פס"ד בתביעת סב כנגד נכדו לביטול הסכם למכירת זכויותיו במשק, שהתקבלה

1. תביעת סב כנגד נכדו לביטול הסכם מיום 4.1.16. במסגרת ההסכם, מכר התובע את זכויותיו במשק מספר XX בXXXX, לנכדו, הנתבע (להלן: "ההסכם" ו"המשק", לפי העניין).

2. שורשיה של התביעה שלפני נעוצים בהליך קודם, שבו ביקשה ביתו של התובע, גב' נ.ח., להתמנות כאפוטרופא לרכושו ולגופו של אביה, התובע בהליך דכאן ( להלן: "נ.ח." ; א.פ 44708-11-15 ולהלן: "הליך האפוטרופסות").

3. אין מחלוקת כי מכלול החומר המצוי בהליך האפוטרופסות מהווה חלק מן החומר המצוי בתיק שלפני ולהבהרת תמונת המצב העובדתית והדיונית אפרט את עיקר השתלשלות הדברים להלן, כמו גם את תוכן ההסכם.

רקע עובדתי ודיוני

4. התובע הוא יליד 1929. לתובע ולרעייתו המנוחה נולדו עשרה ילדים ומתוכם חיים היום שמונה מילדיו.

5. הנתבע הוא בנו הבכור של בנו בכורו של התובע, מר ס.פ. (להלן: "ס'").

בעת כריתת ההסכם היה התובע כבן 87 שנים. אין כפי הנראה מחלוקת כי התובע איננו יודע קרוא וכתוב.

6. עובר לפתיחת הליך האפוטרופסות התגורר התובע במשק לצד מטפלת זרה.

7. אין מחלוקת כי הזכויות במשק (זכויות בר רשות) רשומות בחלקים שווים על שמו של התובע ועל שם רעייתו המנוחה.

ההסכם

8. ההסכם אוחז חמישה עמודים ואין מחלוקת כי נערך על ידי עו"ד ע.א., בא כוחו של הנתבע בהליך דכאן (להלן: "עו"ד א'").

9. התמורה המוסכמת על פי ההסכם בגין מלוא זכויותיו של התובע במשק, במסגרתו אף התחייב התובע להשלים את העברת מחצית הזכויות משם רעייתו המנוחה לשמו, לרבות "המשבצת הצהובה", הועמדה על סך 1,900,000 ₪.

10. תנאי התשלום פורטו בסעיף 3 להסכם כדלקמן: סך של 100,000 ₪ תוך שלושה ימים מעת כריתת ההסכם, שישמש לתשלום המיסים ויופקד בנאמנות אצל עו"ד א' ; סך של 300,000 ₪ עד ליום 31.3.16, שיופקדו בנאמנות אצל עו"ד א' ויועבר לתובע לאחר השלמת רישום הזכויות על שמו ברמ"י, ולאחר הסרת עיקולים ככל שרבצו לטובת המשקם וקבלת אישורים סופיים מטעם רשויות מס שבח, רמ"י והמועצה האזורית ; והיתר – 1,500,000 ₪ ישולמו לתובע בפריסה לשלוש שנים "... כאשר פריסת התשלומים של הסך הנ"ל תיקבע על ידי הצדדים, אולם בכל מקרה ישולם סך של 300,000 ₪ לפחות במשך כל שנה, ואילו היתרה תשולם בשנה השלישית..." (סעיף 3.ג(3) להסכם). עוד הוסכם כי במידה שהסך של 400,000 ₪ לא יספיק לתשלום כלל המסים, התובע התחייב להפקיד בידי עו"ד א' את היתרה הנדרשת לתשלומם (סעיף 3.ג(ד) להסכם).

11. בנוסף, ויתר התובע על כל זכות לתקבול בגין זכויותיו באגודה השיתופית, וזאת החל מיום עריכת ההסכם.

12. עוד התחייב התובע לפצות או לשפות את הנתבע בגין כל נזק או טענה במידה שאחד מבני משפחתו או ילדיו יתבע או יעתור כנגד קיומו של ההסכם (סעיף 17 להסכם).

13. הנתבע התחייב להעניק לתובע את זכות המגורים בבית המגורים שבמשק, כדייר מוגן, עד ליומו האחרון.

הליך האפוטרופסות

14. ביום 19.11.15 ביקשה הבת נ' להתמנות כאפוטרופא לרכושו ולגופו של התובע, כאשר ברקע לדברים בין היתר דאגות ממצבו הרפואי של התובע כמו גם מהחלטות בלתי שקולות, במשתמע, של התובע בכל הקשור עם רכושו. נ' יוצגה על ידי עו"ד א.פ. הוזמן תסקיר עו"ס לסדרי דין ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 18.1.16.

15. ביום 10.1.16 הוגשה בהליך האפוטרופסות בקשה למתן צו איסור דיספוזיציה במשק, ואמנם ניתן צו ארעי באותו היום.

16. בדיון ביום 18.1.16 יוצגו ס' ובת נוספת של התובע, ש', על ידי ב"כ הנתבע דכאן, עו"ד א'. עם תום הדיון מיניתי לתובע מייצג מטעם הלשכה לסיוע משפטי ונקבע דיון נוסף ליום 8.2.16. לתפקיד מונה עו"ד מ.ז. (להלן: "עו"ד ז'").

17. ביום 31.1.16 הוגשה בקשה מטעמה של נ' להמצאת מידע ומסמכים ובה נטען, כי נודע לה שביום 4.1.16 הוחתם התובע על הסכם למכירת המשק, וכי עו"ד א' נטל חלק באותו מעמד. חרף האמור, כך נטען, לא מצאו לנכון ס' וש' ואף עו"ד א', ליידע את בית המשפט על אודות המכר.

18. ביום 8.2.16 התקיים דיון נוסף בהליך, ובו אישר עו"ד ז' את קיומו של ההסכם לאחר בירור העניין עם עו"ד א' והבהיר, בין היתר, את התמיהות העולות לשיטתו מלשונו של ההסכם. בדיון זה הוצג לראשונה לבית המשפט ההסכם. עו"ד ז' ביקש פרק זמן נוסף לשקילת עצם הבקשה למינוי אפוטרופוס נוכח הספק שהתעורר אצלו האם אמנם יש מקום למינוי בעל תפקיד זה או אחר לדאגה לענייניו של התובע. במעמד הדיון אף שמעתי את התובע, שטען ש"גנבו לו את הבית", וביקש מבית המשפט להשיבו. כבר עתה אציין כי טענה זו שבה ועלתה מפיו של התובע בכלל הדיונים שבהם נכח. אותה העת כבר עבר התובע להתגורר אצל ביתו, גב' ר.ח.פ, אחות במקצועה ("להלן: "ר'").  באותו מעמד אף הביע העו"ס לסדרי דין את דעתו לפיה חרף הבנתו של התובע את הסיטואציה ויכולתו להביע דעתו, דומה ששיקול הדעת שלו איננו שלם. לכך, לשיטתו, מצטרף המצב המורכב בו מצוי התובע בתווך בין קבוצות ילדיו המצויות במחלוקת עזה. עם תום הדיון ניתן צו איסור דיספוזיציה גורף על נכסי התובע, למעט חשבון העו"ש שלו, וניתנה לבא-כוחו, עו"ד א', שהות לגבש עמדה סדורה באשר ללוז הבקשה כמו גם לאתר נכסים נוספים של התובע.

19. לאחר שהוגשה עמדתו של עו"ד ז', בא-כוחו של התובע בהליך האפוטרופסות, הביעו יתר הצדדים עמדתם ביחס להמשכו של ההליך ותוצאותיו. בין היתר, המליץ העו"ס לסדרי דין על מינוי אפוטרופוס חיצוני לרכושו של התובע ועל מינויה של ר' כאפוטרופא לגופו. בשים לב לעמדות הצדדים נקבע דיון ליום 16.5.16.

20. בדיון התברר בין היתר כי הלכה למעשה לא היו לאיזה מבני המשפחה טענות באשר לטיפולן הפיזי של נ' (שלביתה עבר התובע אותה העת) ור' בתובע, וכי לבד מכספים בחשבון העו"ש והמשק, לא היו לתובע נכסים נוספים. התובע עצמו הביע לא אחת את התנגדותו למינוי אפוטרופוס ושב והעלה את טענותיו ביחס להסכם. עם תום הדיון הגיעו כלל הצדדים להסכם שלפיו מבלי להודות בכל טענה תימחק הבקשה למינוי אפוטרופוס וכי תינתן לתובע עצמו אפשרות לפעול כהבנתו לרבות על דרך הגשת תובענה מתאימה, שתוגש תוך 90 יום. כן הוסכם כי צו איסור הדיספוזיציה בקשר עם המשק יוותר על כנו למשך שישה חודשים. להסכמות אלה ניתן תוקף של פסק דין ובכך הסתיים הליך האפוטרופסות.

התובענה שלפני

21. ביום 15.6.16 הוגשה התובענה שלפני. במסגרת התובענה פורטה השתלשלות הליך האפוטרופסות והנסיבות שהיו ידועות ביחס לכריתת ההסכם, ובעיקרה התבקש ביטולו של ההסכם נוכח פגמים נטענים בגמירות דעתו של התובע כמו גם בכשרותו הלקויה. התובע אף טען כי למעשה, סבר שהוחתם על מסמכים הקשורים להעסקתה של עובדת זרה. הטענה המרכזית השלובה למעשה בכלל טענותיו של התובע היא הטענה ולפיה בשים לב לנסיבותיו ולמצבו האישיים של התובע (לרבות היעדר ידיעת קרוא וכתוב), הרי ש"לא נעשה דבר".

22. ביום 20.6.16 הוארך תוקפו של צו איסור הדיספוזיציה שניתן בהליך האפוטרופסות עד החלטה אחרת, וככלל, בהסכמת הנתבע הצו עודנו בתוקף.

23. ביום 4.8.16 הוגש כתב ההגנה. במסגרת הבקשה נטען, בין היתר, כי הבקשה למינוי אפוטרופוס לתובע נדחתה (הגם שבפועל הבקשה כאמור לעיל נמחקה). נטען, למשל, כי קיומו של ההסכם לא הוסתר מבני המשפחה ; כי בתחילה ביקש הנתבע להעביר את המשק ללא תמורה לנתבע נוכח אהבתו לנתבע ורק לאחר מכן, במעורבות בני משפחה, סוכם על תשלום תמורה – בתחילה סך של 1,700,000 ₪ ולאחר מכן סך של 1,900,000 ₪. עוד נטען כי במעמד החתימה וידא עו"ד א' כי התובע מבין את משמעות החתימה וצורף פרוטוקול חתימה שערך עו"ד א'.

24. לכתב ההגנה צורפה בין היתר הערכה גריאטרית, שערכה הגריאטרית ד"ר ל.ב., כתמיכה לטענת הנתבע בדבר כשרותו של התובע (נספח ד' לכתב ההגנה, להלן: "ההערכה" ו "ד"ר ב'", לפי העניין). על פי ההערכה התרשמה ד"ר ב' מכך שהתובע היה בעל ליקוי קוגניטיבי בינוני וללא פגיעה בשיפוט.

25. דיון ראשון בתובענה התקיים ביום 10.10.16. במסגרת זאת הוסכם על מינויים של מומחה בתחום הפסיכוגריאטריה לשם בחינת מצבו של התובע בעת כריתת ההסכם, כמו גם בדבר מינויו של שמאי מקרקעין להערכת שווי הנכס. ניתנה לצדדים שהות להידבר על מנת לנסות ולקדם פתרון שישיא את האינטרסים של הצדדים ונקבע דיון נוסף ליום 2.11.16 לשם מיצוי ההידברות.

26. בדיון ביום 2.11.16, משהתברר שפני הצדדים אינם להבנות אותה העת, נקבעו קדם משפט מסכם ומועד לשמיעת הראיות. מומחים בתחום הפסיכוגריאטריה, ד"ר ש.פ., ובתחום שמאות המקרקעין, מר נ.ד., מונו ביום 6.11.16.

27. תצהירי עדות ראשית ובקשות שונות לזימון עדים הוגשו. בהקשר זה, בין היתר, ניתנה החלטה מנומקת ביום 9.1.17, במסגרתה התרתי לזמן העדים י' וש' ר' וכן את ד"ר ב', בכפוף לגדרים שקבעתי בהחלטה זו.

28. בקדם המשפט המסכם ביום 25.1.17 התברר שטרם נתקבלו חוות הדעת. בנסיבות אלה נקבע בהסכמת הצדדים תזכורת נוספת במעמד באי כוחם ליום 16.2.17. כמו כן הסכימו הצדדים כי לא תהא מניעה בזימונו של עו"ד א' למתן עדות מטעמו של הנתבע, במידת הצורך.

29. בהתאם לבקשות מטעם הצדדים, בסופו של יום הוחלף מינויו של מר ד' במינויה של הגב' צ.ל., עו"ד ושמאית, לביצוע עבודת השמאות.

30. ביום 21.2.17 הוגשה חוות הדעת הפסיכוגריאטרית (להלן: "חוות הדעת").

31. ביום 23.2.17 העידו, בין היתר, מר י' ר', התובע, נ' ור'. עם תום שיח לא פורמלי נקבעה תזכורת נוספת במעמד באי כח הצדדים ליום 24.4.17 וכן נקבע מועד לשמיעת הראיות ליום 5.6.17.

32. ביום 6.4.17 הוגשה לתיק חוות הדעת של שמאית המקרקעין (להלן: "שמאות המקרקעין").

ביום 1.6.17 ביקש הנתבע להוסיף את תצהירו של עו"ד ד.ב.ח., הואיל ובסמוך לאותה העת נודע לו כי היה מעורב במשא ומתן למכר המשק מן התובע לנתבע (להלן: "עו"ד ב.ח.").

33. ביום 5.6.17 נמשכה שמיעת הראיות, במסגרתה נחקרו על תצהיריהם הנתבע, ס' אביו, ואימו, גב' ז'.פ. (להלן: "ז'"). נקבע מועד נוסף לסיום שמיעת הראיות ונעתרתי גם לבקשה לזמן עדים נוספים למועד זה, הם עורכי הדין שטיפלו בענייני התובע בהקשרים שונים בעבר – עו"ד פ' (אשר ייצג את נ' בהליך האפוטרופסות) ועו"ד ד.ב.ח.. למועד זה גם זומנה ד"ר ב'.

34. ביום 19.7.17 הסתיימה שמיעת הראיות בעדויותיהם של עו"ד א.פ. ועו"ד ב.ח., כמו גם בעדותה של ד"ר ב' ובחקירתו של עו"ד א'. במהלך חקירתו של עו"ד א'ז יוצג הנתבע בידי עו"ד מ.א..

35. סיכומי הצדדים נשמעו בעל פה ביום 2.8.17.

36. בטרם אדרש לטיעוני הצדדים ולהכרעה, אפרט להלן את תמצית חוות הדעת כמו גם את עיקר מסקנות המומחית בתחום שמאות המקרקעין. כבר עתה יוער, כי שני המומחים לא נחקרו על חוות דעתם.

חוות הדעת בתחום הפסיכוגריאטריה

37. לשם הבדיקה עיין המומחה בתחום הפסיכוגריאטריה, ד"ר פ', בכתבי הטענות ; בתסקיר העו"ס לסדרי דין שהוגש בהליך האפוטרופסות ; בפרוטוקולים של דיוני בית המשפט ; בפרוטוקול שערך עו"ד א' ; בתעודת רופא שערך ד"ר מ.פ. שהגישה נ' בהליך האפוטרופסות ; בהערכה הגריאטרית שערכה ד"ר ב' ; וכן בסיכום שחרור מיום 30.6.16.

38. ד"ר פ' בדק את התובע בביתה של נ', שם התגורר התובע, בנוכחות המטפל. נ' עצמה יצאה לעבודתה בבית החולים. במסגרת הבדיקה ערך ד"ר פ' לתובע גם בדיקת "מיני מנטל" (או לכל הפחות חלקים הימנה, נוכח היעדר היכולת לקרוא ולכתוב) ובין היתר פירט את מהלך הבדיקה ואת עיקר דבריו של התובע לפניו. עוד קיבל ד"ר פ' מידע ממטפלו של התובע.

39. בחוות דעת מפורטת ומנומקת התייחס המומחה בין היתר להערכות הסותרות שהונחו לפניו באשר לכשרותו של התובע לכרות את ההסכם ; למגמתיות שנצפתה אצל התובע בכל הנוגע ללוז התובענה ולהסכם ; למצבו הנוירולוגי של התובע (ממצאי CT  המעידים על אטרופיה מוחית ופגיעה בחומר הלבן) כמו גם למגבלות הקונקרטיות של התיעוד הרפואי שהונח לפניו ביחס למצבו הקוגניטיבי ; וכן לזמן שחלף מאז נכרת ההסכם ועד שנבדק בפניו.

40. על פי חוות הדעת העריך המומחה כי בעת כריתת ההסכם לא היה התובע מסוגל לערוך חוזה. על פי ממצאיו, לא יכול היה התובע להבין השלכות של פעולותיו לאור הליקויים הקוגניטיביים שכלל הבודקים הרפואיים איתרו אצלו. על פי מסקנות המומחה, התובע "... לא היה מסוגל להעריך את ההשלכות, את האלטרנטיבות העומדות בפניו, ואפילו מושגים כמו מה ערך המשק ומה האופציות העומדות לפני... גם לא היה מסוגל, בגלל מגבלותיו הקוגניטיביות, להכיר בחוסר יכולתו להבין את השלכות סעיפי החוזה השונים עליו.... התקשה להבין את ריבוי המשמעויות וההתניות של החוזה אם כי להערכתי הבין כנראה שמדובר במכירת נכס..." (עמ' 10 – 11 לחוות הדעת).

41. המומחה לא התעלם מכך שעניינו של התובע מושפע גם ממצבו של "...אב מיוסר שנקלע לקונפליקט בלתי ניתן לפיתרון בין ילדיו..." (עמ' 12 לחוות הדעת). אולם בה בעת הבהיר המומחה כי לדידו, "... השאלה היא עד כמה החלטותיו – בהשפעה זו או אחרת – נתמכות ביכולת קוגניטיבית להעריך את משמעותיהם..." (שם). עוד קבע המומחה כדלקמן:

"... מתוך התיעוד ניתן ללמוד על תרומות לבית הכנסת, על מתן כספים גם כשאין לו, על השכרה של אותם שטחי החקלאות לשני בני אדם שונים (לפי הבת נ') ועוד. על נכונות הנתונים הללו אינני יכול לשפוט ורק בית המשפט, שבפניו מוצגת התמונה העובדתית הכוללת, הוא המוסמך לשפוט. אולם במידה ונתונים אלה נכונים הרי הם מצביעים על ליקויים קוגניטיביים חמורים המצביעים על חוסר כשירותו של הנבדק לנהל את ענייניו. אם נוסיף לכך את הסיטואציה הרגשית הטעונה של קונפליקט בין ילדיו הרי זו מקטינה עוד יותר את יכולתו/מסוגלותו של הנבדק לפעול בצורה בה יוכל לשקול את האינטרסים השונים הנובעים מהחלטתו – מה שמביא אותנו למצב של אי כשרות. כל אלה נוספים כמובן גם לתוצאות הבדיקה כפי שציינתי לעיל..." (עמ' 12 לחוות הדעת).

42. לפיכך, מסקנתו של המומחה היתה שביום כריתת ההסכם לא היה הנבדק מסוגל או כשיר, עקב מגבלותיו הקוגניטיביות, לעריכת ההסכם.

שמאות המקרקעין

43. המומחית בתחום שמאות המקרקעין, הגב' ל', ערכה חוות דעת מפורטת ומנומקת. בחוות הדעת התייחסה בין היתר המומחית גם להסכם ולתנאי העסקה. שוויו של המשק חושב הן על פי גישת ההשוואה והן על פי גישת העלות, וכן נלקחה בחשבון שומה מכרעת שנערכה בקשר עם משק אחר במושב XXX. במסגרת חוות הדעת אף הוערך שווי זכות המגורים שהוקנתה לתובע עד תום תוחלת חייו, כמו גם נידונו תנאי תשלום התמורה על פי ההסכם.

44. על פי גישת ההשוואה הוערך שווי המשק בסך של 2,150,000 ₪, ועל פי גישת העלות שוויו הוערך בסך של 2,284,000 ₪. המומחית העדיפה בנסיבות העניין את גישת ההשוואה ושוויו של המשק הוערך על ידי המומחית בסך של 2,150,000 ₪ (שאף תאמה שומה מכרעת שנערכה למשק אחר), כאשר להערכתה סטייה בת 5 אחוזים משווי זה הינה סבירה.

45. שווי זכות המגורים שהוקנתה לתובע (ואשר אותה לשיטת המומחית יש להפחית משוויו של המשק) הוערך על ידי המומחית בסך של 169,000 ₪.

46. באשר לתנאי התשלום, והואיל והתייחסה לנושא זכות מגוריו של התובע, מצאה המומחית אף לקבוע כי עסקינן בתנאים "... מיוחדים מאוד ומהווים יתרון כלכלי לקונה אשר יש להוסיף לשווי שוק..." (עמ' 13 לשמאות המקרקעין). הכוונה לתנאים אלה: האחד, פריסת תשלומים לשלוש שנים לעומת פריסה ממוצעת בשוק של לכל המאוחר כשנה. תוספת השווי גלל פריסת התשלומים הוערכה על ידי המומחית בשיעור של כעשרה אחוזים מעל שווי השוק. השני, העובדה ששני התשלומים הראשונים בסך 400,000 ₪ אינם מכסים את שיעור המס החל על המוכר (שכן מס השבח בלבד מסתכם בכ – 472,948 ₪, לא כולל שכר טרחת עו"ד, דמי הסכמה, פיתוח וחובות בגין הנכס). בנסיבות אלה העריכה המומחית כי עסקינן ב"... תנאי תשלום לא סבירים לחלוטין בשוק המקרקעין החופשי ולפיכך אף לא תומחרו על ידי..." (עמ' 14 לשמאות המקרקעין).

תמצית טענות התובע

47. התובע עותר להסתמך על ממצאי חוות הדעת, המבהירה כי התובע נעדר כשרות להתקשר בהסכם, לאורה לקבוע כי לא נעשה דבר, ולהורות על בטלות ההסכם. זו, בתמצית, עמדתו היסודית של התובע. התובע אף הטעים, כי גם עו"ד א' עצמו השיב בחקירתו הנגדית שאילו היתה מונחת לפניו חוות הדעת בעת עריכת ההסכם, ברי כי לא היה עורכו. התובע הלין מדוע עוד בהליך האפוטרופסות לא עודכן בית המשפט בזמן אמת בדבר כריתת ההסכם, ועל עיתוי כריתת ההסכם – לאחר שהוגשה הבקשה למינוי אפוטרופוס. חיזוק נוסף לעמדתו מוצא התובע בשמאות המקרקעין, ובהיעדר ההגיון הכלכלי שבעסקה, לשיטתו (לרבות תנאי התשלום של העסקה). זאת במיוחד לאור ההסטוריה המשפחתית, הנתק שהיה בעבר בין התובע ובין בנו, אביו של הנתבע, ובמיוחד עת זמן קצר לפני כריתת ההסכם ביקש התובע עצמו לפנות את אחיו של הנתבע מחלקות שהחזיק במשק. עוד התייחס התובע להיעדר הנטען של יכולת הנתבע לממן את רכישת המשק. טעם נוסף לקבלת עמדתו מוצא התובע בטענות שנשמעו מפי בנותיו בדבר התנהלות לא אחראית בכספיו, ומבהיר כי לכל הפחות יש להורות על ביטול ההסכם לאור קיומה של עילת העושק.

תמצית טענות הנתבע

48. לטענת הנתבע, כלל הסוגיות הרלוונטיות נבחנו בזמן אמת בעת כריתת ההסכם. הן במסגרת הליך האפוטרופסות והן לפני כריתתו של ההסכם עצמו, לרבות באמצעות ד"ר ב'. לשיטת הנתבע, חמישה בעלי תפקיד נטולי פניות סברו בסמוך לכריתת ההסכם כי התובע היה צלול . הכוונה לעדויותיהם ועמדותיהם של עו"ד ז' (שמונה בהליך האפוטרופסות לייצגו), של העו"ס לסדרי דין שמונה בהליך האפוטרופסות, של עו"ד ב.ח., של ד"ר ב', ושל עו"ד א' עצמו. בכך יש לגבור על חוות הדעת, לשיטת הנתבע. הנתבע אף מבהיר את הגיונו הכלכלי של ההסכם, לשיטתו. הנתבע מפנה בין היתר להגדרתו של התובע כדייר מוגן בהסכם, מבהיר כי תנאי העסקה איפשרו לשיטתו את תשלום חבויות המס, טוען כי הרקע לעריכת ההסכם היה בין היתר רצונו של התובע ב"תיקון" משפחתי ורצונו שהמשק יוותר במשפחה. הנתבע אף מטעים כי לכשעבר התובע להתגורר אצל בנותיו, הן עשו שימוש בכספים שהחזיק בחשבון העו"ש שלו. עוד מבהיר התובע, כי לשיטתו חוות הדעת איננה בבחינת סוף פסוק וכשלעצמה מסוייגת היא. לפיכך עותר הנתבע לדחות התביעה.

דיון והכרעה

49. לאחר ששמעתי את מכלול העדויות ועיינתי במכלול המסמכים שבתיק (כמו גם בהליך האפוטרופסות), הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. תמים דעים אני עם עמדת התובע לפיה יש לאמץ את ממצאי ומסקנות חוות הדעת וכפי שאפרט להלן, אין בעדויות ובמסמכים שעל אודותיהם ביקש הנתבע להסתמך כדי לשנות את המסקנה היסודית לפיה בעת כריתת ההסכם נעדר התובע יכולת להתקשר בו. כאשר מוסיפים לכך את ממצאי שמאות המקרקעין והמלצות המומחית, מסקנה זו אך מתחזקת. הדברים יפים ביתר תוקף עת לא נתבקשה חקירת שני המומחים על חוות דעתם.

50. בטרם אדרש לסוגיות הקונקרטיות הצריכות הכרעה מצאתי אך לציין בקצרה, כי לאחר שמיעתם של עדים רבים ניכר היה השבר המשפחתי העמוק בין שתי קבוצות ילדיו של התובע ובני משפחתם. שבר זה אף הוביל לפעמים שבהם בית המשפט נאלץ להתרות בצדדים (לרבות בבנותיו של התובע) באופן שהכביד לפרקים על שמיעת הראיות. יחד עם זאת, דומה שלא היתה מחלוקת על אודות הטיפול הפיסי שהוענק לתובע על ידי בנותיו ועל טיבו.

כשרותו של התובע

51. לא מצאתי כל הצדקה שלא לקבל את חוות הדעת.

כפי שפורט לעיל, חוות הדעת הביאה בחשבון מכלול שלם של מסמכים רפואיים ונתונים עובדתיים וניתנה לאחר תשאולו של התובע עצמו. לא מצאתי שהמומחה התעלם במסגרת חוות דעתו מתיעוד רפואי או מטיעוניהם של איזה מן הצדדים. במסגרת זאת, הביא המומחה בכלל חשבון גם את ההערכה של ד"ר ב', ואף התייחס לדואליות שהביע העו"ס לסדרי הדין במסגרת הליך האפוטרופסות.   המומחה אף ביצע הפרדה בין טיעונים הצריכים קביעת ממצאים עובדתיים החורגים מגדרי סמכויותיו ובין הסקת מסקנות על יסוד התיעוד הרפואי והמסמכים שהונחו לפניו (ראו למשל בעמ' 12 לחוות הדעת).

52. בנסיבות אלה, צריכות להתקיים נסיבות כבדות משקל (בין אם במשפט ובין אם בעובדה) על מנת שבית המשפט לא יקבל את מסקנות המומחה.

53. אלא שחוות הדעת איננה הראיה היחידה שיש בה כדי ללמד מסקנה זו. ראיות נוספות מצטרפות לה.

54. כך למשל, טענו ר' ונ', כי במהלך שנת 2015 התובע השכיר בעת ובעונה אחת חלקה חקלאית לשני אנשים שונים – לחבר מושב ולאחיו של הנתבע, א' (סעיפים 10 – 11 לתצהירה של ר' מיום 28.11.16 וכן סעיף 7 לתצהירה של נ' 1.12.16). לטענה זו לא נמצא ביטוי בתצהיריהם של הנתבע ושל הוריו, ס' וז', כפי שהוגשו ביום 29.12.16. רק בחקירתו הנגדית טען הנתבע, כי לא הכיר טענה זו, הגם שאישר כי אחיו, א', אמנם שכר חלקה מן התובע (עמ' 33 שורה 4). ספק בעיני אם אמנם הנתבע, שהיה בעל אינטרס כלכלי משמעותי בדמות זכויותיו של התובע במשק, אמנם לא ידע מה נעשה בכל הנוגע לחלקות החקלאיות בנחלה. זאת ועוד: דווקא דבריו של ס' בחקירתו הנגדית תומכים בגרסתן של ר' ונ': "... ש. הסיפור שאבא השכיר חלקה שלני אנשים שונים – אתה מכיר את הסיפור? אחד משני האנשים הללו הוא הבן שלך. הוא השכיר לא' ולאב'. ת. לא,לא. אני יודע רק שהוא השכיר פעם אחת, והיה לי ויכוח איתו, וכן. ש. הוא השכיר לאב' ולבן שלך. מכיר את הסיפור? ת. לא. אני יודע שפעם היה לי ויכוח אתו, שכן השכיר באמת לאב', ואני לא הסכמתי וכעסתי, וזהו. הסתדרנו..." (עמ' 48 לפרוטוקול). רק לבסוף, לקראת תום חקירתו הנגדית של ס', הוא מצא לאשר כי אמנם שמע על אודות טענות אלה (עמ' 60 שורות 17 – 21 לפרוטוקול).  מהנתבע למדנו, אפוא, כי החלקה הושכרה לאחיו, א' (הגם שהכחיש ידיעה על אודות השכרה לאחר). מאביו של הנתבע, למדנו דווקא על השכרה לאחר- אותו אב', ולאחר מכן השתנתה גרסתו  לאישור על כך שהיה מודע לטענות אלה. מבלי להידרש לשאלת המהימנות הכוללת שיש לייחס לדברי הנתבע ואביו, שניכר היה כי מבקשים להידרש לסוגיות עובדתיות שיכולות היו לתמוך בעמדתו הכללית של הנתבע, הרי שצירוף דבריהם אמנם תומך במסקנה לפיה  יש ממש בטענתן של ר' ונ'. טענה זו מאירה במשנה תוקף את מצבו הקוגניטיבי של התובע בסמוך לכריתת ההסכם. יש בטענה זו כדי להצטרף, כפי שאף התייחס לכך המומחה, ולחזק את המסקנה בדבר היעדר כשרותו של התובע.

55. בנוסף, וגם אם בהליך שלפני אין לתעודת הרופא מיום 17.1.16 החתומה על ידי ד"ר פ.מ., פסיכיאטר, אשר הוגשה בהליך האפוטרופסות, נפקות כחוות דעת של ממש, הרי שבמיוחד בהיותה חלק ממסד הנתונים שעליה הסתמך פרופ' פ', אין ניתן להתעלם הימנה לחלוטין. לעניין זה יוער, כי כשם שביקש הנתבע לזמן לחקירה את ד"ר ב' ונעתרתי לבקשה זו בגדרים שהתוויתי בהחלטתי, הרי שככל שהיה ברצון הנתבע לזמן גם את ד"ר פ' לחקירה, לא ראיתי מה מנע ממנו לעשות כן. אולם כשם שהנתבע לא ביקש לזמן לחקירה את המומחה הרפואי, פרופ' פ', כך גם ביכר שלא לבקש לחקור את ד"ר פ'.

56. תהיה נוספת ניתן למצוא בדבריו של ס'. ס' העיד בחקירתו הנגדית, כי התובע ביקש תחילה למכור את המשק לאשה ממושב XXX (עמ' 50 – 51 לפרוטוקול). מדוע אמנם שינה התובע דעתו, אליבא דס'? במיוחד בסוגיה כה מהותית דוגמת זכויותיו של התובע במשק שבאותו עיבד ובו התגורר במשך עשרות בשנים, גם התנהלות זו יש בה כדי להצטרף לממצאים המטילים ספק בכושרו של התובע להתקשר בהסכם.

57. במקרה שלפני, לא זו בלבד שתצרף הראיות שעליו ביקש הנתבע להסתמך איננו מוביל לשלילת ממצאי חוות הדעת, אלא שלמעשה הנתבע אף לא ביקש לחקור את המומחה על חוות הדעת, והדברים אומרים דרשני.

58. די בכל אלה כדי להוביל למסקנה, כאמור, שבעת כריתת ההסכם מצבו הקוגניטיבי של התובע לא אפשר לו להתקשר בהסכם.

59. בחנתי את יתר טיעוני הנתבע והראיות שהציג ואשר ביקש להסתמך עליהן, על מנת לשקול האם יש באיזו מהן כדי להוביל במישרין לשלילת ממצאי ומסקנות חוות הדעת. על שאלה זו יש לענות בשלילה.

60. ככל שביקש הנתבע להסתמך על ההערכה של ד"ר ב', הרי שאין בה כדי לשנות את מסקנותיו של המומחה, ממספר טעמים. האחד, שההערכה נלקחה בחשבון במסגרת חוות הדעת. השני, שאין דינה של הערכה זו כדין חוות דעת של ממש, שהרי בבית המשפט לענייני משפחה נוהגים כללים ספציפיים בכל הנוגע לעדות מומחה (השוו: תקנה 258יב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ; על נפקות האבחנה לעניין זה ראו גם בהחלטתי מיום 9.1.17). השלישי, ואולי החשוב מכל, שגם לגופם של דברים אין בהערכה זו כדי ללמד מסקנה ישירה לפיה בסמוך לכריתת ההסכם היה התובע כשיר לעריכתו. למעשה, ההערכה של ד"ר ב' שונה מחוות הדעת במסקנותיה ביחס לכשריו של התובע, ולא באבחנה הרפואית. כפי שאפרט להלן, גם לו הייתי מעניק משקל של ממש למסמך ההערכה כאילו היה חוות דעת של ממש, היה מקום לקבוע כי יש להעדיף את מסקנות חוות דעת על פני כל מסקנה שניתן אולי היה להסיק ממסמך זה.  עיון בהערכה (נספח ד' לכתב ההגנה) מגלה מסמך לאקוני (האוחז כעמוד ומחצה). במסמך זה מפורט כי לתובע ליקוי קוגניטיבי בינוני, ומובהר כי "...לא ניתן לבצע בדיקה מלאה של MMSE כי איננו יודע לקרוא ולכתוב...". אולם לא ברור מגוף ההערכה כיצד הגיעה ד"ר ב' למסקנה לפיה התובע (שממצבו הקוגניטיבי לא התעלמה) אכן "...מסוגל לחתום על כול (כך במקור – ב.ש) מסמך הנדרש..." (שם) ואיננו בעל פגיעה בשיפוט.  זאת ועוד. מחקירתה הנגדית של ד"ר ב' התברר, כי למעשה מי שהזמין את ד"ר ב' לעריכת ההערכה היה אביו של הנתבע, ס' (עמ' 71 לפרוטוקול) וכי תכליתה המוצהרת של ההערכה היתה בדיקת הירידה בזכרון של התובע (עמ' 71 שורות 7-14). מדוע אם כן היה צורך באזכור יכולתו הנטענת של התובע לחתום על מסמכים, כפי שנכתב בהערכה? לשאלה זו לא נמצא מענה הולם בחקירה. אף התברר בחקירה, כי ד"ר ב' לא שמרה את ניירות העבודה (בדגש על בדיקת המיני-מנטל החלקית שערכה לתובע; עמ' 72 שורות 18-19 לפרוטוקול). עוד התברר כי ד"ר ב' לא ביקשה לקבל לידיה ולא ראתה את תיקו הרפואי של התובע ולמעשה הערכתה, שכללה כאמור גם אבחנה בדבר דמנציה בדרגה בינונית וגם מסקנות שונות בדבר כשריו השונים התבססה אך על בדיקתו הפיזית של התובע (עמ' 73 שורות 23 – 26 לפרוטוקול ; עמ' 74 לפרוטוקול ). לא ניתן להתבסס על ההערכה הרפואית החלקית, שניתנה ללא עיון בתיקו הרפואי  או למצער במסמכים רפואיים ורק על בדיקה חלקית ודברים שנמסרו מפי בני משפחה, כעל מסד לשלילת ממצאי חוות הדעת.

61. גם עדותו של עו"ד ב.ח. איננה יכולה לסייע לנתבע. בעדות זו, בין היתר, טען עו"ד ב.ח. את אשר גם טען עו"ד א' בחקירתו, כי בתחילה ביקש התובע להעניק את המשק במתנה לנתבע. מדוע השתנו הנסיבות והצדדים החליטו לכרות הסכם למכר המשק? ספק אם הנסיבות שפורטו בעדות זו, הגם שבדיעבד יכולות היו לשמש כהסבר סביר לסיטואציה דומה, יכולה להסביר מדוע התגלעו גם לדבריו של העד מחלוקות בין ילדיו בקשר עם המשק ואופי העסקה (השוו: עמ' 80 – 83 לפרוטוקול). במיוחד שעה שאותה העת הדברים שהוחלפו אצל עו"ד ב. ח. נותרו אך כמשא ומתן ספק אם יש בהערכותיו כדי לסתור את חוות הדעת המקצועית שערך פרופ' פ'.

62. בכל הנוגע לתסקירי העו"ס לסדרי דין בהליך האפוטרופסות ולדבריו בדיונים, הרי שכפי שאף ציין המומחה, למעשה דבריו השונים משקפים את הדואליות שבהערכותיו ביחס למצבו ולכשרו של התובע, אותה העת. דואליות, שאמנם באה לידי ביטוי גם בהערכתו של עורך הדין שבית המשפט מינה לייצגו בהליך האפוטרופסות, עו"ד ז'. מחד, עסקינן היה באדם שיכול היה להביע מפורשות את רצונותיו, אולם מאידך, הבהיר העו"ס לא פעם כי במיוחד לאור השבר המשפחתי אין התובע מסוגל אותה העת לקבל החלטות מושכלות לטובתו הוא. בנסיבות מורכבות אלה המליץ העו"ס לסדרי דין על מינויו של אפוטרופוס לרכוש לתובע (לעניין זה השוו, למשל בתסקיר מיום 20.12.15 ובהשלמה לתסקיר מיום 7.4.16 שהוגשו בהליך האפוטרופסות). בוודאי שהמלצה זו, העולה בקנה אחד עם מסקנות המומחה, איננה מסייעת לעמדתו של הנתבע.

63. הוא הדבר, כאמור, גם עם עמדתו של עו"ד ז' בהליך האפוטרופסות, שעל אודותיה ביקש להסתמך הנתבע. לא מצאתי יסוד של ממש לטענות הנתבע בהקשר זה. ראשית יש לזכור כי אותה העת לא הונחה לפני הצדדים חוות דעת מומחה ברפואה מטעם בית המשפט. בנוסף, עיון בטיעוניו הכתובים של עו"ד ז' מיום 10.3.16 כמו גם בדיון מיום 15.5.16 יכול להיווכח כי יסוד מרכזי בטיעונים אלה היה היעדר הצורך דה - פקטו בגורם חיצוני אשר ינהל את רכושו של התובע (על המשמעות הכלכלית הנגזרת מכך). זאת, שעה שעיקר רכושו של התובע הוא המשק שבעניינו כבר ניתן צו לאיסור דיספוזיציה, ובהתחשב בהיעדר הצורך למינוי פורמלי של אפוטרופוס לגוף עת זוכה התובע לטיפול וסיוע פיזי ראויים. אף יוזכר, כי הרקע למחיקת הליך האפוטרופסות היה העמדה שהובעה לא אחת בדיונים על ידי הצדדים לפיה הסוגיה היחידה (או למצער העיקרית) שהצריכה מעורבות ופיקוח שיפוטיים של ממש אותה העת היתה המחלוקת סביב המשק. מכאן שלא מצאתי שיש בעמדתו של עו"ד ז', בין בכתב ובין בעל פה, כדי להעלות או להוריד ממסקנתי.

64. גם בעדותו של עו"ד א' אין כדי להוביל למסקנה שונה (ואולי למעשה דווקא לתמוך בעמדת התובע). למעשה, מעדות זו עולה כי עיקרה של ההתנהלות בכל הנוגע למשא ומתן להסכם המכר לא נעשה אל מול התובע, כי אם אל מול בני משפחה שונים וכי עו"ד א' נפגש למעשה עם התובע לראשונה במועד כריתת ההסכם (השוו: עמ' 84 -  86 לפרוטוקול וכן בעמ' 91 לפרוטוקול). עו"ד א' אף אישר כי לא נתן לתובע עותק של ההסכם מייד לאחר כריתתו (עמ' 92  לפרוטוקול).  בעדות זו אף אישר עו"ד א' כי הלכה למעשה, הליך עריכתו של ההסכם התבצע במקביל לבקשה שהוגשה למינוי אפוטרופוס לתובע (עמ' 86 לפרוטוקול).

65. כך או אחרת, במיוחד נוכח אישורו של עו"ד א' כי בדיעבד ולאור ממצאי חוות הדעת, לא היה עורך את ההסכם ככל שחוות הדעת היתה מונחת אז לפניו (עמ' 92 לפרוטוקול), דומה שאמנם נסתם הגולל על טענות הנתבע באשר לכשרות התובע להתקשר בהסכם. שכן גם אם בעת כריתת ההסכם נשענו הצדדים על ההערכה הגריאטרית שערכה ד"ר ב', ברי עתה כי הערכה זו (על מגבלותיה כפי שפורטו לעיל) איננה יכולה לגבור על ממצאיה של חוות הדעת. אף אין מקום לייחס לעו"ד א' עצמו כישורים שברפואה להעריך לאשורו את כושרו של אדם להתקשר בפעולה בעלת תוקף משפטי (ממילא הדבר אף לא נטען).

66. הנתבע עצמו העיד שהיה מודע להליך האפוטרופסות (ראו גם בדבריו של הנתבע בעמ' 36 לפרוטוקול). בנסיבות אלה לכל הפחות ניתן לקבוע שהנתבע נטל סיכון מודע בכל הנוגע לטענות באשר לכשרותו של התובע להתקשר בהסכם, אם לא לראות טעם לפגם של ממש בכך שאגב ניהולו של הליך האפוטרופסות אצה לנתבע הדרך להתקשר בהסכם נושא ההליך שלפני. אולם לא זו בלבד שניתן לראות בכך משום טעם לפגם, הרי שבהסכם עצמו נוספה תניה ולפיה התובע התחייב לפצות את הנתבע ככל שמי מבני משפחתו או ילדיו יעתור כנגד קיום ההסכם (סעיף 17 להסכם). משמעות הדברים ברורה ומצטרפת לאמור לעיל.

אף יש לזכור, כי עסקינן בנכס העיקרי של התובע, אשר אין מחלוקת שנכח רק פעם אחת (במעמד החתימה) במפגש לצד הקונה ועורך ההסכם.

67. סיכומן של כל הקביעות לעיל מוביל למסקנה לפיה יש לאמץ את ממצאי ומסקנות חוות הדעת ולקבוע כי ביום 4.1.16 לא היה התובע מסוגל להתקשר בהסכם נוכח מגבלותיו הקוגניטיביות.

נוכח מכלול האמור לעיל יש לקבוע כי למעשה נשלל יסוד גמירות הדעת של התובע בחתימתו על ההסכם, עת ספק אם זה נחתם מרצונו המלא והחופשי ותוך הבנת מלוא משמעויותיו של ההסכם.  כפועל יוצא , ותהא הדוקטרינה המשפטית הרלוונטית אשר תהא, די בקביעה זו כדי להוביל למסקנה שנפל פגם של ממש בכריתת ההסכם, שיש בו כדי להוביל למתן הוראות בדבר ביטולו. כפועל יוצא, אדרש רק בתמצית לטענות נוספות שהעלה התובע, ואשר בעיקרן תומכות במסקנה זו.

תנאי ההסכם ומודעות התובע למכלול תנאיו

68. אין מחלוקת כי התובע איננו יודע קרוא וכתוב. במיוחד עת עסקינן בהסכם, שבניגוד לדברי ב"כ הנתבע איננו הסכם פשוט או "סטנדרטי", יש לכך נפקות. אי ידיעת קרוא וכתוב בנסיבות של הסכם מרובה תניות מציבה מראש את התובע בנחיתות אל מול הנתבע.

69. אולם לא זו בלבד שההסכם עצמו מרובה תניות, הרי שכפי שציינה המומחית עצמה וגם בא כוחו של התובע נדרש לכך, הרי שסימני שאלה של ממש מתעוררים למקרא תנאיו של ההסכם.

70. לא ברור מה ההגיון הכלכלי מנקודת מבטו של מוכר להסכים לתנאי התשלום שננקבו בהסכם. זאת, גם לו אניח כי עסקינן בבני משפחה. שכן כזכור, על פי ההסכם התחייב הנתבע לשלם לתובע, סבו, רק כשלושים ואחד אחוזים מתמורת המכר בשנתיים הראשונות לאחר כריתתו (סעיף 3.ג(ג) להסכם). גם בהנחה שעסקינן בבני משפחה, תמים דעים אני עם מסקנת ב"כ התובע ושמאית המקרקעין לפיה עסקינן בתנאי תשלום שלכל הפחות יש בהם כדי לעורר תמיהה. בנסיבות אלה, אין בהסכמת הנתבע להתיר לסבו התובע זכות מגורים עד תום ימיו במשק, שאיננה שוות ערך לזכות האישית שעליה הסכים התובע לוותר, כדי לשנות מסקנה זו. שכן ממילא, זכות המגורים תומחרה על ידי השמאית באופן שאיננה מקנה לתובע הטבה יוצאת דופן, ובנסיבות בהן לא הוברר כל עיקר בהסכם באיזו דרך ואימתי בדיוק יזכה התובע, אותה העת כבן 87, להינות מקניינו (תמורת המכר) אין בכך כדי להסיר את אי הסבירות הנובעת מתנאי התשלום שבהסכם.

71. תמיהה זו אף לא הוסרה עת הנתבע עצמו לא מצא להבהיר מה היו מקורות המימון המתוכננים לשם רכישת זכויות התובע במשק בתמורה למלוא הסכום המוסכם. לעניין זה אין בטענה כללית לפיה התעתד הנתבע ליטול הלוואה מובטחת במשכנתא או משכון, כדי להסיר את התמיהה (לעניין זה ראו עמ' 33 שורות 27-28 ; עמ' 41 לפרוטוקול). תמוה גם מדוע, אם אמנם התעתד הנתבע ליטול ממילא הלוואה מובטחת, צריך היה הנתבע להתנות את פריסת התשלום בתנאים שפורטו בסעיף 3 להסכם, על פני שלוש שנים. לתמיהות אלה לא נמצא מענה.

72. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח היעדר הסבירות שעל אודותיה הצביעה שמאית המקרקעין, בכל הנוגע לשני התשלומים הראשונים על פי ההסכם. הכוונה לספק שהועלה, שמא שתי הפעימות הראשונות של התשלום לתובע אכן יספיקו בכדי לפרוע את מלוא תשלומי החובה המושתים על מוכר בגין העסקה. היעדר סבירות זו אף מקבל בסיס נוסף בשים לב להוראות סעיף 3.ג(4) להסכם שבו התחייב המוכר להפקיד בידי עו"ד א' את מלוא היתרה ככל שתידרש לתשלום המסים החלים על מוכר. נמצאנו למדים, אפוא, כי עוד בעת עריכת ההסכם, האפשרות שמא יידרש התובע לשלם יתרה כלשהיא שלא תהא מכוסה על ידי שני התשלומים הראשונים, נצפתה לכל הפחות כסבירה. במקרה זה, עת דומה שאין מחלוקת כי נכסו העיקרי של התובע היה המשק, ובהתחשב בפיצוי המוסכם גלל הפרת ההסכם כמופיע בו, ניתן בהחלט לקבל את הטענה כי תנאי התשלום להם התחייב התובע במסגרת ההסכם, היו בלתי סבירים מבחינתו כמוכר.

73. כפי שהוזכר לעיל, גם הוראות סעיף 17 להסכם ותניית השיפוי שבו מצטרפים לתמיהות שיש להעלות ביחס לתנאיו של ההסכם ביחס לתובע. בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי תנייה זו הוספה לבקשתו של סבו, התובע (עמ' 40 לפרוטוקול). ספק בעיני אם האופן שבו נוסח סעיף זה אמנם משקף בראש ובראשונה את רצונו של הסב לדאוג לנכדו מפני כעסם של בני משפחה אחרים.

74. שמאית המקרקעין אף מצאה לתמחר את תנאיה הבלתי סבירים של עסקת המכר, כאמור לעיל בשיעור שפורט בשמאות המקרקעין. כאשר מביאים בחשבון תמחור זה, כפי שפורט לעיל, יש בכך כדי להצטרף למכלול התמיהות באופן שמעמיד בספק של ממש את סבירותו של ההסכם ביחס לתובע.

75. לבסוף, אין להתעלם מכך שהנתבע לא ביקש וממילא לא חקר את שמאית המקרקעין על חוות דעתה.

76. מכלל האמור יש לקבוע, אפוא, כי תנאיו של ההסכם, ביחס לתובע, לא היו סבירים כל עיקר.

סיכום ביניים

77. קבעתי, כי מצבו הקוגניטיבי של התובע, שאף איננו יודע קרוא וכתוב, לא אפשר לו במועד כריתת ההסכם (המועד היחידי שבו נכח בעת ובעונה אחת לצד עורך ההסכם והקונה), להתקשר בו ; מועד שהתרחש בה בעת שבית המשפט דן בבקשה למנות לתובע אפוטרופוס (גם אם בסופו של דבר הליך האפוטרופסות הסתיים בלא מינוי, ומבלי שהבקשה נדחתה בפועל).

78. עוד קבעתי, כי לכל הפחות חלק מתנאי ההסכם, לרבות תנאי תשלום התמורה והתחייבויות התובע עצמו כמוכר בהקשר זה, לא היו סבירים, במיוחד בהתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע.

על טענת "לא נעשה דבר" והוראות פרק ב לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973

79. הדוקטרינה לפיה בית המשפט יכול להורות כי פעולה משפטית בטלה הואיל ו"לא נעשה דבר", המכונה גם טענת האפסות, נידונה בהרחבה בין היתר בע”א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 06.08.07 ; להלן: "פרשת הדר"). באותו המקרה, אגב עמידה על הנטל הכבד המוטל על הטוען כי "לא נעשה דבר", פירט בית המשפט העליון את הזיקה שבין טענה זו ובין עילות אחרות לביטול חוזה מכח הוראות חוק החוזים (חלק כללי) , התשל"ג – 1973. זאת, תוך אבחנה, בין היתר בין נפקויות הקביעות השונות בכל אחת מן העילות (למשל, בטלות ההסכם אל מול נפסדותו).

80. בנוסף, הציב בית המשפט העליון כללים לאורם תיבחן הטענה לפיה "לא נעשה דבר", במובחן מטענות אחרות המוכרות לפי חוק החוזים. בהן, בין היתר: השאלה האם ניתן להידרש לסעד חילופי כלפי מי שאינו צד לחוזה ואשר נושא באחריות כלשהיא באשר לכריתת ההסכם ; שאלת הזמן שחלף מאז כריתת החוזה ועד העלאת הטענה (כאשר ככל שחולף הזמן פוחת המשקל שיש לייחס לטענה לפיה "לא נעשה דבר") ; שאלת עיתוי העלאת הטענה וכדאיות העלאתה על ידי הטוען לבטלות ההסכם דווקא באותה נקודת זמן ; זהותם ונסיבותיהם האישיות של הצדדים להסכם ; הסתמכות בעל דין על ההסכם ; ומאזן הנוחות עצמו (פרשת הדר, עמ' 20 לפסק הדין).  

81. בחינת מכלול הנסיבות מובילה למסקנה, כי במקרה שלפני אמנם יש מקום לקבוע כי "לא נעשה דבר".

82. גם אם לא נטען לכפייה פיזית של ממש מצד הנתבע הרי שעצם ההתקשרות עם התובע בנסיבות בהן לא היה מסוגל לקבל החלטה מושכלת בכל הנוגע לרכושו עקב מצבו הקוגניטיבי יש בה כדי לעמוד בתנאים הנוקשים בכל הקשור עם שלילת רצונו של התובע.

83. מכאן לשאלה האם גילה התובע רשלנות בעצם ההתקשרות. ספק בעיני אם ניתן לטעון לרשלנות מצד התובע, בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובמצבו הקוגניטיבי, כפי שנקבע דלעיל (בהקשר זה השוו, למשל: פרשת הדר, פסקה 38 לפסק הדין). בנסיבות אלה אף אינני נדרש בהרחבה לטענת התובע לפיה למעשה נסיבות החתמתו על ההסכם היו בשעות הערב המאוחרות, ב"מחטף".

84. לא זו בלבד, אלא שעוד בסמוך לכריתת ההסכם החל התובע לזעוק ולהביע את מחאתו כנגד החתמתו על ההסכם. כך זעק התובע בדיון שהתקיים בהליך האפוטרופסות ביום 8.2.16, כחודש בלבד לאחר כריתת ההסכם (עמ' 10, 11, 13 לפרוטוקול הדיון בהליך האפוטרופסות) ; כך זעק התובע בדיון בהליך האפוטרופסות ביום 8.5.16 (עמ' 13 לפרוטוקול) ; כך זעק התובע בדיון בתובענה שלפני ביום 10.10.16 (עמ' 2 - 3 לפרוטוקול) ; כך מחה התובע בדיון ביום 25.1.17 (עמ' 7 לפרוטוקול) וכך מחה התובע בדיון ביום 23.2.17 במהלכו גם נחקר על תצהירו (עמ' 11 לפרוטוקול).

85. כזכור, הנתבע לא הכחיש שהיה מודע שההסכם נחתם במהלכו של ניהול הליך אפוטרופסות ואף דאג להבטיח עצמו בהסכם בתניית שיפוי. הנתבע אף לא הכחיש שמייד עם חתימת ההסכם דאג לשלוח במדיה חברתית לבני המשפחה תצלום של התובע חותם עליו (עמ' 39 – 40 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, במיוחד נוכח מחאותיו החוזרות ונשנות של התובע, סבו של הנתבע, מיד בסמוך לכריתתו לא ניתן לקבוע כי הנתבע הסתמך על כריתת ההסכם באופן שגרם לו לנזק של ממש (לא כל שכן לנזק שלא ניתן היה לתיקון). הדברים יפים במשנה תוקף עת לא התחייב הנתבע אל מול בנק מלווה. למעשה, התשלום ששילם (בניכוי הוצאות המומחים שמונו) עודנו מופקד בנאמנות אצל בא כוחו. לא זו בלבד אלא שאף דומה, כי הנתבע – ולא התובע – הוא בבחינת "מונע הנזק הזול ביותר", עת נטל סיכון מודע להתקשר בהסכם עם סבו, ביודעו כי התנהל הליך האפוטרופסות (השוו: עמ' 36 לפרוטוקול) ושעה שגם עתה אין לו אינטרס כלכלי נמשך בניהולו השוטף של המשק (שכן איננו, למשל, מעבד שטחים בו). במובנים אלה אף דומה כי גם שיקולים מתחום מאזן הנוחות תומכים במסקנה לפיה יש לקבל את טענת התובע לפיה "לא נעשה דבר". הדברים יפים במיוחד עת התובע הוא שוויתר במסגרת ההסכם על נחלתו, בה התגורר במשך עשרות בשנים ועד לפרוץ הסכסוך המשפחתי ועת קיים רק מפגש אחד בלבד עם עורך ההסכם ועם רוכש הנכס (מועד החתימה).

86. נוכח הקביעה בדבר היעדר הגיון כלכלי בחלק מתנאי ההסכם אף ברי כי גם אם יכול ולתובע משתלם ביטולו של ההסכם, הרי שכדאיות זו איננה נובעת מעיתוי העלאת הטענה ולא כתוצאה משינוי נסיבות גרידא, אלא מתנאי השוק עצמם בעת כריתת ההסכם.

87. מקום בו עסקינן בהסכם למכר זכויות הקשורות עם נחלה מהתובע לנתבע, הלכה למעשה ספק אם ישנו סעד אחר, או מגורם אחר, שיכול לבוא חלף הסעד המתבקש מקבלת טענה לפיה "לא נעשה דבר".

88. כלל האמור לעיל מובילנו, אפוא, למסקנה, לפיה לא נעשה דבר .

89. אולם גם לו היתה מסקנתי שונה, ולא הייתי מקבל טענה זו, הרי שלכל הפחות יש לקבוע כי החוזה ניתן לביטול בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, ולראות במכלול זעקותיו ומחאותיו של התובע די כדי לבסס הודעת ביטול של ממש להסכם (על יסודותיה של טענת העושק השוו: תה"ס (ב"ש) 32331-05-14 מ.ש נ' ס.ד.ש (מצוי במאגרים המשפטיים ; 18.7.17 ; עמ' 25 – 26 לפסק הדין והאסמכתאות שם).

90. בנסיבות אלה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין התביעה להתקבל.

91. לפיכך אף לא ראיתי צורך של ממש להידרש ליתר הטענות שהעלו ב"כ התובע כמו גם נ' ור' בכל הנוגע ל"סימנים מטרימים" נוספים שהיה בהם כדי להצביע על מצבו הקוגניטיבי של התובע, כמו גם לטענות בדבר תוכנם של דברי הצדדים בדיונים שנוהלו במסגרת הליך האפוטרופסות ולסכסוכים ההיסטוריים במשפחה.

סיכום אופרטיבי

92. נוכח מכלול האמור לעיל אני מקבל את התביעה וקובע כי ההסכם נושא התביעה מיום 4.1.16 בטל. ככל שנעשו פעולות לשם ביצועו של ההסכם, לרבות לשם רישומו בכל מרשם רלוונטי, הרי שאלה בטלות.

לצד זאת, ובהתחשב בממצאי חוות הדעת ובקביעותי דלעיל באשר ליכולתו של התובע להתקשר בהסכם, אני מורה כי על זכויותיו של התובע במשק יוותר צו איסור דיספוזיציה ולפיו ייאסר על ביצוע כל פעולה בעניין זכויותיו של התובע במשק ללא אישורו של בית המשפט. הצו יעמוד בתוקפו עד החלטה אחרת ובא-כח התובע יוודא כי הצו הרשום עתה יוותר על כנו, או במידת הצורך, יירשם כדין.

93. בהתחשב בקיומם של תשעה דיונים, מתוכם שלושה דיונים בהם נשמעו ראיות, יישא הנתבע בהוצאות התובע בסך כולל של 20,000 ₪ וכן יישא במלוא שכר טרחתם של המומחה פרופ' פ' ושל שמאית המקרקעין, הגב' ל' (ששולמו כמימון ביניים מתוך הסכומים שהופקדו אצל בא כוחו בנאמנות).

פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים ושל העדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

בזה הסתיים הטיפול בהליך.

ניתן היום,  ו' חשוון תשע"ח, 26 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.