ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב
|
2642-05
12/07/2007
|
בפני השופט:
1. הילה גרסטל - אב"ד 2. עוזי פוגלמן 3. אילן ש' שילה
|
- נגד - |
התובע:
1. נורית קוצר (לוי) 2. יעקב קוצר
|
הנתבע:
דניאל מעוז
|
פסק-דין |
זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט א. גולדין) מיום 17.7.05 בת"א 31420/04 שציווה על המערערים לסלק ידם מדירת המשיב.
1.
הרקע
(א) המשיב הוא אחד הבעלים של בניין ברח' הירקון 30 ת"א, הידוע כגוש 6919 חלקה 29. המערערים הם דיירים מוגנים מאז 1970 בדירה שבקומה ג' בבניין שבו 3 חדרים (להלן
"הדירה" או
"המושכר").
(ב) ביום 1.4.04 הגיש המשיב תביעה לפינוי המושכר בגין שש עילות: אי תשלום דמי שירותים, השחתת ריצוף המושכר, פלישה לגג הבנין וחסימת הכניסה אליו, שיכון בנה של המערערת כדייר המנהל את עסקיו בדירה, אי תשלום דמי שכירות, הטרדה והקנטת המשיב ודיירי הבית.
(ג) המערערים כפרו בטענות המשיב וטענו שלא הפרו את הסכם השכירות: הם שלמו דמי שכירות בהוראת קבע, אך אירעה תקלה במערכת הבנקאית וכתוצאה ממנה לא הועברו למשיב דמי השכירות בתקופה מסוימת. ברגע שהתגלתה התקלה (עם הגשת התביעה) פרעו את החוב במלואו. נוסף על כך הם ביצעו תיקון חיוני במושכר, לאחר שהמשיב סירב לבצעו.
עוד טענו המערערים כי אינם עושים שימוש בגג הבניין. המערערים אישרו שבנם גר עמם אך כפרו בטענה שהוא מנהל את עסקו בדירה. לחלופין עתרו המערערים לסעד מן הצדק.
3.
פסק דינו של בית משפט קמא
(א) בית משפט קמא דחה את טענות המשיב לגבי 5 מתוך 6 עילות הפינוי שנטענו, אך קיבל את הטענה בדבר אי תשלום דמי שכירות. בעניין זה קבע בית המשפט שהמערערים פסקו, ביודעין, לשלם את דמי שכירות החל מחודש נובמבר 2003 ועד לחודש אפריל 2004 (מועד הגשת התביעה), ודחה את טענת ההגנה העיקרית שלהם שתשלום דמי השכירות, שבוצע במשך 9 שנים באמצעות הוראת קבע, הופסק ללא ידיעתם מחמת טעות טכנית בבנק - למרות שקיום הטעות אומת בעדות נציג הבנק. השופט קמא קבע שהטעות הטכנית אינה מהווה הצדקה או הסבר מניח את הדעת להפסקת תשלום דמי השכירות לתקופה כה ארוכה (7 חודשים).
(ב) טענת ההגנה של המערערים נדחתה בהסתמך על הקביעות והנימוקים הבאים:
1) כב' השופט קמא קבע שעל המערערים רבצה אחריות בלעדית להעביר תשלומי שכר הדירה ולוודא שהתשלומים מועברים כנדרש. פסקי דין קודמים שבהם הוענק למערערים סעד מן הצדק (הראשון בשנת 1988 והשני בשנת 1991), חייבו אותם בנקיטת משנה זהירות וקיום דווקני של תנאי השכירות.
2) התקבלה גרסת המשיב שהמערערים פנו אליו בדרישה לשאת בעלות תיקון צנרת בדירתם, ומשלא נענו, פסקו מלשלם את דמי השכירות.
3) נדחתה כבלתי אמינה טענת המערערים שלא קיבלו מכתב רשום שנשלח אליהם ביום 6.11.03 שבו דווח על חוב דמי שכירות.
4) נקבע שאין זה סביר שהמערערים לא הבחינו בתוספת כספים לחשבון הבנק שלהם במשך 7 חודשים.
(ג) בית משפט קמא דחה גם את עתירתם החילופית של המערערים לסעד מן הצדק בקובעו שהמערערים עושים שימוש לרעה בהגנת החוק "
והתנהגותם מהווה
פגיעה חמורה וזלזול בזכויות הבעלים
" (עמ' 14 סע' 12(1)). כמו כן, זקף השופט הנכבד לחובת המערערים את חטאי העבר שלהם בהתנהלותם מול בעל הבית.
(ד) בית המשפט הורה על פינוי המערערים מהדירה.
4.
טענות המערערים
המערערים טוענים:
(א) טעה בית משפט קמא כשקבע שהמערערים הפסיקו ביודעין לשלם את דמי השכירות. המערערים הצהירו והעידו שעד להגשת התביעה לא ידעו כלל שהוראת הקבע לא בוצעה משך מספר חודשים.
(ב) המערערים מעולם לא קיבלו דבר הדואר הרשום שהמשיב טוען ששלח. על המשיב היה להוכיח את עצם קבלת המכתב ולא רק את עצם המשלוח. אישור המסירה לא הוצג לפני בית המשפט. תקנות סדר הדין האזרחי קובעות שמשלוח כתבי ב-דין נעשה עם אישור מסירה באופן שניתן יהיה להוכיח את הקבלה. העדרו של אישור מסירה המעיד על הקבלה משמעו שהנמען לא קיבל את דבר הדואר. מידע מאתר האינטרנט של רשות הדואר תומך בטענת המערערים שלא קיבלו את דבר הדואר.