פס"ד העוסק בבקשה לצו לקיום צוואה והתנגדות לקיום צוואה בשל השפעה בלתי הוגנת על המנוח והעדר כשרות לצוות

בפניי שני הליכים:

ת"ע 25263-09-14, בקשה למתן צו קיום צוואת המנוח מר ע.ס ז"ל (להלן: "המנוח") שהוגשה ע"י בנו Y (להלן: "Y").

ת"ע 25372-09-14 התנגדות למתן צו קיום צוואה שהוגשה ע"י בנו הנוסף של המנוח מר X(להלן: "X").

רקע עובדתי רלוונטי

1. המנוח והגב' ב.ס ז"ל שנפטרה ביום ++.++. ++ (להלן: "המנוחה") היו נשואים זל"ז ולהם שלושה ילדים:Y, X וח.ס ז"ל (להלן: "ח.ס") – שהייתה חסויה ונפטרה ביום ++.++.++
2. ביום ++.++.++ חתם המנוח על "צוואה בעדים" (להלן: "הצוואה") אשר נערכה על ידי עו"ד ש.ב (להלן: "עו"ד ש.ב") ואומתה על ידי שני עדים.

1. בצוואתו הוריש המנוח את כל רכושו ל-Y והדיר את ח.ס ואת X מהירושה.

1. ביום 23.10.08 עתר Y לבית המשפט בבקשה למינוי אפוטרופוס למנוח. בסופו של יום ההליך נמחק מבלי שמונה למנוח אפוטרופוס.

1. ביום 30.4.13 הלך המנוח לבית עולמו.

1. ביום 20.9.13 הגיש Y בקשה לצו קיום צוואה אצל הרשם לענייני ירושה במחוז +++++.

1. ביום 30.6.14 הגיש X את ההתנגדות לבקשה לצו קיום צוואה. 

עיקר טענות X

1. X טוען כי קיים שוני בין חתימת המנוח בצוואה לבין חתימות המנוח הזכורות לו מן העבר.

1. עוד טוען כי בתקופה בה נחתמה הצוואה, היה המנוח במצב בריאותי ונפשי קשה ותלוי תלות מוחלטת בY.

1. כן טען כי Y סבל מהפרעה נפשית ומירר את חייהם של המנוח והמנוחה.

1.  X הוסיף כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, Y בודד את המנוח מהסביבה, הסתיר פרטים אודות מצבו הבריאותי של המנוח ומנע ממנו וממשפחתו לבקר בביתו.

1. X סבור כי Y, אשר הינו הנהנה היחיד על פי הצוואה, היה מעורב בתהליך עריכתה, שהצוואה נטולת הגיון ונעשתה בניגוד לדין.

1. לטענת X,  המנוח ציין בפניו כי עו"ד ש.ב לא "מוצא חן בעיניו" ו"שעלינו למצוא בהקדם עו"ד אחר לטיפול בהוצאת צו ירושה".

1. בנוסף, עו"ד ש.ב התנגד לדרישת רשויות הרווחה למנות אפוטרופוס למנוח ואף הציע את עצמו, וזאת בניגוד לרצונו של המנוח. כמו כן, בדיון שהתקיים בבקשת המינוי, התנגד עו"ד ש.ב לשלוח את המנוח לבדיקה פסיכיאטרית.

1.  מוסיף X כי עו"ד ש.ב לא יידע  אותו בדבר ההליכים בעניין הצוואה, וזאת על אף הוראה מפורשת של ב"כ היועמ"ש.

1. עוד ציין כי Y החל לזרוק חפצים רבים מדירת המנוח ברח' +++ ++, השחית רכוש רב ומכר את רכבו של המנוח.

1. Y השכיר את דירת המנוח ברח' בר +++++, וזאת על אף שהמנוח אמר שלא ניתן על פי החוק להשכיר את הדירה. Y גם זרק מהדירה את רכושו של X, לרבות מסמכים אישיים וריהוט יקר ערך.

1. עוד טוען X, כי עו"ד ש.ב שלח את ההודעה על פתיחת ההליך לכתובת שגויה.

1. לטענת X, Y אף "העלים" את אוסף היודאיקה ואת אוסף הספרים של המנוח.

1. X סיכם כי הצוואה הינה חד צדדית והיא אינה משקפת התנהלות החיים ששררה במשפחה.

עיקר טענות Y

1. בפתח דבריו טוען Y כי X מנסה לסרבל ולעכב את הליכי אישור הבקשה, וזאת לאור העבודה כי השתהה כמעט 7 חודשים וביקש שלוש הארכות מועד, בטרם הגיש את ההתנגדות.

1. עוד טוען Y, כי ההתנגדות רצופה שקרים, אשר חלקם אף עולים לכדי לשון הרע.

1. כן, X עשה שימוש במסמכים אסורים, לאור העובדה כי אין לX כתב ויתור על סודיות רפואית.

1. Y הוסיף כי X הזניח את המנוח במשך שנים רבות, וכל הטיפול במנוח נפל על כתפיו.

1. בהתייחס לחתימת המנוח, השיב כי מדובר בחתימת המנוח המוכרת והידועה, וכן חתימת העדים למעמד החתימה מדברות בעד עצמן.

1. Y דחה את הטענות כי נטל חלק בעריכת הצוואה, שכן הוא היה מודע, לכל היותר, רק לעצם קיומה ולא לעצם תוכנה.

1. עוד טוען כי בזמן כתיבת הצוואה היה המנוח כשיר הן מבחינה נפשית והן מבחינה גופנית, ורק מאוחר יותר, לאחר ששבר את הירך, החלה הדרדרות במצבו.

1. Y הדגיש כי הוא היחיד שטיפל במנוח ולכן זה לא מפתיע שהוא בחר להוריש לו את כל רכושו.

דיון והכרעה  

1. בבסיס ההתנגדות שתי עילות לביטול הצוואה: העדר כשרות של המנוח לצוות והשפעה בלתי הוגנת של Y על המנוח.

1. עקרון יסוד בדיני הירושה הוא, כי יש לכבד את רצון המת ראו ע"א 724/87 גולד נ' גולד, פ"ד מח(1), 28,22 (1993).

1. הזכות לצוות, שהיא זכות קניינית ביסודה, קיבלה מעמד של זכות חוקתית בסעיף 3 לחוק יסוד; כבוד האדם וחירותו (וראו גם רע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו, פ"ד נג(3) 97, 112-113).

1. כל אדם רשאי לבצע כל פעולה משפטית אלא אם נשללה ממנו הזכות לעשות כן מכוח חוק או פסק דין של בית המשפט. "מכאן צוואה כפעולה משפטית, מותרת היא לעשיה לכל אדם אלא אם כשרותו נשללה ממנו... בשלילת הכושר לצוות יש משום פגיעה בכבוד האדם וחירותו ועל כן אין די בהעלאת ספיקות גרידא כדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל על הטוען לחוסר כשרות לצוות". (שאול שוחט, פגמים בצוואות (מהדורה שנייה-2001) (להלן: "שוחט") עמ' 47).

1. סעיף 26 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 קובע: "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה בטלה".

1. בהעדר פגם צורני בצוואה, הנטל להוכיח שהמנוח לא היה כשיר קוגניטיבית לעריכת הצוואה הוא על המתנגד. אף נקבע לא פעם, כי עסקינן בנטל כבד שעל המתנגד לקיום צוואה לעמוד בו, ויש צורך ב"ראיות ממשיות וברורות" לכך השוו: בע"מ 3539/17 פלונית נ' פלוני (מצוי במאגרים המשפטיים [פורסם בנבו] ; 11.6.17) והאסמכתאות שם.

1. על מנת להוכיח כי המצווה לא היה כשיר לחתימה על הצוואה, יש להביא עדות רפואית או עדות אחרת על מצבו בעת עריכת הצוואה ע"א 851/79, 160/80 בנדל נ' בנדל לה(3) 101.

1. בענייננו, לשם בחינת מצבו הקוגניטיבי של המנוח בעת עריכת הצוואה, מונה על ידי בית המשפט מומחה רפואי פרופ' ++++ +++ – מומחה לפסיכיאטריה ופסיכוגריאטריה (להלן: "המומחה").

1. המומחה הגיש חוות דעת בה קבע כי במועד עריכת הצוואה, המנוח לא היה כשיר קוגניטיבית לבצע פעולות משפטיות, על רקע מחלת הדמנציה שכבר פגעה בחלק משמעותי מהפונקציות הקוגניטיביות ובתפקודו.

1. קביעתו של המומחה התבססה על מסמכים כדלהלן:

רישום מתיקו הרפואי של המנוח בקו"ח בין השנים ++++-+++++.

סיכום הפניה מביה"ח +++++ מיום 01.09.08

סיכום גיליון מיון מביה"ח ++++ מיום 01.09.08.

תסקיר בעניין מינוי אפוטרופוס מטעם אגף הרווחה בעיריית ++++++ מיום 06.01.09.

1. במסגרת חוות הדעת ציין המומחה, בין היתר, כי:

"המנוח נבדק על ידי גריאטר  ב-25.8.08 על מנת לקבוע צורך באפוטרופוס ונקבע כי הוא סובל מדמנציה מסוג אלצהיימר עם פגיעה בכושר הביצוע. אינו מצליח להבין את המשמעות של הוראות שמקבל. צוין כי מסוגל להופיע בבית המשפט ולהביע את דעתו בעניין מינוי אפוטרופוס. מודע לפגיעה שלו. אינו מסוגל לדאוג לענייניו ולכן זקוק למינוי אפוטרופוס לגופו ולרכושו". ראו: עמ' 4 לחוות דעת.

"באוגוסט 2008 כבר נקבע כי אינו מסוגל לדאוג לענייניו, ולכן זקוק למינוי אפוטרופוס לגופו ורכושו" ראו: עמ' 4 לחוות דעת. 

1. חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט היא בעלת מעמד מיוחד ובית המשפט לא יסטה ממנה "...בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31/12/1988).

1. עם זאת, רשאי בית המשפט להסתייע בחומר ראיות אחר, המתייחס למועד עשיית הצוואה ולהעדיפו על פני חוות הדעת המומחה ראו: ע.א. 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון ישראל, פד"י נד' (2), 215).

1. על פי הפסיקה והספרות המקצועית, לעיתים עדות מהימנה של עורך הצוואה ו/או העדים לה עדיפה על פני חוות דעת של מומחה (ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל פ"ד נד(21) 215; ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' בינשטוק, פ"ד מח(3) 705; עמ"ש 36529-11-10 ב' ש' מ' נ' ש' מ' [פורסם בנבו] (28.2.12); שוחט, גולדברג, פלומין "דיני ירושה ועזבון" 2014 עמ' 121.

1. בעניינינו, לצד חוות הדעת, קיימת תשתית ראייתית נוספת.

1. בתוך כך, הוגש תצהיר של עוה"ד ש.ב. בתצהיר אין פירוט מספק לגבי מצבו הקוגניטיבי של המנוח במועד עריכת הצוואה וכל שנכתב הוא כי "גם העדים שחתמו כעדי קיום על צוואתו של ע.ס הבינו היטב שצוואה זו נחתמה ביום שנחתמה גם בפניהם. כי ע.ס שרוי במצב נפשי ראוי ובהכרה מלאה ומתוך רצון חופשי לחתום לפי שקול דעתו על כתב הצוואה וכי הכל בדוק ראוי שריר וקיים" ראו ס' 10 לצוואה.

ראשית, עדי הצוואה לא הגישו תצהיר ולא זומנו להעיד והימנעות בעל דין מלהעיד עד מרכזי וחיוני בהליך, מקימה חזקה לכאורית לפיה אותו בעל דין חשש מפני העדת  וחשיפתו לחקירה נגדית ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק פד"י נו(1) 539 בעמוד 549.

שנית, אין התייחסות ממשית למצבו הקוגניטיבי של המנוח. זאת להבדיל מ"ממצב נפשי ראוי".

בע"מ 3777/12 פלוני נ' פלונית מיום 08.07.12 (בנבו) נקבע על-ידי השופט דנציגר:

"סבורני שצדק השופט י' שנלר כאשר ציין כי מוטב יעשו עורכי דין העורכים צוואה בעדים אם יבחנו האם מתעורר חשש שהמצווה אינו כשיר לצוות, במיוחד כאשר מדובר במצווים באים בימים הסובלים מבעיות קוגניטיביות ומבעיות רפואיות שונות... בדיקה רפואית מוקדמת כאמור, תסיר את החשש שמא הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה כיוון שהוא אינו כשיר לצוות... עם זאת יודגש כי כפי שציין השופט י' שנלר, המחוקק לא קבע דרישה  להצגת אישור רפואי למצווה  בצוואה בעדים, וגם בפסיקה טרם התגבשה דרישה כזו".

1. כאשר קיימת סתירה בין עדותו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט לבין עדות עורך הצוואה בשאלת כשרות המנוח לצוות, יש ליתן עדיפות למומחה רפואי (ככל שעסקינן בחוות דעת מפורטת, מנומקת ומבוססת). שכן האחרון אינו בעל עניין, להבדיל מעורך הצוואה שיש לו אינטרס להגן על כשרות הפעולה המשפטית שביצע, וכן מאחר ובסופו של יום, עורך הצוואה הינו משפטן ולא מומחה רפואי השוו: ת"ע 52921-12-11 (נבו).

1. בנוסף לעדותו של עוה"ד ש.ב, הוגשה עדות של אחי המנוח, מר ג.ס (להלן: "האח"). התצהיר תומך בטענות Y בדבר רצון המנוח לדאוג לו. כן הצהיר האח כי המנוח היה כשיר עד לשנת פטירתו (2013) ראו ס' 10 לתצהיר.

1. האח הוסיף כי עד לשנת 2009 האח היה עצמאי, נהג ברכב, ניהל את משק הבית והיה פעיל ביותר ראו ס' 13 לתצהיר.

1. לא ניתן לקבל את גרסת האח.

ראשית, ביום 23.10.08 הגיש Y בקשה למינוי אפוטרופוס למנוח והגשתה איננה מתיישבת עם גרסתו של האח.

שנית, במסגרת הליך האפוטרופסות, הוגש תסקיר מיום 06.01.09 בו נכתב ע"י העו"ס כי:

"בשנה האחרונה חלה ירידה הדרגתית אך משמעותית בתפקודו המנטלי שהתבטאה בנטייה לשכוח דברים, נטייה לחזור על אמירה מס' פעמים , כושר שיפוט לקוי , האטה בפעילותו הכללית וקשיי תקשורת – לא מוצא מילים , מהסס הרבה , בנוסף סובל מדיכאון, לאחרונה אובחן כסובל ממחלת האלצהיימר.  על פי תעודת רופא של ד"ר ++++– ++++, מיום ++/++/++ : "דמנציה מתאימה למחלת האלצהיימר ... הנדון סובל מפגיעה בכושר הביצוע , אינו מצליח להבין את המשמעות של הוראות שממקבל , מסוגל להביע את דעתו בעניין מינוי אפוטרופוס , מסוגל להופיע בבית המשפט, מודע לפגיעה שלו, אינו מסוגל לדאוג לענייניו, ולפיכך זקוק למינוי אפוטרופוס על גופו ורכושו" .

"לשאלתי, כמה ילדים יש לו, השיב שאין לו כלל ילדים ... הצבעתי על Y בנו ושאלתי מי זה ? והוא השיב 'זה אחייני' . גם את ח.ס ביתו וX בנו הגדיר 'כאחותו' ו'אחיו'".

יצוין כי לתיק בית המשפט הוגש החומר הרפואי הנזכר על ידי העו"ס בתסקיר.

שלישית, ממסמך רפואי מיום 03.04.08 עולה כי המנוח הפסיק לנהוג כחצי שנה, עובר לעריכת מסמך זה ולא כפי שהצהיר האח בתצהירו. יצוין כי כבר באותו המועד (ובאותו המסמך) הודגש כי המנוח תשוש ואינו פעיל כלל, כי כושר השיפוט שלו לקוי וכי הדמנציה קיימת משנת 2007.

רביעית, ממסמך רפואי מיום 01.09.08 שנערך ע"י ד"ר ++++ +++ מבית חולים +++++, עולה כי בשנה האחרונה למנוח ירידה קוגניטיבית.

1. לפיכך אני דוחה את גרסת האח בכל הנוגע למצבו הקוגניטיבי של המנוח.

1. הוא הדין ביחס לגרסת Y שהצהיר כי בשנת 2008 המנוח היה במצב רפואי טוב מאוד, הוא היה עצמאי, ניהל משק בית ואפילו נהג ראו ס' 7 לתצהיר.

1. המסקנה היא, לאחר בחינת התשתית הראייתית, כי יש לקבל את קביעת חוות הדעת.

1. ער אני לפסיקה על פיה חוות הדעת הרפואית נעשתה לאחר המוות "פוסט מורטום" הרי יש בה חולשה מסוימת, שכן נותן חוות הדעת לא בחן את המנוח בזמן אמת, בהיותו בחייו והוא מסתמך על פרשנות של מסמכים ראו:  ע"א 7506/95 שורץ נ' בית אולפנא בית אהרון ישראל נד)2) 213).

1. חרף האמור, "הלכה פסוקה היא כי מומחה רפואי רשאי לבסס חוות דעתו על תוצאות בדיקות שנערכו במועד מוקדם יותר על ידי רופאים עמיתים ולמעשה במקרים רבים אין לו דרך אחרת אלא לנהוג כך, "ואין זו אלא דרך עבודה מתבקשת וסבירה" ראו: ת"ע (נצ') 1128/08 מיום 08.03.12 (נבו(;  ת"ע 43252-03-15 מיום 17.04.18 (נבו).

1. בתוך כך נקבע בע"א 472/81 קצין התגמולים נ' גבריאל פנחס אברג'ל פד"י לז (2) 785 :

"מציעה אני, שלא נעשה עצמנו לחכמי הרפואה, אלא נישאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף אם ינו לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם. אין לנו אלא להשאיר שאלה זו למומחים..".

1. יוזכר כי עסקינן במומחה מטעם בית המשפט ובית המשפט נוטה לאמץ את מסקנות המומחה ולא לסטות מחוות דעתו, אלא אם קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן ראו: ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 ואח', מיום 23.07.06 (נבו); ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נ"ב(4) 563 (1998), בעמ' 569-570; ת"א (מחוזי ת"א) 1618/97 גורביץ נ' קוט אזור יזמים בע"מ, [פורסם בנבו] תק-מח 2006(4) 3377,3380 (2006).

1. הדבר נכון ביתר שאת משעה שY הודיע כי הוא מוותר על חקירת המומחה ראו הודעתו מיום 09.01.10.

1. בעל דין שאינו מזמין מומחה לחקירה נטל סיכון כי ייסתם הגולל על האפשרות לשלול את משקלה של חוות הדעת בראיות אחרות השוו:  ע"א 2160/90 רז נ' לאץ פ"ד מז (5) 170; תמ"ש  42052-07-11 מיום 19.12.12 (נבו; ת"ע 3697-03-15 מיום 09.04.18 (נבו).

1. עוד נקבע בעניין זה כי בעל דין שמוותר על חקירת מומחה אינו חולק על האמור בחוות דעתו ראו ת"א 1727/02 (מחוזי ת"א) מאסי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, מיום 02.10.05 (נבו); ת"א (מחוזי ת"א) 1214/09 פלוני נ' שושני, מיום 25.02.15 (נבו) ; עמ"ש 50188-02-17 מיום 08.06.18 (נבו) וכי חוות הדעת, על מסקנתה לא נסתרה ת"ע 46769-04-14 מיום 18.05.17 (נבו).
2. לפיכך, לאחר בחינה של מלוא התשתית הראייתית, אני קובע כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה וכי הצוואה בטלה.

1. לאור קביעה זו ומשעה שההתנגדות התקבלה, מתייתר הצורך לבחון את העילה הנוספת לביטול הצוואה.

סיכום והוראות אופרטיביות

1. הבקשה לצו קיום צוואה – נדחית.

1. ההתנגדות לבקשה לצו קיום צוואה - מתקבלת.

1. לאור התוצאה, Y יישא בהוצאות משפט בסך של 30,000 ₪ שישולמו לX בתוך 30 יום.

1. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את שני ההליכים.

1. מתיר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  ט' אלול תשע"ח, 20 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.

ניתן היום,  י' אלול תשע"ח, 21 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.

חתימה