פס"ד בתביעת אב לביטול אפוטרופסות על שתי בנותיו שנולדו מקשר מחוץ לנישואין

לפניי תביעת אב לביטול אפוטרופסותו הטבעית על שתי בנותיו הקטינות, שנולדו במסגרת יחסי זוגיות עם אמם, בעוד האב נשוי לאחרת ולו שני ילדים משותפים בגירים מנישואיו.

רקע עובדתי בתמצית:

1. האב נשוי כ – 29 שנים ומנישואיו נולדו שני ילדים, ילידי 1996 ו- 2001. האם גרושה ללא ילדים מקשרים קודמים.

2. הצדדים ניהלו קשר מחוץ לנישואין במשך כ-20 שנה, ומהקשר ביניהם נולדו שתי בנות: א' כבת 10 שנים וב' כבת 5 שנים.

3. ביום 05.11.20 הגישו הצדדים "תביעה משותפת להכרה באבהות" לצורך ביצוע בדיקת רקמות להוכחת אבהותו של האב על הקטינות (תמ"ש 15044-11-20). ביום 07.04.21 ניתן פסק דין על בסיס תוצאות בדיקת הרקמות במסגרתו הוצהר כי התובע הינו אביהן של הקטינות.

4. ביום 24.03.21 הגישה האם בקשה ליישוב סכסוך נגד האב, וביום 21.02.22 הגישה האם תביעת מזונות כנגד האב, בתלה"מ 47223-02-22. תביעה זו עדיין תלויה ועומדת.

5. האב היה מעורב בגידול הבנות ובטיפול בהן עד להגשת תביעת המזונות, שלאחריה בחר לנתק קשר עם הבנות באופן מוחלט.

6. ביום 21.03.22 הגיש האב את תביעתו דנן לביטול אפוטרופסותו הטבעית על הקטינות.

7. במסגרת ההליך, מונתה אפוטרופא לדין לקטינות, התבקשה עמדת ב"כ היועמ"ר וכן הוזמן תסקיר. לאחר חקירתה של העו"ס ע"י ב"כ האב, הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על הגשת סיכומים וכי אפשר ליתן פסק הדין על בסיס החומר המצוי בתיק.

   תמצית טענות האב

8. האב עותר להורות על שלילת אפוטרופסותו מכוח סעיפים 26-24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות") באופן בו מלוא הזכויות והחובות הקשורים בקטינות יוטלו על האם בלבד.

9. לטענת האב, הצדדים הכירו לפני כ-20 שנים וניהלו קשר שטחי ולא עקבי, כאשר במהלך השנים האם נישאה, התגרשה וניהלה קשרים אינטימיים נוספים. האב לא הסתיר מהאם שהוא נשוי לאחרת ולא הבטיח לה שיעזוב את אשתו ומשפחתו. לטענת האב, לפני כעשר שנים האם רצתה לממש את אימהותה והוא הסכים לתרום את זרעו לאם, בתנאי שלא יהיה מדובר בקשר זוגי וככל שייוולד ילד, זהות האב התורם תישאר אנונימית לעד ולאם לא תהא כל דרישה מהאב לרבות מהפן הכלכלי. באשר לקטינה השנייה שנולדה טען האב, כי ביקש מהאם להפסיק את ההיריון, אולם האם הודיעה לו כי "אין דרך חזרה", כך שההיריון נכפה עליו בעל כורחו.

10. חרף ההסכמות בין הצדדים, לאחר גילוי ההיריון החלה האם לדרוש מהאב לשאת בתשלומים שונים והוא מתוך חמלה ורצון לתמוך בה, סייע לה ככל יכולתו ומבלי שהבטיח לה דבר.

11. במסגרת תביעת האבהות שהוגשה לבית המשפט הוא לא היה מיוצג ולא ניתנה לו הזדמנות להביע עמדתו, לרבות העלאת הטענה כי האם הייתה נשואה והתגרשה וכן ניהלה קשרים אינטימיים עם גברים נוספים, כך שהקטינות אינן בהכרח בנותיו. בדיקת סיווג הרקמות בוצעה במחלקת דם בבית החולים בלינסון בה עובדת מקורבת של האם, ולאב לא ניתנה הזדמנות להורות על ביצוע בדיקת רקמות חוזרת.

12. בעקבות הפרת ההסכמות ע"י האם ודרישותיה מהאב, מצבו הנפשי והבריאותי של האב החל להידרדר לרבות נטילת תרופות, טיפולים רגשיים, פסיכיאטריים, פסיכולוגיים, הפרעות שינה ואי תפקוד תקין בפעולות יומיומיות פשוטות.

13. האם עושה כל שביכולתה על מנת לגרום להרס משפחתו של האב, באמצעות פניות ישירות לרעייתו ושליחת כתב התביעה למזונות לביתו למרות שיודעת כי האב מיוצג.

14. הצדדים כרתו הסכם לפיו האם תהא האפוטרופוסית הבלעדית על הקטינות, עוד בטרם הרתה האם. האב אינו מעוניין בשום קשר עם הקטינות, וגם אם היה מעוניין, ספק אם יש ביכולתו לעשות כן לאור מצבו הנפשי הרעוע. גם האם עצמה מעוניינת באפוטרופסות טבעית בלעדית שכן היא ביקשה מהאב לחתום על הסכמה גורפת לרישום הקטינות למוסדות חינוך, ללא קשר לרצונו או דעתו ככל שתהא בעתיד.

    טענות האם

15. הצדדים בקשר מזה כעשרים שנים בהם ידעה האם, כי האב נשוי ומנהלת מערכת יחסים זוגית כפולה, אולם האב הבטיח לה כי הוא "תיכף מתגרש" והם יוכלו לממש את אהבתם. לפני כעשור חיזקו הצדדים את מערכת היחסים בניהם, וכתוצאה מכך נולדו הקטינות, מתוך אהבה ובחירה של שני הצדדים. האם הייתה נשואה לפני 17 שנים למשך כארבעה חודשים בלבד, ובזמן מערכת היחסים הזוגית עם האב לא חיה עם אף אדם אחר.

16. לאם לקח זמן להיכנס להריון תוך תכנון של מועדי הביוץ, כך שלא יכולה להעלות טענה שהיא נכנסה להריון ללא ידיעת האב. להפך, האם אמרה לאב, כי במידה והוא לא מעוניין להביא עמה ילדים היא תבצע הפלה שכן היא לא מעוניינת לגדל ילדים לבדה. האב היה נוכח בלידת הבת א' והיה מעורב בגידולה עד להגשת תביעת המזונות על ידי האם. גם ההיריון השני היה מתוכנן בקפידה, והצדדים שכרו דירה וקנו רהיטים על מנת לעבור להתגורר בה יחד.

17. לאחר לידת הקטינה ב' חלתה האם בסרטן. האב תמך וטיפל באם כמו גם בקטינות והתנהל כהורה במשרה מלאה לכל דבר ועניין ואף שילם למטפלות על מנת שתלונה בבית האם ותסייענה בלילות. לאחר החלמתה האם הבינה, כי האב מהתל בה והוא לא מתעד לעבור לחיות עמה ועם הקטינות. מתוך דאגה לקטינות, היא נאלצה להגיש את תביעת המזונות.

18. עד ליום 15.02.22 היה האב פעיל ומעורב בחיי הקטינות, לרבות במסגרות החינוכיות והחוגים.

19. תביעת האבהות הוגשה בהסכמה, לאחר שהאב חתם על תצהיר בתמיכה לתביעה וניתן פסק דין חלוט לפיו התובע הוא אבי הקטינות. הטענה כי לאם יש יד בתוצאות הבדיקה שנערכה בבית החולים בלינסון הזויה, והאם אף מוכנה לבצע בדיקה נוספת בבית חולים אחר על חשבונו של האב.

20. הבקשה לביטול אפוטרופסות נובעת מרצון של האב לברוח מאחריות הכלכלית הנלוות לגידול הקטינות, ויש לדחות את התביעה תוך חיוב האב בהוצאות משפט.

    דיון והכרעה

21. כבר עתה יצוין, כי דינה של התביעה להידחות, וטוב היה אילו לא הייתה מוגשת מלכתחילה.

22. ביולוגיה אינה הופכת אדם להורה אמיתי, אולם הורה ביולוגי אינו זכאי להתנער באופן כה בוטה מכל התחייבויותיו כהורה ולהפנות עורף לבנות שהביא לעולם. בנות שלא חטאו מעולם אך משלמות את המחיר הכבד על כך שהאב בחר לנהל חיים כפולים במשך כעשרים שנה, ועתה הוא מפנה אצבע מאשימה לכל העולם חוץ מאשר לעצמו.

23. כפי שיפורט להלן, האב לא הוכיח את תביעתו, לא מהפן העובדתי ולא מהפן המשפטי, ואין בתביעה שמץ של נטילת אחריות למעשיו וראיית טובת הבנות. האב מציג עצמו כקורבן שנפל ל"הונאה" מצד האם, אלא שהוא לא הביא כל ראיה לתמיכה בטענותיו, בעוד האם תמכה טענותיה בראיות רבות.

24. לפיכך, אבחן אחת לאחת את טענותיו של האב ואסביר מדוע אינן יכולות לעמוד.

    הטענה כי הצדדים ניהלו קשר שטחי, לא עקבי וכי האב מעולם לא הבטיח לאם לעזוב את אשתו

25. האם הציגה אסמכתאות המעידות כי הצדדים קיימו קשר זוגי, וכי האב הציג לפניה מצג לפיו הוא מצוי בהליך משפטי מול אשתו לצורך סיום נישואיו. ראה למשל ההתכתבויות הבאות בין הצדדים (נספח 2 ו-8 לכתב ההגנה):

    20.06.2017

    "מה קורה עם הפגישה הבאה עם המגשר? אתה עושה מה שצריך?

    • ברור"

      15.08.17

      "היית אצל העוד?

    • ב 13:30"

      10.10.17

    • "דיברתי הוא במשרד רק בראשון וישלח בקשה לביטול הגישור כדי שהוא יוכל להתחיל בתהליך"

      24.10.2017

      "ומה העוד שלך אומר?

      היית אמור לדבר אתו שבוע שעבר ולא חפרתי לך על זה

      אבל אם אני לא חופרת אתה לא מדבר

    • הוא העביר את הבקשה לביטול גישור ופתיחת תיק

      עדיין לא קיבל מכתב חזרה

      אבל כבר יש תיק בביהמ לא..?

    • כן אבל צריך לשחרר אותו מהרשם שעשה גישור

      בירוקרטיה בעיקר

      טוב...

      מתי אתה בא לגור אתנו בבית?

      אפשר להתחיל לפנות לך מקום בארון?

      אני באמת שואלת

    • אני באמת עונה

      עוד לא

      שאלתי מתי

      מה צריך לקרות כדי שתארוז תיק ותצא מהבית?

    • הרבה דברים קורים במקביל

      תהיי רגועה

      שאלתי מה צריך לקרות כדי שתצא? לא מעניין אותי כל השאר. מצדי תישאר נשוי כל החיים משנה לי מתי תהיה אתנו.

      .

      -אני לא יודע לתת תאריך

      זה לא עובד בתאריכי יעד

      21.08.2020

      לא יכולה להבין את זה.. חושבת שאתה יותר מידי דופק חשבון. מה שנגמר נגמר ושניכם צריכים לכבד את זה עם כל מה שמשתמע מכך. ואתה צריך להרגיש חופשי לצאת מהבית לא משנה למה.

      איך זה הגיוני שיותר חשוב שתהיה שם עכשיו ולא איתי פה

    • לא הגיוני אבל ישתנה בקרוב".

26. האם צירפה כנספח 7 לכתב ההגנה התכתבויות המעידות שהצדדים חיפשו יחד דירה שכורה למגוריהם, כגון: התכתבות מיום 11.09.17 במסגרתה האם כותבת לאב: מצאתי מודעה ביד 2 שחשבתי שתעניין אותך. דירה לכולנו כולל חדר עבודה", והאב משיב בהמשך: "לא לשכוח להתקשר לדירה". האם צירפה כנספח 8 לתצהיר התכתבויות מיום 02.10.17 המעידות על הבירורים שערכה לגבי הדירה השכורה ועל הדברים שאמרה למשכיר: "אמרתי לו שאנחנו בזוגיות שנים אבל לא נשואים ולא חיים יחד ובהמשך אתה אמור לעבור לגור אתנו". על כך משיב האב: "בסדר. השאלה מה יהיה אם ירצה לראות תעודת זהות לצלם ויראה שאני נשוי? שלא יילחץ" ולאחר מכן מוסיף וכותב לאם: "יהיה בסדר".

27. ניתן לראות כי באף אחת מההתכתבויות הללו האב לא כותב לאם שהקשר ביניהם לא מחייב ושאין בכוונתו לעזוב את אשתו, אלא להפך, האב מבטיח לאם שהמצב המשפחתי שלו ישתנה בקרוב ואף מחפש עמה דירת מגורים משותפת.

    הטענה כי האב הסכים לתרום זרע לאם ובלבד שזהותו תישאר אנונימית לעד ולא יהיו לו זכויות או חובות כלפי הילד

28. מאחר והאב נשוי ומאחר ולאב היה חשוב להסתיר את קיומו של הקשר עם האם מאשתו, הרי שמצופה מהאב לעגן הסכמה כה מהותית, שלא תהיינה לו זכויות או חובות ביחס לילדים העתידיים במסמך כלשהו בכתב. אולם, האב לא הציג הסכם בכתב כלשהו ואף לא התכתבויות בין הצדדים שעשויות לתמוך בטענה זו.

29. גם הטענה שהוסכם בין הצדדים שזהותו של האב כתורם תישאר אנונימית לעד אינה מתיישבת עם העובדה שהצדדים הגישו תביעה מוסכמת להצהרה על האב כאביהן של הקטינות, הקטינות נרשמו תחת שמו של האב בתעודת הזהות שלו והאב היה פעיל ומעורב בחיי הקטינות, לרבות מול גורמים שלישיים כגון גורמים חינוכיים וטיפוליים כפי שיפורט בהמשך.

30. בהקשר זה יצוין, כי האב צירף כנספח א' לכתב התביעה העתק תעודת זהות שלו עם ספח בו הוא מופיע כנשוי עם שני ילדים בגירים. אולם, הנתבע לא טרח לציין כי הוא מחזיק בספח נוסף של תעודת זהות בו מופיעים ארבעה ילדים: שני ילדיו הבגירים ושתי הקטינות המשותפות לו ולאם (ראה: נספח 1 לכתב ההגנה).

    הטענה כי האב ביקש מהאם להפסיק את ההיריון השני והאם סירבה

31. האם צירפה כנספח 8 לתצהירה התכתבות מיום 06.06.17 במסגרתה האם דיווחה לאב מתי היא מבייצת; התכתבות מיום 25.06.17 במסגרתה האם מבקשת מהאב לקנות בדיקת היריון מאחר והמחזור שלה מאחר והאב משיב שישתדל לא לשכוח לרכוש את מבוקשה; התכתבות מיום 09.07.17 במסגרתה האם מודיעה לאב שהביוץ שלה מתחיל מחר ומבקשת שיבוא מוקדם בבוקר והאב משיב "לא יודע עדיין"'; התכתבות מיום 02.10.17 במסגרתה האם מודיעה לאב: "סתם שתדע אנחנו בשבוע 9". זאת ועוד, בתאריך 24.10.17 האם שואלת את האב: "נראה לך שיוקל לך אם אני אעשה הפלה? אתה מעדיף...?", והאב משיב: "ההיריון הוא לא פקטור, אני לא רוצה להיות אתך רק בגלל שאת בהיאיון" (השגיאה במקור –מ"ו). בהמשך, האם כותבת לאב שהיא לא מחוברת להריון הזה והיריון יותר מפחיד אותה מאשר משמח אותה, והאב משיב: "את מאוד מחוברת ומתרגשת לדעתי בלי קשר אלינו".

32. לפיכך, לא הוצגה כל ראיה לכך שהאב ביקש מהאם לעבור הפלה, אלא להפך, כאשר לאם היו ספקות ביחס להמשך ההיריון, האב דאג לעודד אותה ולתמוך בה.

33. יתרה מכך, מעמדת האפוטרופא לדין מיום 14.08.22 עולה, כי האב סיפר לאפוטרופא לדין כי כאשר האם רצתה להביא ילד לעולם, הוא הציע את עצמו (בטענה שהבין שזה משהו לא מחייב), וכי כאשר לא' מלאו שלוש שנים, הצדדים החליטו להביא עוד ילד. לדברי האב, היום הוא אומר שההחלטה להביא עוד ילד לעולם הייתה של האם, אבל אז זו הייתה החלטה משותפת. לטענת האב, לאחר שהאם הרתה בשנית, הוא הבין שעשה טעות וביקש להפסיק את ההיריון, אלא שכאמור טענה זו לא נתמכת באסמכתאות.

    הטענה כי לאחר הלידה האב סייע לאם מתוך חמלה ומחווה וללא קשר לעובדה אם הוא אב הקטינה או לא

34. האם צירפה ראיות לכך שהאב תפקד כאב לבנות לכל דבר ועניין, לרבות מימון צרכי הבנות, כך שלא ברורה הטענה כי האב סייע לאם "ללא קשר לעובדה אם הוא אב הקטינה או לא", כאילו היה פילנתרופ זר.

35. האם צירפה כנספח 6 לכתב ההגנה תמונות של האב מחדר הלידה של הקטינות ותמונות של האב מטייל עם אחת הקטינות במנשא על גופו ובעגלה. האם צירפה כנספח 9 לכתב ההגנה תמונת פרופיל של האב מהטלפון הנייד "הסודי" שלו בה מופיעות הקטינות.

36. מהשיחה בין האם לאפוטרופא לדין עולה, כי האב היה אב טוב ומסור לבנות, בעיקר לבת א'. מאז שהאם הרתה עם ב', האב היה מגיע לביתה מדי בוקר לפני שהבנות מתעוררות, מנקה את הבית, שוטף כלים, מכין את הבנות ומפזר אותן במסגרות החינוכיות. בצהריים היה אוסף אותן, מקלח אותן, לוקח לחוגים, "אבא על מלא" כהגדרת האם, אפילו יותר מאבא רגיל. האם הציגה בפני האפוטרופא לדין אלבום משפחתי מעץ עם תמונות משפחתיות מקצועיות של המשפחה בתקופת הריונה עם ב' והאב נראה בתמונות מאוד מחובר לא'. גם האב סיפר לאפוטרופא לדין כי ראה את הבנות "די הרבה", וכי גם כאשר הצדדים החליטו לנתק את הקשר הזוגי, הוא "תמיד היה ברקע".

37. בעמדת האפוטרופא לדין מיום 14.08.22 נרשם, כי בחדר של א' קיימות תמונות משפחתיות, לרבות תמונה משפחתית של א' והאב (אותה גם ציירה). בתמונה האב מחבק את א' באהבה והיא מתרפקת עליו. א' סיפרה לאפוטרופא לדין כי היא מאוד מתגעגעת לאביה שנעלם לפני כחצי שנה (נכון למועד הגשת עמדת האפוטרופא לדין – מ"ו), היא לא יודעת לאן נעלם והוא לא עונה לשיחות הטלפון שלה למרות שהיא מתקשרת אליו הרבה וכותבת לו. א' סיפרה שעד לפני כחצי שנה, בכל בוקר כאשר התעוררה, אביה היה בבית, שוטף כלים וגם היו אוכלים יחדיו ארוחות צהריים.

38. משיחה של האפוטרופא לדין עם ט', הבייביסיטר של א' וב' עולה, כי היא טיפלה בבנות כשש שנים במצטבר וכי עיקר הקשר היה מול האב, אשר ביקש ממנה לשהות עם הבנות פעמיים בשבוע אחר הצהריים ואחת לשבועיים למשך סוף שבוע שלם ושילם לה את שכרה, לרבות דמי כיס לקנות לבנות כל מה שירצו. ט' סיפרה כי הבנות היו מאוד קשורות לאב, וגם האב אהב אותן ודאג להן. לדבריה, הבנות הפסיקו להגיע אליה בפתאומיות, וכאשר היא שאלה את א' מדוע הן לא מגיעות יותר, א' אמרה "אבא שלי נעלם לי מהחיים".

39. משיחה בין האפוטרופא לדין לבין בעלת הגן של ב' עלה, כי היא הכירה את שני ההורים, כי ב' הייתה קשורה מאוד לאביה וכי האב שילם עבור הגן והיה זמין לפניות מצד הצוות בגן. גם המחנכת של א' סיפרה שהאב היה נוכח בחיי א' ופעיל בהבאתה והחזרתה מבית הספר. נוסף על כך, א' קיבלה טיפול רגשי והמטפלת סיפרה כי האב היה מעורב בטיפול.

40. ביום 31.08.22 הוגש תסקיר לתיק שגם ממנו עולה אותה תמונה ביחס למעורבות הרבה של האב בחיי הקטינות, עד לניתוק הפתאומי.

41. האם שיתפה את העו"ס בכך שהכירה את האב בגיל 19 וידעה על נישואיו, אלא שהוא הבטיח לה פעם אחר פעם כי עומד בפני גירושין ותמיד מצא סיבות מדוע הגירושין לא יוצאים לפועל. כאשר האם שיתפה את האב בכך שהיא מעוניינת להביא ילד לעולם, האב הסכים ואף הצהיר "ילד את מביאה רק איתי". האם ציינה כי האב היה "הכל בשבילה", חבר, שותף, מאהב, אב מסור ומעורב, לרבות תמיכה כלכלית. בגיל 29 האם חלתה בסרטן בלשון, עברה ניתוח, סירבה לסדרת טיפולים והמחלה התגלתה שוב כשמונה חודשים לאחר לידת הבת ב'. היא עברה ניתוח נוסף במהלכו עברה כריתה חלקית של הלשון והשתלת שריר מהיד. ההחלמה הייתה קשה וארוכה, ובתקופה זו האב ואמה טיפלו בבנות. הצדדים חתמו על חוזה שכירות והאב מימן את רכישת תכולת הבית, תוך תכנון לעבור לגור יחד עמה ועם הקטינות כתא משפחתי אחד. ביום המעבר לדירה החדשה האב לא הגיע, והאם הבינה שאינה מוכנה להמשיך עמו את הקשר הזוגי. מאז האב המשיך את הקשר עם הבנות מחוץ לביתה, עד ניתוק הקשר במועד הגשת תביעת המזונות.

42. האב שיתף את העו"ס כי הקשר הזוגי היה טוב והתהדק לקראת ההיריון של א'. לטענתו, הוא הסכים לסייע לאם להביא ילד לעולם, תוך הסכמה שהאם תשמור על דיסקרטיות. האב סיפר כי לאחר לידת הבנות, סייע כמיטב יכולתו בטיפול בהן, אולם האמון נגדע כאשר האם חשפה את הקשר ביניהם ואת קיומן של הילדות בפני משפחתו של האב. לטענתו, הוא המשיך לפגוש את הבנות מחוץ לבית האם ולתמוך בהן כלכלית גם לאחר חשיפת הסיפור בפני משפחתו, עד להגשת תביעת המזונות ע"י האם.

43. האם צירפה כנספחים 11-10 לכתב ההגנה הודעות מקבוצות הווטסאפ של המסגרות החינוכיות של הקטינות מהן עולה כי האב היה מעורב בכל המסגרות החינוכיות, וכי הוא בחר לעזוב את הקבוצות בסמוך למועד הגשת תביעת המזונות.

     

    הטענה כי לאב לא ניתנה אפשרות להביע עמדתו לעניין תביעת האבהות והשגותיו לגבי בדיקת סיווג הרקמות

44. הטענה כי האב לא היה מיוצג ולא ניתנה לו הזדמנות להביע עמדתו לעניין תביעת האבהות אינה יכולה לעמוד, לאור העובדה שהאב חתם על ייפוי כח בפני עו"ד ביום 01.11.20 וכן על תצהיר בפני עו"ד (במועד נפרד מהתצהיר שנחתם ע"י האם) בתמיכה לתביעה המשותפת שהוגשה בשם שני הצדדים.

45. במסגרת כתב התביעה נרשם, כי הצדדים מנהלים קשר זוגי מזה שנים ארוכות, והקטינות הן בנותיהם המשותפות שנולדו כתוצאה מקשר זוגי זה. צוין, כי בעת לידתן, התובע לא נרשם כאבי הקטינות בשל היותו נשוי לאישה אחרת, אולם הוא אינו מתכחש לעובדת היותו אביהן הביולוגי והוא אף מעורב באופן פעיל, עקבי ומתמשך בגידולן, וכן תומך בהן כלכלית. ראה: נספח 3 לכתב ההגנה.

46. על פי הפסיקה, חתימתו של אדם על מסמך מהווה עדות לכך שאותו אדם קרא את המסמך, הסכים לאמור בו והיה מודע למשמעות ולתוצאות חתימתו, ועל כן אינו יכול לנער חוצנו ממנו. הלכה זו תקפה ביתר שאת כאשר מדובר במסמכים בעלי חשיבות, שכן ההיגיון מחייב שהחתימה עליהם לא תעשה בהיסח הדעת. ראה: ע"א 1319/06 שלק נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ (פורסם בנבו, 20.03.07); ע"א 6645/00 ערד נ' אבן פ"ד נו (5) 365, 375-376.

47. לטענת האב, לא ניתנה לו אפשרות לומר כי קיים חשש ממזרות שכן האם הייתה נשואה לאחר, אלא שעיון בתיק מס' 15044-11-20 מעלה כי התביעה לאבהות הועברה לתגובת ב"כ היועמ"ש, אשר הגיש עמדתו ביום 06.12.20 לפיה אין חשש לממזרות בתיק הנ"ל.

48. גם הטענה כי האב הגיע לבית החולים לבקשת האם לצורך ביצוע בדיקה מסוימת לאחת הבנות וגילה כי האם "עשתה לו תרגיל" כך שהבדיקה בוצעה במרמה ובניגוד לרצונו היא טענה המהווה זלזול באינטליגנציה של הקורא. לא לחינם האב לא מפרט לאיזו "בדיקה מסוימת" של הקטינה הוזמן ע"י האם ואינו מצרף אסמכתאות לאמור. ביום 07.12.20 ניתנה החלטה המפנה את הצדדים לאחת מארבע המעבדות המוסמכות לבצע בדיקה לסיווג רקמות (ראה: נספח 4 לכתב ההגנה). אין מדובר בבדיקה שגרתית, אלא בבדיקה שנעשית בבית חולים מוסמך תחת צו שיפוטי כרוכה בעלות לא מבוטלת של כמה אלפי ₪ וכוללת את כל בני המשפחה. מעיון בחוות הדעת שהוגשה לתיק בית המשפט עולה, כי הבדיקה התבצעה לאחר ששני הצדדים חתמו על "כתב הסכמה לביצוע בדיקת אבהות וויתור על סודיות", לאחר שהציגו תעודות מזהות וצו שיפוטי ואף צולמו בתמונה משפחתית.

49. עוד טוען האב, כי במחלקת הדם בבית החולים בלינסון עובדת מקורבת של האם, ו"מבלי להטיל ספק במהימנות עובדת כזו או אחרת", לא ניתנה לו הזדמנות לבצע בדיקת רקמות חוזרת. גם טענה זו נטענה באופן סתמי מבלי לציין מיהי אותה מקורבת נטענת של האם וכיצד ביכולתה כביכול להשפיע על תוצאות הבדיקה. כאמור, מדובר בבדיקה שבוצעה במעבדה מוסמכת תחת צו שיפוטי כאשר תוצאות הבדיקה אינן נשלחות למי מהצדדים אלא מועברות ישירות לבית המשפט. מעיון בתוצאות הבדיקה עולה כי הסבירות שהתובע הוא אביהן של הקטינות היא מעל 99.99%, דבר המהווה ראיה מובהקת לכך שהוא אביהן של שתי הקטינות.

50. יתרה מכך, פסק הדין לאבהות ניתן ביום 07.04.21 (ראה: נספח 5 לכתב ההגנה) ועד להגשת תביעת המזונות בחודש פברואר 2022, לא עלתה כל טרוניה מצד האב בדבר אופן ביצוע הבדיקה ו/או תוצאותיה, אלא להפך, התובע בחר לרשום את הבנות בתעודת הזהות שלו.

51. יצוין, כי לאחר הדיון שבו נחקרה העו"ס לסדרי דין (להלן: "העו"ס") ועמדה על המלצותיה בתסקיר, התבקש התובע להבהיר האם הוא עדיין עומד על תביעתו לביטול האפוטרופסות. לא זו בלבד שהאב לא חזר בו מתביעתו, אלא שהוא עמד על ביצוע בדיקת רקמות חוזרת, בטענה שהוא זכאי ל"הליך הוגן". עם זאת, האב הבהיר כי גם אם תתקבל תשובה חיובית נוספת, לא יחזור בו מתביעתו לביטול האפוטרופסות.

52. בקשתו של האב לביצוע בדיקת רקמות חוזרת הועברה לתגובת האם, האפוטרופא לדין וב"כ היועמ"ר. האפוטרופא לדין הגישה את התנגדותה הנחרצת לבקשה, תוך שציינה כי ראוי שזו לא הייתה מוגשת כלל. "ההליך ההוגן" לו עותר האב הוא בעצם פטור מתשלום מזונות הקטינות, אולם בקשתו אינה בגדר הליך הוגן כלפי הקטינות. התובע אינו טוען, כי אם יתברר שהוא אכן האב, ישוב לתפקד כהורה מרכזי ואוהב כפי שהיה בעבר, אלא שהוא עומד על הסרת אחריותו על כל המשתמע מכך לרבות "סירובו הנחרץ והאכזרי לחזור לקשר עם בנותיו". האפוטרופא לדין תהתה, האם קיימת ציפייה כי יסבירו לבנות שהן מפסידות יום שלם, נגררות לבית חולים ונדקרות לחינם, רק בגלל שאביהן, שנטש אותן, רוצה להפסיק גם לפרנסן? עוד צוין, כי גם אם באופן היפותטי, בדיקת רקמות חוזרת תעלה כי הוא אינו אביהן הביולוגי, הרי שהוא ללא ספק האב היחיד שהן מכירות ממועד היוולדן.

53. גם האם התנגדה לבקשת האב וציינה כי מדובר ב"בדיחה עצובה", שכן עד להגשת תביעת המזונות על ידה, המשפחה התנהלה על מי מנוחות בהרמוניה. עוד ציינה, כי בדיקת הרקמות בוצעה בהתאם לצו שיפוטי וממילא אינה מצויה בשליטתה.

54. ביום 28.03.23 הוגשה עמדת ב"כ היועמ"ר לפיה מדובר בהליך אפוטרופסות ובשלו התנאים למתן הכרעה בתיק על בסיס החומר המצוי בתיק בית המשפט. לפיכך ככל שהאב עומד על סעדים נוספים או על בקשתו לביצוע בדיקת רקמות חוזרת יפעל בהליך משפטי נפרד ועמדת המדינה תוגש בהתאם. לפיכך, ביום 28.03.23 התבקש האב להודיע האם אפשר ליתן פסק דין בתביעה לביטול האפוטרופסות, תוך ששמורה לאב הזכות לנקוט בהליך נפרד לעניין ביצוע בדיקת רקמות חוזרת, ככל שעומד על כך. בתגובה הודיע האב, כי הוא מסכים למתן פסק הדין על בסיס החומר המצוי בתיק. הליך נפרד לעניין ביצוע בדיקת רקמות חוזרת לא הוגש מטעם האב.

    הטענה בדבר מצבו הנפשי הרעוע של האב

55. האב טען, כי בשל דרישותיה של האם כלפיו בניגוד להסכם הנטען ביניהם, חלה הידרדרות במצבו הנפשי והבריאותי. אולם, האב צירף לכתב התביעה ולתצהיר מטעמו מרשם רפואי בודד לנטילת ציפרלקס התקף בין התאריכים 29.03.22-15.03.22 ותו לא. ניתן לראות כי מדובר במרשם שניתן ע"י רופא משפחה, לא הוגש מסמך רפואי המעיד מה הסיבות שבגינן ניתן המרשם הנ"ל, אין ראיה לכך שהאב נוטל את התרופה באופן קבוע ומחדש את המרשם ולא הוגשה ראיה כי האב מקבל טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים ופסיכיאטריים וכי הוא סובל מהפרעות שינה וחוסר תפקוד, כנטען על ידו.

56. למעשה, מדובר בניסיון לעורר את רחמיו של בית המשפט על מצבו של האב, בעוד האב מגלה אדישות בלתי נתפסת למצבן הנפשי של הקטינות המתמודדות עם היעלמותו הפתאומית מחייהן.

    מצבן הנפשי של הבנות וטובתן

57. א' סיפרה לאפוטרופא לדין, כי היא מאוד מתגעגעת לאב ומאוד עצובה שהוא נעלם מחייה.

58. משיחה בין האפוטרופא לדין לגב' צ' המטפלת הרגשית של א' (להלן: "המטפלת") עלה, כי המשמעות של הנתק מהאב היא קשה עבור א', שכן האב היה דמות מטפלת ונוכחת בחייה של א' וכיום היא חשה דחייה. עוד צוין, כי הפרידה הפתאומית מהאב לוותה גם בפרידה מהבייביסיטר ט' וגם מהכלב המשפחתי שנלקח ממנה ביום אחד. לדבריה של המטפלת, בעבר א' דיברה על פגיעה עצמית. המטפלת אינה סבורה שא' מצויה בסכנה, אולם למען הסר ספק המליצה על ביצוע הערכה פסיכיאטרית. לדברי המטפלת, א' אוהבת להיפצע, כי הכאב הפנימי שלה כה גדול עד שכאב חיצוני הוא יותר נסבל ואף גורם לכך שתהא מטופלת. א' אינה יכולה לסמוך על אף אחד, היא צריכה "לקחת" אהבה באופן אגרסיבי, אחרת לא תקבל אותה והיא חשה שאין לה מקום בחיים.

59. נוסף על כך, האם סיפרה לאפוטרופא לדין, כי עוד טרם תקופת הקורונה היא והאב העבירו את א' לחינוך ביתי והגישו לשם כך בקשה משותפת למשרד החינוך, דבר שהיטיב עם א'. אולם בעקבות הפסקת התמיכה הכלכלית מצד האב, האם נאלצה להפסיק את החינוך הביתי של א' ולצאת לעבוד כקופאית בסופר.

60. האפוטרופא לדין ציינה כי הקטינות נקרעו באבחת סכין ממי שהיה אביהן מיום שנולדו ותפקד באופן מלא, לעיתים יותר מהאם, כדמות הורית מטפלת ומעורבת בחייהן. לקטינות לא ניתן כל הסבר לפרידה הקשה והכואבת, ובוודאי לא לדחייה שחווה א' אשר מתקשרת לאב ושולחת לו הודעות ולא זוכה למענה. האפוטרופא לדין מציינת כי משאלת ליבן של הקטינות היא לקבל חזרה את אביהן, אולם אין דרך למלא עבורן את הצורך באב, נוכח דחייה המוחלטת מצד האב שנעשית מתוך נקמנות באם ומבלי להביע רגש או אמפטיה.

61. משיחה עם גורם טיפולי עולה כי הנזק הנפשי לא' (וכנראה גם לב') הוא משמעותי, והבנות זקוקות לטיפול רציף ולתמיכה רגשית משמעותית וכך גם האם, אשר נאלצת להכיל את האובדן הגדול עבור בנותיה.

62. בתגובה לעמדת האפוטרופא לדין טען האב, כי האפוטרופא לדין עושה יד אחת עם האם ונוטה לטובתה, וכי היא הביעה בפניו את עמדתה שהוא מהווה מודל רע לבנותיו. לטענתו, האפוטרופא לדין התעלמה מהאפשרות כי האם עצמה זקוקה לטיפול או הדרכה בענייני הקטינות והיא השליכה את כל הבעיות הרגשיות בהן לוקות הקטינות על האב, ללא נימוק הגיוני.

63. עם זאת מהתסקיר עולה, שהאם בחרה מיוזמתה לקבל טיפול בעקבות המשבר הזוגי שעברה, במטרה לחזק את עצמה ואת ההורות שלה, לרבות קבלת הדרכה הורית.

64. עוד טען האב, כי הבעיות הרגשיות של א' היו קיימות עוד טרם ניתק את הקשר עם הבנות. עובדה זו אינה שנויה במחלוקת, שכן שני הצדדים דאגו לשלב את א' בטיפול הרגשי. עם זאת מהשיחה עם המטפלת עולה כי מערכת היחסים המורכבת בין ההורים השפיעה לרעה על א' עוד בטרם הנתק שנוצר, וכי לא' היה קושי עם העובדה שהאב עוזב את התא המשפחתי בשעה מסוימת והיא לא יודעת איפה הוא. דהיינו, האב היה מודע לכך שלא' יש רגישות מיוחדת וכי עבורה יש חשיבות מרבית לשמירה על סדר ויציבות בחייה, עוד בטרם הנתק שיצר. גם מחקירת העו"ס עולה כי מצבה הרגשי של א' היה בעייתי עוד טרם עזיבת האב, אולם הוחמר בעקבות נטישתו. ראה: עמ' 4 לפרוטוקול מיום 08.02.23 ש' 19-8.

65. מהתסקיר עולה הקושי של הבנות להתמודד עם המציאות החדשה שנכפתה עליהן. התסקיר מבוסס על שיחות עם ההורים, עם הקטינות, עם האפוטרופא לדין, עם מנהלת הצהרון של הקטינה ב', עם העו"ס מאגף הרווחה המטפלת באם, קבלת דו"ח מהשירות הפסיכולוגי על הקטינה א' ושיחה עם המטפלת הרגשית של הקטינה א'.

66. הדיווחים מהגורמים המטפלים מעלה, כי לא' קשיים רגשיים, חברתיים, לימודיים וחברתיים. א' מתוארת כילדה המתקשה לתת אמון באנשים, אשר מעלה תכנים של תוקפנות ומצוקה ומחפשת את המקום הבטוח עבורה. א' שיתפה את העו"ס כי היא מאוד מתגעגעת לאביה, וכי היא מנסה להתקשר אליו אך הוא לא עונה לה. לשאלת העו"ס מה היא תגיד לאב במידה והוא יתקשר השיבה: "אני אתעלף", "לא יצאו לי מילים מרוב התרגשות". העו"ס התרשמה כי לא' קשר משמעותי וקרוב עם האב והיא מצפה לחידוש הקשר עמו. א' נמצאת במצוקה קשה וזקוקה לדמות האב בחייה. א' נהגה לקבל מהאב הרבה חום ואהבה. היעלמות האב וחוסר פניות של האם אליה הסלימו את מצבה התפקודי חברתי, והנתק עם האב הותיר "בור עמוק" גרם לפגיעה בבנות ובעיקר בא'.

67. באשר לב', הרי שהיא השיבה לשאלה "היכן אבא", כי "אבא בבית חולים כואבת לו הבטן והוא יחזור הביתה כשיהיה בריא". מנהלת הצהרון תיארה את האם כדואגת ואכפתית, אולם התרשמה שקשה לה ואין לה את הכוחות והסבלנות מאחר והיא טרודה בענייני פרנסה. העו"ס התרשמה כי גם לב' יש קושי רב הנובע מהיעלמותו של האב מחייה והיא נמצאת בציפייה שישוב לראותה ולאסוף אותה מהצהרון.

68. בסיכום התסקיר נרשם, כי יציאת האב מעולמן של הבנות ללא הכנה וללא ידיעה מה הסיבה ומתי יחזור יצרה משבר רגשי ונפשי קשה אצל שתיהן, ובעיקר אצל א' הסובלת מבעיות רגשיות וחברתיות. האם כורעת תחת נטל הטיפול בבנות, בד בבד עם דאגה לפרנסתה, תוך שצוין כי האם ללא עורף משפחתי משמעותי ותומך בחייה עם רקע של מחלה אונקולוגית חוזרת.

69. דהיינו, מעמדת האפוטרופא לדין ומהתסקיר עולה בצורה ברורה, כי ההתנכרות של האב לקטינות גרמה להן לנזק נפשי, שעדיין מוקדם להעריך את היקפו. אגב, במסגרת שאלות ההבהרה ששלח האב לעו"ס מציין האב מפורשות את הנזק הפסיכולוגי שנגרם לבנות, אלא שלטענתו הוא שוקל לתבוע את האם בגין הנזק האמור (ראה: שאלה 28 לשאלות ההבהרה מצד האב).

70. עוד יצוין, כי כאשר האב נשאל ע"י האפוטרופא לדין מה לדעתו חשות הקטינות, השיב: "זה שהבנות באמצע והן כלי זה עצוב אבל בסדר".

71. מסקנת העו"ס היא שביטול האפוטרופסות אינו עולה בקנה אחד עם טובת הבנות, ולכן אין מקום להסיר את האפוטרופסות של האב, אולם בד בבד יש לאפשר לאם סמכות חתימה בלעדית בכל הנוגע לטיפול בבנות.

72. בהקשר זה יצוין, כי ממועד נקיטת ההליכים החל האב לסרב לכל חתימה נדרשת מצדו בענייני חינוך ורפואה הנחוצים לקטינות. כאשר האפוטרופא לדין פנתה לאב לצורך חתימה על טפסים לשירות הפסיכולוגי וכן לצורך רישום של א' לבית ספר ציבורי, האב הפנה אותה לקבל סעד מבית המשפט והוסיף כי הוא לא מודה בשום דבר ממנו עלול להשתמע כי הוא מסכים לשמש כאפוטרופוס לקטינות. האב סיכם כי אינו מעוניין לשאת בשום זכויות או חובות הנוגעים לבנות, או במילותיו: "לא לגדל, לא להיות אחראי על כלום, לא לשלם".

73. לאחר שהובהר, כי התנגדות האב לחתימה על מסמכים אינה התנגדות מהותית לעניין שלשמו נדרשת חתימתו אלא התנגדות עקרונית לעצם החתימה, נחתמו פסיקתאות המאפשרות לאם לחתום לבדה על עניינים חינוכיים ורפואיים הנוגעים לקטינות כגון: רישום של א' לבית ספר ציבורי, רישום של ב' לגן עירייה וקבלת טיפולים מהשירות הפסיכולוגי לילדים ונוער בראש העין (ראו: החלטותיי מיום 31.07.22, 01.08.22, 15.01.23 ו-08.02.23).

74. האב העלה נגד העו"ס את אותן טענות שהעלה כנגד האפוטרופא לדין לפיהן היא עושה יד אחת עם האם ונוטה לטובתה. לטענתו, העו"ס הקפידה לתאר באריכות את העובדות המוכחשות על ידו, כפי שהוצגו ע"י האם, תוך הצגתו כ"אב נוטש" האחראי לכל הקשיים של הבנות, למרות שפירט בפניה כי בשום שלב לא הבטיח לאם חיי משפחה או זוגיות וכי הציע תרומת זרע ותו לאו, ללא כל מחויבות. לטענת האב, העו"ס הפעילה שיקול דעת לא ענייני בשאלת טובת הקטינות ולא לקחה בחשבון כי הקשיים של הקטינות נובעים מהעיסוק של האם (שהשתיקה יפה לו כדברי האב) ומהתנהלותה כלפי הקטינות. זאת ועוד, מחד טוענת העו"ס כי ביטול אפוטרופסותו של האב אינה מתיישבת עם טובת הקטינות ומאידך, המליצה על מתן סמכויות חתימה בלעדיות לאם בכל הקשור לענייניהן של הקטינות, כך שמדובר בהמלצות סותרות. לטענת האב, משמעותה של ההורות שנכפתה עליו היא קיומית וגוררת אחריה השלכות על כל תחומי חייו ולכל חייו, וכנ"ל לגבי הקטינות.

75. בעקבות התנגדות האב להמלצות התסקיר, הציעה ב"כ היועמ"ר לקיים דיון במעמד הצדדים ועורכת התסקיר. האב קיבל אפשרות גם לשלוח שאלות הבהרה לעו"ס, והוא בחר לשלוח 41 שאלות (!). העו"ס השיבה לשאלות ההבהרה, אולם התרשמה כי שאלותיו של האב מונעות משיקולים זרים ולא מטובת הקטינות. עיון בשאלות ההבהרה מעלה כי האב בחר לשלוח שאלות לא רלוונטיות, שלא זו בלבד שאינן נוגעות לטובת הקטינות אלא אינן רלוונטיות לתביעה לביטול אפוטרופסות, כגון השאלה למי שייך הכלב שהיה במרפסת בעת הביקור של העו"ס בבית האם והאם הנתבעת שומרת על הכלב בתמורה לתשלום. האב אף בחר להפנות לעו"ס שאלות הנוגעות לתביעת המזונות של האם בניסיון להביא להצהרה של העו"ס כי טובת הבנות היא השבת הגלגל לאחור באופן שבו תביעת המזונות תידחה. עוד העלה האב שאלות שאינן רלוונטיות לטובת הקטינות אלא נוגעות לסבל הנטען שלו, לתביעה הנזיקית שהוא שוקל להגיש וכיוצ"ב. ניתן לראות כי על רבע מהשאלות של האב, השיבה העו"ס כי הן לא רלוונטיות להליך הנידון.

76. במסגרת תשובותיה, שבה העו"ס וציינה כי טובת הבנות היא שהאב יחזור להיות בקשר מיטיב עם הבנות, כבעבר, וכי הדבר ישפר את מצבן הרגשי. עוד צוין, כי האם חולה אונקולוגית, אשר סבלה פעמיים מהתפרצות המחלה, כך שבמצב רגיש וסיכוני זה ישנה חשיבות נוספת לשמירה על האפוטרופסות של האב, שידאג ויקבל החלטות ככל יידרש.

77. לאור תשובותיה של העו"ס, נתבקש האב להבהיר האם עומד על תביעתו לביטול אפוטרופסותו שעל פניו אינה עולה בקנה אחד עם טובת הקטינות. ראה: החלטה מיום 01.11.22. האב הודיע כי עומד על תביעתו תוך ששב וטען כי העו"ס עושה יד אחת עם האם, כי התסקיר מוטה, נערך בניגוד לכללים ולדין ומבלי שבוצעו בדיקות מחייבות. עם זאת, האב לא פירט אילו נהלים כביכול הופרו ע"י העו"ס ואילו בדיקות נוספות היה צורך לבצע, מעבר לבדיקות שבוצעו. עוד טען האב, כי העו"ס שערכה את התסקיר עובדת במחלקה לגיל הזהב ולא במחלקת סדרי דין, ולכן יש צורך בעריכת תסקיר חדש ע"י עו"ס מוסמך.

78. בתגובה לטענה כי היא אינה מוסמכת לערוך את התסקיר, הבהירה העו"ס כי בכל הארץ קיימים צוותי סדרי דין אשר מורכבים מעובדות שיש להם תפקיד נוסף במחלקות הרווחות השונות, וכי היא חלק מצוות סדרי דין בנוסף לתפקידה כמנהלת המחלקה לגיל הזהב באגף לשירותים חברתיים. העו"ס ציינה בתשובותיה, כי היא מונתה כעו"ס לסדרי דין בשנת 1991, וכי היא עוסקת בתפקיד מזה כשלושים שנה.

79. אגב, עיון בכתבי הטענות של האב מעלה כי האב סותר את עצמו. כך למשל, בשאלה 27 לשאלות ההבהרה נכתב ע"י האב (הדגשה שלי-מ"ו): "עובדתית התובע היה בקשר הורי קרוב עם הבנות שהלך ונחלש לאחר שהנתבעת סיפרה למשפחתו על קיומן של הבנות המשותפות להם...", ואילו בתגובה לתשובותיה של העו"ס לשאלות ההבהרה טען האב, כי לא נהיר כיצד התקבלה המסקנה כי טובת הקטינות מחייבת המשך קשר עם האב "אשר לא גידל אותן".

80. לאור עמידתו של האב על המשך ניהול ההליך, נקבע לדיון לחקירת העו"ס.

81. גם בחקירתה שבה העו"ס על מסקנתה, כי טובת הקטינות היא שהאב יחדש עמן את הקשר, כדלקמן:

    "ש. האם לשיטתך מדובר במקרה שהוא קלאסי או מורכב יותר? מקרה הקטינות, הצדדים. זוג שמתגרש או נפרד, וקטינות, חידוש קשר, או קיום קשר. האם מדובר במקרה מורכב לשיטתך יותר מיתר המקרים?

    ת. לא. לגבי נושא האפוטרופסות, היו לי מקרים בודדים, די נדיר. אבל פה, מדובר במקרה שמאד פשוט האבא היה חלק מהחיים של הבנות. היה מעורב. לכן אני אומרת שזה פשוט, אבל במקרה הקיצון האבא בכלל לא היה בתמונה. האבא הזה היה מאד משמעותי בחיי הקטינות עד ליום הגשת התביעות. אני מקווה ומאמינה שהקשר יחודש. הוא אבא אוהב, אכפתי לגבי הבנות. מעורב. אהוב על הבנות. אני מקווה שבאיזה שלב הקשר יחודש. הבנות צמאות לקשר איתו".

    ראה: עמ' 3 לפרוטוקול מיום 08.02.23, ש' 19-15.

    דברים אלו לא נסתרו.

82. עיון בחקירת העו"ס מעלה כי האב המשיך להתמקד בנזק הנטען שנגרם לו ולמשפחתו כתוצאה מחשיפת "הסוד", ולא הפנה שאלות הנוגעות לליבת התיק, קרי טובת הקטינות והמשמעות של ניתוק הקשר עם האב. ראה: עמ' 4 לפרוטוקול מיום 08.02.23 ש' 35-28, ועמ' 5 לפרוטוקול ש' 11-9.

83. בסיום הדיון מיום 08.02.23 ביקשה האם להשמיע הקלטה של שיחה בינה לבין א'. בהקלטה נשמעת הקטינה אומרת: "אני רוצה שהוא יהיה פה ושאני אוהבת אותו (בוכה) אני רוצה שהוא יבוא, אני רוצה את האבא שהיה מחבק אותי בבוקר...אני אוהבת אותו...אין לי עוד מה להגיד, אני פשוט אוהבת אותו (בוכה) ושאני רוצה שהוא יבוא ושלא יעזוב אותי יותר".

    ראה: עמ' 9 לפרוטוקול ש' 25-20. דבריה של א' מכמירי לב, אולם ככל הנראה לא הצליחו לחדור לליבו של האב.

84. בעוד האב שב ומדגיש את הנזק הנטען שנגרם לו, לא נותר אלא להזכיר את פסק הדין שניתן ע"י כב' בית המשפט העליון בע"א 2034/98 אמין נ' אמין פ"ד נג (5) 69 שם נידונה השאלה האם ילדים זכאים לפיצויים מאביהם אשר גרם להם נזקים נפשיים חמורים כתוצאה מזניחתו אותם. שאלה זו נענתה בחיוב הן ע"י כב' בית המשפט המחוזי שפסק פיצויים לילדים והן ע"י כב' בית המשפט העליון שדחה את הערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי. באותו פסק דין מכונן נרשם:

    "קשיות לבו של האב כלפי בניו מזעזעת את הנפש ותחושתנו המוסרית מתקוממת נגד האכזריות שבהתנהגות מתנכרת זו. הלוא רחמיו של אב על בניו הם רגש טבעי בסיסי, המשותף למין האנושי כולו".

    השיקולים שמאחורי התביעה לביטול אפוטרופסות

85. כפי שפורט לעיל, מאחורי התביעה דנן לא עומדת חשיבה על טובת הקטינות, אלא רצון של האב לנקום באם על חשיפת ה"סוד" ועל הגשת תביעת המזונות.

86. הדבר עולה בבירור מכתבי הטענות של האב, כמו גם משאלות ההבהרה ששלח לעו"ס, כגון שאלה מס' 31 בה נרשם כדלקמן: "האם הנתבעת רצתה שהתובע ינתק את הקשר עם הבנות? אם לא רצתה, אז האם היא ציפתה שהתובע יעבור בשתיקה על הנזקים שגרמה לו וימשיך להיות עמה בקשר?", או שאלה מס' 34: "האם זה לא נראה שהנתבעת החליטה לפגוע בתובע על אף שידעה או לכל הפחות הייתה צריכה לדעת שזה יפגע בקשר של התובע עם הבנות?".

87. אגב, לטענת האם, כתב התביעה למזונות לא נשלח לביתו של האב כנטען על ידו אלא לעיר X, סמוך למקום עבודתו (ראה: נספח 13 לכתב ההגנה). אולם, גם במידה והאב נפגע מהתנהלותה הנטענת של האם כלפיו, הרי שאין ספק שהבנות לא חטאו ואינן צריכות להיענש בגין כעסו של האב על התנהגותה של האם.

88. יתרה מכך, האב לא הסתיר כי הסיבה העיקרית להגשת התביעה לביטול אפוטרופסות היא רצונו להתחמק מלשאת במזונות הבנות.

89. האם סיפר לאפוטרופא לדין כי אלמלא תביעת המזונות, היה ממשיך לשמש כאב לבנות, וציין כי למיטב ידיעתו ביטול האפוטרופסות "מנקה" אותו מזכויות וחובות.

90. גם שאלות ההבהרה של האב לעו"ס התמקדו בתביעת המזונות, כגון שאלה מס' 27: "..האם אינך סבורה כי טובת הבנות הינה דווקא להשיב את הגלגל לאחור באופן שתביעת המזונות של הנתבעת תדחה?", או שאלה מס' 29: "האם חיוב התובע באפוטרופסות ובמזונות ומדור יקרב בין התובע לבין הבנות או ירחיק? האם מדובר בתמריץ חיובי או שלילי?". על כך השיבה העו"ס: "אין מדובר בתמריץ. אפוטרופסות זו חובה וזכות של הורה". האב הגדיל לעשות כאשר מצא לנכון להפנות לעו"ס את שאלה 30 כדלקמן: "אם יתגלה שהנתבעת מרוויחה עשרות אלפי שקלים בכל חודש בלתי מדווחים לרשויות האם אין לבטל את חיוב התובע להעביר לנתבעת מזונות כמי שנושאת באחריות מלאה לפתיחת הסכסוך בין הצדדים ולגרימת נזקים?".

91. גם לאחר שהעו"ס הבהירה בתשובותיה לשאלות ההבהרה כי השאלות הללו אינן רלוונטיות לתפקידה, היא שבה ונשאלה בדיון האם הפתרון הוא מחיקת תביעת המזונות כדלקמן:

    "ש. לשיטתך, תביעת המזונות היא הבעיה. נחזיר את המצב לקדמותו. נמשוך את תביעת המזונות והאבא יחזור לקשר עם הקטינות.

    ת. אני חושבת שהאבא צריך לחזור כמה שיותר מהר לעולמן של הבנות. למשוך מזונות או לא – אני לא הכתובת לתשובה הזו".

    ראה: עמ' 4 לפרוטוקול ש' 27-24.

92. לא לחינם, בסיום חקירתה של העו"ס הביעה האפוטרופא לדין את עמדתה כדלקמן:

    "אני מופתעת שלא לומר מזועזעת ממה שקורה פה. אכניס מטאפורית את הילדות לפה. יש שתי ילדות שאביהן ביום בהיר אחד נעלם מחייהן, השאיר אותן עם שאלות שהן אפילו לא יודעות מה התשובה עליהן. אם האבא חי, מת, איפה הוא נמצא. מצבן הרגשי הולך ומתדרדר. שלא לדבר על הקשיים בגידול שלהן לבד. אני שמה את זה בצד כרגע. עומדת ב"כ הנתבע ומציעה הצעה שבחיים שלי לא שמעתי – תבוטל תביעת המזונות והאדון יחזור להיות אבא.

    כמי שמייצגת את הקטינות, אני לא מוכנה לשמוע בכלל. שיתכבד ויגיש תביעה אם הוא רוצה. אחרי שנה של נתק, שיגיש תביעה ולא יקבל את הילדות המקסימות האלה על מגש של כסף. הוא לא יקבל אותן. אם בימ"ש רוצה לחסוך לו את התביעה הזו, אני רוצה הערכה פסיכיאטרית, טיפול פסיכולוגי ארוך ולא אומר מה עוד אני רוצה כי מפאת היכל ביהמ"ש והמקום שאני נמצאת בו, הבנאדם הזה עשה מעשה שהוא פשע. בשום צורה ואופן לא אחשוף את הילדות לנזק נוסף, לא אסכים לזה. האדם הזה בא ועושה מסחרה. יורידו מזונות, אהיה אבא. יקרה עוד משהו והוא יפסיק להיות אבא ואנחנו נאשפז את הבנות האלה עד גיל 30 אם בכלל". ראה: עמ' 6 לפרוטוקול מיום 08.02.23 ש' 21-8.

93. זה המקום לציין, כי על אף טענותיו של האב כי האפוטרופא לדין והעו"ס עושות יד אחת עם האם ומוטות לטובתה, בית המשפט התרשם, הן מהחומר שהוגש לתיק והן באופן ישיר, כי האפוטרופא לדין והעו"ס פעלו בצורה מקצועית ומתוך ראית טובת הקטינות לנגד עיניהן. דבריה של האפוטרופא לדין נאמרו מדם ליבה ומתוך דאגה ניכרת לעין לבנות הקטינות, שאת קולן היא מייצגת בבית המשפט.

94. זאת ועוד, האב טען, כי למיטב הבנתו ביטול האפוטרופסות מוביל לביטול חובותיו כלפי הבנות. ייתכן שניתן היה לייתר את התביעה אילו היה מובהר לאב מראש כי מבחינה משפטית, גם במידה ותתקבל תביעתו לביטול האפוטרופסות, אין בכך כדי לפטור אותו מחובתו לשאת במזונות הקטינות. הפרק השני לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות עוסק ב"הורים וילדיהם הקטינים" ויש בו הוראות הנוגעות גם לשלילת אפוטרופסות והגבלתה. עם זאת, סעיף 32 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע מפורשות:

    " הוראות פרק זה אינן גורעות מחובת ההורים לתשלום מזונות לילדיהם הקטינים לפי הוראות חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט -1959".

95. לצורך השוואה יצוין, כי גם במקרים בהם נשללת האפוטרופסות של הורה שהורשע בביצוע עבירות חמורות כלפי ההורה האחר או ילדיו, אין בכך כדי לגרוע מחובת המזונות של אותו הורה או משאר החובות החלות עליו לפי דין, וזאת על מנת ש"לא ייצא חוטא נשכר". ראה: סעיף 27א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

96. עוד יצוין, כי לתובע ניתנו הזדמנויות לחזור בו מתביעתו, לאור החומר המצוי בתיק ולאור המצב המשפטי שאינו פוטר אותו מחובת מזונות, לרבות לאחר קבלת התסקיר ותשובותיה של העו"ס לשאלות ההבהרה ולאחר חקירת העו"ס בדיון מיום 08.02.23, אולם התובע ביקש למצות את ההליך עד סופו.

    הפן המשפטי

97. מערכת הזכויות, החובות והאחריות של הורים כלפי ילדיהם הקטינים מוסדרת בהוראות הפרק השני של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים על ילדיהם הקטינים וככאלה מוטלות עליהם "החובה והזכות" לדאוג לצרכיהם, לרבות חינוכם, לימודם, הכשרתם לעבודה ולמשלח יד ועבודתם, וכן שמירת נכסיהם, ניהולם ופיתוחם. לאפוטרופסות צמודה גם הרשות "להחזיק" בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו (ראה: סעיפים 14-15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות).

98. האב תומך את תביעתו על סעיפים 26-24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אשר להלן לשונם:

    24. היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו, בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; הסכם כזה טעון אישור בית המשפט והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין, ומשאושר, דינו – לכל ענין זולת ערעור – כדין החלטת בית המשפט.

    25.לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.

    26.הורה שאינו מסוגל למלא חובותיו לפי פרק זה בנוגע לרכושו של ילדו הקטין, או מזניח חובות אלה, או שנשקפת ממנו סכנה לרכושו של הקטין, רשאי בית המשפט להורות שיחולו עליו, בשינויים המחויבים, ההוראות החלות על אפוטרופסות לפי הסעיפים 44, 50 עד 54, 58 ו-59, כולן או מקצתן."

99. בהתאם לסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, גם אילו היה בין הצדדים הסכם

    לביטול אפוטרופסות של האב, הרי שהסכם כזה טעון אישור של בית המשפט, אשר יאשר אותו

    רק לאחר שנוכח כי ההסכם לטובת הקטין.

100. במקרה דנן, לא רק שהאב לא הוכיח קיומו של הסכם לביטול אפוטרופסות, אלא שגם אילו

     היה מוכח קיומו של הסכם מעין זה, היה צורך לאשרו בבית המשפט והיה צורך להוכיח כי ההסכם תואם את טובת הקטינות, דבר שממילא לא הוכח.

101. בהינתן האמור הרי שההכרעה לפי סעיפים 25-26 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות,

     נתונה לבית המשפט בהתאם לטובת הקטינות. בסעיף 27א לחוק הכשרות המשפטית

     והאפוטרופסות קיימת רשימה מצומצמת ביותר של מקרים בהם נשללת האפוטרופסות של הורה שהורשע או הואשם בעבירה פלילית חמורה, ללמדך מה אותם מקרי קצה בהם הדין מורה על שלילת אפוטרופסות. כאשר לא מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 27א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, נתונה שלילת האפוטרופסות לשיקול דעתו של בית המשפט, אך גם אז ייעשה הדבר במשורה ובמקרים חריגים בלבד.

102. האב הפנה בכתב התביעה לפסקי דין העוסקים בסוגית ביטול אפוטרופסות, אלא שפסקי הדין

     אליהם הפנה אינם תומכים בתביעה דנן. כך, בא"פ (נצרת) 36918-06-14 א.א.ע. נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 30.06.15) אמנם השעה כב' השופט זגורי את האפוטרופסות של האב לזמן בלתי קצוב, אולם לא ביטל אותה, על מנת להותיר אשנב לקיומה של אפשרות ערטילאית שהאב יחליט לממש חובותיו והורותו כלפי בתו הקטינה בעתיד.

     בא"פ (י-ם) 2122-05-19 א'ס. נ' ס.ס. (פורסם בנבו, 18.11.21) לא נשללה האפוטרופסות של האב ואף לא הוענקה לאם "משמורת בלעדית", אלא רק הוענקו לאם סמכויות לקבל החלטות בענייני הקטינה ללא צורך בקבלת הסכמת האב. באותו פסק דין אף נקבע, כי גם אם בחר הנתבע מטעמיו לוותר על הזכויות בקשר לקטינה, אין הוא יכול או רשאי "להתרוקן" מחובותיו כלפיה.

103. עיון בפסקי דין נוספים שפורסמו בסוגית ביטול אפוטרופסות מעלה, כי שלילת אפוטרופסות

     היא צעד קיצוני וחריג ביותר. כך, בא"פ (נצ') 23352-02-17 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו,

     06.06.17) לא נשללה האפוטרופסות של האב, אלא רק צומצמה בעניינים רפואיים לתקופה

     קצובה של 4 שנים, כאשר בתקופה זו תוכל האם לקבל כל החלטה בעניינים הרפואיים של

     הילדים, ללא צורך בקבלת הסכמת האב.

     בתמ"ש (נצ') 53687-07-13 אלמונית נ' אלמוני (פורסם בנבו, 11.12.14) אמנם נשללה האפוטרופסות של האב, אולם זאת רק לאחר שהאב הורשע בעבירות חמורות של מין ואלימות כלפי הקטינים, נגזרו עליו 18 שנות מאסר ובית המשפט התרשם כי לא די במתן סמכויות ייחודיות לאם אלא נדרש ניתוק פיסי ומשפטי בין האב לילדים, על מנת שיוכלו לבנות לעצמם עתיד חדש, זהויות מגובשות נפרדות, הכרה בדמויות מטפלות טובות וחיוביות יותר ולא ימשיכו להיות בסבך היחסים המורכבים עם האב. באותו פסק דין (שניתן בטרם נחקק תיקון מס' 19 תשפ"א 2020 – מ"ו) בית המשפט הדגיש, כי מדובר במקרה חריג המצריך פתרון קיצוני, וכי מבחן עזר שמסייע בהכרעה הוא שאלת תרומת שימור הקשר הורה-ילד להתפתחותו ושלומו הרגשי והנפשי של הילד. במקרה דנן, לא זו בלבד שהאב שימש כהורה מסור ומיטיב עד לניתוק הקשר, אלא שגם מסקנת התסקיר היא שטובת הקטינות היא שהאב ישוב לחייהן.

104. להווי ידוע, כי כאשר מדובר בחוות דעת מומחה בשאלות הנוגעות לטובת הילד, הכלל הוא שבית

     המשפט יאמץ את המלצת המומחים שאותם מינה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי

     משקל ממשי המצדיקים סטייה מאותה המלצה. ראה: בע"מ 4259/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 13.07.06). דברים אלו נכונים גם לגבי תסקירים של שירותי הרווחה המהווים גורם אובייקטיבי ומקצועי, שאין מקום לסטות מהם בהעדר נסיבות המצדיקות זאת, תוך שנקבע כי: "...יש לראות בתסקיר ובמסקנות ועדת התסקירים כחוות דעת מומחה, אשר מסייעים לבית המשפט לצקת תוכן במושג "טובת הילד"..."

     ראה: עמ"ש (ת"א) 55785-02-12 ק.ש. נ' ע.ש. (פורסם בנבו, 20.09.12).

105. בכתב התביעה מתייחסת ב"כ האב לפסיקה הדנה בעקרון טובת הילד, תוך ציון העובדה כי טובת

     הילד היא השיקול הראשון במעלה, וכי לצורך קביעת טובת הקטין יש צורך במינוי מומחים, לרבות עו"ס לסדרי דין. אולם, לאחר שהתקבל תסקיר הקובע כי טובת הקטינות היא דחיית התביעה לביטול אפוטרופסות, סירב האב להשלים עם המלצה זו וסירב לפעול בהתאם לטובת הקטינות.

106. זאת ועוד, ב"כ האב הרחיבה בכתב התביעה לגבי הפן המשפטי, אלא שחלק ניכר מהפסיקה

     המצוטטת בכתב התביעה תומכת דווקא בדחיית התביעה. כך למשל, מצוטט פסק דינה של כב'

     השופטת איריס אילוטוביץ סגל מבית המשפט לענייני משפחה בת"א בתמ"ש 16260-08-17 לעניין הורות "הסכמית", אלא שבאותו פסק דין נקבע כי מהרגע שבו הרעיון להורות הופך להיריון, מדובר בנקודת אל חזור ולא ניתן עוד להשתחרר מההסכם. עוד מצוטטים דבריו של פרופ' שחר ליפשיץ במאמרו "שלילת אבהות בהסכמה", אלא שפרופ' ליפשיץ עושה הבחנה בין תרומת זרע אנונימית לבין סיטואציה לשלילת הורות שבמסגרתה הצדדים לא תכננו מלכתחילה לתרום ו/או לגדל את הילד במשפחה חד הורית אלא "נקלעו לסיטואציה". בנסיבות אלה לא ניתן לקבל את החלטת האב להתנער מן ההורות. במקרה דנן, לא ניתן לטעון שמדובר בתרומת זרע אנונימית, כאשר הצדדים ניהלו קשר זוגי ממושך והוכח שהאב היה מודע למועדי הביוץ של האם, עודד אותה להמשיך בהריונות ונטל חלק פעיל בחיי הקטינות ממועד לידתן.

107. עוד מפנה ב"כ האב לפסק הדין שניתן בע"א 212/85 פלוני נ' פלונים פ"ד לט (4) 309, אולם

     באותו פסק דין נקבע כדלקמן:

     "הרשות", הנתונה להורים כאפוטרופסים טבעיים, להחזיק בקטין אין מובנה הענקת

     "חירות" להורים לבחור בין החזקת הקטין על-ידיהם לבין הסרת הדאגה להחזקתו. אין החוק מתיר להם להתנער מחובה זו, שהרי "לא יתכן שהמחוקק רואה בהחזקת ילדים על-ידי הוריהם פעולה שהיא בדרך-כלל תנאי בל-יעבור ומסגרת הכרחית למילוי מרבית תפקידי הורים כלפי ילדיהם-עניין הנתון כביכול לבחירתם של ההורים; בחינת רצו - הם מחזיקים בילדם, ורצו - אין הם עושים זאת" (א' ח' שאקי, "עין מחודש בטיבה של זכות ההורים למשמורת ילדיהם הקטינים'" עיוני משפט ט (תשמ"ג-מ"ד) 59, 85-86).

108. יפים לעניין זה גם דבריו של כב' השופט קיסטר ז"ל כפי שהובאו ב ע"א 549/75 פלונים נ' היועץ

     המשפטי לממשלה פ"מ ל(1) 459 (פורסם: 27.11.75):

     "אחד מהדברים המאפיינים את המצוה זוהי חביבותה, או הצורך שתהא חביבה, על אדם מישראל, לכן אין פלא שאדם, עליו מוטל לקיים מצוה, יכול ואף חייב לעמוד על כך, אם הוא מסוגל לקיימה, שיקיימנה בעצמו, לא על-ידי שליח ולא על-ידי זר..... והנה חובת גידול בנים זוהי מצוה שחשיבותה גדולה, ומלבד חשיבותה כמצוה הרי מטבעם של הבריות הוא כי הורה, ,שזכה' לילד, חביבה עליו מצוה זו, והוא לא יימנע מכל טורח ומכל הוצאה, ויראה ,זכות' לעצמו (במובן שונה מזכות משפטית) לגדל את ילדו, להמצא בקרבתו..... ולראותו הולך בדרך הישר ומצליח במעשיו. בספרות התלמודית, ומאוחר יותר בספרות המוסר, הפליגו בשכר מצוה זו" (זכויות הורים בילדיהם, ע' 9).

     עוד נקבע באותו פסק דין, כי גם במדינת סעד - ואולי דווקא במדינת סעד, שצרכיה מרובים –

     אין אדם רשאי להתנער מחובותיו האישיות כלפי בן-זוגו וכלפי ילדיו, או אף כלפי הוריו, אך משום שהוא סמוך ובטוח שיימצא מי שידאג להם. נהפוך הוא: דאגתו וטיפולו של הזולת - לרבות רשויות המדינה - מטילים עליו עוד חובה נוספת, היא חובת השיפוי (לענין זה השווה גם חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972; חוק שירותי הסעד, תשי"ח-1958; וסעיף 10 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960)".

109. לטענת האב, האם ממילא החליטה החלטות לבד בכל הקשור לענייני הקטינות ויידעה אותו

     לאחר מעשה ומכאן אין צורך באפוטרופסותו. אולם מהחומר שלפניי עולה כי האב היה מעורב

     בחיי הבנות, לרבות בפן החינוכי והרפואי, אף יותר מהאם. למעשה, האב הוא זה שטען בפני

     העו"ס, כי כל עוד הוא היה נוכח בחיי הקטינות, האם סמכה עליו ולא לקחה מספיק אחריות.

     עוד טען האב, כי מאחר והאם אינה יכולה עוד לסמוך עליו, הדבר יטיב עם הבנות שכן האם

     תאלץ לקחת עליהן אחריות. אולם, מהחומר שלפניי עולה כי נטישת האב לא היטיבה עם הבנות

     כנטען, שכן האם מתקשה להתמודד לבדה עם נטל הטיפול בבנות. נוסף על כך, לא ניתן להתעלם

     מהרקע הרפואי של האם, אשר חלתה פעמיים בסרטן (ראה גם: נספח 12 לכתב ההגנה) ונזקקה

     בתקופת החלמתה לתמיכה מסיבית בטיפול בבנות, כך שטובת הבנות אינה להיוותר עם האם כאפוטרופוס יחיד עליהן.

110. האב הוסיף וטען בלשון רפה, כי במצבו הנוכחי ממילא אינו מסוגל לטפל בבנות, אלא שלא הוכחה

     העדר מסוגלות הורית של האב. ניתן להקיש לעניין זה מדיני האימוץ. כך למשל, עילת האימוץ

     הקבועה בסעיף 13 (7) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א 1981 עוסקת במסוגלות הורית, קרי:

     "ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או

     מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו". באשר לעילה זו נפסק כי הבחינה היא בחינה אובייקטיבית: נשאל האם ההורה

     מסוגל לדאוג לקטין ולא האם הוא רוצה בכך. ראה: בע"מ 6593/06 פלוני נ' היועץ המשפטי

     לממשלה (פורסם: 22.03.07).

111. למעלה מן הצורך אוסיף ואומר, כי אף צו הורות פסיקתי אשר ניתן להורה שאינו ההורה הביולוגי,

     לא מבוטל בנקל חרף פרידת צדדים, אלא אם טובת הקטין מחייבת זאת, וכדברי בית המשפט

     בתמ"ש (ת"א) 46939-07-18 ל.ב.א נ' א.ב.א (פורסם בנבו, 18.09.20):

     "אכן, אין לאדם קשר קרוב וחשוב יותר מאשר הקשר לילדיו, ואין לילדים קשר קרוב וחשוב יותר מאשר הקשר להוריהם. חשיבותו של הקשר ההורי, מחייבת זהירות מופלגת בטרם תישלח יד משפטית להתירו. לפיכך מורה סעיף 19 (לחוק האימוץ – מ"ו) להימנע מניתוק קשר הורי, אלא אם טובת הקטין מחייבת זאת, בבחינת אין מנוס. לעניין זה, אין נפקא מינה, אם עסקינן בקשר הורי ביולוגי או בקשר הורי "משפטי".

     דברים אלו יפים גם לענייננו, בהתחשב בעובדה שמדובר באב ביולוגי שהיה מעורב בחיי הבנות מלידתן ועד פברואר 2022.

112. עם זאת לא ניתן לסיים את פסק הדין מבלי להבהיר את מצב הדברים הנוכחי. בתחילת ההליך,

     עשה בית המשפט מאמצים לדבר אל ליבו של האב על מנת שיואיל בטובו לשוב לחיי הבנות. גם האם שבה והבהירה בכתבי טענותיה כי אין לה התנגדות שהאב יהיה הורה פעיל ושותף מלא כבעבר, בעיקר לטובת הקטינות. אולם, על אף תוצאת פסק הדין לפיה התביעה לביטול אפוטרופסות נדחית, האב צריך להבין כי לא ניתן להיכנס ולצאת מחיי הבנות על פי גחמותיו האישיות. הבנות חוו טלטלה קשה עם היעלמותו הפתאומית של האב והפרת האמון ביניהם. במידה והאב יתעשת, ייטול אחריות על מעשיו ויבקש לשוב לקשר עם הבנות, תהא פתוחה לפניו הדרך לפנות בהליך מתאים לבית המשפט ותיבדק, בין היתר, יכולתו להתחייב לקשר קבוע עם הבנות, ללא תלות בטיב יחסיו עם האם, על מנת שהבנות לא תחוונה בעתיד נטישה נוספת חו"ח.

      

     לסיכום

113. מכל המפורט לעיל עולה כי ביטול האפוטרופסות של האב חוטא לטובת הקטינות. עם זאת,

     כל גורמי המקצוע בתיק (העו"ס, ב"כ היועמ"ר והאפוטרופא לדין) תמימי דעים כי יש לאפשר

     לאם סמכויות חתימה בלעדיות בכל הקשור לקטינות, על מנת שלא ייווצר מצב שהאם תצטרך

     לקבל החלטות הנוגעות לחיי הקטינות ולא תוכל לעשות כן בשל העדר שיתוף פעולה מצד האב

     והתנכרותו לקטינות.

114. לפיכך, התביעה לביטול אפוטרופסות נדחית.

115. האם רשאית לקבל החלטות בכל עניין הקשור לטיפול בבנות, ללא צורך באישור / הסכמה /

     יידוע / חתימה של האב. ב"כ האם או האפוטרופא לדין רשאיות להגיש פסיקתא לחתימה לעניין

     זה.

116. אם וכאשר האב יואיל בטובו לשוב ולמלא תפקיד בחייהן של בנותיו הקטינות וינקוט בהליך

     מתאים, יוכל במידת הצורך לעתור גם לשינוי ההחלטה בדבר מתן סמכויות בלעדיות לאם.

117. על פי תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט- 2018 חלה חובה על בעלי הדין ובאי כוחם

     לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי התקנות תוך העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן והכרעה בהן. למרבה הצער, לא כך נהג התובע אשר פעם אחר פעם מיקד את הדיון בנושאים לא רלוונטיים, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר, לרבות זמנם היקר של גורמי הרווחה ושאר הצדדים. יצוין, כי היה מצופה שבאת כוחו המלומדת של התובע תתווה לו את הדרך המשפטית הראויה ולא תאפשר, למשל, לשלוח לעו"ס שאלה תמוהה על הכלב המצוי במרפסת בדירה של האם.

118. נוכח דחיית התביעה, כמו גם התרשמותי כי האב ניהל את התביעה שלא בהתאם לתקנות תוך

     העלאת טענות לא רלוונטיות בעליל לרבות במהלך חקירתה של העו"ס, האב יישא בהוצאות האם

     בסך של 30,000 ₪ וכן בהוצאות לטובת קופת אוצר המדינה בסך של 7,000 ₪. הסכומים

     ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

119. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

120. המזכירות תסגור את התיק.

     ניתן היום, י"ב חשוון תשפ"ד, 27 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.