פסיקת כתובה לאשה שעסקה בכישוף כלפי בעלה

                                                     פסק דין 

בפנינו תביעת כתובה של האשה.

לאחר פסק דין לחיוב גט כנגד הבעל, הצדדים התגרשו ביום י' סיון תשע"ד (8.6.14).

הכתובה בסך 1,000,555 ש''ח, ועוד עיקר כתובה, ומוצגת בתיק התביעה של התובעת.

התנהלו שני דיונים בתביעה זו. לפני כן התנהלו מספר דיונים בתביעת הגירושין של הבעל ולאחר מכן בתביעת האשה לגירושין.

פסיקת הדין במותב שהשתנה הרכב דייניו

לאחר תום הדיונים בתיק, וטרם מתן הכרעה, אב"ד ההרכב, שדן בתיק עד עתה, פרש לגמלאות.

לאור האמור, ראב"ד חיפה החליט על קביעת מותב מיוחד, שידון בתיק זה וייתן הכרעתו, מדובר במותב דנן, המורכב משני דייני הרכב המקורי, שעליהם התווסף דיין נוסף. וכך כתב ראב"ד חיפה בהחלטתו מיום ה' טבת תשע"ו (17.12.15):

מהעיון בתיק נראה כי ההליכים הסתיימו זה מכבר. אמנם, מאחר ובפסק הזמן שחלף, אב"ד הרב יצחק גמזו שליט"א פרש לגמלאות בטרם חתם על פסק הדין, לפיכך יש לקיים דיון נוסף עקרוני וממצה בפני כבוד הדיינים אשר יחתמו על פסק הדין.

לאור האמור החליט הראב"ד כדלקמן:

א. בהתאם לסמכותי על פי סדרי מנהל בבתי הדין הרבניים התשמ"ג – 1983 פרק ב' סעיף 5, סמכות הנשענת גם על תקנה כד מתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים – התשנ"ג, הריני להורות כי הטיפול בתיק זה יעבור להרכב בראשות אב"ד הרב יצחק אושינסקי, הרב ישראל רוזנטל והרב אלעד עלי שליט"א.

ב. על המזכירות להתחשב בפסק הזמן שחלף ולקבוע מועד לדיון בהקדם.

ואכן, התקיים דיון בפני המותב הנבחר ביום כ"ו טבת התשע"ו (7.1.16).

נתאר מהלכו של הדיון והמוחלט בו, מתוך האמור בהחלטת בית הדין מיום כ"ט טבת התשע"ו (10.1.16):

בפנינו תביעת כתובה של האשה.

למעשה בתיק זה בית הדין כבר מיצה את ההליכים בהרכב הקודם, התקיימו דיונים, נשמעו הוכחות ואף התקבלו סיכומי שני הצדדים. ברם, לא התאפשר מתן החלטה, בשל שינויים בהרכבי בית הדין בחיפה, ואף בהרכב בית דין זה.

לאור זאת, ובהתאם להחלטת כב' ראש אבות בתי הדין בחיפה, נקבע דיון זה בהרכב חדש, אשר ברובו מורכב מדייני הרכב קודם המכירים היטב את התיק (אב"ד הרכב זה וכב' הדיין הרב ישראל דב רוזנטל שליט"א), אליהם הצטרף דיין נוסף, כב' הדיין הרב אלעד עלי שליט"א, כאמור בכותרת.

נזכיר, תקנה עא לתקנות הדיון קובעת:

הועבר משפט, אחרי שהחל הדיון בו, מהרכב בית-דין אחד להרכב בית-דין אחר, או שבא שינוי בהרכב בית-הדין, יחליט בית-הדין בהרכב החדש, לאחר שמיעת דברי הצדדים בעל-פה או בכתב, לפי החלטת בית-הדין, אם להמשיך את הדיון מאותו השלב שבו נפסק הדיון בהרכב הקודם, או להתחיל את המשפט מהתחלתו, או מאחד השלבים הקודמים. הוראה זו תחול גם על העברת משפט מהרכב להרכב בבית-הדין הרבני הגדול.

לאור האמור, בדיון שהתקיים, בית הדין נתן אפשרות לב"כ שני הצדדים להעלות טענותיהם בשאלה, האם להמשיך בתיק בהתאם לחומר שבתיק מאותה נקודה בה הופסקו ההליכים בהרכב הקודם (דהיינו מתן פסק דין), או שמא יש לחזור על הליכים קודמים בתיק משלב כזה או אחר.

טוען ב"כ התובעת: ניתן לתת פסק דין ושהדיין החדש יעיין בחומר.

טוען ב"כ הנתבע: ניתן פס"ד בענין איזון הזכויות ע"י בית המשפט, הוגש ערעור ע"י האשה לבית המשפט המחוזי וקבוע דיון בערעור לחודש הבא. אבקש לעכב תשובתי למשך שלושים יום.

מגיב ב"כ התובעת: יש לתת פסק דין כבר עתה. כבר נטענה טענה זו בעבר ובית הדין דחה זאת באמרו כי יינתן פסק דין, ואם תימצא חבות, יוכל הצד השני לטעון לקיזוז. מדובר בהחלטה מיום 6.8.15.

בשלב זה הצדדים התבקשו להמתין מחוץ לאולם הדיונים, בית הדין שקל צעדיו, והצדדים הוחזרו לאולם לשם הקראת החלטת ביניים.

עוד נזכיר את החלטת הביניים שניתנה והוקראה לצדדים, במסגרת ההחלטה הנ"ל:

החלטת ביניים

בית הדין מחליט שלא להמתין עם מתן החלטתו באשר לכתובה עד להחלטת בית המשפט המחוזי. זאת משום שכל סך שייפסק ע"י בית המשפט לטובת האשה במסגרת איזון זכויות כספיות, יוכל להתקזז עם סך הכתובה שייפסק, ככל שייפסק, כמקובל בבתי הדין הרבניים.

כאמור, החלטה זו הוקראה לצדדים וב"כ, והדיון נמשך.

כאן המקום לציין, שבעבר כבר נתן בית הדין דעתו בענין דומה, ובהחלטת בית הדין מיום כ"ב אב תשע"ה (7.8.15) נאמר:

תגובת האשה הוקראה.

לאור התגובה והסך המשוער לאיזון משאבים, בית הדין יוציא פסק דינו בתביעת הכתובה לגופה. בכל מקרה, במידה ותימצא חבות, יהיה הצד המעוניין רשאי לטעון לקיזוז כמקובל.

כך שהחלטת הביניים האמורה לעיל תואמת לאמור בהחלטה הנ"ל.

לאחר מכן הושמעה עמדת ב"כ הנתבע:

לאור האמור, מגיב עתה ב"כ הנתבע לשאלה הראשונה שבריש החלטה זו: מכיוון שאב בית הדין הקודם פרש לגמלאות, יהיה נכון וצודק שגם בפני הדיין החדש יהיו הוכחות. יש צורך לשמוע את הראיות מחדש. יש הצעה לייעל, שפסק הדין יינתן על סמך הסיכומים והחומר שבתיק, ללא שמיעת כלל הראיות, אך יינתן ע"י הרכב חדש לגמרי, לא אלו שהיו בתיק, והם יפסקו ע"פ החומר שבתיק. אם לא תתקבל בקשתי, לא הגיוני שישנם שני דיינים שכן נחשפו לעדים ואחד שיתרשם מהחומר בלבד. מומלץ להעביר את ההצעה החדשה לכב' ראב"ד חיפה או ליועץ המשפטי להנהלת בתי הדין.

מגיב ב"כ התובעת: להביא עדים שוב זה בעיתי, כדי שלא יהיו סתירות בעדויות שהושמעו. הוא רק רוצה לעכב את ההליכים.

עד כאן הובאו תמצית טענות הצדדים והחלטת הביניים של בית הדין.

וכך הוכרע במסגרת ההחלטה הנ"ל:

ובכן, בית הדין עיין בכובד ראש בטענות שני הצדדים ובמציאת פתרון שימנע את תחושת עוות דין אצל הנתבע בנסיבות שנוצרו.

בית הדין אינו מקבל את הצעת ב"כ הנתבע למתן פסק דין ע"י הרכב אחר לגמרי, המורכב משלשה דיינים שאינם מכירים את התיק, ואינו רואה בכך כל היגיון, כאשר שניים מדייני ההרכב הנוכחי כבר נכחו בכל הדיונים בתיק זה ומצויים בפרטיו מכלי ראשון. באשר לדיין הנוסף להרכב הנוכחי שלא השתתף בדיונים בתיק זה בעבר, הוא יוכל ללמוד את כל החומר המצוי בתיק (מה שכבר נעשה על ידו), להתרשם מכל ההוכחות שהושמעו ע"י קריאת כל הפרוטוקולים וההחלטות, וכן לעבור בעיון על סיכומי שני הצדדים שהוגשו בעבר לתיק. בית הדין אף אינו מוצא כל עילה חוקית או מהותית לקבל את בקשת ב"כ הנתבע, ולהפנות את הצעתו לאישור ראש אבות בתי הדין בחיפה, או היועץ המשפטי להנהלת בתי הדין.

כאמור, בפן העקרוני, לאחר הפעלת שיקול הדעת, בית הדין סבור כי לאור העובדה ששניים מדייני ההרכב הנוכחי כבר נכחו בכל הדיונים בתיק זה ומצויים בפרטיו מכלי ראשון, ולאור העובדה שהדיין הנוסף להרכב הנוכחי שלא השתתף בדיונים בתיק זה בעבר, יוכל ללמוד את כל החומר המצוי בתיק, להתרשם מכל ההוכחות שהושמעו ע"י קריאת כל הפרוטוקולים וההחלטות, וכן לעבור בעיון על סיכומי שני הצדדים שהוגשו לתיק, אין כל מניעה כי לאחר עיונו בכל החומר ולאחר החלפת דעות בין שלושת דייני ההרכב הנוכחי, יוציא בית הדין פסק דינו בתביעה זו.

אף משך הזמן הארוך שחלף מעת פתיחת תיק הכתובה, (התיק נפתח ביום י"ח סיוון תשע"ד (16.6.14) – לפני כשנה וחצי), מצדיק ללכת בדרך זו, שהרי אין סיבה לגרום לעינוי דין נוסף לצדדים ע"י קיום הליכים נוספים ע"י הרכב זה, ללא הצדקה, טרם מתן פסק דין.

ברם, לפנים משורת הדין ולמניעת תחושת עוות דין אצל הנתבע, אף שאין כל הצדקה לתחושה זו, אם היא קיימת, בית הדין מאפשר לשני הצדדים, ככל שיבחרו לנהוג כן, להמציא נייר עמדה בן שני עמודים (בגודל אות ובגופן המקובלים), לחידוד טענה כזו או אחרת באשר לתיק, שתהיה בייחוד לעיני הדיין השלישי שהצטרף לתיק, אם הם סבורים כי קיימת נקודה מסוימת שיש לחדד או להאיר מולו או מול שאר דייני ההרכב.

ככל שיבחר אחד מהצדדים להגיש נייר עמדה כאמור, יוגש דף זה לבית הדין בתוך 10 ימים ולא יאוחר מכך.

לאור האמור, בית הדין יחל בגיבוש פסק דינו בהרכב החדש בתום התקופה המוקצבת לאפשרות הגשת נייר העמדה, בין אם יתקבל החומר האמור ובין אם לאו. בית הדין מבהיר כי לאחר תום התקופה המוקצבת, לא יתקבל החומר האמור, אף אם יהיה זה קודם מתן פסק דין או החלטה.

החלטה זו שנתנה לפנים משורת הדין, תוכל להתבטל בכל שלב, אם בית הדין יחוש כי החלטה זו מאיטה את האפשרות למתן החלטה ע"פ שיקול דעת בית הדין, ואזי נפעל בהתאם לדין הבסיסי האמור לעיל בפן העקרוני.

למעשה, שני הצדדים בחרו שלא להגיש את נייר העמדה המוצע, ובית הדין יפתח בהכרעת הדין.

פסיקה ע"פ שיקול דעת בית הדין

באשר לפסיקת כתובה, בדיון שהתקיים ביום כ"א אדר ב' תשע"ד (23.3.14), נאמר:

האשה עומדת על תביעתה לכתובה. ב"כ האשה מבקש לדון בכתובה לאחר הגט. ב"כ הבעל לא מסכים.

...

האשה קבלה בקניין פסיקת הכתובה ע"פ שיקול דעת רחב של בית הדין.

אף בפסק הדין לגירושין שיתואר להלן נאמר:

עתה, משהותירה האשה את הכרעת הכתובה לשיקול דעת בית הדין, ולאור האמור בהחלטה המצוטטת לעיל, בית הדין אינו רואה מניעה מלהורות כי הבעל חייב לגרש את אשתו עתה, כאשר תביעת הכתובה תידון ותוכרע רק לאחר הגט.

אף בסיכומי התובעת נאמר כי האשה הסמיכה את בית הדין לפסוק את גובה כתובתה.

כך שהכתובה תיפסק ע"פ שיקול דעתו של בית הדין ובהתאם לגדרי ההלכה וחיובו של הבעל.

סיכומים

נזכיר, בהחלטת בית הדין מיום כ"א אדר תשע"ה (12.3.15) נאמר:

לאור האמור בהחלטת בית הדין מיום 29.1.15 והסכמת שני הצדדים, הצדדים יגישו סיכומים טרם הכרעת הדין בשאלת הכתובה.

התובעת תגיש סיכומיה בתוך 21 יום, והנתבע יגיש סיכומיו בתוך 21 יום נוספים.

בסיכומים יציינו הצדדים את גובה הכנסתם כולל צירוף אסמכתאות.

ואכן סיכומי שני הצדדים הוגשו.

טענות התובעת

ואלו תמצית טענות התובעת בסיכומיה הנוגעים לתביעת הכתובה:

א. הבעל חויב לגרש.

ב. הנתבע שיקר בהצהרתו כי הוא נותר עם חובות בלבד.

ג. אף אם יוכח שהתובעת זכאית לזכויות מהנתבע, עדיין רשאי בית הדין לפסוק כתובה ע"פ סעיף 17 לחוק יחסי ממון ופסיקת בג"ץ.

ד. האשה הסמיכה את בית הדין לפסוק את גובה כתובתה.

ה. מציגה טענות הקשורות לתיק הגירושין (אינן רלוונטיות לתיק הכתובה).

ו. גרסתו של הנתבע כי התובעת ניסתה להרעילו בכוס השתייה לא הוכחה. כמו כן, הנתבע שינה גרסאות באשר לשתיית הכוס שהכינה לו התובעת, כן שינה גרסאות באשר לחומר שהוכנס.

ז. הנתבע לא פנה למשטרה בתלונה על נסיון הרעלה, אף לא פנה למעבדה לבחינת החומר שהוכנס לכוסו, ואף קיים יחסי אישות לאחר פרשיה זו. לאור האמור לא היה יסוד לטענה זו.

ח. האשה רצתה שלום בית עם הבעל ולכן אף פנתה לעד אזולאי.

ט. עדות העד מבולבלת ולא אמינה. אף לדבריו האשה רצתה שלום ושיחיו יחד.

י. האשה אכן רכשה חומר מהעד ע״פ המלצתו, אך לא עשתה שימוש בחומר זה.

יא. העד היה חד צדדי ובעל אינטרס כלכלי. הוא קשור לרבו, מדמון, שהנתבע בנה את ביתו.

יב. האשה מסרבת להיבדק בפוליגרף משום שהבדיקה אינה אמינה.

יג. הנתבע אדם אמיד ובעל עסק קבלנות בנין.

יד. סך הכתובה מליון ו 555 ש׳׳ח אינו אסמכתא.

טו. כן תובעת פיצויי גירושין בגין עגינות.

טענות הנתבע

ואלו תמצית טענות הנתבע בסיכומיו הנוגעים לתביעת הכתובה:

א. התובעת לא זכאית לכתובה בשל תביעתה לאיזון משאבים.

ב. אשמת הפירוד רובצת על האשה, משום סרטון הוידאו שהוצג והכישופים.

ג. האשה ניסתה לכשף את הבעל. כן העיד מר יוסף אזולאי. בעדותו העיד שחומר הכישוף היה מיועד כנגד הנתבע, אמנם לא לפגוע בו, אך להשיג שליטה עליו ולהכניעו.

ד. כן הוצג סרטון וידאו בו נראה שהתובעת מוציאה חומר לבן, בודקת שלא מבחינים בה, ומכניסה את החומר הזה לתוך כוסו של הנתבע. אף זו עדות לכך שניסתה לכשפו.

ה. ניסיון הכישוף הוא שגרם להגשת תביעת הגירושין על ידי הנתבע.

ו. הבעל חשש שבחומר זה שהכניסה לו האשה יש סכנת חיים. לכן היא מפסידה כתובתה.

ז. כן עצם השימוש בכשפים גורם להפסד כתובה, משום שבכתבי רבי נחמן מברסלב ועוד נאמר כי אשה שעוסקת בכשפים, בניה מתים ונעשית אלמנה. וזה הוי כדין אשה נודרת שבניה מתים ויוצאת שלא בכתובה.

ח. כיום אנשים מקפידים על כשפים, ולכן יש להחליט שתפסיד כתובה.

ט. הבעל התרה בה שתפסיק לעסוק בכשפים.

י. התובעת הודתה שהיא עזבה את הבית המשותף. היא הודתה שלא עזבה מתוך מריבה. לאור אי הצדקת עזיבתה את הבית היא מפסידה כתובתה.

יא. התובעת היא שיזמה את הליך הגירושין. תביעת הגירושין של התובע נסגרה. הנתבע חויב לגרש. אשה התובעת גירושין מפסידה כתובה.

יב. התובעת ניסתה לסכל הסדרי הראיה של התובע עם הילדים, בטענה שהוא אלים. כן הגישה כנגדו תלונה למשטרה לאחר שהגיש את תביעת הגירושין.

יג. הצדדים בגדר מורדים זה בזה והאשה מפסידה כתובתה.

יד. התובעת שלטה על יחסי האישות שבין הצדדים.

טו. אף אם הוי ספק, הרי אף בספק האשה מפסידה כתובתה.

הערות

נעיר, לאור תביעת האשה בבית המשפט, בית הדין סבר בתחילה כי עתיד להיפסק בבית המשפט סך גבוה לאיזון זכויות כספיות, אותו אמור הנתבע להעביר לטובת התובעת, ברם, לאחר בחינת הדבר מול שני הצדדים במתן החלטות וקבלת תגובות הצדדים, מתברר כי מדובר בסך מירבי של 60,000 ש''ח, ובית הדין לא מצא בכך עילה שלא לפסוק בתביעת הכתובה לגופה. ברם, הסך שייפסק לשם איזון זכויות יקוזז מכל חיוב כתובה, בהתאם למקובל בבתי הדין.

עוד נעיר, כי אף שבהחלטת בית הדין מיום כ"א אדר תשע"ה (12.3.15) נאמר כי בסיכומים יציינו הצדדים את גובה הכנסתם, כולל צירוף אסמכתאות, הצדדים בחרו שלא לנהוג כך, אך למרות זאת, בית הדין יפסוק בכתובה כפי החומר שבתיק. לאור תוצאות הפסיקה כמובא ומבואר להלן, בית הדין אינו רואה נפקות משמעותית לקבלת החומר הנ"ל.

עוד נעיר, כי בניגוד לאמור בסיכומיו, בכתב התביעה של הבעל לגירושין, שיוזכר להלן, לא מוזכר ענין הכישוף, כפי טענותיו לאחרונה.

סדר השתלשלות העניינים בתיקים

טרם הדיון וההכרעה נתאר את טענות הצדדים בדיונים, וכן את התנהלות הדיונים מתוך החלטות בית הדין בתיק הכתובה. ראשית נפתח בתיאור הליך קדום יותר.

תיאור ההליך בתביעות הגירושין ההדיות

תביעת הגירושין הראשונה הוגשה ע"י הבעל, כאשר עיקר הטענה (בכתב התביעה) כי האשה נטשה את הדירה והצדדים לא מסתדרים. כן נאמר שם ששני הצדדים מבינים כי הגיעו לסוף דרכם, ואין כל סיכוי להשכנת שלום בית. כן נאמר שם (סעיף ח') שהצדדים חיים בחדרים נפרדים, ותקופה ארוכה שאינם מקיימים יחסי אישות. כן נאמר שם שהאשה משתכרת 10,000 ש''ח לחודש (אחות), והבעל משתכר 12,500 ש''ח לחודש (קבלן בניה וקבלן רשום).

נעיר, כי בניגוד לכל טענותיו לאחרונה, הבעל לא הזכיר בכתב התביעה הנ"ל שום טענה כלפי האשה אודות כישופים שעשתה לו או הכנסת חומר בשתייה.

בכתב ההגנה מיום 31.10.10 טענה האשה כי הצדדים ניהלו יחסי אישות עד לעזיבתו של התובע, ואף לאחר הגשת התביעה. כן נטען, שהתובע קשור מאד לאמו ולמשפחתו, עד כדי פגיעה במערכת הזוגית. כן נבע הסכסוך לטענתה, על רקע אי שיתוף הבעל את האשה בכספי עסקיו ובתיו. כן מתארת נסיבות הפירוד לאחר חזרתם מארה"ב, כולל סילוקה מהבית ע"י התובע כטענתה, וכפי המתואר שם בהרחבה. ביום 13.7.10 עזב הבעל את בית המשותף ולקח עמו את תכולתו, לטענתה.

לאור הדיון הראשון, בהחלטת בית הדין מיום 3.11.10 (הרכב קודם) נאמר בין השאר:

בית הדין שמע באורך רוח את טענות ומענות הצדדים ועיין בחומר שבתיקים.

מן המקובץ עולה כדלהלן:

א. הבעל דורש להתגרש, האשה מסכימה.

ב. הצדדים פרודים מזה כארבעה חדשים לאחר שהאשה עזבה את הבית המשותף, לבית הוריה.

ג. הצדדים מטיחים האשמות קשות זה בזה. הבעל טוען כנגד האשה שעשתה מעשה הגובל בפלילים. עדיין לא הוגשה תלונה.

ד....

ט. הבעל טוען כי האשה עשתה לו תרגיל בעניין יחסי האישות בתקופה זו, כאשר במשך עשר שנות נישואיהם לא נהגה כך. האשה הכחישה וטענה כי לבעל היה תיאבון גדול בנושא זה. ב"כ הבעל הצהיר כי לא פירט את כל הרכוש שנמכר כבר לפני שנים טרם פרוץ הסכסוך ומוכן להגיש לבית הדין כתב תביעה מתוקן.

...

עמדת בית הדין, לאור הסכמת הצדדים להתגרש והטענות הקשות שהועלו ע"י הצדדים וב"כ, שתביעת הגירושין של הבעל כנה, אין צורך להיכנס לפני ולפנים של הטענות של הצדדים כדי להגיע למסקנה שהצדדים הגיעו לסוף דרכם המשותפת, שהרי שנייהם הגישו תביעות לחלוקת רכוש ואיזון משאבים כהוכחה לכנות תביעת הגירושין.

...

לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:

א. בית הדין מאשר את הסכמת הצדדים להתגרש.

ב. בית הדין קובע כי תביעת הגירושין כנה.

לאור דיון זה, לא נמצאת עילה לשלילת כתובת האשה, כאשר הבעל ביקש לגרש והאשה מסכימה, לאור טענות הדדיות של שני הצדדים שלא לובנו אז.

הדיון הבא התקיים בפני הרכב בית דין דנן, וכך נאמר בהחלטת בית הדין מיום 3.7.13:

לפנינו תביעת גירושין של הבעל.

בפתח הדיון בית הדין מעדכן את הצדדים בשינוי מותב בית הדין, והצדדים מסכימים להמשיך ולדון מאותה נקודה בה הופסקו הדיונים ע"י המותב הקודם.

בתיק זה קיימת החלטת בית הדין מיום 3.11.10 ע"י הרכב קודם, כולל בשאלת הסמכות, בה נאמר כי על פניו הסמכות בתיק הרכוש נתונה לבית הדין.

על ההחלטה הנ"ל הוגש ערעור לבית הדין הגדול, ובהחלטתו מיום 10.6.12 נדחה הערעור באשר לקביעת הסמכות של בית הדין.

על החלטה זו הוגש ערעור בבג"ץ, אשר בהחלטתו מיום 7.3.13 השיב את ההכרעה לבית הדין האזורי שיכריע בשלשה דיינים בשאלת הסמכות.

ב"כ האשה טוען: שאלת הסמכות לא נדונה בבג"ץ. התיק הוחזר לפה. ומעלה טענותיו: מבקש שהצדדים יתגרשו לאלתר. הבעל הסכים להתגרש רק לאחר הכרעה ברכוש והזכויות. מבקשים לדון בסמכות לאחר הגירושין, כולל שאר ההליכים והכתובה.

ב"כ הבעל מגיב: זה כבר שלוש שנים של עינוי דין שגורמת האשה, כאשר בתחילת התיק הוכחנו שהאשה ניסתה לרצוח את בעלה. הבאנו תיעוד. אם היום לא תהיה הכרעה לענין הסמכות או על הגשת סיכומים, נמשוך את התביעה ונעתור לסגירת התיק. ואז תוכל האשה לתבוע רכוש היכן שתרצה. חשוב מאוד לבעל לקבל החלטה, שהסמכות בתיק הרכוש תהיה בפני בית הדין. אך אם הצד השני יבקש דיון להוכחות, נסגור את התיק פה. האשה לא מוכנה להתגרש עתה טרם הכרעה על הסמכות והרכוש.

בית הדין בירר כמה עובדות נצרכות, ואלו הנתונים שעלו: הצדדים נשואים 13 שנים. לבעל אלו נישואין שניים ולאשה ראשונים. לצדדים שתי בנות. בעת הנישואין האשה היתה אחות והבעל היה קבלן בנין. יש פס"ד למזונות בבית המשפט. הצדדים פרודים 3 שנים, נפרדו בסמוך למועד פתיחת התיק. גובה הכתובה 1,000,555 ש"ח.

באשר לרכוש השנוי המחלוקת, מגיב ב"כ הבעל: ישנם זכויות כספיות של האשה, אין מקרקעין. יש חובות בסך 300,000 לבנקים, ע"ש הבעל. העסק של הבעל היה קיים כמה שנים טרם הנישואין.

ומגיב ב"כ האשה: לבעל היה מגרש בכרכור טרם הנישואין, אך בעת הנישואין הוא בנה שם בית שהיה מיועד למגורים של הצדדים, ואף האשה השקיעה בכך. הבעל לקח את כל הכסף, וקנה נכס בארה"ב, מכר זאת בסך מליון ומאה אלף דולר. כן ישנה דירה של גרושתו של הבעל לשעבר, ואף האשה השקיעה בכך. הדירה רשומה ע"ש הבעל וגרושתו. המשכנתא שולמה ע"י האשה והבעל. ויש עוד רכבים ועוד נכסים. יש תביעה גם אודות המטלטלין.

במסגרת הדיון שהתקיים בית הדין הציע לצדדים את המתווה כדלהלן:

א. הצדדים יתגרשו לאלתר.

ב. הכתובה תידון לאחר הגט, אם האשה תסמיך את בית הדין לפסוק כתובה ע"פ שיקול דעת רחב של בית הדין.

ג. בית הדין ידון בשאלת הסמכות בתיק הרכושי כבר עתה.

ד. לאור התמשכות ההליך, הרכוש ידון ויוכרע רק לאחר הגט.

לאור התמשכות ההליך, כבר כ 3 שנים, בית הדין סבור כי זוהי הדרך הראויה ללכת בה בנסיבות תיק זה, ואין לקבל את טענת הבעל כי הוא יסכים להתגרש רק לאחר סיום כל ההליך הרכושי. במידה והיתה מונחת לפנינו תביעת גירושין של האשה, יתכן ואף היה מקום לשקול חיוב גט לאור חלוף הזמן והעיגון ההדדי.

ברם, ב"כ הבעל מצהיר כי המתווה הנ"ל אינו מקובל עליו ואינו מוכן להתגרש עתה.

לאור האמור, בית הדין עומד על המתווה שהציע לצדדים לשם המשך ניהול התיק, ובשל אי הסכמת הבעל (התובע) לכך, בית הדין מחליט לסגור את תיק הגירושין של הבעל.

כאמור, תיק הגירושין של הבעל נסגר, ולאחר מכן פתחה האשה תביעת גירושין מטעמה.

לדיון ראשון הבעל לא הופיע, והוזמן לדיון נוסף בצו הבאה.

התקיים דיון נוסף, ובהחלטת בית הדין שנתנה לאור דיון זה, החלטה מיום כ"א אדר ב' תשע"ד (23.3.14), נאמר:

כיום האשה עומדת על תביעתה להתגרש.

הבעל מגיב: אני לא מתנגד, אם אין לה תביעות.

האשה עומדת על תביעתה לכתובה. ב"כ האשה מבקש לדון בכתובה לאחר הגט. ב"כ הבעל לא מסכים.

טוען ב"כ הבעל: אין עילה לחיוב בגירושין. האשה טענה בבית הדין הגדול לסמכות, אך קודם לכך הצדדים קיימו יחסי אישות. יש לקיים דיון הוכחות לתביעת האשה לגירושין. אני דורש דיון הוכחות. יש לנו ראיות שהאשה עצמה העידה שהצדדים היו בקשר סמוך לערעור שהיה לפני כשנה וחצי. הפירוד הפיזי לא מהווה עילה. גם בשנה וחצי הזאת הצדדים היו יחדיו.

האשה מכחישה: זה שקר וכזב, מאז החלטת הגדול לא היינו יחד.

טוען ב"כ האשה: הבעל הוא זה שפתח תביעת גירושין. הבעל אמר על האשה דברים חמורים שהיא רצתה לרצוח אותו. יש לבעל אשה בשם רונית.

הבעל מגיב: זו ידידה שאני מכיר.

ב"כ האשה ממשיך: הבעל אף לא מבקש שלום בית. בבית הדין הגדול דיברו על פיצוי והבעל רצה להתגרש.

האשה קבלה בקניין פסיקת הכתובה ע"פ שיקול דעת רחב של בית הדין.

ב"כ הבעל מוסיף: בבית המשפט מתנהל הליך רכושי. מבוקש דיון הוכחות בכתובה. ע"פ תקנה נט' יש לבקש סיכומים. האשה טענה שתביעת הגירושין של הבעל אינה כנה. בתביעה הרכושית יש משפט רק לאחר פגרת הפסח, לכן ראוי להמתין עם הכתובה לאחר הכרעת הרכוש, ויש לקיים דיון הוכחות בתיק הגירושין. לאחר הפירוד הצדדים קיימו יחסי אישות.

ב"כ האשה מגיב: הדיון קבוע בבית המשפט ביום י' חשוון תשע"ה (3.11.14). הדיון שם יכול להתארך כמה שנים. האשה לא צריכה להיות מעוגנת זמן כה ארוך. בית הדין הגדול הציע פיצוי בגין הכתובה. הבעל מנע שם את הגירושין. יש הסכמה לגירושין ואין צורך לדיון הוכחות.

עד כאן תמצית טענות הצדדים ההדדיות.

ובכן, הצדדים יגישו סיכומים לתיק בתביעת הגירושין בתוך 21 יום. הסיכומים לא יעלו על 4 עמודים בכתב ובגופן המקובל. לאור הפירוד הממושך, מועד הסיכומים לא ימשך מעבר לאמור. לאחר קבלת הסיכומים בית הדין ישקול החלטתו בתיק. בית הדין אינו מוצא כל עילה לקיום דיון להוכחות, כאשר העובדות ידועות, ולא נצפו עובדות חדשות האמורות לשנות בפן המהותי את ההחלטות בתיק.

למעשה, רק סיכומי התובעת הוגשו לתיק, והתובע בחר שלא להגיש את סיכומיו, ולאחר כמה התראות, ניתנה החלטה בהעדר סיכומיו. וראה האמור ביחס לכך בפסק הדין לגירושין מיום ז' סיוון תשע"ה (25.5.15):

ובכן, נראה כי ביודעין, בחר הבעל לגרור את בית הדין למצב בו סיכומיו לא יהיו בפני בית הדין בעת מתן החלטתו בתביעת הגירושין, יתכן משום שהעריך את תוצאותיה של ההחלטה, ולכן בחר שלא לשתף פעולה עם מתן הכרעה זו, אך תוך יצירת רושם כאילו הוא כן רוצה לשתף פעולה, אך בית הדין לא נעתר לבקשותיו ה"תמימות" להארכות מועד, כדי להשאיר לו פתח להלין על החלטה שלא תמצא חן בעיניו.

כמובן שבית הדין לא יכול לשתף פעולה עם הלך רוח שכזה, ולא יגרר ל"לוליינות משפטית" שמנסה הבעל להפעיל ולהשליט מול בית הדין והחלטותיו, במטרה למשוך את ההליך עוד ועוד, ולצער את האשה ככל שיוכל, כפי המתואר לעיל.

למעשה, אף שבית הדין המתין עם פסק דין זה עוד כמה ימים, עד למתן פסק הדין לא התקבלו סיכומי הבעל.

לאור כל האמור, בית הדין מוציא את הכרעת הדין ללא שבפניו סיכומי הבעל.

סיום ההליך בתיק הגירושין

נזכיר, בהחלטת בית הדין מיום כ"ה אייר תשע"ד (25.5.14) בתביעת הגירושין של האשה (פסק דין לגירושין) נאמר בסיומו של פסק הדין:

ובכן, לאור האמור לעיל בהחלטות קודמות שצוטטו, התמונה העולה היא שהבעל הוא שהגיש את תביעת הגירושין, הצדדים פרודים כבר כשלוש וחצי שנים, הסכסוך קשה, וראה האמור במסגרת החלטת בית הדין מיום 3.7.13 לאחר הצעת בית הדין לסיום התיק:

לאור התמשכות ההליך, כבר כ 3 שנים, בית הדין סבור כי זוהי הדרך הראויה ללכת בה בנסיבות תיק זה, ואין לקבל את טענת הבעל כי הוא יסכים להתגרש רק לאחר סיום כל ההליך הרכושי. במידה והיתה מונחת לפנינו תביעת גירושין של האשה, יתכן ואף היה מקום לשקול חיוב גט לאור חלוף הזמן והעיגון ההדדי.

ואכן, בית הדין סבור כי הבעל חייב לגרש את אשתו.

ונבאר:

כמתואר בהחלטת בית הדין מיום 23.3.14, הבעל "מושך" את האשה בהליך הגירושין כבר יותר משלוש שנים, ובכך מיסב לה צער רב (אף שאת תביעת הגירושין הראשונה פתח הבעל). הסכמת הצדדים לגירושין אושרה כבר בהחלטת בית הדין (הרכב קודם) מיום 3.11.10. הבעל בכל פעם "מנסה את מזלו" בדרך זו או אחרת כדי להמשיך ולמשוך את ההליך האישי והזוגי, עד לקבלת החלטות שיהיו לשביעות רצונו בהליך הרכושי המתנהל בבית המשפט.

וראה לדוגמה האמור במסגרת החלטת בית הדין מיום 3.7.13:

לאור התמשכות ההליך, כבר כ- 3 שנים, בית הדין סבור כי זוהי הדרך הראויה ללכת בה בנסיבות תיק זה, ואין לקבל את טענת הבעל כי הוא יסכים להתגרש רק לאחר סיום כל ההליך הרכושי. במידה והיתה מונחת לפנינו תביעת גירושין של האשה, יתכן ואף היה מקום לשקול חיוב גט לאור חלוף הזמן והעיגון ההדדי.

כמתואר בהחלטה הנ"ל, הבעל לא נאות לקבל את הצעת בית הדין באשר למתווה לסיום ההליך, ובית הדין החליט לסגור את תיק הגירושין שפתח הבעל.

אף בדיון מיום 23.3.14 (כפי המתואר בהחלטה מיום זה) לא הצהיר הבעל בשום שלב כי הוא מעוניין באשה עצמה. יתירה מכך, בדיונים הקודמים אך הצהיר כי האשה ניסתה לרצוח אותו (וראה המתואר בהחלטה הנ"ל מיום 23.3.14). הבעל לא בוש להצהיר בדיון (ראה המתואר בהחלטה הנ"ל מיום 23.3.14) כי סיבת אי הסכמתו לגירושין היא כדי להמתין להליך הרכושי שמתנהל. בדיון האחרון נשאל ב"כ הבעל לאיזו ראיה הוא מתכוון בבקשו דיון הוכחות, והשיב כי לפני כשנה וחצי הצדדים ניהלו יחסי אישות אף שהליך הגירושין היה בעיצומו. בית הדין כבר הבהיר לבעל וב"כ בדיון הנ"ל כי אין בכך כדי להשפיע במאומה על הליך הגירושין הממשיך להתנהל עתה בתביעת הגירושין של האשה.

אף מתוך דברי ב"כ הבעל עולה כי הבעל אינו מעוניין באשתו. בשום שלב לא טען כי הבעל אוהב את אשתו או רוצה שלום. הבעל אינו מוכן לדון בכתובה ויתכן ואף חושש מההליך הרכושי בבית המשפט. לשם כך מוכן לעגן את האשה עוד זמן רב. האשה ציפתה להתגרש בהתאם לתיק הגירושין שנפתח ע"י הבעל, אולם משתיק זה נסגר בהוראת בית הדין, האשה הגישה תביעת גירושין מטעמה. עתה, משהותירה האשה את הכרעת הכתובה לשיקול דעת בית הדין ולאור האמור בהחלטה המצוטטת לעיל, בית הדין אינו רואה מניעה מלהורות כי הבעל חייב לגרש את אשתו עתה, כאשר תביעת הכתובה תידון ותוכרע רק לאחר הגט.

בנסיבות אלו, שהבעל רק מבקש לעגן את אשתו לשם השגת הישגים רכושיים או כדי שלא לשלם כתובתה, אין מקום שלא לחייבו בגט כדין בעל המעגן את אשתו לחינם.

נזכיר כי בדיון בתביעת הגירושין של הבעל טען הוא כי האשה ניסתה לרצוח אותו, כאמור וכמצוטט לעיל, ולא יהיה ניתן לקבל טענתו כעת לדחיית תביעת הגירושין של האשה – "עד שתוכיח תביעתה" – כטענתו.

כאמור, אף לטענת הבעל כי הם קיימו יחסי אישות לפני הדיון בבית הדין הגדול, אין בו כדי להורות מאומה, שהרי מאז חלפו כבר כמעט כשנתיים.

נציין, אף אם היה בשלב מסוים הליך או ניסיון לשלום בית בין הצדדים, אין זה גורע מכל האמור לעיל, באשר לסכסוך הארוך והמתמשך שבין הצדדים ולאמור כי הבעל מעגן כיום את אשתו לחינם.

כן הובאו נימוקים הלכתיים לפסק הדין. ועוד נאמר שם במסקנת פסק הדין לגירושין:

א. הבעל חייב לגרש את אשתו.

ב. יש לקבוע מועד נוסף לסידור גט, מוקדם ככל האפשר.

ג. במידה והבעל יסרב לגרש את אשתו במועד הראשון שייקבע או שלא יופיע לדיון, האשה תהיה רשאית לפתוח תיק להטלת צווי הגבלה כנגד הבעל במסגרת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה – 1995.

ד. בית הדין קורא לבעל לחדול מהצער הרב שהוא מסב לאשתו כבר כמה שנים, ולגרשה לאלתר.

הליכים בתיק הכתובה

ראשית נתאר מהלך הדיון הראשון בתיק הכתובה מתוך האמור בהחלטת בית הדין מיום ה' במרחשוון תשע"ה (29.10.2014):

בפנינו תביעת כתובה של האשה.

הכתובה בסך 1,000,555 ש''ח ועוד עיקר כתובה. הוצגה בכתב התביעה. במסגרת פסק דין המפורט מיום 25.5.14, הבעל חויב לגרש את אשתו. הצדדים התגרשו ביום 8.6.14.

טוען ב"כ התובעת: האשה תובעת מלא הכתובה וכן פיצויים לפי שיקול דעת בית הדין. באשר לגובה הכתובה, מדובר באדם עשיר, יש לו בית גדול. הוא קבלן בנין. גם כשהם התחתנו הוא היה קבלן בניה וגם מפקח בניה. הוא נוסע ברכבי פאר. הם היו נשואים כ 9 שנים. האשה היתה בגיל 29 רווקה והבעל היה בגיל 42. בעת החתונה היה לו רכב האמר בסך 300,000 ש''ח. יש הרבה חומר שבעת ההיא הוא היה עשיר. הוא רכש בית בארה"ב בסך 650,000 דולר. הכתובה אינה אסמכתא. הוא הכיר אותה כרווקה והוא היה גרוש, בגלל זה הוא כתב כתובה זו כי רצה להשיג בחורה טהורה.

מגיב ב"כ הנתבע: האשה מנהלת תביעות רכוש בבית המשפט, לפירוק שיתוף, איזון משאבים ומוניטין, כך שיש להמתין להכרעת בית המשפט. קבוע דיון הוכחות לשבוע הבא. כן יש לקבוע את תביעת האשה להוכחות. הרכב זה לא ישב בדין בתחילת ההליך בתביעת הגירושין של הבעל, שם הוצגו ראיות על ניסיון הרעלה שביצעה האשה כנגד הבעל. היא הטמינה תרופות בכוס השתייה של הבעל. יש צילומים. האשה הולכת בדרך של כשפים ומכשפות. היא אשה רעה, ואיבדה זכאותה. יש לקבוע מועד להוכחות לאחר הכרעת בית המשפט. האשה הגישה תלונות כזב במשטרה כנגד הבעל. האשה פעלה להרחקת הבנות מהאב. העלילה עליו לרווחה טענות הזויות. לאחר הפרידה היא פיתתה את הבעל, התקנו מצלמות, היא עמדה בשיש נגשה לתיק שלה והוציאה משקית חומר מסוים, אבקה, שמה בכוס אחרת וערבבה, והגישה לבעלה בסלון. יש ראיות להברחת כספים משותפים במזומן מהם האשה רכשה חומרי כישוף. האשה עוברת על דת. האשה ניסתה לפגוע בפרנסת הבעל. האשה הוליכה את הבעל להליכים בבג"ץ. יש לקבוע לראיות לאחר פסיקת בית המשפט.

משיב הנתבע: בעת הנישואין הייתי קבלן בנין ומפקח בנין.

מגיבה האשה: יש גרסאות קודמות בפרוטוקולים קודמים באשר לטענות כלפיי, והם נדחו על הסף בכל הערכאות. לא הרעלתי ולא כישפתי ולא הכרחתי אותו לקיים יחסי אישות. לא הוגשה כל תלונה במשטרה אודות כך. אכן בקשתי בתחילה שלום בית, לבסוף הבעל חויב לגרש. הבעל תקף אותי בלילה וצלצלתי למשטרה.

הנתבע מגיב: היא הצהירה במשטרה שאני אדם מסוכן, עברתי השגחה והסתכלות. זה היה הליך משפיל. לפני שחשבתי על גירושין, האשה ניסתה להביא אותי להגיש בקשה לגירושין. היא הכינה לי קפה, ואני מוצא פד בקומקום, כדי שאגיש תביעת גירושין. האשה פרצה הביתה, הביא פורץ שקדח בכספת ולקחה 9000 ש''ח לקניית חומרי כישוף. מחוסר ברירה ברחתי מהבית והגשתי תביעת גירושין.

מוסיף ב"כ האשה: אחרי תביעת הגירושין הצדדים חיו יחד בשיתוף, כולל יחסי אישות, אז מה הטענות שם הכישופים לפני הגשת התביעה?

ומוסיף: סדר גודל הזכיות לחלוקה הוא כנראה שווה, כך הציעה השופטת. בבית המשפט אנו תובעים הברחת זכויות מצד הבעל לשעבר.

מגיב ב"כ הנתבע: אני מסכים שבאיזון הזכויות יהיה פער של עד 100,000 ש''ח. אך האשה טוענת לזכויות בבית שבכרכור, כספים מארה"ב, רכבים, עסקים, הברחות. יהיה רק דיון הוכחות אחד, ביום שני.

עד כאן הובאו תמצית טענות הצדדים ההדדיות הרלוונטיות.

ובכן, בית הדין אינו מוצא מקום שלא להמשיך את ההליך ולקבוע מועד להוכחות, אף טרם ההכרעה הרכושית בבית המשפט. אמנם יתכן כי הכרעת בית המשפט עלולה (או עשויה) להשפיע על גובה הפסיקה, אך יש לקדם את הליך התביעה בפן העקרוני, האם האשה זכאית לכתובתה או לא, לאור הטענות שעלו, ואם כן זכאית, מהו הסך לו היא זכאית. במידה ויתברר כי יש מקום לקיזוזים לאור החלטת בית המשפט (אם תתברר חבות), יהיה ניתן לבצע זאת בהמשך ובעת הפירעון.

לאור האמור, ייקבע דיון נוסף להוכחות.

צד המעוניין להעיד עדים יגיש בקשתו בצירוף פירוט מהות העדות המבוקשת וייחוסם של העדים לצדדים.

כן נציג התנהלות הדיון השני (דיון הוכחות) כאמור בהחלטת בית הדין מיום ט' שבט תשע"ה (29.1.15):

... ואכן, לבקשת הנתבע, הוזמן עד להיום.

כיום, טוען ב"כ התובעת כי יש לו מסמכים להוכחת מעמדו הכלכלי של הבעל. מבקש שלא לקבל את העד כי יש חובה להגנת הפרטיות, שהרי הוא היה בקשר אישי עם התובעת. גם טוען שבקלטת ישנה בעיה של הגנת הפרטיות.

מגיב ב"כ הנתבע: העד שאושרה הזמנתו אינו בעל מקצוע או גורם טיפולי. הוא היה בקשר עם התובעת ונמסר מידע ממנה לעד לשם בירור האמת, לא חל על העד החיסיון מכח בעל מקצוע. הוא מיסטיקן ללא תואר רשמי. גם בקלטת שהבאנו, אין כל צילומים שאסורים ע"פ חוק. הצדדים בלבוש מלא בקלטת. הצילום היה בדירת הצדדים. לא צולמו אנשים אחרים או קטינים.

מגיב ב"כ התובעת: ע"פ החוק זה אסור, אף באדם פרטי. באשר לקלטת, יש חובת הגנת פרטיות כל עוד הם שני בני זוג שחיים יחד. האשה ידעה שיש שם מצלמות.

ובכן, בית הדין אישר קבלת העד לעדות וכן את הצגת הדיסק, ואינו רואה בכך פגם חוקי, שהרי עסקינן בהקלטת בני הזוג עצמם, שאינה שונה מכל תמליל שיחות וכד' שנערך משיחות של בני זוג, וכן אושרה עדות העד משום שלא נמצא פגם בחשיפת עדותו, כאשר הינו אדם פרטי וכללי החיסיון אינם מוטלים עליו.

קבלת עדות

הוכנס העד לעדות, מר יוסף ישראל אזולאי, ואלו תשובותיו לבית הדין: אני מייצר ומשווק חומרים מיסטיים ולומד קבלה, אני מכיר את שני הצדדים. את הנתבע אני מכיר מעבודות, בעבר התעסקתי בשיפוצים, גם הייתי אצלם בבית פעמיים. באתי אליהם כחבר. התובעת דברה אתי על החומרים, זה היה לפני כמה שנים, היא בקשה לקנות חומרים, חומרי כישוף. הוכן לה חומר אישי "להכנעת אויבים ושליטה על אדם". זה היה מופנה לבעל, לבעל שלה. פעם אחת שכנעתי אותה שלא לעשות כלום. לאחר מכן היא בקשה לבצע את הדבר. היא היתה מרוצה מהחומרים שהיא קבלה. רק פעם אחת היא קנתה ממני את החומרים הללו. הבעל לא קנה ממני חומרים. האשה שלמה לי כ 9000 ש''ח על הערכה הזו. היא קנתה את הערכה הנ"ל לפני כמה שנים, אולי 5 שנים.

חוקר ב"כ הנתבע את העד, ואלו תשובותיו: יש לי כמה סוגי חומרים, כל אחד מספר לי את הבעיה. האשה ספרה לי שלא היה לה טוב עם הבעל בדברים מסוימים, והיא רצתה לקבל את מבוקשה ולשלוט על הבעל. לא בקשה חומר לשלום בית. בתחילה דברתי אתה לעשות שלום, אך בסוף חזרה ובקשה את החומר. לא המלצתי על החומר הנ"ל, היא בחרה לבד לקנות זאת.

ב"כ הנתבע מציג קבלה מאת העד לתובעת, ע"ס 9145 ש''ח, מיום 13.5.10, עבור חומרי כישוף. בקבלה כתוב כמות: 6. ומסביר העד לב"כ הנתבע: זה 6 דברים שהיא קבלה. יש הוראות שימוש לחומרים. בעיקר משתמשים על זה בתמונות.

חוקר ב"כ התובעת את העד, ואלו תשובותיו: האשה ספרה לי שהיו להם מחלוקות והיא כן רצה ללכת אתו בשלום, היא קבלה את עצתי בנושא שלא להתעסק עם זה בגלל שהם אוהבים, דברנו ששנייהם בעלי שכל והיא תוכל להסתדר אתו, והיא קבלה זאת בהבנה מלאה. בפעם השנייה היא קבלה החלטה נחרצת לקנות החומרים כי לא יכלה להתמודד עמו. זה לא יכול להוביל לשלום בית, רק אם הוא יעשה מה שהיא רוצה. האשה לא היתה מרוצה מהבעל, מבחינתה הוא איש קשה והיא רצתה להכניעו. אם רוצים לנקות זאת, יש לקנות חומר חדש. יכול להיות שזה עובד עד עכשיו. החומר לא למאכל, אף שכתבתי לה לתת זאת למאכל של הבעל, היא תחליט אם לעשות זאת. אני שלחתי אותה לעו"ד שמייצג אותה כדי שייצג אותה. היא היתה אצלי כשלא הסתדרו לה דברים עם בעלה. היא אמרה לי שהיא עשתה את כל מה שכתוב ברשימה. אמרתי לה שהיא רשאית להיכנס לבית שלה, ואם אין לה אפשרות, היא יכולה להזמין פורץ מקצועי. נתתי לה הדרכה.

ב"כ התובעת מציג צנצנת שמן, והעד מגיב: לא אני נתתי לה חומר זה. היא לא באה אלי לטיפול נפשי. בפעם הראשונה דברנו שעתיים והיא הסכימה לחזור הביתה.

חוקר שוב ב"כ הנתבע את העד, ואלו תשובותיו: האשה אכן אמרה לי שהיא השתמשה במחזור כלפי הבעל, היא שמה לו דם מחזור באוכל. היא אמרה שהיא עשתה זאת בלי קשר להוראות שלי. המצורף לקבלה זה דף ההוראות שצרפתי לאשה, היא אמרה לי שהיא בצעה את מה שאמור שם.

בשלב זה העד שוחרר והסתיימה עדותו.

חקירות הצדדים והצגת ממצאים

ב"כ הנתבע חוקר את התובעת, ואלו תשובותיה לו ולבית הדין: אני מכירה את העד, הוא היה בא אלינו הביתה. אני לא שילמתי לעד סך 9000 ש''ח, זו פעם ראשונה שאני רואה את הקבלה. אני אתייעץ עם בא כוחי האם להיבדק על כך בפוליגרף. הייתי במצב קשה ופניתי לעד. רציתי שלום עם בעלי. הבעל החליף את המנעול בבית והייתי בחוץ עם שתי בנות. לכן פניתי לעד. אני המומה מעדות העד. הוא היה בשבילי כמו פסיכולוג, הוא חיזק אותי והרים אותי נפשית. קבלתי מהעד את השמן שהוצג. העד דבר אתי לעשות שלום בית, ובשלב מסוים הוא המליץ לי על חומרים מסוימים, אל לא השתמשתי בהם כי העו"ד אמר לי שזה לא חוקי. שילמתי לעד אולי 6000 ש''ח עבור מוצרים. לא אמרתי לעד שאני השתמשתי במחזור באוכל של בעלי. לא שמתי פד בקומקום שתייה בבית. אתייעץ עם העו"ד באשר לבדיקת פוליגרף כדי לאמת זאת. בקשתי מהעד רק שלום בית, והוא הציע לי חומרים, קניתי חומרים מהעד רק כדי שלא להעליב אותו. הגשתי תלונה כנגד הבעל על תקיפה בלילה, התיק נסגר, לא הגשתי ערר. כשבעלי הגיש תביעת גירושין, בקשתי שלום בית, אך לאחר שהבעל רוקן את הבית הבנתי שאין טעם לבקש שלום, ואז פניתי לבית משפט לצו להשבת מטלטלין.

ב"כ הנתבע מציג דיסק לעיון התובעת, שלטענתו נראה בו שהיא מכניסה חומר מסוים מהתיק שלה לקפה של הבעל, וחוקר את האשה, ואלו תשובותיה: שמתי חומר בקפה של בעלי, זה חומר שהתימנים שותים בקפה, חווייג'. שמים זאת בקפה ובתה. הבעל אהב זאת. לא ראיתי שאני מסתכלת אחורה בחשד. אני תמיד משתמשת בשתי כפיות להכנת שתי כוסות. אני לא שותה סוכר, אפילו גרגיר אני מרגישה. אני אתייעץ עם בא כוחי באשר לבדיקת פוליגרף באשר לחומר ששמתי לבעלי בקפה, אף שהנתבע מוכן לשים את כל התיק, לזכות או לחובה, על בדיקה זו שאבצע.

ב"כ התובעת חוקר אותה, וזו תשובתה: הסתכלתי למעלה על המצלמה, ידעתי שיש מצלמה.

חוקר ב"כ התובעת את הנתבע, ואלו תשובותיו: תביעת הגירושין הוגשה בגלל יחסי אישות גרועים ומפחידים וכן כי היא איימה שתגיש תלונה למשטרה על אונס, וכן התמונות של הדיסק הפחיד אותי ולכן ברחתי מהבית כדי להציל את עצמי. היא מנהלת מחלקה בית חולים לחולי נפש והיא היתה נגישה לחומרים. נכון, עד עזיבתי קיימנו יחסי אישות, לפני הדיון בבית דין הגדול היא בקשה שנדבר, באתי אליה, היא שתתה כוס יין, והביאה אותי למצב שאשכב אתה. אבל, הלכתי הביתה, ולמחרת היא ספרה שקיימתי אתה יחסים, כדי להפיל אותי בפח. לא פניתי למגדת עתידות לקבלת חומרי כישוף או להוציא לי כישופים. לאחר הקלטת והיא חזרה הביתה, לא היו יחסי אישות בינינו. שמתי מצלמות מחשדות כלפי האשה. ראיתי פד של מחזור בתוך הקומקום. התביישתי לדבר על זה. לא פניתי למשטרה לאחר הסרטון כדי שלא לפגוע באשה ובילדים. אני לא יודע בדיוק מה היא שמה לי בקפה. התקשרתי למעבדות לבדוק את החומר, אך הם לא הסכימו לבדוק, רק דרך הליך פלילי. לאחר הקפה הלכתי לישון ולא ידוע לי מה קרה אח"כ. יכול להיות שקיימנו יחסי אישות לאחר מכן. לא ידעתי שהיא שמה לי חומר בקפה, המצלמה ראתה. רק לאחר שראיתי את הקלטת באותו לילה, ראיתי מה שקרה. יכול להיות שהיו יחסי אישות עד יום עזיבתי. אף פעם לא סירבתי לה. לא אכלתי כלום בבית. יכול להיות שהיא התכונה להרעיל אותי. היא דרשה ממני תנאים, ואחרת היא תתגרש.

עד כאן תמצית תיאור הדיון. לאור האמור, הורה בית הדין בהחלטתו:

ובכן, טרם הוראה להגשת סיכומים לקראת הכרעה, יצהירו שני הצדדים האם אין להם הוכחות נוספות או מסמכים נוספים שברצונם להציג, כגון גובה השתכרות הצדדים – אז והיום, וכן החלטות של בית משפט בסוגיית הרכוש הרלוונטיות להליך פסיקת הכתובה.

הצדדים יגיבו על כך בתוך 14 יום.

לאור תגובת שני הצדדים, בית הדין ישקול המשך ההליך, כולל אפשרות לקבוע דיון נוסף לבירור השאלות הנ"ל, ככל שיהיה צורך לכך ע"פ שיקול דעת בית הדין.

בתוך 5 ימים הדיסק שהוצג לבית הדין יומצא מאת הנתבע לתובעת.

ואכן, בהחלטת בית הדין מיום כ"א אדר תשע"ה (12.3.15) נאמר:

לאור האמור בהחלטת בית הדין מיום 29.1.15 והסכמת שני הצדדים, הצדדים יגישו סיכומים טרם הכרעת הדין בשאלת הכתובה.

התובעת תגיש סיכומיה בתוך 21 יום והנתבע יגיש סיכומיו בתוך 21 יום נוספים.

בסיכומים יציינו הצדדים את גובה הכנסתם כולל צירוף אסמכתאות.

עד כאן מתוך החלטות בית דין שבתיק המתארות את ההליך שבתיק הכתובה.

דיון והכרעה

ראשית נחל מגובה הכתובה לפסיקה.

פסיקה ע"פ שיקול דעת בית הדין

נדגיש, סך כתובה, שהוא מעבר למיליון ש''ח, יתכן ונחשב לסך מוגזם, והינו כדין אסמכתא שאינה מחייבת. מאידך גיסא, יתכן לומר שאין זה סך מוגזם, שהרי כיום הבעל הינו קבלן בניה, ואף בעת נישואיהם, לפני כ 15 שנה, בשנת 2001 האשה היתה אחות והבעל היה קבלן בנין (לבעל אלו נישואין שניים). כך שיתכן והבעל התכוון להתחייב בסך הנקוב כתובה.

ברם, בדיון שהתקיים ביום כ"א באדר ב' תשע"ד (23.3.2014), נאמר:

האשה עומד על תביעתה לכתובה. ב"כ האשה מבקש לדון בכתובה לאחר הגט. ב"כ הבעל לא מסכים.

...

האשה קבלה בקניין פסיקת הכתובה ע"פ שיקול דעת רחב של בית הדין.

כך שהכתובה תיפסק ע"פ שיקול דעתו של בית הדין. וראה עוד האמור בפתח פסק הדין באשר לכך.

טענות אודות כישופים והכנסת חומר לקפה

באשר לטענת הכישוף, שלטענת הבעל יש בה כדי לשלול כתובת האשה משום שעסקה בכישופים כנגד הבעל, בית הדין אינו מוצא בכך עילה להחליט כי נשללה זכאותה של האשה לכתובתה. לא נראה שהיה פה כישוף אמיתי. לא ניתן לייחס לכל חומר שאדם מסוים מחליט לעשות עמו מעשה כזה או אחר, ככישוף אמיתי שיש לו השפעה או השלכה אמיתית. במקרה והיה מדובר בכישוף שנעשה ע"י בעל קבלה מוסמך וידוע בתחום הקבלה התורנית או בכישוף שנעשה בשמות הקדושים וכד', היה מקום לשקול האם מדובר בכישוף אמיתי עליו יש מקום לדון באשר לחיוב הכתובה, אך לא זה המקרה בנידון דנן. בעיני בית הדין אין כל משמעות לכל רשימת חומרי הכישוף שמכר העד לתובעת. כך שאין בהנ"ל כדי לגרום למיתת ילדים ח"ו (כטענות הנתבע בסיכומיו אודות מי שעוסק בכשפים) או לשלילת כתובתה של האשה מכל עילה אחרת.

נעיר, בהחלטת בית הדין בחיפה, בתיק 578896/1 (פורסם), בראשות כב' אב"ד הג"ר יצחק שמואל גמזו שליט"א, נפסק כי יש מקום לפשר בפסיקת כתובה לאשה העוסקת בכשפים, והתייחסו לענין הכשפים באופן שונה, אך בית דין זה בהרכבו הנוכחי אינו צועד בהכרח בדרך בה הלך בית הדין הנ"ל.

נזכיר, אף לשיטתם, כתבו:

ולכן נראה לעשות כאן פשרה, גם מפני שלא מצינו בפוסקים מפורש, שבעון כשפים מפסידה כתובה, וכן מפני ספק הב"ש שיתכן שצריך התראה ושמא צריך התראה שתפסיד כתובתה, וכאן לא היתה התראה שתפסיד הכתובה, רק שלא תמשיך לעסוק בכשפים.

כך שאף הם לא ראו בכך עילה מוחלטת להפסד כתובה.

באשר לעדותו של העד ("המכשף"), ראה עוד האמור להלן.

באשר להסרטה שהוצגה שכביכול האשה הכניסה חומר לתוך השתייה של הבעל, לא הוכח שהאשה רצתה לעשות מעשה שלילי לבעלה בחומר שהוכנס.

נזכיר, בהחלטת בית הדין לאור הדיון האחרון בכתובה מתואר:

ב"כ הנתבע מציג דיסק לעיון התובעת, שלטענתו נראה בו שהיא מכניסה חומר מסוים מהתיק שלה לקפה של הבעל, וחוקר את האשה, ואלו תשובותיה: שמתי חומר בקפה של בעלי, זה חומר שהתימנים שותים בקפה, כווייז' (=חווייג'). שמים זאת בקפה ובתה. הבעל אהב זאת. לא ראיתי שאני מסתכלת אחורה בחשד. אני תמיד משתמשת בשתי כפיות להכנת שתי כוסות. אני לא שותה סוכר, אפי' גרגיר אני מרגישה.

כאמור, האשה הסבירה כי שמה לבעלה בקפה חומר הנקרא חווייג', ולא נמצאה עילה לשלול את גרסתה. אף לגרסת הבעל שהיה זה חומר כישוף, לא נראה כי ישנה משמעות לכישוף זה, וכפי שהובהר לעיל. כן הצדדים קיימו יחסי אישות אף לאחר מעשה זה (וכן הודה אף הבעל בחקירתו בדיון השני לתביעת הכתובה, בדיון להוכחות, באמרו כי עד לעזיבתו קיימו הצדדים יחסי אישות), כך שהסברה שהבעל חשש שהאשה מנסה להרעיל אותו או לכשף אותו במעשה זה, נראית רחוקה ולא כנה. אף העובדה כי הבעל לא שלח את החומר לבדיקה לאחר ה"גילוי" מחזקת את ההנחה, כי הוא לא חשש שהאשה מנסה להרעיל אותו או לפגוע בו בדרך אחרת בעזרת חומר זה. אף בפסק הדין לגירושין נאמר בין השאר:

בדיון האחרון נשאל ב"כ הבעל לאיזו ראיה הוא מתכוון בבקשו דיון הוכחות, והשיב כי לפני כשנה וחצי הצדדים ניהלו יחסי אישות אף שהליך הגירושין היה בעיצומו. בית הדין כבר הבהיר לבעל וב"כ בדיון הנ"ל כי אין בכך כדי להשפיע במאומה על הליך הגירושין הממשיך להתנהל עתה בתביעת הגירושין של האשה.

והדברים מדברים בעד עצמם באשר לאי חששו של הבעל ממעשי הכישוף ומהחומר ששמה לו האשה בכוסו, לאור יחסי האישות שקוימו אף אז, כשהליך הגירושין היה בעיצומו.

ואכן, כך טען ב"כ האשה בדיון הראשון לכתובה לאור טענות הבעל באשר להכנסת חומר לשתייה ולכישופים:

מוסיף ב"כ האשה: אחרי תביעת הגירושין הצדדים חיו יחד בשיתוף, כולל יחסי אישות, אז מה הטענות שם הכישופים לפני הגשת התביעה?

ואין צורך עוד להאריך בכך.

עדות העד העוסק בכישוף

נתאר עדותו של העד שמכר את מוצרי הכישוף, מר יוסף ישראל אזולאי, כפי המתואר במסגרת החלטת בית הדין לאור הדיון השני בתביעת כתובה (דיון הוכחות):

הוכנס העד, מר יוסף ישראל אזולאי, לצורך עדות, ואלו תשובותיו לבית הדין: אני מייצר ומשווק חומרים מיסטיים ולומד קבלה, אני מכיר את שני הצדדים. את הנתבע אני מכיר מעבודות, בעבר התעסקתי בשיפוצים, גם הייתי אצלם בבית פעמיים. באתי אליהם כחבר. התובעת דברה אתי על החומרים, זה היה לפני כמה שנים, היא בקשה לקנות חומרים, חומרי כישוף. הוכן לה חומר אישי "להכנעת אויבים ושליטה על אדם". זה היה מופנה לבעל, לבעל שלה. פעם אחת שכנעתי אותה שלא לעשות כלום. לאחר מכן היא בקשה לבצע את הדבר. היא היתה מרוצה מהחומרים שהיא קבלה. רק פעם אחת היא קנתה ממני את החומרים הללו. הבעל לא קנה ממני חומרים. האשה שלמה לי כ 9000 ש''ח על הערכה הזו. היא קנתה את הערכה הנ"ל לפני כמה שנים, אולי 5 שנים.

חוקר ב"כ הנתבע את העד, ואלו תשובותיו: יש לי כמה סוגי חומרים, כל אחד מספר לי את הבעיה. האשה ספרה לי שלא היה לה טוב עם הבעל בדברים מסוימים, והיא רצתה לקבל את מבוקשה ולשלוט על הבעל. לא ביקשה חומר לשלום בית. בתחילה דברתי אתה לעשות שלום, אך בסוף חזרה ובקשה את החומר. לא המלצתי על החומר הנ"ל, היא בחרה לבד לקנות זאת.

ב"כ הנתבע מציג קבלה מאת העד לתובעת, ע"ס 9145 ש''ח, מיום 13.5.10, עבור חומרי כישוף. בקבלה כתוב כמות: 6. ומסביר העד לב"כ הנתבע: זה 6 דברים שהיא קיבלה. יש הוראות שימוש לחומרים. בעיקר משתמשים על זה בתמונות.

ב"כ התובעת חוקר את העד, ואלו תשובותיו: האשה ספרה לי שהיו להם מחלוקות והיא כן רצה ללכת אתו בשלום, היא קבלה את עצתי בנושא שלא להתעסק עם זה בגלל שהם אוהבים, דברנו ששנייהם בעלי שכל והיא תוכל להסתדר אתו, והיא קבלה זאת בהבנה מלאה. בפעם השנייה היא קבלה החלטה נחרצת לקנות החומרים כי לא יכלה להתמודד עמו. זה לא יכול להוביל לשלום בית, רק אם הוא יעשה מה שהיא רוצה. האשה לא היתה מרוצה מהבעל, מבחינתה הוא איש קשה והיא רצתה להכניעו. אם רוצים לנקות זאת, יש לקנות חומר חדש. יכול להיות שזה עובד עד עכשיו. החומר לא למאכל, אף שכתבתי לה לתת זאת למאכל של הבעל, היא תחליט אם לעשות זאת. אני שלחתי אותה לעו"ד שמייצג אותה כדי שייצג אותה. היא היתה אצלי כשלא הסתדרו לה דברים עם בעלה. היא אמרה לי שהיא עשתה את כל מה שכתוב ברשימה. אמרתי לה שהיא רשאית להיכנס לבית שלה, ואם אין לה אפשרות, היא יכולה להזמין פורץ מקצועי. נתתי לה הדרכה.

ב"כ התובעת מציג צנצנת שמן, והעד מגיב: לא אני נתתי לה חומר זה. היא לא באה אלי לטיפול נפשי. בפעם הראשונה דברנו שעתיים והיא הסכימה לחזור הביתה.

חוקר שוב ב"כ הנתבע את העד, ואלו תשובותיו: האשה אכן אמרה לי שהיא השתמשה במחזור כלפי הבעל, היא שמה לו דם מחזור באוכל. היא אמרה שהיא עשתה זאת בלי קשר להוראות שלי. המצורף לקבלה זה דף ההוראות שצרפתי לאשה, היא אמרה לי שהיא בצעה את מה שאמור שם.

באשר לעדותו של העד המתוארת לעיל, שהוא זה שמכר לאשה את מוצרי הכישוף, ראשית, מדובר בעד אחד, ושנית, לטענת התובעת בסיכומיה, "העד היה חד צדדי ובעל אינטרס כלכלי, הוא קשור לרבו, מדמון, שהנתבע בנה את ביתו". ענין זה לא הוכח. מה שכן עולה מעדותו של העד, שהאשה אכן רצתה להמשיך ולחיות עם בעלה, ולכן ניסתה לבצע פעולות המשיגות מטרה זו בדרך זו או אחרת, ובתחילה אף רצתה לחזור עמו לשלום בית, אף לעדות העד.

כך או אחרת, בית הדין כבר הביע דעתו באשר להשפעת "כישוף" מעין זה על תביעת הכתובה.

התמונה המתקבלת

התמונה המצטיירת היא כי בעיקר בשל סכסוך כספי, נפגעו יחסי הצדדים, האשה פנתה לרכישת מוצרי כישוף, כאשר לטענת הבעל, היה זה כדי לפגוע בו ולטענת האשה היה זה כדי לקרב את השלום. כמו כן, הבעל לא הכחיש כי הצדדים קיימו יחסי אישות עד ליום עזיבתו ואף תוך כדי הליך הגירושין. לא נמצאה אסמכתא לכך שהאשה גרמה לגירושין. בית הדין אינו מקבל את הטענה שהאשה היא זו שתבעה את הגירושין ולכן נשללת כתובתה, זאת אור העובדה כי הבעל הוא זה שפתח ראשון בהליך הגירושין, ורק לאחר שנסוג בו מהמשך ההליך, מטעם טקטי בלבד, כפי המתואר לעיל, נאלצה האשה לפתוח תביעת גירושין, ויורחב בכך עוד להלן.

האם תפסיד האשה כתובתה משום דינו של רבנו ירוחם "מורדים זה בזה"?

אמנם נקבע בפסק הדין לגירושין כי הבעל חייב לגרש את אשתו מכח היותו מעגן את האשה, אך לא ניתן להחיל על הצדדים דין מורדים זה בזה (כאשר לדברי רבנו ירוחם מפסידה תוספת כתובתה), כאשר לא הוכח שהאשה אשמה בגירושין והיא מרדה בבעל, והעובדה שלפנינו היא שהבעל הוא זה שפתח בהליך הגירושין, אף שקיים יחסי אישות עם האשה עד הרגע האחרון ואף תוך כדי הליך הגירושין.

בענין דומה, ראה פסק דין בתיק 849440/19, בית הדין הרבני תל אביב (מאת כב' הדיינים הגאונים הרב הרב אליהו הישריק, הרב זבדיה כהן והרב מרדכי מזרחי בר אור שליט"א), שם כתבו:

בדברי רבינו ירוחם הנ"ל נכתב במפורש שבמקום בו הצדדים לא רוצים זה את זה, מקבלת האישה את עיקר כתובתה ללא תוספת כתובה.

טעם הדבר הוא, כי בעוד חיוב הגט נובע מטעם שאין זכות לאף צד לעגן את השני, הרי שבנושא הכתובה הפטור מתוספת הכתובה נובע מהטענה "דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה."

אך טעם זה הינו רק במקום בו לא הבעל הוא זה שגרם לתביעת הגירושין של האישה, אלא האישה היא זו שתבעה את הגירושין מסיבותיה שלה, שלא בעטיו של הבעל, אז אנו אומרים שלא כתב לה כתובה על דעת שתצא ממנו, אך במקום בו הבעל גרם לכך שהאישה לא יכולה לחיות אתו, ובגללו היא תובעת גירושין, אז ודאי שחייב לתת לה תוספת כתובה, שהרי על דעת כן כתב לה כתובה ותוספת כתובה.

יסוד הדברים בדברי התוספות במסכת יבמות דף ס"ה ע"ב:

פירש ר"ח דכל הנך דכופין מחמתה, דוקא מנה ומאתיים אית לה, אבל תוספת לית לה, דאדעתא למיפק לא כתב לה וכו' ורבינו תם מפרש דלכל מילי הוי תנאי כתובה ככתובה.

הרי שלדעת ר"ח בכל מקום בו תובעת האישה גירושין, אף שזה מוצדק וכופים אותו לתת גט, הבעל פטור מתוספת כתובה, דלא כתב לה על דעת להוציאה, ואילו לדעת רבנו תם משלם גם תוספת.

ועיין בפד"ר חלק ח' עמוד 324 (הרבנים הרב אלישיב ז'ולטי ואליהו) כתבו כדלהלן:

זאת ועוד, נראה שיש מקום לדון דאף כשהבעל הוא מאלה שכופין אותו להוציא, פטור מלשלם לה תוספת כתובה, זה דווקא כשחלה הבעל ונעשה מוכה שחין או כשאינו מסוגל להוליד והאישה באה מחמת טענה וכל כיוצא בזה, שאין בידי הבעל להיפטר מהגורם המביא לידי הגירושין. בזה יכול לומר הבעל אדעתא למיפק לא יהיבנא לך, משא"כ בגורם כזה שבידי הבעל להסירו, כגון שהבעל רועה זונות, שבידו לעזוב דרכו ולהתייצב על דרך טובה והוא הדין כשהבעל מורד באשתו, בכהאי גוונא יש לומר דדינו כמגרש ברצונו וחייב בתוספת כתובה.

כך שלמעשה בזוג המורדים זה על זה לגבי חיוב תוספת הכתובה הדבר תלוי מי הוא הגורם לגירושין אף שהוא לא התובע של הגירושין, בעוד שלגבי חיוב הגט אין זה משנה מי הוא הגורם לגירושין.

ועיין עוד בעניין זה בפד"ר א' עמודים 216-222.

עד כאן מתוך פסק דין הנ"ל.

כך שבמידה ולא נמצאה הוכחה כי האשה אשמה בגירושין, כנסיבות תיק דנן, אין עילה לשלול כתובתה, אף אם היה חיוב הגט מבוסס על דינו של רבנו ירוחם.

ברם, בנסיבות תיק זה, פסק הדין לגירושין לא נשען ולא התבסס על דינו של רבנו ירוחם, כפי המתואר לעיל, כך שבכל מקרה אין נפקותא להנ"ל.

חיוב בכתובה אף שהבעל חויב לגרש את האשה

באשר לטענה כי הבעל פטור מכתובת אשתו לאור העובדה כי הוא חויב לגרש, אמנם, דברים כנ"ל מובאים בבית שמואל (אבן העזר סימן קנ"ד ס"ק א', בהתבסס על שיטת ר"ח), אך עי' בפסק דין בית הדין טבריה, תיק 603750/2, שהביאו חבל פוסקים שסברו שאין הדברים אמורים בנסיבות בהם הפירוד או הגורם לחיוב הגירושין נוצרו ביוזמתו ובבחירתו של הבעל.

בענין זה, ראה אף האמור בפד"ר ח (עמוד 323, במושב הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הגרי"ב ז'ולטי זצ"ל והגר"מ אליהו זצ"ל). שם דנו בדברי רבנו ירוחם הנ"ל, ובתחילה הסבירו שבגלל שכופין אותו לגרש, לכן אין לה תוספת, כפי שפסק ר"ח, שבכל מקום שכופין את הבעל לגרש, אין לאשה תוספת כתובה. אך דחו סברא זו, שהרי ר"ח דיבר רק במקום שאין ביד הבעל להיפטר מהגורם המביא לגירושין, אך במקום שבידי הבעל להסיר הגורם, כגון שגם הוא מורד באשתו, ודאי שחייב בכתובה ותוספת.

בנסיבות דנן, לא נמצאה הוכחה לכך שהסכסוך והפירוד נגרמו בגינה של האשה או שהבעל לא היה יכול למנוע את הגירושין לו היה רוצה בכך.

האם יש לראות בפתיחת תביעת הגירושין של האשה (התביעה השנייה) עילה לשלילת כתובתה

באשר לטענה שהאשה היא זו שיזמה את הגירושין ותבעה אותם, ראה האמור לעיל, שם נדחתה טענה זו מחמת המציאות, וכפי המתואר באריכות בפסק דין לגירושין המתואר לעיל. כאמור שם, נראה כי האשה הסכימה לתביעת הגירושין של הבעל, אף שיתכן ויזמה פעולות לשלום בית, כטענתה בבית הדין, אך ודאי שלא היא זו שיזמה את הגירושין. וראה מה שכתבו בענין זה גם בתיק 063445456-21-1 (בהרכב כב' הרבנים הגאונים הרב דייכובסקי, הרב נדב והרב גולדברג), שקבעו כי אין בהסכמת האישה לקבל גט טעם להפסד כתובה או תוספת.

כן ראו האמור אף בפס"ד בית הדין טבריה, תיק 032372187-21-1, שם כתבו שלא ניתן להפסיד כתובה אלא לאשה המתחילה את המרידה, ולא באשה שרק מגיבה באמירה בעלמא להתנהלות הבעל, וכתבו "בלשון אחרת יש להגדיר, כל עוד הבעל יוזם את הפירוד ומביא לפירוק הנישואין ולגירושין, יש לחייבו בתשלום הכתובה ותוספת הכתובה, ופירוק הנישואין מתייחס אליו, גם אם בסופו של דבר האשה החליטה לבקש להתגרש, לאחר שנוכחה לראות שבעלה אינו מוכן לשוב אליה". כן הביאו שם תשובות מכמה פוסקים להוכחת קביעתם זו, והוסיפו שם: "במקרה דנן, לא רק שהבעל יזם את הגירושין, הוא גם לא עשה שום צעד משמעותי כדי להוכיח את כנות רצונו בשלום בית". כך שאין משמעות בנסיבות דנן לכך שהאשה פתחה תיק גירושין שני, וכמתואר לעיל, שהרי אז היה ברור לשני הצדדים כי בכוונת שנייהם להתגרש.

כן ראה האמור בפסק דין בית הדין הרבני אשקלון, תיק 59647/9, מתוך נימוקי כב' הדיין הרב ישי בוכריס שליט"א, שכתב:

הנימוק האחרון בו נעסוק ראוי לאריכות דברים.

הטענה בקיצור היא, שכיוון שהאשה אינה חפצה בקשר עם בעלה ואינה מוכנה לקבלו גם אם ישוב בתשובה שלמה, כפי שמוכח מתשובתה לשאלת ביה"ד, וכפי שכתב זאת ב"כ הבעל בסיכומיו, בכך נשמטה זכות האשה לכתובתה או לכל הפחות לתוספת כתובה.

אי-רצון האשה לחיות עם בעלה כנימוק להפסד כתובה מבואר בכמה מקומות, כדלקמן:

הרמב"ם (הל' אישות כד, ג) בענין אדם שנשא אשה האסורה לו מן התורה או מדרבנן כתב כך:

העיקר, שהוא תקנת חכמים כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, הואיל ולא הכיר בה, כל זמן שתרצה ותעמוד לפניו, הרי עמדה בתנאי שלה, והרי הקנתה לו הנאתה, והרי היא עומדת, אבל התורה אסרתה אותה עליו... שאין מעשיה הם הגורמים לה להֵאָסֵר.

מבואר בדבריו שחיוב הכתובה הוא כל זמן שהאשה רוצה בקשר הנישואין.

גם הכסף משנה במקום כותב: "אבל אם היא רוצה לצאת, אין לה תוספת, דאדעתא למיפק לא אקני לה."

כך כתב גם בספר צמח צדק (אהע"ז סי' קל"ז) "שלא הקנה לה התוספת אלא על דעת שתהא עמו ותהיה אשתו."

כעין זה כתב הר"ן על הרי"ף (כתובות סוף פרק אלמנה ניזונית):

ומיהו כי אמרינן דיש להן תוספת, דווקא כשמוציאה הוא, אבל אם היא רוצה לצאת, אין לה תוספת, דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה. וכן הדין בשהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, ורוצה לצאת וכו' דאין לה תוספת, כיוון שהיא רוצה לצאת ממנו.

מכל המקורות הללו מוכח שאם האשה חפצה להיפרד מבעלה, והיא בדבריה ובמעשיה גורמת לגירושין, אין היא זכאית לכתובה או לכל הפחות לתוספת כתובה.

ובנידון דידן, כאמור לעיל, האשה אינה חפצה בבעלה, ואפילו אם יחזור בו מכל קשר עם האשה הזרה, היא אינה מעוניינת בחידוש החיים המשותפים עמו. יוצא אפוא שאין היא זכאית לכל הפחות לתוספת כתובתה, אולם המעיין היטב בדברים ייווכח שאין זה הדיון במקרה דנן.

...

וזה לשון הטור (אהע"ז סי' קי"ח):

מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה ויצאו הגירושין ממנה, אין לה מן הדין לגבות זולתי מה שהיא טוענת ותברר מסכום נדונייתה. ולא נחוש למה שימצא כתוב ממנה בכתובה וכו', ובעניין כזה אמרו חכמינו ז"ל – כי כתב לה אדעתא למיקם קמיה, אדעתא למיפק ולמיסב לא כתב לה וכו'.

מבואר בדבריו שרק כאשר האשה "תבעה את הגירושין" וגם "יצאו הגירושין ממנה" כי אז היא מפסידה את כתובתה – עיקר ותוספת. אולם אם תבעה את הגירושין אך לא יצאו הגירושין ממנה אזי לא הפסידה את כתובתה.

...

גם בעניין זה האריך בספר עטרת דבורה (סי' לו). והוכיח שם מדברי הגמ' (יבמות סג:) ומדברי הרא"ש (מכות דף פא סי' א', כתובות פרק ח' סי' ט') שגם אם האשה הקניטה את בעלה ומתוך כך גירשה, לא הפסידה את כתובתה ואת תוספת הכתובה.

סוף דבר, אין מקום לטענת הבעל שהאשה הפסידה את כתובתה והיא בחזקתה לכתובה ותוספת.

הרי שגם כב' הדיין הרב ישי בוכריס שליט"א קבע כעיקרון האמור לעיל באמרו:

מבואר בדבריו שרק כאשר האשה תבעה את הגירושין וגם יצאו הגירושין ממנה, כי אז היא מפסידה את כתובתה – עיקר ותוספת. אולם אם תבעה את הגירושין אך לא יצאו הגירושין ממנה, אזי לא הפסידה את כתובתה.

ובנידון דנן, שהגירושין לא יצאו מהאשה אלא מהבעל, והוא זה שתבע לראשונה את הגירושין, אין עילה להפסיד את כתובתה של האשה וכמבואר לעיל.

טענת אי פסיקת כתובה במקום ספק

אף באשר לטענת הבעל בסיכומיו, כי אם הדבר מסופק אין לחייבו כתובה, נציין מתוך האמור בפסק הדין שם (ב"ד תל אביב), שם כתבו באשר לנסיבות של ספק:

כך שלמעשה שני הצדדים פתחו תיק גירושין, שנייהם מאשימים זה את זה בקשר אסור, ושנייהם לא רוצים זה בזה.

במקרה כזה שבו בית הדין מסופק בשאלה מי הוא הגורם לגירושין, שאלה שהשלכותיה הישירות הינה על חיוב הכתובה של הבעל, נזקק בית הדין להלכה בשולחן ערוך חושן משפט סימן י"ב סעיף ה':

יש כוח לדיין לעשות דין כעין פשרה, במקום שאין הדבר יכול להתברר.

בנסיבות דנן אין ספק לבית הדין, כמתואר לעיל, ברם, אף לטענות הבעל, אין בספק, כל שיהיה, לגרום לאי חיוב בכתובה כלל, ובנסיבות תיק זה שהאשה הותירה הפסיקה לשיקול דעת בית הדין, אין נפקותא בהנ"ל, לפחות מצד התובעת.

למעשה, בית הדין לא מצא בחומר שבתיק עילה לשלילת כתובתה של האשה.

אף לגבי טענות הנתבע, באשר להגשת תלונות במשטרה ע"י התובעת כנגדו, בית הדין אינו מוצא בהן עילה להפסד כתובה, וכבר נכתבו הדברים על ידינו באריכות בפסק דין אחר (תיק 564281/12, פורסם), וכל שכן כשמדובר בתלונות שעיקרן היה לאחר פתיחת תיק הגירושין של הבעל, כך שלא הן אלו שגרמו לפירוק המשפחה (שזהו התנאי לשלילת כתובה מדין עוברת על דת, כמוכח שם בפסק הדין), אף אם כטענת הנתבע הן לא היו מוצדקות.

הכרעה

לאור האמור, ולאחר הפעלת שיקול הדעת בתוקף סמכותנו מאת התובעת לפסוק בכתובה ע"פ שיקול דעת רחב של בית הדין, בית הדין קובע כי הנתבע ישלם לתובעת בעבור כתובתה (עיקר ותוספת) סך 250,000 ש''ח.

סך זה שנקבע מסתמך בין השאר על העובדות המתוארות לעיל, כולל העובדה שהבעל הוא שיזם את הליך הגירושין מאשתו, ולפחות לא ניסה למנעו, וכן על הפוטנציאל הכלכלי של הנתבע בהתאם לתוארו ולעיסוקו (קבלן בניה וקבלן רשום), כיום ובעת נישואיו, אף ללא צורך בבחינת מעמדו הכלכלי כיום. כן נסמך סך החיוב על הספק שמא סך הכתובה הנקוב בה אינו סך מוגזם בגדר "אסמכתא בעלמא", בנסיבות העניין שאף בעת הנישואין הבעל החזיק בתוארו ובעיסוקו כיום (ויתכן וכוונתו היתה להתחייבות לכתובה גבוהה, בשל הפוטנציאל שהיה בו, לתחושתו, בעת נישואיו לתובעת), וכפי שתואר לעיל.

סך זה שנקבע כפשרה, נסמך אף על האמור בהחלטת בית הדין חיפה תיק 578896/1 (פורסם), שם נפסק כי יש מקום לפשר בפסיקת כתובה לאשה העסוקה בכשפים, אף שבית דין זה בהרכבו הנוכחי אינו צועד בהכרח בדרך בה הלך בית הדין הנ"ל, וראה האמור לעיל בענין זה.

מסך זה יהיה רשאי הנתבע לקזז כל סך שמחויב לתובעת ע"פ פסיקת בית המשפט בגין איזון זכויות כספיות או פנסיוניות, כפי המקובל בפסיקות בית הדין. ענין זה כבר הוחלט בדיון הראשון בתביעת הכתובה, שם נאמר:

ובכן, בית הדין אינו מוצא מקום שלא להמשיך את ההליך ולקבוע מועד להוכחות, אף טרם ההכרעה הרכושית בבית המשפט. אמנם יתכן כי הכרעת בית המשפט עלולה (או עשויה) להשפיע על גובה הפסיקה, אך יש לקדם את הליך התביעה בפן העקרוני, האם האשה זכאית לכתובתה או לא, לאור הטענות שעלו, ואם כן זכאית, מהו הסך לו היא זכאית. במידה ויתברר כי יש מקום לקיזוזים לאור החלטת בית המשפט (אם תתברר חבות), יהיה ניתן לבצע זאת בהמשך ובעת הפירעון.

והחלטה זו התקבלה ע"י שני הצדדים ולא הוגש ערעור אודותיה.

יצחק צבי אושינסקי, אב"ד

מצטרף למסקנה

הרב ישראל דב רוזנטל

מצטרף לאמור

הרב אלעד עלי

מסקנה:

א. בית הדין קובע כי הנתבע ישלם לתובעת בעבור כתובתה סך 250,000 ש''ח.

ב. מסך זה יהיה רשאי הנתבע לקזז כל סך שמחויב לתובעת ע"פ פסיקת בית המשפט בגין איזון זכויות כספיות או פנסיוניות, כפי המקובל בפסיקות בית הדין.

ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ה בשבט התשע"ו (04/02/2016).

יצחק צבי אושינסקי – אב"ד      הרב ישראל דב רוזנטל                       הרב אלעד עלי