פסק-דין בתיק א 20934/01

1.       התובע, יליד  16.3.76 נפגע בתאונת דרכים ביום 21.3.00, עת נסע ברכב מ.ר. 87-184-19, אשר היה מבוטח על ידי הנתבעות. כתוצאה מהתאונה נגרמו לו נזקי גוף, בגינם הגיש תביעתו זו. הנתבעות אינן כופרות בחבותן לפצות את התובע בגין נזקיו, והמחלוקת בין הצדדים התגלעה בשאלת גובה הנזק.

2.       לאחר התאונה קבל התובע טפול בחדר המיון בבית חולים ברזילי. שם התלונן על כאבים בע"ש צווארי ומותני. לא נתגלו סימני חבלה חיצוניים, או רגישות. לא היתה גם הגבלה בתנועות ע"ש. גם לא נימצא חסר נוירולוגי. צילומי הרנטגן היו תקינים והתובע שוחרר לביתו, להמשך מעקב בקופת חולים.

3. בהמשך, נבדק התובע עוד פעמיים בחדר המיון בבי"ח ברזילי, בגלל תלונות על כאבי גב. נמצאה רגישות דיפוזית בגב אמצעי, ללא סימני חבלה חיצונים וללא חסר נוירולוגי. בהמשך היה התובע במעקב במסגרת קופת חולים, קיבל טיפולים תרופתיים ופיזיוטרפיה.

4. ד"ר עמרמי מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, לקבוע את נכותו של התובע כתוצאה מן התאונה. התובע התייצב לראשונה לבדיקה אצל ד"ר עמרמי ביום 6.9.01. התובע סרב לשכב על מיטת הבדיקה בטענה שהשכיבה כואבת. בעמידה הדגים נוקשות מוחלטת בע"ש כולו. התובע סיפר לד"ר עמרמי כי הוא סובל מכאבי גב מותני המקרינים לרגלים, ללא הטבה לאחר פיזיוטרפיה. גם זריקות לא עזרו, והוא מתקשה לעמוד, לעלות במדרגות ולהרים משאות. הואיל ולא התאפשרה בדיקה גופנית מלאה של התובע, שלח ד"ר עמרמי את התובע לביתו, תוך מסירת הודעה לבית המשפט כי לא ניתן לבצע את הבדיקה בגלל התנגדות התובע.

בפעם השניה התייצב התובע לבדיקת המומחה ביום 7.2.02. הפעם התרצה לערוך את הבדיקה. בבדיקה זו התרשם המומחה כי התובע מהלך בצורה תקינה, ללא צליעה. בחוות דעתו מציין ד"ר עמרמי כי ע"ש הגבי נמצא בשינוי ציר בצורת קיפוזיס גבית בולטת כדי 30 מעלות. בע"ש מותני נמצאה הגבלה קלה מאד בטווח התנועה, בכיפוף בלבד. ההטיה, הצידוד והיישור נמצאו תקינים. נמצאה רגישות קלה לניקוש בגובה זיז קוצי L5- S1. בע"ש גבי נמצא טווח תנועה מלא, למעט הגבלה ביישור עקב הקיפוזיס.

ד"ר עמרמי עייןגם בצילומי ע"ש מותני וצווארי, שהלא הדגימו כל ממצא פטולוגי. גם בצילומי C.T. לא נמצאו ממצאים חריפים. בבדיקת M.R.I של ע"ש מותני נמצא בלט אנולוס קל בגובה L5-S1 בלי כל לחץ שרשי או טקלי. בבדיקת M.R.I של ע"ש הגבי נמצאו נזקי שמורל וקיפוזיס גבית ביחד עם בלט דיסק בגובה D6-D7 המהווה לדעת ד"ר עמרמי חלק מתסמונת נזקי שמורל.

תיקו הרפואי של התובע הראה תלונות בעברו על כאבי גב מותני חריפים בשנת 1998. בתיקו הצבאי נרשם כי סובל מקיפוזיס כולל מחלת שוירמן.

ד"ר עמרמי מסכם את חוות דעתו ומציין: " ההגבלה הקלה מאד ממנה התרשמתי בבדיקת ע"ש המותני מקורה בעברו הרפואי ובשינויים ע"ש שמורל בע"ש גבי". לפיכך, לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מן התאונה.

5. ב"כ התובע לא שבע נחת מקביעת ד"ר עמרמי והזמינו לחקירה על חוות הדעת. בחקירתו הסביר ד"ר עמרמי, כי בקש לוודא שאכן התובע סובל ממחלת שוירמן הגורמת לקיפוזיס גבי, ועובדה זו הסתברה כוודאית לאחר קבלת רישומי מקרפ"ר.

באשר לעברו הרפואי הנטען על ידי ד"ר עמרמי, בחקירתו הסביר המומחה כי כוונתו לרישום בכרטיס הרפואי של התובע אצל ד"ר לביא מנשה, רופא המשפחה, מיום 26.1.98 בדבר " ACUTE L.B.P"    בגינם נשלח לבצע צילום ע"ש מותני (ת/2), וכן לרישום בכרטיס הממוחשב מיום 3.3.98 בדבר " LUMBAGO, LUMBAR DISC DISPLACEMENT, CONTUSION BACK AND BUTTOCKS", דהיינו: כאבי גב ובלט דיסק אותם ד"ר עמרמי מייחס לחבלה של נפילה על העכוז מלפני התאונה. יחד עם זאת, מסכים ד"ר עמרמי, כי אותו בלט דיסק נצפה גם בבדיקות C.T. ו- M.R.I שנערכו לתובע לאחר התאונה (עמ' 5 שורה 3) וכי בלט הדיסק ממוקם במקום עליו הצביע התובע כרגיש (עמ' 5 שורה 19), כך שיש הלימה בין הממצאים הרנטגניים לבין תלונות התובע.

עוד מסביר ד"ר עמרמי כי אצל התובע נמצאו שינויים ניווניים הנובעים ממחלת השוירמן, וכי ההגבלה שמצא בע"ש מותני, המתאימה ל-5% נכות, נובעת מהם (עמ' 6 שורה 22).

6. ב"כ התובע מבקש לאמץ את מסקנתו של ד"ר עמרמי לפיה לתובע הגבלה קלה מאד בע"ש מותני המזכה אותו ב- 5% נכות, ולקבוע כי נכות זו נובעת כולה מן התאונה דנן, וזאת על יסוד דבריו של ד"ר עמרמי לפיהם אם קיים ארוע בודד (של כאבי גב) שאין אחריו המשך, לא להתייחס אליו כאל עבר רפואי (עמ' 4 שו' 10). התובע לא זכר כלל ארוע כזה, ומכל מקום לא היה כל המשך טיפול בעקבותיו, ועל כן יש לייחס את כל הנכות בקיומה הודה ד"ר עמרמי - לתאונה.

מאידך, ב"כ הנתבעות סבורה, כי יש יותר ממסמך אחד על עברו של התובע, שכן בנוסף לרישום אצל רופא המשפחה מחודש 1/98 קיים רישום נוסף מיום 3.3.98, וד"ר עמרמי התייחס גם למסמכים שקבל ממקרפ"ר מ19.5.93 ומיום 4.1.96.

סלע המחלוקת בין הצדדים, אם קיים יותר מרישום אחד אודות מצב רפואי קודם של כאבי גב עובר לתאונה. רישום ודאי אחד קיים, והוא מיום 26.1.98 (ת/2), בו מצויין "כאבי גב חריפים". בבדיקה לא נמצאו כל ממצאים, בכל זאת קבל התובע טיפול תרופתי למשך 30 יום, חופש מחלה ל-6 ימים וכן נשלח לבצע צילום ע"ש מותני, שקיעת דם והפניה לאורטופד. אין תיעוד על ביצוע צילום ע"ש מותני או על המשך טיפול אצל אורטופד. באשר לרישום כביכול מיום 3.3.98, רישום זה מעורר שאלות שלא זכו למענה מספק: לא ברור מי ביצע את הרישום: הרופא המטפל: ד"ר לביא מנשה, הרופא מעדכן: ד"ר ארחנגורובסקי חיה או האחות: וקנין מרים. זאת ועוד, לא ברור כיצד רישום שנעשה ביום 3.3.98 מופיע מועד "גילוי" 6/2000 (!). הרישום שנושא תאריך 3.3.98 מופיע בתוך רצף, מעליו רישום מיום 26.9.00 ומתחתיו רישום מיום 26.12.00. כך, שרב הספק העולה מנכונות התאריך המופיע על התדפיס. ד"ר עמרמי אמנם התייחס לרישום בדבר כאבי גב ובלט דיסק, כאל מצב רפואי קודם, אך בהגינותו ציין כי זאת כל עוד לא יוכח אחרת. שאם יוכח כי הרישום אינו נכון, הרי יש לייחס את הנכות לתאונה.

לטעמי, לא ביססה הנתבעת קיומו של עבר רפואי משמעותי קודם לתאונה נשוא התביעה, למעט קיומו של קיפוזיס הנובע ממחלת שוירמן. אין לנו אלא רישום בודד אחד, על כאבי גב חריפים, שמקורם לא היה ברור, בגינם קבל התובע 6 ימי מחלה ונשלח להמשך בירור. לא הוכח כי הבירור הרפואי אכן התבצע, ולמעשה לא הוכח באופן ודאי המשך טיפול רפואי כלשהו. הרישום על דף המחשב, הנושא תאריך 3.3.98 אינו יכול לעמוד בפני עצמו, שכן רבות בו הסתירות הפנימיות, כך שספק רב בעיני לגבי נכונות התאריך הרשום בו. 

7.       את ההגבלה בע"ש המותני ייחס ד"ר עמרמי לשני גורמים: עבר רפואי בעקבות חבלה לכאורה מ3.3.98 ולמחלת השוירמן הגורמת לשינויים ניווניים בע"ש. משהסתבר כי אין לסמוך על הרישום הנחזה להיות מ-3.3.98 כאל "עבר רפואי קודם", נותרנו רק עם מחלת השוירמן והתאונה. כך שאת הנכות שנמצאה על ידי ד"ר עמרמי בשיעור 5%, אפשר לייחס לשני גורמים אלו.

לפיכך, הנני מוצאת כי נכון יהיה לקבוע כי לתובע נותרה נכות כתוצאה מן התאונה בשיעור 2.5%, וזאת על רקע מחלת השוירמן ממנה הוא סובל, ואשר גרמה לקיפוזיס ולהתפתחות שינויים ניווניים.

8. התובע, חשמלאי במקצועו, התקבל לעבוד בשנת 1998 כעובד זמני בחברת החשמל, בתחנת הכח החדשה שהוקמה באשקלון, עיר מגוריו. בתחילה הועסק באגף הביצוע, במחלקת הרכבה חשמלית, ותפקידו היה לחווט לוחות חשמל. אחר כך החל להשתלב באגף הייצור, במיספור כבלי חשמל (עמ' 4 שורה 20) ובהחלפת מנועים ונורות (עמ' 5 שורה 5). לטענתו, עם סיום בניית תחנת הכח היה אמור להשתלב באגף התפעול, כעובד קבוע, כפי שהשתלבו מרבית חבריו תושבי אשקלון.

9. בעקבות התאונה, נעדר מהעבודה לטענתו כשבוע וחצי, לאחריהם ניסה לחזור לעבודה אך לא חש בטוב, ושוב נעדר מספר ימים. על פי האישור המצוי בתיקו האישי (מזכר מיום 5.4.00) נעדר מיום 21.3.00 ועד ליום 26.3.00 ואח"כ שוב מיום 29.3.00 ועד ליום 30.3.00, בסה"כ 8 ימים. ככלל, התובע השתדל להסתיר במקום עבודתו את הפגיעה בתאונה, ורק חברים קרובים ידעו עליה, אם בכלל. התובע הסביר כי עבד בצוותים של 2-3 עובדים, וכשסבל מכאבים ידע "לתמרן" את חבריו לצוות כך שהם יעשו את העבודה הקשה. למעשה, הפיקוח היה רופף, ובלשונו של התובע "תעשה את העבודה ותחזור בסוף היום" (עמ' 5 שורה 24) וכך הצליח להמשיך בעבודתו כמעט כרגיל, מבלי ידיעת הממונים על מגבלותיו.