על פי סעיף 114 לא כל אדם שעבד או השקיע במשק זכאי לפיצוי, אלא רק מי שעונה לדרישת – יורש"..."
דברים דומים ניתן היה למצוא במאמרה של פרופ' אוטולנגי "ההסדרים המשפטיים בנוגע לירושת משק במושב עובדים", עיוני משפט ט', תשמ"ג –תשמ"ד, בעמ' 481 בנוגע לפיצוי בו עוסק סעיף 114 לחוק הירושה, בזו הלשון:
"...לפיצוי שצריך היה להינתן על ידי היורש, שהוכיח את היותו "מוכן ומסוגל", ליורשים האחרים שאינם זוכים במשק; וכן לפיצוי שצריך להינתן לאותו יורש, אשר עבד במשק אביו עד לפטירתו ("הבן הממשיך", בן הזוג או אחר), עבור השקעתו במשק, בחינת הכרה בהשבחתו של המשק, בין אם יזכה במשק ובין אם לא יזכה בו".
19.טענות יורש החורגות מהוראות סעיף 114 (ד) לחוק הירושה יכול ויקימו עילות תביעה עצמאיות מכוח מערכות דינים אחרות, למשל מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט - ואלה יצטרכו להיבחן לאורן. להיבט זה חשיבות אף מטעמים של מדיניות שיפוטית ואין לאפשר ניצול של הדיון בסוגית הורשת המשק החקלאי, להתחשבנות בלתי מוגבלת בהיקפה ובתחומיה בין היורשים, על בסיס אורח חיי המשפחה משך עשרות שנים, הענקות שונות שבוצעו לטובת מי מבין היורשים עוד בחיים ושלל טענות שאין בינן לבין הפעילות החקלאית של המשק דבר וזכרן לא בא בחיי בעלי הזכויות במשק שהלכו כבר לבית עולמם.
20.במקרה שלפני לא הועלתה כל טענה שהמשק ניתן לחלוקה באופן שיאפשר פרנסה של משפחה חקלאית. משכך ובהתאם לקביעות פסק הדין בהליך הקודם יש לבחון שאלת הפיצוי בין היורשים, בין היתר, בהתחשב בטענות ש' לפיצוי והשבה ומכלול הנסיבות.
ג.טענות ש' לפיצוי והשבה
21.לטענת ש', על מ' ו-ד' להשתתף בתשלומים בהם נשא בעבור ובמקום ההורים המנוחים וכי יש להעריך שווי השקעותיו במשק – כך שאלה יופחתו מהפיצוי שהוא נדרש לשלם להן לפי סעיף 114 לחוק הירושה. את טענותיו של ש' לפיצוי והשבה מצאתי לחלק לשלוש קטגוריות עיקריות:
האחת, תשלומים בהם נשא ש' במקום ובעבור ההורים המנוחים בחייהם, לטובת כיסוי צורכי המנוחים, רכישות שביצע בעבורם והחזרי חובות של המנוחים מסוגים שונים.
השנייה, השקעות ש' בתשתיות החקלאיות של המשק - בהן בניית סככת בית אריזה, הנחת תשתיות של צנרת ומערכות השקיה, עיבוד הקרקע, רכישת ציוד חקלאי וכן תשלומי חובה ומיסים בגין המשק, בהם נשא לדבריו במקום המנוחים.
השלישית – השקעות בבניית מבני המגורים במשק.
22.בטרם אדון בטענות הצדדים בפרק זה, אני מוצאת לדחות טענות מ' ו-ד' לקיומו של השתק עילה ביחס לטענות ש' לפיצוי והשבה בגין השקעותיו וטענת השיהוי. בפסק הדין בהליך הקודם קבעתי בסעיף 70 כך:
"70. באשר לשאלת גובה הפיצוי, מצאתי שאין מקום להכריע בה במסגרת ההליך הנוכחי. התובע עתר מלכתחילה לסעדים מוגבלים הנוגעים להצהרה בדבר זכויותיו בנחלה מכוח מעמד של "בן ממשיך" וכפועל יוצא הראיות אשר נשמעו צומצמו בעיקרן למחלוקת הנוגעת לזכויות בנחלה וטיבן. הנתבעות 1 ו- 2 מצידן עתרו לסילוק תביעתו של התובע על הסף אף מבלי לדון בשאלת גובה הפיצוי - ולא הגישו תביעה לחלוקת עיזבון המנוח וקביעת גובה הפיצוי לפי סעיף 114 לחוק הירושה. משכך, אין מקום לדון בשאלה זו במסגרת ההליך הנוכחי וצד המבקש לקבוע את גובה הפיצוי רשאי לנקוט בהליך מתאים. בגדרו של הליך כזה ניתן יהיה לבחון, בין היתר, את המשמעות המשקל שיש לייחס למשך מגוריו של התובע ובני משפחתו בנחלה, הטענות לעניין עיבוד והחזקת הנחלה בפועל על ידי התובע במהלך השנים, לרבות סוגיית הבנייה בנחלה ומקורות מימונה, והיחס ביניהם לבין גובה הפיצוי בו ידרש התובע לפי סעיף 114 לחוק הירושה."
23.פסק הדין בהליך הקודם הכריע במחלוקת הנוגעת לזכויות במשק, בעוד הפלוגתאות העומדות להכרעה עתה נוגעות לגובה הפיצוי לפי סעיף 114 לחוק הירושה, סוגיה שלא נדונה ולא הוכרעה בהליך הקודם. ככל שמ' ו-ד' סבורות שהיה בתביעתו של ש' בהליך הקודם כדי למצות טענותיו, הרי שבאותה מידה ניתן לזקוף לחובתן כי בהגנתן אז לא העלו טענות לעניין גובה הפיצוי.
24.מטעמים דומים אני דוחה גם את הטענה לשיהוי. בחינת כתבי הטענות וכל מהלך ההתדיינות בהליך הקודם מלמדים שלא היה בהם דבר אשר יכול היה ללמד על כוונה לזנוח טענות, בין לעניין גובה הפיצוי וההשקעות במשק ובין לעניין השימוש הבלעדי שעושה ש' במשק מאז פטירת המנוח, הצדדים לא התדיינו בסוגיות אלה ישירות – וממילא לא הוכחה כל ציפייה או הסתמכות של מי מבין הצדדים שטענות ועילות תביעה אלה לא יתבררו.
תשלומים במקום ובעבור ההורים המנוחים ורכישת רכב
25.בכתב התביעה העריך ש' את התשלומים וההוצאות בהם נשא במקום ובעבור המנוחים כך: (א) החזר תשלום חובות המשק, חובות המנוחים לאגודה, לחברת ע' ולבנק בסך של כ- 100,000 ₪; (ב) רכישת רכב נוסעים למנוח בשנת 2005 בסך של כ- 25,000 ₪; (ג) תשלומי שכר למטפלות במנוחים ותשלומי פיצויים עם הפסקת עבודתן בסך של כ- 80,000 (ר' סעיף 40 לתביעת ש'). לאחר שבחנתי טענותיו של ש' בגין התשלומים אשר לדבריו ביצע במקום ובעבור המנוחים כמפורט לעיל, מצאתי כי דין טענותיו להידחות בהיעדר עילה ויריבות ואף התיישנות, מה גם שש' כלל לא הוכיח שנשא בתשלומים אלו - ואבאר עמדתי.
26. לפני רכיבי תביעה שאינם נוגעים לפעילות החקלאית של המשק ולעבודתו של ש' במשק, כך שאין בהוראות סעיף 114 (ד) לחוק הירושה כדי להקים עילת תביעה לש' בגינם וזכות להשתתפות כלפי אחיותיו, כזו הניתנת להפחתה מהפיצוי עבור המשק. לדברי ש', הוא העניק להוריו סיוע כלכלי ותמיכה, מתוך תפיסת עולמו כמי שדאג לצורכי הוריו המנוחים, גר לידם והיה עתיד לקבל מהם את הזכויות במשק, לדבריו (ר' סעיף 21 לתצהירו):
"21. לא בקשתי מאחיותי להשתתף בהחזקתם של הורי היות ושמעתי את אחיותי ד' ו-מ' עונות בתשובה לבקשותיו של אבא לסייע בכלכלת הבית כי אין להן ממה לעזור לו, וגם מ' פנתה אלי ואמרה אל תבקש ממני ומאחותך כסף כי אין לנו ממה לתת. כך נהגתי גם על פי תפיסת עולמי כי הבן שעתיד להמשיך את המשק הוא הבן שנשאר לגור ליד ההורים, מסייע בכלכלתם ודואג לסיעודם וכל מחוסרם והוא הבן אשר אליו עבור המשק לאחר פטירתם – על בן זה לדאוג להוריו".
27. ש' לא הראה שקמה לו עילה לתבוע את עיזבונות הוריו המנוחים להשבת הכספים שנתן להם לדבריו בחייהם ללא כל קשר למשק והפעלתו, כך שלא ניתן לקבל כיום את הטענה שקמה לו עילת תביעה להשבה. לפני הענקות כספיות נטענות למנוחים, בחייהם, בבחינת מתנה שהושלמה, מתוך מחויבות שנטל על עצמו ש', לדבריו. ההענקה כזו אינה מקימה לש' זכות כלפי עיזבונות המנוחים וממילא לא כלפי מ' ו- ד', מתוקף מעמדן כיורשות של המנוח, כך שדין רכיבי תביעה אלה להידחות בהיעדר עילה ואף בהיעדר יריבות (ר' והשווה לסעיף המבוא בסיכומי התשובה של מ' ו-ד').
28.אציין עוד שכבר במסגרת פסק הדין בהליך הקודם קבעתי שציפייתו של ש' לקבל את המשק אין די בה, שעה שהדבר לא נעשה באחת מהדרכים המנויות בדין לביצוע הענקה כזו. המנוח לא חתם על כל מסמך להענקת זכויותיו במשק לש' וגם לא הוכח שזו היתה כוונת ורצון המנוחים. וכך קבעתי בסעיף 50 לפסק הדין:
"50. לראיה גם שלא בוצעה כל פעולה בחיי המנוח להקניית הזכויות בנחלה לתובע, בין בסמוך למועד הסדרת הדיווח על רכישת הזכויות מה"ה פ' בשנת 1977 ועיגון הזכות לבניית יח"ד שנייה בנחלה מול הרשות, ובין בכל מועד רלוונטי אחר עד לפטירת המנוח בשנת 2012. לא שנוי במחלוקת גם שהמנוח לא הותיר אחריו צוואה, חרף העובדה שהסכם החכירה הכיר באפשרות לערוך צוואה כזו והקנה לחוכר אפשרות לצוות את הזכויות בנחלה. במילים אחרות, גם אם הייתי מקבלת גרסת התובע בדבר רצון ההורים המנוחים באשר למה שיעשה בנחלה לאחר פטירתם, אין חולק שרצון זה לא קרם עור וגידים לכדי הקניית הזכויות בנחלה בדרכים המקובלות בדין, היינו מתנה, מכר או צוואה, והתובע גם לא טען לכך."
29.במסגרת ההליך הנוכחי בשאלת הפיצוי, לא הונחו לפני ראיות נוספות בדבר כוונת ורצון ההורים המנוחים להקנות מלוא הזכויות במשק לש', אל מול המסמכים והפעולות אשר בוצעו על ידי המנוחים בחייהם אשר לימדו שהמנוחים דווקא נמנעו מלבצע הענקה כזו לש'. כך, אין לפני ציפייה והסתמכות לגיטימית המקימה עילת תביעה להשבה ופיצוי - וקביעות פסק הדין בהליך הקודם יפות גם לכאן (ר' סעיף 51 לפסק הדין בהליך הקודם):
"51. הימנעות ההורים המנוחים מלפעול להעברת הזכויות בנחלה על שם התובע עוד בחייהם או בדרך של עריכת צוואה, עומדת גם בניגוד לפעולות מפורשות אחרות שבוצעו בחייהם. כך למשל חתימת האם המנוחה על העברת זכויותיה בנכס מקרקעין אשר היה שייך לה בXXXX, בהעברה ללא תמורה לתובע עוד בשנת 1996 (ר' נספח 14 לתצהיר הנתבעות 1 ו- 2). כן עומדת גרסת התובע בסתירה לראיות ולפיהן עתר בתחילת שנת ה- 80' של המאה הקודמת לכך שתוקצה לו נחלה אחרת ביישוב XXXX בציינו כי אחותו היא ה"בת הממשיכה" במשק הוריו (ר' תצהיר התמיכה לעתירה בבג"צ XXXX – נספח 25 לתצהיר הנתבעות 1 ו- 2) וגם לבקשת המנוח לפצל את הנחלה לטובת הקצאת מגרש לטובת הנתבעת מס' 1 ובעלה בשנת 1997 (ר' תשובת הרשות מיום 15.4.97 – נספח 13 לתצהיר הנתבעות)."
30.משך שנים רבות המשק לא שימש רק למגורי ש' ומשפחתו ולאחר בגרותן מ' ו-ד' התגוררו אף הן בתחומי המשק, בהסכמת המנוחים ועל פי רשותם. תחילה ד', שעם נישואיה עברה להתגורר בבית הוותיק במשך כ- 10 שנים ובתום אותה תקופה מ' עברה להתגורר שם, עד שנת 2001. אפנה גם להתכתבות המנוח מול רמ"י מיום 15.4.67 לשם לפיצול מגרש למגורים מהמשק, על מנת שמ' תוכל להקים בו את ביתה (ר' נספח 16 לתצהירו של ש'). מהלך זה לא צלח, עקב החלטות ונוהלי רמ"י באותה תקופה, אולם יש בו כדי לטעת ספק משמעותי בטענות ש' בדבר כוונת המנוחים לכך שמלוא הזכויות במשק יוקנו לו ואני דוחה אותן.
לא למיותר לציין שד' אף טענה שהמנוח התכוון לערוך צוואה ובה לצוות את הזכויות במשק רק לה ולמ', אולם הדבר לא נעשה לבסוף לאור מריבה בתוך המשפחה משנודע הדבר לש', כאשר ברקע הענקות וזכויות אחרות שנפלו בחלקו של ש' לאורך השנים, למשל הענקה בחיים של זכויות המנוחה בנכס אחר ב-xxx לש' (ר' דבריה החל מעמ' 125 שורה 21 לפרוטוקול מיום 21.9.22; ר' סעיף 5 לסיכומיהן).
31.עוד אציין שמגרסת ש' עצמו עולה שמדובר בתשלומים והוצאות בהן נשא ש', לדבריו, משך עשרות שנים עובר לפטירת ההורים המנוחים, כך שבדין טענו מ' ו-ד' כי אפילו היתה לש' עילת תביעה המנותקת ונפרדת מסוגיית הפיצוי והחזר ההשקעות לפי סעיף 114 לחוק הירושה, הרי שזו התיישנה שנים רבות קודם להגשת תביעתו, בחלוף למעלה מ- 7 שנים ולו ממועד פטירת ההורים המנוחים, המנוח ביום 27.1.12 והמנוחה ביום 4.3.11.
32.אפילו לא הייתי דוחה טענות ש' מכוח טעמי הסף שצוינו, בחינת תצהיריו וראיותיו של ש' מעלה שזולת הצהרתו של ש', לא הוכח בכלל שש' נשא בתשלומים כלשהם, טענותיו נטענו על דרך הערכה ואומדן גס, ללא כל אסמכתאות שיהיה בהן כדי לבסס גרסתו, כפי הנטל המוטל עליו, להוכחת תביעה כספית להשבה ופיצוי. דוגמא מובהקת לכך ניתן היה למצוא באמירותיו הכלליות של ש' בתצהיר עדותו הראשית שאפילו לא מוקדו לרכיבי התביעה - ובו נאמר בין היתר כי "10. החל משנת 1970 ועד לשנת 1988 הורי קיבלו ממני כל סכום שהצטרכו למחייתם ורווחתם". כן טען ש' כי "14. ...עבור אמי המשכתי ושילמתי את כל התשלומים לביטוח לאומי עד ליום פטירתה בכדי שלא יפגעו זכויותיה". ש' הוסיף וטען כי נשא גם בכל צורכי המנוחים בעשורים האחרונים לחייהם "20. כל צרכיהם של הורי ובכלל זה כלכלת הבית, חשמל מים, תשלומי מיסים וכל שאר ההוצאות שולמו על ידי במלואם מאז הפסיקו לעבוד כשכירים: אמי בשנת 1982 ואבי בשנת 1988 ... וכך עשיתי לאורך כ- 30 שנה עד לפטירתו של אבא בשנת 2012 ופטירתה של אמא בשנת 2011". מדובר אפוא באמירות והצהרות כלליות, ללא תימוכין כלשהם וללא כל כימות המאפשר ביסוס טענות להשבה ועדותו בחקירתו הנגדית לא ריפאה קושי זה.
33.למרות הטענה לתשלום חובות נטענים של ההורים המנוחים לבנק, הרי שלא הוצגו תדפיסי חשבון בנק ע"ש המנוחים המלמדים על יתרת חוב כלשהי, קל וחומר שלא הוצגה אסמכתא שחוב נטען כזה נפרע על ידי ש'. לא נעשה גם כל פילוח של חובות המנוחים, תוך הבחנה בין חובות שנוצרו בזיקה למשק ולפעילות החקלאית לבין חובות שאינם כאלה ולא הובאה כל אסמכתא בעניין זה. דברים אלו יפים גם לעניין הטענה לתשלומים למטפלות של המנוחים ורכישת רכב למנוח. בתצהירו טען ש' שבשלוש השנים האחרונות לחיי ההורים המנוחים התשלומים הכרוכים בתשלום למטפלות ואחזקת משק הבית הסתכמו בסך של כ- 120,000 ₪ (ר' סעיף 30 לתצהירו), אולם לא פורט שכרן ולא הוצגה כל אסמכתא בעניין זה.
34.לא ניתן היה גם להתעלם מעדות מ' ו-ד', בה מצאתי ליתן אמון, שגם הן טיפלו וסעדו את המנוחים וכי מימון שכר המטפלות בוצע גם באמצעות תשלומי המוסד לביטוח לאומי, גרסה שמצאה תימוכין בחקירת ש' שאישר שמדובר היה במטפלות מטעם המוסד לביטוח לאומי (ר' דבריו בעמ' 114 לפרוטוקול מיום 21.9.22 החל משורה 28). יוער שד' אישרה בעדותה שהיו הוצאות נוספות בעבור המטפלות של המנוחים, אלא שהיא טענה שהוצאות אלה שולמו על ידה, אולם לא מצאתי לקבל עמדתה שעה שזו לא נתמכה בכל אסמכתא, בדיוק כמו ש' והיא גם אישרה בחקירתה שהיא עצמה לא שילמה את שכר המטפלות (ר' בעמ' 146 לפרוטוקול מיום 21.9.22 שורות 20-21). מ' העידה מצידה שהצדדים חלקו בהוצאות הטיפול וצורכי ההורים המנוחים ורק אם היה קיים הפרש ש' היה משלמו לדרישת המנוח וכנגד שימושו של ש' במשק (ר' בעמ' 150 לפרוטוקול מיום 21.9.22). אשר על כן, לא רק שלא הוצגו אסמכתאות לתמיכה בטענות ש', נשמעו אף עדויות סותרות בעניין זה.
35.אוסיף לכך שגרסת ש' ביחס לחובות המנוחים לקתה בחוסר פירוט מהותי, טענותיו היו "...נעדרות פירוט הכרחי וקונקרטיזציה של מועדים וסכומים..." כלשון מ' ו-ד' (ר' סעיף 20 לסיכומיהן), שעה שלא צוין פירוט של התקופות בהן נוצרו החובות הנטענים ומקורם. בעניין הרכב, שלפי הטענה נרכש לשימושו של המנוח, הרי שלא הוצג רישיון רכב, אישור בעלות ולא נשמעה כל גרסה מה עלה בכלל בגורלו של הרכב הנטען לאחר פטירת המנוח. גרסת ש' לעניין נשיאה בכל תשלומי המשק, עמדה גם בסתירה להצהרתו במסגרת הליך לגביית חובות ארנונה שנוהל כנגדו בתא"מ XXXX בבית משפט השלום בטבריה, בו טען ש' שיחידת המגורים בקומת הקרקע המשמשת אותו, הוכשרה למגורים רק בשנת 99' וכי למיטב ידיעתו המנוח הוא זה ששילם את חובות הארנונה בעבור כל המשק וזאת עד לפטירתו בשנת 2012. גם מטעם זה לא מצאתי ליתן אמון בטענותיו אלה של ש' ולא מצאתי לפסוק בגינן סעד (ר' פסק דין בתא"מ XXXXX נספח 15 לתצהירן של מ' ו-ד').
36.מגרסת ש' עלה כי לכל הפחות חלק מהתשלומים הנטענים, תשלומים אשר לדבריו על מ' ו-ד' להשתתף בהם, שולמו מתוך חשבון המשק אשר התנהל בבנק על שמו של ש' ביחד עם המנוח. יש בטענה זו כדי לשמוט את הטענה שש' נשא באופן בלעדי במלוא צורכי הוריו המנוחים, בהיעדר פירוט למקור ההפקדות והזיכויים בחשבון הנ"ל, כל זאת שעה שאין מחלוקת כי שנים רבות המנוח עבד גם כשכיר וההכנסות המשק התבססו על שימוש והפעלת זכויותיו של המנוח במשק. כך, אין באמירותיו הכלליות של ש' כדי לבסס - ולו את "חלקו" כשותף בחשבון הבנק, בתשלום ההוצאות הנטענות (ר' סעיפים 22-24 לתצהירו של ש').
37.חשוב לציין כי אי הוכחת רכיבי התביעה בפרק זה, אינה גורעת מההתרשמות כי ש' היה בן מסור, תומך ונאמן להוריו המנוחים. על הסיוע שהעמיד ש' למנוחים ניתן היה למצוא תימוכין למשל מאישור של האגודה השיתופית "XXXX" מיום 23.4.14, ממנו עולה כי על פי רישומי האגודה בסוף שנת 2000 נסגר כרטיס הנה"ח על שם המנוח וכל חיובי צריכת המים, הביתיים והחקלאיים, הועברו לכרטיס הנה"ח על שם ש'. אפנה גם לאישור שהוצג על ידי ש' ולפיו בשנת 2005 התיק במס הכנסה ע"ש ההורים המנוחים נסגר (נספח 12 לכתב התביעה), למרות שאין חולק כי הפעילות הכלכלית של המשק נמשכה וצורכי המנוחים נענו.
אלא שבכך אין די בכדי לבסס טענותיו הכספיות של ש', מה גם גרסת ש' עמדה בסתירה מוחלטת לעדויות מ' ו-ד' בדבר אורח חיי ההורים המנוחים, מעורבות המנוח בניהול המשק ועבודת המנוחים כשכירים במשך שנים רבות. בהקשר זה הוכח למשל שהמנוח היה עוסק עצמאי עד שנת 2005, בעל תעודת מגדל וחבר ב"XXXX", שעבד גם כשכיר. המנוחה עבדה כטבחית בXXXX וכמטפלת שכירה, עד שפרשה ונהייתה לעקרת בית אשר עזרה בגידול הנכדים. כך יוצא שטענותיו של ש' כי במשך עשרות שנים רק הוא זה שמימן ופרנס את הוריו המנוחים באופן בלעדי, ללא שימוש במקורות הכנסה של ההורים המנוחים עצמם ובנכסיהם, עוררו קושי ואין בידי לקבלן.
38.ש' טען בעדותו לפני שהמסמכים ואסמכתאות שהיו בידיו לתמיכה בתשלומים שבוצעו ואף לעניין הבנייה נלקחו ממנו על ידי מ' ו-ד' (ר' דבריו בעמ' 37 לפרוטוקול שורה 3 דיון מיום 1.12.21, ; בעמ' 40 שורה 27; עמ' 46 שורה 33), אלא שטענה זו לא הוכחה ומכל מקום מדובר בחובות נטענים למוסדות וגופים רשמיים ובנקאיים, אשר ניתן היה לקבל צווים למידע ופירוט חשבונאי, אולם דבר מאלה לא התבקש על ידי ש'. אך מעבר לכך, ובזאת העיקר לטעמי - אין כל ציפייה ש' ישמור בידו אסמכתאות משך עשרות שנים, בשים לב לאופי הנתינה והסיוע שהעניק למנוחים לדבריו, תמיכה שאין עילה לבוא בעניינה חשבון לאחר פטירתם. בהתחשב באמור אני דוחה טענות ש' להשבה כלפי עזבון המנוחים ולהשתתפות מ' ו-ד' בתשלומים בהם נשא לטענתו כמפורט בפרק זה.
עבודה והשקעה בתשתית החקלאית של המשק ותשלומים לרמ"י
39.בכתב התביעה טען ש' כי על מ' ו-ד' להשיב לו סכומים שונים שהשקיע במשק בעבודה קשה וברכישת ציוד וכלים וזאת משך עשרות שנים - ולשם כך עתר להורות על מינוי שמאי. הרכיבים בגינם התבקש פיצוי או השבה פורטו בכתב התביעה ואלו הם: (א) בעבור סיקול אדמות המשק סך של 70,000 ₪; בעבור רכישת צנרת טפטוף להשקיית חלקות המשק סך של 200,000 ₪; (ג) עבור התקנת קווי מים שיוליכו מים לחלקות המשק בסך של 50,000 ₪; (ד) עבור בניית סככת בית אריזה בגודל של 300 מ"ר – סך של 120,000 ₪ (ר' סעיף 40 לכתב התביעה). לכך מתווספת הטענה בדבר רכישת טרקטורים וציוד חקלאי ובהם מחרשות, מרסס, מתחחת וצנרת טפטוף ל- 200 דונם (ר' סעיף 8 לכתב התביעה) וכן טענה לתשלומים לרמ"י (כ- 40,000 ₪) ולאגודה - ביחס לאחרונה התייחסתי כבר בפרק הקודם. דין טענות ש' להשבה ופיצוי בגין כל רכיבי התביעה הנ"ל להידחות – ואסביר.
40.תחילה אציין שהובאו לפני שלל עדויות ממקורות שונים ועצמאיים מהם עולה כי ש' נתן את מיטב שנותיו, כוחו ומרצו לשם עיבוד המשק (ר' סעיפים 10-13 לסיכומיו של ש'). ש' העיד לפני, לא אחת, הן בהליך הקודם והן במסגרת ההליכים שבכותרת - ומצאתי ליתן אמון מלא בעדותו ולפיה משחר נעוריו, גיל 12, הוא עבד במשק מבלי שהוא משלים את לימודיו, מבלי שהוא רוכש לעצמו השכלה פורמאלית אחרת וכאשר המשק מהווה מקור פרנסתו משך שנים רבות (ר' למשל עדותו בעמ' 36 לפרוטוקול מיום 1.12.21).
העדים הרבים שהעידו לפני, לימדו על כך שסביבת המשפחה, בהם שכנים, מכרים, חברים ובני המושבה xxx, חזו במו עיניהם בעבודתו של ש' מבוקר ועד ליל והשקעותיו מיגיעה אישית בפיתוח המשק והצלחתו (ר' למשל עדות מר ס' בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 1.12.21 בשורה 10).
41.אלא שאין בכך כדי ללמד על זכות לקבלת השבה או פיצוי בגין השקעות אלו. ראשית, גם בעניין זה ש' לא הוכיח מי הוא זה שנשא בפועל בהוצאות שנטענו בכתב התביעה, מי מימן אותן ומאיזה מקורות. לא הוצגו גם אסמכתאות כלשהן ביחס לחובות לרמ"י או לאגודה בקשר עם המשק ובכלל, היבט אליו התייחסתי כבר בפרק הקודם לעניין החזר החובות. כך גם ביחס לבניית סככת בית האריזה. אין רשימה של ציוד חקלאי וגם ביחס לטרקטורים לא הוצגו רישיונות ואישורי בעלות. מלבד הצהרת ש', העדות היחידה המשמעותית שהובאה בהקשר לבניית סככת בית האריזה נשמעה מפיו של העד מר נ' , שהעיד שש' בנה את סככת בית האריזה וכי מר נ' הנ"ל ניהל את בית האריזה של ש' עד שנת 89'. אולם בדומה לעדים אחרים לעדותם אתייחס בהמשך פסק הדין, עד זה לא יכול היה לפרט דבר ביחס למקורות המימון של בניית סככת בית האריזה והכנסות המשק (ר' למשל דבריו בעמ' 17 לפרוטוקול החל משורה 22).
42.שנית, הוכח שלכל הפחות בתחילת דרכו של ש', הפעילות הכלכלית הנוגעת לתפעול המשק נעשתה באמצעות שותפות שלו ושל הוריו המנוחים (ר' והשווה גם לסעיף 7 לסיכומיהן של מ' ו-ד'). כעולה למשל מדו"ח מס הכנסה לשנים 1977-78 ש' דיווח על הכנסות בשותפות (נ') ביחד עם אמו המנוחה, בחלקים שווים ביניהם. כך גם בשנת 1979, תוך שש' מצהיר שהוא עובד במשק יחד עם המנוח, כי ברשותו כלי רכב יחד עם המנוח ושהוא גם מתגורר אצל אביו.
43.אמנם משנת 80' ניתן היה למצוא מספר דו"חות מס הכנסה של ש' "כיחיד", אם כי בניגוד למשתמע מטענות ש' (ר' סעיף 14 לסיכומיו), מגוף הדיווחים עולה כי השותפות עם הוריו המנוחים נמשכה גם כאשר אופן הדיווח השתנה - ונרשם בפירוט ההכנסות וההוצאות המשכה של השותפות תחת השם "xxx". גם בדו"ח משק חקלאי לשנת המס 82' נזכרו שמות שני ההורים המנוחים ביחד עם ש'. בנספח חישוב הכנסות לשנת המס 83' של ש', צוין המנוח כשותף של ש' בשיעור של 50% ושותפות עם המנוחים עלתה גם מהדיווחים למס הכנסה בשנת המס 84' (ר' הדיווחים למס הכנסה נספח 11 לתצהירו של ש'). גם כאשר המנוח הצהיר שהוא עצמו עובד שכיר, הרי שבאותה שנת מס הופיעה המנוחה כשותפתו של ש' (ר' דיווח המנוח לשנת 80').
44.יודגש כי דיווחי מס הכנסה לשנים מאוחרות יותר כלל לא הוצגו על ידי ש', מה שיכול היה לתמוך בטענותיו לנפרדות כלכלית מהמנוחים ועל איתנותו הכלכלית, לדבריו, שאפשרה לו לבצע השקעות בתשתיות המשק ולבנות את מבני המגורים הקיימים. למרות טענת ש' שהוא עיבד מאות דונמים, לא רק כאלה של המשק, הרי שהוא לא הביא שום ראיה לכך ולא נעשה כל פילוח בין עבודתו באדמות המשק לבין אדמות של אחרים שהוא חכר והן עובדו על ידו (ר' והשווה לסעיף 12 לסיכומיו). מחדל זה נזקף לחובת ש'.
45.אולם בכל מודל של שיתוף פעולה עסקי בין ש' לבין המנוחים, הוכח שש' המשיך לעבד את אדמות המשק ולעשות שימוש באמצעי הייצור של המשק עד לפטירת המנוחים ואף לאחר מכן. הדיווחים למס הכנסה מלמדים כי לכל הפחות עד לאמצע שנות ה-80', שנים בהן גם נבנה בית המגורים החדש, ש' היה שותף בעסקים החקלאיים ביחד עם המנוחים, במודל כזה או אחר וכי לאחר שנים אלו הוא המשיך להחזיק ולהשתמש במתקני המשק ולדווח על עסקיו כעצמאי בתחום החקלאות. הדיווחים שהוצגו משקפים מחזור הכנסות לצד ניכוי הוצאות הכרוכות בייצור ההכנסה לטובת מים, שתילים, דלקים אחזקת כלים חקלאיים ואף תשלומים לרשויות והכל במשך שנים. אותם רכיבים בגינם מבקש אפוא ש' לקבל כיום פיצוי או השבה, הם בבחינת השקעות בייצור הכנסה מהפעילות החקלאית של המשק כעסק. מדובר בהשקעה עסקית, השקעה שגם נותרה במשק משך השנים, ש' ובני ביתו נהנו וממשיכים ליהנות מהן, בפרט משנקבע שהוא הבן "המוכן ומסוגל" לקיים את המשק.
46.מפי ש' נשמעה טענה כי השותפות ברשויות המס עם המנוחים היתה למראית עין בלבד, לצורכי הפחתת החבות במס של ש' וכי למעשה ש' הוא היחיד שהפעיל את המשק. מ' ו-ד' השמיעו מצידן טענה דומה אך הפוכה, לדבריהן המנוח הוא זה שצירף את ש' למראית עין כשותף, בכדי להקטין חבותו במס וכי בפועל ש' עבד כשכיר אצל המנוח. לא מצאתי לקבל טענות הדדיות אלה, למרות שניכר שאופן וצורת הדיווח של ש' והמנוחים לרשויות המס שונתה מעת לעת לפי הצורך ורצונם. ככל שהדברים אמורים ביחס לעדותו של ש' כי לא היה שותף עם המנוח ביחס לפעילות החקלאית של המשק, התקשיתי לתת בה אמון והיא לא שיקפה תמונת מצב מהימנה. ש' העיד כך (ר' בעמ' 102 לפרוטוקול מיום 21.9.22):
"ש : היית שותף עם אבא?
ת :לא היית שותף איתו מעולם.
ש : לא?
ת :רק שהוא פתח תיק, שהאספקה פשטה רגל ב-87' 88', לא היה לו מה לעשות, פתחתי לו עסק מורשה ב-91' ואחרי 8 שנים סגרתי לו. ועובדה, כל התצהירים שלו, כל הקבלות שלו, אני חתום עליהם, אני מילאתי הכל. הוא רצה שיהיה לו משהו קטן.
ש : במה היית שותף איתו ש'?
ת :לא היית שותף, היית מגדל לי 100 דונם בצל, הייתי אומר לו יש לך מזה 10 דונם, 15 דונם.
ש : ומה הייתם עושים? מתחלקים בכסף?
ת :כסף לא הייתי מתחלק איתו מעולם, כסף כמה שהוא רצה ממני הוא קיבל בלי שום בעיה.
ש : אבל הייתם שותפים, אז הוא נתן ואתה נתת והייתם מחלקים ביחד את הרווחים, לא?
ת :לא היינו מחלקים שום רווחים, כל מה שהוא הצטרך הוא קיבל, כל מה שכלכלה, חשמל, מים, אוטו החזקתי לו, ביטוחים, הכל. אני שילמתי. לא היה דבר שהיה חסר לו."
עדותו זו של ש' עמדה בסתירה להצהרותיו מול רשויות המס, היא היתה נטולת היגיון פנימי שהרי שבפועל הוא השתמש ברכושו של המנוח, נתן למנוח כספים מהכנסות ורווחי המשק וחלק איתו את שטחי העיבוד של המשק. במילים אחרות, השותפות בפועל נלמדה מדברי ש' עצמו, שעה שש' השתמש בזכויות המשק ובמתקני המשק ואף חלק הכנסותיו בפועל עם המנוחים. אין גם לקבל גרסת מ' ו-ד' לעניין רישום למראית עין ברשויות המס, בנעלי המנוחים, שנים לאחר פטירתם מבלי שהועלתה טענה כזו בחייהם. אמנם שינוי מסוים באופן הדיווח לרשויות המס ביחס להכנסות המשק, ניתן היה ללמוד מהפניית מ' ו-ד' למספר קבלות שהוציא המנוח לש' בגין צריכת מים לחקלאות ושיווק תוצרת חקלאית. אם כי אין בדיווח נקודתי על הוצאה כזו או אחרת, כדי להוביל למסקנה שעשייתו ופועלו הרב של ש' במשק ובפיתוחו משך עשרות שנים, כמוהם כעבודת עובד חיצוני והיא התמצתה בכך - ואני דוחה לחלוטין טענה זו שאינה מתיישבת עם הראיות שהובאו (ר' נספח 19 לתצהיריהן).
47.שעה שמדובר בהתנהלות כלכלית המבוססת על משק חקלאי שהזכויות בו היו שייכות במלואן למנוח והעיבוד החקלאי הינו תוצאה של שימוש ועיבוד השטחים החקלאיים המיוחסים למשק, לא ניתן לזקוף לזכות ש' את כל הפעילות הכלכלית של המשק ואני דוחה טענותיו בעניין זה (ר' סעיף 32 לסיכומיו). בנוסף, למרות הטענות והעדויות שנשמעו בדבר הפעלת המשק על ידי ש', נשמעו עדויות אחרות לפיהן המנוח שמר על מעורבות בעסקי המשק, כך שתמונת המצב הראייתית שביקש לצייר ש', לא היתה מדויקת ומלאה בכל מקרה.
48.יחד עם זאת, מעת שהוכח שש' הוא זה שהפעיל את המשק ביחד עם הוריו המנוחים משך עשרות שנים ומאז פטירתם לבדו – עבודת ש' במשק והשותפות שדווחה לרשויות המס בשנים שהוצגו, מובילה למסקנה המסתברת יותר כי לש' היתה תרומה והוא היה שותף בפועל להשקעות בתשתיות החקלאיות של המשק למטרת ייצור ההכנסה לתא המשפחתי הגרעיני של ההורים המנוחים והצדדים - ובהמשך גם למשפחת ש' עצמו. היבטים אלה יש להביא בכלל חישוב בעת קביעת גובה הפיצוי למ' ו-ד' לפי סעיף 114 לחוק הירושה, אופן חישובו והחרגת חלקי מנכסי המשק בעת קביעת שווי המשק, כפי שאפרט בהמשך.
בניית מבני המגורים במשק
49.מעדויות הצדדים עולה שבמשק קיימות 3 יחידות מגורים בשני מבנים נפרדים. בית המנוחים הוותיק ובית המגורים החדש שכולל שתי יחידות מגורים, בקומה הראשונה אשר נבנתה תחילה ושימשה את המנוחים והצדדים ובקומת הקרקע שנבנתה בהמשך - וזו שימשה את ש' ומשפחתו. בתביעתו עותר ש' לכך שיקבע שהוא זכאי להשבת השקעותיו בגין בניית מבנה המגורים החדש, שכולל את יחידות המגורים בקומה הראשונה ובקומת הקרקע שלדבריו נבנו מכספו (ר' סעיף 8 לתביעתו). מ' ו-ד' טוענות לעומת זאת שמדובר ביחידות מגורים שנבנו מכספי ההורים המנוחים.
50.ככל שהדברים אמורים ביחס לבית המנוחים הוותיק הרי שזה היה קיים כבר במועד רכישת הזכויות במשק ובניגוד לטענות ש' לא הובאה כל ראיה להוכחת הטענה כי זה שופץ או שונה לאורך השנים (ר' סעיף 16 לסיכומיו). כפי שגם צוין בפסק הדין בהליך הקודם, המנוח רכש את הזכויות במשק מאת ה"ה פ' להם היה הסכם חכירה ישיר עם פיק"א, וזאת כבר בשנת 1958 אז המנוח התיישב במשק יחד עם בני משפחתו, אך מסיבה כלשהי שאינה בידיעת הצדדים כאן, הסכם מכר בכתב בין המנוח לבין ה"ה פ' נערך רק בשנת 1977. כבר באותו הסכם רכישה מול ה"ה פ' צוין, בין היתר, כי: "הואיל והמוכר הוא בעל זכות חכירה על שלושה חלקות ( הטעות במקור – ו.ר.ר.) אדמה במושב XXXX ועליהם בית מגורים, מחסן, רפת, בית אמון...". הסכם הרכישה הנ"ל מלמד אפוא, כי במועד בו התיישב המנוח במשק, כבר היה קיים בית המגורים הוותיק במשק ואף מבנים חקלאיים נוספים.
51.באשר לבניית מבנה המגורים החדש ובו שתי היחידות, מאישור הועדה הבינ-משרדית למגרשי בניה במושבים מיום 30.6.78 ומאישור הסוכנות היהודית מיום 24.7.78, אישור שבא בזיקה להחלטת הועדה והבהיר אותה, נלמד שניתנה הסכמה ואישור לבניית בית מגורים נוסף במשק "לבן ממשיך", כך שבמשק יהיו 2 בתי מגורים, האחד להורים והאחד ל"בן הממשיך" (ר' נספחים 3 ו- 4 – לתביעת ש'). דברים דומים עולים מההסכם לבניית יח"ד שנייה במשק, שנחתם בין המנוח לבין רמ"י ביום 10.6.86, גם ממנו נלמד שכבר היה קיים בית מגורים אחד במשק, הוא בית המנוחים הוותיק (ר' נספח 6 לתביעת ש'). למעשה, אלו הם המסמכים היחידים עליהם נסמכת גרסת מ' ו-ד' שמבנה בית המגורים החדש נבנה על ידי המנוח ומכספו, אם כי אין מדובר בראיה של ממש לעניין מקורות התשלום, בין של המנוח ובין של ש' - והמסמכים נערכו בדרך זו מן הטעם הפשוט שהזכויות במשק היו רשומות על שם המנוח.
52.כאמור, ש' טען שהוא זה שבנה מכספו את מבנה המגורים החדש במשק, הן את היחידה בקומה הראשונה והן את היחידה בקומת הקרקע. לדבריו, הוא החל בשנת 1977-1978 לבנות את היחידה בקומה הראשונה ע"ג קומת עמודים ואת היחידה בקומת הקרקע בשנת 1985 לערך. אלא שש' לא הביא מסמכים המלמדים על התקשרות עם קבלנים ואנשי מקצוע לטובת בניית איזה מבין יחידות המגורים. ש' לא הביא גם כל אסמכתא לתשלום בו הוא נשא בדמות ספחי שיקים, תדפיסי חשבון בנק, קבלות או חשבוניות, לטענתו מאחר ואלו הועלמו או נלקחו, מה שלא הוכח, אם כי ברור שחלוף הזמן בפני עצמו מקשה על הוכחת הטענות במסמכים.
53.העדים מטעם ש' ידעו לספר על המעורבות של ש' בבניית בית המגורים החדש, בכלל זאת תיאום מול קבלנים, הזמנת חומרי גלם וביצוע תשלומים בפועל לנותני השירותים. כך לפי עדויותיהם של מר ת' ומר ס' לעניין עבודות הנגרות בבית המגורים החדש. כך לעניין עדותו של מר נע' לעניין בניית סככת בית האריזה וכך גם לעניין עדות מר ג' לעניין ביצוע קו ביוב לשני הבתים במשק. לכך הצטרפו העדויות לעניין הפעלת המשק על ידי ש' מהן עלה באופן מובהק וברור שש' עבד מגיל צעיר במשק, עיבד בעצמו ובסיוע פועלים את קרקעות המשק, עשה לילות כימים לטובת הצלחת המשק ופרנסת המשפחה כולה. מדברי העדים עלה כי שמו של ש' הלך לפניו כבן מסור וחרוץ המעבד את משק אביו, מטפח ודואג להצלחתו.
מדובר במספר רב של עדויות, עדים שברוב המקרים הרגישו חוסר נוחות להעיד בהקשר לסכסוך המשפחתי, נוכח היכרותם האישית את הצדדים, מה שחיזק את אותנטיות עדותם ביחס לחלקו של ש' בהפעלת המשק ומעורבותו בהקמת בית המגורים החדש.
54.יחד עם זאת, לעניין מקורות המימון של הבניה, משמעותן ומשקלן של העדויות היה נמוך, שכן לעדיו של ש' לא היתה ידיעה ממשית מה היה מקור המימון של הבניה. מחלק מהעדויות לא ניתן היה להבין האם אלו מתייחסות לבניית יחידת המגורים בקומה הראשונה או בקומת הקרקע ולמעט העדויות המפורטות ביחס לעבודות הנגרות שבוצעו בקומת הקרקע אותן אני מקבלת, מרבית העדויות ביחס לאירועים מלפני כ- 40 שנים, היו חסרות מסוימות שיהיה בה כדי לבסס טענה להחזר השקעות המיוחס לש' בלבד ובמימונו. יתר על כן, מהחקירות הנגדיות של עדיו של ש' התברר שגם המנוח היה מעורב בבנייה של בית המגורים החדש ובניהול והפעלת המשק, כך שהעדויות הנ"ל היו רחוקות מהצגת התמונה בשלמות.
55.כך למשל אפנה לתצהירו של מר ח', שכן של המשפחה וגיסה של ד' , אשר טען כי ראה "...את ש' בונה את בית המגורים ואומר לקבלנים ולעובדים בבניית הבית מה לעשות ונותן הוראות..." ולדבריו ההורים המנוחים כלל לא היו מעורבים בבנייה (ר' סעיף 10 לתצהירו). כן טען מר א' שהוא הביא את גיסו לצביעת "הבית", אם כי ללא הבחנה בין יחידות המגורים. לדבריו כשש' בנה את מדרכות בית המגורים והמרפסת שלו, א' הוא זה שהביא לו את הבטון שנדרש לכך (ר' סעיפים 11 ו-13 לתצהירו).
56. אלא שבניגוד לנטען בתצהיר של מר א' להיעדר מעורבות של המנוח בבנייה, בעדותו טען שהמנוח הוא זה שמימן את בניית הבית וכל מה שנדרש לשם כך מכסף שש' נתן למנוח, מבלי שהוא מפרט או מבחין מה נבנה ובמימונו של מי (ר' בעמ' 53 שורה 20 עד 31 לפרוטוקול מיום 2.5.22). בהמשך אף חזר בו מר א' וטען שמדובר היה בבנייה במימון של ש' והמנוח (ר' בעמ' 56 החל משורה 14):
"ש: אז איך אתה יודע שש' שילם את כל הכסף של הבניה של הבית, מי אמר לך.
ת: אני לא אמרתי שש' שילם, ש' עבד, הרוויח, נתן לאבא שלו ואבא שלו מימן, וביחד מימנו, על חשבון ש'. נ' שילם את כל מה שהיה צריך לשלם על חשבון ש', וש' המשיך לעבוד בבית וניהל מה שצריך."
57. מלבד חוסר העקביות שבעדותו, מר א' אישר מספר פעמים בעדותו שאין לו כל ידיעה לגבי המצב הכספי של ההורים המנוחים וש' והאופן שבו התנהלו כלכלית ביחס לפעילות המשק וההכנסות השוטפות מעבודה (ר' דבריו בעמ' 53 שורה 8-9):
"ש: מה אתה יודע על המצב הפיננסי שלהם, של משפחת XXX, ראית דוחות כספיים.
ת: לא, מעולם לא, וזה לא ענייני גם."
ושוב בעמ' 55 (שורות 4-5):
"ש: איך אתה יודע על כל המצב הכספי, מי סיפר לך במשפחת XXXX.
ת: לא יודע, לא נכנסתי לזה בחיים, זה לא ענייני."
58. מעדותו של מר א' הוברר שהוא אינו עושה כל הבחנה בין בניית היחידה העליונה לבין בניית היחידה בקומת הקרקע - ורק מחקירתו הוברר שרכישת הבטון בוצעה לטובת בניית היחידה התחתונה (ר' בעמ' 55 החל משורה 10).
59.מר ג' , מכר של המשפחה, הצהיר מטעם ש' כי (ר' סעיף 15 ד.): "אני ראיתי את ש' בונה את בית המגורים במשק ואף עזרתי לו בבחירת מוצרים שנדרשו לבניית הבית". מר ג' העיד גם שהכיר את המשפחה מילדות ולפיו המפרנס העיקרי של המשפחה היה ש' ולא המנוח. לדבריו ש' פרנס את המשפחה מעיבוד החלקות החקלאיות של המשק, גידול גידולים חקלאיים והפעלת בית האריזה שהקים ש' במשק. מר ג' הוסיף והעיד שהוא עצמו עבד וסיקל את החלקות החקלאיות ביחד עם ש', רכש עם ש' ציוד חקלאי ובנה יחד עם ש' רשת מים בשטחי המשק.
60.עדותו של מר ג' היתה משמעותית ובעלת משקל לעניין הפעלת המשק על ידי ש', אלא שביחס לבנייה לא ניתן היה ללמוד מדבריו ביחס לאיזו יחידת מגורים מדובר והוא אישר בחקירתו שאינו יודע מי מימן את עלות חומרי הבניה (ר' דבריו בעמ' 15 לפרוטוקול החל משורה 19). מדברי מר ג' עלה שהמנוח נקלע לחובות ומכאן הניח מר ג' שמקורות המימון לבניית בית המגורים החדש נעשו מהפעלת המשק על ידי ש', אם כי ללא כל ידיעה אישית, מבלי שהוברר מה היה גובה החובות הנטענים ומועד היווצרותם בזיקה לבניית בית המגורים החדש, על שני חלקיו. כאמור לעיל, הטענה בדבר חובות של המנוח כלל לא הוכחה על ידי ש'.
61.מר ע', אחיין של המנוח אשר העיד לטובת ש', הצהיר שלידיעתו מי שבנה את בית המגורים החדש על כל חלקיו זה היה ש' מכספו, שכן המנוח עבד כשכיר ובקושי הצליח לספק את צרכיו ולפרנס את הבית (ר' סעיף 9 טו-טז לתצהירו). כן הצהיר מר ע', שהמנוח היה אדם עצל, נעדר תפוקה בעבודה ושנזקק לתמיכת המשפחה המורחבת על מנת להתקיים וכל זאת עד שש' פיתח את המשק (ר' סעיפים 5-7 לתצהירו). אלא שבחקירתו נשמעו הדברים מסויגים בהרבה מכפי שהצהיר, כך שגם על יסוד עדותו לא מצאתי לקבוע כי ש' הוא זה שבנה לבדו את בית המגורים החדש ממקורותיו העצמאיים (ר' עדותו בפרוטוקול הדיון מיום 1.12.21 בעמ' 27 החל משורה 9):
"ש: מתי בית האריזה הוקם אתה יודע.
ת: לא.
ש: מי הקים אותו אתה יודע.
ת: לא.
ש: מתי נבנה הבית אתה יודע.
ת: לא.
ש: מי בנה את הבית.
ת: מתוך זה שש' בא להתייעץ איתי על הליך הבניה אני מניח, קרוב לוודאי בסבירות מאוד גבוהה שש', הוא היחיד שדיבר איתי עליו."
62.כאמור לעיל, העד מר ת', אחיינה של המנוחה, הצהיר שעבד ביחד עם אביו ז"ל ביחידת המגורים בקומת הקרקע שנבנתה על ידי ש' - ושכל עבודות הנגרות (משקופים, דלתות, ארונות מטבח וחלונות) בוצעו לפי הזמנתו של ש' ושולמו על ידו. עדות זו הצטרפה לעדותו של מר ס', שעבד בנגרות עם אביו ז"ל של מר ת' ואני מקבלת אותן ביחס להיקף עבודות הנגרות שבוצעו בקומת הקרקע. אלא שבשאלת המימון, מחקירתו הנגדית של מר ת' התברר כי מאחר וש' הוא זה שהיה פעיל בהליך הבניה של בית המגורים החדש, הוא הניח שש' גם מימן את הבניה, מבלי שיש לו כל ידיעה על כך (ר' דבריו בעמ' 20 החל משורה 26 בפרוטוקול מיום 1.12.21):
"ת: כי הסיטואציה לא נעימה בשבילי, גם עכשיו, הן בנות דודות, וגם הוא, הסיטואציה לא נעימה. לא אמרתי כאן משהו שיכול להרוס את העולם, אני רשמתי רק את מה שעשיתי, רק השתחררתי מהצבא ועבדתי עם אבא שלי ועשיתי איתו את העבודה, לא יודע עליות ולא יודע כלום.
ש: אתה יודע מי שילם על העבודות האלה.
ת: לא. אני מתאר לעצמי שזה ש', אך בוודאות אני לא יודע, אני לא התעסקתי עם הכספים."
מר ת' גם אישר בחקירתו שהוא אינו יודע מי סגר את קומת העמודים לטובת בניית יחידת המגורים בקומת הקרקע (ר' בעמ' 21 החל משורה 28 בפרוטוקול מיום 1.12.21).
63.לכל אלה התווספה העובדה שדווקא העד המרכזי, מר א', אשר על פי הטענה שימש כקבלן לבניית שתי יחידות המגורים בבית החדש, לא התייצב לשם חקירה על תצהירו וש' ויתר על העדתו. כך יוצא שאמנם לפני מספר רב של עדים התומכים בגרסת ש', אולם אין די בעדותם לקביעה שש' בנה לבדו ומכספו את בית המגורים החדש.
64.העובדה שהמנוח עבד כשכיר בשנים הרלוונטיות להפעלת המשק על ידי ש', תומכת במסקנה ולפיה ניהול והפעלת המשק הוטלו לכל הפחות בחלקם הארי על כתפי ש' ומחלק מעדיו של ש' ניתן היה גם ללמוד שש' הוא זה שהיה "המוציא והמביא" ביחס לפעילות החקלאית של המשק כלפי הפועלים, הספקים ובשיווק התוצרת החקלאית. במובן זה היתה מקובלת עלי עדותם של עדיו של ש' ואני מקבלת אותן. אולם מצאתי קושי רב בעדויות מטעם ש' בכל הנוגע להצגת דמות המנוח כאדם שלא עבד מימיו בכפיו במשק, מי שכלל לא נכח בבית האריזה, אדם שלא היה לו אפילו רישיון לטרקטור. גרסה זו היתה פשטנית ושטחית וגם לא התיישבה עם ראיות סותרות בהן מצאתי ליתן אמון, ראיות שהובאו מטעם מ' ו-ד' ואף מדברי חלק מעדי ש' עצמם. כך, מר ת' העיד למשל שגם המנוח עסק בחקלאות (ר' בעמ' 22 שורה 31 לפרוטוקול מיום 1.12.21):
"ש: ש' עבד אצל נ' כל השנים.
ת: מה זה עבד אצל נ', הם היו ביחד, לא יודע מה היתה ההתנהלות ביניהם, אך הם היו ביחד.
ש: ש' התגורר אצל נ' כל השנים.
ת: כן.
ש: נ' ניהל את עסק החלקאות ובית האריזה.
ת: ממה שידוע לי, כן."
ובהמשך בחקירתו החוזרת (ר' בעמ' 23 בשורה 11):
"ש: אמרת שנ' ניהל את העסק, מאיפה אתה יודע שהוא ניהל את העסק.
ת: לא אמרתי שנ' ניהל את העסק, היא שאלה שאם נ' היה שם וניהל את העסק, אמרתי למראית עיני נראה שנ' ניהל את העסק."
65.העד מר ס' העיד שהיה רואה את המנוח בסככת האריזה כאשר היה מגיע לש' (ר' דבריו לפרוטוקול הדיון מיום 1.12.21 בעמ' 11 בשורה 5) ואף מדברי העד מר נע' ניתן היה ללמוד שגם המנוח עסק בחקלאות, שכן לדבריו בבית האריזה אצל האחים ג' הוא ארז את התוצרת של ש' ושל המנוח. באשר להקמת סככת האריזה, לדבריו המנוח אישר את בנייתה, אם כי לפי רצונו של ש' (ר' דבריו בעמ' 19 החל משורה 13 בפרוטוקול מיום 1.12.21):
"חקירה חוזרת:
ש: אמרת לבית המשפט שאחרי שנתיים אצל ג' אמרתי לש' בוא נעשה בית אריזה משלנו.
ת: נכון.
ש: אחרי שנתיים אצל ג' , תאשר לי שהתכוונת לזה שאחרי שש' ארז – אני מחליף שאלה. למה התכוונת אחרי שנתיים אצל ג' אמרתי לש' בוא נעשה בית אריזה משלנו, שנתיים של מה.
ת: ארזנו את כל התוצרת של נ' וש' אצל ג' , ואז הצעתי לו שנעשה סככה משלנו, הצעתי לש' ונ', ונ' לא היה מתערב מה שש' היה מחליט נ' היה מאשר לא היתה שום בעיה. "
66.לעניין עבודת המנוח במשק נשמעה עדותו של מר א', בעלה של ד' , אשר הצהיר והעיד שעבד בעצמו עם המנוח במשק תקופה של כ- 3 שנים. מר א' תיאר את המנוח כמי שהיה מעורב בתשלום לפועלים, ציין שהמנוח מילא תעודות משלוח, תיאם הובלות ונתן הוראות לש' (ר' סעיפים 6-8 לתצהירו). עדותו התייחסה גם לבניית יחידת המגורים בקומה הראשונה, שלדבריו נצבעה על ידו והוא אף העיד שראה את המנוח משלם לקבלנים בעבור הבנייה (ר' סעיפים 11-12 לתצהירו). וכך העיד מר א' בחקירתו (ר' בעמ' 72 לפרוטוקול מיום 2.5.22 החל משורה 16):
"ש: באיזה שנים נ' ניהל ביד רמה את המשק.
ת: מאז שהגעתי ל xxx ועד שהוא הפסיק לעבוד בחקלאות ראיתי את נ' תמיד ממלא תעודות משלוח על הייצור, סוגר עם קבלנים, כל הדברים האלה נג' עשה, כל העניין הניהולי עשה נג', הייתי נוסע איתו עם הטרקטור לשדה הוא היה בודק אם הזרעים נבטו, אם צריך להשקות, לרסס, היה נותן לי הוראות וגם לש', היינו עושים זאת ביחד, פיזרנו צינורות בשדה, העברנו קווים אני וש' בXXX."
67.בהקשר זה נשמעה גם עדותו של מר ב' , גיסה של ד' , אשר העיד שהמנוח ניהל את העבודה בסככת האריזה (ר' דבריו בעמ' 61 החל משורה 25 פרוטוקול מיום 2.5.22) וכן עדותו של מר צ', שנשוי לגיסתה של ד' , שהעיד על כך שהמנוח היה מגדל פעיל, העיד שארז בסככת האריזה של המנוח גידולי פלפל וניהל התחשבנות כספית מול המנוח עצמו (ר' סעיפים 5-6 לתצהירו; ר' גם עדותו בעמ' 67 לפרוטוקול מיום 2.5.22 החל משורה 9).
68.מ' העידה שהמנוח היה מגדל פעיל, בעל רישיון נהיגה בטרקטור, גרסה שנתמכה באסמכתאות, כך שטענות ש' בעניין זה נסתרו (ר' כרטיס מגדל ע"ש המנוח; ר' רישיון נהיגה על טרקטור – נספחים 17 ו- 20 לתצהירה). על דברים דומים חזרה ד' בעדותה לפני (ר' בעמ' 118 שורה דיון מיום 21.9.22). לדברי מ', כל התשלומים הנוגעים לבניה היו של המנוח (ר' בעמ' 160 החל משורה 20 לדיון מיום 21.9.22):
"ש. את מדברת על התנהלות, "כל ההתנהלות בקשר למשק לבתים, לאדמות, נעשתה מול אבא", ההתנהלות של מי?
ת : של אבא. הכל. "כל ההתנהלות בקשר למשק, לבתים, לאדמות ועוד נעשתה מול אבא", הוא תכנן, בנה, שילם,
ש : אז למעשה מה שאת אומרת לנו כל ההתנהלות של אבא בקשר למשק, לבתים , לאדמות ועוד נעשתה מול אבא?
ת : לא, אני מדברת על הרשויות.
ש : איזה רשויות?
ת : כל הרשויות. הוועדה לתכנון, מנהל מקרקעי, מועצה, הוועדה, כולם התנהלו מול אבא. גם אם מישהו אמר שש' שילם, ש' שילם מהפנקס צ'קים של אבא. של אבא שלי."
69.בראייה כוללת של עדויות שני הצדדים ועל יסוד הדיווחים לרשויות המס ומכלול האסמכתאות שהוצגו מטעם מ' ו-ד', שוכנעתי דווקא שהמנוח עסק בחקלאות, עבד כשכיר בתחום הנוגע לחקלאות - והיה מעורב באופן חלקי בניהול והפעלת המשק. עדותו של ש' בהקשר זה והזלזול במנוח, לא הניחו את דעתי (ר' דבריו בעמ' 111 לפרוטוקול מיום 21).9.22:
"עו"ד האריס :היה לאבא טרקטור?
ת :לאבא לא היה כלום. שיביאו, שילכו,
ש :היה לאבא רכבים? היו לאבא רכבים?
ת :היה לאבא רכבים שאני קניתי לו. שילכו, יש חשבונות בנקים, יש מס הכנסה,
ש :למה לא הבאת? למה לא הבאת?
ת :מה לא הבאתי? מה אני צריך להביא?
ש :למה לא הבאת?
ת :יש לי עד היום, יש לי רכבים, למה אני צריך להביא?
ש :הוכחות.
ת :איזה הוכחות, ש-".
כך, הניסיון מצידו של ש' למזער השתכרותו ויכולתו של המנוח, לא שיקפו את הדברים כהווייתם, בפרט כאשר המשק כולו, על אמצעי הייצור שלו, שייכים למנוח וזהו המקור לרווחיו של ש'.
70.קביעה זו משליכה על עוצמת הטיעון של ש' שהוא היחיד שהיה מסוגל לממן את בניית בית המגורים החדש ואיני מקבלת אותה. העדויות והראיות שהובאו על ידי ש' כי הוא זה שבנה לבדו ובמימונו הבלעדי את בית המגורים החדש, הן היחידה בקומה הראשונה והן היחידה בקומת הקרקע, לא הוכחו ברמת ההוכחה הנדרשת בכדי לבסס טענה להחזר השקעות במחוברים במשק. ראיות ועדויות אלו נשענו במידה רבה על כך שש' הפעיל את המשק, אולם לא היה בהן די. באין כל ראיה לעניין אופן ניהול הכנסות התא המשפחתי של ש' ושל המנוחים, באין ראיות לעניין אותו "חשבון משק" הנזכר בעדותו של ש' ולמה זה שימש, טענת ההשקעה והבניה לא הוכחה כנדרש, כך שאין להידרש בכלל לשמאות שהתבקשה. העובדה שהמנוחים עבדו כשכירים והתפרנסו ממקורות הכנסה עצמאיים, נוספים לאמצעי הייצור של המשק, רק תומכת במסקנה שלא הוכח שבניית המבנים בוצעה על ידי ש' לבדו ממקורותיו.
71.לצד האמור, יש גם יש בראיות שהוצגו על ידי ש', בנוגע למעורבותו בבנייה של בית המגורים החדש ובהפעלת המשק, מבחינת משקלן ועוצמתן, כדי לבסס הפחתה משמעותית מגובה הפיצוי למ' ו-ד' מתוך שווי המשק, בהתאם לכלים והאמצעים שמעמיד סעיף 114 לחוק הירושה, לרבות שיקולי צדק.
ד.גובה הפיצוי
72.לטענת מ' ו-ד' פיצוין צריך להיגזר מחלקן בירושת המנוח על פי דין, כך שכל אחת מהן תהיה זכאית לפיצוי בגובה של 1/3 משווי המשק בהתאם לשומה עדכנית שתיערך. ש' מבקש לעומת זאת להפחית משווי המשק רכיבי השבה שונים ותשלומים בהם נשא, תוך התחשבות בעבודתו והשקעתו במשק, כך שהפיצוי ייגזר רק מהיתרה - וממנה מ' ו-ד' יהיו זכאיות ל- 1/3 כ"א. כפי שהבהרתי בפתיח לפסק הדין, התוצאה של איזון מלא בשווי העיזבון בין היורשים, אינה התוצאה היחידה המתחייבת מהוראות סעיף 114 לחוק הירושה וגובה הפיצוי הינו תלוי נסיבות ושיקול דעת. במקרה זה, למרות שלא הוכח גובה השקעותיו של ש' במשק, בכסף או בעבודה, אלו צריכים לבוא לידי ביטוי בעת הערכת גובה ואופן הפיצוי, יחד עם בחינת מכלול הנסיבות המשפחתיות.
מהם "הנכסים" שיש לכלול בתוך הערכת שווי המשק
73.ראוי ונכון בעיני כי אחרי עשרות שנים של עיבוד חקלאי של אדמות המשק על ידי ש', חלקן בעיבוד משותף לצורכי מס עם המנוח, עיבוד אשר דרש הנחת תשתיות חקלאיות כגון מערכות השקיה, הקמה ותחזוקה של המבנים והמתקנים החקלאיים במשק - האדמות החקלאיות המשויכות למשק כמו גם כל הנטוע והבנוי עליהן, לרבות המבנים והמתקנים החקלאיים הקיימים בתחומי המשק לסוגיהם, לא יובאו בכלל חישוב שווי המשק לצורכי קביעת גובה הפיצוי לו זכאיות מ' ו-ד'.
74.השימוש החקלאי במשק נמסר לידי ש' עוד בחיי ההורים המנוחים והמשכו בהשקעה ותחזוקה של ש' המתחייבת מעצם הפעלת המשק ושימוש באמצעי הייצור שלו וכן בפעולות לפיתוחו. מ' ו-ד' מעולם לא עיבדו את המשק ומעת שש' נקבע כמי "שמוכן ומסוגל" לקיים את המשק, הרי שעל יסוד אותם טעמים של עיבוד חקלאי בפועל משך השנים והתכלית בדבר המשך קיום המשק החקלאי – מצאתי לקבוע שש' לא יידרש לפצות את מ' ו-ד' לפי שווי המשק כשהוא כולל את שטחיו החקלאיים מכל סוג, המתקנים והתשתיות החקלאיות המשויכות לו. בגדר אלו יבואו בין היתר, סככת האריזה, מחסנים או כל מבנה חקלאי נוסף אחר המצוי בתחומי המשק ושאינו מבנה מגורים. בכך אני דוחה עמדת מ' ו-ד' ולפיה אין רלוונטיות לעבודת ש' במשק לאורך השנים וכי מה "שהיה" כלשונן בחיי המנוחים, עבר כלא היה לאחר פטירתם, עמדה העומדת בסתירה לתכלית ולרציונל הגלום בסעיף 114 לחוק הירושה (ר' סעיף 8 לסיכומיהן).
75.מ' ו-ד' עצמן ביקשו לערוך הבחנה בין המשק כ"עסק" לבין המשק החקלאי כנכס "נדל"ני" (ר' סעיף 7 לסיכומיהן) והן אינן טוענות ואינן מבקשות כל זכות במיטלטלי המשק ובציוד החקלאי, בהכירן בעובדה שאלו נעוצים בעיבוד החקלאי בפועל שנעשה על ידי ש' עוד בתקופת חיי ההורים המנוחים ועד היום - והן נותנות הסכמתן לכך שהם יישארו ברשותו של ש' (ר' סעיף 23 לסיכומיהן). בדיוק מאותו הטעם ומשיקולי צדק, ההבחנה בין "הנכסים" החקלאיים של המשק, לבין המשק כנכס "נדל"ני", המוצא ביטוי ביחידות המגורים וניצול הזכויות בחלקת המגורים, ראוי שתעשה גם בעת קביעת גובה הפיצוי לפי סעיף 114 לחוק הירושה.
76.איני מקבלת את טענת מ' ו-ד' שעבודתו של ש' במשק והשקעותיו, מתבטלות כנגד שימוש "החינם" כלשונן שעשה ש' כל חייו במשק. ש', אשר העביר כל חייו במשק, שם גר ושם גידל משפחתו, עשה כן ברשותם המלאה של ההורים המנוחים, אשר הסכמתם נלמדה מכך שאפשרו בניית בית המגורים החדש ומגורי ש' ומשפחתו בפועל במשק - וכן מעיבוד המשק החקלאי על ידי ש' משך עשרות שנים. מ' ו-ד' מצידן מעולם לא עיבדו את המשק וגם הטענה שהמנוחים רצו בקרבתן, נתנו להן לגור בבית הוותיק ואף בשלב מסוים שקלו פיצול מגרש מהמשק לטובת בניית בית מגורים למ', כל אלה אינם קשורים כלל לפעילות החקלאית של המשק, אשר נזקפת מבין היורשים רק לש' ולו בלבד.
77.לא מצאתי על יסוד ראיות מ' ו-ד' לייחס למנוחים כוונה אחרת ביחס לשימוש ומגוריו של ש' במשק והקביעה שש' לא יידרש לפצות אחיותיו בגין שווי האדמות החקלאיות, המתקנים והמבנים החקלאיים של המשק, מתיישבת הרבה יותר עם אומד דעת המנוחים והתנהלותם בפועל בחייהם. הביטוי שימוש "חינם" שמ' ו-ד' מבקשות לייחס לש' חוטא למציאות ואת שימושו של ש' במשק אני מוצאת לייחס למרקם היחסים המשפחתי שהתבסס על דאגה, טיפול ותמורות הדדיות בין המנוחים לבין ש', אשר אינן ניתנות כיום לכימות או הערכה מדויקים.
78.טעמים אלו גם מביאים לקביעה שאין לכלול בשווי המשק לצורכי פיצוי, את יחידת המגורים בקומת הקרקע המשמשת את ש' ומשפחתו מזה עשרות שנים. גם אם לא הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת שש' מימן לבדו את בניית בית המגורים החדש, הוכחה מעורבותו בכל מהלך הבניה והבניה בוצעה בשנים בהן מתקיימת שותפות בין ש' להוריו המנוחים ביחס להפעלת המשק, בה הם חולקים בשיעור כזה או אחר ממקורות הכנסתם. אף אלמלא השותפות בהפעלת המשק באותה תקופה, לכל הפחות לפני בנייה שבוצעה ברשות ובהסכמה של ההורים המנוחים, על מנת שש' יקים ביתו במשק. אין חולק שמאז הבניה ש' ובני משפחתו התגוררו ביחידת המגורים בקומת הקרקע, הכל בידיעת ובהסכמת ההורים המנוחים מבלי שהוכח שהיתה כוונה כלשהי לדרוש תשלום או להתנות המגורים בדבר. נהפוך הוא, קרבת המגורים אפשרה לש' לדאוג ולטפל במנוחים, גם אם לא באופן בלעדי – ולהמשיך להפעיל את המשק כפי רצון הוריו המנוחים וללא כל התנגדות.
79.טענת מ' ו-ד', כביכול סגירת קומת העמודים לטובת בניית יחידת המגורים בקומת הקרקע, נועדה להוות פתרון מגורים זמני לש' ומשפחתו, משוללת כל משמעות לאור מגוריו של ש' ביחידה זו משך עשרות שנים, מבלי שהמנוחים נוקטים כל פעולה להפסקת שימוש זה. נוכח האמור ומכלול הנסיבות הנוגעות לביסוס והקמת חייו של ש' במשק, אין הצדקה לפיצוי מ' ו-ד' בגין שווי יחידת המגורים וכל הבנוי בקומת הקרקע של בית המגורים החדש, ללא מרכיב הקרקע עצמו.
80.דין שונה צריך לחול ביחס ליחידת המגורים העליונה בבית החדש וביחס לבית המגורים הוותיק, שלא הוכחה בו כל השקעה או שיפוץ והוכח שזה היה קיים כבר בעת שהמנוחים התיישבו במשק. יחידת המגורים בקומה העליונה שימשה את המשפחה הגרעינית של המנוחים ובהמשך את המנוחים עד לפטירתם, בבחינת בית עיקרי של המשפחה. בהיעדר ראיה להוכחת היקף השקעת ש' בבניית יחידת המגורים העליונה ושעה שמצאתי לקבוע כי לש' יוחדה יחידת המגורים בקומת הקרקע בגינה לא חויב בפיצוי, איני מוצאת לגרוע את יחידת המגורים העליונה משווי המשק לצורכי קביעת גובה הפיצוי למ' ו-ד'.
לאיזה מועד יש להעריך שווי המשק ודמי שימוש ראויים
81.בכתב הגנתו עתר ש' לכך כי שווי המשק לצורכי קביעת גובה הפיצוי למ' ו-ד' יקבע נכון למועד פטירת המנוח, בעוד מ' ו-ד' עתרו לכך שיקבע שווי ריאלי לפיצוי בהתאם לשוויו העדכני של המשק. בסוגיה זו מצאתי לקבל עמדת מ' ו-ד'. ש' למעשה מימש כבר את זכותו במשק, מעת שהמשיך בעיבוד החקלאי והחזיק בכל חלקי המשק, למן מועד פטירת המנוח, מבלי שנדרש פינויו ותוך הסכמה מצד מ' ו-ד' שהוא זה שיכול ומסוגל להמשיך ולקיימו. פסק הדין בהליך הקודם רק הצהיר על המצב שכבר היה קיים בפועל החל ממועד הפטירה תוך שמירת טענותיהן של מ' ו-ד' לקבלת פיצוי (ר' בהקשר זה תמ"ש (נצרת) 3761-05 י.צ. נ' ח.צ. מיום 8.6.10 (פורסם בנבו).
82.לעומת זאת, הנאתן של מ' ו-ד' מהפיצוי לו הן זכאיות בגין הקביעה שהמשק נפל בחלקו של ש', נדחתה משך שנים רבות. החזקתו הרציפה של ש' במשק עוד בחיי המנוחים, עובר לפטירתם ועד היום, הכרה בש' בהסכמה כיורש "שמוכן ומסוגל" לקיים את המשק ומכלול הנסיבות המלמדות על כך שש' בנה והקים חייו סביב הפעלת המשק, מצאו כבר ביטוי בעת הקביעה אלו "נכסים" יוחרגו מתוך הערכת שווי המשק לצורכי פיצוי, כך שאין הצדקה להביאם בכלל חישוב גם לעניין המועד להערכת שווי המשק ומדובר בפגיעה בלתי מידתית בזכותן של מ' ו-ד'.
83.בהינתן האמור, קביעת פיצוי לפי ערך המשק נכון למועד הפטירה, אפילו לסכום הפיצוי יצורפו הפרשי הצמדה וריבית כדין, אינה ראויה והיא לא תגלם את דחיית המימוש של הזכות לפיצוי שהיתה מנת חלקן של מ' ו-ד', בעוד המשק הניב לש' תשואה והנאה. משכך אני מוצאת לקבל עמדתן של מ' ו-ד' וקובעת כי שמאות המשק תעשה בהתאם לערכו הריאלי והעדכני.
84.כאמור, מ' ו-ד' עתרו לחיובו של ש' בדמי שימוש ראויים בגין השימוש הבלעדי אשר נעשה על ידו במשק, על כל חלקיו, למן מועד פטירת המנוח, אולם דין טענה זו להידחות. למ' ולד' לא היתה בשום שלב זכות במשק עצמו. מ' ו-ד' הן יורשות על פי דין של המנוח, אשר עזבונו אמנם כלל משק חקלאי, אלא שלפי הוראות סעיף 114 לחוק הירושה, חל איסור על פיצולו וזה נפל בחלקו של ש' בלבד.
85.נקודת המוצא אפוא בטיעוני מ' ו-ד' כי הזכויות במשק הנן מנת חלקם של כלל היורשים ומשכך על ש' לשלם להן בגין שימושו הבלעדי, שגויה ואינה מתאימה כלל לאופיו וטיבו של המשק לאור כללי ההורשה הספציפיים החלים בעניינו. יוער שגם בכך יש טעם לקביעה כי שוויו של המשק לצורכי קביעת גובה הפיצוי, יעשה לפי ערכו הריאלי והעדכני, כך שמ' ו-ד' יהיו שותפות עקיפות להנאה מעליית ערכו הנדל"ני של המשק, למן פטירת המנוח, והכל שעה שהזכות לקבלת דמי שימוש ראויים אינה עומדת להן.
שווי המשק בערכי "ברוטו" או "נטו"
86.גם בעניין זה נחלקו הצדדים, בעוד ש' טוען שיש להעריך שווי המשק בערכי "נטו" (ר' סעיפים 47-53 לסיכומיו) מ' ו-ד' טוענות לעריכת חישוב בערכי "ברוטו", ללא הפחתה רעיונית של התשלומים המתחייבים לרשויות המס, לועדה לתכנון ובניה ולרמ"י לו המשק היה נמכר לצד ג'. בעניין זה מצאתי לקבל עמדת ש', אם כי באופן חלקי.
87.התחשבות מסויימת בתשלומי החובה והמיסים והפחתתם הרעיונית, באופן מלא או חלקי, עולה בקנה אחד עם הקביעה שש' הוא מי "שמוכן ומסוגל" לקיים את המשק נוכח העיבוד החקלאי הנמשך של המשק לאורך השנים ועד היום. הערכת שווי בערכי "נטו" עשויה גם לסייע בידי ש' להמשיך לקיים את המשק למרות הפיצוי לו הוא נדרש והיא תמנע ממנו מעין "כפל תשלום", אם הוא ידרש לשלם כעת פיצוי לפי שווי "ברוטו" המגלם את תשלומי החובה והמיסוי ופעם נוספת בעתיד בעת מימוש הזכויות במשק, על ידו או על ידי מי מטעמו. פיצוי בערכי "נטו" ראוי יותר גם כשמדובר במשק חקלאי פעיל, כפי המקרה שלפני, להבדיל ממשק חקלאי שנותר בו רק ערכו כנכס "נדל"ני". קביעה שהפיצוי יעשה בערכי "נטו", משמעותה גם שמ' ו-ד' יקבלו את חלקן, באותם ערכים כפי שהיו מתקבלים בידיהן, לו המשק היה נמכר לצד ג' והצדדים היו נדרשים לשאת בכל תשלומי החובה הנובעים מהמכירה (ר' דברי כבוד השופט זגורי בת.ע. 69253-05-18 א.פ נ' י.פ מיום 08.01.2019 - פורסם בנבו).
88.אלא שההבחנה שעשתה חברתי כבוד השופטת אביבית נחמיאס בין תשלומי המיסים וההיטלים לבין התשלומים לרמ"י, כפי שנפסק על ידה בתמ"ש (צפת) 66674-12-15 ב.ק. נ' רשות מקרקעי ישראל מיום 2.1.20 (פורסם בנבו), יוצרת דיוק חשוב נוסף בסוגיית ה"ברוטו" "נטו". עמדתה שהיתה מקובלת עלי מאפשרת להכניס שיקולי צדק נוספים בתוך מארג יחסי המשפחה. וכך נקבע בפסק הדין הנ"ל:
"19. לטעמי אכן יש מקום להבחנה בין התשלומים שיש לשלם לרמ"י לעומת קיזוזים של תשלומי מיסים והיטלים. בכל הנוגע למיסוי, מדובר בהערכה בלבד, חלקם אף נתונים לשיקול דעת הוועדה לתכנון ובניה במועד הרלבנטי (היטל השבחה), תשלומים אלה לא משולמים כיום בפועל שכן הזכויות במשק נותרות אצל אחד מילדי המנוחים ולא מועברות לצד ג', כאשר בעתיד כשיבוא התובע לממש זכויותיו במשק, הוא יקבל את הרווח כתוצאה ממכירה זו ורק בשלב זה של מכירה בפועל לצד ג', תהא וודאות אשר לגובה המיסים החלים. קריאת טיעוני הצדדים בסוגיית המיסוי, מעידה כאלף עדים כי לא ניתן כיום לקבל הכרעה אשר לחיוב במס אילו היה מדובר במכירה לצד ג', כאשר יודגש כי קביעת המיסוי במקרים אלה הינה מורכבת, ספקולטיבית ואינה בתחום מומחיותו של בית משפט זה, כאשר ספק אם די באמור בחוו"ד השמאי ונראה שיש צורך להיזקק למשפטן המתמחה במיסוי מקרקעין, ואף אז יהיה מדובר באומדן בלבד. במקרה זה שוויו של המשק (לאחר הפחתת החובות השונים כפי שיפורט בהמשך), לא מצדיק מינוי מומחה נוסף בסוגיה זו.
20. להבדיל, התשלומים לרמ"י ניתנים לבירור ביתר קלות ישירות מול רמ"י, והם אינם מושפעים מנתונים אישיים של מי מהצדדים במידה בה מושפע היקף החיוב במס. מדובר בסכומים לא מבוטלים, התעלמות מסכומים אלה עלולה לגרום להתעשרות אח אחד באמצעות קביעת שווי ברוטו של הנחלה, שכן אם היתה הנחלה נמכרת לצד ג', הסכום שהיה הנתבע מקבל היה סכום נטו לאחר הפחתת התשלומים לרמ"י. פיצוי לפי שווי ברוטו של הנחלה עלולה להקשות על היורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק לגייס את ההון הדרוש לשם פיצוי שאר היורשים, ומעבר לכך שהדבר יסכל את תכלית סעיף 114 לחוק הירושה שמטרתו שימור הנחלה בתוך התא המשפחתי, ספק אם יהיה לבן המסוגל לקיים את המשק תמריץ לקבל את הנחלה הספציפית של הוריו. גישה זו רלבנטית במיוחד במקרים בהם מדובר בנחלה שנעשה בה שימוש חקלאי כמו במקרה שלפני, להבדיל מנחלה שמהווה נכס נדל"ני בלבד."
89.במקרה זה מצאתי לקבוע משיקולי צדק ונוכח מכלול הנסיבות, בין היתר, העיבוד וההחזקה הנמשכת של ש' במשק ו"הנכסים" אותם מצאתי לחלץ ולהפחית מתוך הערכת שווי המשק לצורכי פיצוי ומנגד, זכותן של מ' ו-ד' לקבל פיצוי ריאלי בגין הנכס המשמעותי היחיד למעשה שהותיר אחריו המנוח, כי יש להפחית רעיונית משווי המשק לצורכי פיצוי, רק את התשלומים הנדרשים לרמ"י ולא מעבר לכך.
חובות הארנונה
90.לטענת ש' על עיזבון המנוח רובצים חובות ארנונה אשר נצברו בגין יחידת המגורים בקומה העליונה אשר שימשה את המנוח עד למועד פטירתו. לעמדתו של ש' יש להפחית החוב משווי המשק, בעת קביעת גובה הפיצוי, בעוד שליטת מ' ו-ד' יש להשית חובות אלו במלואם על ש', בהיותו המחזיק היחיד במשק, על כל חלקיו (ר' סעיף 12 לסיכומיהן). בעניין זה אני מוצאת להעדיף עמדתו של ש'.
91.עמדת ש' נתמכה באישור על תשלום ארנונה של המועצה המקומית XXX, לפיו לא קיימים חובות ארנונה בגין יחידת המגורים בקומה התחתונה המשמשת אותו, זאת לפי מספר חשבון משלם נפרד על שם ש' ולפי מספר נכס אליו גם התייחס פסק הדין בתא"מ XXXX מול מועצה מקומית XXX הנ"ל (ר' נספח 18 לתצהירו). לעומת זאת הוצגה הודעה על יתרת חוב המופנית ליורשי המנוח, בדבר קיומו של חוב ארנונה של למעלה מ- 400,000 ₪ נכון ליום 26.11.20, לפי מספר משלם אחר שלטענת ש', שלא נסתרה, משוייך ליחידת המגורים העליונה (ר' נספח 17 לתצהירו).
92.מ' ו-ד' לא הביאו כל ראיה לסתור האסמכתאות שהוצגו על ידי ש' והטענה היחידה שנשמעה מצידן היתה נעוצה בהחזקת ש' במשק בשלמותו מאז פטירת המנוח ושימושו במתקני המשק לאורך השנים. אלא שאין בעמדת מ' ו-ד' טעם להטלת חיובי הארנונה במלואם על כתפי ש'. חוב ארנונה בגין שימוש המנוח ביחידת המגורים העליונה עד למועד פטירתו, הינו חוב של העיזבון ולא חוב של ש' - ואחריותם של הצדדים לחוב זה היא בהתאם לחלקם היחסי בירושה על פי דין והם יופחתו כ"א מחלקו.
לעומת זאת, החל ממועד פטירת המנוח, מלוא חיובי הארנונה בגין כל מבני ומתקני המשק רובצים לפתחו של ש', כמחזיק ומשתמש במשק, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים להם נתן הרשאה לעשות כן.
ה.סוף דבר
93.תביעתו של ש' לפיצוי והשבה נדחית, בעוד תביעתן של מ' ו-ד' מתקבלת בחלקה.
94.הפיצוי שש' ישלם למ' ו-ד' ייגזר משווי המשק "נטו", אם כי לאחר ניכוי תשלומים לרמ"י בלבד.
שווי המשק יקבע בערכים ריאלים ועדכניים ולא למועד פטירת המנוח.
מתוך שווי המשק, לא יובאו בכלל חישוב לצורכי פיצוי מ' ו-ד' שווי השטחים החקלאיים של המשק, על כל הבנוי והנטוע עליהם, לרבות שווי כל המתקנים והמבנים החקלאיים במשק, שאינם מבני מגורים. כן לא תובא בכלל חישוב שווי המשק לצורכי פיצוי, יחידת המגורים בבית החדש המצויה בקומת הקרקע וכל הבנוי בקומת הקרקע, ללא מרכיב הקרקע עצמו (מבונה בלבד).
חלקו של כל יורש ביתרת שווי המשק לאחר הניכויים וההפחתות הנ"ל יעמוד על שיעור של 1/3. כך, הפיצוי לזכות מ' ו-ד' שעל ש' לשלם, יעמוד על 2/3 משווי המשק בהפחתת כל המרכיבים הנ"ל, 1/3 לכל אחת מהן ולאחר ניכוי חלקן היחסי בחוב הארנונה המיוחס לעיזבון המנוח.
95.הצדדים יודיעו תוך 15 יום מהיום, זהות השמאי שמבוקש למנותו לטובת הערכת שווי המשק בהתאם לפרמטרים שנקבעו בפסק הדין והתשלומים הצפויים לרמ"י. בהיעדר הסכמה, ימונה שמאי מטעם בית המשפט אשר בשכרו ישאו הצדדים, מחצית ש' ומחצית מ' ו-ד'.
96.בהיעדר התנגדות לשומה וזאת תוך 15 יום מיום הגשתה לתיק בית המשפט, יהיה על ש' לשלם את סכום הפיצוי למ' ו-ד' תוך 6 חודשים מאותו המועד. ככל וש' לא יעשה כן תוך המועד הנ"ל, לבקשת מי מהצדדים ימונה כונס נכסים חיצוני לשם מימוש המשק ומכירתו לצד ג' מרבה במחיר ובתנאי שוק חופשי - והתמורה תחולק לפי אותו "מפתח" פיצוי שנקבע בפסק הדין, בהתאם ליחס חלקם של הצדדים בשווי המשק לפי השמאות. אין מקום לקבלת הסעד החלופי שהתבקש על ידי מ' ו-ד' במקרה ובו ש' לא יעמוד בתשלום הפיצוי, כך שהזכות לרכוש את המשק תועבר לידי אחת מהן, שעה שלא נקבע כי מי מהן היא בבחינת יורש "המוכן ומסוגל" לקיים את המשק.
97.רישום הזכויות במשק יעשה על ידי ש' ועל חשבונו, בתנאי פסק דין זה ורק לאחר תשלום הפיצוי למ' ו-ד' – והרישום יעשה לפי כל הוראת דין החלה אצל רמ"י, מוסדות התכנון ורשויות המס. בהתקיים האמור צו איסור הדיספוזיציה שניתן בשעתו יבוטל (ר' החלטה מיום 22.2.21).
98.אמנם תביעתו של ש' נדחתה, אולם תביעתן של מ' ו-ד' התקבלה באופן חלקי בלבד, זאת לאחר שמצאתי לקבל חלק מטענות ש' אשר היו גם בסיס לתביעתו ואלה הצדיקו הפחתה משמעותית משווי המשק לצורכי פיצוי. בהינתן האמור, לא ניתן לומר שטענות ש' היו טענות סרק ואלו היו ראויות לבירור. משכך נכון בעיני שבנסיבות ההליכים שבכותרת כל צד ישא בהוצאותיו ובשכ"ט עורך דינו - וכך אני מורה.
99.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים, תעקוב אחר הודעותיהם ותסגור את התיקים שבכותרת.
100.פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים ושמות.
ניתן היום, כ"ח אדר ב' תשפ"ד, 07 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.
נוסח לפרסום לאחר תיקוני הגהה ועריכה