פסק-דין בתיק בש 93492/06

1.         בפני ערר על החלטות בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב יפו (כבוד השופט גרטי) מיום 3/9/06, 17/9/06, 18/9/06, 26/9/06 בתיק ת.ד. 13108/03 (נספחים א' - ד' לבקשה), החלטות שבהן נדחתה בקשת העורר לחישוב תקופות הפסילה מלהחזיק רשיון נהיגה.

            למעשה, אין מחלוקת עובדתית בתיק זה מבחינת תקופות הפסילה.

            לראשונה, נפסל רשיון הנהיגה של העורר למשך 9 חודשים עפ"י החלטת בימ"ש לתעבורה בירושלים בתאריך 6/9/04 בתיק 10926/02 והרשיון הופקד בבית המשפט בירושלים ביום 23/9/04 (נספח ה' לבקשה). אח"כ, ביום 17/2/05 גזר ביהמ"ש לתעבורה בת"א בתיק 13108/03, 11 חודשים פסילה במצטבר לכל פסילה שהנאשם מרצה או שהושתה עליו, הפסילה שלגבי תקופתה קיימת המחלוקת בין הצדדים.

            אין מחלוקת שגזה"ד הנ"ל ניתן בזמן שרשיונו של הערר היה כבר מופקד בבית המשפט בירושלים. אין גם מחלוקת שהעורר לא הפקיד את רשיונו בבית המשפט לתעבורה בת"א ולא מסר תצהיר למזכיר בית המשפט לתעבורה בת"א כנדרש לפי תקנה 557 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה").

            בנוסף ביום 24/4/05 נגזר על העורר עונש של פסילה אחרת בת 9 חודשים בבית המשפט לתעבורה בירושלים בתיק 546/05, החל מיום 24/11/05 המועד בו הופקד הרשיון ע"י העורר.

2.         לטענת העורר, בפועל לא הופקד רשיונו ביום 24/11/05 שכן הרשיון לא היה בידו לאחר שהופקד כבר בפסילה הראשונה ביום 23/9/04. לטענת העורר, תקופת הפסילות הסתיימה וזאת לאחר שהפקיד את רשיונו בביהמ"ש בירושלים ב-23/9/04 כשממועד זה עברו שלושת התקופות של הפסילה. כך, 9 חודשי הפסילה הראשונה בת.פ. 10926/02 הסתיימו ב-23/6/05, במועד זה החלה הפסילה בת ה-11 חודש בתיק 13208/03, בעוד הפסילה בת 9 חודשים בתיק 546/05 החלה ביום 24/11/05 בחופף לפסילה הקודמת כך שהסתיימה ב-24/8/06.

            לטענת העורר, משהגיע ביום 24/8/06 לבית המשפט להביא אישור למשרד הרישוי שתקופת הפסילה הסתיימה נמסר לו נייר שהפקיד את רשיונו רק ב-24/8/06 וממועד זה תחל הפסילה המצטברת של 11 חודש בתיק 13108/03.

            בקשותיו של העורר לכבוד השופט גרטי לשנות את חישוב תקופות הפסילה בהתאם לטענותיו נדחו ומכאן הערר.

            לטענת העורר, מדובר בבקשה שעניינה חישוב טכני של תקופות פסילה המצביע על כך שתקופות הפסילה הסתיימו ולמרות זאת רשיונו לא מוחזר. לטענת העורר, הוא מודע לתקנות התעבורה אך לא היה לעורר רשיון להפקיד שכן הרשיון כבר הופקד וההצהרה הנדרשת הוצהרה ע"י ב"כ העורר במסגרת הטיעונים לעונש בפני כבוד השופט גרטי בתיק 13208/03 והפסילה של ה-11 חודשים נקבעה במצטבר, תוך מודעות לפסילה הקודמת ולכן התקנות לא חלות ולא היה מקום להצהרה נוספת בתצהיר.

            לטענת העורר, הטופס שקיבל ב-24/8/06 אינו תצהיר והוא לא הצהיר גם אז בפני מזכיר ביהמ"ש כנדרש בתקנות.

            לטענת המשיבה, עפ"י תקנות 556 ו-557 לתקנות התעבורה מי שנדון לעונש פסילה חייב להמציא את רשיון הנהיגה שברשותו לביהמ"ש שהורה על פסילה מיד לאחר שהודע לו על הפסילה ואם אין בידו רשיון מוטלת עליו החובה להמציא תצהיר למזכיר בית המשפט הנוגע בדבר, כשיש צורך בעשיית מעשה גלוי על מנת שהפסילה תחל לרוץ, ואין להסתפק בהצהרת ב"כ הנאשם בפני כבוד השופט גרטי במהלך הטיעונים לעונש.

            לטענת המשיבה רק ב-24/8/06, משהגיע העורר למזכירת בית המשפט בת"א, נעשה מעשה גלוי ואז נמסר לו שהוא צריך לבצע את הפקדת הרשיון או התצהיר וממועד זה הופקד הרישיון ויש למנות את תקופת הפסילה.

            משמעות המחלוקת בין הצדדים הינה האם יש לחשב את מנין תקופת הפסילה של 11 חודש שהוטלו על העורר ע"י כבוד השופט גרטי מיום התייצבותו במזכירות בית המשפט לתעבורה בת"א ביום 24/8/06 כטענת המשיבה וכפי שקבע כבוד השופט גרטי בהחלטותיו או שתקופת הפסילה הסתיימה ביום 24/8/06 כטענת העורר.

3.         לאחר ששמעתי את הצדדים בפני, החלטתי לדחות את הערר וזאת מן הנימוקים כדלקמן:

            עפ"י סעיף 42(ג) לפקודת התעבורה, בחישוב הפסילה לא תבוא במנין התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה.

            עפ"י תקנה 556 לתקנות התעבורה בעל רשיון נהיגה שנפסל מלהחזיק ברשיונו צריך להמציא את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית משפט שהורה על פסילתו מייד לאחר שהודע לו על הפסילה ומזכיר ביהמ"ש שהומצא לו רשיון הנהיגה שבעליו נפסל מלהחזיק בו, יודיע לרשות הרישוי פרטים על הפסילה.

            עפ"י תקנה 557 לתקנות התעבורה, במקרה של פסילת רשיון על בעל הרישון להמציא את הרשיון אף אם רשיונו אינו בתוקף אותה שעה, כשאם הרשיון אבד או לא נמצא בידו עליו ליתן תצהיר לפי פקודת הראיות למזכיר בית המשפט שהרשיע אותו לגבי הנ"ל ואז יחל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה.

            במקרה שבפני, אין מחלוקת מצד העורר שהיה עליו ליתן תצהיר לפי תקנה 557 לתקנות התעבורה. ברם לטענתו התצהיר ניתן באמצעות בא כוחו בטיעונים לעונש בפני כבוד השופט גרטי ביום 17/2/05 ואין להיתפס לטעם פרוצדוראלי של אי מתן תצהיר כנדרש בתקנה 557.

            אינני מקבל טענה זו.