פס"ד בתביעה לאכיפת תנאי שנקבע בעת הענקת סכום כספי לצורך רכישת דירת מגורים

לפניי תביעה לאכיפת תנאי שנקבע, לטענת התובע, בעת שהעניק סכום כספי במתנה לנתבעים, לצורך רכישת דירת מגורים.

התנאי הנטען הוא, כי הזכויות בדירת מגורי הנתבעים יירשמו באופן שווה בין הנתבעים ושלושת ילדיהם (20% לכל אחד מהם).

לחילופין, עתר התובע כי הנתבעים ישיבו לו את הסכום הכספי שנתן להם במתנה על תנאי, כאשר הסכום הנתבע עומד ע"ס 1,400,000 ₪.

רקע כללי

הנתבעים 1-2, בני זוג לשעבר, הורים ל-3 ילדים משותפים: ד' יליד שנת 2004, מ' ילידת שנת 2007 ות' יליד שנת 2007.

התובע הינו אביו של הנתבע 1, וסבם של ילדי הנתבעים.

הנתבעים 1-2 התגוררו יחדיו בדירת המגורים המצויה ברח' *** בעיר *** הידועה כגוש --- חלקה --- תת חלקה -- (להלן: "הדירה" או "דירת המגורים").

הדירה נרכשה במהלך שנת 2012, בסך של כ-1,600,000 ₪. לצורך רכישתה נטלו הנתבעים 1-2 הלוואת משכנתא בסך של כ-600,000 ₪, אשר שולמה מחשבונם המשותף של הנתבעים. כמו כן, נרשמה הערת אזהרה על הזכויות בדירה לטובת הנתבעים.

במהלך חודש יולי 2019 עזבה הנתבעת 2 את דירת המגורים, ופתחה בהליכים משפטיים כנגד הנתבע 1. ברוב התביעות הגיעו הנתבעים להסכמות, וההליכים בהן הסתיימו. כמו כן, הנתבעים התגרשו בשנת 2020.

עם זאת, נותרה בין הנתבעים מחלוקת בעניין דירת המגורים, המתבררת במסגרת תביעה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף שהגישה הנתבעת 2 כנגד הנתבע 1 (72018-12-19). יצוין כי הנתבע 1 לא עתר בתביעה למתן סעד הצהרתי בנוגע לרישום הזכויות בדירה.

לאחר הגשת התביעה הרכושית על ידי הנתבעת 2 כנגד הנתבע 1, הגיש התובע את התביעה שלפניי. התביעה הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, אולם הועברה בהמשך לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (ראו: החלטת כב' השופט ש' בר יוסף מיום 9.11.2020).

כמו כן, תחילה הוגשה התביעה כתביעה כספית בלבד ע"ס 1,400,000 ₪. אולם, בהמשך ההליך המשפטי תיקן התובע את כתב התביעה ועתר לאכיפת התנאי שנקבע לטענתו בעת שנתן לנתבעים כספים לצורך רכישת דירת מגוריהם. לטענתו, התנאי הוא כי הזכויות בדירת המגורים יחולקו באופן שווה בין שני הנתבעים ושלושת ילדיהם (20% לכל אחד). הסעד הכספי נותר כסעד חלופי.

בד בבד עם מתן פסק הדין בתביעה שלפניי, יינתן פסק דין בנפרד בתביעה הרכושית שנותרה בין הנתבעים 1-2.

תמצית טענות התובע

לטענת התובע, בחודש ספטמבר 2012 הוא ורעייתו המנוחה העניקו לבנם, הנתבע 1, סך של 1,050,000 ₪. הסכום ניתן במתנה לצורך רכישת דירת מגורים אשר תשמש את הנתבעים וילדיהם כדירת קבע, וזאת בכפוף לכך שהזכויות בדירה אשר תירכש יירשמו בסופו של יום על שם הנתבעים וילדיהם, בחלקים שווים.

הנתבע 1 עשה שימוש בכספי המתנה לשם רכישת דירת המגורים, והזכויות בדירה נרשמו ע"ש חברת שיכון ובינוי נדל"ן (השקעות בייזום) בע"מ כחברה משכנת. לטובת הנתבעים 1-2 נרשמה הערת אזהרה.

לטענת התובע, משנחשף להליכים המשפטיים המתנהלים בין הנתבע 1 והנתבעת 2 אגב פרידתם, התברר לו כי הנתבעים מתייחסים לדירה כשייכת לשניהם בחלקים שווים, תוך התעלמות מוחלטת מהתנאי בו הוענקה לנתבע המתנה, לפיו הזכויות בדירה יירשמו לטובת הנתבעים וילדיהם בחלקים שווים.

בנסיבות אלו, עתר התובע לאכיפת התנאי. לחילופין, עתר להשבת כספי המתנה, בתוספת שיעור עליית שווי הדירה מעת רכישתה.

לטענת התובע, הוא ורעייתו המנוחה חפצו לסייע לנתבעים לרכוש דירת קבע כדי שלא ימשיכו להיטלטל עם ילדיהם הקטינים בין דירות שכורות. לטענתו, ירש מאביו המנוח בית צמוד קרקע, כאשר אביו המנוח ציווה עליו עוד בחייו לדאוג כי הבית וחלקת האדמה הצמודה לו ישמשו את המשפחה במשך הדורות הבאים. לטענת התובע, נבצר ממנו לקיים את ציוויו של אביו המנוח והוא נאלץ למכור את הבית בשנת 2012, אולם מתוך רצון עמוק לקיים את רצונו של אביו המנוח החליט כי את כספי המכר של הבית יקדיש לתמיכה ועזרה לילדיו לרכוש לעצמם דירות קבע 'לדורות'.

בהתאם לכך, לטענת התובע ביום 11.7.2012 או בסמוך לכך זימנו התובע ורעייתו המנוחה את הנתבע 1 לביתם לארוחת ערב, אליה הצטרף אחיו של הנתבע 1 – מר א'. במהלך הפגישה מסר התובע לנתבע 1 שתי המחאות ע"ס כולל של 1,050,000 ₪. ההמחאות ניתנו לנתבע 1 בלבד תוך שהתובע מתנה את הענקת הכספים הללו בכך שיוקדשו אך ורק לצורך רכישת הדירה למשפחה כולה בחלקים שווים, מבלי שיעמוד על כך שהנתבע 1 יחתום על מסמך רשמי כלשהו. הנתבע 1 ניהל את כל ענייני רכישת הדירה, ללא שיתוף התובע, והתובע היה סמוך ובטוח כי בסופו של יום הזכויות בדירה יירשמו על שם הנתבעים ושלושת ילדיהם בחלקים שווים, כפי שהתנה.

לטענת התובע, לאחר שמערכת היחסים בין הנתבעים התערערה והנתבעת 2 הגישה תביעה לפירוק השיתוף בדירת המגורים, התובע נחשף לכך שהנתבעים מתייחסים לדירת המגורים כשייכת להם בחלקים שווים, ולפיכך נאלץ להגיש תביעתו.

עוד טוען התובע, נוכח העובדה כי הנתבעים הפרו את התנאי לנתינת המתנה – חלוקת הזכויות בדירה על שם הנתבעים שלושת ילדיהם בחלקים שווים, התובע עותר כסעד חלופי להשבת הכספים שנתן במתנה בערכים ריאליים, בשים לב לכך שערך הדירה עלה במהלך השנים מאז ניתן הסכום במתנה.

תמצית טענות הנתבע 1

הנתבע 1 תומך בתביעה שהגיש אביו התובע ומצטרף לטענותיו.

להשלמת התמונה יצוין, כי לאחר הגשת התביעה שלפניי, ביקש הנתבע 1 לתקן את כתב ההגנה שהגיש במסגרת התביעה הרכושית אותה הוא מנהל מול הנתבעת 2, ובמסגרת כתב ההגנה המתוקן טען לקבלת הכספים במתנה על תנאי.

תמצית טענות הנתבעת 2

לטענת הנתבעת 2, כל מטרתה של התביעה היא לסכל את פירוק השיתוף בדירה, אשר התבקש במסגרת ההליך המתנהל בין הנתבעים, אגב פרידתם.

התובע לא הוכיח כי מדובר במתנה על תנאי. הצדדים לא חתמו על הסכם מתנה והתובע לא צירף כל אסמכתא בתמיכה לטענותיו. כמו כן, אף לטענת התובע, הנתבעת לא לקחה חלק באותה ארוחת ערב נטענת, ולפיכך לא הסכימה לתנאי כלשהו. מדובר במתנה שניתנה לצדדים ללא כל תנאי.

כמו כן, הערת האזהרה נרשמה לטובת הנתבעים, ושני הצדדים נטלו משכנתא לצורך השלמת הסכום הנדרש לרכישת הדירה.

דיון והכרעה

לאחר עיון בראיות שהונחו לפניי מצאתי כי יש לדחות את התביעה.

בפסיקה נקבע כי "בבואו של בית המשפט להכריע בשאלה האם יש לסווג כספים שקיבלו בני זוג מהוריהם במהלך נישואיהם כמתנה או כהלוואה, נקודת המוצא היא כי יש להחיל את "חזקת המתנה", דהיינו יש להניח כי הורים התכוונו להעניק מתנה לבני זוג, וזאת בשל יחסי הקרבה המיוחדים השוררים ביניהם... ההנחה הטמונה בחזקה זו היא כי אין במשבר בחיי הנישואין שהתרחש לאחר מכן כדי להוביל למסקנה כי מתנות שקיבלו בני הזוג מהוריהם במהלך נישואיהם יהפכו להלוואות. ואולם, ככל חזקה שאינה חלוטה, המדובר בחזקה הניתנת לסתירה, והנטל לסתור זאת מוטל על הטוען אחרת". (ראו: בג"ץ 1907/22פלוני נ' פלונית (נבו 12.06.2022) וההפניות שם).

יפים הדברים אף למקרה בו יש לבחון האם כספים שנתנו הורים לבני זוג, ניתנו כמתנה על תנאי, כמו שנטען בענייננו.

ודוק, אין מניעה כי הורים יתנו לבני זוג מתנה על תנאי.  עם זאת, בפסיקה נקבע כי "מי שמבקש להתנות מתנה בתנאי מפסיק או מי שמבקש להצמיד חיוב למתנה אשר אותה העניק, צריך לעשות זאת בצורה ברורה הניתנת לזיהוי... בהיעדר ראיות - אין מקום לטעון לקיומו של  תנאי ואין ליצור חיוב שלא גובש מעיקרו בעת מתן המתנה".

עוד נקבע כי:" אין באירועו של משבר בחיי הנישואין כדי לגלגל אחורה כל שנעשה וניתן, וכדי להפוך את המתנות שהוחלפו במשך חיי הנישואים לבטלות"(ראו: ע"א 343/87 פרי נ' פרי (8.4.1990).

בנוסף נקבע בפסיקה, כי "ככלל לא יקרא אל תוך חוזה מתנה, תנאי שאין בו (ראו: ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן, מג(3) 205).

בענייננו, התובע לא הוכיח טענתו כי נתן את הכספים בכפוף לתנאי הנטען: רישום הזכויות בדירה לטובת הנתבעים ושלושת ילדיהם באופן שווה.

מכל מקום, התובע לא הוכיח כי תנאי זה מחייב את הנתבעת 2. מצאתי לקבל את גרסת הנתבעת 2 לפיה התנאי הנטען 'נולד' עם הגשת התביעה שהגישה כנגד הנתבע 1 לאיזון משאבים ופירוק השיתוף בדירת המגורים, ועל מנת לטרפד את ביצוע פירוק השיתוף בדירה.

להלן נימוקיי:

ראשית, הצדדים לא חתמו על מסמך כלשהו המעגן את התנאי הנטען.

התובע לא טען וממילא לא הוכיח, כי בעת מתן ההמחאות לידי הנתבע 1 חתמו הצדדים או מי מהם על הסכם כלשהו, או כל מסמך אחר. אף לטענת התובע, הוא לא מצא לעגן את התנאי הנטען במסמך רשמי כלשהו (ראו: סעיף 14 לכתב התביעה). בשים לב לכך שמדובר בתנאי המחייב לטענת התובע חלוקה שונה של זכויות בדירת מגורים, היה על התובע לעגן את התנאי במסמך ברור כלשהו בכתב. התובע לא עשה כן.

ראו עדות התובע:

ש. "תאשר לי שלא כתבת מכתב חזרה ממתנה.

ת. כל מה שנאמר, לא כתבנו, הדברים נאמרו בעל פה.

ש. אמרת שאתה מבטל את המתנה

ת. לא אמרתי את זה, כי הנחתי שהדברים נעשים בהתאם לרוח המתנה

ש. הדירה נרכשה ב-2012 מישהו מנע ממך לרשום הערת אזהרה על המתנה?

ת. לא. לא מצאנו צורך לרשום הערת אזהרה כי מבחינתנו דיבור כמוהו כמחויבות.

ש. תאשר שלא החתמת את אלמונית להשיב לך את סכומי השיקים.

ת. לא החתמתי את אלמונית על שום דבר". (בעמ' 30 שורות 12-19 לפרוטוקול).

....

ש. "תאשר לי שעל השיקים לא רשום מאחור מותנה בתנאים

ת. נכון". (בעמ' 31 שורות 25-26 לפרוטוקול).

אף הנתבע 1, בנו של התובע, העיד כי לא החתים את הנתבעת 2 על מסמך כלשהו בנוגע לכספים שניתנו במתנה:

ש. "תאשר לי שלא החתמת את אלמונית על הסכם ממון

ת. נכון לא החתמתי אותה

ש. תאשר לי שלא החתמת אותה על הסכם מתנה

ת. נכון

ש. תאשר שלא החתמת אותה על הסכם הלוואה

ת. נכון

ש.  תאשר שלא החתמת אותה על נושא הציווי של סבא שלך שלא תעי להעביר במתנה או בירושה את החלק שקיבלה מתנה

ת. לא החתמתי אותה על שום דבר". (בעמ' 34 לפרוטוקול).

שנית, רישום הערת אזהרה על הזכויות בדירה לטובת הנתבעים בלבד.

אין חולק כי על הזכויות בדירת המגורים נרשמה הערת אזהרה על שם הנתבע 1 והנתבעת 2 בלשכת רישום המקרקעין ב*** (ראו: אישור זכויות, נספח 1 לתצהיר התובעת). על אף שלטענת התובע הוא הבהיר לבנו הנתבע 1 את התנאי למתן הכספים, אף אחד מהצדדים לא מצא לנכון לרשום בזמן אמת הערה כלשהי לטובת התובע, לטובת ילדי הצדדים או צד ג' נוסף כלשהו, אלא נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעים בלבד. התנהלות זו מחזקת את גרסת הנתבעת 2 כי הכספים ניתנו לצדדים ללא כל תנאי.

ראו עדות התובע בעניין זה:

ש. "כמה שנים מלווה אותך עורכת הדין דויטשר?

ת. מעל 20 שנה

ש. אחרי שהתבצעה הרכישה ביקשת ממנה להוציא נסח טאבו לראות את הרישום

ת. לא

ש. שאל(ת) אותה איך מתבצע הרישום

ת. לא. יכול להיות ששגיתי, יכול להיות שהייתי צריך לבקש ממנה את הרישום אבל לא ביקשתי. בכל מקרה היא רק יעצה לזוג". (ראו: בעמ' 31 שורות 8-14 לפרוטוקול).

ראו גם חקירת הנתבע 1, בנו של התובע:

ש. "נתת לה את השיקים של המתנה להפקיד

ת. אני מניח שאני הפקדתי אני לא זוכר

ש. החתמת את אלמונית על הימנעות מעשיית עסקה כדי להבטיח את הילדים

ת. לא

ש. כשחתמת על ההסכם דיווחתם מידית על העסקה לרשות המיסים, למעשה לא דיווחתם על החלק של הילדים בדירה.

ת. לא יודע מניח שלא דיווחנו על החלק של הילדים. לא זכור לי שהתעסקתי עם הפרטים האלה בכלל.

ש. אישרת שעו"ד דויטשר עזרה לכם לבדוק את ההסכם, ערכה לכם טיוטות.

ת. אני זוכר שהבאנו טיוטה לעורכת הדין כדי לבדוק את הסעיפים להסכם הרכישה של הדירה.

ש. אמרת לעורכת הדין דויטשר שיש כוונה לרשום את הדירה על שם הילדים

ת. אני לא חושב שדנתי איתה בכלל בנושא". (ראו: בעמ' 32-33 לפרוטוקול).

שלישית, מצאתי כי התנאי הנטען על ידי התובע כלל לא הובהר לנתבעת 2.

אף אם נניח לטובת התובע כי אמר לבנו הנתבע 1 כי הכספים ניתנים לו בכפוף לתנאי כלשהו, הרי שלא הוכח כי התנאי הובהר לנתבעת 2.

לטענת התובע, ההמחאות נמסרו לידי הנתבע 1 בלבד (סעיפים 12-13 לסיכומי התובע). כמו כן, בארוחת הערב אשר במהלכה נמסרו ההמחאות לידי הנתבע 1 ונאמר לו אודות קיומו של התנאי- נכחו התובע, רעייתו המנוחה, בנם הנתבע 1, ואחיו מר א'

אין חולק כי הנתבעת 2 כלל לא נכחה באירוע זה.

ראו עדותו של האח מר א':

ש. "תיארת בתצהיר שהייתה לכם ארוחת ערב, אלמונית נכחה בארוחה זו?

ת. לא

ש. תאשר שבארוחה זו דיברתם על התנאים למתן המתנה

ת. כן". (בעמ' 29 שורות 11-14 לפרוטוקול).

ראו גם עדותו של התובע:

ש. "תאשר לי שבאותה ארוחה ששוחחתם על התנאים למתנה אלמונית לא נכחה

ת. לא נכחה.

ש. תאשר לי שלא החתמת את אלמונית על השיקים שנתת לאלמוני

ת. נתתי לאלמוני, לא החתמתי את אלמונית". (בעמ' 29 שורות 23-26 לפרוטוקול).

התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי שוחח עם הנתבעת 2 אודות התנאי והבהיר לה את קיומו. התובע העיד כי שוחח על כך עם בנו הנתבע 1 "והוא היה אמור לטפל" (בעמ' 30 לפרוטוקול).

יתרה מכך, התובע הודה כי הנתבעת 2 כלל לא הוזמנה לאותה ארוחת ערב (בעמ' 31 שורות 33-36 לפרוטוקול).

אף הנתבע 1, בנו של התובע, העיד כי לא הבהיר לנתבעת 2 את תנאי המתנה, ומכל מקום לא באופן ברור וכתנאי לקבלת הכספים. ראו עדותו:

ש. "אמרת שהמתנה שתינתן תתחלק בין כל בני המשפחה

ת. לא דיברתנו במושגים של חלוקה אלא שהמתנה היא לכל בני המשפחה לדורות". (בעמ' 35 שורות 31-32 לפרוטוקול).

עדותה של הנתבעת 2 בעניין הייתה אמינה והתיישבה עם יתר הראיות שהונחו לפניי, כמפורט לעיל, לפיהן לא ידעה על קיומו של התנאי, וכי התנאי נולד לאחר שפתחה בהליכים משפטיים כנגד הנתבע 1 (ראו: בעמ' 39, וכן בעמ' 41 שוות 25-26 לפרוטוקול).

למעלה מן הצורך יצוין, כי גם אם נניח לטובת התובע כי שוחח עם בנו הנתבע 1 אודות רצונו להעניק זכויות כלשהם לנכדיו, לאחר ששמעתי את עדויותיהם של התובע, הנתבע 1 ואחיו מר א' אשר נכח בארוחת הערב, התרשמתי כי שיחה זו לא התקיימה במטרה להקנות לאמור בה תוקף משפטי מחייב (ראו: "גבריאלה שלו "הסכמים ג'נטלמניים (שם זמני)" משפטים לב 3, 22 (2002)). בשל כך לא נחתם כל מסמך בכתב, התנאי הנטען לא הובהר לנתבעת 2, והצדדים לא התנהלו בפועל בהתאם לתנאי זה, כמפורט לעיל.

רביעית, אין חולק כי הדירה נרכשה בין היתר גם באמצעות הלוואת משכנתא אותה נטלו הנתבעים 1-2 ואותה שילמו מחשבונם המשותף (ראו: עדות הנתבע 1 בעמ' 35 שורות 8-9 לפרוטוקול, סעיף 21.2 לתצהיר הנתבע בתיק 72017-12-19, נספח 2 לתצהיר הנתבעת 2, סעיף 20.1 לכתב ההגנה בתיק 72017-12-19).

כמו כן, אין חולק כי הדירה נרכשה במטרה לשמש כדירת מגורים של הנתבעים (ראו בין היתר סעיף 5 לסיכומי התובע).

התנהלות זו תומכת בטענת הנתבעת 2 כי הסתמכה על כך שהיא זכאית למחצית מהזכויות בדירת המגורים, וככל והתובע היה מתנה את מתן הכספים בתנאי כלשהו, לא הייתה מסכימה לשאת במחצית מתשלומי המשכנתא במהלך חיי הנישואין של הנתבעים (ראו עדות הנתבעת 2 לעניין זה, בעמ' 39 לפרוטוקול).

חמישית, יש במועד הגשת התביעה – לאחר שיחסי הנתבעים 1-2 התערערו, ובסמוך לאחר שהנתבעת 2 הגישה את תביעתה לאיזון משאבים ופירוק השיתוף בדירת המגורים, כדי לתמוך בטענת הנתבעת 2, כי מטרת התביעה שלפניי היא לטרפד את התביעה לפירוק שיתוף שהגישה כנגד הנתבע 1, אגב פרידתם.

נוסיף לכך, כי הנתבע 1 – בנו של התובע, שינה את גרסתו בנוגע לזכויות הצדדים בדירת המגורים. בכתב ההגנה הראשוני שהגיש הנתבע 1 (בתביעת הנתבעת 2 לפירוק השיתוף) טען כי הנתבעים הם בעלים משותפים של דירת המגורים. כמו כן טען כי יש להורות על חלוקת רכושם הפיזי והמוחשי של הנתבעים בהתאם לדין (סעיף 30.2 לכתב ההגנה). הנתבע 1 אמנם ציין כי הדירה נרכשה בעיקר מכספים שניתנו לו במתנה על ידי הוריו, אולם לא ציין כי מדובר בנכס שחלק מהזכויות בו שייכות לילדי הצדדים או לצד ג' כלשהו. אמנם הנתבע 1 הגיש בהמשך כתב הגנה מתוקן, לאחר שהתובע הגיש את התביעה שלפניי, אולם השינוי בגרסתו של הנתבע 1 מחזק את גרסת הנתבעת 2.

לסיכום, התרשמתי כי התובע ובנו הנתבע 1 עשו יד אחת על מנת לפגוע בזכויותיה של הנתבעת 2 בדירת המגורים. גם אם מה שעמד מאחורי הגשת התביעה הוא רצונו של התובע להעניק זכויות לילדי הצדדים – נכדיו, הרי שלא ניתן לעשות זאת באמצעות פגיעה בזכויותיה של הנתבעת 2 ובניגוד להסכמתה.

לפיכך, התביעה נדחית.

התובע יישא בתשלום הוצאות הנתבעת 2 בסך 15,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בשים לב לכך שמצאתי כי התובע והנתבע 1 פעלו במשותף כנגד הנתבעת 2, לא מצאתי לחייב התובע בתשלום הוצאות הנתבע 1.

תואיל המזכירות להמציא את פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.

פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ב חשוון תשפ"ד, 06 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.