לפני הבהרות התובע כפי שנדרש בהחלטתי מיום 8.10.2024.
-
התובע הגיש תביעה "לאכיפת פסק דין לפי סעיף 7 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995" ובה ביקש את הסעדים כדלקמן:
"אכיפת הסכם הגירושין בין המנוח והנתבעת, ומתן פסק דין הצהרתי לתוקפם של גירושיהם של המנוח והנתבעת, מתן פסק דין הצהרתי לתוקפם של התרת הנישואים של המנוח והנתבעת, מתן צו עשה למשרד הפנים לרישום המנוח כגרוש והנתבעת כגרושה, ומתן צו עשה לחיוב הנתבעת ברישום הליך של התרת הנישואין, ורישומה כגרושתו של המנוח".
-
לטענת התובע, הוא בנם של הנתבעת והמנוח, ...... (להלן: "המנוח") אשר נישאו בשנת 1989, עלו לארץ בשנת 1990, חתמו על הסכם גירושין בשנת 2001 וזה קיבל תוקף של פסק דין ביום 22.4.2001 (להלן: "פסק הדין").
-
על אף האמור, לטענת התובע, הנתבעת הערימה קשיים וסירבה לשתף פעולה "בדבר סיום רישום התרת הנישואין ביניהם".
-
לטענת התובע, הנתבעת מתגוררת בדירה אותה העניק לה המנוח במסגרת הסכם הגירושין הרשומה על שמה ועל שם המנוח בחלקים שווים עד היום.
-
התובע מסביר כי אביו נפטר ועל כן התובע ו-2 אחיותיו הגישו בקשה לצו ירושה לטובת חלוקת העיזבון לארבעת ילדיו של המנוח. עם זאת, לטענת התובע, הנתבעת הגישה התנגדות ובטענה כי היא יורשת נוספת של המנוח.
-
התובע מסביר כי הנתבעת אינה יורשת של המנוח על פי דין ומאחר והינה גרושתו ולא אלמנתו, כך הצהירה בכתבי טענותיה לא פעם ובהתאם להסכם הגירושין משנת 2001.
-
התובע מסביר כי פסק הדין כאן נחוץ לטובת הסדרת עיזבון המנוח גם ב......., שם הותיר אחריו נכסים, מעבר לדירה שנותרה בישראל. מסביר עוד התובע כי לפי הדין הזר, ב......, האלמנה היא היורשת בהצגת תעודת זהות ותעודת פטירה בעוד לטענתו אין היא זכאית לכך והוא אמור להיות היורש היחידי לאחר שאחיותיו הסתלקו לטובתו.
-
וכך טוען התובע: "הנתבעת מנסה במרמה לעשות דין לעצמה ולרשת את עזבון המנוח ב..... למרות שאינה זכאית לכך מתוקף היותה גרושתו של המנוח, אולם לכך אין כל תיעוד מהותי בדבר התרת הנישואין ומכאן מוגשת תביעה זו לאכיפת פסק הדין לגירושין ומתן פסק דין הצהרתי להתרת נישואיהם של המנוח והנתבעת, וכפועל יוצר צו עשה למשרד הפנים לשנות את סטטוס המנוח בתעודת הפטירה לגרוש בעת פטירתו".
-
לטענת התובע המנוח ביקש להגיש ולהשלים את הליך התרת הנישואין אולם התקשה לעשות כן בהעדר תעודת הנישואין המקורית אותה שמרה הנתבעת ובכך הפרה היא את הוראות הסכם הגירושין עם המנוח. משלים התובע ומסביר כי רק עם הגשת התנגדותה של הנתבעת לצו הירושה למד על כך שכלל לא הוגשה בקשה להתרת נישואין.
-
התובע סבור כי הוא נכנס בנעלי המנוח לאחר פטירתו לאור הסתלקות יתר היורשים ועל כן מבקש הוא את הסעד ההצהרתי. בצד זאת מסביר התובע את הנחיצות להזדרז בהליך זה נוכח הפעולות שלכאורה מבצעת הנתבעת ב......
-
מעבר לכך מתייחס התובע לטענות הנתבעת באשר לרצונה לאכוף את הסכם הגירושין בזיקה לדירת המגורים ובכך מנסה היא "להחזיק את המקל בשני קצותיו".
דיון והכרעה:
-
לאחר שהוגשה התובענה ביום 10.9.2024 ניתנה החלטתו של כב' סגן הנשיאה, השופט י.שקד כי מעיון בכתב התביעה עולה כי אין מדובר בתובענה להתרת נישואין אלא בבקשה לסעד הצהרתי והאמור הונח לעיוני.
-
עת התובענה הונחה לעיוני, בהחלטתי מיום 8.10.2024, לאחר עיון בכתב התביעה ובסעדי התביעה, ביקשתי את עמדת התובע באשר לסמכותו של בית המשפט כאן לתת סעד הצהרתי לתיקון המרשם. כך גם ביקשתי התייחסות התובע לרשימת הסעדים באשר להוראת סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").
-
טענות התובע באשר להחלטתי מיום 8.10.2024 הובאו בהרחבה לעיל.
-
תקנה 41 לתקנות סד"א קובעת כך:
"(א) בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מנימוקים אלה:
(1) כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה;
(...)
(4) כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה"
תקנה 43 לתקנות סד"א קובעת כך:
"בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה."
-
התקנות מסמיכות את בית המשפט לסלק תביעה על הסף על בסיס העובדות הנטענות בכתב התביעה. ההלכה קובעת שרק במקרים קיצוניים וחריגים בית המשפט ימחק או ידחה תביעה על הסף ורק אם ברור מכוח העובדות המפורטות בכתב התביעה, אף עם יעלה בידם של התובע להוכיח את כל טענותיו, לא יוכל לזכות בסעד המבוקש, תסולק התביעה על הסף (ראו ע"א 2582/09 הדייה גנאים נ' בית החולים רמב"ם [פורסם במאגרים משפטיים] (8.8.2010) ; ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ [פורסם במאגרים] (4/6/07); ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן, פ"ד מא(1) 577) (.
אני סבורה כי דווקא המקרה שלפני, הוא זה המצדיק היעתרות לבקשה. ולהלן נימוקי.
-
ראשית ועל אף שמסביר התובע כי פועל יוצא של קבלת הסעד ההצהרתי בדבר התרת הנישואין שבין המנוח ובין הנתבעת יביא לשינוי המרשם, לא טרח זה להתייחס למקור הסמכות ליתן את הצו המפנה לתיקון המרשם כמבוקש. בית המשפט כאן נעדר כל סמכות להורות על תיקון המרשם כמבוקש, אף לו היה מקום להיעתר ליתר סעדי התביעה.
-
שנית ובאשר ליתר סעדי התביעה – כבר בהחלטתי מיום 8.10.2024 הפניתי את התובע להוראת סעיף 7 לחוק הקובעת סמכות בית המשפט לתת הוראות באשר ל"הליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים בין בני זוג או בתובענה לפירוק שיתוף בנכס של בני זוג או בתובענה בענינו של קטין, למעט בעניני רכושו" (כל ההדגשות שלי, ל.א.). גם עניין זה לא קיבל כל מענה ענייני בתגובת המבקש (הגם שנשאה כותרת "הודעת הבהרה "). למעשה אין בהליך זה שלפני כל עניין של אכיפת ביצוע הוראות של איזון משאבים, פירוק שיתוף בנכס של בני הזוג או תובענה בעניינו של קטין המחייבת הוראות ביצוע על ידי בית המשפט. אם כך, הסעד המתאים והנכון אינו לפי סעיף 7 לחוק. היה מקום להסתפק בדברים אלו לטובת דחיית התביעה על הסף ואולם על מנת שלא להותיר החלטתי בחסר, אני מוצאת להרחיב גם ביחס לשאר הטענות.
-
התובע מסביר בהרחבה כי הסעד המבוקש הוא סעד הצהרתי, כלומר אינו סעד של ביצוע הוראות פסק הדין. התובענה עצמה מתייחסת לעניין של התרת נישואין וקביעת מעמדו של המנוח ביחס לנתבעת וכמי שהשלימו את הליך "הגירושין".
-
יודגש, הגם שלא אחת ציין הנתבע כי עסקינן בהשלמת הליך גירושין, הרי בני הזוג נדרשו להליך אשר יברר האם יש סמכות לבית המשפט לקבוע את התרת הנישואין של השניים אם לאו. עיון בפסק הדין מיום 22.4.2001 מבהיר במפורש כי "פסק הדין אינו חל על נושא הנישואין אשר הסמכות להתרת טרם נקבעה". אם כך, אף לו היה מקום ליתן הוראות ביצוע של פסק הדין – הגם שכפי שציינתי לא ניתן ליתן סעד הצהרתי כמבוקש במסגרת הליך לפי סעיף 7 לחוק – הרי פסק הדין כלל לא חל על עניין זה ולא ניתן לאמור כל תוקף של פסק דין.
-
יש להבהיר כי המנוח והנתבעת בהליך המשפטי שנוהל ביניהם ציינו לפרוטוקול כי נישואיהם האזרחיים היו ב..... בשים לב כי המנוח היה יהודי והנתבעת אינה יהודייה ואולם האמור לא התברר לאשורו ולא נקבעה סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה בהקשר לאמור.
-
בשים לב כי אין כל הליך של התרת נישואין ולא נקבע דבר בעניין זה לפני המותב שדן בהליך שבין המנוח ובין הנתבעת, בית המשפט כאן לא יידרש להליך של "סעד הצהרתי לתוקפם של התרת הנישואים של המנוח והנתבעת" שכלל לא נולד. בהקשר לכך יצוין כי לו אכן היה הליך של התרת נישואין, הרי ממילא לא היה נדרש הסעד המבוקש כסעד הצהרתי.
-
אם לא די בכך, אני מוצאת להדגיש כי הליך של התרת נישואין אינו הליך של מה בכך ואין די בכך שציינו השניים בהסכם ביניהם על כוונתם להשלים את ההליך כדי להביא להתרת הנישואין. התרת נישואין חל על בני זוג שאינם משתייכים לאותה הדת נוכח סמכותו הבלעדית בענייני נישואין וגירושין לערכאה המוסמכת בהתאם לדין האישי של הצדדים. התרת נישואין הינו הליך משפטי נפרד על פי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), תשכ"ט – 1969 המחייב תחילה בירור מקור סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. משכך הם פני הדברים, הרי לא ניתן לפנות בבקשה לסעד הצהרתי מכוח הסכם גירושין. ממילא אין כל הליך של התרת נישואין בין המנוח ובין הנתבעת ועל כן אין אני נדרשת לכך.
-
מעבר לכל האמור לא מצאתי מקום להתייחס ליתר הטענות באשר לנחיצות הסעד המבוקש, לא בזיקה לנכסיו של המנוח מחוץ לישראל ולא בזיקה ליתר ההליכים המתנהלים בין הצדדים.
-
לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להימחק.
-
הואיל ולא נדרשה הנתבעת להגיש כתב הגנה והתביעה נמחקת קודם להגשת כתב הגנה, אין צו להוצאות.
-
המזכירות תעביר פסק הדין לעיון הצדדים.
-
מתירה פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ח תשרי תשפ"ה, 30 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
