1. הנתבעת משכה 5 שיקים ע"ס 5,000 ש"ח, כל אחד, לפקודת חברת רחל רוטשטיין בע"מ (להלן:
"רוטשטיין"), שהסבה אותם לתובעת.
השיק הראשון כובד. השיק השני, זמן פירעונו: 25/01/02, חולל על ידי הנתבעת, לאחר שניתנה לגביו הוראת ביטול.
התובעת הגישה את ארבעת השיקים הנותרים לביצוע בהוצאה לפועל.
התנגדות שהגישה הנתבעת התקבלה, לאחר שלא היתה התייצבות מטעם התובעת.
2. השיקים הנדונים נמשכו ונמסרו בנסיבות אלה:
הנתבעת עוסקת בהובלה ושילוח בינלאומי.
רוטשטיין עסקה בעמילות מכס.
רוטשטיין נקלעה לחובות כבדים. מנהלת רוטשטיין, גב' רחל רוטשטיין (להלן:
"רחל") עברה לעבוד בפריאל עמילות מכס בע"מ, חברה הקשורה לנתבעת.
מנהל הנתבעת, אברהם (אייבי) ביריאן (להלן:
"אייבי") ורחל הסכימו שהנתבעת תנסה לסייע לרוטשטיין, וכן לרחל ולבעלה, שהיו ערבים לחלק מחובותיה של רוטשטיין, להיחלץ מחובותיהם, ובתמורה לכך תפעל רחל שלקוחות רוטשטיין יעבדו באמצעות הנתבעת לצורך הובלת מטעניהם.
בין התובעת, העוסקת אף היא בעמילות מכס, ובין רוטשטיין התקיימו יחסים עסקיים.
התובעת היתה אחד מנושיה של רוטשטיין.
בעקבות האמור לעיל, נערכו שתי פגישות, בהן השתתפו נציגים מטעם התובעת, הנתבעת ורוטשטיין.
3. אין חולק, כי השיקים הנדונים נמסרו במהלך אותן פגישות (וליתר דיוק, בפגישה השניה), כנגד חובותיה של רוטשטיין לתובעת.
הויכוח בין הצדדים הינו בשאלה, מה הוסכם בדיוק באותה פגישה, ומי הפר את ההסכם.
לטענתם של אייבי ורחל, הוסכם, כי התובעת תמנע מלפעול כנגד רוטשטיין ולקוחותיה. בניגוד לכך, פתחה התובעת תיק הוצאה לפועל כנגד רוטשטיין, רחל ובעלה ופעלה כנגד לקוחותיה של רוטשטיין בדרך של הטלת עיקול. בכך, הפרה התובעת את ההסכם שבינה לבין הנתבעת, ולפיכך פטורה הנתבעת, לטענתה, מפירעון השיקים.
לטענת התובעת, מפי מנהלה פינסטר יצחק (להלן:
"יצחק"), הוסכם אמנם, כי הנתבעת תפרע את חובותיה של רוטשטיין כלפיה בפריסה ארוכה של כשנה וחצי, אולם לא היתה הסכמה, שהתובעת תימנע מלפעול כנגד רוטשטיין. מכל מקום, טוענת התובעת, כי הנתבעת לא עמדה בהסכם עמה, ומלבד חמשת השיקים שמסרה על סכום מצטבר של 25,000 ש"ח, סירבה למסור לה שיקים על יתרת חובה של רוטשטיין, שעמד אז על סך של כ-133,000 ש"ח.
4. למעשה, טוענת הנתבעת לכישלון תמורה: השיקים ניתנו לתובעת כנגד כך שזו תימנע מלפעול כנגד רוטשטיין ולקוחותיה. תמורה זו לא סופקה, ולכן היא רשאית להימנע מפירעון השיקים.
יצוין, כי למרות שהשיקים נמשכו לפקודת רוטשטיין, הדבר נעשה משיקולי הנתבעת בלבד, והלכה למעשה, התובעת והנתבעת הם צדדים קרובים לשטר (השוו: ע"א 364/83,
מזרחי ואח' נ' יעקובי, פ"ד מא(3) 402), וכך היתה התייחסותם של הצדדים בטיעוניהם ובסיכומיהם.
5. לזכות נפרע האוחז בשטר, עומדת חזקת התמורה שבסעיף 29(א) ל
פקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן:
"הפקודה"). חזקה זו מניחה הנחה כפולה: כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר, וכי תמורה זו ניתנה בפועל, ומקבל השטר קיים את חלקו בהסכם. משום כך, רובץ הנטל על המושך להוכיח כי התמורה נכשלה (ראו:
ש. לרנר, דיני שטרות, עמ' 332).