א.
רקע:
התובע, צלם במקצועו, יליד 19.5.1961, נפגע ביום 13.5.02 בתאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה. הנתבעות ביטחו הרכב בו נהג התובע. אין מחלוקת בכל הקשור לחבות הנתבעות לפיצוי התובע והמחלוקת היחידה הינה בדבר שיעור הפיצויים המגיעים לו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "
החוק").
ב.
נכותו הרפואית של התובע:
לצורך קביעת שיעור נכותו הרפואית מינה בית המשפט את ד"ר מ. טנצמן כמומחה מטעמו בתחום האורטופדי. במסגרת חוות דעתו שנמסרה ביום 17.2.04 (במ/1), מסר המומחה, כי בדק התובע ביום 20.10.03. לפי דברי התובע ועל פי המסמכים, הוא נפגע בתאונה לאחר שרכב אחר פגע ברכבו מאחור. התובע פונה לבית החולים איכילוב שם התלונן על כאב בעמוד שידרה צווארי, כאבים בגב תחתון וסחרחורת. בבדיקתו אז נמצאו תנועות מלאות של עמוד שדרה צווארי עם כאב. לא נצפה חסר נוירולוגי. בצילומי עמוד שדרה צווארי לא הייתה עדות לשבר או דיסלוקציה. סיכום הטיפול ציין חבלה מסוג "צליפת שוט" והמלצה על טיפול שמרני. בהמשך התלונן התובע על כאבי עמוד שדרה צווארי והומלץ כי יקבל טיפול פיזיותרפי, כאשר בטיפול הפיזיותרפי התלונן גם על כאבי גב תחתון וקיבל טיפול גם לבעייה זו. התובע לא עבר ברור (EMG, MRI, CT) ושהה כ - 3 שבועות בחופשת מחלה.
התובע התלונן אצל המומחה על כאב בעמוד שדרה צווארי המפריע לו בשינה וגורם לו עצבנות יתר, תנועות הצוואר מוגבלות, כאבי גב תחתון תמידיים וכן שוחה פחות מבעבר. התובע היפנה לשני אירועים בעברו, האחד בתחילת שנות ה - 90 כשאז סבל מכאבי גב תחתון, והשני מ - 2001 כאשר עמוד שדרה צווארי נתפס.
בעקבות בדיקתו של התובע, קבע המומחה, כי לפי התיעוד הרפואי שברשותו, ב - 12.10.97 נבדק התובע על ידי ד"ר אדיבי והתלונן על כאבי גב תחתון, ללא חבלה, והומלץ על טיפול תרופתי. כמו כן, ב - 8.11.93 נבדק על ידי רופא שציין כי התובע סובל מכאב בעמוד שדרה צווארי וגב תחתון מזה מספר חודשים, הומלצו צילומי רנטגן ומיפוי עצם. בתאריך 22.11.93 בוצעו לתובע צילומי רנטגן לעמוד שדרה צווארי ונמצא כי קיימת ירידה בתחושה לפי דרמטום L3/4 והוזמן C.T..
ב - 13.12.93 צויין, כי בדיקת ה - C.T. העלתה עדות לבלט מרכזי מתון בגובה L4/5 והומלץ טיפול פיזיותרפי.
ב - 13.9.90 כתוב בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה כי נחבל בגב התחתון בעבודתו.
ב - 8.8.01 מציין ד"ר זיגמן בתיקו הרפואי של התובע כי הינו סובל מכאב חוזר בעמוד שדרה צווארי עם התקף מזה 10 ימים עם הקרנה לאורך גפה ימין עליונה. התובע קיבל טיפול על ידי כירופרקט. בבדיקתו הגופנית הייתה הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי עם ירידה בתחושה לאורך דרמטום C5 מימין. בצילומים הייתה עדות לשינויים ניווניים דיסקוגניים בגובה C4-5והומלץ שוב על טיפול כירופרקטי.
המומחה מסכם חווה"ד ומציין, כי בעת בדיקתו, תנועות עמוד שדרה מותני תקינות וקיימת הגבלה קלה ביותר בתנועת עמוד שדרה צווארי. אין חסר נוירולוגי בגפיים עליונות ותחתונות. אין עדות לדלדול שרירי הגפיים העליונות והתחתונות, אין ספאזם בשרירי עמוד שדרה צווארי ולא בעמוד שדרה מותני. בבדיקות הדמייה עדכניות יש עדות לשינויים ניווניים בעמוד שדרה צווארי בעיקר בין חוליות C4-5, ממצא שהיה קיים
ללא ספק גם עובר לתאונה הנדונה. לטעמו של המומחה, הרופאים המטפלים לא הזמינו הדמייה נוספת מעבר לאלה שבוצעו במיון שכן לא התרשמו מפתולוגיה ניכרת. לפיכך קבע המומחה, כי לא נותרה נכות בעמוד שדרה מותני, ובאשר לעמוד שדרה צווארי "
קיים מצב קליני ורנטגני ברור וחד משמעי עובר לתאונה הנדונה שבהחלט מסביר את ההגבלה הקלה ביותר בתנועות עמוד השדרה הצווארי, ולא נותרה נכות גם בגין עמוד השדרה הצווארי נשוא התאונה מתאריך 13.5.02".
הארכתי באמור בחוות דעת המומחה ולא בכדי. חוות הדעת הולידה שאלות הבהרה מצד ב"כ התובע, ומשהתשובות לא השביעו רצונו, גם חקירת המומחה בבית המשפט כשלטעמו, בסיכומיו, יש להעמיד נכות התובע על 4% נכות רפואית בעוד ב"כ הנתבעות עומד על חוות דעת המומחה, עניין שיש לו כמובן השלכה ישירה על נכותו התיפקודית של התובע וההשלכה על יתר ראשי הנזק והפיצוי בגינם.
בחקירתו הנגדית מיום 6/2/05 ציין המומחה לשאלת ב"כ התובע, כי ההגבלה בעמוד השדרה צווארה הינה קלה ביותר ואם היה צורך ליתן לה אחוזי נכות הוא היה מעמידה על 5% ומחצית מסעיף 37(5)(א) (עמוד 2 לפרוטוקול).
כמו כן נשאל ביחס למימצא של יישור הלורדוזיס הצווארי אצל התובע שקיים לאחר התאונה ולפניה לא, והשיב כי אומנם ציין בחוות דעתו יישור חלקי של הלורדוזה אך זה אינו נורמלי. כאן המקום לציין, כי בתשובה לשאלת הבהרה שהיפנה התובע למומחה השיב ביחס ליישור הלורדוזה כך:
"
יישור הלורדוזה הצווארית הינו ממצא רנטגני אשר בכ - 30% מהאוכלוסיה הינו מימצא נורמלי לחלוטין ובשאר האוכלוסיה הינו ביטוי לכיווץ שרירי עמוד השידרה הצווארי, משנית לכאב, וכיווץ זה גורם ליישור הלורדוזה הצווארית. כאב בעמוד שדרה צווארי עשוי לגרום להפרעות בשינה"
בחקירתו הנגדית מסכים המומחה, כי ככל שאין ציון בכתובים של יישור הלורדוזה קודם לתאונה "
הוא לא היה קיים" ואומנם אין ציון שכזה בבדיקות קודם לתאונה. עם זאת הוסיף כי יישור הלורדוזה מופיע עם גם כאבי שרירים ולא נמצאו כאבים כאלה בבדיקת התובע ומסכים כי "
לפחות בבדיקה לא היה ספזם".
אשר לעברו של התובע, בתחילה מסכים המומחה, כי לנגד עיניו שני רישומים, מנובמבר 93 ומאוגוסט 01, אם כי מוסיף שהאירוע מ - 8/01 לא היה יומי, היינו, לא בודד, אך בהמשך מוסיף מסמך רפואי משנת 2001 (ת/2) בפני ד"ר מישה דוד וליתר דיוק מ - 20/6/01, ולפיו סבל התובע מכאבים באיזור השכמה מזה מספר ימים, כאבים המקרינים לאיזור האמה מימין. בלילה מאוד מוחמר הכאב ומעיר, כאשר התובע שלל חבלה.
מומחה בית המשפט מציין בסבירות גבוהה כי מקור הכאב, שלא צויין בת/2, הינו צווארי ולא כתף. מעבר לכך הוסיף כי התרשם בבדיקתו, כי המגבלה בעמוד השדרה הצווארי אצל התובע הינה בכל התנועות (עמוד 6 לפרוטוקול).
בהמשך נשאל ביחס לכך שבמסמך מיום 8/8/01 אובחן התובע כמוגבל ביישור ובסיבוב ימינה של עמוד שדרה צווארי, בעוד מומחה בית המשפט מתייחס בבדיקת התובע להגבלה בכל התנועות וההשלכות שיש לשוני זה, כך:
"
תסכים עמי שהמצב אצלך באותן תנועות שלא היו אצלי מוגבלות, החמיר. בהנחה שהכל בסדר, שזיגמן (הרופא שבדק התובע ב - 8/8/01 א.ב.)
היה יסודי לא פחות ממך.