בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת תמר אברהמי), שניתן ביום 26.01.11, בתביעת המערער בת.א. 30450/08 ובתביעת המשיבים בת.א. 43857/08. לאחר שהתביעות אוחדו, הן התקבלו באופן חלקי, ונקבע בסופו של יום כי על המערער לשלם למשיבים סך של כ-43,000 ש"ח.
העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא
1. ביום 02.07.07 נחתם בין הצדדים חוזה לביצוע עבודות שיפוץ על ידי המערער בביתם של המשיבים (להלן:
"ההסכם"). הסכם זה נחתם על בסיס הצעת מחיר מיום 28.06.07 (להלן:
"הצעת המחיר").
ביום 02.10.07 חתמו הצדדים על נספח להסכם (להלן:
"הנספח להסכם"), במסגרתו הוסכם, בין היתר, על המשך ביצוע עבודות על ידי הקבלן, כפי שמפורט בנספח להסכם, בתמורה לסך כולל של 220,000 ש"ח.
2. במסגרת תביעתו טען המערער כי המשיבים הפסיקו את עבודתו וסירבו לשלם לו את יתרת התמורה בסך של כ-264,000 ש"ח, וזאת מתוך סך כולל של כ-363,000 ש"ח, זאת בהתבסס על מדידות שערך, כאשר לטענת המערער הוסכם כי המחיר הסופי ייקבע בהתאם לכמויות ומדידות שתערכנה בתום ביצוע העבודה, כפי שעולה מהצעת המחיר שצורפה להסכם.
3. המשיבים טענו בתביעתם כי ההסכם שנחתם הוא הסכם פאושלי, והתמורה שנקבעה בו של 220,000 ש"ח היא תמורה סופית, וזאת בהתבסס על הנספח להסכם. עוד הם טענו כי המערער לא עמד בלוחות הזמנים שנקבעו, והעבודה לא בוצעה באיכות משביעת רצון. עוד לטענתם, הם שילמו למערער מעל ל-200,000 ש"ח, והם זכאים לפיצויים מהמערער בגין השלמת תיקונים, תשלומים ששולמו ביתר, עוגמת נפש והוצאות חוות דעת - סכום המסתכם בסך של כ-207,000 ש"ח.
4. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה חוות דעתו של מומחה בית המשפט, המהנדס ניר אנגל (להלן:
"המומחה" או
"מומחה בית המשפט"), תחייב בשני התיקים. יצוין, כי המומחה נחקר על חוות דעתו.
5.
בית משפט קמא קבע כי אומנם על פי ההסכם שנחתם בחודש יולי, ומבוסס על הצעת המחיר מחודש יוני, הוסכם כי התמורה תיקבע על יסוד כמויות ומדידות, ואולם בשלב מאוחר יותר, בחודש אוקטובר, לאחר שכבר החלו עבודות השיפוץ, הגיעו הצדדים להסכמה נוספת, המעוגנת בנספח להסכם, ולפיה תמורת כל העבודות ישלמו המשיבים למערער סך כולל של 220,000 ש"ח, וכי תמורה זו
"היא התמורה המוסכמת הראויה והסופית, עבור ביצוע כל העבודות בשלמות (כולל חומרי עבודה וכוח אדם) וכן כולל ההסכמות על פי ההסכם מיום 2.7.07". בית המשפט קבע כי הסכמה זו היא ההסכמה המחייבת, ותמך הכרעתו בעדות האדריכלית, רבקה בריטשטיין, שנמצאה מהימנה, ממנה עולה כי הסכמה זו הושגה לאחר משא ומתן בין הצדדים.
באשר לסכומים ששולמו למערער, קבע בית המשפט כי הנטל הינו על המשיבים להוכיח מה גובה הסכומים ששילמו, וכי מהמסמכים שהוצגו עולה כי הם שילמו למערער סך של 162,040 ש"ח, וכי על המשיבים להשלים התשלום ל-220,000 ש"ח, בהפחתת תשלום בגין עבודות שלא בוצעו, כפי שיפורט בהמשך.
באשר לתביעת המשיבים שהתייחסה לליקויים ולעבודות שלא הושלמו, בית המשפט קבע כי עדות המומחה, שעסקה בין השאר בליקויים בביצוע העבודות, הייתה
"מקצועית ביותר, סדורה, בהירה ומפורטת".
בית המשפט קבע כי בכל הנוגע לעבודות האבן יש לחלק את האחריות בין הצדדים. בתוך כך, קיבל את עמדת המומחה בדבר הצורך בתיקון ועלותו, אך אוסיף וקבע כי יש בהתנהגות המשיבים משום אשם תורם, שבמהותו מהווה טענה להפחתת פיצוי שאינה שוללת אחריות, וקבע אשם תורם בשיעור של 35%.
בית המשפט בחן את הליקויים הנטענים, וקבע בסופו של יום, בהתחשב בכל האמור לעיל, כי מהסכום לו זכאי המערער, יש להפחית סך של 88,911 ש"ח בגין ליקויים בביצוע העבודה, וכי בסופו של יום על המערער לשלם למשיבים סך של 43,236 ש"ח, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין.
בית המשפט דחה את טענת המשיבים כי הם זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש, וקבע כי
"עגמת הנפש של הצדדים בהתקשרות זו הייתה הדדית, ולא ניתן להביא את הדבר לפתחו של הקבלן בלבד".
טענות הצדדים בערעור
6. לטענת המערער שגה בית משפט קמא בקביעתו כי ההסכם בין הצדדים היה הסכם פאושלי וכי התמורה הכוללת עליה הוסכם עמדה על סך של 220,000 ש"ח. לטענתו, ההסכם בין הצדדים נחתם על בסיס הצעת המחיר בה נקבע במפורש כי המחיר ייקבע על בסיס מדידת כמויות לאחר הביצוע.
עוד טוען המערער כי נוסח הצעת המחיר שצירפו המשיבים לתצהיר הינו נוסח "משופץ" שנמחק ממנו הכיתוב
"הכמויות באומדנה. מדידה לאחר ביצוע", ונעשו בו שינויים הן בכמויות והן בסכומים. יחד עם זאת, גם בנוסח ה"משופץ" נותר כיתוב במקום אחר, המעיד כי המידות המצויינות בהצעת המחיר הן אומדנה, וכי לאחר ביצוע העבודה תיערך מדידה סופית.
לטענת המערער, גם הנספח להסכם, ממנו עולה לכאורה כי מדובר בהסכמה פאושלית, שונה על ידי המשיבים באופן חד צדדי, כאשר תוספת בכתב יד של המערער לפיה המחיר
"לא כולל עבודות נוספות" נמחקה על ידי המשיבים ללא ידיעתו. לטענת המערער המשיבים לא התייחסו לאמור ולא נתנו לכך כל הסבר.
עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט כשנמנע מלהורות למומחה לבצע מדידות של עבודות הטיח, וכן שגה בית המשפט בכל הנוגע לסוגיית עבודות השיש.
7. מנגד, טוענים המשיבים כי בצדק קבע בית המשפט כי ההסכמה בין הצדדים, ולפחות ההסכמה המאוחרת כפי שמעוגנת בנספח להסכם, היא הסכמה פאושלית, וכי פסק דינו מבוסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן.