א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
18241-06
25/01/2007
|
בפני השופט:
צבי כספי
|
| - נגד - |
התובע:
שמירה ובטחון בע"מ
|
הנתבע:
חברת מגדלי יבנה-שירותים ואחזקה בע"מ
|
| פסק-דין |
התובעת היא חברה המספקת שירותי שמירה; הנתבעת הינה, או הייתה בזמנים הרלבנטיים לתביעה, חברה שעסקה בניהול בתים, או לפחות בניהולו של בית הידוע כ"מגדל יבנה" (להלן: "הבניין"); התובעת סיפקה לנתבעת שירותי שמירה בבניין כחלק מהשירותים שהנתבעת הייתה אמורה לספק לדייריו וזאת עד למועד חודש ספטמבר 2005; הנתבעת לא שילמה לתובעת עבור שירותי השמירה שסיפקה לה התובעת החל מחודש אפריל 2005 ועד חודש ספטמבר 2005 כפי המפורט בחשבוניות המס שהוציאה התובעת והמצורפות לכתב התביעה.
העובדות הנ"ל אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים כפי המפורט בתצהירו של מר אליעזר סגל, מנהלה של הנתבעת (להלן: "אליעזר") שתצהירו נמסר בתמיכה לבקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן בשלב הראשון של הדיונים והפך להיות תצהיר עדות ראשית וכפי שהוא מאשר בעדותו בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון באמרתו:
"...אני לא מתכחש לחוב כלפי התובעת..." (שם בשורות 16, 17).
לטענת הנתבעת, החל מחודש אפריל 2005, נוצר חוזה חדש ביחסי הצדדים באופן שהתלה את התשלומים המגיעים לתובעת מאת הנתבעת בתשלומם על ידי דיירי הבניין לנתבעת, כך שכל עוד נתקלה הנתבעת בקשיי גביה מהדיירים לא הייתה אמורה לשלם לתובעת את המגיע לה בגין שירותי השמירה שלה (סעיפים 7 עד 10 לתצהירו של אליעזר).
נטל השכנוע לעניין החוזה החדש כביכול מוטל על הנתבעת בין שטענתה באשר לקיומו תוגדר כ"הודאה והדחה" ובין אם לאו [ ראה: קדמי, "על הראיות", חלק ג' עמ' 1510 ועמ' 1520 עד 1533 ].
לטעמי, כשלה הנתבעת בהרמת הנטל האמור.
לפי אליעזר, שני מכתבים שיצאו ביום 1.3.2005 מצביעים על מהותו של החוזה החדש שנוצר [ נספחים א' ו ב' לתצהירו ].
לטענת עדי התובעת, לא היו המכתבים הנ"ל אמורים לשמש אלא אמצעי לחץ בידי הנתבעת כלפי הדיירים של הבניין.
כך או כך, אין במקרא המכתבים כפשוטו כדי להביא למסקנה בדבר יצירתו של חוזה חדש המותלה בתנאי מתלה כפי שטוענת לו הנתבעת.
יכול והוא ותוכן המכתבים מסתבר ו"מסתדר" גם עם טענה כזו, אך היא טעונה הסבר ועדות מפי בעל דבר שהיה במגע עם התובעת.
מתברר מעדותו של אליעזר כי לא הוא האיש שעימו סוכם כביכול החוזה החדש אלא בנו אורן.
כדברי אליעזר בעדותו: "בתקופה הרלבנטית מי שהתנהל מול התובעת היה אורן סגל שהוא בני" (להלן יקרא הגורם הנ"ל "אורן").
איני מקבל את טענת הנתבעת (סעיף 18 לסיכומי טענותיה) לפיה "התקופה הרלבנטית" אליה התכוון אליעזר נוגעת למכתב במ/1 שנכתב באוגוסט אותה שנה.
מכתב זה, כפי שנראה בבירור מחקירתו, הוצג בפני בשלב מאוחר יותר בחקירה.
יתר על כן, המכתב נספח א' לתצהירו של אליעזר חתום על ידי "א. סגל" וכן גם נספח ב' שנכתב על ידי התובעת מופנה לאותו גורם; "א. סגל" יכול כמובן להיות אליעזר אבל יכול גם להיות אורן.
בתצהירו נזהר אליעזר מלשייך את המכתבים הנ"ל לעצמו ולנספח א' התייחס כל"מכתב המבקשת" ( הנתבעת - צ.כ; סעיף 5 לתצהיר אליעזר).
בהעדרו של אורן כשלה על כן הנתבעת בשתיים: ראשית, לא הובאה העדות מפי הגורם שיכול היה למסור אותה כנדרש; שנית, אי העדתו יש בה כדי ליצור חזקה שעדות זו מזיקה לנתבעת.
"..כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' ,פד"י מז2 עמ' 605 בעמ' 615).
"הימנעות מהבאת ראיה ... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע" [ קדמי, "על הראיות" תשנ"ט - 1999, חלק ג' בעמ' 1391 -1398, דברים שצוטטו בהסכמה בע"א 1986/92 מדינת ישראל ואח' נ. פואד אסעד קנג' אבו סאלח פד"י נ1 עמ' 499 בעמ' 509 וראה גם ע"א 795/99 אנטוני (טוני) פרנסואה נ. אהוד (אודי) פוזיס, "תקדין" עליון 2000(2) 2147 ].