בפני תביעה בסך 41,000 ש"ח, אשר הוגשה על ידי התובע שבתקופה הרלוונטית, היה הבעלים של מכונית מסוג פולקסווגן מסחרי מספר רישוי 07-260-67 (להלן "הרכב"), כנגד הנתבע, מוסך אשר טיפל ברכב (להלן "המוסך").
טענות התובע
1. ביום 6.10.02, הכניס התובע את הרכב למוסך לביצוע שיפוץ כללי למנוע הרכב ושילם בגין הטיפול 17,200 ש"ח. (להלן: "הטיפול הראשון").
ביום 5.11.02, במהלך הנסיעה לצורך הרצת המנוע המשופץ, הרכב נתקע עקב התחממות יתר, נגרר אל המוסך לטיפול בבעיה ובהמלצת מנהל הנתבע הוחלף מצנן מים בעלות 1,180 ש"ח. (להלן "הטיפול השני").
לאחר טיפול זה, הבחין התובע שהרכב "שורף" שמן בכמות מוגזמת, כ-3 ק"ג שמן ל-150 ק"מ והרכב נגרר שוב אל המוסך לצורך טיפול בבעיה. בהמלצת מנהל הנתבע הוחלף בלוק מנוע בעלות של 2,950 ש"ח, למרות שתיקון זה בוצע במהלך בתקופת האחריות. (להלן "הטיפול השלישי").
למרות זאת, המשיך הרכב "לשרוף" כמויות גדולות של שמן באופן בלתי סביר והנתבע השיב לפניות התובע שהמנוע תקין.
2. מכיוון שכמויות השמן שצרך הרכב, לא פחתו, פנה התובע לבדיקת הרכב במוסך מ.מ.מ. בבני ברק והתברר שלרכב בעיה בצריכת שמן מנוע. בנוסף התברר לו, שברכב הורכב מנוע שמספרו אינו תואם את מספר המנוע המופיע ברישיון הרכב. דהיינו, שבניגוד לדרישת התובע והמפורט בחשבונית שהנפיק הנתבע, לפיה מדובר בשיפוץ מנוע, הוחלף המנוע במנוע באחר, כאשר מחיר מנוע משומש נע בין 5,000 ש"ח ל- 7,000 ש"ח. סכום זה הינו נמוך בהרבה מהסכום ששילם לנתבע.
לאור זאת פנה התובע ל-"א. אייל שמאים" על מנת לקבל חוות דעת שמאי לרכב.
3. הרכב נותר עם מנוע מקולקל, שמספרו אינו תואם את מספר המנוע ברישיון הרכב, זאת, לאחר ששילם סכומים גבוהים ומבלי שקיבל תמורה.
כל הנזקים אירעו לרכב עת היה בטיפול הנתבע. כאשר הנתבע הרכיב ברכב מנוע משומש שאינו תקין, בניגוד לדרישתו ולמפורט בחשבונית שהנפיק. לגרסתו, הנתבע לא נהג כפי שמוסך סביר ומיומן היה נוהג בנסיבות העניין, נהג ברשלנות ובניגוד לתקנות התעבורה.
הנזק לו עותר הנתבע הינו בסך 41,000 ש"ח המורכב מהסך 17,200 ש"ח ששילם עבור הטיפול הראשון, סך 1,180 ש"ח ששילם עבור הטיפול השני, סך 2,950 ש"ח ששילם עבור הטיפול השלישי, סך 400 ש"ח בדיקה במכון מ.מ.מ., סך 800 ש"ח תשלום לשמאי בגין חוות דעתו וסך של 13,000 ש"ח אובדן ימי עבודה והוצאות.
טענות הנתבע
1. הטיפול שניתן לרכב היה במסגרת אחריות מוגבלת, כאשר הרכב הוכנס למוסך ביום 30.9.02 לשיפוץ מנוע כללי כאשר מד האוץ עמד על 742,050 ק"מ.
הטיפול השני לא בוצע במוסך הנתבע, אלא במוסך "רדיאטור רחובות ב. בע"מ" אשר גם הנפיק את חשבונית התיקון.
הטיפול השלישי בוצע, לאחר שהתובע הביא את הרכב למוסך עם אבחון של מים בשמן. ראש המנוע פורק לבדיקה ונמצא סדק בבלוק המנוע. הוצע לתובע לתקנו על ידי הלחמה ללא תשלום או להחליף בלוק מנוע. התובע בחר בהחלפת בלוק המנוע שעלותו היא 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ.
לגרסתו,עקב החלפת בלוק המנוע, נוצרה אי התאמה בין מספר המנוע המופיע ברישיון הרכב לבין המספר המופיע בבלוק המנוע שהוחלף. התובע קיבל מהנתבע "שטר מכר" והיה עליו לבצע את שינוי מספר המנוע במשרד הרישוי.
ביום 6.3.03, הוכנס הרכב לנתבע לאחר שנסע כ- 40,000 ק"מ (מד האוץ היה 782,678 ק"מ), עקב בעיית תצרוכת שמן, והנתבע החליף לרכב את טבעות הבוכנה, למרות שתקופת האחריות הסתיימה. אחריותו הייתה מוגבלת ל- 30,000 ק"מ. (להלן "הטיפול הרביעי").
2. הנתבע מכחיש את חוות דעת השמאי, שבוצעה לאחר תום תקופת האחריות, ואת דו"ח הבדיקה של מכון מ.מ.מ..
הנתבע, לטענתו, נתן לתובע את מלוא התמורה עבור הסכומים ששולמו לו ואינו חייב לתובע מאומה.
דיון
1. בחקירתו, אישר התובע שהסיע ברכב תלמידים ונסע ברכב כ- 200 ק"מ ביום וכ- 8,000 ק"מ בחודש (עמוד 3 שורות 15-10 לפרוטוקול) ושהנתבע שיפץ את מנוע הרכב (עמוד 3 שורה 24 לפרוטוקול). בטיפול השני אמנם הוחלף רדיאטור, שאינו קשור למנוע, אך גם לאחר החלפת הרדיאטור, המנוע המשיך להתחמם. בהמשך השיב שלאחר החלפת הרדיאטור המנוע לא התחמם אך היה בחזקתו רק חודשיים (עמוד 4 שורה 9 לפרוטוקול). לגרסתו, המנוע התקלקל כי הרכב התחמם (עמוד 4 שורה 18 לפרוטוקול) ומאז ששופץ המנוע במוסך, הרכב התחמם.
את בלוק המנוע בחר להחליף לאור המלצת הנתבע, במקום להלחים את הבלוק הישן, לאור העדפתו שיותקן בלוק מנוע חדש, מאחר והינו זקוק לרכב לעבודה (עמוד 5 שורות 7-5 לפרוטוקול). למוסך מ.מ.מ. פנה כשלושה חודשים לאחר שהמנוע שופץ (עמוד 5 שורה 21 לפרוטוקול) .