1.
מבוא
בפני תביעת התובעת, ילידת 13.06.56, לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים מיום 06.01.02 בהיותה הולכת רגל, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").
אין חולק בין הצדדים בדבר חבותן של הנתבעות 2 ו-3 לפצות את התובעת לפי החוק בהיותן מבטחות רכב הנתבעת 1 ועל פי פוליסת ביטוח החובה שהוצאה לרכב. עם זאת, קיימת מחלוקת בדבר שיעור הפיצוי המגיע לתובעת בגין התאונה.
2.
נזקי התובעת
א.
נכותה הרפואית של התובעת
לצורך בחינת נכותה הרפואית של התובעת מינה בית המשפט את ד"ר מיכאל טנצמן בתחום האורטופדי ואת ד"ר מקס שטרן כמומחה בתחום הפסיכיאטרי.
ד"ר טנצמן מסר חוות דעתו הראשונה לתיק ביהמ"ש ב-30.10.04 ולפיה התובעת נפגעה ע"י רכב עת חצתה כהולכת רגל במעבר חציה ופונתה לבית החולים בלינסון, שם אושפזה במחלקה הכירורגית, עם תלונות על כאבים בגב התחתון, באגן וברכיים. בצילום עמוד השדרה המותני נמצאה עדות לשבר בקוטב העליון הקדמי בחוליה L4. התובעת שוחררה להמשך טיפול שמרני כשבהמשך התלוננה על כאבי גב תחתון וברכיים ואף קיבלה חגורה תומכת לגב. כמו כן,עברה בדיקת אולטרסאונד לברכיים בתאריך 18.02.02 שהדגימה חשד לקרע ברצועה הקולטרלית מדיאלית בברך שמאל ובדיקת ברך ימין הייתה תקינה, צילום סי.טי. לעמוד שדרה מותני הדגים שבר בגוף חוליה L4 ובלט כללי של האנולוס והדיסק בגובה L4-5 .התובעת קיבלה טיפולים תרופתיים ופיזיותרפיים לגב ולברכיים ואף הזרקת קורטיזון לברך שמאל ב-23.03.02. מיפוי עצם מ-19.02.02 העיד על שינויים ספונטילוטיים בחוליה L4 (פוסט טראומטיים) ללא ממצא נוסף, כאשר ב-22.04.04 עברה בדיקת אולטרסאונד נוספת לברכיים ונמצאה עדות לנוזל בכמות קטנה בבורסה הסופרה-פטלרית וחשד לציסטה מניסקלית קטנה במיניסקוס החיצוני של ברך שמאל. אולטרסאונד ברך ימין היה תקין עם נוזל בכמות מינימאלית בבורסה הסופרה פטלרית בלבד. בתאריך 29.09.04 ביצעה התובעת ניתוח ארטרוסקופיה דיאגנוזטית לברך שמאל ונמצאו נזקים לסחוס הפירקי בדרגה ראשונה במספר מדורים של הברך ונזק לסחוס הפיקה בדרגה שלישית, כאשר בוצעה הטרייה של נזקי הסחוס בפיקה בלבד.
התובעת התלוננה בפני המומחה על כאבים בגב התחתון, יותר בצד שמאל, קשיים בהליכה וכאבים בברכיים- בעיקר בברך השמאלית.
לאחר בדיקתה, וביחס לעמוד השדרה המותני, מצא המומחה כי התובעת סובלת משבר מסוג "פיצוץ" בגוף חוליה L4 עם זאת, בבדיקה הקלינית של עמוד השדרה לא אובחן ספאזם, ואין ליסט כאשר תנועות עמוד השדרה המותנית טובות ואין חסר נוירולוגי בגפיים התחתונות, התעלה השדרתית שמורה, אין לחץ על אלמנטיים עצביים ואף אין תזוזה של הקיר האחורי של גוף החוליה לתוך התעלה השדרתית. כך גם שמורות הפורמינות האינטוורטברליות והלורדוזה המותנית. המומחה הדגיש כי לפי המסמכים שבפניו, אין עדות למצב הקודם בגין עמוד השדרה המותני ולפיכך העריך נכותה של התובעת ב-10% נכות לפי סעיף 37(8) ב' לקובץ תקנות המל"ל.
אשר לברך ימין, זו הייתה תקינה ולא נותרה בה נכות, ובאשר לברך שמאל- מאחר ובוצעה בה ארתרוסקופיה, בסמוך לבדיקת המומחה, המליץ ד"ר טנצמן על בדיקה מאוחרת לבירור מצבה הסופי ואומנם בתאריך 30.05.05 לאחר שהתובעת נבדקה שוב,הומצאה חוות דעתו המשלימה של המומחה, ולפיה בבדיקה קלינית של ברך שמאל, קיים טווח תנועות מלא, הברך יציבה לכל הכיוונים, מבחן מקמרי שלילי, תנועות הפיקה חופשיות וללא כאב ואין עדות לדילול שרירים בולט בשריר ארבעת הראשים, או לנוזל תוך פרקי או נפיחות סנוביאלית, ולפיכך- לא נותרה לתובעת כל נכות בברך השמאלית. המומחה הדגיש,כי גם לברך ימין אין כל נכות, ואם קיימות תלונות אלו או אחרות בקשר לברך ימין "יש לייחסן לארתרוסקופיה שהנ"ל עברה, ולא לתאונה הנדונה".
למומחה בתחום האורתופדי לא הופנו שאלות הבהרה על ידי הצדדים, והוא גם לא נחקר אודות חוות דעתו בבית המשפט, אף כי זומן לחקירה על ידי ב"כ הנתבעות, שויתרה על חקירתו. למרות אלה, טען ב"כ התובעת בסיכומיו, כי יש לייחס את נזקי הברכיים של התובעת לתאונה, וכי ניתוח הארתרוסקופיה בוצע בעקבות התאונה, וכן טען,כי יש לקבוע לתובעת 20% נכות בגין נזקי השבר בעמוד השדרה המותני, לפי תקנה 37 (8) (ג), המציינת "תזוזה ניכרת ושינויים ארטרוטיים". ב"כ התובעת הדגיש כי אינו חולק על מסקנותיו הרפואיות של ד"ר טנצמן, אלא על יישומן המשפטי. ב"כ הנתבעות, מצדו, לא התייחס בסיכומיו לטיעונים אלה של ב"כ התובעת לעניין האורתופדי, וביקש לעמוד מאחורי חוות דעת המומחה.
לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים לעניין האורתופדי, אין לי אלא לקבל ככתבה וכלשונה את חוות הדעת של ד"ר טנצמן ואת חוות דעתו המשלימה. לו ביקש ב"כ התובעת לחלוק על שיעור הנכות הרפואית בבחינת הסעיף הראוי אליו יש להפנות בתקנות המל"ל, מן הראוי היה שיפנה למומחה שאלת הבהרה בעניין זה ולא ישאיר נושא זה ל"מומחיותו" של בית המשפט בתחום הרפואי, שהרי תקנה 37 (8) ג', להבדיל מתקנה 37 (8) ב', מוסיפה גם שינויים ארטרוטיים, ואת משמעות השינויים האלה, יש להסביר מבחינה רפואית. מעבר לכך, התקנה מתייחסת לשבר של גוף חוליה שהתרפא "עם תזוזה ניכרת", כאשר מחוות הדעת ניתן ללמוד כי אין תזוזה אחורית של הקיר האחורי, האם יש בכך כדי להוות "תזוזה ניכרת" או שמא יש להחיל בנסיבות דווקא את תקנה 37 (8) א' המתייחסת לשבר "בלי תזוזה ניכרת" ומקנה רק 5% נכות?
לפיכך, לא מצאתי מקום לשנות מחוות דעת המומחה בתחום האורתופדי ושיעור הנכות יעמוד על 10%. מאידך, קיבלתי את הערת ב"כ התובע, כי הנזק לברכיים, מקורו בתאונה ואף הנזק לאחר ניתוח הארתרוסקופיה, שייך לתאונה מכוח סעיף 8 לחוק.
בתחום הפסיכיאטרי ציין ד"ר שטרן בחוות דעתו שנמסרה בתאריך 01.04.06 (
במ/1), כי בדיקתה הנוירולוגית הייתה תקינה עת אושפזה בבית החולים, כשלאחר האשפוז היא התלוננה על כאבי ראש, צואר, גב, סחרחורת, חוסר שיווי משקל ועם זאת, כל הבדיקות הנוירולוגיות היו בסך הכל תקינות. כמו כן, ציין כי לטענת התובעת היא לא הייתה מסוגלת לעשות דבר לתקופה של חצי שנה לאחר התאונה ומאחר ולא הייתה עצמאית ב - ADL מטפלת עזרה לה בתפקודים הבסיסיים הללו, ולאחר מכן חזרה בהדרגה לטיפול בבית ובעצמה, אך לא שבה לעבודה, רוב הזמן נמצאת בביתה, לא מתעניינת בכלום, מדווחת על מצב דכאוני, ירידה בתאבון, לא ישנה טוב בלילות בשל הכאבים ולא בשל סיוטים הקשורים לאירוע, חסרת סבלנות, נוטה להתעצבן בקלות, לעתים מריבות בינה לבין בעלה, מדברת בקול כעוס ובקול רם, תוך ריבוי תלונות על כאבים בחלקים שונים של גופה, ולפיכך אובחנה כסובלת מ- Adjustment Disorder with mixed Anxiety and Depressive Mood- Chronic Post Traumatic Pain Syndrom ובגין כך, העניק לה המומחה 10% נכות, לפי תקנה 34ב' לתקנות המל"ל, המציינת "ישנם סימנים אובייקטיבים וסובייקטיבים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה".
למומחה זה לא נשלחו שאלות הבהרה, אך הוא זומן לחקירה בבית המשפט.
ב"כ התובעת ציין בסיכומיו כי ביחס לנכות הפסיכיאטרית, יש לקבל את חוות הדעת כלשונה, ולראות במצבה של התובעת כזה הקשור ישירות לתאונה.
מאידך, ב"כ הנתבעות תקף את חוות הדעת בסיכומיו, וציין כי לתובעת עבר בתחום הפסיכיאטרי, לאור המסמכים הרפואיים מן המרפאה לבריאות הנפש, מה גם שמצבה הפסיכיאטרי השתפר לאור המסמכים הרפואיים מהמרכז הקהילתי לבריאות הנפש,שאף מציינים במסגרתם כי מצוקתה נובעת על רקע תביעתה מול המל"ל, נתונים מהם התעלם המומחה, מה גם שבפנייתה למל"ל לקיצבת נכות כללית, היא לא ציינה כל בעיה פסיכיאטרית או פסיכולוגית וגם מעניין זה התעלם המומחה.כמו כן טענו כי המומחה לא בדק את תלונות התובעת בפניו, אם נכונות הן, אם לאו, כמו בעיית חוסר התאבון הניתנת לבדיקה, ואף לא בדק אם קיימת בעיה משפחתית בתחום הדכאון, תוך הסתמכות, למעשה, מוחלטת על דברי התובעת כנכונים, והתעלמות ממסמכים רפואיים, ולפיכך עתר ב"כ הנתבעות לקבוע כי לא נותרה נכות בתחום הפסיכיאטרי.
כבר עתה אומר, כי הוכח, במאזן ההסתברויות, כי לתובעת אין עבר בתחום הפסיכיאטרי. מומחה בית המשפט, ד"ר שטרן, נשאל שאלה ישירה אודות כך ע"י ב"כ התובעת, והשיב בשלילה לשאלה האם קיימות תלונות על מצב נפשי או כאבי ראש קודם לתאונה, אישר כי אין כל תיעוד על ביקור אצל רופא משנת 1999, שנת עלייתה של התובעת לארץ, עד למועד התאונה וכי התובעת אומנם נחבלה בראשה לפי טופס בית החולים.
בחקירה נגדית לב"כ הנתבעות, אומנם הודה המומחה כי לא התייחס לבעיה משפחתית בתחום הדכאון (עמ' 9 לפרוטוקול מ-07.05.07), וכן לא בדק אם אמנם ירדה במשקל וכמו כן לא ברר עם התובעת למה התכוונה עת ציינה בפני המרפאה לבריאות הנפש מצב של מחשבות אובדניות גם בעבר, ביחס לאיזה עבר, היינו: קודם לתאונה, או לאחר התאונה וקודם לבדיקה, אך עמד מאחורי עמדתו כי על תלונות התובעת ביצע קורלציה (עמ' 2 לפרוטוקול מ-07.05.07), וכי דווקא המצב המשפטי אינו בבסיס תלונותיה (עמ' 7 לפרוטוקול), תוך מתן אמון בדברי התובעת.