1. התובע, סוכן ביטוח במקצועו, הגיש תובענה כספית בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים, הם מבוטחיו. הנתבעים ביקשו וקיבלו רשות להגן לאחר שהנתבע 1 נחקר על תצהירו בפני כב' הרשם ברגר. או-אז נותב התיק לסדר דין מהיר, בפניי. הוריתי, בעקבות החלטת כב' הרשם שדה, על הגשת תצהירים נוספים. בסופה של דרך, לאחר שהונחו תצהירים משלימים, הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה, הגם שאף על דרך זו רשאי בית משפט לקבל או לדחות תביעה במלואה. לבקשת ב"כ התובע נדרשתי למחזור שני של סיכומי תשובה. אדרש, איפוא, רק לסוגיות הנראות דרושות לי לפנים לעניין הכרעה זו.
2. רכב הנתבעים, שהיה מבוטח באמצעות התובע, ניזוק באופן קשה בתאונת דרכים. לטענת התובע תוקן הרכב, בהסכמת הנתבעים, במוסך "פחחות המפרץ אחים עזאם בע"מ" (להלן - "המוסך"). הנתבעים הביעו חוסר שביעות רצונם מאיכות התיקון והמוסך סירב לשחרר הרכב, אלא כנגד תשלום התמורה. במוקד התביעה, איפוא, עומד שיק דחוי על סך 17,184 ש"ח שנמסר למוסך, כתנאי לשחרור הרכב. השיק נמשך מחשבונו של התובע לזכות הנתבע 1, והוסב על ידי הנתבע 1. אין חולקין כי לאחר זאת, ובמעמד כל הצדדים, נמסר השיק למוסך.
לימים, כך המשך טענת התובע, קיבלו הנתבעים המחאה מחברת הביטוח על סכום של 21,332 ש"ח. הנתבעים גבו סכום זה אך לא שילמו למוסך את התשלום. משום כך המוסך נאלץ לגבות השיק הדחוי האמור. לנוכח כל אלו, כך טענתו הבסיסית של התובע, פועלם של הנתבעים הוא בבחינת התעשרות שלא כדין.
3. הנתבעים חולקים בתוקף על התיאור העובדתי האמור. לטעמם, מלכתחילה, אמור היה הרכב להיות מועבר ל"מוסך מילר" שהוא מוסך הסדר מורשה. לתדהמתם של הנתבעים הסתבר להם כי הרכב מעולם לא הגיע ל"מוסך מילר" אלא למוסך, ואף החלו בתיקונו שם. לא זו בלבד, איפוא, שהכנסת הרכב למוסך הייתה שלא על דעתם, אף התחלת התיקון בו הייתה שלא על דעתם. מנגד, השלימו הנתבעים עם כך ואולם הסתבר להם כי עבודתו של המוסך לוקה וחסרת כל מקצועיות. על רקע כל אלו התגלעו חילוקי הדעות שהולידו את המפגש במוסך, אליו נקרא אף התובע.
הנתבעים טוענים כי על מנת לצאת מן הסבך הציע התובע כי הנתבעים ישלמו למוסך סכום של 4,806 ש"ח, בגין סכום המע"מ, ההשתתפות העצמית והכינון. הם עשו כן. התובע משך שיק עבור עלות התיקון ללא מע"מ. ככל שעסקינן בחתימתו של הנתבע 1 נטען כי התובע
"ניצל את העובדה שהרוחות במקום התלהטו ושהיינו נרגשים ועצבניים, והוא החתים את פרג', אפילו מבלי שנתן את הדעת לכך, על גב ההמחאה, רשם את ההמחאה לפקודת פרג' ומסר אותה בעצמו לידי בעלי המוסך" (סעיף 22(ב) לתצהיר).
4. בכך, כך טענת הנתבעים, לא מסתיימת המסכת. הוברר להם כי התיקון נעשה בצורה רשלנית. לא ניתן לתבוע את המוסך לנוכח כשלונו העסקי. הנתבעים טוענים כי הרכב נמכר בהפסד בסכום של 20,000 ש"ח. הם טוענים לנזקים העולים על סכום ההמחאה.
זאת ועוד: הנתבעים הם בעלי משתלה והתובע הוא אף לקוחם. בינם לבין התובע ישנם יחסי אמון מתמשכים. אחת לשנה נערכת התחשבנות באשר לחובות ההדדיים. לנוכח כל אלו נעשתה לימים התחשבנות עם התובע שבגדרה הוסכם כי תסתיים המסכת, לרבות לעניינו של השיק שבפניי.
5. שקלתי מכלול חומר הראיות והטענות. כפות המאזניים, באורח ברור ובולט, נוטות לטובת גרסתו של התובע.
6. ראשית, הנתבע 1 נאלץ להודות, אכן בהתפתלות רבה, כי מעיקרא לא אמור התובע לממן את הוצאות התיקון של רכב הנתבעים. אכן, אם הנתבעים היו מתעקשים לא לשלם למוסך דבר, פשיטא לא היה משוחרר הרכב לידם. ואם התובע אינו אמור לממן את הוצאות התיקון, פשיטא הנתבעים אמורים לעשות כן. הטענה אודות חתימת היסב בהיסח הדעת נדחית כחסרת סבירות. והרי הנתבע 1 ראה לנגד עיניו את התהליך האמור, כשבסופו של דבר נמסר השיק למוסך. משמע הנתבע 1 ראה והיה מודע הן למשיכת השיק, הן להסבתו של השיק והן למסירתו למוסך.
7. שנית, בשורה התחתונה מסכימים הצדדים כי שוויו של הרכב נאמד בסכום של 52,137 ש"ח. אין עוררין כי הנתבעים קיבלו מחברת הביטוח סכום של 21,332 ש"ח וכן קיבלו סכום פלוני מרוכש הרכב. ככל שתתקבל גרסת התובע כי הסכום האמור הוא 40,000 ש"ח, יוצא שהנתבעים קיבלו סכום של 61,332 ש"ח, ולא הפסידו דבר, שלא לומר התעשרו, כתוצאה מן התאונה. ככל שתתקבל גרסת הנתבעים כי הסכום האמור הוא 20,000 ש"ח, יוצא שהנתבעים קיבלו סכום של 41,332 ש"ח, ולכאורה הפסידו את ההפרש. ואולם אין חולקין כי בהמשך הדרך הסכימה חברת הביטוח לשלם, והנתבעים סירבו, סכום של 7,000 ש"ח, המתקרב להפרש האמור. עסקינן בהליך על דרך הפשרה. אניח, איפוא, כי הנתבעים קיבלו בגין הרכב סכום של 30,000 ש"ח. במצב דברים זה, ושמא הוא הסביר מכל, קיבלו הנתבעים את מלוא המגיע להם, ללא הפסד וללא רווח. די בנתון האמור על מנת לפלס לתובע את הדרך לזכות בתביעתו.
8. הטענה אודות ההתחשבנות וסילוק התביעות ההדדיות אף היא נדחית על ידי כחסרת סבירות. מן התצהיר של הנתבעים אני למד כי בעקבות האירוע האמור נקלעו היחסים למשבר של אמון והנתבעים חדלו לעבוד עם התובע. אכן, בהמשך הדרך, כך הטענה, המשיכו יחסי העבודה מחדש. במצב דברים זה מצפה הייתי לקבל תיעוד מפורש אודות ההתחשבנות הנטענת, ובעיקר לנוכח הטענה אודות סילוק הדדי של תביעות. הנתון האמור חובר לכך שהתובע שיגר לנתבעים שני מכתבי דרישה שלא נענו כל עיקר. והרי אם יש ממש בגרסת הנתבעים מצפה הייתי מהם שישטחו טענותיהם כלפי התובע, אם לעניין התנהלותו הרשלנית הנטענת ובעיקר לעניין גרסתם באשר לסילוק תביעות הדדי, לרבות לעניינו של השיק.
9. ואולם מצאתי טענת קיזוז אחת של הנתבעים המתקבלת על ידי. הנתבעים טוענים כי בגדר הסכום של 4,806 ש"ח ששולם למוסך, נגבה סכום של השתתפות עצמית וכינון. בהמשך הדרך, ומשעה שקיבלו את השיק מחברת הביטוח, נגבה מהם פעם נוספת סכום של השתתפות עצמית וכינון. כתוצאה מכך מחשבים הנתבעים כי נגרם להם נזק בסכום של 2,339 ש"ח בגין כפל-תשלום השתתפות עצמית וכינון. לטעמי, אין לתובע מענה בעניין זה. פשיטא חברת הביטוח לא קיבלה, ועקב אחריות התובע, סכומים שאמורה הייתה לקבל בגין אלו. טענת הקיזוז האמורה, והיא בלבד, מתקבלת על דעתי.
10. כבר בגדר הבקשה בפני כב' הרשם ברגר, ופשיטא משום קלישות טענות ההגנה, סוכם כי הנתבעים ישלמו לתובע סכום של 5,000 ש"ח ויפקידו, כתנאי למתן הרשות להגן, סכום של 12,000 ש"ח. בהתאם לתחשיב ב"כ התובע, המקובל עליי, סכום התביעה המשוערך ליום 14.11.06 עולה לסך של 22,875 ש"ח, ולאחר ניכוי משוערך של 5,000 ש"ח ל- 5,481 ש"ח, נתבע סכום של 17,394 ש"ח. לנוכח האמור מעלה, יש להוסיף ולנכות מן הסכום הנ"ל סך של 2,339 ש"ח כשהוא משוערך מיום 29.8.01, מועד התשלום של חברת הביטוח לנתבעים.
11. לפיכך, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 17,394 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 14.11.06 ועד מועד התשלום המלא בפועל, ובניכוי סך של 2,339 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 29.8.01 ועד מועד התשלום המלא בפועל. עוד הנני מחייב את הנתבעים בתשלום אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ובשכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% + מע"מ על הסך הנ"ל.
ב"כ הצדדים יערכו את התחשיב המדויק לנוכח העקרונות האמורים. בקופת בית המשפט מופקד סכום של 12,000 ש"ח.
הסכום האמור על פירותיו, איפוא, ישוחרר לידיו הנאמנות של ב"כ התובע
. ככל שהתחשיב יראה יתרה לחובתם של הנתבעים הם ישלמו היתרה האמורה לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.
12.
המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.
ניתן היום ט"ז באדר, תשס"ז (6 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.