פס"ד תביעה לפינוי מושכר ביחס לבית צמוד קרקע

1.עניינו של הליך זה תביעה לפינוי מושכר ביחס לבית צמוד קרקע המצוי ברח' xxx והידוע כגו"ח xxx (להלן: "הנכס").

התובע הינו אביו של הנתבע 1 וחמה של הנתבעת 2.

הנתבע 1 והנתבעת 2 הינם בני זוג, הורים ל-2 בנות קטינות, שנמצאים בהליכי גירושין וחיים בנפרד – ובעניינם מתנהלים הליכים, הן בבית הדין הרבני והן בבית משפט זה.

א.עיקר טענות הצדדים

2.על פי האמור בכתב התביעה, ביום 9.6.16 נחתם הסכם שכירות (להלן: "הסכם השכירות") ביחס לנכס בין הנתבעים 1 ו- 2 לבין בעליו של הנכס דאז מר ש', לתקופת שכירות שראשיתה ביום 1.6.16 וסיומה, כולל תקופות האופציה, ביום 31.5.20 (ר' הסכם השכירות – נספח 2 לכתב התביעה). למן חתימת הסכם השכירות התגוררו הנתבעים ביחד עם בנותיהן הקטינות בנכס.

3.לדברי התובע, ביום 9.3.21 הוא רכש את הנכס וביום 6.10.21 נרשם כבעליו בלשכת רישום המקרקעין וזאת לאחר ששילם את מלוא התמורה בגינו (ר' נסח רישום מקרקעין – נספח 1 לכתב התביעה). כן הוסיף וטען התובע שכחלק מעסקת המכר הומחו כל הזכויות בנכס לידיו, לרבות הזכויות מכוח הסכם השכירות שתקופתו הסתיימה בינתיים.

4.לטענת התובע, מאז הועברה לידיו החזקה המשפטית בנכס, הנתבעים לא שילמו לו דמי שכירות וגם לא חתמו עמו על הסכם שכירות חדש, למרות שתקופת השכירות הסתיימה וחרף דרישותיו ופניותיו אליהם. נוכח האמור, פנה התובע במכתב דרישה לפינוי הנתבעים 1 ו-2 מהנכס ביום 8.12.21 ומשלא נענה, פתח בהליך זה.

5.ביום 27.2.22 הוגש לתיק כתב הגנה מטעם נתבע 1, בו הוא ציין שהוא נמצא בהליכי גירושין מנתבעת 2 ושהוא אינו מתגורר בנכס. הנתבע 1 אישר בכתב הגנתו שלא שילם מזה חודשים רבים שכירות בעבור הנכס ונתן הסכמתו להשבת החזקה בנכס לידי אביו התובע.

6.ביום 15.5.22 הוגש כתב הגנה מטעם נתבעת 2 ובו העלתה טענות שונות כנגד סעד הפינוי שהתבקש. לדבריה, הנתבע 1 הציע לה ששניהם ירכשו את הנכס וכי לשם כך, מכרה רכב שהיה בבעלותה מסוג ג'יפ ב.מ.וו וכן משכה כספים שצברה בקופת הפנסיה. עוד טענה הנתבעת 2 שהתובע התערב וכדי שהנתבעים לא "יסתבכו כלכלית" כלשונה, הוא נטל משכנתא במקומם, תוך שהוסכם שהנכס ירשם על שמו ובמהלך השנים יעבור הרישום לנתבעים. בהתאם לכך ומאחר והנתבע 1 עבד בעסק המשפחתי, סוכם, לדבריה, שההחזר החודשי של המשכנתא יקוזז מסכום הכנסתו של נתבע 1.

7.הנתבעת 2 הוסיפה וטענה שלתובע הועברו כספים בסך של 160,000 ₪. 100,000 בהעברה בנקאית לחשבונו של מר ר', אחיו של הנתבע 1 ו-60,000 ₪ נוספים שהועברו במזומן לתובע. כן טענה הנתבעת שמעבר לסכומים הנ"ל, הנתבעים 1 ו- 2 השקיעו מכספם כ-150,000 ₪ עבור שיפוץ והשבחת הנכס. לדבריה, לאחר שבוצעה עסקת המכר, הודיע התובע שבכוונתו למכור את הנכס והיא הבינה שרומתה בקנוניה שרקחו התובע והנתבע 1. לטענתה, התובע הפר הסכמות בעל פה בין הצדדים וכי בשל זיקתה לנכס, אין מקום לפנותה ממנו ביחד עם הקטינות.

ב.השתלשלות ניהול ההליך

8.ביום 29.6.22 התקיים דיון קד"מ בהליך בו נכחו התובע ונתבעת 2 ונעשה ניסיון להביא את הצדדים להסכמות, ניסיון שלא צלח.

9.למרות אופן הכתרת התביעה כ"תובענה לפינוי מושכר", לפי תקנות סדר דין האזרחי, תשע"ט-2018, בהחלטה מיום 29.8.22 קבעתי שהתובענה תתברר בהתאם לסדרי הדין הרגילים. כן הוריתי על קביעת ההליך לשמיעת ראיות והגשת תצהירים ונקצבו מועדים להגשת בקשות לגילוי מסמכים, ככל הדרוש.

10.ביום 30.10.22 התקיים דיון הוכחות במהלכו נחקרו התובע והנתבעת 2 על תצהיריהם ולאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה – ומכאן הכרעתי. להשלמת התמונה יצויין כי בישיבת ההוכחות הודיע ב"כ התובע כי נוכח העובדה שהנתבע 1 אינו מתגורר בנכס, מבוקש למוחקו מההליך שכן לא נדרש עוד בעניינו סעד הפינוי.

ג.דיון והכרעה

11.אין חולק שהתובע רשום כבעלים של הנכס וזאת כעולה מנסח רישום המקרקעין אשר הוצג לפני - וכידוע הרישום בפנקסי המקרקעין מהווה ראיה חותכת לתוכנו, כך שהנטל להוכיח שהבעלים אינו הבעלים הרשום הינו נטל כבד מאוד (ר' סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 [להלן: "חוק המקרקעין, תשכ"ט – 1967"]; ר' פש"ר (ת"א) 5156-0415 עו"ד עדי גילה חכמון נ' דזרי סוני בן דוד,  מיום 9.4.18 – פורסם בנבו).

12.בחינת טענות הנתבעת 2 בשאלת זהות הבעלים של הנכס, העלתה גרסה לא אחידה, רצופת טענות עובדתיות ומשפטיות סותרות ולא ניתן היה לחלץ ממנה עמדה קוהרנטית וברורה ביחס לזכויותיה הנטענות בנכס והאם היא טוענת לבעלות בו, ואסביר.

13.כאמור לעיל, בכתב ההגנה טענה הנתבעת 2 שהתובע נטל הלוואת משכנתא לטובת רכישת הנכס, שהחזריה נועדו להיפרע מתוך תשלומי שכר עבודתו של הנתבע 1 בעסק של הוריו ושל אחיו - וכי הנכס יירשם על שם התובע "...ובמהלך השנים הבית יעבור על שם הצדדים" (ר' סעיף 10 לכתב ההגנה). לא היה ברור מטענת הנתבעת 2 האם הכוונה היא שהנתבעים 1 ו-2 הם הבעלים של הנכס חרף הרישום, האם הם אלה שהיו אמורים לפרוע את מלוא התמורה בגינו למוכר או לזכות התובע - ומתי בכלל אמור היה הנכס לעבור על שמם, ולו לשיטת הנתבעת 2. לא צוין גם כל פירוט ביחס לגובה הקיזוז הנטען משכרו של הנתבע 1, לא הובהר גם האם הסדר זה בוצע בפועל וממתי. מענה לכך לא ניתן היה למצוא גם בתצהירה של הנתבעת 2 שהוגש בהמשך בירור ההליך.

14.התהיות וחוסר הבהירות ביחס לגרסת הנתבעת 2 ביחס לזהות הבעלים ובכלל לעניין תוכן הסכמות הצדדים, קיבלו ביטוי מפורש אף יותר בהמשכו של כתב הגנתה, שעה שהנתבעת 2 הודתה ואישרה שהתובע הוא זה שרכש את הנכס ואף טענה לפני שהוא בעלי הנכס מאז רכישתו (ר' סעיף 26 לכתב הגנתה). אלא שבסעיף 28 לכתב הגנתה חזרה הנתבעת 2 שוב על הטענה שהתובע נטל "...עבורם את המשכנתא, תוך הבטחה שלימים הנכס יועבר לשמם" ומנגד טענה באותה נשימה גם כי היה "...הסכם בע"פ בין הצדדים שהנכס המדובר הוא נכס של הנתבעים..." (ר' סעיף 27 לכתב ההגנה).

15.יש לציין שבכתב ההגנה לא הועלתה טענה שהזכויות בנכס נרשמו למראית עין על שם התובע. הנתבעת 2 גם לא חלקה בצורה מפורשת על אופן הרישום של הזכויות בנכס כיום, לא תקפה את נכונות הרישום ולא הגישה כל תביעה לשינויו של הרישום בפנקסי המקרקעין וקבלת סעד הצהרתי לעניין בעלותה בנכס.

רק בסיכומיה של הנתבעת 2 נשמעה לראשונה הטענה בדבר "רישום דקלרטיבי" כלשונה, אולם גם אז לא הועלתה כל עתירה לקבוע שהנתבעת 2 בעלת הנכס (ר' דברי ב"כ הנתבעת 2 בעמ' 18 לפרוטוקול מיום 30.10.22 – שורה 36).

16.לא יכולה להיות מחלוקת על כך שיש הבדל תהומי בין הגרסה שהנכס שייך לנתבעים 1ו-2, טענה שהנתבעים 1ו- 2 הם אלה שהתחייבו לפרוע את מלוא התמורה בגינו – כי הזכויות בו נרשמו על שם התובע למראית עין בלבד, לבין הטענה שהנכס שייך לתובע ולימים הוא יעביר את הרישום בנכס על שמם של הנתבעים 1 ו-2. זאת יש לומר אפילו בהתעלם מכך שכלל לא היה ברור מגרסת הנתבעת 2 למה הכוונה באמירתה "...שלימים הנכס יועבר על שמם", האם הכוונה למתנה בחיים או לאחר אריכות ימיו של התובע (שיבדל"א).

17.דברי הנתבעת 2 בדיון קד"מ מיום 29.6.22, כאשר נשאלה ביחס לתוכן ההסכמות בעל פה בין הנתבעים 1 ו- 2 לבין התובע, רק הגבירו את תחושת חוסר הנוחות ואי הבהירות ביחס לתמונה העובדתית הנטענת. כך למשל, כאשר נשאלה הנתבעת 2 מתי הזכויות בנכס אמורות היו לעבור על שמה בהתאם להסכמות מול התובע היא השיבה כי (ר' בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 29.6.22 שורות 15-16):

"לשאלת בית המשפט מתי הבית אמור לעבור על שמי, אני משיבה שאף פעם, מה שנאמר לי שבעלי אמר לי "תסמכי עליי בבוא היום זה יהיה שלנו"...".

מתשובה זו נלמד שגרסת הנתבעת 2 לעניין הזכויות בנכס היא תולדה של דברים שנאמרו לה על ידי הנתבע 1, ולא על ידי התובע – ושגם אמירה זו לא כללה התחייבות קונקרטית תחומה בזמן - כלל לא ברור ממנה מתי ובאיזה אופן יועברו הזכויות בנכס לנתבעים ויירשמו על שמם, אם בכלל.

18.בהמשכו של אותו דיון שוב טענה הנתבעת 2 טענה שונה – ולדבריה, הפעם, הכוונה היתה שהנכס יועבר על שם הנתבעים 1 ו- 2 לאחר אריכות ימים של התובע - וגם אז לא רק על שם הנתבעים אלא גם ע"ש בנותיהן הקטינות (ר' דבריה בעמ' 2 לפרוטוקול שורה 31):

"הכוונה היתה שלאחר שהתובע יגיע ל 120 הבית יהיה שייך לי ולבעלי ולבנות".

19.לאור הגרסה שנשמעה ולפיה כוונת התובע היתה להעניק את הנכס לנתבעים 1 ו-2 לאחר אריכות ימיו, נשאלה אפוא הנתבעת 2, מדוע היא והנתבע 1 נדרשו בתשלום כלשהו בגינו - ועל כך לא היה בפיה של הנתבעת 2 כל מענה (ר' דבריה בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 29.6.22 שורות 34-35):

"...לשאלת בית המשפט אם הבית נרכש בעבורנו לאחר 120 מדוע אנו משלמים משהו בכלל, אני משיבה שגם אני לא הבנתי."

20.גם בחקירתה הנגדית של הנתבעת 2 ניכר חוסר הבהירות והעקביות בגרסת הנתבעת 2 ביחס למהות זכויותיה בנכס, מה שהקשה ליתן אמון בדבריה. וכך העידה הנתבעת 2 (ר' בעמ' 16 לפרוטוקול מיום 30.10.22 החל משורה 3):

"ש: יש כאן שלוש תיאוריות שונות, האחת את טוענת טענה חדשה שקניתם את הבית, טענה קודמת שתיכננתם לרשת את הבית, טענה קודמת קודמת זה שלא היה לכם מספיק כסף לרכוש את הבית אז הלכתם ליועץ משכנתאות וראיתם שאין מספיק כסף וXXXX קנה את הבית בעבורכם. אני רוצה להבין משלושת הגירסאות האלו, איזו גירסה היא הנכונה.

ת: זה הכל יחד כבודה, זה חמי, זה משפחה זה לא בן אדם זר, הכל בעל פה היה.

ש: לא הבנתי את הטענה שאת ובעלך קניתם את הנכס, במקביל את באה ואומרת שחמי קנה את הנכס והתכוונו לרשת אותו.

ת: איפה כתוב שטענתי שאני צריכה לרשת אותו.

ש: אני מפנה אותך לפרוטוקול שבו אמרת בצורה מפורשת שלאחר 120 של התובע התכוונו לקבל את הבית.

ת: זה נכון, זה מה שXXXX אמר לנו כשישבנו יחד."

21.מגרסת הנתבעת 2 בכתבי טענותיה, בדבריה לפני בדיון קד"מ 29.6.22 ואף בחקירתה הנגדית - לא ניתן היה אפוא לגזור מסקנה קוהרנטית ברורה אחת מהי הזכות שהיתה לנתבעת 2 בנכס במועד רכישתו על ידי התובע ולמצער מהי הזכות שיש לה לשיטתה בנכס כיום! יתר על כן, מתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת 2 עולה שהנתבעת מאשרת שהתובע הוא זה שרכש את הנכס, טענותיה התמצו בטענות כספיות בלבד כנגד התובע ובקשתה התמקדה בדחיית מועד פינויה ועזיבת הנכס עד לאחר הגעה להסדר גירושין כולל מול הנתבע 1 (ר' סעיפים 5, 6 ו-10 לתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת 2):

"5. הנני להצהיר כי, לא ניתן להתעלם מהעובדה ששנינו (אני ובעלי), חיינו בבית המגורים הספציפי הזה, (לפני שנרכש בערמומיות ע"י אביו של הבעל, אשר הציג לאורך הדרך מצג שווא והטעיה), עוד משנת 2015, אין מחלוקת שיש קושי לקטינות ולי, לעזבו בייחוד לאור הנסיבות ולאור הטענות הכספיות בנוגע לנכס ומכאן אין כל הצדקה לתביעה זו.

6. הנני להצהיר כי, בטענתי זו אני מציינת כי, לא נכון יהא לפנותי מהנכס בעת הקרובה, העזיבה תהא כרוכה, בתנאי הסכם הגירושין וחלק בלתי נפרד ממנו, אין בכוונתי לצאת מבית המגורים עם שתי בנותיי לרחוב, כשאינני יודעת לאן פניי מועדות, שכן אני המטפלת העיקרית בבנות.

...

10. הנני להצהיר כי, אני מבקשת שלא להסכים עם הפינוי המידי ובקשתי היא, לדחות את מועד עזיבתי, עד אשר יגובש הסכם כולל, לא יעלה על הדעת, שאני יעמוד, על סף תהום הישרדותי יום יומי וכעת גם קורת גג תילקח ממני ומהקטינות, אשר זוכות ליחס משפיל וחוסר אכפתיות מצד אביהם והסב".

22.טענה דומה עלתה גם בסיכומיה של הנתבעת 2, מבלי שנטען להיעדר עילה לפינויה מהנכס, בהיותה הבעלים או למצער מי שזכאית להחזיק בו (ר' בעמ' 18 לפרוטוקול מיום 30.10.22 שורות 24-28):

"בשלב זה מבוקש שלא לפנות את הנתבעת מהנכס, שתמשיך לגור בנכס עד שיינתן פתרון לטענות הכספיות שלה. לא יעלה על הדעת שהיא חסרת כל, מכרה כל מה שהיה ברשותה, גם אם זה רכב, פנסיות, השאיר ללא כל דבר. עד שלא יהיה פתרון אני חושבת שיהיה מסוכן להוציא אותה מהבית. כי מצבו של האדון לא ברור, עד שיוחזרו לה כספים היא תהיה במצב עגום."

23.לכך יש להוסיף שטענות הנתבעת 2 להשבחת הנכס ולכספים שהעבירו הנתבעים 1 ו-2 לידי התובע על חשבון תמורת רכישתו של הנכס, לא הוכחו. למרות שבמהלך חקירתה הנגדית טענה הנתבעת 2 שהיא והנתבע 1 רכשו את הנכס ושילמו עבורו 1,750,000 ₪, בכתב הגנתה ובתצהיריה טענה ששילמה לתובע בעבור הנכס 160,000 ₪ בלבד (טענה שהוכחשה על ידי התובע – ר' סעיף 9 לתצהירו) והיא לא טענה וממילא לא הוכיחה ששילמה את מלוא התמורה בעבור הנכס, לא לזכות המוכר ולא לזכות התובע.

24.באשר לתשלום ה- 160,000 ₪, בתצהיר עדותה הראשית טענה הנתבעת 2 כי שילמה סך של 160,000 ₪ עבור הנכס אולם לא פירטה כיצד בוצע התשלום, מתי ובאיזה אופן - ולא צרפה אפילו אסמכתא בודדת אחת לתצהירה לתמיכה בטענותיה (ר' סעיף 4 לתצהירה). אמנם בכתב הגנתה של הנתבעת 2 כן נעשה פירוט של התשלומים, אולם גם בכך לא היה כדי להוכיח טענותיה של הנתבעת 2, ואסביר. כך למשל, הועלתה טענה שהנתבע 1 העביר לאחיו, מר ר', סך של 100,000 ₪ בעברה בנקאית. להוכחת טענה זו צורף לכתב ההגנה תדפיס מחשבונם של הנתבעים 1 ו-2 בבנק הבינלאומי, ממנו ניתן היה ללמוד על העברות בנקאיות לחשבון אחר בהיקף מצטבר של 100,000 ₪ (20,000 ₪ ו- 30,000 ₪ ביום 22.2.21; 20,000 ₪ ו- 30,000 ₪ נוספים ביום 1.3.21).

25.אלא שכלל לא ניתן היה להסיק מהתדפיס אשר צורף לזכות מי הועברו הכספים! אפילו הועברו הכספים לזכות מר ר', אחיו של הנתבע 1 – כפי טענת הנתבעת 2 – כלל לא ברור מדוע הועבר התשלום לידי מר ר' ומה בכלל הקשר בין תשלום זה לבין רכישת הנכס. מר ר' לא הוזמן למתן עדות, הנתבעת 2 לא הציגה אסמכתא מחשבונה בדבר פרטי החשבון שזוכה בסכום ההעברה הנ"ל ובעליו - ובתצהירה לא ניתן כל הסבר לשאלות העובדתיות המהותיות שנותרו ללא מענה. הנתבעת 2 גם לא עתרה לחייב את התובע להציג את הסכם רכישת הנכס, ממנו יתכן וניתן היה ללמוד על היחס בין עיתוי העברת הכספים מחשבון הנתבעים 1 ו-2, לתשלומי התמורה בגין הנכס וגם לא ביקשה לזמן את המוכר או באת כוחו למתן עדות.

26.אמנם הנתבעת 2 טענה בדיון קד"מ שהעברת הכספים בוצעה לידי אחיו של הנתבע 1 בעבור התובע, בגלל שהתובע "...עבר פשיטת רגל" (ר' עמ' 2 לפרוטוקול מיום 29.6.22 – שורות 10-11) וגם התובע הודה בחקירתו הנגדית כי לפני למעלה מ- 20 שנה הוא אכן היה פושט רגל.

אלא שטענתה זו של הנתבעת 2 הולידה שלל תהיות חדשות והיא אינה מתיישבת עם העובדה שהנכס נרשם על שמו של התובע בלשכת רישום המקרקעין, באופן גלוי לעין כל, מבלי שקיימת אינדיקציה לקיומם של הליכי גבייה כלשהם כנגדו וגם לא לקיומו של שיעבוד על הנכס. ככל שמצבו הכלכלי של התובע היווה מניעה להעברת הכספים ישירות לידי התובע, מדוע אפוא הנתבעים 1 ו- 2 לא העבירו את הכסף ישירות למוכר?! לכל אלה לא ניתן מענה.

27.באשר לתשלום הנוסף שלדברי הנתבעת 2 הועבר לתובע על ידי הנתבעים 1 ו- 2 במזומן, טענה שהוכחשה על ידי התובע, לא צוין מתי בוצעה העברה זו והנתבעת 2 לא יכלה להצביע על משיכה כזו מחשבונה. גם לטענות לעניין פדיון זכויות פנסיוניות וסוציאליות של הנתבעת 2 ומכירת רכבה, לטובת העברת כספים לתובע, לא הובאה כל ראיה. לא צורפו לכתב ההגנה וגם לא לתצהיר, פרטי קופת הפנסיה, תדפיסי יתרות של הקופה או תאריך משיכה של כספים. לא צורפו מסמכי רישוי רכבה של הנתבעת 2, לא צוין תאריך מכירתו של הרכב וגובה התמורה שהתקבלה בגינו או כל ראיה אחרת בהקשר זה. הנתבעת 2 נאלצה להודות בעצמה בחקירתה הנגדית שלא הביאה ראיות להוכחת גרסתה - ואף לדבריה קשה לה לטעון כיום שהנכס שייך לה (ר' עדותה בעמ' 14 לפרוטוקול מיום 30.10.22 החל משורה 7):

ש: אני חייב לשאול את השאלה המתבקשת כי זו גירסה מתבקשת שאתם רכשתם את הבית, כמה שילמתם על הבית, לא חתמתם על חוזה, כמה שילמתם על הבית.

ת: מה שהצגתי מול בית המשפט 170 אלף שח + 150 אלף שח לשיפוץ, אם זה לא בית שלי למה שאכנס לתסבוכת כלכלית והשבחתי לו את הנכס.

ש: שחרור כספי הפנסיה לא הוכח.

ת: יוכח.

ש: מכירת הרכב.

ת: יוכח.

ש: העברת כספים מעבר ל 100 אלף שח שלא הועברו לתובע אלא לבן שלו, ובנוסף שיפוץ שאת אומרת לא פעם ולא פעמיים בסך 150 אלף שח גם לא הוכח, תאשרי אובייקטיבית שעד לרגע זה הצלחת להוכיח שעד לרגע זה הועברו 100 אלף שח לתובע עצמו ולא לתובע עצמו.

ת: זה שטיפלה לי עורכת דין שלא ידעה לנהל לי את התיק, וXXXX התערב כאן והחליף לי עו"ד

ש: גם אם נלך לגישתך לפיה הועברו 160 אלף שח, את בעצמך אומרת שלא חתמתם על שום הסכם רכישה ולגישתך עד עכשיו עברו 160 או 170 אלף שח, את עדיין טוענת שהבית הזה שייך לך.

ת: כרגע מכורח הנסיבות שאני וXXX בהליך גירושין, ולא ידעתי שהיחסים יגיעו למצב הזה, וזה מה שקרה לטוב ולרע, קשה לי הטענה לטעון שהבית הזה שלי, (הדגשה שלי – ו.ר.ר.) קשה לי לטעון, אבל אם הכל היה בסדר XXX היה ניצב כאן ואומר את מה שאני אומרת כאן. כעת הבן אדם הזה שהוא במקרה סבא של הבנות שלי עומד ואומר שאין לנו נכסים ושנינו יודעים את האמת."

28.בניגוד לטענות הנתבעת 2, נסח הרישום מלמד כי לא נטלה הלוואה המובטחת באמצעות משכנתא לטובת רכישת הנכס, לא הובאה כל ראיה לעניין זהות המעסיק של הנתבע 1, לעניין גובה שכרו של הנתבע 1 - וגם לא לכך שבוצע קיזוז כלשהו משכרו, טענה זו כלל לא כומתה והיא נטענה באופן כללי בלבד.

גם גרסת הנתבעת 2 לעניין השבחת הנכס, כראיה לכאורה להוכחת זיקתה לנכס ובעלותה – נותרה ריקה מכל תוכן ממשי - שעה שלא הוצגו ראיות לתשלומים או קבלות בגין ביצוע השיפוץ – וכאמור הנתבעת 2 גם נמנעה מלהעיד את המוכר, אשר עדותו יכלה לשפוך אור על ההסכמות לעניין שיפוץ הנכס, גובה התמורה ובכלל התנאים שבהם נותרו הנתבעים 1 ו- 2 להתגורר בנכס לאחר תום תקופת השכירות, היבט אליו אתייחס גם בהמשך פסק דיני.

29.יש לציין שהתובע ניהל אסטרטגיית תביעתו על בסיס זכויותיו הרשומות ולמרות שהוא היה מודע לטענות ההגנה של הנתבעת 2 הוא לא הציג מיוזמתו את ההסכם לרכישת הנכס, לא פירט את תנאי התשלום בעבורו ומקורות המימון לרכישת הנכס. גרסת התובע לעניין מקורות המימון לרכישת הנכס הביאה גם לחיזוק מסוים לגרסת הנתבעת 2 שכן התובע אישר שחלק מהכספים ששימשו אותו לרכישת הנכס הועברו לידיו מבנו ר' (ר' עדותו בעמ' 4 לפרוטוקול מיום 30.10.22 החל משורה 32 ובהמשך בעמ' 5).

30.על אף האמור, מעת שלא היתה מחלוקת שהנתבעים 1 ו-2 לא שילמו את יתרת התמורה עבור רכישת הנכס, אלא סכומים שלשיטת הנתבעת 2 הסתכמו ב- 160,000 ₪, המהווים כ- 9% בלבד מגובה התמורה (וגם זאת לא הוכח);

בנסיבות בהן הנתבעת 2 לא הביאה ראיות ולא זימנה עדים להוכחת גרסתה ביחס לנסיבות חתימת הסכם המכר ולא עתרה לגילוי מסמכים ספציפי ביחס למסמכים המצויים בשליטת התובע - כפי הזכות המפורשות שהוקנתה לה בדין וכן בהחלטה המפורשת שניתנה על ידי מיום 29.8.22;

בהתחשב בסתירות הרבות וחוסר הבהירות ביחס לגרסת הנתבעת 2 ביחס למקור זכויותיה בנכס וטיבן;

התובע יצא ידי החובה שהיתה מוטלת עליו בהליך אזרחי, להוכחת גרסתו לעניין בעלותו בנכס ואני מקבלת אותה.

31.מזכות הבעלות של התובע בנכס נגזרת הזכות להחזיק ולהשתמש בנכס ולעשות בו כל דבר, בכפוף להגבלות לפי דין או הסכם (ר' סעיף 2 לחוק המקרקעין). כן עומדת לתובע הזכות להגן על בעלותו ועל החזקה בנכס ולדרוש מסירתו לידיו, מכל אדם המחזיק בהם שלא כדין (ר' סעיף 16 לחוק המקרקעין).

32.במקרה זה לא היתה מחלוקת בין הצדדים שאת החזקה בנכס קיבלו הנתבעים 1 ו-2 מכוח הסכם השכירות, מספר שנים בטרם התובע רכש את הנכס. כעולה מעדויות הצדדים ואף מתוכן הסכם השכירות, שלא נסתר, תקופת השכירות הסתיימה ביום 31.5.20, עוד בטרם רכש התובע את הנכס.

33.על פי עדות התובע, בעל הנכס אפשר לנתבעים 1 ו-2 להמשיך ולהתגורר בנכס מכוח אותו הסכם שכירות גם לאחר שהסתיימה תקופת השכירות, כנגד תשלום דמי השכירות. לדבריו, הוסכם שעד לגמר ביצוע תשלומי התמורה לידי המוכר ומסירת החזקה בנכס לידי התובע, הנתבעים ימשיכו לשלם דמי שכירות לידי המוכר. אלא שלדבריו, לאחר גמר תשלום התמורה הנתבעים 1 ו-2 לא פינו את הנכס, לא הגיעו עימו להסכמה אחרת וגם לא שילמו לידיו דמי שכירות – ומשכך הוא דרש פינויים (ר' מכתב הדרישה לפינוי מיום 8.12.21 - נספח 3 לכתב התביעה).

34.התובע נחקר בעניין זה ואף השיב לשאלות בית המשפט והעיד כך (ר' בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 30.10.22 החל משורה 24):

"לשאלת בית המשפט:

ש: אתה קודם הצהרת שקנית את הנכס בסביבות מרץ-אפריל 2021

ת: משהו כזה, לפי החוזה

ש: זאת אומרת שבמועד שאתה זוכר שקנית את הנכס, זה כבר היה כמעט שנה אחרי שתקופת השכירות לרבות האופציה, הסתיימה

ת: כשאני קניתי את הבית, המשיכו לשלם לו שכ"ד מעבר לאופציה. הוא נתן להם להמשיך לגור בלי הסכם, כנראה. זה מה שאני מבין. אני לא הייתי צד לעניין

ש: באיזה שלב לשיטתך הם היו אמורים לדעת שההסכם הזה מסתיים

ת: כשאני קניתי את הבית, הודעתי להם, וXXXX אמר שבגלל שאני משלם בכמה תשלומים אז ברגע שאני מסיים את התשלומים הוא מעביר את הבית בטאבו ברגע שאשלם את התשלום האחרון ואני אקבל את הבית

ש: ומה יקרה איתם

ת: לא יודע, לא ענייני. הם צריכים לעזוב מכוח זה שקניתי את הבית

ש: אז הודעת להם על זה

ת: בטח שהודעתי".

35.על דברים דומים חזר התובע גם במענה לשאלות ב"כ הנתבעת 2 ולא מצאתי שיש בעובדה שהוא לא ערך עם הנתבעים 2 הסכם שכירות בכתב בעת רכישת הנכס, כדי להביא למסקנה שיש להטיל ספק בדבריו, שעה שמדובר בבנו ובכלתו ולא באדם זר, מה עוד שבאותה עת טרם ארע קרע בין הנתבעים (ר' עדות התובע בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 30.10.22 החל משורה 13):

"ש: מהרגע שרכשת את הבית למה לא עשית הסכם שכירות עם השוכרים.

ת: הם הבטיחו לי שברגע שאני מסיים לשלם הם ימשיכו לשלם את שכר הדירה ל- ש' , וברגע שנגמר שכר הדירה ל- ש' אני מקבל את הבית אליי חזרה, ואין לי קשר לבני הזוג האלו בכלל.

ש: זה לא הבן שלך.

ת: זה לא קשור, זה בית שלי, לא קשור לבני הזוג האלו כלום, זה בית שלי רכוש שלי פרטי, אין לי קשר לא אליו ולא אליה.

...

ש: ש' אמר לך כשקנית את הבית שגרים שם אנשים.

ת: כן, שהבית מושכר להם עד תקופה מסויימת עד שאני אגמור לשלם ב 3 או 4 תשלומים זה היה, יש אפשרות לקבל העברות כספים שהועברו ל- ש' ממני."

ובהמשך בעמ' 7 החל משורה 18:

ש: מי שמכר לך את הבית היה אמור לתת לך אותו כפנוי .

ת: אז בגלל שנמשך הסכם שכר דירה שלהם עם 2,000-3,000 שח עד שסיימתי לשלם את הבית, ביום שהועבר הבית על שמי ביקשתי לעזוב את הבית, XXXX עזב את הבית, הם רבו, ועד היום היא לא עוזבת את הבית.

ש: כלומר, שהיתה לך הסכמה שהיא תשאר בבית.

ת: עד שאני גומר לשלם את הבית.

ש: ביום שאתה סיימת לשלם על הבית, באת ונתת למי שקנית ממנו את מלוא התמורה, הוא אמור לתת לך בית ריק.

ת: כי הם אמרו שהם יפנו אותו. XXX פינה והיא לא פינתה."

36.לכך יש להוסיף שגרסת התובע לגבי המשך החזקת הנתבעים בנכס לאחר תום תקופת השכירות, קיבלה תימוכין מדברי הנתבעת 2 עצמה בחקירתה הנגדית, כשאישרה שהמשיכה לשלם דמי שכירות לבעלים הקודם של הנכס גם לאחר תום תקופת השכירות ושהיא המשיכה לעשות כן עד לגמר תשלומי התמורה בעד הנכס ששולמו על ידי התובע (ר' עדותה של הנתבעת 2 בעמ' 11 שורה 32). כן אפנה לדבריה של הנתבעת בחקירתה הנגדית (ר'בעמ' 13 לפרוטוקול מיום 30.10.22 החל משורה 27):

"...יותר מזה, אדון ש' הנכבד בגלל שהוא העריך אותנו שנים ארוכות ומה שעשינו בבית שלו, וראיה לכך שלא היה חוזה שכירות בינינו מרוב שהיה כבוד בין שנינו מ 2016 אין חוזה שכירות...".

38.מדברי שני הצדדים עולה אפוא שהנתבעים 1 ו- 2 החזיקו בנכס כדין מכוח הסכם השכירות עד ליום 31.5.20 וכי לאחר תום תקופת השכירות המשיכו להחזיק בו בהסכמה מול בעל הנכס כנגד תשלום דמי שכירות וזאת עד לגמר ביצוע תשלומי התמורה, העברת הבעלות בו לידי התובע ורישום הזכויות בנכס על שמו ביום 6.10.21.

39.באשר לתקופה שלאחר העברת הבעלות, לגרסת התובע היה על הנתבעים למסור את החזקה בנכס לידיו – ומכל מקום הנתבעים לא הגיעו איתו לכל סיכום בדבר תשלום דמי שכירות וממילא לא שילמו לידיו כאלה. לעומת זאת, לדברי הנתבעת 2 לא היה כל הסכם בין הצדדים - ומשכך היא לא היתה צריכה לשלם דמי שכירות בגין המשך החזקתה בנכס וגם לא שילמה דמי שכירות כאלה לתובע, אי פעם. גם בהיבט זה מצאתי להעדיף עמדת התובע - ואסביר.

40.הנתבעת 2 נחקרה לעניין אי תשלום דמי שכירות לתובע והיא העידה כך (ר' בעמ' 11 לפרוטוקול מיום 30.10.22 החל משורה 24):

"ש: כמה זמן לא שולמה שכירות בנכס.

ת: מה זאת אומרת כמה זמן לא שולמה שכירות? שילמנו כל השנים כל מה שהיה מגיע מבחינת שכר דירה, כשהיינו במו"מ אני ו-ע', לא י' היה צד בדבר, לא אף אדם היה צד בדבר...

עו"ד XXXX: אבקש שהעדה תענה על השאלה.

ת: לא היה צריך לשלם שכירות, לא היה חוזה שכירות.

ש: זו לא היתה השאלה, עד איזה חודש שילמתם שכירות.

ת: אני ו-ע' שילמנו שכר דירה עד דצמבר 2020 או 2021. חודש אחרי כבר בוצעה הרכישה של הבית, העיסקה היתה עיסקת תשלומים, כפי שXXXX טען כאן, אם לא היה לי צד בדבר או ל-ע', איך אני יודעת על תהליכי הרכישה העיסקה. לא נדרש מאיתנו לשלם שכר דירה כלום.

ש: את מאשרת שחודשים ארוכים את לא משלמת שכר דירה עד היום.

ת: אני לא מאשרת אף אחד לא ביקש ממני לשלם שכר דירה , יש הסכם כזה?"

41.מעדות הנתבעת 2 עולה אפוא שלאחר מכירת הנכס ותשלום מלוא התמורה בגינו, היא והנתבע 1 הפסיקו לשלם דמי שכירות ולדבריה היא גם לא היתה צריכה לשלם דמי שכירות שעה שלא נכרת כל הסכם בעניין זה בינה לבין התובע. לדברי הנתבעת 2 גם לא נאמר לה שאחרי הקניה היא תידרש לפנות את הנכס, ובמילותיה "...לי לא נאמר שאני קונה את הבית ואתם יוצאים ממנו". כן חזרה הנתבעת 2 על הטענה כי מכיוון שהיא והנתבע 1 רכשו את הנכס, היא כלל לא היתה צריכה לשלם דמי שכירות בגינו שכן לדבריה "... קנינו את הבית ולא היינו צריכים לשלם ואף אחד לא עשה איתנו שום הסכם, אף אחד לא אמר שהבית הזה הופך להיות שלו, אני הייתי האישה הקטנה בבית מ 2016 גידלתי את הבנות שלי בזיעת אפי." אלא שכאמור לעיל, גרסת הנתבעת 2 וטענותיה לעניין בעלותה בנכס נדחו על ידי.

42.בעדותה של הנתבעת 2 לא היה כדי לבסס זכות להמשיך ולהחזיק בנכס. לנתבעת 2 גם לא היה כל מענה באשר לשאלה עד מתי היא זכאית להחזיק בנכס - ולו לשיטתה? מהם תנאי החזקתה בנכס – והוכח שהיא אפילו לא משלמת את תשלומי הארנונה השוטפים בגינו. וכך למשל העידה הנתבעת 2 (ר' בעמ' 16 לפרוטוקול מיום 30.10.22 החל משורה 38 ובהמשך בעמ' 17):

"ש: אתם חתמתם על הסכם שכירות ב 2016 לא מוגנת, אתם לא דייר מוגן בשום פנים ואופן ואת מבינה את המשמעות, הבנו שאת לא משלמת שכר דירה, הבנו שאת לא הבעלים של הנכס, הבנו שיש לך טענות כלפי הגרוש שלך, זה בסדר גמור, עד מתי את רוצה וחושבת שהתובע בן אדם בן 73 צריך להמתין עד שתואילי לתת לו את הנכס שלו.

ת: אף אחד לא אמר לי שאני אצטרך לצאת מהנכס הזה יום מן הימים.

ש: את מצפה שאין שום יום מן הימים אין שום דד ליין, את יכולה להמשיך לגור בנכס שהוא לא שלך, בלי שכר דירה ובלי ארנונה.

ת: אני לא קשורה לקניה של הבית, אני עומדת כאן ומשקרת למה במהלך החודשים שהוא רכש את הבית, אדם שמנהל נכס עם 4 מיליון שח, נכסים שהוא לא יכול לקנות, לכן הוא רשם על שם XXXX. אדם שכל היום בבית שלו מסמכים וחוזים איך הוא לא דאג לכסת"ח את עצמו מולי ומול XXXX בחוזה שכירות ושעוד כמה חודשים אתם יוצאים מהבית. לאן אני אלך עכשיו לרחוב?

ש: אז את אומרת שמבחינתך נוכח העובדה שהתובע הוא אבא של XXX יש לך את הזכות להמשיך ולהתגורר בנכס לעולמי עד, כי את לא נותנת לי תאריך שאת עומדת לפנות את הבית.

ת: עד שלא יוכח אחרת מבחינת בית המשפט. אני לא יכולה להשאר עם חובות שיצרתי בגלל הבית הזה, השקעתי לו בנכס שהיום הוא יכול למכור אותו פי 4 יותר, ויש לזה הוכחות, הוא יכול למכור את הבית כפול בזכותי, מכרתי את האוטו, הוא נתן לי כנגד אמר לי תיסעי בינתיים ברכב, אז הוא שולח לי משטרה באישון לילה שאני גנבתי את הרכב שנסעתי בו 3 שנים. "

43.נתתי דעתי על כך שלאור יחסי הקרבה בין הנתבעים 1 ו- 2 לבין התובע, הצדדים לא התנהלו באמצעות חוזים חתומים בכתב ושחלק מההתנהלות היתה בהסתמך על הבנות משפחתיות בעל פה. על העובדה שאין מדובר במערכת יחסים מסחרית רגילה, בין בעל נכס לשוכר שאין ביניהם קרבה, ניתן היה ללמוד גם מן העובדה שהתובע לא דרש מהמוכר למסור לו את הנכס כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ כמקובל – והוא רכש אותו בידיעה שהנתבעים 1 ו- 2 מתגוררים בו, אם כי לדבריו הנתבעים התחייבו לפניו לפנותו.

44.לא נעלמה מעיני גם העובדה שהליך הפינוי מתנהל כיום, כאשר בין הנתבעים 1 ו- 2 קרע והליכים משפטיים, הנתבע 1 פינה את הנכס – ולא רק שאינו מתייצב לימינה של הנתבעת 2 בתביעה זו, הוא מצדד בעמדת אביו, מסכים לסעד המבוקש וכלל לא התייצב לדיונים.

45.ערה אני גם לכך כי בהיעדר הסכם בכתב בין התובע לבין הנתבעים 1 ו-2 ביחס להמשך החזקתם בנכס, הנטל להוכיח תוכן ההסכמות שבעל פה בין הצדדים בעניין החזקת הנתבעים 1 ו- 2 בנכס וקיומה של עילה לפינוי הנתבעת 2, רובץ על כתפי התובע. אולם מעת שמצאתי לקבוע שהתובע הוא הבעלים של הנכס, לא הוכח שהנתבעת 2 שילמה דבר מה בעבור רכישת הנכס ולא הוכח שהיא השביחה אותו;

בנסיבות בהן מקור החזקתה של הנתבעת 2 בנכס נעוץ בהסכם השכירות שתקופת השכירות הנקובה בו הסתיימה, לטענתה היא אינה מחזיקה בנכס כיום מכוחו של הסכם השכירות (ר' סעיף 20 לכתב הגנתה), לא נערך כל הסכם חדש בינה לבין התובע לעניין המשך החזקתה בנכס – ואין בידי הנתבעת 2 להצביע על מקור חוקי אחר המקים לה זכות להמשיך ולהחזיק בנכס;

אני מקבלת עמדת התובע כי היה על הנתבעים 1 ו- 2 לפנות את הנכס עם העברת החזקה המשפטית בו ליד התובע – ולמצער לפנות את הנכס מעת שהופנתה אליהם דרישה בעניין זה - וכי אין בפי הנתבעת 2 הגנה מפני סעד הפינוי.

46.יש להדגיש כי אפילו הייתי מקבלת גרסת הנתבעת 2 שלא היה כל סיכום בינה לבין התובע לתשלום דמי שכירות עבור שימושה בנכס וכן לכך שלא סוכם עימה על מועד לפינויו של הנכס, אין בכך כדי לבסס המשך החזקתה בנכס, ללא כל הגבלה, מבלי לשלם תמורה בגין שימושה וכנגד רצונו המפורש של התובע וזכות הקניין שלו בנכס. החזקתה של הנתבעת 2 בנכס, שהחלה כהחזקה כדין מכוח הסכם השכירות – והמשכה בהסכמות בינה לבין בעל הנכס הקודם, שהתובע בא בנעליו, אינה יכולה להמשיך להתקיים מעת שהתובע ביטא בפניה דרישה לסיים את החזקתה בנכס.

אפנה בהקשר זה, בין היתר, להוראת סעיף 19 (א) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א – 1971 הקובע כי:

"19.(א) לא הוסכם על תקופת השכירות, או שהצדדים המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני זמן סביר מראש."

47.בהינתן שהתובע נרשם כבעלי הנכס ביום 6.10.21 ושהנתבעים 1 ו-2 לא שילמו לו דמי שכירות בגין הנכס מאז ואף לא חתמו עימו על הסכם שכירות חדש, דרישת הפינוי מיום 8.12.21, כחודשיים לאחר קבלת החזקה המשפטית בנכס ומתן שהות נוספת לפינוי למשך 14 יום ממועד הדרישה, מהווה הודעה סבירה מראש בדבר סיום תקופת השכירות, המתיישבת גם עם הוראת סעיף 19 (א) הנ"ל.

48.משלא הוכחו טענות הנתבעת 2 לתשלום או השבחה של הנכס, איני מוצאת יסוד לדרישת הנתבעת 2 לעכב פינויה מהנכס עד לאחר שיתאפשר לה לתבוע ולקבל זכויותיה הכספיות מהתובע. למרות שמאז נקיטת ההליך שלפני חלפה כבר קרוב לשנה, הנתבעת 2 לא הגישה תביעה כספית כנגד התובע, כך שאין לכרוך בין עילת הפינוי שהוכחה לבין טענותיה הכספיות של הנתבעת 2. בפני הנתבעת 2 פתוחה הדרך לנקוט בתביעה כספית כנגד התובע, בעילה כפי שהיא מוצאת לנכון – וככל שתוגש כזו, היא תתברר על פי כל דין. אין גם כל מקום לפגוע בזכות הקניין של התובע בנכס, מטעמים הנוגעים ליחסי הרכוש שבין הנתבעים 1 ו- 2 לבין עצמם ולעכב כדרישת הנתבעת 2 את פינויה מהנכס, בהסדר גירושין כולל עם הנתבע 1.

גם כאן לנתבעת 2 עומדות לכאורה עילות תביעה מכוח הדין האישי ויחסי הממון בינה לבין הנתבע 1 – וכאמור הליך רכושי מתנהל בבית הדין הרבני ובפני בית משפט זה מתברר נושא מזונות בנותיהן הקטינות של הנתבעים.

49.בהתחשב בכל האמור לעיל, אני נעתרת לתביעה ומורה על פינוי הנתבעת 2 מהנכס. על הנתבעת חלה החובה למסור את החזקה בנכס לידי התובע כשהוא נקי ופנוי מכל אדם וחפץ. בהתחשב במכלול הנסיבות, פרק הזמן שחלף מאז דרישת התובע לפינוי מחד והעובדה שהנתבעת 2 נדרשת לפינוי הנכס שעה שהיא מטופלת בשתי קטינות והיא נדרשת למצוא להן ולעצמה קורת גג חלופית מאידך, אני קובעת שיהיה על הנתבעת 2 לפנות את הנכס עד לא יאוחר מיום 1.2.23, שאם לא תעשה כן התובע יהיה רשאי לפעול על פי כל דין לשם פינויה של הנתבעת 2 מהנכס באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, כאשר כל עלויות הפינוי יושתו על הנתבעת 2.

50.שעה שהנתבע 1 אינו מתגורר בנכס ונתן הסכמתו לסעד הפינוי והשבת החזקה בו לידי התובע כבר בכתב הגנתו, אני נעתרת לבקשת התובע ומורה על מחיקת התביעה נגדו.

51.אני מוצאת לחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.

52.המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ולאחר מכן תסגור את התיק.

53.פסק הדין ניתן לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים ושמות.

ניתן היום, ג' כסלו תשפ"ג, 27 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.