הנשיא א' ברק:
פלונית או פלוני אינם יהודים. הם ביקשו להתגייר ולהצטרף לעם ישראל במדינת ישראל. הם באו לישראל ומתגוררים בה כדין. הם למדו בה לימודי יהדות לצרכי גיור במסגרת הזרם האורתודוכסי, הקונסרבטיבי או הרפורמי. עם סיום לימודיהם הם הופנו על ידי אותו זרם לבית דין של אותו זרם הפועל באחת מקהילות ישראל מחוץ לישראל. הם נסעו לאותה מדינה, וגויירו כמקובל על בית הדין של הקהילה. בסמוך לאחר מכן הם שבו לישראל. האם חוק השבות, התש"י-1950, חל עליהם - זו השאלה הניצבת לפנינו.
העותרים
1. העותרת בבג"ץ 2597/99 נולדה בברזיל שם החלה לגלות עניין ביהדות מגיל צעיר. בשנת 1996 עברה להתגורר בארץ, וקיבלה רשיון לעבוד. כאן יצרה קשר עם התנועה המסורתית (הקונסרבטיבית) כדי להתחיל בהליכי גיור. היא למדה לימודי יהדות בארץ במשך כשנה, ונסעה למדינת ניו-יורק (בחודש יולי 1997) שם השלימה את לימודיה ביהדות וגויירה (ביום 11.8.97) על ידי בית דין של שלושה רבנים, בקהילה המגדירה עצמה כקהילה אורתודוכסית מודרנית (רב הקהילה, הרב כנווסקי, חבר ברבנות האורתודוכסית בארצות-הבית). לאחר הליך הגיור, שהתה העותרת בקהילתו של הרב כנווסקי במשך כחודש נוסף ופנתה לסוכנות היהודית בניו-יורק בבקשה לעלות ארצה מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן - חוק השבות). נציג הסוכנות מסר לה (ביום 15.9.97) כי עליה להגיע חזרה לארץ (במעמד של תייר) וכאן תיבחן בקשתה. העותרת חזרה לישראל (ביום 19.9.97). לאחר שיג ושיח עם מינהל האוכלוסין השיב מינהל האוכלוסין לעותרת (ביום 30.6.98) כי "מדובר בגיור קפיצה לחו"ל. סוג זה של גיור אינו מוכר!". פניותיה הנוספות אל המשיבים לעניין זה לא העלו תוצאות. לאור נישואיה לבן זוג ישראלי קיבלה העותרת אישור שהייה בישראל ונכנסה להליך המדורג בסופו היא עתידה לקבל תושבות ואזרחות ישראלית.
2. תמרה מקרינה (העותרת בבג"ץ 2859/99) התגוררה ברוסיה והיא אזרחית רוסיה. שם התקרבה ליהדות. בשנת 1995 הגיעה ארצה כתיירת. רשיון הביקור שלה הוארך מעת לעת על פי בקשותיה. היא פנתה לרב אזרי, רב קהילת בית דניאל של התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, והצטרפה לקורס הגיור המתקיים במסגרת קהילתו. לימודי היהדות שנטלה על עצמה נמשכו תשעה חודשים. בסופם נסעה (ביום 18.3.96) למוסקבה ושם התגיירה בבית הדין של התנועה ליהדות מתקדמת (ביום 20.3.96) לאחר שטבלה לשם גרות. משפחת אבאזוב (העותרים מס' 5-2 שהם אזרחי רוסיה) הגיעה ארצה בשנת 1994 מרוסיה, ושהתה כאן כדין במעמד תיירים. המשפחה החלה בהליכי גיור בקהילת בית דניאל בסוף שנת 1995. בתום קורס בן כשנה נסעו העותרים ללונדון שם התגיירו (ביום 16.1.97) בבית הדין של התנועה הרפורמית באנגליה. העותרים מס' 2 ו-4 נימולו, וכל המשפחה טבלה במקווה. הם שבו לישראל (ביום 19.1.97). אורין פיפר (העותרת מס' 6) היא אזרחית גרמניה ששהתה כדין בארץ במשך תקופה ארוכה כתיירת וכתלמידה. בשנת 1995 החלה בלימודים לקראת גיור בקהילת הר-אל בירושלים השייכת לתנועה ליהדות מתקדמת. לאחר כשנה התגיירה (ביום 17.4.96) בבית דין רפורמי באנגליה לאחר שטבלה במקווה. ג'ורג'יה מונטמיור (העותרת מס' 7) היא אזרחית הפיליפינים. היא הגיעה ארצה בשנת 1992 כעובדת זרה עם רשיון עבודה. לאחר שהחלה ללמוד לימודי יהדות, החלה בהליך למידה לקראת גיור בשנת 1995. לאחר הליך למידה בן כשנה התגיירה העותרת בבית הדין של התנועה ליהדות מתקדמת באנגליה (ביום 12.4.97) בו היא טבלה לשם גרות. היא שבה לארץ (ביום 13.4.97). קארין פוסט (העותרת מס' 8) היא אזרחית גרמניה השוהה בישראל כדין משנת 1984. בזמן שהותה בארץ היא למדה יהדות בפיקוחו של הרב פרידמן מהקהילה הקונסרבטיבית בניו-ג'רסי ארצות-הברית. הלימודים נמשכו במשך מספר שנים. בשנת 1996 נסעה לארצות-הברית שם למדה באופן אינטנסיבי עם הרב פרידמן ונתגיירה (ביום 28.10.96) בפני בית דין קונסרבטיבי בניו-ג'רסי, לאחר שטבלה לשם גרות. לאחר הגיור היא חזרה לישראל (ביום 5.11.96). רנאטה פידה ונטליה פידה (העותרות מס' 9 ו-10) הן אם ובת. האם היא אזרחית פולין השוהה בישראל כדין משנת 1990 כעובדת זרה עם רשיון עבודה. בתה נולדה בארץ (בשנת 1993). הן החלו בהליכי גיור במסגרת קהילת בית דניאל. לאחר הליך לימוד של כשנה מצד האם, נסעו השתיים לאנגליה שם עברו הליך גיור בבית הדין של הקהילה הרפורמית (ביום 21.7.97), לאחר שטבלו לשם גרות. ג'סטינה קסטרו (העותרת מס' 11) היא אזרחית פרו, המצויה בארץ כדין במעמד של עובדת זרה משנת 1992. היא למדה כשנה וחצי לקראת גיורה ונסעה (ביום 10.11.96) לארגנטינה שם עברה טקס גיור (ביום 20.11.96) שנערך בפני בית הדין של התנועה ליהדות מתקדמת בבואינוס, לאחר שטבלה לשם גרות. לאחר שהייה קצרה בחו"ל שבה העותרת (ביום 18.12.96) לישראל. אליאנה רושקה (העותרת מס' 12) היא אזרחית רומניה, השוהה בארץ כדין כעובדת זרה משנת 1990. היא החלה לימודי עברית בשנת 1993 אז גם התקרבה ליהדות. היא החלה ללמוד לקראת גיור במסגרת קהילת בית דניאל, ולאחר כשנה וחצי של לימודים ביקשה לטוס לבריטניה על מנת לעבור שם הליך גיור בפני בית הדין של הקהילה הרפורמית. היא עיכבה את הגיור בציפייה לתוצאות פעילותה של ועדת נאמן, שנעמוד על פועלה בהמשך. משתוצאות אלה בוששו לבוא נסעה (ביום 17.2.98) לאנגליה והתגיירה שם (ביום 23.2.98) בבית הדין לאחר שטבלה לשם גרות. לאחר הטקס חזרה לישראל. ג'ון אנזולה (העותר מס' 13) הינו אזרח קולומביה השוהה בארץ כדין כעובד זר משנת 1991. בשנת 1994 החל ללמוד בקהילת אמת וענווה ברמת-גן. הוא עבר ברית מילה לשם גרות בארץ. הוא נסע (ביום 19.9.97) לארגנטינה והתגייר (ביום 17.11.97) בבית דין של התנועה ליהדות מתקדמת בבואינוס איירס, לאחר שטבל לשם גרות. לאחר שהייה קצרה בחו"ל הוא חזר ארצה (ביום 4.4.98).
3. קורותיו של העותר מס' 14 מורכבות יותר. הוא נולד ברצועת עזה (בשנת 1961) ושהה בארץ שלא כדין במשך שנים רבות. הוא הורשע במספר עבירות פליליות, שנבעו ברובן משהייתו הלא חוקית בארץ, וסיים לרצות מאסר בגינן בשנת 1992. הוא גורש לעזה, שם קיבל בעזרת שירותי הביטחון אישור כניסה לישראל לאחר שעל פי האמור בעתירה סייע לשירותי הביטחון הישראליים. בשנת 1993 החל בהליכי לימודים לקראת גיור. הוא גוייר בארץ (ביום 24.8.94) בפני בית דין רפורמי, ולאחר מכן עבר הליך גיור נוסף בפני בית דין רפורמי באנגליה (ביום 5.12.95). לאחר מכן נישא לאזרחית ישראלית (ביום 28.9.96), אך פניותיו לקבלת אזרחות בגין עובדה זו נדחו על ידי משרד הפנים. הוא שוהה בישראל כדין מכוח היתר המופק על ידי כוחות צה"ל באזור.
4. האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת (העותר מס' 15) הוא ארגון הגג של התנועות ליהדות מתקדמת ברחבי העולם, אשר נוסד בשנת 1926. חברות בו תנועות רפורמיות וקונסרבטיביות הפעילות בכ-1,120 קהילות בלמעלה משלושים מדינות. נמנים עימו כמיליון וחצי חברים.
5. העותרים שלפנינו שונים אלה מאלה. הסיבות שהוליכו אותם להגיע לארץ הן מגוונות. אופי השהייה שלהם בארץ משתנה ממקרה למקרה. יחד עם זאת, הליך הגיור שעברו דומה במהותו. העותרים, השוהים בארץ, החלו בלימודי היהדות בארץ לקראת הגיור. הליכי לימוד אלה נמשכו על פני פרק זמן של חודשים רבים - כשנה אצל רוב העותרים. בסיום הליך הלימוד עברו העותרים גיור בפני בתי דין מחוץ לארץ, שהם, ברובם הגדול, בתי דין רפורמיים. במסגרת הגיור, נבדקה רמת הידיעה של העותרים הבגירים ביהדות. העותרים כולם עברו טבילה לשם גרות, והעותרים הזכרים נימולו. שהותם בחוץ לארץ היתה שהות קצרה, בדרך כלל בת ימים ספורים. בסופה חזרו העותרים ארצה והם שוהים בה מאז כדין, על יסוד היתר שהייה כתיירים עם רשיון לעבוד. העותרת בבג"ץ 2597/99 מצויה, לאור נישואיה עם אזרח ישראלי, במסגרת ההליך המדורג. העותרים הגישו, על רקע הליך הגיור, בקשה לקבלת תעודת עולה על פי חוק השבות, ולהכיר בהם כאזרחים מכוח שבות על פי חוק האזרחות, התשי"ב-1952. כמו כן מבקשים הם להרשם כיהודים במרשם האוכלוסין. בקשות אלה לא נענו על ידי המשיבים. מכאן העתירות שלפנינו.
ההליכים בבית משפט זה ומחוצה לו
6. שתי העתירות שלפנינו נידונו יחד עם שתי עתירות נוספות (בג"ץ 5070/95 נעמ"ת - תנועת נשים עובדות ומתנדבות ואח' נ' שר הפנים; בג"ץ 2901/97 פלונית נ' שר הפנים) וערעור אזרחי אחד (ע"א 392/99 שר הפנים נ' ג'וסלין גיזמו, פ"ד נו(2) 721 (להלן - פרשת נעמ"ת)). שלושה הליכים אחרונים אלה עסקו בשאלה אם תושבים ישראליים, העוברים הליך גיור בקהילה רפורמית או קונסרבטיבית מחוץ לישראל או בישראל, זכאים להירשם כיהודים בפרטי הלאום והדת אשר במרשם האוכלוסין. הפרדנו, לצרכי הכרעה, בין שתי העתירות שלפנינו, לבין פרשת נעמ"ת. פסקנו ברוב דעות, כי על פי הלכת פונק שלזינגר (בג"ץ 143/62 פונק שלזינגר נ' שר הפנים, פ"ד יז 225) יש לרשום את המתגיירים כיהודים בפרטי הדת והלאום במרשם התושבים. בפסק דיננו ציינו במפורש כי "איננו עוסקים כאן בחוק השבות אלא בחוק המרשם" (שם, 746). במרכזן של שתי העתירות שלפנינו מונח חוק השבות, התש"י-1950.
7. הדיון בעתירות שלפנינו נמשך זמן רב. סיבת העיכוב נבעה מאורכות רבות אשר נתבקשו על ידי המשיבים, ונענו על ידינו. מטרת הבקשות היתה לאפשר למשיבים לגבש את עמדתם בעניין נשוא העתירה. כך קבענו (ביום 13.5.97), כי:
"מודעים אנו לחשיבות הבעיה המשפטית המונחת לפתחנו, ובשל מודעות זו דחינו שמיעת העתירה, מפעם לפעם, מתוך הבנה שיתכן ויימצא פתרון לבעיה בהליך שמחוץ לבית המשפט."
וביום 22.3.98 ניתנה ההחלטה הבאה על-ידי ההרכב שדן בעתירה:
"... יש לציין כי בית המשפט נעתר לבקשת ההארכה של המשיבים במורת רוח. הדיון בעתירה נדחה כבר פעמים אחדות, וזמן רב חלף מאז הוגשה העתירה, בלי שהמשיבים הגישו לבית המשפט תצהיר תשובה המציג את עמדתם לגוף העניין. אכן, בית המשפט מודע לחשיבות ולרגישות של הבעיה הכרוכה בעתירה זאת. עם זאת, בהעדר פתרון מוסכם על בעלי הדין, אין אפשרות לדחות שוב ושוב את ההכרעה בבעיה שהועלתה על ידי העותרת".
הסיבה המרכזית בגינה חלו עיכובים בגיבוש עמדת המשיבים ביחס לעתירות נעוצה בהליכים שהתרחשו אותה עת בכנסת ובממשלה. כך, הוגשה מטעם הממשלה לכנסת (ביום 26.3.97) הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון) (גיור), התשנ"ז-1997. סעיף 2 להצעת החוק מציין כי יתווסף סעיף 8א' לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, שיקבע כך:
"8.א. (א) גיור של אדם בישראל ייערך על פי דין תורה.
(ב) לא יינתן תוקף חוקי, לכל דבר ועניין, לגיור שנערך בישראל, אלא אם כן אישר נשיא בית הדין הרבני הגדול כי הגיור נערך בהתאם להוראות סעיף קטן (א)."
הצעת החוק עברה ביום 31.3.97 בקריאה ראשונה בכנסת, אך הליכי חקיקתה לא הושלמו.
8. בין לבין התנהלו מגעים בין הגורמים השונים שגילו עניין בסוגיית הגיור, ושנטלו חלק בדיון הציבורי הסוער בנושא זה. בין נציגי התנועה ליהדות מתקדמת והתנועה המסורתית ליושב ראש הקואליציה דאז, חבר הכנסת מיכאל איתן, נחתם (ביום 17.6.97) "סיכום". על פי הסיכום יוקפא הטיפול בהצעת החוק, והצדדים יבקשו לדחות את הדיון בהליכים המשפטיים בעניין הגיור. עוד סוכם כי ראש הממשלה יקים ועדה בת שבעה חברים שבה יהיה נציג אחד לתנועה ליהדות מתקדמת ונציג אחד לתנועה המסורתית שתבחן את סוגית הגיור. בעקבות הסכמה זו ביקשו הצדדים את דחיית מועד הדיון בעתירות. בית משפט זה נעתר לבקשה.