תמצית התביעה:
1. 1. יחסי שכירות בין התובע, אשר שכר מושכר מהנתבע, הסתיימו והגיעו לפתחו של בית משפט, בתביעה לתשלום פיצוי, בגין קיצור תקופת השכירות על ידי הנתבע, שקדם לו ניתוק החשמל במושכר על ידו.
2. 2. מנגד טוען הנתבע, כי תקופת השכירות הסתיימה לאחר ביטול הסכם השכירות (להלן-"ההסכם") ע"י הנתבע וזאת לנוכח הפרת ההסכם על ידי התובע, באי תשלום שכר דירה וההוצאות בגין השימוש במושכר.
המסכת העובדתית:
3. 3. התובע טוען, כי ביום 10.9.06 נחתם הסכם שכירות בינו לבין הנתבע, לתקופה של שנה. גובה דמי השכירות עליו הסכימו הצדדים, עמד על סך של 390$ בשקלים, בתוספת תשלום הוצאות חשמל, מים וגז על ידו בתקופת השכירות. צ'ק בטחון על סך של 390$, נמסר לדבריו לנתבע במועד החתימה על ההסכם השכירות אך הוא ביטל אותו במועד בו הוא אולץ ע"י הנתבע שלא כדין, לפנות את המושכר, ביום 30.11.06 . מועד, מוקדם לתום תקופת השכירות לפי ההסכם, שנקבעה לשנה.
4. 4. הסכם השכירות לא הוגש ע"י מי מבעלי הדין, בעוד התובע טוען, כי הוא חתם על הסכם עם בנו של התובע, אך ההסכם נותר בידי הנתבע (עמ' 7 שורות 10-9). הנתבע טוען, כי ההסכם נכרת בעל-פה וכי הוא אינו נהג לחתום עם דיירים על הסכם שכירות למרות שיש לו שישה שוכרים, בדירות שבבעלותו (עמ' 9 שורות 4-3 ו-19).
תקופת השכירות לפי ההסכם:
5. 5. התובע טען והעיד, כי הוא שכר את הדירה לשנה ואילו הנתבע הכחיש זאת. יחד עם זאת, הנתבע לא הציג גירסה בעניין, אורך תקופת השכירות. מכתב ההגנה עלה כי השכירות היתה לתקופת
ניסיון, אך גם ביחס לכך, לא נקב
הנתבע באורך תקופת הניסיון. יתירה מכך, הנתבע לא העיד על תנאי הניסיון ולכאורה הרשות היתה בידו להביא לסיומה בכל שלב ומכל סיבה שתיראה לו.
6. 6. הנתבע, לא הביא כל ראיה לכך שהיתה תקופת ניסיון וכי בעת ביטול ההסכם, היה התובע מצוי עדיין בתקופת ניסיון. חזקה על הנתבע שיהיה מביא את אישתו שנכחה במועד ההתקשרות, שתעיד על שכירות לתקופת ניסיון בלבד. יתירה מכך, מטענות הנתבע שהביטול נבע מאיחור בתשלום דמי השכירות בחודש השני לשכירות ומתצהירו בו נאמר כי כשראה, כדבריו: "שאין תכלית ואין לי עניין בהמשך מגוריהם", הוא הודיע לתובע ולאישתו, כי עליהם לפנות את המושכר. בנוסף לכך טען כי התנהגות התובע כלפי אישתו, גם היא הביאה את הנתבע, להודיע לתובע על ביטול ההסכם.
7. 7. לפיכך, לא הוכח שהשכירות היתה לתקופת ניסיון. אילו אכן רצה הנתבע להשכיר את הדירה לתקופת ניסיון, צפוינ היה שידאג להסכם שכירות בכתב, ולא ינהג כמנהגו לדבריו ביחס לכל דייריו, לסיכום הדברים בעל פה בלבד.
8. 8. מנגד, לא עלה בידי התובע להביא ראיה חיצונית או עדות נוספת לתמיכה בגירסתו בדבר הסכם שכירות לשנה. בין אם בהצגת ההסכם ובין אם בהבאת עדים נוספים שיתמכו בגירסתו, כדוגמת בנו של הנתבע, שהוא חברו אשר נטען כי בפניו נחתם ההסכם.
9. 9. לפיכך אני קובעת, כי לא הוכח מהי תקופת השכירות עליה הסכימו בעלי הדין במועד ההתקשרות שהוא גם היה מועד הכניסה למושכר. יחד עם זאת, לא הוכח כאמור כי היתה תקופת ניסיון לפי ההסכם.
ניתוק החשמל:
10. 10. התובע העיד על ניתוק החשמל ע"י הנתבע, עד לצורך בהזמנת המשטרה על ידו, כדי לגרום לחיבור החשמל. מנגד טען הנתבע, כי הוא הזמין את המשטרה למושכר ולא התובע וזאת בשל אי תשלום דמי השכירות. בה בשעה, הנתבע אישר בעדותו את גירסת התובע, כי הוא ניתק לתובע את החשמל במושכר (עמ' 11 שורות 8-6).
11. 11. לא עלה בידי הנתבע להוכיח, כי במועד ניתוק החשמל, היו לתובע חובות בגין חשמל אשר הביאו אותו בין היתר להודיע על ביטול ההסכם. שכן, במועד זה, טרם הגיע המועד לתשלום חשבון החשמל ולא הוצגו חשבונות או מכתבי דרישה שהופנו לתובע, לצורך תשלום בגינם.
12. 12. בנוסף לכך, גירסת הנתבע בעניין חשבונות החשמל שלא שולמו, שהביאו בין השאר לביטול ההסכם ולניתוק החשמל על ידו, אינה מתיישבת עם עדותו כי הוא נוהג להמתין
באורך רוח לשוכרים, עד להסדרת תשלום החשבונות על ידם (עמ' 10 שורות 22-17).
13. 13. לפיכך, לא הוכחה טענת הנתבע שהיה איחור בתשלום חשבון החשמל וכי היה מקום לביטול ההסכם, או לניתוק החשמל בגין חוב חשמל.
14. 14. אני מקבלת את עדות התובע, כי הוא הזמין משטרה בשל ניתוק החשמל במושכר ע"י הנתבע ולא סבירה גירסת הנתבע, כי הוא שהזמין אותה כדי לסייע לו לפנות את התובע מהמושכר, בשל איחור בתשלום שכר הדירה. ספק רב בעיני, אם לקריאה מעין זו, היתה המשטרה נענית ומגיעה למושכר. אין חולק כי המשטרה הורתה לנתבע לחבר את החשמל למושכר וגם בכך יש כדי לתמוך בגירסת התובע, כי הוא נאלץ לזמין משטרה לשם החזרת החשמל למושכר.
15. 15. לפיכך, לא עמדה לנתבע הזכות והרשות מכוח החוק ו/או הסכם, לנהוג בעשיית דין עצמי בניתוק החשמל למושכר כדי לאלץ את התובע לפנותו. זאת בין אם היו לתובע חובות לנתבע ובין אם לא. במעשיו אלו של הנתבע, היה משום פגיעה בזכויות התובע כשוכר והתנהגות שלא בדרך מקובלת ובתום לב. אם וככל שסבר הנתבע כי קיים חוב, בין חוב חשמל ובין אם חוב לדמי שכירות, הרשות היתה בידו לנקוט בהליכים לגבייתם, באמצעות צ'יק הביטחון או בדרכים אחרות המעוגנות בחוק ולא בצורה כוחנית, כפי שנהג בפועל, ללא הרשאה בדין.