ביום 10.12.09 השכירה התובעת לנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים"), דירת 5 חדרים חדשה בצפון תל אביב (להלן: "חוזה שכירות"), אשר נמסרה מקבלן והנתבעים היו הדיירים הראשונים להתגורר בה (להלן: "הדירה").
הנתבעים שכרו את הדירה ל- 3 שנים החל מיום 10.12.09 ועד 10.12.12, והתחייבו לשלם בשנתיים הראשונות דמי שכירות חודשיים של 6,750 ₪ ובשנה השלישית שכר דירה חודשי של 7,400 ₪. הסכומים הוצמדו למדד 11/09.
להבטחת התחייבויות הנתבעים ע"פ חוזה השכירות, מסרו לתובעת בין היתר את שטר החוב נשוא התביעה ע"ס 45,000 ₪. שטר החוב הוגש לביצוע על מלוא סכומו במסגרת תיק הוצל"פ מס' 0137509122, כנגד הנתבעים- עושי השטר וכנגד נתבעים 3 ו-4 הערבים ע"פ השטר.
בהחלטה מיום 6.11.12 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן, והוגשה כנגד התובעת תביעה שכנגד ע"ס 39,584 ש"ח.
טענות התובעת
התובעת טוענת בין היתר כדלקמן:
א. הנתבעים ביצעו מס' הפרות יסודיות של חוזה השכירות: אי תשלום דמי שכירות בגין חודשים אוגוסט 2011 ועד לפינוי ביום 1.4.12, אי הפקדת ערבות בנקאית, אי תשלום דמי ניהול, גרימת נזקים לדירה.
ב. בגין הפרות יסודיות אלה הגישה התובעת כנגד הנתבעים תביעת פינוי במסגרת תיק 30948-09-11, ובדיון שהתקיים בה ביום 18.1.12, הגיעו הצדדים בבימ"ש להסדר לפיו הדירה תפונה עד ליום 28.3.12, כשהיא פנויה ובהתאם לתנאי חוזה השכירות.
ג. לנתבעים חוב דמי שכירות ע"ס 114,439 ₪, ע"פ תחשיב שנערך ע"י רו"ח טראונר, בגין אי תשלום דמי שכירות החל מחודש 08/11, הפרשי הצמדה וריבית פיגורים, וכן 3 חודשי שכירות נוספים ע"פ ס' 18 (ב) לחוזה השכירות.
ד. כמו כן, עותרת התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה את הסכומים הבאים:
ד.1.סך 5,850 ₪ כולל מע"מ פיצוי בגין עלות התיווך.
ד.2 סך 2,000 ₪ פיצוי בגין איחור בפינוי הדירה מעבר למועד שנקבע בפסה"ד.
ד.3 סך 10,955 ₪ חוב שהותירו הנתבעים לחברת הניהול בו נשאה התובעת במקום הנתבעים.
ד.4 סך 32,347 ₪ עלות תיקון הנזקים שגרמו הנתבעים לדירה.
טענות הנתבעים
הנתבעים טוענים בין היתר כדלקמן:
א. לנתבעים לא נותר חוב כלפי התובעת , שכן בגין התקופה מ- 08/11 ועד מועד הפינוי (1.4.12) מגיע לתובע סך 56,353 ₪, כאשר התובעת קיבלה מהנתבעים טרם הגשת התביעה לביצוע שטר החוב סך של 60,000 ₪ העולה על סכום התביעה (שיק בנקאי בסך 40,000 ₪ וכן סך 20,000 ₪ במסגרת פסה"ד לפינוי).
ב. התובעת לא הוכיחה גובה ריבית הפיגורים ע"פ חוזה השכירות שהינה, ריבית חריגה של בנק לאומי, בעוד התחשיב שערך מומחה מטעם הנתבעים, רו"ח חרדון אמין ומדויק.
ג. הנתבעים מסרו לתובעת שיק בנקאי חלף העמדת ערבות בנקאית, בהסכמת התובעת באמצעות בנה, עו"ד תמיר פורר.
ד. התובעת ויתרה על הגשה כראיה של חוו"ד מומחה בעניין הנזקים שהוכנסה לתיק, ועל כן, לא הוכיחה טענתה בנדון.
ה. התובעת ידעה והסתירה מהנתבעים כל הליקויים שנמצאו בדירה.
ו. התובעת הבטיחה לנתבעים בפגישה שהתקיימה ביום 26.1.10 פיצוי כספי בסך 14,800 ₪, אולם חזרה בה מהתחייבות זו.
ז. הנתבעים נאלצו לשלם לחב' הניהול חוב ועד בית בגין התקופה בה התובעת היתה חייבת לשלם בסך 2,050 ₪, אשר התובעת לא החזירה לנתבעים סכום זה.
ח. התובעת הפרה את חוזה השכירות כאשר לא תיקנה את הליקויים שנתגלו בדירה, ובגין הפרה זו זכאים הנתבעים לסכומים שנתבעו בתביעה שכנגד.
המגורים בדירה הפכו לבלתי נסבלים ולבלתי ראויים.
ט. הנתבעים הודיעו לתובעת כי מקזזים מדמי השכירות את נזקים שנגרמו להם וביטלו שיקים שמסרו כתשלום דמי שכירות החל מ-08/11.
י. התובעת אינה זכאית לפיצוי מוסכם לפי ס'18ב לחוזה השכירות, שכן פינוי הדירה נעשה ע"פ הוראות הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד, אשר אינו מטיל חובה במציאת דייר חלופי ו/או תשלום פיצויים.
יא. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בה עותרת לחייב את התובעת בסך 39,584 ש"ח בגין תיקונים, פיצוי 2 חודשי שכירות, החזר ועד בית, ועוגמת נפש.
דיון ומסקנות
הליקויים בדירה
הנתבעים טוענים בבקשת ההתנגדות המשמשת כתב הגנה, כי הליקויים שנתגלו בדירה טופלו באופן חלקי, המגורים בדירה הפכו לבלתי נסבלים ולבלתי ראויים, ועל כן קיזזו מדמי השכירות נזקיהם וביטלו שיקים שמסרו לתשלום שכר הדירה.
הנתבעים לא הרימו את נטל השכנוע להוכחת הטענה כי הדירה כפי מצבה לא הייתה ראויה למגורים ו/או כי מצב הדירה מנע מהנתבעים שימוש סביר במושכר ו/או כי חייהם בדירה בשל מצבה התחזוקתי הפכו לבלתי נסבלים.
הנתבעים שכרו מהתובעת ע"פ חוזה שכירות מיום 10.12.09, דירה בת 5 חדרים.
מדובר בדירה חדשה מקבלן, אשר הנתבעים היו הדיירים הראשונים שהתגוררו בה.
בס' 2(א) לחוזה השכירות הצהירו הנתבעים כי מדובר בדירה חדשה, ביקרו ובדקו את הדירה ומצאו אותה תקינה, ראויה לשימושם ולצרכיהם.
במסגרת ס' 2(ב) לחוזה צוין במפורש כי במהלך תקופת השכירות יתכן שיתגלו ליקויים בבניה ו/או במערכות ו/או תיקונים שונים שיועברו לטיפולו של הקבלן מטעם הבעלים לביצוע בדירה.
במסגרת ס'2(ה) לחוזה הצהירו הנתבעים כי לא יהיו להם כל טענות בקשר לכך שיתבצעו עבודות ותיקונים בדירה שכן מדובר בדירה חדשה במהלך תקופת הבדק. עוד צוין בחוזה כי שכר הדירה שנקבע בחוזה נקבע בהתחשב במצב הבניין והדירה.
הנתבעים בבקשת ההתנגדות ובתביעה שכנגד טוענים לקיומם של ליקויים מהותיים המונעים מגורים סבירים אולם לא הביאו במסגרת ראיותיהם חוות דעת מומחה לצורך הוכחת קיומם של ליקויים מהותיים אלה.
הנתבעים סומכים טענותיהם בנדון, על תכתובת פניות האחים פורר בניה של התובעת לקבלן במהלך תקופת הבדק של הדירה בדרישה לתיקון ליקויים שנתגלו בדירה.
מעיון במכתבי הפניה האמורים שהוגשו כראיה וסומנו מש/3 ו- מש/4 ( מיום 3.9.09, 19.10.09), נמצא בסמוך לאחר קבלת החזקה ובטרם הושכרה הדירה לנתבעים פנתה התובעת לקבלן בדרישה לתיקון ליקויי שנת בדק שנתגלו בדירה.
לאחר השכרת הדירה פנתה התובעת פעמיים נוספת לקבלן במכתב מיום 27.1.10(מש/5) ובמכתב מיום 16.2.10 (מש/6), בדרישה להשלמת ביצוע תיקון הליקויים.
מעיון במכתב מש/5 ס' 8 למכתב, עולה כי עד לאותו שלב בוצעו ע"י הקבלן תיקון של חלק מהליקויים.
הנתבעים עצמם מודים ב ס' 6 ו- 7 לתצהיר ההתנגדות כי בעקבות פניותיהם הגיעו לדירה בעלי מקצוע לצורך טיפול בליקויים ואף חלק מהליקויים תוקנו.
מעיון ברשימת הליקויים שפורטו בתכתובת זו נמצא כי מדובר בליקויים שאינם מהותיים, ליקויים שאין בהם למנוע שימוש סביר למגורים בדירה, אלא הינם ליקויים המאפיינים דירה חדשה בשלבי אכלוסה ותפעולה הראשוניים בתקופת הבדק.
(ראה לעניין זה ס' 2 למכתב תשובה מיום 21.3.10 מטעם הקבלן – מש/7).
ע"פ ס' 2(ב) לחוזה הסכימו הנתבעים כי הליקויים יועברו לטיפולו של הקבלן מטעם הבעלים, כפי שאכן בוצע ע"י התובעת.
משכך לא רשאים היו הנתבעים לבצע תיקונים במושכר ביוזמתם ללא קבלת הסכמת התובעת, במיוחד שתיקונים אלה נמצאים באחריות שנת הבדק של הקבלן, וככל שהיו מדווחים לתובעת ולקבלן היה ניתן לבדוק הטענות ולטפל בהן ללא עלות ע"י הקבלן .
יתר על כן, לא הוצגה קבלה בגין תיקון תריסים בסך 1160 ₪, לא ברורה מהות התיקון 300 ₪ מים חמים.
אשר על כן, התביעה שכנגד לחיוב התובעת להחזר הוצאות בסך נומינלי של 1,810 ₪ שהוציאו הנתבעים לתיקון ליקויים, סך 2,542 ₪ (משוערך) - נדחית.
אשר על כן, טענת הנתבעים לפיה התובעים הפרו את חוזה השכירות, באשר מסרו דירה שאינה ראויה למגורים או לשימוש סביר, לא הוכחה ועל כן, נדחית.
נזקים למושכר
בכתב התביעה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בסך 32,347 ₪, עלות תיקון הנזקים שגרמו לטענתה הנתבעים לדירה.
התובעת צרפה לתצהירה הצעת מחיר וחשבונית מס, בגין עבודות שיפוצים שביצעה בדירה באמצעות קבלן שיפוצים לתיקון נזקים שגרמו הנתבעים בסך 15,500 ₪.
מסמכים אלה לא הוגשו באמצעות עורכם ועל כן אינם יכולים לשמש ראיה לאמיתות תוכנם. התובעת לא הביאה כל ראיה כי התיקונים המופיעים בהצעת המחיר נגרמו ע"י הנתבעים ואינם ליקויי בניה של שנת הבדק שבאחריות הקבלן.
בהחלטה מיום 20.1.15 נקבע כי ככל שלא יודיע ב"כ התובעת על רצונו לזמן את המהנדס יהונתן גושן, המומחה מטעמו לחקירה תוצא חוות דעתו מהתיק, ולא תשמש חלק מראיות התובעת. בהתאם להחלטה זו הודיע ב"כ התובעת כי הינו מוותר על זימון המומחה לחקירה, כך שחוות דעת המומחה אינה חלק מראיות התובעת בתיק.
משוויתרה התובעת על הגשת חוו"ד מומחה הנדסי בעניין הליקויים הנטענים, לא הרימה התובעת את נטל השכנוע והבאת הראיה להוכחת קיומם של נזקים שנגרמו ע"י הנתבעים לדירה.
אשר על כן, התביעה לחיוב הנתבעים בגין נזקים שנגרמו לדירה – נדחית.
חוב דמי שכירות
הנתבעים מודים כי ביטלו שיקים שמסרו לתובעת לתשלום דמי שכירות, ונותרו חבים ע"פ חוזה השכירות דמי שכירות לתקופה של 8 חודשים, החל מ- 08/11 ועד למועד הפינוי ביום 1.4.12, ע"פ תחשיב שערך רו"ח נחום חרדון מטעמם, הינו בסך 56,353 ₪.
הצדדים אינם חלוקים כי פיצוי מוסכם ע"פ ס' 15 לחוזה השכירות, עבור איחור 5 ימים בפינוי הדירה בסך 2,000 ₪, שולם לתובעת (ס' 3 לתצהיר עדות ראשית מר אריק פורר) וכן שולמו לתובעת הוצאות בסך 4,000 ₪ בו חויבו הנתבעים בפסה"ד לפינוי הדירה.
התובעת חולקת על אופן ודרך התחשיב שנערך מטעם הנתבעים. לטענת התובעת חוב דמי השכירות נושא הצמדה וריבית פיגורים בהתאם להוראת ס' 5(ח) לחוזה השכירות, כפי שחישב רו"ח טראונר (נספח י' לתצהיר פורר).
ע"פ ס' 5 לחוזה השכירות, דמי השכירות עמדו על סך 6,750 ₪ לחודש בשנתיים הראשונות עד ליום 10.12.11, וע"ס 7,400 ₪ לחודש מיום 10.12.11 ועד 10.12.12.
ע"פ ס' 5(א) לחוזה השכירות דמי השכירות ישולמו מראש עבור כל שני חודשים ויהיו צמודים למדד המחירים לצרכן הידוע בחודש נובמבר 2009.
ע"פ ס'5(ח) לחוזה השכירות במקרה בו השוכר (הנתבעים) לא ישלם במועד שכר דירה לרבות הפרשי הצמדה בגינם ו/או כל הוצאה אחרת החלה עליו ע"פ החוזה, יישא החוב "...בריבית פיגורים המקובלת בבנק לאומי לחריגה בחשבונות מט"ח ללקוחות פרטיים. החל ממועד בו היה חייב השוכר בתשלום ועד לתשלום בפועל."
עסקינן בתביעה שטרית לביצוע שטר חוב אשר ע"פ הדין נטל השכנוע להוכחת טענת ההגנה של הנתבעים להעדר יתרת חוב מוטל על הנתבעים.
הנתבעים הגישו מטעמם תצהיר של רו"ח נחום חרדון, אשר ביצע מטעמם תחשיב החוב. בס' 2 לתצהיר רו"ח חרדון, מציין כי לבקשת הנתבע כלל תחשיבו חישוב הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן. בחקירתו הנגדית בבימ"ש מיום 27.3.14, אישר כי תחשיבו לא כלל חיוב בריבית חריגה. (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 7-18).
ע"פ ס' 5(ח) לחוזה השכירות היה על הנתבעים לערוך את התחשיב של סכום חוב דמי השכירות כשהוא נושא בנוסף להפרשי הצמדה גם ריבית פיגורים המקובלת בבנק לאומי לחריגה בחשבונות מט"ח ללקוחות פרטיים, דבר שלא נעשה.
על כן, אין בידי לקבל את תחשיב החוב אשר הוגש ע"י הנתבעים שכן תחשיב זה אינו תואם את הוראות חוזה השכירות בקשר לחיוב בריבית פיגורים לגבי תשלומים שלא שולמו ע"י השוכר(הנתבעים) במועד.
מטעם התובעת הוגש תצהיר רו"ח אריק טראונר, אליו צורף תחשיב החוב. בס' 5 לתחשיב מצוין, כי ריבית הפיגורים לפיה בוצע תחשיבו, הינה של 1% לחודש.
אין חולק כי שיעור הריבית החריגה לא צוין בחוזה השכירות, כאשר בחקירה הנגדית אישר רו"ח טראונר כי לא פנה לבנק לאומי ע"מ לברר שיעורי הריבית החריגה בשנים 2009 עד 2012, ואין בידו להציג אסמכתא לעניין שיעור ריבית הפיגורים בגין התקופה הנדונה(עמ' 28 לפרוטוקול ש' 6-12), כאשר מתדפיס הבנק שהוגש באמצעות העד - רו"ח טראונר, וסומן מש/2, מפרט שיעור ריבית הפיגורים בגין שנת 2014, ואינו נוגע לתקופה הרלוונטית.
משלא הוכח לבימ"ש שיעור ריבית הפיגורים הקבועה בס' 5(ח) לחוזה השכירות החלה בנסיבות העניין, אני מורה כי חוב הנתבעים יישא בנוסף להפרשי הצמדה, ריבית כחוק בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961.
אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, לפיה היה על התובעת לזקוף מיד החל מחודש 08/2011 בה חדלו התובעים לשלם דמי שכירות את כספי הפיקדון לכיסוי חוב זה.
התובעת אוחזת בכספי הפיקדון בהתאם להוראות ס' 17 לחוזה השכירות, כאשר זכאות התובעת למימוש כספים אלה הינה בכפוף לקיומם של תנאים מתאימים שנקבעו בסעיף האמור. התובעת אינה רשאית לממש זכות הנובעת מחוזה השכירות באופן שרירותי, שכן עקרון תום הלב מתפרש על מערכת היחסים החוזית בין הצדדים, מכוח הוראת ס' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, המורה כדלקמן:
"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה."
בנסיבות העניין, בהן המשיכו הנתבעים להתגורר בדירה בלא לשלם דמי שכירות בהעלותם טענת קיזוז בגין נזקים, וכל עוד לא בוטל חוזה השכירות ע"י התובעת בגין הפרתו היסודית, ובטרם הוגשה ע"י התובעת תביעה לפינוי הנתבעים מהמושכר, זכאית הייתה התובעת שלא לפעול באותה שלב למימוש כספי הפיקדון, הן מתוך ציפייה לגיטימית כי הנתבעים יתקנו את ההפרה היסודית וישלמו הפיגורים שנצברו בתשלום דמי השכירות, כמו גם על מנת שלא תקופח זכותה ע"פ ס' 17 לחוזה השכירות לקיומו של הפיקדון להבטחת התחייבויות הנתבעים.
בנסיבות העניין, משעה שהתובעת גילתה דעתה לבטל את חוזה השכירות עקב ההפרה היסודית שביצעו הנתבעים והגישה ביום 14.9.11 לבימ"ש השלום בת"א תביעה לפינוי הנתבעים מהדירה במסגרת תיק 30948-09-11, יש לזקוף במועד זה את כספי הפיקדון בסך 40,000 ₪ ע"ח חובם של הנתבעים.
מסכום החוב של הנתבעים כשהוא נושא הצמדה וריבית כחוק, יופחת סך של 40,000 ₪ נכון ליום 14.9.11, שנמסרו לתובעת כבטוחה ע"פ ס' 17(ח) לחוזה השכירות. מיתרת שהחוב הנושאת הצמדה וריבית כחוק יופחתו 20,000 ₪ נכון לתאריך 10.2.12, המועד בו הועבר סכום זה לתובעת ע"פ פסק הדין לפינוי ע"ח חוב דמי שכירות.
הצדדים אינם חלוקים כי לנתבעים נותר חוב דמי שכירות לתקופה מיום 10.8.11 עד 10.12.11 (4 חודשים לפי שכ"ד חודשי של 6,750 ₪) בסך 27,000 ש"ח, דמי שכירות לתקופה מיום 10.12.11 עד 10.3.12 ( 3 חודשים לפי שכ"ד חודשי של 7,400 ₪) בסך 22,200 ש"ח, וכן תשלום חלק יחסי של דמי שכירות מיום 10.3.12 ועד למועד הפינוי שנקבע בפס"ד לפינוי (28.3.12), בסך 5,000 ₪, סה"כ 54,220 ₪.
סכום זה נושא הצמדה ע"פ ס' 5(א)ו-(ב) לחוזה השכירות החל ממדד חודש נובמבר 2009, וריבית כחוק, ובקיזוז מימוש הפיקדון שמסרו הנתבעים בסך 40,000 ₪ (נכון למועד הגשת תביעת הפינוי ביום 14.9.11) וכן בקיזוז סך 20,000 ₪ (נכון למועד העברת סכום הנ"ל לתובעת ביום 10.2.12), מביא לתוצאה לפיה נמצאים הנתבעים ביתרת חוב של 755 ₪.
פיצוי מוסכם
התובעת עותרת לחיוב הנתבעים בגין ההפרה היסודית של חוזה השכירות, בגין אי תשלום דמי השכירות ופינוי המושכר טרם מועד סיום תקופת השכירות (10.12.12), סכום הפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 18(ב) לחוזה השכירות, בגובה של 3 חודשי שכירות.
כמו כן, עותרת התובעת לחייב הנתבעים בהתאם לס' 18(ב) לחוזה השכירות, לשלם לה פיצוי מוסכם בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, בגין עלות המתווך.
אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי לא מגיע לתובעת פיצוי מוסכם לפי ס' 18(ב) לחוזה השכירות, בטענה כי הפינוי נעשה ע"פ הסכמת התובעת בהתאם להוראות הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אשר אינו קובע חובה לתשלום פיצויים אלה.
מקובלת על טענת ב"כ התובעת בסיכומיו לפיה, מדובר בפינוי שבוצע במסגרת תביעת פינוי שהוגשה לאחר שהנתבעים הפרו הפרה יסודית את חוזה השכירות, באי תשלום דמי שכירות, כאשר בהסכם הפשרה שהושג בבימ"ש, צוין במפורש "...הדירה תפונה מכל אדם וחפץ ...ובהתאם לתנאי חוזה השכירות.".
מלשון הסכם הפשרה בתביעת הפינוי עולה כי הוסכם כי פינוי הדירה יעשה בהתאם לתנאי חוזה השכירות, אשר כוללות הוראות בעניין תשלום פיצוי מוסכם של 3 חודשים בגין פינוי טרם סיום תקופת השכירות.
טענות הנתבעים להפחתת הפיצוי המוסכם לא נטענה בכתבי טענות הנתבעים ומהווה הרחבת חזית פסולה.
יתר על כן, הנתבעים לא הוכיחו כי סכום הפיצוי המוסכם חורג מצפיות הצדדים בעת שנחתם חוזה השכירות.
לפיכך, אני מחייב את הנתבעים בהתאם להוראת ס' 18(ב) לחוזה השכירות, לשלם לתובעת פיצוי מוסכם בשווי 3 חודשי שכירות לפי 7,400 ₪ לחודש, ובסה"כ 22,200 ₪.
כמו כן, בהתאם להוראת ס' 18 (ב) לחוזה השכירות, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי מוסכם בגין עלות המתווך בסך 5,850 ש"ח.
אי מסירת ערבות בנקאית
ע"פ ס' 17(א) לחוזה השכירות היה על הנתבעים למסור במעמד חתימת חוזה השכירות לתובעת כבטוחה להבטחת ביצוע התשלומים ופינוי הדירה, בין היתר כתב ערבות בנקאית ע"ס 40,000 ₪.
התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו הפרה יסודית את ההסכם לנוכח אי המצאת הערבות הבנקאית.
בחקירה הנגדית הודה בנה של התובעת, רו"ח אריק פורר, כי הסכים לקבל שיק בנקאי במקום ערבות בנקאית וזאת באופן זמני לבקשת הנתבעים עד שזה יוחלף בערבות בנקאית.
אין חולק כי השיק הבנקאי ע"ס 40,000 ₪ שמסרו הנתבעים לתובעת הינו חלף הערבות הבנקאית, תוקפו הוגבל ל- 6 חודשים (להלן: "כספי הפיקדון"), וכי בסמוך לפקיעתו משלא הומצאה ערבות בנקאית, הופקד השיק ע"י התובעת בחשבון בנק מיוחד שנפתח ע"י התובעת לצורך החזקת כספי הבטוחה.
התובעת לא הביאה ראיה כגון מכתבים מזמן אמת לפיהם התנגדה לקבלת השיק הבנקאי או כי הודיעה לנתבעים כי אי החלפת השיק הבנקאי בערבות בנקאית מהווה הפרה של חוזה השכירות.
לאור האמור לעיל, נדחית טענת התובעת בדבר הפרת החוזה בשל אי העמדת ערבות בנקאית.
הסכמה לפיצוי הנתבעים בפגישה מיום 26.1.10
הנתבעים טוענים כי במהלך פגישה שנערכה ביום 26.1.10 התחייבה התובעת לשלם לנתבעים פיצוי בסך של שני חודשי שכירות, בסך 14,800 ₪.
טענה זו של הנתבעים לא הוכחה לבית המשפט.
מטעם הנתבעים העיד עו"ד עדי מנסור אשר יצג את הנתבעים במסגרת חוזה השכירות וע"פ עדותו נכח באותה פגישה. בעדותו בחקירה הנגדית טען כי בסיום הפגישה, הוסכם כי התובעת תשלם לנתבעים פיצוי בגין הליקויים בשווי חודשיים שכירות.
בהמשך חקירתו נשאל עו"ד מנסור מדוע לא דאג לחתום על ההסכמה האמורה, הודה העד בהגינותו כי ערך בפגישה מסמך וביקש לחתום עליו אולם האחים פורר מטעמה של התובעת סרבו לחתום על מסמך זה.(עמ' 9 לפרוטוקול מיום 27.3.14 ש' 18-26).
גרסתו זו של עד הנתבעים מתיישבת ותומכת בגרסת התובעת כי בפגישה הנדונה ובשום שלב לא הוסכם על מתן פיצוי לנתבעים.
תמיכה לעובדה זו, עולה ממכתב הנושא תאריך 15.2.10, שהוציא עו"ד עדי מנסור בשם הנתבעים לעו"ד פורר, לאחר הפגישה מיום 26.1.10, בו מצוין כי מדובר בהצעה של הנתבעים לפצותם בפיצוי השווה לחודשיים שכירות, כאשר אין במכתב זה כל טענה לקיומה של הסכמה בנדון. (ס' 4 למכתב – צורף כנספח 5 לתצהירי הנתבעים).
לאור המפורט לעיל, טענת הנתבעים לקיומה של הסכמה לפיצויים בסך 14,800 ₪ - נדחית.
פיצוי בגין עוגמת נפש
עיקר סכומה של התביעה שכנגד- סך 34,800 ₪ (מתוך תביעה בסך כולל של 39,584 ₪), הינו לתשלום פיצוי בגין אי הנוחות ועוגמת הנפש שלטענתם נגרמו לנתבעים בשל הליקויים שהתגלו בדירה.
טענת הנתבעים כי בפגישה שנערכה בין הצדדים מיום 26.1.10, הסכימו התובעים לקבל את דרישת הנתבעים לתשלום פיצוי בסך 14,800 ₪, לא הוכחה לבימ"ש ונדחתה.
בנוסף עותרים הנתבעים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪.
אני סבור כי דינה של התביעה לתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש, אי נוחות וסבל בשל ליקויים שנתגלו בדירה בתקופת השכירות להידחות.
כפי שפורט בהרחבה בפס"ד, הנתבעים ידעו כי הינם שוכרים דירה חדשה מקבלן, המצויה בתקופת הבדק, וכי ליקויים שיתגלו בדירה יטופלו ע"י הקבלן (ס' 2(ב) לחוזה), והסכימו כי לא יהיו להם טענות בקשר לכך. כמו כן, כעולה מס' 2(ה) לחוזה, גובה דמי השכירות נקבע בהתחשב במצב הבניין והדירה כמפורט לעיל.
מעדויות הנתבעים בבית המשפט, עלה כי בניגוד לטענתם בדבר מצב "בלתי נסבל" של הדירה, הנתבעים לא ביקשו לבטל או להשתחרר מהתחייבותם לשכור את הדירה עד לתום תקופת השכירות. הנתבע, מר אסף נחמיאס העיד בחקירתו הנגדית כי באותה שכונה היו עשרות דירות להשכרה. הדעת נותנת כי אילו היה ממש בטענות הנתבעים לגבי מצב הדירה היו הנתבעים מבקשים לסיים חוזה השכירות ופועלים לשכור דירה אחרת, דבר שלא נעשה (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 18-19, 31-32).
לאור המפורט לעיל, התביעה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.
חוב דמי הניהול
הנתבעים הפרו את התחייבותם ע"פ ס' 8 לחוזה השכירות לשלם לחברת הניהול דמי אחזקת הבניין, כאשר לא שילמו דמי ניהול במשך למעלה משנתיים לחברת הניהול, ויצרו חוב עד לסוף שנת 2011 (בגין השנים 2010-2011) 13,204 ₪, ובגין חודש ינואר עד מרץ 2012 סך 1,695 ₪, ובסה"כ 14,899 ₪.
לתצהיר עדות ראשית של מר אריק פורר מטעם התובעת, צורף נספח ז' - העתק הודעת חברת הניהול על גובה חוב דמי הניהול המאשר סכום האמור.
לא נסתרה טענת התובעת כי שיק בטחון שמסרו הנתבעים, נמסר ע"י התובעת לחב' הניהול בסך 13,204 ₪ אולם לא כובד. (העתק השיק צורף כנספח ח' לתצהיר התובעת), וכי התובעת הגיעה עם חב' הניהול להסכמה כי תשלם ע"ח השיק שחזר סך 7,000 ₪ בשיק ז.פ22.7.12, וכן דמי ניהול לחודשים ינואר עד יולי שנת 2012(565 ₪ לחודש) בסך 3,955 ₪ בשיק ז.פ. 1.8.12.
לתצהיר צרפה התובעת העתק התכתובת עם חב' הניהול, תצלומי השיקים שמסרה לחב' הניהול וקבלות שהוציאה חב' הניהול בגין תשלומים אלה. (נספח ט' לתצהיר התובעת).
מהמפורט לעיל, הוכח כי התובעת נשאה בהוצאות דמי אחזקה לחב' הניהול בגין תקופה בה החזיקו הנתבעים בדירה אשר החובה לתשלומם מוטלת ע"פ חוזה השכירות על הנתבעים בסכום של 7,000 ₪ (ע"ח חוב דמי ניהול שנת 2010-2011) וכן עבור 3 חודשים ראשונים של שנת 2012 (עד למועד הפינוי) בסך 1,695 ₪, ובסה"כ 8,695 ₪ נכון ל- 1.8.12.
הנתבעים טענו בתצהיר עדותם הראשית כי שילמו במקום התובעת חוב דמי ניהול לתקופה שקדמה לתקופת השכירות בסך 1,750 ₪, שכן חב' הניהול סירבה לאפשר להם לעשות שימוש בחניון (העתק קבלה צורף כנספח 16 לתצהיר הנתבעים). לא נסתרה גרסת הנתבעים כי התובעת באמצעות בנה אריק פורר העבירה להם שיק ע"ס 1750 ₪ ערוך לפקודת חב' הניהול במקום להשיב לנתבעים סכום זה בו נשאו. בחקירתו הנגדית הודה מר פורר כי לא החליף השיק האמור.
אשר על כן, זכאים הנתבעים להשבת סכום ששילמו לחב' הניהול לתקופה שקדמה לתקופת השכירות בסך 1,750 ₪ אשר בצירוף הצמדה וריבית מיום 18.12.09 ועד נכון ל- 1.8.12 עומד ע"ס 1930 ש"ח, כאשר בקיזוז סכום זה, נותרו הנתבעים חבים לתובעת בגין דמי ניהול בהם נשאה במקומם סך של 6,765 ₪ (נומינלי), שהינם משוערכים לסך 7,025 ש"ח נכון למועד פסק הדין.
הנתבעים לא הביאו כל ראיה כי נשאו בהוצאה של 300 ₪ בגין רכישת שלטים לחניון ועל כן התביעה בעניין זה נדחית.
סיכום
א.כפי שפורט לעיל, הסעדים שנתבעו במסגרת ס' 20.2,20.1 ו- 20.4 – נדחו.
מתוך הרכיב בסך 2,242 ₪ שנתבע בס' 20.3 לכתב התביעה שכנגד, נפסק לטובת הנתבעים סכום חלקי של 1750 ₪ (נומינלי), אשר קוזז מחוב דמי הניהול של הנתבעים לתובעת.
ב.לאור המפורט בפסק הדין, אני מחייב את הנתבעים 1-2 מכוח היותם עושי שטר החוב, ואת הנתבעים 2ו-4 מכוח ערבותם ע"פ השטר, לשלם לתובעת את הסכומים כמפורט להלן:
1.אני מחייב את הנתבעים 1-4, יחד ולחוד, לשלם לתובעת בגין חוב דמי שכירות (לאחר שקוזזו ממנו כספי הפיקדון ע"ס 40,000 ₪ וכן הסך הנוסף של 20,000 ₪), סך של 755 ₪ אשר יישאו הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
2.אני מחייב את הנתבעים 1-4, יחד ולחוד, לשלם לתובעת בהתאם להוראת ס' 18(ב) לחוזה השכירות :
א. פיצוי מוסכם של 3 חודשי שכירות, בסך 22,200 ₪.
ב. פיצוי מוסכם בגין תיווך בסך 5,850 ₪.
החיובים הכספיים שבס' 2 (א + (ב) לעיל מסתכמים לסך 28,050 ₪ אשר יישא הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
3.אני מחייב את הנתבעים 1-4, יחד ולחוד, לשלם לתובעת בגין חוב דמי ניהול בסך 7,025 ₪ אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
4.אני מחייב את הנתבעים 1-4, יחד ולחוד, לשלם לתובעת אגרת בימ"ש בסך 1,147 ₪, שכר העד רו"ח טראונר בסך 300 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ (סכום הכולל בתוכו את סכום ההוצאות בסך 2,000 ₪ שנקבעו בבקשת ההתנגדות בהתאם להחלטה מיום 6.11.12).
הסכומים שנפסקו בפסק הדין ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
בהעדר תשלום תוך המועד הנ"ל יעודכן החוב בתיק הוצל"פ מס' 0137509122 בהתאם לפסק הדין, ולאחר העדכון, יימשכו ההליכים בתיק ההוצל"פ כסדרם.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ז אייר תשע"ה, 06 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
