פס"ד בתביעה למתן פסק דין הצהרתי כי שתי דירות הרשומות על שם אמו המנוחה של התובע שייכות לו ואינן חלק מעיזבונה

נתבעים 6-8: באמתעות עו"ד שלום טובי 

פסק דין

לפני תביעת התובע למתן פסק דין הצהרתי לפיו שתי דירות ברח' ... ב... הידועות כגוש... חלקה ... תת חלקה 1 ו-2 הרשומות על שם המנוחה נ. ע. ז"ל (להלן: "הדירות") שייכות לו לבעלותו ואינן חלק מעיזבון המנוחה.

רקע עובדתי רלוונטי וההליך המשפטי

1. התובע והנתבעים 1-7 אחים, ילדי המנוחים ע. ע. ז"ל (נפטר ביום 16.9.73) ונ. ע. ז"ל (נפטרה ביום 16.7.92, להלן: "המנוחה").

            סה"כ נולדו למנוחים 12 ילדים.

            שתי בנות נוספות, ז. ע. וא. ע. אינן צד להליך.

שתי בנות נוספות נפטרו, א. ט. ז"ל וד. ק. ז"ל.

הנתבעת 8 הנה בתה של המנוחה א. ט. ז"ל, נכדתה של המנוחה.

2. המנוחים עלו לישראל מ... והתגוררו עם 12 ילדיהם בשכונת... ב... בדירות שבמחלוקת אשר ניתנו להם למגורים על ידי עמידר, דירה אחת לאב ודירה אחת לאם.

            כעולה מנסחי טאבו שצורפו -

            בשנת 2011 נרשמה הדירה בתת חלקה 1 על שם המנוחה כ"מכר ללא תמורה". קיימת הערת אזהרה לטובת עמידר לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין מיום 21.5.92 והערה בדבר העברה לזרים לפי סעיף 4 י"ז לחוק רשות מקרקעי ישראל מיום 14.5.2008 (להלן: "דירה א'").

בשנת 2008 נרשמה הדירה בתת חלקה 2 על שם המנוחה בשלמות כ"מכר ללא תמורה". קיימת הערת אזהרה לטובת עמידר לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין מיום 21.5.92 והערה בדבר העברה לזרים לפי סעיף 4 י"ז לחוק רשות מקרקעי ישראל מיום 14.5.2008 (להלן: "דירה ב'").

ב"כ הצדדים הודיעו בדיון מיום 25.5.20 כי אין מחלוקת שהרישום נעשה באופן אוטומטי (פרוטוקול שם, עמ' 45 שורה 29).

3. טענת התובע בתביעתו, בתמצית – אמו חיה בדלות, יחד עם אחיותיו א. וז., וצברה חובות. לא שילמה עבור שכירות לעמידר ולא שילמה חובות ארנונה ומים לעירייה. עמידר אפשרה לה לרכוש את הזכויות בדירות בשנת 1991. האלטרנטיבה היתה פינוי מדירת האב. האם המנוחה התחייבה אז כלפיו בעל פה, כי שתי הדירות יועברו על שמו כפוף לכך שישלם את מלוא דמי רכישתן לעמידר. התובע שילם לעמידר את דמי הרכישה בשנת 1991, האם נפטרה כשנה לאחר מכן בשנת 1992 כך שטרם עלה בידו להשלים את העברת הזכויות בדירות.

            הנתבעים טוענים, בתמצית – מעבר לטענות מקדמיות בעניין העדר סמכות עניינית, התיישנות ושיהוי, לגופה של תביעה - לא היתה כל הבטחה או התחייבות של האם כלפי התובע, עמידר לא מכרה ולא יכלה למכור את הזכויות במקרקעין, התובע לא הוכיח תשלום בגין רכישת הדירות מכספיו, תשלומים מחשבונו נעשו לצורך היוון זכויות החכירה לאחר שהפקיד לחשבונו כספים של האם אותם שמרה במזומן בדירתה, ולמעשה שילם מכספיה. התובע שילם חובות ארנונה ומים לאחר פטירת המנוחה וכאשר ניהל עסק באחת הדירות. האם לא ערכה צוואה וכל רצונה היה שהדירות יחלקו בין האחים בחלקים שווים.

4. התובע והנתבעים 1-7, ילדי המנוחה, הנם יורשי המנוחה על פי דין בהתאם לצו ירושה אשר ניתן ביום 28.3.17.

שתי בנות נוספות של המנוחה, ז. וא. יבדל"א, הסתלקו מחלקן בעיזבון המנוחה לטובת אחיהן התובע כמפורט בצו הירושה, ואינן יורשות את המנוחה.

יתר יורשי המנוחה על פי דין הנם נכדיה, ילדי בנותיה ז"ל של המנוחה, ביניהם הנתבעת 8.

התביעה הוגשה במקור בחודש מאי 2016 נגד 18 נתבעים – ילדיה של המנוחה ביניהם הבנות ז. וא. ונכדיה של המנוחה - שהנם יורשים על פי צו הירושה.

בראשית חודש נובמבר 2017, הוגשו לתיק תצהירי הסתלקות של נכדי המנוחה אחיה של הנתבעת 8 מחלקם בעיזבון המנוחה, לטובת התובע. חלק מהתצהירים אינם נושאים תאריך.

לא פורט אם הוגשו לרשם לענייני ירושה ואם התבקש תיקון צו הירושה.

מכל מקום, ביום 23.11.17 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן נגד הנתבעים 1-8 בלבד.

5. כתב התביעה המתוקן נמסר לכל הנתבעים.

רק הנתבעים 6-8 הגישו כתב הגנה מטעמם וסיכומים. יש לציין כי תצהיר התומך בכתב ההגנה ניתן על ידי הנתבע 7 בלבד, והוא בלבד הגיש תצהיר עדות ראשית.

בנסיבות האמורות, השימוש במונח "נתבעים" מתייחס לנתבעים 6-8.

נתבעים 1,2,3 – התייצבו לדיון קדם המשפט ביום 25.4.18 והודיעו כי הם מסכימים לתביעה.

הנתבעים 2-3 חזרו על הסכמתם לתביעה גם במסגרת חקירתם ביום 25.5.20.

הנתבע 1 הודיע בחקירתו כי אינו מסכים לתביעה (פרוטוקול שם, עמ' 56).

נתבעת 4 – התייצבה לדיון ביום 25.4.18, הודיעה כי אין לה כוונה להגיש כתב הגנה ו"מה שיהיה בסוף – שיהיה".

נתבע 5 – התייצב לדיון ביום 25.4.18 וטען כי אין לו כסף להגשת כתב הגנה, הופנה על ידי בימ"ש לשקול בחינת זכאותו לסיוע משפטי. בחר שלא להגיש מטעמו כתב הגנה בתביעה.

לא הונח הסבר על ידי הנתבעים 1-5 במהלך ניהול ההליך, מדוע בשנת 2014 חתמו על תצהירי הסתלקות מחלקם בדירה ב' בעיזבון לטובת התובע. מדוע נדרשו לחתום על תצהירי הסתלקות אם לגרסתם הדירות אינן חלק מהעיזבון, ומדוע חתמו בקשר לדירה אחת בלבד (ראו בהקשר זה סעיף 11 להלן).

טענות הצדדים בהרחבה

6. טענות התובע –

א.         ההורים המנוחים וילדיהם התגוררו בדירות, כאשר עמידר רשמה את הזכויות בדירה א' על שם האב המנוח ובדירה ב' על שם המנוחה. בשנת 1991, אפשרה עמידר לאם המנוחה לרכוש את זכויות הבעלות בדירות מעמידר. הובהר למנוחה כי יש לפנות את הדירה א' לאחר שנפטר המנוח וזכותה להתגורר בדירה ב' הנה עד 120, לאחר מכן תחזור הדירה לעמידר. בתקופה זו התגוררו בדירות האם המנוחה, התובע ושתי אחיות נוספות. יתר האחים נישאו ועזבו.

ב.         לאם המנוחה לא היו כספים לתשלום דמי השכירות לעמידר והתובע הוא ששילם. כך גם שילם מכיסו הוצאות ארנונה ומים במהלך החיים.

ג.          ביום 22.8.91 שלחה עמידר למנוחה את התנאים לרכישת הדירות. לאם המנוחה לא היו כספים לצורך רכישת הזכויות בדירות והתובע, אשר היה אז כבן 28, הוא זה ששילם מכספיו את הסכומים לצורך רכישת הדירות, שילם מס רכישה.

ד.         בין התובע לאם המנוחה היה הסכם בעל פה שהזכויות הרשומות בדירות יעברו על שמו כנגד התשלומים ששילם לעמידר עבור רכישתן.

ה.         האם נפטרה כשנה לאחר רכישת הדירות על ידי התובע ומשכך לא הושלמה העברת הזכויות בדירות לשמו.

ו.          כל אחיו של התובע יודעים כי הוא שרכש מכספיו את הדירות. כל אחיו, למעט הנתבעים 6-7 הסתלקו מחלקם בדירות לטובתו בתצהיר עליו חתמו לפני עו"ד בשנת 2014.

ז.          בכוונת התובע לקיים את רצון אמו והוא מתחייב לאפשר לשתי אחיותיו הגרות בדירות להמשיך ולהתגורר בהן עד 120.

7. טענות הנתבעים 6-8 –

א.         בימ"ש לענייני משפחה אינו בעל הסמכות העניינית לדון בתביעה. מרבית הנתבעים מתוך 18 אינם "בני משפחה" כהגדרתו בחוק בית משפט לענייני משפחה אלא אחייני התובע, ולא מדובר בסכסוך משפחתי.

ב.         במועד רכישת הדירות הנטען, היה התובע כבן 27, הצעיר מבין הילדים, ואין הגיון כי האם בחרה לעשות עסקה דווקא איתו. שתי האחיות המתגוררות בדירות מוגבלות שכלית, האם דאגה להן ורצונה היה שכל האחים ירשו את הדירות בחלקים שווים.

ג.          זכויות המגורים בשתי הדירות ניתנו לשני המנוחים. המנוחה סיפרה כי פנתה לעמידר לרכישת הזכויות בשתי הדירות כדי שתוכל להוריש אותן לכל ילדיה בחלקים שווים.

ד.         התובע לא התגורר באיזו מהדירות, כי אם בדירה שלו עם משפחתו. בדירה אחת התגוררו שתי אחיות, בדירה שניה התגורר הנתבע 5  אשר עזב את הדירה מספר שנים קודם הגשת התביעה. התובע פתח עסק בדירה בניגוד להסכמת האחים ופונה.

ה.         לתובע לא היתה יכולת כלכלית לרכוש את הדירות. באותה תקופה היה נשוי ובעל משפחה, רכש דירה ברח' ... בה התגורר עם אשתו וילדיו. התובע רכש את דירתו באמצעות נטילת משכנתא.

ו.          לאם היו כספים לרכישת הדירות. היו לה כספים בבנק וכספים רבים במזומן אותם שמרה בארון בחדר בבית ומקורם בכספי נכות של האם ושתי האחיות וכספי תמורת מכר מאפיה שהיתה לאב המנוח.

ז.          התובע לא הציג אסמכתא לכספים ששילם לעמידר ולרשויות המס ממקורותיו. התשלומים הנטענים נעשו במזומן ותואמים את גרסתם שמדובר בכספי האם.

ח.         במהלך חיי המנוחה היתה פטורה מתשלום ארנונה בשל נכותה ונכות שתי האחיות שהתגוררו עמה. חוב הארנונה הנו בגין מגורים בדירות לאחר פטירת האם ולא מדובר ב"חובות של האם" אשר שילם התובע, כטענתו.

ט.         האם נהגה להתייעץ תמיד עם הנתבע 7 בכל עניין, אמרה לו בפורש כי יש לה די כספים לרכוש את הדירות אותן תוריש לכל ילדיה.

י.          "הבטחה בעל פה" של האם כנטען, אינה מקיימת את דרישת הכתב. טענה זו אינה עולה גם בקנה אחד עם מסמכים שנחתמו מול עמידר ומול הבנק, כולם על ידי האם המנוחה בחתימתה. מכל מקום, מדובר ב"הסכמה" משנת 1991 וחלה התיישנות.

יא.        התובע החתים את אחיותיו ויתר אחיו על תצהירי הסתלקות תוך ניצול מצבם וכנראה הבטחות שנתן להם. תצהירי ההסתלקות מתייחסים לדירה אחת מתוך השניים והאחים הודו לפרוטוקול כי אם תדחה התביעה הם רוצים את חלקם.

דיון והכרעה

8. יאמר כבר וינומק בהרחבה להלן, כי מצאתי לדחות התביעה, אשר הוגשה בשיהוי רב כ-24 שנים לאחר שהתגבשה עילת התביעה, מספר חודשים לפני ההתיישנותה ללא כל הסבר או נימוק לשיהוי, ולגופה לאחר שהתובע לא עמד בנטל להוכיח הסכמה בינו לבין האם המנוחה להעברת הדירות על שמו כפוף לתשלום עבור רכישתן, ולתשלום מלוא התמורה ממקורותיו.

טרם דיון לגופו של עניין, אתייחס לטענות המקדמיות שהועלו על ידי הנתבעים.

9. הסמכות העניינית לדון בתביעה הנה לבימ"ש לענייני משפחה

דין טענת הנתבעים בקשר לסמכותו העניינית של בימ"ש זה לדון בתביעה – להידחות.

במועד פטירת האם, היו הדירות רשומות על שמה. לטענת התובע הדירות אינן חלק מעיזבונה.

השאלה שבמחלוקת הנה האם נכרת הסכם בין התובע לבין האם המנוחה להעברת הזכויות בדירות על שמו של התובע כפוף לתשלום דמי רכישתן ממקורותיו והאם שולם מלוא הסכום על ידו ממקורותיו טרם פטירת המנוחה ומתוך כך הדירות שייכות לו ואינן חלק מעיזבון המנוחה (כטענת התובע), או שהן חלק מעיזבון המנוחה ושייכות ליורשיה על פי צו הירושה.

מדובר בתובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה.

סעיף 6(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 קובע את סמכותו העניינית של בימ"ש לענייני משפחה לדון בתביעות "...לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו".

מתוך שכך הסמכות העניינית לדון בתביעה הנה לבימ"ש זה.

10. 10. התיישנות ושיהוי בהגשת התביעה

על פי הנטען בכתב התביעה, בין התובע לאם המנוחה בחייה היה הסכם בעל פה, לפיו האם תעביר לתובע את זכויותיה בדירות כנגד תשלומים שישלם לעמידר עבור רכישת הדירות (סעיף 12 לכתב התביעה המתוקן).

התובע, לטענתו, שילם במזומן ומחשבון הבנק שלו עבור רכישת הזכויות בדירות בחודשים ספטמבר, אוקטובר שנת 1991. האם נפטרה ביום 16.7.92.

עילת התביעה התגבשה, על יסוד טענות התובע, במועד פטירת האם.

התביעה הוגשה על ידי התובע בחודש מאי 2016, כ-24 שנים לאחר פטירת האם.

כיוון שמדובר במקרקעין מוסדרים, תקופה ההתיישנות בהתאם לסעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 הנה 25 שנים.

הגם שהתביעה לא התיישנה, הרי שהוגשה בשיהוי  ניכר.

התובע לא הניח כל הסבר או נימוק לשיהוי בהגשת התביעה, גם לא בסיכומי התשובה לאחר שהנתבעים התייחסו לכך בסיכומים מטעמם.

כאשר נשאל התובע  על ידי בימ"ש כבר בדיון קדם המשפט מיום 2.11.17 מדוע הוגשה התביעה כ-24 שנים לאחר המועד בו התגבשה עילת התביעה, תשובתו היתה: "עברו כמעט 24 שנים מאז הגיש התובע את הדירה (טעות במקור – ע'ב'ג'), כיוון שמי שהתגורר בנכס אלו האחיות, הנכס הוא משפחתי שמעולם לא היה צל של ספק ששייך לו.."

בחקירתו הנגדית השיב בעניין -

"לשאלת בית המשפט למה במשך 20 שנה מאז פטירת אמך לא עשית דבר אני משיב – הבטחתי לאמא שיש לי שתי אחיות ושעל גופתי המתה אף אחד לא יוציא אותן, לא ייגע בהן, הדירה שלהן ואף אחד לא ייגע בזה, לא שיניתי שם, לא אשתי יכולה לשנות את זה וגם לא הילדים שלי. במשך 20 שנה לא התעסקתי עם זה, הייתי עצמאי.

לשאלה האם יש סיבה שלא פעלתי במשך 20 שנה אני משיב – היינו משפחה מגובשת, כל אחד ידע את שלו. לא הרגשתי צורך שהדירות יהיו על שמי. תכננתי להשאיר את הדירות האלה ככה. אפילו יותר מזה, אחי הבכור ביקש ממני לגור שם..

אחי הגדול החליט שהוא רוצה דירה ואחי הזה, שאול, החליט שהוא רוצה דירה. כל אחד רוצה דירה פתאום."

(פרוטוקול 24.6.19, עמ' 37 שורות 27-35).

לא רק שאין בתשובותיו של התובע משום נימוק מניח הדעת לשיהוי הרב בהגשת התביעה, אלא שנימוק התובע דווקא מחזק את הצורך בהגשת התביעה סמוך לאחר פטירת האם. התובע לאורך כל הדרך טוען כי רצונה של האם היה להמשך מגורי האחיות בדירות או איזו מהן, וכי הוא מתחייב לאפשר להן להתגורר בדירה עד 120. דווקא מטעם זה, בשים לב כי הדירות רשומות על שם האם, על פניו חלק מעיזבונה, ו-18 יורשים אחריה על פי צו הירושה, מצופה היה כי התובע יעמוד על זכותו הנטענת לרשום את זכויותיו הנטענות בדירות כדי לאפשר את המשך מגורי האחיות בדירות.

טענתו שהיה עצמאי ולכן "לא התעסק בזה" (כלשונו), אינה משכנעת.

11. תצהירי הסתלקות אחיו של התובע משנת 2014

אחת מטענותיו העיקריות של התובע, כי "כל האחים" יודעים שהוא שילם עבור רכישת הדירות ועל התחייבות האם כלפיו להעביר על שמו את הדירות כפוף לתשלום עבורן, ובתמיכה לכך צרף תצהירי הסתלקות של האחים מהדירות או איזו מהן, לטובתו:

תצהיר האחות א. ע. מיום 17.6.14 כי היא מסתלקת מחלקה בשתי הדירות שבעיזבון המנוחה לטובת התובע, נחתם בפני עו"ד משה הרצוג (נספח ח1)

תצהיר האחות ז. ע. מיום 17.6.14 כי היא מסתלקת מחלקה בשתי הדירות שבעיזבון המנוחה לטובת התובע, נחתם בפני עו"ד משה הרצוג (נספח ח2)

תצהיר הנתבע 1 ח. ע. מיום 24.6.14 כי הוא מסתלק מחלקו בדירה ב' בעיזבון המנוחה לטובת התובע, נחתם בפני עו"ד יניב הראל (נספח ט1)

תצהיר הנתבע 2 כ. ע. מיום 24.6.14 כי הוא מסתלק מחלקו בדירה ב' בעיזבון המנוחה לטובת התובע, נחתם בפני עו"ד יניב הראל (נספח ט2)

תצהיר הנתבעת 3 ר. ק. מיום 24.6.14 כי היא מסתלקת מחלקה בדירה ב' בעיזבון המנוחה לטובת התובע, נחתם בפני עו"ד יניב הראל (נספח ט3)

תצהיר הנתבעת 4 א. מ. מיום 24.6.14 כי היא מסתלקת מחלקה בדירה ב' בעיזבון המנוחה לטובת התובע, נחתם בפני עו"ד יניב הראל (נספח ט4)

תצהיר הנתבע 5 א. ע. מיום 25.6.14 כי הוא מסתלק מחלקו בדירה ב' בעיזבון המנוחה לטובת התובע, נחתם בפני עו"ד יניב הראל (נספח ט5).

תצהירי ההסתלקות, לא רק שאינם תומכים בתביעה, יש בהם כדי לסתור את טענת התובע כי הדירות אינן חלק מהעיזבון גם לעמדת האחים שהסתלקו.

על פי התצהירים כפי שנוסחו, הצהיר כל אחד מהאחים כי הוא "מסתלק בזאת הסתלקות סופית, מוחלטת, מלאה ובלתי חוזרת מכל חלקו בדירה.....בעיזבון המנוחה, לטובת ע. י. ..."

מעבר לכך שאין בתצהירי ההסתלקות כל התייחסות לזכויות התובע בדירות או איזו מהן, הרי שלפי ניסוח התצהירים נכון לשנת 2014, המועד בו נחתמו, כל אחת מהמצהירים הביע דעתו כי הדירות שייכות לעיזבון המנוחה ולמצהירים זכויות בדירות מכח היותם יורשי המנוחה. שאחרת לא היה צורך בהסתלקותם.

אני מוצאת כי יש באופן בו נוסחו התצהירים כדי לסתור את טענת התובע בדבר זכויותיו בדירות משנת 1991. הסתמכות התובע על התצהירים מעלה כי אף הוא מודה שנכון לשנת 2014 לאחים זכויות בדירות מכח עיזבון האם המנוחה. הדבר סותר טענתו כי הדירות שייכות לו מכח רכישתן על ידו בשנת 1991 ולמעשה אינן חלק מעיזבון האם המנוחה.

מעבר לכך כי מרבית האחים חתמו על הסתלקות מדירה ב' בלבד, בעוד לטענת התובע הוא רכש את שתי הדירות.

12. העדר מסמך בכתב

התובע טוען כי האם המנוחה התחייבה כלפיו בעל פה, להעביר לו את הדירות כפוף לתשלום מכיסו לצורך רכישתן.

האחות א., אשר העידה מטעם התובע, הצהירה כי היה מסמך בכתב בין האם לתובע וכי היו מסמכים נוספים המעידים על כך שהתובע רכש את הדירות. לעדותה, אותם מסמכים נשמרו מתחת למיטה ונרטבו או אבדו.

לעדותה:

"ש. האם את שמעת או ראית הסכם או התחייבות בין אמא שלך לי.

      ראית כזה מסמך

ת.  בנוכחותי אמרו את זה

ש. היה נייר?

ת.  היה.

ש. איפה הנייר?

ת.  את הנייר שמנו תחת המיטה והיתה רטיבות.

ש. ומה היה כתוב בנייר

ת.  שי. קנה את הדירות. כל המסמכים שי. קנה את הדירות

ש. את הכל הרטיבו המים

ת.  הכל נרטב. אולי השיג אחרים.

ש. אמרת שהמקור הלך לאיבוד

ת.  המסמכים המקוריים הלכו לאיבוד."

(פרוטוקול, עמ' 62 שורות 8-19).

גרסתה זו לגבי התחייבות האם בכתב כלפי התובע אינה עולה בקנה אחד עם גרסת התובע עצמו, לפיה לא היה מסמך בכתב בינו לבין האם המנוחה בעניין הדירות.

כך גם לא נטען על ידי התובע בשום מקום כי היו מסמכים המעידים על רכישות הדירות על ידו, כי מסמכים אלו הופקדו "מתחת למיטה" ואבדו או נרטבו.

יש להניח כי לו היו מסמכים שכאלו, היה התובע מציין זאת בכתב התביעה ובתצהירו.

13. התובע בחקירתו טען כי לקח את אמו לעו"ד הרצוג כדי לחתום על כל המסמכים שנדרשו לצורך רכישת הדירות, לרבות על יפוי כח נוטריוני. התובע הצהיר כי הוא שילם במשרדו של עו"ד הרצוג, ויש לעו"ד הרצוג את המסמכים (הדגשות שלי- ע'ב'ג'):

"ש.אמך כשהלכה לעמידר, אתה אומר שהיא הלכה לבד?

ת.  אתה מכניס עכשיו מילים לא נכונות. היא לא הלכה לבד לעמידר. עמידר פנו אלינו להחזיר דירה, אני ניגשתי לעמידר ודיברתי עם הנציג של עמידר שאמר לי – תשמע, ייקחו לכם דירה, זה לא יעזור לכם כלום אם לא תקנו אותה. יש מצב שקודם כל אתה מעביר את הדירה על שם נ. ומשם הדרך סלולה לקנות את הדירה? זה מה שעשיתי. אמא שלי לא ניגשה.

ש. אז מי חתם על המסמכים?

ת.  אמא שלי, אני לקחתי אותה לכל המקומות והיא חתמה.

ש. אז לקחת אותה?

ת.  לא לעמידר, אלא לעו"ד בשם משה הרצוג.

ש. משה הרצוג טיפל בקניית הדירות בעמידר?

ת.  הוא לא טיפל בכלום. היה צריך להביא נוטריון, עו"ד נוטריון שצריך לחתום על זה, על המסמך של עמידר שאמא רוכשת את הדירות. נכנסתי, שילמתי, אמא חתמה בנוכחות ד., ד. אחותי שהיא ז"ל, היא נפטרה, שאם היא הייתה היום, אז כל הסאגה הזו לא הייתה. היא נפטרה ואין לי את ההוכחה הזאת להביא אותה היום ושהיא תגיד. אמי חתמה אצל עו"ד הרצוג על מסמך שהיא קונה את שתי הדירות. ייפוי כוח נוטריוני.

ש. איפה המסמך הזה?

ת.  יש אותו. לי אין אותו, אצלם, אצל עוה"ד שלי יש אותו."

התובע לא צרף את אותו יפוי כח נוטריוני עליו לטענתו חתמה האם המנוחה במשרד עו"ד הרצוג, ואף לא ביקש להעיד את עו"ד הרצוג או מי מטעמו.

לטענת התובע, אחותו המנוחה ד. ז"ל היתה נוכחת באותו מעמד במשרדו של עו"ד הרצוג, וככל שהיתה בין החיים היתה מעידה על כך ו"כל הסאגה הזו לא היתה".

מילים אחרות, העדת מי שהיה נוכח באותו מעמד היתה שופכת אור ומחזקת את גרסתו של התובע בהליך, לעמדתו.

מתבקש היה, בנסיבות אלו, כי התובע יבקש להעיד את עו"ד הרצוג או מי מטעמו.

יודגש. עו"ד משה הרצוג ייצג את התובע בהליך, רשום כמייצג התובע בכתב התביעה שהוגש ובבקשות מטעם התובע בתיק.

יכול ומטעם זה לא התבקשה עדותו.

מעבר לכך כי המסמכים לא הוגשו, למרות שלהצהרת התובע עצמו מצויים בידי בא כוחו, וחרף הודעת ב"כ התובע עו"ד ברם ממשרד עו"ד הרצוג בדיון מיום 24.6.19: "זה נכון, למיטב ידיעתי האם חתמה על ייפוי כח נוטריוני אצל עו"ד הרצוג, כחלק מסט המסמכים שעמידר דורשת להעברת הבעלות בדירה על שמה. התובע וכל תצהירי ההסתלקות פנו אלינו למשרד, בגלל שאותו י. ע. הביא את אמו כנראה בשנת 91' למשרדנו לחתום על ייפוי הכח הנוטריוני" (פרוטוקול שם, עמ' 26 שורות 12-15).

ובהמשך התחייב ב"כ התובע לסרוק את יפוי הכח הנוטריוני, אישור נוטריוני ואימות החתימה לתיק בימ"ש לאחר הדיון ביום 24.6.19 (פרוטוקול שם, שורות 32-33).

המסמכים לא נסרקו לתיק.

אי צירופם של המסמכים אשר לטענת התובע תומכים בגרסתו ואי העדת עו"ד הרצוג או מי ממשרדו נזקפים לחובת התובע, באופן שיש בכך כדי לאיין את גרסת התובע לנסיבות חתימת אותם המסמכים ונסיבות רכישת הדירות.

14. זאת ועוד.

התובע, אשר סומך את תביעתו על פניית עמידר לאמו בקשר לרכישת הדירות, על פנייתו שלו לעמידר לבחינת האפשרויות לרכישת הדירות, ועל כך שהוא שילם לעמידר מכספיו לצורך הרכישה ונחתם יפוי כח נוטריוני על ידי האם – לא ביקש לזמן לעדות נציג של חברת עמידר.

בסיכומיו טען התובע: "בכספו שלו יחד עם אמו המנוחה, הלך לעמידר, הגיע להסכם, חתם על הסכם, לקח שוברי תשלום, ניגש לבנק שלו ושילם את מלוא התשלום לרבות המיסים!" (סעיף 14 בסיכומים).

לא צורף כל הסכם חתום על ידי התובע ולא הונחה כל אסמכתא על פנייתו של התובע לעמידר לצורך כך.

מעבר לכך, התובע טוען בכתב התביעה כי "לא הצליח להשלים את העברת הזכויות בדירות על שמו..." (סעיף 14, 15 לכתב התביעה). מלשון ניסוח התביעה עולה כי התובע החל בהליך העברת הדירות על שמו מול עמידר. גם לצורך תימוכין לגרסה זו, לפיה התובע החל בהליך מול עמידר להעברת הזכויות בדירות על שמו, מצופה היה כי התובע יזמן את נציג עמידר לעדות. שכן מתיק עמידר שצורף, אין כל מסמך המבסס זאת.

המנעותו של התובע מזימון נציג עמידר לעדות, נזקפת לחובתו של התובע, במובן החזקה שעולה שלו היה מוזמן נציג עמידר לעדות, לא היתה בעדותו כדי לתמוך בגרסת התובע לגבי רכישת הדירות על ידו ופנייתו לעמידר לצורך העברת הזכויות בדירות על שמו.

15. העדר מסמך בכתב בנוגע להתחייבות האם הנטענת כלפי התובע, וזה בלבד, יתכן ולא היה מאיין התביעה, לנוכח ריכוך דרישת הכתב בעסקאות במקרקעין ביחסים בין בני משפחה מדרגה ראשונה על פי הפסיקה.

            אלא שריכוך דרישת הכתב מתאפשר על פי הפסיקה, לצד קיומן של נסיבות חיצוניות המחזקות את הטענה בדבר אותה הסכמה.

            זאת אין בנמצא בענייניו.

16. תשלומים מחשבון הבנק של התובע עבור רכישת הדירות

            התובע לא צרף לכתב התביעה ולא לתצהיר עדותו הראשית תדפיסי חשבון הבנק שלו ממנו לטענתו שולמו הסכומים עבור רכישת הדירות.

            בדיון מיום 24.6.19, לשאלת בימ"ש מדוע לא צרף תדפיסי חשבון לתמיכה בגרסתו, תשובתו היתה: "פנינו לבנק כמה פעמים והבנק אמר שאין לו" (פרוטוקול שם, עמ' 35, שורות 3-4).

            בדיון הוסכם על ידי הצדדים, כי תחתם פסיקתה המורה לבנק ... להמציא תדפיסי חשבון הבנק של התובע לשנים 1990-1992. בהתאם ולאחר בקשות ותגובות בעניין, נחתמה פסיקתה ביום 9.8.19.

            ביום 16.8.19 התובע צרף תדפיסי חשבון הבנק לתקופה 1.7.91-8.4.93.

            מעבר לכך שלא צורפו תדפיסים כנדרש מראשית שנת 1990 ויש לזקוף זאת לחובת התובע, הרי שצורפו תדפיסים לתקופה מעבר לתקופה הנקובה בפסיקתה, ובכך בלבד יש ללמד כי טענת התובע בדיון לפיה נאמר לו בבנק שאין תדפיסים לתקופה זו אינה מדוייקת, בלשון המעטה. מכל מקום עולה מכך כי לא היתה כל מניעה שהתובע יצרף התדפיסים לכתב התביעה ולכל המאוחר לתצהיר עדותו הראשית.

17. לגופם של דברים כעולה מתדפיסי חשבון הבנק של התובע אשר צורפו –

            על פי המסמכים שצרף התובע "הצהרה על מכירת /רישת זכות במקרקעין" והסכמים בין עמידר למנוחה, המחיר הנקוב של כל דירה 40,460 ₪. סה"כ 80,920 ₪ עבור שתי הדירות.

            מתדפיסי חשבון הבנק של התובע ובמקביל קבלות שניתנו על ידי עמידר, עולה כי שולם מחשבונו סך 33,750 ₪ ביום 24.9.91, ו-33,751 ₪ ביום 6.10.91.

            לא הונח כל הסבר על ידי התובע לגבי תשלום ההפרש בגין רכישת הדירות.

            גם אם אניח, כטענת התובע, שמלוא הסכומים עבור רכישת הדירות שולמו מחשבון הבנק שלו, לא שוכנעתי כי מקור הכספים מהכנסות התובע.

מתדפיסי חשבון הבנק עולה כי קודם התשלום לעמידר, נעשו מספר הפקדות במזומן לחשבונו החל מחודש 7.1991 (כאמור, התובע לא צרף תדפיסי חשבון בנק לתקופה קודמת, חרף ההסכמות והפסיקתה שנחתמה).

לא צורפו תדפיסי חשבון בנק המעידים על זכות/הכנסות של התובע קודם 1.7.1991 בחשבון. החל מחודש 1.7.91 רואים הפקדות במזומן לחשבון במועדים שונים, בסכומים שונים עד יום 19.9.91, בסכום כולל של 27,250 ₪. התובע קיבל הלוואה מהבנק סך 10,000 ₪ (אשר הוחזרה במלואה תוך כ-6 חודשים בתשלומים של כ-1,700 ₪ מחשבונו)  וסמוך לאחר מכן שולם הסך 33,750 ₪. התשלום השני בסך 33,751 ₪ שולם כשבועיים לאחר מכן.

התובע שחרר כספים מחסכון לחשבון העו"ס בסך 20,000 ₪ ביום 29.11.91. סמוך לאחר מכן משך מהחשבון סך 14,000 ₪ (5.12.91) וסך 13,900 ₪ (ביום 14.1.92). לא הונח הסבר על ידי התובע לצורך מה נמשכו הסכומים.

לטענת הנתבעים, הכספים שהופקדו לחשבונו של התובע מקורם בהפקדות כספים במזומן שהיו שייכים לאם המנוחה, אותם החזיקה בארון בדירה.

התובע מצידו לא הניח כל הסבר אחר לאותן הפקדות ומקור הכספים. התובע לא הציג אסמכתא לגבי עבודתו והכנסתו מעבודה בתקופה זו, כיצד ומתי הופקדו הכנסותיו לחשבונו. בחקירתו הנגדית טען כי בכל שורה שרשום הפקדה במזומן לחשבון זה הכנסה שלו, אך לא הניח הסבר לסכומים המשתנים ולמועדים השונים ותשובותיו היו מתחמקות. כאשר נשאל אם יסכים למתן צו לקבלת מידע לגבי הכנסותיו בתקופה, סרב:

ש.בדפים ה אלה משום מה לא רואים את ההכנסות שלך, היית עצמאי באותם שנים נכון?

ת. נכון

ש.אז איפה הכספים שלך?

ת.  אתה לא יודע לקרוא דף חשבון. אביא את המקור.

ש.הנה הדפים, איפה ההכנסות

ת. מופיעות הכנסות ומופיע שהיה לי חסכון והם הלוו לי כסף ואמרו שלא אשבור את החסכון, הבנק אמר לי שילווה לי כסף ושייפתח החסכון אכסה את המינוס. רואים שהייתי במינוס ושנפדה  החסכון המינוס כוסה.

ש.עורך הדין שלך כתב לבית המשפט שהיית עצמאי והשתכרת בהרבה כסף

ת. לא גנבתי מאף אחד

ש.יש לך עוד חשבון בנק או שזה החשבון היחידי באותה תקופה? אני מדבר על 92.

ת. בשנת 92 זה החשבון היחיד שהיה לי.

לשאלת בית המשפט איפה ההכנסות שלי בתדפיסים , אני משיב – בטח שרואים הכנסות שלי. הנה (מצביע) איפה שכתוב טלר

ב"כ התובע:

כל מה שרשום זכות זה ההכנסה.

המשך:

ש.איך יש לנו הוכחה שהכספים פה שהיו מצויים בהכנסות הם לא אמא שלך או אחיות שלך שאתה למעשה ניהלת אותם. מה מקור החסכון.

ת. אתה לא יודע את הסיפור חיים. יש פה חסכון  של 20 אלף וזה מוכיח שהיה כסף בחשבון לפני ואחרי ואני עבדתי מגיל 13 ואחרי שעבדתי לפני הצבא היה לי משכורת נכנסת לחשבון ובצבא עוד המשכתי לעבוד שנתנו לי לצאת לעבוד בערבים וגם היה לי פעם  בשנה, חודש לחזור לבעל הבית שלי ולעבוד ואחרי הצבא עבדתי גם אצל אותו בעל בית ואחרי זה נהייתי עצמאי. לא מבין את הבעיה פה.

ש.האם תתנגד שנבקש צו לגבי הכנסות שלך.

ת. לא מסכים."

(פרוטוקול 25.5.20, עמ' 46-47).

מחקירת התובע והראיות שצרף, וכן מחקירת הנתבעים ויתר העדים (ראו להלן), לא שוכנעתי כי הכספים שהופקדו במזומן לחשבון הבנק של התובע קודם תשלום עבור רכישת הדירות, ושימשו לרכישת הזכויות בדירות, מקורם הכנסות של התובע מעבודה.

18. אשר לטענת התובע כי שילם עבור מס רכישה – אף היא לא הוכחה.

התובע צרף אישור על תשלום מס רכישה בסך 202 ₪, על שם המנוחה מיום 1.9.91. 

אין תשלום בגובה סכום זה מחשבון הבנק של התובע.

התובע טוען כי שילם במזומן, אך אין כל אינדיקציה לכך או מה מקור הכספים.

מאישור התשלום עולה כי המשלם הנו המנוחה.

19. גם עדויות וחקירות התובע והעדים מטעמו, אינם מחזקים את גרסתו -

            חקירת התובע

בכתב התביעה המקורי, בכתב התביעה המתוקן ובתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי לשתי אחיותיו א. וז. מונתה האם כאפוטרופסית. בחקירתו טען כי שתי אחיותיו שהתגוררו בדירות היו בהשגחת האם בחייה והיא טיפלה בהן. התובע לא ידע להשיב אם היה לאם צו אפוטרופסות עליהן, לעיתים טען שכן, לעיתים שלא יודע. בא כוחו טען בדיון קדם המשפט כי אין צו אפוטרופסות על האחיות, והשימוש במונח זה בתצהיר התובע נעשה בשגגה.

לטענת התובע בחקירתו, לאחר פטירת האם לא פעל לקבלת צווי אפוטרופסות והקצבה שכל אחת קיבלה הופקדה בחשבון הבנק שלה (פרוטוקול 24.6.19 עמ' 19-20).

מכל מקום, לא הוצג צו אפוטרופסות. האחות א. נחקרה, האחות ז. לא זומנה לעדות.

אשר לנסיבות רכישת הדירות העיד התובע -

"ש.מתי הדירות נרכשו מעמידר, באיזו שנה?

ת.  91'.

ש.  תן לי הסבר מדוע עמידר שדורשת דירה חזרה בגלל העלייה מרוסיה, פתאום נותנת למשפחת עבדה לרכוש שתי דירות?

ת.  קודם כל, הזכות הייתה שלנו, של אמא ושל אבא. מכיוון שאבי נפטר, הם דרשו את הדירה בחזרה. פניתי לעמידר, הסברתי להם את המצב שלי, שאני חי עם ההורים והאחיות וזה וזה, אמרו לנו שיש לנו זכות לרכוש אותן, את שתי הדירות. מכיוון שהאב נפטר, אי אפשר להעביר את הדירה, אז תעביר אותה קודם על שם האמא, שכך עשינו, העברנו על שם האמא, היו לנו שתיים על שם האמא, ואחר כך הם שלחו מישהי בשם ורדה מעמידר, שהיא קבעה שכן אנחנו זכאים לדירות והתחלתי בתהליך. כך נאמר לי.

לשאלת בית משפט האם יש לי אסמכתא לפניות של עמידר בעניין אלינו ולפניות שלי לעמידר בעניין אני משיב – זה אמור להיות בתיק של עמידר, היה דו"ח סוציאלי של עמידר על שם ורדה.

ש.  הזמנו תיק של עמידר בצו בימ"ש ובעמידר אין זכר לדרישה להחזיר את אחת הדירות. בדקתי בתיק עמידר, גם ביקשנו צו מבית המשפט ובו הומצא כל התיק מעמידר, כולל תיק המנהל, ואין שום בדל של מסמך שאומר – שדרשו דירה חזרה, שנית אין גם בדל מסמך שאומר שאתה אישית פנית לעמידר, וכל המסמכים כתוב בהם – ע. נ. . מה יש לך לומר על כך?

ת.  הזכות הייתה של אמא, לא יכולתי להכנס או להרשם בכלום. אני עשיתי הכל, מה שראיתי לנכון, התחלתי בגיל קטן, ראיתי את כל הסבל שאמא עברה. השם שלי לא רשום בשום מסמך בעמידר, כי אני לא צד לזה. מה לי ולעמידר? אני חייל משוחרר מהצבא, באתי ועשיתי את מה שנכון לעשות ברגע הנכון, מה שהאחים הגדולים שלי לא חשבו לעשות. 

ש.  בתקופה שאמא שלך פנתה לעמידר לרכישת הדירה.

ת.  אמא שלי לא פנתה לעמידר.

ש.  בתקופה שהדירות נרכשו מעמידר על ידי אמך

ת.  הן לא נרכשו על ידי אמי אלא על ידי.

ש.  האם באותה תקופה אמך הייתה צלולה?

ת.  כן.

ש.  הייתה כשירה?

ת.  כן."

            (פרוטוקול 24.6.19, עמ' 24-25).

התובע לא תמך את גרסתו לגבי נסיבות רכישת הדירות בדבר.

פניות עמידר כפי שטוען אל אמו ואליו בקשר לדירת האב, פינוי הדירות והצורך להעביר את דירת האב המנוח על שם האם המנוחה, לא נמצאו בתיק עמידר שנסרק לתיק, והתובע כאמור בחר שלא לזמן נציג של חברת עמידר למתן עדות לגבי הנסיבות.

לגבי התשלומים לרכישת הדירות העיד:

"ש.יש לך ראייה, גם הדפים שבפני בית המשפט שחורים, יש לך הוכחה מאיפה שולמו הכספים לרכישת הדירות כי אני אומר לך שזה כסף של אמך.

ת.  העסקה התבצעה עם עמידר בשלושה שלבים. שישים ומשהו שקלים זה פתיחת הנושא, שילמתי בדואר. יש את זה פה. ועוד תשלום אחד שולם, שהוא גם קטן, שולם בדואר והתשלום הגדול שולם מחשבון הבנק שלי. התשלום הגדול, שזה כמעט רוב הסכום.

הסכום היה איזה שלושים ומשהו אלף ₪. 32,000 ₪. זה שולם מחשבון הבנק שלי, בחותמת של הבנק שלי. זה בשנים שבוצעה העסקה, בשנת 91'.

אני מפנה לנספח ו' בעמוד השני, זה השוברים ושולם בבנק המזרחי. אני אביא את המקור. אני מציג שזו חותמת הבנק. אני שילמתי את זה בבנק מזרחי. אני אביא את המקור.

            (פרוטוקול שם, עמ' 34 שורות 13-21).

היינו, מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי חלק מסכום רכישת הדירות (חלק קטן) שולם במזומן כנגד שוברים, התובע לא הוכיח כי הוא שילם את הסכומים ולא הוכיח כי שולמו ממקורותיו. אין משיכות מזומן מהחשבון בסכומים הנטענים.

זאת מעבר למובא בסעיפים 16-18 לעיל.

בכל הנוגע לתשלומים ששילם בגין חובות ארנונה ומים, התובע אישר כי ניהל עסק באחת הדירות.  העירייה ביקשה לפנות את העסק מהדירה והתובע פינה את הדירה בשנת 1999:

"ש.אבל ניהלת שם עסק?

ת.  אני ניהלתי שם עסק, אח שלי א. עבד איתי.

ש.  האם נכון שעיריית ... הגישה בקשה לצו סגירה של עסקך שניהלת בתוך שכונת מגורים, חשמלאות רכב, והשכנים גם התלוננו?

ת.  סביר להניח.

ש.  מה זה סביר, כן או לא?

ת.  העירייה פנתה אליי ואמרה לי לעזוב ועזבתי, וזהו.

ש.  נכון שהם אמרו לך שאתה מפעיל עסק ללא רשיון בשכונת מגורים, עסק שהוא חשמלאות רכב, נכון או לא?

ת.  אני עזבתי ברגע שהגיע אליי פקח ואמר לי שאני לא יכול להיות שם, אנחנו עזבנו שם לסגולה ובשנת 99' עזבנו והלכנו וזהו. מה זה קשור?

(פרוטוקול שם עמ' 30).

כאשר נשאל האם חוב הארנונה אינו בגין העסק שניהל, השיב כי החוב משנת 1964 שלא שולמה ארנונה והוא הסדיר אותו מול העירייה בשנת 1990:

"ש.האם נכון שהעירייה חייבה אותך רטרואקטיבית בארנונה עבור עסק בדירה זו?

ת.  לא.

ש.  אם אני שואל לפי החומר שצירפת, שהעירייה פעלה בגין שימוש חריג במים וארנונה שלא שולמה במשך תקופה, על איזו תקופה לא שולמה?

ת.  משנת 64, מאז שאמי נכנסה לשם, לא שילמו.

ש.  באיזה שנים?

ת.  אני עונה – משנת 64', אף אחד לא שילם כלום.

ש.  הדרישה הייתה משנת 64'?

ת.  יש פה את החומר של העירייה, כל הזמן לא שילמו.

ש.  בחומר של העירייה רשום שבסוף שנת 90' הלכת לשלם חוב, או מישהו אחר הלך לשלם, ממתי עד מתי נצבר החוב הזה?

ת.  משנת 64'.

ש.  אתה יכול להראות מסמך שמראה שהיו הודעות או דרישות תשלום משנות ה-90, יש לך כזה מסמך?

ת.  כן. יש פה. אני עשיתי איתם עסקה, עם צבי אמיתי מהעירייה, הבטחתי לו שאני משלם את כל החובות של המים ושל הארנונה, הוצאתי פנקס שיקים, עשינו הסכם כשההסכם נמצא פה עם העירייה.

ש.  איזה הסכם?

ת.  אני התחייבתי בפני צבי אמיתי מהעירייה. זה היה בכתב, הוא רשם את זה בכתב, הוא רשם בהתחלה את השם. הוא בהתחלה רשם את השם שלי, צבי אמיתי, ואחרי זה הוא רשם ע. נ. אבל סגרתי איתו את העסקה ועמדתי בה, פרשתי לו שיקים ובכך נגמרה הסאגה של המשפחה שלנו מול העירייה. מפנה לנספח ב' בתצהיר שלי.

ש.  אני אומר לך שבדיוק המסמך הזה מצביע של מי היה החוב, כתוב כאן חוב לע. י.

ת.  לא. אתה טועה.

ש.  אני אומר לך שהחוב היה שלך ולכן כתבו כאן ע. י. , ובסוגריים כתבו – ע. ונ., כי מבחינת הזכויות הן היו רשומות על שם ע. ונ., אבל כיוון שלא שילמת את החובות ואת צריכת המים, לכן הדרישה הייתה כלפיך, אחרת לא היו רושמים את שמך בכלל.

ת.  אני עשיתי את ההסדר עם צבי אמיתי, מכיוון שתמיד היינו חיים במצב, ואני עשיתי את זה כי רציתי לצאת מהמעגל הזה. המעגל היה, שאמא שלי כל הזמן הייתה צריכה ללכת ללשכת הרווחה, להתחנן אליהם שיתנו מכתב לעירייה, כדי להחזיר לנו את שעון המים. כל הזמן זה היה ככה.

מה זה עסק מאחת הדירות? אני אסביר – הייתי חשמלאי רכב. היה לי רכב, הייתי יוצא לאנשים וחוזר הביתה. מה זה משנה מה היה בדירה? לשאלה האם היו בדירה חלקי חילוף לרכבים אני משיב – היה לי שם את העסק שלי, ניהלתי אותו משם, מהדירה.

     שילמתי בתקופה הזו הכל – ארנונה ומים והכל.

ש.  בדף השני אחרי נספח ב', כתוב כאן – ע. נ., ע. ז"ל ובסוגריים י. – אפוטרופוס אח – אני אומר לך שלמטה הגשת בקשה וכתבת שאתה מבקש הנחה בגין אחיותיך והנכות וכו' וכו'?

ת.  אני ביקשתי הנחה כמקובל, על יסוד המצב של כל המשפחה."

(פרוטוקול שם, עמ' 30-31).

יצויין כי בדרישת החוב של העירייה אשר צורפה נרשם שמו של התובע. עובדה זו מחזקת את טענת הנתבעים כי החוב הנו בגין העסק שניהל התובע מהדירה, התובע לא הניח הסבר משכנע אחר מדוע רשום שמו כבעל החוב לצד שם הוריו.

קבלות שצרף הנתבע הן מחודש אוקטובר 1997 ולא קודם לכן, לטענתו זה מה שנשאר לו (פרוטוקול שם, עמ' 32).

התובע טען כי חובות לעירייה הצטברו ולא שולמו משנת 1964 ונשלחו פניות רבות מהעירייה. כשנשאל אם יש לו להציג מכתב דרישה אחד השיב בשלילה (פרוטוקול שם, עמ' 33).

לטענתו כל אחיו ידעו על החובות שהצטברו לעירייה ולא שילמו עבור האם.

לטענתו הוטלו עיקולים  ונטלו מטלטלין מביתם בגינם (שעון קיר), לטענתו אמו אמרה לו שעמדה בפני שופט ואמרה שאין לה כסף לשלם (פרוטוקול עמ' 33).

התשלומים שולמו דרך בנק הדואר, במזומן ולא דרך חשבון הבנק של התובע.

התובע לא הוכיח כי התשלום במזומן הנו מכספים שלו דווקא ולא למשל מכספיה של האם המנוחה.

20. בחקירתו החוזרת חזר התובע על כך שחדל להפעיל את עסקו מהדירה בשנת 1999 ועזב את הדירה. ממועד זה התגורר בדירה האח מ., משך 5 שנים. התובע אישר כי לא ביקש שכ"ד עבור מגורי האח מתוך כבוד לאחיו הבכור.

למעשה מחקירתו של התובע עולה, כי לא נהג מנהל בעלים בדירות כל השנים. התובע לא גר בדירות אלא עם משפחתו בדירה שרכש כנטען על ידו בשנת 1996, בשנת 1999 פינה את הדירה בה הפעיל את עסקו, לא גבה שכ"ד עבור מגורי האח בדירה, ולמעשה לא הראה כל פעולה מצידו בקשר לזכויותיו הנטענות בדירות משך 24 שנים ממועד פטירת האם.

21. חקירת הנתבעת 3 הגב' ר. ק.

העדה העידה כי לאם היו חובות, ארנונה, מים. לאם היו קשים כלכליים ולא היו לה כספים לרכישת הדירות.

הצהירה כי ידוע לה מפי התובע כי רכש את הדירות:

"ש.שאת אומרת שי. סיפר לי בנוכחות כל האחים על המפגשים המשפחתיים שיש הזדמנות לרכוש את שתי הדירות לכל המשפחה.

ת. אתה חוזר על אותה שאלה?

ש.  אם ככה לפי התיאור שלך את אומרת שזכויות החכירה היה עבור כולם. נכון או לא?

ת.  עניתי לך. אומר לך עוד משהו, אני לא עורכת דין ולא מנסחת.

ש.  אמרת שזה בכתב יד שלך. אמרת שזה העתק של התצהיר שלך בכתב יד.

ת. נכון.  ניסחתי את זה איך שאני יודעת

ש.  למה י. לא אמר שירכוש . לא כתוב שי. אמר שירכוש בשבילו

ת.  אמר לאמא שלי

ש.  אז לא היית, זה ביניהם.

ת. אני יודעת.

ש.  זה ביניהם דיברו

ת. מה זה ביניהם

ש.  את שמעת שיחה בינך לבין אמא שלך שהיא אמרה לי. שהוא קונה את הדירות בשבילו ואף אחד מהאחים לא יקבל.

ת.  אמא שלי לא אמרה שהוא יקנה את הדירות ולי. נותנת. י. אמר שהוא קונה את הדירות לאמא וכולם היו מבסוטים שאף אחד לא צריך להשקיע ואף אחד לא דיבר מילה. הדירות נקנו והוא הלך עם אמא שלי ואף אחד לא צייץ. שנים הדירות היו וכולם ידעו שזה של י.

ש.  מי זה כולם

ת. האחים שלי

ש.  מעולם זה לא צץ

ת. נכון. כולם היו וידעו

ש.  איפה יש לך  ידיעה והסכמה, תראי לי.

ת. כשרצו משהו , שרצו ללכת לדירה שאלו את י. אם אפשר

ש.  כי המפתחות אצלו , זה לא רלבנטי.

אני רוצה לומר שבתצהיר שלך את כתבת שאת  יודעת שי. רכש את הדירות. את היית איתו בעמידר?

ת. לא יכולתי להיות איתו בעמידר

ש.  ועם אמא שלך היית בעמידר

ת. לא.

(פרוטוקול 25.5.20 עמ' 52-53)

            מעדותה עולה כי ידיעתה שהתובע רכש את הדירות היתה מדברים שאמר לה התובע.

לעדותה, אמה לא אמרה שהתובע רכש את הדירות.

היא לא היתה עם האם או עם התובע בעמידר.

הדברים אינם מידיעתה האישית.

אין בעדותה כדי לחזק את גרסת התובע.

22. חקירת הנתבע 1 מר ח. ע.

לעדותו, ביקש להגיע להסדר בין האחים. הסכים כי דירה אחת תנתן לשתי האחיות המתגוררות בה, ודירה שניה תחולק בין האחים בחלקים שווים.

לעדותו הוא לא היה מעורב ברכישת הדירות ו"לא יודע כלום".

וכלשונו בחקירתו:

"...דעתי, חשבתי שיוכלו לשבת בבית ולהסתדר וזה לא קרה. אני הבנתי שהדירות רשומות על שם המנוחה שזו אמא שלי ואנחנו מחכים לתוצאה מבית המשפט. אני לבי איתו אך לא מסכים . רוצה שזה יתחלק שווה בשווה. רק בקשר לדירה אחת. לגבי הדירה השניה ז. וא. יגורו שם. זו הצעת הפשרה שאני מוכן להגיע אליה.

ש. היית מעורב בקניה ולא היית צד לעניין.

ת.  לא היית מעורב. התחתנתי. לא יודע כלום.

משיב בחקירה נגדית  לב"כ התובע:

ש. למה אתה רוצה לתת דירה אחת לי.?

ת. כי אני יודע שהוא מטפל באחיות שלי.

ש. בגלל שטיפל באחיות שלו לכן אתה רוצה לתת לו את הדירה או בגלל ששילם מכספו את שתי הדירות שהוא רכש

ת. אין לי מושג על דבר כזה. לא הייתי קרוב לדברים. יודע שפעם בא אלי הביתה ואמר לי שרוצה לקנות את הדירה ואם יש לנו עניין ואני אמרתי שלי אין עניין. אמרתי לו בבקשה שיקנה. אני יודע שהוא קנה אך לא יודע .. אמא שלי בזמנו היתה חיה ולא הייתי מעורב בעניינים של כספים . הוא קנה, אמר שהוא קונה את  הדירות, את שתי הדירות.

משיב לשאלת בית המשפט:

ש. אתה יודע האם אחיך שילם לקניית הדירות או אומר את זה כי אמר לך?

ת.  לא רוצה לומר דבר שלא יודע. אני  יודע שיש לו מעמד .. הוא איש עבודה ועבד כל החיים ויכול להיות שהיה לו כסף ואולי אמא עזרה לו אך לא יודע על זה ולא הייתי קרוב לעניין הזה.

ש. ואם הוא קנה את הדירות?

ת.  אם קנה אז זה מגיע לו.  מה אומר?

ש. מה אתה יודע מידיעתך האישית

ת.  אין לי מושג, לא רוצה לומר שום דבר סתם.

לא מצאתי בעדותו, לפיה לא היה מעורב ואינו יודע דבר בקשר לרכישת הדירות על ידי התובע מכספו בפועל כנטען על ידו, כדי לחזק את גרסת התובע.

23. עדות הנתבע 2 מר כ. ע.

העד נשאל לגבי כספים ממכירת המאפיה של האב המנוח. תחילה העיד כי הוא והאם המנוחה הוציאו את כספי התמורה מהבנק וחילקו בין כל האחים. בהמשך שינה גרסתו והעיד כי הוא והאם הלכו למשרד מוניות ורכשו מספר מונית בשיתוף דודה של אחותו.

העד הסביר על השינוי בגרסה כי זכרונו אינו טוב, נזכר לאחר שנשאל שוב (פרוטוקול 3.8.20, עמ' 68). מעדותו עלה כי עד היום נוהג במונית תוך שימוש במספר המונית אשר נרכש, לטענתו מכספי עיזבון האב. לעדותו אמו סיפרה לו שהתובע רכש את הדירות, אינו יודע זאת מידיעה אישית (פקוטוקול עמ' 71 שורות 8-22).

לא מצאתי בעדותו לחיזוק גרסת התובע.

24. עדות הנתבעת 4 הגב' א. מ.

העדה העידה כי לא ראתה קבלות של רכישת הדירות על ידי התובע, אך שמעה על כך מאחיותיה א. וז., לא היתה מעורבת בזה (פרוטוקול 3.8.20 עמ' 74 שורות 4-9).

25. עדות הנתבעת 8 הגב' ר. ב.

העדה היתה כבת 10 בזמנים הרלוונטיים ואינה יכולה להעיד מידיעה אישית על נסיבות רכישת הדירות. השיבה כי שמעה על הדברים מאביה.

לעדותה, יתר אחיה אינם מתנגדים לתביעה לאחר שהתובע הציע להם פיצוי על ויתורם. עוד העידה כי גם לה התובע הציע לשלם 30,000 ₪  כדי שלא תתנגד לתביעה:

"ש.למה כל האחרים הסכימו לתביעה ורק את לא?

ת.  אתה יכול לשאול אותם כי כל אחד הוא ישות בפני עצמה. שנית, הם היו מיוצגים על ידי עו"ד טובי ואני הבנתי מהם שי. הבטיח להם פיצוי. ס., ח., א., א., מ.. אתה יכול ללכת לשאול אותם. אני לא יכולה להגיד לאחים שלי למה אתם מוותרים.

ובהמשך:

"ש.איציק הציע לך כסף כדי שתורידי את התביעה?

ת.  כן.

ש. כמה?

ת.  30,000 ₪.

התובע: אני דיברתי איתך על כסף?

העדה: כן. אתה גם הבטחת לאחים שלי כסף. אני לא משקרת.

התובע: ר. זה לא יפה מה שאת אומרת.

העדה: אני לא סתם אומרת ולא משקרת.

התובע: כיבדתי אותך מאד וזה לא יפה מה שאת אומרת עכשיו.

העדה: הוא אמר אני אתן לך פיצוי בסך 30,000 ₪ ואת תוותרי ולא הסכמתי, 30,000.

(פרוטוקול, עמ' 77-78).

26. עדות הנתבע 6, מר מ. ע.

עדותו של הנתבע היתה קשה, טעונה וסוערת. מספר פעמים במהלך עדותו העד פנה לתובע, יצא מהאולם, קרא לאחיות, הכל בצעקות רמות והטחות מילים, כמשתקף מפרוטוקול הדיון.

בפני העד הונחה בחקירתו הנגדית הטענה כי קיימים מסמכי הבנק המצביעים על כך שהתובע שילם לעמידר מחשבונו. לגרסתו, האם המנוחה שמרה כספים במזומן בארון לאחר פטירת האב המנוח, התובע נטל את הכספים והפקיד לחשבונו, ומהם שילם עבור הדירות (פרוטוקול 3.8.20, עמ' 79-80). הנתבע אישר כי האם לא שילמה לעמידר ולא שילמה חובות לעירייה.

לעדותו התגורר באחת הדירות משך 6 חודשים, השקיע בדירה מכספים שלווה לצורך כך.

הנתבע לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. בא כוחו הסביר בדיון כי בשל היותו אדם חולני (כלשונו) והיתה לו בעיה להגיע למשרד. הוסיף כי טענותיו הן כטענות הנתבע 7 ולא רצה להגיש בכפל (פרוטוקול, עמ' 88). לא מצאתי בכך נימוק או הסבר משכנע לאי הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע, כפי שנדרש.

חקירתו הנגדית של הנתבע 6 הופסקה שוב ושוב במהלך הדיון על ידי בא כוחו בטענות שונות, כעולה מהפרוטוקול, דבר אשר הקשה על התרשמות ישירה מעדותו שנקטעה בכל פעם.

27. עדות הנתבע 7, מר ש. ע.

לגרסתו, לאחר מכירת המאפיה שמרו ההורים את הכסף בארון, מכספים אלו נרכשו הדירות על ידי התובע:

"ש. מה היה הרכוש של אמא שלך אחרי שאבא נפטר

ת. אבא שלי השאיר לה את כל הכסף בארונות

ש. כמה היה שם

ת. הרבה כסף. מכרו את המאפייה, את כל הכסף נתן לאמא שם בארון

ש. מתי מכרו את המאפייה לפני הפטירה של אבא או אחרי

ת. שהוא היה חי

ש. כשהוא היה חי מכרו את המאפייה?

ת. כן.

...

ש. משהו לא מסתדר לי, שאבא שלך נפטר המאפייה עבדה או לא?

ת. נפטר, גמרנו. אין כבר.

ש. המאפייה הפסיקה לעבוד לפני שאבא נפטר או אחרי

ת. אחרי שהוא נפטר המאפייה נסגרה. המאפייה עבדה והם מכרו אותה שאני הייתי בצבא. אני לא יודע אני הייתי אז בצבא בסדיר שמכרו את המאפייה

...

ש. בכמה כסף קנו את הדירות?

ת. אני לא יודע לקחו מהארון וקנו

ש. מי לקח מהארון

ת. מי יכול לקחת

ש. אני שואל אותך

ת. י. לקח

ש. אתה ראית אותו לוקח מהארון

ת. לא, אני שמעתי את אחיות שלי אומרות לי

ש. איך קוראים לאחות

ת. היא לא פה. היא לא באה לדיון היום. ז..

ש. ז. סיפרה את זה לעוד מישהו חוץ ממך?

ת. שאלתי, קיבלתיתשובה

ש. שאלת את יתר האחים?

ת. לא, מספיק לי את ז. אני לא צריך יותר

ש. אתם ביחסים טובים הייתם כל המשפחה שאמא הייתה בחיים

ת. הכל היה בסדר

ש. נפגשתם מדי פעם המשפחה

ת. כן

ש. שנפגשים כל המשפחה ביחד, ומדברים על זה שיש לאמא קשיים יש לה הוצל"פ, סוגרים את המים, את השעון. ידעת את זה

ת. ידעתי שהם לקחו מהארון את הכסף ושילמו

ש. לא ידעת שיש לאמא הוצל"פ

ת. ידעתי אבל הם לקחו כסף מהארון ושילמו. אמא שלי הייתה חולה לא עשו בעיות לה

ש. מי אמר לך את זה

ת. אני דיברתי עם אמא

ש. כל האחים העידו שהיה מצב מאוד קשה בבית. אתה יודע שהיה מצב קשה או לא שמעת על זה?

ת. היה, אבל היה לה כסף וסגרו את זה

ש. ידעת שהיה מצב קשה או לא

ת. היה מצב קשה. אבל תמיד הלכו לסדר את זה האחים שלי הגדולים

ש. מי?

ת. מ.

ש. מ. העיד פה

ת. כן

ש. מה הוא אמר

ת. אני לא יודע לא היתי בפנים. אני קשה יום אני לא יודע מה הוא עשה מה הוא דיבר

ש. אנחנו צירפנו לתיק בית המשפט אישורים על כסף שיצא מהחשבון של י. ושולמו ישירות לעמידר. איך אתה מסביר שזה לא יצא מהארון אלא מהחשבון של י.

ת. הוא לקח מהארון, הוא משלם זה יהיה על שמו

ש. אני אשאל שוב. רואים שהכסף יצא מהחשבון של י.

ת. הוא יכול להכניס לבנק וזה יהיה על שמו. הוא לקח מהארון את הכסף

ש. היינו צריכים לראות שנכנס כסף לחשבון של א. מזומן והוא שילם לעמידר.

ת. נכון

ש. אבל לא רואים את זה."

            (פרוטוקול 31.1.21 עמ' 94-98).

הגם שטען כי האם שמרה כספים רבים במזומן ב"ארון" בדירה, העד לא ידע לפרט את הסכומים שלטענתו שמרה האם בארון.

28. התרשמותי הכללית מחקירות הצדדים והעדים:

שוכנעתי כי האם חיה בצמצום רב, השתמשה בכספי קצבה שקיבלה ובקצבאות הבנות א. וז.. הסתייעה ברווחה ובילדיה, בעיקר התובע.

שוכנעתי כי האם לא שילמה שכירות לעמידר, לא שילמה חובות ארנונה ומים לעירייה, צברה חובות והתנהלו נגדה הליכי הוצל"פ אשר כללו עיקולים.

שוכנעתי כי מי מילדיה, למעט התובע, לא סיעו לה בתשלום החובות לעיריה. לצד זאת שוכנעתי כי חלק לא מבוטל מהחובות הצטבר בשנים שלאחר פטירתה, בהם התובע הפעיל את עסקו מאחת הדירות, ללא היתר עד שפונה על ידי העירייה.

חלוף הזמן לנוכח השיהוי הרב בהגשת התביעה, לא אפשר התחקות אמיתית אחר יכולותיה הכספיות של האם וכספים שנותרו ככל שנותרו מעיזבון האב המנוח. אם שמרה האם כספים במזומן בארון הדירה – לא ניתן היה להתרשם לחיוב או לשלילה מעדויות הצדדים בעניין.

מכל מקום, נטל ההוכחה על התובע, והוא לא עמד בנטל להוכיח כי מלוא הכספים עבור רכישת הדירות נעשו ממקורותיו האישיים, ולא הוכיח כי הובטח לו על ידי האם שתעביר את הזכויות בדירות על שמו.

התובע לא הוכיח כי פעל להעברת הדירות על שמו לאחר פטירת האם, בחר שלא לזמן לעדות עדים שגם לטענתו יכלו לשפוך אור על הנסיבות ולתמוך ממשית בגרסתו.

זאת, לצד השיהוי הרב בהגשת התביעה, משך 24 שנים לאחר פטירת האם, פועל לחובתו.

מעבר לכך, התרשמתי כי התובע הפעיל לחץ על אחיו שלא להתנגד לתביעה. תצהירי ההסתלקות עליהם הפנה את אחיו לחתום בשנת 2014 בפני בא כוחו, אינם מחזקים את טענתו כי הדירות אינן חלק מעיזבון האם לגישת האחים, כי אם להיפך מכך. בתצהירים הצהירו האחים כי הדירות הן חלק מהעיזבון ויש להם זכות בדירות כיורשי המנוחה נכון למועד חתימת התצהירים. האחים שינו עמדתם מספר פעמים, בדיוני קדם המשפט ובחקירתם. מעבר לכך, כי מרבית האחים, כאשר נשאלו על ידי בימ"ש באשר לעמדתם בהליך, לא עמדו נחרצות לצד התובע והצהירו כי מגיע להם חלק בדירות מכח ירושת האם.

האמנתי לעדות הנתבעת 8, כי התובע הפעיל לחץ גם עליה שלא להתנגד לתביעתו.

סוף דבר

29. על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

            התובע ישלם לנתבעים 6-8 הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 18,000 ₪.

פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  ג' אב תשפ"ב, 31 יולי 2022, בהעדר הצדדים.