פסק-דין בתיק הפ 4028/04

1. המבקש הגיש תובענה לסעד הצהרתי לפיו יורה בית המשפט למשיבים לאשר בחתימתם בקשה להיתר בניה, המתייחסת לסככה למרכז מזון + מתבן (מצב קיים) + סככות לפיטום עגלים + הקמת גדר והכול במשק החקלאי של המבקש, בקשה  אותה הגיש המבקש למשיבים לאישור  ולחתימה, בהיותם  תנאי מקדים להגשת הבקשה בפני הוועדה המקומית לתכנון ולבניה באר-טוביה.

2. המשיבים סירבו לאשר את בקשת המבקש בטענה כי בקשתו נוסחה כל כולה בניסיון להסוות ולטשטש פעילות תעשייתית, מסחרית, המתבצעת בנחלתו החקלאית של המבקש, והכול בניגוד למטרות השימוש בקרקע, המוסדרות בנוהלי המינהל, והן למטרות שימוש ועיבוד חקלאי.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

3. המבקש, הינו בעל הזכויות והמחזיק בנחלה חקלאית, הידועה כמשק מס' 13 בערוגות, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "המושב"). הנחלה מורכבת משתי חלקות חלקה א' וחלקה ב'. הבעלים של משבצת הקרקע המוחזקת על ידי המושב, בו נמצא המשק של המבקש, הוא המשיב 1 (להלן: "המינהל"), אשר משכיר את משבצת הקרקע למושב, על פי חוזה שכירות המתחדש אחת לתקופה. בעלי המשקים במושב, ובהם המבקש, מחזיקים במשקים כבני רשות מטעם המושב.

המבקש ביקש לבצע תוספות בניה במשק החקלאי שהוא מחזיק ולצורך כך נדרשת חתימת המינהל, כחתימת בעלים, המהווה תנאי לדיון בבקשת ההיתר, כאמור בתקנה 2 ו-2 א לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970.

משרד החקלאות, אליו הועברה הבקשה לאישור, דחה את בקשת המבקש ובהתאם סרב המינהל לאשר בחתימתו את בקשת המבקש, בטענה כי על פי תוכניות הבנייה המבוקשות,  מבקש המבקש לבצע פעילות תעשייתית, מסחרית דהיינו, פעילות של מפעל לריסוק גרעינים והכנת מזון למשק החי, שהינה פעילות בניגוד למדיניות הקרקעית בישראל ובניגוד לחוזה השכירות שנחתם בין המינהל לבין המושב, המחייב את המבקש.

4. העקרונות הבסיסיים של המדיניות הקרקעית בישראל נקבעו בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1 הקובעת, בין השאר, כדלהלן:

"קרקע חקלאית תימסר בדרך של חכירה בלבד לייצור מוצרים חקלאיים ולהקמת מבנים ומתקנים הדרושים למגורי המתיישבים ולצרכיהם החקלאיים וכן לצורכי היצור החקלאי".

מדיניות ברורה זו של המינהל מוצאת את ביטויה גם בהסכם השכירות אשר נחתם בין המינהל למושב ערוגות ובסעיף 3 שבו הוגדרה מטרת השכירות מפורשות כדלקמן: " ניצול השטח העליון של הקרקע לצרכי חקלאות בלבד; הקמת מבנים משקיים ושימוש בהם למטרה חקלאית בלבד; הקמת יחידות מגורים ומגורים בהם; הקמת מבנה ציבור ושימוש בהם."

כמו כן מחייב החוזה את המושב גם "4 (ג). לגרום לכך שהמשבצת תעובד או שתהיה מיועדת לעיבוד בשלמותה, על ידי זריעה, נטיעה  והקמת מבנים למשקים חקלאיים, בעצמה ו/או על ידי חברי האגודה".

זו המסגרת הנורמטיבית אותה קבע המינהל באשר למסירת קרקע המיועדת לחקלאות. במילים אחרות, ניתן לומר  כי  השימושים המותרים בהסכם נגזרים איפא ממדיניות הקצאת הקרקע החקלאית של המינהל והוא זה אשר קובע נהו השימוש המותר בקרקע.

5. במקרה דנן רכש המבקש את זכויותיו במשק החקלאי במושב בתחילת שנות ה-80 ועסק בגידול מטעי פרי לאורך השנים. ברבות הימים, משהתקשה למצוא פרנסה בעיסוק זה, החל לעסוק בהכנת מזון למשק החי וזאת בשתי סככות שהקים בחצר, האחת סככה בשטח של כ-1,871 מ"ר וסככה נוספת בשטח של 1,113 מ"ר (להלן: "המבנים").

במהלך שנת 2000 הגיע למבקש, פקח מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובניה והתריע על כך שהמבנים הוקמו ללא היתר מתאים.

המבקש הכין תוכניות לצורך הגשת בקשה לקבלת היתר בניה למבנים והגישן לאישור המינהל. בעוד בקשת המבקש לקבלת היתר למבנים תלויה ועומדת בפני המינהל, הוגש כנגד המבקש כתב אישום בגין הקמת המבנים ללא היתר ועניינו התברר במסגרת תיק עמ"ק 255/01 בבית משפט השלום באשקלון. המבקש הורשע בדין וחויב בקנס כספי לרבות צו הריסה המחייב אותו להסיר את המבנים בתוך פרק זמן שניתן לו. מאז נגזר דינו ובמגמה להכשיר את הבניה המשיך המבקש לקדם את בקשתו לקבלת היתר בניה למבנים.

יש להוסיף ולחדד כי תחילה בנה המבקש מבנה בגודל של 1,800 מ"ר. והגם שהתריע בפניו הפקח, של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, כי מדובר בבניה שאינה על פי חוק, וגם לאחר שקיבל את תשובתו של משרד החקלאות, המסרב להמליץ על מתן היתר בנייה בגין המבנה הראשון, בנימוק כי הפעלת מרכז מזון אינה בבחינת עיסוק חקלאי,  למרות כל אלה, המשיך המבקש בדרכו ובנה את הסככה הנוספת בשטח של כ-1,100 מ"ר. מידע זה הסתיר המבקש בתחילת הדרך והדברים באו בפני רק מפי המשיבות.

המבקש מפעיל מרכז מזון למשק החי בשטח של 3000 מ"ר. המזון שמיוצר על ידי המבקש מוכן מגרעינים שונים אותם רוכש המבקש ישירות מן היבואן. גרעינים אלה עוברים עיבוד על ידי המבקש, לצורך הפיכתם למזון למשק החי. למבקש מעולם לא היה משק חי כגון: פרות, צאן או עופות. לצורך פעילותו היצרנית מחזיק המבקש במלאי של כ- 1,000 עד 1,500 טון גרעינים לפני עיבוד כשהוא מכין את המזון בהתאם להזמנות אותם הוא מקבל מלקוחות שונים. אין חולק כי הפעילות העסקית של המבקש הינה פעילות רחבת היקף וזאת ניתן ללמוד מהיקף היצור של המבקש ומן העובדה כי הוא מחזיק שתי משאיות המופעלות על ידי שני נהגים שכירים המובילים את הגרעינים ו/או המזון המוכן בהתאם לצרכים.

6. כאשר הבין המבקש כי המינהל מתנגד לשימוש האמור בטענה כי אין בכך משום שימוש חקלאי, ומשהבין כי אין ביכולתו להכשיר את בניית הסככות האמורה, לצורך ניהול ותפעול מרכז המזון, תיקן הוא את בקשותיו והגיש  תוכניות חדשות לאישור משרד החקלאות, בהן ביקש להוסיף ולבנות שני מבנים גדולים, של 5 דונם, כל אחד, המיועדים לפיטום עגלים, וזאת בנוסף למבנים העצומים העומדים כיום בגודל של כ-3,000 מ"ר, וזאת מתוך כוונה שמרכז המזון ישרת גם את העגלים שבמשקו וכן ימשיך לשרת חקלאים אחרים בסביבה כמקודם. בבקשתו לבנות את הסככות הנוספות הסביר כי בכוונתו לרכוש עדר של כ-1,000 עגלים.

המבקש פנה לאנשי משרד החקלאות וביקש לבחון באמצעותם אף את האפשרות להרחיב את הפעילות המתוכננת במשקו גם לפיטום עגלים, בהיקף של כ-1,000 עגלים, המבקש קיבל את הסכמת המושב וכן את הסכמת המשקים הגובלים בשכנות לו, לבנייה המבוקשת. אולם, לאחר שהועברו התוכניות למשרד החקלאות, המהווה לצורך בחינת תוכניות בניה במשקים חקלאיים, הזרוע הארוכה של המינהל, קיבל הוא הודעה מהרשות לתכנון ופיתוח ממשרד החקלאות לפיה בקשתו נדחית מהסיבות להלן ובזו הלשון:  

"1.       ה פעילות הקיימת במשק הינה פעילות לא חקלאית.