רקע עובדתי
1. המבקש, אהרון שכטר (להלן:
"שכטר"), הוא בעל 3,815 מניות רגילות בנות 0.01 ש"ח כל אחת, אשר בעת שרכשן היוו כאחוז אחד מהון המניות המונפק של המשיבה, חברת "אירונאוטיקס מערכות הגנה בע"מ", שהיא חברה פרטית שעיסוקה במחקר, פיתוח, ייצור ושיווק של מערכות בקרה ושליטה לכלים אוויריים בלתי מאויישים (להלן:
"החברה"). בתובענה שלפניי הוא עותר למתן צו אשר יחייב את החברה להקצות לו מניות רגילות שיהוו לאחר ההקצאה 4% מהון המניות המונפק של החברה במחיר של 26.21 דולר למניה.
ביום 15/3/01 התקשרה החברה עם התעשייה האווירית לישראל בע"מ (להלן:
"תע"א") בהסכם עקרונות (נספח א' לתשובת החברה לתובענה, להלן:
"הסכם העקרונות"), שלפיו יקיימו החברה ותע"א שיתוף פעולה אסטרטגי ביניהן. כמו כן ניתנה לתע"א אופציה לרכוש עד 25% ממניות החברה בתנאים שנקבעו בהסכם העקרונות, ולצורך זה נקבע כי החברה תקצה מניות בהתאם ותפקיד אותן בנאמנות בידי עו"ד עודד ברי. עוד נקבע בהסכם העקרונות כי תוקפו יפקע אם בתוך 6 חודשים ממועד חתימתו לא ייחתם הסכם מפורט בין הצדדים. תוקפו של הסכם זה הוארך עד ליום 15/6/02 (ראו: נספח ג' לתשובת החברה לתובענה).
עוד קודם לחתימה על הסכם העקרונות, בישיבת דירקטוריון החברה מיום 5/12/00 אושר ההסכם על ידי הדירקטוריון ואושרה הקצאת 95,375 מניות לתע"א בהתאם לאמור בהסכם זה (נספח ב' לתשובת החברה לתובענה), וכן נקבע כי אם לא תמומש האופציה יחזיר עו"ד ברי את המניות לבעלות בעלי המניות לפי שיעור האחזקות היחסי של כל אחד מהם באותה עת (נספח ב' לתשובת החברה, ס' 3). ביום 8/7/02, משלא נחתם הסכם מפורט לשיתוף פעולה בין תע"א לחברה, החליטה החברה שלא להאריך עוד את תוקפו של הסכם העקרונות והודיעה לתע"א על פקיעתו (נספח ב' לתשובת החברה לתובענה). משכך, נתקבלה החלטה בדירקטוריון החברה בישיבתו מיום 6/11/03 על הקצאת המניות שהוחזקו בנאמנות עבור תע"א לבעלי המניות בחברה:
"הוחלט כי על פי תקנון החברה יוצע לכל בעלי המניות של החברה להשתתף ברכישתן של 95,375 מניות של החברה בתמורה לסך של 2.5 מיליון ארה"ב [צ"ל דולר ארה"ב - ע.ב.]
, על פי חלקם היחסי של בעלי מניות בחברה." (נספח ח' לכתב התשובה של החברה, סעיף 4).
ואכן, ביום 16/12/03 שלחה החברה מכתב לכל בעלי המניות שבו הודיעה להם על החלטת הדירקטוריון (נספח א' לתובענה, להלן:
"מכתב ההצעה"), והזמינה אותם להשתתף ברכישת המניות ש"הופשרו" לאחר ביטול הסכם העקרונות (להלן:
"ההקצאה הראשונה"). במכתב מובהר כי בעל מניות רשאי לרכוש מניות נוספות באופן יחסי לשיעור אחזקותיו בהון המניות המונפק, אם כי במכתב מתבקשים בעלי המניות גם:
"להודיע אם ברצונך לרכוש חלק המניות העולה על שיעור היחסי של אחזקותיך במידה ולא תהיה היענות מצד כל בעלי המניות."
במכתב ההצעה נדרשו בעלי המניות להודיע לחברה אם ברצונם להשתתף בהקצאה וזאת עד ליום 26/12/03, עשרה ימים לאחר מועד המכתב, וכן לצרף להודעתם זו את התשלום עבור המניות המבוקשות.
בעקבות בקשותיהם של חלק מבעלי המניות לקבל מידע נוסף על החברה ועל הקצאת המניות, הוזמנו בעלי המניות, לרבות שכטר, לפגישה במשרדי החברה ביום 25/12/03 (סעיף 37 - 39 לתצהיר מר אבי לאומי, מנכ"ל החברה, סעיף 7 לתצהיר שכטר). אין מחלוקת בין הצדדים על כך ששכטר הוזמן לפגישה זו, ידע על קיומה אך לא השתתף בה, מטעמיו שלו.
בפגישה זו החליטו בעלי המניות שנכחו בה לאפשר לבעלי המניות שהיו מעוניינים בכך לרכוש מניות בשיעור גבוה מכפי שהיו רשאים לרכוש בהתאם למכתב ההצעה, ולהתיר מכירת מניות מן ההקצאה הראשונה גם למי שלא היו בעלי מניות קודם לכן. החברה גם נענתה לבקשתם של חלק מבעלי המניות לפרוש את התשלום בגין המניות שירכשו בהקצאה הראשונה לארבעה תשלומים. ביום 31/12/03 הודיעה החברה בכתב על תוצאות ההקצאה הראשונה לכל בעלי מניותיה, ושכטר ביניהם. (ראו: נספח ד' לתובענה).
ביום 22/1/04 פנתה החברה לבעלי המניות והודיעה להם על כוונתה לגייס סכום נוסף של 8 מיליון דולר כנגד הקצאת 167,395 מניות רגילות, כלומר - 47.79 דולר למניה (להלן:
"ההקצאה השנייה"). החברה הציעה לבעלי המניות להשתתף בהקצאה השנייה שנאמר בהצעה כי היא משקפת שווי חברה של 25 מיליון דולר לאחר ההשקעה (מכתב החברה, נספח ה' לתובענה). המועד האחרון למסירת הודעותיהם של בעלי המניות על כוונתם להשתתף בהקצאה נקבע ליום 2/2/04.
ביום 1/2/04, כחודש לאחר המועד האחרון להצטרפות להקצאה הראשונה וכעשרה ימים לאחר ההודעה על ההקצאה השנייה, פנה שכטר למר אבי לאומי, מנכ"ל החברה (להלן:
"לאומי") והודיע כי:
"אני מעוניין לרכוש בהקצאה מהחברה מניות נוספות של החברה, לפי שווי חברה של כ-10 (עשרה) מיליון דולר.
כמות המניות הכוללות שאני מעוניין לרכוש הינה כמות המהווה 4% (ארבעה) מהון המניות המונפק של החברה." (נספח ו' לתובענה).
למעשה ביקש שכטר לרכוש מניות בהיקף הגבוה פי ארבעה משיעור אחזקותיו היחסי בחברה, בתנאים שנקבעו להקצאה הראשונה ובהתאם לשווי החברה באותה עת, אך במועד ההקצאה השנייה.
משלא נענתה דרישתו זו, פנה שכטר לבית המשפט בתובענה הנדונה.
טענות הצדדים
2. לטענת שכטר, פער הזמנים שבין קבלת החלטת הדירקטוריון על ההקצאה הראשונה (6/11/03) לבין משלוח מכתב ההצעה (16/12/03) וההפרש הקצר בין משלוח מכתב ההצעה לבין המועד האחרון להודעה על כוונתו של בעל מניות ליטול חלק בהקצאה, הקנתה יתרון לא הוגן לבעלי המניות הגדולים בחברה אשר להם נציגים בדירקטוריון החברה, שכן אלה יכלו לבחון את מצבה של החברה, לגבש עמדתם בנוגע להשקעה בחברה ולגייס את סכומי הכסף הדרושים לשם כך. עוד טוען שכטר כי הצעת החברה בנוגע להקצאה הראשונה לא הכילה כל מידע שיכול היה לסייע בידו לקבל החלטה מושכלת וכן שבפגישת בעלי המניות ביום 25/12/03 שונו תנאי ההקצאה, אך הוא לא קיבל הודעה על אודות השינויים.
החברה טוענת, בתמצית, כי תובענתו של שכטר נובעת מכך שהחליט תחילה שלא ליטול חלק בהקצאה הראשונה, ומשראה את תנאי ההקצאה השנייה, התחרט על החלטתו. עוד טוענת החברה כי פרק הזמן שהוקצב לבעלי המניות היה סביר, וכי בניגוד לבעלי מניות אחרים, שכטר לא פנה כלל בבקשה לקבל מידע נוסף או זמן נוסף לשם קבלת החלטה בעניין.
מטעם המבקש העיד הוא עצמו.