פס"ד בתביעת עזבון של בת זוג של מנוח נגד בנו היחיד לקבלת חצי מעיזבונו

ההליך ורקע עובדתי

1. ביום 10.12.2019 הלך מר ר.ד ז"ל (להלן: המנוח) לבית עולמו. המנוח לא הותיר צוואה.

    

2. הנתבע הוא בנו הקטין והיחיד של המנוח. הנתבע נולד מנישואי המנוח לאמו של הנתבע, ממנה התגרש בשנת 2007.

    

3. התובעת, גרושה ואם לשתי בנות, ניהלה עם המנוח קשר זוגי, שלטענתה היה קשר של ידועים בציבור.

    

4. ביום 13.2.2020 הגישה התובעת בקשה למתן צו ירושה, לפיו היא, כידועה בציבור של המנוח, זכאית לרשת מחצית מעיזבונו.

    

5. הנתבע הגיש התנגדות לבקשת התובעת, בה כפר בטענתה דלעיל.

    

6. ביום 19.1.2021 נעתרתי לבקשת הנתבע, והוריתי לתובעת להעביר את הטלפון הנייד ואת המחשב של המנוח (להלן: הטלפון הנייד, המחשב), שהיו ברשותה, למומחה (להלן: המומחה), על מנת שהמידע האגור בהם יופק, ועל מנת שתוגש חוות דעת בשאלה, האם בוצעו במידע שינויים. ביום 2.5.2021 הוגשה חוות דעת (להלן: חוות הדעת), בה קבע המומחה שהמחשב היה פעיל לאחר פטירת המנוח, ובוצעו שינויים בקבצים, מחיקה של תיקייה, ומחיקה של פריטים מתיבת הדוא"ל, לאחר שהועברו לכתובת הדוא"ל של התובעת. עוד קבע המומחה, שהטלפון הנייד היה פעיל לאחר פטירת המנוח, ונמחקה הודעת וואטסאפ אחת.

    

    

   טענות הצדדים

    

7. טענות התובעת, הן בתמצית כדלקמן:

    

   1. התובעת והמנוח היו בני זוג מחודש פברואר 2016 ועד פטירתו, משך שלוש שנים ועשרה חודשים.

       

   2. מסוף חודש דצמבר 2016 ואילך גרו התובעת והמנוח יחדיו בביתה השכור של התובעת במושב צ' (להלן: המושב, הבית במושב), באופן הבא: מיום שלישי בערב ועד יום ראשון בבוקר היה המנוח שוהה במושב, בשאר ימות השבוע שהה המנוח בביתו בר.ה (להלן: בית המנוח), וחוזר חלילה. מרכז חייו של המנוח היה במושב, ולכן רופא המשפחה שלו היה בב.ש, הוא היה מנוי בחדר כושר בב.ש, ערך קניות באזור ועוד.

       

   3. התובעת והמנוח ניהלו זוגיות קבועה, יציבה ומחייבת, תוך ניהול חיי משפחה ביחד עם בנותיה של התובעת, וניהול משק בית משותף. בכלל זה חלקו התובעת והמנוח בהוצאות שוטפות, בקניות לבית וכו'.

       

   4. התובעת והמנוח בילו יחד, טיילו יחד בארץ ובחו"ל, לרבות עם בנותיה של התובעת, בילו בשבתות ובחגים יחדיו, והיו מוכרים במושב כזוג לכל דבר ועניין.

       

   5. המנוח שדרג והשביח את הבית במושב, וקנה מיטה ומזרנים.

       

   6. המנוח היה רשום כבן זוגה של התובעת במקום עבודתה, והיה רשאי לנהוג ברכב העבודה שלה.

       

   7. המנוח היה רשום כמשנע קנביס רפואי עבור התובעת.

       

   8. המנוח הציג את התובעת כאשתו בהזמנות לבתי מלון ומקומות נוספים.

       

   9. כבר בתחילת הקשר בין התובעת למנוח, הם החליטו להביא ילד לעולם, אך לאחר שהתגלה שהתובעת חולה בסרטן, הם הופנו לשימור פוריות והתעניינו בפונדקאות.

       

   10. המנוח שיתף את התובעת במידע אישי, לרבות בנוגע לחשבונותיו בארץ ובחו"ל, סיסמאות כניסה לחשבונות בנק, וגישה לטלפון הנייד. לתובעת היו מפתחות לרכבו של המנוח ולביתו.

        

        

   11. המנוח ליווה את התובעת בטיפולים הרפואיים להם נזקקה.

        

   12. המנוח הסיע את בנותיה של התובעת לבתי הספר ובחזרה.

        

   13. הקשר בין המנוח לתובעת היה הדוק ויומיומי. הוכח שמשך תקופה של חמישה חודשים לפני פטירת המנוח, הוא שוחח עם התובעת 490 פעמים, בנוסף לתכתובות וואטסאפ.

        

   14. המנוח והתובעת התכוונו להינשא לאחר שהתובעת תבריא.

        

   15. המנוח אמר לתובעת מה הוא חפץ שייעשה בעיזבונו. בכלל זה חפץ המנוח להוריש מעיזבונו לתובעת, כמו גם לתמוך באחיותיו ולעשות מעשי חסד.

        

   16. לנוכח כל האמור, התובעת הייתה ידועה בציבור של המנוח, ולכן זכאית לרשת את מחצית עיזבונו.

        

        

8. טענות הנתבע, הן בתמצית כדלקמן:

    

   1. הנטל המוטל על התובעת להוכיח, שהייתה ידועה בציבור של המנוח, הוא כבד, ונדרש סיוע חד משמעי, מאחר שמדובר בתביעה נגד עיזבון.

       

   2. המנוח והתובעת היו חברים, אך לא ניהלו חיי משפחה, לא התגוררו דרך קבע תחת קורת גג אחת ולא ניהלו משק בית משותף.

       

   3. המנוח והתובעת לא מיסדו את הקשר ביניהם בנישואין, לא הייתה הצעת נישואין, ואפילו אירוסין לא היו. יתירה מזו, התובעת טענה שהיא דחתה הצעה של המנוח להינשא, עובדה המוכיחה שלא היה בדעתה לקשור את גורלה בגורלו.

       

   4. למנוח היה קשר עם נשים אחרות, והוא חיפש קשרים כאלה.

       

   5. הקשר בין המנוח לתובעת לא התנהל על מי מנוחות. המנוח רצה להיפרד מהתובעת, ובשלושת החודשים טרם פטירתו, התגורר המנוח בביתו בלבד.

       

   6. לא היה כל שיתוף כלכלי בין המנוח לתובעת. לא התנהל חשבון משותף, לא היה שיתוף בחוזה השכירות, ואף אחד מהם לא רשם את משנהו כמוטב בקופת גמל או פוליסה. יתירה מזו, אף נכס לא נרכש במשותף, ובכלל זה דאג המנוח לרשום מגרש שרכש בנ' על שמו בלבד. גם הוצאות הצדדים בטיולים לחו"ל שולמו בנפרד.

       

   7. גרסת התובעת באשר לדברים שאמר לה לכאורה המנוח באשר לעיזבונו, היא גרסה כבושה וכוזבת.

       

      דיון והכרעה

      נטל השכנוע

       

9. עתירתה של התובעת מבוססת על סעיף 55 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק), הקובע לאמור: איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש.

    

10. סעיף 55 לחוק פורש ככולל שני אדנים עובדתיים (בנוסף לתנאי שלילי, שהצדדים אינם נשואים לאחר/ת): חיי משפחה ((מ)חיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה), ומשק בית משותף (ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים) (ע"א 621/69קרול נסיס נ' קוינה יוסטר, פ"ד כד(1) 617, להלן: פרשת נסיס, 618). באשר לאופן בחינתם והוכחתם של היסודות העובדתיים דלעיל, נפסקו אמות המידה הבאות: ראשית, מדובר בשני יסודות המשתלבים זה בזה ומשליכים זה על זה (דוק, שאין המדובר כאן על שני יסודות מנותקים, שאינם משתלבים זה בזה, אלא על שני מרכיבים השזורים זה בזה: לא על חיי משפחה לבד המדובר כאן אלא על חיי משפחה בעלי אופי מוגדר, היינו כאלה שביטוים בקיום משק בית משותף. - ע"א 107/87שרה אלון נ' פרידה מנדלסון, מג(1) 431, 435 (1989)‏‏, להלן: פרשת אלון).

    שנית, יש לבחון את היסודות דלעיל מנקודת מבטם הסובייקטיבית של הצדדים, כיצד הם ראו את מערכת היחסים ביניהם (ראוי שבחינה זו תיעשה על-פי קריטריונים סובייקטיביים, דהיינו, כיצד ראו בני הזוג, האיש והאישה, את מערכת היחסים שביניהם: האם ניתן לומר, כי המנוח ראה בה, באותה אישה, את יורשתו לאחר מותו - ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרן, לט(2) 690, 695 (1985), להלן: פרשת שוקרן. כן ר' רע"א 9755/04סיגל ביטון נ' קצין תגמולים - משרד הבטחון(נבו 31.08.2008(, להלן: פרשת ביטון, וע"מ 3497/09פלוני נ' פלונית)נבו 04.05.2010) ). על התובע/ת להוכיח קשר עמוק של שיתוף גורל והקרבה הדדית הנותנים מקום לחשוב שאילו ביקש בן הזוג האחד מבן הזוג השני בעודו בחיים לרשום על שמו או לצוות לו חלק מתאים מנכסיו, היה נענה לכך ברצון כדי להבטיח לו מה שהיה מגיע לו לו היו נשואים כחוק (פרשת נסיס, עמ' 624, פרשת שוקרן עמ' 693). עם זאת, אין צורך להוכיח כוונת הורשה בפועל (ע"א 818/75 עזבון המנוחה ברוניסלבה בורגר נ' חיים מרגלית, ל(2) 552, 554). שלישית, כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו, ללא קביעת קריטריונים נוקשים (פרשת אלון, פרשת שוקרן).

    רביעית, לשאלה מדוע הצדדים לא מיסדו את הקשר ביניהם, עשויה להיות נפקות ראייתית לעניין היותם ידועים בציבור (העובדה שבני-זוג מקיימים חיי צוותא בלי למסד את הקשר שביניהם באקט פורמאלי של נישואין (ובייחוד כשהם נוהגים כך מתוך בחירה ולא בשל היותם מנועים מלהינשא) אינה חסרת משמעות. לעתים עשויה עובדה זו להעיד על ארעיות הקשר שבין בני-הזוג או על היותו קשר בלתי מחייב... (ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, נא(1) 337, 346 (1997), להלן: פרשת סלם).

    שישית, נטל הראיה מוטל על הטוען לקיומם של יחסי ידועים בציבור, והוא נטל מכביד (נטל ההוכחה לצורך ההכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" מוטל על הטוען לכך...נטל זה אינו פשוט כלל ועיקר – פרשת ביטון. לפיכך, ונוכח ההשלכות המשמעותיות למעמד הידועים בציבור, יש לנקוט משנה זהירות בטרם יוכרו בני זוג החיים ביחד חיי משפחה, כ'ידועים בציבור' מהבחינה המשפטית - עמ"ש (מחוזי חיפה) 418-12-08 ס. ג נ' ג.ג(נבו 08.03.2009)‏‏ ). יתירה מזו, יש לנהוג זהירות מרובה בעדותו של הנשאר בחיים ולדרוש סיוע בלתי תלוי וללא דופי התומך בגרסתו (פרשת נסיס, עמ' 621).

11. אשר לאמות המידה דלעיל אבקש להעיר שלוש הערות: ראשית, הגם שהיסודות העובדתיים להכרה בבני זוג כידועים בציבור לפי סעיף 55 לחוק, ולהכרה בהם ככאלה לפי חיקוקים אחרים, זהים - דומה שלצורך סעיף 55 לחוק ראוי לדרוש ראיות הנושאות עמן משקל עודף. הדבר מתבקש, לנוכח תכליתו החקיקתית השונה של סעיף 55 לחוק, לפיו יחסי ידועים בציבור אמורים לשקף אומד דעת של הורשה (פרשת נסיס). בלשון אחרת, איכות הראיות אמורה לבסס מערכת יחסים, שתצדיק פגיעה בזכותם של יורשים אחרים על פי דין. שנית, ראוי לתת את הדעת לנחיתות הראייתית המובנית של נתבע/ים בכגון דא. בידי התובע/ת הטוענים למעמד של ידוע/ה בציבור יש את כל המידע הרלוונטי על מנת לבסס את טענתם, בפרט כאשר חלק מהראיות הן בעניינים שבינו לבינה. ברוב המקרים אין לנתבע/ים ראיות ישירות בעניינים אלה, בעוד המנוח/ה אינו/ה עוד בחיים כדי להעיד עליהם. לא בכדי נפסק, שגרסת התובע דרושה סיוע בלתי תלוי וללא דופי התומך בגרסתו (פרשת נסיס, עמ' 621, ההדגשה לא במקור). סיוע כאמור מוצדק גם בשים לב להוראת סעיף 54(4) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, לפיה הכרעה על פי עדות יחידה נגד עיזבון, שאין לה סיוע, דורשת הנמקה. בהתאם נפסק: כאשר מדובר בתביעה כנגד עיזבון, רובץ על התובע נטל הוכחה גבוה מזה המוטל על תובע בהליך אזרחי רגיל. הטעם העומד בבסיסה של הלכה זו הוא, כדבריו של כבוד השופט שרשבסקי, כי "אין לדעת אם הנפטר, אילו היה חי, לא יכול היה לטעון טענות ולהביא הוכחות שהיה בהן כדי להכשיל את התביעה (ע"א 2556/05שרה זלוטי נ' אליהו אינדיבי(נבו 08.02.2009) ).

    שלישית, אחד ההבדלים בין יחסי זוגיות 'רגילה' לבין יחסי ידועים בציבור, היא הקלות היחסית של התרת הקשר. כך, למשל, כאשר נולדים לבני זוג ילדים, או כאשר הם רוכשים יחדיו רכוש או מנהלים חשבון משותף, או אפילו כאשר הם חתומים יחד על חוזה לשכירת דירה (ועוד כיוצ"ב אירועים הקושרים ביניהם) – התרת הקשר איננה קלה או מידית. ממילא יש בכך כדי לחזק מסקנה בדבר יחסים החורגים מזוגיות 'רגילה' וכוללים סממנים של קשר ארוך טווח ומחייב.

     

12. לנוכח האמור, מוטל על התובעת נטל השכנוע להניח ראיות בעלות משקל של ממש, ולתמוך את גרסתה בסיוע, על מנת לשכנע שהיא זכאית לרשת מחצית מעיזבון המנוח, תוך פגיעה מהותית בזכויות הירושה על פי דין של הנתבע. כפי שיבואר להלן, נטל זה לא הורם.

    חיי משפחה

13. הראיות שהונחו מבססות ללא ספק את העובדה, שבין המנוח לתובעת התקיים קשר זוגי מהותי ולא רק קשר של 'חברים', כלשון הנתבע בסיכומיו. מדובר בקשר שנמשך כשלוש שנים, שכלל (גם לגרסת הנתבע) מגורים של המנוח בחלק מימות השבוע במושב. אין חולק, שהתובעת והמנוח נסעו יחד לחו"ל, לרבות עם בנותיה של התובעת, יצאו יחדיו לטיולים בארץ, השתתפו יחדיו באירועים שונים, והיו מוכרים במושב, כמו גם במקומות אחרים, כזוג. עוד הוכח, שהשניים עמדו בקשר טלפוני יומיומי, שהמנוח הורשה להשתמש ברכב העבודה של התובעת, היה איש הקשר שלה בבית החולים, ומשנע קנאביס רפואי עבורה. אף אין חולק, שהמנוח סייע בהסעת בנותיה של התובעת למוסדות הלימוד. כאמור עובדות אלה מוכיחות בעליל קשר זוגי מהותי ולא קצר.

     

     

14. עם זאת, אין חולק על כך, שבחלק מימות השבוע (ימים ראשון, שני ושלישי - שלושה ימים ושני לילות) שהה המנוח בביתו בר.ה (הודאת התובעת, עמ' 84 שו' 21). ברובם המוחלט של המקרים התובעת לא שהתה בימים אלה עם המנוח בביתו (הודאת התובעת, עמ' 85 שו' 8). לטענת התובעת, חלוקת ימי השבוע, כמפורט לעיל, נהגה רק מקיץ 2018, עת אירע סכסוך בין המנוח לבין בתה. מר ע.נ, בעלה לשעבר של התובעת ואבי בנותיה, העיד שאינו זוכר מתי הדבר החל. מר נ' העריך בעדותו, שמדובר בשנה – שנתיים טרם פטירת המנוח (עמ' 5 שו' 18). לפי עדות זו, לפחות במחצית מהתקופה בה לן המנוח במושב, הוא שהה בנפרד מהתובעת שלושה מתוך שבעת ימי השבוע. לא למותר לציין שמר נ' העיד, שברוב הפעמים המנוח לא לן במושב כאשר הבנות לנו עם התובעת (עמ' 6 שו' 15).

     

15. לינה נפרדת, או לסירוגין, בשני בתים, איננה שוללת, כשלעצמה, את האפשרות לראות בבני זוג ידועים בציבור, ובלבד שיתר נסיבות העניין תומכות בכך (בע"מ 3497/09 פלוני נ' פלונית (נבו 04.05.2010) ). עם זאת, ברי שמגורים בנפרד, ואפילו בחלק מימות השבוע, היא נסיבה המטילה על התובעת נטל שכנוע מכביד במיוחד. דומה שאין צורך להכביר מילים על כך, שמגורי קבע תחת קורת גג אחת הם מאפיין יסוד של חיי משפחה. ממילא מגורים בנפרד, ואפילו בחלק מהזמן, מכרסמים במאפיין יסוד זה, ועלולים להעיד על כך, שבני זוג משמרים בידם בסיס מגורים נפרד לשוב אליו. לפיכך, על התובעת להניח ראיות מהותיות שמשקלן יטה את הכף. לא בכדי נפסק, שבמקרים של הפרדת מגורים (כזו או אחרת) נדרשת בחינה זהירה של כל מקרה לפי נסיבותיו (עב"ל (ארצי ) 55213-09-20 רינה יצחקי - המוסד לביטוח לאומי (נבו 15.06.2021), ההדגשה לא במקור). לא למותר להעיר, שדומה כי בפסיקתו של בית הדין לעבודה נוהגת גמישות רבה יותר בנוגע לתנאי המגורים המשותפים. לטעמי, ראוי לתת את הדעת לתכליתו השונה של סעיף 55 לחוק, ולכן לנהוג מתינות בהיקש מפסיקה זו (שאיננה מחייבת או מנחה לכאן).

     

16. בנסיבות המקרה דנא, הפרדת המגורים בחלק מימות השבוע הייתה מלאה, להבדיל ממגורים בשני בתים לסירוגין, או התייחסות לשתי דירות כדירה גדולה אחת (כפי נסיבות המקרה בבע"מ 3497/09 הנ"ל). הלכה למעשה, לא היה קשר פיסי בין המנוח לתובעת בימים ראשון עד שלישי, ולא התקיים עירוב כלשהו בין שני הבתים. זאת ועוד, הטעם שניתן להפרדת המגורים היה סכסוך בין המנוח לבתה המתבגרת של התובעת. למרות סכסוך נטען זה, טוענת התובעת, שהמנוח שהה עמה ועם בנותיה בימים אחרים, לרבות בסופי שבוע. לפיכך, מדבריה של התובעת עצמה מוטל ספק באשר לטעם שניתן להפרדת המגורים, שהרי לא סביר שהמנוח היה מסוכסך עם בתה של התובעת בחלק מהימים, ובאחרים לא. לפיכך, לא מן הנמנע שההסדר של חלוקת ימי השבוע בין שני בתים היה פשוט נוח לתובעת ולמנוח, שעה שלכל אחד מהם היו חיים עצמאיים ונפרדים, מלבר הקשר הזוגי. כך ממש העידה חברתם הטובה של התובעת והמנוח, הגב' א.ל.ש, לאמור:

     

     

    "

    ש.את יודעת שכל שבוע כמה ימים הוא היה אצלו בבית?

    ת.כן.

    ש.את יודעת?

    ת.כן.

    ש.למה?

    ת.בגלל שא' עובדת, מכיוון שהוא, א' עובדת בעיקר אני חושבת.... ...

    ש.שאלת אותם? שאלת אותם למה כל שבוע כמה ימים הוא הולך אליו הביתה?

    ת.לא שאלתי באופן רשמי כי זה ברור, ודיברנו על זה והתבדחנו על זה, ואמרנו – איזה מזל שיש לנו את זה. כי זה איכות חיים. א' עובדת. עובדת מהבית. היא עובדת בגלל המחלה, אתה יודע. ו, והוא פשוט, אתה יודע, יש לו ילדים, יש לו סידורים. יש לו חיים. כן. בטח.

    ...

    ש.האם מתוך כל השיחות שניהלת איתם, עם ר', עם א', האם מה שהבנת זה שהוא כל שבוע כמה ימים בבית שלו ב.ה בגלל העבודה של א' שרצתה שקט בבית, רצתה לעבוד לבד?

    ת.כן. כן. וגם בגלל הילדים. הילדות במקרה. כן. צריך את השקט הזה. כן." (עמ' 47 שו' 17 ואילך).

     

    ש.אז עכשיו נתקדם. אני לא מכיר הרבה זוגות נשואים שחיים חלק מהשבוע בנפרד. יש אולי דבר כזה. זה לא שכיח. אז גברתי תסביר לי למה זה קרה.

    ת.אני אסביר. הבית מאד קטן, ו, ו, ר' יש לו גם המון המון, היו לו המון עניינים גם. הוא כזה איש עניינים...וא' כשהיא עובדת, היא עובדת כמו, לא רוצה להסביר לך מה זה. זה כאילו היא בתוך מחשב עם, אתה יודע. היא מתכנתת מחשבים. היא, וווששש, אי אפשר לדבר איתה בתוך בית סנטימטר על סנטימטר. הוא היה בא מסתובב. ראיתי אותו גם לפעמים מסתובב. ועד שהם הגיעו למין סידר כזה שבו בימים הקריטיים של העבודה שלה שהם היו ממש קריטיים, הוא יגור, הוא ילך יעשה את הסידורים שלו ויחזור.

    ...

    ש.סליחה גברתי. אני מנסה להתקדם. כי זה הפריע לא' לעבודה שהוא נמצא שם?

    ת.כן."(עמ' 60 שו' 12 ואילך).

     

     

    הנה כי כן, מפי חברתה הטובה של התובעת אנו שומעים, שהסכסוך בין המנוח לבתה של התובעת לא היה הסיבה (לבטח לא הסיבה היחידה) להפרדת המגורים בחלק מימות השבוע, וכי השהות הנפרדת בחלק מהזמן הייתה נוחה למנוח ולתובעת כאחד. לראיה, הסדר זה נמשך לא יום ולא יומיים, אלא כשנה – שנתיים, הרבה לאחר פרוץ הסכסוך הנטען, בין המנוח לבתה של התובעת.

17. התובעת טוענת, שמרכז חייו של המנוח היה באזור המושב. בכלל זה ביקר המנוח את רופא המשפחה שלו בב.ש, והתאמן בחדר כושר בב.ש. אינני סבור שיש לעובדות אלה נפקות ראייתית רבה, מאחר שאין חולק, שהמנוח אכן שהה במושב ברוב ימות השבוע. ממילא סביר, שהמנוח יקבל שירותים כאלה ואחרים באזור זה. ברם, בה במידה אין חולק, שהמנוח שהה חלק מהשבוע בביתו, וזאת דרך קבע, כמבואר לעיל.

     

18. לעניין הפרדת המגורים, הצהיר מר א.ו, שותף לעסקים של המנוח בא.הת, לאמור: "באחת השיחות הרבות שלי עם ר' (המנוח – שב"י), הוא סיפר לי שהוא יוצא עם מישהי, ושלפעמים הוא ישן אצלה. ר' אמר לי מפורשות שהוא לא רוצה לגור יחד אתה באופן קבוע, אלא שככה נוח לו" (סעיף 5 לתצהיר). על הצהרה זו מר ו' לא נחקר, ולכן היא נותרה על מכונה. באותו עניין הצהירה הגב' א.פ, ששכרה מהמנוח יחידת דיור סמוכה לביתו, לאמור: "אני יודעת מידיעה אישית כי מחודש ספטמבר 2019 ועד למועד פטירתו ביום 10.12.2019 – המנוח לא לן אצל א' (התובעת – שב"י) גם לא בסופשבוע ולן כל לילה ביחידת הדיור לבדו או נסע לסופשבוע לאחותו מ'" (סעיף 14 לתצהיר). על גרסה זו חזרה הגב' פ' בעדות מהימנה ונחרצת (עמ' 176 שו' 10). מדובר בגרסה של צד ג', שאינו בעל עניין כלשהו במושא המחלוקת, ואשר לא נסתרה בראיה של ממש. לפיכך, נחה דעתי לקבוע, שבתקופה הסמוכה לפטירתו, תקופה שיש לה רלוונטיות מיוחדת לעניין סעיף 55 לחוק, מיעט המנוח (לשון זהירה) לשהות במושב.

     

19. המסקנה דלעיל מתיישבת היטב עם תצהירו של מר ע.ש, בן דודו של המנוח, שהיה עמו ביחסים קרובים במיוחד משך עשרות שנים. מר ש' הצהיר, לאמור: "בחודש ספטמבר או אוקטובר 2019 – באחת מהשיחות הטלפוניות שלי עם המנוח, אמר לי המנוח שמאס במבקשת וכי בכוונתו לסיים עמה את הקשר כי זה "כבד עליו", אלא שהוא מרחם עליה בגלל מצבה בריאותי, ורק מסיבה זו הוא נמנע לעשות זאת בשלב זה. בכל מקרה, הוא סיפר לי שהוא החל לצמצם את הקשר עמה. המנוח אמר לי שהיה צריך לנסוע עם המבקשת לס' לאיזה רופא אלטרנטיבי והוא התחמק מהנסיעה ונמנע מלעשות זאת. המנוח אמר לי שהוא רוצה לצאת מהמצב הזה...בשיחות נוספות שניהלנו לאחר מכן, המנוח כבר לא דיבר ולא הזכיר את המבקשת בכלל והבנתי ממנו שהוא למעשה ניתק עמה את הקשר" (סעיף 25-27 לתצהיר). מר ש' חזר על גרסתו בעדות מהימנה, לאמור:"...אני הבנתי ממנו שהוא ה, הוא, הוא מתחיל להיות, לפחד קצת בגלל שיש לו יותר מדי אחריות ובאיזה שהיא נקודה הוא אמר לי שהוא, אה, הוא, מתכוון לגמור עם היחסים שלו אתה...אני יודע שהוא החליט לא ללכת איתה לסין, בגלל שהוא לא רצה. בגלל שהוא מתחיל להיות קצת יותר מדי, אה, אה, יותר מדי אחריות בשבילו. והוא, הוא אמר שהוא, לא חושב שזה יכול להמשיך הרבה זמן...הוא אמר לי שהוא לא הולך בגלל שהוא לא רוצה ללכת לשם...בפירוש" (עמ' 245 שו' 21 ואילך). יצוין, שאין מחלוקת על כך, שהמנוח אכן לא נסע עם התובעת לס', ובשל כך השניים לא התראו כחודש (16.10.2019 - 11.11.2019), סמוך לפטירתו (10.12.2019). תצהירו ועדותו של מר ש' מבססים מסקנה, לפיה (בפרפרזה על "לנגב" לשלמה ארצי), בסוף של 2019 כבר החל המנוח מחשב את קיצו של הקשר לאחור.

     

20. לא למותר לציין לעניין זה, הודעת דוא"ל ששיגר המנוח לתובעת, כעשרה חודשים טרם פטירתו (ביום 24.2.2019) בה כתב: "א', הדברים בינינו לא מתנהלים לנו בצורה טובה ובריאה, וזה מאוד כואב לי בנפש ובנשמה, וחבל. אני צריך זמן ולחשוב". התובעת טענה, שהודעת הדוא"ל האמורה נשלחה בעקבות ריב על ניקיון הבית. תוכן ההודעה, כמו גם שיגורה בדוא"ל ולא במסרון, מעידים על מחלוקת מהותית, מעבר ל'ריב על ניקיון'. מכל מקום, הגם שאין חולק, שמערכת היחסים הזוגית המשיכה גם לאחר משלוח הודעת הדוא"ל הנ"ל, לא מן הנמנע שכבר אז החל המנוח בחישוביו האמורים.

     

21. לראיות דלעיל מצטרף תצהירו של מר ר.ק, חבר ותיק של המנוח. הלה הצהיר: "אני רווק, ור' גרוש עם ילד. אני זוכר שר' ואני דיברנו רבות על חיי הרווקות, הייתי מספר לו על נשים שיצאתי איתן, וגם ר' מצדו היה משתף אותי...מספר ימים לפני שר' נפטר, הוא שלח לי הודעות רבות בווטסאפ, ובהן הוא ביקש ממני מפורשות להכיר לו את הבחורה שאני יצאתי אתה והיא חזרה לישראל. אני זוכר שר' ממש הציק לי בעניין הזה, שאני אכיר לו את הבחורה הזאת. עד היום ההודעות שלו שמורות אצלי בווטסאפ, ואני אוכל להשמיע אותן. לצערי, לא הספקתי להכיר אותה לר', מאחר והוא נפטר במפתיע" (סעיפים 5-6 לתצהיר).

     

    ...

     

    חקירתו של מר ק' חיזקה את תצהירו ואת המצורף לו. לא זו בלבד, שמר ק' הראה פיסית, במכשיר הטלפון הנייד שלו, את ההודעות הנ"ל, אלא הוכח, שהן שוגרו בשלהי חודש נובמבר 2019, זמן קצר לפני פטירת המנוח. עוד הוכח בעדותו של מר ק', שהמנוח שלח לו תמונות על מנת שאלה יישלחו לאותה בחורה, אותה רצה להכיר (עמ' 259 שו' 23-25, עמ' 260 שו' 1). תצהירו של מר ק' ועדותו, שהייתה מהימנה וקוהרנטית, מוכיחים, שאין ממש בטענת התובעת, לפיה מדובר בלא יותר מאשר 'שיחות גברים' בוטות. הראיות דלעיל מוכיחות רצון קונקרטי של המנוח להיפגש עם פלונית... יתירה מזו, לא מדובר באמירה חד פעמית בעלמא, אלא ברצון של ממש, אותו ביטא המנוח יותר מפעם אחת באופן שאינו מותיר מקום לספקות. לתצהירו של מר ק' מצטרפות תכתובות ותמונות של נשים שנמצאו על גבי הטלפון הנייד של המנוח, כחלק מתכתובות באתר ט' (נ/1).

22. לפיכך הוכח, שלפחות מן הפן המיני, ולפחות ככל שהדברים אמורים בשלהי שנת 2019, המנוח לא ראה את הקשר שלו עם התובעת כבלעדי. אמת, לא בכל מקרה בילוי כזה או אחר מחוץ למסגרת היחסים הזוגיים (קל וחומר, כאשר אין הוכחה למימוש רצון המנוח) מקעקע את תשתית היחסים. ברם, במקרה דנן משתלבת התעניינות המנוח בבילויים מחוץ למסגרת היחסים עם התובעת, עם ראיות בדבר רצונו לסיים את הקשר, ועם הידלדלות של ממש בשהות של המנוח במושב.

     

23. מן הראיות דלעיל מצטיירת תמונה חדה דיה, לפיה הגם שהקשר בין התובעת למנוח לא נותק טרם פטירתו, חל בחודשיים-שלושה האחרונים לחיי המנוח שינוי באופן בו הוא ראה את הקשר והימשכותו. הדבר התבטא בהידלדלות בתכיפות השהות המשותפת, כך שהמנוח שהה יותר בביתו ופחות במושב. הדבר התבטא בהחלטה, שגמלה בליבו של המנוח להיפרד מהתובעת, כפי שאמר לבן דודו, מר ש'. הדבר התבטא גם בכך, שהמנוח החל לחפש הרפתקאות מיניות מחוץ לקשר. מאחר שהתנאים להכרה בתובעת כידועה בציבור של המנוח צריכים להתקיים עד מועד פטירתו (פרשת נסיס), ומאחר שבחינת היחסים נעשית מנקודת מבט סובייקטיבית של המנוח (פרשת שוקרן, פרשת ביטון) – הראיות דלעיל והמסקנה המתבקשת מהן אינן מתיישבות עם גרסת התובעת.

     

24. אין חולק על כך, שהצדדים לא נישאו זה לזה, למרות שלא הייתה מניעה חוקית או אחרת לכך. על מנת להוכיח את רצינות כוונותיו של המנוח כלפיה, טענה התובעת, שהמנוח חפץ להינשא לה, אך היא דחתה אותו מפאת מחלתה. לטענת התובעת, היא חפצה להינשא למנוח לאחר שתרפא (עדותה עמ' 91 שו' 16). גם אם אקבל את גרסת התובעת, לפיה המנוח רצה להינשא לה, דחיית הצעתו הנטענת עד למועד עתידי לא ידוע, מעיד על ארעיות בקשר. לעניין זה, אין נפקא מינה אם סירובה של התובעת להינשא למנוח נבע משיקולים אלטרואיסטיים (כטענתה), או אגואיסטיים. בפועל, התובעת מודה שהיא סירבה לתת ליחסי הצדדים גושפנקא חוקית ומחייבת, וכפועל יוצא הותירה את היחסים באופן שניתן להתירם באחת (פרשת סלם). יתירה מזו, התובעת היא אישה שומרת מצוות, החיה בקהילה דתית. הדעת נותנת, שמבחינת אורחות חייה של התובעת, היו עדיפים נישואין כדת וכדין על פני זוגיות בלעדיהם. לפיכך, הדעת גם נותנת, שהתובעת שקלה את הדבר היטב בטרם החליטה להמשיך בחיי הזוגיות ללא נישואין. לכן, להחלטתה לא להינשא למנוח יש משקל ראייתי שלילי גבוה יותר מאשר בנסיבות אחרות. התובעת הבינה זאת ולכן, כאשר נאלצה להודות שאפילו לא התארסה למנוח, החליטה לטעון בעדותה, שהמנוח קידש אותה קידושי ביאה (עמ' 92 שו' 23). בשים לב לשלושת תצהיריה הארוכים של התובעת, בהם גרסה זו לא נזכרה כלל, הרי מדובר בעדות שנכבשה היטב, ולכן אין לה משקל ראייתי של ממש (ע"א 8650/08 בנימין רפאלוב נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר (נבו 17.07.2013), פסקה 16 לפסק דינו של כב' השופט מלצר, להלן: פרשת רפאלוב). יתירה מזו, כאשר הקשיתי על התובעת, כיצד לא הסכימה להינשא למנוח, אך הסכימה להתקדש לו בביאה, לא הייתה לה תשובה של ממש ולכן טענה "אנחנו התקדשנו רוחנית". כך!

25. לא למותר לציין, שמשלל העדים שהעידו מטעמה של התובעת (16 במספר!), רק מר מ.ח הצהיר אודות כוונת המנוח להינשא לתובעת (סעיף 7 לתצהירו). גיסה של התובעת, מר מ.א, שמן הסתם קרוב אליה יותר, לא הצהיר על כך. להיפך, מר א' טען בעדותו, שאין לו מושג מה הייתה תכניתם של התובעת והמנוח בנושא (עמ' 16 שו' 29). עד נוסף מטעמה של התובעת, מר ר.ש, הצהיר, שכאשר שאל את המנוח באשר לחתונה עם התובעת הוא השיב "עוד מעט" (סעיף 14 לתצהירו). בעדותו טען מר ש', שהשיחה האמורה התנהלה חצי שנה או שנה טרם פטירת המנוח (עמ' 31 שו' 14). והנה מסתבר, שחלף יותר ממעט זמן, אך נישואין לא התרחשו. עד נוסף שהעיד בנושא הוא מר י.ש. הלה נזכר לפתע במהלך עדותו, שהמנוח אמר לו שבכוונתו להינשא בעתיד לתובעת (עמ' 35 שו' 16-17). העד לא ידע להסביר, כיצד מידע חשוב זה לא נכלל בתצהירו, ולכן מדובר בעדות כבושה שמשקלה מועט (פרשת רפאלוב). מכל מקום, גם מר ש' טען שדברי המנוח נאמרו כשנה טרם פטירתו (עמ' 36 שו' 11), והנה גם במהלך אותה שנה לא קרם רצון הנישואין הנטען עור וגידים. עד נוסף, שנזכר לפתע במהלך עדותו, שהמנוח אמר לו, שהוא מאוד מצטער שלא נישא לתובעת, הוא מר י.ו (עמ' 11 שו' 7). מידע זה לא נכלל בתצהירו של העד, ולכן גם עדות זו היא עדות כבושה, שמשקלה מועט (פרשת רפאלוב). מכל מקום, עדות זו איננה משנה את התמונה, הן משום שהיא מעידה על משהו שהיה בעבר (צערו של המנוח שלא נישא לתובעת, להבדיל מרצון אקטואלי להינשא לה), והן משום שאין הסבר מדוע נישואין אלה לא התרחשו.

     

26. מר ח' הצהיר, שהמנוח לא הוציא את כוונתו להינשא לתובעת אל הפועל, מאחר שהתובעת בחרה לטפל במחלתה טיפול לא קונבנציונאלי ("...הטיפול הלא קונבנציונאלי שא' בחרה בו עיכב את הנישואין. ר' ז"ל חשש מהקטע שא' עושה טיפולים לא קונבנציונאליים אבל זה ברור שהוא רצה להתחתן אתה..."). בעדותו, חזר מר ח' על גרסתו לפיה המנוח רצה להינשא לתובעת (עמ' 119 שו' 21), אך התברר שבקיאותו בחייו האישיים של המנוח לא הייתה רבה (עמ' 119-120). כמו כן, מר ח' חזר בעדותו על כך, שהמנוח לא נישא לתובעת בגלל הטיפול הלא קונבנציונאלי במחלתה, והודה שכל עוד התובעת לא הבריאה המנוח לא רצה להינשא לה ("בגלל הטיפול הלא קונבנציונלי בגלל זה הוא לא התחתן. הוא אמר לי את זה... הוא חושש להתחתן והוא דוחה את זה וזה, ו, לא יודע מה לחשוב על זה. זה עוצר אותו... הוא אמר שהוא לא ממשיך לחתונה, כי זה מעיק, זה עוצר אותו. זה עוצר אותו... זה מונע ממנו. חוסם אותו... ש. קודם כל בוא נסכם כך, שהעובדות יהיו ברורות. בסביבות תחילת 2017, אמצע, לא חשוב, הוא ניהל איתך שיחה. רק תאשר לי שזה דברים נכונים. הוא ניהל איתך שיחה. בשיחה הזאת הוא אמר לך שבגלל שהיא לוקחת טיפולים לא קונבנציונליים אז הוא לא מתחתן איתה. כן? ת. והוא חושש מזה. ש. חושש מזה. הבנתי. ת. והוא לא רוצה" – עמ' 131-132). הנה כי כן, מר ח' מאשר, שהרצון להינשא לא היה אקטואלי, אלא היפוטטי או פוטנציאלי, קרי – הרצון היה מתממש, אילו התובעת הסכימה להירפא באמצעות טיפולים קונבנציונאליים. ככל שכך, התקיים מפגש רצונות בין המנוח לתובעת לא למסד את הקשר ביניהם, תהיינה סיבותיהם אשר תהיינה.

     

27. התובעת טוענת, שהייתה למנוח ולה כוונה להביא ילד לעולם. כתמיכה לטענתה מצרפת התובעת מסרון ששיגרה ביום 21.4.2016 לרופאה שלה (נספח 22 לתצהיר התובעת), בה נאמר: "...הסיבה שאני פונה אלייך היא שיש לי איחור במחזור של כבר 3 ימים ואם כך קיים סיכוי מאוד גבוה שאני בהריון כי בחודש שעבר בן זוגי ואני רצינו שזה יקרה...". בנוסף צרפה התובעת תכתובת וואטסאפ בינה לבין המנוח מיום 13.5.2018 (נספח 22 לתצהירה), בה היא כתבה: "לחפש באינטרנט: פונדקאות בישראל" והמשיב מאשר וכותב "אוהב אותך". עוד מפנה התובעת לתצהירה של הגב' מ.ש, חברתה לעבודה, אשר הצהירה כי כאשר שמעה שהתובעת והמנוח מתעניינים בפונדקאות, היא נתנה לתובעת פרטים של פונדקאית בישראל. הגב' ש' העידה, שהדבר היה כשנה או שנה וחצי לאחר שהצדדים הכירו (עמ' 161 שו' 26), זאת אומרת באמצע שנת 2017. הראיות דלעיל מבססות, לכל היותר, מסקנה, שעד אמצע שנת 2018 שוחחו התובעת והמנוח על האפשרות להביא ילד. ברם, את הראיות יש לבחון גם בשים לב להיעדרן של ראיות כלשהן לכך, שהשיחות האמורות עברו משלב הדיבורים הערטילאיים לשלב היישומי. ראש וראשון לכל, למרות זוגיות שנמשכה כשלוש שנים, ולמרות טענה אודות רצון להביא ילד לעולם, בפועל ילד כזה לא נולד, לרבות לא בפונדקאות. יתירה מזו, אין ולו ראשית ראיה לתחילתו של הליך פונדקאות, ואף אין ראשית ראיה לשימור פוריות שנעשה בפועל (למרות שהמלצה בנדון נתנה עוד בחודש מאי 2016, נספח 2 לתצהיר התובעת). זאת ועוד, אין ראיה כלשהי אפילו לקיומן של שיחות בנושא לאחר חודש מאי 2018, והתובעת עצמה טענה שהשיחות בנדון היו בטרם התגלתה מחלתה, ממש בתחילת היחסים (עמ' 95 שו' 1, 17). אמור מעתה, מחשבות שחלקו המנוח והתובעת בנוגע להבאת ילד לא עברו מעולם לפסים מעשיים, ואף נזנחו במחצית השנייה של היחסים. לפיכך, אינני סבור שיש לראיות הנ"ל נפקות של ממש לקיומם של חיי משפחה בעת פטירת המנוח.

     

28. המסקנה עד הנה – בין התובעת למנוח התקיים קשר זוגי מהותי, מכל בחינה שהיא. ברם, נעדרים מהקשר מרכיבים של קבע, מכוחם ניתן לבסס מסקנה, שהשניים קשרו את גורלם זה בזה (פרשת נסיס). בכלל זה ניתן להצביע על הדברים הבאים:

    • מגורים בנפרד, ללא קשר פיסי, משך חלק מימות השבוע. הפרדה זו נהגה ביתר שאת סמוך לפטירת המנוח.

    • הצהרה של המנוח, סמוך לפטירתו, שבדעתו להיפרד מהתובעת.

    • ביטוי מעשי לרצון זה בדרך של הימנעות מנסיעה עם התובעת לחו"ל (בעטיה שהו השניים בנפרד כחודש), וחיפוש הרפתקאות מיניות מחוץ לקשר הזוגי.

    • הימנעות הדדית מנישואין, למרות התמשכות הקשר הזוגי, ועל אף שהתובעת מנהלת אורח חיים דתי.

      משק בית משותף

29. משק בית משותף, כהגדרתו לעניין ידועים בציבור, משמעותו לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים (פרשת נסיס).

     

30. אין חולק, שהתובעת והמנוח לא קיימו שיתוף כספי-רכושי פורמלי כלשהו. בכלל זה לא התנהל חשבון משותף, לא נרכש רכוש משותף, הצדדים לא רשמו זה את זו כמוטבים, לא נתנו זה לזה ייפויי כוח וכו' (הודאת התובעת, עמ' 63). יתירה מזו, כאשר התובעת נשאלה, מדוע לא נפתח חשבון משותף השיבה: "כי לא היה צורך. לי יש, יש לי את ההכנסות שלי. יש לו את ההכנסות שלו. אנחנו דיברנו על זה מה יקרה כשאנחנו נתחתן, איך אנחנו נאחד, כי נצטרך להצהיר מס גם בא.ה. דיברנו על הנושא הזה בגדול. ב, כאשר נתחתן. לא דיברנו על זה על היום יום איך שאנחנו חיים" (עמ' 65 שו' 25-27). הנה כי כן, מפי התובעת אנו שומעים, שכל צד שמר על הכנסותיו בנפרד, ואיחוד ההכנסות אמור היה להתקיים רק בעתיד, כשיינשאו.

     

31. יתירה מזו, הוכח, שהמנוח רכש מגרש במהלך יחסי הצדדים, אך התובעת לא השתתפה ברכישת המגרש והוא לא נרשם גם על שמה. זאת ועוד, התובעת העידה, שהמנוח ביקש לרשום נכס על שמה על מנת להפחית את חיוב המס בגין רכישת המגרש, אך היא סירבה (עמ' 67 שו' 25-34). עדות זו תומכת במסקנה שכל צד דאג לענייניו והיה אחראי לחובותיו.

     

32. אין ראיה כלשהי לכך, שהמנוח השתתף בהוצאות אחזקת הבית במושב. התובעת אף נמנעה מלטעון מפורשות להשתתפות כזו. כל שטענה התובעת הוא, שהמנוח התנהל במזומן, על מנת לרמוז על קושי ראייתי (סעיף 34 לסיכומי התובעת). אשר לתשלום דמי השכירות בגין הבית במושב, התובעת הודתה, בבחינת הודעת בעל דין פורמלית, שרק היא נשאה בהם ("ר' היה בקשר רציף וישיר עם בעל הבית שלי והיה מעביר לו את כספי שכר הדירה (מכספי)..." (סעיף 32 לתצהיר התובעת מיום 17.3.2020, להלן: תצהיר התובעת הראשון, ההדגשה לא במקור).

     

33. התובעת הוכיחה, שהמנוח ערך קניות של מוצרי צריכה שוטפים עבור הבית במושב. לפי גרסת התובעת עצמה "לעיתים הוא שילם מכספו על הקניות ולעיתים אני שילמתי מכספי" (סעיף 31 לתצהיר התובעת הראשון). זאת אומרת, הדבר "בוצע לסירוגין" (סעיף 34 לסיכומיה). הנה כי כן, לא זו בלבד שהתובעת עצמה מבחינה בין כספים של המנוח ששימשו לצורך רכישות שוטפות, לבין כספים שלה, אלא שמדובר ברכישות לסירוגין 'פעם אני פעם אתה'. רכישות כגון דא, כשלעצמן, אינן תומכות תמיכה של ממש בניהולו של משק בית משותף. רכישות של צרכי מחיה שוטפת "לסירוגין" מאפיינות גם יחסים בעלי מאפייני מחויבות מדרגה נמוכה בהרבה. כך, גם זוג חברים החולקים דירה, רוכשים מוצרי מזון, ניקיון וכו' תוך נשיאה משותפת, לסירוגין, בהוצאה. כאמור, אין חולק, שהמנוח התגורר חלק מימות השבוע במושב, ואך טבעי הוא שיתרום את חלקו לצרכי המחיה השוטפת, ולא יחיה על חשבון התובעת. כאשר התנהלות כזו איננה מצטרפת לסממנים של משק בית משותף, היא אף איננה ראיה מהותית לקיומו, מאחר שיש בה לא יותר מאשר שיקוף של החיים תחת קורת גג אחת.

     

34. התנהלות דומה, בבחינת "לסירוגין" אפיינה את התנהלות הצדדים, לפי שיטת התובעת עצמה, בכל הנוגע למימון חופשות וטיולים (סעיף 41 לתצהיר התובעת הראשון). זאת אומרת, שהייתה הפרדה בין כספים של התובעת לאלה של המנוח, ואף הקפדה על חלוקה, וזאת להבדיל מתשלום של אחד עבור האחר, ללא התחשבנות. בניסיון לצבוע את ההתנהלות הנ"ל בצבעים של שוויון, טענה התובעת, לאמור: "תמיד היה לי חשוב להשתתף בהוצאות כי היה לי חשוב שר' יבין שגם אם מצבו הכללי מאוד טוב, זה לא אומר שהוא צריך לשאת בהוצאות המלאות שלנו אלא שחייבים לעשות את זה בשותפות מלאה" (סעיף 42 לתצהיר התובעת הראשון). הנה כי כן, לא קופה משותפת, במסגרתה אין הבדל של ממש מי משלם ועל מה, אלא נשיאה משותפת בהוצאות, דווקא תוך התחשבנות מי שילם ועל מה, וזאת באמצעים נפרדים.

     

35. התובעת מציינת, שהמנוח תכנן פרגולה, רכש מחסן לחצר, ורכש מיטה ושני מזרנים. רכישות אלה מעידות על כך, שהמנוח ראה בבית במושב יותר מאשר מגורי אורח, או מגורים זמניים, ועל כך אין מחלוקת. בה במידה, קשה לראות ברכישות כאלה ראיה של ממש לקיומו של משק בית משותף. גם בחייהם של זוג חברים גרידא נרכשים לא אחת פרטי תכולה כאלה ואחרים המשמשים אותם למגוריהם, ואין בכך כדי להעיד על ניהול משק בית משותף. יתירה מזו, התובעת טוענת ליחסי ידועים בציבור משך שלוש שנים ויותר. כאשר רכישות כגון דא הן רכישות החפצים היחידות במסגרת 'משק הבית המשותף' - מכלל ההן נשמע הלאו.

     

36. התובעת מעלה על נס את העובדה, שהמנוח אפשר לה גישה למידע בנקאי. עובדה זו מעידה על האמון הרב שרחש המנוח לתובעת, אך הוא אינו מעיד על ניהול משק בית משותף. הרי התובעת עצמה איננה טוענת, שביצעה פעולות בחשבונות המנוח (קל וחומר פעולות לצרכי משק בית משותף). הוא הדין בכל הנוגע לגישה שהייתה לתובעת לרכבו של המנוח (ולמנוח לרכב ממקום העבודה של התובעת), ולטלפון הנייד. מדובר בראיות ליחסים זוגיים מהותיים ולאמון, אך לא מדובר בראיות לעצם ניהולו של משק בית משותף.

     

37. הנה כי כן, התובעת והמנוח התגוררו במשך חלק מימות השבוע במושב. כפועל יוצא ביצע המנוח רכישות בגין צרכים שוטפים ורכש מיטלטלין ספורים. בכך, למעשה, מתמצה 'משק הבית המשותף' שהשניים ניהלו.

    בכל הכבוד לקשר הזוגי המהותי שניהלו התובעת והמנוח, ארעיות חיי המשפחה, כפי שבוארה לעיל, באה לידי ביטוי גם בהיעדר סממנים של ממש לניהולו של משק בית משותף, המאפיין יחסים של ידועים בציבור. נהפוך הוא, במקרה דנא אין הוכחה שהמנוח השתתף אפילו בהוצאות אחזקת הבית במושב (כמקובל אפילו בין בני זוג החיים יחד ללא רמת מחויבות זוגית גבוהה), ויש הודאת בעל דין, שהוא לא השתתף בתשלום דמי השכירות. לפיכך נחה דעתי, שהמנוח והתובעת לא קיימו משק בית משותף.

    כוונת הורשה

38. בעדותה (עמ' 68) העידה התובעת אודות כוונות ההורשה של המנוח, וטענה שהוא התכוון לנשל את הנתבע מעיזבונו. גרסה זו לא נזכרה כלל באיזה מתצהיריה הארוכים מאוד של התובעת, ולכן מדובר בגרסה כבושה, שמשקלה הראייתי מועט (פרשת רפאלוב). להבנתי, התובעת נזקקה לכך בעדותה ממקום של חולשה ראייתית. יתירה מזו, בסעיף 26 לסיכומיה טוענת התובעת עצמה, שאין לדברים רלוונטיות להכרעה דנן.

    חוות הדעת

39. כאמור בחוות הדעת, נמחקו הן מהמחשב והן מהטלפון הנייד פרטי מידע. התובעת לא שיגרה למומחה שאלות הבהרה ולא ביקשה לחקור אותו. לפיכך, ממצאי חוות הדעת אינם שנויים במחלוקת. בעדותה טענה התובעת שהשינויים במידע היו בעיקר הודעות דוא"ל ששלחה לעצמה. דא עקא, למרות תצהיריה הארוכים, ושלל הראיות שהגישה התובעת, פרטי המידע הנ"ל לא צורפו (למרות טענת התובעת בעדותה, שהדברים ניתנים לשחזור). מאחר שהתובעת עשתה דין לעצמה כאשר ביצעה שינויים במידע האגור בטלפון הנייד ובמחשב לאחר פטירתו של המנוח, ומאחר שלא הניחה ראיות באשר לתוכן השינויים – יפה לכאן ההלכה, לפיה הימנעות מהבאת ראיה העשויה לסייע לבעל דין, ללא כל הסבר המניח את הדעת, מקימה חזקה שבעובדה כי היה באותה ראיה לפעול לחובת (ע"א 7117/19פלוני נ' פלוני(נבו 01.03.2022) ). לפיכך, יש לקבוע שהמידע האגור ששונה תומך בגרסת הנתבע ולא בגרסת התובעת.

    סיכומם של דברים

40. את הקשר של ידועים בציבור יש לבחון בראיה רחבה, באופן אינטגרטיבי, כך שחלקי השלם יצטרפו לכלל תמונה בהירה, של מערכת יחסים בעלת רמת מחויבות הדדית הדומה לנישואין. במקרה דנן, למרות קשר זוגי מהותי, שנמשך כשלוש שנים, לא התקיימו בקשר האמור סממנים חיוניים של חיי משפחה ושל משק בית משותף, המשלימים את התמונה האמורה. כחוט השני עוברת לאורך יחסי התובעת עם המנוח, תחושה של חוסר שלמות, בבחינת 'כמעט' או 'בעתיד'. כך, הצדדים חיו יחד, אבל לא ממש. כך, הם חשבו על הבאת ילד לעולם, אך למעשה לא פעלו בנדון. כך, הם חשבו על אפשרות של נישואין, אך בפועל זו נותרה מחשבה לא ממומשת. כך, הם חשבו לשכור יחד דירה בעתיד, אך לא עשו כן. וכו'. בפועל נותרו יחסי הצדדים ככאלה שניתן להתירם באחת, ללא היו כבלים רכושיים, כספיים, משפחתיים או פורמליים. יתירה מזו, ישנן ראיות של ממש לכך, שבתקופה האחרונה לחייו, היו פני המנוח מהקשר החוצה. לפיכך, אין בידי לקבוע שהתובעת הייתה ידועה בציבור של המנוח, במובן סעיף 55 לחוק.

    סופו של דבר

41. אשר על כן, דין התנגדותו של הנתבע להתקבל, ויש לתת צו ירושה לפיו הנתבע, בנו יחידו של המנוח, יורש את מלוא עיזבונו. יואיל ב"כ הנתבע להגיש פסיקתא ערוכה לפי טופס 4 לתקנות הירושה.

     

42. לנוכח התוצאה ובשים לב להיקפו של ההליך (לא מעט מפאת היקף ראיות התובעת), כמו גם בשים לב לכך שהיה בידי התובעת לסיים את המחלוקת בפשרה, אותה היא דחתה יותר מפעם אחת, ולכך שהתובעת עשתה כבתוך שלה במחשב ובטלפון הנייד – מן הדין לפסוק הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכומים ראויים. עם זאת, אינני יכול להתעלם מנסיבותיה האישיות של התובעת, והאובדן שחוותה, שיכול ואינם מנותקים מהמערכה משפטית אליה יצאה. לפיכך, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע את כל אגרות בית המשפט, ששילם בהליכים דנן, וכן את התשלומים ששילם לחברת התמלול. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך של 70,000 ₪.

    אני מתיר פרסום של פסק הדין ללא פרטים מזהים.

    תואיל המזכירות לסגור את התיק.

     

     

    ניתן היום, ז' אדר ב' תשפ"ב, 10 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.

     

    חתימה