פסק דין 1369-11-08

מבוא 

1. עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שהגיש התובע מס' 1, יליד 14.11.68 בשל רשלנות רפואית לטענתו. התובעת מס' 2 הינה אשתו של התובע.

    

   תמצית טענות הצדדים

    

2. התובע טוען, כי בחודש יולי 2001 הוא פנה לקופת חולים כללית בשל כאבים באשך ימין ובמפשעה. רופא המשפחה אבחן חשד לבקע מפשעתי והתובע הופנה לבירור אצל כירורג שהפנה אותו לניתוח. ביום 24.7.01 עבר התובע בדיקת אולטרסאונד ובדיקה על-קולית לאשכים שהדגימו ציסטה ובקע אינגווינלי באשך ימין. בחודש אוגוסט 2001 הוא הופנה על ידי רופא המשפחה לשם קבלת תור לניתוח וביום 12.11.01 הוא עבר בבית חולים הילל יפה ניתוח לתיקון בקע מפשעתי. הניתוח בוצע על ידי ד"ר קורין. למחרת שוחרר התובע לביתו.

    

3. התביעה הוגשה במקור נגד הרופא שערך לתובע ניתוח לתיקון בקע מפשעתי (להלן: "ד"ר קורין") ונגד בית החולים הלל יפה בו בוצע הניתוח (להלן: "הנתבע" או "בית החולים"). הנתבע הינו בית חולים ממשלתי והוא נתבע באמצעות מדינת ישראל- משרד הבריאות.

    

4. התובע טוען, כי במהלך הניתוח, ביצעו הנתבעים ו/או מי מטעם הנתבע הפרדה דיסקציה והפרדה לשחרור שק הבקע מחבל הזרע ותוך כדי כך הם פגעו בכלי הדם של האשך ו/או ביצעו את הניתוח באופן רשלני ו/או לא מיומן תוך הפרת הכללים והחוק.

    

5. לטענת התובע, הנתבעים ביצעו את הניתוח מבלי להיוועץ עמו ומבלי שנתנו לו הסבר אודות מצבו, הצגת אופציות חלופיות והסיכונים. עוד טוען, כי היה על הנתבעים לבחון את מצבו לפני ביצוע ההליך, להמשיך במעקב לאחר מכן ולתת לו טיפול שימנע פגיעה בפוריות והתנוונות של האשך.

    

6. התובע טוען, כי לאחר שחרורו הוא החל להתלונן על כאבים חזקים באשך, נפיחות רבה וקושי בהליכה. רופא המשפחה הפנה את התובע להתייעצות עם מומחה. ביום 14.11.01 התובע נבדק על ידי כירורג אשר אבחן נפיחות אך טען, כי היא מקובלת אחרי ניתוח והמליץ על מעקב רפואי. בדיקת אולטרסאונד אשר עבר התובע ביום 28.11.01 הדגימה ממצאים מרובים המתאימים להיות דלקתיים. למחרת, לאחר שכאביו החמירו, פנה התובע לבית החולים הלל יפה ואושפז עד ליום 4.11.01. לטענתו, במהלך אשפוזו החליט ד"ר קורין, כי אין צורך בהתערבות כירורגית. זאת על אף תוצאות בדיקת האולטרסאונד.

    

7. לטענת התובע, מצבו החמיר ובסיכום ביקור מיום 30.12.02 צוין, כי אשך ימין קטן, נמצא גבוה בשק ונוקשה במישוש. בהמשך נמצא, כי זרימת הדם באשך ימין נמוכה יותר וכי יש הסתיידות בתוכו ומסביבו.

    

8. התובע טוען, כי הוא סובל מבעיות בתפקוד המיני. לטענתו, עד לטיפול הוא היה בריא בגופו ובנפשו וכתוצאה מהטיפולים הכושלים ובעקבותיהם הוא סובל מהפרעות בשינה, סף גירוי נמוך, עצבנות, דיכאון, כאבי ראש, סחרחורות והתעלפויות.

    

9. התובעים טוענים, כי ד"ר קורין קיבל את רישיונו הקבוע לעסוק ברפואה רק כחודשיים וחצי לפני שביצע את הניתוח והוא לא החזיק ברישיון מומחה ויש בכך בכדי להוות ראייה לרשלנות שבוצעה בגופו של התובע ולכך שהמעשים מהווים עבירות פליליות.

    

10. הם טוענים, כי הנתבעים ו/או הצוות הרפואי אשר טיפל בתובע כשלו באבחון מצבו בזמן הנכון ובמתן הטיפול הרפואי הנכון והפרו את חובת הזהירות ובכך גרמו להחמרת מצבו, לנזקיו ונכויותיו. התובעים טוענים, כי ככל שהיה ניתן לתובע טיפול רפואי נכון במיידי, כפי שהתחייב, אז נזקיו היו נמנעים. לטענתם, הנתבעים או מי מטעמם הפרו את חובת הזהירות ו/או התרשלו בכל הקשור בביצוע הניתוח ומתן הטיפול המתחייב.

     

11. לטענת התובעים, הנתבעים התרשלו שעה שהנהיגו שיטת אבחון ו/או טיפול ו/או מעקב רפואי מסוכנים ולקויים, פעלו בניגוד לפרקטיקה הרפואית המקובלת, לא הנהיגו טיפול מתאים ואחראי, לא הפעילו שיקול דעת כנדרש, העסיקו צוות רפואי לא מיומן, לא ביצעו את הניתוח באופן נכון, זהיר ומיומן, לא סיפקו לתובע הסבר סביר בדבר מהות ההליך והסכנות הצפויות ונהגו בקלות ראש ולא כפי שרופא או בית חולים סבירים היו נוהגים בנסיבות העניין. עוד טוענים, כי הנתבעים הפרו חובות חקוקות ופעלו בניגוד להוראות והנחיות משרד הבריאות וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

     

12. התובעים טוענים, כי רשלנות הנתבעים נלמדת מעצמה ויש להחיל את הכלל לפיו "הדבר מדבר בעד עצמו" כך שעל כתפי הנתבעים יוטל להוכיח, כי לא התרשלו. עוד טוענים, כי הרישום אצל הנתבע הינו לקוי ובלתי מספיק ויש בכך בכדי לתמוך בטענותיהם כנגד הנתבע. לטענתם, מהרישום הרפואי עולה, כי אין תיעוד לעובדה שהייתה פגיעה בכלי הדם וכי היה פיקוח על מצבו של התובע. התובעים טוענים, כי מהרישום הרפואי ברור שהניתוח בוצע באופן לקוי. לטענתם, אף הרישום הלקוי מצדיק את העברת הנטל לנתבע. לטענת התובעים, החסר הראייתי ברשומות הרפואיות עלול להקשות עליהם את הוכחת תביעתם ומשכך הרי שנגרם להם נזק ראייתי כמשמעותו בדין ויש להחיל את הכלל לפיו הדבר מדבר בעד עצמו.

     

13. התובעים טוענים, כי בעקבות פגיעת התובע נגרמה להם פגיעה נפשית חמורה וכתוצאה מכך נפגעה הכנסתם. לטענתם, לפני המקרה התובע היה בריא בגופו ובנפשו וכעת הוא נזקק ועתיד להיזקק לטיפול נפשי ונותרה לו נכות צמיתה וכי כושר השתכרותו נפגע והוא נזקק ועתיד להיזקק לעזרת צד שלישי.

     

14. התובעים עותרים לפיצוי בגין אובדן הכנסה בעבר ובעתיד, אובדן פנסיה ותנאים סוציאליים, הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד וכאב וסבל.

     

15. בהתאם להחלטה מיום 1.3.09 ובהסכמת התובעים נדחתה התביעה נגד ד"ר קורין.

     

16. לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות. לטענתו, מהרישום הרפואי עולה, כי התובע טופל כנדרש ובהתאם לפרקטיקה וכי הרופאים פעלו במשנה זהירות בביצוע הניתוח ובטיפול לאחריו. הוסברו לתובע כלל הסיכויים והסיכונים הצפויים מהניתוח והוא חתם על טופס הסכמה לביצוע הניתוח לאחר שניתן לו הסבר מלא לרבות באשר לפגיעה באשך.

     

17. באשר לד"ר קורין טען הנתבע, כי הוא עסק ככירורג כללי בשנים 1987-1998 והוכר כמומחה בכירורגיה כללית. לטענתו, בשנת 2001 היה ד"ר קורין בעל ניסיון של 14 שנים בניתוחים כירורגיים וביצע כחמש מאות ניתוחים מסוג הניתוח אשר עבר התובע.

     

18. הנתבע טוען, כי יום לאחר הניתוח שוחרר התובע לביתו במצב טוב וכי הוא אושפז בשנית ביום 29.11.01 בשל כאבים ונפיחות בשק האשכים ובמפשעה ימנית. התובע טופל ושוחרר עם הזמנה לבדיקת ביקורת. בדיקת אולטרא סאונד אשכים שבוצעה לתובע בחודש אפריל 2003 הדגימה אשך ימני קטן ואטרופי עם זרימת דם מופחתת.

     

19. לטענת הנתבע, אטרופיה של אשך בעקבות ניתוח לתיקון בקע מפשעתי הינו סיבוך מוכר וידוע, כפי שאף צוין בחוות הדעת מטעם התובע. עוד טוען, כי אטרופיה של האשך אינה פוגעת בפוריות או ביכולת הזקפה.

     

20. הנתבע מכחיש את הטענה, כי הוא או מי מטעמו התרשל ואת הטענות באשר לקשר סיבתי בין הפעולות המיוחסות לו לנזקים הנטענים. לטענתו, רופאיו מיומנים, הוא הנהיג שיטת אבחון וטיפול ראויה, ניתן לתובע טיפול רפואי מקובל בהתאם לפרקטיקה, ניתנו לתובע ההסברים המתחייבים ולא מוטלת עליו חבות כלשהי בגין האירוע נשוא התובענה. עוד הוסיף, כי אין הצדקה להיפוך נטל הראייה וכי התובע יודע או היה צריך לדעת מה הנסיבות הממשיות אשר גרמו לאירועים נשוא התובענה. לטענתו, נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהוא לא הפר את חובת הזהירות מאשר עם המסקנה ההפוכה.

     

21. לטענת הנתבע, במידה ונגרם לתובע נזק הרי שהוא נגרם כתוצאה ממצב דברים נדיר ו/או בלתי ניתן לצפייה, המעשים והמחדלים המיוחסים לנתבע היוו רקע לנזק ולא הסיבה לו, יש לתובע אשם תורם בשיעור 100%, התנהגות התובע ומצבו הרפואי מנתקים קשר סיבתי בין פעולות הנתבע והנזק הנטען, התובע לא פעל די לשם הקטנת נזקיו, כושר השתכרות התובע לא נפגע ומצבו הרפואי של התובע נובע מאירועים טרם האירוע נשוא התובענה או לאחריו.

     

    הראיות

     

22. התובע הגיש חוות דעת וחוות דעת משלימה של ד"ר נחום זילבר לפיהן נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 20% בתחום האורולוגיה וקיים קשר ברור בין הניתוח לפגיעה באשך. המומחה מטעם התובע ציין, כי אטרופיה של אשך בעקבות ניתוח לתיקון בקע מפשעתי הינו סיבוך המופיע ב 0.5%-1% מהמקים וכנראה זה נגרם בשל פגיעה בכלי דם ורידיים במהלך הניתוח. התובע לא הגיש חוות דעת בתמיכה לטענה של פגיעה נפשית. הנתבע הגיש חוות דעת וחוות דעת משלימה של פרופ' יורם מור שקבע, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 20% וכי הוא טופל בהתאם לפרקטיקה והצוות הרפואי עמד בסטנדרטים הרפואיים המקובלים וכי למרות זאת לא ניתן היה למנוע את התרחשות הסיבוך שהביא להתנוונות האשך.

     

23. לאור המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לשאלת האחריות מונה, ביום 11.1.12, פרופ' אילן ליבוביץ כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורולוגי. המומחה קבע, כי נמק ואטרופיה של האשך הוא סיבוך מוכר וידוע של ניתוח לתיקון בקע מפשעתי ואינו משקף רשלנות או פרקטיקה רפואית לא סבירה. עוד ציין, כי לא ניתן למנוע לחלוטין את התפתחות הסיבוך וכי השכיחות של הסיבוך הינה 0.5%-1%. עוד ציין המומחה, כי לא זיהה בכל התהליך הניתוחי שעבר התובע פגם רפואי הרומז על רשלנות רפואית או פרקטיקה רפואית לא סבירה. המומחה אישר, כי לתובע 20% נכות בהתאם לתקנות המל"ל.

     

24. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעים. מטעם הנתבע הוגשו תצהירי עדות ראשית של ד"ר קורין, ד"ר בוריס קסל (להלן: "ד"ר קסל"), ד"ר דן עילם (להלן: "ד"ר עילם") וד"ר יורי שקלובסקי (להלן: "ד"ר שקלובסקי"). המצהירים והמומחה מטעם בית המשפט נחקרו על האמור בתצהיריהם ובחוות הדעת, בהתאמה. הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.

     

    דיון ומסקנות

     

25. התובע עבר ניתוח לתיקון בקע מפשעתי והידרוצלה אצל הנתבע. בהמשך נגרם נמק וניוון לאשך ימין של התובע. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם נזקיו של התובע נגרמו בשל רשלנות הנתבע או מי מטעמו אם לאו.

     

26. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התביעה להידחות לאחר שלא הוכחה לי רשלנות מטעם מי מהנתבע או חריגה מסטנדרטים רפואיים סבירים, מהנימוקים שיפורטו.

     

27. התובע העיד, כי הוא לא סבל מכאבים לפני הניתוח וכי הציק לו. לטענתו, הוא אמר לרופא שלא כואב לו אולם מציק לו. הוא טען שהייתה נפיחות וכי זה לא הפריע (עמ' 13 ש' 6-16). טענה זו עומדת בניגוד לאמור במסמכים הרפואיים בהם נכתב, כי התובע התלונן על כאבים. על כך השיב התובע, כי זה היה בתקופות ולא כאב לו כל הזמן. התובע העיד, כי כאשר כאב לו לא כאב מאוד (עמ' 13 ש' 17-20). התובע העיד, כי הוא לא היה מוכן להמשיך לחיות עם הכאב הזה כל החיים אבל הוסיף, כי אם היה יודע שיהיה נזק הוא לא היה עובר את הניתוח (עמ' 13 ש' 21-22). לטענתו, הרופא בקופת חולים אמר לו שהוא חייב לעבור ניתוח. הוא העיד, כי הוא לא שאל את הרופא האם ניתן לטפל בלי ניתוח והרופא לא הסביר לו ואמר שהפתרון היחיד זה ניתוח (עמ' 13 ש' 28-32, עמ' 14 ש' 1). עוד העיד, כי בשלושת החודשים שהמתין עד לניתוח לא היה שינוי במצבו (עמ' 14 ש' 6-7).

     

28. מצאתי טענת התובע לפיה הוא לא סבל מכאבים טרם הניתוח לא אמינה. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בכתב התביעה במסגרתו טען התובע, כי בחודש יולי 2001 פנה לקופת חולים בשל כאבים באשך ימין ובמפשעה (סעיף 4 לכתב התביעה). התובע התלונן על כאבים בעת שנבדק בקופת החולים ובעקבות תלונותיו ובדיקתו הופנה לבית החולים לשם עריכת הניתוח. התרשמתי, כי התובע מסר היום גרסה לא מדויקת בלשון המעטה של מצבו עובר לניתוח בכדי לתמוך בטענתו היום לפיה לא היה צורך בביצוע הניתוח.

     

29. ד"ר קורין העיד, כי הוחלט לבצע לתובע את הניתוח על סמך ממצאים שהיו אצלו כפי שעלה אף מבדיקת הכירורג מקופת חולים אשר הפנה את התובע לשם ביצוע ניתוח (עמ' 26 ש' 2-4). הוא העיד, כי כל מטופל שמופנה מקופת חולים או ממקום אחר נבדק במחלקה בכדי לוודא שאכן נדרש ניתוח (עמ' 26 ש' 7-9). ד"ר קורין הפנה למסמכים מהם עולה, כי היה בקע והוסיף, כי בניתוח התגלה בקע מימין מפשעתי (עמ' 26 ש' 15).

     

30. ד"ר קורין העיד, כי הבדיקה אליה הפנה ואשר ד"ר עילם ביצע ביום 8.11 הייתה בדיקה ידנית וכי זה מספיק לאבחנה. הוא טען, כי מקובל להחליט על ניתוח על סמך בדיקה ידנית כאשר רואים נמוש ונוזל. לטענתו, כאשר יש בדיקה ידנית עם ממצאים ברורים אז היא מספיקה ואין צורך בהדמיה נוספת. ד"ר קורין העיד, כי אם יש ספק ניתן לערוך בדיקה על קולית נוספת וטען, כי במקרה בו עסקינן לא היה ספק (עמ' 27 ש' 32, עמ' 28 ש' 1-7).

     

31. ד"ר קורין העיד עוד, כי העובדה שבבדיקה על קולית לא הודגם נוזל סביב האשך אינה רלוונטית וכי בניתוח יש ממצאים רלוונטיים שאחד מהם זה בקע והשני זה מים סביב האשך. לטענתו, האולטרה סאונד זה בדיקה שתלויה בבן אדם שעושה את הבדיקה ומה שקובע תוצאה סופית זה הממצאים בעת הניתוח. הוא הוסיף, כי במקרה הרלוונטי הוא ציין שנמצא בקע ויצא נוזל בכמות רבה (עמ' 27 ש' 2-8). לטענתו, הוא סבור שבאולטרסאונד לא אבחנו נכון והתייחסו לנוזל כאל ציסטה (עמ' 27 ש' 10-12). ד"ר קורין העיד, כי לפני הניתוח מצאו ממצאים של בקע ונוזל סביב האשך (עמ' 27 ש' 25). ושב על טענתו, כי הניתוח אישר את הממצא האמור (עמ' 27 ש' 28-29).

     

32. ד"ר קסל העיד, כי בקע מאבחנים על ידי בדיקה ידנית ובדיקת אולטרה סאונד וכי השיטה המקובלת היא השיטה הידנית (עמ' 34 ש' 12-13). הוא העיד, כי לדעתו הפיענוח של האולטרסאונד היה לא נכון וכי זה שכיח. ד"ר קסל הוסיף, כי היה לתובע נוזל בשק האשכים וכי אין עדות לספרמטוצלה אלא לבקע מפשעתי (עמ' 34 ש' 28-30).

     

33. ד"ר קורין העיד, כי מדובר בבקע רגיל וכי כל בקע מהווה אינדיקציה לניתוח. לטענתו, הגודל לא קובע (עמ' 26 ש' 22-24). הוא העיד, כי בספרות המקצועית יש דיונים בנושא אולם הסטנדרט בטיפול בבקע הוא ניתוח (עמ' 26 ש' 28-29).

     

34. ד"ר עילם נשאל, האם העובדה שהוא ציין בטופס גיליון קבלה לחולה שלא היה סיפור של כאבים, הפרעות ביציאות, או במתן השתן האם לא מדובר באינדיקציות מספיקות על מנת לבחור שלא לעשות את הניתוח והשיב בשלילה. הוא טען, כי התיקון יכול להיות גם לצורך קוסמטי והוסיף, כי לא רק בשל סיבות קוסמטיות. לטענתו, עיסוקו של המטופל רלוונטי ובמקרה של אדם שעובד בעבודות פיזיות כמו התובע זה דבר מהותי לעניין של תיקון בקע בכדי למנוע מצב של כליאה אפשרית בזמן של מאמץ גופני (עמ' 52 ש' 13-24). ד"ר עילם העיד, כי התובע לא הגיע מביתו ללא בדיקה קודמת וביקש לעבור ניתוח אלא הופנה לניתוח על ידי כירורג מומחה מן הקהילה (עמ' 52 ש' 24-25). הוא אישר, כי הניתוח עצמו היה אלקטיבי (עמ' 52 ש' 26-27). ד"ר עילם העיד, כי עקרונית אדם יכול לחיות עם בקע ללא תלונות מיוחדות והוא יכול לסבול מכאבים יומיומיים אשר משפיעים בצורה משמעותית על איכות חייו (עמ' 52 ש' 29-30).

     

35. ד"ר עילם העיד, כי הוא אינו זוכר האם העמיד בפני התובע את האפשרות שלא לעשות את הניתוח אולם באופן עקרוני כאשר מטופל עבר הליך של בדיקה בידי רופא מומחה, כירורג מומחה בקהילה והגיע לבית החולים מן הסתם מדובר במטופל שמביע באופן עקרוני את הסכמתו להינתח (עמ' 53 ש' 1-5). הוא אישר, כי נדרשת הסכמה מדעת וכי על המטופל לדעת שיש לו אופציות אחרות ובכללן האופציה שלא לעשות את הניתוח עמ' 53 ש' 6-9).

     

36. ד"ר קורין העיד, כי סביר להניח שהוא קרא את הדו"ח של ד"ר עילם וכשנטען בפניו שד"ר עילם התרשם מנוזל ומבקע שלא כואב ולא מגביל במתן השתן הוא העיד, כי ב- 99% מהמקרים בקע לא מגביל במתן שתן. באשר לכאב, הוא טען, כי לפעמים זה כואב ולפעמים לא וכי זו אחת מהתלונות. נטען בפניו, כי זה מתיישב עם טענה שמדובר בניתוח אלקטיבי והוא השיב, כי היה בקע וכי זו התוויה לניתוח (עמ' 29 ש' 6-13). הוא נשאל מדוע לנתח בקע ומדוע אי אפשר לחיות עם זה והעיד, כי בקע זה חור בדופן הבטן וכי איבר פנימי יכול לצאת דרך הבקע, כי תוכן של בקע יכול לצאת מהבטן ולהיכלא בחור וזה מצב כירורגי חירום. ד"ר קורין הוסיף, כי החור יכול לגדול עם הזמן ולגרום לקשיים. הוא העיד, כי במקרה של כליאה של איבר פנימי הניתוח הופך לדחוף (עמ' 29 ש' 15-24). ד"ר קסל העיד, כי נכון לשנת 2001 כל בקע חייב ניתוח (עמ' 33 ש' 24-25).

     

37. פרופ' ליבוביץ המומחה מטעם בית משפט העיד, כי ההתוויה של ניתוח הייתה נכונה משום שהגילוי של הבקע היה בעקבות כאבים באשך ובמפשעה (עמ' 45 ש' 28-31). נטען בפניו, כי בדו"ח גיליון קבלת חולה כתוב בשורה הרביעית ללא סיפור של כאבים, הפרעות או יציאות במתן שתן והוא השיב, כי זה מה שנכתב מפיו של התובע וכי בהזדמנות אחרת הוא טען שכואב לו וציין שביולי 2001 התובע פנה לרופא בקופת החולים בגלל הכאבים באשך והמפשעה והרופא חשב שזה בקע והפנה אותו לכירורג (עמ' 46 ש' 2-6). פרופ' ליבוביץ טען, כי העובדה שבעת הבדיקה לפני הניתוח התובע סיפר שלא כואב אינה צריכה להנחות משום שבקע לא כואב במנוחה אלא כשמתאמצים. לטענתו, התובע לא סבל מכאבים בעת שעשו לו קבלה בבית החולים אולם הוא החל את כל התהליך בשל כאבים (עמ' 46 ש' 7-11).

     

38. הנה כי כן, התובע הופנה לבית החולים לאחר שהוא נבדק על ידי רופא בקופת חולים בעקבות תלונות בגין כאבים מהם סבל. לאחר שנערכה לתובע בדיקה על קולית ובדיקה ידנית נמצא, כי קיים צורך בביצוע ניתוח בקע. אין בעובדה שבדו"ח של ד"ר עילם טרם הניתוח צוין "ללא סיפור של כאבים, הפרעות ביציאות או במתן שתן" בכדי ללמד, כי לא היה צורך בביצוע הניתוח. כפי שצוין לעיל, התובע הופנה לבית החולים על ידי רופא קופת חולים בעקבות תלונותיו על כאבים. פרופ' ליבוביץ העיד כאמור, כי בעת מנוחה בקע לא גורם לכאבים ומשכך אין בהעדר תלונה על כאבים בהתאם לדו"ח בכדי ללמד, כי הבקע לא גרם לכאבים באופן כללי. כמו כן, אף בהעדר כאבים הרי שקיימים סיכונים אשר בגינם מנתחים במקרה של בקע, כמפורט לעיל. כאמור, המומחה מטעם בית המשפט מצא, כי ההתוויה של ניתוח הייתה נכונה. עמדתו של פרופ' ליבוביץ בעניין זה מקובלת עליי. כמו כן, אין מחלוקת, כי הממצאים בניתוח לפיהם אצל התובע התגלה בקע מימין מפשעתי תומכים אף הם בטענת הנתבע לפיה אכן היה צורך בביצוע הניתוח.

     

39. במסגרת ההליך הרפואי אשר עבר התובע הוא עבר הידרוצלה בנוסף לניתוח הבקע. בחוות דעתו ציין פרופ' ליבוביץ, כי בין הסיבוכים בניתוח תיקון הידרוצל יש גם פגיעה בכלי הדם של חבל הזרע. קרי, פגיעה באספקת הדם לאשך מוכרת כסיבוך פוטנציאלי גם של ההליך האמור. פרופ' ליבוביץ העיד, כי אם עושים שני ניתוחים על אותו איבר אז מגבירים את הסכנה לפגיעה באיבר אולם הוא אינו יודע בכמה הסיכון גדל. הוא הוסיף, כי מניסיונו הוא נתקל בפגיעות אשך אחרי ניתוח בקע ואינו זוכר פגיעות באספקת הדם לאשך בניתוח הידרוצל למרות שזה כתוב בספר (עמ' 44 ש' 1-5).

     

40. ד"ר קסל העיד, כי תוספת של הדרוצלה מעלה את אחוז הסיבוכים של הניתוח (עמ' 35 ש' 9-10). הוא נשאל, האם הייתה חלופה לעשות את הניתוח של ההדרוצלה והשיב, כי זה הניתוח המקובל (עמ' 35 ש' 11-12). ד"ר קסל העיד, כי לא כל הדרוצלה מצריכה ניתוח וכי אינו מעודכן מה היה בספרות בשנת 2001 (עמ' 35 ש' 24-27). עוד העיד, כי לא כל הדרוצלה היא התוויה לניתוח אולם ברוב המקרים כאשר יש גם בקע מנתחים גם את ההידרוצלה והוסיף, כי כל מקרה נבדק לגופו (עמ' 36 ש' 23-26).

     

41. עדות ד"ר קסל לפיה זה הניתוח המקובל לא נסתרה. לא שוכנעתי, כי לא היה צורך בביצוע ההידרוצלה. כמו כן, מחוות דעת פרופ' ליבוביץ עולה כאמור, כי עסקינן בסיבוך אפשרי של ניתוח הידרוצל אולם מעדותו עולה, כי לאור ניסיונו סביר יותר, כי הפגיעה נגרמה בשל ניתוח הבקע. אף אם תתקבל הטענה, כי הסיבוך נגרם בעקבות ניתוח ההידרוצל הרי שלא שוכנעתי, כי לא היה צורך בהליך האמור ולא הוכח כי הייתה רשלנות כלשהי בעת ביצוע הליך זה, או כי זה חרג משיקול הדעת המקצועי של הרופא המטפל או מפרקטיקה מקובלת.

     

42. התובע העיד, כי הוא זומן לבית החולים וכי הסבירו לו שמדובר בניתוח פשוט ושעליו להגיע ביום ראשון ושהוא ישתחרר ביום שני משום שהניתוח פשוט. לטענתו, באותו יום הגיעו שני רופאים שקיבלו חולים והוא נפגש רק עם אחד מהם. כאשר נטען בפניו, כי הוא נפגש עם שני רופאים וכי כל אחד מהם החתים אותו הוא טען, כי חתם על טפסים אולם בפני רופא אחד (עמ' 14 ש' 25-32, עמ' 15 ש' 1-2). התובע העיד, כי הוא חתם לרופא על שני טפסים ואישר את חתימתו על טפסי ההסכמה (עמ' 15 ש' 3-6).

     

43. נטען בפני התובע, כי במסמך הסכמה להרדמה כתוב שהוא מאשר שהוא קיבל הסבר מפורט מד"ר שקלובסקי והוא השיב, כי אינו מכיר את הרופאים. נטען בפניו, כי במסמך השני כתוב שהוא מצהיר, כי קיבל הסבר מפורט מד"ר עילם והוא השיב, כי הרופא אמר לו לחתום והוא חתם (עמ' 15 ש' 7-9, 12-14). התובע העיד, כי אולי ד"ר עילם בדק אותו אולם הוא לא זוכר אותו והוסיף, כי נכנס לרופא אחד (עמ' 15 ש' 21-22). לטענתו, הוא זוכר את השיחה עם המרדים (עמ' 15 ש' 27-28). בהמשך העיד, כי הוא אינו יודע אם דיבר עם המרדים וטען, כי אינו יודע האם יומיים קודם לכן ישב עם המרדים או הרופא (עמ' 15 ש' 31, עמ' 16 ש' 1-2).

     

44. ד"ר שקלובסקי נשאל האם ייתכן מצב שבגין לחץ בבית החולים הוא מסביר למטופל גם לגבי טופס הסכמה כללית לניתוח ומחתים את המטופל והשיב, כי לגבי הניתוח הוא לא נוגע בכלל משום שיש כירורג שמבין בניתוח. הוא העיד, כי הוא כלל לא פותח טופס הסכמה לניתוח (עמ' 38 ש' 5-10).

     

45. לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענת התובע לפיה הוא נפגש עם רופא אחד בלבד אשר החתים אותו על שני טפסי ההסכמה- לניתוח ולהרדמה. עיון בשני המסמכים מעלה באופן ברור, כי כתב היד המופיע בהם שונה. כמו כן, אמינה וסבירה בעיניי עדותו של ד"ר שקלובסקי לפיה הוא אינו מחתים על טופס הסכמה כללית לניתוח. לפיכך אני קובעת שיותר סביר בעיני שהתובע נפגש הן עם רופא מנתח והן עם מרדים טרם הניתוח וההרדמה וחתם על טפסי ההסכמה הרלוונטיים.

     

46. ד"ר עילם העיד, כי בטופס הסכמה לניתוח לא מופיע צירוף המילים התנוונות אשך אולם מצוין שעלול להיגרם נזק באשך. הוא טען, כי יש בטופס פסקה שממצה את האפשרויות של נזק לאשך וזה כולל נזק בלתי הפיך לאשך (עמ' 50 ש' 27-31, עמ' 51 ש' 1-2). באשר לטענה לפיה פגיעה יכולה להיות מידתית והטענה, כי לא הוזכר דבר לגבי אובדן מלא הוא העיד, כי זה עניין של פרשנות והוסיף שמדובר בטופס שאמור להכיל פרטים נוספים בצורה כוללנית וטען, כי חלק מהדברים נמסרים בעל פה על ידי הרופא (עמ' 51 ש' 3-9).

     

47. פרופ' ליבוביץ אישר, כי הוא ציין בחוות דעתו שהתובע הוחתם על הסכמה ייעודית המכילה פירוט רב בעניין הנזק. נטען בפניו, כי בטופס ההסכמה לניתוח לא צוין דבר לגבי אובדן או התנוונות אשך והוא השיב, כי הכל רשום וכי בסעיף 4 לחוות דעתו הוא פירט את הנקודות הקריטיות בהסכמה (עמ' 42 ש' 18-23). הוא העיד, כי מדובר בטופס שנכתב על ידי האיגודים המקצועיים ומאושר על ידי היועצים המשפטיים של ההסתדרות הרפואית. פרופ' ליבוביץ הוסיף, כי המילה ניוון לא כתובה אולם כתובים דברים שכוללים יותר מניוון (עמ' 42 ש' 27-31).

     

48. ד"ר עילם אישר, כי על גבי הטופס כתוב בכתב ידו הידרוצל (עמ' 51 ש' 29-31). הוא נשאל מדוע לא החתים את התובע על הוספה ונטען בפניו, כי מדובר בעוד ניתוח והוא השיב, כי לא מדובר בעוד ניתוח אלא בהרחבה של הניתוח הקיים. ד"ר עילם העיד, כי במהלך השנים נוספים בהדרגה טפסי הסכמה ספציפיים לניתוחים ספציפיים וכי כיום יש טופס ספציפי להידרוצלה. הוא טען, כי אינו זוכר באיזו שנה הוא התווסף והוסיף, כי מקובל להוסיף גם על טופס הסכמה ספציפי הסכמה להרחבה של הניתוח במידה וצריך (עמ' 52 ש' 2-7).

     

49. ד"ר קסל העיד, כי טופס הסכמה לניתוח הוא סטנדרטי. לטענתו, הטופס הוא בהתאם לניתוח העיקרי ואם יש תוספת מקובל להוסיף את הניתוח המשני. לטענתו, ניתוח הבקע "יותר גדול" וההדרוצלה הוא רק תוספת (עמ' 36 ש' 9-13).

     

50. פרופ' ליבוביץ אישר, כי הידרוצלה הינו ניתוח נוסף והעיד, כי אין לניתוח האמור טופס ייעודי. לטענתו, אם לא היו מוסיפים את זה לטופס של ניתוח הבקע אז היו בוחרים בטופס הסכמה כללי שהוא לקוני ואין בו שום מידע. הוא העיד, כי אין טופס ייעודי משולב. פרופ' ליבוביץ העיד, כי בהוספה של ניתוח הידרוצל לטופס היעודי מסרו הרבה יותר אינפורמציה משהיו מוסרים אם היו מוסיפים דף נוסף של הסכמה כללית. הוא הוסיף, כי נעשה דבר שגרתי לחלוטין וכי במחלקתו מוסיפים על טפסים יעודים גם ניתוחים נוספים שקשורים לאותה פעולה ולאותה הרדמה. עוד העיד, כי פה מדובר באותו חתך ובאותו איבר ואין שום בעיה מבחינת ההיגיון הרפואי (עמ' 43 ש' 5-17). פרופ' ליבוביץ העיד, כי אם התוספת נכתבה לפני החתמת החולה אז לא מקובל להחתים את החולה ליד התוספת. הוא הוסיף, כי אם היו מחתימים את החולה על טופס הסכמה כללית אז בטופס לא רשום שם הניתוח והיו מוסיפים אותו ומחתימים את המטופל בשוליי העמוד (עמ' 43 ש' 18-22).

     

51. ד"ר שקלובסקי העיד, כי כל הטפסים להסכמה להרדמה לניתוחים כללים הם סטנדרטים (עמ' 37 ש' 2-3). הוא העיד, כי הוא אינו זוכר בדיוק איזה הסבר נתן לתובע בשל העובדה שחלפו שנים רבות אולם בדרך כלל אחרי שהוא בודק חולה ומברר מחלות ותרופות שהוא מקבל ועורך בדיקה פיזיקלית וא.ק.ג אז הוא יודע איזו הרדמה עדיפה ואם אין עדיפות הוא שואל את החולה מה הוא מעדיף (עמ' 37 ש' 5-9). עוד העיד, כי הוא עורך בדיקה גופנית מקיפה (עמ' 37 ש' 10-11).

     

52. הנה כי כן, טרם הניתוח חתם התובע על שני טפסי הסכמה- אחד לניתוח בקע מפשעתי בשיטה הפתוחה והשני לביצוע הרדמה. כאמור לעיל, טופס ההסכמה לניתוח עליו חתם התובע נכתב על ידי האיגודים המקצועיים ומאושר על ידי היועצים המשפטיים של ההסתדרות הרפואית. במסגרת הטופס האמור יש פירוט של הסיכונים האפשריים. אין מחלוקת, כי במסגרת הסיכונים לא צוין ניוון של האשך אולם צוינו נזקים של פגיעה באשך, נזק לאשך ופגיעה בתפקודו. כאמור לעיל, פרופ' ליבוביץ העיד, כי המילה ניוון אינה כתובה אולם כתובים דברים אשר כוללים יותר מניוון. התובע הוחתם על טופס ההסכמה המתאים להליך אשר הוא עבר ובמסגרתו פורטו הסיכונים הרלוונטיים.

     

53. לא שוכנעתי, כי נפל פגם בכך שהתובע לא הוחתם על מסמך נפרד בנוגע להידורצלה או בכך שהוא לא הוחתם ליד המילה אשר הוספה בכתב יד לטופס ההסכמה. מעדות המומחה מטעם בית המשפט עולה, כי הוספה כאמור ואי החתמת המטופל לידה הינה דבר שנעשה באופן שגרתי. כפי שצוין לעיל, המומחה מטעם בית המשפט העיד, כי אין טופס ייעודי להליך זה וכי הטופס בו משתמשים הוא טופס הסכמה כללי אשר לא מפורט בו מידע ומשכך הרי שבהוספת ההליך לטופס ההסכמה עליו חתם התובע לא נמסר לתובע פחות מידע מאשר היה נמסר לו במידה שהיו מחתימים אותו על טופס נפרד. לא הוכח לי שלא נמסר לתובע המידע הרלוונטי עובר לניתוח. טענתו זו עומדת בניגוד למסמך בכתב עליו חתם והיא אינה אמינה בעיני. כאמור, הסיכונים שפורטו בטופס כוללים פגיעה באשך ובתפקודו וחרף זאת בחר התובע לבצע את הניתוח.

     

54. ד"ר עילם אישר, כי הוא ערך את הבדיקה לתובע (עמ' 48 ש' 13-14). בתצהירו הוא ציין, כי לאחר שבדק את התובע הוא הסביר לו בדבר מצבו הרפואי ועל הסיכונים והסיכויים הכרוכים בניתוח (סעיף 7). ד"ר עילם העיד, כי הוא מסביר למטופל מה סיבת הניתוח, באיזה סוג של בקע מדובר, מדוע יש הידרוצל ומה זה. לטענתו, לאחר מכן הוא מסביר על תהליך הניתוח, כיצד זה מתבצע, איזו גישה, איזו צלקת, איזה חתך, מה סדר גודל הניתוח, תהליך ההחלמה הצפוי וסיכונים הקשורים לניתוח המדובר (עמ' 49 ש' 31-32, עמ' 50 ש' 1-4). הוא העיד, כי הסיכונים יכולים להיות זיהום פצע, חזרה של בקע, נזק לאשך, שטפי דם, כאבים לאחר ניתוח (עמ' 50 ש' 6-8). לטענתו, הוא מסביר בעל פה את כל הנתונים הרלוונטיים לניתוח שהמטופל עומד לעבור (עמ' 51 ש' 14-15).

     

55. ד"ר עילם העיד, כי הוא מתאר לעצמו שהשיחה התנהלה בעברית והוסיף שהוא מקפיד מאוד שאם הוא מזהה שהמטופל אינו שולט בשפה העברית לדאוג לנוכחות איש נוסף שדובר את שפתו של המטופל (עמ' 51 ש' 16-19). הוא העיד, כי במידה שהמטופל אינו מבין מילה מהעברית שהוא מדבר אז הוא דואג לכתוב ולציין על טופס ההסכמה שההסבר לניתוח תורגם לצורך העניין לשפה הערבית על ידי מאן דהוא דובר השפה (עמ' 51 ש' 22-24). עוד העיד, כי במידה שהוא מזהה קשיים של המטופל להבין על מה הוא עומד לחתום ולהביע הסכמתו אז הוא מוודא בכל דרך שיש כדי לאמת את הסכמתו (עמ' 51 ש' 27-28).

     

56. אמינה בעיניי עדותו של ד"ר עילם באשר למידע אשר הוא מוסר למטופלים באשר לסיכונים הכרוכים בהליכים הרפואיים. ברי, כי לאור הזמן הרב שחלף ממועד הניתוח בשנת 2001 ועד למועד הגשת התביעה בשנת 2008, הרי שאין בידו להעיד מזיכרונו באשר לשיחתו עם התובע ובאשר למידע אשר הוא מסר לתובע בטרם החתים אותו על טופס ההסכמה. אולם, עדותו של ד"ר עילם באשר להסברים אשר הוא מוסר למטופלים יש בה בכדי לתמוך בטענה, כי נמסר לתובע המידע הרלוונטי באשר לסיכונים הכרוכים בהליך הרפואי. התובע העיד, כי אם היה יודע שיהיה נזק הוא לא היה עובר את הניתוח (עמ' 13 ש' 22). אולם, הוא עבר את הניתוח על אף המידע אשר נמסר לו ובין היתר על אף האמור בטופס ההסכמה, שכאמור כולל סיכון של פגיעה באשך ובתפקודו.

     

57. במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי הנתבע ביצע את הניתוח מבלי שנתן לו הסבר אודות מצבו והסיכונים הכרוכים בהליך. לא עלה בידי התובע להוכיח טענה זו. התובע לא הוכיח, כי לא ניתנו לו ההסברים הדרושים או, כי לא היה בידו להבין את המידע אשר נמסר לו. אציין, כי התובע העיד, כי אחיו ליווה אותו לבית החולים ביום בו חתם על טפסי ההסכמה (עמ' 14 ש' 24). לא ברור, האם אחיו של התובע נכח בעת החתימה ושמע את המידע אשר נמסר לתובע אולם לא מן הנמנע, כי היה בידו לשפוך אור על סוגיות שבמחלוקת. מצאתי, כי אף אי זימונו של האח לעדות פועל לרעת התובע.

     

58. במסגרת כתב התביעה טענו התובעים, כי ד"ר קורין קיבל את רישיונו הקבוע לעסוק ברפואה רק כחודשיים וחצי לפני הניתוח וכי הוא לא החזיק ברישיון מומחה. לטענתם, יש בכך בכדי להוות ראייה לרשלנות. ד"ר קורין העיד, כי הוא היה מתמחה בכירורגיה כללית עם רישיון קבוע מאוגוסט 2001 וכי היו לו 14 שנות ניסיון (עמ' 28 ש'15-16). הוא העיד, כי ב- 2007 הוא קיבל רישיון כמומחה בכירורגיה (עמ' 28 ש' 17-18).

     

59. ד"ר קסל העיד, כי הוא היה רופא מומחה בניתוח. לטענתו, המומחה עוזר בניתוח ובהתאם לנהלי משרד הבריאות בתקופה הרלוונטית מי שחתם על דוח הניתוח היה הרופא שמבצע את הניתוח (עמ' 33 ש' 11-13).

     

60. פרופ' ליבוביץ העיד, כי אין בעיה עם זה שד"ר קסל הוא מומחה בכירורגיה משנת 2000 בלבד בעוד שהניתוח נערך בשנת 2001. הוא העיד, כי מנתח בכיר הוא מנתח שיש לו תעודת מומחיות ומספר השנים מאז שהוא קיבל מומחה אינו רלוונטי. עוד ציין, כי ההתמחות היא 6 שנים (עמ' 40 ש' 10-17).

     

61. ד"ר קורין העיד, כי מי שמבצע ניתוחים של הדרוצלה וטרמוצלה הוא לאו דווקא אורולוג וכי גם כירורגים כללים מבצעים ניתוחים כאמור. הוא הוסיף, כי מדובר בניתוח משותף (עמ' 28 ש' 10-11). הוא העיד, כי מומחה בכירורגיה כללית עזר לו וכי בדרך כלל לא מתייעצים עם אורולוג (עמ' 31 ש' 14-15). ד"ר קסל העיד, כי גם אורולוג וגם כירורג מבצעים ניתוחי הדרוצלה וכי לא מקובל יותר להתייעץ עם אורולוג במהלך ניתוח כזה (עמ' 35 ש' 20-23). פרופ' ליבוביץ שלל טענה לפי ניתוחי הידרוצלה מבצעים אורולוגים בלבד (עמ' 44 ש' 6-7). הוא העיד, כי למעשה הידרוצל ובקע זו בעיה אחת והגיוני שכירורג יטפל בהידרוצל (עמ' 45 ש' 17-18).

     

62. הנה כי כן, עדותו של ד"ר קורין באשר לניסיונו במועד הניתוח לא נסתרה. יש לציין, כי בחוות דעתו ציין פרופ' ליבוביץ, כי נמק ואטרופיה של האשך הוא סיבוך מוכר וידוע של ניתוח לתיקון בקע מפשעתי ועלול להתרחש ללא קשר לניסיון הכירורגי של המנתח ואינו משקף רשלנות או רפואה לא ראויה.

     

63. כמו כן, מעדותו של ד"ר קסל עולה, כי הוא פיקח על ההליך, כנדרש. פרופ' ליבוביץ העיד באשר לתנאים הדרושים בכדי שמנתח ייחשב מנתח בכיר והעיד, כי ד"ר קסל יכול היה לפקח על הניתוח כמנתח בכיר ללא קשר למספר השנים שחלפו מאז שקיבל תעודת מומחיות. מעדותו של פרופ' ליבוביץ עולה, כי ביצוע ההליך על ידי כירורג הינו הגיוני. הוא תמך בעדותם של התובע ושל ד"ר קסל אשר טענו, כי גם כירורגים ולא רק אורולוגים מבצעים ניתוחי הידרוצלה. אציין, כי במסגרת כתב התביעה כלל לא נטען, כי את ההליך אמור היה לבצע אורולוג. לאור האמור לא הוכחה רשלנות הנתבע באשר לכך שאת הניתוח ביצע כירורג ובאשר לניסיונו של המנתח.

     

64. במסגרת כתב התביעה נטען, כי הרישום אצל הנתבע הינו לקוי ובלתי מספיק. לטענת התובעים, מהרישום ברור שהניתוח בוצע באופן לקוי. ד"ר קורין העיד, כי כל מה שחשוב צוין בדוח הניתוח (עמ' 31 ש' 7). הוא העיד, כי הבדיקה של המרווח בטבעת הפנימית היא חלק מהשיטה וכי לא רושמים את זה. לאחר שנטען בפניו, כי אחרים רושמים את זה הוא שב וטען, כי זה חלק מהשיטה והוסיף, כי לא רק הוא לא רושם. הוא טען, כי אם הוא רשם שזה נעשה בשיטה מסוימת אז זה כולל את הבדיקה האמורה והוסיף, כי אינו רושם גם כמה תפרים עשה (עמ' 31 ש' 20-26). ד"ר קורין העיד, כי הוא השיב את האשך למקומו ווידא שהוא הוחזר ולא היה מסובב. הוא טען, כי לא רושמים את זה כי זה חלק מהפעולה (עמ' 31 ש' 27-32). בהמשך העיד, כי אם האשך היה מסובב הוא היה מת תוך 6 שעות וטען שלא כותבים שהאשך הוחזר לא מסובב אלא שהוא הוחזר (עמ' 32 ש' 2-3).

     

65. ד"ר קסל העיד, כי הבדיקה של רוחב הטבעת הפנימית ובדיקה שהאשך שהוחזר אינו מסובב הם חלק בלתי נפרד ממהלך הניתוח. הוא הוסיף, כי זה כל כך ברור שזה מה שמנתח עושה שבאף גיליון ניתוח שנעשה במדינת ישראל לא מציינים את זה (עמ' 35 ש' 13-18).

     

66. פרופ' ליבוביץ העיד, כי בעבר חשבו שהנזק לאספקת הדם לאשך נובע מהידוק של הטבעת החיצונית והיום כבר לא חושבים שזאת הסיבה לפגיעה באשך, אלא הניוד של חבל הזרע. לפיכך טען, כי אינו בטוח שחשוב לציין את השמירה על רוחב הטבעת. עוד העיד, כי מאוד חשוב להחזיר את האשך ישר ושאם מחזירים אותו מסובב אפשר לגרום לנזק זהה למה שקרה במקרה בו עסקינן (עמ' 44 ש' 15-21).

     

67. מקובלות עליי טענותיהם של ד"ר קורין וד"ר קסל לפיה העובדה שלא צוין שנערכה בדיקת רוחב טבעת ושהאשך שהוחזר לא היה מסובב אין בה בכדי ללמד, כי לא נערכו הבדיקות הדרושות. כאמור, באשר לבדיקת רוחב הטבעת המומחה העיד, כי כיום לא סבורים שזו סיבה לפגיעה באשך. פרופ' ליבוביץ העיד אמנם, כי החזרה מסובבת של האשך יכולה לגרום לנזק אשר נגרם לתובע אולם לא הוכח, כי זו הסיבה לנזק ואין בעובדה שלא צוין, כי האשך הוחזר ולא היה מסובב בכדי ללמד, כי האשך שהוחזר היה מסובב וכי זו הסיבה לנזק אשר נגרם לתובע. ברי, כי ישנם דברים אשר אינם מצוינים בדו"ח הניתוח והתובע לא הוכיח, כי עסקינן במידע אשר יש לציין במסגרת דוח הניתוח וכי העובדה שהמידע לא צוין תומכת בטענתו באשר לרשלנות הנתבע. אציין, כי גם בחוות דעת המומחה מטעם התובע לא נטען, כי הנזק נגרם בשל החזרת אשך מסובב.

     

68. פרופ' ליבוביץ העיד, כי הוא סבור שיש קשר סיבתי בין הניתוח והנזק (עמ' 42 ש' 15-17). לטענתו, הנזק נגרם מהזזה בטיפול שגרתי בחבל הזרע. לטענתו, זה לא שעושים משהו שהוא לא נכון לעשות ובעצם זה שמזיזים את חבל הזרע ומותחים אותו, פעולות שנדרשות בניתוח, אז נפגעת זרימת הדם במקרים מסוימים. הוא טען, כי זה מה שקרה כאן (עמ' 41 ש' 21-24). פרופ' ליבוביץ העיד, כי אי זהירות מספקת בזמן ביצוע ההפרדה בין חבל הזרע לבקע גם יכולה לגרום לנזק האמור והוסיף, כי גם זהירות לא מונעת את זה. הוא העיד, כי הוא ציין בחוות הדעת, כי גם למנתחים המבריקים ביותר זה יכול לקרות (עמ' 41 ש' 25-28). לטענתו, הנחה שלמנתחים מבריקים זה קורה פחות מאשר לחדשים היא סבירה אולם לא הוכח שמדובר בתבנית וכי ככה הסתיימו כל הניתוחים שביצע המנתח במקרה בו עסקינן. לטענתו, עד 5% זה עדיין מוגדר כסיבוך (עמ' 41 ש' 29-32, עמ' 42 ש' 1).

     

69. נטען בפני פרופ' ליבוביץ, כי בעקבות המנגנון של טיפול בעדינות ירדו אחוזי הפגיעה עם השנים והוא השיב, כי בעבר חשבו שהסיבה לתופעה זו זה הידוק הטבעת ובהמשך הבינו שזה לא חשוב ולא נזהרים לגבי גודל הסגירה אלא לגבי מה שקשור בהתעסקות עם חבל הזרע וזה הגורם המרכזי אם לא היחיד שגורם לאובדן אשך והוסיף, כי גם התעסקות זהירה לא מבטיחה שזה לא יקרה (עמ' 44 ש' 25-30, עמ' 45 ש' 1-6). הוא אישר, כי לעולם לא נדע מתי זה בגלל אי זהירות ומתי זה בגלל מבנה (עמ' 45 ש' 7-9).

     

70. פרופ' ליבוביץ העיד, כי הוא חושב שהיה לתובע בקע ישיר וכי בבקע בלתי ישיר יותר קשה לטפל בעדינות מאשר בבקע ישיר (עמ' 46 ש' 22-23, 28-30). הוא אישר, כי גם אם מטפלים בעדינות עדיין יש סיכון לפגיעה באשך (עמ' 47 ש' 2-4). פרופ' ליבוביץ נשאל, האם לא ניתן לדעת מתוך הניתוח וממה שקרה אחר כך האם התובע טופל בעדינות או לא והשיב, כי עדינות זה משהו מאוד רחב וכי מה שנחשב עדינות לאחד הוא לא עדינות לשני. הוא הוסיף, כי גם אם הוא היה שם לא בטוח שהוא היה רואה משהו נוראי שנעשה ושהיה בידו לנבא שיקרה נזק לאשך (עמ' 47 ש' 7-9). לאחר שנשאל האם לאור התוצאה האם יותר סביר שלא הייתה עדינות בטיפול באשך או שהייתה עדינות הוא השיב, כי מבחן התוצאה לא מלמד על התהליך הניתוחי. לטענתו, אם הייתה פגיעה הוא לא יכול להגיד שזה קרה בגלל התנהלות לא נכונה (עמ' 47 ש' 12-15). עוד העיד פרופ' ליבוביץ, כי המסקנה בספרות היא שגם אם נהיה מאוד עדינים עדיין הסיבוך יכול לקרות מכיוון שמה שקובע בסוף זה אם כלי הדם נפגע או לא נפגע ויכול להיות שהוא יפגע גם בהתנהלות תקינה. הוא הוסיף, כי לא כל הסיבוכים שקורים הם בגלל שהמנתח היה רשלן (עמ' 47 ש' 18-20).

     

71. פרופ' ליבוביץ העיד, כי משך הניתוח הוא אינדיקציה לסיבוך או פגיעה בזמן הניתוח וטען שאם הניתוח נמשך בסדר גודל של עד שעה פלוס מינוס, זה אומר שהניתוח התנהל בצורה לגמרי שגרתית ולא היה משהו חריג בניתוח בעוד שאם הוא היה נמשך שעתיים וחצי אז הוא היה חושב שקרה משהו גם אם לא היו כותבים זאת. לטענתו, משך הניתוח מעיד על ניתוח שגרתי. הוא הוסיף, כי מה שיכול לגרום לפגיעה זה בעיות מיוחדות בהפרדה של הבקע מחבל הזרע וטען, כי לא צוינו בעיות מיוחדות בעניין הזה. לטענתו, גם דימום חריג יכול לגרום לכך שכן אז לפעמים עושים פעולות פחות עדינות בכדי להציל את החולה אף במחיר של פגיעה במשהו אחר אולם לא היה דיווח על דימום חריג והחולה לא קיבל דם בניתוח (עמ' 41 ש' 10-19).

     

72. ד"ר קורין טען, כי אם יש דימום או בעיה אז מציינים את זה ואם לא מציינים אז הניתוח היה תקין (עמ' 32 ש' 19). ד"ר קסל העיד, כי אם היה דימום בניתוח או פגיעה בכלי דם או בחבל הזרע היה על המנתח לרשום זאת. הוא אישר, כי אם הייתה פגיעה בכלי דם הם היו רושמים את זה (עמ' 36 ש' 16-20).

     

73. הנה כי כן, פרופ' ליבוביץ ציין, כי על אף הידע לגבי מנגנון ושיטות להפחת הסיכון לסיבוך במהלך ניתוחי בקע הרי שלא ניתן למנוע לחלוטין את התפתחות הסיבוך ששכיחותו מוערכת ב- 0.5%-1% (במ/1 סעיף 15). מעדותו עולה, כי אף פעולה עדינה אין בה בכדי להבטיח, כי לא יגרם הסיבוך האמור ואין בעובדה שנגרם הסיבוך בכדי להעיד על חוסר מקצועיות ו/או רשלנות. עוד עולה מעדותו, כי לא ניתן לדעת אם הנזק נגרם בשל אי זהירות אם לאו. כאמור לעיל, פרופ' ליבוביץ העיד, כי בעבר חשבו שהסיבה לתופעה זו זה הידוק הטבעת ובהמשך הבינו שזה לא מהותי וכי יש להיזהר לגבי ההתעסקות עם חבל הזרע. לא ברור מה הייתה הגישה במועד בו בוצע הניתוח והאם אז הייתה מודעות לחשיבות הרבה של ביצוע הפעולות בעדינות. כך או כך, לא הוכח, כי הפעולה לא בוצעה בעדינות וכאמור ביצוע בעדינות אין בו בכדי להבטיח שלא ייגרם סיבוך. מעדותו של פרופ' ליבוביץ עולה, כי משך הניתוח, העדר דיווח על דימום והעובדה שהתובע לא קיבל דם במהלך הניתוח מלמדים על ניתוח שגרתי ללא סיבוכים. לאור זאת לא שוכנעתי, כי הנתבע או מי מרופאיו התרשל באופן ביצוע הניתוח ורשלנות שכזו לא הוכחה לי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי.

     

74. במסגרת כתב התביעה טענו התובעים, בין היתר, כי הנתבע או מי מטעמו כשלו באבחון מצבו של התובע בזמן הנכון ובמתן הטיפול הרפואי הנכון. לטענתם, ככל שהיה ניתן לתובע טיפול רפואי נכון במידי, כפי שהתחייב, אז נזקיו היו נמנעים.

     

75. ד"ר קורין העיד ,כי המומחה מטעם בית המשפט כתב, כי סיבוך יכול להופיע בלי ידיעה או בלי סיבה מוצדקת (עמ' 32 ש' 22). לטענתו, המומחה מתייחס לסיבוך פוסט ניתוח ולא לסיבוך ניתוחי וטען, כי מבחינתו לא היה סיבוך ותחת זאת מדובר בסיבוך פוסט ניתוחי אשר מנסים לקשור לניתוח (עמ' 32 ש' 29-30). עוד העיד, כי סיבוך פוסט ניתוח מתפתח בדרך כלל לאחר ניתוח בגלל פגיעה כלשהי או בגלל סיבה לא ברורה (עמ' 32 ש' 31-32).

     

76. פרופ' ליבוביץ העיד, כי הפגיעה בדרך כלל מאובחנת מאוחר בשלב שהנזק כבר בלתי הפיך. הוא העיד, כי כאשר אדם עובר ניתוח, הכאבים של הניתוח והממצאים הנורמאליים אחרי ניתוח מטשטשים כמעט לגמרי את הסימנים של פגיעה בכלי הדם ולכן כמעט אין מצב בו פגיעה כזו מאובחנת בלוח זמנים שבו עוד ניתן להציל את האשך (עמ' 40 ש' 27-29). לטענתו, אם אחרי ניתוח מטופל טוען שהוא סובל מכאבים הרי זו תלונה צפויה אחרי ניתוח ולא מתעוררת מחשבה שאולי יש בעיה נדירה יחסית בהספקת הדם לאשך (עמ' 41 ש' 6-8).

     

77. מהמפורט לעיל עולה, כי הניתוח היה ניתוח שיגרתי וכי לא היו אינדיקציות לסיבוך כלשהו. ברי, כי עלול להתפתח סיבוך אשר המנתח לא יהיה מודע לו ומעדותו של פרופ' ליבוביץ עולה, כי כמעט שלא מאבחנים בזמן פגיעה כאמור לאחר ניתוח. ברי, כי כאשר תלונותיו של מטופל שנותח תואמות מצב לאחר ניתוח סביר כי התלונות ייוחסו לניתוח ולא לבעיה נדירה אחרת. יש בכך בכדי לתמוך בטענה, כי העובדה שהסיבוך לא אובחן וטופל בשלב מוקדם יותר והנזק לא נמנע אין בה בכדי ללמד על התרשלות.

     

78. הנה כי כן, מצאתי, כי לאור תלונות התובע על כאביו וממצאי בדיקתו הרי שהייתה התוויה לניתוח. כאמור, עדות המומחה מטעם בית המשפט תומכת בעמדה האמורה וכך אף הממצאים אשר התגלו בניתוח.

     

79. כמו כן, טרם הניתוח חתם התובע על טפסי הסכמה בהם צוינו הסיבוכים האפשריים בצורה מפורטת. אין בעובדה שלא צוין ניוון אשך כאחד מהסיבוכים האפשריים בכדי ללמד, כי לא ניתנה הסכמה מדעת שכן פורטו סיבוכים אחרים שעניינם נזק ופגיעה באשך וכאמור פורטו נזקים חמורים מזה אשר נגרם לתובע. אמינה בעיניי עדותם של ד"ר עילם וד"ר שקלובסקי מהן עולה, כי הם החתימו את התובע על טפסי ההסכמה. עדותו של ד"ר שקלובסקי לפיה הוא אינו מחתים על טופס הסכמה לניתוח אמינה בעיניי ונתמכת אף בכך שכתב היד על גבי שני טפסי ההסכמה שונה זה מזה. כמו כן, אמינה בעיני עדותו של ד"ר עילם באשר להסברים אשר הוא מוסר למטופלים טרם החתמתם על טופס ההסכמה. בנסיבות אלו, מצאתי, כי נמסר לתובע המידע הרלוונטי וכי הוא נתן הסכמה מדעת לטיפול אשר הוא עבר. לאור המידע אשר נמסר לתובע טרם הניתוח הרי שאין לקבל את טענתו לפיה ככל שהיה מודע לנזק שעלול להיגרם הרי שלא היה מסכים לעבור את הניתוח.

     

80. בנוסף, לא הוכח, כי הנזק אשר נגרם לתובע נגרם בשל רשלנות ו/או חוסר מקצועיות של הרופא המנתח. מעדותו של פרופ' ליבוביץ עולה כאמור, כי לא ניתן לדעת האם הנזק נגרם בשל רשלנות אם לאו וכי הנזק יכול להיגרם אף כאשר הפעולות נעשות בעדינות כנדרש. לכך מתווספת העובדה שהניתוח התנהל בצורה שגרתית.

     

81. כאמור, התובע ייחס לנתבע רשלנות הן בניתוח והן בטיפול בו לאחר שהתלונן על כאביו. מעדותו של פרופ' ליבוביץ עולה, כי קיים קושי בזיהוי הסיבוך לאחר ניתוח בשל העובדה שתלונות בגין כאבים הינן סבירות לאחר ניתוח אף בהעדר סיבוך. הוא העיד, כי הסיכוי לטפל בסיבוך במועד הינו קטן מאוד. בנסיבות אלו, אינני מקבלת את טענת התובע באשר לרשלנות בטיפול בו לאחר שהתלונן על כאביו, נבדק ושוחרר לביתו.

     

82. לאור כל האמור לעיל, מצאתי, כי דין התביעה להידחות לאחר שלא הוכחה רשלנות הנתבע או מי מרופאיו.

     

83. בשולי הדברים אציין, כי אף אם התביעה הייתה מתקבלת הרי שהיה מקום לדחות את חלק מטענותיו של התובע באשר לנזקיו. בענייו זה אציין, כי התובע היה מובטל טרם הניתוח (עמ' 17 ש' 27-28). כמו כן העיד, כי כיום הוא מרוויח 7,000 ₪ לחודש (עמ' 18 ש' 9). ולפני הניתוח הרוויח 4,500-5,000 ₪ (עמ' 18 ש' 16-17). כמו כן טען, כי אינו יכול להרים דברים וצריך פועל שיעבוד איתו אולם העיד, כי לא אמרו לו שאסור לו להרים (עמ' 18 ש' 18-19). לכך מתווספת העובדה, כי התובע עבר ניתוח צינתור ולא מן הנמנע, כי חלק מהקשיים שלו נובעים מהניתוח האמור. לאור העובדה ששכרו של התובע עלה לאחר הניתוח והוא עובד במשרה מלאה ובשים לב לאופי העבודה בה עובד התובע וכן לאופי הנכות, לא שוכנעתי, כי הנכות הרפואית שנותרה לתובע היא תפקודית.

     

84. כמו כן, התובע נשאל אילו הוצאות היו לו בגלל הניתוח והשיב, כי משום שלא עבד הוא היה חייב כסף להרבה אנשים. לאחר שנשאל לגבי הוצאות נוספות הוא טען, כי אינו יודע (עמ' 19 ש' 9-16).

     

85. התובעת העידה, כי אחרי הניתוח הייתה עוזרת לתובע להתלבש, רחצה אותו והביאה לו אוכל למיטה במשך כשלושה חודשים. נטען בפניה, כי התובע העיד שכעבור שמונה ימים הוא שב לעבודה והיא השיבה, כי אז היא הלבישה לו מכנסיים. היא העידה, כי הביאה לתובע אוכל למיטה במשך שישה- שבעה ימים. לטענתה, התובע חזר לעבודה אחרי שמונה ימים ולאחר מכן הפסיק לעבוד וכל היום היה במיטה (עמ' 23 ש' 24-32, עמ' 24 ש' 1-7). עדותה של התובעת באשר לסיוע אשר היא נתנה לתובע אינה אמינה בעיניי. בנוסף, לא מן הנמנע, כי התובע נדרש לזמן התאוששות מהניתוח ללא כל קשר לנזק שנגרם לאשך.

     

86. בחוות דעתו ציין פרופ' ליבוביץ, כי על אף טענותיו של התובע באשר לכאבים ודלקות עקשניות בכיס האשכים הימני הרי שהוא לא פנה לרופא משנה 2003 עד שנת 2010 אז פנה פעם אחת בתלונה הקשורה לניתוח. התובע העיד, כי הוא מטופל במרפאה פרטית בשל בושה. הוא העיד, כי אינו יודע אם זה כתוב בתצהירו וטען שהוא לא הדגיש את זה (עמ' 20 ש' 1-4). נטען בפניו, כי משנת 2003-2010 הוא לא היה אצל ד"ר ג'זמאוי ובתגובה הוא טען, כי יש רופאים אחרים. כאשר נשאל אצל מי היה הוא השיב, כי היה במרפאה פרטית וטען, כי זרק את המסמכים של המרפאה הפרטית משום שלא סבר שיצטרך אותם. לטענתו, כל שבוע הוא הלך לרופא פרטי (עמ' 20 ש' 5-11). התובע העיד, כי אינו יכול להגיד את שם הרופא אליו הוא הולך בפרטי משום שעכשיו הוא לא ייתן לו חשבוניות. לטענתו, הוא זרק את החשבוניות בשביל שהרופא לא יסתבך וטען שהרופא לא רושם את זה בתיק ולכן יכול להסתבך (עמ' 22 ש' 2-6).

     

87. עדותו של התובע בעניין זה לא הותירה עליי רושם אמין בלשון המעטה. תחילה טען התובע, כי לא שמר את החשבוניות משום שלא סבר שיצטרך אותן ורק בהמשך טען, כי עשה כן בכדי להגן על הרופא המטפל. לא ברור מדוע רופא אשר מוציא חשבוניות עלול להסתבך ככל שהתובע יציין את שמו. כמו כן, בתצהירו טען התובע, כי הוא מטופל בקביעות במרפאה הפרטית של ד"ר ג'זמאוי (סעיף 34) בעוד שבעדותו הוא טען, כי הוא מטופל אצל רופא אחר אשר את זהותו סירב לחשוף. אף טענתו של התובע לפיה הוא מטופל באנטיביוטיקה בקביעות לא הוכחה וממילא לא הוכח, כי הוא קיבל הנחיות ליטול את הכדורים ותחת זאת הוא טוען, כי עשה כן על דעת עצמו.

     

88. התובעים העידו, כי לפני הניתוח הם קיימו יחסי מין שלוש- ארבע פעמים בשבוע וכי כיום הם מקיימים יחסי מין אולי פעם בחודש (עמ' 21 ש' 14-17 עמ' 24 ש' 31-32, עמ' 25 ש' 1-2). עדויות התובע והתובעת לא הותירו עליי רושם אמין. יש לציין, כי התובעת נכחה באולם במהלך העדות של התובע וניכר שהיא התאימה את עדותה לעדותו. כמו כן, אף אם תתקבל עדותם בעניין זה הרי שלא הוכח קשר סיבתי בין תכיפות יחסי המין של התובעים לבין הנזק אשר נגרם לתובע בעקבות הניתוח. אציין, כי המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו, כי אין תיעוד שהתובע העלה בפני המערכת הרפואית תלונות לגבי ירידה בתפקוד המיני. עוד ציין המומחה, כי סבירות לקשר בין הפגיעה באשך והתפקוד המיני נמוכה מאוד וכי קיימים גורמי סיכון נוספים שאינם קשורים לחסר באשך (סעיף 24 במ/1).

     

89. אף טענה באשר לפגיעה בפוריות לא הוכחה ואין מחלוקת, כי מאז הניתוח נולד לתובע ילד נוסף. כמו כן, התובעת העידה, כי אחרי הניתוח של התובע היא לא רצתה להיכנס להיריון (עמ' 24 ש' 28-29). אציין, כי בשלב זה התובע התערב וטען כי היא אינה מבינה את השאלות.

     

90. אוסיף ואומר, כי בחוות דעתו ציין המומחה, כי קיים פתרון ניתוחי לתיקון קוסמטי של כיס האשכים הריק על ידי השתלת תותב סיליקון וציין, כי מדובר בפעולה ניתוחית פשוטה שנמצאת בסל הבריאות (סעיף 23 במ/1). בעדותם שללו התובעים את הפתרון האמור. התובע טען, כי זו בושה וכי אם יעשה כן אפילו אשתו לא תכבד אותו (עמ' 22 ש' 9-14) והתובעת העידה, כי לא תסכים שהתובע יעשה השתלה של סיליקון באשך משום שאנשים מדברים אך אישרה, כי מדברים גם על זה שיש לו אשך אחד (עמ' 25 ש' 7-12).

     

91. הנה כי כן, אף אם הייתה מתקבלת התביעה והיה נקבע, כי הנתבע או מי מטעמו התרשל וכי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לסיבוך ממנו סובל התובע, הרי שמצאתי, כי חלק מנזקיו הנטענים של התובע מוגזמים ובנוגע לחלקם לא הוכח קשר סיבתי לפגיעה באשך של התובע.

     

92. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית בהיעדר הוכחת רשלנות, היעדר הוכחת אי הסכמה מדעת או בשל פגיעה באוטונומיה.

     

93. לאחר שלקחתי בחשבון את מספר הישיבות, מספר העדים ועלות חוות דעת מומחה מטעם הנתבעים ומומחה מטעם בית משפט, אני מחייבת את התובעים בסכום כולל בגין הוצאות הנתבע ושכר טירחת עו"ד בסך 25,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

     

    המזכירות תמציא לצדדים.

     

    ניתן היום, ז' תשרי תשע"ה, 01 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.