פס"ד שעניינו קיום צוואה של מצווה שמונה לה אפוטרופוס

האם יש להורות על קיומה של צוואת המנוחה מיום 5.7.2016 (להלן: הצוואה) או שמא, יש לדחות את הבקשה לקיומה, זו השאלה העומדת בבסיס פסק דין זה.

[ההדגשות אינן במקור, אא"כ ייכתב אחרת]

א' – העובדות הצריכות לעניין:

1. המנוחה, ילידת 1925 עלתה לישראל מהונגריה לאחר מלחמת העולם השנייה ונפטרה ביום 22.7.2019. בעלה של המנוחה נפטר בשנת 1982 ולשניים לא נולדו ילדים.

    

2. לטענת התובעים, בעלה המנוח של המנוחה, הוא דוד אביהם מצד אמו.

    

3. הנתבעת 1 היא קרובת משפחה של המנוחה מצד בעלה של המנוחה. בעלה המנוח של המנוחה הוא בן דוד של אביה של הנתבעת 1. הנתבע 2 אף הוא קרוב משפחתה של המנוחה (ובן דודה של הנתבעת 1). אמו של הנתבע 2 היא בת דודתו של בעלה של המנוחה. הנתבעות 3-4 הן בנותיהם של בני הזוג יהודית ויוסף פרל ז"ל, מי שהיו חבריה הקרובים של המנוחה. הנתבעת 5 היא המטפלת שרלוטה הורבט שטיפלה במנוחה מיום 25.2.2013 ועד 31.5.2015. הנתבע 6, הוא קרוב משפחתה של המנוחה, כך לטענתו.

    

4. המנוחה התגוררה בדירה בבעלותה בתל אביב. בשנים 2013-2014 הסתייעה המנוחה במטפלת (24/7) הגב' שרלוטה הורבט (אזרחית רומניה) והחל משנת 2015 ועד לפטירתה הסתייעה המנוחה במטפלת אחרת, הגב' קביטה.

    

5. כאמור, ביום 5.7.2016 חתמה על צוואה בעדים במסגרתה היא מורישה את עיקר רכושה לתובעים ואינה מורישה דבר למי מהנתבעים. יוער כי קדמו לצוואה זו שבע(!) צוואות שנערכו על ידי המנוחה (הראשונה בשנת 2006 ושש נוספות בטווח של שנתיים, בתאריכים: 2.12.2013; 23.12.2013; 13.1.2014; 24.11.2014; 30.3.2015; 9.11.2015), כאשר בשש הצוואות האחרונות הנ"ל הורישה המנוחה את רכושה לנתבעים בשיעורים שונים ומשתנים.

    

6. חשוב לציין כי ביום 8.6.2015 הגיש היועץ המשפטי לממשלה בקשה למנות למנוחה אפוטרופוס לרכוש ולדין. לבקשה צורף תצהיר עו"ס ותעודת רופא (ד"ר שם דוד) מהם עלה כי המנוחה זקוקה למינוי אפוטרופוס לרכוש ולדין בטענה שהמנוחה קלה לניצול, חסרת ישע בשל מוגבלות קוגניטיבית וכן נתונה לניצול על ידי מי שמציגים עצמם כדורשי שלומה. על יסוד החומר שבתיק בית המשפט והמלצת העו"ס, מינה מותב אחר את עו"ד ירון כהן לאפוטרופוס לרכוש ולדין למנוחה.

    

7. עו"ד כהן, פנה בשם המנוחה בתביעה כספית כנגד הנתבעים 5-6 בטענה כי גנבו מהמנוחה כספים בת"א (שלום תל אביב) 27173-07-16. בסופו של יום נסתיימה התובענה בהסכם פשרה לפיה הנתבעים 5-6 ישיבו למנוחה סך של 200,000 ₪ שקיבלו מהמנוחה הגם שנטען על ידם כי מדובר במתנה.

    

8. באשר להליך זה שבפני; התובעים הגישו לרשם הירושה בקשה לקיום הצוואה מיום 5.7.2016 נשוא פסק דין זה. עוד ובנוסף, הגישו התובעים חוו"ד מאת ד"ר אוריצקי אשר בדקה את המנוחה טרם עריכת הצוואה וקבעה כי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה. הנתבעים הגישו התנגדות לבקשה וכן הוגשו על ידם בקשות לקיום צוואותיה הקודמות של המנוחה, בהן הם זוכים בחלקים מעיזבונה של המנוחה.

    

9. האפוטרופוס הכללי הודיע על כוונתו להתערב בהליכים המשפטיים, כאשר לטענתו, עולה ספק אשר לכשירותה של המנוחה לערוך צוואה בין השנים 2015-2016 ואולם בדיון מיום 17.2.2021 הודיעה ב"כ האפה"כ כי לא יקחו חלק פעיל בהליך שבפני.

    

10. בצוואה נקבע כי התובעים יירשו את עיקר עיזבונה של המנוחה בעוד שסך של 15,000 ₪ הוענק לחברתה של המנוחה, הגב' יהודית קטאין.

     

11. בקדם המשפט שהתקיים ביום 16.11.2020 הודיע ב"כ הנתבעים 1-4 כי אינו עותר למינוי מומחה רפואי (זאת הגם שאחת מעילות ההתנגדות היא העדר כשירותה של המנוחה לערוך צוואה) ואף אחד מהצדדים האחרים לא עתר למינוי מומחה רפואי או אחר, על כך ארחיב בהמשך. חרף האמור לעיל, ביום 25.2.2021 הגישו הנתבעים 1-4 בקשה למינוי מומחה רפואי והתובעים התנגדו לבקשה. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 6.10.2021.

     

12. חרף כל האמור לעיל, לאחר הגשת סיכומי הצדדים, ביום 5.12.2022 ניתנה על ידי החלטה לפיה הוצע לצדדים לשקול מינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת כשירותה של המצווה לערוך את הצוואה. הנתבעים מסרו הסכמתם ואילו התובעים סירבו, ולכך אתייחס בהמשך.

    ב' – טענות הצדדים:

     

13. להלן עיקר טענות הנתבעים 1-4:

     

    • המנוחה הייתה ניצולת אושוויץ וכל משפחתה הגרעינית הושמדה בשואה. בשנות חייה האחרונות הייתה המנוחה אישה ערירית וחולנית אשר סבלה מדמנציה והייתה תלויה לחלוטין בזולת. המנוחה לוקה בפוסט טראומה בה לוקים כל שורדי מחנות ההשמדה וקיימים יחסי גומלין בין המחלה לבין השפעה בלתי הוגנת.

    • בהתאם לחוות דעת של ד"ר (היום פרופסור) שם דוד מיום 3.3.2015, שבדק את המנוחה במועד זה, המנוחה הייתה בלתי כשירה לערוך צוואה.

    • הליך עריכת הצוואה לא היה תקין – לא ניתן היה לערוך צוואה מבלי שנתבקש קודם אישור בית המשפט לכך. למנוחה מונה אפוטרופוס לרכוש ולדין על ידי בית המשפט – משמעות הדבר היא כי בית המשפט השתכנע כי לאדם אשר מונה לו אפוטרופוס (במקרה זה למנוחה) אין יכולות מספקות לטפל בענייני רכושו ומופקעת ממנו האוטונומיה לקבל החלטות בעניין רכושו. בנסיבות אלו היה על האפוטרופוס לרכוש לפנות לבית המשפט בבקשה לקבלת הוראות ואישור בית המשפט לעריכת צוואה על ידי המנוחה.

    • התנהלותו של עו"ד כהן בכל הנוגע לעריכת הצוואה תמוהה ביותר ומעלה סימני שאלה רבים המטילים צל כבד על תקינותו של הליך עריכת הצוואה.

    • הזוכים על פי הצוואה, התובעים 1-2 השפיעו השפעה בלתי הוגנת על המנוחה וניצלו את היותה אישה בודדה, תלותית, ירודה קוגניטיבית וחסרת כושר שיפוט.

    • הצוואה נוצרה בחטא תוך שהתובעים עושים יד אחת עם האפוטרופוס לרכוש ולדין שמונה למנוחה.

    • התובעים לקחו חלק בעריכת הצוואה – הם אלו שיצרו קשר עם האפוטרופוס לרכוש, עם ד"ר אוריצקי וכן עם עורכת הצוואה, עו"ד רחל בש, תוך שהם מציגים מצג שווא משל מדובר ברצונה החופשי של המנוחה.

    • חוות הדעת של ד"ר אוריצקי היא חוו"ד מוזמנת ולא אובייקטיבית. חוות הדעת אף חסרה ומתבססת על נתונים חלקיים ושגויים.

    • במקרה דנן יש ליישם את 'הלכת החוטים השזורים' ולקבל את ההתנגדות לקיומה של הצוואה.

       

14. הנתבעים 5-6 חוזרים על עיקר טענות הנתבעים 1-4 באשר לכשירותה של המנוחה ובאשר להליך עריכת הצוואה ומוספים:

     

    • המנוחה הכירה תודה לנתבעת 5, אשר טיפלה בה במסירות אין קץ ורצונה האחרון היה להוריש לה וכן לנתבע 6 את רכושה, באשר גם הוא סייע בידי המנוחה.

    • הנתבעים 1-4 וכן התובעים ניסו להשתלט על נכסי המנוחה על אף ששנים רבות לא היו בקשר עמה.

    • התובעים פתחו בקשר עם המנוחה מיד לאחר שהבינו כי המנוחה דמנטית, נוחה להשפעה ולה רכוש רב והשפיעו עליה השפעה פסולה להוריש להם, ולהם בלבד את כל רכושה.

    • התובעים בודדו את המנוחה משאר מכריה ולקחו חלק בעריכת הצוואה. התובעים פנו אל עורכת הצוואה, עו"ד בש, על מנת שתחתים את המנוחה על צוואה בה הם הנהנים העיקריים ובמקביל קנו חוות דעת רפואית לפיה המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה.

       

15. להלן עיקר טענות התובעים:

     

    • המנוחה ובעלה המנוח היו משפחתם הקרובה של התובעים ולמעשה משפחתם היחידה שנותרה לאביהם לאחר מלחמת העולם השניה. בין המשפחות שררו יחסים קרובים וחמים והם אף התגוררו באותה הדירה עת היו התובעים פעוטות.

    • המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה חרף העובדה כי מונה לה אפוטרופוס לרכוש ולדין והנתבעים לא הרימו את הנטל הכבד המוטל עליהם להוכיח אחרת.

    • סמוך לחתימה על הצוואה נבדקה המנוחה על ידי רופאה פסיכוגריאטרית (ד"ר אוריצקי), שהיא רופאה המוכרת לשירותי הרווחה ואין סיבה לפקפק במהימנותה. מדובר במומחית ניטרלית שנבחרה על ידי האפוטרופוס של המנוחה, קיבלה את שכרה מהאפוטרופוס של המנוחה ולא היה לה כל קשר לתובעים. לאחר שערכה הרופאה בדיקות מקיפות למנוחה וניהלה עמה שיחה קבעה הרופאה כי המנוחה כשירה לקבל החלטות ויכולה לחתום על צוואה.

    • מדיווחי שירותי הרווחה בשנת 2016 ובתחילת שנת 2017 עולה כי במנוחה מתמצאת בזמן ובמקום ובאנשים, מדברת ויוצרת קשר עם הסביבה ומשתפת פעולה ורגועה ואף בשנת 2019, שלוש שנים לאחר עריכת הצוואה, דיווח רשויות הרווחה מלמד כי המנוחה מדברת לעניין ומשתפת פעולה.

    • הנתבעיםים לא הציגו כל אסמכתא המלמדת כי במועד עריכת הצוואה לא הייתה המנוחה כשירה לצוות. צוואתה האחרונה של המנוחה, נערכה על ידי עורכת דין, לאחר שהאפוטרופוס לרכוש של המנוחה ידע על כך, לאחר שהמנוחה נבדקה על ידי רופאה פסיכו-גריאטרית אשר קבעה כי המנוחה כשירה לערוך צוואה.

    • חוות דעתו של ד"ר שם דוד נערכה ב 2/2015, כשנה וחצי לפני עריכת הצוואה ואינה רלוונטית למועד עריכת הצוואה ואף עדותו אינה רלוונטית משד"ר שם דוד לא פגש במנוחה לאחר פברואר 2015.

    • על פי הפסיקה, גם מקום בו סבל פלוני מרגעים בהם נתערפלה דעתו, די אם הוכח כי היה צלול ביום עריכת הצוואה וידע להבחין בטיבה של הצוואה.

    • הנתבעים עצמם הגישו לקיום צוואות שלטענתם נערכו על ידי המנוחה ועל ידי ב"כ הנתבעים 1-4, שעה שלגישתם היא לא כשירה לערוך צוואה ואין הנתבעים יכולים לאחוז במקל משני קצותיו. הדבר מלמד על חוסר תום ליבם של הנתבעים ועל אופי הילוכם האופורטוניסטי.

    • הוכח כי הצוואה משקפת את רצונה החופשי של המנוחה ולא מתקיימת כל עילה לפסילתה. בפני בית המשפט עדויות רבות של גורמי מקצוע ואנשים שפגשו את המנוחה בזמן אמת והעידו במהימנות כי הצוואה משקפת את רצונה החופשי של המנוחה.

    • הצוואה נשוא פסק הדין נערכה על ידי עורכת דין, לאחר שהאפוטרופוס של המנוחה, גורם חיצוני נייטראלי ללא כל קשר לתובעים שמע מהמנוחה כי ברצונה לערוך צוואה ולאחר שהמנוחה נבדקה על ידי רופאה פסיכו גריאטרית אובייקטיבית אשר בדקה את המנוחה וקבעה כי המנוחה כשירה לערוך צוואה.

    • אין בעובדה כי למנוחה מונה אפוטרופוס לרכוש ולדין כדי לשלול מהמנוחה את זכותה לערוך צוואה ולהוריש את רכושה כראות עיניה. הצוואה נערכה שעה שהמנוחה הייתה תחת פיקוח הדוק של גורמים נייטרלים חיצוניים הנאמנים למנוחה ובידיעתם. עצם הפיקוח מפיג כל חשש שהצוואה נערכה שעה המנוחה אינה כשירה או תחת השפעה בלתי הוגנת.

    • המנתבעים כולם לא הרימו את הנטל המוטל עליהם לפסילת צוואתה האחרונה של המנוחה. לאף אחד מהנתבעים אין כל ידיעה אשר לצוואת המנוחה או על נסיבות עריכתה.

    • הנתבעים 5-6 המטפלת לשעבר של המנוחה ושותפה לפשע אשר הורחקו מהמנוחה בימי חייה לאחר מעשי תרמית וגזל שביצעו כנגדה, ולמעשה קבלת התנגדותם עלולה להביא לקיום צוואה מוקדמת בה הם הזוכים.

      ג' – דיון:

16. סעיף 26לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (להלן:החוק), מורה כי: "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה". כידוע, חזקה היא שאדם כשר לפעולות משפטיות - בהן עשיית צוואה - והכופר בכשרות זו עליו הראיה (ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק (1994) (נבו, 28.8.1994; להלן: פס"ד לב"י);ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, להלן:פס"ד מרום).

     

17. בעת בחינת יכולתו של אדם להבחין בטיבה של צוואה – עיקר הוא כושרו של אדם לשפוט כראוי את המציאות הסובבת אותו; יכולתו לגבש כוונה ורצון; ויכולתו וכוחו לכוון את התנהגותו על-פי אותה מציאות ובהתאם לאותה כוונה ולאותו רצון. הגבלת כשרות תבוא במקום שכושר שיפוטו של אדם נפגם כדי כך שהחברה רואה צורך להגן עליו מפני עצמו - מפני מעשיו ומפני מחדליו שמקורם בשיפוט מציאות לקוי - ומפני הזולת, העשוי לנצל לרעה את רפיסות דעתו ואת כושר שיפוטו הלקוי (ר' פס"ד לב"י). השאלה אם הבין המנוח את טיב הצוואה שעליה חתם נבחנת על-פי הנסיבות המתקיימות בעת עריכת הצוואה עצמה (ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2) 215; ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה(3) 101).

     

     

     

18. שלילת הכושר לצוות, לאחר מות, מאדם שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות פעולות משפטיות לרבות עשיית צוואה, אינה עניין של מה בכך. בשלילת הכושר לצוות יש משום פגיעה בכבוד האדם וחירותו ועל כן אין די בהעלאת ספיקות גרידא כדי לעמוד בנטל השכנוע מוטל על הטוען לחוסר כשרות לצוות (ע"א 279/87 רובינוביץ נ' גרייזל, פ"ד מג(1) 760; ש' שוחט,פגמים בצוואת, מדורה שנייה 2001, 47 ו - 54). ברם, שונים הדברים כאשר מדובר באדם אשר במהלך חייו הוטל ספק בכושרו לבצע פעולות משפטיות. כאשר קיימות ראיות כי שנים קודם לעריכת הצוואה סבל המצווה מירידה קוגניטיבית ובעיות בזיכרון, ואף ממנים לו אפוטרופוס לרכוש והוא אינו מתפקד באופן עצמאי לפחות בכל הנוגע לרכושו, חזקת הכשירות הבסיסית קלה יותר לערעור ובמקרה כזה הוכחת אי הכשירות מטעם המתנגד אינה צריכה להיות באמצעות ראיות מיוחדות אלא די בראיות רגילות (תמש (נצ') 34273-05-15‏ מ.ג. נ' ר.א; נבו 3.5.2017).

     

19. בפתח הדברים יוזכר כי ביום 10.6.2015 – כשנה טרם עריכת הצוואה – מונה למנוחה אפוטרופוס לרכוש ולדין על יסוד המלצת גורמי הרווחה שתמכו המלצתם בחוות דעתו של ד"ר שם דוד, אשר קבעה כי המנוחה אינה יכולה לנהל את ענייניה וזקוקה למינוי אפוטרופוס לרכוש. מנגד, לתיק הוגשו מסמכים שונים שמחד עולה מהם כי המנוחה הייתה, צלולה, משתפת פעולה, מתמצאת בזמן ובמקום ובאנשים, מדברת לעניין וכשירה לערוך צוואה, ומנגד, כי המנוחה סבלה מירידה קוגניטיבית, בעיות זיכרון, דמנציה ולא הייתה כשירה. במסגרת פסק הדין אתייחס לעיקרים שבהם.

     

20. הנתבעים הגישו לתיק בית המשפט תעודת רופא מיום 3.3.2015 של ד"ר שם דוד אשר בדק את המנוחה ביום 26.2.2015 ומצא כי המנוחה חסרת שיפוט, אינה יכולה לנהל את ענייניה וזקוקה למינוי אפוטרופוס לרכוש ולדין וכי המנוחה אינה כשירה לעריכת צוואה. ד"ר שם דוד בדק את המנוחה לבקשת עו"ס ליאת מרדכי ממחלקת הרווחה בעירית תל אביב, חלק מהבדיקה נערכה בנוכחות עו"ס ליאת מרדכי. עיון בתעודה הרפואית מעלה כי ד"ר שם דוד שוחח עם המנוחה ארוכות ושאל אותה על חייה בעבר ובהווה, על קשריה עם מכריה וחבריה ועם הסובבים אותה, על רכושה והיקפו ועל רצונה. כן שוחח ד"ר שם דוד עם המנוחה על צוואותיה ותוכנן ועל הצורך בשינוי הצוואות בתקופה האחרונה.

     

21. בחוות דעתו ציין ד"ר שם דוד כי במבחן מיני מנטל השיגה המנוחה ציון 21/30, המתאים למצב של דמנציה. עוד ציין ד"ר שם דוד בחוות דעתו כי המנוחה "נראית כפי גילה, אישה נאה, יוצרת ושומרת על קשר עין, מנסה להרשים ולהתחנף, מצב רוחה מוגדר כתקין, האפקט תואם לסיטואציה, מהלך החשיבה תקין, בתוכן – ללא פסיכוזה, ללא אובדנות וללא מסוכנות. בולט רצון להרשים, לקבל תמיכה, עושה רושם של תלותית בדעת הבודק. מתמצאת חלקית בזמן ובמקום, ריכוז לקוי במטלות שפה ובמטלות חישוב (2/5) זיכרון לטווח קצר לקוי 1/3, שיפוט חברתי לקוי, תובנה לקויה" (עמ' 3, באמצע).

     

     

     

    ובהמשך נרשם: "היא חסרת ביקורת לפערים ולמוזרות של הסיפור שמספרת. אינה מוכנה לשקול אפילו אפשרות שמדובר בבדייה. למרות שהיא טוענת שמתמצאת בהיקף רכושה-אין הדבר נכון. היא טוענת שהיא עצמאית בהתנהלותה מול הבנק אולם מדבריה עולה שאין הדבר נכון. למרות שטוענת שהיא בודקת את דוחות הבנק, אינה מסוגלת לומר מה היו הוצאותיה הראשיות והמשמעותיים שכל אדם היה זוכר. אינה זוכרת את התהליכים שעמדה בפניהם לצורך עריכת הצוואות שלה ומה היה שכר טרחתו של המומחה (פרופ' הייניק). בבדיקתה הנוכחית עולה שהיא סובלת מדמנציה עם פגיעה בזיכרון, ריכוז, יכולת ניהולית (יכולתה להגדיר בעיה, לפתור אותה או לשנות אסטרטגיית פיתרון לפי הצורך). חשיבתה מקובעת, בלתי גמישה ואינה סבירה לפי נסיבות העניין. ממצאי בדיקתה מתאימים לאישה חלשה, תלותית, שניתקה את קשריה עם קרובי משפחתה מזה שנים בתואנות של "קשר דם" שהוצג בפניה בשנים האחרונות, קלה לניצול, חסרת ישע בשל המוגבלות הקוגניטיבית שלה שלהכרעתי נתונה לניצול יומי על ידי מי שמציגים את עצמם כדורשי שלומה. אין לה יכולת לברור מה מבין הדברים שנאמרים לה הגיוני ומה לא ואינה יכולה לפעול לצורך הגנה על עצמה ועל האינטרסים שלה" (ר' עמ' 4).

     

22. ד"ר שם דוד חותם חוות דעתו, לאמור כי:

     

    • המנוחה חסרת שיפוט, אינה יכולה לנהל את ענייניה וזקוקה למינוי אפוטרופוס על רכוש ולדין.

    • המנוחה נתונה לניצול והשפעה בלתי הוגנת.

    • המנוחה אינה כשירה לערוך צוואה.

       

23. מנגד, הגישו התובעים "הערכה פסיכוגריאטרית כוללנית" שנערכה ביום 30.6.2016 על ידי ד"ר אוריצקי, שבדקה את המנוחה בביתה ביום 30.6.2016 לצורך עריכת הצוואה, שנושאת תאריך 5.7.2016. ד"ר אוריצקי ציינה בהערכתה: "נערך ביקור בית ביום 30.6.2016 בנוכחות בני דודים ומטפלת קבועה... ללא תלונות מלבד ירידה בזיכרון, לא בוצע CT מוח, אקו לב". עוד פירטה את הרקע הרפואי של המנוחה ואף בדקה אותה בדיקה פיזיולוגית ונוירולוגית. בבדיקה הקוגניטיבית ציינה ד"ר אוריצקי: "מבחן MOCA - ציון 20/30, ליקוי בתפיסה מרחבית/אקסקוטיבי, שטף מילולי, זיכרון מושהה 2/5, שעון ציירה רק מספרים לא ציירה מחוגים, 16/18 FAB תקין, שאילות cognistat 2/3 מודעת על מצבה, אין עדות לדיכאון, הלך חשיבה תקין, ללא מחשבות שווא."

     

    בסיכום ודיון נרשם: "נכון להיום-מדובר בירידה קוגניטיבית קלה-בינונית, אובחנה כי סובלת מדמנציה, הירידה הקוגניטיבית משפיעה על מצבה התפקודי... שיפוט ומודעות תקינים. לאור הערכה-נכון להיום-[המנוחה] כשירה לקבל החלטה ויכולה לחתום על צוואה- [המנוחה] יודעת הרכב רכושה, מבינה את המשמעות של צוואה, יודעת למי היא רוצה להוריש".

     

24. לאחר עיון מעמיק בשתי חוות הדעת וכן לאחר ששמעתי את עדותם של ד"ר שם דוד וד"ר אוריצקי מצאתי להעדיף את חוות דעתו של ד"ר שם דוד על חוות דעתה של ד"ר אוריצקי ממספר טעמים.

    ראשית, מבלי חלילה לפגוע במומחיותה ויושרתה של ד"ר אוריצקי, לא ניתן לחלוק כי ד"ר שם דוד הוא גורם אובייקטיבי לחלוטין שהוזמן על ידי רשויות הרווחה להעריך את מצב המנוחה לבחינת הצורך במינוי אפוטרופוס.

     

    שנית, חוות דעתו של ד"ר שם טוב, מפורטת ומנומקת ומסקנותיה מבוססות היטב בחוות הדעת. ד"ר שם טוב פירט והסביר הן בתעודה הרפואית והן בעדותו את מהלך הבדיקה, את הנושאים עליהם שוחח עם המנוחה, את השאלות ששאל את המנוחה ואת תשובותיה של המנוחה לשאלות אלו, וכך ציין בחוו"ד: "בין המסמכים היו חוות דעת של פרופ' הייניק. היא נשאלה לפשר חוות הדעת הזו ולמה נערכה. אמרה שהייתה אצלו פעמיים. שילמה לו הרבה כסף אינה יודעת לומר כמה. אומרת שזה אולי בשביל צוואה" (ר' עמ' 2 באמצע). ובהמשך: "לדבריה היו סה"כ 3 צוואות... אינה יודעת לומר באלו חלקים ציוותה את רכושה ולמי" (שם). יוזכר כי חרף דברי המנוחה, עד לאותו מועד היא ערכה לכל הפחות חמש צוואות ולא כפי שמסרה (ר' והשווה עם האמור בסעיף 5 לעיל).

     

    שלישית, ד"ר שם דוד נחקר ארוכות על חוות דעתו ועמד על דעתו. מצאתי את תשובות המומחה מנומקות היטב ומשכנעות.

     

25. רביעית, מהראיות שבתיק עלה כי עוד שנים קודם לבדיקתה על ידי ד"ר שם דוד, סבלה המנוחה מבעיות זיכרון וירידה קוגניטיבית וסביר מאד להניח כי כאשר מדובר בירידה קוגניטיבית הקשורה בגיל, לא יימצא שיפור בשנת 2016 (ר' בהמשך עדותו של ד"ר שם דוד בעניין זה). חוות דעתו של ד"ר שם דוד מתיישבת אף עם התסקיר שהוגש לתיק האפוטרופסות על ידי העו"ס שאף היא פגשה במנוחה בזמן אמת והתרשמה כי המנוחה במצב קוגניטיבי ירוד וכן עם מסמכים רפואיים שונים (לפני ואחרי) מהם עולה כי המנוחה סבלה מדמנציה ובעיות זיכרון, למצער, משנת 2012.

     

26. נזכיר כי עוד בשנת 2012 – כשש שנים טרם מועד עריכת הצוואה – נרשם על אודות המנוחה: "בת 87, במעקב אונקולוגי מסודר בגלל סרטן מעי הגס בשנת 2008. בשנים אחרונות הדרדרות ניכרת במצבה הקשורה לגילה, הפרעות זיכרון קשות, סימני דמנציה, אי שיווי משקל, הגבלה ניכרת בתפקוד יומיומי" (ר' אישור רפואי מיום 13.12.2012 (נספח 5) לכתב ההתנגדות).

     

27. בהערכת התלות מיום 31.1.2013 (צורף גם לתצהיר הנתבעת 1 כנספח 5) ציינה המעריכה כי קיימת עדות לירידה קוגניטיבית, מחלת נפש/דיכאון קשה וכי לדברי המטפלת, המנוחה סבלה ממצב רוח ירוד וגם מירידה מינימאלית בזיכרון, אך מסתדרת עם פתקים.

     

     

    עוד נרשם – נזכיר למעלה משלוש שנים טרם מועד עריכת הצוואה – בפרק 'תובנה והתמצאות' כי המנוחה "חשבה יום ראשון" וכי לדברי המטפלת שואלת הרבה איזה יום היום, מה ששוב מלמד על מצבה הקוגניטיבי הלא פשוט בכלל של המנוחה זמן רב טרם עריכת הצוואה וכך עולה מהערכות תלות נוספות שנערכו למנוחה שנים קודם עריכת הצוואה.

     

28. ביום 25.2.2021 ביקשו הנתבעים 1-4 לצרף לתיק בית המשפט חוות דעת נוספת של ד"ר איליה גורביץ, שנערכה ביום 8.9.2017 על יסוד תיקה הרפואי של המנוחה מקופת חולים כללית לצורך הליך משפטי אחר ולפיה בשנים 2013-2015 המנוחה היתה מוגבלת לנהל את ענייני גופה ורכושה. בהחלטתי מיום 6.10.2021 לא התרתי את הגשת חוות הדעת. ולא נעלמה מעיני בקשת הנתבעים 1-4 בסיכומיהם להורות על צירוף חוות הדעת לתיק, אולם אני בוחר שלא לאפשר זאת, בין היתר מתוך האמור להלן.

     

29. לאחר קבלת סיכומי הצדדים, ניתנה על ידי החלטה מיום 5.12.2022 ולפיה ישקלו הצדדים, חרף כל ההחלטות שניתנו עד כה, מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. הנתבעים כולם הסכימו להצעה ואילו היו אלו התובעים אשר סירבו לה, וזו כמובן זכותם המלאה. החלטתי זו ניתנה על מנת כדי להביא בהסכמה לסיום המחלוקת בעניין זה, בין לפני מועד מתן פסק הדין ובין שלאחריו. בסופו של יום, לא נמסרה הסכמה ודי בכל החומר שבתיק בית המשפט כדי לאפשר מתן פסק דין.

     

30. עיקר טענות התובעים באשר למצבה הקוגניטיבי של המנוחה עובר לחתימה על הצוואה הוא כי מצבה השתפר וכי היא השתקמה עד כדי יכולת להבין טיבה של צוואה. התובעים טענו כי מדו"חות הרווחה לשנת 2016, הרי שבנקודת הזמן הרלוונטית המנוחה התמצאה בזמן, במקום ובאנשים, דיברה ויצרה קשר עם הסביבה וכן שיתפה פעולה. עם זאת אין בכך ללמד על כשירותה של המנוחה לערוך צוואה שכן כאמור, בהתאם לחוות הדעת, ואף בהתאם לחוות דעתה של ד"ר אוריצקי, למנוחה הייתה פגיעה בתפקודיים הניהוליים והיא הייתה חסרת שיפוט הגם שיכלה לנהל שיחות ולדבר לעניין.

     

31. לא זו אף זו, גם השימוש במילה 'צלולה' אינו מעיד בהכרח כי מצבה הקוגניטיבי של המנוחה היה תקין אלא לכל היותר יש בה להתייחס למצב הכרה. העובדה שאדם בהכרה ומשתף פעולה אינו מעיד בהכרח על כשירותו לערוך צוואה (ר' גם עדותו של ד"ר שם דוד בעמ' 340, ש' 1-4).

     

32. לא נעלמה מעיני טענת התובעים בסעיף 85 לסיכומים בה טענו כי ד"ר שם דוד בדק את המנוחה עת הייתה במצב רגשי קשה ונתונה תחת השפעתה של הנתבעת 5 ולכן חוות דעתו מתייחסת למועד עריכתה ולא לאחר מכן. טענה זו אין בידי לקבל. ראשית לא הוכח שהמנוחה הייתה במצב רגשי קשה בעת המפגש עם ד"ר שם דוד. שנית מכל העדויות עולה כי המנוחה אהבה את המטפלת וסמכה עליה, הכחישה כל ניצול מצדה ואין כל אינדיקציה לכך שחששה ממנה. שלישית, אל לשכוח כי המנוחה סבלה מבעיות בזיכרון וירידה קוגניטיבית עוד טרם שהכירה את המטפלת, כך שהטענה שמצבה הוטב מהטעם שהוחלפה מטפלת אינה מתיישבת עם העובדות.

33. בעדותו, שלל ד"ר שם דוד את האפשרות כי חל שיפור במצבה של המנוחה. כך נשאל על ידי וכך השיב:

    "ש:... יכול להיות שאדם שנכתב עליו או שנאמר עליו שהוא לא כשיר והוא דמנטי מחר בבוקר כן יבין משמעותה של צוואה.

    ת:לא.

    ש:לא יכול להיות?

    ת: לא" (עמ' 326, ש' 32 - עמ' 327, ש' 4).

     

    ובהמשך:

     

    "ש:זאת אומרת שאתה בעצם לא יודע לומר לנו מה היה מצבה ביולי 2016, נכון? מבחינת הבדיקה. לא בדקת אותה, אני אשאל את זה אחרת. ביולי 2016 או סמוך בשנת 2016 פגשת שוב את המנוחה?

    ...

    ת:אני לא פגשתי, אבל עדיין, אבל עדיין, ההתנהלות שלה, את צריכה להבין, ההתנהלות שלה של אדם שיש לו אפוטרופוס...

    ...

    בימ"ש: הוא רוצה להגיד שלפי ההתנהלות ולפי ההתרשמות המצב שלה לא יכול להיות יותר טוב.

    ת:בדיוק" (עמ' 347, ש' 5-18)

     

    ד"ר שם דוד המשיך והסביר:

    "עו"ד מייזלס:אחרי הדבר הזה מגיעה רופאה ובודקת אותה. שאלתי אליך, האם יש ערך תעודת הרופא הזה שנבדקת בתקופה הזאת?

    העד:בוודאי שיש ערך, אבל עדיין, אבל עדיין צריך לזכור שהבעיה לא הייתה בסביבה, הבעיה הייתה באישה. הבעיה שלה לא הולכת להיעלם רק בגלל שהמטפלת הקודמת שלה הוצאה משם. הבסיס ליכולת להשפיע עליה בקלות ולהוליך אותה לכל מיני מקומות עדיין קיים, זו היא. שוב פעם,

    ש:אבל אני רק רוצה,

    ת:הבעיה זה לא הסביבה, הבעיה זה לא הבידוד, הבידוד הוא התוצאה הקלה להגיע בגלל הבעיה שיש לה, הבעיה הקוגניטיבית.

    ש:אבל אתה לא יודע, אתה לא יודע, אני שואלת, אתה לא יודע שנה וחצי אחר כך מה מצבה.

    ת:מבחינה קוגניטיבית מצבה בטח לא היה טוב יותר.

    ש:אז הנה עוד שאלה. האם יכול להיות מצב שבו מיני מנטל בשעה שאדם מבוגר וחלש ומוחלש, כמו שכתבת, הוא מסוים ולאחר מכן הוא מתחזק ועולה מחדש? האם אתה מכיר מצב כזה אפשרי?

    ת:המצב יכול לעלות מחדש עדיין,

    ש:רק על המיני מנטל אני שואלת. יכול להיות מצב כזה?

    ת:שנייה, שנייה רגע. רק המיני מנטל זה בעיה לעשות רק את זה, אבל נגיד ועושים רק את המיני מנטל אז זאת הערכה חסרה קודם כל. דבר שני, זה יכול להשתפר נקודה או שתיים למעלה או למטה, זה עדיין אותו טווח. וחוץ מזה, צריך גם כן לבדוק את רמת התפקוד ואת הצוואה ותהליך החשיבה של אותו אדם. מה גם ששנה וחצי קודם לכן מישהו אמר שהוא לא כשיר.

    ש:שוב אני שואלת אותך קצת אחרת. האם יכול להיות שמיני מנטל מושפע ממצב רגשי של אדם באותה עת, כן או לא?

    ת:יכול להיות מושפע אם הוא פסיכוטי או אם הוא דיכאוני ואם יש לו האטה פסיכומוטורית בגלל שהוא בדיכאון, וכל זה לא היה שם" (עמ' 351, ש' 24 – עמ' 352, ש 15).

     

34. הנה כי כן, לדברי ד"ר שם דוד, אשר עדותו הותירה בי רושם טוב ומקצועי, לא ייתכן כי מצבה הקוגניטיבי של המנוחה השתפר ביוני 2016, כל שכן יכולתה לקבל החלטות מושכלות. שימת לב כי העד נשאל שאלות רבות והשיב לכולן בפירוט ותוך מתן דוגמאות. העד נמנע מלהשיב באופן כללי ולא פרטני, וכאמור לעיל, אני מוצא את עדותו ואת דבריו הן מקצועיים והן אמינים.

     

35. מנגד, ובכל הכבוד, חוות דעתה של ד"ר אוריצקי היא תמציתית ולאקונית ולא עלה בידי להבין עד תום כיצד – וחשוב יותר, על סמך מה – הגיעה למסקנה כי המנוחה כשירה לצוות. בחוות דעתה ציינה ד"ר אוריצקי את המבחנים הקליניים שביצעה במהלך הביקור. תוצאות המבחנים הקליניים שערכה ד"ר אוריצקי למנוחה היו זהות לתוצאות אליהן הגיע ד"ר שם דוד. ד"ר אוריצקי מציינת בחוות דעתה כי קיימת ירידה קוגניטיבית קלה בינונית, כי המנוחה אובחנה כסובלת מדמנציה, כי למנוחה ליקוי בתפיסה מרחבית ומאידך, סיכמה כי המנוחה כשירה לצוות, יודעת את הרכב רכושה ומבינה את המשמעות של הצוואה.

     

36. ד"ר אוריצקי לא הבהירה בחוות דעתה האם בדקה את רמת התפקוד של המנוחה בכל הנוגע לקבלת החלטות, את תהליך החשיבה של המנוחה, האם ביררה עם המנוחה את הסיבות לעריכת הצוואה (שינוי הצוואות הקודמות למעשה), את היקף רכושה, למי היא רוצה להוריש את רכושה ומדוע, ועוד שאלות מהן ניתן להסיק כי המנוחה בעלת כושר שיפוט ותובנה תקינים. לכל זאת, ובאופן תמוה, אין כל זכר בחוות דעתה של ד"ר אוריצקי. עוד ובנוסף, לא ברור מחוות דעתה כיצד הגיעה ד"ר אוריצקי למסקנה כי המנוחה, אשר סובלת מירידה קוגניטיבית,ליקוי בתפיסה מרחבית ובעיות בזיכרון לפתע כשירה לצוות או לקבל החלטות מהותיות.

     

37. ד"ר אוריצקי לא פירטה בחוות דעתה ולרבות בעדותה בפני, כיצד מתיישבת מסקנתה כי המנוחה כשירה לצוות בהלימה עם תוצאות המבחנים הקליניים, עם הירידה הקוגניטיבית והליקוי בתפיסה המרחבית (כלשונה של ד"ר אוריצקי), אשר – בין היתר – עלולים להוות כר פורה להשפעה בלתי הוגנת של המנוחה ועם העובדה כי למנוחה מונה אפוטרופוס לרכוש לנוכח היותה של המנוחה חסרת שיפוט עצמאי, חסרת יכולת לנהל את ענייני הכספיים ונתונה לניצול.

     

38. למעלה מכך. בעת הערכת כשירות לצוואה ראוי לשוחח עם הנבדק על רכושו, על יורשיו, על הצוואה כפי שבחר לעשותה כולל הנימוקים לתוכן הצוואה או לשינוי באם נעשה מצוואות קודמות. רק כך ניתן לקבוע באמת האם האדם כשיר לביצוע אותה פעולה ומחוות דעתה ואף מעדותה כלל לא ברור האם אכן כך נהגה ד"ר אוריצקי בעניינה של המנוחה. בעניין זה העידה ד"ר אוריצקי:

     

    "עו"ד מייזלס:הבנתי. עכשיו, את גם כתבת שהמנוחה יודעת הרכב רכושה. 

    העדה:נכון. כי אני שאלתי. אני שאלתי. אני לא נכנסת לפרטים בדיוק כמה כסף יש. אבל אני תמיד שואלת בן אדם, אז יש לך חשבון בנק? יש. את יודעת כמה כסף יש לך? יש, יכול להיות, אני פשוט לא זוכרת, זה היה לפני 4 שנים, אני לא זוכרת מה הסכום שהיא אמרה. שאלתי יש דירה, דירה משלך כאילו זה, אז היא אמרה שכן. שאלתי אותה את יודעת למי את רוצה להוריש את כל הרכוש שלך? אז היא אמרה שכן. וגם בשיחה איתה פרונטלית, נגיד חוץ מהמבחנים, כשמדברים עם בן אדם, אז רואים שבן אדם מבין את השאלות, וגם הוא עונה לשאלות האלה בתוך תובנה. זה לא שהוא לא מבין, או שהייתי צריכה לחזור כמה פעמים לאותה שאלה" (עמ' 263 ש' 4 -13)

     

39. בכל הכבוד, מעדותה של ד"ר אוריצקי עולה כי לא שאלה את כל השאלות שראוי היה לשאול על מנת לברר האם המנוחה כשירה ובעלת כושר שיפוט והבנה, לא דקדקה בפרטים על מנת לדעת האם המנוחה אכן מודעת להיקף רכושה. היא לא בדקה האם תשובות המנוחה עולות בקנה אחד עם המציאות אלא הסתפקה בתשובות לקוניות שנתנה לה המנוחה ולא סיפקה בעדותה זו וכן בהמשך הסבר המניח את הדעת כיצד הגיעה לכלל מסקנה כי על אף שהמנוחה סובלת מדמנציה וירידה קוגניטיבית, היא כשירה לקבל החלטות ולערוך צוואה (ר' עמ' 300, ש' 1-6).

     

40. זאת ועוד. ד"ר אוריצקי התעלמה לחלוטין מהעובדה כי למנוחה מונה אפוטרופוס לרכוש. וכך לדבריה: "אז היה לה אפוטרופוס, אבל האפוטרופוס היה אך ורק לצורך, זאת אומרת שהיה ניצול כספי מהמטפלת הקודמת. היא גם סיפרה על זה, שגנבו לה כסף, גנבו לה תכשיטים, משהו זה. ורק בעניין הזה מונה אפוטרופוס עליה. לא בגלל איזושהי בעיה, שכשירה, לא כשירה, כאילו זה לא היה במובן הזה" (ר' עמ' 261, ש' 21-25). בכל הכבוד, דעתי לחלוטין לא כדעתה של ד"ר אוריצקי, ואנמק:

     

    ראשית, עובדתית, טעות בידה של ד"ר אוריצקי שכן למנוחה מונה אפוטרופוס לרכוש על יסוד חוות דעתו של ד"ר שם דוד שקבעה שהמנוחה הייתה בלתי כשירה, חסרת כושר שיפוט ונתונה לניצול כך שנקודת המוצא של ד"ר אוריצקי בבואה לבדוק את המנוחה הייתה שגויה.

     

    שנית, לו הייתה טורחת ד"ר אוריצקי לקרוא את חוות הדעת הנ"ל, הייתה יודעת כי הסיבה בשלה נוצלה המנוחה ובשלה מונה לה אפוטרופוס לרכוש היא מצבה הקוגניטיבי הלקוי והעדר כשירותה, מה שעשוי היה להביא לחוו"ד אחרת של ד"ר אוריצקי, בין באופי הבדיקות ובין במסקנה הסופית.

     

    שלישית, העובדה כי מונה למנוחה אפוטרופוס לרכוש אינו דבר של מה בכך ודי בעובדה זו כדי להדליק אצל ד"ר אוריצקי נורה אדומה. משד"ר אוריצקי ידעה טרם ביצוע ההערכה כי למנוחה מונה אפוטרופוס לרכוש, היה מצופה ממנה לא רק לקרוא את חוות דעתו של ד"ר שם דוד שערך בדיקות מדוקדקות ומקיפות והגיש חוו"ד מפורטת, אלא לנסות ולסתור באמצעות בדיקות שהיא עצמה ערכה את ממצאי חוו"ד הקודמת. למען הסר ספק, אין הכוונה כי תפקידה של דו"ר אוריצקי היה לסתור את חוו"ד של ד"ר שם דוד, אלא לבחון את המנוחה על בסיס הבדיקות שנערכו לה ולציין את ממצאיה מאותן בדיקות ו/או מבדיקות נוספות. כל זאת, לא נעשה ומכאן משקלה הנמוך של חוות דעתה.

     

41. ד"ר אוריצקי הסבירה בעדותה כי לא ראתה כל צורך לעיין בחוות דעתו של ד"ר שם דוד שכן זווית ראיה של פסיכיאטר (דר שם דוד) שונה מזווית ראיה של פסיכוגריאטר (ד"ר אוריצקי) ומשלא היו למנוחה בעיות פסיכיאטריות לא היה מקום לעיון בחוות הדעת (עמ' 265 ש' 17-20). הסבר זה לא מצאתי לקבל. כאמור לעיל, אמנם, חוות הדעת נערכה על ידי פסיכיאטר, אולם משחוות דעת זו התייחסה לכשירותה של המנוחה לדאוג לענייניה, לרבות לענייני הרכוש, ומשבעקבות חוות הדעת מונה למנוחה אפוטרופוס לרכוש ולדין, מצופה היה מד"ר אוריצקי, טרם מתן חוות דעתה, לקבל את מלוא המידע הרפואי על המנוחה, ולקרוא את חוות הדעת, הגם שניתנה על ידי פסיכיאטר, שאף הוא מוכשר לקבוע כשירות, על מנת שתהיה בידיה מלוא התמונה אשר למצבה הרפואי של המנוחה.

     

42. לא זו אף זו, בנסיבות המקרה דנן, בשים לב לחוות דעת של ד"ר שם דוד, ודו"ח העו"ס הרי מדובר היה במנוחה שדיברה לעניין במרבית הזמן אך בד בבד סבלה מירידה קוגניטיבית, עם כושר שיפוט לקוי, נוחה להשפעה ולניצול. לפיכך אין די בעובדה כי המנוחה הייתה מודעת לכך שיש לה חשבון בנק ודירה בבעלותה כדי לקבוע כי המנוחה מודעת להיקף רכושה וכשירה לצוות.

     

43. בנוסף, בחוות דעתה מצוין כי ביקור הבית נערך בנוכחות בני דודים (התובעים - הנהנים על פי הצוואה) ומטפלת קבועה. אמנם, בחקירתה הנגדית העידה ד"ר אוריצקי כי התובעים נכחו רק בתחילת הפגישה אולם במקרה דנן אין בכך להניח את דעתי.

     

    ראשית, עניין זה לא מצוין בחוות הדעת. שנית, לא ברור כלל מדוע לכתחילה היו צריכים התובעים להיות נוכחים בביקור הבית אם המנוחה כשירה לחלוטין וגם אם ישבו מחוץ לחדר בזמן הבדיקה עדיין יש בכך, בנסיבות המקרה דנן, טעם לפגם.

     

44. עוד ובנוסף, עולה כי חוות הדעת של ד"ר אוריצקי, לא רק שחסרה הפירוט הנדרש (ואין בעדותה בפני כדי למלא את החסר) אלא שנעשתה על יסוד מידע חלקי בלבד, שלא לומר שגוי.

     

45. אמנם, עו"ד רחל בש שערכה את הצוואה וכן הגב' פייזק העדה לצוואה ושכנתה של המנוחה העידו כי שוחחו עם המנוחה ומצאו אותה צלולה. עם זאת, בכל הכבוד, עו"ד ואף הגב' פייזק אינן מומחיות ברפואה. בהתאם לעדות העו"ס, המנוחה אכן דיברה לעניין, אולם חרף זאת לא הייתה כשירה לקבל החלטות, ולדבריה: "היא הייתה אישה, זה מסוג המקרים האפורים, שאנחנו קוראים להם, מאחר שזה לא אישה שאינה מסוגלת להביע דעה לגמרי, שלא מבינה מי מדבר איתה, שעונה שטויות מה שנקרא. זו אישה שכן ענתה לעניין בפגישות איתה. כן היה לה מה להגיד, אבל אין ספק שבעין חדה ומקצועית, יכולנו לראות שהיא סובלת, מלפחות התחלה שהתקדמה, של ירידה קוגניטיבית. מה שכן יכולנו, אחרי הבדיקות להגיד שהיא אישה שנתונה להשפעות ומתרצה בפני אנשים, וקשה לה להביע עמדה, עד למצב שהיא קיבלה החלטות שפגעו בה" (ר' עמ' 101, ש' 14-24). לפיכך, אף אם לדברי עו"ד בש היא שוחחה עם המנוחה שיחה עניינית ואף אם לדברי הגב' פייזק המנוחה זיהתה אותה ודיברה איתה, אין בכך כדי לקבוע כי המנוחה הייתה כשירה לצוות ואין בכך כדי להעדיף את עדותן של השתיים על פני חוות דעתו של ד"ר שם דוד ואף להתרשמות העו"ס הנ"ל.

     

46. בכל הכבוד, לא מצאתי לקבל טענות התובעים בסיכומים כי סומנה לד"ר שם דוד המטרה לקבוע כי המנוחה לא הייתה כשירה. באותה נשימה, ניתן לומר את אותם הדברים ממש על כל אחד ואחת שהיו בשרשרת עריכת הצוואה. לגופה של טענה אשיב כי ד"ר שם דוד ועו"ד בורובסקי שניהם העידו כי לא נפגשו האחד עם השני טרם עריכת חוות הדעת. עוד העיד שם דוד כי לא ניהל שיחה עניינית עם עו"ד בורובסקי. כך גם לא הוכח כל אינטרס שיש לד"ר שם דוד לקבוע כך או אחרת.

     

47. על יסוד כל האמור לעיל מצאתי לקבוע כי הנתבעים הרימו את הנטל והוכיחו שהמצווה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה במועד עריכתה.

     

48. למרות שדיוננו אמור להיעצר כאן, בבחינת מעבר לצורך, אבחן עניינים נוספים שעלו במסגרת ההליך.

     

    הליך עריכת הצוואה:

     

49. כאמור לעיל, למנוחה מונה אפוטרופוס לרכוש לאחר שחוות דעת רפואית מטעם רשויות הרווחה קבעה כי המנוחה אינה כשירה לנהל את ענייניה, כי קיימת פגיעה בכושר השיפוט של המנוחה וכי המנוחה נתונה להשפעות ולניצול.

     

50. אכן, מינוי אפוטרופוס אינו מונע עריכת צוואה על ידי האדם שמונה לו אפוטרופוס, והכל תלוי נסיבות. עם זאת, בשים לב לאמור לעיל, במקרים מסוג זה ראוי היה להקפיד הקפדה יתירה כי הליך עריכת הצוואה ייעשה באופן תקין ולדקדק בקלה כבחמורה. יש לוודא כי האדם לו מונה אפוטרופוס מבין את אשר עושה וכי עריכת הצוואה היא תוצר של רצונו העצמאי והחופשי. עוד ראוי הוא כי האפוטרופוס שמונה לאותו אדם יביא את בקשתו לערוך צוואה בפני בית המשפט על מנת לקבל את אישור בית המשפט לעריכת הצוואה לאחר שבית המשפט ייווכח כי האדם כשיר לערוך צוואה, כי לא הייתה כל השפעה על האדם לערוך את הצוואה. למען הסר ספק, אין משמעות הדבר כי צוואה שנערכת שלא בהתאם לאמור לעיל, תיפסל רק בשל כך.

     

51. עו"ד כהן, מונה כאפוטרופוס לרכוש המנוחה וזאת נוכח היעדר שיקול הדעת של המנוחה בכל הנוגע לרכושה. לפיכך מן הראוי הוא שהאפוטרופוס יהיה מעורב באופן פעיל בהליך עריכת הצוואה ויפעיל את שיקול דעתו בכל הנוגע לעריכתה. היה מצופה מהאפוטרופוס לפנות לבית המשפט לקבלת אישורו למינוי מומחה רפואי (שאולי אף ימונה על ידי בית המשפט) ובהיותו עורך דין, לערוך בעצמו את צוואת האשל"א או לחילופין, לבקש את הוראות בית המשפט גם בעניין זה.

     

52. לצערי, דבר מכל אלה לא נעשה. לבית המשפט לא הוגשה כל בקשה לעניין עריכת צוואה על ידי המנוחה. מעדות האפוטרופוס לרכוש ולדין עו"ד ירון כהן עולה כי הוא לא היה מעורב כלל וכלל בהליך עריכת הצוואה. הוא לא דיבר עם המנוחה לברר עמה האם הצוואה נערכת מרצונה החופשי ולמי היא רוצה להוריש את רכושה (ר' עמ' 126, ש' 30 – עמ' 127, ש' 11). הוא לא יזם פניה לבית המשפט לקבלת אישורו לעריכת הצוואה, לא העמיד עו"ד מטעמו לעריכת הצוואה ואף בניגוד לטענת ד"ר אוריצקי והתובעים, לא הוא זה שפנה אליה לקבלת חוות דעת אשר לכשירותה של המנוחה לערוך צוואה (ר' עמ' 130, ש' 16-20; עמ' 195, ש' 2-30), לא עיין בחוות הדעת של ד"ר אוריצקי טרם החתימה על הצוואה (ר' עמ' 130, ש' 12), לא היה נוכח בעת עריכת הצוואה ואף לא סבר כי עליו להיות שם (ר' עמ' 127, ש' 2-3). כל זאת, כאשר ברקע לדברים כל מי שהתניע והניע את הליך עריכת הצוואה היו לא אחרים מאשר התובעים, אשר לדבריהם הונחו על ידי העו"ד כהן (ר' עמ' 192, ש' 26 - עמ' 193, ש' 1).

     

53. לא נעלמה מעיני עדותו של האפוטרופוס עו"ד ירון כהן, כי המנוחה אמרה לו מספר פעמים כי היא מבקשת לערוך צוואה חדשה, ובמילותיו: "בשנה הראשונה למינוי שלי נושא הצוואה היה עולה כמעט בכל מפגש. הבקשה שלה לשנות את הצוואה עלתה כמעט בכל מפגש" (ר' עמ' 130, ש' 1-3). אלא מאי? יש להצטער כי חרף זאת לא פעל האפוטרופוס בעניין משך שנה וחצי מהמועד בו התמנה ועד למועד עריכת הצוואה, ועולה השאלה מדוע משך כל הזמן הזה, לא פעל עו"ד כהן להגשים את רצון המנוחה לערוך צוואה אם אכן המנוחה חזרה ואמרה לו שזהו רצונה?! יוער כי ככל שהמנוחה הייתה מספרת לעו"ד כהן למי היא מבקשת לצוות, יכול היה עו"ד כהן לבחון האם דברים שנאמרו לו אכן מצאו מקומם בצוואה, וגם לזאת לא מצאתי תימוכין בעדויות כלשהן.

     

54. בנוסף, עורכת הדין שערכה את הצוואה, הגם שידעה כי למנוחה מונה אפוטרופוס לרכוש, לא ראתה לנכון לדבר ישירות עם האפוטרופוס לרכוש של המנוחה ולברר עמו עד תום מדוע מונה למנוחה אפוטרופוס והסתפקה בשיחה עם הגב' הדרה בר (אשתו של הנהנה על פי הצוואה) שביקשה ממנה לערוך את הצוואה, ואשר לה הכרות מוקדמת עמה. בכל הכבוד, לא ברור לי כיצד נעתרה עו"ד בש לערוך צוואה למנוחה, מבלי לדבר באופן ישיר ובלתי אמצעי עם האפוטרופוס לרכוש של המנוחה, זאת הגם שהוצגה בפניה חוות דעת רפואית כי המנוחה כשירה לערוך צוואה. חוות דעת זו לא ביטלה או יתרה את אפוטרופסותו של מר כהן ביחס למנוחה ומכאן שעל עורכת הצוואה היה לדבר ישירות עם האפוטרופוס של המנוחה בכל הנוגע לעריכת הצוואה וליכולתה של המנוחה לערוך צוואה ולבטא את רצונה החופשי, לקבל מידע חשוב ולהתאימו למצב הקיים.

     

55. עו"ד בש העידה בתצהירה כי "היא [המנוחה] סיפרה לי בין היתר, כי דני ומיקי בר הם הילדים של ארווין והם מאוד יקרים לה, וכי היא רוצה לבטל צוואתה הקודמת וכעת היא רוצה להוריש את רכושה לדני ומיקי" (ר' סעיף 5 לתצהירה). בכל הכבוד, אין בכך די. מעדותה של עורכת הצוואה לא ברור כלל האם ביררה עם המנוחה מי היו הנהנים בצוואותיה הקודמות, מה פשר השינוי במוטבי הצוואה, מדוע היא רוצה לשנות את צוואתה, מדוע היא מורישה את כל רכושה רק לתובעים, האם יש עוד אנשים בסביבתה ועוד שאלות שהיה מקום להעלותן על מנת להבין ולוודא ראשית כי הצוואה משקפת את רצונה החופשי והעצמאי של המנוחה, כי המנוחה מבינה מה היא עושה ואת הגיונה של הצוואה (בשים לב לכך שמדובר בשינוי צוואה קודמת). היה מצופה מעו"ד שתברר עד תום את פשר השינוי בצוואה כאשר מדובר במנוחה ערירית שמונה לה אפוטרופוס לרכוש ולדין ומדובר בשינוי צוואה קודמת. גם כאן, ולמען הסר ספק, אין ברשימת מחדלים אלו, לכשלעצמן, כדי להביא לפסלותה של הצוואה, והם הובאו כדי להמחיש את הדרך הלא מיטבית, בה נערכה הצוואה.

     

56. יתרה מכך, בנוסף, עו"ד ב"ש העידה כי כאשר הגיעה לביתה של המנוחה לשוחח עמה על הצוואה "במועד זה המנוחה סיפרה לי כי היא כתבה צוואה בכתב יד בה כתבה את עיקרי הדברים אך היא רוצה, בכל זאת, שעו"ד מומחה, יכתוב את הצוואה. המנוחה הציגה בפני מסמך כתוב בשפה העברית אך באותיות לועזיות, נושא את התאריך 30.6.2016 וחתום על ידה." (סעיף 5 לתצהיר עו"ד בש). מחוות דעתו של ד"ר שם דוד עולה כי אנשים שאינם שולטים בשפה המדוברת (למשל עברית), אינם נוהגים לכתוב עברית באותיות לטיניות, אלא בשפת האם ומתרגמים זאת לעברית. רק עת מכתיבים להם דבר מה הם כותבים מילים בעברית באותיות לטיניות (ר' עמ' 3 לחוות דעתו), מה ששוב, מעורר חשש למעורבות יתרה בכל שלבי עריכת הצוואה. יצויין כי עו"ד בש העידה כי ערכה רישום של דברי המנוחה בביקורה אצלה (עמ' 250, ש' 4-13), אולם זה לא הוצג בבית המשפט.

     

     

     

     

     

     

     

     

    מעורבות בעריכת הצוואה ותהיות נוספות:

     

57. מעבר לכל האמור לעיל, התרשמתי כי התובעים היו מעורבים יתר על המידה בעריכת צוואתה של המנוחה. מההיסטוריה הרפואית של המנוחה עולה כי המנוחה סבלה מבעיות רפואיות שונות: יתר לחץ דם, הפרעות קצב הלב ואי ספיקת לב, נותחה עקב סרטן מעי הגס, סבלה מאנמיה, בעיות מפרקים, חוסר יציבות ובעיות בזיכרון כמו גם חרדות ודיכאון. אין מחלוקת כי בתקופה הרלוונטית מבחינה פיזית הייתה המנוחה תלותית ביותר נעזרה במטפלת סיעודית 24/7. לכאורה ניתן לומר כי המנוחה הייתה עצמאית מבחינה שכלית והכרתית אולם הלכה למעשה אין הדבר כך. למנוחה מונה אפוטרופוס לרכוש וזאת משום שלא היה בידה לנהל את רכושה והייתה נתונה לניצול וקלה להשפעה. מכאן שלא ניתן לומר כי המנוחה הייתה עצמאית מבחינה שכלית בכל הנוגע לרכוש והתנהלות כלכלית. ראיה לכך היא העובדה כי על אף חוות דעתה של ד"ר אוריצקי, לא בוטל מינויו של האפוטרופוס לרכוש.

     

58. הגם שעו"ד כהן העיד שהמנוחה ביקשה לערוך צוואה, הרי שבכל הכבוד, הוא לא עשה רבות בעניין אלא היו התובעים אשר התניעו את התהליך, הגם שלטענתם מדובר היה ברצונה של המנוחה. התובעים פנו לעו"ד בש שתערוך את הצוואה והתובעים פנו אל ד"ר אוריצקי לקבלת חוות דעתה אשר לכשרותה שלה המנוחה לערוך צוואה ואף נכחו בזמן הבדיקה. מחוות דעתה של ד"ר אוריצקי עולה כי ביום 30.6.2016 נכחו התובעים בביתה של המנוחה עת הגיעה לבדוק את המנוחה ואף נכחו בבדיקה או למצער בתחילת הבדיקה. נזכיר כי בעת ביקורה הראשון של עו"ד בש, המנוחה מסרה בידיה של עו"ד בש מסמך בו כתבה את הוראות הצוואה (לכאורה), מסמך שנחתם ביום 30.6.2016.

     

59. עניינים נוספים שעוררו תהיות, היו העובדה שהמנוחה ערכה מסר רב יחסית של צוואות בזמן קצר (ר' לעיל). הדעת נותנת כי הסיבה למספרן הרב של הצוואות נעוץ יותר במידת השפעה כזו או אחרת שהייתה על המנוחה מאשר על גמירות דעתה ורצונה המשתנה לערוך צוואות שונות. מתוך כך עולה תהיה נוספת והיא היעדרותם של התובעים מכל שרשרת הצוואות הקודמות של המנוחה, למעט אותו מסמך בכתב ידה באותיות לטיניות בו זוכים התובעים (ר' בהרחבה הסברו של ד"ר שם דוד לעיל).

     

60. התובע 1 העיד כי: "... בכל השנים היינו בקשר כמו שתיארנו עם המנוחה, קשר כמו במשפחה, כמו עם דודה, בטלפונים, בביקורים. זה לא היה ביקורים יום יומיים, זה לא היה תמיד ביקורים חודשיים, זה לפעמים היה כל 3 חודשים, לפעמים היה שיחות, היו שיחות, כל הזמן היא התעניינה בנו, אנחנו התעניינו בה, היינו באירועים משפחתיים, זה כל השנים, כמו במשפחה (ר' עמ' 199, ש' 16-21). חרף האמור לעיל, לא הונחו בפני ראיות טובות או ראיות בכלל לכל קשר מסוג זה עד שנת 2015.

     

     

     

     

     

     

61. אף אם אקבל טענת התובעים כי המנוחה הייתה בקשר עם אביהם, עובדה היא כי אביהם המנוח מעולם לא הוזכר בצוואותיה של המנוחה, מה שמטיל צל כבד על הטענה לקשר קרוב וחם. בהמשך לזאת, לא ברור מה היה המניע האמיתי של המנוחה להוריש את רכושה לתובעים לאחר שאלה, ואף לא אביהם, מעולם לא הופיעו בצוואות המנוחה קודם לכן. כך הצוואה חסרה הסבר מדוע בחרה המנוחה לעשות שינוי בצוואתה, מדוע הדירה לחלוטין את הנתבעים 1-4 מצוואתה האחרונה לאחר שהיו בין הנהנים בכל יתר צוואותיה.

     

62. לחלוטין לא נעלמו מעיני טענות התובעים באשר להתנהלותם של הנתבעים וב"כ. עם זאת, גם אם נפל פגם בהתנהלותם של מי מהנתבעים או ב"כ, הרי שאין בזאת כדי להכשיר צוואה כצוואה שבפני. התובעים טענו כי הנתבעים מושתקים מלהעלות טענות בדבר כשירותה של המנוחה לערוך את הצוואה שכן הם עצמם ביקשו לקיים צוואה שנעשתה לאחר מינוי אפוט' למנוחה. עם כל הכבוד, אין המדובר בהליך שבין צד אחד לצד שני, אלא יש לזכור כי המצווה הוא העיקר וכי על בית המשפט להתרשם כי הצוואה שמוגשת לקיום, אכן משקפת את רצונו המלא והחופשי של המצווה. בהתחשב בכל האמור לעיל, אין בהתנהלותם של הנתבעים או ב"כ להכשיר את הצוואה נשוא פסק הדין.

     

    ד' – סיכומם של דברים:

     

63. אשר על כן ומכל המקובץ לעיל, נחה דעתי כי הצוואה אינה משקפת את רצונה החופשי של המנוחה וכי הצוואה נערכה שעה שלא ידעה להבחין בטיבה של צוואה. בהתאם לעדויות שבפני, המנוחה ידעה לדבר וידעה להביע דעה ואולם לא זה העניין שעל הפרק, אלא האם דיברה והאם הביעה דעה מתוך מחשבה חופשית ויכולת להבין עד תום את משמעות הדברים, ולשאלה זו מצאתי להשיב בשלילה.

     

64. בשים לב להתנהלותם הדיוניות של הנתבעים 1-6, לרבות לטענות סותרות מטעם הנתבעים 1-4 ולאי התייצבותה של הנתבעת 5 לדיונים, לא מצאתי לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

     

65. הצדדים יודיעו בתוך 30 ימים, אילו מהצוואות שהוגשו לקיום, מבקשים הם לקיים.

     

66. בהתאם להוראת סעיף 68(ה)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד, 1984- פסק דין זה ניתן לפרסום במתכונתו זו.

    ניתן היום, כ"ה כסלו תשפ"ג, 19 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.