פס"ד למזונות קטינה ואישה, אשר הגישה אם הקטינה כנגד אביה

 בעניין הקטינה פלמונית  ת.ל. 13.**.**

1. בפני תביעה למזונות קטינה ואישה, אשר הגישה אם הקטינה כנגד הנתבע.

העובדות הצריכות לעניין:

2. הצדדים, בני העדה הדרוזית, נשאו על פי חוקי הדת הדרוזית בתאריך 13.10.2012. מנישואים אלה נולדה להם ביתם הקטינה, שפרטיה צויינו לעיל, כיום בת כארבע שנים.
3. במקביל להליך זה מתבררת בבית הדין הדרוזי בעכו, תביעת הגירושין שהגיש האב.
4. בני הזוג חיו לאחר נישואיהם בכפר ע' בסמוך להורי הנתבע. בעקבות משבר ביחסי הזוגיות, עברו בני הזוג בחודש יולי 2015 להתגורר בשכירות בכפר מ' בניסיון לשקם את נישואיהם.
5. הצדדים פרודים מחודש ינואר 2016 בעקבות ויכוח שפרץ ביניהם בתאריך 19.1.16. בעקבות אירוע זה, הנתבע חזר לבית המגורים בסמוך להוריו בע' .
6. בנוסף, האישה הגישה מספר בקשות לצווי הגנה (הבקשה הראשונה הוגשה ביום 24.1.16 בתיק ה"ט 45337-01-16), אשר תוקפם הוארך בהסכמה (בהקשר זה יוטעם כי בקשתה למתן צו הגנה בתיק ה"ט 22384-06-17 בו טענה כי הנתבע מכה את הקטינה, נמחקה בהמלצת בית המשפט נוכח הקושי בגירסתה של התובעת). כן הגישה התובעת בעקבות אותו אירוע מיום 19.01.16 תלונה במשטרה ביום 29.1.16 שבעקבותיה הנתבע נעצר.
7. ביום 23.3.16 הוגשה על ידי האם תביעה למשמורת (תמ"ש 50227-03-16). ביום 26.9.16 ניתן פס"ד ולפיו המשמורת על הקטינה תהא אצל אימה ונקבעו זמני שהות, אחת לשבוע, בין האב לקטינה.
8. ביום 23.5.16 הוגשה מטעם התובעת בקשה לפסיקת מזונות זמניים עבור הקטינה ועבורה לרבות עבור הוצאות מדור. במעמד הדיון, שהתקיים ביום 25.5.16, הסכימו הצדדים, בהמלצת בית המשפט (כב' השופט מחמוד שדאפנה, המותב הקודם שדן בתיק), כי הנתבע ישא במזונות זמניים עבור האישה והקטינה בסכום כולל של 2,000 ₪ בכל חודש, החל מיום 28.5.16. כן הוסכם כי בנוסף, ימשיך הנתבע לשאת בדמי השכירות של הדירה ישירות לידי המשכיר. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.
9. בדיון שהתקיים ביום 19.7.16, הוחלט כי הנתבע ימשיך לשלם לידי התובעת את סכום המזונות הזמניים שנקבע בהחלטה מיום 25.5.16 על סך 2,000 ₪ ובנוסף חוייב הנתבע לשלם ישירות לידי התובעת את סכום השכירות ע"ס 1,500 ₪ בכפוף לכך שיוצג לתיק בית המשפט תוך 30 יום. כן נקבע כי על הנתבע להעביר לידי האישה סך של 4,000 ₪ בגין חוב השכירות ששולם ע"י התובעת לידי המשכיר.
10. בשל שינויים בסדרי עבודת בית המשפט, התיק הועבר לידון בפניי.
11. דיון הוכחות התקיים ביום 30.4.17, לאחר מועד ההוכחות, הגישו הצדדים סיכומיהם, כאשר לנתבע ניתנה הזדמנות לצרף לסיכומיו מסמכים חדשים מהמל"ל (נוכח טענותיו כי אובחן במחלת סרטן), ולתובעת ניתנה הזדמנות להשיב לסיכומים.

טענות הצדדים:

12. לטענת האם בכתב התביעה, יש לחייב את האב במזונות חודשיים לקטינה בסך 2,600 ₪ כולל הוצאות מדור, בנוסף למחצית הוצאות חינוך ובריאות. בהמשך, בתצהירה, העריכה צורכיה החודשיים של הקטינה בסך 2,900 ₪ לחודש ללא הוצאות מדור.
13. לטענתה, הנתבע מסוגל ואף חייב לספק צרכים אלו, שכן על פי הדין האישי הדרוזי חובת המזונות של הקטינה מוטלת על האב.
14. באשר למזונות האישה, לטענת התובעת, על פי הדין האישי הדרוזי חייב הבעל במזונות והוצאות מדור אשתו, כל עוד היא אשתו. בבקשתה למזונות זמניים וכן בתצהירה תבעה מזונות אישה בסך 2,400 ₪ לחודש עבור מזון וכלכלה, ביגוד והנעלה, צרכי הגיינה וצרכים שונים, וכן לחייב הנתבע בהוצאות מדור. בסיכומיה תבעה סך של 2000 ₪ לחודש. בנוסף הוצאות מדור.
15. באשר להכנסות הנתבע, לטענת התובעת בתצהירה, האב עובד כמפעיל באגר ומשתכר בין 7,000-8,000 ₪ בממוצע, וכי בשיתוף פעולה עם הקבלן הוא מקבל תלושי שכר פיקטיביים וחלק ממשכורתו מקבל במזומן. ציינה כי בחייהם המשותפים עבד כ-12 שעות ביום וקיבל חלק משכרו ללא דיווח בתלוש השכר.
16. האם טענה כי לא למדה במסגרת בית ספרית מכיתה ו' ולא למדה מקצוע עקב התחזקותה בדת. השתכרותה הינה בשכר חודשי של 1,000 ₪ מעבודתה במשרה חלקית של טיפול בקשישים (לטענתה מדובר בטיפול בסבתה, אך אין חולק כי קיבלה תלוש שכר מחברת "******"), החל מחודש 2015/ לטענת התובעת, בסיכומיה "לאחרונה" הפסיקה לעבוד בעבודתה זו, והינה חסרת הכנסה כלשהי.
17. מנגד, האב בכתבי טענותיו, פירט אף הוא את אופי מערכת היחסים בין הצדדים, והחשיבות עבורו בשימור הנישואין, בציינו שהוא וכל משפחתו הינם דתיים ושמרנים על פי הדת הדרוזית.
18. האב מודה באחריותו כאב כלפי הקטינה, אך מכחיש טענותיה המופרזות בעניין הוצאות מדור, החזקת מדור, מזונות וסיפוק צרכיה של הקטינה כפי שפורט בכתב התביעה בסך 2,600 ₪ לחודש. טוען כי הסכום הנתבע עבור מזונות, הנעלה וביגוד הקטינה הינו מופרז וכן מביע הסתייגותו לעניין תביעתה דמי טיפול.
19. יחד עם זאת, האב מסכים להשתתף במחצית מההוצאות הקשורות בבריאות וחינוך הקטינה.
20. האב טען בכתב הגנתו כי הינו משתכר כ-4,500 ₪  אך אינו מתכחש לחובתו כלפי בתו וכלפי אשתו בתקווה כי האישה תחזור לחיים משותפים. עוד הוסיף כי הוא אינו בריא שכן הוא סובל ממחלת SARCOIDOSIS שהינה מחלה המחלישה את איברי הגוף ופוגעת ביכולת עבודתו, ומבעיות בריאותיות נוספות (בעיניים, סוכרת וכבד שומני).
21. בתאריך 27.10.17 בסמוך להגשת סיכומיו, הודיע הנתבע לתיק בית המשפט כי חלו שינויים במצבו הרפואי - אובחנה אצלו מחלת הסרטן והוא עובר סדרת בדיקות וטיפולים אינטנסיביים. בסיכומיו ציין כי הוא נכה ב-100% אינו עובד כלל וזכאי לקצבה מטעם הביטוח הלאומי בסך 3,730 ₪ לחודש. הנתבע הביע נכונות לשלם מזונות לקטינה בסך של 800 ₪ לחודש.
22. לעניין מזונות האישה, טען הנתבע בסיכומיו כי במקרה זה התובעת לא זכאית למזונות ו/או להוצאות מדור, הן משום שההליך בביה"ד הדרוזי טרם בא לסיומו והסמכות לדון בתביעה נתונה לביה"ד הדרוזי, הן משום שפסיקת המזונות עלולה לקבע את קשר הנישואין והן בהיותה של הנתבעת מורדת.

מזונות הקטינה:

הדין החל:

23. סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 קובע:

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

24. בני הזוג משתייכים לעדה הדרוזית, לפיכך הדין האישי החל עליהם הינו הדין הדרוזי.
25. על פי חוק המעמד האישי לעדה הדרוזית בישראל, על האב הדרוזי חלה חובה אבסולוטית במזונות ילדיו, גם אם יכולתו הכלכלית נמוכה. במזונות הבן ישא האב לבדו עד אשר יגיע הבן לגיל השתכרות ויצא לכלכל את עצמו. במזונות הבת ישא האב עד אשר תנשא. אם האב לא יכול לשלם את מזונות ילדיו, משום שהוא חסר אמצעים, קרוב משפחה הוא שיאלץ לשאת בעול תשלום המזונות. במקרה שכזה האם תחשב לקרוב המשפחה הראשון במעלה לשאת בעול פרנסת הילדים במקום האב.

26. להלן הדין החל, כפי שמופיע, בסעיפים 67-70 שבפרק עשירי לחוק המעמד האישי לעדה הדרוזית בישראל :

סעיף 67: "האב חייב בדמי מזונות, על שלושת סוגיהם, לילד הקטין והעני, בין שהוא בן זכר או בת נקבה, עד שהבן הזכר יגיע לגיל שבו יוכל להתפרנס ועד שהבת הנקבה תינשא."

סעיף 68: "האב חייב בדמי מזונות, על שלושת סוגיהם, לילד הגדול והעני שאינו מסוגל להתפרנס מחמת מום המונע ממנו להתפרנס , וכן בדמי מזונותיה של הילדה הגדולה הענייה, כל עוד שהיא אינה נשואה".

סעיף 69: "אדם לא ישתתף עם האב במזונות ילדו אלא אם היה האב מחוסר אמצעים ואינו מסוגל להתפרנס, כי אז דינו כדין מת, ולא יחויב במזונות. המזונות יוטלו על מי שהיה חייב במזונות הבן במקרה שאין אב."

סעיף 70: "האם חייבת, לפני יתר הקרובים, בהוצאות ילדה במקרה שאביו היה מחוסר אמצעים. היו שני ההורים מחוסרי אמצעים ויש להם ילדים הזכאים למזונות, יחויב בהם הקרוב, הקרוב ביותר שהוא בעל האמצעים. הוצאות הקרוב יהיו חוב על האב מחוסר האמצעים, ויוכל לתבעו ממנו אם נהיה בעל אמצעים בין שהקרוב היה אם או סב או אחר".

27. באשר לשאלה כיצד ייפסקו מזונות ללא שהובאו ראיות מספיקות לביסוס היקף הצרכים המבוקשים בתביעה, כבר נפסק כי תביעה למזונות היא תביעה כספית שיש להוכיחה ככל תביעה אחרת. יחד עם זאת, מקום שלא כל הצרכים מוכחים, לרבות כאשר לא מובאות ראיות כלל, פוסקים בתי המשפט מזונות לפי שיקול דעתם ואמדן הצרכים הסביר והראוי.
28. בהתאם לפסיקה, צרכיו הכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות ואשר מצויים בידיעה כללית שיפוטית, עומדים כיום על סך של 1,250 - 1,400 ₪ ללא הוצאות מדור וללא הוצאות חינוך. לעניין קביעת הסכום לעיל כסכום סף ר' תמ"ש (נצ') 42952-05-12 ל.ש. נ' ר.ש. (31/12/2012), וההפניות שם).
29. בהקשר זה יוטעם כי בהתאם לפסיקה, אין שוני בין מזונות מינימליים של יהודי לבין אלו של דרוזי או בן כל דת אחרת, בשל היותו תחשיב ממוצע של צרכי קיום ברמת המינימום שבלעדיהם אין קיום אנושי לקטין (ר' תמ"ש 32288-04-10 פלונים נ' אלמוני (19.11.12).
30. עוד נפסק כי בשעה שבית המשפט מטיל חיוב כספי הנוגע למזונות, תמיד יש ליתן עדיפות להתרשמות מהראיות והעדויות הקונקרטיות המובאות בפניו, ואלה תמיד יבוכרו על פני קביעה שיפוטית של סכום קבוע למזונות ילדים (ר' גישתו של חברי כב' סגן הנשיא אסף זגורי, תמש (נצ') 24041-07-12 ע.א נ' א.א (24.02.13)). לפיכך, אין גם בסכומי המינימום לעיל כדי לכבול את בית המשפט לפסוק סכום נמוך מהם אם כך הוא מתרשם בנסיבות שלפניו.
31. בהתייחס לטענת האם לפיה גם לאחר גירושי הצדדים יש לחייב את הנתבע במלוא הוצאות המדור, טענה זו אין לקבל. כידוע נהוג לחייב אב בהשתתפות בשיעור של 33% מהוצאות המדור של בנו הקטין (ע"א 52/87, הראל נ' הראל, פ"ד מ"ג(4), 201, 205).
32. באשר לנכותו של האב, ראשית יצויין כי במקרה זה מדובר בנכות זמנית בלבד, אולם אף אילו היה מדובר בנכות צמיתה, בהתאם לפסיקה, אין בנכותו של הנתבע כדי לפטור אותו מחובת המזונות ו/או לצמצמה. ר' לעניין זה דברי כב' השופטת אספרנצה אלון בתמ"ש (קר') 16500/04 פלוני נ' אלמונית (13/3/2006, [פורסם בנבו]) :

"מבחינה מהותית, קבלת קיצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי איננה חזות הכל בדבר יכולתו של 'הנכה' לצאת ולהשתכר, לצאת ולהשלים את קיצבת הנכות שלו;מבחינה ראייתית אין די בהצגת אישור המל"ל על קבלת קיצבת נכות כדי להביא לקביעה שיפוטית בדבר פגיעה מוחלטת ביכולתו של ה'נכה' לצאת ולהשתכר;על הנכה להתכבד ולפרט בפני בית המשפט מהן המגבלות שבגינן ניתנה לו הנכות ולשכנע שאותן מגבלות, בין פיזיות בין נפשיות, מונעות ממנו באופן מוחלט לצאת ולהשתכר ו/או להשלים את הכנסותיו"

33. עוד ר' בהקשר זה תמ"ש (נצ') 14993-02-11 ר.ד (קטין) נ' מ.ד (01.01.2013)), שם אוזכרו מקרים שונים בפסיקה, שבהם נקבעה נכות תפקודית ולא כל שכן רפואית שהוכרה על ידי המל"ל, ובכל זאת ראו בתי המשפט לענייני משפחה לנהוג בזהירות בכל הנוגע לפטור ו/או הפחתת חיוב האב הנכה במזונות הילדים (כך, אוזכרו תמ"ש (ת"א) 56702/04 א.א נ' י.ו.א. (25/06/2006, [פורסם בנבו]) שם חוייב אב המקבל קצבת נכות מלאה מהמל"ל (75% נכות כללית), במזונות בתו הקטינה בסך 1,265 ₪ בחודש ; תמ"ש (קר') 2440/05 נ.ח. נ' נ.ז. (28/06/2006, [פורסם בנבו] שם חוייב אב המתפרנס מקצבת נכות בלבד, אשר ויתר על כל זכויותיו בדירה לטובת האם בהסכם גירושין בין השאר חלף מזונות, בתשלום סך כולל של 2,200 ₪ לשלושה ילדים קטינים; מקרה אחר חוייב אב נכה 100% המתנייד בכסא גלגלים בתשלום מזונות בסך 1,570 ₪ לאחד מילדיו, אך נקבע כי ביצוע החיוב ייעשה על ידי המל"ל בלבד (תמ"ש (ת"א) 82411/97 כ.ד. נ' כ.י.(13/06/2002, [פורסם בנבו]); כן אוזכרה פסיקתו של כב' השופט ארז שני, לפיה אין זה ראוי לפטור אב המקבל קצבת נכות מהמל"ל ממזונות בנו הקטין וכי יש חייבו בתשלום סך של 1,500 ₪ בחודש, כאשר השתכרותו של האב מהמל"ל בתוספת סיוע ממשרד השיכון הייתה בסך 2,720 ₪ בחודש (תמ"ש (ת"א) 25361-11-10 י.ד. נ' י.ח. (24/05/2011, [פורסם בנבו]).

מן הכלל אל הפרט:

השתכרותו ויכולת השתכרותו של האב:

34. האב טען בתצהירו כי הוא עובד כמפעיל מחפר במשרה מלאה, 8 שעות ביום בחברת ******* מחודש 2016/2 . בתחילה בשכר של כ-4,500 ₪  בהמשך עמד שכרו הממוצע  על 6,000 ₪ (עקב תוספת השתתפות בהוצאות רכב כולל דלק ובלאי). מתלושי המשכורת שהציג האב בפני בית המשפט עולה כי בחודשים  2016/2-4 הרוויח כ- 4,500 ₪  נטו לחודש, ומתלושי השכר מחודשי- 2016/5 - 2016/12 עולה כי השתכר – 6,000₪ נטו לחודש.
35. כאמור, בסיכומיו הודיע כי חלה במחלת הסרטן ומתקיים מקיצבת ביטוח לאומי בסך 3,730 ₪ לחודש. צילום מסמך ביטוח לאומי שצורף לסיכומים לא הוגש באופן ברור. מהמעט שניתן לקרוא, עולה כי נקבעה דרגת אי כושר זמנית נקבעה מיום 1.5.17 עד ליום 31.01.18.
36. לטענת האב הוצאותיו האישיות בכל חודש עומדות על סכום של כ- 5,300₪ בחודש בנוסף לסכום המזונות הזמניים שנקבעו בסך 2,000 ₪. בתצהירו פירט כי הינו מחזיר הלוואה בהוצאות הבית בע'  וכן הלוואה לקרוב משפחתו (נספח ט"ז לתצהיר עדות ראשית מטעמו). כמו כן, בכל ביקור של הקטינה אצלו הוא קונה לה ביגוד ומשחקים ואוכל. בהמשך הגיש תצהיר משלים בו טען ל"שינוי נסיבות" בטענה כי הוא תומך באימו עם פטירת אביו ועל כן טען שהוצאותיו גדלו בכ-1,000 ₪ בחודש.
37. יודגש כי האב לא תמך טענותיו בתצהיר ולא פרט האם הפסיק לעבוד במקום עבודתו, האם סיים עבודתו ומהם הסכומים שקיבל בגין סיום העבודה, והאם חרף גילוי המחלה הדבר מונע ממנו לעבוד ולו באופן חלקי.

השתכרות האם:

38. האם הצהירה כי היא מרוויחה כ- 1,000 ₪ נטו בחודש מעבודה חלקית כמטפלת בקשישים. צירפה תלוש שכר מחודש 2015/12 של משכורת בסך 1,080 ₪ נטו לחודש.
39. בסיכומיה טענה התובעת כי "לאחרונה" הפסיקה לעבוד ואינה משתכרת כלל. מעבר לכך שטענה זו לא נתמכה בתצהיר, התובעת לא פרטה מהי הסיבה להפסקת עבודתה וממילא הפסקת עבודה (בוודאי כאשר ע"פ הנטען היא עבדה כמטפלת בבית סבתה) מעלה חשש לקשר בין הגשת התביעות והפסקת העבודה. מכל מקום גם אם עזבה עבודה זו, הדבר מעיד על פוטנציאל השתכרותה. יודגש כי סוגייה זו רלבנטית בעיקר לשאלת מזונות האישה שכן בכל הנוגע למזונות הקטינה – חובת האב הינה אבסולוטית.

צרכי הקטינה:

40. הגם שבכתב התביעה טענה האם כי הוצאות הקטינה עומדות על סך של 2600 ₪ כלל הוצאות מדור, בתצהירה טענה כי צורכי הקטינה הינם בסך 2,900 ₪ לחודש (מזון וכלכלה – 1500 ₪; ביגוד והנעלה- 500 ₪; תרופות וצרכי הגיינה- 400 ₪; צרכים שונים- 500 ₪), ללא הוצאות מדור.
41. האסמכתאות שהאם צירפה להוצאות הקטינה, היו 2 קבלות לשירותי בריאות כללית בסך 100 ₪ כ"א בגין בדיקת רופא בלבד (מוצג ת/3). מלבד זאת, לא צורפו קבלות או חיובי כרטיס אשראי או ראיות אחרות להוכחת צרכי הקטינה הנטענים.
42. בחקירתה תיארה הוצאותיה עבור הקטינה כך (פרוטוקול דיון מיום 30.4.17 עמ' 19 שורות 8-32 ועמ' 20 שורות 1-16).

"ש.כמה כסף את צריכה לכלכלה, לביגוד, למדור, כמה את צריכה בשבילך וכמה את צריכה לקטינה?

ת.  בערך 5,000 ₪.

ש. איך הגעת לסכום הזה?

ת.  ההורים שלי קונים אוכל וממלאים את המקרר. כשאני הולכת איתם למכולת הם משלמים. המשפחה שלי עוזרת לי.

ש. מי קונה בגדים לילדה ובכמה כסף?

ת.  אני קונה ב-1,000 ₪ בחודש, אני קונה בכמה חנויות בתוך מ' ומחוץ למ', גם בג'נין.

     הילדה גדלה בלי עין הרע במהירות, זה גיל שבו גדלים והבגדים קטנים עליה. פעם אחרונה קניתי לה בגדים לפני שבוע, קניתי לה בגדים וסנדלים וזה עלה לי 400 ₪.

ש. יש לך פה קבלה?

ת.  לא.

ש. כמה חליפות קנית לה, לכל הקיץ?

ת.  קניתי לה 7 חליפות.

ש. וזה יספיק לה לכל עונת הקיץ, או כל חודש את קונה לה 6 או 7 חליפות?

ת.  אני קונה לפי הצרכים שלה, היא גדלה. לא כל חודש.

ש. לפני כן, בפעם הקודמת לפני אותם 400 ₪ מתי קנית?

ת.  בתחילת החודש.

ש. מה קנית לה, כמה חליפות?

ת.  בגדים, שמלות, היא אוהבת שמלות. קניתי לה 4 שמלות וזה עלה 300 ₪.

ש. איפה קנית לה את השמלות?

ת.  בחנות במ'.

ש. למה לא צירפת קבלות?

ת.  הם לא נותנים לי קבלות.

ש. כמה אוכל את צריכה בשבוע וכמה הקטינה צריכה?

ת.  אני לא יודעת כמה אוכל, המשפחה שלי קונה לי. הם קונים לי ולה וממלאים לי את המקפיא.

ש. את אוכלת אצלך בבית או אצל המשפחה שלך?

ת.  לפעמים הם מזמינים אותי, אבל אני מבשלת בבית כל יום.

ש. האם לילדה יש צרכים מיוחדים?

ת.  יש לה קושי בנשימה ואני עושה לה אינהלציה עם ונטולין ומי מלח, זה בתקופת החורף.

ש. האם במשך כל תקופת החורף, או רק כשהיא חולה?

ת.  כשהיא הולכת לע'  בחורף אז מזג האוויר משתנה.

ש. כמה עולות לך התרופות בחודש?

ת.  כל פעם שיש לה שיעול אני לוקחת אותה למוקד, כי זה קורה בלילה ואני פוחדת עליה. אבא שלה לא נמצא ואני פוחדת עליה. בחודש האחרון לקחתי אותה שלוש פעמים.

ש. כמה עולה כל ביקור במוקד?

ת.  100 ₪"

43. סכומים אלה שתיארה האם והסכומים שפרטה בתצהירה, אינם עולים בקנה אחד עם רמת החיים הנמוכה בה חיו הצדדים במהלך החיים המשותפים (פירוט בעניין רמת החיים ר' בהמשך, בפרק הדן במזונות האישה), וכידוע פרידת בני הזוג אין מטרתה להעלות את רמת החיים לה היה  הקטין מורגל במהלך החיים המשותפים של הוריו, ולכל היותר המטרה הינה לשמר רמת חיים זו.
44. הוצאות אחזקת הבית- האם הציגה הסכם שכירות מיום 26.7.16 (מוצג ת/2) לשכירות דירה בכפר מ' (הדירה אשר שכרו הצדדים קודם לכן בתקופת מעברם מביתם בע') לתקופה שבין 1.8.16 – 1.8.17 בעלות 1,200 ₪ דמי שכירות חודשית. כן צורפה קבלה בגין חשבון מים בסך 110 ₪ בגין חודשים 2015/11-12. בסיכומיה טענה כי בחודש 2016/11 עזבה עם ביתה את הדירה השכורה ועברה להתגורר ביחידה נפרדת ליד הוריה. לדבריה היות והיא חסרת כל הכנסה , אינה יכולה לשלם להוריה או לתרום בתשלום הוצאות החזקת יחידה זו, והוריה נושאים בעלויות. על פי עדותה עלות הוצאות החזקת הדירה הינן כ-500 ₪ לחודש.
45. לדבריה, הסכמי השכירות שצירפה מלמדים על גובה השכירות בכפר עבור דירה קטנה ובסיסית. בכוונתה לשכור דירה ככל שיהיה לה מקור לתשלום דמי השכירות. ועל כן עתרה לחיובו של האב בהמשך תשלום הוצאות מדור מלאים עבור הקטינה ועבורה-כל עוד היא נשואה לו , בסך 1500 ₪ לחודש וסך 500 ₪ בגין החזקת הדירה.
46. בסיכומיה טענה כי יש לפסוק לקטינה מזונות בגין צרכים הכרחיים מינימליים בסכום המינימלי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון ע"ס 1,400 ₪ לכל ילד בגילה ובנוסף צרכים הכרחיים נוספים כגון חופשה שנתית, בילויים אשר הפכו להיות צרכים מינימליים שלטענתה האב יכול לשלמם בשל הכנסתו הגבוהה.
47. בהעדר כל ראיה למרבית רכיבי המזונות שנתבעו, ונוכח פסיקת בית המשפט העליון בעניין גובה המזונות ההכרחיים שהינם בגדר החיוב המינימאלי, אשר במקרה זה בשל רמת החיים הנמוכה בה חיו בני הזוג, אני רואה לנכון להעמידם על הרף הנמוך, ולפיכך אני קובעת כי החיוב יעמוד על סך של 1300 ₪ בחודש. כל עוד האם גרה בבית הוריה – חיוב זה יכלול אף את חלקו של האב בהוצאות המדור של הקטינה.
48. מאחר שהאם גרה ביחידה שהינה חלק מבית הוריה, אין מקום בנסיבות אלו להשית על הנתבע חיוב במדור. עם זאת, במידה והאם תשכור דירה יחויב האב בנוסף לתשלום המזונות שנקבע לעיל, גם בתשלום חלקה של הקטינה במדור, קרי 33% מעלות שכר הדירה שישולם בפועל בכפוף להוכחת ההוצאה בפועל ובלבד שהמשכיר אינו בן משפחה של התובעת.
49. נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי האב חב בתשלום מזונות של הקטינה כדלהלן:
    • א. הנתבע ישלם לתובעת, בגין מזונות הקטינה סך של 1300 ש"ח, מדי חודש (להלן: "דמי המזונות").
    • ב. דמי המזונות ישולמו לאם החל מיום 01.02.18, ובכל 01 לחודש עבור אותו החודש וזאת לחשבון הבנק של התובעת. דפי בנק המעידים על ביצוע התשלום יהוו ראיה חותכת ומכרעת לביצוע תשלום המזונות בפועל.
    • ג. דמי המזונות הנקובים לעיל, יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, כפי שזה מתפרסם מדי 15 בכל חודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדד הבסיס יהא המדד שפורסם ביום 15.01.18 (להלן "מדד הבסיס").
    • ד. דמי המזונות הנ"ל יותאמו ויעודכנו על פי השינויים ממדד הבסיס הנ"ל מדי שלושה (3) חודשים (ללא תשלומים רטרואקטיביים).
    • ה. למען הסר ספק, מודגש בזאת שמדדים שליליים לא יובאו בחשבון בהתאמה זו דלעיל. קרי דמי המזונות לא יופחתו.
    • ו. דמי המזונות הנ"ל ישולמו לידי האם עד שימלאו לקטינה שמונה עשרה (18) שנים או עד לסיום לימודיה התיכוניים – לפי המאוחר מבין שני המועדים הנ"ל.
    • ז. דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי התובעת בנוסף לקיצבת הילדים המשולמת לה ע"י המל"ל ו/או בנוסף לכל קיצבה, גימלה או הטבה להם היא זכאית, ככל שהיא זכאית על פי כל דין.
    • ח. בנוסף לדמי המזונות יישאו שני הצדדים במחצית מהוצאות הבריאות והחינוך החריגות של הקטינה אשר אינן מכוסות ע"י סל הבריאות או ביטוח רפואי אחר ו/או על ידי חוק חינוך חובה (בהתאמה) והכל לפי הוראות אלו:
    • ט. הוצאות ריפוי חריגות, אשר אינן ממומנות על ידי ביטוח הבריאות הממלכתי, לרבות טיפולי שיניים, אורטודנטיה, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, ריפוי בעיסוק, תרופות שאינן בסל הבריאות.
    • י. הוצאות חינוך חריגות, הכוללות השתתפות במחצית עלות קייטנת קיץ לפי תעריף של קייטנה עירונית בלבד, למשך חודש אחד לכל היותר לקטינה; עד חוג אחד לשנה (בהתאם לרצון הילדה והסכמת שני הצדדים ובכפוף לכך שעלות החוג לא תעלה על 170 ₪ בחודש), אבחונים, שיעורי עזר (ככל שיידרשו לילדה, בהמלצת גורם מקצועי ו/או מחנך כיתה, תשלום בעבור צהרון), ובלבד שההחלטה בדבר זהות הצהרון הינה החלטה משותפת של ההורים מראש ובכתב.
    • יא. הנני קובעת, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהתובעת תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות. תנאי זה מהווה תנאי סף לחיוב האב בתשלום חלקו בהוצאות החריגות והאב רשאי לדרוש אישור על כך – ככל שניתן להשיג אישור כאמור.
    • יב. תשלום הנתבע עבור הוצאות חריגות ייעשה במישרין לידי האם בכפוף לקבלת חשבוניות או הצעות מחיר בכתב. הסדר זה לא יחול על הוצאות בריאות הנעשות בשל מקרה חירום, חלילה. יחד עם זאת, מובהר כי אם הנתבע לא ישלם במישרין את חלקו בהוצאות החריגות, תהא רשאית התובעת לשלם את מלוא ההוצאה בעצמה ולחזור אל הנתבע במסגרת הליכי הוצל"פ, כאשר החיוב בגין חלקו בהוצאות החריגות הוא חלק אינטגרלי מדמי המזונות.

50. למען הסר ספק יודגש כי ככל שהאב זכאי לקצבת תלויים מהמל"ל בגין נכותו, יש לנכות קצבה זו משיעור מזונות הקטינה בו חוייב האב.

מזונות האישה:

51. סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט- 1959, נקבע כי-

"אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

52. הפרק השישי לחוק המעמד האישי לעדה הדרוזית קובע את חבות המזונות שחב הבעל לאשתו. להלן הסעיפים הרלוונטיים:

סעיף 28 קובע:

"מזונות  (נפקה)  הם  מה  שהאיש  מוציא  על  בני  משפחתו  ועל  אשתו ;  הם כוללים  מזון  (טעאם) , כסות (כסוה) , מגורים  (מסכן), טיפול רפואי (תטביב), ועזרה במשק הבית (ח'דמה)  לאשה  נכבדה  (ד'את כראמה), מוגבלת  ועזרה מבחינה גופנית (עאג'זה)  או חולה. סיפוק המזונות הוא חובה  [ושיעורו נקבע] בהסכמה הדדית בין הצדדים או על - פי פסק של קאד'י המד'הב."

סעיף 29 קובע:

"לאחר  קביעת  שיעור  המזונות  ניתן  להוסיף  עליו  או  לגרוע ממנו בהתאם לתנודות  במחירים  או  לשינויים  במצב  הכלכלי  של הזוג, לטוב או לרע."

סעיף 30 קובע:

"אם הבעל נוכח ומסרב לזון את  אשתו, והאשה  הגישה  תביעת  מזונות, יקבע הקאד'י מד'הב  את שיעורם, בהתאם למצב בני הזוג, החל ביום  פנייתה  לבית הדין , והוא  רשאי  להורות על תשלום  מקדמה לאשה  בגין  התקופה  שתיקבע על – ידו."

 32 קובע:

 "אם נטש הבעל את אשתו בלא מזונות ונעלם  או  נעדר (תע'ייב) במקום מרוחק או  נפקד (פקד) – יקבע  קאד'י  המד'הב את  שיעור המזונות , החל ביום פניית האשה לבית הדין , לאחר שהיא  תוכיח באמצעות עדים  (ביינה) את  דבר קיום הנישואין, את  היעדרות  הבעל או  את היותו  נפקד , ולאחר שתושבע  שבעלה לא הותיר  לה  מזונות וכי  לא גרושה על - ידו . בעת הצורך יתיר הקאד'י אשה ליטול הלוואה (אסתדאנה) על חשבון הבעל."

סעיף 36 קובע:

"אם נטשה אשה את בית בעלה בלא סיבה חוקית, או  שהיתה בביתה ומנעה מבעלה  את הכניסה אליו, טרם  שדרשה להעבירה אל בית אחר- פוקעת זכותה למזונות בתקופת מרידתה (נשוז) זו."

53. כפי שעולה מהוראות סעיפים 30 ו-32 לחוק המעמד האישי הדרוזי, ככל שהתובעת תוכיח שהנתבע  נוכח וסירב לזון אותה או שהנתבע עזב את בית הצדדים ונטש אותה מבלי לשאת במזונותיה, בזמן שבין הצדדים חוזה נישואין תקף, הרי שהיא זכאית למזונות מהנתבע.
54. במקרה זה אין חולק כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת התקיימותם של התנאים המזכים אותה במזונות מבעלה, וכי בין הצדדים חוזה נישואין תקף.
55. יצויין כי בסיכומיו טען הנתבע כי ההכרעה בתביעת מזונות האישה צריכה להתברר בביה"ד הדרוזי, אולם מעבר לטענה זו שנטענה בחצי פה, לא הוכח בפני כי תביעת מזונות אישה מתבררת בביה"ד הדרוזי, אשר דן אך ורק בתביעת הגירושין. לפיכך אני דוחה טענה זו של הנתבע. עוד יצויין כי טענת הנתבע (שנטענה בפתח ישיבת ההוכחות), לפיה תביעת מזונות האישה הינן הרחבת חזית, נזנחו בסיכומיו.
56. משהוכיחה התובעת כי התקיימו התנאים הקבועים בדין האישי החל על הצדדים לזכאותה למזונות מהנתבע, יש לבחון האם התקיימו תנאים אחרים הקבועים בדין האישי אשר יש בהם כדי לקבוע כי זכותה של התובעת למזונות אישה מהנתבע פקעה או נשללה.
57. כעולה, בין היתר, מסעיפים 30, 32 ו- 36 לחוק המעמד האישי הדרוזי, על הבעל מוטלת החובה לספק מזונותיה של האשה, אולם אם נטשה האשה את בית בעלה בלא סיבה חוקית, או שהיתה בבית ומנעה מבעלה להיכנס לדירה, פוקעת הזכות למזונות אשה.
58. נטל השכנוע בטענת הגנה לפי סעיף 36 לחוק המעמד האישי הדרוזי (טענת נשוז), כאשר הבעל הוא זה שעזב את בית המגורים של הצדדים, רובץ על כתפי הנתבע (ר' בהקשר זה תמ"ש (טב) 2988-06-09 מ.ה. נ' א.ה. -פורסם במאגרים המשפטיים ביום 18.8.11, אשר יש ללמוד ממנו גזירה שווה גם לענייננו).  
59. כן ר' מאמרו של כב' קאדי ביה"ד הדתי הדרוזי לערעורים השיח' חאתם מחרז חלבי, בספר אשנב למשפט הדרוזי ומדריך לדיני המעמד האישי בעדה הדרוזית ינואר 2016 בעמ' 47. כב' הקאדי מסיק מסעיף 36 כדלקמן:

"יציאת האישה מבית המשפחה, ללא רשות הבעל, אין פירושה, באופן וודאי, שהאישה מורדת. על הבעל מוטלת חובת ההוכחה שיציאת האישה אינה מוצדקת מבחינה דתית או חוקית"

60. מהראיות שבפני לא הוכח כי האשה עזבה או מנעה כניסתו לביתם המשותף בלא סיבה. מחקירתו של הנתבע בפני, עולה כי בתאריך 21.1.16 יום פירוד הצדדים (יומיים לאחר הויכוח וטענות התובעת לאלימות באירוע מיום 1.16), התובעת התקשרה לאביה שיבוא לקחתה מדירתם השכורה בכפר מ'  וחזרה אליה בהמשך ואילו הנתבע  מצידו עזב לביתם בע'  ומאז לא חזר לכפר מ'.  
61. וכך העיד הנתבע בעניין נסיבות עזיבתו (פרוטוקול דיון מיום 30.4.17 עמ' 29 שורות 16-22):

"ש. ביום 21 לינואר ישנתם בבית?

ת.  לא, ב-21 אחרי שתי מילים שניסיתי לדבר איתה, היא התקשרה מייד לאבא שלה שיבוא לקחת אותה, היא חזרה על זה שהוא יגרש אותי ואז אני הלכתי לע' .

ש. האם חזרת לדירה בכפר מ' מאז שיצאת ב-21 לינואר?

ת.  לא.

ש. באותו לילה לקחת את כל החפצים שלך?

ת.  רק את שלי, את הבגדים שאני צריך לעבודה. מאז לא חזרתי למ'".  

62. גם אם היה משבר עמוק ביחסי הצדדים, במועד עזיבת הנתבע את הבית בינואר 2016, הוא לא סולק מביתו על ידי התובעת, אלא הוא החליט לשוב לבית בע' הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי התובעת נטשה את הבית או שמנעה ממנו להיכנס לבית.
63. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, בהתחשב בדין האישי החל עליהם ובנסיבות שתוארו לעיל, אני קובעת כי האישה עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת התקיימותם של התנאים המזכים אותה במזונות מבעלה, ואילו הנתבע לא עמד בנטל להוכיח קיום נסיבות השולל או מפקיע זכות זו.

גובה המזונות:

64. האשה עתרה לחיוב הבעל במזונותיה בסך של 2,400 ₪ לחודש, ללא הוצאות מדור (מזון וכלכלה- 1,000 ₪; ביגוד והנעלה- 500 ₪ ; צרכי הגיינה – 400 ₪ ; צרכים שונים – 500 ₪). בסיכומיה העמידה את הסכום ע"ס של 2,000 ₪ לחודש בתוספת הוצאות מדור.
65. לא מצאתי לצרכים הנטענים על ידי התובעת כל תמיכה בתשתית הראייתית, התובעת לא צירפה ראיות לעניין צרכיה. כמו כן, כעולה מכתב התביעה, התובעת מתגוררת בבית הוריה ומשכך אינה נושאת בהוצאות מדור כלשהן.
66. לעניין צרכיה העידה כך:

"ש.למה את מבקשת מזון וכלכלה, ביגוד והנעלה ואת מה שציינת בסכומים שציינת עבורך?

ת.  אני ביקשתי בגדים, אבל יש דברים יותר חשובים כי אני שולחת איתה בגדים והוא מלביש לה בגדים צמודים.

ש. תעני לשאלה.

ת.  אני קונה לעצמי בגדים ב-500 ₪ בחודש. אני הולכת לתופרת, אני זקוקה לבגדי דת. הבד עולה.

ש. מתי קנית פעם אחרונה בגדים?

ת.  אני לא הלכתי הרבה זמן, אני חייבת לקנות ואני לא יכולה.

ש. כשהיית עם הנתבע כל כמה זמן קנית בגדים?

ת.  הוא לא היה משאיר לי כסף ולא היה נותן לי לבזבז. היה לי בעיות בשיניים, הייתי צריכה ללכת לרופא וביקשתי  ממנו כסף והוא לא השאיר לי.

ש. למה הדברים האלה לא הובאו בתצהיר?

ת.  אם צריך לרשום כל דבר, כל העולם לא יספיק כדי שאפרט מה הוא עשה לי.

ש. מחודש ינואר 2016, כשאת אצל הורייך, ועד היום האם קנית בגדים?

ת.  אין לי כוח, השנה הזאת הייתי בדיכאון, כל מה שהיה לי השקעתי בילדה. אני צריכה בגדים, כל הבגדים שלי ישנים.

ש. מה שאת לובשת עכשיו זה ישן?

ת.  כן. למה שאני אשקר.

ש. כשגרתם יחד איך קנית בגדים?

ת.  הוא קנה לי חולצה אחת וכמה נעליים, זה במשך שלוש שנים ושלושה חודשים. בכל התקופה הזאת הוא קנה לי פעם אחת חולצה אחת וכמה נעליים. הייתי קונה נעליים יותר, היה תמיד טוען שיש לו חובות ושיש חיים קשים ומצב קשה." (פרוטוקול דיון מיום 30.4.17 עמ' 21 שורות 22-32 ועמ' 22 שורות 1-11).

67. מהאמור לעיל עולה כי רמת החיים של התובעת במהלך חי הנישואין היתה צנועה ביותר, וזאת בניגוד לטענותיה של התובעת בעניין זה. התובעת העידה על רכישת פרטי לבוש והנעלה בודדים במהלך שלוש שנים בהם חיה עם הנתבע. רמת החיים הנמוכה עולה מעדותה שלה אף כאשר טענה במהלך החקירה הנגדית כי היא והקטינה היו הולכות עם הנתבע למסעדות, אולם כשנחקרה בעניין זה, הסבירה כי מדובר בפלאפל ושווארמה (עמ' 23 ש' 9 ואילך).
68. בהתחשב ברמת החיים הנמוכה בה חיו בני הזוג, בהעדר כל ראיה לצרכיה של האישה, ונוכח עדויותיה כפי שפורטו לעיל, לרבות הכנסתה (במועדים הרלבנטיים), וכן נוכח מגוריה בבית הוריה, ובשים לב להכנסת הנתבע כפי שפורטה לעיל, והשיקול בפסיקת מזונות אישה שלא להנציח נישואין "על הנייר", אני רואה לנכון לקבוע את מזונות האישה על דרך האומדנא בסך של 600 ₪ לחודש.
69. דמי המזונות ישולמו החל מיום 01.02.18, ובכל אחד לחודש, ועד למועד גירושי הצדדים.

סוף דבר:

70. אשר על כן הנני מורה כדלקמן:
    • א. הנתבע ישא במזונות הקטינה כפי שנקבע לעיל בסעיף 49 לפסק הדין.
    • ב. הנתבע ישא במזונות אישה כפי שנקבע לעיל בסעיף 68 לפסק הדין.

71. עד למזונות חודש ינואר 2018 כולל, ינהגו הצדדים בהתאם להחלטה בעניין המזונות הזמניים, כאשר לא תהיה התחשבנות בגין מזונות עבר.
72. כל צד ישא בהוצאותיו.
73. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.
74. ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  ה' שבט תשע"ח, 21 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.