פס"ד בתובענות הדדיות בין הצדדים בעניין זכאות לכספי המנוח

מבוא:

בפניי תובענות הדדיות אשר הוגשו בין הצדדים: מר XXX והגב' XXX (להלן כל אחד מהם ייקרא בשמו הפרטי או ביחד: "התובעים") והגב' XXX (להלן: "פלונית"), כדלקמן:

• תמ"ש 15788-01-15- תביעת התובעים נגד פלונית לפסק דין הצהרתי במסגרתו עתרו להצהיר כי כל רכושו וכספיו של המנוח מר XXX ז"ל (להלן: "המנוח") בבנק איגוד ח-ן: XXX ו- XXX ובבנק לאומי ח-ן: XXX שייכים להם כיורשי המנוח, וכן עתרו להשבת הסך של 1,000,000 ₪ שמשכה פלונית מהחשבון בבנק איגוד (להלן: "תביעת התובעים").
• תמ"ש 66771-01-18- תביעה לפסק דין הצהרתי שהוגשה על ידי פלונית נגד התובעים, במסגרתה עתרה להצהיר כי היא שותפה בכל החשבונות שנוהלו על שם המנוח, באופן שחלקה בכספים אלה הינו מחצית (להלן: "תביעת פלונית").

רקע בקצרה:

1. המנוח נפטר ביום XXX כשהוא כבן 83 שנה. המנוח ופלונית היו ידועים בציבור. התובעת הינה בתו של המנוח מנישואיו הראשונים. התובע הינו בנו של המנוח מנישואיו השניים.

2. בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים בפניי במסגרת ת"ע 30676-07-10 (והתיקים הקשורים לו), כאשר פלונית עתרה לקיים את צוואת המנוח מיום 20/9/07, ואילו התובע התנגד לקיום הצוואה האחרונה ועתר לקיים צוואה קודמת שערך המנוח ביום 17/5/07. ביום 20.11.14 ניתן פסק הדין לפיו הוריתי על ביטול הצוואה מיום 20.9.07 וקיבלתי את ההתנגדות לצוואה זו. כמו כן, הוריתי על קיומה של הצוואה מיום 17.5.2007, לפיה ציווה המנוח את רכושו לתובעים. ערעור שהוגש על ידי פלונית לבית המשפט המחוזי נדחה בפסק דין שניתן ביום 16/11/15 (עמ"ש 7980-01-15).

סקירה דיונית:

3. ביום 8.1.15 הוגשה תביעת התובעים. ביום 25.2.15 הוגש כתב הגנה. ביום 27.1.16 התקיימה ישיבת ק.מ בתיק.

4. ביום 30.6.16 הגישו התובעים תצהירי עדות ראשית מטעמם, וביום 4.12.16 הוגש תצהיר משלים מטעם התובע (סומנו ת/1). ביום 16.6.16 הגישה פלונית תצהירי עדות ראשית מטעמה (נ/1).

5. במועד שנקבע לישיבת הוכחות ביום 19.6.16 התקיימה ישיבת ק.מ, נוכח הודעת פלונית כי היא אינה חשה בטוב. בסיום הדיון קבעתי מועד נוסף לשמיעת ראיות.

6. ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 30.1.17 נדחתה בעקבות מחלתו של התובע. ביום 23.3.17 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו: הגב' XXX פקידה בבנק לאומי והגב' XXX מנהלת סניף בנק איגוד XXX.

7. ביום 29.1.18 הוגשה תביעת פלונית.

8. בדיון שהתקיים ביום 7.2.18 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כי הדיון בשני התיקים יאוחד, כאשר אין בכך כדי לפגוע בטענות סף של התובעים המצדיקות לטענתם דחיית התביעה החדשה על הסף.

9. ביום 1.2.19 שוחררה עו"ד בוירדה מייצוגו של התובע, לבקשתו.

10. ביום 25.2.19 הוגש כתב הגנה מטעם התובעת.

11. ביום 18.3.19 הודיעה פלונית כי תצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמה במסגרת תביעת התובעים ישמשו תצהירי עדות ראשית בתביעתה.

12. ביום 21.3.19 הגישה התובעת תצהירי עדות ראשית מטעמה.

13. ביום 25.3.19 הגיש התובע כתב הגנה בתביעת פלונית.

14. ביום 30.5.19 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו התובע ופלונית. בסיום הישיבה קצבתי מועדים להגשת סיכומים. משהוגשו סיכומי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.

דיון והכרעה:

על המדוכה:

15. הצדדים חלוקים בשאלה מי זכאי לכספים שהוחזקו בחשבונות הבנק על שם המנוח? האם זוהי פלונית, אשר צורפה לחשבונות כבעלים, ולטענתה היא זכאית לכספים שכן השיתוף נעשה כשיתוף קנייני מלא, או שמא אלו התובעים, יורשיו החוקיים של המנוח על פי צוואתו מיום 17.5.07 שניתן צו לקיומה, וסבורים כי בנסיבות דנן אין מדובר בשותפות קניינית מלאה. להלן אדרש לסוגיה האמורה, כאשר טענות הצדדים ישולבו במסגרת הדיון.

חשבון בנק משותף- הדין:

16. כידוע, "חזקה כי כספים המצויים בחשבון משותף שייכים לשני בעלי החשבון בחלקים שוים (ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין, מו(5) 661 (1992) וההפניות שם), אך חזקה זו ניתנת לסתירה (בע"מ 5710/09 פלונית נ' פלונית [פורסם בנבו] (2009)). יתר על כן, הפסיקה מבחינה בין מצב בו חשבון נפתח מלכתחילה בשותפות, שאז חלה החזקה, ובין מצב בו מצרף פלוני שותף לחשבונו שלו. במקרה האחרון, כדי להוכיח שיתוף בחשבון דרושה הוכחה קונקלוסיבית בדבר גמירות דעתו של פלוני להקנות לשותפו מחצית מן הכספים במתנה (ע"א 679/76 סלי נ' שפר, לב(2) 785 (1978); ע"א 268/81 ברעם נ' גרטי, לח(2) 45 (1984)), שכן מדובר בהקניית נכס שלא בתמורה, כאמור בחוק המתנה, תשכ"ח-1968. בכגון דא, על גמירות הדעת להשתקף באופן ברור מחומר הראיות. כדי שיהיה ניתן לקבוע שאכן ביקש פלוני להעניק מתנה לשותפו, על בית המשפט מוטלת החובה לבחון את חומר הראיות באופן מחמיר וקפדני, וחשיבות מכרעת לכך שרצון הנותן יובע בצורה הברורה ביותר ועל פי ראיות חד משמעיות. בעניין זה ראו הערת המלומד בן אוליאל במאמרו "חשבון בנק משותף – הערכה ביקורתית" משפטים י 439 445 (תש"מ), כי: "ברוב המקרים המחלוקת אינה מתעוררת בין הצדדים עצמם, אלא בין השותף ששרד ('מקבל' המתנה) ובין יורשי עזבונו של השותף המנוח בעל הקרן. במקרה כזה, אחת מטענותיו של השותף ששרד היא, שהוא קיבל מתנה מן המנוח, בעודו בחיים, מתנה inter vivos" (וראו גם ר' בן אוליאל "הקנייה דרך חשבון בנק  משותף" הפרקליט לג 172 (תש"מ-תשמ"א))" (ראו: בע"מ 6939/15 פלוני נ' פלונים [פורסם בנבו] (7.12.15) בפסקה טו להחלטה).

17. עוד נפסק כי גם במקרה בו נפתח חשבון הבנק שלא מטעמי נוחות, אין להלום את הטענה כי מכך נובע ישירות שמדובר בשותפות קניינית מלאה, שכן על פי הדין קם צורך בבחינת השותפות ובחינת גמירות הדעת הנדרשת להקניית מתנה (ראו: בע"מ 6939/15 פלוני לעיל בפסקה יד' להחלטה).

18. לפיכך, אבחן להלן האם הנסיבות מצביעות על גמירות הדעת ברמת ההוכחה הנדרשת כדי להכריע כי המנוח התכוון לשתף את פלונית במחצית מן הכספים המצויים בחשבונות הבנק, תוך שערה אני לדרישת ההוכחה המוגברת המוטלת על התובע במקרים מהסוג שלפנינו.

מן הדין אל הנדון:

19. בפתח הדיון שתי הערות מקדמיות דיוניות:

האחת, מעמדה של פלונית כידועה בציבור של המנוח נקבע בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתיק ק"ג 48711/07/10, ביום 9.5.2013 (נספח 37 לנ/1). ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה בפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 27.7.14 בתיק ע"ע 18828-06-13 (נספח 38 לנ/1). אי לכך, סוגייה זו כלל איננה במחלוקת, ואין מקום להידרש לה במסגרת פסק דין זה.

השנייה, בדיון מיום 30.5.19 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה כל חומר הראיות שהתנהל בהליכים קודמים בין הצדדים יהווה חלק מחומר הראיות בתיק זה (בעמ' 43 בשורות 25-27).

20. ייאמר כבר עתה כי לאחר שבחנתי כלל הראיות שבתיק, לרבות חומר הראיות בהליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים, נחה דעתי כי המנוח סבר כי הכספים בחשבונות הם שלו באופן בלעדי, לא התכוון מעולם לשתף את פלונית במחצית הכספים ולא התכוון מעולם להעניק לפלונית במתנה מחצית זו. לא מצאתי כי פלונית הצליחה להוכיח שרצונו של המנוח היה בשיתוף מלא וקנייני בכספיו. ואבאר דבריי.

לעניין חשבון מס' XXX בבנק לאומי סניף XXX:

21. בדיון מיום 23.3.17 העידה הגב' XXX, נציגת בנק לאומי לעניין חשבון זה כדלקמן (בעמ' 20 בשורות 9-33 ובעמ' 21 בשורות 1-14):

"ש. את המנוח הכרת מבנק לאומי בXXX?

ת.  כן.

ש. החשבון שלו בXXX היה על שמו בלבד?

ת.  נכון.

ש. עד 2.8.2007 מעולם לנתבעת לא היתה זכות בחשבון הזה, זה היה רק על שמו.

ת.  כן.

ש. את מסכימה איתי שבחשבון הזה הוא מתחילתו הועבר לסניף שלך כי הסניף בXXX נסגר ובעצם לא היתה פעילות. היה כסף שהמשיך לעבוד בעזרת הבנק אבל לא היו הכנסות  נוספות.

ת.  לא היו הכנסות.

ש. ב- 2.8.2007 צירף המנוח את פלונית לתקופה של מ- 2.8. – 23.9. מציגה לך מסמך ושואלת האם זה כתב היד שלך.

ת.  כן.

המסמך סומן ת/1.

ש. אחרי מספר ימים ב- 23.9.07 ... כשהוא מכניס אותה לחשבון או מוציא אותה זה בנוכחותך?

ת.  כן.

ש. אחרי מספר ימים ב- 23.9.07 הוא מוציא אותה מהחשבון. אני מציגה לך מסמך (סומן ת/2).

ת.  נכון.

ש. את מסכימה איתי שכל הצטרפות או גריעה צריכה להיות על טופס כמו שהחתמת אותם?

ת.  נכון.

ש. לפי מה שאני בדקתי מיד לאחר פטירתו לא היה בבנק שום מסמך שהמנוח החזיר אותה לחשבון. מה שנכון זה שהיה אולי איזה חשבון של ויזה או כרטיסי אשראי וזה הכל. את לא יכולה להציג לביהמ"ש טופס כמו שהחתמת אותם של החזרת חשבון.

ת.  יש לי כאן טופס שאכן הוא החזיר אותה לחשבון, אין תאריך עליו אבל יש לי מהמחשב הודעה שב- 23.10.07 הוא צירף אותה. כתוב המנוח קיים, פלונית הצטרפה.

ש. אבל אין לך מסמך ששניהם חתומים על הצטרפות.

ת.  זה המסמך הריק.

המסמך סומן ת/3.

ש. את מיחסת את המסמך הזה לאיזה תאריך?

ת.  לתקופה של הפעם האחרונה שהוא צירף אותה שזה היה באוקטובר 2007.

ש. בחשבון הזה לא היתה שום פעילות ופלונית מעולם לא הכניסה כל שקל לחשבון.

ב"כ הנתבעת:

אני מתנגדת. מדובר בחקירה ראשית והשאלות איך שהן מוצגות ע"י חברתי לא בסגנון של חקירה ראשית. זו עדה שחברתי הזמינה.

העדה ממשיכה:

ת.  בחשבון הזה אין הוצאות ואין הכנסות, זה הכסף שהיה מתחילתו אני חושבת. זה אותו כסף שהיה בבנק בXXX ועבר לסניף XXX".

מדברי העדה בצירוף המוצגים ת/1-ת/3 עולות המסקנות כדקלמן:

• החשבון נפתח על שמו של המנוח בלבד, כאשר הסניף היה תחילה בXXX. ככל הנראה החשבון נפתח לפני כ-30 שנה (לדברי נציגת הבנק היא הכירה את המנוח לפני 30 שנה (ראו בעמ' 21 לפרו' הדיון מיום 23.3.17 בשורה 18).
• לאחר סגירת הסניף בXXX עבר החשבון לסניף XXX.
• מאז שהועבר החשבון לסניף XXX לא היו הכנסות נוספות לחשבון זה על ידי מי מהצדדים, דהיינו, הכספים שהיו בחשבון מקורם בכספי המנוח שהועברו מסניף XXX.
• ביום 2.8.07 צירף המנוח את פלונית לחשבון זה (ת/1 הוגש בדיון מיום 23.3.17, וכן: נספח "ה" לסיכומי התובעת) וביום 23.9.07 גרע המנוח את פלונית מחשבון זה (ראו: ת/2 הוגש בדיון מיום 23.3.17).
• ביום 23.10.07 צירף המנוח את פלונית לחשבון (ת/3 הוגש בדיון מיום 23.3.17).

לעניין חשבון מס' XXX בבנק איגוד סניף XXX:

22. החשבון נפתח ביום 6.11.92 על שם המנוח, וביום 23.10.07 צורפה פלונית כבעלים נוסף בחשבון לחשבון (ראו: סעיף 1 למכתב מבנק איגוד מיום 3.2.15 מוצג ת/4). ביום 23.10.07 חתמו המנוח ופלונית על סעיף היוותרות בחיים (סעיף 2 לת/4).

23. לפני צירופה של פלונית לחשבון כבעלים נוסף, ביום 8.10.06 נרשמה פלונית כמיופת כוח בחשבון (נספח 47 לנ/1).

24. ביום 8.7.10 ביקשה פלונית להעביר את הפיקדון מס' XXX בסך מיליון ₪ לחשבונה מס' XXX (ראו: ת/5 מכתבה של פלונית, וכן: תשובה מס' 5 בתצהיר תשובות שנחתם ביום 20.1.16 נספח "ו" לסיכומי התובעת). בו ביום (8.7.10) נמשכו הכספים בחשבון (סעיף 4 לת/4). ביום 11.7.10 נסגר החשבון (ראו סעיף 6 לת/4).

לעניין חשבון XXX בבנק איגוד סניף XXX:

25. לטענת פלונית, חשבון זה היה משותף מיום פתיחתו. הטענה לא הוכחה (לא צורפה אסמכתא המעידה על מועד פתיחת החשבון ועל מועד צירופה של פלונית לחשבון). לחשבון עו"ש זה הופקדו הגמלה החודשית של המנוח ממבטחים וקצבתו שהתקבלה מן המוסד לביטוח לאומי. מחשבון זה שולמו הוצאות אחזקת הבית כגון ארנונה לעיריית XXX, לחברת החשמל, תשלומים חודשיים לבזק, לקופ"ח לאומית (ראו: נספח 42 לנ/1).

26. מחשבון זה הונפקה לפלונית ויזה בה עשתה שימוש לצורך תשלומים בגין מוצרי מזון (שופרסל, יוניברס קלאב, מגה) בית מרקחת, דלק (כפי שניתן לראות מתדפיסי הויזה- נספח 40 לנ/1).

27. לטענת פלונית, היא הייתה שותפה בחשבון זה למן מועד פתיחתו, אולם טענה זו לא הוכחה בפניי, לא צורפה אסמכתא המעידה על כך, ודפי החשבון שצורפו לתצהירה (נספח 42 לנ/1) הנם מיום 15.6.07 בלבד.

מן המקובץ עולה:

28. עסקינן בחשבונות בנק שהוקמו בשנות ה-90 של המאה שעברה על ידי המנוח בעצמו, כאשר הצטרפות פלונית לחשבונות הייתה כעבור למעלה מ-15 שנים (בסוף שנת 2007).

29. לא הוכח בפניי כי פלונית הפקידה כספים לחשבונות. יצוין כי ניתן לראות כי בתביעתה, פלונית אינה מציינת לאיזה חשבון הופקדו הכנסותיה (ככל שהיו, שכן לטענה היא לא עבדה. ראו סעיף 13 לתביעת פלונית), וכל העת (ביחס לכל החשבונות) ההתייחסות בתביעת פלונית היא לכספי המנוח בלבד.

30. לא הוצגו ראיות חיצוניות ומפורשות בדבר גמירות דעתו של המנוח, ולא הובאה כל ראיה משכנעת מצד פלונית לפיה המנוח הביע רצון מפורש, כי היא תקבל את הכספים בחשבונות הבנק במתנה. נהפוך הוא. בתיק זה נוכח ההליכים המשפטיים שהתנהלו בפניי בין המנוח ופלונית עוד בחיי המנוח, ניתנה לבית המשפט ההזדמנות/ האפשרות לשמוע את המנוח ולהתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי, עוד בחייו. כפי שקבעתי בפסק הדין מיום 20.11.14, הונחו בפניי מספר לא מבוטל של אינדיקציות המלמדות כי עוד בחייו היה קיים חשש כבד לרצונה של פלונית להשתלט על רכושו של המנוח.

31. כנסקר לעיל, ביום 20.11.14 ניתן פסק הדין בת"ע 30676-07-10 (והתיקים הקשורים) במסגרתו קבעתי את הקביעות העובדותיות כלהלן:

• בפסקה 16 לפסק הדין: "חרף הקושי הטמון בהליך כגון דא, נוכח הניסיון להתחקות אחר כוונתו ורצונו של המנוח עוד בחייו, הונחו בפניי מספר לא מבוטל של אינדיקציות המלמדות כי עוד בחייו היה קיים חשש כבד לרצונה של פלונית להשתלט על רכושו של המנוח. נראה כי ההליך הנוכחי הינו המשך ישיר ומצער של ההליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים...".

• בפסקה 25 לפסק הדין: "עינינו הרואות כי מההליכים האמורים, מהתנהלות הצדדים ומהדיווחים שנתקבלו בבית המשפט, הן על ידי יחידת הסיוע והן על ידי פקידת הסעד, החשש בדבר השתלטותה של פלונית על רכושו של המנוח לא התפוגג ונותר כחשש ממשי...".

• בפסקה 26 לפסק הדין: "...גירסתה זו של פלונית אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי חילוקי הדעות לא החלו בשנת 2007 לטענתה, אלא שנים קודם לכן, כאשר כבר בשנת 2001 הגיש המנוח תביעה לפינויה מדירה בטענות של איומים והטרדות מצידה וכבר אז טען כי היא מנסה להשתלט על רכושו. ככל הנראה הצליחה פלונית פעם אחר פעם במשך השנים לשמור על מקומה בביתו של המנוח ולגרום לו להישאר לצידה, חרף טענותיו כלפיה, וכפי שניסחה זאת פקידת הסעד בתסקיר מיום 6.8.07 הם הגיעו להסכם בלית ברירה, מאילוצי חיים, לה אין לאן ללכת והוא זקוק לה סיעודית...." בשים דגש על הנסיבות לפיהן מדובר באדם בשנות ה- 80 לחייו, שאינו בקו הבריאות, כאשר מלבד פלונית אין לצידו אף אחד (ועל כך ארחיב  את הדיון בהמשך), כך שהינו נתון לחסדיה".

• בפסקה 27 סייפא לפסק הדין: "...לאור התרשמותי מן הצדדים מצאתי כי גירסתה של פלונית מעלה ספקות כבדים לגבי כנותה באשר למערכת היחסים ששררה בינה לבין המנוח. מהדברים האמורים לא התרשמתי כי "שלום הבית", ככל שהיה כזה, היה שלום בית כן ואמיתי, אלא חלק ממארג שיקולים כלכליים שהטיבו עם פלונית...הפער בין גירסתה של פלונית בדבר הרמוניה משפחתית ששררה בינה להין המנוח, לבין המציאות כפי שהשתקפה בפני בית המשפט, הינו פער שלא ניתן לקבלו, פער אשר מעלה ספק כבד אשר לרצונו החופשי של המנוח עת ערך את הצוואה האחרונה. פער זה מוכיח כי החשש שהועלה בהליכים הקודמים היה מוצדק, שכן הפך למציאות המעוגנת בצוואתו האחרונה של המנוח, לפיה פלונית הינה הנהנית היחידה בעיזבונו".

• בפסקה 34 סייפא לפסק הדין: "...לבית המשפט היתה ההזדמנות להתרשם מהמנוח עוד בחייו, במסגרת ההליכים המשפטיים שניהל כנגד פלונית. מהתשתית הראייתית בתיק ומהתרשמות בית המשפט הצדדים ומעדיהם, ניכר כי מערכת היחסים בין המנוח לפלונית היתה מערכת יחסים מורכבת, כשפלונית ניסתה פעם אחר פעם לנכס לעצמה את רכושו של המנוח, עד כי ציווה לה המנוח את כל רכושו בצוואתו האחרונה".

32. כמפורט לעיל, על פסק הדין מיום 20.11.14 הוגש ערעור, אשר נדחה בפסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי מיום 16.11.15. בית המשפט המחוזי הציג את השתלשלות העניינים, הנוגעת גם לפסק הדין נשוא התיק דנא, בפסקה 29 לפסק דינו כדלקמן: "...בשנת 2001 הגיש המנוח תביעת פינוי כנגד המערערת בטענות של איומים והטרדות מצידה, במסגרתה טען כי המערערת מנסה להשתלט על רכושו. ביום 8.10.02 הוגשה הודעתה של עו"ד ברוידה אשר ייצגה את המנוח לביטול התביעה מאחר והצדדים הגיעו להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט. ביום 11.10.06 הגיש המנוח תלונה נגד המערערת, הפעם בגין איומים מצידה.

בתחילת שנת 2007 הורע מצבו הבריאותי של המנוח. ביום 10.01.07 אושפז בחדר מיון במצב קשה עקב קוצר נשימה ודופק מהיר. צוין שמצבו הכללי ירוד והומלץ על מעקב לאור ירידה בתפקודו. ביום 19.3.07 אושפז שוב עקב לחצים בחזה. ביום 26.3.07 המנוח עבר צנתור.

ביום 17.05.07 ערך המנוח את צוואתו הראשונה. באותו יום הקליטה עו"ד ברוידה שיחה עם המנוח במשרדה בה הלה ציין כי המערערת איימה עליו, חנקה אותו ותקפה אותו עם גרזן. במקביל הגיש המנוח בקשה לצו הגנה כנגד המערערת. בדיון שנערך בבקשה במעמד צד אחד אמר המנוח: "אני חושב שהמשיבה רוצה לגמור אותי. בסביבות פסח היא ניסתה לחנוק אותי. אני מבקש שבית המשפט יציל אותי". ביום 21.05.07 התקיים דיון במעמד הצדדים, המערערת והמנוח במסגרת הבקשה לצו הגנה, במהלכו טען המנוח כי המערערת "באה מאחורה ותפסה אותי מהגרון ואמרה יהיה פה רצח". משנשאל מדוע הגיש בקשה לצו הגנה, השיב "מספיק 17 שנה של סבל, אין לי שום קשר מיני עמה". בהמשך חזר על בקשתו להוציא את המערערת מהבית. בסוף הדיון ניתן צו הדדי האוסר על הצדדים לנהוג באלימות וכן נאסרה הטרדה הדדית. הצדדים הופנו ליחידת הסיוע.

בדיווח מטעם יחידת הסיוע מיום 04.07.07, ציינה הגב' XXX כי יש צורך דחוף לבדוק את המנוח עקב התלות הרבה שלו במערערת. שלושה ימים לאחר מכן, ביום 07.07.07 , נערך הסכם בכתב ידו של המנוח לפיו הוא יוריש למערערת את כל רכושו אם ימות לפניה, ולהיפך. למחרת היום המנוח ועו"ד ברוידה הביעו הסכמתם להצעת בית משפט לערוך בדיקה פסיכוגריאטרית. עו"ד ברוידה ביקשה שלא יאושר אף הסכם בין הצדדים משום שעל המנוח מופעלים לחצים. ביום 9.7.07 שלחה עו"ד ברוידה מכתב לב"כ המערערת לפיו יש לבטל את ההסכם מיום 07.07.07 מאחר ונעשה כשהמנוח היה שרוי תחת לחץ והשפעה בלתי הולמת.

ביום 07.08.07 הוגש דו"ח פקידת הסעד בו צוין כי הצדדים זומנו לשיחות נפרדות אולם הודיעו כי אינם מעוניינים להגיע כיוון שערכו הסכם שלום בית. פקידת הסעד התרשמה שהצדדים הגיעו להסכם בלית ברירה, בציינה: "לה אין לאין ללכת והוא זקוק לה סיעודית". בסיום הדו"ח מציינת פקידת הסעד כי "משיחת הטלפון עם בני הזוג ומהדו"ח שהתקבל על-ידי הצוות המטפל בקשישים, ועל פי מיטב הבנתנו המקצועית בני הזוג הגיעו לשלום בית, לדבריהם". באותו היום הגישה עו"ד ברוידה הודעה דחופה לבית המשפט בה ביקשה שלא לנקוט שום הליכים עד הדיון, עקב רצונה של המערערת לנצל את תלות המנוח בה.

ביום 20.9.07 ערך המנוח את הצוואה האחרונה. במקביל, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לסגירת התיקים מאחר וחזרו לשלום בית.

בדיון שנערך ביום 21.10.07 ציינה לפרוטוקול הגב' XXX כי יש מקום לבדוק את שאלת התלות החזקה של המנוח במערערת. בית משפט עשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וביקש את מעורבותו של ב"כ היועמ"ש, על מנת שישקול נקיטת הליך למינוי אפוטרופוס על המנוח.

ביום 31.12.07 נעתר בית המשפט לבקשה למחיקת התביעות. נקבע כי היה ותוגש ע"י ב"כ היועמ"ש בקשה למינוי אפוטרופוס למנוח, תתברר היא בתיק נפרד".

33. בית המשפט המחוזי קבע בפסקה 35 לפסק דינו כי: "ניכר כי המערערת ניסתה לנכס לעצמה את רכוש המנוח, כאשר הראיות הנסיבתיות המובאות לעיל מהוות אינדיקציות משמעותיות להשפעתה על רצונו".

הדברים מדברים בעד עצמם, ויש להם השלכה ישירה לענייננו.

34. זאת ועוד, רצון המנוח לא היה להעביר לפלונית את הכספים שבחשבונות הבנק. המנוח ציין זאת ברחל בתך הקטנה, תוך הפנייה לחשבונות הספציפיים, בצוואתו מיום 17.5.07 שניתן צו לקיומה, במסגרתה ציווה המנוח כדלקמן:

"הנני מצהיר בזאת כי כל רכושי אשר יש לי בהווה ואשר יהיה לי בעתיד לרבות: דירה ברחוב XXX הידועה כחלקה XXX בגוש XXX, מכונית, כספים, חשבונות בנק איגוד לישראל בע"מ סניף XXX, ובנק לאומי בע"מ סניף XXX, וכל החשבונות האחרים שיש לי בבנקים אחרים, תוכניות חסכון, הכספת שבבנק, וכל רכוש אחר אשר יצטבר לי בעתיד, ועד למותי יחולק כדלקמן:

• על שמי רשומה מחצית דירה ברחוב XXX הידועה כחלקה XXX בגוש XXX (להלן: "הדירה"), המחצית השנייה של הדירה רשומה במשרדי הטאבו על שם פלונית, ת.ז XXX. הרישום בטאבו נעשה תחת כפייה ולחץ ואני מבקש לבטל את הרישום. הדירה שייכת לי בלבד.
• הנני מצווה כי לאחר פטירתי, תועבר הדירה לבני XXX, ת.ז XXX בשלמותה, על כל תכולתה למעט חפציה האישיים של פלונית.
• הנני מצווה את כל שאר רכושי, וכספיי שיש לי בבנקים, תוכניות החיסכון, תכולת הכספת, וכל רכוש אחר אשר יצטבר לי בעתיד ועד למותי יועברו לילדיי XXX ת.ז XXX ולבתי XXX, כולל המכונית דייהטסו ו/או כל רכב אחר שיהיה ברשותי. בין היתר, הכספים שלי בבנקים הינם בבנק איגוד (סניף XXX) ובבנק לאומי XXX.
• הנני מצווה כי ילדיי XXX וXXX יהיו זכאים לקבל את כל הכספים שהצטברו לזכותי ב"מבטחים".

הנני מבקש ומצווה כי גברת פלונית לא תפריע למימוש צוואתי זו, שהינה צוואתי האחרונה, לאחר שהגב' פלונית קיבלה עוד בחיי כספים שווי כולל של למעלה מ 70,000 דולר.

אני מצווה למרכז רפואי XXX, מתוך רכושי, למחלקה הפנימית אשר ניתחו אותי סך של 20,000 דולר, קורטה דה ארג'יס (ליד פיטשט)." (ההדגשות שלי- ש.ב).

35. נוכח כל האמור, סבורני כי במקרה דנן נסתרה החזקה לפיה הכספים המצויים בחשבונות המשותפים שייכים לשני בעלי החשבון, ואין בסיס לקבוע כי בעת הצירוף התקיימה גמירות דעת להענקת מתנה ולשותפות קניינית מלאה בחשבונות.

36. בנסיבות דנא, ובשים לב למועד פתיחת החשבונות (בשנות ה-90 של המאה העשרים), ומועד הצטרפותה של פלונית לחשבונות מעל 15 שנה לאחר הקמת החשבונות, שעה שמדובר היה בחשבונות עתירי כספים (קודם צירופה של פלונית כבעלים), ובשעה שלא היו הפקדות של פלונית לחשבונות, ומלוא הכספים שהוחזקו בהם היו של המנוח, הנני קובעת כי מדובר בכספים שהיו בבעלות המנוח בלבד (ראו והשוו: תמ"ש (טב') 2010-08-11 ש.א נ' א.א [פורסם בנבו] (27.8.12)).

37. אשר על כן, אני קובעת כי לא עלה בידי פלונית להוכיח שהמנוח ביקש להקנות לה במתנה את כספי חשבונות הבנק נשוא התביעה ועל כן, אני רואה לנכון לקבל תביעת התובעים במלואה.

38. משנקבע כי הכספים בחשבונות הבנק הנם כספי המנוח אין כל רלבנטיות לטענה בדבר סעיף ההיוותרות בחיים (ראו: עמ"ש (ת"א) 33394-09-11 ר.צ נ' ו.א. צ [פורסם בנבו] (27.11.12)).

39. למעלה מן הצורך, ייאמר לעניין סעיף "אריכות ימים", כי כידוע, "עניינו של סעיף "אריכות הימים" הוא, אפוא, במישור החיצוני, דהיינו במערכת היחסים שבין הבנק ובין השותפים בחשבון ובמתן חופש פעולה למי מן השותפים לפעול בחשבון לאחר פטירת אחד מהם, אך אין בו כדי להשפיע  על מישור היחסים הפנימי ולהגדיר או לקבוע זכויותיהם של השותפים בכספים המוחזקים בחשבון. ברי גם, כי אין בו כדי לקבוע זכויות הירושה לגבי הכספים הללו. צא ולמד, כי במקרה דנא אין הנתבעת יכולה להשליך יהבה על סעיף "אריכות הימים", ואין בו כדי להועיל לה (ראו: תמ"ש (ק"ג) 30162-12-16 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (23.6.19) בפסקה 17 לפסק הדין).

הוא הדין בענייננו.

40. לעניין טענת פלונית (סעיף 2 ב' לסיכומיה) לפיה נוכח קיומו של כתב קיזוז משנת 2002 (נספח 46 לנ/1) בנק איגוד ראה בשני החשבונות (XXX ו-XXX) "כחשבון אחד משותף", הרי שהטענה נסתרה במהלך עדותה של מנהלת סניף הבנק, הגב' XXX בדיון מיום 23.3.17 באומרה (בעמ' 30 בשורות 28-32 ובעמ' 31 בשורות 1-13):

"ש.  בשנת 2002, חתם המנוח על שטר קיזוז משכון בחשבון הזה, מפנה לנספח 56 לתצהירה, מה המשמעות של המסמך הזה מבחינת הבנק? למנוח היו 2 חשבונות, אחד היה משותף מיום פתיחתו וחשבון שני שהיה על שמו עד 2007.

ת.    אוקי.

ש.    מה המשמעות של המסמך הזה ב- 2002 ואפילו לפני שהצטרפה פלונית לחשבון של המנוח.

ת.    החשבון הזה אומר שהמנוח מסכים שהפיקדונות שלו מחשבון XXX שזה החשבון שממנו אחרי זה הועברו הכספים, ישמשו ביטחונות לאשראי בחשבון שהוא נראה משותף למנוח ופלונית שמספרו XXX.

ש.    האם ידוע לך למה היה צורך לחתום על מסמך כזה ב- 2002? למה מזמינים לקוח לחתום על מסמך כזה

ת.    בדרך כלל זה אם לוקחים אשראים ורוצים בטחונות, אז מזמינים לחתום על מסמך קיזוז. אני מניחה שלקחו בחשבון 26960 אשראי והפיקדונות בחשבון השני שימשו ביטחון לאשראי.

ש.    אפשר להגיד שהבנק ראה בשני החשבונות האלה מכלול אחד?

ת.    לא.

ש.    המסמך הזה מקשר בין שני החשבונות.

ת.    לא. יש כללים. זה לא עובד ככה. זה לא צינור בין שני החשבונות. זה לא קשור להעברות שוטפות".

תביעת פלונית:

41. בתביעתה, טענה פלונית בנוסף לטענה כי המנוח הקנה לה את הכספים בחשבונותיו במתנה, כי לאור העובדה שהצדדים היו ידועים בציבור, הרי שכל שצבר מי מהצדדים במהלך שנות חיו המשותפות הינו משותף לשני הצדדים בחלקים שווים.

42. אף שנקבע כי המנוח ופלונית חיו כידועים בציבור, כאמור (ראו: נספחים 37-38 לנ/1) אין בכך כדי להקנות לפלונית אוטומטית זכויות מלאות כשותפה בכל נכסי המנוח, ויש להידרש לשאלה האם חלה חזקת השיתוף בעניינם של פלונית והמנוח.

החלת חזקת השיתוף על ידועים בציבור- הדין החל:

43. הלכה פסוקה היא כי: "גם אם ייקבע שבני הזוג חיו כ"ידועים בציבור", אין בכך משום החלה של חזקת השיתוף עליהם ואין להסיק, כי רכוש שנרכש ע"י מי מהם בנפרד, רכוש משותף הוא – יש להוכיח כוונת שיתוף מפורשת באותו רכוש" (ראו: דברי כב' השופטת ש' גליק בתמ"ש (ת"א) 50983-01-12 ע.ב.נ.ט נ' ז.ב [פורסם בנבו] (23.2.14) בפסקה 47 לפסק דינה והאסמכתאות המובאות שם).

44. נפסק כי "אף שהוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן- חוק יחסי ממון) אינן חלות בעיקרן על בני זוג ידועים בציבור, הובהר בפסיקה כי חזקת השיתוף בנכסים עשויה לחול אף על 'ידועים בציבור' בהתקיים הנסיבות המתאימות לכך – היינו, בעבור זמן והתייצבות הקשר בין בני הזוג, ובלבד שבני הזוג לא שמרו על הפרדה רכושית" (ראו: דברי כב' השופט וייצמן בתמ"ש (פ"ת) 36036-02-10 ס.כ נ' עזבון המנוח פ.ד. ז"ל [פורסם בנבו] (11.5.14) בפסקה 38 לפסק דינו והאסמכתאות המובאות שם).

45. השאלה האם הוכחה כוונת שיתוף היא שאלה שבעובדה (ראו: בע"מ 2948/07 פלונית נ' פלונית [פורסם בנבו] (18.4.07) הנבחנת בהתאם לאומד דעתם של בני הזוג, בהתאם להסכמתם (המפורשת והמשתמעת) וכן לנסיבות חייהם לרבות ביחס לנכס הספציפי. נטל ההוכחה לקיומה של כוונת שיתוף מוטל על הטוען לקיומה. מבחינת הנטל הראייתי נפסק כי: "...ההבדל בין זוג נשוי לבין זוג הידוע בציבור כנשוי, הוא לצורך שלפנינו, רק בכך שרובץ נטל הוכחה כבד יותר על מי שמנסה להוכיח את כוונת השיתוף בנכסים של הזוג הידוע בציבור" (ראו: ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן פ"ד ל"ח(1)433; ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי פ"ד כ"א(1)337).

46. יש לשים לב לכך כי: "הובהר בפסיקה כי בכל הקשור להחלת הילכת השיתוף על 'ידועים בציבור' יש לנהוג משנה זהירות ולבחון את טיבו של הקשר והשלכתו על היחסים הממוניים בין הצדדים בעין דקדקנית וקפדנית שכן העובדה שבני הזוג בחרו לקיים חיים של צוותא מבלי למסד את הקשר הזוגי שלהם באקט הנישואין יש בה להעיד, לעיתים, על ארעיותו של הקשר ועל היותו בלתי מחייב או על רצונם בהפרדה רכושית או שיתופיות כלכלית מוגבלת ומצומצמת" (ראו: תמ"ש (פ"ת) 36036-02-10 לעיל בפסקה 39 לפסק דינו של כב' השופט וייצמן).

47. לסיכום סוגיה זו, כב' השופט שקד סיכם את עיקרי הדין בתמ"ש 9731-08-13 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (13.4.16) (בפסקה 30 לפסק דינו):

"א. אין די בהיותם של בני זוג כמי שחיים יחדיו ומקימים משק בית משותף כדי לקבוע שיתוף בנכסים;

ב.     על מנת לבחון את קיומו או אי קיומו של שיתוף בנכסים יש לבחון את כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים;

ג.     יש ליתן משקל רב  לדרך שבה ראו הצדדים את מערכת היחסים ביניהם מתוך דגש על האוטונומיה של הפרט;

ד.    יש להיזהר  מקביעת שיתוף כלכלי היכן שהצדדים לא קבעו זאת ביניהם;

ה.    הסיבה שצדדים יכלו להינשא ולא נישאו, יכולה להוות ראיה אף לעניין היעדר רצון לשיתוף כלכלי;

ו.     אף אם מוקמת חזקת שיתוף בין ידועים בציבור, היא עשויה להעיד אך ורק על שיתוף בנכסים המשמשים את הצדדים בחיי היום יום או בנכסים שנרכשו על ידם במשותף להבדיל מנכסים עסקיים;

ז.     על דרך ההיקש - נטל הראיה הנדרש להוכחת שיתוף בין ידועים בציבור, שיחסיהם אינם בגדר זוגיות ראשונה, הוא נטל מוגבר ביחס להוכחת שיתוף בין ידועים בציבור שיחסיהם בגדר זוגיות ראשונה".

 מן הכלל אל הפרט:

48. כידוע, תנאי הכרחי לקיומה של חזקת השיתוף הינו אורח חיים תקין. בענייננו, התרשמתי כי התנאי לא התקיים.

49. דומה כי במקרה דנן תקופת יחסי המנוח ופלונית הייתה בלתי יציבה, ומרובה בקונפליקטים רבים וקשיים למן תחילתה ועד לסיומה.

50. בנסיבות אלו, בהעדר התנאי הבסיסי של אורח חיים תקין, סבורני כי לא ניתן להחיל את חזקת השיתוף בעניינם של המנוח ופלונית.

51. לא רק זאת, אלא אף זאת, שפלונית לא הציגה בפניי אינדיקציות המלמדות על שיתוף רכושי ומחויבות כלכלית הדדית, אם כי אינדיקציות להיעדר שיתוף כלכלי נמצאו למכביר.

52. המנוח ופלונית לא רכשו רכוש משותף כלשהו במהלך החיים המשותפים.

53. נוכח האמור, בבואי ליתן ביטוי נכון ומדויק למערכת היחסים שהקימו המנוח ופלונית, אין עלי אלא לקבוע כי אופייה הכלכלי של המערכת הייתה מערכת שהתאפיינה בהפרדה רכושית.

54. נוכח כל המפורט, אני קובעת כי לא התקיים שיתוף כלכלי בין המנוח לפלונית וכי היתה הפרדה רכושית ביניהם.

55. לפיכך, ועל יסוד האמור לעיל, הנני מחליטה לדחות את תביעת פלונית.

התייחסות לטענותיה הנוספות של פלונית:

56. לעניין טענת פלונית (סעיף 4 לסיכומיה) לפיה מצבו הקוגניטיבי של המנוח לא היה פגום, הרי שגם אם אקבל את הטענה אין בכך כדי לשלול את המסקנה אליה הגעתי, לפיה פלונית ניסתה לנכס לעצמה את רכוש המנוח, והאחרון היה תלוי בה לסילוק צרכיו האלמנטריים (ראו פסקה 33 לפסק דינו של כב' ביהמ"ש המחוזי מיום 16.11.15 בעמ"ש 7980-01-15 בפסקה האחרונה בעמ' 16) כאשר פלונית ניצלה את תלות המנוח בה, והביאה את המנוח להכניסה כשותפה בחשבונותיו.

57. בנסיבות קיצוניות אלו, ברי כי אין להלום את טענת פלונית לפיה היא זכאית למחצית מזכות הבעלות בכל אחד מחשבונות הבנק מכוח הסכם נאמנות בינה לבין המנוח (סעיף 10 לסיכומיה). בשולי הדברים יוער כי טענה זו נטענה מבלי שהונחה תשתית לביסוסה.

58. אין בידי לקבל טענת פלונית לפיה כתבי בי הדין שצורפו מתמ"ש 24682/01 (והתיקים הקשורים) הינם ראיות פסולות (סעיף 11 לסיכומיה). כתבי בי הדין הינם חלק מהראיות בהליכים הקודמים בין הצדדים, אשר על פי הסכמת הצדדים בדיון מיום 30.5.19 כל חומר הראיות שהתנהל בהליכים קודמים בין הצדדים יהווה חלק מחומר הראיות בתיק זה (בעמ' 43 בשורות 25-27).

59. הוא הדין לעניין תמליל השיחה בין עו"ד ברוידה ולמנוח (ראו טענת פלונית בסעיף 12 לסיכומיה). בית משפט זה התייחס זה מכבר לתמלול השיחה האמור בפסק דינו מיום 20.11.14 (פסקה 30 בעמ' 16 לפסק הדין) וכן בית המשפט המחוזי התייחס לתמלול בפסק דינו מיום 16.11.15 (בפסקה 34 בעמ' 17 לפסק הדין) ואין מקום כעת להעלות טענות בדבר פסלות ראיות אלו, אשר כבר התקבלו ונדונו על ידי הערכאות השונות בהליכים הקודמים.

60. לעניין עדותה של הגב' XXX בדיון מיום 23.3.17, ברי כי אין בעדותה של נציגת בנק כדי לשפוך אור על המצב העובדתי במקרה דנן ביחס למערכת היחסים בין המנוח לפלונית, במפגש קצר אחת לחודש למשך כחצי שעה בבנק (ראו: דברי העדה בעמ' 24 בשורות 28-32). אין חולק כי פקידת בנק אינה יכולה להעיד אודות גמירות דעת מצד המנוח או כוונותיו של המנוח ביחס לרכושו, קל וחומר לנוכח כל האמור והמפורט לעיל, ולנוכח העובדה כי לא הוכח בפניי כי היה קשר בין המנוח לפקידה והוא שיתף אותה בתחושותיו או כוונותיו.

61. לא נעלמו מעיני טענותיה הנוספות של פלונית, ואולם לא מצאתי צורך להתייחס למלוא הטענות שכן די לטעמי באמור לעיל על מנת להגיע למסקנה אליה הגעתי כאמור.

סוף דבר:

62. לאור כל האמור והמפורט לעיל, לא עלה בידי פלונית להוכיח גמירות דעת מצד המנוח לשתף אותה שיתוף מלא בחשבונות, או למצער ליתן לה מחצית מהכספים המצויים בחשבונות כמתנה. פרט לרישום חשבון הבנק כחשבון משותף לשניים, לא נמצאו רכיבים נוספים המבססים את השותפות בחשבונות, ומרבית האינדיקציות אשר הובאו מוכיחות כי ההיפך הוא הנכון.

63. על כן, הנני קובעת כי הכספים שהוחזקו בחשבונות הבנק על שם המנוח (במשותף עם פלונית) עובר לפטירת המנוח (22.6.10) הינם חלק מעיזבונו וחלות עליהם הוראות הצוואה.

64. הנני מורה לפלונית להחזיר לידי יורשי המנוח, קרי התובעים, את מלוא הכספים שנמשכו מהחשבונות, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום פטירת המנוח ועד מועד מתן פסק הדין, וכן את מלוא תכולת הכספת בבנק לאומי כפי שהייתה ביום פטירת המנוח.

65. תביעת התובעים מתקבלת במלואה.

66. תביעת פלונית- נדחית, בשל הטעמים עליהם עמדתי בפסק הדין.

67. הנני מחייבת את פלונית לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.

68. הנני מורה כי מלוא הכספים אשר עוקלו במסגרת התובענה על חשבונות פלונית הרשומים על שמה לבדה ו/או במשותף עם המנוח יועברו לידי היורשים, על חשבון הסכומים שנמשכו מהחשבונות, לרבות כספי חלקה של פלונית בתמורת מכר הדירה בXXX, אשר הופקדו בקופת בית המשפט על ידי כונס הנכסים (עו"ד דן סביון) בהתאם להחלטתי מיום 13.8.18 בת"ע 30676-07-10.

69. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה, תיקוני הגהה ועריכה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.

ניתן היום,  כ"ט ניסן תשפ"א, 11 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.