פס"ד בתביעה להצהרה על שיתוף בזכויות בדירה שנרכשה מעמידר מכח זכאות האישה כאם חד הורית

דיון והכרעה7. ראשית יש לבחון מהו המשטר הרכושי החל על הצדדים ולאחר מכן לבחון האם התקיים ביניהם שיתוף רכושי והאם התקיים שיתוף ספציפי ביחס לדירה שנרכשה כאמור על ידי שרה מכח תנאי זכאותה כאם חד הורית.
א. המשטר הרכושי החל על הצדדים8. ככל שהצדדים נשואים חל עליהם בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג -1973 שיתוף כלכלי דחוי לפיו עם התרת נישואין או פקיעתם זכאי כל אחד מהם למחצית שווים של כלל נכסיהם להוציא נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. ככל שהצדדים הם בגדר ידועים בציבור כי אז בנסיבות מסוימות חלה עליהם 'חזקת השיתוף' גם ביחס לנכסים שנרכשו טרם התייצבות הקשר ביניהם (ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח(1), 433 וע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1), 337). ככל שהצדדים אינם נשואים או ידועים בציבור – תידחה התביעה.
9. אין מחלוקת שהצדדים התגרשו ביום 24.3.1993. אף אין מחלוקת שביום 28.7.1996 נערך טקס כלשהו בנוכחות הצדדים וחלק מבני משפחתם. לטענת אברהם הטקס היה קידושין כדמו"י ולטענת שרה הטקס היה 'טקס בוכרי' ולא קידושין כדמו"י. מתמונות שהציג אברהם עולה לכאורה שהטקס נערך כדמו"י, בנוכחות רב שקידש את הצדדים תחת טלית, בנוכחות עדים, נחתמה כתובה, אברהם ענד טבעת על אצבעה של שרה ושבר כוס. גיסו של אברהם, מר פלוני הצהיר שהיה נוכח בטקס וזה נערך כדמו"י על ידי רב העדה הבוכרית לה משתייכים הצדדים. עדותו היתה מהימנה ולא נסתרה. שרה לא פירטה מהי משמעות ה'טקס הבוכרי'.
10. בכתב ההגנה טענה שרה שהטקס נערך תחת איומיו של אברהם. בתצהירה טענה שרה שאברהם הכריח אותה להשתתף בטקס כשהיא לבושה בפיג'מה ומפית על ראשה. בחקירתה אישרה שרה שרצתה להינשא לאברהם (שורות 11-6 בעמוד 46 לפרוטוקול) ולא התנגדה לעריכת הטקס (שורה 14 בעמוד 47 לפרוטוקול) ואף פירטה דבר קיומו באלבום התמונות שצולמו בטקס (שורות 33-18 בעמוד 47 לפרוטוקול). עדות שרה לא היתה אמינה כלל וגרסתה בתצהירה קרסה לחלוטין עת אישרה בעדותה קיומו של הטקס ורצונה להשתתף בו. טענת שרה שהצדדים נישאו בשנית על מנת לגרום לחברתו של אברהם לבצע הפלה נטענה על דרך הסתם ושרה נמנעה מזימון החברה הנטענת לעדות ואף לא פירטה את שמה המלא. גרסת אברהם שהצדדים נישאו בשנית לאור רצונם להרחיב את התא המשפחתי מתיישבת עם העובדות ואכן כשנה לאחר נישואי הצדדים בשנית נולד בנם השלישי ולאחר מספר שנים נולד בנם הרביעי. 
11. הכרעה האם נישואיהם השניים של הצדדים נערכו כדמו"י אם לאו אינה בסמכותה של ערכאה זו. די בכך שאף לשיטת אברהם הקידושין נערכו באופן פרטי אף שהצדדים לא היו פסולי חיתון (תהא הסיבה לכך אשר תהא) על מנת לקבוע שאין להחיל בעניינם את הוראות חוק יחסי ממון (ע"א 32/81 צונן נ' שטל, פ"ד לז(2), 761). נבחן עתה האם הצדדים בגדר ידועים בציבור.
ב. האם הצדדים ידועים בציבור12. מהנימוקים המפורטים להלן שוכנעתי שיש לראות בצדדים כידועים בציבור:
12.1 שרה אישרה שרצתה להינשא לאברהם בשנית (שורות 11-6 בעמוד 46 לפרוטוקול), שלא התנגדה לעריכת הטקס ביום 28.7.1996 (שורה 14 בעמוד 47 לפרוטוקול) ואישרה את קיומו בפועל.
12.2 לצדדים נולדו שני ילדים נוספים לאחר נישואיהם השניים ומכאן שקיימו יחסי אישות. שרה סתרה עצמה כאשר מחד טענה שלא התקיימו בין הצדדים יחסי אישות, ומנגד אישרה שהרתה פעמיים כתוצאה מקיומם. שרה לא הוכיחה טענותיה בדבר קיום קשר רומנטי בין אברהם לנשים אחרות ואף לא ניסתה לטעון שהיא עצמה ניהלה קשר רומנטי עם גברים אחרים מאז גירושי הצדדים בשנת 1993. חודשים ספורים לפני פרידת הצדדים כתבה שרה לאברהם "מזל טוב לאיש והאדם שהכי חשוב לי בעןלם גם אים זה לא נראה כך. הלוואי ונחגוג הרבה שנים יחד... אוהבת" (נספח ו' לתצהיר אברהם) מה שמלמד באופן ברור כיצד ראתה שרה סובייקטיבית את הקשר עם אברהם כמובן אף לאור העובדה שלצדדים ארבעה ילדים משותפים ששניים מהם נולדו לאחר נישואיהם השניים.
12.3 הוכח שהצדדים התגוררו תחת קורת גג אחת וניהלו משק בית משותף:
12.3.1 גיסו של אברהם, מר פלוני העיד שהוא ורעייתו אירחו את הצדדים וילדיהם פעמים רבות ואף התארחו עם ילדיהם בבית בו התגוררו הצדדים כזוג לכל דבר ועניין תחת קורת גג אחת (שורות 33-27 בעמוד 15 לפרוטוקול). עדותו של אברהם היתה מהימנה ואילו שרה התחמקה מפירוט סדור של התקופות בהן התגוררו הצדדים תחת קורת גג אחת אף לשיטתה וסתרה עצמה פעם אחר פעם ביחס לתקופות בהן התגוררו הצדדים תחת קורת גג אחת ושינתה את גרסתה. מחד אישרה היא שאברהם היה מגיע לביתה 'מפעם לפעם' והתגורר יחד עמה בין השנים 2010-2006 אך מנגד טענה שהשתלט על חדר בדירה וסירב לעזוב. שרה לא העידה כל עד מטעמה להוכחת טענותיה, אף לא ראתה לפרט הכתובות בהן התגורר לטענתה אברהם בתקופות בהן הצדדים לא התגוררו לשיטתה תחת קורת גג אחת (מאז גירושי הצדדים בשנת 1993 ועד שנת 2006 וכן משנת 2010 ואילך) וטענותיה בעניין זה נטענו על דרך הסתם ללא כל פירוט או ראייה. שרה אף לא ראתה להסביר מדוע זה לא נקטה משך ארבע שנים תמימות בכל הליך שהוא לסילוק אברהם מהדירה אף שהגישה מספר תלונות במשטרה. ניסיונה של שרה לצייר עצמה כאישה חלשה וכנועה לא צלח ובית המשפט התרשם שלו חפצה בכך – היתה עומדת על זכויותיה קודם לכן ופועלת לסילוקו של אברהם מהדירה;
12.3.2 אברהם צירף קבלות רבות המעידות שרכש, בין בעצמו ובין יחד עם שרה, מוצרי חשמל ורהיטים רבים שסופקו לדירה בה התגורר עם שרה וילדיהם;
12.3.3 אברהם הציג תמונות רבות של הצדדים לאחר הגירושין משנת 1993 ואילך המעידות על בילויים וחופשות משותפות של הצדדים והסבריה של שרה בעניין זה היו דחוקים, לא אמינים ונעדרי היגיון;
12.3.4 אברהם הציג מסרונים שהוחלפו בין הצדדים מהם עולה שהצדדים ניהלו משק בית משותף, בחנו אפשרות לצאת יחדיו לחופשות וכן שאברהם ערך קניות לבית הצדדים בקביעות וכו';
12.3.5 שרה אישרה שהיא אינה עובדת שנים ארוכות, בתחילה קיבלה גמלת הבטחת הכנסה ומעל עשור היא מקבלת קצבת נכות מהמל"ל (שורות 16-15 בעמוד 41 לפרוטוקול). העובדה ששרה, חד הורית המטופלת בארבעה קטינים וכל פרנסתה היא מקצבת נכות הגישה לראשונה תביעה בעניין מזונות הילדים ביום 8.9.2016 (נספח א' לתצהיר שרה) מחזקת את גרסת אברהם שעד למועד זה התגוררו הצדדים תחת קורת גג אחת וניהלו משק בית משותף. שרה לא ראתה להסביר כיצד התקיימו הילדים והיא מקצבת הנכות בלבד ומדוע לראשונה נקטה בהליך בעניין המזונות רק בסוף שנת 2016 אם אכן הצדדים התגרשו עוד בשנת 1993 ומאז לא ניהלו משק בית משותף כטענתה; 
12.4 טענת שרה שאברהם לא צירף קבלות על אודות רכישת מוצרי מזון לבית הצדדים מהלך שני העשורים האחרונים מעידה שלא רכש מוצרי מזון כפי טענתו נדחית, לא רק משום ששרה בעצמה הודתה שאברהם רכש מוצרי מזון לבקשתה, ולא רק משום שהוצגו התכתבויות רבות בין הצדדים מהן ניתן ללמוד ששרה שלחה לאברהם באופן קבוע הודעות עם פירוט המצרכים אותם היא מבקשת שיקנה אלא אף ובעיקר משום שלא מצופה מאדם המתגורר עם זוגתו וילדיו תחת קורת גג אחת לשמור קבלות על רכישת מוצרי מזון.
12.5 אין בעובדה שיחסי הצדדים ידעו 'עליות ומורדות' במהלך השנים כדי לשלול ההכרה בהם כידועים בציבור (תמ"ש (ת"א) 16870/00 פלונית נ' פלוני (14.2.2005)). אורח החיים המשותפים מהווה ראייה על אודות יחסי הצדדים. טענת שרה שאברהם אדם אלים ומסוכן נטענה על דרך הסתם. שרה לא צריפה אסמכתאות על אודות הגשת תלונות במשטרה. יתרה מכך, העובדה ששרה נדרשה, לטענתה, להגיש מספר בקשות לצווי הגנה אך מוכיחה שהצדדים התגוררו תחת קורת גג אחת שאחרת מה טעם וצורך היה בהגשתן. שרה בחרה למלא פיה מים ביחס לטענת אברהם שהזמנת המשטרה אינה מוכיחה דבר והראיה היא שאך לאחרונה הזמינה מספר פעמים משטרה בשל התנהגות בנם המשותף.
12.6 עדות שרה לא היתה אמינה כלל והיו בה סתירות רבות. שוכנעתי שהצדדים פעלו במכוון וביודעין מפאת אינטרסים כלכליים שלא לרשום את הנישואין. גרסת שרה שאילו היו הנישואין השניים נרשמים ומדווחים לא היתה לכך השלכה על סכום הקצבאות ששולמו לה על ידי המוסד לביטוח לאומי או על הטבות שניתנו לה כאם חד הורית בעיקר בכל הקשור לזכות לשכירות ציבורית מעמידר אינה מתקבלת על הדעת. שרה בעצמה אישרה בפה מלא שלאם חד הורית זכאות מועדפת לזכות דיור ציבורית מעמידר (שורות 25-22 בעמוד 42 לפרוטוקול). 
13. המסקנה היא שהצדדים חיו תחת קורת גג אחת וניהלו משק בית משותף כידועים בציבור לכל הפחות מיום 28.7.1996 (מועד עריכת טקס הנישואין השניים) ועד שנת 2016 אז עבר אברהם להתגורר בנפרד משרה וילדיהם. משעה שהזכויות בדירה נרכשו למעלה מעשור לאחר 28.7.1996 לא נדרשת הכרעה האם הצדדים היו ידועים בציבור כבר ממועד הגירושין ביום 24.3.1993 אם לאו.

ג. האם התקיים בין הצדדים שיתוף רכושי 14. לעיל נקבע שהצדדים התגוררו תחת קורת גג אחת וניהלו משק בית משותף כידועים בציבור לכל הפחות משנת 1996 ועד לפרידתם בשנת 2016. כאמור אין חולק שבתקופה שמיום 31.7.1989 ועד 24.3.1993 היו הצדדים נשואים כדמו"י וניהלו משק בית משותף.
15. התקופה הארוכה בה חיו הצדדים תחת קורת גג אחת ובמהלכה נולדו להם שני ילדים  משותפים נוספים מהווה ראייה על אודות יחסי הצדדים והמשטר הרכושי גם אם בפועל לא ניהלו הצדדים חשבון בנק משותף. סביר ששרה היתה מנועה מניהול חשבון בנק משותף עם אברהם עת נהנתה מקצבאות והטבות של אם חד הורית, ועל כן אין בעובדה שהצדדים לא ניהלו חשבון בנק משותף כדי להעיד על הפרדה רכושית. שרה אישרה שהיא לא עובדת שנים ארוכות, בתחילה קיבלה גמלת הבטחת הכנסה ומעל עשור היא מקבלת קצבת נכות מהמל"ל (שורות 16-15 בעמוד 41 לפרוטוקול), וכן שדרישתה הראשונה מאברהם לתשלום מזונות היתה בספטמבר 2016 כיוון שקודם לכן סייע אברהם ברכישת מוצרי מזון (שורות 21-20 בעמוד 60 לפרוטוקול). גרסת שרה אינה מתיישבת עם ההיגיון ולא הוכח כיצד עלה בידה לממן את כלל הוצאות הקטינים ואחזקת הדירה, לרבות תשלום משכנתה וכל זאת מקצבת נכות ומבלי סיוע כספי מאברהם. עדותו של אברהם לפיה הנתבעת נשאה בהוצאות אחזקת הבית והוא נשא ביתר ההוצאות לרבות רכישת מוצרי מזון ושהצדדים ניהלו את משק הבית המשותף במאמץ משותף אמינה ומתיישבת עם ההיגיון. בהתחשב בעובדה שלתובעת שולמה קצבת נכות באמצעות המל"ל והיא לא עבדה שנים ארוכות, בהוצאות הנדרשות לצורך גידול ארבעה ילדים, בהוצאות הנדרשות לצורך אחזקת הדירה והעובדה שהצדדים התנהלו ברמת חיים סבירה, המסקנה המתחייבת היא שללא התרומה הכספית של אברהם למשק הבית המשותף – לא היה הדבר מתאפשר. לפיכך נקבע שהצדדים חיו בשיתוף רכושי.
ד. שיתוף רכושי ביחס לדירה16. הזכויות בדירה נרכשו ביום 28.11.2007 תמורת 51,204 ש"ח ונרשמו על שם שרה בלבד. אין מחלוקת שרכישת הזכויות בדירה היתה מכח זכויותיה של שרה כאם חד הורית לארבעה ילדים, על פי הרישום במשרד הפנים, וכן שאם הצדדים היו רשומים כנשואים לא היתה להם זכאות זהה (אם בכלל) לרכישתה. 
17. הלכה היא שדירת המגורים מהווה נכס משפחתי מובהק וככזה נדרשות פחות ראיות להוכחת השיתוף בזכויות בה. בענייננו הצדדים התגוררו בדירה יחד עם ילדיהם כעשרים שנים עד פרידתם. מהנימוקים המפורטים להלן נקבע שאברהם הוכיח זכותו לשיתופו בזכויות בדירה:
17.1 הוכח שהדירה נרכשה בשעה שהצדדים התגוררו תחת קורת גג אחת (גם לשיטת שרה) וכן שאברהם היה מעורב ברכישתה. שרה אישרה שמספר הטלפון הנייד של אברהם רשום על גבי טופס הבקשה לרכישת הדירה מיום 14.12.2006 (נספח ד' לתצהיר אברהם) ולא היה בפיה כל הסבר המניח את הדעת מדוע.
17.2 טענת שרה שרכישת הדירה מומנה ממקורותיה שלה בלבד לא הוכחה ולא הוכח שלשרה היו מקורות כספיים פרטיים שאינם משותפים. אף הטענה שפדתה תכנית חיסכון לא הוכחה ולא הוסבר כיצד לאם חד הורית לארבעה ילדים שגרושה אינו מסייע לה במאומה ואינו משלם מזונות היו חסכונות. שרה לא צירפה כל אסמכתה על אודות המשכנתה שנטלה, לא פירטה איזה סכום הלוואה נטלה וכיצד זו נפרעה, ואף לא הציגה תדפיסי חשבון הבנק שלה מהם ניתן היה להיווכח האם אכן מימנה, בכוחות עצמה בלבד, את כלל הוצאות משק הבית ללא סיועו של אברהם. כן לא צירפה שרה אסמכתה לטענה שאמה מימנה חלק מהתשלום ולא הסבירה מדוע זה לא ייחשב כמתנה לצדדים נוכח חזקת המתנה.
17.3 טענת אברהם שערך שיפוצים נרחבים בדירה הוכחה. גרסת אברהם נתמכה בשני עדים שאישרו ביצוע השיפוצים. שרה שינתה גרסתה וסתרה עצמה בעניין זה עד שהודתה לבסוף "הוא עזר לי בשיפוצים, אין שום הכחשה פה, שילמתי מה שיכולתי" (שורה 1 בעמוד 61 לפרוטוקול), כן אישרה שרה שאברהם התקין פרגולה בדירה. העובדה שלא היו בידי אברהם אסמכתאות על רכישת חומרי בניין מלפני 20 שנים אינה מאיינת את טענותיו, שהרי גם שרה אישרה שאברהם, שמתפרנס מביצוע עבודות שיפוצים, ביצע את השיפוץ בעצמו ולא באמצעות אשי מקצוע אחרים.
17.4 שרה עצמה, על אף הכחשתה, ראתה בדירה נכס משותף לצדדים וביום 6.7.2017 כתבה היא לאברהם בקשר עם הדירה "שאני ימכור תקבל תכסף בנתיים חיים פה אנשים" (נספח ו' לתצהיר אברהם).
17.5 אין בעובדה שהדירה נרכשה הודות לזכאות האישית של שרה כאם חד הורית כדי לגרוע משיתוף הזכויות בה בפרט לאור העובדה שהצדדים בחרו במודע שלא לרשום את נישואיהם במרשם על מנת שלא לפגוע בזכויותיה לרכישתה.
18. חרף האמור לעיל, לא ניתן להתעלם מהודאת אברהם שהצדדים רקמו יחד תוכנית להונות את עמידר (שורה 20 בעמוד 23 לפרוטוקול) והתגרשו באופן פיקטיבי על מנת להגדיל הסיכויים לזכות שכירות בדירת עמידר, ולאחר מכן התחתנו באופן פרטי, נולדו להם שני ילדים נוספים, והם לא נרשמו כנשואים עד היום. עתה כאמור מבקש אברהם את בית המשפט להצהיר על בעלותו במחצית הזכויות בדירה שהזכות לרכישתה ניתנה לשרה על פי טענתו מכח הונאה. בית המשפט לא יתן ידו למעשי הצדדים ועל כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד כך שיוצהר שלאברהם הזכות למחצית משווי הזכויות בדירה.

התוצאה19. התביעה מתקבלת באופן חלקי ומוצהר שאברהם זכאי לקבלת שווי מחצית הזכויות בדירה כערכה במועד פסק הדין.
20. בראי השיקולים שהותוו בפסיקה בעניין פסיקת שכר טרחה ריאלי וסבירות ההוצאה, בהתחשב במהות ההליך ובתוצאתו, כמו גם בעובדה שאברהם תרם בהתנהלותו לרישום הזכויות בדירה על שם שרה בלבד, תישא שרה בהוצאותיו של אברהם ובשכר טרחת בא כוחו בסך כולל של 15,000 ש"ח. סכום זה ישולם לאברהם בתוך 30 ימים או באמצעות הפחתה מחלקה של שרה בתמורת המכירה עת תימכר, לפי המאוחר. 21. לסיום - בית המשפט אינו יכול להישאר אדיש להודאת הצדדים שאף לאחר הגירושין חיו תחת קורת גג אחת גם אם לא באופן רציף (ראו הודאת שרה בשורות 26-20 בעמוד 51 לפרוטוקול וסעיפים 13, 14, 15 ו- 18 לתצהירה, סעיפים 5, 10, 11, 14, 16, 21 ו- 23 לתצהיר אברהם וכן הקביעות בסעיף 12 לפסק הדין) ושהדבר נעשה, לטענת אברהם, על מנת ששרה תוסיף לקבל ההטבות להן היתה זכאית כחד הורית (שורות 15-10 בעמוד 22 לפרוטוקול). לפיכך פסק הדין יועבר לעיון מנהל בתי המשפט שיבחן האם יש מקום להעבירו יחד עם תצהירי הצדדים והפרוטוקול לגופים הרלוונטיים.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים.

ניתן היום,  כ"א אדר תשע"ח, 08 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.