מבוא
1. התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצל"פ ארבעה שיקים שמשך הנתבע, ופרטיהם כדלקמן:
(א) שיק ע"ס 6,295 ש"ח, מס' 764, שזמן פרעונו 1.5.2003 (
להלן: "השיק הראשון").
(ב) שיק ע"ס 6,295 ש"ח, מס' 765, שזמן פרעונו 1.6.2003 (
להלן: "השיק השני"). שיק זה לא חולל מעולם באי פרעון, משום שלבקשת הנתבע שביקש לעיין בו, הוא הוצא מהבנק לאחר הפקדתו, וקודם שהגיע זמן פרעונו.
(ג) שיק ע"ס 12,560 ש"ח, מס' 770, שזמן פרעונו 1.7.2003 (
להלן: "השיק השלישי").
(ד) שיק ע"ס 12,560 ש"ח, מס' 771, שזמן פרעונו 1.8.2003 ((
להלן: "השיק הרביעי").
2. ארבעת השיקים נמשכו לפקודת שני מלכין (
להלן: "מלכין") כתשלום בגין שרותי משרד ודמי שכירות במשרד ששכר הנתבע ממנה. השיק הראשון והשני נועדו להוות תשלום עבור דמי שכירות לחודשים מאי ויוני 2003, ונמסרו לרונן לוריא, מנהל המשרד של מלכין ביום 6.3.2003. ביום 11.3.2003 נמסרו לרונן לוריא השיקים השלישי והרביעי, עבור שרותי משרד ודמי שכירות בגין החודשים יולי- אוקטובר 2003. זמן קצר לאחר מכן נמלטה מלכין לחו"ל, לאחר שהסתבכה בחובות. ביום שבת, 15.3.2003, פשטו נושים על בנין המשרדים ורוקנו אותו מתחולתו. הנתבע הוזעק למשרדו ופינה את ציודו בבהילות רבה. החל מיום 17.3.2003 נמנעה כניסתו של הנתבע למשרדו. בנסיבות אלה נתן הנתבע הוראת ביטול לבנק עליו נמשכו השיקים.
3. בדיעבד התברר כי ארבעת השיקים הגיעו לידי התובעת, חברה העוסקת בין השאר בניכיון שיקים. התובעת דרשה מהנתבע לפרוע את השיקים, אך הוא סירב, וטען להגנתו טענה של כשלון תמורה. כידוע, כדי להתגבר על טענה של כשלון תמורה, חייב האוחז בשטר להוכיח כי רכש מעמד של אוחז כשורה. הנתבע טוען כי לא רק שהתובעת אינה אוחזת כשורה בשיקים, אלא שהיא אינה אוחזת בהם כלל, הגם שפיזית היא מחזיקה בהם. לדבריו, השיקים השלישי והרביעי כלל אינם נושאים חתימת היסב, ועל כן, והואיל והם משוכים לפקודת מלכין, הרי שבהעדר חתימת היסב, התובעת אינה אוחזת בהם. אכן, על חלקם האחורי של שיקים אלה מופיעה ערבות אישית שהתובעת טוענת כי זו ערבותה של מלכין, אך הנתבע טוען כי ערבות אישית לחוד והסבה לחוד. אשר לשיקים הראשון והשני, הנתבע טוען כי חתימת ההיסב על גבם אינה חתימתה של מלכין, אלא מעשה זיוף. לפיכך, הואיל וחתימת היסב מזוייפת אין כוחה יפה להעביר את הקנין בשטר, התובעת אינה אוחזת בשיקים אלה.
4. השאלות המתעוררות בתיק זה הן כדלקמן: האם הנתבע ביסס הגנה לכאורית של כשלון תמורה; האם מלכין היא זו שחתמה חתימת היסב על השיקים הראשון והשני וחתימת ערבות על גב השיקים השלישי והרביעי; האם חתימת ערבות על השיקים השלישי והרביעי יכולה להחשב כחתימת היסב; בהנחה שהקנין בשיקים הועבר לתובעת בלא חתימת היסב, האם היא יכולה לרכוש מעמד של אחיזה כשורה; האם הוכח מתן ערך; האם ניתן לתבוע שיק שלא חולל באי פרעון (השיק השני). נדון בשאלות אלה כסדרן.
כשלון תמורה
5. אין ספק שהנתבע הוכיח את טענתו בדבר כשלון תמורה מלא. השיקים נמשכו עבור שרותי משרד ודמי שכירות בגין החודשים מאי- אוקטובר 2003. הנתבע נאלץ לפנות את משרדו בחודש מרץ 2003, וממילא נכשלה כליל התמורה שהיה אמור לקבל בגין השיקים. הפועל היוצא מכך הוא שעל התובעת לבסס מעמד של אוחז כשורה, ולא פחות מכך, כדי לגבור על הגנה זו.
האם החתימות על גב השיקים הן של מלכין
6. בבקשה לביצוע שטר, המהווה לצורך הענין את כתב תביעתה, טענה התובעת כי היא אוחזת בשיקים "
בחתימת החייב ובערבות/הסבת שני מלכין...". הנתבע כפר מן היום הראשון בחתימתה של מלכין על איזה מבין השיקים. לנוכח טיעונה של התובעת וכפירתו של הנתבע, נוצרה איפוא פלוגתא בשאלה האם מלכין היא זו שחתמה חתימת היסב או ערבות על השיקים. באותו שלב לא טענה התובעת ולו גם ברמז כי חתימת ההיסב נעשתה על ידי גורם אחר, מכח הרשאה שקיבל ממלכין. בשים לב לפלוגתא זו, ביקש הנתבע כי בית המשפט ימנה מומחה גרפולוג לשם מתן חוות דעת בענין זה, אלא שהתובעת סירבה, בנימוק שנטל הראיה הוא על הנתבע.
7. בסיכומיה שבה וטוענת התובעת כי הכלל לפיו מוטל על התובע להוכיח את אותנטיות חתימת המושך חל רק כאשר הנתבע כופר בחתימתו שלו, ואילו כאן הנתבע אינו כופר בחתימתו שלו, אלא בחתימתו של המסב, ועל כן עליו נטל הראייה להוכיח טענה זו. טענה זו מקובלת עליי.
8. לביסוס טענתו כי אין המדובר בחתימתה של מלכין, הגיש הנתבע את חוות דעתו של המומחה יצחק חגג. המומחה חגג השווה את הכיתוב על גב השיקים שבמחלוקת למסמכים שנחתמו על ידי רונן לוריא, מנהל משרדה של מלכין (
להלן: "לוריא"), ולמסמכים אחרים שנחתמו על ידי מלכין. הוא קבע בחוות דעתו מיום 8.9.2004 כי רונן לוריא, מנהל משרדה של מלכין, היה זה שחתם את חתימת ההיסב על גב השיקים הראשון והשני, והוא זה שחתם את חתימת הערבות על גב השיקים השלישי והרביעי. המומחה הוסיף וקבע כי מלכין לא חתמה על גב השיקים. קביעתו זו של המומחה חגג לא נסתרה כמלוא הנימה בחקירתו הנגדית. לפיכך, הרים הנתבע את הנטל המוטל עליו.
9. התובעת השליכה יהבה בענין זה על תצהירו של אחד ממנהליה, רונן ישראל, שטען כי מלכין חתמה על גב השיקים בפניו. וראה זה פלא, רונן ישראל לא התייצב לישיבת ההוכחות, חרף החשיבות הרבה שנודעה לעדותו, בשים לב לפלוגתא המרכזית בתיק. בעקבות כך, תצהירו נמחק. על כן, לא נסתרה טענתו של הנתבע כי לא מלכין היתה זו שחתמה על השיקים.
10. בסיכומיה טענה התובעת כי גם אם לא מלכין היא זו שהסבה את השיקים, הרי שהוכח שהשיקים הוסבו על ידי לוריא, מכח הרשאה. התובעת הוסיפה וטענה כי גם בענין זה מוטל נטל הראייה לסתור על הנתבע. דין טענה זו להדחות. ראשית, שלא כמו לענין טענת הזיוף, כאן נטל הראייה מוטל על הטוען לקיומה של הרשאה, קרי, על התובע. טענה בדבר חתימה מכח הרשאה היא טענה עובדתית לכל דבר וענין, ועל כן, מי שטוען לקיומה של הרשאה, עליו הנטל להוכיח זאת. בענין זה לא קיימת חזקה כלשהי לפי פקודת השטרות, אשר מכוחה עובר הנטל על הנתבע להראות כי מי שחתם חתימת היסב לא עשה כן בתוקף הרשאה. שנית, וזה העיקר, טענה זו מהווה שינוי חזית, והנתבע הבהיר כי הוא מתנגד לכל שינוי חזית. כפי שצויין לעיל, התובעת לא טענה מעולם קודם לכן כי מי שחתם על גב השיקים היה לוריא, מכח הרשאה של מלכין, אלא טענתה היתה כי מלכין בכבודה ובעצמה חתמה על גב השיקים, ועוד בנוכחות מנהלה של התובעת. תובע הטוען בתביעה שטרית כי השטר הוסב על ידי הנפרע עצמו, לא יישמע לאחר מכן בטענה כי השטר הוסב על ידי אחר, מכח הרשאה של הנפרע. כאמור לעיל, טענה בדבר חתימה מכח הרשאה היא טענה עובדתית שיש לטעון עוד במסגרת הבקשה לביצוע שטר, דבר שלא נעשה כאן.
למעלה מהצורך נציין כי לוריא ומלכין לא זומנו להעיד (מן הסתם משום שנמלטו לחו"ל), ועל כן אין כל ראייה
ישירה
המאפשרת לקבוע באופן נחרץ כי לוריא הורשה על ידי מלכין לחתום בשמה חתימת היסב או חתימת ערבות על גב השיקים. עצם העובדה שלוריא היה מנהל משרדה של מלכין ואיש סודה, היא כשלעצמה אינה מספקת מבחינה ראייתית כדי לקבוע קיומה של הרשאה. יחד עם זאת, קיימת ראייה
נסיבתית
לכך שלוריא אכן היה מורשה מטעמה של מלכין למשוך שיקים על חשבון הבנק שלה. לענין זה העידה הפקידה אורטל ביטון כי לוריא שילם את משכורתה באמצעות משיכת שיקים על חשבון הבנק של מלכין, עליהם חתם בעצמו (ע' 1 ו- 3 לפרוטוקול), מה שעשוי להוכיח קיומה של הרשאה מצידה של מלכין. דא עקא, הואיל ומדובר בשינוי חזית, אין מקום להטיל חיוב על הנתבע מכוחה של טענה זו.
האם חתימת ערבות מייתרת חתימת היסב
11. כמבואר לעיל, על גבי השיקים השלישי והרביעי אין כלל חתימת היסב אלא אך ורק חתימת ערבות. ב"כ התובעת טען כי חתימת ערבות מהווה למעשה גם חתימת היסב. אין בידי לקבל טענה זו. חתימת ערבות כשמה כן היא: החותם ערב לכך שהשטר ייפרע במועדו, ואם לא ייפרע, הוא ישלם את תמורתו. חתימת היסב לעומת זאת מעבירה את הזכויות הקניניות בשטר מהנפרע אל הנסב. אני מוכן להניח כי נפרע החותם חתימת ערבות על גב השטר ממילא מתכוון גם להעביר את הקנין בשטר, ועל כן העדרה של חתימת היסב הוא בבחינת השמטה בשוגג. חרף זאת, השמטה זו נושאת השלכות חמורות לגבי מי שמחזיק בשטר, שכן בהעדר חתימת היסב, לא תיתכן אחיזה בשטר כמשמעה בפקודת השטרות. כידוע, השטר הוא "רץ ללא מטען". ראה למשל ע"א 1560/90
משה ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל
פ"ד מח(4), 498 ,עמ' 513-514, שם נקבע:
"...השטר הינו רץ ללא מטען. השטר אמור לשקף את מסגרת החבות ללא חקירה חיצונית".
וכדברי י' זוסמן, בספרו דיני שטרות (מהדורה שישית) ב' 207: