פסק-דין בתיק א 841/03

1.         התובע, קטין יליד 11.10.02, הגיש נגד הנתבעים תביעה לפיצויים בגין רשלנות רפואית.

2.         הנתבע מס' 1 , ד"ר סיגלר אפרים (להלן: "ד"ר סיגלר") הינו רופא מומחה למחלות נשים ומיילדות ובמועדים הרלבנטיים לכתב התביעה הועסק על ידי הנתבעת מס' 4, מכבי שירותי בריאות (להלן: "מכבי") כרופא שכיר. ד"ר סיגלר היה רופאה של אם התובע וניהל את מעקב ההריון שבסופו נולד התובע.

3.         הנתבע מס' 2, ד"ר ליבוביץ צבי (להלן: "ד"ר ליבוביץ") הינו רופא מומחה למחלות נשים ומיילדות והועסק על ידי מכבי. ד"ר ליבוביץ ביצע לאימו של התובע במהלך ההריון בדיקות אולטרסאונד סונוגרפיות.

4.         הנתבע מס' 3, ד"ר טלר ישראל (להלן: "ד"ר טלר") גם הוא מומחה למחלות נשים ומיילדות. ד"ר טלר הינו בעל מרפאה פרטית, במסגרתה הפעיל מכון לבדיקות אולטרסאונד. ד"ר טלר ערך לאימו של התובע במהלך ההריון בדיקת אולטרסאונד.

5.         בכתב התביעה נטען כי במהלך הריונה של אם התובע נערכו לאם על ידי הנתבעים בדיקות אולטרסאונד מיילדותיות ובדיקות אחרות, שעל פי תוצאותיהם סברו הורי התובע כי ההריון והעובר תקינים ומתפתחים באופן נורמלי ותקין וכי מיד לאחר לידת התובע התברר כי הוא סובל מתסמונת דאון. לטענתם, היה על הנתבעים לעמוד במהלך הבדיקות ולאורך מעקב ההריון על קיומם של הפגמים והליקויים מהם סובל התובע, ושהיה בהם כדי להחשיד כי התובע סובל מתסמונת דאון וכי היה עליהם לדווח להורי התובע על פגמים אלה והשלכותיהם. לטענתם, בנסיבות הענין היתה קיימת הצדקה להפסקת ההריון. התובע מייחס לנתבעים רשלנות בגין אי העמידה בסטנדרט הנדרש ועתר לפיצוי בגין נזקיו.

6.         בכתב ההגנה כפרו הנתבעים בטענות התובע וטענו כי כל תוצאות הבדיקות שנערכו לאם במהלך ההריון היו תקינות ולא הצביעו על כל ממצאים חריגים וכי הם נהגו באופן סביר, במקצועיות ובמהימנות. הנתבעים טענו כי אימו של התובע לא הקפידה על מעקב הריון סדיר ולא ביצעה את הבדיקות הרוטיניות במועד. הנתבעים שלחו הודעה לצד ג' כנגד אימו של התובע.

7.         בשלב ראשון נקבע הדיון בשאלת האחריות בלבד. מאחר והצדדים הגישו תצהירים וחוות דעת מקיפים ביותר, אף מעבר לדרוש להכרעה במחלוקת שבפני, אתמקד בפסק הדין אך ורק בטענות שהעלה ב"כ התובע בסיכומיו כדלקמן:

א.         חובת הזהירות והסטיה מהפרקטיקה המקובלת הופרו בשל העובדה שבדיקת השקיפות העורפית בוצעה שלא במועד ולפיכך הממצאים שהתקבלו בבדיקה העלו ערך שגוי .

ב.         במהלך סריקה שנערכה בשבוע 15+5 ימים נראה אף קטן של העובר , אך ממצא זה לא זכה לתשומת לב מספקת.

ג.          בסריקת מערכות בשבוע ה- 23 לא היתה התייחסות למבנה פני העובר ובאם היתה נערכת כראוי, היו מתגלים הממצאים של לשון מוגדלת וגשר אף רחב.

ד.         הרופא המטפל, שהיה מודע לחשיבות ממצאי הבדיקות, לא קיבל מידע על הימצאות סימנים מחשידים ולכן לא היו לו הכלים הדרושים למסור הסבר מלא לאימו של התובע על הצורך בייעוץ גנטי והשלכותיו וכתוצאה מכשל זה נפגעה האוטונומיה של ההורים.

ה.         בבדיקות נמצאה הרחבה של הכליה והדבר היה צריך לבוא לידי ביטוי בהקפדה מיוחדת בביצוע בדיקות הכליה ואגני הכליה , כדי לשלול קיומה של תסמונת כרומוזומלית וכדי להמליץ לאחר הלידה על ביצוע בדיקות לבדיקת ממצא אורולוגי.

באופן פרטני מבקש ב"כ התובע לייחס לכל אחד מהנתבעים אחריות כדלקמן:

לד"ר סיגלר - בכך שלא מסר לאימו של התובע רשימה של הבדיקות שעליה לבצע ומועדיהם, ובמיוחד באשר למועד ביצוע בדיקת השקיפות העורפית ובכך שלא הבהיר להורי התובע את משמעות הממצא הכלייתי, לא שלח את אימו של התובע לבדיקות נוספות בעקבות ממצא זה ואף לא הפנה תשומת ליבו של ד"ר טלר לכך. עוד נטען כי לא העמיד את אימו של התובע על הסיכון ללדת ילד נגוע בתסמונת דאון ושלל מהוריו את הזכות להחליט אם ברצונם לבצע בדיקת מי שפיר - בניגוד לחובתו על פי חוק זכויות החולה.

לד"ר ליבוביץ - לא ציין בדו"ח הסקירה שערך כי לא נבדקה השקיפות העורפית של העובר. כן נטען כי בסקירה שערך לעובר לא גילה כי העובר לוקה בסימנים דיסמוגרפיים האופייניים ללוקים בתסמונת דאון וכי לא נתן הסבר מניח את דעת להחמצת ממצאים אלה.

לד"ר טלר  - ביצע את הבדיקה לאם התובע כלאחר יד, תוך התעלמות מהכללים המקצועיים. ב"כ התובע מציין כי יתכן וניתן להגיע למסקנה כי חלקו של ד"ר טלר קטן בהרבה, מאחר ובמכתב ההפניה של ד"ד סיגלר לא צויין הממצא המחשיד בהקשר לרוחב אגני הכליות. מכל מקום נטען כי מדידת אגני הכליות שנערכה על ידי ד"ר טלר הצביעה על ממצא חריג, שהיה בו כדי להחשיד בקיומה של תסמונת דאון והדבר חייב הרחבת הבדיקה והפיכתה לבדיקה ממוקדת לכל איברי העובר ובכל מקרה חייב התייחסות והפניית תשומת ליבו של הרופא המטפל לפוטנציאל הסיכון הטמון בממצא.

למכבי - אחריות שילוחית למעשיהם ומחדליהם של הנתבעים האחרים ואחריות ישירה בכך שלא הזהירה את הורי התובע מראש על כך שהסריקות המתבצעות במסגרת השירות הרפואי שניתן על ידה - הן חלקיות בלבד.

ב"כ התובע טען כי מתקיימים התנאים הקבועים בסעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין ולפיכך נטל הראיה והשכנוע הועבר לפתחם של הנתבעים, שלא הרימו אותו, לא סתרו את חזקת הרשלנות הסטטוטורית ולא השכילו להסביר כיצד התגלגלו הדברים כך שהתובע נולד במומו. פרט לטענה כללית זו לא טען ב"כ התובע מאומה - מהם התנאים הקבועים בסעיפים אלה, מה התקיים בנסיבות הענין וכיו"ב.

עוד טען ב"כ התובע כי הנתבעים אחראיים כלפי התובע מכוח הוראות חוק זכויות החולה, תשנ"ו- 1996 - לאחר שלא נמסר להורי התובע על הסיכון ללדת ילד נגוע בתסמונת דאון והעלימו מידיעתם את קיום הממצאים המחשידים.