פסק דין בעניין התנגדות לקיום צו ירושה

לפניי ארבעה הליכים משפטיים העוסקים בעיזבון המנוחה *** ז"ל (להלן: "המנוחה"), בצוואה שנערכה ביום 00.00.2008 (להלן: "הצוואה") ובמסמך תיקון הצוואה שנערך ביום 00.00.2012 (להלן: "תיקון הצוואה").

ת"ע 53619-02-21 – שעניינו בקשה לצו ירושה (להלן: "הבקשה לצו ירושה").

ת"ע 53710-02-21 – שעניינו התנגדות לבקשה לצו ירושה (להלן: "ההתנגדות לבקשה לצו ירושה").

ת"ע 53921-02-21 – שעניינו בקשה למתן צו קיום צוואה (להלן: "הבקשה לקיום צוואה").

ת"ע 53944-02-21 – שעניינו התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה (להלן: "ההתנגדות לקיום צוואה").

רקע עובדתי רלוונטי

1. למנוחה נולדו שנים עשר ילדים, כדלהלן:

    

   • פלונית

   • A

   • B

   • ***

   • ***

   • ***

   • C

   • ***

   • ***

   • ***

   • ***

   • ***

      

2. המנוחה נפטרה ביום 00.00.2020.

    

   הערה: לשם הנוחות בלבד ומבלי לפגוע חלילה בכבודו של מי מבעלי הדין, בעלי הדין יכונו להלן בשמותיהם הפרטיים.

    

3. במסגרת הצוואה, ציוותה המנוחה את מלוא זכויותיה בדירת המגורים שלה, את מלוא זכויותיה בכל דירת מגורים שתהיה בבעלותה ואת כל התכולה לבתה הגב' פלונית (להלן: "פלונית") ואת יתרת רכושה לחמישה מילדיה – הגב' A (להלן: "A"), ***, ***, *** ופלונית.

    

4. תיקון הצוואה נערך במסמך שהוכתר "תיקון לצוואה" ובמסגרתו נעשו תיקונים לצוואה, כדלהלן:

    

   "... 1. סעיף 4 של הצוואה המקורית יתוקן כדלקמן: במקום שכתוב בסעיף 4 הנ"ל "לחמשת מילדי" ייכתב "לשמונת ילדי".

   לאחר שמות חמשת ילדי הכתובים בסעיף 4 של הצוואה המקורית יתווספו השמות הבאים:

   B (ת.ז. ***)

   C (ת.ז. ***)

   *** (***) ..."

    

5. הבקשה לצו ירושה הוגשה על-ידי בתה של המנוחה הגב' B (להלן: "B").

    

6. ההתנגדות לבקשה לצו ירושה וכן הבקשה לקיום צוואה הוגשו על-ידי בנותיה של המנוחה – פלונית וA.

    

7. ההתנגדות לקיום צוואה, הוגשה על-ידי B, ועל-ידי בת נוספת של המנוחה, הגב' C (להלן: "C") וכן 4 יורשי בנה של המנוחה, מר *** ז"ל – ת' (להלן: "ת'") , ***, *** ו*** (להלן: "המתנגדים").

    

   הבקשה לצו ירושה וההתנגדות לה

    

   עיקר הטענות בהתנגדות

    

8. המנוחה הותירה את הצוואה ואת התיקון לצוואה והם הומצאו לB באמצעות דואר רשום ביום 9.8.2020. הבקשה לצו ירושה הוגשה ביום 17.8.2020 תוך התעלמות מהם.

    

9. הודעה על כוונתה של B להגיש בקשה לצו ירושה, כמתחייב מתקנה 4(ב)(4) לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998, לא נשלחה אל פלונית וA וככל הנראה היא לא נשלחה גם ליתר היורשים על פי הצוואה. כך גם בנוגע להעתק מהבקשה לצו ירושה.

    

   עיקר הטענות בתגובה להתנגדות

    

10. פלונית וA ביקשו להגיש צוואה בה לכאורה ציוותה המנוחה את עיקר או חלק ניכר מרכושה לפלונית.

     

11. אין מצד הדין כל נפקות לצוואה ויש לבטלה, על כן בסופו של דבר יש לקבל את הבקשה לצו ירושה.

    הבקשה למתן צו קיום צוואה וההתנגדות לה

     

    עיקר הטענות בהתנגדות

     

12. יש לחלק את עיזבון המנוחה לכלל היורשים הטבעיים, כאילו לא היו בפנינו הצוואה והתיקון לצוואה ולהיעתר לבקשה למתן צו ירושה על פי הדין בין כל ילדיה ויורשיה על פי דין של המנוחה.

     

13. המנוחה לא הייתה כשירה מנטלית ורפואית ולא הבינה בטיבה של הצוואה.

     

14. בצוואה שהוגשה לקיום קיימים פגמים רבים צורניים, בעריכה ובמהות.

     

15. אין ספק בכישלון אמיתות הצוואה, בין היתר בשל כשלים מהותיים באופן עריכתה, ניסוחה, העדים שחתמו שעליה וכשירותה של המנוחה.

     

16. היעדר כשירות – למנוחה לא הייתה כשירות מנטלית לצוות. המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב ובוודאי שלא הבינה את התוכן של הצוואה ומשמעותה. גם אם היו מקריאים למנוחה את הצוואה היא לא הייתה מבינה את תוכנה ומשמעותה.

     

17. אין ספק שאם המנוחה הייתה מבינה את תוכן המסמך ומשמעותו ואת העובדה כי הוא יגרום לאפליה בין ילדיה ולריב ומדון ביניהם, היא לא הייתה מסכימה שרכושה יתחלק כך. המנוחה מעולם לא הביעה דעתה כי היא מבקשת ליצור אפליה, אלא להפך מכך וטענה כל הזמן כי הכול יתחלק באופן שווה.

     

18. עצם העובדה כי המנוחה כביכול שכחה 3 ילדים בצוואה והוסיפה אותם בתיקון לצוואה, בפני עדים ו/או עו"ד אחר מראה כי לא היה בדעתה לצוות.

     

19. הצוואה כשלעצמה מוכיחה כי המנוחה לא שלטה בהיקף רכושה, או לחלופין לא הייתה צלולה, או לא הבינה את טיבה ומשמעותה של הצוואה.

     

20. המנוחה לא הזכירה בצוואה נכס שנמצא בבעלותה מס' שנים ברח' *** ועניין זה כשלעצמו פוסל את הצוואה. אין מדובר בפרט קטן שנשכח, אלא נכס משמעותי בעל ערך רב ולא סביר כי המנוחה התעלמה ממנו. הדבר מראה גם כי הצוואה אינה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.

     

21. מצבה הנפשי של המנוחה היה מצב שאיננו מאפשר להבחין בטיבה של צוואה.

     

22. המנוחה לא שמעה כלל והדבר פגע קשות בהבנתה את הסובבים אותה, הדבר הקשה עליה מאוד להבחין בטיבה של הצוואה או לצוות. למנוחה היה מכשיר שמיעה שבלעדיו היא הייתה חסרת אונים, פלונית אשר התגוררה עם המנוחה יכלה וכך גם עשתה בפועל, לקחת או לשלול מהמנוחה את השימוש במכשיר השמיעה כרצונה, לכן כאשר רצתה לפעול למידור המנוחה מעניינים מסוימים או למנוע שיחות עם המנוחה, העלימה את מכשיר השמיעה.

     

23. לפיכך, אין מקום לקבל או אפילו להניח כי המנוחה עסקה בצוואתה וברור כי היא לא חתמה בכתב ידה על הצוואה ולא ידעה על קיומם של הצוואה והתיקון לצוואה.

     

24. מעורבות של הנהנה על פי הצוואה – המנוחה לא יצאה מהבית בכוחות עצמה, היא התגוררה עם פלונית הנהנית העיקרית והיחידה ולא עשתה כל פעולה בלעדיה, לפיכך לא ייתכן כי חתמה על הצוואה ללא נוכחותה של פלונית בעת עריכת הצוואה והחתימה.

     

25. פלונית, מבקשת קיום הצוואה, הייתה מעורבת בעריכתה וביצעה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה. פלונית גרה עימה והשתלטה עליה בכל.

     

26. אין כל הסבר מדוע רק פלונית יורשת.

     

27. המנוחה רצתה להיות בקשר עם ילדיה. פלונית גרמה לכך שהמנוחה לא יצאה מהבית, אלא רק בליווי שלה. המנוחה חלתה, לא הלכה בכוחות עצמה והייתה תלויה בפלונית באופן מוחלט.

     

28. השפעה בלתי הוגנת של הנהנה על פי הצוואה – דינה של הצוואה בטלות בשל השפעה בלתי הוגנת של פלונית על המנוחה.

     

29. פלונית מעולם לא עזבה את בית המנוחה ולפיכך המנוחה פיתחה תלות מוחלטת בה.

     

30. פלונית פעלה להגברת התלות בה ולמידור המנוחה לחלוטין מהסובבים אותה, מהמציאות ומשאר ילדיה ומשפחתה.

     

31. לאור היכרות רבת שנים עם המנוחה ברור לכלל ילדיה כי המנוחה לא הייתה מסתירה מהם את קיומה של הצוואה ואין זה הגיוני שאף אחד מהילדים או הנכדים לא ידע על קיומה.

     

32. למנוחה היו שני בתים – דירת המגורים ובית במבשרת ציון בו התגוררו האחים בתקופות שונות ולאחר מכן עמד ריק תקופה ממושכת. לפיכך, כאשר אין בצוואה חלק בבית במבשרת, עניין ההשפעה הבלתי הוגנת בולט עוד יותר.

     

33. נוסף על כך, הצוואה אינה ברורה וכישלונה בולט מתוך הטקסט עצמו.

     

34. כאשר נפטר אביהם המנוח חתמו כלל היורשים על הסתלקותם לטובת המנוחה והם לא היו עושים זאת לו ידעו שזכויותיהם לא יחזרו אליהם עם פטירתה של המנוחה. לא יעלה על הדעת שהמנוחה תיקח מכלל היורשים והילדים את מה שהיה שלהם על פי הדין ותבחר באופן מודע לצוות הכול לבת אחת.

     

35. המנוחה ירשה את עיזבון האב המנוח על ידי ההסתלקות של כלל ילדיהם לטובתה ולכן ראוי ונכון כי עיזבונה, הכולל בתוכו גם את עיזבון האב המנוח, יחולק בין הילדים כולם.

     

36. משעה שמתקיימים כל המבחנים שקבע בית המשפט העליון בהלכת מרום, דינה של הצוואה להיפסל ולהתבטל.

     

37. פגמים בצוואה בצורה ובעריכה – החתימה של המנוחה על גבי שתי הצוואות אינה חתימתה ולפיכך יש למנות גרפולוג. חתימת העדים איננה חתימתם ובכל אופן הצוואה לא נחתמה בפני שני העדים בו זמנית, לא בפעם הראשונה ולא בפעם השנייה.

     

38. ניסיון לאתר את העדים שחתמו על הצוואה לא הניב פרי.

     

39. תיקון הצוואה שהוסיף נהנים ויורשים נוספים לצוואה ולא בדרך של צוואה חדשה, אלא באופן של מסמך שמתקן את הצוואה הקודמת, מהווה פגם היורד לשורש העניין וגורם לתמיהה.

     

40. בעותק הצוואה שהוגש לבית המשפט ע"י פלונית ביום 00.00.2020, ישנה חתימה לכאורה של המורישה שאיננה חתימתה דווקא ליד שמה של פלונית היורשת העיקרית.

     

    עיקר הטענות בתגובה להתנגדות

     

41. אין למתנגדים ראיה ואף לא ראשית ראיה התומכת בגרסתם המשפטית וברי כי מדובר בהתנגדות סרק שמטרתה לייצר "לחץ טקטי" על פלונית.

     

42. צוואת המנוחה מורכבת משני חלקים: החלק הראשון (צוואה) מיום 00.00.2008 והחלק השני (תיקון) מיום 00.00.2012. החלק השני הוכתר כ"תיקון לצוואה" והוא למעשה עדכן את רשימת הזוכים שפורטו בסעיף 4 לצוואה.

     

43. המנוחה הייתה אישה צלולה שעמדה על דעתה וידעה לעשות זאת בבירור ובעצמאות מוחלטת.

     

44. עוה"ד ח' שייצגה את המנוחה בשנים הרלוונטיות, בהליכים משפטיים שונים, הצהירה כדלהלן: "הריני מצהירה מידיעה אישית ומהיכרות רבת שנים עם המנוחה, הגב' ***, כי גם בשנים 2008-2012 המנוחה היתה אישה צלולה, עצמאית ודעתנית שלא היתה זקוקה לאיש כדי לקבל החלטות ו/או כדי לפעול ו/או להתנייד. המנוחה ידעה היטב להביע את עצמה באופן ברור ולעמוד על דעתה, ולעיתים ליתן הוראות ולקבל החלטות אפילו בניגוד לייעוץ המשפטי שנתתי לה."

     

45. בניגוד לכל טענה או רמיזה אחרת ובניגוד לכל הטענות שהועלו בהתנגדות בצורה כללית ולקונית, הצוואה איננה לוקה בשום פגם כלשהו, צורני או אחר. נהפוך הוא, הצוואה עומדת בכל הדרישות הצורניות הקבועות בחוק ומשכך ברי כי הנטל הרובץ על כתפי המתנגדים הינו נטל כבד ביותר.

     

46. טענות המתנגדים לפיהן המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה והטענות למעורבותה של פלונית ו/או השפעה בלתי הוגנת מצדה, הן טענות סרק ואין להן תימוכין.

     

47. הטענות בדבר יכולות קרוא וכתוב של המנוחה אינן רלוונטיות, שכן פלונית הצליחה לאתר את הגב' ר' (להלן: "הגב' ר'") אשר שימשה כעדה לצוואה בשנת 2008 וזו מסרה תצהיר בו הצהירה בפירוש כי היא אינה זוכרת את המנוחה אולם זיהתה את חתימתה (חתימת העדה) על גבי הצוואה.

     

48. הצוואה היא מסמך פשוט והיא מצווה נכסי מקרקעין לתובעת ואת יתר הכסף לשאר ילדי המנוחה, תחילה רק לחמישה מהם ובמסגרת התיקון לשמונה מהם.

     

49. הטענה שהועלתה בסעיף 25 להתנגדות לפיה "המנוחה הביעה באופן מפורש בצוואתה החסרה כי היא איננה שולטת בהיקף רכושה" היא טענה שאיננה אמת ואין לה שום תימוכין בצוואה עצמה.

     

50. הטענה לפיה פלונית "יכלה לקחת או לשלול ממנה (מן המנוחה) את השימוש במכשיר השמיעה כרצונה" מהווה האשמות סרק. כל אדם "יכול" לעשות הרבה דברים ולא ניתן להאשים אדם רק בשל "יכולת" שלו לנקוט פעולה כלשהי.

     

51. פלונית לא פעלה למידור המנוחה מקשר כלשהו עם מי מילדיה האחרים. מתצהירה של עו"ד ח' עולה כי לא זו בלבד שהמנוחה הייתה עצמאית בשיקול דעתה, אלא שהיא גם לא נזקקה לאיש כדי להתנייד.

     

52. הטענה לפיה המנוחה הייתה מנותקת מילדיה האחרים מוכחשת והיא איננה אמת.

     

53. המתנגדים העלו טענות בשם "כלל ילדיה של המנוחה" אולם לא כל ילדיה של המנוחה הם המתנגדים. למנוחה יש עוד ילדים שאינם צד להליך ושלא הצטרפו להתנגדות.

     

54. המתנגדים ובעיקר B וC אפילו לא אירחו את המנוחה בשמחות שערכו בשנים הרלוונטיות.

     

55. מבחני ההשפעה הבלתי הוגנת שפירטה הפסיקה אינם מתקיימים, מדובר בצוואה פשוטה וברורה שנערכה מתוך רצון חופשי ומוחלט, בעצמאות מוחלטת, מיוזמתה של המנוחה ועל פי שיקול דעתה הבלעדי.

     

56. הטענה על אודות זהות החתימות תמוהה וניתן לראות שמדובר באותן חתימות. פלונית מתנגדת למינוי מומחה גרפולוגי, שכן ברור שאין בכך שום צורך וככל שביהמ"ש יסבור אחרת הרי שמי שצריך לשאת בשכרו הם המתנגדים בלבד.

     

57. הגב' ר' הצהירה כי "3. בשנת 2008 עבדתי בעמותת "***" המעניקה סיוע משפטי לקשישים. במסגרת זו שימשתי כעדה לצוואות שערכו מספר לא מבוטל של קשישים וקשישות. זכור לי שבחלק מן הצוואות שימש כעד (ביחד עמי) גם עוה"ד *** שפעל גם הוא בעמותה – כך גם באשר לצוואת המנוחה *** ז"ל כאמור."

     

58. מניסיון לאתר את עדי תיקון הצוואה התברר כי לדאבון הלב עו"ד *** הלך לעולמו וכי הצוואה נעשתה ע"י סיוע של עמותה. המנוחה פנתה לעמותה שמעניקה סיוע משפטי וערכה שם את הצוואה באמצעות עורכי דין.

     

    הערה דיונית

     

59. לדיון קדם משפט שהתקיים ביום 28.6.21 התייצבו פלונית וב"כ עו"ד אוהד הופמן ועו"ד דניאל פרידנברג, ומטעם המתנגדים התייצבו B, C ו-ת' בלבד וב"כ עו"ד יובל חרל"פ.

     

60. לדיון ההוכחות שהתקיים ביום 21.12.22 התייצבו פלונית וב"כ עו"ד אוהד הופמן ועו"ד דניאל פרידנברג, ומטעם המתנגדים התייצבו B, C ות' בלבד. B וC החליפו ייצוג ובמקום עוה"ד יובל חרל"פ התייצב מטעמם עו"ד רן בסה.

     

61. עוה"ד יובל חרל"פ ויתר המתנגדים לא התייצבו לדיון. ת' הודיע כי הוא מופיע בשם המתנגדים שלא התייצבו לדיון ראו: עמ' 10 ש' 22-23 ועו"ד חרל"פ הודיע, באמצעות עוה"ד בסה, כי אין מניעה שהדיון יתקיים בהיעדרו.

     

    נושא הנטל

     

62. המתנגדים טענו בסיכומים כי נוכח השפעה בלתי הוגנת של פלונית על המנוחה והתלות המקיפה של המנוחה בפלונית, נטל ההוכחה מונח על כתפי פלונית ראו: עמ' 43 ש' 25-34. המתנגדים הפנו לע"א 1750/90 אהרונסון נ' אהרונסון, פ"ד מו(1) 336 (1992) (להלן: "פרשת אהרונסון") וביקשו ליישם את הקביעות שבו על המקרה דנן.

     

63. עיון בפרשת אהרונסון מוביל למסקנה כי לא ניתן להקיש ממנו למקרה שלפניי בשל שוני מהותי בעובדות בין שני ההליכים.

     

64. בפרשת אהרונסון, המערער מונה כאפוטרופוס זמני למנוח ובו ביום המנוח ערך צוואה. בית המשפט העליון קבע, בין היתר, כי:

     

    "מן הראיות שהובאו עולה, שהמערער הוא אשר למעשה הגה את רעיון הצוואה. ואילו עו"ד בורוכוב עצמו העיד, שלא דן באופן רציני עם המנוח על הצורך בצוואה החדשה ועל נפקותה"

     

65. על יסוד עובדות וקביעות אלה – והן אינן מתקיימות במקרה שלפניי – קבע בית המשפט העליון, בין היתר, כי:

     

    "כדי לסתור את ההנחה בדבר השפעה בלתי הוגנת הייתה דרושה הוכחה חיובית, כי הצוואה הייתה פעולה עצמאית של המצווה. צריך היה לשכנע את בית המשפט לא רק שהמנוח הבין את משמעותה של הצוואה, אלא שהיא הייתה גם תוצאה של מחשבה צלולה וחופשית. במקרים כאלה חשוב בדרך

     

    כלל להראות, כי המצווה נהנה מעצה בלתי תלויה של עורך-דין, שהיה בקי בכל העובדות והנסיבות של המקרה (ראה ע"א 423/75 [2] הנ"ל, בעמ' 380)"

     

66. במקרה שלפניי, הובאה הוכחה חיובית לכך שהצוואה הייתה פעולה עצמאית של המנוחה. ראיה חיובית זו, מצויה בעדותה של גב' ר', אשר עבדה בעמותה המעניקה לקשישים סיוע משפטי ועריכת צוואות ראו: עמ' 16 ש' 13.

     

67. מהתשתית הראייתית, אשר הונחה לפניי עולה כי פלונית לא נכחה במעמד עריכת הצוואה ראו: עדותה של גב' ר' לפיה: "אם היה מישהו מהמשפחה ביקשנו לצאת" עמ' 16 ש' 34; עדותה של פלונית כי לא ידעה היכן נחתמה הצוואה ובאיזה אופן המנוחה הגיעה למקום עריכת הצוואה עמ' 33 ש' 10-16.

     

68. בפסיקה נקבע כי אם המצווה נפגש עם עורך דין ומסר לו את הוראותיו, ניתן לרוב להסיק כי הפעלתנות הקודמת של הנהנה אצל המצווה (הגם שלא הוכחה בענייננו כאמור), נותקה על ידי שיקול הדעת העצמאי של עורך הדין ראו: ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה(3) 101 (1981), ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2) 215 (2000); עמ"ש 35500-05-16 מ' מ' נ' ג' ש' (6.11.2016).

     

69. פסיקה זו נכונה בבחינת קל וחומר מקום בו עסקינן בעמותה אשר עוסקת במתן ייעוץ ועריכת צוואות לקשישים, כאשר הדעת נותנת כי מטרת העמותה הינה להגן על הקשיש בעת עריכת צוואתו, תוך וידוא כי צוואתו נעשית ללא מעורבות זרה וללא כל השפעה בלתי הוגנת.

     

70. במילים אחרות, לא מצאתי כי יש מקום להטיל את הנטל על פלונית והנטל מוטל על כתפי המתנגדים ראו: ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה(3) 837 (2001); ע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג(2) 346 (1979).

     

71. אף אם הייתי מקבל את טענת המתנגדים כי הנטל מוטל על כתפי פלונית – ואיני קובע כך כאמור – הייתי מגיע למסקנה כי פלונית הרימה את הנטל להוכחת כשרות הצוואה ותוקפה.

     

72. במשפט האזרחי, מידת ההוכחה הדרושה היא לפי מאזן ההסתברויות, קרי, הגרסה שתתקבל היא הגרסה המסתברת יותר, גם אם אין היא קרובה מאוד לוודאי ראו: ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר – בית חולים "מאיר", פ"ד נא(4), 687 (1997); תמ"ש (נצרת) 5300-06 פלוני נ' פלונית (15.4.2013).

73. בשונה מגרסתה הסדורה של פלונית – ולא התעלמתי מכך שהיא הסתייגה ממסמכים רפואיים ראו: עמ' 30 ש' 19-22 – גרסת המתנגדים הייתה גרסה בלתי מבוססת אשר נשענה על הנחות ומסקנות, כגון: "לא סביר" ראו: ס' 3 לתצהירי B וC, "נראה לנו" ראו: ס' 4, 29 לתצהירי B וC, "יתכן ש..." ראו: ס' 14 לתצהירי B וC, "ככל הנראה" ראו: ס' 20 לתצהירי B וC, "לא ידוע" ראו: ס' 21-22 לתצהירי B וC, "איננו יודעים" ראו: ס' 22-23 לתצהירי B וC, "באופן תאורטי" ראו: ס' 33 לתצהירי B וC, "יתכן" ראו: ס' 35-36 לתצהירי B וC ובצדק העיר ב"כ של פלונית בסיכומים כי אי אפשר לנהל תיק משפטי על בסיס טענות "אם וכאשר" ראו: עמ' 38 ש' 19-20.

     

    התיקון לצוואה

     

74. נשאלת אפוא השאלה האם ניתן לתקן צוואה.

     

75. בס' 55 לכתב התנגדות טענו המתנגדים כי תיקון צוואה על דרך הוספת יורשים הינו פגם היורד לשורש העניין.

     

76. המתנגדים זנחו טענה זו בסיכומים ואולם מפאת חשיבות הסוגיה במקרה שלפניי ו"לשם זהירות" כאמור בסיכומי פלונית ראו: עמ' 40 ש' 21-22 אתייחס לאפשרות לתקן צוואה.

     

77. הסוגיה התעוררה במספר פסקי דין וביניהם ע"ז (י-ם) 42450/99 ט' נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.7.2000);ת"ע (כ"ס) 49232-03-10 עוה"ד זיכרמן נ' פלוני (16.5.2012); ת"ע 21586-02-15 ג' נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון (15.10.2018). בפסקי דין אלה, הנסיבות היו שונות ותיקון הצוואה נעשה בכתב יד על גבי צוואה מודפסת. חרף שוני זה, דומני כי ניתן ליישם את המסקנות במקרה שלפניי.

     

78. בת"ע (כ"ס) 49232-03-10 עוה"ד זיכרמן נ' פלוני (16.5.2012) נקבע:

     

    "הצוואה המתוקנת – האומנם צוואה ?

     

    בחוק הירושה הישראלי אין התיחסות מפורשת לתיקונים בצוואה קיימת כשאין בכוונת המצווה לבטלה לחלוטין (ראה לעניין זה ת"ע (י-ם) 42450/99 ה. ט. נ' היוהעמ"ש, פורסם בנבו), יחד עם זאת מתוך הוראת סע' 36 לחוק הירושה, המפרטת את הדרכים לביטולה של צוואה, אנו למדים על שתי דרכים לתיקון צוואה קיימת – האחת בדרך של עריכת צוואה חדשה הכוללת הוראות הסותרות את הוראות הצוואה הקודמת, ובלשונו של סע' 36 (ב) לחוק–

     

    "צוואה חדשה, אף אם אין בה ביטול מפורש של צוואה קודמת, רואים אותה כמבטלת את הקודמת במידה שהוראות הצוואה החדשה סותרות את הוראות הצוואה הקודמת, זולת אם אין בצוואה החדשה אלא הוספה על האמור בצוואה הקודמת."

     

    הדרך האחרת לתיקון צוואה הינה לעשות זאת "באחת הצורות לעשיית צוואה", אף מבלי שתהא בה הוראה מורישה, ובלבד שניתן ללמוד ממנה על רצון המצווה לבטל או לשנות צוואה קודמת.

    ...

    עלינו לבחון, איפוא, האם השינויים והביטולים בצוואה המתוקנת עונים על דרישת המחוקק לתיקון/שינוי באמצעות "אחת הצורות לעשיית צוואה".

     

79. במילים אחרות, ועל אף שאין הוראת דין ספציפית ביחס לאפשרות לתקן צוואה, אין מניעה עקרונית לתקן צוואה.

     

80. הדבר נכון במקרה שלפניי, בבחינת קל וחומר משעה שתיקון הצוואה נערך בפני שני עדים אשר זיהו את המנוחה והשתכנעו, על פי הצהרתה, כי התיקון לצוואה נעשה מרצונה החופשי וללא אונס או כפייה.

     

81. לאור האמור אני קובע כי הצוואה והתיקון לצוואה תקפים ויש לראות בהם כמכלול אחד.

     

    דיון והכרעה

     

82. לאחר עיון במלוא התשתית הראייתית הגעתי למסקנה כי דין ההתנגדות לקיום הצוואה להידחות.

     

83. בטרם אתייחס לעילות ההתנגדות ולתשתית הראייתית, אבהיר כי סיכומי המתנגדים עסקו בעיקר בהוכחת השפעה בלתי הוגנת של פלונית על המנוחה ויתר הטענות, אשר הופיעו בכתב ההתנגדות נזנחו על ידי המתנגדים. כידוע, זניחת טענה בסיכומים, משמעותה ויתור על טענה זו ראו: ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102 (1995), כך שלמעשה אין צורך לדון בה ראו: תלה"מ 23450-03-18 ש' נ' ש' (25.4.2021).

    השפעה בלתי הוגנת

     

84. סעיף 30 (א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע:

     

    "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה"

     

85. בפרשת מרום ראו: דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (1998) (להלן: "הלכת מרום") ובפסיקה מאוחרת יותר, נקבעו ארבעה מבחני עזר לצורך בחינת הוכחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת: תלות ועצמאות, תלות וסיוע, היקף הקשרים שקיים המנוח עם אחרים, נסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבות הנהנה בעריכתה, כדלהלן:

     

    • מבחן התלות והעצמאות – האם המצווה היה אדם עצמאי בתקופה הרלוונטית, מבחינה פיזית ומבחינה השכלית-הכרתית, כאשר תלות פיזית אינה עדות מספקת לתלות בזולת.

       

    • מבחן התלות והסיוע – במקום שבו המצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת, יש לבחון את טיב הסיוע, היקפו ומידת התלות במי שהעניק לו אותו.

       

    • מבחן הקשר עם בני אדם אחרים – בידודו של המצווה וניתוקו מאחרים מגבירים את התלות שלו בנהנה.

       

    • מבחן נסיבות עריכת הצוואה – מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה, אף אם אינה עולה לכדי מעורבות לפי סעיף 35 לחוק הירושה.

       

86. מבחן התלות והעצמאות – המתנגדים טענו בסיכומים בעניין זה, בין היתר, כי המנוחה הייתה תלויה בפלונית תלות קשה ראו: עמ' 44 ש' 2-22.

     

87. המתנגדים ביקשו ללמוד על התלות, בין היתר, מהמסמכים הרפואיים, אשר הוגשו מטעמם. אכן, במסמך רפואי מיום 00.00.09 צוין על ידי ד"ר *** כי על פי ממצאי בדיקה המנוחה "...זקוקה לעזרה בקניות, הכנת ארוחות, סידורים כספיים, עבודות קלות שמעיד על רמת תפקוד – תלות קשה" ראו: עמ' 53 לתיק המוצגים של המתנגדים.

     

     

88. ואולם, עסקינן בתלות פיזית בלבד וזו כאמור אינה עדות מספקת לתלות בזולת, לרבות בפלונית.

     

89. נוסף על כך, קיימת תשתית ראייתית משמעותית אחרת, אשר מצביעה על עצמאותה של המנוחה.

     

90. עוה"ד ח', אשר ייצגה את המנוחה החל משנת 2008 ואילך, על פני שנים ארוכות ראו: עמ' 12 ש' 25-28 העידה כי לאחר שנת 2008 היא הגיעה למשרדה לעיתים לבדה ולעיתים עם פלונית או A ראו: עמ' 12 ש' 33 עד עמ' 13 ש' 2 וכך זה נמשך עד לשנת 2016-2015 ראו: עמ' 13 ש' 4-8.

     

91. עוה"ד ח' הוסיפה כי בשנים 2010 או 2011 המנוחה הגיעה להעיד בבית משפט השלום ראו: עמ' 13 ש' 14-15.

     

92. אינני מקבל את טענת המתנגדים כי ייתכן שעוה"ד ח' לא זוכרת את השנים בהן התרחשו האירועים שהיא מתארת ראו: עמ' 47 ש' 18-19 שכן גרסתה הייתה ברורה עקבית וקוהרנטית והתייחסה לייצוג בהליך משפטי ספציפי שהחל בעקבות אירוע שהתרחש בשנת 2008 ראו: עמ' 12 ש' 25.

     

93. הגב' ר', לא זכרה את המקרה, אך זיהתה את חתימתה על גבי הצוואה ראו: עמ' 15 ש' 18-19 עובדה זו מלמדת על כך שבשנת 2008 המנוחה הגיעה לעמותה לשם עריכת הצוואה, כאשר אין כל אינדיקציה בתשתית הראייתית כי המנוחה הגיעה בליווי מאן דהוא.

     

94. זאת ועוד, מסמך רפואי מיום 00.00.10 שהוגש על ידי המתנגדים דווקא, מלמד כי הליכת המנוחה הייתה תקינה ראו: עמ' 43 לתיק המוצגים של המתנגדים.

     

95. לאור האמור, לא הוכח לפניי מבחן התלות והעצמאות.

     

96. מבחן התלות והסיוע – לשם הוכחת מבחן זה הפנו המתנגדים בסיכומים לעדויות של עדים חיצוניים וביניהם הגב' ס' ועו"ד ר' ראו: עמ' 44 ש' 31-32.

     

97. יצוין כי לעדותה של הגב' ס' יש להעניק משקל נמוך ביותר, השואף לאפס. לגב' ס' סכסוך ארוך שנים עם פלונית. הסכסוך החל עם ההיכרות הראשונה ביניהן בשנת 2011 ראו: עמ' 21 ש' 20, עמ' 21 ש' 34 עד עמ' 32 ש' 1 והוא נמשך עד לימים אלה ממש ראו: עמ' 23 ש' 34 עד עמ' 24 ש' 1.

     

98. לקראת דיון ההוכחות הגישה פלונית את תצהירה של גב' ס' שהוגש לתיק *** שמתנהל בבית המשפט המחוזי. בס' 6-7 לתצהיר זה, הצהירה הגב' ס', בין היתר, כדלהלן:

     

    "...לפי מידע שנמסר לעו"ד *** המייצג אותי, מאת עו"ד רן בסה ב"כ המתנגדים, המתנגדים סבורים כי קיימים סיכויים טובים שההתנגדות תתקבל. נראה, כי יש למתנגדים נימוקים טובים לביטול הצוואה, יש להם ראיות להוכחת הטענות שלהם. לדבריהם מן הדין ומן הצדק כי הצוואה תבוטל וכי יינתן צו ירושה אחר *** ז"ל וכי עיזבונה יתחלק שווה בשווה בין 8 ילדיה, ובימ"ש של העזבון צריך לקבלת את עמדתם. עוד מסר עו"ד בסה ב"כ המתנגדים, כי למרשיו אין כל עניין בפרגולה שלי ובפרט כי אין למתנגדים לצוואה כל כוונה להרוס לי את הפרגולה שהוקמה בחצר הצמודה לדירתי. מבחינת המתנגדים לצוואה, לכתחילה לא היה כל מקום לבקש שתיהרס הפרגולה (אם כי המתנגדים אינם מופתעים מהתנהגותה של המשיבה, אשר מחרחרת ריב ומדון, אשר נטעה סכסוך עמוק בתוך המשפחה, וזה לא מפתיע שהיא נוטעת סכסוכים גם מול שכניה), ולו הייתה דעתם נשמעת – לא היו ננקטים כל הליכים בקשר לפרגולה. לפיכך, אם המתנגדים יזכו בהליך המתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה, הרי שיתייתר כל הצורך בבירור הערעור דנן".

     

99. במילים אחרות, לגב' ס' אינטרס ממשי בתוצאת ההליך המתנהל לפניי, וזכיית המתנגדים בהליך זה לא זו בלבד שתאיין את הצורך בהליך הערעור, אלא היא אף תסיים קרוב לוודאי את הסכסוך בכל הנוגע להריסת הפרגולה של הגב' ס' לשביעות רצונה. הגב' ס' אף העידה כי יש לה תקווה שאם הצוואה תבוטל, המתנגדים לא יתנגדו לפרגולה ולמבנה שבנתה ראו: עמ' 25 ש' 6-8.

     

100. נוסף על כך, הגב' ס' הכירה את המנוחה בשנת 2011 ראו: עמ' 21 ש' 21-22, בעוד שהצוואה נערכה בשנת 2008 וב"כ המתנגדים הודה בהגינותו כי הדבר מעורר קושי ראו: עמ' 45 ש' 24-26. ב"כ המתנגדים ביקש ללמוד מעדותה של פלונית כי בין השנים 2008 ו-2012 "היה אותו מצב" ראו: עמ' 45 ש' 26 ואולם במסגרת העדות טענה פלונית כי בשנים אלה הדמיון בא לידי ביטוי בכך שמצבה של המנוחה היה טוב, היא הייתה יציבה, עצמאית וצלולה בשתי נקודות הזמן ראו: עמ' 28 ש' 16-18.

      

101. גם עדותו של עו"ד ר' לא תרמה תרומה ממשית לעמדת המתנגדים. עו"ד ר' העיד כי בשנים האחרונות הוא ראה את המנוחה ואת פלונית רק ביחד ראו: עמ' 18 ש' 20-21, ש' 27-28 ואולם המנוחה נפטרה בשנת 2020 ומשכך, עדותו לא עוסקת בשנים 2008 ו-2012 בהן נערכה הצוואה והתיקון לצוואה.

      

102. לאור האמור, לא הוכח לפניי מבחן התלות והסיוע.

      

103. מבחן הקשר עם אחרים – המתנגדים הפנו בעניין זה לעדותו של ת' ראו: עמ' 45 ש' 6-7 ולפיה, בין היתר, הוא לא יכול היה לפגוש את המנוחה.

      

104. עיון בעדותו של ת' מביא למסקנה הפוכה. ת' העיד, למשל, כי כשפגש את המנוחה באזכרות, המנוחה אמרה "תתקשרו, תתקשרו" ראו: עמ' 37 ש' 26-27. נוסף על כך, ת' לא תיאר כל מאמץ מיוחד שנעשה על ידי מי מבני המשפחה כדי לפגוש את המנוחה.

      

105. המתנגדים ביקשו להוכיח קיומו של מבחן "הקשר עם אחרים" באמצעות עדותה של הגב' ס' ואולם זו האחרונה לא יכלה להעיד על מצב, לפיו הילדים הנוספים של המנוחה באו לביתה ולא הצליחו להיכנס ראו: עמ' 27 ש' 22-28.

      

106. לאור האמור, לא הוכח לפניי מבחן הקשר עם אחרים.

      

107. מבחן נסיבות עריכת הצוואה – המתנגדים לא התייחסו למבחן זה בסיכומים וכידוע המבחנים שנקבעו בהלכת מרום הם מבחנים מצטברים ראו: ת"ע 29215-02-18 מ. נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב (18.8.2019).

      

108. לאור האמור אני קובע כי לא הוכחה לפניי הטענה כי פלונית השפיעה על המנוחה השפעה בלתי הוגנת ואני דוחה טענה זו.

      

     חוסר כשירות של המנוחה

      

109. במסגרת הסיכומים, המתנגדים זנחו את טענת חוסר הכשירות והם הפנו למסמכים רפואיים העוסקים בעיקר בניידות המנוחה ראו: עמ' 44 ש' 21. יחד עם זאת ובבחינת למעלה מן הצורך אתייחס לטענה זו של המתנגדים.

      

110. הנחת יסוד היא, כי כל אדם כשיר לעשות פעולות משפטיות, זולת אם כשרותו הוגבלה או נשללה, כאמור בסעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 ראו: ת"ע 62835-08-19 א' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב (13.2.2022).

      

111. שלילת כשרותו של אדם לעשיית פעולות משפטיות היא אינה דבר של מה בכך ראו: תמ"ש 20800-07-18 ג. נ' ש. (14.6.2022).

      

112. כשירות או אי כשירות היא עניין שברפואה ראו: ת"ע 12074-03-16 מ' נ' י'(המנוח) (2.10.2022) ועניין שברפואה יש להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה ראו: ע"א 472/81 קצין התשלומים נ' אברג'יל, פ"ד לז(2) 785 (1983); רע"א 4662-05-15 פל. נ' אבו יונס (6.5.2015); רע"א 1023/16 פל. נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (19.6.2016).

      

113. המתנגדים ביקשו למנות מומחה ועל פי בקשתם מונה פרופ' *** כמומחה מטעם בית המשפט. המתנגדים, בסופו של יום, זנחו את קבלת חוות הדעת ראו: עמ' 39 ש' 25-26, נספחים 8-9 לתיק המוצגים של פלונית וחוות הדעת של המומחה לא הוגשה. כפועל יוצא, לא הוכחה על ידי המתנגדים טענת חוסר כשירות.

      

114. נוסף על כך, התשתית הראייתית מובילה למסקנה כי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה ואת התיקון לצוואה. הדבר נלמד, בין היתר, ממסמך רפואי מיום 00.00.2009 שצורף על ידי המתנגדים דווקא ולפיו מבחן 21/30 MMSE היה "תקין לפי גיל והשכלה".

      

115. זאת ועוד, גרסתה של עוה"ד ח' כי בשנים 2008 – 2012 המנוחה הייתה צלולה ראו: ס' 5 לנספח 7 לתיק המוצגים של פלונית לא נסתרה בחקירה נגדית ואף התחזק הרושם מעדות זו כי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה ואת התיקון לצוואה.

      

116. נוסף על כך, בס' 6 לצוואה ובפסקה הראשונה לתיקון לצוואה הצהירה המנוחה כי היא צלולה ושני מסמכים אלו אומתו על ידי שני עדים בלתי תלויים.

      

117. נקבע בפסיקה כי הסתמכות בית משפט קמא על התרשמות עורך הדין שערך את הצוואה והתרשם במישרין מן המנוחה בשאלת צלילות דעתה אינה "קלוטה מן האויר", ומעוגנת בפסיקה ראו: ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2) 215 (2000); עמ"ש 42104-02-21 ע' פ' נ' ג' מ' (1.6.2021). הדבר נכון בבחינת קל וחומר מקום בו הצוואה נערכה בעמותה המסייעת לקשישים לערוך צוואה.

      

118. הגב' ר' העידה כי היא ערכה מאות צוואות לקשישים ראו: עמ' 16 ש' 3-4 והדעת נותנת כי היא יודעת להבחין בין קשיש צלול לבין קשיש שאינו צלול.

      

119. לא התעלמתי מכך שבמי מהמסמכים הרפואיים צוין שמבחן 12/14GDS מעיד על דיכאון.

      

120. בת"ע (פ"ת) 71624-11-17 אלמוני נ' אלמונית (1.6.2021) נפסק כי:

      

     "דיכאון מתאר עצב או אבל, אך דיכאון כשלעצמו אינו טעם לפסילת צוואה. נטילת נוגדי דיכאון אינה פוגמת כשלעצמה בכשירות האדם או בצלילותו. כך גם דיכאון כשלעצמו איננו בהכרח פוגע במסוגלות של הלוקה בו לערוך צוואה, אלא רק בדרגות החמורות שלו, כאשר הדיכאון משבש את הליכי החשיבה".

      

121. במקרה שלפניי אין עדות לכך שהדיכאון בו הייתה שרויה המנוחה בעת עריכת הצוואה והתיקון לצוואה, שלל ממנה את הצלילות וכושר השיפוט השוו: ת"ע 62835-08-19 א' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב (13.2.2022).

      

122. לאור האמור אני קובע כי לא הוכחה לפניי טענת המתנגדים בדבר חוסר הכשירות של המנוחה.

      

     טענת זיוף

      

123. המתנגדים טענו כי חתימת המנוחה על גבי הצוואה והתיקון לצוואה אינה חתימתה. טענה זו נזנחה על ידי המתנגדים בסיכומים ואתייחס אליה בבחינת למעלה מן הצורך.

      

124. טענת זיוף יש להוכיח באמצעות מומחה להשוואת כתבי יד ומסמכים ראו: 17188-06-10 נ.א נ' ר.א (19.10.2010) והמתנגדים לא ביקשו למנות מומחה לשם הוכחת טענה זו, על אף שידעו את הצורך בכך ראו: ס' 52 לכתב ההתנגדות.

      

125. לאור האמור, אני דוחה טענה זו.

      

     הטענה כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב

      

126. טענה זו נטענה על ידי המתנגדים בס' 19 לכתב ההתנגדות ללא כל פירוט והיא הוכחשה על ידי פלונית באופן נחרץ ראו: עמ' 30 ש' 27-30.

      

127. המתנגדים טענו בסיכומים כי יש ללמוד מעדותה של הגב' ר' שהצוואה לא הוקראה למנוחה משום שעובדה זו לא מופיעה בגוף הצוואה ראו: עמ' 47 ש' 6-8. ואולם, הטענה שהמנוחה לא ידעה קרוא וכתוב לא הוכחה לפניי בדרך כלשהי ומשכך, לא הייתה כל חובה להקריא למנוחה את הצוואה.

      

128. נוסף על כך, בס' 2 לתיקון לצוואה צוין על ידי המנוחה כי "אני מצהירה בזה כי קראתי תיקון זה לצוואה המקורית..." וגם בתיקון לצוואה אשר אומת על ידי עדים אחרים, לא צוין כי התיקון לצוואה הוקרא למנוחה. משכך הדעת נותנת כי המנוחה ידעה קרוא וכתוב והטענה שהיא לא ידעה לעשות זאת לא הוכחה.

      

     סבירות הצוואה

      

129. המתנגדים טענו שהצוואה אינה סבירה משום שהיא מדירה את כל ילדי המנוחה למעט פלונית וזאת ללא כל הסבר הגיוני.

      

130. אין ממש בטענה זו. אומנם המנוחה ציוותה את דירות המגורים לפלונית ואולם את יתר הרכוש – שהיקפו אינו ידוע – היא ציוותה ברחל בתך הקטנה לילדיה. תחילה, במסגרת הצוואה, לחמישה ילדים ולאחר מכן, בתיקון לצוואה, לשלושה ילדים נוספים ולא ניתן לומר כי היא הדירה את כל הילדים מהירושה.

      

131. מעבר לכך, נקבע בפסיקה ראו: ת"ע 11259-03-10 פלונית נ' פלוני (16.3.2014) כי:

      

     "לא-אחת עדים אנו לצוואות המעדיפות חלק מהיורשים הטבעיים מקרב המשפחה על-פני האחרים.

      

     לא לנו לבוא ולבחון צדקתן של העדפות אלה. אם נעשה כן, נחטא לעקרון היסוד שבמשפט הצוואות, עיקרון ראשון ו"נעלה בין נעלים" – מצווה לקיים דברי המת

      

     ראה: ע"א 1099/90 שילה שרוני ואח' נ' שאול שרוני, פ"ד מז(4) 785;

     ע"א 1212/91 קרן לב"י ואח' נ' בינשטוק ואח', פ"ד מח(3) 705".

      

132. בפסקי דין רבים נוספים נקבע כי גם אם המנוח הותיר אחריו צוואה בלתי סבירה המקפחת מי מקרוביו, עדיין יש לכבד את רצונו: "נכבד רצונו של אדם בצוואתו, ויהא רצונו שרירותי, בלתי סביר, מקפח ואף אכזרי ככל שיהיה" ראו: ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק, פ"ד מח(3) 705 (1994); עמ"ש 40614-10-16 ד. פ. נ' כ. פ. (18.11.2018).

      

133. לאור האמור אני דוחה את הטענה כי יש לבטל את הצוואה משום שהיא אינה סבירה.

      

     לסיכום

      

134. התוצאה היא כי:

      

     ת"ע 53619-02-21 – הבקשה לצו ירושה – נדחית.

      

     ת"ע 53710-02-21 – ההתנגדות לבקשה לצו ירושה – מתקבלת.

      

     ת"ע 53921-02-21 – הבקשה למתן צו קיום צוואה – מתקבלת.

      

     ת"ע 53944-02-21 – ההתנגדות לבקשה לצו קיום צוואה – נדחית.

      

135. ב"כ של פלונית יגיש לחתימתי צו קיום צוואה כשהוא ערוך בהתאם לתקנה 24 לתקנות הירושה בצירוף הצוואה והתיקון לצוואה, בתוך 10 ימים.

      

136. לאור התוצאה, המתנגדים יישאו בהוצאות משפט בסך של 40,000 ₪.

      

137. זכות ערעור כדין.

      

138. אני מתיר את פרסום פסק הדין לאחר השמטת פרטים מזהים.

      

139. המזכירות תסגור את כל התיקים.

      

      

      

     ניתן היום, י' טבת תשפ"ג, 03 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.