פס"ד בתביעה רכושית לאיזון משאבים באופן לא שוויוני

לפניי תביעה רכושית לאיזון משאבים באופן לא שוויוני שהגיש האיש נגד האישה ביום 18/2/2022.

אציין כי הצדדים היו צד לתביעה נוספת, שהגישה אמו של האיש נגדם, לסילוק ידם מיחידת הדיור שבבעלותה (להלן: "דירת המגורים") ולדמי שימוש בדירה. ביום 18/7/2023 ניתן פסק דין בו הוריתי כי על האישה לפנות את דירת המגורים, משלא הוכחו זכויותיה בה (תמ"ש 7228-02-22).

האיש לא כפר בטענות אמו התובעת ומשכך, וכן נוכח העובדה שכבר לא התגורר ביחידת הדיור, הוריתי על חיובו בתשלום דמי השימוש שנתבעו על ידי אם, שגם בהם לא כפר הנתבע. על פסק הדין הגישה האישה ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת והדיון בו קבוע ליום 23/9/24 (עמ"ש 25861-10-23).

דירת המגורים נשוא התביעה הנ"ל הייתה בית הצדדים משנת 1994 ועד למרץ 2020, אז עזב התובע את בית המגורים (והאישה המשיכה להתגורר בה ופינויה נדחה עקב המלחמה), ועיקר טענותיו בתביעה דנן נוגעות בכספים שהיו לכאורה בבית המגורים ונלקחו לטענתו על ידי האישה.

רקע רלוונטי

1. התובע והנתבעת הם בני זוג לשעבר שנישאו ביום 1/9/1983 והם הורים ל-5 ילדים בגירים. מחודש מרץ 2020 בני הזוג אינם מתגוררים יחד. תביעת הגירושין הוגשה ע"י האיש בדצמבר 2021.

    

2. בפברואר 2022 הגיש התובע תביעה זו לאיזון משאבים ופירוק שיתוף. היום הקובע לצורך איזון המשאבים נקבע בהסכמה על 1/3/2020.

    

3. לצורך הערכת שווי כלל הנכסים הפיננסיים של הצדדים ומתן חלופות לאיזון המשאבים ניתנה ביום 22/6/2022 החלטה על מינוי רו"ח מומחה מר נתן שטרנפלד. לאחר השלמת כלל המסמכים על ידי הצדדים הוגשה חוות דעתו ביום 11/1/2023. שני הצדדים העבירו שאלות הבהרה למומחה שהשיב עליהן, אך הוא לא זומן לעדות והצדדים, הלכה ולמעשה, לא כפרו במסקנות חוות הדעת.

    

   טענות הצדדים

   עיקר טענות האיש

4. הצדדים צברו בחייהם סכומי כסף משמעותיים הודות לכך שהתגוררו יחד עם חמשת ילדיהם בדירה השייכת להוריו, ברשות וללא תמורה, משנת 1994 ועד לעזיבתו במרץ 2021. במשך כל השנים הצדדים לא שילמו להורים דמי שכירות, וזאת חרף דרישות תשלום מצדם, שהחלו להתקבל משנת 2015 לערך (ר' תצהיר התובע, ס' 9). לאחר עזיבתו המשיכה הנתבעת להתגורר שם.

    

5. לאחר שנפטר אביו בשנת 2019 התחרט האיש שלא נעתר לבקשות הוריו וביקש לשלם להם את דמי השכירות, שלא שילמו לאורך השנים, ולמצער מהשנה בה החלה דרישת התשלום מטעם ההורים, ובמקביל דרש מהנתבעת שימצאו מקום מגורים חלופי. לגרסתו, בשלב זה היו ברשותם כמעט מיליון שקלים בכסף ומטילי זהב ששמר בכספת בדירה, ובכל זאת האישה סירבה לשלם לאם.

    

6. האיש שכר דירה בXXXX אליה סירבה הנתבעת לעבור והצדדים נפרדו.

    

7. לטענתו ביום 16/5/2020 הגיע לדירת המגורים במטרה לשלם לאמו באמצעות הכספים שהיו בכספת, אז גילה לתדהמתו שהיא נפרצה וניטלו ממנה מזומנים ומטילי זהב. כל הראיות מצביעות לכך שהנתבעת הייתה הגורם היחידי בדירה בעת הזו וידעה על סכומי הכסף הרבים בכספת.

    

8. אמנם קיים קושי להוכיח את הסכומים שהיו שם ונגנבו, ואולם אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות: בדירה הייתה מצויה כספת; הכספים נעלמו בתקופה שבה התובע לא התגורר בדירה ואילו הנתבעת התגוררה בה; לא הוגשה תלונה על פריצה וגניבה על ידי האישה.

    

    

9. התובע היה זה שפנה למשטרה, שלא מצאה לנכון להתערב וסגרה את התלונה מחוסר עניין לציבור, בטענה שמדובר בסכסוך בין בני זוג. אין ספק בידי האיש כי מי שאחראית לנטילת תכולת הכספת היא האישה, ולכן גם לא טרחה להתלונן.

    

10. הנתבעת אומנם טענה שלא ידעה מה תכולת הכספת, אך בהמשך הודתה שהיו שם סכומי כסף משמעותיים בדולרים מעבודות שביצע האיש, ותכשיטי זהב ששמר לה. לדברי האיש האישה לא ידעה את הקוד וטען שהוא הביא מומחה שבחן את הכספת ואמר שהיא נפרצה ע"י מומחה.

     

11. גרסת האישה רצופה סתירות, כך למשל טענה מחד שהכספת לא נפרצה ומאידך, בדיון ההוכחות, מסרה גרסה שלפיה לא הגישה תלונה בדבר הפריצה שכן התובע כבר הגיש. התנהלות הנתבעת מביאה למסקנה אחת והיא כי הנתבעת נטלה לכיסה את תכולת הכספת. את הכספים והתכשיטים החביאה באמצעות בני משפחה והותירה את האיש חסר כל.

     

12. חיזוק לכך מוצא התובע בכך שבנותיו, שמצבן הכלכלי לא היה שפיר, רכשו רכבים חדשים, דירה ומיטלטלין חדשים אשר לטענתו מקור הכספים לכך הוא בכספים שצברו בני הזוג.

     

13. מדובר בסכומי כסף גדולים שהוציאה האישה בכוונה, במרמה ובחוסר תום לב, במטרה לפגוע בזכויות האיש. לאור זאת האב יטען כי יש הצדקה להחיל את סעיפים 7 ו-8 לחוק יחסי ממון.

     

14. גם העובדה שהאב יצא מבית המגורים ונותר בלי כלום מצדיקה עריכת איזון שלא על דרך מחצה. יש למנוע תוצאה בלתי שוויונית ובלתי צודקת ולאפשר לבן הזוג החלש איזון המבטא מצב שוויוני יותר.

     

15. לאור האמור מבוקש לקבוע כי איזון המשאבים של כלל זכויות וחובות הצדדים מיום הנישואין ועד ליום הקובע 1/3/2020, ייעשה באופן שאינו שוויוני באמצעות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "החוק").

     

16. לחלופין מבוקש לקבוע איזון מיידי, קרי, תשלום של 123,620 ₪ לתובע, ע"פ החלופה הראשונה בחוות הדעת. הנתבעת לא זימנה את המומחה לחקירה ולפיכך יש לקבל את אופן חישובו ומסקנותיו.

     

17. מבוקש לקבוע כי הנתבעת תשיב לתובע שווי 25% מתכולת הכספת בסך של 250,000 ₪, לכל הפחות.

     

18. כמו כן יש לתת ביטוי לכך שהתובע נאלץ לשאת גם בחיובה של הנתבעת בגין דמי השימוש שנפסקו לחובתו בתיק סילוק היד, ואשר מקורם בחייהם המשותפים בדירת המגורים ולהורות לנתבעת לשלם לתובע מחצית מדמי השימוש שנפסקו לחובתו.

     

19. לצדדים מיטלטלין אשר גם לגביהם מבוקשת חלוקה באופן לא שוויוני כאמור. התובע ביקש לערוך 2 רשימות על מנת שלא יקופחו זכויותיו. בניגוד לנטען עניין זה לא הוכרע.

    עיקר טענות האישה

20. טענות האיש לצבירה של מיליון שקלים בכסף וזהב, והסיפור על פריצת הכספת ונטילתם הם פרי דמיונו.

     

21. לדברי האישה אף שידעה כי האיש מתנהל במזומן ומחזיק כספים, מעולם לא ידעה מה תכולת הכספת, ולא היה לה מפתח או קוד, רק האיש החזיק בהם. לטענתה האיש הגיע יום אחד לדירת המגורים, האשים אותה שגנבה את הכסף והזמין משטרה שלא גילתה סימני פריצה וסגרה את התיק. גם פניית התובע למשטרה נעשתה רק לצורך ההליכים.

     

22. בין הצדדים קיים פער הכנסות גבוה. לאיש השכלה והכשרה במספר תחומי מקצוע. הוא עובד כשכיר ועצמאי המבצע עבודות XXXX. לטענת האישה הרוב משולם לו במזומן ותשלומים שנכנסים לחשבון נמשכים במזומן יומיים אחרי הפקדה, כדי ליצור מצג שווא של מינוס בבנק. האישה עבדה כXXXX כ-32 שנים עד לפיטוריה ב-8/22, מאז התקיימה מדמי אבטלה.

     

23. במסגרת התביעה לסילוק יד שהגישה האם, עשה התובע יד אחת עם אמו והכחיש את זכויות הצדדים בדירת המגורים, מה שהוביל לחיובו בדמי שימוש וסילוק הנתבעת מהבית, תוך נישולה מזכויותיה. כך נותרה הנתבעת מחוסרת כל, ללא מקצוע ואף ללא קורת גג.

     

24. ההכרעה שלפיה עליה לפנות את הבית מעמידה אותה במצב קשה, כך שאם תתקבל תביעת האיש ייגרם לה חסרון כיס משמעותי. זאת משום שמלבד תשלום זכויותיה לתובע, נאלצת גם לשאת בתשלום עבור מדור חלופי וכך יוצא התובע כשידו על העליונה, כשבבעלותו רכוש בהיקף גדול יותר מהנתבעת.

     

25. שגה ביהמ"ש כשקבע שדיון ההוכחות בתיק דנן יתמקד רק באיזון המשאבים ללא התייחסות לשאלת זכויות הצדדים בבית המגורים. בשעת הדיון טרם ניתן פסק הדין בעניין זכויות הנתבעת בבית המגורים, לנתבעת לא ניתן יומה בביהמ"ש. נוסף על כך הנתבעת הוגבלה בהיקף סיכומיה, היקף חקירתה ובכך נגרמה לנתבעת פגיעה קשה בזכותה למצות את טיעוניה.

     

26. התביעה כנגד הנתבעת לדמי שימוש נדחתה ועל כן אין כל מקום או דרך לחייבה בחוב של התובע בלבד, הגם שחוב זה הוא חלק מאותה קנוניה שתוו אמו של התובע והתובע עצמו על מנת לנשל את הנתבעת.

     

27. לעניין ייעודה של הלוואת המשכנתא, התובע מסר גרסה שקרית ובלתי סדורה, בעוד שהנתבעת הציגה תמונה מלאה וברורה לגבי ייעודם של כספי הלוואת המשכנתא.

     

28. הורי התובע לקחו הלוואת משכנתא בהיותם הבעלים הרשומים של הנכס אך בפועל התשלומים החודשיים היו מחשבונם הפרטי של הצדדים. מטרת ההלוואה הייתה שיפוץ והרחבת דירת המגורים והתאמתה למגורי הצדדים, ואלה נעשו מכספים משותפים. מכאן שאין לנתק בין התשלומים ששולמו והושקעו בדירת המגורים לבין התביעה לאיזון משאבי הצדדים.

     

29. עוד לעניין הדירה נטען כי בהחלטה לצו מניעה מיום 28/8/23 הכריע ביהמ"ש בעניין המיטלטלין המחוברים טרם מתן פס"ד ועל כן נגרע איזונם. הנתבעת הוכיחה השקעתה בשווי המחוברים / ארונות מטבח אך שוויים לא אוזן, ובד בבד נאסר עליה לפרק אותם.

     

30. טענות התובע בדבר חלוקת המיטלטלין דינה דחייה. עניין זה כבר הוכרע על ידי בית המשפט בתביעה לסילוק יד, שם התיר בית המשפט לנתבעת ליטול עמה מיטלטלין ומוצרי חשמל (פסק דין מיום 18.7.2023 בתלה"מ 7228-02-22 עמ' 16 לפסק הדין סעיף 100 וכן החלטת בית המשפט שניתנה במסגרת תיק זה מיום 6.10.23).

     

31. טענה נוספת שעלתה היא כי בצוואת ההורים ההדדית הביעו הורי התובע במפורש את רצונם שהתובע יירש את דירת המגורים. ולכן, אף שנקבע בפס"ד כי לתובע אין זכויות בדירה, בהתאם לצוואת ההורים הוא צפוי לרשת בבוא היום את דירת המגורים בשווי 900,000 ₪, וכך ירוויח נכס מבלי לשתף אותה במחצית הזכויות המגיעות לה מכוח הלכת השיתוף.

     

32. הנתבעת מפנה לפס"ד של כב' השופט זגורי בתלה"מ 39735-12-19 שם נאמר שאין זה צודק לנתח את מערכת היחסים המשפטית במנותק ממערכת היחסים המשפחתית, שכן אז מגיעים לתוצאה בלתי צודקת ולא מאוזנת, וכדי לאזן את חוסר השוויון יש מקום לפסוק מעין פיצוי בגין אובדן מדור עתידי.

     

33. השופט זגורי משווה את אובדן המדור העתידי להפסדי קריירה. בהיקש לעניינה טוענת הנתבעת שיצאה מקשר נישואין של למעלה מ-30 שנים כשהיא אינה צעירה, ללא מקצוע או עבודה, ללא נכסים, ללא קורת גג או רכוש להסתייע בו. ולכן מבקשת לפסוק פיצוי בגין אובדן מדור עתידי, בהתבסס על הוראת סעיף 6 לחוק יחסי ממומן בין בני זוג.

     

34. לעניין חוות הדעת נטען כי היא איננה משקפת את כלל זכויות וחובות הצדדים. על פי שתי החלופות שבחוות דעת המומחה על הנתבעת להעביר כסף לתובע. מצב זה משאיר אותה ללא עתודות כלכליות שכן אין בבעלותה כל רכוש נוסף מלבד זכויותיה אותן צריכה לשלם לתובע.

     

35. מבוקש לדחות את התביעה ולקבוע כי התובע חייב לנתבעת והיא איננה חייבת לשאת בתשלום האמור בחלופות שבחוות הדעת.

    דיון והכרעה:

36. אציין תחילה כי חלק הארי של סיכומי הנתבעת, כמו גם כתבי טענותיה, כלל טענות שונות שעניינן פסק הדין שניתן בתמ"ש 7228-02-22, ומקומן בערעור ולא כאן. כך למשל עיון בסיכומים שהוגשו מטעם הנתבעת מעלה כי טענותיה בעניין איזון המשאבים (היא התביעה המונחת בפי בית המשפט) החלו בסעיף 22 לסיכומים וכוללים פחות מעמוד וחצי. על אף זאת, טענה הנתבעת כי הקצבת 3 עמודים לסיכומים פגעה בזכותה להעלות את טענותיה בהרחבה. אני סבור כי מי שניתנו לו 3 עמודים לסכם את טענותיו והוא עושה שימוש בפחות ממחצית המקום שניתן לו, מנוע מלטעון כי פגעו בזכותו להעלות טענות בהרחבה.

     

37. הצדדים נישאו זל"ז בשנת 1983 ועל כן חל עליהם הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973.

     

38. ביצוע איזון משאבים בפועל מורכב ממספר שלבים ועיקרם: קביעת מועד הקרע; קביעת סך כל נכסי בני הזוג אותם יש לאזן; איזון הנכסים ע"י הערכת שווים וחלוקת הפער שבין ערך נכסי בן הזוג האחד לערכם של נכסי בן הזוג השני (ר' עמ"ש (מרכז) 19796-09-17 י.צ. נ' ש.ס.צ (13/9/18, פורסם במאגרים).

     

39. הכלל שבסעיף 5 לחוק יחסי ממון קובע כי במועד פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, להוציא החריגים שבחוק.

     

40. לכלל זה נקבע סייג בסעיף 8 לחוק, המקנה לבית המשפט שיקול דעת לחרוג מהחלוקה השוויונית ולערוך את איזון המשאבים שלא מחצה על מחצה אלא ביחס אחר, שייקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר השתכרות של כל אחד מבני הזוג (סעיף 8(2)).

41. יש לציין כי הפסיקה בסוגיה זו קבעה כי הגם שסעיף 8 מאפשר גמישות רבה ומתן כלים לעריכת האיזון באופן הוגן המביא בחשבון לא רק שיקולים כלכליים, כדי להצדיק סטייה מכלל האיזון השווה "יש צורך בקיומן של נסיבות מיוחדות, ולשם כך יש לבחון את מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו בהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים" (בג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים, סב(1) 235 (2006), בג"ץ 8928-06פלוניתנ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פ"ד סג(1) 271.

     

42. כך התבקש בית המשפט במקרה דנן. התובע עתר לביצוע איזון לא שוויוני, על ידי הגדלת חלקו ע"פ שיקול דעת בית המשפט, וזאת מכוח שתי טענות – האחת, כי יצא מבית המגורים ונותר ללא מדור והשנייה, כי הנתבעת נטלה לכיסה כספים וזהב שהיו בבית המגורים בשווי של כמיליון ₪.

     

43. התובעת מצידה טענה לזכותה ב-50% מזכויות ונכסי הצדדים, כאשר, כאמור, עיקר טענותיה התמקדו בזכויות הקנייניות המגיעות לה לכאורה בבית המגורים. כמו כן ביקשה לפסוק כי היא אינה חייבת בתשלום לאיש, ותחת זאת לקבוע לה פיצוי בגין אובדן מדור עתידי, זאת משיקולי צדק וחוסר שוויון בין הצדדים.

    איזון המשאבים על פי חוות דעת המומחה

44. תחילה יש לדון באיזון משאבי הצדדים ב"דרך המלך" היינו, איזון המשאבים בהתאם ל"יום הקובע". כידוע, בית המשפט רשאי להסתייע במומחים לקבלת חוות דעת שתספק לו נתונים מקצועיים הנחוצים לצורך הכרעה במחלוקות בין הצדדים, בין היתר בעניינים רכושיים.

     

45. בדרך כלל, משמונה מומחה מטעמו, הדין הנוהג הוא שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה ממסקנות חוות הדעת. הפסיקה צמצמה מאוד את עילות ההתערבות למקרים חריגים (כך למשל חריגה מסמכות, חוסר תום לב, מרמה או השפעה בלתי הוגנת (ר' למשל (רע"א 5144/05 יפה נוף תחבורה, תשתיות ובנייה בע"מ נ' רשות שדות התעופה [פורסם במאגרים] (2005)). כאשר הנטל להוכיח טעות בחוות הדעת או כל פגם אחר, מוטל על הטוען אחרת ובענייננו – על הנתבעת.

     

46. אקדים ואומר, כי במקרה שלפניי לא מצאתי כי עלה בידי הנתבעת להוכיח טעות או פגם המצדיקים דחיית חוות דעת המומחה במלואה או בחלקה. ממכלול הראיות שהובאו בפני והתרשמותי מחוות הדעת ותשובות המומחה לשאלות שהוצגו בפניו, מצאתי כי יש לאמץ הנתונים, החישובים והמסקנות בחוות דעת המומחה.

     

     

47. על אף האמור, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין ושקלתי את נסיבות המקרה, הגעתי לכלל מסקנה כי נכון וצודק יהיה לסטות מעקרון החלוקה למחצה על ידי כך שאקבע כי כל צד יוותר עם זכויותיו הסוציאליות וכל זכות כספית אחרת.

     

48. קביעה זו תאזן מחד את טענות האישה לפיצוי בגין אובדן מקום מגורים ונכסים עתידיים אותם עתיד לרשת האיש ומאידך את העובדה שהאישה צברה יותר כסף ועל פי החלופות שבחוות הדעת עליה לשלם לאיש לאיזון עודף זכויותיה. להלן נימוקיי.

    חוות דעת המומחה

49. כאמור לבית המשפט הוגשה חוות דעת מומחה מאת רו"ח נתן שטרנפלד. חישוב הזכויות נעשה מיום הנישואין, 1/9/1983 ועד למועד הקובע שנקבע על 1/3/2020.

     

50. את חוות הדעת ביסס המומחה על תלושי שכר של הצדדים, דו"חות מסלקה פנסיונית ודו"חות שנתיים מהקופות, אישור תקופות העסקה מהמל"ל, דפי חשבון בנק, צילומי רישיון, העברת בעלות ומחירון רכב. במסגרת החישוב נלקחו בחשבון זכויות פנסיוניות, זכויות סוציאליות לרבות פיצויים, פדיון חופשה, קרנות השתלמות וקופות גמל, חשבונות בנק של כל צד והיתרות, כספים משותפים, רכבים.

     

51. בסיכום חוות הדעת הוצעו שתי חלופות כמקובל.

    • עפ"י החלופה הראשונה על האישה להעביר 123,620 ₪ לאיש לאיזון כולל של זכויותיה הממוניות.

    • עפ"י החלופה השנייה, האיזון נחלק למספר חלקים:

      1. איזון נוכחי - מימוש הזכויות וקבלתן בפועל. במקרה זה קיים הפרש דווקא לטובת האיש ועל כן כדי לאזן על האיש להעביר לאישה 86,713 ₪.

      2. איזון במועד פרישת האישה – אז יהיה עליה להעביר לאיש 13,552 ₪, כאשר סכום זה יעודכן ככל שיתבצע עדכון בשכרה של האשה.

      3. איזון זכויות פנסיוניות –

         • משך התקופה המשותפת של צבירת זכויות של האיש – 65 חודשים. על כן נקבע שיעור העברה לאישה יהיה 38.23% מגמלת הבעל בקרן פנסיה מבטחים מידי חודש. .

         • משך התקופה המשותפת של צבירת זכויות האישה – 369 חודשים, והיא צפויה לצבור את תקופת הוותק המקסימלית (420 חודשים) ועל כן נקבע כי שיעור ההעברה לאיש יהיה 43.92% מגמלת האישה בקרן הפנסיה מבטחים, מידי חודש ועד לאריכות ימיה.

52. אציין כי חרף טענות שהועלו ע"י האישה על הברחת כספים מצדו של התובע, ציין המומחה כי לאחר בדיקה לא מצא כל נתונים המעידים על כך.

     

53. הנתבעת טענה בסיכומיה כי חוות הדעת התייחסה לסוג זכויות מצומצמות ולא שיקפה את כלל הזכויות והחובות של הצדדים, וכי אם תתקבל חוות הדעת תישאר הנתבעת חסרת כל ללא עתודות כלכליות. ואולם, אף שהפנתה למומחה שאלות הבהרה וחרף טענותיה אלו ויתרה הנתבעת על חקירתו.

     

54. לעניין זה נטען ע"י האיש כי מאחר שהאישה לא זימנה את המומחה לעדות, ולאחר שהשאלות שעמדו במחלוקות קיבלו לטענתו מענה ופתרון, אזי יש לקבל את חישוב ומסקנות המומחה.

     

55. כאמור הצדדים העבירו שאלות הבהרה למומחה והוא השיב עליהן, אך לא זומן לחקירה על ידי מי מהצדדים. בתא"מ (ירושלים) 4914-06-19 אסף נדב נ' עופר אהרון חברה לעבודות בניה בע"מ (פורסם במאגרים ביום 29/06/20) נאמר על כך:

    "כלל ידוע, שמקום שלא מבקש בעל דין לחקור את המומחה בהתאם להוראות סעיף 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, יש לראות את חוות דעת של המומחה כראיה שלא נסתרה. וראו בת"א 1727/02 (מפי כב' השופטת ע. ברון בשבתה כשופטת בית המשפט ה מחוזי תל אביב-יפו) דיויד ל. מאסי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 02.10.2005)‏ ‏:

    "הלכה היא שעצם ויתור על חקירה נגדית משמעה שאין חולקים על האמור בתצהירו של העד, והדברים יפים גם לגבי אי חקירת מומחה על חוות דעתו [ראו: קדמי על הראיות – הדין בראי הפסיקה (חלק שלישי, מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת, תשס"ד) 1702-1709 והאסמכתאות המובאות שם]." (ההדגשה שלי ר.א.).

56. אציין כי גם שאלות ההבהרה שהועברו על ידי הצדדים ותשובות המומחה לא העלו כי המומחה חרג מסמכותו או כי היו חסרים לו מסמכים להכנת חוות הדעת. המומחה לא שינה ולא תיקן את חוות הדעת לאחר שהשיב עניינית על כל השאלות שהופנו אליו. בנסיבות אלה, יש לראות את הצדדים כמי שהסכימו למסקנות חוות הדעת.

     

57. לא בכדי התמקדו טענות הצדדים בעניינים שאינם קשורים במומחיות חשבונאית או במסקנותיו של המומחה. עיקר טענות הצדדים היו ביחס לחלוקה לא שוויונית, כל צד טען כי יש להגדיל את חלקו על חשבון חלקו של האחר, וכן טענות בדבר רכוש משותף לכאורה שכלל לא עמד לבחינת המומחה, התובע ביחס לכספים ומטילי זהב שהיו לטענתו בכספת הביתית והנתבעת ביחס לזכויותיה בבית אמו של התובע (על אף שבעניין זה ניתן פסק דין).

     

58. לאור האמור אני מקבל את מסקנות המומחה בחוות דעתו.

    עתירת התובע לביצוע איזון לא שוויוני נוכח טענות להעלמת כספים וזהב מכספת הבית ע"י האישה

59. אקדים את המאוחר. טענותיו אלה של התובע לא הוכחו ובהתאם לכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו.

     

60. גרסת האישה הייתה כי טענות התובע להימצאות מיליון שקלים בכסף וזהב בכספת ופריצת הכספת על ידה אינן אלא סיפורי בדים, פרי דמיונו של התובע (ר' תצהיר האישה, ס' 23).

     

61. התובע כלל לא נחקר בעניין, אך גם גרסתו העלתה תהיות רבות. כך למשל טען האיש שעזב את דירת המגורים במרץ, לא היה נוכח בה במשך חודשיים ושב אליה רק במאי (ר' ס' 17 לסיכומים), אך עדות האישה מציגה תמונה שונה-

    ש: שנייה, את היית בבית לבד, נכון? רק כשהוא הגיע, הוא ראה שהכספת נפרצה,

    ת: אז הוא ראה שהכספת נפרצה, אתה מבין? אני בבית ואני לא יודעת, והוא ראה כי הוא פתח אותה ויודע שהיא נפרצה,

    ש: את רוצה להגיד לי שאת בבית במשך חודשיים ולא ראית שהכספת נפרצה?

    ת: אנחנו היינו שם, שישי, שבת בבית, איך הוא לא ראה את זה ביום שישי? למה דווקא מוצאי שבת שהלכתי לאמא שלי הוא ראה?

    ש: אני שואל אותך שאלה פשוטה,

    ת: אני אומרת לך גם. הוא ראה, לא אני,

    ש: חודשיים היית בבית בזמן הקורונה, לא ראית שהכספת נפרצה?

    ת: אבל הוא היה מגיע כל שישי, שבת הביתה, זה לא שהוא לא שם חודשיים,

    ש: לא הוא. את. את לא ראית?

    ת: אבל אני אומרת, הוא גם היה מגיע הביתה,

    (עמ' 16, ש' 7 – 18)

     

62. כן העידה האישה שידעה שבכספת היו תכשיטי זהב שלה שכן לטענתה נגנב לה בעבר ולכן האיש שמר עליו בכספת. (עמ' 15, ש' 37, 38, עמ' 16) והשיבה: "אתה רוצה שאני אגיד לך כמה פעמים נגנב זהב ולא הגשתי תלונה? כן? הוא יודע את זה, כמה פעמים נגנב לנו זהב, עוד לפני הכספת גם".

    לעניין תכולת הכספת השיבה: "...זה לא שאני יודעת מה היה שם, אמרתי לך מראש, באמת אני לא יודעת מה היה שם, זה היה שלו ולחלוטין כל הזמן." (עמ' 17, ש' 4,5)

     

63. אמנם גרסת האישה לא הייתה סדורה ולעיתים אף מתחמקת. ברם, גם גרסתו של התובע, שעליו מוטל נטל ההוכחה, הייתה כללית מאד. התובע לא הצליח להוכיח שהיה בכספת כסף וזהב, באיזה סכומים, אף לא בקירוב, ולא הוכיח כי מי שנטל את תכולתה הייתה האישה. התובע לא נחקר על הכספים כלל ולא זימן לעדות את המומחה שהביא לכאורה, שיעיד לעניין הפריצה. כמו כן התובע טען שבנותיו רכשו רכב ודירה בזכות אותם כספים אך גם אותן לא הביא לעדות שהייתה יכולה לסייע לגרסתו. זאת ועוד, התובע לא סיפק הסבר מניח את הדעת מדוע, אם לשיטתו כבר נפרדו הצדדים, המתין כחודשיים בטרם הגיע לקחת את הכספים הרבים שלכאורה החזיק בבית.

     

64. זאת ועוד, התובע לא הכחיש כי לנתבעת לא הייתה כל גישה לכספת (הודאה על כך שניתנה בדיון בבית הדין הרבני ש' 92 לפרוטוקול הדיון). היא לא ידעה את הקוד והיא מעולם לא הפקידה שם כספים או זהב. השליטה בכספת הייתה של התובע בלבד.

     

65. התובע טען כי העובדה שהנתבעת לא הגישה תלונה למשטרה על פריצת הכספת היא הנותנת שהנתבעת עצמה היא זו שרוקנה את הכספת. זוהי מסקנה מרחיקת לכת שאינה מושתתת על ראיות, כי אם על הסתברות בלבד, ודי אם אומר כי ישנן אפשרויות רבות אחרות המסתברות לא פחות מזו. התובע עצמו העיד כי הוא לקח מומחה וזה טען כי הכספת נפתחה על ידי מומחה. מכאן שטענתו שהיה על הנתבעת לראות כי התבצעה פריצה אינה נכונה, שכן פריצה כזו כלל לא נראתה.

     

66. התובע הגיש תלונה במשטרה אך לשיטתו תלונה זו כלל לא נחקרה שכן המשטרה טענה שמדובר בסכסוך משפחתי. טענה זו לא נסמכה על כל ראיה והיא גם נטולת הגיון פנימי. הרי הנתבעת לא הכחישה שהכספת נפרצה או לא הוצאו ממנה כספים וזהב, טענתה הייתה שאינה יודעת על כך. מכאן שלא סכסוך משפחתי עמד ברקע הפריצה לכספת וריקון תכולתה. התובע יכול היה לעמוד על כך שחקירת המשטרה תמוצה ובפרט שעל פי עדותו שלו מעורב בפריצה צד שלישי, מומחה שפרץ את הכספת, והוא וודאי שאינו חלק מסכסוך משפחתי.

     

67. התובע השמיע טענה כללית שלפיה העובדה כי הנתבעת מיוצגת ע"י עו"ד פרטית מלמדת על יכולת כלכלית איתנה שהנתבעת החרישה, תוך שהוא מרמז לכך שמקור היכולת בכספים שניטלו. גם טענה זו לא הוכחה ואין בה יותר מספקולציה שאינה יכולה להוות תחליף לראיות מוצקות וקבילות.

     

     

68. משכשל התובע להוכיח לא רק את כמות הכסף והזהב שהיו לטענתו בכספת, אלא גם את הטענה כי הנתבעת היא זו שפרצה לכספת ונטלה משם כסף מזומן וזהב הרי שטענתו בדבר חיובה של הנתבעת בסך של 250,000 ₪, המהווים לכאורה 1/4 מהכספים ושווי הזהב שהיו בכספת – נדחית.

    עתה לדיון והכרעה בפלוגתות שנותרו בין הצדדים ודורשות הכרעה.

    מיטלטלין

69. בתצהיר מטעמו לא ציין הנתבע כל דרישה ביחס למיטלטלין. בסיכומי התשובה טען כי סוגיית המיטלטלין לא הוכרעה בתיק סילוק היד אלא שניתנה החלטה הנוגעת למיטלטלין אישיים (כמו ביגוד, הנעלה, חפצים אישיים), וכן תכולת מחסן בשימוש התובע בלבד (כלי עבודה). לגבי מיטלטלין 'משמעותיים' כלשונו לא ניתנה כל החלטה.

     

70. הצדדים לא נחקרו בעניין זה.

     

71. בפסק הדין לסילוק יד ניתנה הוראה שלפיה הנתבעת רשאית להוציא את המיטלטלין ומוצרי החשמל, זולת אם אלה מחוברים חיבור של קבע. ייאמר, ואף נכתב בהחלטתי מיום 6/10/23, כי הוראה זו ניתנה תוך התחשבות בהשקעות שבוצעו בדירת המגורים ונוכח העובדה כי הנתבעת נדרשה לצאת מהדירה.

     

72. החלטה זו נותרה על כנה ואין כל מקום לשנותה במסגרת פסק דין זה.

    דרישת הנתבעת לפיצוי בגין אובדן מדור עתידי

73. הנתבעת טענה שעל מנת לאזן את חוסר השוויון וחוסר הצדק בסילוקה מבית מגוריה למעלה מ-30 שנה בלא כל רכוש, יש לפסוק לה פיצוי בגין אובדן מדור עתידי בהתבסס על הוראת סעיף 6 לחוק יחסי ממון בין בני זוג. הנתבעת הפנתה כאמור לפס"ד של כב' השופט זגורי שהשווה את האמור להפסדי קריירה ופסק לאישה פיצוי השווה ל-36 חודשי מדור חלופי ובסה"כ 70,000 ₪ (תלה"מ 39735-12-19).

     

74. האיש טען כי טענות אלה נטענו לראשונה בסיכומים ומהוות הרחבת חזית אסורה. גם הטענה בדבר ירושתו העתידית, המצדיקה חלוקה שלא מחצה על מחצה, עלתה לראשונה בסיכומיה של האישה. אינני מקבל את טענות התובע בעניין זה. ראשית, התובע עצמו עתר לחלוקה לא שוויונית של המשאבים ולפיכך זכות זו עומדת גם לנתבעת. שנית, הנתבעת עתרה לקבלת זכויות בבית המגורים. נכון שתביעתה כלפי בעל הקניין, אמו של התובע, נדחתה, אך עצם עמידתה על הטענה בדבר זכויות נוספות על אלה שצברו הצדדים, מלמדת על כוונתה לחלוקה לא שוויונית במערך היחסים שבינה לבין התובע.

     

75. בשני פסקי דין הוכרה האפשרות לפצות צד שנאלץ לפנות את דירת המגורים של בני הזוג לאחר שנות נישואין ארוכות. הכלל הוא כי בית המשפט אינו יכול להעניק סעד קנייני, מאחר שהקניין אינו נמצא בבעלות בן הזוג אלא בבעלות ההורים, ובמקרה דנן בבעלות האם.

     

76. כפי שצוין על ידי בפסק הדין בתלה"מ 7228-02-22, התוצאה על פיה לצדדים אין זכויות קניין בדירה היא תוצאה נכונה משפטית, אך מעוררת חוסר נוחות. לאותה מסקנה הגיע גם כב' הש' א. זגורי בתלה"מ 39735-12-19 (להלן: פס"ד "פלונית") (פורסם במאגרים ביום 14.10.2022) בכותבו את הדברים הבאים:

    "תוצאה סופית זו של ניתוח משפטי 'קר' של מערכת היחסים המשפטית הינה תוצאה קשה ונכונה ברם היא אינה צודקת. התובעת היא אשה בשנות החמישים לחייה שיוצאת מקשר נישואין בן 26 שנים ללא נכסים כלשהם, ללא רכוש ואף ללא קורת גג. מנגד, ביחס לאיש, הגם שאין לו זכויות קניין במקרקעין, לא נראה כי ילדיו הבגירים או אביו יסלקוהו מהדירה. הוא לא יהיה מחוסר קורת גג. בעתיד אף יש סיכוי רב שיירש את המקרקעין"

     

77. באותו מקרה דובר על אישה בשנות החמישים לחייה שיצאה מקשר הנישואין ללא נכסים כלשהם, ללא רכוש וללא קורת גג. במקרה דנן הנתבעת כבת 62, היא עבדה במשך השנים וצברה זכויות מסוימות כפי שמעידה חוות דעת האקטואר, שלפיה בקרן הפנסיה של האישה נצברו כ – 535,124 ₪, כך שלא ניתן לטעון כי היא יוצאת מקשר הנישואין ללא זכויות כלשהן. בנוסף על פי עדותה של הנתבעת עצמה היא הייתה אמורה להתחיל לעבוד בניהול XXXX, עיסוק שבו היא עבדה במשך שנים גם בXXXX. יש לציין כי העדות נמסרה לפני פרוץ המלחמה ומאז פונתהXXXX , אך העובדה כי הנתבעת היא בעלת יכולת לעבוד ובעלת הכשרה מקצועית אינה מוטלת בספק.

     

78. חרף האמור, אני סבור כי יש לקבוע פיצוי מסוים להבטחת מדורה של הנתבעת. התובע הוא יורש הדירה על פי צוואתם ההדדית של ההורים. אמת היא, כי עצם העובדה שבצוואת ההורים ההדדית עתיד התובע לרשת את בית המגורים אין בה כדי להבטיח את הנכס לתובע, וממילא נכסים שהתקבלו בירושה בתקופת הנישואין מוחרגים ממצבת הנכסים ברי איזון, קל וחומר שעה שהתקבלו לאחר פקיעת הנישואין. ברם, אין ספק בידי שבין הבן התובע לאמו אין קרע אמיתי וסביר להניח שעם פינוי הנתבעת את בית המגורים בהתאם לפסק הדין, ישוב התובע להתגורר בו, ועם מות האם לאחר אריכות ימיה, אף ירש אותו.

     

     

79. עוד ייאמר, כי העובדה שההורים חתמו על צוואה הדדית, מבטיחה, למעשה, כי התובע יירש לפחות את חלקו של האב, מחצית הדירה, וזאת במקרה, שאינו סביר כלל, כי האם תבחר לשנות את צוואתה ולהוריש את חלקה לזוכה אחר.

     

80. שאלת גובה הפיצוי אינה שאלה קלה כלל ועיקר. הש' זגורי הציע בפסק דין פלונית כי הפיצוי יעמוד על סך של שווי השכירות המוערכת של הנכס במכפלה של 36 חודשים. במקרה אחר פסק כב' הש' סילמן בעמ"ש (חי') 16551-06-19 (פורסם במאגרים 9.1.2022) פיצוי בסך 70,000 ₪, שנבע מהקושי של האישה בחברה מסורתית להוכיח השקעות בנכס שנמצא בפועל בבעלות אביו של הבעל.

     

81. במקרה דנן אני סבור כי דמי שכירות בשווי 3,500 ₪ הם דמי שכירות ראויים. יש לציין בהקשר זה, כי בתביעת האם לסילוק יד ולדמי שימוש אמדה האם את דמי השימוש בסך 4,500 ₪ והנתבע לכאורה לא כפר בסכום זה. על כן במכפלה של 36 חודשים מגיע סכום הפיצוי עבור אובדן מדור לסך של 126,000 ₪. מאחר שעל פי חוות דעת המומחה, בחלופה הראשונה על האישה להעביר לאיש סך של 123,600 אני מורה כי סכום זה יאוזן כנגד פיצוי האישה בגין אובדן מדור באופן שכל צד יוותר עם זכויותיו.

     

82. טענת התובע כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום מחצית מדמי השימוש בהם הוא חוייב היא טענה שדינה להידחות. ברור כי לתובע עצמו לא מגיעים דמי שימוש כלשהם מאחר שהוא אינו הבעלים של הנכס. התביעה של האם לדמי שימוש נדחתה. העובדה כי התובע בחר שלא להתגונן כנגד תביעת האם לדמי שימוש אינה יכולה, מניה וביה, לגרור אחריה חיובה של הנתבעת באותם דמי שימוש בהם חויב התובע. מעבר לנדרש ייאמר כי ספק גדול אם התובע שילם לאמו את דמי השימוש בהם חוייב, וספק גדול עוד יותר אם האם פעלה או תפעל בעתיד לגבות את החוב לכאורה מבנה.

     

83. בטרם נעילה אציין כי טענות האישה בדבר תשלומי המשכנתא נדונו בהרחבה רבה בתביעת אם התובע לסילוק יד ודמי שימוש. בפסק הדין באותה תביעה ניתנה התייחסות לאותם תשלומים ששולמו על ידי הצדדים, ואין כל מקום לדון בטענות אלה פעם נוספת במסגרת תובענה זו.

    סוף דבר

84. התביעה לאיזון המשאבים מתקבלת באופן חלקי. משאבי הצדדים יאוזנו באופן שכל צד ייוותר עם הזכויות הרשומות על שמו ועם הרכב הרשום על שמו. בחישוב זה נלקח כאמור סכום פיצוי עבור מדור עתידי לנתבעת, נוכח העובדה כי נאלצה לפנות את דירת המגורים בה התגוררו הצדדים במשך שנים רבות.

    84.לאור התוצאה אליה הגעתי אינני עושה צו להוצאות.

    המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את התיק.

    פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.

    ניתן היום, כ"ט אב תשפ"ד, 02 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.