לפניי שני הליכים משפטיים:
53345-12-14 – בקשה לצו קיום צוואת הגב' ת.פ.ק ז"ל (להלן: "המנוחה") מיום 28.07.13 שהוגשה על ידי בנה של המנוחה, מר ע.י.פ (להלן: "ע.ק").
59653-12-15 – התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה שהוגשה על ידי בנותיה של המנוחה, הגב' ש.ק (להלן: "ש.ק") והגב' ב.י.ק (להלן: "ב.ק").
רקע עובדתי רלוונטי
- למנוחה ולבעלה לשעבר מר מ.פ (להלן: "מ") 3 ילדים משותפים – כיום כולם בגירים.
- ביום 16.12.95 חתמה המנוחה על צוואה בעדים (להלן: "הצוואה הראשונה") במסגרתה הורישה את כל עיזבונה לע.ק.
- ביום 23.5.02, במסגרת הליכי הגירושין חתמו המנוחה ומ' על הסכם גירושין (להלן: "ההסכם") בו נקבע, בין היתר, כי מ' יעביר למנוחה 60% מזכויותיו בדירה ב ++++++ (להלן: "הדירה") ו-40% יעביר בחלקים שווים, לשלושת הילדים.
- ביום 25.1.04 חתמה המנוחה על צוואה בעדים (להלן: "הצוואה השנייה") במסגרתה הורישה את עיזבונה, למעט הדירה, לע.ק. כן הורישה לע.ק 86.667% מזכויותיה בדירה ולמתנגדות הורישה 13.333% מזכויותיה בדירה, בחלקים שווים.
- ביום 28.7.13 חתמה המנוחה על צוואה שלישית (להלן-"הצוואה") בפני עדים, במסגרתה הורישה את כל רכושה לע.ק.
- ביום 5.1.14 הלכה המנוחה לבית עולמה.
- ביום 2.4.14 הגיש ע.ק בקשה לקיום הצוואה ובעקבות הגשת ההתנגדות, ההליך הועבר לבית המשפט לענייני משפחה.
עיקר טענות המתנגדות
- במשך שנים ע.ק ניסה לנשל את המתנגדות מחלקן בירושת המנוחה, בחוסר תום לב, בהסתה ובהשפעה בלתי הוגנת.
- מצבה הרפואי של המנוחה במועד חתימתה על הצוואה, לא אפשר לה להבחין בטיבה ודעתה הייתה משובשת.
- המנוחה הייתה אישה חולנית פיסית ונפשית, סבלה ממצבי רוח קיצוניים ושנים רבות הייתה תלותית בע.ק.
- עם גירושיה ממ', מצבה הנפשי של המנוחה התדרדר, והיא סילקה את המתנגדות מביתה באלימות.
- ע.ק יצר מצב לפיו המנוחה הייתה תלויה בו באופן מוחלט ותחת השפעתו הוא החתים אותה על הצוואה.
- הצוואה נערכה בשפה העברית שלא הייתה נהירה למנוחה והיא לא יכולה הייתה להבחין במהותה.
- הצוואה שהוגשה לרשם לענייני ירושה אינה מקורית.
- שם המנוחה, כפי שנכתב בצוואה– +++++++ - אינו זהה לשמה כפי שנכתב בתעודת הפטירה ובתעודת הזהות – +++++++.
- הצוואה נעדרת פרטים חיוניים רבים: מקום עריכתה וחתימתה, תאריך חתימת העדים ולא צוין כי הצוואה נחתמה בפני העדים.
- לאור כל האמור, עותרות המתנגדות להורות כי הצוואה בטלה וכי חלוקת עיזבונה תיעשה בהתאם לדין. כן עתרו המתנגדות למינוי מומחה רפואי, שיבחן את מצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועד החתימה על הצוואה.
עיקר טענות ע.ק
- הצוואה הוגשה לרשם לענייני ירושה במקור.
- המנוחה קראה והבינה את תוכנה של הצוואה. המנוחה שלטה בשפה העברית. עורך הצוואה, מר א.א, שוחח עם המנוחה בשפה האנגלית לפני שהחתים אותה על הצוואה.
- הצוואה נחתמה במקום מגורי המנוחה.
- פגם צורני בצוואה אינו מהווה עילה לביטולה.
- המנוחה הייתה כשירה ולא סבלה מכל מחלה או מגבלה רפואית אחרת, אשר מנעה ממנה להבחין בטיב הצוואה, והמסמך הרפואי שנערך ביום בו נחתמה הצוואה (להלן-"המסמך הרפואי") מאשש זאת.
- צוואותיה הקודמות של המנוחה מלמדות כי המנוחה רצתה להדיר את המתנגדות מעיזבונה.
- הצדדים משתייכים למגזר החרדי, והצוואה נערכה בהתאם להלכה היהודית לפיה בנות אינן יכולות לרשת.
- המתנגדות התנהגו כלפי המנוחה באופן מחפיר, ולכן נושלו מהצוואה.
- ע.ק מעולם לא השפיע על המנוחה ולא פעל בצורה כלשהי כדי לכפות עליה את רצונותיו.
- בצוואה גילתה המנוחה את רצונה כי ע.ק הוא היורש היחיד שלה.
מינוי מומחה מטעם בית המשפט
- בעקבות עתירת המתנגדות, בהחלטה מיום 20.7.16 מונה פרופ' נ' כמומחה רפואי מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). המומחה אשר נדרש לחוות את דעתו המקצועית באשר ליכולתה הקוגניטיבית של המנוחה לערוך את הצוואה במועד הרלוונטי.
- ביום 18.10.16 הוגשה חוות הדעת, אשר מסקנתה היא כדלהלן:
"מהתיעוד שבפני עולה כי מסוף שנת 2012 חלה ירידה קוגניטיבית אצל המנוחה. כאשר עדות לכך קיימת גם בתוצאות ה-CT ראש. לאורך שנת 2013 המשיכה ההתדרדרות בקצב מהיר כאשר בסוף 2013 המצב הקוגניטיבי ירוד מאד ובמרבית הבדיקות שנעשו לה אינה מתמצאת, מבולבלת, תקשורת חלקית בלבד ואף קיימות מחשבות שווא לעיתים, כמו גם הפרעה בשווי משקל (אטקסיה).
לאור קצב ההתקדמות המתואר ניתן להניח בהסתברות גבוהה יותר כי בסוף יולי 2013, לא הייתה המנוחה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות."
- למומחה הוגשו שאלות הבהרה ומסמכים רפואיים נוספים ולא היה בהם כדי לשנות את מסקנתו המקצועית של המומחה.
דיון והכרעה
- לאחר שעיינתי בכלל הראיות, הגעתי למסקנה כי דין ההתנגדות להידחות.
- בטרם אצלול לניתוח של הראיות, אציין ואדגיש כי מטעם המתנגדות הוגשו 7 תצהירים של עדים חיצוניים. מתוך כלל המצהירים, העידו רק 4 מצהירים.
- עיון בגירסאות המתנגדות והעדים החיצוניים מטעמן מלמד כי:
מר ב.י – העיד כי לא פגש את המנוחה למעלה מעשור ראו: עמ' 11 ש' 6-9, 29-30 לפרוט' הדיון מיום 12.11.18.
הגב' ג.ג – העידה כי לא ראתה את ע.ק זמן רב לפני פטירת המנוחה ראו: עמ' 54 ש' 31 – עמ' 55 ש' 1 לפרוט' הדיון מיום 12.11.18, ולמעט מפגשים אקראיים בשכונת בית וגן, פגשה בע.ק זמן קצר לאחר בר המצווה שלו ראו: עמ' 55 ש' 2-7 לפרוט' הדיון מיום 12.11.18.
מר פ.ג – העיד כי לא זוכר מתי ראה את המנוחה בפעם האחרונה ראו: עמ' 61 ש' 24-31 לפרוט' הדיון מיום 12.11.18.
הגב' ר.ג – העידה כי ראתה את המנוחה בפעם האחרונה לפני 30 שנה ראו: עמ' 73 ש' 19-20 לפרוט' הדיון מיום 12.11.18.
ב' – העידה כי לא ראתה את המנוחה 18 שנה ראו: עמ' 75 ש' 22-27 לפרוט' הדיון מיום 12.11.18.
- לפיכך, משקלם הראייתי של כלל עדויות המתנגדות והעדים החיצוניים מטעמן שואף לאפס.
כשירות המנוחה
- חזקה על אדם שכשיר הוא לפעולות משפטיות – בהן עשיית צוואה – וחזקה על מצווה כי בעת עשיית צוואתו ידע להבחין בטיבה של צוואה. הטוען כי המצווה לא ידע להבחין טיבה של צוואה - עליו הנטל להוכיח את טענתו ראו: ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק, פ"ד מח(3) 705, 716-715 (1994); ת"ע 31925-07-14 מיום 22.07.19 (פורסם בנבו).
- בתי-המשפט נעזרים במומחים רפואיים, לרוב בנוירולוגים או בפסיכיאטרים, לשם מתן חוות דעת לעניין מצבו הרפואי, הנפשי והקוגניטיבי של מנוח במועד עריכת צוואה. חוות דעת זו נדרשת לשם בחינת כשרותו לצוות, היינו, יכולתו במועד עריכת הצוואה, להבחין בטיבה ראו: ע"א 15/85 רחל מזרחי נ' מנשה רז, מא(4) 454 (1987).
- הפסיקה ייחסה משמעות רבה לחוות-דעת מומחה מטעם בית-המשפט. ככלל, מקום שמינה בית-המשפט מומחה מטעמו, מהווה חוות-דעתו תשתית נתונים מקצועית ואובייקטיבית לצורך ההכרעה בסוגיה שבמחלוקת, ועל כן סביר שבית-המשפט יאמץ את ממצאי המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין וכבדת משקל שלא לעשות זאת ראו: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (פורסם בנבו, 31.12.1988).
- בענייננו, "השורה התחתונה" של חוות הדעת – אשר נערכה על בסיס מסמכים רפואיים - היא כי "...ניתן להניח בהסתברות גבוהה יותר כי בסוף יולי 2013 לא הייתה המנוחה כשרה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולה משפטית."
- בחקירה הנגדית הסביר המומחה כי הוא מסיים את חוות דעתו במילה "הסתברות" משום שהרפואה זה מקצוע הסתברותי ראו: עמ' 59 ש' 6-7 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- עוד הסביר המומחה כי הוא משרטט רף דמיוני של התדרדרות המנוחה, והוא מניח את אשר ארע ביום עריכת הצוואה, כאשר עליו לקבוע אחת מן השתיים: האם המנוחה הייתה כשירה או לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה. זאת על פי מבחן הסבירות ראו: עמ' 59 ש' 10-22 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- המומחה הדגיש כי בהיעדר כלים אחרים, הוא נדרש לעשות אקסטרפולציה (שיטה להעריך בקירוב נתונים לא ידועים על סמך נתונים ידועים) מתוך תקווה כי מסקנתו היא האפשרות הסבירה יותר, מהאפשרות האחרת ראו: עמ' 77 ש' 25-28 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- המומחה הודה כי היה "חלל" במידע בין החודשים אפריל לספטמבר (2013 – פ.ג.) ואם היה ברשותו מידע נוסף סביב מועד עריכת הצוואה, תשובתו, ככל הנראה, הייתה אסרטיבית יותר ראו: עמ' 82 ש' 6-8 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- הלכה פסוקה היא כי מומחה רפואי רשאי לבסס את חוות דעתו על בדיקות שנערכו במועד מוקדם יותר, על ידי רופאים אחרים, ולמעשה, במקרים רבים, אין למומחה דרך אחרת אלא לנהוג כך, ודרך עבודה זו היא מתבקשת וסבירה ראו: ת"ע (נצ') 1128/08 המנוחה ז.ח. נ' ק.ט. (פורסם בנבו, 8.3.2012).
- כן קובעת ההלכה שאם חוות הדעת הרפואית נעשתה לאחר המוות "פוסט מורטום", הרי שיש בה חולשה מסויימת, משום שהמנוח לא נבדק בזמן אמת, בהיותו בחייו והמומחה מסתמך על פרשנות של מסמכים ראו: ע"א 7506/95 שורץ נ' בית אולפנא בית אהרון ישראל נד(2) 213).
- על כן, לבית המשפט שיקול הדעת אם להעדיף חוות-דעת רפואית שהיא בבחינת "ניתוח לאחר המוות" או להעדיף על פניה עדות מהימנה של עורך הצוואה או העדים לצוואה. בנוסף, רשאי בית המשפט להסתייע בחומר ראיות אחר, המתייחס למועד עשיית הצוואה ולהעדיפו על פני חוות הדעת המומחה ראו: עמ"ש (מחוזי חיפה) 30316-01-15 פלונית נ' ש.ק (פורסם בנבו, 21.01.2016).
- לאור הקשיים שתיאר המומחה בעדותו, יש צורך לבחון את מלוא התשתית הראייתית על מנת "לקבוע מסמרות" בעניין כשירות המנוחה לערוך את הצוואה.
- ראיות כבדת משקל לצורך בחינת שאלת הכשרות של המנוחה לערוך את הצוואה, הן המסמך הרפואי ועדותו של עורך המסמך הרפואי ד"ר ג', אשר הכיר את המנוחה, מאז שהגיעה לבית האבות, דהיינו מיום 15.8.12 ועד לסוף שנת 2013. ד"ר ג' היה הרופא המטפל של המנוחה והוא ביקר אותה כל הזמן ראו: עמ' 91 ש' 27-30 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- ד"ר ג' העיד כי המנוחה הייתה עם ירידה קוגניטיבית קלה, ובשל כך היא הייתה באגף ה"עצמאיים". דהיינו, הסטטוס של המנוחה הוגדר כעצמאית ראו: עמ' 92 ש' 17-23 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18. ד"ר ג' הסביר כי באגף העצמאיים נמצא מי שצלול, מטפל בעצמו, לא מבולבל ולא מסכן את עצמו ראו: עמ' 93 ש' 23-24 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- עוד העיד ד"ר ג' כי עצמאותה של המנוחה באה לידי ביטוי בכך שהייתה יציבה, וקושי קל בזיכרון לא הפריע לה להסתדר בבית האבות, להגיע לחדר האוכל ולחזור, להגיע לרופא ולחזור במידת הצורך ראו: עמ' 96 ש' 32 – עמ' 97 ש' 2 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- המומחה מתח ביקורת על דרך הפעולה של ד"ר ג'. לא התעלמתי מביקורת זו לפיה בדיקת המנוחה על ידי ד"ר ג' לוקה בחסר. בתוך כך, לא נערכה בדיקה קוגניטיבית, לא נערכה בדיקת "מיני מנטל" ולא נערכה בדיקה גופנית. על כן, לשיטת המומחה, הבדיקה לא עומדת בסטנדרט הרפואי הדרוש ראו: עמ' 64 ש' 20-33; עמ' 66 ש' 26 – ע' 67 ש' 2 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- במענה לביקורת המומחה הסביר ד"ר ג' כי המנוחה הייתה בחזקת כשירה ועצמאית ראו: עמ' 98 ש' 24-28; עמ' 100 ש' 6-7; עמ' 102 ש' 28 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18, בשל מצבה במועד עריכת הצוואה, אשר לא השאיר ספק בדבר צלילותה, ולכן לא היה כל צורך בהערכה קוגניטיבית מפורטת ראו: עמ' 93 ש' 30 – 94 ש' 2; עמ' 98 ש' 30-32 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- ד"ר ג' למד על כשירות המנוחה לחתום על מסמכים, בין היתר, משיתוף הפעולה שלה, מהערכה נכונה של מצבה, מהמודעות למה שקורה סביבה ומהגיונה. על כן, ההערכה הקוגניטיבית של המנוחה היא איננה הערכה קוגניטיבית טכנית, אלא הערכה שנעשית על מודעות, הגיון, הבנה ושיפוט ראו: עמ' 97 ש' 28 – עמ' 98 ש' 8 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- מטעמים אלה, לדעת ד"ר ג', לא היה צורך בבדיקת "מיני מנטל" אשר נועדה לאנשים שסובלים מדמנציה שאינם מתמצאים בזמן ובמקום ראו: עמ' 99 ש' 20-23 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- ד"ר ג' הבהיר כי ההידרדרות החדה במצב הקוגניטיבי של המנוחה התרחש ביום 15.9.13 ראו: עמ' 95 ש' 4-5 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18 דהיינו, כחודשיים לאחר עריכת הצוואה ראו גם: עמ' 94 ש' 28 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18 וד"ר ג', הוא זה שקבע כי המנוחה החלה סובלת מדמנציה ראו: עמ' 104 ש' 10-11 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- על כן, "בקרב המקצועי" בין שני המומחים הרפואיים – ואין צורך להכביר במילים על ההערכה הרבה למקצועיותו של פרופסור נ' - אני מעדיף את מסקנתו של ד"ר ג', אשר הכיר את המנוחה, טיפל בה באופן שוטף ופגש בה באופן בלתי אמצעי ביום עריכת הצוואה ראו: עמ' 109 ש' 17-20 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- בנוסף למסמך הרפואי ולעדותו של ד"ר ג', קיימות ראיות נוספות באשר למצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועד עריכת הצוואה ראו:
תצהיר של גב' נ.כ – כי כשלושה חודשים לפני פטירת המנוחה שוחחה עמה בטלפון שיחה ארוכה והתרשמה כי המנוחה הייתה בדעה צלולה ראו: סעיף 34 לתצהיר. בחודש אוגוסט 2013 המנוחה הייתה צלולה והשתיים יצאו ביחד לסיור ברחבי בית האבות ראו: סעיף 35 לתצהיר.
תצהיר של מר ש.כ – כשלושה חודשים לפני פטירת המנוחה העד שוחח עמה בטלפון שיחה ארוכה והתרשם כי המנוחה הייתה בדעה צלולה וזכרה כל פרט ראו: סעיף 12 לתצהיר. באותה השיחה הודיעה המנוחה כי היא בכוונתה לנסוע לחופשה ביפן והיא ביקשה לברר היכן יש בית כנסת ואוכל כשר במקומות בהם היא מתכוונת להתארח ראו: סעיף 13 לתצהיר, ועדותו ראו: עמ' 23 ש' 19-26; עמ' 28 ש' 3-23 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
תצהיר של עו"ד א.א - המתאר את נסיבות עריכת הצוואה ואת מצבה הקוגניטיבי "הצלולה לגמרי" של המנוחה ראו: סעיף 7 לתצהיר.
עדותה של הגב' ח.כ – פקידת בנק אשר טיפלה במנוחה למעלה מ-30 שנה - שהעידה כי בשיחת הטלפון האחרונה שנערכה 3-4 חודשים לפני פטירת המנוחה, האחרונה הייתה ערנית ביחס למה שנעשה בחשבון הבנק שלה ראו: עמ' 10 ש' 15-22 לפרוט' הדיון מיום 5.11.18; ראו גם: עמ' 11 ש' 14-15 לפרוט' הדיון מיום 5.11.18 וכי בשום שלב במהלך שנות ההכרות, לא זכור לעדה כי המנוחה הייתה מבולבלת.
עדותה של הגב' א.ש - אשר הכירה את המנוחה למעלה מ-40 שנה ראו: סעיף 2 לתצהיר, והעידה כי פגשה את המנוחה כחודש - חודשיים לפני פטירתה והמנוחה הייתה במצב רוח טוב ובדעה צלולה ראו: עמ' 32 ש' 4-6, 15-16 לפרוט' הדיון מיום 5.11.18.
עדותו של ע' – אשר העיד כי ההתדרדרות במצבה הקוגניטיבי של המונחה החלה ערב שמחת התורה, בשנת 2013 ראו: עמ' 92 ש' 9, 13 לפרוט' הדיון מיום 5.11.18.
עדותה של הגב' ח.כ – אשר העידה כי פגשה את המנוחה חודש לפני פטירתה ראו: עמ' 11 ש' 27, 34 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18 והתרשמה כי המנוחה הייתה צלולה ודעתנית ראו: עמ' 12 ש' 4; עמ' 18 ש' 9-16 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- בחינה כוללת של התשתית הראייתית, מובילה למסקנה כי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה ולא בכדי העיד בהגינותו המומחה, כי בית המשפט מתרשם מכלל הראיות, כאשר חוות דעת המומחה היא רק אחת מהן ראו: עמ' 75 ש' 8-12 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- גם הפסיקה וגם הספרות המקצועית מורים, כי לעיתים עדות מהימנה של עורך הצוואה ו/או העדים, עדיפה על פני חוות דעת של מומחה ראו: עמ"ש 63262-01-14 מיום 16.11.15 (פורסם בנבו). הדבר נכון ביתר שאת כאשר על כף מאזניים אחת מונחת חוות דעת של מומחה, ועל הכף השנייה מונחות שלל ראיות וביניהן המסמך הרפואי ועדותו של ד"ר ג' אשר בחן את כשירות המנוחה בזמן אמת ווידא כי היא מבינה כי היא חותמת על הצוואה, בה היא מביעה את רצונה ראו: עמ' 101 ש' 28-30 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- גם אם המנוחה סבלה מירידה קוגניטיבית קלה ראו: עמ' 92 ש' 17-18 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18, אין בירידה קוגניטיבית זו כדי לפסול את יכולת המנוחה לערוך צוואה ראו: ת"ע 8333-07-15 מיום 20.6.17 (פורסם בנבו) שכן לא כל ירידה בכושרו הקוגניטיבי של המצווה, שולל כשירות לערוך צוואה ראו: ת"ע 40700/09 מיום 26.6.12 (פורסם בנבו).
- אין בידי לקבל את עמדת המומחה כי עורך הצוואה צריך להבין דברים מורכבים ראו: עמ' 70 ש' 26-28; עמ' 71 ש' 13-14 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
- לעניין הכשרות לצוות, מורה סעיף 26 לחוק הירושה כי "צוואה שנעשתה... בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה- בטלה". הפסיקה קבעה כי משמעות הדרישה "ידע להבין בטיבה של צוואה" היא שעל המצווה להיות מודע לעובדה שהוא עורך צוואה, מודע להיקף רכושו ומודע לתוצאות עריכת הצוואה על יורשיו ראו: ע"א 160/80 בנדל נ' בנדל פ"ד לה (3), 101.
- בענייננו – אין כל ספק כי המנוחה הייתה מודעת לעריכת הצוואה ולתוצאותיה. הדבר נלמד, בין היתר מהוראת הצוואה המבטלת, במפורש, את הצוואה השנייה.
- לאור כל אלה, אני קובע כי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה.
השפעה בלתי הוגנת
- על פי הפסיקה והספרות, רק העובדות המתוארות בגוף כתב התביעה הן המחייבות, ע"א 9/86 ויין נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(4)713,722.
- בתוך כך, בית המשפט קמא לא יהיה רשאי לפסוק לפי גרסה שלא נטענה כלל ראו: עמ"ש 29460-05-18 מיום 7.4.19 (פורסם בנבו).
- בענייננו, בכתב ההתנגדות, המתנגדות לא פירטו דבר ביחס להשפעה בלתי הוגנת של ע.ק כלפי המנוחה. הדבר אינו מקרי והוא נובע מחוסר היכולת של המתנגדות למסור עדות כלשהי נוכח תקופת הנתק בינן לבין המנוחה וע.ק.
- גם העדים החיצוניים לא תרמו תרומה ממשית לגיבוש עילת ההתנגדות זו.
- לפיכך, נוכח הצורך להוכיח השפעה בלתי הוגנת באופן ברור, כאשר אין די בהטלת ספקות באשר לרצונו החופשי של המצווה ראו: ע"א 423/75 מרדכי בן נון נ' מטילדה ריכטר (פורסם בנבו) (1976); ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום (1995) (פורסם בנבו) ניתן היה לדחות את הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת.
- ואולם, בבחינת למעלה מן הצורך, אבחן את הטענה בעזרת מבחני העזר שנקבעו בע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום, פ"ד מט(1) 331.
מבחן "התלות והעצמאות" - האם יש לראות במצווה כאדם עצמאי בתקופה הרלוונטית הן מבחינה פיסית והן מבחינה השכלית- הכרתית, כאשר תלות פיסית אינה עדות מספקת לתלות בזולת.
על עצמאותה של המנוחה ניתן ללמוד, בין היתר:
מעדותו של ד"ר ג' – ראו: עמ' 92 ש' 19-22; עמ' 108 ש' 8-9 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18 כמפורט לעיל.
מעדותה של הגב' ח.כ – ראו: עמ' 11 ש' 20-25 לפרוט' הדיון מיום 5.11.18 לפיה ההחלטה לעבור לבית אבות, הייתה החלטת המנוחה.
מעדותה של העו"ס של בית האבות הגב' ש.ד. – ראו: עמ' 48 ש' 8-10 לפרוט' הדיון מיום 5.11.18.
מבחן "התלות והסיוע" - במקום שבו המצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת, יש לבחון את טיב הסיוע, היקפו ומידת התלות במי שהעניק לו אותו.
המתנגדות – והנטל להוכיח את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת מוטל עליהן – לא הביאו כל ראייה לביסוס הטענה. על מנת להמחיש זאת, יובא קטע מעדותו של עד מטעם המתנגדות מר פ.ג, אשר העיד כי:
כך העיד מר פ.ג:
ש. פעם רביעית אני שואל. אם יש לך עוד דוגמאות לעניינים של תלותיות?
ת. יכול להיות שיש לי.
ש. חוץ מלהחליף מנורה.
ת. סביר מאוד שיש לי. סביר מאוד שיש לי.
ש. אז בבקשה דוגמאות?
ת. לא יודע. אתה צריך להזכיר לי אולי אני אזכר.
ראו: עמ' 67 ש' 20-25 לפרוט' הדיון מיום 12.11.18.
קשרי המצווה עם אחרים- בידודו של המצווה וניתוקו מאחרים מגברים את התלות שלו בנהנה.
על הקשר של המנוחה עם האחרים ניתן ללמוד, בין היתר:
מתצהירה של הגב' נ.כ – כי הייתה בקשר עם המנוחה שלושה חודשים לפני פטירתה ראו: סעיף 34 לתצהיר ובחודש אוגוסט 2013 השתיים יצאו ביחד לסיור ברחבי בית האבות ראו: סעיף 35 לתצהיר.
מתצהירו של מר ש.כ – כשלושה חודשים לפני פטירת המנוחה שוחח עמה בטלפון שיחה ארוכה ראו: סעיף 12 לתצהיר.
מעדותה של הגב' א.ש - אשר העידה כי פגשה את המנוחה כחודש חודשיים לפני פטירתה ראו: עמ' 32 ש' 4-6, 15-16 לפרוט' הדיון מיום 5.11.18.
מעדותה של הגב' ח.כ – לפיה פגשה את המנוחה חודש לפני פטירתה ראו: עמ' 11 ש' 27, 34 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
נסיבות עריכת הצוואה - מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה, אף אם אינה עולה לכדי מעורבות לפי סעיף 35 לחוק הירושה.
על נסיבות עריכת הצוואה ניתן ללמוד מתצהירו המפורט של עורך הצוואה עו"ד א' ומעדותו. עוה"ד א' הצהיר כי הוא ערך את הצוואה לבקשתה הבלעדית של המנוחה, לאחר שווידא כי זה רצונה החופשי מבלי שהמנוחה נתונה לכל לחץ.
הצוואה נחתמה לפני שתי עדות, לא לפני שנערכה למנוחה הבדיקה הרפואית.
עוד הצהיר עו"ד א' כי הצוואה נחתמה לאחר שהוא והמנוחה עברו על כל פרטי הצוואה ולא לפני שקדמו שיחות טלפון לשם בירור רצונה.
עו"ד א' הכחיש כי ע.ק הסיע אותו לבית האבות ראו: עמ' 15 ש' 24-25 לפרוט' הדיון מיום 16.12.18 וכי ע.ק היה לא יותר משליח לשם יצירת קשר בין עו"ד א' לבין המנוחה ראו: עמ' 17 ש' 1-4 לפרוט' הדיון מיום 16.12.18.
- על כן ובראי מבחני העזר שנקבעו בהלכת מרום, לא הוכח בפניי כי ע.ק השפיע השפעה בלתי הוגנת על המנוחה.
כיבוד רצון המת
- כלל ידוע בשיטתנו הוא, כי יש להגשים את רצון המצווה ובלבד שלא נפל בו פגם. המחוקק העניק משקל רב לזכות המנוח לקבוע את אשר ייעשה בנכסיו לאחר פטירתו, גם תוך הדרת יורשיו על פי דין מזכויותיהם כיורשים ראו: רע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו, פ"ד נג(3)97).
- כיבוד רצון המת הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי, המעוגנת בכבודו של האדם, ראו: ע"א 1900/96 איזבל טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי ואח', פ"ד נג(2)217.
- הצעד הראשון בכיבוד רצון המת הוא זיהויו. לגמירות הדעת נודעת חשיבות מרכזית בכך ראו: בע"מ 7049/15 מיום 17.12.15 (פורסם בנבו).
- על רצון המנוחה להוריש את רכושה לע.ק ניתן ללמוד מעריכת שתי הצוואות הקודמות. על אף שבצוואה השנייה הורישה המנוחה 13.3333% מזכויותיה בדירה למתנגדות, מקבל אני את גרסתו של ע.ק כי הצוואה השנייה נועדה לשקף את הסכם הגירושין ראו: סעיף 3 להסכם הגירושין.
- תמיכה נוספת לרצון המנוחה להוריש את רכושה לע.ק מצוי בגרסאות העדים החיצוניים מטעם ע.ק ראו:
מ.ש – סעיף 7 לתצהיר ועדותו מיום 5.11.18 ש' 13-14, 19, 22, 24.
נ.כ - סעיף 37 לתצהירה.
א.א - סעיף 2 לתצהירו.
הגב' ח.כ – עמ' 15 ש' 31 לפרוט' הדיון מיום 6.11.18.
טענות נוספות של המתנגדות
- בכתב ההתנגדות, נטענו טענות נוספות מטעם המתנגדות וביניהן:
- כי הצוואה שהוגשה לקיום איננה הצוואה המקורית – לטענה זו אין כל בסיס.
בבקשה לצו קיום צוואה סומן כי הצוואה שצורפה היא צוואה במקור.
בהודעה מטעם מזכירות הרשם לענייני ירושה מיום 9.4.14, צוין כי הבקשה נבדקה ונמצאה תקינה.
בשני מכתבים מטעם ב"כ היועמ"ש מיום 18.5.14 ומיום 16.6.14 שהופנו לב"כ ע.ק נדרשו השלמות ואין בהם כל אזכור כי הצוואה איננה הצוואה המקורית. והדעה נותנת כי צירוף העתק היה מדליק "אור אדום" אצל ב"כ היועמ"ש.
עיון בת"ע 53345-12-14 מלמד כי לצד צוואה עם חותמת "העתק נאמן למקור" הוגשה לקיום גם הצוואה ללא החותמת וכי ככל הנראה הצוואה מקורית ראו: עמ' 31 לבקשה לצו קיום צוואה.
- הצוואה נערכה בשפה העברית שלא הייתה נהירה למנוחה – לא זו בלבד שאי ידיעת השפה העברית, איננה סיבה לפסילת הצוואה ראו: ע"א 464/77 יהודה דהן נ' יפה אזולאי, פ"ד ל"ג (2) 16, אלא שש.ק העידה כי המנוחה ידעה לקרוא עברית ראו: עמ' 50 ש' 7 לפרוט' הדיון מיום 12.11.18.
- שמה של המנוחה כפי שהופיע בצוואה, אינו זהה לשמה כפי שמופיע בתעודת הזהות ובתעודת הפטירה – טענה זו נזנחה בסיכומים.
- לא צוינו בצוואה מקום עריכת הצוואה וחתימתה – טענה זו נזנחה בסיכומים. בבחינת למעלה מן הצורך יצוין כי אין זה תנאי לתוקפה של הצוואה והדבר הובהר בתצהירו של עו"ד א'.
- לא צוין בצוואה תאריך חתימת העדים על הצוואה וכי הצוואה נערכה בפניהם – טענה זו נזנחה בסיכומים. בבחינת למעלה מן הצורך ייאמר כי עוה"ד א' "פיזר את הערפל" בעניין זה בסעיף 5 לתצהירו.
- עדותה של העו"ס מלמדת כי המנוחה הייתה "חוסה" והייתה בחלקה סיעודית ראו: סעיף 24 לסיכומים - בטענה זו אין ממש. העו"ס אכן העידה כי המנוחה הייתה חוסה וכי היא הייתה במחלקת סיעודית ראו: עמ' 48 לפרוט' הדיון מיום 5.11.18, ואולם עיון בעדותה של העו"ס מלמד כי עדות זו התייחסה לשהות חלקית של המנוחה בבית האבות, בעוד שמרבית הזמן המנוחה שהתה באגף העצמאים והייתה עצמאית ראו: עדות העו"ס עמ' 48 ש' 8-9; עמ' 49 ש' 8 לפרוט' הדיון מיום 5.11.18.
- התוצאה היא כי ההתנגדות נדחית והבקשה לצו קיום צוואה מתקבלת.
- לאור התוצאה, המתנגדות יישאו בהוצאות משפט בסך של 70,000 ₪ אשר ישולם לע.ק בתוך 30 יום שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה ממועד החיוב ועד למועד ביצוע התשלום בפועל.
- צו קיום צוואה, הערוך על פי תקנה 24 לתקנות הירושה, בצירוף הצוואה, יוגש לחתימתי.
- המזכירות תסגור את שני ההליכים.
- מתיר לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, א' אלול תשע"ט, 01 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.