פס"ד בתביעה להגדלת מזונות קטינים

לפניי תביעה להגדלת מזונות קטינים שהגישה התובעת כנגד הנתבע.

רקע:

1. התובעת [להלן: "האם"] והנתבע [להלן: "האב"] נישאו כדמו"י בשנת 2002 והתגרשו זמ"ז בשנת 2013. מנישואיהם אלו נולדו שני הקטינים: XXX – יליד X.X.2004 ו-XXX – יליד X.X.2008.

1. ביום X.X.2013  חתמו הצדדים על שני הסכמים: הסכם גירושין [להלן: "הסכם הגירושין"] והסכם ממון [להלן: "הסכם הממון"]. שני ההסכמים אושרו וקיבלו תוקף של פסק דין ביום X.X.2013.

1. בין היתר, הסכימו הצדדים בהסכם הגירושין, כי הילדים יישארו במשמורתה, בחזקתה ובטיפולה של האם [סעיף 3], וכי האב יהיה זכאי לקבל את הילדים לרשותו במועדים כדלקמן: פעם באמצע השבוע, כולל לינה; כל שבת שניה ומחצית מחופשות וחגים [סעיף 8].

לעניין המזונות – התחייב האב לשלם לידי האם בעבור מזונות הילדים וסיפוק צרכיהם השונים עד גיל 18 וכל עוד הילדים בחזקתה וברשותה של האם, סך של 2,500 ₪ לחודש עבור שני הילדים [1,250 ₪ לכל ילד]. הוסכם כי עם הגיע XXX לגיל 18 יעמדו המזונות על סך של 1,250 ₪, ועם הגיעו של XXX לגיל 18 – יופסקו המזונות כליל [סעיף 4].

עוד הוסכם, כי בנוסף לסכום המזונות שלעיל, ישלם האב לידי האם, שבועיים לפני ראש השנה שבכל שנה ושבועיים לפני פסח שבכל שנה, סך של 5,000 ₪, ובסך הכל 10,000 ₪ מדי שנה. עם הגיע XXX לגיל 18, יופחת הסכום האמור במחצית. הובהר כי הסכום האמור מהווה תשלום עבור כל דבר שיידרש לילדים, ובכלל זאת, מדור, טיפולים רפואיים ואחרים, ביגוד, חוגים ושונות [סעיף 5].

כן הוסכם כי קצבת הילדים המשולמת ע"י המוסד לביטוח לאומי תשולם לידי האם [סעיף 6].

טענות הצדדים:

עיקרי טענות האם:

1. טוענת האם כי דמי המזונות עבור הקטינים עומדים על סך של 3,333 ₪ לחודש וכוללים את מלוא ההוצאות החריגות של הקטינים ומדורם, ומשכך אין בידיה כדי לספק את צרכיהם של הקטינים המצויים במשמורתה המלאה. לגרסת האם, סכום המזונות הכולל גם את ההוצאות החריגות, לא היה בו כדי לשקף את צרכי הקטינים ואין בו כדי ליתן מענה הולם לצרכי מזונותיהם ההכרחיים. לטענת האם, כיום מקובל שהורים מתחייבים לשלם את ההוצאות החריגות במשותף. לדברי האם, דמי המזונות שעומדים על סך של 1,665 לחודש עבור כל קטין, מהווים בסיס מינימאלי שנקבע בפסיקה עבור צרכים בסיסיים, וככל שהמזונות שנפסקו רחוקים מהסף המינימאלי, כך ייטה בית המשפט להגדיל פסיקת המזונות וירחיב סף הכניסה להוכחת התביעה.

1. לשיטת האם, הגישה תביעתה בעקבות מעבר האב להתגורר בחו"ל ובעקבות רצונו של האב לשלוח את הבן הגדול ללימודים בישיבה ב-XXX כשעלות שכר הלימוד היא כגובה דמי המזונות ולא מותירה עבורו מימון לצרכיו הבסיסיים; היעדר השתתפותו של האב בהוצאות חריגות של הקטינים ולאור גילוי ראיות ביחס למצבו השפיר של האב, שיש בו כדי שינוי נסיבות להגדלת המזונות הילדים.

1. לטענת האם, מלוא נטל גידול הקטינים רובץ לפתחה, שעה שכיום האב מתגורר בחו"ל ואינו נושא בנטל גידולם כלל ועיקר.

1. בנוסף, לדברי האם, בעקבות מכירת הדירה של הצדדים, היא תפסיק לקבל לידיה את מחצית חלקה בדמי השכירות בסך 1,250 ₪ לחודש בקירוב, עבור השתתפות האב במדורם של הקטינים.

1. לגרסת האם, הכנסת האב גדלה באופן משמעותי ומצבו הכלכלי טוב יותר ממועד החתימה על ההסכם. לפיכך, לדברי האם, יש באפשרותו לעמוד בסכומים שנקבעו ואף בסכומים גבוהים יותר.

טוענת האם כי, מנגד, הכנסתה פחתה.

1. מוסיפה וטוענת האם כי הסכם הגירושין נחתם תחת מצג שווא של מצב כלכלי קשה מנשוא של האב; לדברי האם, התמונה שהאב הציג בפניה, כביכול בגין חובות עצומים לצדדים שלישיים, הייתה שקרית, ומצבו הכלכלי של האב שפיר למדי.

1. לאור האמור, עותרת האם להורות על הגדלת חיוב המזונות ולחייב את האב במחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגות וכן בתשלום מדור בסך של 1,250 ₪, עם מכירת הדירה. כן עותרת האם לחייב את האב בהוצאות משפט.

עיקרי טענות האב:

1. לגרסת האב, נאלץ הוא להסכים להתחייב למזונות גבוהים יחסית להכנסתו וליטול את כל החובות תוך הסתמכות על ההסכם, שדן במכלול היחסים, לרבות הרכושיים, מזונות, גידול וחינוך הילדים.

1. לטענת האב, הוא ביקש למנוע תביעות עתידיות והסכים להתחייב לשלם מזונות גבוהים יחסית להכנסתו מתוך ידיעה כי לא בהכרח יתאפשר לו כלכלית לפגוש את הילדים ולכן זמני השהות הוגדרו בהסכם בבחינת רשות.

בנוסף, לטענת האב, הוא מקיים כיום הסדרי שהות נרחבים עם הילדים, השוהים עמו כ-60 ימים בישראל וב-XXX וכל הוצאות האירוח, לרבות עלות הטיסות, ממומנות במלואן על ידו. כן, לדברי האב, הוא רוכש לילדים ביגוד, הנעלה וחפצים שונים על מנת לספק את צרכיהם.

1. טוען האב כי הוא משתכר סך של 2,500 דולר. לגרסת האב, ניסה להגדיל הכנסתו באמצעות סיוע למתארחים בבית חב"ד והדרכת טיולים אך ההוצאות היו גבוהות והפעילות לא נשאה כל רווח. עוד לדברי האב, ניסה לתחזק עבור אחרים דירות, אך הפעילות לא נשאה רווחים כלשהם.

1. לשיטת האב, טענת האם לעניין לימודי הבן בפנימייה לא נטענה בכתב התביעה ומהווה הרחבת חזית אסורה.

1. טוען האב כי ישנם שינויים מאז החתימה על ההסכם שיש בהם כדי להפחית את החיוב במזונות – הבן לומד בפנימייה וההלכה הנהוגה היא הפחתה של 50% במזונות; הגדלת כושר השתכרות האם; הגדלת התחייבויות האב והקטנת הכנסתו הפנויה לשם שיפוץ הדירה; גיל הילדים והלכת המזונות החדשה בבע"מ 919/15.

1. לפיכך, טוען האב כי אין כל עילה להגשת התובענה ויש לדחותה תוך חיוב האם בהוצאות משפט.

דיון והכרעה:

1. הלכה ידועה היא כי ניתן לדון מחדש בגובה מזונות, בהוכחת שינוי נסיבות מהותי שלא ניתן היה לצפותו, כשנטל הראייה להוכחת השינוי הנטען מונח לפתחו של הטוען לו [ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו(3), 187].

בענייננו – טוענת האם כי חלו מספר שינויים המצדיקים, לשיטתה, הגדלת סכום המזונות.

1. אומר כבר עתה, כי לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות והחומר המונח לפניי, שוכנעתי כי חל בענייננו שינוי נסיבות. עם זאת וחרף מסקנתי זו, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות – כפי שיפורט להלן.

גובה המזונות כשינוי נסיבות, אם לאו:

1. תחילה אבהיר כי אין בידיי להתחשב בטענות האם לעניין גובה סכום המזונות עליו הסכימו הצדדים.

אמנם, אכן סכום המזונות עליו הסכימו הצדדים בהסכם הועמד על הרף הנמוך. אלא שהאמור היה ידוע לאם ונשקל במסגרת שיקוליה וויתוריה בחתימתה על ההסכם. ויודגש, כי במועד אישור ההסכם בפני מותב זה – הבהירו הצדדים כדלקמן: "...סכום המזונות נקבע בהתייחס לכך שהבעל לוקח על עצמו את החובות של החיים השוטפים כאמור לעיל ובהסכם. אנו מבינים שסכום המזונות הוא נמוך ואנו מבקשים להשאיר את הסכום על כנו וזאת לאור כך שהבעל לוקח על עצמו את החובות השוטפים כאמור לעיל ובהסכם..." [ראו: עמוד 2, שורות 25-22 לפרוטוקול אישור ההסכם בתה"ס 10826-02-13, צורף כנספח א' לכתב ההגנה].

ההסכם, כזכור, אושר וקיבל תוקף של פסק דין, לאחר שהצדדים אישרו שההסכם הוקרא להם ע"י בית המשפט והוסברו להם הוראותיו בשפה פשוטה, הם מבינים אותו, את משמעותו ואת תוצאותיו.

1. אוסיף ואציין בהקשר זה כי אין בידיי לקבל את טענת האם כי היעדר השתתפות האב בהוצאות חריגות מהווה שינוי נסיבות ועילה להגדלת המזונות.

טוענת האם, כי לאור האמור בסעיף 5 להסכם, ניתן לומר כי היא פטרה את האב ממחצית ההוצאות החריגות ולא תוכל לעולם לתבוע זאת ממנו; אולם, לעמדת האם, מעבר לעובדה כי דמי המזונות שנקבעו בהסכם אינם מהווים את מלוא החיוב עבור הצרכים הבסיסיים, ממילא לא ניתן לטעון שמדובר בהתחייבות של הוצאות חריגות כמו גם העובדה כי בפירוט ההוצאות בסעיף 5 להסכם נכללו גם הוצאות מדור וביגוד, שברי כי אינן הוצאות חריגות אלא צרכים בסיסיים, הרי שגם עניין זה נכנס תחת הכותרת "שינוי נסיבות", שעה שהוכח, לדברי האם, שהסכם הגירושין נחתם תחת מצג שווא.

1. אלא, שלא מצאתי ממש בטענותיה שלעיל של האם. אכן, בסעיף 5 להסכם הגירושין פורטו, בין היתר, צרכים הכרחיים כדוגמת מדור וביגוד, אולם באותה נשימה נכללו גם הוצאות חריגות כדוגמת טיפולים רפואיים ואחרים, חוגים, ואף "שונות". לא זו בלבד אלא שנכתב מפורשות כי סכום זה מהווה תשלום עבור "כל דבר שיידרש לילדים". בנסיבות אלו וחרף טענותיה, עולה כי האם אכן פטרה את האב מנשיאה בהוצאות נוספות כלשהן.

הנה כי כן, היעדר השתתפות האב בהוצאות נוספות, לרבות חריגות, היה מוסכם וידוע לצדדים במועד החתימה על ההסכם ולא ניתן לטעון כעת כי מדובר בשינוי נסיבות שאינו צפוי.

1. האם ידעה והסכימה לכך שמדובר בסכום מזונות על הרף הנמוך והדבר אף הובהר מפורשות במועד אישור ההסכם, זאת, שעה שמנגד– לקח האב על עצמו את פירעון כל החובות המשותפים.

1. זהו המקום להבהיר כי אף אין בידיי להידרש לטענות האם לפיהן, הסכם הגירושין נחתם תחת מצג שווא שהציג האב בדבר מצב כלכלי קשה מנשוא וכי התמונה שהאב הציג בדבר חובות עצומים לצדדים שלישיים הייתה שקרית.

מעבר לעובדה כי האם כלל לא עמדה בנטל להוכחת טענותיה אלו [שאף נטענו לראשונה בסיכומיה] – הרי שממילא אין מקומן במסגרת הליך זה.

עסקינן בתביעה להגדלת מזונות בגין שינוי בנסיבות ולא בתביעה לביטול הסכם. ככל שלשיטת האם נפל פגם ברצונה בגין מצג שווא או טענות שאין בהן אמת [כביכול ואינני קובעת כך] שהציג בפניה האב עובר למועד החתימה על ההסכם, הרי שהיה עליה לפתוח בהליך המתאים לשם העלאת טענותיה אלו, שכאמור, אין מקומן במסגרת הליך זה.

העובדה, כי האם לא הגישה, עד כה, כל תביעה לביטול הסכם הגירושין וזאת למרות שההסכם אושר עוד בשנת 2013, מדברת בעד עצמה ומשמיטה את הקרקע מתחת לכל טענות האם כנגד ההסכם.

1. זאת ועוד. לא מצאתי ממש בטענות האם בנוגע לדמי המדור.

ראשית, בסעיף 5 להסכם הגירושין הובהר מפורשות, כאמור, כי הסכום המפורט בסעיף זה, מהווה תשלום עבור כל דבר שיידרש לילדים, ובכלל זאת, הוצאות מדור.

יתר על כן, העובדה כי בעקבות מכירת הדירה, האם תפסיק לקבל לידיה את חלקה בדמי השכירות הייתה מוסכמת ועל אחת כמה וכמה ידועה לאם בעת החתימה על ההסכם, שכן האמור עוגן מפורשות במסגרת הסכם הממון שאף הוא אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום X.X.2013 [צורף כנספח א' לכתב ההגנה].

לפיכך, אין ממש בטענת האם לפיה, הצדדים לא נתנו את הדעת להפסקת תשלום השכירות ולא היה בכוונתם לגרום לאם לשאת בדמי המדור לבדה [ראו: סעיף 49 לסיכומים].

ברי כי אין עסקינן בשינוי שאינו צפוי, ומשכך אינו יכול לשמש כעילה להגדלת המזונות.

יוזכר עוד, כי בהתאם להסכם הממון, האם עתידה אף היא לקבל חלק מתמורת מכירת הדירה.

1. למען הסר ספק אבהיר עוד כי אין בידיי להידרש לטענת האם לפיה, לא ניתן להכפיף את הקטינים לוויתורים שעשו הוריהם, וזאת בשים לב לעובדה כי אין עסקינן בתביעת מזונות עצמאית שהגישו הקטינים, אלא בתביעה שהגישה האם בגין שינוי נסיבות.

מגוריו של האב בחו"ל כשינוי נסיבות, אם לאו:

1. מעברו של האב להתגורר בחו"ל אכן עשוי להוות שינוי נסיבות ועולה השאלה, האם הצדדים צפו מעבר זה או היה עליהם לצפות זאת.

אולם במקרה דנן, לא שוכנעתי כי בעקבות המעבר של האב להתגורר בחו"ל צומצמו זמני השהות שלו עם הקטינים, באופן המהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק הגדלת המזונות.

ואפרט:

1. אכן כפי שהצביע האב, בחרו הצדדים לנקוט בלשון לפיה, "זכאי" האב לקבל את הילדים לרשותו עפ"י המועדים שפורטו בהסכם [ראו: סעיף 8 להסכם הגירושין].

טוען האב כי זמני השהות הוגדרו בבחינת רשות ואין מדובר בניסוח אקראי, אלא מתוך ידיעה כי לא בהכרח יתאפשר לו לפגוש את הקטינים ולכן ביקש למנוע תביעות עתידיות.

מנגד, טענה האם בכתב תביעתה כי ההסכם נעשה מתוך הבנה ברורה שהאב יהא שותף מלא בגידול הילדים, ובין היתר, ייקח את הילדים אחת לשבוע ללינה, כל שבת שניה וכן מחצית מהחופשות והחגים [ראו: סעיף 4 לכתב התביעה]. אלא, שבניגוד לטענתה זו, הרי שבחקירתה אישרה האם את טענת האב לפיה, עפ"י ההסכם הוא אינו חייב לראות את הילדים. האם אף הוסיפה והבהירה מפורשות: "כי הוא לא רצה להתחייב לקחת אותם אליו, זה היה לו עול מדי", וכי היא הסכימה לכך [ראו: עמוד 22, שורות 36-27; עמוד 23, שורות 17-1].

הנה כי כן, מדובר למעשה בהודאת בעל דין, ממנה עולה המסקנה לפיה, במועד החתימה על ההסכם, האם הייתה מודעת ואף הסכימה למצב בו האב אינו מתחייב לזמני שהות קבועים ורציפים עם הקטינים, ולמעשה האם לא הסתמכה על הזמנים בהם נקבו בהסכם כזמנים קבועים ומחייבים וברי כי ידעה והסכימה לכך שמלוא נטל הגידול יוטל על כתפיה.

1. יוער, כי אף העובדה לפיה, האם כלל לא טענה לפניי מה היו בפועל זמני השהות של האב עם הקטינים מאז החתימה על ההסכם ועד מעברו לחו"ל, ולא הוכיחה לפניי כי זמני השהות התנהלו באופן מחייב וקבוע עפ"י הזמנים שנקבו בהסכם, מחזקת, לדידי, את מסקנתי שלעיל.

1. לא זו בלבד, אלא שהאם אף הגדילה והוסיפה בחקירתה כי: "גם עכשיו הוא לא חייב" [עמוד 22, שורה 35]. דבריה אלו של האם שומטים למעשה את הבסיס תחת טענותיה שלעיל. שהרי, אם גם כיום האב, לשיטתה, אינו חייב להתראות עם הקטינים, ברי כי הטענה לשינוי נסיבות בגין מעברו לחו"ל ובעקבות זאת צמצום זמני השהות, איננה מחזיקה מים.

1. לאור המקובץ, האם לא הוכיחה לפניי כי מעברו של האב לחו"ל מהווה שינוי נסיבות המצדיק התערבות בדמי המזונות.

הכנסות האב ומצבו הכלכלי כשינוי נסיבות, אם לאו:

1. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע למצבו הכלכלי של האב.

1. כאמור לעיל, טוענת האם כי הכנסת האב גדלה באופן משמעותי ומצבו הכלכלי טוב יותר ממועד החתימה על ההסכם.

1. הלכה היא, כי בתביעות כגון דא, המצב בעבר, בעת פסיקת המזונות הקודמת הוא בגדר נקודת מוצא מחייבת [ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו(3), 187].

והנה, חרף טענותיה, הרי שהאם לא פירטה מה היה מצבו הכלכלי של האב במועד החתימה על ההסכם, ומהו למעשה השינוי שנוצר בין מצבו הקודם של האב למצבו העכשווי.

אעיר, כי אף האב כלל לא ציין לפניי מה הייתה הכנסתו במועד החתימה על ההסכם, וכל שטען בהקשר זה הוא כי הסכים להתחייב למזונות גבוהים ביחס להכנסתו וליטול את כל החובות, תוך הסתמכות על ההסכם – זאת, מבלי לציין כלל מה הייתה הכנסתו במועד החתימה על ההסכם. בתצהיר עדותו טען האב כי מעברו לחו"ל נעשה מחוסר ברירה לאחר שטורטר בהליכי הוצאה לפועל, לאחר שהסתבך בחובות שנטל על עצמו ולאחר שפוטר מעבודתו [ראו: סעיף 17 לתצהיר], אלא ששוב כלל לא טרח לציין במה השתכר ומה היה גובה הכנסתו.

1. מעיון בחומר המונח לפניי עולה כי נכון למועד ההסכם היה האב לקוח מוגבל בבנק [ראו: סעיף 4 להסכם הממון, צורף כנספח א' לכתב ההגנה]. כמו-כן, כמפורט בהסכם הממון ובדיון אישור ההסכם, האב נטל על עצמו את כל החובות השוטפים כולל חובות האם נכון למועד החתימה על ההסכם. יוער, כי להסכם עצמו צורפה רשימת תיקים בהוצאה לפועל על שם האב, בסך של כ- 960,000 ₪.

עוד יצוין, כי בחקירתו טען האב כי נכון לשנת 2013, סך חובותיו עמד על כמיליון וחצי ₪ [ראו: עמוד 44 לפרוטוקול, שורות 13-9].

בנסיבות אלו, ניתן להסיק כי מצבו הכלכלי של האב לא היה מן המשופרים.

1. ואמנם, טוען האב גם כיום כי הוא לקוח מוגבל בבנק [ראו: סעיף 71 לסיכומי האב]. עם זאת, מטענות האב ומן החומר המונח לפניי, עולות תמיהות וסתירות, בנוגע להכנסתו ומצבו הכלכלי נכון להיום, שיש בהן להצביע, לטעמי, על שיפור במצבו הכלכלי – והכל כפי שיפורט להלן.

1. לדברי האב, נכון להיום משתכר הוא סך של 2,500 דולר לחודש מעבודתו בשליחות חב"ד, המשולם לו במזומן וללא תלוש שכר.

אלא, שהאב לא תמך טענתו זו ולו בראשית ראיה מטעמו. בנסיבות אלו, אין לפניי כל אינדיקציה המצביעה על כך שהאב אכן מרוויח סכום נטען זה ולא סכום גבוה יותר. האב אף כלל לא טרח לצרף אישור העסקה ממעסיקו או לזמן לעדות גורם כלשהו, על מנת שיתמוך בגרסתו זו.

ויודגש, כי מדובר במידע המצוי בשליטתו של האב, שכאמור עובד בחו"ל, ומשכך משמש האמור בהכרח לחובתו של האב.

1. לא זו בלבד, אלא שרק לאחר שהאם צירפה לתצהיר עדותה אסמכתאות מהן עולה כי האב מציג עצמו כמדריך טיולים ב-XXX – או אז מסר האב לראשונה בתצהיר עדותו גרסה לפיה, הוא מנסה להגדיל את הכנסתו באמצעות סיוע למתארחים בבית חב"ד והדרכת טיולים, אך הוסיף כי בשלב זה ההוצאות גבוהות מההכנסות והפעילות אינה נושאת כל רווח. עוד לדברי האב, הוא מנסה לתחזק עבור אחרים דירות, אך הפעילות אינה נושאת רווחים כלשהם [ראו: סעיפים 67-66 לתצהיר].

אלא, שמעבר לעובדה כי אף טענותיו אלו לא נתמכו בראיה כלשהי מטעמו; הרי שהאב טען טענותיו אלו בעלמא מבלי שטרח לפרט מאום בעניין, ובין היתר, פירוט אודות הכנסות והוצאות מעיסוקיו אלו והמועדים בהם עבד בעבודות אלו. כמו-כן, לא הבהיר האב, האם חרף הצהרותיו לפיהן אין לו כל רווחים מעיסוקיו אלו, ממשיך הוא בניסיונותיו אלו אם לאו.

1. לא זו אף זו – במהלך עדותו ולאחר שהובהר לאב כי למעשה פעל בניגוד להחלטת בית המשפט לעניין הפירוט הנדרש בתצהיר העדות, ולאחר שהאב השיב לשאלות בית המשפט – התברר כי בניגוד לטענות האב שלעיל, לאב הכנסות נוספות מעבודותיו אלו, גם אם באופן זמני; הכנסות עליהן למעשה לא הצהיר האב, והכל בניגוד להחלטה מפורשת של בית המשפט ובניגוד לטענותיו בתצהירו [ראו: עמוד 43-40 לפרוטוקול]. וראו, למשל, עדות האב המפורשת:

"אני מתנצל אם הכנסתי בערך של שקלים אולי 3,000 או 4,000 שקלים ולא הצהרתי עליהם. אני מרוויח בבית חב"ד וזה מה שאני עושה עד שאני אצליח לחזור לארץ, או שיגמרו המזונות שאני אוכל באיזושהי צורה להגיע לפה." [עמוד 41, שורות 28-26].

וכן:

"מר XXX: אם היה לי איזשהו משרד של ניהול דירות אז הייתי מצהיר שיש לי משרד של ניהול דירות. אין ולא היה, היה משהו זמני של מישהו שעבר מחברה לחברה והיה תקוע, זה היה זמן של קיץ והוא רצה שאני אנהל לו את הדירות, זה הכל.

כב' השופטת אורלי שמאי-כתב: מה זה אומר, איזה הכנסה אתה מקבל, עבור כמה שעות?

מר XXX: זה לא שעות, הייתי אמור לקבל 30 אחוז מההכנסה אחרי כל ההוצאות שלו, והכל ביחד הסתכם בפחות מ-4,000 שקלים, שמתוכם נתתי לבן שלי 1,400 ועוד טיסה ועוד זה אז נשאר לי 2,000 שקלים.

כב' השופטת אורלי שמאי-כתב: אז איזה הוצאות היו לך? לא היו לך הוצאות על תחזוקת הדירה,

מר XXX: לא.

כב' השופטת אורלי שמאי-כתב: אז למה כתוב שהיא לא נושאת רווחים אם אדוני אומר שלפחות 2,000 שקל נשאר לו למשל.

מר XXX: אוקיי, אז אני..." [עמוד 42, שורות 23-12].

זאת ועוד. בחקירתו התייחס האב, במענה לשאלות בית המשפט, לטענתו בנוגע לסיוע למתארחים בבית חב"ד, וכדבריו: "אז אני עונה שכל מי שמגיע לבית חב"ד ונתקל בי, בדרך כלל אני עוזר ללא תמורה, יכולים אנשים לבקש ממני אחרי הסעודה בשבת תעשה לנו סיור תכיר לנו, תראה לנו, והוא יכול לבוא אחרי שבת ולתת לי טיפ, אני אישית לא עובד בשבת, אז זה מה שקורה לפעמים, אז לא רשמתי את  הטיפים האלה ולא ספרתי אותם אבל כן, זה קרה בשנתיים האחרונות עם כמה מאות יורו לפחות." [עמוד 43, שורות 18-14].

1. הנה כי כן, ובניגוד להצהרות האב בתצהיר עדותו, מסר האב לראשונה בחקירתו כי לו הכנסות נוספות, גם אם לא קבועות, עליהן למעשה לא הצהיר.

1. ואם לא די באמור לעיל, הרי שבאופן תמוה שאינו ברור לבית המשפט, שב וחזר האב בסיכומיו על טענתו הקודמת לפיה, ניסיונותיו להגדלת הכנסותיו לא נשאו כל רווחים, ואף הפנה לסעיפים הנטענים בתצהירו [ראו: סעיף 67 לסיכומי האב], והכל תוך התעלמות מוחלטת מעדותו המפורשת שלעיל ומהסתירות העולות מטענותיו.

ואמנם, הוסיף וטען האב בסיכומיו כי בכל מקרה מדובר בפעילות תיירותית שהופסקה כיום לחלוטין בשל המגפה. אלא שהאמור אינו מצדיק התעלמות מהכנסותיו הנוספות. מה גם שניתן להניח כי מצב הדברים בשל מגפת הקורונה הוא זמני.

1. אלא שלא שוכנעתי כי הפעילויות הנוספות עליהן דובר לעיל, קרי – ניהול דירות ופעילות תיירותית זו או אחרת, הינן חד פעמיות או ספורות ולא שוכנעתי כי ההכנסה מהן הינה מועטה.

לאור כך שהאב לא פרש בפני בית המשפט מיוזמתו את התמונה המלאה לגבי תחומי עיסוקו ולגבי הכנסותיו ואף לא צירף כל ראיות להוכחות טענותיו, הרי שעדותו לא היתה מהימנה עלי ובכלל זה – הטענה כי מדובר בפעילויות ספורות שההכנסה מהן מועטה.

בנוסף, חלה על האב החובה למקסם את יכולת השתכרותו, על אחת כמה וכמה שעה שעתותיו בידו.

בהעדר זמני שהות קבועים ורצופים לאורך ימי השנה, עם הקטינים, הרי שיכול הוא להקדיש את כל מרצו וזמנו להגדלת הכנסותיו.

על אחת כמה וכמה שעה שלא קיימת כל מניעה שהיא מצד האב [למעט מגפת הקורונה שהינה זמנית, כאמור] להמשיך ולבצע פעולות אלו.

1. אציין, כי טענות האב – לפיהן, מעברו לחו"ל נעשה בלית ברירה, בין היתר, לאחר שפוטר מעבודתו ועל מנת לזכות במקום תעסוקה באופן זמני – מחזקות, לדידי, את המסקנה לפיה, משתכר כיום האב בחו"ל סכומים גבוהים יותר מאלו שהשתכר בארץ. 

1. גם מעיון בטענות האב לגבי הוצאותיו הכוללות עולה כי יכולתו הכלכלית של האב הינה גבוהה מהנטען על ידו.

לטענת האב שוהים עמו הילדים הן בישראל והן ב-XXX כ-60 ימים בשנה והוא נושא לבדו בעלויות כרטיסי הטיסה והוצאות שהיית הילדים אצלו. לדברי האב, כשהילדים מגיעים אליו הוא רוכש עבורם ביגוד, הנעלה וחפצים שונים על מנת לספק צרכיהם. האב העמיד את הוצאות כרטיסי הטיסה על סך של 1,000 ₪; הוצאות אירוח הילדים ב-XXX ובישראל הועמדו על סך 1,200 ₪ וכן טען האב לסך של 650 ₪ בעבור מתנות שרכש לילדים. הוצאות נטענות אלו, הן בנוסף להוצאותיו האישיות הנטענות של האב בסך של כ-3,500 ₪ [ראו: עמוד 8 לתצהיר עדות האב]. עוד לדברי האב, נושא הוא בהחזרי חובות חודשיים ותשלום המזונות עבור הילדים דנן בסך 3,300 ₪ [ראו: סעיף 70 לסיכומי האב]. בנוסף, לדברי האב, יש לו בן מנישואים קודמים עליו הוא משלם מזונות [ראו: סעיף 2 לסיכומי האב], וזאת מבלי שהאב נקב בסכום בו נושא עבור מזונותיו.

הנה כי כן, מטענות האב עצמו עולה כי לו הוצאות רבות, שעל פני הדברים, אף עולות על הכנסתו החודשית הנטענת, וכל זאת, כשלשיטת האב אין לו חשבון בנק וכרטיס אשראי, כך שלמעשה אין לו יכולת לחרוג ממסגרת כלשהי.

יוער עוד, כי האב מיוצג בהליך דנן באופן פרטי, וברי כי גם עובדה זו מצביעה על יכולתו הכלכלית של האב.

1. זאת ועוד. העמימות האופפת את גרסת האב בכל הנוגע לפירעון חלק מחובותיו הנטענים, בסכומים שאינם מבוטלים, פועלת אף היא לרעתו של האב ביחס ליכולותיו הכלכליות הנטענות.

כך, בכתב הגנתו טען האב – בעלמא, ללא כל הסבר מאילו מקורות עשה כן וללא כל ראיה לתמיכה בכך – כי כבר נשא בסך של מעל ל-500,000 ₪ בגין חובות מאז הגירושין [ראו: סעיף 58]. בתצהיר עדותו טען האב, שוב בעלמא וללא כל אסמכתא, כי חלק מהחובות שנטל על עצמו בעת ההסכם צומצמו באמצעות מחיקתם לאחר שהתברר לנושים כי הוא חסר כל [ראו: סעיף 68 לתצהיר].

1. בחקירתו השיב האב כי נכון לשנת 2013 עמדו חובותיו בהוצאה לפועל על סך של כמיליון ומאה אלף ₪, כי בנוסף היו לו חובות נוספים בשוק האפור, וסך חובותיו עמד על כמיליון וחצי ₪. כן אישר האב כי צירף מסמך ממנו עולה כי נכון להיום עומדים חובותיו בהוצאה לפועל על סך של כ-300,000 ₪. כאשר נשאל האב כיצד נשא בסכומים האמורים, טען בעלמא כי הגיע להסדרים עם אנשים [ראו: עמוד 44, שורות 20-8]. או אז נשאל האב באיזה סכומים הוא נשא, אולם תשובותיו היו מתחמקות ולא ניתן היה להבין באילו סכומים נשא האב בפועל, ואף לאחר שנתבקש ע"י בית המשפט ליתן הסברים, השיב האב תשובות מתחמקות [עמוד 44, שורות 35-21; עמוד 45, שורות 6-1].

לבסוף ולאחר שנשאל שוב ע"י בית המשפט, כיצד נפרעו 600,000 ₪ – העלה האב גרסה לפיה: "מגלגולים ומהלוואות ומשפחה וחברים..." [עמוד 45, שורות 8-7], ובהמשך הוסיף: "לא ביום אחד מישהו הביא לי 600 אלף שקלים. פעם לקחתי הלוואה מהחשבון שלה, פעם אח שלי הלך ושעבד את הבית שלו, פעם זה הוציא הלוואה בשבילי, זה לא אנשים שלפו לי ככה, אבל זה בעיקר משפחה וחברים טובים..." [עמוד 45, שורות 31-29].

מעבר לעובדה כי גרסה זו נטענה לראשונה רק בחקירתו, הרי שהאב כלל לא טרח לצרף ולו בדל של ראיה להוכחתה. האב אישר בעדותו כי לא צירף כל אסמכתא לתמיכה בכך [עמוד 45, שורות 19-9].

עובדה זו פועלת לרעת האב בכל הנוגע לגרסתו באשר להכנסותיו ומצבו הכלכלי.

1. הלכה למעשה, בפרק זמן של כ-7 שנים, הצליח האב לפרוע, כטענתו, חובות בסכומי כסף גבוהים שאינם מבוטלים כלל וכלל, וזאת מבלי שתמך זאת ולו בראשית ראיה מטעמו.

גם בכך יש כדי להצביע, על כך שחל שיפור ביכולותיו הכלכליות ובהכנסותיו בפועל של האב.

1. למען שלמות התמונה אעיר, כי אין בידיי להתחשב לעניין שינוי הנסיבות, בטענת האם לפיה, עם מכירת הדירה יוותר האב עם יתרה של למעלה ממיליון ₪.

כמובא לעיל, מכירת הדירה הייתה ידועה לצדדים בעת החתימה על ההסכם ומשכך, אין מדובר בשינוי שלא ניתן היה לצפותו ושיכול לשמש כעילה להגדלת דמי המזונות.

1. לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי לאב יכולת כלכלית הגבוהה מזו אשר נטענת על ידו וכי מצבו הכלכלי השתפר באופן ניכר ויש בכך בכדי להוות שינוי נסיבות מהותי ממועד החתימה על ההסכם והמצדיק בחינה מחודשת של דמי המזונות.

אבהיר, כי לדידי, נעוץ השינוי הן בהרחבת אפשרויות מקורות ההכנסה של האב והן בהכנסותיו מכלל המקורות, כך שלמעשה הוכח לפניי שינוי ביכולותיו הכלכליות של האב ובפוטנציאל השתכרותו.

1. בהעדר אסמכתאות כלשהן ולאור כך שהכנסות האב הינן במזומן, ללא תלוש שכר, ובנסיבות בהן אין לאב חשבון בנק בהיותו לקוח מוגבל – הרי שישנו קושי רב לאמוד לא רק את השיפור במצבו הכלכלי אלא גם את יכולותיו הכלכליות של האב בכלל.

1. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והחומר המונח לפניי, ובהתחשב בעובדה כי הלכה ידועה היא שמזונות נקבעים עפ"י פוטנציאל השתכרות ולאו דווקא עפ"י הכנסה בפועל, ובשים לב לכך שזמנו של האב בידו לפעול ולהגדיל הכנסתו הנטענת ולאור היקף ההוצאות הנטענות של האב המעידות על הכנסה גבוהה מההכנסה הנטענת וכן לאור כך שהצליח להחזיר חלק ניכר מחובותיו – מצאתי לנכון להעמיד את פוטנציאל השתכרות האב על סך של 14,000 ₪ לחודש נטו.

הכנסות האם כשינוי נסיבות, אם לאו:

1. אין בידיי לקבל את טענת האם כי הכנסתה פחתה, כנימוק המצדיק עילה להגדלת סכום המזונות.

לשיטת האם, נכון להיום עומדת הכנסתה החודשית על סך של כ-5,400 ₪, וזאת לאחר קיצוץ משכורות במקום עבודתה. בעדותה טענה האם כי הקיצוץ החל בחודש יוני 2019 [עמוד 18, שורות 14-12]. האם יצוין כלל לא טענה מה היה שכרה במועד החתימה על ההסכם.

כשנשאלה בחקירתה כמה השתכרה במועד החתימה על ההסכם, הפנתה לתלושי שכרה [יצוין כי לא צורפו תלושי שכר נכון לשנת 2013], אך כשנשאלה האם ייתכן ומדובר בסך של כ-5,000 ₪, השיבה האם: "יכול להיות, אני לא יודעת, אני צריכה להסתכל בתלוש" [עמוד 18, שורות 5-3].

בסיכומיה הפנתה האם לכך שהאב אישר בעדותו כי במועד הפרידה עמדה משכורתה החודשית על סך של 4,800 ₪ [סעיף 21 לסיכומי האם]. ואכן, האב אישר בעדותו כאמור [עמוד 50, שורות 6-4].

מהאמור עולה כי אף לשיטת האם עצמה ההפחתה בשכר לה היא טוענת, כלל אינה ממועד החתימה על ההסכם, שכן הכנסתה הנטענת כיום עומדת על סך קרוב להכנסתה הנטענת במועד ההסכם, ואף מעט גבוהה יותר.

בנסיבות אלו, ברי כי האם כלל לא הוכיחה לפניי כי הכנסתה פחתה מאז ההסכם. זאת, אף אם בשלב כלשהו לאחר ההסכם גדלה הכנסתה של האם, שכן לאחר מכן, זו הופחתה, כטענת האם עצמה. 

1. אדגיש כי לא נעלמו מעיניי טענות האב לפיהן, כושר השתכרות האם גדל מאז מועד ההסכם וכי כיום הפחיתה האם הכנסותיה באופן מלאכותי. אלא, שראשית, בשים לב לעובדה כי כל שמונחת לפניי היא תביעת האם להגדלת מזונות ולא מונחת לפניי כל תביעה מטעם האב להפחתת מזונות – הרי שממילא אין בידיי להידרש לטענתו זו של האב כנימוק המצדיק הפחתת המזונות [וכך גם ליתר טענות האב בנוגע לשינויים שהתרחשו לאחר ההסכם והמצדיקים, לשיטתו, הפחתת המזונות].

1. נזכור כי מזונות נקבעים עפ"י פוטנציאל השתכרות ולאו דווקא עפ"י הכנסה בפועל, הרי שגם אם נכון להיום פחתה הכנסתה בפועל של האם, אזי ממילא העובדה שהאם השתכרה בעבר ולאורך תקופה ממושכת, סכומים גבוהים יותר, יש בה כדי להעיד בהכרח על פוטנציאל השתכרות גבוה יותר של האם.

על אחת כמה וכמה בנסיבות בהן האם לא הצביעה על מניעה כלשהי הקיימת לה להשתכר סך הגבוה יותר משכר המינימום במשק ולמצות את פוטנציאל השתכרותה.

האם אף העידה בעצמה כי: "...בלי קשר אני רציתי לעזוב בכלל, כי אחרי שאמרו לי שהשעות שלי, אני חיפשתי עבודה אחרת כי אמרו לי שאין לי כמעט משכורת ולא שווה לי להמשיך לעבוד בסכום של 5,000 שקל. בינתיים, זה לא אומר שגם עכשיו אני ממשיכה לחפש עבודה בלי קשר..." [עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 27-25].

1. מעיון בתלושי השכר שצירפה האם [הן לכתב התביעה והן לתצהירה] עולה כי קודם להפחתה עמד שכרה החודשי על סך של כ-7,400 ש"ח לחודש בממוצע [עפ"י חישוב תלושי השכר בגין חודשים 09/2018-10/2017, 05/2019-11/2018].

1. להכנסתה זו של האם יש להוסיף את קצבת הילדים המתקבלת מהמוסד לביטוח לאומי בעבור הקטינים, בסך של 241 ₪ לחודש [ראו: סעיף 2 לתצהיר עדות האם].

בנוסף, לדברי האם, מקבלת היא מהמוסד לביטוח לאומי בגין הוצאות לימוד לילדים, סך של כ-2,000 ₪ לשנה, וכן סך של כ-1,800 ₪ לשנה בגין מס הכנסה שלילי (מענק עבודה) [ראו: סעיף 2 לתצהיר עדות האם].

בנסיבות האמורות, הרי שיש לזקוף להכנסת האם סך חודשי נוסף בסך של כ-316 ₪ לחודש.

1. לאור המקובץ, הרי שיש להעמיד את פוטנציאל השתכרות האם על סך של כ- 8,000 ₪ לחודש. בכל אופן, לא מצאתי כי חל שינוי נסיבות לרעת האם אשר מצדיק את הגדלת המזונות.

לימודי הבן בפנימייה כשינוי נסיבות, אם לאו:

בכל הנוגע לטענת האם לעניין לימודי הבן הגדול בישיבה ב-XXX – מדובר בשינוי נסיבות, אולם כזה אשר יש בו לכאורה וע"פ הפסיקה, כדי להוות עילה להפחתת מזונות ולא להגדלתן ראו למשל: תמ"ש (משפחה טבריה) 7112-01-10 ט.ח. נ' י.ח (פורסם בנבו, 14.01.2011).

סיכום ביניים:

1. נוכח כל המקובץ לעיל, שוכנעתי כי חל שינוי נסיבות מהותי ביכולותיו הכלכליות של האב המצדיק בחינה מחודשת של סכום המזונות שנקבע בהסכם.

עם זאת, כאמור ברישא, חרף מסקנתי זו ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים והפרמטרים הנדרשים, מצאתי כי הלכה למעשה אין מקום להורות על שינוי סכום המזונות שנקבע בהסכם, ומשכך דין התביעה להידחות, חרף קיומו של שינוי הנסיבות – והכל כפי שיפורט להלן.

1. כידוע, בבע"מ 919/15 פלוני נ' אלמונית (פורסם בנבו, 19.07.2017) [להלן: בע"מ 919/15"] נקבעה הלכה חדשה ביחס לדיני המזונות של ילדים יהודים בישראל. עפ"י בע"מ 919/15, בניגוד לדין שהיה נהוג בעבר, בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע עפ"י יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.

בפסיקה נקבע כי יש להחיל את העקרונות שנתקבלו בבע"מ 919/15 על כלל הליכי המזונות של ילדים בטווח הגילאים שבין 15-6 [ראו: עמ"ש (ת"א) 33549-04-16 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 02.11.2017)].

1. מאחר ועסקינן בשני קטינים מעל גיל 6, הרי שיש לבחון את העקרונות שנקבעו בבע"מ 919/15, ומשכך אפנה כעת לבחינת זמני השהות, צרכי הקטינים והכנסותיהם הפנויות של הצדדים.

1. בפתח חלק זה אציין כי שני הצדדים כשלו בהוכחה כדבעי של הרכיבים הנדרשים, בהתאם להלכת בע"מ 919/15.

זמני השהות –

1. האב הצהיר בתצהיר עדותו כי הקטינים שוהים עמו, הן בישראל והן ב-XXX, כ-60 ימים בשנה [סעיף 80 לתצהיר]. האב לא תמך טענתו זו באסמכתאות כלשהן מטעמו, כגון: כרטיסי טיסה או כל ראיה אחרת. גם בסיכומיו חזר וטען האב כי הקטינים שוהים עמו בישראל וב-XXX כ-60 ימים בשנה [סעיף 29 לסיכומי האב]. עם זאת, בהמשך סיכומיו טען כי זמני השהות שלו עם הקטינים הם כ- 60-45 ימים בשנה [סעיף 83 לסיכומי האב], וראו גם הערת האב בטבלה המפורטת בעמוד 8 לתצהיר עדותו לפיה, הקטינים שוהים אצלו כ-45 ימים בשנה.

1. לשיטת האם, מלוא נטל הגידול מוטל על כתפיה בכל ימות השנה, לרבות שבתות וחגים.

עם זאת, אישרה האם בעדותה כי הקטינים שוהים אצל האב כ-30 ימים בשנה. עוד לדברי האם בעדותה, אמנם האב לוקח את הילדים אליו גם כשהוא בארץ, אך הוסיפה כי כשהוא בארץ כמעט ולא לוקח אותם [ראו: עמוד 23, שורות 36-22; עמוד 23, שורות 2-1].

1. בהתייחס לאמור לעיל, אייחס לאב זמני שהות של הקטינים של 45 ימים בשנה.

אי לכך, יחס זמני השהות הוא 12% אצל האב ו- 88% אצל האם.

צרכי הקטינים –

1. האם לא פירטה את צרכי כל אחד מהקטינים בנפרד וכל שפירטה בהקשר זה היא טבלה שהוגדרה כטבלת הוצאותיה [ראו: סעיף 9 לתצהיר עדותה], כך שעולה כי כללה בטבלה זו את הוצאותיה והוצאות הקטינים הנטענות במאוחד.

זאת ועוד. מלבד טענתה בסעיף 9 לתצהיר עדותה לפיה, רוב ההוצאות מפורטות בכרטיס האשראי שלה [נספח ו' לתצהירה], לא טרחה האם להפנות לסכומים באופן ספציפי באסמכתאות. כמו-כן מלבד הסכם שכירות [נספח ז' לתצהירה], לא צירפה אסמכתאות נוספות לתמיכה בהוצאות הנטענות, כדוגמת קבלות, ועל אחת כמה וכמה שעה שלשיטת האם חלק מהוצאותיה משולמות במזומן [ראו: עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 31-21].

1. האב, מנגד, כלל לא התייחס בתצהיר עדותו לסכומים הנטענים ע"י האם, ומלבד טענתו הכללית בתצהירו – לפיה, הוצאות אירוח הילדים בחופשות ב-XXX ובישראל כ-45 ימים בשנה, עומדות על סך של 1,200 ₪ [ראו: הטבלה בעמוד 8 לתצהיר] – כלל לא פירט מה כולל סכום זה ובגין אלו רכיבים. כמו-כן, האב לא תמך הסכום הנטען באסמכתאות כלשהן מטעמו.

1. בחקירתה נחקרה האם ע"י ב"כ האב באופן מצומצם לגבי חלק מההוצאות הנטענות על ידה [ראו: עמודים 17-16; עמודים 30-29].

1. בסיכומי האב ולאחר חקירת האם, התייחס האב אך לסכומים הנטענים ע"י האם בגין ארנונה.

1. בנסיבות המתוארות, הרי שאין לי אלא מלהעמיד את צרכי הקטינים עפ"י אומדנא ובהתחשב במכלול הנסיבות ובמידע המצוי לפניי. ויובהר, כי לאור העובדה שעסקינן בנסיבות חריגות בהן מתגורר האב בחו"ל, הרי שהלכה למעשה נצרכים רב רובם של צרכי הקטינים בבית האם. לפיכך, ובהתחשב בכך שהאב, כאמור, כלל לא פירט כדבעי את צרכי הקטינים בעת שהותם אצלו [ואף לא צירף כל ראיה בעניין], הרי שהסכומים שפורטו ע"י האם ישמשו כבסיס לקביעת צרכי הקטינים.

1. בשים לב לכך, שכאמור לעיל, עולה כי ההוצאות שפורטו ע"י האם כוללות הן את הוצאותיה והן את הוצאות הקטינים, סבורני כי מרבית הסכומים שנטענו ע"י האם הם סבירים ומקובלים. עם זאת, ברי כי יש לגזור את חלקם של הקטינים מסך ההוצאות הנטענות.

בכל הנוגע להוצאות הנטענות ע"י האם בגין שיעורי עזר וחונך [480 ₪] וההוצאות הנטענות עבור נסיעות, כולל דלק וביטוח רכב [1,413 ₪], ובשים לב לכך שלא צורפו ראיות כדבעי להוכחתן, סבורני כי בנסיבות העניין מדובר בסכומים גבוהים מהרגיל, ומשכך אפחית מהסכומים הנטענים ע"י האם.

כמו-כן, ולאור כך שבעדותה אישרה האם כי אינה נושאת בתשלום ארנונה בנוסף לדמי השכירות [עמוד 16, שורות 19-16], הרי שלא תחושב הוצאה זו.

1. לפיכך, אעמיד את צרכי שני הקטינים יחד, עפ"י הפירוט כדלקמן – שכירות: 1,400 ₪ [40% מתוך 3,500 ₪]; נסיעות, כולל דלק וביטוח רכב: כ-600 ₪ [חושב עפ"י אומדנא, לאחר שהסכום הנטען בסך 1,413 ₪ חולק ל-3 נפשות והופחת, כאמור]; כלכלה: 1,330 ₪ [חושב לפי מספר הנפשות, מתוך סך כולל של 2,000 ₪]; ביגוד: 200 ₪ [חושב לפי מספר הנפשות, מתוך סך כולל של 300 ₪]; חשמל: 160 ₪ [40% מתוך 400 ₪]; מים: 60 ₪ [40% מתוך 150 ₪]; טלפון ואינטרנט: 40 ₪ [40% מתוך 100 ₪]; סלולרי: 28 ₪ [40% מתוך 70 ₪]; קופת חולים: 100 ₪ [40% מתוך 250 ₪]; חינוך: 800 ₪; שיעורי עזר וחונך: כ- 300 ₪; דמי כיס: 400 ₪.

1. את ההוצאות המפורטות לעיל יש להפריד להוצאות מדור, הוצאות תלויות שהות והוצאות שאינן תלויות שהות [יוזכר, כי הצדדים כלל לא הוכיחו טענותיהם כנדרש בהתאם להלכת בע"מ 919/15, לרבות בנוגע לחלוקת סוגי ההוצאות כאמור]:

הוצאות מדור – 1,400 ₪ לחודש עבור שני הקטינים יחד;

הוצאות תלויות שהות [נסיעות, כלכלה, חשמל, מים] – כ- 2,200 ₪ לחודש עבור שני הקטינים יחד;

הוצאות שאינן תלויות שהות [ביגוד, טלפון ואינטרנט, סלולרי, קופת חולים, חינוך, שיעורי עזר ודמי כיס] – כ- 1,900 ₪ לחודש עבור שני הקטינים יחד.

הכנסתו הפנויה של האב –

1. האב פירט בעמוד 8 לתצהיר עדותו את טבלת הוצאותיו, וזאת מבלי שתמך אי אלו מההוצאות והסכומים שנטענו בראיה כלשהי מטעמו. האם, מנגד, כלל לא התייחסה להוצאות והסכומים שנטענו ע"י האב.

1. אציין, כי מרבית הסכומים שפורטו ע"י האב סבירים ומקובלים. עם זאת, לצורך חישוב הכנסתו הפנויה לא אתחשב בשלב זה בהוצאותיו הנטענות בגין כרטיסי טיסה [1,000 ₪], הוצאות אירוח הילדים אצלו [1,200 ₪] ומתנות שרכש לילדים [650 ₪].

אי לכך, אעמיד את הוצאותיו של האב על סך של כ-3,500 ₪ לחודש, עפ"י הפירוט כדלקמן – שכירות: 1,647 ₪; כלכלה: 1,000 ₪; ביגוד: 200 ₪; חשמל: 100 ₪; מים: 50 ₪; טלפון ואינטרנט: 100 ₪; סלולרי: 100 ₪; ארנונה: 100 ₪; קופת חולים/ביטוח לאומי: 180 ₪.

בנוסף, יש להתחשב בכך שהאב נושא בהחזר חודשי בסך של 1,200 ₪ בגין החזר הלוואה שנטל מחשבון הרשום ע"ש האם.

אעיר, כי בסיכומיו טען האב כי לו ילד נוסף שהוא משלם עבורו מזונות [ראו: סעיף 2]. אלא שהאב לא פירט ולא כל שכן הוכיח מהו הסכום בו נושא עבור מזונות ילדו, ומשכך אפחית ע"פ אמדנא – סך של 1,500 ₪ לחודש, מהכנסות האב.

1. התוצאה היא שיש להפחית מהכנסת האב סך של 6,200 ₪ לחודש ולפיכך, אני קובעת כי הכנסתו הפנויה של האב עומדת על סך של 7,800 ₪ לחודש מתוך פוטנציאל הכנסה של 14,000 ₪, כפי שפורט לעיל.

הכנסתה הפנויה של האם –

1. כזכור, פירטה האם בתצהיר עדותה את הוצאותיה יחד עם הוצאות הקטינים. מחישוב חלקה של האם בהוצאות אלו, עולה כי סך הוצאותיה האישיות עומד על סך של כ-3,900 ₪ לחודש, עפ"י הפירוט כדלקמן: שכירות: 2,100 ₪ [60% מתוך 3,500 ₪]; נסיעות, כולל דלק וביטוח רכב: 471 ₪ [חושב לפי מספר הנפשות, מתוך סך כולל של 1,413 ש"ח]; כלכלה: 666 ₪ [חושב לפי מספר הנפשות, מתוך סך כולל של 2,000 ₪]; ביגוד: 100 ₪ [חושב לפי מספר הנפשות, מתוך סך כולל של 300 ₪]; חשמל: 240 ₪ [60% מתוך 400 ₪]; מים: 90 ₪ [60% מתוך 150 ₪]; טלפון ואינטרנט: 60 ₪ [60% מתוך 100 ₪]; סלולרי: 42 ₪ [60% מתוך 70 ₪]; קופת חולים: 150 ₪ [60% מתוך 250 ₪].

1. התוצאה היא שיש להפחית מהכנסת האם סך של 3,900 ₪ לחודש.

לפיכך, אני קובעת כי הכנסתה הפנויה של האם עומדת על סך של 4,100 ₪ לחודש.

1. נוכח כל המקובץ לעיל, הרי שיחס ההכנסות הפנויות של הצדדים הוא: 65% לאב [7,800 ₪ מתוך 11,900 ₪] ו- 35% לאם [4,100 ₪ מתוך 11,900 ₪].

1. הוצאות תלויות שהות – לאור יחס ההכנסות שלעיל, הרי שעל האב לשאת ב-65% מסך הוצאות אלו. אך מאחר ומדובר בהוצאות תלויות שהות, הרי שבחלק מסכום זה נושא האב בעין בעת שהות הקטינים עמו [12% מהזמן]. לפיכך, על האב לשאת ב- 53% מסך הוצאות אלו [65% בהתאם ליחס ההכנסות פחות 12% בגין זמני השהות עמו].

התוצאה היא שחלקו של האב בגין ההוצאות תלויות השהות עבור שני הקטינים יחד, לאור הלכת בע"מ 919/15, עומד על 1,166 ₪ לחודש [53% מתוך 2,200 ₪].

הוצאות שאינן תלויות שהות – לאור יחס ההכנסות שלעיל ומאחר ומדובר בהוצאות שאינן תלויות שהות, הרי שעל האב לשאת ב-65% מהוצאות אלו.

התוצאה היא שחלקו של האב בגין ההוצאות שאינן תלויות השהות עבור שני הקטינים יחד, לאור הלכת בע"מ 919/15, עומד על כ- 1,235 ₪ לחודש [65% מתוך 1,900 ₪].

הוצאות מדור – מאחר ועסקינן בזמני שהות מצומצמים בבית האב, ועל אחת כמה וכמה שעה שאין מדובר בזמנים קבועים, הרי שאין לייחס את הוצאות המדור של האב כהוצאה של הקטינים. אי לכך, ולאור יחס ההכנסות שלעיל, הרי שעל האב לשאת בסך של 910 ₪ בגין חלקם של הקטינים במדור בבית האם [65% מתוך 1,400 ₪].

1. הנה כי כן, התוצאה היא שחלקו של האב בגין מזונות שני הקטינים יחד, לאור הלכת בע"מ 919/15, עומד על סך כולל של כ- 3,311 ₪ לחודש [הוצאות תלויות שהות, הוצאות שאינן תלויות שהות והוצאות מדור].  משמעות הדברים היא כי למעשה הסכום האמור כמעט זהה לסכום המזונות עליו הסכימו הצדדים בהסכם.

1. בנסיבות האמורות, עולה המסקנה לפיה, אין כל מקום להתערב בסכום המזונות שנקבע בהסכם ולהורות על הגדלתו, על אף שינוי הנסיבות שהוכח לפניי.

1. מסקנתי שלעיל, מקבלת משנה תוקף לאור כך שכמובא לעיל, בעת חישוב המזונות לא הובאו בחשבון הוצאות האב הנטענות בגין כרטיסי טיסה ומתנות לקטינים וכן טענתו לפיה, כשהילדים מגיעים אליו הוא הוא רוכש להם ביגוד, הנעלה וחפצים שונים על מנת לספק את צרכיהם – שיש בהן, על פני הדברים, כדי להפחית הכנסתו הפנויה של האב, וכפועל יוצא להשפיע על גובה חלקו של האב במזונות הקטינים.

1. להשלמת התמונה אציין כי לא מצאתי לנכון לדון בשיעור מזונותיו של הבן XXX בהתייחס לכך שהוא שוהה בימי השבוע בישיבה בה הוא לומד [ימים ראשון-חמישי].

אמנם מדובר בבן אשר לומד בפנימייה, אולם שכר הלימוד בגינו גבוה. בכל אופן, לאור כך שאין לפני תביעה להפחתת מזונות אין מקום לדון בטענות בהרחבה. לצורכי תביעה זו, די בכך שלא נמצאה עילה להגדלת המזונות ומשכך - יש להותיר על כנו את סכום המזונות שנקבע בהסכם.  

1. ערה אנוכי לעובדה כי חלקו של האב במזונות הקטינים, כפי שחושב לעיל, אינו כולל את חלקו של האב בהוצאות חריגות נוספות, שמטבע הדברים צופות פני עתיד ואינן צפויות כעת, ושמקובל בפסיקה לחייב את ההורים לשאת בהן בהתאם ליחס הכנסותיהם.

עם זאת, ומאחר ומדובר בהוצאות עתידיות שאינן צפויות, כך שלאם לכל היותר עילה להשתתפות עתידית של האב בהוצאות שכלל לא ברור מהן ואם בכלל יתקיימו, אזי מתקזז חלקו של האב בהוצאות עתידיות אלו כנגד הוצאותיו של האב על הקטינים כמפורט לעיל ובכל אופן, לא שוכנעתי כי מטעם זה בלבד, יש להתערב בסכום המזונות שנקבע בהסכם.

1. סוף דבר – התביעה נדחית.

הוצאות ההליך: אמנם התביעה נדחתה והיה לכאורה מקום לחייב את האם בהוצאות ההליך דנן, אולם לאור כך שהאב לא פרש בפני בית המשפט את התמונה במלואה בדבר הוצאותיו והכנסותיו וכן מצבו הכלכלי והקשה בכך על ניהול התביעה, לא אחייב את האם בהוצאות ההליך.

אי לכך אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים ותסגור הליך זה.

ניתן היום,  ט"ו סיוון תש"פ, 07 יוני 2020, בהעדר הצדדים.