פסק-דין בתיק ע"א 325/12

השופט ע' פוגלמן:

           לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' קרא) שניתן במסגרת הליך חילוט פלילי שהועבר להליך אזרחי לפי סעיף 21(ה) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: החוק). בית המשפט המחוזי הורה על חילוט של נכס מקרקעין הרשום על שם המערערת בע"א 327/12 (להלן: עזרא), לאחר שקבע - במסגרת הכרעת דינו המרשיעה של המערער בע"א 325/12 (להלן: רוזנבלט) - כי חרף המצג העולה מן הרישום, הנכס הוא "רכושו של הנידון" כמשמעותו בסעיף 21(ב) לחוק.

הרקע הצריך לעניין

• 1.             בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' קרא) הרשיע את רוזנבלט, במסגרת הליך פלילי שהתנהל נגדו, בשורה ארוכה של עבירות ובהן הלבנת הון ועשיית פעולה ברכוש אסור - עבירות לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק. בתמצית, רוזנבלט הורשע בכך שבין השנים 2004-1999 הוא היה אחראי, יחד עם אחר, לפעילות עבריינית ענפה הכוללת, בין היתר, יבוא, יצוא ומכירה סיטונאית של למעלה מ-400,000 כדורי און מזויפים, במחזור כספי של למעלה מ-23 מיליון ש"ח. רוזנבלט יצר מנגנון מתוחכם להסוואת הכסף שהתקבל מהפעילות, ובכלל זה הקים מערך של חברות ודאג כי אנשי קש יירשמו כבעליהן וכמנהליהן - שעה שהוא שולט בכסף שהתקבל והנהנה העיקרי ממנו. בד בבד עם מתן פסק דיננו זה, דחינו את ערעורו של רוזנבלט על הרשעתו בהליך הפלילי (ע"פ 8425/11 רוזנבלט נ' מדינת ישראל (21.1.2013)).

• 2.             במסגרת הכרעת הדין, קבע בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי נכס מקרקעין המצוי ברחוב קדושי בלזן 16 באשדוד (להלן: הנכס), אשר רשום על שם עזרא, הוא למעשה בבעלותו של רוזנבלט. על רקע קביעה זו, תיקנה המדינה את כתב האישום וביקשה לחלט את הנכס. עזרא הגישה בקשה להעביר את בקשת החילוט להליך אזרחי. תחילה דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה, אך לאחר שנוכח כי בירור בקשת החילוט עלול לעכב את המשך ההליך הפלילי (שהתנהל גם נגד נאשם נוסף), הורה בית המשפט על העברתה להליך אזרחי. במסגרת הדיון בבקשת החילוט הגישה עזרא שני תצהירים: תצהיר שלה שפירט את נסיבות רכישת הנכס ואת מקורות מימונו; ותצהיר של אמה, המקיימת קשר זוגי עם רוזנבלט החל ממאי 2009. שתיהן נחקרו על תצהיריהן. כמו כן העידו שני שוטרים שביקרו בנכס וחקרו את זהות בעליו; הוגש גם חומר ראייתי נוסף.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

• 3.             בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' קרא) מצא שהנכס נרשם בעבר על שם חברת נברו השקעות בע"מ (להלן: חברת נברו) שבבעלותה של גב' ריימונד נברו, שהייתה בת זוגו של רוזנבלט בעת שהנכס נרשם על שמה. עזרא רכשה את הנכס מחברת נברו ביום 19.4.2009, בו בזמן שהתנהל ההליך הפלילי נגד רוזנבלט. אמה של עזרא, הגב' זיוה חכם, הייתה (ועודנה) בת זוגו של רוזנבלט כשהנכס נרשם על שם עזרא. לאחר שמיעת העדים ובחינת חומר הראיות, החליט בית המשפט לחלט את הנכס בקובעו שחרף הרישום הפורמלי, המדובר בנכס שבשליטתו של רוזנבלט; כי רישומו על שם עזרא נועד אך להבריחו ולהקשות על תפיסתו; וכי הסכם המכירה שהוצג הוא הסכם פיקטיבי שנועד להציב מכשול בפני חילוט צפוי. נקבע כי גרסתה של עזרא בדבר נסיבות רכישת הנכס אינה סבירה וכי הסבריה לגבי אופן רכישת הנכס היו רחוקים מלשכנע. בית המשפט קבע כי רוזנבלט המשיך לנהוג בנכס מנהג בעלים אף לאחר שנמכר למערערת. בנסיבות אלו, ומשלא נתן כל אמון בגרסתה של עזרא, דחה בית המשפט את התנגדותה והורה על חילוט הנכס.
•  
• הערעורים

• 4.             עזרא טוענת כי בית המשפט המחוזי קבע מסמרות בדבר בעלותו של רוזנבלט בנכס בגדרי ההליך הפלילי, בלא שהייתה צד לדיון ובלא שנשמעו טענותיה באופן שגרם לעיוות דין. עוד טוענת עזרא כי שגה בית המשפט כשהעביר את ההליך למסלול אזרחי בלא שהתקיימו התנאים לכך. כמו כן נטען כי השיהוי שנקטה המשיבה בבקשה לחילוט הנכס גרם לעזרא נזקים ולכן יש לבטל את ההליך מחובת הצדק; כי המשיבה לא עמדה בנטל הראיות הנדרש לצורך חילוט הנכס; וכי מחומר הראיות עולה שהיא רכשה את הנכס ומימנה את רכישתו באמצעות הלוואות שנטלה.

• 5.             טענותיו של רוזנבלט מתמקדות במישור הדיוני ואלו הן בתמצית: שגה בית המשפט כשהעביר את ההליך למסלול אזרחי, לאחר שדחה בקשה להעבירו למסלול אזרחי קודם לכן. לטענת רוזנבלט, בית המשפט פעל כאמור כדי "לכפר" על מחדלי המדינה, שלא הביאה עדים לישיבה מיום 25.9.2011. רוזנבלט טוען כי נפל פגם בהליך האזרחי מאחר שהוא התנהל ללא כתבי טענות, בלא שניתנה למשיבים "אזהרה" בדבר הטענות המועלות נגדם והזדמנות להשיב להן. עוד טוען רוזנבלט כי ביום 6.11.2011 התקיים דיון הוכחות בתיק שאליו הוא התייצב ללא בא כוחו. חרף זאת קיים בית המשפט את הדיון, לא ציין בפרוטוקול כי רוזנבלט היה נוכח בו, סרב לתת לו לטעון, אך נסמך בפסק הדין על כך שהוא שתק במהלך הדיון בהליך חילוט הנכס ולא סיפק הסברים. פגם זה, לשיטת רוזנבלט, יורד לשורש ההליך ומצדיק לבטל את פסק הדין. לבסוף טוען רוזנבלט כי שגה בית המשפט בקביעותיו העובדתיות בנוגע לבעלותו בנכס.

• 6.             המשיבה תומכת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מטעמיו. לשיטתה לא נפלו פגמים דיוניים או אחרים בפסק הדין, ואין עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, המעוגנות בחומר הראיות ומבוססות על התרשמות בלתי אמצעית מן העדים.

דיון והכרעה

• 7.             הטענות בערעורים נחלקות לשני ראשים עיקריים: הראש הראשון נוגע לפגמים דיוניים שנפלו, לפי הנטען, בהליך החילוט; הראש השני נוגע לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא בעניינו של ההסכם לרכישת הדירה וכפועל יוצא הקביעה שרוזנבלט הוא בעליו האמיתי של הנכס. נדון בטענות אלו לפי סדרן.

חילוט רכוש - המסגרת הדיונית

• 8.             פרק ו' לחוק - הדן בהוראות חילוט - מבחין בין שני מסלולים לחילוט רכוש: חילוט בהליך פלילי (סעיף 21 לחוק) וחילוט בהליך אזרחי (סעיף 22 לחוק). סעיף 23 לחוק קובע כי על חילוט רכוש (פלילי ואזרחי כאחד) יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות סעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה). סעיף 36ט לפקודה מסמיך את שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע בתקנות הוראות בדבר סדרי דין בעניינים הנוגעים לחילוט. לפי הסמכה זו הותקנו תקנות הסמים המסוכנים (סדרי דין לענין חילוט רכוש), התש"ן-1990 (להלן: תקנות החילוט), אשר חלות, בשינויים המחויבים, על הליכי חילוט מכוח החוק ככל שאין בהן סתירה להוראותיו. הואיל ולהבחנה בין חילוט בהליך פלילי לבין חילוט בהליך אזרחי יש השלכה על הטענות המועלות בערעור, נעמוד להלן על סדרי הדין החלים בשני המסלולים ועל עיקרי ההבדלים ביניהם.

• 9.             סעיף 21 לחוק - שכותרתו "חילוט רכוש בהליך פלילי" - קובע כי במקרה שאדם הורשע בעבירה לפי סעיפים 3 או 4 לחוק, יצווה בית המשפט "זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט", בנוסף לכל עונש אחר שיטיל, על חילוט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא רכוש שנעברה בו העבירה, או ששימש לביצועה, שאיפשר אותה או שיועד לכך; וכן כל רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצועה, או שיועד לכך (סעיף 21(א) לחוק). "העבירה" כמשמעותה בסעיף זה היא עבירה של הלבנת הון ולא עבירת המקור שכתוצאה ממנה התקבל הכסף שהולבן (ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל, פסקאות 258-257 (12.7.2010)). "רכושו של הנידון" מוגדר בסעיף 21(ב) לחוק כ"כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתואו בחשבונו". הגדרה רחבה זו נועדה לאפשר לבית המשפט להורות על חילוט רכוש שמקורו בעבירה גם כשהעבריין ניסה להסוות את הבעלות בו באמצעות רישומו על שם אדם אחר או מסירת החזקה בו, תוך הותרת השליטה האפקטיבית בנכס או בפירותיו בידיו (ע"א 3343/05 טאהא נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (4.3.2008)). בדרך זו מוגשמת תכליתו העיקרית של החוק - להבטיח כי "פירות עץ העבירה לא ייוותרו בחיקו של העבריין" (ע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 397, 421 (2005)). במקרה שלא נמצא רכוש של הנידון למימוש צו החילוט במלואו, או אז מסמיך החוק את בית המשפט לצוות על מימוש הצו מתוך רכוש של אדם אחרשהנידון מימן את רכישתו או שהעבירו לאותו אדם בלא תמורה; אולם בית המשפט לא יחלט רכוש שמומן או הועבר לאותו אדם כאמור לפני ביצוע העבירה שבשלה הורשע הנידון ושלגביה ניתן צו חילוט (סעיף 21(ג) לחוק). הגם שהחוק מבחין בין חילוט מתוך רכושו של הנידון לבין חילוט מתוך רכוש של אדם אחר, כלחילוט בהליך פלילי כפוף לחובה לתת זכות טיעון לכל אחד מהגורמים האלה: הנידון, בעל הרכוש, מי שהרכוש נמצא בחזקתו או בשליטתו ומי שטוען לזכות ברכוש - ובלבד שהם ידועים (סעיף 21(ד) לחוק). סעיף 21(ו) לחוק קובע כי בקשת תובע לחילוט רכוש בהליך פלילי, ופירוט הרכוש שחילוטו מבוקש או שווי הרכוש שלגביו מבוקש צו חילוט, יצוינו בכתב האישום; אם נתגלה רכוש נוסף שמבוקש לחלטו, רשאי תובע לתקן את כתב האישום בכל שלב של ההליכים עד למתן גזר הדין. עוד נציין כי סעיף 36ג(א) לפקודה קובע כי בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיף 36א לפקודה (הדן בחילוט בהליך פלילי, בדומה לסעיף 21 לחוק), אם הוכיח מי שטוען לזכות כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום לב ומבלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה (ע"פ 7376/02 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(4) 558, 575 (2003)).
•  
• 10.          במישור הדיוני, תקנות 4-2 לתקנות החילוט קובעות את סדרי הדין בבקשת חילוט בהליך פלילי. בקשה לצו חילוט פלילי - שתיכלל, כאמור, בכתב האישום - תפרט את הפרטים המנויים בתקנה 2(א) לתקנות החילוט ובהם פרטי הזיהוי של הרכוש ושל מי שטוען לזכות בו, העילה שבשלה מבוקש החילוט והעילה שבשלה מתקיימת חזקה לפי סעיף 31(6) לפקודה. הדיון בצו החילוט (להבדיל מדיון בצו זמני ברכוש לפי סעיף 36ו לפקודה) יתקיים לאחר שהנידון הורשע, שאז תומצא למי שטוען לזכות ברכוש הודעה לפי טופס 2 או 3 לתוספת לתקנות החילוט, והלה יוזמן להשמיע את טענותיו במועד שנקבע לבירור בקשת החילוט (תקנה 3(א) לתקנות החילוט). הנידון והטוען לזכות יגישו לבית המשפט ולתובע, עד עשרה ימים לפני מועד הדיון, תצהיר שבו יפרטו את טענותיהם לגבי הרכוש שמבוקש לחלטו בצירוף האסמכתאות המבססות את זכותו של מי מהם ברכוש (תקנה 3(ב) לתקנות החילוט). תקנות-משנה 3(ג) ו-3(ד) מסדירות את האפשרות לדחות את הדיון בבקשת החילוט למועד אחר, לבקשת הנידון או הטוען לזכות. הדיון בבקשת החילוט יתקיים לפני שיביא התובע ראיות לעונש (תקנה 4(א) לתקנות החילוט). התביעה תפתח בהבאת נימוקיה לחילוט הרכוש; אחריה ישמיע הנידון את טענותיו ויביא את ראיותיו ואחריו יעשה כן כל הטוען לזכות ברכוש; אחריהם יטען התובע ויביא ראיות לסתור. ברשות בית המשפט, רשאים הנידון והטוען לזכות ברכוש להגיב לטענות התביעה ולעדיה (תקנה 4(ב) לתקנות החילוט). ככלל, החלטת בית המשפט בבקשת החילוט תיכלל בגזר הדין, אלא אם כן החליט בית המשפט לעביר את הדיון להליך אזרחי - אפשרות שתידון בהמשך (תקנה 4(ג) לתקנות החילוט).