פס"ד בתביעה למתן צו הורות פסיקתי ביחס לקטינה

לפני בית המשפט תביעה למתן צו הורות פסיקתי ביחס לקטינה, ילידת xx.xx.xx, בת כשנה וחמישה חודשים בעת מתן פסק דין זה, במסגרתו יקבע כי התובעת הנה אמה של הקטינה, נוסף על הנתבעת.

הנתבעת הנה אמה הביולוגית של הקטינה ואילו התובעת הנה מי שהיתה בת זוגה של הנתבעת עד יום 26.3.2021, עת עזבה הנתבעת את ביתן המשותף של הצדדים. נכון לאותה העת, היתה הנתבעת בחודש השלישי להריונה עם הקטינה.

השאלה העומדת במרכזו של פסק דין זה הנה האם בנסיבותיו של מקרה זה, עת נפרדו בנות הזוג בתחילתו של ההיריון של הנתבעת עם הקטינה, מתקיימים התנאים למתן צו הורות פסיקתי.

עיקרי העובדות הרלוונטיות לעניין ושאינן שנויות במחלוקת

1. התובעת והנתבעת הכירו זו את זו בשנת 2016, באמצעות אפליקציית הכרויות לנשים. זמן קצר לאחר מכן עברו להתגורר זו עם זו.

   ביום 25.7.17 הנפיקו הצדדים "הודעה על רישום זוגיות" מטעם ארגון "משפחה חדשה". מהתצהיר שנלווה לתעודה עולה ההצהרה המשותפת של הצדדים כי החל מפברואר 2016 הן נמצאות בזוגיות ומאז ינואר 2017 הן חיות תחת קורת גג משותפת ומנהלות משק בית משותף כבנות זוג ידועות בציבור לכל דבר בעניין.

   בנוסף, ערכו הצדדים מסיבת חתונה בהשתתפות למעלה מ – 100 אורחים. יחד עם זאת, הצדדים לא נישאו ואינן רשומות במרשם האוכלוסין כנשואות.

2. במהלך התקופה בה היו הצדדים בנות זוג, עברה הנתבעת טיפולי IVF במטרה להביא ילד לעולם מתרומת זרע אנונימית. על מעורבותה של התובעת בתהליכים אלה קיימת מחלוקת בין הצדדים.

   בינואר 2021, נכנסה הנתבעת להיריון אשר הוביל ללידת הקטינה. אין מחלוקת כי במועד זה היו הצדדים בנות זוג. קדם להיריון זה היריון נוסף שהסתיים, למרבה הכאב, בהפסקת היריון, לאור בעיה גנטית שהתגלתה בעובר.

3. כחודשיים לאחר מכן, במרץ 2021, ערב פסח של אותה השנה, עזבה הנתבעת את ביתן המשותף של הצדדים והודיעה לתובעת כי מערכת היחסים ביניהן תמה. מאז מתגוררת הנתבעת, בתחילה לבדה ולאחר מכן יחד עם הקטינה, בצפון הארץ, סמוך לבני משפחתה.

4. עוד בטרם נולדה הקטינה, התובעת עברה גם היא להתגורר בצפון הארץ, סמוך לנתבעת ולקטינה מתוך כוונה להיות קרובה לקטינה ולהיות שותפה בגידולה.

5. לאחר עזיבתה את ביתן המשותף, המשיכה הנתבעת בבדיקות ההיריון ובהכנות ללידה לבדה, תוך שהיא נמנעת מלשתף את התובעת בהליכים אלה. כך גם נהגה לעניין לידת הקטינה וכן לטיפול בה לאחר מכן. למעשה, החל מעזיבת הנתבעת את בית הצדדים, אין מחלוקת כי התובעת, מודרה מכל הקשור בקטינה.

6. ביום 8.7.2021 חתמה הנתבעת על תצהיר לפיו ביום 26 במרץ 2021 תמה הזוגיות בינה ובין התובעת. כן נכתב על ידה בתצהיר זה כי היא בהיריון מזה כשמונה חודשים, ההיריון הוא מתרומת זרע אנונימית ומביצית שלה והעובר ו/או הילוד הוא באחריותה הבלעדית ולא היו לה מעולם כוונות שיתוף כלשהן עם התובעת בכל הקשור להיריון ו/או לגידול העובר לכשייוולד (מוצג נ/2).

7. ביום xx.xx.xx נולדה הקטינה.

   עיקרי ההליכים המשפטיים

8. ביום 20.9.21, מספר ימים לאחר לידת הקטינה, הוגשה התביעה שלפניי.

   ביום 15.11.21 הוגשה תגובת הנתבעת לתביעה ובה התנגדות גורפת למתן צו הורות פסיקתי לתובעת ביחס לקטינה.

   ביום 9.1.22 הוגשה תגובת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לפיה, נוכח העובדה כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב שאלת קיומה של כוונה משותפת להבאת הקטינה לעולם, מתוך מטרה ורצון משותף לגדלה יחד כמשפחה וכיוון שלכל צד טענות סותרות לעניין זה, יש להכריע בראש ובראשונה בשאלת הכוונה המשותפת של בנות הזוג להביא את הקטינה לעולם ולגדלה במשותף כבתן. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ביקשה כי בירור שאלה עובדתית זו ייערך בין הצדדים בלבד ומבלי שהיא תיטול חלק בהליכים אלה.

9. עם העברת התיק למותב זה, נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 10.5.22. בין לבין, הוגשו על ידי התובעת בקשות שונות לעניין קבלת תמונות של הקטינה, אליהן התנגדה הנתבעת בתוקף. כן נעשו מספר ניסיונות להגיש לתיק בית המשפט בקשות חסויות מטעם התובעת או מי מטעמה, אשר נדחו בהחלטות שונות. יחד עם זאת, התובעת מעולם לא פנתה לבית המשפט בבקשה לקיים קשר עם הקטינה.

10. הדיון שהתקיים ביום 10.5.22 נערך בהיעדר הנתבעת, שכן לדברי באת כוחה, בדרכה מXXX לבית המשפט, היא נתקפה פאניקה ולא הייתה מסוגלת להמשיך בדרכה. בסיומו של הדיון, ובשל דחיפות העניין, נקבע התיק לשמיעת הוכחות במהלך פגרת הקיץ של בתי המשפט. על מנת שניתן יהיה לדון בתיק בצורה מהירה, הוגבלו מספר העדים של כל צד לשלושה.

11. דיון ההוכחות התקיים, בהקלטה, ביום 27.7.22 והפרוטוקול נסרק לתיק ביום 1.9.22. במסגרת דיון ההוכחות נשמעו, מטעמה של התובעת, נוסף על התובעת עצמה, עו"ד מ', חברתה של התובעת, שייצגה את התובעת בהליכי הפש"ר שלה ואף, לטענת הצדדים, היתה מעורבת באפשרות החתימה על הסכם הורות בין הצדדים; גב' א', חברה של התובעת ואמה של התובעת. מטעמה של הנתבעת העידה היא לבדה.

12. ביום 6.10.22 הוגשו סיכומי התובעת (לאחר ארכה שניתנה לבקשתה). סיכומים אלה עלו בהיקפם על ההיקף שנקבע בהחלטת בית המשפט ועל כן דרשו תיקון. סיכומים מתוקנים נסרקו לתיק רק ביום 7.11.22; ביום 2.11.22 הוגשו סיכומי הנתבעת; ביום 17.11.22 התקבלה לתיק עמדת ב"כ היועצת המשפטית לממשלה.

13. לאחר הגשת סיכומי הצדדים, ביום 24.11.22, ביקשה התובעת להוסיף ראיה בדמות מסמך מודפס אשר מלמד, לעמדתה, על כוונת הצדדים להביא לעולם יחד ילד ולגדלו במשותף. הנתבעת מצידה התנגדה להגשת המסמך, בין היתר, בטענה כי הוא מזוייף וכי בשלב זה, משתמה שמיעת הראיות, אין מקום לאשר הגשתו. ביום 5.12.22 ניתנה החלטתי לפיה "בהתחשב בנימוקי הבקשה ועל מנת ליתן לתובעת את יומה בביהמ"ש בטרם תינתן הכרעה בתביעה, הראיה תצורף לתיק. אין בהחלטתי זו לצירוף הראיה כדי לקבוע אודות קבילותה ומשקלה, ואלו ייקבעו במסגרת פסה"ד תוך התייחסות לטענות הצדדים המפורטות בבקשה ובתגובה".

14. להשלמת התמונה יצויין כי מאז נפרדו הצדדים, התנהלו, לצד תביעה זו, גם, לכל הפחות, ארבעה הליכי ה"ט בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת ושני הליכי י"ס בבית משפט זה במסגרתם התבקשו גם צווי עיכוב יציאה מן הארץ ביחס לנתבעת ולקטינה. כן הוגשו תלונות שונות למשטרה.

    תמצית טענות הצדדים

    תמצית טענות התובעת:

15. בין הצדדים היה קשר זוגי, ממושך, חם ואוהב מלא באהבת אמת. עדות לכך ניתן לראות, בין היתר, בניהול משק הבית המשותף ובחיים המשותפים שהשתרעו על פני תקופה ממושכת, באימוץ בעלי חיים משותפים ודאגה להם ובאופן בו טיפלה התובעת בנתבעת בשעות מצוקה רפואית. לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר היה בקשר מאולץ וכפוי.

16. בנות הזוג זכו להכרה בירוקרטית של המדינה כידועות בציבור, לבקשתן, מול הביטוח הלאומי ומול הנאמן בתיק פשיטת רגל של התובעת. נישאו באמצעות ארגון "משפחה חדשה" ואף ערכו מסיבת חתונה. הצדדים עדיין נשואות זו לזו במסגרת הצהרת הזוגיות שנערכה בארגון "משפחה חדשה".

17. הקטינה נוצרה מתוך קשר זה של הצדדים ומתוך הסכמה שהיתה ביניהן, בהיותן נשים נשואות זו לזו, להרחיב את התא המשפחתי במשותף.

18. בנות הזוג פעלו בשותפות מלאה בכל תהליך הבאת הקטינה לעולם. כך, למשל, בתהליך מול בנק הזרע נחתמו מסמכים לפיהם התובעת היא שותפה מוצהרת. כן נחתמו מסמכים המאשרים לתובעת לקבל מידע רפואי במסגרת התהליך. בנות הזוג קיבלו תמיכה נפשית במסגרת בית החולים לאחר ההפלה שעברה הנתבעת. כמו כן, התובעת היתה שותפה למימון רכישת הזרע לצורך ההיריון (עמ' 41 לפרוטוקול). התובעת היתה שותפה מלאה לבדיקות ההיריון עד החלטתה החד צדדית של הנתבעת לעזוב את ביתן המשותף.

19. הנתבעת בחרה בחוסר תום לב להתנער מההכרה בזכויותיה של התובעת כשהיא נהנית מההפקר הזמני ביותר של היותה אם ביולוגית של הקטינה. מאז נטשה הנתבעת את דירת הצדדים ואת חיי הנישואים מבלי ליידע את התובעת שזהו רצונה, בחרה היא, בחוסר תום לב, להתנער מההכרה בזכויותיה של התובעת כאם לקטינה. הנתבעת ניצלה את התובעת, כדי להביא את הקטינה לעולם וכעת, כלשונה, "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת".

20. בשל נסיבות חייהן של הצדדים, יש להיעתר לבקשה גם על יסוד ההסכמה להרחיב את התא המשפחתי בשותפות ובמעשיהן של הצדדים לאורך הזמן עוד בטרם ההתעברות, בין היתר, בתהליך הליווי והמימון של ההיריון בשותפות מלאה, בתמיכה, בטיפול ובדאגה האינסופיים שהעניקה התובעת לנתבעת בשעותיה הקשות, המתסכלות, הכואבות, של הנתבעת לאורך תהליך הכניסה להיריון ועד הפרידה (ס' 40 לסיכומים).

21. התובעת הרימה את נטל הראייה הנדרש והוכיחה בפני בית המשפט כי הקטינה הנה פרי משותף שבא לעולם בהסכמה ובהחלטה משותפת של הצדדים ועל כן יש מקום להיעתר לבקשה למתן צו הורות פסיקתי לתובעת ביחס לקטינה. כן טוענת התובעת כי כפי שאב זכאי לזכויותיו ההוריות, חרף העובדה שהוא לא נושא בגופו היריון ועובר, כך גם התובעת זכאית להכרה זהה בפרט כאשר הזרע היה פרי רכישה משותפת של הצדדים.

    תמצית טענות הנתבעת

22. מערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעת היתה מערכת יחסים שנכפתה על הנתבעת. אמנם, היו רגעים ותקופות בהם הן היו בנות זוג, אולם בדיעבד, היום, מבינה הנתבעת כי מערכת היחסים הזו נכפתה עליה, שכן היא נוצרה בשעה שהיתה במשבר נפשי שנבע מפרידה שלה ממי שהיה בן זוגה במשך שבע שנים. התובעת ניצלה את חולשתה של הנתבעת, וטוותה סביבה קורים, מהם התקשתה להשתחרר לאורך תקופה ארוכה.

23. מערכת היחסים בין השתיים לוותה תמיד בקשיים, מריבות וחילוקי דעות. הצדדים אף היו בטיפול זוגי שלא צלח. בכל משך הזמן שהיו הצדדים במערכת יחסים, הנתבעת הייתה תחת התעללות פיזית ורגשית. הנתבעת עזבה את התובעת בתחילת הריונה ונסה על נפשה כשהיא עוזבת את הדירה עם חפצים בודדים בלבד ותוך שהיא פונה להציל את נפשה ואת העובר ברחמה.

24. התובעת אינה יציבה ומתמודדת עם מספר אתגרים נפשיים ופיזיים ונוטה להתנהגות אגרסיבית ופזיזה. התובעת אף הודתה כי היא סובלת מהפרעת אישיות גבולית רגשית ומעולם לא הצהירה על כך אל מול הנתבעת.

25. צו ההורות הפסיקתי נשען על הסכמה בין הצדדים שנוצרת מתוך כוונה משותפת להביא ילד לעולם. קיימת דרישת כתב לכינון יחסי הורות. אחד מתנאי ההורות קובע כי יש לחתום על טופס הצהרה בבנק הזרע או אישור פתיחת תיק משותף, אך במקרה שלפנינו לא נחתם טופס כזה. בנוסף, בכוונת מכוון מצידה של הנתבעת, אין כל הסכם הורות בין הצדדים כיוון שהיא מעולם לא התכוונה להיות אם יחד עם התובעת.

26. כיוון שכך, התובעת מנסה להקנות לעצמה הורות בכפייה.

27. מאז שעזבה את הדירה המשותפת, סובלת הנתבעת מהטרדות קשות מצד התובעת, הכוללות, בין היתר, פוסטים של שיימינג, הודעות ווטסאפ מאיימות ופוגעניות, מעקב והתחקות אחר הנתבעת, אחר הקטינה ואחר מידע פרטי של הנתבעת ברשויות שונות.

28. צו הורות פסיקתי נשען על הסכמה בין הצדדים, הסכמה שנוצרת מתוך כוונה משותפת להביא ילד לעולם ולגדלו כיחידה משפחתית אחת וניתן בהליכים אשר מוגשים מטעם שני הצדדים, דבר שאינו כך בעניינינו. מלבד רגשות סובייקטיביים של כאב על כך שהתובעת אינה אמא, כשלה התובעת מלהציג כל כוונה משותפת להביא את הקטינה במשותף לעולם ואף גידול הקטינה ביחד, מכיוון שמעולם לא היתה כוונה כזו.

    המסגרת הנורמטיבית

29. כינון יחסי הורות ביחס לילד, משמעו עיגון משפטי של מחויבות חוקית של אדם ביחס לילד. מטרתו, בראש ובראשונה, יצירת קביעות ויציבות בחייו של הילד והסדרה משפטית של מציאות חייו בפועל.

    הדין הישראלי מכיר בהורות על בסיס של ארבעה אדנים – זיקה גנטית, זיקה פיזיולוגית (שמתבטאת בנשיאת ההיריון), אימוץ בהתאם להוראות חוק אימוץ ילדים, התשמ"א – 1981, וזיקה לזיקה. כך נפסק בבע"מ 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה (פורסם בנבו), ואף צוטט בעשרות פסקי דין שניתנו מאז ועד היום.

30. יצירת קשרי הורות על סמך האדן הרביעי - זיקה לזיקה – היא אשר עומדת במרכזו של תיק זה. אדן זה יוצר יחסי הורות בין מי שאינו בעל זיקה גנטית או פיזיולוגית לקטין, מתוקף קשר זוגיות עם בעל או בעלת הזיקה.

    הורות המבוססת על יחס זיקה לזיקה ניתן למצוא בחקיקה, למשל בחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו - 1996 ובפסיקה, בדמות "צווי הורות פסיקתיים". צווים אלה הנם הרחבה של ההסדרים הקבועים בחוק, שכן אלה לא נתנו מענה למבנים משפחתיים חדשים והותירו קטינים בלא הסדרה של מעמדם המשפטי (ר' למשל בע"מ 4741/21 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו)). פסיקה זו הולכת ומתפתחת לאורך השנים, צועדת ממקרה למקרה ומתווה את הדרך לכינון יחסי הורות בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות שהמציאות מזמנת ובהתאם למקרים המובאים לבתי המשפט מעת לעת.

31. יש לזכור כי הרעיון העומד בבסיס מוסד צו ההורות הפסיקתי, הינו כי הילד, שבעניינו דנים, הגיע לעולם מתוך מערכת יחסים זוגית כנה. צו ההורות הפסיקתי הוא למעשה ביטוי משפטי למציאות במסגרתה לידתו של קטין היא מתוך התכווננות משותפת ומתוך אחריות משותפת ורצון אמיתי של שני בני הזוג לגדלו בתא המשפחתי המשותף לשניהם.

32. בהיעדר חקיקה המסדירה כינון יחסי הורות הנשענים על אדן ה"זיקה לזיקה", עקרונות היסוד לכינונם נלמדים מחקיקה משיקה, מפסקי דין, מכתיבה אקדמית ואף מהנחיות היועצת המשפטית לממשלה אשר פורסמו לציבור. בהקשר זה יצוין כי באפריל 2018 מינה שר הרווחה צוות מקצועי לבחינת התנאים למתן צווי הורות פסיקתיים. הצוות, אשר כלל אנשי מקצוע מתחומי המשפט, מתחומי הבריאות ומתחומי הטיפול, שמע לצורך גיבוש המלצותיו, גם את נציגי קהילת הלהט"ב, אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע ממשרדי ממשלה נוספים והדוח המקיף שערך מפורסם אף הוא לציבור.

    בין התנאים המנויים במקורות האמורים למתן צו הורות פסיקתי, מצוי תנאי הנוגע למערכת היחסים בין הצדדים ובגיבושה של כוונה משותפת להבאת ילד לתוך מערכת היחסים בין הצדדים במסגרת של הורות של שניהם כתא משפחתי משותף. בהקשר זה נכתב כך: "בין האינדיקציות שמונה הצוות לקיומה של אותה כוונה משותפת, נמנים הפרמטרים הבאים: מערכת יחסים זוגית במשך 18 חודשים לפחות טרם ההוריה של הקטין; הסכם הורות משותפת שנערך טרם ההוריה ובמסגרתו מעוגנת כוונת בני או בנות הזוג להביא ילד לעולם במסגרת מערכת היחסים הזוגית שביניהם כך שהילד יהיה ילדו של כל אחד מהם; אישור מבנק הזרע (במקרה בו מדובר בתרומת זרע אנונימית) כי התיק בבנק הזרע נפתח באופן משותף על ידי שתי בנות/ הזוג".

    בכל הנוגע למצבים בהם לא קיימת הסכמה בין בני הזוג או בנות הזוג לכינון יחסי ההורות, הרי שמקרים אלה, כך על פי הדו"ח ועל פי הפסיקה, מעוררים קושי מיוחד. מחד – מחקרים רבים מוכיחים כי טובתו של הילד בשני הורים; ומנגד - משמעות כינון ההורות לאחר פרידה היא חיים בצל סכסוך, לעיתים קשה עד מאוד.

    כיוון שכך, במקרים כאלה, נקבע כי כל מקרה יבחן לגופו לפי נסיבותיו הספציפיות ותוך התחשבות בעקרון העל בדבר טובת הילד הספציפי שעניינו מובא לפני בית המשפט. לצורך כך, יש לבחון, בין היתר, את מציאות חייו של הקטין, את שאלת סיפור הוריית הקטין, שאלת קיומה של זוגיות טרם ההוריה, התכווננות משותפת מראש ועוד.

    מן הכלל אל הפרט

    כוונה משותפת לכינון יחסי הורות לאחר פרידת הצדדים

33. לא יכולה להיות מחלוקת כי במקרה שלפנינו, החל ממחצית החודש השלישי להריונה של הנתבעת עם הקטינה, אין כוונה משותפת של הצדדים להביא את הקטינה לעולם למסגרת של תא משפחתי משותף ומתוך כוונה משותפת להורות, זאת מן הטעם הפשוט כי לכל הפחות, החל ממועד זה, לא הייתה כוונה כזו מצד הנתבעת. מסקנה זו עולה מן העובדות הבאות:

    • עזיבת הנתבעת את ביתן המשותף של הצדדים באופן חד צדדי, בבהילות וללא חרטה.

    • התבטאויות חוזרות ונחרצות מצד הנתבעת כי ההיריון הוא היריון שלה בלבד וכי אין לה כוונה לגדל את הקטינה ביחד עם התובעת, בהודעות ווטסאפ בין הצדדים, במיילים בין הצדדים לבין משפחתן המורחבת, בתצהיר הנתבעת שנחתם ביולי 2021, טרם לידת הקטינה, ובו אמירה מפורשת כי אינה רואה בתובעת אמה של הקטינה ובפנייה שלה לרשויות השונות בהודעה כי מערכת היחסים בין הצדדים תמה וכי הן אינן ידועות בציבור עוד.

    • הדרה מוחלטת של התובעת על ידי הנתבעת מליווי ההיריון, מליווי לידת הקטינה וכן מגידול הקטינה לאחר לידתה.

    • הבקשות לצווי ההרחקה שהגישה הנתבעת כנגד התובעת.

34. המסקנה המתבקשת היא אם כן, כי לו היינו בוחנים את התנאים למתן צו הורות פסיקתי לעת הלידה ולעת הגשת הבקשה למתן צו ההורות הפסיקתי, לא ניתן היה להיעתר לבקשה, שכן במועדים אלה לא היתה מצידה של הנתבעת כוונה להביא את הקטינה לעולם ולגדלה במסגרת של תא משפחתי משותף עם התובעת ועל כן לא ניתן למצוא במועד זה כוונה משותפת לצדדים.

    כוונה משותפת לכינון יחסי הורות טרם פרידת הצדדים

35. כאמור, פרידת הצדדים התרחשה בתחילת ההיריון של הנתבעת עם הקטינה והחל ממועד זה, באופן ברור ומובהק, אין בין הצדדים כוונה משותפת להביא את הקטינה לעולם לתוך תא משפחתי משותף ובו שני הצדדים כאימהות.

    השאלה הדרושה הכרעה היא אם כן האם די בכוונה משותפת שהתגבשה בזמן ההורייה ולפניה בלבד כדי לבסס מתן צו הורות פסיקתי ואם כן, האם כוונה כזו מתקיימת בענייננו.

36. לאחרונה ניתן, במסגרת בע"מ 4741/21 ו – 5010/21 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו) פסק דין, אשר בו נדונו שני מקרים שבלבם שאלת מעמדו של צו הורות פסיקתי כאשר הזוגיות שמכוחו הוא ניתן או נטען הגיעה לקיצה. בפסק דין זה נכתב: "... למרות משקלה של הזוגיות היא אינה פותחת, כשלעצמה, את שערי ההורות. רק כאשר היא קשורה ביילוד – במובן זה שבני הזוג הביאו אותו מלכתחילה לעולמו של התא הזוגי, וביקשו לרקום לו הורות משותפת – די בה כדי להסדיר את הורות בן הזוג" (ס' 19 לפסק הדין). וביחס לשאלה אימתי על בית המשפט לבחון את התגבשות הכוונה המשותפת נכתב: ".... הגם שהורות בן הזוג נוצרת, בדרך כלל, במועד מתן צו ההורות המכונן, שערי התחולה הרטרואקטיבית של הצו לא ננעלו...... הדבר מעיד כי על בית המשפט לבחון את התמונה המלאה, ולא לצמצם את מבטו למצב הדברים בעת הגשת הבקשה. התמונה המלאה עשויה לכלול הן את כוונת ההורות המשותפת עובר להוריה, והן את מימושה לאחר הלידה, ולחילופין את אי מימושה, ואת מכלול הנסיבות שהתרחשו ממועד הלידה" (ס' 20 לפסק הדין).

37. סמוך למועד מתן פסק הדין הנ"ל ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין הדן בסוגיה דומה, אם כי לא זהה, לזו שבמקרה שלפניי (עמ"ש (חי')) 46465-01-21 פלונית נ' פלונים (פורסם בנבו)), אשר בימים אלה תלויה ועומדת, בבית המשפט העליון, בקשת רשות ערעור ביחס אליו. הגם ששופטי ההרכב היו חלוקים בשאלת תוצאת פסק הדין, הרי שהייתה ביניהם הסכמה כי קביעת ההורות על סמך זיקה לזיקה, מקום בו לא מתקיימת זוגיות בעת הגשת הבקשה למתן צו הורות פסיקתי, תיעשה "על פי הקשר הזוגי עובר להריון וללידה במצטבר" ובכל מקרה "יש לבחון את התקיימות יתר התנאים, ובעיקר את הרצון והכוונה הכנים, הברורים והנמשכים של המערערת ליצירת הורות משותפת" (ר' סעיף 27 ו – 29 לפסק דינו של כבוד השופט ג'יוסי, סעיף 9 לפסק דינו של כבוד השופט סילמן ופסק דינה של כבוד השופטת אטיאס).

38. מן המקובץ עולה כי מקום בו לא מתקיימת הסכמה, בעת הגשת הבקשה, למתן צו הורות פסיקתי, על בית המשפט לבחון, בהתאם לחומר הראיות המונח בפניו, את כוונתם המשותפת של הצדדים באופן מצטבר, טרם ההוריה, לעת ההוריה ולאחריה.

    אוסיף עוד כי לטעמי, מקום בו קיימות אינדיקציות ברורות לכך כי לא הייתה כוונה משותפת להורות במרבית חודשי ההיריון, בזמן הלידה ולאחריה, נטל הראיה המוטל על הטוענת להתקיימות התנאים למתן צו הורות פסיקתי הוא מוגבר.

     

    טיב מערכת היחסים בין הצדדים

39. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הן ניהלו מערכת יחסים זוגית במשך כחמש שנים. יחד עם זאת גרסתה של כל אחת מהן לגבי טיב מערכת היחסים ביניהן שונה מאוד.

40. לגרסתה של התובעת, מערכת היחסים ביניהן הייתה ממושכת, מושתתת על אהבה גדולה, מחויבות, דאגה ותמיכה הדדיות. לראייה בהקשר זה היא מציינת אימוץ משותף של בעלי חיים, מגורים משותפים וניהול משק בית משותף, תמיכה ודאגה שלה לנתבעת בזמן שסבלה מבעיות בריאותיות וגם לאחר ההפלה שעברה, מסיבת החתונה שערכו ברוב משתתפים ועוד.

    התובעת מצביעה גם על כך כי מערכת היחסים בין הצדדים קיבלה ביטוי פורמאלי, הן בחתימה על המסמכים בארגון "משפחה חדשה", הן בהצהרה כי הן ידועות בציבור כלפי המוסד לביטוח לאומי והן בדיווחים המשותפים לנאמן בהליכי הפש"ר שלה.

    הדברים משתקפים ועולים מכתב התביעה שהגישה ומעדותה בדיון מיום 27.7.22.

41. לעומת זאת, לגרסת הנתבעת, מדובר במערכת יחסים אליה נכנסה בשעה שהייתה במצב נפשי קשה, לאחר פרידה ממערכת יחסים זוגית ממושכת עם גבר, שנסתיימה באכזבה קשה. על אף שהיו שלבים בהן היו בזוגיות כנה ואוהבת, הרי שמרבית הזמן מערכת היחסים בין השתיים הייתה בנויה על אלימות מילולית, אלימות נפשית ואלימות כלכלית של התובעת כלפיה (עמ' 57 לפרוטוקול מיום 27.7.22). הנתבעת מתארת את עצמה כאישה מוכה, שהייתה חשופה ללא הפסק לאיומים בגינם חששה לצאת ממערכת היחסים (שם, עמ' 58). עוד לטענתה, התובעת טוותה סביבה קורי עכביש שבודדו אותה ממשפחתה ומחברותיה וקיבעו תלות שלה בה. בעדותה ציינה כי חיה חיים שלא רצתה בהם, בזוגיות שנכפתה עליה, שניסתה להיפרד, אולם התנהגותה של התובעת שהשפילה אותה ואיימה עליה, לא אפשרה לה לעשות זאת.

42. הגם שבין הצדדים הייתה מערכת יחסים זוגית ממושכת באופן יחסי לצורך בחינת הכוונה המשותפת לכינון יחסי ההורות (ור' לעניין זה המלצות הצוות הבין משרדי הנ"ל לפיהן נדרשת תקופה של זוגיות של 18 חודשים טרם ההוריה בלבד), הרי שהראיות שהובאו לפניי מלמדות על מערכת יחסים סוערת, אשר לפחות בתקופה שקדמה לפרידה, הייתה לא יציבה. כך למשל העידה חברתה של התובעת, העדה א', כי בנות הזוג היו בטיפול זוגי טרם הפרידה. כאשר נשאלה עדה זו האם שותפה לגבי האירועים האלימים שחוותה הנתבעת, היא ציינה: "רק עם ... (התובעת). הסיפורים הגיעו מהתובעת ופעם אחת כתבתי לנתבעת משהו בווטסאפ אם היא רוצה לדבר או משהו כזה לא זוכרת בדיוק" (שם, עמ' 9).

    גם עו"ד מ' העידה כי היא מכירה אירועים של אלימות מילולית בין בנות הזוג, כאשר הייתה שומעת אותן צועקות זו על זו (שם, עמ' 16 ו – 17 לפרוטוקול).

    התובעת עצמה העידה כי לפני ההיריון היו בנות הזוג במשבר והחליטו לפנות ליועצת זוגית (שם, עמ' 37). כן העידה כי בתחילת הזוגיות הנתבעת הייתה מאוד אגרסיבית ושברה לה את הדשבורד במכונית (שם, עמ' 53), עישנה המון. כן התברר במהלך עדותה כי היה ביניהן ריב במסגרתו כל אחת לקחה פסק זמן מהזוגיות, כתוצאה מכך נחתם ביניהן מסמך אשר אמנם נושא תאריך של שנת 2001 אולם ברור כי הוא נחתם מאוחר יותר, במהלך התקופה בה חיו הצדדים יחד. במסמך זה, הועלתה על הכתב התחייבותה של התובעת לנתבעת לפיה: "1. יותר לא לפגוע. 2. לתמוך ולאהוב. 3. לעזור בעסק שמה שאני יכולה. 4. טיפול שיחות......8. כרגע הקשר ימשיך בתנים של כל אחד בחדר ניפרד עד שדברים ישתנו בבית ...." (ר' נ/1) וכן עדותה של התובעת בעמ' 53-54).

    בכתב התביעה ובעדותה תיארה התובעת התרחקות של הנתבעת ממנה גם בתקופה שקדמה לסיום מערכת היחסים ביניהן, אשר לדבריה היתה תוצאה ממעורבות של הנתבעת במיזם כלכלי לגביו היו חילוקי דעות בין השתיים וריבים תכופים בהקשר זה.

43. הנה כי כן, מן הראיות שנפרשו במסגרת התיק עולה כי אמנם מדובר במערכת יחסים אשר השתרעה על פני תקופה ממושכת ואשר קיבלה ביטוי פורמאלי כלפי חוץ, אולם אין המדובר במערכת יחסים יציבה והרמונית אשר ממנה נגזרת המסקנה האוטומטית כי היריון של אחת מחברותיה מוביל להורות משותפת.

44. בהקשר זה יצויין כי אף אחת מן העדות שהעידו מטעמה של התובעת ואשר נשאלו על טיב מערכת היחסים בין הצדדים, לא ידעה להצביע על קיומה המפורש של כוונה משותפת של בנות הזוג להרחיב את התא המשפחתי המשותף שלהן באמצעות הבאת ילד משותף לעולם.

    העדה א' העידה כי התובעת שיתפה אותה בטיפולים הקשורים להיריון הנתבעת וכן על שמחתה של התובעת מהכניסה להיריון, אולם בהגינותה ציינה כי היא חברתה הטובה של התובעת וכי הדברים ידועים לה מן הצד שלה בלבד. הווה אומר כי עדה זו אינה יכולה להעיד על כוונתן המשותפת של הצדדים להורות משותפת לקטינה.

    עו"ד מ', חברתה הטובה של התובעת, ייצגה אותה בהליכי הפש"ר וניהלה עם הצדדים שיח בדבר האפשרות לחתום על הסכם הורות, לא העידה על דברים שנאמרו לה מפי בנות הזוג שתיהן, או שראתה בעיניה שלה ואשר מהם ניתן ללמוד על כוונה משותפת של הצדדים להרחיב יחדיו את התא המשפחתי. אדרבא, מעדותה ניתן ללמוד, כפי שארחיב בהמשך, כי בסופו של יום לא נחתם בין הצדדים הסכם להורות משותפת וניכר היה מדבריה כי היא אינה בטוחה כי הסיבה לכך היא דווקא כלכלית.

    גם מעדותה של אם התובעת לא ניתן היה ללמוד באופן חד משמעי על כוונה משותפת של הצדדים להורות משותפת לקטינה. אמנם, העדה העידה כי הנתבעת עצמה עדכנה אותה על אודות ההיריון והן אף שוחחו על ההחלטה להביא ילד לעולם לתוך התא המשפחתי (עמ' 22 שורה 19; עמ' 19, שורות 8-14), יחד עם זאת ציינה כי לא היתה מעורבת בדיון בשאלת חתימת הצדדים על הסכם ההורות המשותפת, ומכאן ניתן להסיק כי גם היא לא היתה שותפה לתהליכים שהתרחשו בין בנות הזוג בשאלת השותפות להבאת הקטינה לעולם.

    אמנם, בהחלטה מיום 10.5.22 הוגבלו כל אחת מן הצדדים להבאת שלושה עדים מטעמה, אולם דווקא בשכל כך ניתן להניח שלו היה מי שיכול היה להעיד מפורשות על כוונתן המשותפת של בנות הזוג להבאת ילד לעולם לתוך תא משפחתי משותף ומתוך כוונה להורות משותפת, הוא היה מוזמן על ידי התובעת למסור עדותו.

    הליכי הבאת הקטינה לעולם

45. גם בהקשר זה קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים.

46. התובעת מצידה מתארת כי עד עזיבתה החד צדדית של הנתבעת את בית הצדדים, הייתה עשייה משותפת של הצדדים להבאת הקטינה לעולם בהורות משותפת בכל מובן המילה והכוונה. כך לטענתה, התובעת הייתה חלק בלתי נפרד מההחלטה להרחיב את המשפחה, התובעת הייתה חלק בלתי נפרד מטיפולי ההפריה, התובעת הייתה חלק בלתי נפרד מההליך בבנק הזרע וגם מבדיקות ההיריון עד למועד נטישתה של הנתבעת (ס' 12 לסיכומי התובעת).

47. להמחשת טענות אלה, מצביעה התובעת על כך כי לקחה חלק בבחירת הזרעים (עמ' 29, שורות 14-21) ובמימון רכישתם ואף מפנה לדברי הנתבעת עצמה לפיהם היא יודעת שהתובעת העבירה תשלומים ישירות לבנק הזרע לרכישת הזרעים (עמ' 71 שורות 3-14). בהקשר המימון לרכישת הזרעים טוענת עוד התובעת כי משעה שניהלו הצדדים משק בית משותף ולאור העובדה כי היא היתה בפש"ר ומשק הבית התנהל מחשבון הבנק של הנתבעת, הרי שכספיה שלה, שהוזרמו לחשבון זה, שימשו למימון רכישת הזרעים (עמ' 41, שורות 28-35). כן מפנה היא למסמכים מבנק הזרע המעידים, לשיטתה, על היותה של התובעת בת זוג של הנתבעת ושותפה מוצהרת וידועה בבנק הזרע.

48. הנתבעת מצידה מתארת מצב בו כבר מתחילת מערכת היחסים בין הצדדים הודיעה לתובעת כי היא רוצה בכל מאודה להיות לאם והיא אינה רוצה לחלוק עמה את הטיפול ואת הגידול של ילדה (סעיף 7 לסיכומים, עמ' 57 בין השורות 24-26). מסיבה זו היא סירבה לחתום על הסכם והשתמשה בעניין הכלכלי רק כתירוץ (עמ' 57). לטענתה עשתה לבדה את כל הנדרש לצורך הבאת הקטינה לעולם - היא עשתה זריקות, היא בחרה זרע, היא עשתה גנטיקה, היא התייעצה עם רופאים, היא עשתה אולטרסאונד והביציות הן שלה. לטענתה, התובעת התלוותה אליה מתוך הרצון שלה להביא ילד לעולם ומתוך ניסיון להשתלט על ההיריון שלה ודרכו להפוך לאם. לצורך כך היא בודדה אותה ממשפחתה, מסביבתה, מחבריה, גרמה לה להיות מפוטרת מהעבודה ועוד (עמ' 58 שורות 34-36 ועמ' 59).

49. לעניין בנק הזרע, טוענת הנתבעת כי התיק בבנק הזרע נפתח רק על שמה ועל כן אין כל טופס הצהרה בבנק הזרע או אישור המעידים על כך שהתיק נפתח במשותף. לעניין מימון הזרעים, טוענת הנתבעת כי כיוון שהייתה בקשיים כלכליים, קיבלה עזרה מהוריה וגם מן התובעת, אולם בתור חברה. כן נטען כי כיוון שלתובעת לא היה חשבון על שמה, לא ניתן היה לנהל חשבונות בנק נפרדים, ואין בכך כדי להעיד על שיתוף כלכלי. הנתבעת הודתה שהתובעת העבירה שתי העברות תשלומים ישירות לבנק הזרע בבית החולים "אסף הרופא", אבל לשיטתה "זה היה כמו חברה", כיוון שלה היה קושי כלכלי ומאוחר יותר החזירה לה את הכספים במסגרת הוצאות שהוצאו לטובת משק הבית (עמ' 71 שורות 6-15).

50. לעניין מימון רכישת הזרעים, אכן, מימון משותף של רכישת הזרעים ושל הליכי הפוריות יכול להוות אינדיקציה מסוימת לכוונה המשותפת של הצדדים לכינון הורות מכוח זיקה לזיקה, אולם, משעה שעוסקים אנו בסוגיה של כינון יחסי הורות, אשר במרכזה השלכות הרות גורל על חייו של ילד, לאורך כל מרחב חייו, אין מקום לבחון שאלה זו באותם כלים בהם בוחנים שיתוף כלכלי בין בני זוג לצורך איזון משאבים רכושי ביניהם ובוודאי שאין המדובר בשיקול שיש לתת לו את הבכורה.

    מכל מקום, במקרה שלפנינו, לא מצאתי כי התובעת הרימה את נטל הראיה כי מימון רכישת הזרעים נעשה באופן שווה על ידי בנות הזוג. התובעת לא המציאה כל מסמך המעיד על כך וגם אם כטענתה, מסמך כזה יכול לבוא רק מחשבון הבנק הרשום על שם הנתבעת, הרי שהיא לא פנתה בבקשה מתאימה לגילוי מסמכים והדבר נזקף לחובתה. זאת ועוד, משעה שהצדדים, בהיותן בנות זוג, התנהלו, לאור הליכי הפש"ר של התובעת, מחשבון הבנק של הנתבעת בלבד, הרי שממילא, הנתבעת לא הייתה חופשיה לנהל חשבון בנק בו היא מתנהלת בנפרד מהתובעת.

    זאת ועוד, בנות הזוג שתיהן העידו כי גם משפחתה של התובעת סייעה כלכלית במימון ההליכים הרפואיים שהביאו בסופו של יום ללידת הקטינה. כך למשל, בכל הנוגע לבדיקות הגנטיות, העידה התובעת עצמה כי אמה של הנתבעת נשאה בתשלום (עמ' 26, שורות 31-36).

51. מסמכים הנוגעים להליכי ההפריה וההיריון 

    לתיק בית המשפט הוגשו המסמכים הבאים:

    • הסכמה להתקשרות עם יחידת IVF באמצעות עזרי תקשורת מיום 3.2.20 בה התובעת מצוינת כמיופת כוח של הנתבעת ומקבלת אישור להעביר הודעות גם אליה (נספח ד' לכתב התביעה).

    • טופס שימוש בביציות מופרות מיום 3.3.20 בו ניתנות הנחיות לשימוש בביציות מופרות. טופס זה חתום על ידי התובעת שמצוינת כבת זוג ועל ידי הנתבעת. פרטי הקשר שניתנים שם לצורך קבלת החלטות הם אלה של התובעת (ת/1).

      • טופס הצהרה על המשך הסכמה לטיפול מיום 28.7.20, שם מוצהר במפורש כי מדובר בבנות זוג, שלא חל שום שינוי בסטטוס המשפחתי או במערכת הזוגית (נספח ב' לכתב התביעה).

      • טפסים מיום 7.9.20, 8.9.20, המעידים שהתובעת ליוותה את הנתבעת לבית החולים (נספח ג' לכתב התביעה).

52. הנתבעת אינה מכחישה שהצדדים היו בנות זוג ואף ידועות בציבור, אולם טענתה היא כי קיים הבדל בין זוגיות לבין הורות משותפת. מעדותה עולה כי גם בזמן הוריית הקטינה, לא הייתה לה כוונה משותפת להורות משותפת עם התובעת וכי ראתה במעורבות התובעת בתהליך, לעיתים מחווה חברית ולעיתים ניסיון לכפות עליה את נוכחותה על מנת לבסס טענת הורות ביחס לילד העתידי.

53. במקרים בהם מוגשת בקשה למתן צו הורות פסיקתי בהסכמת הצדדים, מקום בו מסתייעות המבקשות בתרומת זרע אנונימית, מסתמך בית המשפט, על אישור מבנק הזרע כי התיק בבנק הזרע נפתח באופן משותף על ידי בנות הזוג. הנחייה לצירוף מסמך זה מצוייה באתר האינטרנט של משרד המשפטים ושל משרד הרווחה והשירותים החברתיים. מסמך כזה לא הוצג במקרה שבפנינו.

    חזקה על בנות הזוג, אשר הקפידו על עיגון יחסיהן באופן פורמאלי מול המוסדות השונים, כי לו אכן היתה לשתיהן כוונה משותפת לכינון יחסי ההורות, הן היו מקפידות על פתיחת תיק משותף בבנק הזרע אשר ישמש אותן בבוא העת לבסס את הורותה של התובעת ביחד עם זו של הנתבעת. מן המסמכים אשר פורטו לעיל לא ניתן ללמוד על פתיחת תיק משותף בבנק הזרע, אלא לכל היותר על הרשאה של הנתבעת לתובעת לקבל פרטים על ההליך הרפואי והיעדרו של המסמך הנדרש מלמד על העובדה כי התיק לא נפתח במשותף.

    לכל אלה, מצטרפת העובדה כי הנתבעת סירבה להצעתה של התובעת להרות מביצית של התובעת דבר אשר גם הוא מעיד על רצונה לשמור על נפרדות מהתובעת בכל הנוגע להיריון שתישא. (עמ' 26, שורות 6-9).

54. בהערת אגב יצוין, כי התובעת אכן עשתה שימוש בהרשאה לקבל פרטים על ההליך הרפואי בהתאם לטופס הנ"ל ופנתה לבית החולים לקבלת התיק הרפואי של הנתבעת בשלב בו כבר היו בנות הזוג פרודות וברור כי הנתבעת איננה מעוניינת כי תקבל לידיה מסמכים רפואיים הנוגעים אליה. יש לטעמי לראות את הדברים בחומרה, בפרט כאשר הם מצטרפים לפעולות נוספות שעשתה התובעת ובהם ניסיונות להתחקות אחר עקבות הקטינה תוך הצגת מצגי שווא שונים.

     

    היעדר הסכם הורות

55. לטענת התובעת, אמנם לא היה בינה ובין הנתבעת הסכם הורות כתוב, אולם הייתה ביניהן, בעניין זה, הסכמה שבע"פ. לדבריה, הן דיברו על כמיהתן המשותפת להורות בפני המשפחה שלה ואף סיכמו ביניהן כי בשל הקושי של משפחת הנתבעת לקבל את הזוגיות שלה עם אישה, הן תשתפנה אותה רק לאחר הכניסה להיריון. עוד לטענתה, הנתבעת הבטיחה לה שהילד יישא את שם משפחתה של התובעת (עמ' 26).

    התובעת מוסיפה כי הצדדים הסכימו ביניהן לערוך הסכם הורות משותפת ואף פנו לחברתה עו"ד מ', אולם בשל קשיים כלכליים ההסכם לא הבשיל ולא נחתם (ר' למשל עמוד 44 בין השורות 26-34).

56. הנתבעת מצידה הסבירה בעדותה כי העובדה שאין בין הצדדים הסכם הורות היא בכוונת מכוון מצידה, שכן מעולם לא התכוונה להיות אם משותפת עם הנתבעת. לעניין זה טוענת הנתבעת, כי גם כשהגיעו לארגון "משפחה חדשה" וחתמו על הצהרת הזוגיות, הובהר לה על ידי הארגון כי כדי להיות הורים משותפים בזוגיות חד מינית, צריך, בדרך כלל, הסכם הורות משותפת לפני ההיריון, במהלך ההיריון או לפני הלידה וכך גם הוסבר לה ע"י עו"ד מ'. מן הסיבה הזו הקפידה הנתבעת, לדבריה, על כך שלא יהיה הסכם הורות חתום בין השתיים. היא הרחיבה ואמרה כי התובעת ניסתה בכל דרך להחתים אותה על הסכם הורות כזה, אולם היא נמנעה מכך, כשהיא מתרצת זאת בקשיים כלכליים (עמ' 58, שורות 9-12, עמ' 59, שורות 20-26), עמ' 63 שורות 6-9).

57. בעניין זה העידה עו"ד מ', כי אמנם הצדדים פנו אליה טלפונית וציינו כי הן רוצות לעשות הסכם, אולם בסופו של דבר זה לא הבשיל לכדי הסכם, הן לא הגיעו, לא ישבו איתה ודנו איתה בהסכמות האפשריות וכשנשאלה על הסיבה לכך השיבה: "תראי, אני יודעת מה הן אמרו לי, מה הלך ביניהן אני לא יודעת. הן אמרו לי, אלמונית אמרה שהיא לא מעוניינת לקבל שירות מבלי לשלם עליו ובאותה תקופה המצב הכלכלי שלהן לא היה כל כך מזהיר והן לא הגיעו בסופו של יום. מדוע באמת הן לא הגיעו? אני לא יודעת" (עמ' 11 בין השורות 24-34; עמ' 15, שורות 35-36, עמ' 16, שורות 1-8).

58. אציין, כי מצאתי את עדותה של הנתבעת בהקשר זה אמינה. סבורה אני כי לו הייתה הנתבעת מעוניינת בהורות משותפת עם התובעת, הייתה מוצאת את המקורות הכספיים לחתימה על הסכם ההורות, ממש כשם שמצאה את המקורות למימון הליכי הפוריות. כך גם לגבי התובעת, לו אכן היה העניין הכלכלי המחסום לחתימה על הסכם הורות, חזקה גם עליה, אשר הסכם כזה אמור לדאוג, בראש ובראשונה לזכויותיה ההוריות, כי היתה מוצאת פתרון לבעיה זו. בהקשר זה אציין כי דרישה של הסכם הורות טרם ההורייה כראייה לקיומה של כוונה משותפת לכינון יחסי הורות, מצויה אף היא בפרסומים לציבור כאחד מן התנאים הנדרשים למתן צו הורות פסיקתי והתרשמתי כי הצדדים שתיהן היו מודעות, כל אחת מכיוונה, לחשיבות קיומו של מסמך כזה וכלכלו צעדיהן בהתאם.

59. כאמור לעיל, ביום 24.11.22 הגישה התובעת בקשה לצירוף ראיה. לדבריה, לאחר הגשת סיכומי הצדדים, עברה דירה ובארגז שהיה סגור מצאה מסמך בכתב החתום על ידי הנתבעת מיום 9.5.2019, ממנו ניתן לראות כי הנתבעת התחייבה והצהירה שכל ילד שיובא במסגרת הנישואין יהיה משותף לצדדים. על אף שטרם קיבלה אישור לכך, המסמך החתום צורף לבקשה. מפאת חשיבות הדברים אביא את המסמך כלשונו (הטעויות במקור): "אלמונית ופלונית אנחנו ידועות בציבור. נישאנו ב – yy.yy.2071 כרגע גרות במושב *** בדרום. אנחנו בהריון חודש שלישי. יש לנו בן. מצהירות שכל ילד/ה שנבי בחיי נישואין משותפים שלנו יחד. אנחנו החתומות מטה אל שיתוף מלא בכל דרך ההליך ההריונות הגדלת המשפחה".

    בתגובת הנתבעת למסמך זה טענה הנתבעת, בין היתר, כי מדובר במסמך מזויף עם חתימה הנחזית לחתימתה. הנתבעת הוסיפה כי לו היה מדובר במסמך אמיתי, תמוהה העובדה כי הוא לא צוין בכתב טענותיה, בתצהירה או במסגרת עדותה ועל כן יש לראות בעדותה הכבושה ניסיון לייצר עובדות יש מאין באמצעות מסמך "מפוברק ולא אמין". הנתבעת ציינה עוד, כי התובעת היא אדם מסוכן אשר מסכת האלימות שהיא חווה ממנה פורטה במסגרת ההליכים. כראייה לזיוף הצביעה הנתבעת על העובדה כי במסמך אשר צורף לבקשה שהוגשה לבית המשפט לא צוין בראשו תאריך, בעוד שבמסמך אותו הפיצה התובעת ברשתות החברתיות ישנו תאריך (ס' 11 לתגובה מיום 28.11.22). למען הזהירות הוסיפה הנתבעת, כי נולדה לה בת ולא בן כאמור במסמך, וכי אין לראות בניסוח המסמך ככזה המלמד על ההסכמה אותה מנסה להציג התובעת.

    בהחלטתי מיום 5.12.22 קבעתי כי הראיה תצורף לתיק, אולם אין בהחלטה זו כדי לקבוע אודות קבילות ומשקלה ואלו ייקבעו במסגרת פסק הדין תוך התייחסות לטענות הצדדים בהקשר זה.

    לאחר עיון במסמך וביתר הראיות בתיק, מצאתי מקום לקבל את טענות הנתבעת ביחס למסמך. ראשית, תמוהה העובדה כי מסמך כל כך חשוב אשר נותן גושפנקא כתובה לטענות התובעת, חמק מזיכרונה במהלך ניהול ההליכים הממושכים בין הצדדים. התובעת זכרה פרטים רבים ביחס למערכת היחסים בין הצדדים, היא סיפרה בפירוט על בדיקות, על הודעות בין הצדדים, על אירועים ועל שיחות. יתירה מכך, התובעת נשאלה, בחקירתה הנגדית, באופן מפורש, האם יש איזה מסמך כלשהו שערכו הצדדים ומעיד על הסכמתן להורות משותפת, והשיבה בלאו מוחלט. היא אף הרחיבה וציינה כי סמכה על הנתבעת בעיניים עצומות בעניין זה (עמ' 45 שורות 14-19). לכך מצטרפת העובדה כי אכן, המסמך אשר הוגש לבית המשפט בבקשה לצירוף ראיה והמסמך שהוגש לתגובת הנתבעת כזה המפורסם על ידי התובעת ברשתות החברתיות, שונה בכך שהמסמך השני כולל בצידו השמאלי העליון תאריך. גם בכך יש כדי לתמוך בטענה כי מדובר במסמך מזויף.

     

60. לאור המפורט לעיל מצאתי כי התובעת לא הצליחה להרים את נטל הראייה ביחס לקיומה של כוונה משותפת של בנות הזוג להביא לעולם ילד או ילדה משותפים במסגרת תקופת הזוגיות ביניהן – במועד ההוריה ובסמוך אליה. כאמור, לא הוצג כל מסמך המעיד על כוונה משותפת כזו. אדרבא, היעדרם של שני מסמכים עיקריים – הסכם הורות משותפת והצהרה על פתיחת תיק משותף בבנק הזרע – מלמדים כי לא היתה כוונה משותפת כזו. הדברים עולים בקנה אחד גם עם אופי מערכת היחסים בין הצדדים. הראיות שהובאו לפניי מלמדות כי על אף שמדובר במערכת יחסים ממושכת אשר מצאה ביטוי גם כלפי חוץ, היא היתה סוערת ולא יציבה באופן כזה שעצם קיומה אינו מוביל למסקנה כי די בה כדי לבסס כוונה משותפת להורות במסגרת של תא משפחתי אחד.

     

    טובת הקטינה

61. במסגרת תמ"ש (אשדוד) 8095-04-18 מאמי נ' אמא (פורסם בנבו) נדונה בקשה למתן צו הורות פסיקתי מקום בו בנות הזוג נפרדו לאחר לידת הקטינה ולאחר תקופה בה גידלו אותה יחד. לאחר בחינת בית המשפט את פסקי הדין שניתנו עד לאותו מועד בסוגיות דומות נכתב:

    "בחינת פסקי הדין הללו מלמדת כי בהעדר מסמך בכתב יש לבחון שאלת ההסכמה בהתייחס למעגלים השונים הצריכים לעניין: 

    המעגל הזוגי בו נבחנת ההבנה בין בני הזוג לבין עצמם;

    המעגל החברתי; המעגל המשפחתי; המעגל הציבורי;

    והמעגל הפנימי הבוחן את הבנתה של הילדה, העומד בראש מגדל המעגלים".

    (עמ' 13 לפסק הדין).

62. דנתי לעיל בסוגיות העולות בבחינת המעגלים הראשונים – הזוגי, החברתי, המשפחתי והציבורי וכעת נותר לדון במעגל הפנימי, הבוחן את טובתה של הקטינה, אשר כאמור לעיל, עומד בראש מגדל המעגלים.

63. במרכזו של התיק המונח לפניי עומדת קטינה בת שנה וחמישה חודשים, אשר נולדה למציאות בה הצדדים כבר אינן חולקות חיים משותפים. הזוגיות שהייתה קיימת במועד ההוריה נפסקה באחת, שישה חודשים טרם לידתה. מציאות חייה של הקטינה, אם כן, הנה של חיים עם אמא אחת והיא אינה מכירה מציאות אחרת. בהקשר זה יש לציין כי לצד העובדה שהתובעת הגישה את התביעה סמוך לאחר לידת הקטינה ואף קודם לכן נקטה בהליכים משפטיים שנועדו להבטיח את האפשרות לנהל את התביעה (דוגמת בקשות לעיכוב יציאה מן הארץ), הרי שהיא מעולם לא הגישה בקשה לקיום הסדרי שהות עם הקטינה ומשכך אין בין הקטינה לבין התובעת כל קשר.

64. על מנת שהתובעת תהפוך לאם לקטינה, לא די בקביעה משפטית שהיא אם, אלא נדרשת בניית קשר הורי בפועל, קשר שמאפשר לקטינה יצירת התקשרות (attachment) עמה ומוטב שתהיה זו התקשרות בטוחה. במקרה שלפניי, יש לבנות, מערכת יחסים הורית זו, יש מאין, ולשם כך נדרשים כוחות רגשיים מן הקטינה, לצד עדינות וסבלנות מצידה של התובעת וברכת הדרך לכך מצידה של הנתבעת.

65. בנסיבותיו של מקרה זה אינני סבורה כי לאף אחת מן הצדדים ישנה את היכולת להתנהל בתוך המצב המורכב שנוצר לצורך ביסוס יחסי אם – בת בין התובעת לבין הקטינה, לטובתה של הקטינה.

66. עוצמת הסכסוך בין התובעת לבין הנתבעת, אשר באה לידי ביטוי בבקשות התכופות לצווי הגנה, בתלונות ההדדיות למשטרה, בחילופי הדברים הקשים ביניהן ברשתות החברתיות, בכתבי הטענות ובעדויות שנשמעו באולם בית המשפט, אינה מאפשרת לבנות קשר הורי בין התובעת לבין הקטינה ואינה מאפשרת להן לחלוק, להתרשמותי, הורות משותפת לטובת הקטינה.

    התובעת מצידה, נקטה בלשון קשה מאוד ביחס לנתבעת. בין היתר, כינתה את מעשיה - גזלה, גנבה, רשעות, אכזריות. גם הנתבעת נקטה לשון קשה ביחס למעשי התובעת - תכנית השתלטות, ביצעה את זממה, השתמשה בה כרחם להשכרה ועוד.

    המתח בין השתיים בתוך אולם בית המשפט במהלך דיון ההוכחות היה ניכר לעין. התרשמתי כי הנתבעת מתקשה לשבת בחדר אחד עם התובעת ועת חלפו זו על פני זו ליד דוכן העדים, ניתן היה להבחין בסלידתה ממנה. קשה לדמיין כיצד, במצב דברים זה, ניתן יהיה לסייע לקטינה ליצור התקשרות בטוחה עם התובעת, על מנת ליצור יחסי אם – בת בחיי המעשה, מעבר לצו השיפוטי.

67. לדברים אלה מצטרפת העובדה כי התובעת, על פי עדותה שלה, סובלת מהפרעת אישיות אשר גורמת לה קושי בוויסות רגשי ואף בשלה נקבעו לה אחוזי נכות. הדברים באו לידי ביטוי גם בניסיונותיה של התובעת להתחקות אחר הקטינה ללא רשות, דרך הגן בו משולבת הקטינה ודרך צדדי ג'. מאליו מובן כי אין בהפרעת האישיות כדי לומר דבר על יכולתה של התובעת להיות אם, אולם הפיכתה לאם לקטינה נשוא בקשה זו, בנסיבות המורכבות המתוארות לעיל, איננה לטובת הקטינה.

    אכן, בבית המשפט לענייני משפחה נדונים, על בסיס יומיומי, עניינם של קטינים החיים בצילו של סכסוך מתמשך בין הוריהם, אולם על פי רוב מדובר בקטינים שהמחלוקת בין הוריהם נוצרה בשעה שסיפור חייהם כבר כולל את שני ההורים וטובתם מחייבת נוכחות של שניהם לצורך המשך התפתחותם התקינה.

    יש לזכור כי תכליתו העיקרית של צו ההורות הפסיקתי היא בהתאמה, ככל הניתן, בין מציאות חייו של ילד למציאות המשפטית ביחס אליו. בנסיבותיו של תיק זה, מציאות חייה של הקטינה מיום היוולדה הנה מציאות של אם אחת. נכון לעת הזו, התובעת איננה חלק מסיפור חייה של הקטינה ושזירתה בחייה בעת הזו היא קשה ומורכבת ואינה עולה בקנה אחד עם טובתה.

     

    סיכום

68. סיכומם של דברים, כאמור בפסק דינו של כבוד המשנה לנשיאה, השופט הנדל, למרות משקלה של הזוגיות, היא אינה פותחת, כשלעצמה, את שערי ההורות. רק כאשר היא קשורה ביילוד – במובן זה שבני הזוג הביאו אותו מלכתחילה לעולמו של התא הזוגי, וביקשו לרקום לו הורות משותפת – די בה כדי להסדיר את הורות בן הזוג נטול הזיקה הביולוגית הישירה ליילוד.

69. במקרה שלפנינו, הצדדים אכן היו בנות זוג עד לחודש השלישי להיריון הנתבעת עם הקטינה, אולם גם אם נאמר כי יש לבחון את הכוונה המשותפת להורות משותפת נכון למועד ההוריה, הרי בין הראיות המצויות בתיק אין ראייה המבססת את הטענה לכוונה משותפת ליצירת הורות התובעת לקטינה מכוח זיקה לזיקה גם במועד זה. אין בתיק מסמך המעיד כי התיק בבנק הזרע נפתח במשותף על ידי הצדדים; אין בתיק הסכם הורות המבסס כוונה משותפת להורות; אין הוכחה פוזיטיבית למימון משותף של הליכי הפוריות מתוך כוונה ליצירת היריון משותף. לכל אלה מצטרפות עדויות מפי העדות כולן, המלמדות על מערכת יחסים מורכבת בין בנות הזוג וכן עדותה של הנתבעת עצמה, אשר כאמור לעיל, לא מצאתי מקום לפקפק בה, שכן היא משתלבת עם יתר הראיות, כי לאורך כל הדרך לא הייתה מצידה כל כוונה לכונן יחסי הורות משותפים שלה ושל התובעת ביחס לעובר אותו נשאה ברחמה.

70. בנוסף לכל אלה, הרי שמתן צו הורות פסיקתי לכינון הורות של התובעת כלפי הקטינה, לאור הסכסוך הקשה של הצדדים ומאפייניו ולאור העובדה כי התובעת איננה חלק מסיפור חייה של הקטינה עד לעת הזו, איננו לטובת הקטינה.

71. תוצאה זו היא תוצאה קשה עבור התובעת, אשר הביעה באזני בית המשפט את כמיהתה העזה להיות לאם לקטינה. יחד עם זאת, קושי זה איננו עילה מספקת לכינון יחסי הורות על דרך של מתן צו הורות פסיקתי.

72. לאור התוצאה הקשה אליה הגעתי ובנסיבותיו הרגישות של תיק זה, לא מצאתי מקום להשית על התובעת הוצאות ההליך וכל צד תישא בהוצאותיה.

73. ככל שלא תהיה התנגדות של הצדדים, שתוגש בתוך 7 ימים, יפורסם פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

     

    ניתן היום, ט"ו שבט תשפ"ג, 06 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.