בפני תובענה הצהרתית, לרבות פירוק שיתוף ואיזון משאבים, שהוגשה על ידי התובעת (להלן: "התובעת" ו/או "האישה"). במסגרת התובענה עתרה התובעת כי אקבע שהינה בעלת מחצית הזכויות בדירת המגורים בה התגוררו הצדדים ברחוב ... ב... (להלן" "הדירה"), אשר רשומה על שם הנתבע (להלן: "הנתבע" ו/או "האיש") בלבד. עוד עתרה כי אורה שזכאית למחצית מזכויות הנתבע בתוכניות הסוציאליות אותן צבר במהלך החיים המשותפים; אורה על פירוק השיתוף ברכב; חלוקת מיטלטלין וקביעת חלקה במוניטין העסקי של הנתבע לרבות מלאי.
רקע ועובדות שאינן במחלוקת
- הנתבע רכש הדירה נשוא המחלוקת בין השנים 2008-2009, כאשר חלק מהדירה שולם מראש ובגין היתרה נטלה משכנתא.
- שווי הדירה בעת רכישתה עמד על 470,000 ₪ כאשר סך של 165,000 ₪ שולם מהון עצמי ובגין היתרה בסך של 305,000 ₪, ניטלה משכנתא.
- הצדדים נשאו כדמו"י ביום 01/10/2013 ומקשר זה נולדו לצדדים שני ילדים ילידי 2014 ו- 2017.
- עם נישואי הצדדים עברו הצדדים לגור בדירה נשוא המחלוקת כאשר לפני התגוררו במשך כ- 18 חודשים בבית הורי התובעת.
- במהלך שנת 2014 הצטרף הנתבע לחשבון הבנק של התובעת.
- במהלך השנים חל קרע בין הצדדים כששיאו היה ביום 11/08/2019 עת הגיע הנתבע לדירת הצדדים בשעות הבוקר עם אחיו הצעיר ועובד שלו וצילם את התובעת מנהלת מגע אינטימי עם גבר אחר (להלן: "האירוע) במיטת הצדדים.
- בעקבות האירוע טענה האישה כי האיש איים שיפיץ הסרטון בוואצאפ ולאחר מכן עתרה האישה למתן צו הרחקה כנגד האיש ובסופו של יום בהסכמה ולאחר מספר מקרים של מתיחויות בין הצדדים על רקע האירוע, הורחק האיש מהדירה בהסכמה למשך 45 יום במסגרת ה"ט 43950-08-19 ולאחר מכן, הורחק למשך 30 יום נוספים.
- ביום 12/03/2020 הגישו הצדדים מתווה מוסכם כדלקמן:
א. בית משפט ימנה מומחה אקטואר בנוגע לאיזון המשאבים בהתייחס לזכויות הסוציאליות של הצדדים.
ב. מועד השיתוף מיום 01/10/2013 ומועד הקרע 29/07/2019.
ג. הרכב הפרטי יימכר על ידי הנתבע ותמורתו תחולק בין הצדדים בחלוקה שוויונית.
- בתיק מונתה מומחית מ..., ד"ר ... וחוות דעתה האקטוארית הוגשה לתיק ביום 30/07/2020.
- בסיכומיה הצהירה התובעת כי זנחה טענותיה בהתייחס למחצית שווי המוניטין העסק לרבות מלאי וכן מחצית משווי רכבם של הצדדים ובהתייחס לסעד של חלוקת מיטלטלין ניתן מענה בהחלטת כבוד סגנית הנשיא, השופטת קודלר עיאש מיום 19/01/2020 אשר נתנה תוקף של החלטה להסכמת הצדדים בהתייחס למיטלטלין. (בעניין זה יוער, כי תחילה החלו ההליכים בפניה ונוכח מעברה לכהן בבית משפט בבאר שבע, הועבר התיק לטיפולי ביום 02/02/2020).
- אם כן, המחלוקת העיקרית שנותרה הינה זכויותיה של התובעת בדירת המגורים ככל שקיימות אם בכלל.
- עוד נותרה במחלוקת חלוקת הזכויות הפנסיוניות ואיזון המשאבים ביחס לחשבונות הבנק וההלוואות ואדרש לכך בהמשך.
יצוין כי בין הצדדים התנהלו הליכים נוספים בנוגע למשמורת הקטינים ומזונותיהם ובתיקים אלו הגיעו הצדדים להסכמות שקבלו תוקף של פסק דין ביום 06/07/2021.
טענות התובעת
- לצדדים דירת מגורים משותפת אשר נרכשה טרם הנישואין על שם הנתבע בלבד ומבוקש לקבוע כי זכאית למחצית הדירה.
- הצדדים חיו בשיתוף מלא ולכן יש להחיל השיתוף על הדירה.
- טרם הנישואין נכנס הנתבע לחשבון הבנק על שם התובעת בבנק הפועלים והצטרף אליו ולהמחשת כוונת השיתוף העביר אליו את הלוואת המשכנתא.
- הצדדים לקחו את רווחי החתונה בסך 40,000 ₪ והוסיפו לכך הלוואה משותפת בסך של 100,000 ₪ והחליטו להשקיע הכספים הללו בשיפוץ משמעותי של דירת המגורים.
- הצדדים שלמו יחד את תשלומי הדירה במשותף, את הלוואת המשכנתא ואת תשלומי ביטוח הדירה במשותף ובכלל זה את כלל הוצאות החיים המשותפים.
- הצדדים דאגו להפקיד לחשבון המשותף את הכנסותיהם וגם בתקופה לא קצרה, כאשר הנתבע לא עבד, דאגה התובעת לכלכל הבית לבדה ולהכניס משכורתה לחשבון המשותף.
- במהלך שנות הנישואין הפקידה התובעת כ- 350,000 ₪ לחשבון המשותף, דבר המעיד על מאמץ משותף.
- במהלך החיים המשותפים יצר כלפיה הנתבע מצג לפיו הינה שותפה מלאה בדירת המגורים והצדדים אף התכוונו למכור הדירה ולרכוש דירה אחרת תחתיה בפרויקט קבלני בעיר אשקלון ולהוסיף סכום לכך ומחשש מעומס כלכלי ויתרו על כך.
- כדי להתקדם כלכלית ולשפץ הדירה שיפוץ ניכר, התגוררו 18 חודשים בבית הורי התובעת וזאת על מנת לחסוך כסף משותף ולהשקיעו בדירה.
- הנתבע עבד בהתקנת מטבחים והיא דאגה לטפל בשני הקטינים בבית.
- העובדה שהנתבע לא רצה לערוך הסכם ממון על אף שאביו ביקש ממנו לערוך הסכם כאמור ולהחריג הדירה מהתא המשפחתי, מלמדת על רצונו לשתפה במחצית הזכויות בדירה.
- בסיכומיה הוסיפה וטענה כי בניגוד לטענת הנתבע לפיה מדובר בשיפוץ סטנדרטי, בפועל הוכיחה כי מדובר בשיפוץ ניכר המהווה דבר מה נוסף. היא היתה מעורבת בתכנון השיפוץ, הראתה בקיאות עצומה במעורבות בשיפוץ, אביה היה מעורב בשיפוץ. היא ממנה את כל עלות המטבח באמצעות הוריה בסך של 33,000 ₪.
- עוד הוסיפה כי גרסת הנתבע אינה אמינה, נסתרה והופרכה במהלך חקירתו.
בנסיבות אלו, עתרה לקבל תביעתה ולקבוע כי הדירה הינה דירת מגורים משותפת והוכחה בה כוונת שיתוף ספציפית.
טענות הנתבע
- מנגד טען הנתבע, כי דין התביעה להידחות שעה שמעולם לא היתה כוונת שיתוף בדירה.
- הדירה נרכשה על ידו כשש שנים לפני נישואי הצדדים בשנת 2008 כאשר החלק הארי ממנה מומן על ידו והיתרה באמצעות הלוואת משכנתא.
- לטענתו, כשלוש שנים לפני הקרע החל לחשוש כי האישה נתנה עיניה באחר והחלה לרעות בשדות זרים, כאשר בשנים האחרונות החריף הריחוק בין הצדדים. על רקע זה גברו חשדותיו ובבוקר תשעה באב, 11/08/2019 לאחר שיצא בבוקר לעבודתו, שם פעמיו לדירה בשעה 09:30 כשהוא מלווה באחיו ועובד המועסק אצלו. לאחר ששמע קולות מהבית, הם נכנסו לדירה עם מפתח הדלת, הלכו לחדר השינה של הצדדים ושם מצא את האישה עם גבר אחר במיטתו, כאשר אותו מחזה צולם על ידו.
- בו ביום הגישה האישה כנגדו תלונת סרק במשטרה שלאחריה הורחק ל- 15 יום מדירת המגורים. שעה שהחלטת הקצין בנסיבות הקיימות היתה בלתי סבירה, הגיש ערר על החלטה זו ובסופו של יום, ביום 13/08/2019 לאחר עיון חדש של המשטרה בתיק החקירה, הסכימה האחרונה לשחררו לביתו בתנאים מגבילים.
- לאחר מכן הוגשה כנגדו תלונה נוספת במשטרה שלאחריה עתרה האישה בבקשה לצו הגנה בבית משפט לענייני משפחה, אז הסכים ומבלי להודות בטענותיה שלא להיכנס לדירת המגורים למשך 45 יום.
- בהתייחס לדירה, טען כי מעולם לא היתה לו כל כוונת שיתוף. הדירה נרכשה בשנת 2008 וניטלה בגינה משכנתא בסך של 305,000 ₪.
- בהתייחס לחשבון המשותף, טען כי הצדדים הפקידו כל חודש סכום כסף לחשבון המשותף ממנו שולמו כל הוצאות הבית, לרבות תשלום המשכנתא והוא הצטרף לחשבון האישה כאשר היה ברור לצדדים כי חשבון זה ישמש כחשבון משותף להוצאות התא המשפחתי בלבד כאשר לכל אחד מהצדדים חשבון נוסף בבעלותו.
- ההלוואה בסך של 100,000 ₪ ניטלה לצורך כלכלת התא המשפחתי ועל מנת לשרת את אורח חייה הבזבזני של האישה והשיפוצים שבוצעו, הם שיפוצים סטנדרטיים שבוצעו על ידו ועל ידי חבריו כאשר את מרבית חומרי הגלם, סיפק אביו.
- בהתייחס לדירה אותה בקשו הצדדים לרכוש, המדובר בלחצים שהפעילה עליו האישה, אולם הוא התנה הרכישה בתשלום בסך של 600,000 ש"ח מצד האישה. משעה שלא עלה בידה לממן חלקה, לא נרכשה הדירה.
- דין טענת השיתוף הספציפי להידחות ואין די בחיים משותפים ומגורים משותפים בדיירה, אלא אם יוכח "דבר מה נוסף". בעניין הנדון, האישה לא השתתפה במימון הדירה פרט לתשלומי משכנתא ששולמו מהחשבון המשותף; השיפוץ שבוצע על ידי הנתבע טרם כניסת הצדדים לדירה, היה שיפוץ סטנדרטי ולא שיפוץ מאסיבי; הדירה נרכשה חמש שנים עובר לנישואין; הצדדים חיו תקופה קצרה של חמש שנים יחד בדירה המשותפת; אין זה צודק או הוגן כי תקבל חלק בדירתו משלא השקיעה בדירה ובחרה לפרק התא המשפחתי באמצעות גבר זר שהכניסה למיטתו שלו; אין בהיעדר עריכת הסכם ממון בכדי לסייע לאשה בכדי ללמד על כוונת שיתוף ומעולם לא התכוון לשתפה בזכויותיו בדירה. כניסתו לחשבון הבנק שלה היתה לתקופה קצרה בלבד ולראייה פתח כל צד חשבון פרטי אליו העביר משכורתו ומשם הפקידו כספים לחשבון המשותף שנועד לכלל צרכי הבית.
- בסיכומיו הוסיף וטען כי ההלוואה נטלה ב- 2016 ועל אף שניטלה הלוואה עובר לכניסת הצדדים לדירה, לא עלה בידי האישה להוכיח כי הכספים בסך 100,000 ש"ח הוזרמו לטובת השיפוץ וההלוואה שימשה לצורך רכישת מיטלטלין ורכישות שונות עבור בנם שנולד בסמוך.
כך גם לא הוכיחה שה- 40,000 ₪ מכספי החתונה שימשו לטובת השיפוץ ולא לדבר אחר.
- האישה לא הצליחה להציג חשבוניות או אסמכתאות בגין השיפוץ וכל שהציגה היו שתי המחאות על סך של 13,000 ₪ עבור רכישת כלים סניטריים ובהיעדר ראיות, דבריה הם מהשפה לחוץ.
- לא נסתרה טענת הנתבע לפיה הוא, אביו וחבריו בצעו בעצמם את השיפוץ. משלא הציגה התובעת ראיות לגרסתה לפיה השיפוץ לקח שמונה חודשים, יש לקבל גרסתו לפיה נמשך שלושה חודשים בלבד.
- נוכח תקופת החיים הקצרה המשותפת, בסך של 5 שנים בלבד, אין לראות בתשלום דמי משכנתא מהחשבון המשותף ככוונת שיתוף, אלא תשלום דמי שכירות בלבד שכן הסך ששלמה בפועל האישה הוא סכום נמוך בסך של כ- 56,000 ₪ בלבד.
- בכל הנוגע לחוות דעת האקטואר, טען כי לא נלקחה בחשבון על ידי האקטוארית הלוואה שירדה מחשבונו ולאחר פנייה לאקטוארית נענה כי נלקחה בחשבון אולם בשל טעות סופר הסכום שגוי. כך גם בסעיף 11 לחוות הדעת נלקחו בחשבון שיקים למשמורת מחשבון האישה בסך של 36,729 ₪ ומשמדובר בחשבוניות שהונפקו בגינן חשבוניות מס, יש להתייחס לערכים הללו כברוטו ולא נטו. משכך, יש להפחית 45% מסכום ההמחאות במסגרת איזון המשאבים ויש לדחות התובענה.
הדין החל
- כאמור, הצדדים נישאו זל"ז ביום 01/10/2013. משכך, חל בעניינם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 ( להלן: "חוק יחסי ממון", "החוק"), המחיל על הצדדים את הסדר "איזון המשאבים" הקבוע בחוק.
- על פי המשטר הרכושי הקבוע בחוק יחסי ממון, נכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג ערב הנישואין ( להלן: "נכס חיצוני ") לא ייכלל במסת הנכסים שעומדים לאיזון.
על פי החוק, נכס המצוי בבעלות של אחד מבני הזוג ערב הנישואין, נותר בבעלותו ואינו נכלל במסת הנכסים ברי האיזון. ראו, סעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון.
- על אף האמור, נקבע לא אחת בפסיקה ההלכה לפיה אין בהוראות חוק יחסי ממון כדי למנוע מבעל דין לא רשום להוכיח זכויותיו בנכס חיצוני מכוח דוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפי" וזאת מכוח הדין הכללי – דיני חוזים, דיני קניין, דיני נאמנות וכיו"ב ( להלן: "הדוקטרינה", " דוקטרינת השיתוף הספציפי" ).
ראו לעניין זה :
ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי , פ"ד מט (3) 529 (1995) ( להלן : "פס"ד יעקובי" )
רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו (6) 175 (2002) ( להלן: "פס"ד אבו רומי" )
ע"א ששון נ' ששון , פ"ד נט ( 5) 596, 614 ( 2005) ( להלן : "פס"ד ששון ").
- עוד קבעה הפסיקה כי נטל ההוכחה בדבר דוקטרינת "כוונת שיתוף ספציפי" בנכס חיצוני , מוטל על הטוען לכוונת השיתוף, וכאשר כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו ובהתאם למקרה הקונקרטי. ראו לעניין זה דברי כבוד השופט רובינשטיין בבע"מ 5939/04 , פ"ד נט (1) 665 (2004), עת קבע כי:
"ככל שהתוכן המשותף שנוצק לקניין, ובוודאי לדירת המגורים של בני הזוג ומשפחה, משמעותי יותר, וככל שהיתה שותפות נמשכת בחיי הנישואין ולה ביטויים מסוגים שונים, גם אם לא היו החיים 'גן עדן של שושנים' בכל עת ובכל שעה, כן מצדיקה ההגינות כי תגבר ההתייחסות לחזקת השיתוף, ובייחוד על נכס כמו דירת המגורים, קן המשפחה".
אומנם דברי כבוד השופט רובינשטיין התייחסו לקיומה של חזקת השיתוף, אולם הגיונה יפה גם כאן ולעניין זה קבע כבוד השופט דנציגר בבע"מ 1398/11 אלמונית נ' פלוני, פורסם ביום 26/12/2012 כי:
"חשוב לציין- לעניין דירת מגורים שנרכשה על ידי אחד מבני הזוג טרם הנישואין כי תחת משטר של חזקת שיתוף גישת הפסיקה נטתה לגמישות רבה והכירה ביתר קלות בטענת שיתוף בנכס 'חיצוני' מכוח הנישואין משותפים ארוכי שנים...באשר לבני זוג שחוק יחסי ממון חל עליהם, ולנוכח הוראות סעיף 5 (א) לחוק, הודגש כי לשם הכרה בשיתוף בדירת מגורים שהובאה לנישואין על ידי אחד מבני הזוג, יש להראות נסיבות עובדתיות נוספות, מעבר לעצם קיומם של חיי נישואין ממושכים" (פסקה 15 לפסק הדין, עמוד 10).
- אם כן, לדירת המגורים, נתנה הפסיקה מעמד מיוחד בכל הקשור לדוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפי", תוך שהיא שמה דגש על אופייה הייחודי של דירת המגורים כנכס משפחתי מובהק וכנכס המשמעותי ביותר, ולעיתים אף היחיד, של בני הזוג. על כן, מכונה דירת המגורים בפסיקה כ "גולת הכותרת" של התא המשפחתי.
- אשר על כן, נוכח המעמד המיוחד שנתנה הפסיקה לדירת המגורים , נקבע כי יש להקל עם בן הזוג הטוען לשיתוף בה מכוח דוקטרינת השיתוף הספציפי.
יחד עם זאת, הדגישה הפסיקה, כי גם ביחס לדירת מגורים שנרכשה בטרם הנישואין, אין די בקיומם של חיי הנישואין, אף אם הם ממושכים, כדי לקבוע שהיתה לגביה כוונה לשיתוף.
- בעניין זה נקבע בפסיקה, כי לשם הכרה בשיתוף בדירת מגורים שרשומה על בן זוג טרם הנישואין, יש להראות נסיבות עובדתיות נוספות מעבר לעצם קיום חיי נישואין משותפים ממושכים וכי יש להראות "דבר מה נוסף".
כדברי כבוד השופטת ט' שטרסברג –כהן בפס"ד אבו רומי :
" לא די בעצם קיומם של חיי נישואין משותפים, אף שהיו ממושכים, כדי לקבוע שיתוף בדירת מגורים מכוח הדין הכללי. שאם תאמר כן, נמצאת מכניס בדלת אחורית את חזקת השיתוף, שלשיטתי איננה חלה במקביל לחוק יחסי ממון....על מנת שתוקנינה זכויות בדירת מגורים הרשומה של שם בן זוג אחד לבן זוג האחר, על האחרון להראות נסיבות עובדתיות, נוסף על עצמם קיום הנישואין, שמהן ניתן להסיק- מכוח הדין הכללי- הקניית זכויות בדירת המגורים" .
- בהתייחס לסוגיית הנסיבות עובדתיות "נוספות ", מלבד חיי נישואין משותפים וממושכים, שיוכיחו כוונת שיתוף מכוח הדין הכללי, קבע כבוד השופט רובנישטיין בבע"מ 10734/06 מיום 14/3/07 כי:
"גבולות הגזרה אינם חדים, אך כי מטבע הדברים: אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית. לכן גם מתלבטים בתי המשפט ממקרה למקרה, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו. הפרשנות בה דיברנו יסודה בשיקולי הגינות במקרים בהם נוטה הכף , במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו, לעבר השיתוף".
- עוד קבע כבוד השופט דנציגר בבע"מ 1398/11 מיום 26/12/12 כי:
"הנה כי כן, על בן הזוג שמבקש שיוקנו לו מחצית הזכויות בדירת המגורים שרשומה על
שמו של בן הזוג האחר, מוטל להוכיח- מעבר לקיומם של חיי נישואין משותפים, אף אם
ממושכים- קיומו של "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי. מעיון
בפסיקה עולה כי במרבית המקרים בהם קבלו בתי המשפט את טענת השיתוף, הוכח כי
בוצעו השקעות כספיות בנכס מצידו של בן הזוג הטוען לשיתוף והשקעות אלה היוו "דבר
מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף".
(פסקה 17 לפסק הדין)
- אשר לפרמטרים אותם על בית משפט לבחון, ציין כבוד השופט עמית באותו פסק דין את הפרמטרים הבאים אשר יש בהם בכדי ללמד על קיומה או אי קיומה של כוונת שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי בדירה מגורים:
א. האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין.
ב. האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה, שאז נדרשת מידה גדולה יותר של הוכחה מצד בן הזוג הטוען לשיתוף.
ג. האם לבן הזוג השני דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר
נותר על שמו.
ד. אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד לגירושין, שכן ככל שהתקופה קצרה יותר, נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה.
ה. האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה , ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף.
ו. שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג.
ז. התנהגות הצדדים- אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף.
ח. נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני.
עוד ציין כבוד השופט עמית כי הרשימה הנ"ל אינה בבחינה רשימה סגורה, וכי כל מקרה ידון לגופו.
(שם, עמוד 23).
לאחרונה נקבע בדנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (פורסם ביום 24/06/2021) על ידי כבוד הנשיאה חיות כי:
"ניתן לחלק את השיקולים שנמנו בפסיקה עד כה לשתי קטגוריות עיקריות: שיקולים הקשורים בנכס שלגביו נטענת כוונת שיתוף, לצד שיקולים הקשורים בבני הזוג עצמם. בין השיקולים הקשורים בנכס ניתן למנות את מקור הנכס...; את השאלה אם הנכס הגיע לבעליו לפני הנישואין או במהלכם; את השאלה אם נתנו לבן הזוג הטוען לשיתוף בטוחות כגון הערת אזהרה; את התנהלותם הכספית- כלכלית של בני הזוג באשר לנכס, למשל אם לקחו משכנתא במשותף למימון הרכישה או הבנייה; את שאלת קיומן של השקעות כספיות בנכס מטעם בן הזוג הטוען לשיתוף; את השתתפותם של שני בני הזוג (בין בכסף ובין בעמל) בשיפוץ משמעותי שבוצע בנכס, בתכנונו או בבנייתו; הבטחות או מצגים אקטיביים מצד בן הזוג הרשום כלפי משנהו; וככל שמדובר בדירת המגורים של בני הזוג- את משך הזמן שבו התגוררו בני הזוג בנכס.
במסגרת הקטגוריה השנייה, שעניינה שיקולים הקשורים בבני הזוג, התחשבה הפסיקה במשך נישואיהם של בני הזוג; באופי יחסיהם ובשאלה אם התקיימה אפילו מידה חלקית של הרמוניה...בהתנהלותם הכלכלית של בני הזוג ובקיומה של "אווירת שיתוף" ביניהם; בשאלה אם לבן הזוג הטוען לשיתוף יש נכס חיצוני אחר שנותר רשום על שמו; ובשאלת קיומם של ילדים משותפים". (פסקה 32 לפסק הדין).
- כאמור הפסיקה מבחינה בין נכס חיצוני שהוא דירת מגורים לבין נכס חיצוני שאינו דירת מגורים בכל הקשור לנטל ההוכחה המוטל על הטוען לשיתוף מכוח דוקטרינת כוונת השיתוף הספציפי, וזאת נוכח המעמד המיוחד של דירת המגורים.
- לאחר בחינת התשתית הראייתית שהוצגה בפני, אני סבורה כי הוכח קיומו של "דבר מה נוסף" מצד האישה, המוכיח את כוונת השיתוף של הצדדים בדירה, חרף טענות האיש ואפרט:
- מועד הרכישה
לטענת הנתבע הדירה נרכשה בשנת 2008 ומנגד, טענה האשה כי זו נרכשה בשנת 2009.
בעניין הנדון, לא הוצג בפניי הסכם רכישת הדירה. כל שהוצג בפניי על ידי האשה הינו נסח טאבו שהופק ביום 20/11/2014 ממנו עולה כי הדירה נרכשה ב- 21/01/2010. כך או כך, אין מדובר בהבדל משמעותי בין טענות הצדדים ושעה שהצדדים נשאו ביום 01/10/2013 ברי כי הדירה נרכשה כארבע חמש שנים טרם נישואי הצדדים.
- מגורי הצדדים בדירה
אין מחלוקת בין הצדדים כי בוצע שיפוץ בדירה, שלאחריו, בחודש דצמבר 2014 הם עברו להתגורר בדירה והתגוררו בה עד למועד הקרע 29/7/2019 ובסך הכל, גרו יחד בדירה כחמש שנים ואין מדובר בתקופה ארוכה. בעניין זה וכפי שציין כבוד השופט עמית, ככל שתקופת אורך חיי הנישואין קצרה יותר, נדרשת מידה גדולה יותר של הוכחות לשיתוף בדירת המגורים.
- עבור שני הצדדים אלו היו הנישואים היחידים, כאשר טרם לנישואים התגוררו הצדדים כשנה וחצי בבית הורי התובעת. בעניין זה טען הנתבע במסגרת ההליך כי הצדדים נדרשו לשלם דמי שכירות בסך של 1000 דולר לחודש להורי התובעת כעולה מחוזה השכירות שהוצג על ידו מיום 03/01/2016 ושני שיקים המשוכים לטובת אבי התובעת, בסך של 3,875 ₪ כל אחד לחודשים ינואר פברואר 2016 שנמשכו מחשבון הבנק של הצדדים.
בעניין זה טענה התובעת כי המדובר בהרחבת חזית שעה שגרסה זו עלתה לראושנה בתצהיר הנתבע ומדובר בשיקים שנועדו לקבלת פיצוי מחברת הביטוח לאחר פיצוץ מים בדירת הצדדים והשיקים הללו מעולם לא נפרעו.
- אציין כי מעיון בתדפיס חשבון הבנק על שם הצדדים לא מצאתי כי שיקים אלו נפרעו בחודשים הרלוונטים. כך גם לא מצאתי כי שיקים בסכום דומה נמשכו בחודשים סמוכים ועד מועד המעבר לדירת המגורים. משכך, עדיפה גרסת התובעת לעניין זה לפיה הסכם השכירות היה פיקציה בלבד והוריה מעולם לא גבו מהצדדים דמי שכירות והחוזה נועד לקבלת פיצוי בגין נזילת מים שארעה בשנת 2016 מחברת הביטוח ואני דוחה את גרסת הנתבע בעניין. למעלה מן הצורך אוסיף ואומר כי עיון בהסכם מלמד כי תקופת השכירות הרשומה בו הינה החל מיום 03/10/2016 כאשר אין מחלוקת כי השנים בהן התגוררו הצדדים בבית הוריה של התובעת היו שנים 2013-2014 ולכאורה אין כל הגיון בעריכת הסכם שכזה שנתיים לאחר שעזבו את בית הורי התובעת, מה גם שהנתבע הודה שחזרו לתקופה קצרה לבית הורי התובעת בשנת 2016 ובית משפט רואה בחומרה הניסיון להציג ראיות שאינן אמיתיות. בנסיבות אלו, עדיפה בעיני גרסת התובעת לפיה התגוררו בבית הוריה למעלה משנה וחצי על מנת לחסוך כסף לשיפוץ הדירה.
- מימון רכישת הדירה
אין מחלוקת בין הצדדים לפיה שווי הדירה בעת רכישתה עמד על 470,000 ₪, כאשר לתובע היה הון עצמי של 165,000 ₪ (חלקו שלו וחלקו מתנה מאביו) ועל היתרה נטל משכנתא בסך של 305,000 ₪.
לטענת הנתבע, הצטרף לחשבון הבנק של התובעת כחמישה חודשים לאחר שעברו להתגורר בדירה בדצמבר 2014. ברם, עיון בתדפיסי הבנק מלמד כי כבר בחודש נובמבר 2014 שונה שם החשבון שהיה על שם התובעת בלבד וכלל גם את שמו של הנתבע כבעל חשבון. משכך, אין לקבל גרסתו לפיה צורף לחשבון רק כחמישה חודשים לאחר מכן.
בכל הנוגע לתשלום המשכנתא אשר עמדה על סך של כ- 2,164 ₪ לחודש הוכיחה האשה כי זו נטלה מחשבון הבנק המשותף של הצדדים החל מחודש מאי 2015.
כך גם לא עלה בידי האיש לבסס טענתו לפיה החשבון המשותף נפתח ככזה לצורך תשלום הוצאות הבית המשותפת ולכל אחד מהצדדים היה חשבון נפרד אליו הופקדה משכורתו. הוכח די הצורך כי לא היה בבעלות האשה חשבון בנק נוסף לפני פברואר 2018 ובשים לב לדפי החשבון מחשבון הבנק שמספרו 481945, זה היה החשבון היחיד שבבעלותה עד למועד זה ואילו הצטרף האיש לאחר שסגר את חשבון הבנק שלו. אומנם לאחר מכן פתח האיש חשבון עסקי לצורכי עבודה, אלם לא התרשמתי כי היה מדובר בחשבון פעיל באותה העת. משכך, אני קובעת שהוכח שהיה שיתוף מלא ביחס לחשבון זה, שעה שלחשבון זה הופקדו משכורות הצדדים, קצבת הילדים, הופקדו חסכונות והופקדו דמי לידת הקטינים וניטלו ההלוואות.
- אומנם האיש טען שהאשה שלמה סכום פעוט בלבד מכלל המשכנתא שכן שלמה בעצמה סך של 58,000 ₪ בלבד (כ- 2,100 כפול 56 חודשים לחלק לשניים). תחילה אציין כי חישוב מדויק של הסכום מגיע לסך של 58,800 ₪ ולא כפי שציין הנתבע. מעבר לאמור, איני מוצאת רלוונטיות למשך התשלום, או גובהו שעה שדי בקיומו היה להטיל החיוב על שני הצדדים ולא עלה בידי הנתבע להוכיח כי מדובר בתחליף לתשלום שכר דירה בהיעדר כל ראייה לכוונה שכזו. הנתבע בחר להעביר את תשלום המשכנתא לחשבון המשותף על מנת ששני הצדדים יחלקו בו. לא ניתן לחלוק החובות בלבד ועצם כוונה בשיתוף בתשלום משכנתא, יש בה בכדי להעיד על קיומו של "דבר מה נוסף" לפיו היתה כוונת שיתוף בדירה.
מעבר לאמור ובשים לב לגובה המשכנתא שהיתה על הדירה, הרי שהתובעת שלמה כ- 20% מגובהה והנתבע נשא ב- 20% נוספים כאשר נותרה משכנתא לתשלום.
- שיפוץ מסיבי או תוספת בנייה מהותית שמומנה על ידי בני הזוג
לטענת הנתבע המדובר בהלוואה שנלקחה באפריל 2016 לאחר שהאשה העידה בעמוד 5 שורה 17 לפרוטוקול כי ההלוואה נלקחה בשנת 2019. עיון בתדפיסי חשבון הבנק המשותף מלמד כי הלוואה בסך של 100,000 ₪ נלקחה ביום 24/11/2014 מחשבון הבנק המשותף, תקופה קצרה עד מאד טרם מעבר בני הזוג לדירה ובמהלך ביצוע השיפוץ.
בעניין הנדון, טען האיש כי לא הוכח שהכספים שמשו לטובת השיפוץ וגרסתו לפיה הכספים שמשו את עסקו ואת לידת בנו הבכור לא נסתרו ומדובר בכספים שנלקחו לטובת התא המשפחתי בכללותיו ולאו דווקא לטובת השיפוץ.
- אומר כבר עתה, כי אין דעתי כדעת הנתבע. די בעובדה שההלוואה נטלה במהלך השיפוץ ובסמוך למועד מעבר בני הזוג לדירת המגורים בכדי להוות ראיה לכך ששמשו לטובת דירת המגורים וככל שטוען הנתבע אחרת, עליו הנטל להוכיח הגרסה. משלא עלה ביכולתו להוכיח אחרת, דין הטענה להידחות. לא זו אף זו, ככל שמדובר בהפרדה רכושית בין הצדדים, לא ברור מדוע נטלה הלוואה לטובת עסקו של הנתבע על ידי שני בני הזוג ואף בגרסתו לפיה העדיף לקחת הלוואה מחשבון הבנק המשותף לטובת עסקו הנפרד מאחר והוצעו לו תנאי ריבית טובים יותר, יש לבסס כוונת שיתוף ספציפי בכלל נכסי הצדדים.
- אף ביחס לסך נוסף של 40,000 ש"ח אותם קבלו בני הזוג כמתנות חתונה וצמחו בחיסכון לסך של 47,000 ש"ח, אומנם טען הנתבע כי לא הוכח כי כספים אלו שמשו בפועל לטובת השיפוץ ולא לטובת דבר מה אחר, אולם כפי שצוין לעיל, די שנעשה בכספים הללו שימוש במהלך תקופת השיפוץ בכדי לבסס גרסת התובעת ודין טענות הנתבע להידחות.
יתרה מזאת, אומנם לא היו בידי התובעת די ראיות לבסס גרסתה ביחס לשיפוץ שבוצע, שכן טענה כי הנתבע העלים הראיות הללו. עם זאת, אין מחלוקת כי שיק על סך של 9,500 ₪ מיום 30/05/2014 עבור כלים סניטריים לדירה שולם על ידי האשה. כך גם הציגה שיק נוסף מהחשבון המשותף של הצדדים הרשום על שם שניהם מיום 29/10/2014 על סך של 2,050 ₪ עבור "מיזוגים".
הנתבע לא התכחש לשיקים הללו. עם זאת, טען כי לא הצליחה להצביע על ראיות לפיהן נרכשו חומרי גלם לטובת השיפוץ פרט לכלים סניטריים בסך של כ- 13,000 ₪ וטען כי השיפוץ בוצע על ידו ובסיוע של אביו אשר אין מחלוקת כי סיפק מירב חומרי הגלם. אציין כי הנתבע לא הכחיש שאכן נטל המחשב מדירת הצדדים ולא השיב לאישה, הגם שטען כי לקח אותו לתיקון (ראו עדותו בה"ט 57151-12-19 עמוד 5, שורות 26-27).
- עוד טען כי מדובר בשיפוץ מינימלי שנמשך לכל היותר שלושה חודשים. אשר למשך השיפוץ, עדיפה גרסת האשה לפיה השיפוץ נמשך לפחות שישה חודשים אם לא יותר שכן די בעובדה ששיק עבור כלים סניטריים לדירה נמשך ב- 30/5/2014 והצדדים עברו להתגורר בדירה רק בדצמבר 2014. משכך ולכל הפחות המדובר בשיפוץ שנמשך כשבעה חודשים וטענות האיש לענין זה להידחות.
אף טענתו לפיה מדובר בשיפוץ סטנדרטי מינימלי דינה דחייה. בעדותו העיד הנתבע כי בוצע שיפוץ כדלקמן:
"ש. סעיף 22.7 אתה טוען שהשיפוץ הוא קוסמטי בלבד?
ת. כן.
ש. מציג את נספח ב' תמונות של השיפוץ בצבע – זה הדירה שלך?
ת. כן.
ש. זה נכון שבדירה הוחלפו דלתות?
ת. כן.
ש. ?חלונות?
ת. כן.
ש. הותקנה מערכת מיזוג בדירה?
ת. כן.
ש. הוחלפו מקלחות ושירותים?
ת. כן.
ש. הותקן מטבח חדש
ת. כן.
ש. תוספות של גבס ?
ת. כן קלות. פחות מ – 6 מ"ר.
ש. אני מציג לך תמונה הוספתם חדר ?
ת. אתה רואה קיר גבס – קיר הגבס כדי להעביר את צינורות החשמל והתשתיות.
ש. אני רואה שהחלפתם את החשמל בבית?
ת. הזזנו נקודות חשמל.
ש. יש 77 נקודות כמו שפלונית אמרה?
ת. לא יודע איך היא מגדירה נקודות.
ש. שמתם פרקט חדש בכל הדירה?
ת. כן.
ש. אתה עדיין חושב שזה שיפוץ קוסמטי?
ת. אני חושב שזה שיפוץ קוסמטי בתקציב מאוד צנוע, ביחס לדירות שאני עשיתי. זה מאוד צנוע.
(עמודים 21-22 לפרוטוקול, שורות 19-12)
- עדותו זו של הנתבע לפיה הוחלפו בדירה חלונות; דלתות; הותקנה מערכת מיזוג; הוחלפו מקלחות ושירותים; הותקן מטבח חדש; הותקנו תוספות של גבס; צורפו עשרות נקודות חשמל, די בה בכדי לקבוע כי אין מדובר בשיפוץ זניח אלא שיפוץ מהותי, אשר הוכח כי נמשך תקופה ארוכה ושינה את פני הדירה והשביח ערכה.
- כך גם עדותה של האשה שכנעה אותי כי אין מדובר בשיפוץ זניח ובעניין זה העידה כי:
" ש. פלוני טען בכתב ההגנה שהוא בעצמו ביצע את כל העבודה?
ת. מאשרת. הוא וחברים שלו וגם אבא שלי שעזר לו וגם אני הייתי. כולנו שיפצנו והוא עשה את המירב. זה שיפוץ שהתמשך 7 חודשים. זה היה שיפוץ מסיבי שברנו קירות, החלפנו את כל תכולת הבית, חשמל , אינסטלציה, חלונות דלתות".
(עמוד 7, שורות 16-19 לפרוטוקול).
עוד העידה האשה:
" הבית הזה היה של שנינו ולא סתם שיפצתי ויש תמונות שלי מרכיבה פרקט על הרצפה, למה שאעשה שיפץ בבית שלא שלי. זה היה בית שלנו שהקמנו ביחד וגידלנו ביחד שני ילדים, תמיד הייתה בינינו שותפות גם בעסק שהוא פתח תמיד הייתי לצידו, אני שילמתי את החשבונות. כשהוא היה בצוק איתן 34 ימים אני ניהלתי את השיפוץ ושילמתי לעובדים".
(עמוד 10, שורות 28-32 לפרוטוקול).
גרסאות אלו של האשה לא נסתרו. כך גם עולה מהתמונות שצרפה ומהבקיאות שהפגינה במהלך כל חקירתה בנושא השיפוץ וניכר כי מעורבותה של האשה, העוסקת באדריכלות ועיצוב פנים, היתה גדולה עד מאד בכל מהלך השיפוץ.
עוד הודה האיש כי כל אחד נתן את חלקו בשיפוץ ואף אביה של האישה "חצב בקירות מדי פעם" (עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 23-24).
אומנם האיש ניסה למזער את חלקה של האישה במהלך השיפוץ, אולם הודה שנעדר במהלך מבצע צוק איתן למעלה מ- 30 יום. כך ניסה להקטין מעורבותה בתכנון בטענה כי היתה מעורבת באיזשהו אופן בתכנון אולם הוא אמר לה היכן לשים נקודות חשמל. עם זאת, הודה כי שרטטה התכנון על תוכנה שלה בו שורטט היכן יהיו נקודות החשמל ואת מבנה הדירה.
- כך גם אין לשכוח כי המטבח בדירה, בשווי עשרות אלפי שקלים, נרכש על ידי אבי התובעת והותקן בה ועל כך אין מחלוקת. ברי כי לו לא היה מדובר בדירה משותפת לשני הצדדים, לא היה האב רוכש מטבח חדש דווקא לדירה, שכן אין זה סביר כי אבי התובעת ירכוש מטבח דווקא לטובת חתנו, שעה שאין מדובר בדירה משותפת השייכת לשני בני הזוג .
עוד הוכח וכעולה מהשיקים שהוצגו על ידי האישה, כי בפועל חלק מהרכישות עבור השיפוץ בוצעו על ידה כך הוכח כי השיק של 9,500 ₪ עבור כלים סניטריים ירד מחשבונה ואין לקבל הטענה לפיה השיפוץ כולו מומן באמצעות חומרי גלם שסופקו מהחנות לחומרי בניין שבבעלות אביו.
- בנסיבות אלו, נתתי דעתי למעורבותה הגדולה של האשה בשיפוץ אם בתכנון, אם בביצוע בפועל, אם בנטילת הלוואה לטובת השיפוץ ואם ברכישת מטבח לדירה על ידי הוריה ובשים לב להיקף השיפוץ שבוצע, אשר השתכנעתי כי עלותו היתה כ- 150,000 ₪, לאור כספי ההלוואה וכספי החתונה ששמשו למימונו, שעה שערך הדירה באותה העת עמד על כ- 470,000 ₪. בנוסף, לקחתי בחשבון העובדה שהנתבע לא ידע להסביר את המשיכות הגדולות בגובה עשרות אלפי שקלים מחשבון הבנק של הצדדים בחודש יוני 2014 בשמן ביצוע השיפוץ ובעניין זה העיד:
"ש. איך בחודש יוני 2014 יש משיכות מזומנים של 28,000 ₪? ב- 24/6/2014 יש משיכה של 9,000 ₪ ואז רואים שמשכתם מפיקדון ועוד משיכה מבנקט 14,000 ₪- לא מוזר לך שזה בתקופת השיפוץ?
ת. לא. אולי קנינו אוטו.
ש. בחודש ספטמבר 2014 אתם מושכים מהחשבון המשותף עוד כ- 30,000 ₪
ת. זה הגיוני, הילד נולד"
(עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 24-29)
בעניין המשיכות במהלך ספטמבר 2014 אציין כי אלו נעשו באמצע חודש ספטמבר כאשר הבן נולד בחודש אוקטובר, מספר שבועות לאחר מכן.
אף גרסתו ששונתה לאחר מכן, לפיה נערכו לביצוע קניות כגון ארון וכלים לדירה אליה התכוונו להיכנס, אינה סבירה בעיני, שכן אין זה הגיוני כי ירכשו הציוד לדירה שלושה חודשים טרם הכניסה שעה שמתגוררים בבית הורי התובעת. מה גם שכאמור מדובר בשינוי גרסה שכן קודם לכן טען כי מדובר ברכישות להולדת הבן, שטרם נולד באותה העת.
עוד נתתי דעתי למעורבותו של אבי התובעת בתיכנון השיפוץ ובסיוע לצדדים ליטול הלוואה לטובת השיפוץ. אשר על כן, אני סבורה כי די בשיפוץ שבוצע בכדי להעיד על "דבר מה נוסף", שיש בו בכדי להוכיח כי אכן היתה כוונת שיתוף בדירת המגורים ואין בעובדה שאביו של הנתבע סיפק חלק מחומרי הגלם או שהשיפוץ נעשה על ידי הנתבע בעיקרו יחד עם חבריו בכדי להפחית ממעורבותה וחלקה של התובעת בשיפוץ.
אורח החיים של בני הזוג
- מבחן החיים המשותפים, שנקבע בפסיקה לקיום חזקת השיתוף הספציפית, בעל נפקות לענייננו ומשמש כלי עזר ראייתי, לצורך הוכחת כוונת שיתוף בנכס מסוים גם ביחס לבני זוג שחוק יחסי ממון חל עליהם. מבחן החיים המשותפים צומצם בפסיקה עם השנים עד למינימום של חיים הרמוניים בין בני הזוג (ראו ע"א 234/80 גדסי נ' גדסי, פ"ד לו (2), 645)
בעניין זה קבע כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 5939/04 כי:
"ישנה ככלל אמפטיה בסיסית להחלתה של חזקת השיתוף בנישואין הרמוניים - הרמוניים "סבירים", כך נראה - על דירת המגורים, והשאלה שבה מתחבטים היא האם נוטה הכף לכיוון חזקה "מלאה", או יש מלכתחילה לבדוק ולדקדק בכל מקרה לגופו.....מהו איפוא שיעור הדברים? רוח העידן, פתיחת הדלתות לגישה שאינה "פורמלית" בלבד הנאחזת ברישום הנכס, אלא בוחנת מצבים חברתיים ואישיים למהותם, מרחפת על פני הפסיקה מזה שנים באשר לשיתוף הנכסים גם לגבי נכסים שנרכשו לפני הנישואין, ובמיוחד דירת המגורים. ועם זאת, בין המנסחים את גישתם על בסיס רעיוני ערכי ובין המייסדים אותה על בסיס הסכמי, יסכימו לדידי למצער כי בסופו של יום אין מנוס מבדיקת נסיבותיו של כל מקרה לגופו כראוי, על פי הפרמטרים שתוארו בפסיקה שצוטטה לעיל, לשם יישום נאות; ולא זה המקום להידרש לפרשנות סעיף 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג...ואכן, ככל שהתוכן המשותף שנוצק לקניין, ובוודאי לדירת המגורים של זוג ומשפחה, משמעותי יותר, וככל שהיתה שותפות נמשכת בחיי הנישואין ולה ביטויים מסוגים שונים, גם אם לא היו החיים הללו "גן של ורדים" בכל עת ובכל שעה, כך מצדיקה ההגינות כי תגבר ההתיחסות לחזקת השיתוף, במיוחד על נכס כמו דירת מגורים, קן המשפחה".ב
בעניין הנדון וחרף טענות האיש לפיהן כבר משחר נישואיו חווה ריחוק בלתי מוסבר מצד האישה בכדי לבסס הטענות בדבר משבר וריחוק בחיי הנישואין. לא הוכח כי עד מועד האירוע, היה דבר מה שפגע בחיי הנישואין של הצדדים והתרשמתי כי עד לאותו מועד 11/08/2019, חיו בני הזוג נישואים סבירים עם עליות ומורדות.
- עוד יובהר כי לאשה אין דירה בבעלותה והוכח די הצורך כי בני הזוג נשאו במהלך החיים המשותפים במאמץ משותף כאשר משכורותיהם נכנסו לחשבון המשותף ובתקופה שהאיש לא עבד, פרנסה האישה את בני הזוג וכעת ושעה שיש לבני הזוג ילדים קטנים משותפים, הוסכם כי האיש יעבוד והאישה תטפל בילדים.
- שיקולי הגינות וצדק
לטענת האיש, אין זה הוגן כי האישה תנגוס בדירתו, שעה שלא השקיעה שקל בדירה והחליטה לפרק התא המשפחתי משהכניסה גבר זר למיטתו. טענת "ההשקעה" וכפי שכבר ציינתי לעיל, דינה דחייה, שעה שהאישה השתתפה בתשלום המשכנתא עבור הדירה, נטלה הלוואות משותפות לטובת שיפוצה, היתה מעורבת באופן משמעותי מאד ואף נהלה בחלק מהזמן השיפוץ בעצמה והוריה רכשו מטבח חדש לדירה.
אשר לטענת הבגידה אשר שזורה כחוט השני לכל אורך כתבי טענותיו ותצהיריו של הנתבע- טענה זו נזנחה בסיכומי הנתבע ודי בכך לדחותה. יתרה מזאת, רק לאחרונה נקבע בפסיקה על ידי כבוד הנשיאה חיות בדנג"צ 8537/18 (ראו לעיל) כי:
"השיתוף שנוצר מכוח הלכת השיתוף הספציפי מתגבש בשלב מסוים במהלך חיי הנישואין, טרם פירוקם...שיתוף זה בנכס חיצוני מתגבש כאמור כבר במהלך הנישואין וטרם שלב איזון המשאבים, המתרחש לאחר שהיחסים הזוגיים תמו".
עוד נקבע כי:
"אי נאמנות מינית אינה מהווה נסיבה שיש בכוחה לשלול בדיעבד זכויות שהתגבשו, וכי אין שוללים זכות שהתגבשה בשל נסיבות עובדתיות שאירעו לאחר התגבשותה".
ובהמשך:
"משהשיתוף בבית המגורים התגבש במהלך עשרים השנים שבהן חיו בני הזוג יחד באותו בית כזוג נשוי, ובו הקימו משפחה וגידלו את ילדיהם, לא היה מקום לייחס משקל לבגידתה הנטענת של המבקשת במשיב, משום שהבגידה שיוחסה למבקשת התרחשה, לפי טענת המשיב בעצמו, חודשים ספורים לפני שנפרדו".
בעניין הנדון, אין מחלוקת כי בני הזוג היו נשואים בסך הכל כ- 6 שנים לפני מועד האירוע המתואר ב- 11/08/2019 והוא מועד הקרע בין הצדדים. עם זאת, במקרה דנן, הוכח די הצורך כי כוונת השיתוף התגבשה שנים קודם לכן, עם תכנון וביצוע השיפוץ בדירה, הצטרפותו של הנתבע לחשבון הבנק של התובעת ונטילת הלוואות לטובת השיפוץ ואין באירוע המאוחר בכדי לפגום בכוונה זו ואין לקבל הטענה לפיה בנסיבות האמורות ומשיקולים של צדק דין התביעה להידחות.
נטילת חלק במאמץ המשותף
- מהתמונה המצטיירת בפניי, עולה כי הצדדים עשו מאמץ משותף במסגרת החיים המשותפים לקדם עצמם ולשפר איכות חייהם בדירה. כך בחרו לגור למעלה משנה וחצי בבית הורי האישה על מנת לחסוך כסף, טרם כניסתם לדירה. האיש הצטרף לחשבון הבנק של האישה, ממנו שולמה המשכנתא. הצדדים נטלו יחדיו הלוואות לטובת השיפוץ, האישה היתה מעורבת בכל פרט בשיפוץ, החל מתכנונו, עד לבחירת האריחים באמבטיה, פיקוח על בעלי מקצוע והשיפוץ בהיעדרו של הנתבע עקב מילואים למשך כ- 34 יום במסגרת מבצע "צוק איתן", הרכבת הפרקט בעצמה בעודה בחודש תשיעי ודי באמור בכדי להעיד על דבר מה נוסף.
נסיבות ספציפיות נוספות בעניינם של הצדדים
- בעניין הנדון טענה האישה כי די בעובדה שלא נערך הסכם ממון בין הצדדים בכדי להעיד על כוונת שיתוף ספציפי בדירה. מנגד, טען האיש ששעה שהדירה רשומה על שמו והאישה היא שמבקשת לעגן זכויותיה אין בהיעדרו של הסכם ממון בכדי להעלות או להוריד והתובעת אינה יכולה להיבנות מכך.
אומנם כשגרה, הצדק עם הנתבע ובוודאי שאין בהיעדרו של הסכם ממון בכדי להעיד על כוונת שיתוף בנכס ספציפי. עם זאת ובנסיבות הספציפיות של בני הזוג, התרשמתי כי יש בהעדרו בכדי להוות ראייה נוספת, המתווספת לכלל הראיות האחרות ומעידה אף היא כי כוונת בני הצדדים היתה לשיתוף בדירת המגורים. זאת על אף שאין בהיעדרו של הסכם ממון בכדי להוות ראייה העומדת בפניי עצמה לצורך הוכחת כוונת השיתוף לבדה ואפרט.
- בעניין זה העיד אביו של הנתבע כי ביקש מבנו לערוך הסכם ממון וזאת על מנת למנוע את הסיטואציה אליה נקלעו הצדדים כעת. ברם, זה סרב נוכח התנגדות התובעת (ראו עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 23-26 ). כך גם אף הנתבע העיד כי הוריו לחצו עליו לערוך הסכם ממון ובעניין זה העיד כי:
" אתה ופלונית לא עשיתם הסכם ממון?
ת. לא.
ש. למרות שאמא שלך ביקשה ממך
ת. גם אבא שלי ביקש.
לשאלת בית המשפט, הייתה התנגדות חריפה של הסכם ממון. אמרנו בוא נעצור פה והתייעצתי, אמרו לי שצריך להוכיח שיתוף בדירה ולא רק שמתחתנים אבל לא הרגשתי שצריך. להורים שלי היה תהליך גירושין מכוער של 10 שנים והם לא רצו שאחווה אותו דבר".
(עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 22-28).
אם כן וחרף לחצים שהופעלו על הנתבע מצד הוריו להבטיח זכויותיו ועל אף שידע מה משמעות אי עריכת הסכם ממון וידע שעלולה לעלות טענה ביחס לזכויות האשה בדירת המגורים ודי בהוכחת כוונת שיתוף בדירה, בחר שלא לעשותו.
כאמור לעיל, אין די באי עשיית הסכם ממון בכדי להעביר הנטל לנתבע לפיו עליו להוכיח כי לא היתה כוונת שיתוף. ברם, עובדה זו נלקחת בחשבון במכלול הראיות ואף היא מחזקת גרסת התובעת בנוגע לכוונת השיתוף.
מסקנה
- מכל המקובץ עולה כי אומנם אין מדובר בתקופה ארוכה בה התגוררו הצדדים בדירה אלא בשש שנים בלבד ועובדה זו כשלעצמה פועלת לחובת התובעת.
עם זאת, ממכלול הראיות שבפניי הונחו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי חרף תקופת החיים המשותפת הקצרה הוצגו בפניי די והותר ראיות שיש בהן בכדי להוות "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף ספציפי בדירת המגורים.
זו דירת המגורים היחידה של הצדדים כאשר אין להם רכוש נוסף למעט זכויות סוציאליות, חלק נכבד של הדירה מומן באמצעות משכנתא ששולמה על ידי שני הצדדים מחשבון הבנק המשותף, חשבון הבנק נוהל בשיתוף על ידי בני הזוג במהלך השנים, חשבונות הבנק הנפרדים של הצדדים לא היו פעילים רוב השנים המשותפות וחשבונה הנפרד של התובעת נפתח רק במהלך שנת 2018. לתובעת היתה מעורבות גדולה ומשמעותית בשיפוץ הנרחב שבוצע בדירה ונמשך תקופה ארוכה, אם באמצעות תכנונו, תשלום חלק מהשיפוץ, נטילת הלוואה עבורו ותשלום מתוך סך כספי הצדדים בסך של כ- 150,000 ₪, פיקוח עליו ורכישת מטבח לדירה על ידי הוריה.
משכך, אני קובעת כי הוכח קיומו של "דבר מה נוסף" אשר יש בו בכדי להעיד על כוונת שיתוף ספציפית והגעתי לכלל מסקנה כאמור, כי היתה כוונת שיתוף ספציפית בדירת המגורים של הצדדים ואני דוחה את טענות הנתבע לעניין זה וקובעת כי הזכויות בדירה שייכות לשני הצדדים באופן שוויוני.
- זכויות סוציאליות ואיזון משאבים ביחס לחשבונות הבנק וההלוואות
בעניין זה טענה האישה כי חוות הדעת הוגשה לתיק ביום 30/07/2020 ומשלא בחרו הצדדים לזמן המומחה, יש ליתן לה תוקף של החלטה.
מנגד טען הנתבע, כי שעה שהונפקו חשבוניות מס להמחאות למשמרת מהחשבון העסקי של התובעת, יש להתייחס אליהן בערכי ברוטו ולהפחית מהן 45% במסגרת איזון המשאבים.
אומר כבר עתה כי טענת האיש בעניין להידחות, שעה שלא הוכח כי אכן הסכומים נלקחו בנטו ולא בברוטו, מה גם שנרשמו הכנסות בלבד. חישוב ההפחתות אותן יש לבצע כגון מע"מ; מל"ל; מס הכנסה, עובדים ועוד, הינה שאלה חשבונאית ולא משפטית כפי הנטען על ידי האיש ומשלא הוצגו כל ראיות בעניין גובה ההפחתות אותן יש לבצע או אופן החישוב ולא נחקרה המומחית בנושא, לא הוכחה הטענה ודינה דחייה.
אשר על כן, הינני מאמצת את חוות דעת המומחית שהוגשה ביום 30/07/2020 ונותנת לה תוקף של פסק דין. הפסיקתאות יחתמו בנפרד. אשר ליתר הסעדים שנתבעו ושעה שנזנחו, איני נדרשת להם. עוד אציין ביחס ליתר טענות הנתבע שלא מצאתי בהן ממש ולפיכך, לא מצאתי מקום להידרש להן במסגרת פסק הדין.
- סוף דבר
אני מקבלת את התביעה בחלקה וקובעת כי התובעת היא בעלת מחצית מהדירה, דהיינו חלקה של התובעת 50% בזכויות בדירה וחלקו של הנתבע 50% בזכויות בה.
אשר לסעד של פירוק שיתוף, הואיל ורק בעל זכויות רשום רשאי להגיש תובענה כאמור, אזי ככל שעומדת התובעת על תביעתה זו, תתכבד ותפנה בהליך נפרד לבית המשפט.
נוכח התוצאה אליה הגעתי, יישא הנתבע בהוצאות התובעת בגין ההליך בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור התיק שבכותרת.
פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"א אב תשפ"א, 30 יולי 2021, בהעדר הצדדים.