פס"ד העוסק בשתי תובענות שהתקבלו שעניינן אכיפת הסכם ממון ופינוי מנכס כמו גם לתשלום בגין דמי שימוש

1. בפני שתי תובענות שהדיון בהן נוהל בצוותא חדא.

האחת, תביעתו של איש כנגד מי שהייתה רעייתו עד לשנת 2013, לאכיפת הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין ביום 8.9.09 (להלן: "ההסכם" ו"פסק הדין" בהתאמה ; תמ"ש 4510-05-13 – להלן: "תביעת האיש").

            השנייה, תביעתו של אחיו של התובע בהליך הראשון, למתן הוראות שונות הן ביחס להסכם ובעיקר ביחס לנכס שבבעלותו, ואשר בעניינו עוסק בין היתר ההסכם (תמ"ש 10184-11-13 ; להלן: "תביעת ח'").  בראש ובראשונה, עותר התובע בתביעה זו לפינויה של הנתבעת בשתי התובענות מן הנכס כמו גם לתשלום כספים עבור השימוש בנכס.

2. לנוחות הקריאה יכונה מעתה התובע בתמ"ש 10184-11-13 "ח'", התובע בהליך הנוסף יכונה "א'" והנתבעת בשני ההליכים תכונה "אי'".

3. א' ואי' נישאו זל"ז ביום 16.7.01 והתגרשו ביום 7.3.13. בעניינם של א' ואי' התנהלו בבית משפט זה עשרות תובענות במסגרת מערכת היחסים שביניהם. ח' הוא, כאמור, אחיו של א'.

4. בעניינה של הנתבעת אף התנהלו הליכי פשיטת רגל שלאורם צורפו הנאמן כמו גם בא כוח הכונס הרשמי להליכים. אולם אין כפי הנראה מחלוקת כי עתה אין מתנהלים הליכי פשיטת רגל בעניינה של הנתבעת, משצו הכינוס בעניינה בוטל.

5. כבר עתה יוער, כי ההליכים שלפני כללו עשרות רבות של בקשות ביניים, ובהתחשב בעשרות התובענות שנוהלו בין א' ואי' במהלך השנים, יובאו להלן אך תמצית העובדות והרקע הדיוני הצריכים להכרעה במחלוקת שלפני.

הנכס

6. במוקד התובענות מצוי בית מגורים ברחוב XXXXX בXXXX, הידוע גם כגוש XXXX חלקה XX ואשר אין מחלוקת כי הזכויות בעניינו רשומות על שם ח' (להלן: "הנכס" ; ראו אישור זכויות שצורף בין היתר כנספח ב' לתביעת ח'). הנכס כולל בית מגורים ויחידת דיור צמודה, אשר לכל הפחות בחלק מן התקופה הושכר לצדדים שלישיים.

7. אין כפי הנראה מחלוקת, כי הנכס נרכש על ידי ח' מחברה קבלנית בשנת 2006 בתמורה לסך של 540,000 ₪ במצב של שלד, וכי על הזכויות של ח' בנכס רובץ משכון להבטחת הלוואה מובטחת שנטלו ח' ורעייתו מבנק ירושלים בסך 500,000 ₪ (השוו: נספחים 8 ו – 12 לתביעת ח' וכן נספח יב' לתביעת א'). בניית השלד נשלמה לכדי בית קרקע ובו יחידת דיור נוספת.

8. אף אין מחלוקת, כי בתום דין ודברים בין ח' וא' אל מול הנאמן על נכסי אי' בהליך פשיטת הרגל, אישר הנאמן כי אין בכוונתו לנקוט בהליכים כלשהם בקשר עם הנכס (נספח 9 לתביעת ח').

בנכס התגוררו בשלב ראשון א' ואי', ובשלב מסויים עזב א' את הנכס. מאז, לטענת ח' וא', פלשה אי' לנכס בשנת 2009 והיא מתגוררת בו (לצד ילדיהם המשותפים שלה ושל א') עד עתה.

ההסכם ואישורו

9. ההסכם הוכתר כהסכם ממון ונחתם ביום 7.9.09. החלקים ההצהרתיים שבו הבהירו, בין היתר, כי נוהלו הליכים קודמים בין הצדדים כמו גם בין אי' לבין ח' וא'. במסגרת ההסכם נכללו הוראות בדבר ביטול פסקי דין קודמים בין הצדדים, לרבות במזונות, בדבר מחיקת הליכים שהוגשו כנגד ח' כמו גם תיק ההוצאה לפועל שנוהל כנגד א'. עיקרו של ההסכם נסוב על הנכס, וכן על סוגיית מזונות האישה והילדים, ככל שא' ואי' ייפרדו. ביחס לנכס קבע ההסכם מנגנון שבו הרשה ח' לא' ולאי' להמשיך ולהתגורר בנכס למשך שלוש שנים, במהלכן תינתן להם אפשרות לרכוש את הנכס במחיר של 1,050,000 ₪ בתוך שלוש שנים ממועד אישור ההסכם (קרי עד ליום 9.9.12). ככל שלא ירכשו א' ואי' את הנכס בחלוף המועד שנקצב התחייבו הצדדים לפנות את הנכס לאלתר ונרשם בו כי ח' אף הוא מתחייב למכור את הנכס כאשר מכספי התמורה הראשונים לאחר ניכוי הוצאות המכר והמשכנתא, ישולם לח' סך של 550,000 ₪ והיתרה תחולק בין א' ואי' בחלקים שווים. להבטחת ביצוע ההסכם, התחייבו הצדדים לרשום משכון לטובת אמה של אי' על הזכויות בקשר עם הנכס.

ההסכם נחתם על ידי א' ואי'.

לוז המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים נעוץ בהוראותיו הספציפיות של ההסכם ביחס לנכס. הוראות אלה כללו גם התחייבויות לטובתו של ח' והתחייבויות של ח' עצמו כלפי א' ואי', ולכל הפחות בהקשרן, אין ח' חולק על תוקפו של ההסכם גם כלפיו. ח' אף מבהיר בכתב התביעה, כי כביטוי להסכמתו אף איפשר את רישומו של המשכון לטובתה של אמה של אי' על זכויותיו.

מפאת חשיבותן לענייננו תפורטנה הוראות ההסכם בהקשר זה להלן:

"... 3.   הבית ברחוב XXXX XXX הידוע כגוש ארעי מספר XXX חלקה XX (להלן "הדירה") תיק תמ"ש 13575/04.

   3.1     הואיל: והזכויות בדירה רשומות על שם אחיו של הבעל – ח.ת..

   3.2     והואיל: והאישה פלשה לדירה זו ללא קבלת רשות הבעלים כהודעתה בתובענה דנן.

  3.3.     והואיל: ודירה זו נמכרה ע"י הבעלים לידי לצד ג' (להלן "צד ג'") ואולם טרם

            הושלמו הליכי הרישום.

  3.4      והואיל: ובעבר נתן "ח'" לבני הזוג אפשרות לרכוש את הדירה תמורת תשלום

            סך של 1,050,000 ₪ (מיליון וחמישים אלף ₪ ).

  3.5      והואיל: וצד ג' נתן הסכמתו לביטול הסכם הרכישה תוך התחייבות של "ח'"

            והבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכך.

  3.6      והואיל: ועל הדירה רובצת משכנתא לטובת בנק ירושלים למשכנתאות בע"מ

            שיתרתה לסילוק עומדת על סך של כ- 500,000 ₪.

  3.7      והואיל: וח' נותן הסכמתו למכור את הזכויות בדירה לשני בני הזוג.

                        אי – לכך, מוסכם ומוצהר בזאת כדלקמן:

4. ניתנת בזאת אפשרות לשני בני הזוג א' ואי' לרכוש הזכויות בבית, בכפוף

לתנאים הבאים:

  4.1      בני הזוג מתחייבים לשאת בתשלומי המשכנתא השוטפים הרובצים על הדירה

            עד לפירעונה המלא.

        4.1.1     בכפוף תשלומי המשכנתא יהיו רשאים בני הזוג ומשפחתם להתגורר בדירה זו

                    ללא תשלום דמי שכירות וזאת כנגד תשלומי המשכנתא, בכפוף לאמור בסעיף 5

שלהלן. כן יהיו רשאים בנה"ז להשכיר את יחידת הדיור הסמוכה לדירה ולגבות תמורתה.

4.2.       תוך שלוש שנים מיום אישרו של הסכם זה מתחייבים בני הזוג לשלם ל-"ח'"

סך של מיליון וחמישים אלף ₪, כשסכום זה כולל בתוכו את יתרת סילוק המשכנתא כערכה ביום אישור הסכם זה. סכום זה יהא צמוד למדד המחירים לצרכן שבסיסו פורסם ביום 15.8.2009.

4.3        בכפוף לביצוע שתי התניות דלעיל (במצטבר) – מתחייב "ח'" להעביר את

            הדירה ע"ש שני בני הזוג.

5. באם לא יעמדו בני הזוג בתנאים המפורטים בסעיף 4.1 ו- 4.2 דלעיל – עד לתום

שלוש שנים מיום אישורו של הסכם זה, אזי מתחייבים בני הזוג לפנות את הדירה לאלתר. במקרה זה מתחייב "ח'" למכור את הדירה ומתמורתה תקוזז יתרת המשכנתא, יקוזזו כל ההוצאות הכרוכות במכירה, לרבות חיובי המס החלים על הדירה ומהיתרה יקבל ח' סך של 550,000 ₪ עם הפרשי הצמדה הנותר – יחולק בין שני בני הזוג שווה בשווה.

6. הצדדים מצהירים כי התניות בקשר לדירה המפורטות בסע' 4 ו-5 לעיל הינן

בלתי תלויות בכל יתר סעיפי ההסכם, ועומדות בפני עצמן, משהמדובר בזכויות של צד ג' (ח').

התחייבויות בני הזוג בהתניות אלה הינן ביחד ולחוד, והן אינן ניתנות לשינוי או לביטול מכל סיבה שהיא אלא בהסכמת שני בני הזוג וצד ג' (ח') יחדיו.

7. הזכויות של בני הזוג על פי הסכם זה בדירה הנ"ל ימושכנו לטובת גב' ז' ש. ת.ז. XXXXX כדי להבטיח את ממוש האופציה לרכישה של בני הזוג ואולם אין בסעיף זה כדי לפגוע בסעיפים האמורים דלעיל.

.....

9. רצון חופשי

הצדדים מצהירים ומאשרים כי הסכם זה נעשה מרצונם החופשי ללא כל לחץ או השפעה בלתי הוגנת או עושק, לאחר שקראו והבינו את תוכנו והבינו את משמעותו ותוצאותיו.

10. תנאי לביצוע ההסכם זה הינו רישום מישכון על הדירה ברשם המשכונות לטובת הגב' ז' ש. (אמה של אי' – ב.ש). אם לא יבוצע המשכון כאמור בסע' 7 להסכם עד ליום 13.9.09 יהא הסכם זה כולו בטל ומבוטל וכל צד יהא רשאי להגיש תביעתו. ..." (שם). .

10. ההסכם עצמו קיבל תוקף של פסק דין בדיון ביום 8.9.09 בפני כב' השופט הבכיר (כתארו אז) פ' אסולין, ובמעמד אישור ההסכם היו נוכחים א', אי' ובאי כוחם.

במעמד הדיון הודיע בא כוחה של אי'  (שהוא גם בא כוחה בהליכים שלפני), כי ההסכם נערך ללא ידיעתו, ולפיכך ביקש להשתחרר מייצוגה של אי'. בהקשר זה נרשמו בדיון דברי אי' מפיה כדלקמן:

"...לשאלת בית המשפט האם אני מבקשת הזדמנות להזמין עורך דין אחר לצורך אישור ההסכם, אני משיבה בשלילה ואני מוותרת על כל טענה לפגם כלשהו בהליך האישור בגלל שאני מתייצבת ללא עורך דין. בכל מקרה להסכם עצמו הגעתי באמצעות עורך דין XXX...". (עמ' 7 לפרוטוקול).

11. לאחר הצהרת אי' כאמור, שוחרר בא כוחה של אי' מייצוג ובתום הדיון קיבל ההסכם תוקף של פסק דין.

            טרם אישורו של ההסכם, הבהיר בית המשפט לצדדים כי אישורו של בית המשפט אינו מחייב את ח'. כאמור, ח' אינו חולק במסגרת ההליכים שלפני על תוקף ההסכם ולמעשה מבקש גם הוא את אכיפתו ביחס לסוגיות הנוגעות לו. 

רקע כללי ודיוני

12. תביעת א' הוגשה והוכתרה כתביעה לאכיפתו של ההסכם.

בעיקרה, פירטה תביעת א' השתלשלות עניינים ארוכה, שבחלקה העיקרי איננה רלוונטית להליך שלפני, ופורטה במסגרת הליכים אחרים מן ההליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים. בין היתר, הופנו טענות א' גם כנגד הנאמן בהליכי פשיטת הרגל של אי' אשר ביקש תחילה לנקוט בהליכים לביטול הענקה ביחס לנכס, כוונה שממנה חזר בו הנאמן.

13. א' הבהיר כי לא עלה בידו ובידי אי' לרכוש את הנכס, ולפיכך פינה את הנכס. אולם הואיל ואי' לא פינתה את הנכס, והואיל וההסכם עצמו קיבל תוקף שיפוטי בינו ובין אי', נבצר מאחיו ח' לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לביצועם (נספח יד' לכתב תביעת א'). בנסיבות אלה, ומאחר שגם לא' אינטרס כספי ביתרת תמורת מכר הנכס לפי ההסכם, הוגשה  תביעת א'.

14. לעניין זה יוער כי התביעה הוגשה גם כנגד כונס הנכסים הרשמי, הנאמן וכנגד שוכרי יחידת דיור בנכס, והשוכרים נמחקו מן ההליך בשלב מאוחר יותר, משפינו את יחידת הדיור.

15. בכתב ההגנה, שהוגש באיחור ורק לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים ביום 17.10.13, טענה אי' כי זכויותיו הרשומות של ח' בנכס הן פיקטיביות ; כי ההסכם הוא למראית עין בלבד ; וכי למעשה הזכויות בנכס שייכות לה ולאיש. לטענתה, א' ביקש להתחמק מפני נושים ולפיכך ביכר לרשום את הנכס על שם ח', וכי האחים עשו כנגדה יד אחת. עוד טענה אי', כי ההסכם נכרת תוך ניצול חולשתה הרגשית, עת ביקשה לשמר את התא המשפחתי, ולשם כך חתמה על ההסכם ביודעה כי הוא הסכם כוזב. עוד טענה אי' בכתב ההגנה כי לאור ניצול מצבה יש לקבוע כי נשללה גמירות דעתה בחתימתה על ההסכם.

16. תביעת ח' כנגד א' ואי' הוגשה ביום 6.11.13,לאחר הדיון הראשון בתביעת א'. במסגרתה עתר ח' לפינוי אי' ; לאכיפת ההסכם ; למכירת הנכס ; לתשלום דמי שכירות בגין הנכס ויחידת הדיור ; כמו גם לתשלום חלקו של ח' עצמו בתמורת מכר הנכס, כאמור בהסכם. בין היתר הבהיר ח', כי ביקש לסייע לאחיו ולרעייתו דאז ולשם כך נטל חלק בהליכי גיבוש ההסכם והסכים להקנות לאחיו ולרעייתו דאז את האופציה המותנית בזמן, לרכש הנכס שנרכש על ידו כשלד עוד בשנת 2006. עוד הבהיר כי לשם הבטחת הסכמתו זו הסכים כי יירשם משכון כאמור לטובת אמה של אי'. אלא שמשכון זה הוסב, לטענתו ומבלי הסכמתו, על שמה של אי'. מכל מקום אין מחלוקת כי התנאי בדבר רישום המשכון התקיים וכי בחלוף שלוש שנים, עת לא נרכש הבית על ידי א' ואי', הוסר המשכון. בנוסף, הבהיר ח', כי לאחר אישור ההסכם ומתן פסק הדין, אף הלווה לאחיו ולרעייתו סך של 150,000 ₪ (כמפורט בהסכם ההלוואה, נספח 11 לכתב התביעה), לשם השלמת בניית הבית (להלן: "ההלוואה"). בנסיבות אלה העמיד ח' את הסעדים שבתביעתו כדלקמן:

א.         פינוי אי' מן הנכס.

ב.         תשלום דמי שכירות חודשיים עבור הבית ויחידת הדיור בסך של 6,000 ₪ ו – 2,500                        ₪ לחודש, בהתאמה, החל מיום 9.9.12.

ג.          מינוי כונס נכסים למכר הבית בפיקוח בית המשפט לרבות לסילוק המשכנתא                                 הרובצת על הנכס.

• תשלום סך של 751,406 ₪ לאח מתוך כספי התמורה, שהם הסכום שעל אודותיו     הוסכם בפסק הדין בתוספת החזר ההלוואה הנטענת בסך 150,000 ₪.
• עוד ביקש ח', כי היתרה, לאחר העברת התשלומים כמפורט לעיל, תחולק שווה       בשווה בין א' ובין אי', תוך שמחלקה של אי' ייפרעו החובות השוטפים בגין הנכס. 

17. כתב ההגנה בתביעת ח' הוגש רק ביום 17.2.15. בעיקרן, חזרה אי' על טענותיה שנטענו בכתב ההגנה לתביעת א'. בין היתר טענה אי' כי היא מחזיקה כדין בנכס;  כי חתמה      על ההסכם תוך מסע לחצים ; כי המשכנתא נרשמה על שם ח' מטעמים "טכניים בלבד" וכי        א' הוא שהעביר מדי חודש את תשלומי המשכנתא לאח ; כן הכחישה הנתבעת  באופן כללי את הטענות שפורטו בסעיף 37 לכתב התביעה (בהן הטענה      בדבר מתן ההלוואה בסך

            150,000 ₪).

18. ביום 11.3.15 הגישה אי' תביעה לביטול ההסכם ופסק הדין (תמ"ש 25410-03-15).

19. ביום 1.11.15 הגישה אי' תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו קנויות לה מחצית מן הזכויות בנכס ולפירוק השיתוף בו (תמ"ש 2170-11-15).

20. ההליכים הועברו לטיפולי במהלך חודש דצמבר 2015.

21. לאחר התראות ושהות ממושכת שניתנה לאישה למלא אחר החלטות בית המשפט, לרבות קבלת אישור בית המשפט של פשיטת רגל לניהול תובענותיה, נמחקו תובענות אי'           מחמת   חוסר מעש (תמ"ש 25410-03-15 נמחקה ביום 6.3.16 ואילו תמ"ש 2170-11-15          נמחקה ביום 8.8.16). על הפרק נותרו, אפוא, תביעת א' ותביעת ח'.

22. חרף נסיונות חוזרים להציע מתווה שיכלול מימוש של הנכס והכרעה בטענותיהם הכספיות של הצדדים (וחרף העובדה שהנתבעת עצמה ביקשה באחת מתביעותיה גם סעד של פירוק שיתוף בנכס), לא ניתן היה להגיע למתווה זה.

בדיון ביום 27.9.16 שאליו התייצב גם הנאמן על נכסי אי' דאז, הבהיר הנאמן כי אי' איננה משתפת פעולה מזה שנים עם הליך הכינוס. אותה העת הבהיר הנאמן כי טענותיו הן אך ביחס לחלקה של אי', ככל שתהא, מתמורת המכר.

23. בנסיבות אלה, בדיון ביום 27.9.16 הוריתי בהחלטה מנומקת על שמיעת הראיות בתיק, ולצד זאת מיניתי מומחה בתחום שמאות המקרקעין להעריך הן את שווי הנכס והן את         שווי השימוש בנכס וביחידת הדיור, החל מחודש ספטמבר 2012 (המועד שבו החל ח'           לשאת   בתשלומי המשכנתא בגין הנכס, מועד תום תקופת האופציה לרכישת הנכס) ועד למועד             ההחלטה.

24. אלא שכפי שהבהיר גם השמאי, במהלך הביקור בנכס הורתה לו אי' להפסיק את הביקור ומאז לא עלה בידו לתאם מועד לביקור חילופי בנכס למולה ו/או למול בא כוחה       (ראו הודעת השמאי מיום 21.2.17).

25. תצהיר עדות ראשית מטעם א' הוגש ביום 10.10.16. בין היתר, פירט א' בתצהירו את נסיבות כריתת ההסכם.

26. תצהיר עדות ראשית מטעם ח' הוגש ביום 30.10.16. בתצהיר זה פירט א' בין היתר את הליך המשא ומתן לקראת כריתתו של ההסכם, לרבות בסיועו של עו"ד  א', ושבו אף הוא נטל            חלק, נוכח טענותיו באשר לנכס ולוויתור שערך בקשר עם הנכס לטובת אחיו     ולטובת אי', רעייתו דאז.

27. ביום 15.12.16 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם אי'.

28. למועד שנקבע לשמיעת הראיות ביום 28.12.16 לא התייצבה אי', לטענתה מפאת מצבה הרפואי ולפיכך הוריתי על קביעת דיון נדחה ליום 8.1.17. ביום 8.1.17 נשמעו הראיות ואף      הודע כי הליכי פשיטת הרגל בעניינה של אי' בוטלו. לאחר מכן ביקשה אי' לזמן עדים מטעמה,   אולם משלא פעלה אי' בהתאם להחלטתי מיום 9.2.17, חרף ארכה שניתנה לה, ניתן צו בדבר             הגשת סיכומים.

29. משהוגשו סיכומי הצדדים (לאחר ארכה שניתנה לנתבעת), יש להכריע בתובענות.

 תמצית טענות א'

30. ככלל, אין א' מתכחש לתביעת ח'. א' מפנה להסכם שבו מודה ומתחייבת אי' כי אכן פלשה לנכס וחרף האמור ניתנה לו ולה זכות לרכשו למשך שלוש שנים מיום אישור ההסכם. א' טוען לשיהוי ניכר בהעלאת טענות אי', שמאז אישורו של ההסכם ועד להגשת תביעתו לא טענה אי' דבר כנגד תוכן ההסכם. 32. א' עוד טוען כנגד ניסיונותיה של אי' לעכב את הליכי מימוש פסק הדין, ולגרסותיה המתחלפות של אי' בכל הנוגע לשיקולים שבגינם חתמה על ההסכם.

31. א' טוען כי אין להידרש לטענות אי' לבטלות פסק הדין בדרך של תקיפה עקיפה אולם ממילא, מכלול הראיות מצביע על כך שההסכם עצמו נחתם מרצונה החופשי. כך טענה אי' בדיון    אישור ההסכם ; כך ניתן ללמוד מהצהרת אי' במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שניהלה כנגד         א' בתצהיר (נספח 8 – 9 לתיק המוצגים מטעם א')             ; כך גם ניתן ללמוד מהצהרת אי'  בהליכי       פשיטת הרגל שהתנהלו כנגדה לפיה התגוררה בשכירות בדירתו של ח' (נספח 10 לתיק         המוצגים מטעם א') ;  וכך ניתן ללמוד גם         מהצהרת  אי' בפני בית הדין הרבני האזורי לפיה אין לצדדים דירה משותפת (נספח 14 לתיק המוצגים מטעם א'). במיוחד עת טענה אי' בערכאות שונות טענות עובדתיות            סותרות, יש לדחות תובענתה גם מטעמים של מניעות. עוד       מבהיר א', כי גם לקראת             תום תקופת האופציה ביקשה באת כוחה של אי' דאז להאריך את תוקפו של המשכון, אולם לא נטען דבר וחצי דבר באותו המועד לעניין תוקפו של ההסכם.

32. במסגרת סיכומיו עתר א' לסיים את ההתחשבנות הכספית לאחר פינוי ומימוש הנכס, נוכח הכשלת עבודתו של שמאי המקרקעין.

תמצית טענות ח'

33. בסיכומיו אימץ ח' את מכלול טענות א', שעיקרן פורט לעיל. עוד הוסיף ח' והבהיר כי גם הוא נטל חלק במשא ומתן לקראת כריתת ההסכם, שהיה על דעתו, וכי זה ארך מעל לחמש     שעות. עוד הזכיר ח' כי אי' הודתה במסגרת ההסכם כי היא פלשה    לנכס שלו ; כי המציא     לבית המשפט את אישור הזכויות בקשר עם הנכס וכי גם הנאמן על            נכסיה של אי' השתכנע            והודה כי אין בפיו כל טענה או בקשה ביחס לזכויות ח' בנכס.

תמצית טענות אי'

34. בין היתר, הלינה אי' על היד האחת שעשו א' וח' כנגדה ; על שיהוי בהגשת תביעת ח' (כשישה חודשים לאחר הגשת תביעת א' ובשים לב למועד תום תקופת האופציה) באופן שיש בו ללמד       על המזימה שנרקמה לטענתה כנגדה ; ועל הטענה לפיה לא        היתה מיוצגת בעת המשא ומתן    להסכם או במעמד אישורו. עוד טענה אי' כי לא'   אין עילה להגיש תביעה כנגד ח'.

            לשיטת אי', באסמכתאות שהציגה יש כדי  ללמד שהם רשומים כבעלי הנכס (חשבוניות       רכישה, קבלות ארנונה, בקשה להיתר בניה וכיוצ"ב). אי' אף העלתה טענות כנגד הערת      המישכון לטובת אימה ותהתה מדוע הסכים ח' שכספי השכרת יחידת הדיור תועבר לידיה          ולחזקתה ולא לידיו. עוד טענה הנתבעת בסיכומיה טענה שלא נטענה קודם לכן, ולפיה מכח             עקרון הזכות העדיפה במשפט המקובל היא בעלת הזכויות בנכס. אלא שכבר עתה אעיר, כי             על פני הדברים אין כל נפקות לטיעון זה שכן עקרון זה אך מסדיר את מדרג הזכויות בקשר      עם נכס.  טענה נוספת של אי' היתה כי היא זו שהיתה מעורבת באופן מלא ואישי בכל הנוגע       לבנייתו של הנכס לפיכך יש לקבוע על יסוד המקובץ כי היא בעלת זכויות הקניין בקשר עם        הנכס.

בסיכומיה, כך נראה, זנחה אי' כל טענה שיכול והיתה לה ביחס לחיובים הכספיים שלהם עתר ח' (הן לעניין כספי ההלוואה והן לעניין דמי שכירות הנכס).

דיון והכרעה

35. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במכלול החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין התובענות, בעיקרן, להתקבל. זאת, בין היתר מן הנימוקים שהעלה א'.

36. ככלל אציין, כי התרשמתי שכלל הצדדים, הן ח' וא' והן אי', הם אנשים מתוחכמים וגם אם לא נפרשה בפני בית המשפט מלוא תמונת המצב העובדתית ביחס להתנהלות השוטפת ארוכת    השנים בתוך המשפחה הגרעינית ומחוצה לה (לרבות אל מול ח'), הרי שתוכן ההסכם היה        ברור לא רק לח' ולא', כי אם גם לאי'. אף הגעתי לכלל מסקנה כי אי' בחרה לעשות שימוש מושכל (לכל הפחות) בהסכם זה ובהוראותיו באופן אשר יתאים לצרכיה השונים, מעת לעת,            בכלל זה בהתאם לאופי ההליך המשפטי שבו נטלה חלק, ועל כך אפרט עוד להלן.

מעמדו של ההסכם ונפקותו לעניין הסעד המבוקש

37. ככל שניתן היה להבין מטיעוני המבקשת ומסיכומיה, בלוז טענת המבקשת (שלא העלתה גרסה אחידה לעניין זה), טענה לפיה כריתת ההסכם נכפתה עליה. אלא שלצד הנטל היסודי המוטל לפתח הטוען טענת כפיה בהתאם להוראות סעיף 17 לחוק החוזים [חלק כללי],           התשל"ג – 1973, נטל כבד מוטל על הטוען לבטלות הסכם ממון, שאושר בבית המשפט             לענייני משפחה וקיבל תוקף של פסק דין.

שכן במיוחד כשביחסי ממון עסקינן, מחויבת הערכאה הדיונית שלא לאשר הסכם אלא       אם נוכחה שבני הזוג כרתו את ההסכם בהסכמה חופשית תוך שהם מבינים את משמעותו       ואת תוצאותיו (סעיף 2(ב) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973). לכך יש להוסיף             את הוראות תקנה 258 כו לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, המחייבת את בית             המשפט להסביר לבעלי הדין לפני אישור ההסכם את משמעות הוראותיו.

38. אף נקבעה בפסיקה לא פעם החזקה, כי בית המשפט בירר את הבנת הצדדים בדבר תוכנו, משמעותו ותוצאותיו של הסכם המוגש לאישור , וכי ההסכם אמנם נחתם מרצונם החופשי של הצדדים [לעניין זה השוו, למשל: רע"א 359/85 קוך נ' קוך פ"ד לט(3), 421 ; עמ"ש     (י-ם) 4750-09-11 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 17.11.11)             והאסמכתאות שם ; עמ"ש (ת"א) 11337-06-10 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים          המשפטיים ; 29.4.12) והאסמכתאות שם].

            בנסיבות אלה, כאמור, הנטל המוטל על הטוען לבטלות הסכם שכזה הוא כבד. אי' לא          עמדה בנטל זה כל עיקר. 

39. כזכור, ההסכם אושר עם תום דיון שנערך בבית המשפט לענייני משפחה לצורך אישורו של ההסכם. ניכר היה מעיון בפרוטוקול הדיון כי התובעת פעילה, מודעת היטב לזכויותיה וגם לאפשרות לותר עליהן (לרבות ויתור על ייצוג משפטי במעמד אישור ההסכם) ואף הבהיר כי עורך דין אחר (עו"ד א') הוא זה שסייע לה בכריתת ההסכם. לעניין זה, דבריה של אי' פורטו לעיל והם מעידים היטב על רצונה החופשי בעת כריתת ההסכם. לא זו אלא שבמעמד אישור

            ההסכם אף ביקשו הצדדים לערוך בו תיקונים, כמפורט בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון (ראו גם בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 8.9.09).

40. כפועל יוצא, גם אילו היתה מונחת לפני תביעה מטעם אי' לבטלות ההסכם, כפי שאראה להלן, לא היה מקום לקבל את טענתה. שכן לא זו בלבד שטענותיה הועלו בשיהוי ניכר בן       שנים מספר, ולא זו בלבד שגרסותיה בהקשרו של ההסכם היו לאקוניות ולא אחידות, הרי         שאי' עצמה מצאה להסתמך על הוראותיו כאשר הדבר עלה בקנה אחד עם האינטרסים        שלה ; זאת, למשל, הן בעניין אכיפת המזונות שהיו חלק מן ההסכם והן לצורך הגשת בקשה       לניהול הליכי פשיטת רגל.

41. כך למשל, טענותיה בדבר האיומים הנטענים נטענו באופן כללי בלבד ותוך פיתוח גרסות, מטענה כללית בדבר הפעלת לחץ והצגת מצגי שווא, ועד לטענה בדבר איום. בכתב ההגנה טענה אי' כי בעת כריתת ההסכם היתה מצויה בסערת רגשות נוכח החשש מפני פירוק התא המשפחתי אולם בה בעת טענה כי ההסכם היה הסכם למראית עין בלבד שנועד להגן על א' מפני נושים  (סעיפים ד – ו לכתב ההגנה לתביעת א'). מבלי להידרש למשמעות של חתימה ביודעין על הסכם למראית עין, ממילא לא הבהירה הנתבעת בכתב ההגנה האם וכיצד דרות שתי גרסות אלה בכפיפה אחת.

אלא שבתצהיר עדותה הראשית התפתחה גרסתה לכדי לחץ שלפי הנטען הופעל עליה תוך מצג שווא של א' וח', כמזימה נגדה (סעיף 4 לתצהיר). מדוע היה צורך לכרות הסכם ברוח זה שערכו הצדדים, אם מטרתו היתה הגנה על א' מפני נושיו?

בחקירתה הנגדית התפתחה גרסתה של אי' כדי טענה בדבר איומים, ולא לחץ בלבד (עמ' 52 לפרוטוקול). אולם בין אם באיומים ובין אם בלחצים בלבד עסקינן, הרי שלא ברור כל עיקר מדוע היה צורך להידרש ללחצים דוגמת אלה, ולוויתורים שח' איננו מכחיש שוויתר במסגרת הסכם בין אחיו ובין אי', אם ממילא עמדה לח' זכות עצמאית לתבוע את סילוק ידה של  אי', מכח זכויותיו הרשומות בנכס. זאת עוד בשנת 2009, ולא בעת הגשת התובענה שלפני. דווקא הכרתו של ח' בתוקף ההסכם  מלמדת על כך שלא במזימה מצדו מדובר, ולא על רצון גרידא להתנכל לה. גרסתו של ח', לפיה ביקש דווקא לסייע לבני הזוג דאז בנסיון לשיקום יחסיהם בין היתר מתוך הכרת תודה לא', אחיו, ומכאן הרקע למחויבותו להסכם ולסיוע בגיבושו, עדיפה בעיני.

עוד העלתה אי' בחקירתה הנגדית טענה ולפיה השלימה עם ההסכם נוכח סברתה כי המשכון על זכויות אימה בנכס (שמשום מה הוסב לטובתה) איננו מוגבל בזמן (עמ' 53, 55 לפרוטוקול). לא ברור לי האם וכיצד עולה טענה זו עם טענת הכפייה אולם ממילא ככל שעסקינן בבטוחה שנועדה לקיים את תנאי ההסכם בקשר עם הנכס, כהסכם קצוב בזמן, טענה זו איננה יכולה לעמוד. לכל היותר ניתן לראות בטענה זו כ"טעות בכדאיות העסקה".

בנסיבות אלה, אפוא, כבר על יסוד גרסותיה של אי' ניתן לדחות את טענתה היסודית.

42. אולם בכך לא סגי. שכן כאמור, אי' עצמה עשתה שימוש בהסכם לצרכיה.

43. כך, פנתה אי' ביום 23.2.11 במסגרת הליכי הוצאה לפועל כנגד א' בדרישה לאכיפת חיובים כספיים שונים תוך אכיפה של סעיפים ספציפיים להסכם, ובין היתר הבהירה כדלקמן:

            "... קיים הסכם שקיבל תוקף של בית המשפט, עליו חתמנו בסכמה (כך במקור – ב.ש)             מלאה לאחר דיונים רבים, אך הוא נחתם מרצון טוב והכי חשוב בהסכמה. .... לכן              כשישבנו לכתוב את ההסכם הגענו שנינו להסכמה הדדית, וחתמנו על הסכם זה 

                   מרצון טוב. .... ולכן איני רואה כל צורך בדיון מיכוון (כך במקר – ב.ש) שהסכם היה

                  בהסכמה...." (נספח 8 לתיק המוצגים בתביעת א' וכן ראו תצהיר תמיכה, נספח 9

                   לתיק המוצגים).

44. כך גם במסגרת תצהיר שערכה במסגרת הליכי כינוס הנכסים בעניינה אישרה אי' ביום      29.7.10 את דבר קיומו של ההסכם והבהירה כי "... לעניין המזונות הן נקבעו עפ"י הסכם       ממון מיום 07/09/09 אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה באר      שבע, הסכם זה מהווה פסק דין למזונות...." (נספח 10 לתיק המוצגים בתביעת א'). 

45. כך גם בעת חקירתה הנגדית לפני, עת ביכרה לייחס תוקף אך ורק לסעיף 7 להסכם, ללא כל הסבר או כל הצדקה (השוו: עמ' 51 לפרוטוקול הדיון).

46. גם בהסכם ההלוואה מיום 29.9.09, שבו הלווה ח' לאי' ולא' סכום נוסף של 150,000 ₪,        אישרה אי' את דבר קיומו של ההסכם (נספח 11 לתביעת ח').

47. גם אם ברי כי לא' ולח' אינטרס משותף וביניהם גם יחסי רעות לבד מקרבה משפחתית,         שלא הוכחשו, אין בכך רבותא. שכן אינטרס משותף איננו בהכרח נמשל למזימה כנגד אדם    אחר ומכלול המפורט לעיל משכנע כי אי' ידעה ידוע היטב מהו ההסכם שנחתם, בחרה לחתום            עליו ולבקש אישורו ובחרה לעשות בו שימוש מושכל (לכל הפחות), לצרכיה היא.

48. בנוסף, אי' לא נתנה כל הסבר של ממש לשיהוי הניכר שבהעלאת הטענות בדבר בטלות ההסכם, בין אם כטענת הגנה ובין אם בהגשת התביעה לביטול ההסכם (שנמחקה כזכור             בסופו של יום).

49. פועל יוצא של כלל האמור לעיל הוא שדין טענת אי' בדבר בטלות ההסכם דחייה, וכך אני מורה.

הטענה על היות ההסכם למראית עין וזכויותיה הנטענות של אי' בנכס

50. מכאן, נידרש לטענה לפיה הזכויות במקרקעין נרשמו למראית עין בלבד על שמו של ח'.      במיוחד כשבזכויות במקרקעין עסקינן, אין טענות כלליות החורגות ממסגרת יחסי הרכוש         שבין בני זוג, יכולות לשמש כמסד של ממש להצהרה בדבר זכות במקרקעין (וגם תביעה           שכזו מצידה של אי' איננה מונחת להכרעה). בהקשר זה יוער כי טענותיה הכלליות בשני             ההליכים שלפני לא נתמכו בכל ראיה בכתבי ההגנה, ורק בתצהיר עדותה הראשית מיום      15.12.16 בחרה אי' לצרף מסמכים שונים שהיה בהם כדי לתמוך לשיטתה בטענה לפיה        קנויות לה זכויות בנכס.

51. כך, בין היתר ביקשה אי' להסתמך על תשריט משנת 2007 שבו צוינו שמותיהם של אי' וא' (כפי הנראה כיוזמיו), והתקשרו עם מעצבת לשם השלמת בניית השלד (צורפה גם ההתקשרות עם המעצבת). אולם לא היתה כל מחלוקת עוד בעת אישור ההסכם מחלוקת כי אי' וא' הם שהתגוררו בנכס (עד ליציאת א' ממנו. גם ח' עצמו (אשר הזכיר את הוקרת התודה שלו לא' שהתגייס לסייע לו בתרומת אונת כבד) אישר בעדותו כי לכל הפחות א' היה מעורב ואחראי על השלמת בנייתו של השלד, וגם  ( עמ' 30 – 32 לפרוטוקול).

52. בנסיבות אלה, וגם אם א' ואי' שימשו כ"קבלני ביצוע" לשם השלמת השלד והפיכתו לבית שבו התכוונו לגור, אין בכך כדי ללמד על זכויות (לא כל שכן זכויות קנייניות) של אי' בקשר עם הנכס. הוא הדבר גם בכך שאי' התגוררה בנכס נוכח אישורו של ח' במשך התקופה שננקבה בהסכם ; והוא הדבר בכך שתשלומי החזר ההלוואה בגין הנכס עד לתום התקופה שנקצבה בהסכם שולמו על ידי א'. זאת במיוחד בהתחשב בהוראות ההסכם ובכך שלבד מתשלומים אלה לא נדרשו בני הזוג דאז לכל תשלום אחר גלל השימוש בנכס בתקופה המוסכמת.

53. אולם גם בסוגיה זו, בדומה לסוגיית תוקפו של ההסכם, גרסתה של אי' השתנתה בהתאם לנסיבות ולהליך המשפטי שבו היתה מעורבת.

54. בתצהירה בהליכי כינוס הנכסים (נספח 10 לתיק המוצגים) אישרה אי' מפורשות כי הנכס    הוא של ח', ואך טענה "... לא ערכנו כל הסכם שכירות אלא התחייבתי לשלם את   השכירות בסך 4,460 ₪ כסכום המשכנתא הרובצת על הנכס..." (שם ; סעיף 2 לתצהיר).

55. טענה זו שבה ועלתה גם על ידי אי' בעת עריכת הסכם הגירושין בבית הדין הרבני ביום 7.3.13, שם הצהירו הצדדים שניהם כי אין דירה משותפת הרשומה על שמם (נספח 14             לתיק המוצגים בתביעת א').

56. לא למותר להזכיר גם את הסכם ההלוואה מיום 29.9.09, שגם בו אישרה כי מדובר בתוספת להסכם ותו לא.

57. הסבר של ממש, קוהרנטי ותם לב, לשאלה מדוע דווקא עתה החליטה אי' לטעון כי קנויות לה זכויות בנכס, ולחזור בה מטענותיה הקודמות בפני ערכאות אחרות, לא נמצא לפני.

בנסיבות אלה, ובמיוחד כשבזכויות במקרקעין עסקינן, אינני מוצא כל הצדקה לקבל גרסה מאוחרת של אי' לפיה מכלול הצהרותיה בפני ערכאות שיפוטיות שונות היו מן השפה אל החוץ בלבד.

דומני שאף אין צורך להרחיב במשמעות שיש לייחס לנסיונה של אי' לחזור בה מהצהרות אלה עתה, או חמור מכך, לטעון שהצהרותיה או מי מהן בעבר לא היו אמת.

58. כפועל יוצא, דין טענת אי' לזכויות בקשר עם הנכס דחייה, וכך אני מורה.

הוראות ההסכם, אכיפתו וסעד הפינוי

59. כפי שפורט לעיל, הקנו הוראות ההסכם לאי' ולא' זכות מותנית לרכוש את הנכס במחיר שננקב בו, בתוך שלוש שנים מעת אישור ההסכם. ח' אף הוא מבקש לפעול על פיו ובמוצהר מחוייב לו.

60. הדברים מקבלים ביטוי גם בהתחשב בכך שח' למעשה פעל על פי ההסכם ורשם את המשכון ששימש כבטוחה לקיומו (על כך אין מחלוקת). ח' אף הרשה לאי' להמשיך   ולהתגורר בנכס לכל תקופת השהות על פי ההסכם (עד לחודש ספטמבר 2012).

61. מנגד, מצינו כי אי' אישרה והצהירה כי פלשה לנכס (סעיף 3.2.להסכם). מכאן שלפי ההסכם עצמו אישרה אי' שעד אותה העת לא היתה לה כל זכות עצמאית בקשר עם הנכס – לרבות זכות החזקה.

62. אף ראינו, כי הרשיון שניתן לאי' להחזיק בנכס, כמפורט בסעיף 4.1.1 ו – 5 להסכם, היה      רשיון קצוב בזמן, ומכאן – רשיון הדיר.

63. אי' אף התחייבה בסעיף 5 להסכם לפנות את הנכס לאלתר בתום התקופה שנקצבה בסעיף 5 להסכם.

64. מכאן, שמעת שהסתיימה התקופה שנקצבה בסעיפים 4 ו -5 להסכם מבלי שהנכס נרכש כאמור בו, לא קמה לאי' כל זכות להמשיך ולהחזיק בנכס, תם הרשיון ההדיר שניתן    לה        להחזיק בו, ואי' עצמה התחייבה לפנות ללא תנאי את הדירה.

65. כפועל יוצא, שוכנעתי כי לא קמה לאי' כל הגנה כנגד תביעתו של ח' לפינוי הנכס. לפיכך יינתן צו לסילוק ידה של אי' מהנכס תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה.

תשלומים קצובים לח'

66. במסגרת תביעתו, עתר ח' בין היתר לתשלום הסכום הנקוב בסעיף 5 להסכם מתוך יתרת תמורת המכר (550,000 ₪). משנדחו טענות אי' כנגד תוקפו של ההסכם, ועת א' עצמו לא חלק   על החיוב לפי סעיף 5 שלהלן, אין למעשה לאיש מן הצדדים כל טענת הגנה         כנגד סעד זה      כפי שנתבע על ידי ח'.

67. לפיכך, אני מקבל את תביעתו של ח' בהקשר זה ומורה כי לאחר פינוי הנכס על ח' למכור את הנכס ומתוך יתרת התמורה, לאחר סילוק המשכנתא וניכוי כלל הוצאות מכירתו, ישולמו לח' ככספים ראשונים מתוך תמורת המכר סך של 550,000 ₪, כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן החל ממועד אישור ההסכם ועד למועד המכר בפועל. זאת, כפי הוראות ההסכם. לסכום זה יש להוסיף, שלא כעתירתו של ח' בסעיף 37.6.1 לכתב התביעה, ריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961  ממועד תום תקופת האופציה (8.9.12) ולא מיום כריתת ההסכם, הואיל ולשון סעיף 5 להסכם התייחסה רק להצמדה. שכן יש להכיר בזכותו הרעיונית של ח' להנאה מפירות התמורה שלא יכול היה להוציאה אל הפועל עד כה, בדמות הריבית על הסכום האמור, אולם זאת רק למן המועד שבו התחייבו א' ואי' לפנותו. בריבית זו תישא אי' בלבד עד למועד הפינוי בפועל, הואיל וא' עצמו איננו מחזיק בנכס ואיננו מונע מכירתו. ככל שתתמיד אי' בסירובה לפינוי הנכס וח' ייאלץ לנקוט בהליכי ביצוע לפינויה, הרי שלא יהא בעצם פסיקת הריבית, כדי למנוע חישוב ריבית פיגורים כחוק  על הסכום הנקוב בסעיף 5 להסכם, וזאת מחלוף המועד לביצוע פינוי הנכס ואילך.

68. בנוסף, כזכור, עתר ח' להשבת סכום ההלוואה (סך של 150,000 ₪ שהלווה לאי' ולא' מכח הסכם בכתב מיום 29.9.09 ; סעיף 37.6.2 לכתב התביעה וכן נספח 11 לתביעת ח'). הלכה למעשה לא נשמעה כל טענה מטעמם של אי' ושל א' ביחס לסעד זה ובנסיבות אלה ועל יסוד הוראות ההסכם מיום 29.9.09, אני מקבל גם ראש זה של תביעת ח' ומורה לאי' ולא' לשלם לח' סך נוסף של 150,000 ₪ מתוך תמורת המכר. מנגנון ההצמדה והריבית יהא זהה לזה שקבעתי לעיל.

דמי שימוש בנכס וחיובים כספיים נלווים גלל ההוצאות השוטפות בנכס מאז תום התקופה שנקצבה בהסכם

69. בסיכומיהם, עתרו א' וח' לכימותם של דמי השימוש וחובות ככל שישנם בגין אחזקת הנכס רק לאחר מועד הפינוי בפועל, עקב סיכול האפשרות לעריכת חוות דעת    שמאית בהקשר זה על ידי אי'.

70. אי' עצמה לא טענה דבר בהקשר זה בסיכומיה וממילא ספק אם בנסיבות בהן לא היתה לה זכות להחזיק בנכס , ועת לכל הפחות מאז הגשת תביעת א' ברור היה כי נדרשת       היא      לפנותו לשם אכיפת ההסכם (שגם בו התחייבה לפינויו של הנכס לאלתר), ברי כי יש            לחייבה בתשלום דמי שימוש ראויים בגין החזקתה בנכס, לרבות יחידת הדיור. לפיכך,             וככלל, אני מקבל את עתירתו של ח' לחייב את אי' בדמי שימוש ראויים בגין הנכס (לרבות יחידת הדיור), וזאת מיום 9.9.12 ואילך.

71. למרבה הצער, כפי שפורט לעיל, אמנם סוכלה עריכת חוות הדעת השמאית על ידי אי'. לפיכך, לשם כימותם של דמי השימוש הראויים בנכס מאז חודש ספטמבר 2009 ועד למועד        שבו יפונה הנכס אין מנוס מלהידרש לסוגיה זו רק לאחר שיושלמו הליכי פינוי הנכס ושמאי           המקרקעין יוכל לבצע את השומה כדבעי.

הסעדים שתבע א'

72. א' תבע את אכיפת ההסכם, ובדין נתבעה אכיפתו, הואיל ובהסכם גם לא' אינטרס כלכלי באכיפת ההסכם, בחלוקת יתרת תמורת מכר הנכס לאחר קבלת חלקו של ח'.

73. בנסיבות אלה, ומשנדחו טענות אי' כאמור לעיל, דין תביעת א' לאכיפת ההסכם להתקבל, וכך אני מורה.

אי מינוי כונס נכסים

74. אין מחלוקת, כי הזכויות בנכס רשומות במלואן על שמו של ח'. לא נדרש הליך של פירוק שיתוף, למשל, ואין נדרש איש לבוא בנעליו של ח' לשם נקיטה בהליכי פינוי הנכס או לשם מכר הנכס לרבות על פי הוראות ההסכם. בנסיבות אלה לא מצאתי הצדקה, ולו לעת הזו, להורות על מינוי כונס נכסים לשם כך. ככל שיהא צורך להותיר כספים בנאמנות אצל בא כוחו של ח', לשם השלמת חלוקת יתרת התמורה לא' ולאי', במידת הצורך וככל שתיוותר, הרי שגם לשם כך אין בהכרח צורך במינויו של כונס נכסים. זאת, במובחן , למשל, ממתן הוראות לח' בעת ביצוע המכר לשמירה על חלק מיתרת התמורה עד להכרעה גורפת בטענותיו בדבר שווים של דמי השימוש.

סיכום אופרטיבי

75. נוכח מכלול האמור לעיל אני מורה כדלקמן:

• תביעת ח' מתקבלת בעיקרה. בתביעת ח' ניתן בזה צו המורה לאי' לסלק ידה מהנכס, הידוע כבית המצוי ברח' XXXX בXXXX, גוש XXXX חלקה XX, וזאת תוך 30 יום מעת המצאת פסק דין זה לידיה. לא למותר לציין כי הוראות צו זה ניתנות יהיו לאכיפה בלשכת ההוצאה לפועל, במידת הצורך.

• מתוך תמורת מכר הנכס (לאחר תשלום יתרת המשכנתא והוצאות המכר) זכאי ח' ככספים ראשונים לסכומים הבאים:

סך של 550,000 ₪ וסך של 150,000 ש"ח כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן החל מיום 8.9.09 ו – 29.9.09 (בהתאמה), ועד למועד מכר הנכס בפועל. לסכומים אלה תתווסף ריבית כחוק מיום 9.9.12 ועד למועד פינוי הנכס בפועל על ידי אי', שבה תישא אי' בלבד. ככל שהנכס לא יפונה על ידי אי' בחלוף המועד שנקצב לפינוי הנכס כאמור לעיל, לא יהא בעצם פסיקת הריבית לעיל , כדי למנוע חישוב ריבית פיגורים כחוק על הסכומים הנ"ל, וזאת מחלוף המועד לביצוע פינוי הנכס ואילך.

• ככל שתיוותר יתרה לאחר תשלום הסכומים דלעיל לח', ישלם ח' את היתרה לאי' ולא' בחלקים שווים.

• אני מקבל את תביעת ח' לחייב את אי' בתשלום דמי שימוש ראויים בגין החזקתה בנכס מאז יום 9.9.2012 ועד למועד הפינוי בפועל.

• לאחר פינוי הנכס בפועל יגיש ח' בקשה אופרטיבית בתיק התביעה שהגיש, להפעלת מינויו של שמאי המקרקעין, הן לשם כימות שוויו של הנכס לצורך מכירתו והן לשם כימות שווי דמי השימוש בו מיום 9.9.12 ועד למועד הפינוי.

• תביעת א' לאכיפת ההסכם מתקבלת בזה.

• באשר להוצאות ההליכים. בשים לב לתוצאה לה הגעתי, בהתחשב בהכבדה של אי' על ניהולו של ההליך (כפי שניתן להיווכח מרישומי התיק הרבים), שבאה לידי ביטוי גם במניעת הביקור בנכס ועריכת השומה, ולכלל בדבר חיוב בהוצאות ריאליות ומידתיות, ומנגד בהתחשב בייצוגה מטעם הלשכה לסיוע משפטי, תישא אי' בהוצאותיהם של ח' ושל א' בסך כולל של 10,000 ₪ לכל אחד.

• ביחס לתביעת א' יהווה פסק דין זה פסק דין והמזכירות תסגור את התיק. ביחס לתביעת ח' יהווה פסק דין זה פסק דין חלקי. ח' יגיש הודעת עדכון בדבר סטאטוס פינויו של הנכס לא יאוחר מיום 10.2.18.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים. 

פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים ובאי כוחם.

            ניתן היום,  ח' כסלו תשע"ח, 26 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.