואת המנוחה אמם של הצדדים

עניין לנו בסכסוך בין אח ואחות, ילדיה של המנוחה ט. ב, שהלכה לעולמה בשנת 2020.

ביום 20.7.20 ערכה המנוחה צוואה אשר העדים לה היו עו"ד כ' ועו"ד ה'. במסגרת הצוואה ציוותה המנוחה את כל רכושה לבת (להלן: "הבת").

בסעיף 5 קבעה שצוואה זו מבטלת צוואות קודמות שנערכו על ידה.

בסעיף 3 לצוואה הבהירה המנוחה מדוע היא מדירה את בנה (להלן: "הבן") מצוואתה:

"בצער רב בלב כבד בתום התלבטות ולאחר שיקול דעת החלטתי להדיר מצוואתי אחרונה זו את בני אלמוני הנושא ת.ז ..... הנימוקים להחלטתי זו, הינם כדלקמן: הפקרתי ממועד פטירת בעלי, אביו. אי מתן סיוע, אי נוכחות והתעלמות מוחלטת בטיפול בצרכיי במהלך התקופה הארוכה והקשה שעוברת עלי שגורמים לי לשברון לב"

טענותיו המרכזיות של הבן הן כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה לאור מצבה הבריאותי וכן טוען להשפעה בלתי הוגנת מצד הבת.

השתלשלות ההליכים

ביום 26.8.20 הגישה הבת בקשה לצו קיום לצוואת אימה מיום 20.7.20.

ביום 22.10.20 הגיש הבן התנגדות לקיום הצוואה.

דיון ראשון התקיים ביום 23.12.20 ובסופו ניתן צו לגילוי מסמכים רפואיים ודו"חות סוציאליים בעניינה של המנוחה.

ביום 18.2.21 ולאחר שהמסמכים הרפואיים הוגשו, מונה ד"ר אדם דרנל כמומחה מטעם בית המשפט על מנת לחוות את דעתו האם המנוחה הייתה כשירה בעת עריכת הצוואה. ביום 27.6.21 הוגשה חוות דעת המומחה שקבע שהמנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה. למומחה נשלחו שאלות הבהרה.

שני דיוני הוכחות התקיימו. הראשון ביום 30.3.22 במסגרתו נחקרו המומחה, גב' ל', עו"ס בבית אבות בזמן שהות המנוחה וגב' ח', חמותו של הבן. דיון ההוכחות השני התקיים ביום 14.7.22 במסגרתו נחקרה הבת, עו"ד ב', עו"ד ה', עו"ד כ' וגב' מ' המטפלת של המנוחה.

סיכומי הבת הוגשו ביום 1.8.22 וסיכומי הבן הוגשו ביום 23.10.22.

טענות הבת -מבקשת קיום הצוואה

הבת טוענת שהצוואה נחתמה כשהמנוחה הייתה צלולה, הצוואה נחתמה בפני שני עורכי דין והמנוחה הבהירה מדוע היא מדירה את בנה מהצוואה. ביום 16.7.20, מספר ימים לפני עריכת הצוואה נבדקה המנוחה על ידי רופא גריאטר מבית האבות שקבע שהמנוחה כשירה לערוך צוואה.

הבת מפנה לחוות דעת המומחה, שקבע שהמנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה ביום שערכה אותה, וגם לאחר שנשלחו למומחה שאלות הבהרה ונחקר, עמד על קביעתו שהמנוחה הייתה כשירה.

הבת טוענת שנשמעו עדים רבים וברור מעל לכל צל של ספק שהמנוחה ידעה על מה חותמת; עו"ד שערכה את ייפוי הכוח המתמשך, העידה ששמעה מהמנוחה על מערכת היחסים בינה ובין הבן. המטפלת העידה שהמנוחה לא רצתה שבנה יקבל דבר וגם עורכי הדין שהיו עדים לצוואה העידו שהמנוחה מסרה להם שאינה מעוניינת שבנה יקבל מאומה.

הבת מפנה לעדות עו"ד ה' שאישר שבשנת 2018 חתמה המנוחה על צוואה בה מורישה את רכושה לשני ילדיה בחלקים שווים, אולם לאחר מכן התבקש על ידי המנוחה לערוך צוואה חדשה בה מדירה המנוחה את בנה. המנוחה היא זו שביקשה לשכור את שירותיו של עו"ד ה', שהיה מוכר לה זמן רב. הבת טוענת שלא ידעה על תוכן השיחה בין המנוחה ועוה"ד ולא ידעה את תוכן הצוואה.

הבת טוענת שהוצגו ראיות המוכיחות שלא הייתה כל השפעה בלתי הוגנת מצידה על המנוחה. הדבר עולה מעדויות העדים, עו"ד ה', עו"ס בית האבות שהעידה שהבת טיפלה באימה וסעדה אותה, עו"ד ב', המטפלת מ'.

הבת טוענת שהבן לא יכול להתנגד לצוואה אך ורק מאחר ואינה תואמת את ציפיותיו. יש לכבד את רצון המנוחה ולקיים את צוואתה.

טענות הבן -המתנגד לקיום הצוואה

הבן טוען שיש לפסול את הצוואה מחמת אי כשירותה של המצווה, השפעה בלתי הוגנת, מעורבות הבת בעריכת הצוואה ופגם צורני.

קיים פגם צורני בצוואה, שכן נרשם בה שמקום עריכתה... ולא בבית האבות ....

הבן טוען שלאחר שאביו נפטר בשנת 2017, הסתלק מחלקו בעיזבון לטובת המנוחה, דבר המעיד על היחסים הטובים בינו ובין המנוחה, בשנת 2018 ערכה המנוחה צוואה בה הורישה את רכושה לשני ילדיה.

צוואת המנוחה משנת 2018 נשמרה בתיקו של עו"ד ה', צוואה שתקינה מבחינה צורנית ונערכה בפני שני עדים. ברור שהמנוחה גמרה בדעתה בשנת 2018 להוריש את רכושה לשני ילדיה ולא רק לבת. הבן טוען שהמנוחה אהבה אותו, דאגה לו וכשהייתה כשירה ציוותה לו חלקו ברכוש, כפי שניתן לראות מצוואתה משנת 2018. כאשר נוצר צורך בעריכת צוואה חדשה, אחד העדים לצוואה משנת 2018 הוחלף באחר.

הבן טוען שהתיאורים שנשמעו ביחס למעמד חתימת הצוואה מעלים תהיות ומוכיחים טענתו שהצוואה פסולה ויש לבטל אותה. כמו כן העובדה שבתום עדותו, ציין עו"ד כ' שקבע עם הבת שתשלם שכר טרחה בגין העדות בסך של 1,500 ₪ ולא כפי שבית המשפט קבע, מדברת בעד עצמה.

עורך הדין לא נתן תשובה מספקת לשאלה מדוע לא ערך צוואה נוטריונית והסתפק בתשובה שכך בחר. כן תמוה שעורך הדין שיתף עורך דין נוסף בעניין ושכר הטרחה התחלק ביניהם, שעה שיכול היה לערוך את הצוואה לבדו.

הבן טוען שעריכת הצוואה מראש ללא שמיעת רצונו של המצווה, מהווה פגם שאינו ניתן לריפוי ועו"ד כ' העיד שלא שמע את רצונה של המנוחה אלא ערך את הצוואה בהתאם למידע שמסר לו עו"ד ה'. דברי עו"ד ה' בעדותו מעידים שיש לו דעה קדומה נגד הבן, דבר שמלמד על חוסר האובייקטיביות של עוה"ד באשר למצבה של המנוחה ורצונה.

אי כשירות

הבן טוען שהמנוחה לא הייתה צלולה בעת עריכת הצוואה ולא הבינה את טיבה.

מחלת המנוחה השפיעה על רצונה ועל שיקול דעתה והבת לא הצליחה להוכיח שבעת עריכת הצוואה הבינה המנוחה את משמעות החתימה.

הבן טוען שהמנוחה לא הייתה כשירה כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים שיש בהם אבחנות קשות לגבי מצבה של המנוחה, מסמכים שנערכו על ידי נוירולוגים ומומחים רפואיים שהכירו את המנוחה ובדקו אותה. מהמסמכים עולה שהחל משנת 2019 מצבה הקוגניטיבי של המנוחה התדרדר.

הבן טוען שהמומחה סירב להודות בטעותו על אף שהוצגו לו מסמכים רפואיים מבדיקות המנוחה בזמן אמת. תשובותיו מעידות שמסקנתו אינה חד משמעית ומסקנתו שהאחיות בבית האבות ציינו שהמנוחה לא מתמצאת בזמן ובמקום מתוך עצלנות ולא כשיקוף למצבה של המנוחה, שגויה ובעייתית. המומחה אישר בחקירתו שהמנוחה פיתחה תלות רגשית ונפשית בבתה ואישר שמצבה של המנוחה היה רע וקל היה להשפיע עליה.

הבן טוען שעדות הבת היא עדות שקר. המסמכים הרפואיים חד משמעיים ומלמדים שמצבה הקוגניטיבי השכלי והנפשי של המנוחה היה קשה ביותר. הבן מפרט בהרחבה בסיכומיו את השקרים של הבת שלא הצליחה להוכיח שמערכת היחסים בין המנוחה והבן לא הייתה טובה והודתה שהמנוחה הייתה לא כשירה.

השפעה בלתי הוגנת

הבן טוען שהצוואה נחתמה שלא מתוך רצון חופשי, אלא מחמת השפעה בלתי הוגנת מצד הבת, שהמנוחה הייתה תלויה בה לחלוטין ומידרה אותה מבני משפחתה על מנת להכשיר את הקרקע לעריכת הצוואה. המנוחה לא הייתה עצמאית מבחינה מנטלית, הייתה זקוקה למטפלת צמודה, מנותקת ומבודדת.

עדות המטפלת אודות הטיפול המסור של הבת מעידה על קיום מבחן התלות והסיוע, המנוחה הייתה תלויה בבת למילוי כל צרכיה. הבת בודדה את המנוחה מאחרים, המנוחה לא קיימה קשרים עם בני משפחה שהיו מעוניינים בכך ולא קיימה קשר עם אחרים זולת הבת.

מעורבות בעריכת הצוואה

הבת הייתה מעורבת בעריכת הצוואה באופן פסול, בהתקשרות עם עורך הדין שערך את הצוואה ובניסוח הצוואה.

הבת גרה עם המנוחה, חיה על חשבונה באופן מלא והכתיבה את רצונה של המנוחה לעורך הדין. עו"ד ה' אישר שאלמונית היא זו שדיברה איתו על תוכן הצוואה.

אשר על כן טוען הבן, יש לפסול את הצוואה משנת 2020.

דיון והכרעה

המתווה הנורמטיבי

עריכת צוואה

סעיף 26 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע כדלקמן לעניין צוואת מי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה:

"צוואה שנערכה ע"י קטין או מי שהוכרז פסול דין, או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה." (ההדגשה אינה במקור ש.ה)

בפסק דינה של כב' השופטת ש. גליק בת"ע 34585-10-13 ר.א נ' מ.ז (17.09.18) [פורסם במאגרים המשפטיים] התייחסה לסוגיה זו:

"45. הפסיקה הרבתה לעסוק בשאלה מה פירוש "להבחין בטיבה של צוואה", הכללים סוכמו על פי שלושה רכיבים עיקריים; מודעות המצווה לעמדה שהוא ערך צוואה, ידיעתו בדבר היקף רכושו יורשיו, מודעותו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו. עוד נקבע בפסיקה כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו, כאשר דעתו משוחררת מלחצי נפש חולניים ומחשבות שווא.

ראה ע"א 1212/01 קרן לב"י נ' בינשטוק, פ"ד מ"ח (3) 723; ע"א 5185/99 היועמ"ש נ' מחם, פ"ד מ"ט (1) 38; דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נ"ב (2) 813.

46. הפסיקה הוסיפה וקבעה כי מבחינת נטל ההוכחה, על המתנגד לקיום צוואה להוכיח שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", או שחתם עליה תת השפעה בלתי הוגנת."

הבן טוען כי יש לפסול את הצוואה מאחר והמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה ונוכח השפעה בלתי הוגנת של הבת על המנוחה. הנטל להוכיח טענות אלו מוטל על הטוען, דהיינו על הבן.

יש לזכור כי למנוחה לא מונה מעולם אפוטרופוס לרכוש או לגופה והיא לא הוכרזה כפסולת דין. כמתחייב מהוראות סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962 – "כל אדם כשיר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".

לשם בחינת שאלת כשירות המנוחה לערוך צוואה והאם הבינה טיבה של הצוואה, עמדו בפני בית המשפט: חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר דרנל, המסמכים הרפואיים של המנוחה, לרבות סיכומי ביקורים בקופ"ח, סיכומי אשפוזים והערכות מטעם המוסד לביטוח לאומי. כן נשמעו עדויות הצדדים והעדים מטעמם.

לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה, במסמכים הרפואיים והתרשמתי מהעדים התרשמות בלתי אמצעית הגעתי למסקנה כי דין טענות הבן להידחות וכי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה ביום 20.7.20. כן מצאתי שיש לדחות את טענות הבן לפגם פרוצדוראלי המשפיע על תוקפה של הצוואה, להשפעה בלתי הוגנת מצד הבת ומעורבות פסולה בעריכת הצוואה. נימוקי יפורטו להלן.

מקום עריכת הצוואה - ראשית אסיר מעל דרכי את טענת הבן כי יש לפסול את הצוואה מחמת פגם פרוצדוראלי, שכן נכתב כי נערכה ב.... בעוד שבפועל נערכה בבית האבות ב.....

עו"ד ה' העיד כי המילה "...." נרשמה בטעות וכי הצוואה נחתמה, הוקראה והוחתמה בבית האבות בו התגוררה המנוחה, ב..... (עמ' 34 שורות 9-12).

עו"ד כ', שערך את הצוואה יחד עם עו"ד ה' העיד שהצוואה נערכה ב..., שם הוקלדה, אך המנוחה חתמה על הצוואה בבית האבות ב.... (עמ' 39 שורות 1-5).

עדותם של עו"ד ה' ועו"ד כ' אמינה עלי, עורך דין כ' הכין את הצוואה ב..., אך המנוחה חתמה עליה ב..., בבית האבות, מדובר בטעות שאין בה בכדי להוביל לפסילת הצוואה.

כשירותה של המנוחה בעת עריכת הצוואה

חוות דעת המומחה- ד"ר דרנל

בחוות דעת המומחה מיום 27.6.21 קבע המומחה שהמנוחה הייתה כשירה בעת עריכת הצוואה:

"המנוחה סבלה מדיכאון, ומליקויים פיזיים קשים, אך כפי שעולה מהחומר הרפואי מבחינה קוגניטיבית בזמן החתימה על הצוואה הייתה המנוחה כשירה לחתום על צוואה"

חוות דעתו של המומחה התבססה על המסמכים הרפואיים שעמדו בפניו ושפורטו בעמוד 1 לחוות דעתו; סיכומים מאשפוזים בבית החולים, סיכומים ממרפאות קופת חולים, חומר רפואי מבית האבות מיולי ואוגוסט 2020, סיכומים מביטוח לאומי וסיכום מהמרפאה לבריאות הנפש.

מסמכים בעניינה של המנוחה – לפי סדר כרונולוגי

בסיכום ביקור במחלקה לרפואה דחופה- מעודכן ליום 1.8.19- (נספח ז' לתיק המוצגים של הבן) צוין כי הדיבור וההבנה תקינים ובבדיקה נוירולוגית: בהכרה, משתפת פעולה, דיבור והבנה תקינים.

בקבלה הסיעודית ביום 4.8.19 לא הייתה עדות לירידה קוגניטיבית (נספח ז' לתיק המוצגים השני של הבן). בסיכום הביקור במחלקה לרפואה דחופה נרשם שהמנוחה צלולה, דיבור והבנה תקינים וללא כל בעיה מבחינת נוירוכירורגיה.

במסמך ממחלקה פנימית גריאטרית מיום 7.8.19 בפרק דיון וסיכום אשפוז (עמ' 6/11) נכתב שהמנוחה בת 69 צלולה ועצמאית, נמצאת במעקב פסיכיאטרי עקב דכאון ועברה הערכה רב מקצועית- מצב קוגניטיבי שמור, סקר לדיכאון חיובי (עמ' 47 בנט במסמכי הביטוח הלאומי). בבדיקה הנוירולוגית בקבלה נרשם שהקשישה בהכרה מלאה, משתפת פעולה ודיבור תקין. בהתייעצות עם נוירוכירורג צוין שסובלת ממצב רוח ירוד, משתפת פעולה, דיבור ותובנה תקינים.

בשחרור הסיעודי מיום 7.8.19 נרשם שההתמצאות תקינה (עמ' 97 בנט במסמכי הביטוח הלאומי).

באומדן סיעודי מיום 14.8.19 נכתב כי מתמצאת בזמן ובמקום ובאנשים (נספח ו' לתיק המוצגים השני של הבן – עמ' הממוספר 523)

ביום 22.9.19 בוצעה הערכת תלות בבית הנבדק (עמ' 74 בנט במסמכי הביטוח הלאומי) ולא דווח על תלונות לגבי המצב הקוגניטיבי. מי שנכחו במהלך הביקור היו הבת ובעלה. הבת ביקשה יותר שעות עזרה שכן היא צריכה לצאת לעבוד (סעיף 6 ב להערכה). במהלך ביקור זה לא נמסר מידע מהנבדק או הנוכחים לגבי מצב קוגניטיבי.

בנתונים מהתצפית – חלק ג' להערכה (עמ' 81 בנט במסמכי הביטוח הלאומי) נכתב שהנבדקת שיתפה פעולה באופן מלא, התמצאות תקינה ושיפוט ותובנה למחלה תקין. בסעיף 16 להערכה נרשם שהקשישה צלולה ומתמצאת.

ביום 20.1.20 התקבלה במוסד לביטוח לאומי תביעה מחדש של זכאי לגמלת סיעוד עקב טענת החמרה (עמ' 28 בנט במסמכי הביטוח הלאומי).

ביום 23.1.20 נערך ביקור בית (עמ' 33 בנט במסמכי הביטוח הלאומי). בסעיף 3 ב צוין שסובלת מדיכאון ובהמשך צוין שהמצב הקוגניטיבי שמור. מי שנכחו במהלך הביקור הייתה המטפלת והבת. בסעיף 7.3 להערכה צוין שלא הייתה התייחסות מהנבדק והנוכחים למצב הקוגניטיבי של הנבדק. בסעיף 7.7 נרשם מפי המנוחה שהבת מתכוונת לעזוב את הבית ולעבור לגור לבד ולכן זקוקה ליותר שעות עזרה. בהמשך בסעיף 12 להערכה (עמ' 40 בנט במסמכי הביטוח הלאומי) צוין שהמנוחה שיתפה פעולה באופן מלא, יכולת הדיבור שלה תקינה, מבינה את הנאמר, התמצאות בזמן, במקום, באנשים מהסביבה המידית והתמצאות בסיטואציה תקינה. בסעיף 16 צוין שהקשישה צלולה ורגועה.

בקבלה הרפואית ביום 22.2.20 במחלקה פנימית ד' (נספח ז' לתיק המוצגים השני של הבן) נרשם שמשתפת פעולה. בסיכום הביקור משעה 18:39 צוין ערנית ומשתפת פעולה.

בסיכום האשפוז ממחלקה פנימית ד' מיום 26.2.20 (נספח ב' עמ' 18 בנט במסמכי הביטוח הלאומי ונספח ז' לתיק המוצגים השני) עולה שהמנוחה התקבלה עקב נפילה עם חבלת ראש ובעמ' 3 לסיכום נכתב כי מתמצאת בכל המובנים ומשתפת פעולה. בהמשך צוין בעמ' 5 לסיכום האשפוז התמצאות (זמן, מקום, מצב): תקינה. כשהשתחררה, בתה הייתה עמה (נספח ז' למוצגי הבן).

ביום 9.3.20 הוגשה תביעה לבדיקה מחדש של זכאי לגמלה עקב החמרה (עמ' 8 בנט במסמכי הביטוח הלאומי) הבקשה נחתמה ביום 27.2.20 (עמ' 9 בנט במסמכי הביטוח הלאומי).

במסמך מהמל"ל שבתחתיתו נכתב שם המנוחה, תעודת הזהות שלה ו- בל/2608 (3.2020) (עמ' 3 בנט) צוין שלא דווח על בעיות קוגניטיביות ולא בוצעו מבחני הערכה. בסוף דיווח זה צוין שהמידע הרפואי לוקה בחסר ולא ברור מה מידת התלות בזולת, סדר היום ומקורות העזרה. הביקור נערך ביום 29.3.20, אין זכר לבעיות קוגניטיביות וצוין שיש הלימה בין המסמכים הרפואיים ותלונת הנבדק ומשפחתו (עמ' 6 בנט במסמכי הביטוח הלאומי).

בהתאם לטופס הערכת תלות על יסוד מסמכים והשלמת מידע טלפוני (עמ' 14 בנט במסמכי הביטוח הלאומי) ביום 29.3.22 בוצעה השלמת בשיחת טלפון וביום 1.4.20 בוצעה הערכה על יסוד מסמכים וצוין שלא דווח על מצב נפשי ולא נערכו מבחני הערכה ובעמ' 6/6 (עמ' 17 בנט במסמכי הביטוח הלאומי) נרשם שאין צורך בהשגחה כיוון שהתובנה והשיפוט שמורים ובהמשך צוין שהמגבלה שגרמה לירידה בתפקוד בעלת אופי זמני וצפויה לחלוף בעוד 3 חודשים. התלונה הייתה ריבוי התעלפויות ולאחר ההערכה נקבע שהנבדק אינו זכאי לניקוד המזכה לגמלה ברמה הגבוהה יותר מהניקוד הקיים וצוין שמתואר אותו מצב שדווח בהערכה מיום 23.1.20.

בביקור בקופת חולים מיום 12.4.20 הגיע קרוב משפחה לאחר שהמנוחה השתחררה מהמיון וטען שהקשישה לא מדברת, לא מתפקדת ולא מתקשרת ומדמיינת דברים. לא מדברת לעניין, החמרה ניכרת במצבה אי שקט וירידה באינטייק מבולבלת.

בסיכום הביקור מיום 16.4.20 מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש (עמ' 13 בנט במסמכי הביטוח הלאומי) נרשם בדיווח השוטף והמעקב "החלה לדבר שלא לעניין, עם מעברים במשך היום של דיבור לעניין, לבין תקופות של דיבור משובש ודבור שלא לעניין."

ביום 26.4.20 התקבלה במוסד ביטוח לאומי תביעה לבדיקה מחדש של זכאי לגמלת סיעוד עקב החמרה (נספח ב' לתיק מוצגים 1 של הבן) כאשר בסעיף 4 לבקשה (עמ' 7 בנט) נרשם שחל שינוי במצב הרפואי. מסמך זה נחתם על ידי הבת ביום 19.4.20 (עמ' 7 בנט במסמכי הביטוח הלאומי).

ביום 6.5.22 בוצעה הערכת תלות על יסוד מסמכים והשלמת מידע טלפוני (עמ' 63 בנט במסמכי הביטוח הלאומי) נרשם לגבי מצבה הנפשי שלא ישנה טוב בלילות, דווח על מצב קוגניטיבי שמדברת לא לעניין, מאבדת קשב וחוסר התמצאות בזמן ובתוצאות מבחני הערכה נרשם מבחן מנימנטל – 3. בסעיף שעניינו צומת החלטה נרשם שהמידע הרפואי לוקה בחסר והמידע שנמסר גם מבחינה קוגניטיבית ונפשית ותפקודית דל ולכן צריך בירור נוסף.

בפירוט דברי הבת צוין שהבת מדווחת על הידרדרות משמעותית במצבה של הקשישה הן מבחינה תפקודית והן מבחינה קוגניטיבית, לא מתמצאת בזמן ומתמצאת חלקית במקום.

במסקנות המעריך בהשגחה (עמ' 5 בנט במסמכי הביטוח הלאומי) נכתב שמדברת לא לעניין ולא מתמצאת בזמן, ולדברי הבת, הקשישה לא מתמצאת בזמן, חלקית במקום, לא יכולה לבצע פעולות חשובות, לא מבינה משמעות דברים. בהתרשמות המעריך נרשם "להתרשמותי הקשישה זקוקה להשגחה מתמדת עם ירידה קוגניטיבית ותפקודית" בהמשך סימן שהקשישה זקוקה להשגחה מתמדת מורכבת בשל לקות קוגניטיבית קשה ותלות תפקודית.

באומדן הסיעודי מיום 7.5.20 נרשם שלסירוגין מתמצאת באנשים, בזמן ובמקום ומדברת יוצרת קשר עם הסביבה בצורה דלה.

בביקור בקופת חולים מיום 29.6.20 דווח על הזיות ופסיכוזה אך מדובר היה בביקור ללא הקשישה, בתה הגיעה עם מכתב מנוירולוג (תיק המוצגים השני של הבן – עמ' הממוספר 297).

מעיון במסמכים מבית האבות (נספח ג' למוצגי הבן) עולים הנתונים הבאים:

בדיווח הסיעודי מיום 9.7.20 שעה 12:05 – סיעודי ב' – דווח שההתמצאות לקויה ולפי הדו"ח הסוציאלי שצורף ביום 16.2.21 הושמה בבית אבות לאור הירידה הקוגניטיבית והקושי לטפל בה בבית.

בדיווח הסיעודי מיום 11.7.20 שעה 13:32 נרשם "הדיירת אינה מתמצאת בזמן ובמקום באופן קבועה משתפת פעולה לפי יכולתה".

ביום 15.7.20 שעה 13:31 דווחה שהקשישה רגועה, ערנית ומשתפת פעולה.

ביום 16.7.20 נבדקה המנוחה על ידי גריאטרי טרם עריכת הצוואה וקבע שמצבה הקוגניטיבי די שמור, מצב אפקטיבי מצב רוח ירוד סימנים של דיכאון, מוסרת אינפורמציה, יודעת שנמצאת בבית אבות, מתמצאת חלקית בזמן וחלקית במקום, יש תובנה ויכולת שיפוט. הערכה קוגניטיבית MMSE 23/30 שיפוט והבנה שמורים יכולה לקבל החלטות לגבי עצמה. מבינה את משמעות המחלה, מכירה את הילדים שלה סה"כ שמור ומסרה שעבדה ב....

ביום 20.7.22 ערכה המנוחה את הצוואה.

ביום 24.7.20 שעה 09:48 נרשם שלא מתמצאת בזמן ובמקום באופן קבועה ומשתפת פעולה לפי יכולתה.

ביום 26.7.20 שעה 12:03 עברה למחלקת ג' הדיווח הוא בהתאם למה שנמסר על ידי אחות המחלקה הקודמת והדיווח זהה לדיווח האחות מיום 11.7.20 כולל הרווחים והפיסוק – העתק הדבק. עוד באותו יום בשעה 13:45 נרשם שההתמצאות לקויה עם ירידה קוגניטיבית.

ביום 27.7.20 מבחן MMSE ציון 14 (צורף ביום 16.2.21)

לא קיים דיווח לגבי 20.7.20 אך ביום 29.7.20 וביום 4.8.20 דווח שהקשישה רגועה ושקטה ומצבה יציב ללא התייחסות למצב קוגניטיבי לקוי.

לפי דיווח רופא מיום 5.8.20 המנוחה הייתה בהכרה ושיתפה פעולה.

בדיווח הרופא בבית האבות מיום 14.8.20- היום בו נפטרה המנוחה, צוין שהייתה ירידה הדרגתית במצבה הכללי של המנוחה, תפקודית קוגניטיבית.

המשך הדיון בחוות דעת המומחה

בעמודים 2 – 3 לחוות הדעת התייחס המומחה לתולדות חייה של המנוחה וההיסטוריה הרפואית שלה וציטט מתוך החומר הרפואי שהונח לפניו ציטוטים רלוונטיים לפי סדר כרונולוגי (עמ' 2-7).

בפרק הסיכום ציין המומחה כדלקמן:

"המנוחה ט.ב היתה כשירה לחתום על צוואה ב20/7/2020.

עד לחודש מאי 2020 אין תיאור של ליקוי קוגניטיבי משמעותי.

מאותו שלב וכנראה כמה חודשים קודם לכן, חלה הדרדרות מבחינה גופנית אצל המנוחה, ובהדרגה הופכת המנוחה להיות סיעודית ותלויה בטיפול פיזי בסובבים אותה.

מבחינה נפשית היא מתוארת כסובלת מדיכאון, והיו ניסיונות לטפל בתכשירים מתאימים.

מתוארת אפיזודה אחת של בלבול שציינתי אותה 23/10/2019. בחודש מאי 2020 אחד המקורות המתארים את המנוחה הוא הערכה לביטוח לאומי, ושם כפי שאמרתי יש נטייה להגזמת הליקויים כדי להגדיל את הסיכוי שהמנוחה תקבל עזרה, אך גם שם נכתב שמזהה את בני משפחתה.

בחודש יולי 2020 עברה לבית האבות שם מתוארת כמרותקת לכיסא גלגלים, לא שולטת על סוגרים, לעזרה סיעודית מליאה, וב16/7/20 דר בוריס העריך את מצבה הקוגניטיבי ומצא כי MMSE 23/30= שיפוט ותובנה שמורים, ושיכולה לקבל החלטות לגבי עצמה.

המנוחה סבלה מדיכאון, ומליקויים פיזיים קשים, אך כפי שעולה מהחומר הרפואי מבחינה קוגניטיבית בזמן החתימה על הצוואה הייתה המנוחה כשירה לחתום על צוואה".

בפרק הדיון ציין המומחה שמסקנתו מבוססת על החומר הרפואי שהוצג לו וכבר והקדים והתייחס לנקודות שצפה שיישאל לגביהן בשאלות ההבהרה ובחקירתו:

"החומר הרפואי מצביע על תסמינים דיכאוניים החל מאשפוז ב- 8/2019. אז נרשם שסובלת ממצב רוח ירוד, ומצוין טיפול בנוגד דיכאון פקסט שהופסק טרם אשפוזה ב8/2019.

באותו זמן נערך אבחון קוגניטיבי על ידי ריפוי בעיסוק ונמצא שהציון הוא 27/30.

מאותו אשפוז החלה המנוחה לסבול מליקויים מוטוריים וירידה בתפקודים, ונכתב שהבת עברה לגור איתה.

במחצית השנייה של 2019 היו ניסיונות לטפל בדיכאון, והמנוחה מתוארת כמדוכאת.

באותה התקופה מתוארת לפחות אפיזודה אחת של בלבול, ב23/10/2019 בעמוד 24 בקובץ "כללית ב" בן 64 עמודים.

ב23/1/2020 נערכה הערכת תלות על ידי המוסד לביטוח לאומי, שוב המנוחה מתוארת כמדוכאת, אך שהקוגניציה תקינה.

ב4/2020 נבדקה המנוחה בבית חולים "...". שם מתואר של אפיזודות של דיבור לא לעניין, אך בזמן הבדיקה מתוארת שמדברת לעניין.

בחודש מאי יש חומר רפואי משתי מקורות בהם עולה שהמנוחה מתחילה לסבול מקשיים קוגניטיביים:

7/5/2020- כך באומדן סיעוד שלא מצוין מי עשה אותו, ונרשם "לסירוגין מתמצא בזמן במקום ובאנשים."

16/5/2020 כעשרה ימים מאוחר יותר נערכה הערכה חוזרת על ידי עובדי המוסד לביטוח לאומי, ושוב מתוארת המנוחה על ידי הבת כלקויה מבחינה תפקודית וזקוקה לטיפול סיעודי, ומבחינה קוגניטיבית מתוארים ליקויים בהתמצאות, אם כי נכתב שמזהה את בני המשפחה. המעריך כתב "זקוק להשגחה מתמדת מורכבת בשל לקות קוגניטיבית קשה ותלות תפקודית.."

הקורא.ת הנכבד.ה מתבקש.ת לזכור כי כאשר עולה דרישה מביטוח לאומי להוסיף שעות טיפול, לעיתים בן המשפחה המבקש מגזים לעיתים בתיאור חומרת הליקויים.

ב29/6/2020 מצוטט יעוץ של נוירולוג מ13/11/2019 עם עדכון ב23/6/2020, שם נכתב שהמנוחה סובלת מסימנים אקראפירמידליים, נפילות חוזרות, הזיות ופסיכוזה. הנוירולוג שוקל אם המחלה היא PSP או מחלה אחרת...

ואתאר את תסמיניה העיקריים של LBD:

מהלך קוגניטיבי פלוקטואטיבי, כלומר תקופות של בלבול וחזרה למצב יותר תקין

הליסינציות ויזואליות

הפרעה בשינה, פרקינסוניזם

נפילות חוזרות

אפטיות, דיכאון וחרדה.

האבחנה היא לצורך העניין, שכן שינוי באבחנה אינו משנה את הפרוגנוזה של החולה או מציע דרך לרפא את המחלה. הבאתי זאת כדי להציע הסבר למצב קליני שיכול להראות מבלבל.

בכל מקרה הנוירולוג שהוא רופא מומחה בתחומו, אני מניח, לא סבר שמדובר ב LBD.

כשבוע לאחר מכן המנוחה מועברת לטיפול בבית אבות, ושם עוברת הערכה כולל הערכה קוגניטיבית בקבלה. המנוחה מתוארת כזקוקה לעזרה מלאה בתפקוד, ומצב מנטאלי מתואר: ירידה קוגניטיבית.

יומיים לאחר מכן 11/7/2020 14/42 מתואר כי המנוחה אינה מתמצאת בזמן ובמקום באופן קבוע. 5 ימים מאוחר 16/7/2020 יותר עורך דר בוריס הערכה יותר שיטתית כולל תפקוד קוגניטיבי, ומציין כי המנוחה יודעת שהיא בבית אבות, יודעת על מחלתה, מתמצאת חלקית בזמן ובמקום, מכירה את ילדיה ו"זיכרון סה"כ שמור". הוא העריך את MMSE 23/30 וכתב שיכולה לקבל החלטות לגבי מצבה.

ב20/7/2020 חתמה המנוחה על הצוואה, ומתדפיס העו"ס עולה כי המנוחה נבדקה קודם לכן על ידי גריאטרי שקבע שיכולותיה הקוגניטיביות שמורות. יתכן והכוונה לאותה בדיקה על ידי דר בוריס מספר ימים קודם לכן.

הקורא.ת הנכבד.ה מתבקש.ת לזכור כי כאשר עולה דרישה מבני משפחה להערכה לפני חתימה על מסמך כמו צוואה, יהיה לחץ על הרופא לתאר את המצב הקוגניטיבי באופן יחסית שמור, ולהפחית בתיאור חומרת הליקויים."

חוות דעתו של המומחה התבססה כאמור על המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו; סיכומי אשפוז, העתקי מסמכים מתיק המרפאה ותיקים מהמוסד לביטוח לאומי ומבית האבות.

למומחה נשלחו שאלות הבהרה ובמסגרת התשובות לשאלות ההבהרה, שניתנו ביום 13.8.21, לא השתנתה עמדתו של המומחה. הסביר המומחה את התייחסותו לחוו"ד ד"ר בוריס מול רישומי הצוות הסיעודי. המומחה הדגיש שד"ר בוריס בדק את המנוחה ביום 16.7.20, ארבעה ימים לפני שחתמה על הצוואה, בדיקה שיטתית הכוללת תפקוד קוגניטיבי והגיע למסקנה שהמנוחה יכולה לקבל החלטות לגבי מצבה. 3 ימים לאחר מכן ביום 19.7.2020 מציינת עו"ס ל': "ט.ב יושבת בכורסא גריאטרית ערנית, יש שיפור במצבה המנטלי, שולבה בפעילות תעסוקה. עדיין חלשה עושה כמיטב יכולתה, הבת שומרת על קשר יומי יש שיפור ניכר במצב רוחה ובביטחון שלה במחלקה..." הערכה זו תומכת, לדעת המומחה, בממצאי ד"ר בוריס.

התדפיס הסוציאלי השוטף מיום 20.7.20, יום עריכת הצוואה, תומך אף הוא במסקנת ד"ר בוריס ומסקנת המומחה, שם צוין ש"המנוחה הייתה ערנית, חל שיפור במצבה המנטלי ונבדקה על ידי גריאטרי לבקשת הבת ונמצאה צלולה".

לעומת זאת המומחה סבור שאין לייחס משמעות רבה לרישומי הצוות הסיעודי מיום 11.7.2020 בו צוין: "הדיירת אינה מתמצאת בזמן ובמקום באופן קבועה..." שכן בדיקתו של ד"ר בוריס נערכה 5 ימים לאחר רישום זה והייתה בדיקה מעמיקה שבה פרט את ממצאיו: "בבדיקה: בהכרה מלאה. ללא סימני מצוקה. מוסרת אינפורמציה יודעת שהיא בבית אבות. יודעת על מחלתה. מתמצאת חלקית בזמן ובמקום יש תובנה למצבה ויכולת שיפוט. מבינה משמעות המחלה, מכירה את ילדים שלה וזיכרון סה"כ שמור. מסרה שעבדה ב..... הערכה קוגניטיבית MMSE 23/30 שיפוט ותובנה שמורים יכולה לקבל החלטות לגבי עצמה...."

המומחה אף סבור שאין לייחס חשיבות לרישומים של הצוות הסיעודי מהימים שלאחר חתימת הצוואה, 24.7.20, 26.7.20, שכן הרישום זהה לחלוטין לרישום מיום 11.7.2020, כולל שגיאת הכתיב ומצביע לדעתו על רישום בשיטת "גזור והעתק" ולא על רישום אמין.

המומחה ציין שככל ועובד זמן מאז בדיקתו של ד"ר בוריס עולה החשש באשר לכשירותה של המנוחה, שכן מחלתה מתקדמת וביום 26.7.2020 עברה לרמת סיעוד מורכבת יותר אך ביום עריכת הצוואה, 4 ימים בלבד לאחר בדיקת ד"ר בוריס הייתה כשירה לחתום על הצוואה.

בחקירתו התייחס המומחה הן לבדיקת ד"ר בוריס והן לבדיקת המעריך מטעם המל"ל:

"ש.מפנה לחוות הדעת עמ' 9 לפסקה האחרונה. כאשר בני משפחה פונים לרופא לפני עריכת צוואה, יכול להיות שמצב המטופל חמור יותר אבל הוא יעשה "הנחה?

ת.מעט חמור יותר. יכול להיות מצב כזה.

ש.כשאני שואל אותך אם הגיוני כשד"ר בוריס בדק ב- 16.7.20 את המנוחה, האם בהתאם להנחה שלך שיש נטייה של רופאים טרם כתיבת צוואה להפחית במצב, האם ישנה סבירות שמצבה היה חמור יותר ממה שהוא כתב?

ת.ד"ר בוריס היה רופא המוסד להבנתי. הוא גם כותב את זה כמו שרופא מוסד צריך לכתוב. זה מופיע ברשומות של המוסד. אני לא רואה שיש לו אינטרס להטות את זה לכיוון זה או אחר. הוא רופא מוסד, מקבל את המנוחה כמטופלת שלו ועושה הערכה.

ש.הוא אובייקטיבי?

ת.אני לא רואה את אותה הטיה שאתה מרמז עליה אצלו.

ש.אבל את אותה הטיה ראית אצל המעריך במוסד לאומי?

ת.כשיש אינטרס כזה או אחר, אז עלולה להיות הטיה. אם יושבת בן או בת בחדר ורוצה להגדיל את אחוזי הנכות עלול להיות לחץ להחמיר את המצב כדי לקבל אחוזי נכות גבוהים יותר.

ש.אתה אומר שאותו מעריך במוסד לאומי יטה לטובת המשפחה ויחמיר באופן מלאכותי את מצבה?

ת.כן. הוא לא ממציא דברים יש מאין, אבל הוא עלול לצבוע דברים בצבע יותר חמור במיוחד אם הוא עצמו הגיע למסקנה שמי שמעריך אותה צריכה זכאות יותר גבוהה על מנת שתקבל טיפול בבית.

ש.אתה טוען שהוא מסמן את המטרה ומתאים את עצמו לתוצאה? הוא רוצה לעזור למטופלת ולכן יעוות את הדברים שיתאימו?

ת.אחרי שהוא יושב עם המטופלת ומעריך שהמטופלת הזאת נזקקת לטיפול יותר אינטנסיבי, ככה ינסח את הדברים.

ש.האם אתה בעצם אומר שכשרופא מוסמך של המל"ל כותב קיימת הלימה בין המסמכים הרפואיים לבין התלונות של המטופלת, אתה אומר זה שקר?

ת.לא.

ש.המעריך של מל"ל לא מטעם המטופלת?

ת.הוא בא להגן על זכויותיה ולהעריך אם היא זקוקה לטיפול, הוא צריך לוודא שהיא מקבלת טיפול הולם." (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 15 עד עמ' 5 שורה 18).

בהמשך נשאל לגבי מסקנת מעריך המל"ל:

"ש.כשהבת אומרת את הטענות האלה והמעריך של המל"ל אומר קיימת הלימה בין התלונות לבין הממצאים הרפואיים האובייקטיבים, אפשר לומר שהבת מגזימה, המעריך אמר יש הלימה בין התלונות לבין הממצאים הרפואיים, האם בעיניך זה עדיין לא משכנע?

ת.התיאור של הבת לא מספיק טוב לי.

ש.המסקנה של המעריך גם זה לא נכון בעיניך, הוא אומר שקיימת הלימה בין המידע לבין תלונות הנבדק ומשפחתו?

ת.אני לא יודע מה הוא ראה. אתה לא יודע למה הוא התכוון כאן.

ש.האם אתה חושב שמומחה המעריך כתב את הדברים האלה ללא בדיקה אמיתית ועיון במסמכים רפואיים, כך אתה חושב?

ת.אני חושב שהוא עיין במסמכים הרפואיים, אני מבין ממה שהוא אומר שהיא צריכה עוד טיפול." (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 28 עד עמ' 6 שורה 8).

המומחה הסביר מדוע הוא מעדיף את מסקנתו של ד"ר בוריס על פני רישומי אנשי הצוות:

"ש.אני מראה לך את ריכוז הנתונים של אנשי הצוות, מפנה לעמ' 13, מיום 11.7.20, ספרתי לא פחות מ-13 דיווחים באותו יום, אנשי הצוות בודקים אותה, כמעט שעה שעה, אתה רוצה לומר בגלל שהם עושים קופי פייס, זה מלמד על עצלנות?

ת.קודם כל כן. קופי פייס זה עצלנות, אני עושה את זה כל הזמן.

ש.האם זה אומר שאתה לא עומד מאחורי הקביעה הרפואית שלך בעקבות קופי פייס?

ת.אני לא עושה קופי פייס על הערכות רפואיות. אני עצלן לא רוצה להקליד מהתחלה, רוצה שיהיה כמו במקור.

ש.אתה מתייחס לקופי פייס כחזות הכל, תתייחס לאבחנה, אם אנשי צוות פוגשים יום יום, שעה שעה, כותבים בימים מסוימים העדר התמצאות בזמן ובמקום, למה אתה מבטל את זה?

ת.בזמנים אחרים ד"ר בוריס שעשה הערכה מקיפה, מאפשרת להגיע למסקנה שהמנוחה היתה כשירה באותו זמן.

ש.ד"ר בוריס פגש אותה ב-16.7 במשך חצי שעה, לא יום שלם, אתה מסכים איתי?

ת.אני לא יודע את זה." (עמ' 7 לפרוטוקול שורה 24 עד עמ' 8 שורה 6)

המומחה הוסיף והבהיר בחקירתו שהתיאור המופיע ברישומי אנשי הצוות: "הדיירת אינה מתמצאת בזמן ובמקום באופן קבועה..." לא מוביל בהכרח למסקנה שהמנוחה אינה כשיר:

"ש.תיתן דוגמא לביטוי קוגניטיבי שהיה גורם לך לקבוע שלא היתה כשירה?

ת.כשבן אדם שאני מדבר איתו לא יודע איפה נמצא, לא עונה לעניין, לא יודעת מי אני, לא יודעת איך הגיע. תיאור מפורט שכולל אלמנטים שיכול להביא אותי למסקנה שלא כשירה.

ש.במילים אחרות, היעדר התמצאות בזמן ומקום?

ת.לא. זה לא מספיק. זה צריך להיות מפורט.

ש.אם איש הצוות היה כותב במקום אינה מתמצאת בזמן ומקום היה כותב מה מזג האוויר והיתה עונה שנמצאים באנטרקטיקה, זה היה עושה אותה לא כשירה?

ת.לא. צריך תיאור לפי אלמנטים שנשמעים אמינים שיכול להביא ואתי למסקנה שלא היתה כשירה." (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 21-29).

המומחה התייחס למועד בו ערכה המנוחה את הצוואה:

"ש.מפנה לתשובה לשאלה 5 – האם אני מבין מדבריך שאם הצוואה היתה ב- 26.7 היתה תשובתך שונה?

ת.אני צריך גם בדיקה קוגניטיבית מ- 26.6, צריך לקבל תמונה. יש לי עוגנים..

ש.יש לך עוגן אחד מבחינתך, רק של ד"ר בוריס ומתעלם מכל העוגנים האחרים?

ת.השאר הם לא עוגנים. יש לי עוד מידע של שנתיים ושלוש אחורה.

ש.מפנה לעוגן המרכזי מ- 29.6 של נוירולוגי שחושב שהיא סובלת מדמנציה. האם זה לא עוגן שמספק ?

ת.הוא כותב קוגניציה שנראית שמורה.

ש.אני מבין מהתרשים שאתה עשית שאם הצוואה היתה נכתבת ב- 27 או 28 ליולי, אז היית קובע שהיא לא כשירה?

ת.היא הלכה לעולמה שבועות מספר לאחר מכן, היתה התדרדרות די מהירה.

ש.כלומר נקודת ההתדרדרות היא 16.7? ב – 16.7 היא היתה במצב מצוין?

ת.לא אמרתי שהיא במצב מצוין.

ש.מפנה לשאלה 11 – מ- 23.6.20 שבו היה סיכום נוירולוגי עד 20.7.20 כשהיא חתמה על הצוואה, האם זו הערכה רחוקה בזמן?

ת.רחוקה זה עניין של קצת התדרדרות. במקרה הזה יש קצב התדרדרות אבל יש לי הערכה יותר סמוכה למועד החתימה." (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 1-17).

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תוצאות המבחנים לאורך התקופה. תוצאת מבחן ה- MMSE בשנת 2019 הייתה 27/30 ובעת עריכת הבדיקה על ידי ד"ר בוריס ביום 16.7.2020, 23/30 קרי הייתה ירידה קלה. ביום 27.7.2020 התוצאה הייתה 14/30, דבר שמחזק את דברי המומחה שההתדרדרות במצבה של המנוחה הייתה מהירה.

אמנם בית המשפט אינו חייב לאמץ את חוות דעת המומחה מטעמו, אולם בענייננו אין מקום שלא לקבל את חוות דעתו.

כידוע, הפסיקה ייחדה משמעות רבה לחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט. ראה פסק הדין בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא פ"ד נ"ו (2) 936, בעמוד 949 בו נקבע :

"..משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת... אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו... בהעדר נימוקים כבדי משקל, שיניעוהו לעשות כן."

בעמ"ש (חי') 14140-01-18 עזבון המנוח XXX הנכדים נ' הבן (20.10.18) [פורסם במאגרים המשפטיים] התייחסה כב' הש' אספרנצה אלון לבחינת כשירות אדם בזמן אמת ובהעדר בדיקה שכזו הבדיקה תיערך באמצעות חוות דעת שהיא בבחינת מבט לאחור:

"25. אכן ראוי כי כשירותו של אדם תיבחן "בזמן אמת" במועד ביצועה של הפעולה המשפטית.

אך בהיעדר בדיקה שכזו, אין מנוס אלא לערוך חוות דעת שהיא בבחינת "מבט לאחור", על יסוד המסמכים הרפואיים שנערכו בסמוך למועד ביצועה של הפעולה המשפטית.

חברי, כב' השופט ס. ג'יוסי, כתב עוד בת"ע (נצ') 1128/08 המנוחה ז.ח. נ' ק.ט. (פורסם בנבו) (8.3.2012), כי "מומחה רפואי רשאי לבסס חוות דעתו על תוצאות בדיקות שנערכו במועד מוקדם יותר, על ידי רופאים עמיתים, ולמעשה במקרים רבים אין לו דרך אחרת אלא לנהוג כך, ואין זו אלא דרך עבודה מתבקשת וסבירה". ראו גם שוחט, גולדברג ובלומין דיני ירושה ועזבון, עמ' 97 (מהדורה שישית, 2005).

על הקושי המובנה בחוות דעת "שבדיעבד", כאשר מושא חוות הדעת, אינו בין החיים ומשכך לא נבדק, עמדה על כך המומחית בחוות דעתה וכן בתשובותיה בחקירה הנגדית "כי בדיקה בדיעבד, לאחר המוות, נופלת במובהקות שלה בהשוואה לבדיקה של אדם" (שורה 8, עמ' 52 לפרוטוקול מיום 21.2.16), "תמיד בחוות דעת בדיעבד, יש אי וודאות מסוימת, אלא אם כן יש בדיקה מאוד מכוונת לנושא שיפוט והבנה מעמיקים, ראוי היה שזה ייעשה לאישה כזאת" (שורות 3-4, עמ' 55 לפרוטוקול). בפסק דינו של בית משפט קמא קיימת התייחסות מפורשת לעניין זה "נוכח קושי מובנה זה, נקבע כי אין חוות דעת המומחה מהווה ראיה שאין בלתה ובית המשפט יכול ויסתייע בראיות נוספות ואף רשאי להעדיף עדויות/ראיות אלו על פני חוו"ד המומחה" (סעיף 79 לפסק הדין וההפניות אליהן הפנה בית משפט קמא).

מתוך עמדת מוצא זהירה זו, בחן בית משפט קמא את חוות דעת המומחית אל מול תשובותיה בחקירה הנגדית, ואת העדויות הנוספות שנשמעו בפניו, ומצא כי הן משתלבות ותואמות את מסקנת המומחית כי המנוחה לא הייתה כשירה באופן המקנה לה גמירות דעת לחתום על מסמכי המתנה במועד בו נחתמו. מסקנתו היא המסקנה המתבקשת. "

חוות דעתו של המומחה מפורטת ומבוססת היטב על המסמכים הרפואיים של המנוחה. המומחה התמודד עם שאלות ההבהרה ועם השאלות בחקירתו הנגדית ולא שינה את מסקנתו.

המומחה הבהיר שבענייננו המנוחה הייתה כשירה ביום עריכת הצוואה והסתמך בין היתר על קביעתו של ד"ר בוריס שבדק את המנוחה ביום 16.7.20, 4 ימים לפני עריכת הצוואה, בדיקה שיטתית הכוללת תפקוד קוגניטיבי, וקבע שהמנוחה יכולה לקבל החלטות לגבי מצבה. 3 ימים לאחר מכן ויום טרם עריכת הצוואה ביום 19.7.2020 מציינת עו"ס ל' שהמנוחה שולבה בפעילות תעסוקה, יש שיפור במצבה המנטלי, במצב רוחה ובביטחון שלה במחלקה, דברים שיש בהם כדי לתמוך בחוו"ד ד"ר בוריס. כך גם ביום עריכת הצוואה נכתב בתדפיס הסוציאלי שהמנוחה ערנית, חל שיפור במצבה המנטלי.

המומחה נימק היטב מדוע אין להסתמך על רישומי הצוות הסיעודי, בתדפיס הסוציאלי, שם נכתב בשיטת ,העתק הדבק" לפני בדיקתו של ד"ר בוריס ולאחריה, "הדיירת אינה מתמצאת בסמן ובמקום באופן קבועה", כאשר המשפט הועתק והודבק מספר פעמים עם שגיאת הכתיב. כן התייחס לדברי הבת שנאמרו למעריך מטעם המל"ל ביום 16.5.2020 והסביר מדוע תיאור זה אינו מספק נוכח הנטייה להגזים על מנת לקבל הטבות מטעם המל"ל.

אולם מאחר וחוות דעתו של המומחה היא רטרוספקטיבית ומסקנותיה משוערות בלבד יש לבחון את העדויות הנוספות שהוצגו על מנת לבדוק אם יש בהן בכדי לאשש את מסקנתו של המומחה או שמא לסתור אותה.

עדויות ביחס למצבה הבריאותי של המנוחה

משהתייחסתי לחוות דעת המומחה ולמסמכים הרפואיים שהונחו בפניי, אבחן כעת את עדויות הצדדים והעדים מטעמם לגבי מצבה הבריאותי והתפקודי של המנוחה.

הבת העידה שמצבה הפיזי של המנוחה הידרדר לקראת חודש אפריל 2020:

"ש.אז המצב שלה לא היה גרוע?

ת.המצב שלה מבחינה פיזית לא היה גרוע.

ש.לאחר כמה זמן המצב שלה הידרדר?

ת.בסביבות אפריל, הפיזי.

ש.והנפשי, הכל היה מעולה?

ת.לא אמרתי שהכל היה מעולה.

ש.אמך נטלה כדורים פסיכיאטרים באופן סדיר,

ת.כן.

ש.אמך סבלה מדיכאון?

ת.כן.

ש.אמך סבלה מהזיות?

ת.כן, פעם אחת.

ש.אמך סבלה מחרדות?

ת.לא יודעת אם זה קשור לכל המכלול." (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 7-20).

בהמשך, עומתה הבת עם התיאור שמסרה למוסד לביטוח לאומי והעידה שנאמר לה שעליה להגזים על מנת לקבל מטפלת עבור המנוחה:

"ש.יש עוד משתנה אחד מעבר למגורים שם – בתקופה שהיית אצל אמך, גרת לפחות בשנה אחרונה לחייה, מדובר היה באישה בת 70, שחלה הידרדרות משמעותית במצבה מבחינה תפקודית וקוגניטיבית, צריך לעשות הכל בשבילה, אין לה יוזמה לכלום, לא מודעת לעצמה קוגניטיבית, לא משתפת פעולה – התיאור הזה מצלצל לך מוכר?

ת.כן.

ש.מי אמר את הדברים האלה?

ת.אני.

ש.למי אמרת?

ת.בטלפון, לרופא. אני יכולה להסביר.

ש.האם אמרת לו את הדברים הבאים: "אי אפשר להשאיר אותה בבית לבד, היא לא יודעת להזעיק עזרה אם צריך, היא לא מתמצאת בזמן, היא לא יכולה להחזיק את האוכל. אם מניחים לה את האוכל, היא לא יודעת איך לאכול". האם אמרת גם שהיא לא יודעת להחליף בגדים גם כי היא לא יכולה וגם כי היא לא מבינה את החשיבות של הדבר שנקרא להחליף בגדים, האם הדברים האלה נאמרו מפיך?

ת.כן.

ש.הם נאמרו במאי 2020?

ת.כן.

ש.את רוצה להסביר.

ת.כן. באפריל לאימא היו כמה שעות עם מטפלת ובאפריל החליטו להיכנס לסגר ובדיקה כדי לדעת אם להמשיך לתת לה מטפלת ולהשאיר דרגת סיעוד, זה היה דרך הטלפון. אסור היה לאנשי צוות להיכנס לבתים. כשאמרתי מה שיש לה מבחינה פיזית בלבד, קיבלתי מכתב שהיא לא זכאית לקבל דרגה ומפסיקים לה. לאחר מכן הסבירו לי בחברה שעם ביטוח לאומי צריך לנפח את הדברים. זה שדיברתי איתו בטלפון מראש רצה לעזור לי ואמר לי שאני צריכה להבין מה שאני מתארת ומה שיש בבדיקות לא הגיוני, אבל לא יכלו לבדוק אותה ולא יכלו להוציא אותה לבדיקה כי היה סגר. הוא אמר לי שהוא מבין ממני שאם אשים לה את האוכל היא לא תדע לאכול ואמרתי לו שכן. כשהוא שאל אותי אם היא מתמצאת בזמן, אמרתי לו שלא. גם אני באותה תקופה הייתי בסגר ורק בבית, את מאבדת את הזמן. אם ביום שישי שעשינו קידוש, היא ידעה להגיד שבת שלום. היא כן ידעה.

ש.אז מה את אומרת לבית המשפט, כדי לקבל כסף מביטוח לאומי שיקרת.

ת.לא כדי לקבל כסף, כדי שתהיה לה מטפלת. לא שיקרתי, הוא דובב אותי.

ש.במאי 2020 כשהגשת לאמך אוכל, היא ידעה מה לעשות איתו?

ת.כן.

ש.אם במאי 2020 אמרת לאותו מעריך מביטוח לאומי שהיא לא ידעה מה עושים עם אוכל ופה את אומרת שהיא כן ידעה, מתי שהוא שיקרת, היום את משקרת או אז?

ת.היא ידעה שזה אוכל, אבל לא יכולה היתה לאכול, להרים.

ש.מקריא לך מה את אמרת "היא לא יודעת מה עושים עם אוכל".

ת.אבל זה נכון. הוא שאל אותי, אם תשימי לה לאכול, היא תדע מה לעשות ואמרתי לו שלא.

ש.אז עכשיו את משקרת, את אומרת שהיא כן ידעה מה לעשות עם אוכל.

ת.למה אתה מתכוון?

ש.כששמים לה ארנק מול העיניים, היא תשאל אותך אם לאכול את זה, זה קרה במאי 2020?

ת.היא לא יכלה להרים את היד. דיברתי על פיזית.

ש.כשאמרת שהיא לא מודעת לעצמה קוגניטיבית, גם התכוונת לפיזית? אז שיקרת?

ת.כן, בשביל שתהיה לה מטפלת.

ש.נראה לי שאת משקרת עכשיו, באפריל 2020 רופא של בריאות הנפש במזור אומר "החלה לדבר לא לעניין, דיבור משובש ולא לעניין, מאבדת קשב, דיבורה מעט ילדותי, נראית שקועה בעצמה". גם לו שיקרת שיכתוב את המסמך הזה?

ת.הרופא לא הגזים, זה נכון מה שכתוב." (עמ' 24 לפרוטוקול שורה 12 עד עמ' 25 שורה 27).

עו"ד כ' העיד ששאל את המנוחה שאלות לבירור מצבה ומאחר ואין לו הכשרה רפואית, ביקש אישור רפואי:

"ש.זה נוהל אצלך שאתה תגיד מה המצווה רוצה?

ת....דיבר עם הבת או עם מי שהוא דיבר, הגיע אלי למשרד. היתה צוואה קודמת משנת 2018 שערך אותה לא הייתי מעורב בצוואה זו. ביקש לעשות צוואה נוספת. אני יכול לומר בוודאות גמורה שמה שהיא רצתה וידאתי וזה את הצוואה האחרונה. כשבאתי לבית אבות שאלתי אותה כמה שאלות, שאלתי אותה איך קוראים לה וזה אחרי ש.. ביקש ממנה שתזהה אותו ותאמר איפה היא נמצאת. שאלתי אותה איך קוראים לה, מי השכנים בבניין, אמרה לי ...., שאלתי למה את מדירה את הבן שלך מהצוואה והיא ענתה שלא מגיע לו ואכפת לו רק מהכסף וציינה שבתה בחורה טובה. מעבר לזה הראיתי לה את שני הילדים שלה, אמרתי לה תראי זה .. ואת ..אמרה איזה חמוד. אני אומר בוודאות ומסתכל בלב שלם ולומר כי במידה ויפסק פה משהו אחר שהמצווה רצתה משהו אחר זה לא נכון. הסתכלתי לה בעיניים ויודע בדיוק מה שהיא רצתה. אחרי שיצאתי מבית האבות יצאתי עם הרגשה מאוד קשה כי אני אבא לילדים קטנים וכאב לי לראות אישה שאומרת שהבן שלה לא מתייחס אליה. יש פה רצון המנוחה בוודאות. במאה אחוז ולא ב- 99%.

ש.אין לך שום הסמכה רפואית?

ת. אין לי. אנו עוברים השתלמויות ומעבר לתעודות רפואיות מבקשים מאתנו לשאול שאלות בנוסף וכך עשיתי. אם אני שואל מי השכנים שלה בבניין ואומרת... ולא שאלתי רק איך קוראים לה ולבת שלה. באותו רגע הבן אדם צריך להיות ברמה קוגניטיבית גבוהה. רציתי לדעת במאה אחוז שעומדת מולי אישה שאני יכול לדבר איתה. דיברתי איתה כמו שאני מדבר עם השופטת ואיתך. ברמה הכי צלולה והגיונית וזה מה שהיא רצתה.

"ש. האם יש לך הכשרה רפואית אם אדם צלול או לא?

ת. אמרתי לך. יש רופא שנתן לי אישור. לי אין הכשרה כזו.

ש. האם בדיקה שבה אתה מקריא את שמות הילדים ומראה תמונות זו אינדיקציה לצלילות?

ת. קודם כל קבלתי אישור רפואי לפני שערכתי את הצוואה וזה מעיד שהיא צלולה. אין לי הכשרה רפואית. אנו עוברים הכשרות בלשכת עורכי הדין ושם יש שאלות מסוימות שצריך עוד לוודא. כך עשיתי. היא דיברה בצורה הכי ברורה ומה היא רוצה, אני יכול לומר שאני בטוח במאה אחוז." (עמ' 39 לפרוטוקול שורה 8 עד עמ' 40 שורה 1).

המטפלת העידה שלהערכתה מצבה הקוגניטיבי של המנוחה היה תקין:

"ש.יש לך מושג למה השעות קפצו מ- 11 שעות ל- 33 שעות.

ת.בהתחלה כשהתחלתי לעבוד היינו יורדות למטה לטייל, לאחר מכן היה לה מאוד קשה ההליכה.

ש.נפשית.

ת.לא, היא דיברה בהיגיון ולעניין. היא היתה צלולה כל הזמן. היא היתה עצובה.

ש.את אומרת שקוגניטיבית היא היתה בסדר?

ת.מבחינה שכלית, כן. לפי מה שאני יודעת ומבינה. אני לא מומחית ולא רופאה." (עמ' 41 לפרוטוקול שורות 23-29).

טענתה של הבת שהדברים שתוארו על ידה תוארה בהגזמה לצורך קבלת מטפלת מקובלים עליי ועולים בקנה אחד עם המסמכים שצורפו. בסעיף 6 ב להערכה מיום 22.9.19 ביקשה הבת יותר שעות של מטפלת מכיוון שצריכה לעבוד. ביום 23.1.20 ביקשה המנוחה יותר שעות כי הבת תעזוב את ביתה של המנוחה. בחודש 4/20 נטען בפני רופא קופת חולים וללא נוכחות המנוחה שמדמיינת דברים ולא מתקשרת. בחודש 5/20 דווח שהמנוחה מדברת לא לעניין וקיימת ירידה קוגניטיבית, המעריך התרשם שחסר מידע לגבי מצבה של המנוחה.

עינינו הרואות כי מאז 2019 נערכו ניסיונות להגדיל את שעות הטיפול להן זכאית המנוחה והתיאורים הלכו והוחמרו לצורך השגת מטרה זו.

המטפלת, שבילתה עם המנוחה שעות רבות, העידה שאינה יודעת מה מסרה הבת למוסד לביטוח לאומי אך להתרשמותה המנוחה הייתה צלולה (עמ' 42 לפרוטוקול שורות 1-4).

לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים ובעדויות הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, נחה דעתי כי עדויות הבת והעדים מטעמה עולות בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים ועם חוות דעת המומחה ומסקנתי היא שבעת עריכת הצוואה היתה המנוחה כשירה לערוך צוואה ולהבין את טיבה. האינדיקציות לבעיות קוגניטיביות כפי שהן מתוארות במסמכים הרפואיים נסתרו על ידי בדיקת הגריאטרי ד"ר בוריס שבדק את המנוחה 4 ימים טרם עריכת הצוואה וקבע שכשירה לערוך צוואה.

השפעה בלתי הוגנת

103.סעיף 30 (א) לחוק הירושה קובע כי הוראת צוואה שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת – בטלה.

104.בדנ"א 1516/95 מרום נ. היועמ"ש פ"ד נ"ב (2) 813 (להלן: "דנ"א מרום") קבע השופט מצא בעמ' 826:

"הנחת המוצא של חוק הירושה היא שהצוואה כשרה. הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום..."

בספרם פירשו שוחט, גולדברג ופלומין את משמעותה של השפעה בלתי הוגנת:

"עניין לנו בהשפעה הבלתי הוגנת, שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו (ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט(1) 318; ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי פ"ד נד(2) 337).

קיומה של השפעה בלתי הוגנת או היעדרה צריכים להיקבע על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה.

...

בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פ"ד נב(2) 813 קבע השופט מצא ארבעה מבחנים שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת".

ראו: שוחט; גולדברג; פלומין דיני ירושה ועזבון (מהדורה שביעית) התשע"ד-2014, עמ' 124 ובעמ' 271..

המבחנים האמורים הם: תלות ועצמאות; תלות וסיוע; קשרי המצווה עם אחרים; נסיבות עריכת הצוואה.

"כיצד ועל יסוד מה עשוי בית-המשפט לקבוע, שהמצווה היה תלוי בנהנה, וכי תלותו הייתה בעוצמה מספיקה להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת? בפסיקה נעשה שימוש בביטוייה המוכרים של התלות כבאבני-בוחן, שבית-המשפט עשוי להסתייע בהן בבואו להכריע בשאלה זו. ארבעת המבחנים העיקריים הם: מבחן העצמאות; מבחן הסיוע; מבחן הקשר עם בני-אדם אחרים ומבחן נסיבות עריכת הצוואה." דנ"א מרום עמ' 827.

וכך תוארו המבחנים על יד השופט מצא בדנ"א מרום:

"תלות ועצמאות: המבחן הבסיסי להכרעה בדבר קיומה ועוצמתה של תלות הוא מבחן העצמאות. זהו מבחן של מידה, המיוסד על היותן של "עצמאות" ו"תלות" שני מושגים הפכיים. השאלה שבית-המשפט מציג לעצמו היא, כלום בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה "עצמאי" – מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית-הכרתית – ועד כמה."

"תלות וסיוע: מקום שבו מתברר, כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו .....ואם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית-המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה .....חשיבות מיוחדת נודעת, בעניין זה, לשאלה אם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהמצווה הסתייע גם באחרים."

קשרי המצווה עם אחרים: ההכרעה בשאלה, אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנה, עשויה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה וממידתם. ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה..."

נסיבות עריכת הצוואה - במסגרת זו נבחנת גם מידת המעורבות של הנהנה בעריכתה. יכול שמעורבות הנהנה בעריכת הצוואה אינה מגעת כדי פסילת הצוואה מכוח סעיף 35 לחוק הירושה, אולם היא תהווה ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה או למצער שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזו עליו.

מבחן הנישול - במסגרתו בודק בית המשפט האם הייתה סיבה לנישולם של יורשיו החוקיים של המנוח. ככל והמצווה בחר לצוות את מלוא רכושו לנהנה אחד הדבר עלול לחזק את החלת החזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת."

המבחן הראשון: תלות ועצמאות- במסגרת מבחן זה יש להכריע בשאלה האם המנוחה הייתה עצמאית מבחינה פיזית ומבחינה שכלית הכרתית?

105. בעלה של המנוחה נפטר בנובמבר 2017 ומאז החלה הידרדרות במצבה של המנוחה. בספטמבר 2018 הבת ומשפחה עברו להתגורר עם המנוחה בביתה.

     החל משנת 2019 החלה המנוחה להיעזר בשירותי מטפלת.

     בינואר 2020 החלה לטפל במנוחה המטפלת מ', שהעידה בבית המשפט.

     ב- 9.7.2020 עברה המנוחה להתגורר בבית האבות ______.

106. הבת העידה כך:

     "ש.למה עברתם לגור איתה בבית?

     ת.אבא שלי נפטר בסוף נובמבר ונכנסנו לגור אצלה בספטמבר. היה קשה לטפל בה מרחוק, להביא לה דברים והיא בכתה לי שהיא לא רוצה להיות לבד ואף אחד לא בא אליה והייתי מגיעה אליה פעמיים שלוש בשבוע ושישי שבת קבוע. היא תמיד ביקשה שנעבור לגור אצלה עד שתקבל בטחון וכלים להיות עצמאית. המוות של אבא שלי זעזע אותה, הם היו שותים קפה ביחד בבוקר ופתאום הלך. היא קיבלה את זה קשה. היה לה פחד שאחי יגיע אליה ואמרתי לה שבשיחת טלפון אחת אגיע אליה. גם בשיחה שדיברתי עם אח שלי שיעזור, הוא התנער. " (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 7-14).

     107. החל מיום 15.4.2018 קיימים רישומים רפואיים על דיכאון, מצב רוח ירוד ואי שקט, מעקב פסיכיאטרי וטיפול תרופתי פסיכיאטרי (עמ' 3 לחוות דעת המומחה).

     108. החל משנת 2019 החלה לסבול מסחרחורות ונפילות, החלה להיעזר במטפלת, נזקקה לעזרה ברחצה. מצבה הלך והידרדר עד אשר הבת, שעברה עם משפחתה להתגורר איתה, לא יכלה עוד לטפל בה בבית וביום 9.7.2020 עברה המנוחה להתגורר בבית האבות.

     109. היטיב לסכם את מצבה המומחה בסיכום חוות דעתו: המנוחה סבלה מדיכאון ומליקויים פיזיים קשים, אך מבחינת קוגניטיבית הייתה כשירה.

          יחסי הבת והמנוחה

     110. הבן העיד שלאחר מעבר הבת להתגורר עם המנוחה, הפסיקה לדבר איתו:

          "ש.תתאר את ההתרחשות ביום שחתמת על המסמך של הסתלקות?

          ת.אימא אמרה לי לבוא דחוף כי העורך דין מחכה לנו, באתי וחיבקה אותי. עורך הדין אמר לי לחתום על ההסתלקות כי זה לא כסף שלי אלא רק של אימא. אימא אמרה שהכל חצי חצי. היא אהבה אותי יותר מאת אחותי. הייתי מספר אחד אצל אימא שלי. אחותי מספר אחד אצל אבא שלי. ביום שבאתי לחתום עליתי לאימא שלי, נתנה לי נשיקה, אמרה שקשה לה לבד, הצעתי לה לעבור לדיור מוגן שאחפש אותה. אימא שלי היא הדבר הכי חשוב שלי בחיים. אימא שלי היתה הדבר הכי חשוב לי בעולם וכולם יודעים גם אחותי. אימא שלי אמרה לי שעשתה צוואה, הראתה לי 2 דפים של צוואה של ה' שהחתים אותה כמה ימים לפני, לא יודע מתי, ראיתי שהכל היה חצי חצי. אמרה שאין לה אינטרס כי שנינו הילדים שלה. תקופה אחרי זה אחותי ובעלה והילדים עברו לגור אצל אימא שלי איתה ביחד. ניסיתי להתקשר לאימא שלי מספר פעמים. בהתחלה דיברה, אח"כ לא יכולה, אח"כ אמרה שבעלה של אחותי פה. היחסים שלנו לא היו טובים. כמה פעמים איים עלי. בפעם היחידה שביקשתי מאימא שלי קצת עזרה בסופר והיא הסכימה ואמרה שאין בעיה כי אני הבן שלה וגם לבת שלה היא עוזרת, אחרי כמה דקות התקשרתי לאימא שלי למשהו אחר, בעלה של אחותי ענה לי לטלפון והוא אמר שהוא ישבור לי את הידיים והרגליים. הודעתי לאחותי והיא אמרה שזה מגיע לי וזו בעיה שלי. אימא שלי התקשרה אלי אחרי שעה, שעה וחצי כשהוא לא היה בבית כנראה ואמרה שהיא מתנצלת, שהוא לא התכוון, היה נסער. לא יודע מה הקשר.

          ש.תספר על הקשר בינך לבין אימא שלך לאחר פטירת אבא?

          ת.בהתחלה היה קשר טוב. הזמנתי אותה אלי הביתה. היא היתה תלותית מאוד באבא שלי, אבא שלי עשה הכל בבית מאז ומעולם, גם אם זה עבודה ודברים בבית וקניות. כשאבא נפטר המצב שלה התדרדר. ביקרתי בבית האבות. בפעם הראשונה שהודיעו לי זה כשהכניסו אותה, לא התייעצו איתי, לא אמרו לי כלום, אף אחד לא אמר לי שום דבר. התקשרתי לבית ואף אחד לא ענה לי. הטלפון בבית התנתק, התקשרתי לבזק ולא היה מחובר. לפלאפון ענתה מידי פעם, לא כל פעם. פעם אחת כשבאתי עם הבן שלי, היא פגשה אותי מחוץ לבית איפה שתחנת האוטובוס ודיברה איתי 3,4 דקות וזהו. אפילו הבן שלי שיש לו בעיות אמר לי למה לא עולים לסבתא הביתה, למה סבתא ישר הולכת?" (עמ' 16 לפרוטוקול שורה28 עד עמ' 17 שורה 6).

     111. גב' ח', חמותו של הבן, העידה שהכירה את המנוחה, היו ביניהן קשרים טובים, הן נהגו לשתף אחת את השנייה בעניינים אישיים ולטענתה לאחר הפטירה של הבעל, הרגישה שיחסה של המנוחה השתנה:

          "ש.תספרי על הקשר?

          ת.15 שנה היינו בקשר, מאז שבתי נישאה לבן שלה. היינו חברות, חוגגות חגים ביחד, שבתות יחד. הכל. תמיד שיתפה אותי במה שקורה איתה. היא באה מידי פעם לבן שלה לראות את הנכדים והיינו יושבות יחד עד שבעלה נפטר.

          ש.מה קורה אחרי הפטירה של הבעל?

          ת.אחרי הפטירה של הבעל ניסיתי להתקשר אליה שתבוא וניפגש, משום מה הרגשתי שהיא לא כמו שהיתה. היא לדעתי סיננה אותי, אני יודעת שסיננה אותי משיחות. לא דיברה בחופשיות. קצת חשש. ככה הרגשתי. ניסיתי בכל זאת ואפילו הזמנתי אותה לבוא והיא אמרה שצריכה לשאול את הבת שלה אם יכולה לבוא ולדבר איתי. גם מידי פעם השיחה התנתקה. ניסיתי כמה פעמים. היא היתה אישה מעולה. אהבתי אותה." (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 19-28).

     112. בהמשך העידה שמאז שהבת עברה להתגורר עמה, המנוחה פחדה ליצור עמה קשר:

          "ש.למה לדעתך הקשר שהיה טוב יחסית הופסק?

          ת.מאז שבתה עברה לגור איתה היא היתה מפוחדת, לא רצתה כמעט לדבר איתי.

          ש.ידוע לך מי עבר לגור שם?

          ת.אלמונית ובעלה והילדים. ניסיתי גם כל הזמן לדבר איתה. גם שהיתה בבית אבות רציתי לבקר אותה והלכתי לשם והיה שער מברזל ואמרו שבגלל הקורונה אי אפשר לבקר. מאוד רציתי לבקר אותה. אהבתי אותה מאוד, היא אהבה את הילדים והנכדים מאוד. היא אמרה לי כל הזמן שהיא עושה צוואה לשני הילדים שווה בשווה. היינו בקשר טוב ממש, היא היתה מספרת לי דברים אישיים תמיד. גם אני סיפרתי לה דברים אישיים. היא אמרה שהכל חצי חצי, שאוהבת את הילדים של הבת שלי ושל אלמונית. אמרה חצי חצי." (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 8-14).

     113. עו"ס בית האבות העידה שהבת התעניינה והייתה מאוד דומיננטית. העו"ס העידה ש"לא יודעת אם השפיעה, אבל הייתה מאוד מעורבת" ולהערכתה הייתה מעורבת לטובה "חושבת שכן. היא הייתה בקשר עם הצוות. התעניינה." (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 6-9).

     114. בהערכה הסוציאלית מיום 9.7.20 צוין שלקשישה בן שאינו בקשר עמה וצוין שחלה ירידה במצבה הקוגניטיבי של המנוחה. מדו"ח קשרים עם המשפחה/הדייר ניתן לראות שהבת ביקרה את הקשישה באופן סדיר (נספח ג' למוצגי הבן).

     115. הבת העידה שהמנוחה הפכה לתלותית והיא עטפה אותה, היא הייתה היחידה בשבילה והכחישה שהשפיעה עליה בעניין הצוואה:

          "ש.אמך הפכה להיות תלותית בך?

          ת.כן.

          ש.עטפת אותה כל הזמן ?

          ת.כן.

          ש.יצרת תלות שלה בך?

          ת.לא חושבת. הייתי היחידה שם בשבילה.

          ש.את השפעת עליה לערוך את הצוואה?

          ת.לא." (עמ' 28 לפרוטוקול שורות 1-8).

     116. לאחר ששמעתי את העדויות התרשמתי שהבת סעדה את אימה, דאגה לה וטיפלה בה, התגוררה עמה עד שעברה להתגורר בבית האבות והמשיכה לשמור איתה על קשר הדוק.

     117. המנוחה לא הייתה תלויה כלכלית בבת, להיפך, המנוחה סייעה לבת ולבעלה עת נקלעו לחובות (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 5-9). חמותו של הבן, ח', העידה אף היא שהמנוחה סייעה כלכלית לבת ובעלה "גם לבת שלה היא אמרה לי שהיא עזרה המון, קנתה להם אוטו." (עמ' 15 שורה 27 לפרוטוקול).

     118. אני דוחה את טענות הבן, שהבת עברה להתגורר עם המנוחה, לא על מנת לסייע לה אלא על מנת ליהנות ממגורים חינם ומקבלת את עדותה כי עברו להתגורר עם האם, שכן לאחר מות האב מצבה הידרדר והיא נכנסה לדיכאון וכן את הסברה כי: "אני לא רציתי להוציא את הילדים שלי מהסביבה שלהם, מהמשפחה של בעלי שהיינו מוקפים בהם, אם זה אחיינים שלהם. גרנו ....., עבדתי.... אז והיה לי מאוד קשה להגיע מ... ל...." (עמ' 20 שורות 25-27).

     119. המטפלת מ' תומכת בעדות זו:

          "ש.את אומרת שהיא התלוננה בפנייך על רצונו של בנה לקחת ממנה כסף, לא הפריעה לך שאלמונית ובעלה עם שני ילדים גרו על חשבונה.

          ת.ממש לא, כל יום היא רק הודתה לו ולבעלה איך סעדו אותה ונתנו לה חברה ומנעו ממנה את העניין של הבדידות. אני יודעת שזה היה הרצון שלה.

          ש.העניין הזה לא נראה לך תמוה, שמשפחה שלמה בבית על חשבון אישה מבוגרת ופתאום האימא מעדיפה רק את המשפחה של בתה?

          ת.בבתים שאני מטפלת בהם לא גרים עם ילדים, אבל זה לא נראה לי תמוה, זה נראה לי מעשה אצילי לוותר על הפרטיות שלהם ולחיות בדוחק בשביל לטפל באימא." (עמ' 43 שורות 3-10).

     120. האם הייתה קשורה לבת ותלויה בה, אך לא תלויה בה באופן בלעדי, תחילה טופלה על ידי מטפלת בביתה ובהמשך על ידי הצוות הסיעודי בבית האבות. הקשר בין האם והבת היה קשר של אכפתיות, דאגה ומסירות אך לא של תלות מוחלטת.

          המבחן השני: הקשר של המנוחה עם אחרים

     121. לא הוכח כי המנוחה נותקה מאחרים.

     122. למנוחה הייתה מטפלת ובחודשים האחרונים לחייה שהתה בבית אבות וטופלה על ידי אנשי הצוות. בנה יכולה היה לבוא ולבקרה ללא מגבלה, מלבד מגבלות הקורונה שחלו על כל המבקרים באותה תקופה, כולל ביקורי הבת. גם חמותו של הבן, ח' העידה שניסתה לבקר את המנוחה בבית האבות אולם לא יכלה לעשות כן מפאת הגבלות הקורונה, לא נטען כי הבת היא זו שמנעה את הביקורים. כפי שהעידה עו"ס בית האבות, לבת לא הייתה שליטה על עניין הביקורים.

     123. בחקירתה הנגדית סיפרה הבת שבתקופה בה התגוררו היא ומשפחתה בבית האם מ9/2018- נהגה המנוחה להיפגש עם חברות בבתי קפה. (עמ' 21 שורות 4-8).

     124. המטפלת, מ', שטיפלה במנוחה חצי שנה מינואר 2020 ועד שעברה להתגורר בבית האבות ב 9.7.2020, מספרת שהיא והמנוחה התקרבו זו לזו, דיברו, שיתפו זו את זו בענייניהן האישיים (עמ' 41 שורה 9 ואילך, עמ' 42 שורות 7-9.

     125. מכאן שהמנוחה לא הייתה מבודדת ויצרה קשרים נוספים מלבד קשריה עם הבת ומשפחה.

          המבחן השלישי :נסיבות עריכת הצוואה–מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה

          נסיבות עריכת הצוואה

     126. הבת העידה שאימה ביקשה שתיצור קשר עם עוה"ד בעניין הצוואה וציינה שהיא זו שהתקשרה לעורך הדין בשם אמה:

          "ש.אמך נפטרה ב- 2020 והיא עשתה את הצוואה ב- 20.7.20 – למה בער לך למהר להביא עורך דין ב- 20.7 לבית האבות?

          ת.אימא שלי ביקשה. היא ביקשה עוד לפני זה.

          ש.מתי?

          ת.המון פעמים.

          ש.בתקופה שגרת עם המשפחה אצלה, למה היא לא עשתה צוואה?

          ת.היא לא רצתה באותו רגע לעשות, היא היתה בטוחה שאחי כן ייקח את עצמו בידיים.

          ש.אמך בתקופת שהותך היתה מתייעצת אתך אם לנשל את פלוני מהירושה.

          ת.היא דיברה איתנו על זה.

          ש.גם עם בעלך?

          ת.ממש לא, רק איתי.

          ש.מי התקשר לעורך דין?

          ת.אני.

          ש.למי?

          ת.לעורך דין ה'.

          ש.האם את זו שפירטת בפניהם מה יהיה תוכן הצוואה?

          ת.לא.

          ש.בשיחת הטלפון שאת יזמת רק אמרת לו שאימא רוצה לעשות צוואה וניתקת.

          ת.לא, הוא אמר לי שהוא ידע שזה יגיע, שהוא יודע על מה, מה שהיה בשיחה איתה וזהו.

          ש.עם כ' לא דיברת מעולם, רק עם עורך דין ה' דיברת?

          ת.אני חושבת שגם. עם עורך דין כ' אחרי .

          ש.עם עורך דין כ' שוחחת לאחר החתימה על הצוואה?

          ת.ממה שאני זוכרת.

          ש.עם עורך דין ה' כמה שיחות היו לך טרם הצוואה?

          ת.פעם אחת שהתקשרתי ואז הוא ביקש שאבקש מבית האבות שיבדקו אותה אם היא כשירה והתקשרתי להגיד לו שהרופא בדק אותה והבאתי לו את המסמך שביקש.

          ש.בכל השיחות האלה את מצהירה שלא התעניינת בתוכן הצוואה?

          ת.לא התעניינתי." (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 28 עד עמ' 22 שורה 24).

     127. הבת העידה שהיא זו ששילמה לעורך הדין עבור עריכת הצוואה באמצעות העברה מחשבון אימה, אך לא הייתה מעורבת בעריכת הצוואה:

          "ש.נכחת בזמן החתימה על הצוואה?

          ת.לא.

          ש.לא היית שם בכלל?

          ת.לא.

          ש.הם באו לבד?

          ת.כן.

          ש.לא היית צריכה לתאם ביניהם?

          ת.אני חושבת שאמרתי לעובדת הסוציאלית שהם צריכים לבוא, כי היה צריך להכין להם חדר.

          ש.ביום החתימה לא נכחת בבית האבות?

          ת.לא.

          ש.מי שילם לעורך הדין?

          ת.אימא שלי.

          ש.איך שילמה לו?

          ת.בהעברה שביקשה שאעשה.

          ש.אז את שילמת?

          ת.כן, היא לא יכלה לעשות העברה.

          ש.את יכולת לעשות פעולות בחשבון שלה.

          ת.כן.

          ש.היית עושה פעולות ומעבירה כספים לחשבון שלך.

          ת.לא, רק להעביר כספים לבית האבות." (עמ' 27 לפרוטוקול שורות 9-28).

     128. עו"ס ל' מבית האבות העידה וסיפרה בעניין נסיבות ביקור עורכי הדין בבית האבות:

          "ש.זאת אומרת הילדים של המנוחה לא יכלו להיכנס לבית האבות?

          ת.היו מקרים חריגים כמו בזמן הקבלה שהבת נכנסה כי זה היה היום הראשון. בהתחלה מאפשרים אבל אח"כ רק בחוץ באוויר הפתוח.

          ש.איך יכול להיות שהגיעו שני עורכי דין בתקופת הקורונה לבית האבות?

          ת.הם היו בחדר נפרד. אי אפשר לחתום במרפסת. היו אם אני זוכרת נכון שני עורכי דין. יש חדר שהכניסה היא לא דרך המחלקה והם ישבו שם.

          ש.מי עשה את התיאום ומי הביא את עורכי הדין?

          ת.מה שאני זוכרת הבת ואמרה שרוצים לחתום על צוואה. במקרה כזה עורך הדין מבקש תעודת רופא על צלילות. הבאתי את ד"ר בוריס שהחליט שמספיק צלולה.

          ש.הם הגיעו עם מסמך מוכן?

          ת.כן.

          ש.לגבי הצוואה הם הגיעו פעם אחת?

          ת.אני לפחות ראיתי אותם פעם אחת." (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 10-24).

     129. בהמשך העידה עו"ס ל' שהבת לא נכחה בעת עריכת הצוואה, וכי צוות בית האבות הוא זה שקבע את נוהלי הביקור:

          "ש.כשהיו עורכי הדין, מי לקח והחזיר את המנוחה?

          ת.ביום שהגיעו אני זאת שביקשתי ממטפלת להכניס לאותו חדר, החדר באותה קומה. המטפלת משנעת ממקום למקום. זה חדר של משפחות עם כניסה אחורית לתוך החדר, לא דרך המחלקה.

          ש.מי עוד היה בחדר?

          ת.רק הדיירת המטופלת ועורכי הדין.

          ש.הבת היתה?

          ת.לא. לא היה עוד אף אחד.

          ש.ליווית את המנוחה והכרת אותה, יצא לך לפגוש אותה אחרי עריכת הצוואה?

          ת.לא זוכרת.

          ש.איך התרשמת ממצבה מבחינת הכשירות שלה?

          ת.לא יכולה להגיד על הכשירות. סומכת על גריאטרי. אני יכולה רק לספר על הקשר שראיתי אבל לא על המצב הקוגניטיבי שלה כי יש הבדל בין לשאול מה שלומך לבין אם מסוגלת לחתום על צוואה?

          ש.למה לא נתנו לבן שלה להיכנס? היתה הנחייה?

          ת.היה איסור להיכנס למשפחות. הוא ראה אותה מאחורי גדר.

          ש.כמה זמן אחרי שהיא נכנסה הוא ראה אותה?

          ת.לא מיד.

          ש.כי היתה הנחייה של הבת?

          ת.לא היתה הנחייה כזאת. חוץ מזה בת לא נותנת הנחייה מי מבקר ומי לא..." (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 5-24).

     130. עו"ד ה' העיד שערך את הצוואה וציין שהבת היא זו שהתקשרה אליו בעניין הצוואה והציג צוואה של המנוחה משנת 2018:

          "ש.מי התקשר אליך כשהמנוחה רצתה לערוך צוואה?

          ת.אלמונית התקשרה אלי ואמרה לי שאימא שלה מעוניינת. ביררתי מה היא רוצה.

          ש.בזמנו החתמת את המנוחה על צוואה קודמת?

          ת.בוודאי, ב- 2018.אני יכול להראות לך." (עמ' 32 לפרוטוקול שורות 9-12).

     131. עו"ד ה' העיד שהכיר את המנוחה ומשפחתה מאז שנת 1991, שכן התגורר בסמיכות למנוחה: "כל השנים האלה הייתי בקשר איתם עד פטירתו של האב. הכרתי את הילדים, הם גדלו פחות או יותר עם הילדים שלי." (עמ' 32 שורות 4-6).

     132. בהמשך העיד עו"ד ה' על חששה של המנוחה מפני הבן:

          "ש.כמה פעמים פגשת את המנוחה.

          ת.ראיתי אותה לפני שאושפזה. יצא לי לא מעט לדבר איתה והיא אמרה שהמצב של הבן גרוע, שהיא פוחדת ממנו, שיש לו אלימות מילולית כלפיה ומאד קשה לה איתו והיא אמרה שהיחידה ששומרת עליה זו אלמונית.

          ש.מתי היא סיפרה לך.

          ת.במקום המגורים שלה, לפני שיצאה מביתה." (עמ' 33 לפרוטוקול שורות 11-18)

     133. עו"ד ה' תאר את נסיבות עריכת הצוואה והסיבות להדרת הבן מהצוואה:

          "ש.אז כשהגעת הצוואה היתה מוכנה?

          ת.היות שהיתה לי הצוואה הקודמת מ- 2018, אמרתי שאגיע עם צוואה ואראה מה המצב. קודם אמרתי לאלמונית שתדבר עם עובדת סוציאלית ובלי תעודה רפואית שמעידה על מצב שלה, אין טעם שאבוא. היא המציאה לי תעודה רפואית שממנה הבנתי שיש לה כשרות ואמרתי שאם לא נכון מה שהיא אומרת, אלך למשרד ואוציא צוואה אחרת. גם שיש לי מצווה שלא ראיתי בחיים שלי, אני בודק את הדברים במיוחד אם הוא מתכוון להדיר מישהו מהיורשים העתידיים. הגעתי לבית האבות עדן בנהריה עם עמיתי כ', פגשנו עובדת סוציאלית, היא דיברה איתנו שאלה למה אנו מגיעים ואמרתי שבקשר לצוואה של ט.ב והיא ראתה את התעודה הרפואית ואמרנו לאיזה מטרה אנו באים. ישבנו איתה, אני מכיר את המנוחה מצוין. אלון רשם פרוטוקול של השיחה שלנו, היא היתה צלולה, לגמרי והסברתי לה כי רציתי להבין למה היא מדירה את הבן והיא אמרה שהוא מבזבז כספים שקשה לה מאוד והיא נאלצת לתת לו אותם והיא מפחדת לתת לו אותם. זה מה שאמרה לי. רק אחרי ששוכנעתי שאני ועו"ד כ' שנכח בפגישה איתה, גם עם העובדת הסוציאלית ט' ז"ל, רק אז החתמנו אותה." (עמ' 33 לפרוטוקול שורה 22 עד עמ' 34 שורה 4).

     134. עו"ד ה' העיד שהבת לא נכחה במעמד החתימה על הצוואה:

          "ש.איפה אלמונית היתה?

          ת.לא היתה שם. לא יודעת אם היא באה אחר כך. בזמן שהיינו, אלמונית לא נכחה שם ולא דיברה איתנו.

          ש.מי שילם לך על עריכת הצוואה.

          ת.אני חושב שאלמונית, בכסף של אימא שלה, היא אמרה לי מפורשות שזה כסף של אימא.

          ש.לפני שניגשת לבית אבות, דיברת עם האימא?

          ת.לא יודע, יש אפשרות שלא דיברתי איתה." (עמ' 34 לפרוטוקול שורות 24-30).

     135. אמנם הבת היא זו שיצרה קשר עם עורך הדין ושילמה את שכרו באמצעות העברה מחשבון האם. אך עדותה של הבת שלא נכחה בעת עריכת הצוואה נתמכת הן בעדות עו"ס בית האבות והן בעדות עו"ד ה'. לא הוכח אם כן שהבת הייתה מעורבת בעריכת הצוואה באופן פסול.

          המבחן הרביעי - מבחן הנישול ככל שאין הסבר לנישול יורשיו של המנוח מצוואתו, כך יש יותר סיכוי לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה.

     136. הבן טוען שהיה הבן המועדף על אימו, אמו אהבה אותו ולראייה בצוואתה הראשונה ציוותה את רכושה בחלקים שווים לשני ילדיה ולא הייתה כל סיבה שתנשלו מהירושה, הבן אף טען שהגיע לבית האבות לבקר את אמו:

          "ש.יצא לך לראות אותה לפני מותה?

          ת.כן. הייתי פעמיים. פעם אחת הייתי בבית אבות כשנתנו לי 2 , 3 מטר עם אשתי והילדים. היא היתה נראית נסערת, אמרה שחם לה וקר לה. הורידו אותה אלי ביולי והיא היתה עם 3 , 4 שמיכות עליה. שאלתי אם הכל בסדר וכל הזמן הסתכלה והיתה מפוחדת. בפעם השנייה באתי ושאלתי אם הכל טוב, אמרה שהיא רוצה מים מינרלים, הלכתי באותו יום וקניתי 2 שישיות, למחרת באתי אחרי העבודה לאימא שלי כדי לראות אותה. אמרו לי שהודיעו לאחותי שיש מקרה קורונה ואי אפשר לבוא. לי לא הודיעו שום דבר, כשהתקשרתי לא כל הזמן ענו לי." (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 10-17).

     137. הבן אף טען שהסתלק מחלקו בירושת אביו מתוך דאגה ואהבה לאמו, אך נראה שהסתלקות זו לא הייתה מרצון ואהבה אלא מתוך אילוץ, לאור הסתבכותו הכלכלית וניהול הליך פש"ר נגדו. במסגרת הליך הפש"ר - הסתלקות הבן מעיזבון אביו בוטלה, כפי שהבהירו ב"כ הצדדים:

           ב"כ הצדדים:

          לשאלת בית המשפט נבהיר, שמאחר והמתנגד הוא פושט רגל, הוגשה בקשה לידי הנאמן לבטל את הוויתור שלו לטובת אמו והבקשה אושרה ועל כן, תיק הכינוס אמור לקבל רבע משווי הדירה ורבע מהכספים שהיו בעיזבון האב, דהיינו הנאמן בשם המתנגד, זכאי לקבל את חלקו של המתנגד בעיזבון האב והמחלוקת פה היא בעצם חלקו בעיזבון האם. תיק הפש"ר עדיין מתנהל, הוא נמצא בתכנית פירעון." (עמ' 28 שורות 23-27).

     138. אולם, תמונה שונה עולה מעדים שונים שפגשו את המנוחה בנסיבות שונות, ואשר כולם הם עדים ניטרליים (עורכת הדין שערכה עבור המנוחה ייפוי כוח מתמשך, עורך הדין שערך עבורה את שתי הצוואות, המטפלת) כולם מעידים שהיחסים בין הבן למנוחה לא היו טובים. הבן דרש מאמו כספים, האם לא סמכה על הבן והיחסים ביניהם הלכו והתקררו עד שכמעט ולא היו קיימים.

     139. הבת טענה שהבן הגיע לפגוש את המנוחה רק על מנת לקבל ממנה כספים:

          "ש.עד מותו של אביך היה קשר רציף בין פלוני לאמך? שיחות, מפגשים, נכדים.

          ת.לא היו מפגשים. היא היתה הולכת לשמור לו על הילדים, כשהוא היה מגיע לקחת כספים, אימא שלי היתה יורדת לתחנה כדי שאבא שלי לא יראה שהיא נותנת לו כספים. לבוא לארוחות שישי, מעולם הוא לא בא עם הנכדים, לא עם אשתו, וגם לא לחגים." (עמ' 23 לפרוטוקול שורות 28-31).

     140. עו"ד ב' העידה שכבר בחודש אוקטובר 2019 כשערכה עבור המנוחה את ייפוי הכוח המתמשך, הבינה הבן אינו בקשר עם המנוחה:

          "ש.תספרי מה היכרותך וידוע לך שהיא כתבה צוואה ?

          ת.כן. ערכתי עבור המנוחה ייפוי כוח מתמשך, הוא נחתם באוקטובר 2019, היו שתי פגישות עם המנוחה וגם עם הבת שלה. התרשמתי ממנה, דיברתי איתה, שאלתי אותה. אני חייבת להגיד שאני לא מופתעת שהם בהליך הזה כרגע. כשאני הכרתי אותה בזמנו, היא כן דיברה איתי שיש לה עוד אח, תחקרתי אותה והיא רוצה שאלמונית תחליט עבורה ותהיה מיופת כוח על פי ייפוי הכוח המתמשך, בעניין רפואי ורכושי. אני גם רשמתי לי כמה דברים בכתב ידי באותו מפגש. שאלתי מה קורה עם הבן והבנתי שאין ביניהם שום קשר, הבנתי שהאב נפטר שנתיים לפני רשום לי והבנתי , זה מה שהיא סיפרה, שהבן רוצה את חלקו של האב ומאז הם לא מדברים ואין ביניהם קשר והיא גם לא רוצה קשר וזו הסיבה שהוא לא מיופה כוח ואז דיברתי איתה על צוואה. באותו מועד אמרה שהיתה צוואה קודמת ובגלל כל הדבר הזה שאלתי אותה מה עושה לה נעים והיא אמרה שהוא בהליך של פש"ר ואמרתי לה שהיא הגיעה אליי דרך עורך דין .., מי שערך את הצוואה כי הוא לא מוסמך לערוך ייפוי כוח מתמשך ודיברנו על צוואה ואמרתי לה שתחזור ל.., שהוא כן מוסמך לעשות ולימים זה מה שקרה." (עמ' 29 לפרוטוקול שורות 14-26)

     141. עו"ד ה' העיד לגבי הידוע לו אודות היחסים בין המנוחה והבן:

          "ש.נאמר לנו על ידי אלמונית שמאז פטירת האבא נתק מוחלט בין האימא לבין פלוני ?

          ת.לא מפתיע אותי. אני אומר עוד פעם, עכשיו אגיד דברים שלא רשומים, אני יודע איפה הבן גר, בשיכון ב... – 600-700 מטר מהמקום של משפחת ב..., היא היתה הולכת אליו וחוזרת עם עצבים ומתח, הוא היה צריך את העזרה שלה עם הילדים. אני יודע על מערכת היחסים שם. ייצגתי אותה בתביעת נזיקין בעיריית ... וקבלן, כי בדרך שהלכה לבן היא נפלה, המקום לא היה סגור לפי כללי הבטיחות והיא נפצעה די קשה ביד וביחד עם עו"ד .. ב... ייצגנו אותה בבית משפט. במהלך הפגישות היא סיפרה לי על הבן שהוא עושה לה את המוות. עדיין חקרתי אותה בעת עריכת הצוואה שזה הרצון האמיתי שלה ולא בגלל שהיא בבית אבות ובמצב סיעודי. הייתי צריך להיות בטוח במאה אחוז." (עמ' 36 לפרוטוקול שורות 10-18).

          ובהמשך:

          "ש.פלוני הוא רשע?

          ת.בעיניה. אני לא שופט אותו. שמעתי רק מהאימא.אלמונית לא אמרה לי שהוא רשע. אמרה שהוא מתנהג לא יפה לאימא ושהאימא פוחדת ממנו. ברמה הזו. האימא גם אמרה לי.

          ש.האימא אמרה לך בבית אבות שהיא פוחדת ממנו?

          ת.מפנה לסעיף 3 לצוואה, אני ידעתי את הדברים האלה. מקריא את האמור בסעיף. על הכספים שמעתי את זה ממנה לפני כן שהוא כל הזמן רוצה וסוחט ממנה כספים שהיא עוד היתה במצב שהיא הולכת.

          ש.האב נפטר בשנת 2017. חצי שנה אחרי היא עושה צוואה לטובת הבן.

          ת.לטובת שניהם.

          ש.איך יכול להיות שהסכמת למשפט "ממועד פטירת בעלי הופקרתי.

          ת.בזמן שעשיתי את הצוואה ידעתי לפני כן את הסיפור ואמרתי שאשאל אותה. אמרה שזה לא עניין אותו. הוא גר קרוב. לא היה נוכח והתעלם מצרכיה לגמרי." (עמ' 36 שורה 29 – עמ' 37 שורה 9).

     142. עו"ד כ' העיד שלא שמע אישית שהמנוחה אומרת כי פחדה מהבן, אך לאחר ששאל אותה מדוע היא מדירה את הבן מהירושה ענתה "שהוא לא מגיע אליה ושאכפת לו רק מהכסף. ציינה כי אלמונית היא בחורה טובה והיא דואגת לי." (עמ' 40 שורות 9-11).

     143. המטפלת, מ', העידה שהמנוחה שיתפה אותה שיש לה בן שאינו בקשר עימה:

          "ש. מה היו השיחות בינך לבין המנוחה באשר לבנה?

          ת. במשך הזמן שהתקרבנו היא שיתפה אותי על זה שיש לה עוד בן שהוא לא בא לבקר אותה והוא לא בקשר איתה ומה שהכי הרבה כאב לה זה לריב עם בעלה ולשקר לו, כי הוא תמיד אמר לה לא ליצור איתו קשר, כי הוא כל הזמן היה מבקש כספים והיו לו חובות והיתה צריכה לשלם בשמו חשמל או מים והיתה צריכה לפגוש אותו למטה בבלוק. זה ממש כאב לה. היה מקרה אחד, שאני זוכרת שהיא סיפרה לי, שהוא התקשר לבקש כסף, לא יודעת לאיזה מטרה, שהוא בא למטה עם הנכד, יש לו תאומים בן ובת, הוא בא עם הבן והיא נתנה לו כסף והוא ביקש יותר ואז הוא אמר לנכד "תראה את סבתא שלא רוצה לעזור לנו". זו היתה פעם אחרונה שהיא ראתה אותו. היא היתה צריכה לריב עם בעלה ולעשות דברים מאחורי הגב שלו. הייתי מרגיעה אותה, אי אפשר לשפוט אותה, זו אימא והיה כואב לה. זה עשה לה מאוד עצוב כל הנתק. הייתי שם 7 וחצי חודשים כמעט והוא לא בא לבקר ולא שלח הודעות. ראיתי אותו פעם ראשונה בהלוויה. בהתחלה הייתי איתה 11 שעות בשבוע ואז היתה לה החמרת מצב והיא הפכה לסיעודית והשעות גדלו ל- 30 בשבוע." (עמ' 41 לפרוטוקול שורות 8-20).

     144. גם המטפלת העידה שדרישותיו הכספיות של הבן העיבו על היחסים בינו לבין המנוחה:

          "ש.למרות זאת, היא עשתה צוואה לטובתו?

          ת.היא סיפרה לי שאחרי שהאבא נפטר, פלוני ביקש, דרש, את החלק שלו למפרע, בזמן שהיא כבר לא תהיה בחיים, זה הציק לה והיא לא הסכימה לזה. הוא היה מוכן לחתום על מסמך שהוא מוותר ויכסה את החובות שלו." (עמ' 42 לפרוטוקול שורות 26-29).

     145. חמותו של הבן, ח', העידה אף היא שהבן היה במצב לא טוב והגיע לפש"ר, וכי המנוחה שיתפה אותה שביקש ממנה עזרה כספית והיא אף עזרה לו. (עמ' 15 שורות 24-27).

     146. המנוחה הסבירה בצוואתה של הסיבה לנישולו של הבן: "הנימוקים להחלטתי זו, הינם כדלקמן: הפקרתי ממועד פטירת בעלי, אביו. אי מתן סיוע, אי נוכחות והתעלמות מוחלטת בטיפול בצרכיי במהלך התקופה הארוכה והקשה שעוברת עלי שגורמים לי לשברון לב"

     147. הסבר זה עולה בקנה אחד עם העדויות שנשמעו בפני בעניין טיב היחסים בין המנוחה לבין הבן.

     148. משלא הוכח שהבת הייתה מעורבת בעריכת הצוואה באופן פסול ומשההסבר המפורט בצוואה לנישול הבן מתיישב עם העדויות על כך שהבן אכן לא טיפל במנוחה, לא דאג לצרכיה ונהג לבקש ממנה כספים, הרי שלא מתקיים התנאי הרביעי.

     149. לסיכום, אף אחד מהתנאים לקיומה של השפעה בלתי הוגנת לא הוכח במקרה זה.

          הקשר בין המנוחה לביתה היה קשר קרוב ותומך , אך המנוחה לא הייתה תלויה באופן מוחלט בבת, המנוחה טופלה על ידי מטפלת, התגוררה בבית אבות ולא הייתה תלויה כלכלית בבת.

          המנוחה קיימה קשרים עם אנשים נוספים מלבד הבת, עם המטפלת, עם הצוות בבית האבות, הבן יכול היה לבקרה בהתאם להנחיות הצוות בבית האבות והבת לא שלטה בביקורים.

          הבת אמנם התקשר לעורך הדין, תיאמה איתו את הביקור לצורך עריכת הצוואה ושילמה לו מכספי המנוחה, אך לא נכחה בעת עריכת הצוואה ולא הייתה מעורבת בעריכתה.

          הסבר המנוחה לנישול הבן עולה בקנה אחד עם העדויות על טיב יחסי המנוחה והבן.

          אשר על כן אני קובעת שלא עלה בידי הבן להוכיח שהצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת של הבת על המנוחה.

          רצון המנוחה

     150. שוכנעתי כי הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה וכלל בסיסי הוא שיש לקיים את רצון המת.

     151. המטפלת העידה שהמנוחה לא רצתה שהבן יקבל חלק מהירושה:

          "ש.זה מעשה מתגמל, כי היא זכתה בכל הירושה. – היא אמרה לך שהיא הולכת לתת לאלמונית?

          ת.היא לא אמרה שהיא הולכת לתת לאלמונית, היא אמרה לאלמונית כל הזמן תתקשרי ל..., הכוונה לעורך הדין. היא לא רצתה שפלוני יקבל שום דבר . היא כל הזמן דרשה וביקשה שפלוני לא יקבל שום דבר. אלמונית לא היתה מוכנה נפשית להתמודד עם זה שאימא היא לקראת הסוף והיא חשבה שהמצב שלה ישתפר. המנוחה כנראה הרגישה שהמצב שלה לא הולך לכיוון שיפור." (עמ' 43 לפרוטוקול שורות 11-15).

     152. עו"ד כ' העיד: "אני אומר בוודאות ומסתכל בלב שלם ולומר כי במידה ויפסק פה משהו אחר שהמצווה רצתה משהו אחר זה לא נכון. הסתכלתי לה בעיניים ויודע בדיוק מה שהיא רצתה. אחרי שיצאתי מבית האבות יצאתי עם הרגשה מאוד קשה כי אני אבא לילדים קטנים וכאב לי לראות אישה שאומרת שהבן שלה לא מתייחס אליה. יש פה רצון המנוחה בוודאות. במאה אחוז ולא ב- 99%." (עמ 39 שורה 8 ואילך).

     153. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, נחה דעתי כי הצוואה משקפת את רצון המנוחה. הטיפול המסור והדאגה של הבת מצד אחד והרצון לתגמל אותה, ומצד שני, התעלמות הבן ממנה, העובדה כי במהלך השנים ביקש עוד ועוד כספים והסתבכותו הכלכלית הובילו את המנוחה להדרתו של הבן מצוואתה.

     154. האם הבינה את טיב הצוואה והצוואה משקפת את רצונה.

          סוף דבר

     155. לאור האמור לעיל, ההתנגדות לקיום צוואת המנוחה ט.ב מיום 20.7.20 נדחית.

     156. ניתן צו לקיום הצוואה מיום 20.7.22 שהותירה אחריה המנוחה ט.ב שהלכה לעולמה בשנת 2020.

     157. לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת את הבן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ שישולמו לטובת הבת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה עד למועד התשלום בפועל.

           

          המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים.

           

           

          ניתן היום, י"ד שבט תשפ"ג, 05 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.